מתחת לרבות מהמצבות הניצבות עדיין בבית הקברות הפרוטסטנטי העתיק ביפו מסתתרות טרגדיות אישיות. כך גם מתחת לאובליסק השיש הלבן הניצב בפינה הצפון מזרחית באחוזת הקברים של משפחות בולדווין והיי. הוא מוקף בסבך קני סוף צפוף ובעבר היא מוקף בגדר ברזל. שמות שלושה בני משפחה חרוטים על פאות האובליסק שהוצב בשנת 1889 על קברה של מרי בריסקו בולדווין, מייסדת בית הספר הפרוטסטנטי לבנים ביפו. היא אמנם מתה שתים עשר שנים קודם, אך חבריה המיסיונרים מיוון דאגו למצבה על קברה. בין השמות החרוטים נמצא גם זה של אחיינה ג’ון בולדווין היי שמת ביפו בשנת 1912. אמו אן הייתה אחותה של מרי, והן היו אחייניות של נשיא ארצות הברית הרביעי ג’ימס מדיסון. אביו של ג’ון, איזק היט היי, שרת בשנות הארבעים של המאה ה־19 כסגן הקונסול האמריקאי ביפו.

ב־8 בפברואר 1868 הגיעו ג’ון בן העשרים ושתיים ואמו ליפו ורכשו את בית משפחת מקנזי שנטשה את המושבה האמריקאית. הבית שכונה ‘בית הדקל’ ניצב בכניסה למושבה על דרך שכם (רחוב אילת 14), ועל מקומו ניצב היום בית הבולשת הבריטית בתקופת המנדט הבריטי. הם הגיעו ליפו כדי לייסד עם מרי את בית הספר הפרוטסטנטי לבנים שנחנך ב־9 במאי 1870 עם שנים עשרה תלמידים. עד מהרה למדו בו כבר עשרות רבות של נערים. הבית כלל שני אגפים: אחד למגורי המשפחה והשני לבית הספר כשביניהם מפרידה כנסייה קטנה. דקל גבוה שצמח בחזית העניק לבית את שמו. השרידים המתפוררים של באר הבית נמצאים במקום עד היום. מימיה השקו את גן הירקות שנשתל לצד בית המשפחה, ובריכת האגירה שמשה את שכנם הכומר ג’ורג' אדאמס, מנהיג המושבה האמריקאית, להטבלת קהל מאמיניו. לאחר מותה של מרי בריסקו בולדווין, ב־20 ביוני 1877, נקרא בית הספר על שמה והועבר בשנות התשעים מול בית החולים האנגליקני ברחוב יפת.

הקונסול האמריקאי בירושלים, ויקטור בובשה, המליץ על מינוי ג’ון היי לסגן הקונסול ביפו והוא אושר ב־8 במאי 1869. בנובמבר אותה שנה הוא מילא את מקומו של בובושה בירושלים, כשזה נאלץ לעזוב למספר חודשים עקב מצבו הבריאותי. בשנת 1872 הוא מונה לתפקיד הקונסול האמריקאי בבירות אותו מילא מספר שנים. עיתון ‘ניו־יורק טיימס’ כתב לאחר מותו “שהוא זכה לאמון השבטים הערביים ושימש כבורר ופוסק במחלוקות הרבות שהיו ביניהם”. הוא חזר ליפו לאחר מות דודתו כדי לסייע לאמו בניהול בית הספר, אך מצבו הנפשי החל להידרדר. ב־20 בדצמבר 1879 כתב ג’וזף ווילסון, הקונסול האמריקאי בירושלים למשרד החוץ בוושינגטון, ודיווח על מצבו של ג’ון. לדבריו “הוא הובחן כסובל ממאניה חמורה והתקפי אלימות ומדמיין את עצמו לאלוהים או ישו”. הוא ביקש למצוא מקום מתאים לאשפוזו. ב־2 בינואר 1880 מתה קורנליה רעייתו של ג’ון ונקברה ביפו. מצבו החמיר וארבעת ילדיהם נשלחו להתגורר עם אמה בפילדלפיה. היא הייתה בת למשפחה מיוחסת ומוכרת בעיר. הקונסול האמריקאי בירושלים שלח את ג’ון לטיפול במוסד כלשהוא בירושלים, אך ב־8 במאי דיווח לוושינגטון כי עם אמו ומשרת הפליגו לאירופה בדרכם לארה"ב כדי למצוא מרפא טוב יותר למצבו. הוא אושפז במוסד פסיכיאטרי במשך שנתיים, אך האם החליטה שמוטב שיחזרו ליפו.

במאי 1886 כתבה האם לסלה מריל, הקונסול האמריקאי בירושלים. לדבריה היא מתקרבת לגיל שבעים וסובלת מאוד מהתקפות האלימות של בנה. מידי חודש כשהירח מלא הוא נתקף בפרצי אלימות קשים למשך עשרה ימים ומהווה סכנה לסביבתו. שכניהם במושבה שהפכה למושבה גרמנית מתייחסים אמנם בהבנה וידידות, אך הוא מהווה מטרד מסוכן גם עבורם. מאחר ולא הייתה לה משפחה שיכולה לסייע, היא בקשה שממשלת ארצות הברית תחפש מקום אשפוז קבוע מתאים. הקונסול מריל כתב לג’ימס פורטר, סגן מזכיר המדינה בוושינגטון, ופרט את התפקידים שמילא ג’ון בשרות ממשלת ארצות הברית וביקש את התערבותו במציאת פתרון הולם. האם אן מתה ב־25 ביולי 1891 ונקברה לצד אחותה וכלתה באחוזת הקבר המשפחתית. ג’ון האריך ימים למשך עשרים שנה נוספות ומת ביפו ב־5 באפריל 1912. הוא נקבר לצד רעייתו, אמו ודודתו, אך מה עלה בגורלו כגלמוד ביפו במשך עשרים השנים לא ידוע. ייתכן ואושפז בבית החולים האנגליקני שנחנך זמן קצר לפני כן. עיתון ‘ניו־יורק טיימס’ כתב בידיעה על מותו כי ילדיו ארתור, ארול, וקנט, וכן הבת אליס, הם בעלי משפחות מכובדות בפילדלפיה וניו־יורק. את אביהם הותירו גלמוד בארץ הקודש.

אובליסק הקבר המשפחתי

הדודה מרי בריסקו בולדווין

בית הדקל של משפחת בולדווין ־ היי