S. 8–9.    🔗

ויקם אחריהם דור המשוררים הנעמנים, ונקרא זמנם זמן הנצנים, כי היה הדור כמו קוצים והם כשושנים, והוא דור המשוררים הנפלאים, הקרואים חבל נביאים, אשר היה מהם הלוי רבי יהודה, תור התורה ועדי התעודה, ושאר משוררי דורו ילוה אליהם השלום, ואף על פי שלא הגיע אחד מהם בשירו למעלות רבי שלמה, ולא השיג לתוקף נאמו, ומתק טעמו, אך היו להם מלים נפלאים, וחרוזים מראים, ועל פיהם נראו מראות השירים הערבים, כאלו לקוחים מפרי כרובים, או מלשון החוזים¹ גנובים, ותנח עליהם הרוח והמה בכתובים, ויתנבאו ולא יספו, ולשמוע מראות שירם נדיבי עמים נאספו: וישא משלו ויאמר

אצילים לבשו בגדו חמודות / כשמש זרחו בשמי תעודות

לשירם נבהלו אנשי לבבות / ועטה הזמן בגדי חרדות

וקשרי בין לשירם העמידו / ובלבבם אדנים לו וידות

והם היו בעם האל יחידים / וכן היו מליצותם יחידות

ופה אל פה נבואה דברה בם / בחזיון שיר במראה לא בחידות:

ואחר הדור ההוא נסתתמו מקורי השירים בלשון הערבים ומליצת השיר שולח במשמנים רזון, גם נביאים לא מצאו חזון, וכל הבאים אחרי הדור ההוא יגעו לחקור מקור השירים, וחצבו בורות נשברים, ומימיהם מרים, ומאחר אשר נאסף שלמה היושב על כסאו, ויגוע וימת אברהם נשאו, ויהודה שר צבאו, ומשה נביאו, נסתם חזון השיר ומוצאו, ונסתלק הכבוד ההוא ומוראו, ולא יסף עוד מלאך ה' להראה, כי לא גם אחריהם, מי יחבר כשיריהם, והנה אנחנו אלה פה היום מלקטים שכחת שבליהם, ומזנבים נחשליהם, ויום ולילה נרוץ במעגליהם, וניגע ולא נגע אליהם, כי כל אחד ממנו יהגה ריק, וחרב סכלות יריק: (תחכמוני שער י"ח)

 

S. 10.    🔗

ולא כשירי בן ראובן מצבא רוח עשוקים…. ושירי רבי יצחק בן ראובן, והודם מי חכם ויבן, כי הפליא לעשות מליצות נאות, והביא במלוא חרוזיו זכרון כל המצות, וישימם בפסוקים דבקים, כאלו הם ברוח הקדש חקוקים: (תחכמוני שער ג')

 

S. 10–12.    🔗

[גיל נא ברעדה]    🔗

גיל נא ברעדה ואימה ופחד מנורא ואיום

גמור לדעת מקרא שבכתב ושבעל פה להמציאך בהם פדיום

גדרתיך בחתון בנותי שתיהן כאחת לתיום

בשתים תתחתן בי היום:

* * *

להתירא ולכבד אב ואם לבד אם יפתוך לעזוב את שמי ושם נכריה לעבוד

לכבודי ולמוראי הזהר והשב תשיבנו פן תאבד אבוד

אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך יי מכבוד:

* * *

דבר תדבר בם בשעת שכיבה בעת תפקיד רוחך בידי כי יפרד מעליך

תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך:

* * *

בחונים יושבי גרן עגולה סנהדרי גדולה וקטנה בדיני נפשות ומכות וממוני חילך

ברו לכם המשפט כי לאלהים הוא ובעת יבאו שנים וישבו למולך

בלבושו האחד כלי מילת והאחד קרעים אמור תאמר לו בפלולך

ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך:

* * *

סורו זרים ממאכל תרומה וגם זר הבא לשמש הוכח תוכיח למולו

עדות ראה נא במקל אהרן המונח לפני משמרתו בהלולו

עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו:

* * *

איש או אישה כי יעשו מכל חטאת האדם להוכיח בהתראות ובהעדאת עדים

אימות רצועות בשמעו אולי יקבל התראת רצועים

ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים:

* * *

… ופעלת שכיר בלי להלין אתך על מטתך

אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתך:

* * *

העלל פן תעלילו במדה במשקל ובמשורה כי אני הוא הבורא עלילה

המסיתים להיות בכיסך אבן ואבן אמור תאמר להם חלילה

לא אוכל לעבר את פי יי אלהי לעשות קטנה או גדולה:

* * *

חמדת שנה שביעית כל נושה ישמיט ולא יגוש בעמי ובאחי

והיה כל הנשוך וראה אותו וחי:

(אזהרות לר' יצחק בן ראובן)

 

S. 13.    🔗

[עמדה עלי משבר]    🔗

עמדה עלי משבר והמליטה / אבל זכר אשר לא תהיה חובקת

חבלי שאול סבו פעמיה / והיא נוטה אלי דודה ומתרפקת

זכרה ברית נוער ואט אל שערי / קבר תהי יד אהבה דופקת

ושמור אמונתי להומות אחרי / אם נוסעה מהן ומתפרקת

וכתוב אלי דודי הכי אש הנדוד / היתה בנפשו בעדי נשקת

הגר אשר נסגר בבור גרות וכף / מצוק עלי ירך נדוד סופקת

יתאב שתות כוסות ערבים לו וכוס אסון לכמוה תהי נמתקת:

(דיואן ר' משה בן עזרא כ“י שד”ל סי' קע“ז, ע' כ”ח ד' דף 92 והבא, ובראשו: ונעית אליה בקשתילה בנת אכיה תופית בקרטבה פי תשרי סנת תתע“ה פרתאהא בהדה אלמרתיה וכאטב בהא אכאה וקאל, ר”ל הגיעה אליו השמועה בקשתיליא כי מתה בת אחיו בקרטבה בתשרי שנת תתע"ה ויקונן עליה בקינה הזאת ערוכה אל אחיו והיא מתחלת: עין אשר מהבכי נמקת)

 

S. 13–14.    🔗

[תנו ציץ לשירות]    🔗

תנו ציץ לשירות ומלות נכוחות…

נתונים במכתב אלהים לאב כל / המונים וגוים לנשאם כלוחות

ושמחים ככתר עלי ראש חסדיו / וטוריו מלאים באבני שבחות

ועל גרגרות מעלתו ענק חן / ירימון עלי כל סגנים ופחות

גביר יהלך על אדמה ועל ראש / כסיל נתכנו לו כחפצו מנוחות

ירוצץ כברק עשה תום וצדק / בעת מהלכי כל גבירים טפחות

וטובות בידיו ודלתות חסדיו / לכל גר ואזרח ימותיו פתוחות

ומציל למטים להרג בהונו / ומשיב נפשות למות לקוחות

נעימות לשואל במתן ימינו / ולו גיל בפניו ושובע שמחות

קחה לך תשורה בדולח אמרים / ומה טוב מנחות כמו זאת שלוחות

ושירה בנויה באבני תהלות / ובלתה כתפל בנויות וטוחות

ובינות אהבים וספון ארזים בגן אל והם רעננות ולחות

והא לך גברת לשירות ילדים / בני שיר וכלן לנגדה שפחות

אמת את ושמש תאומים בעולם / ולכם תהי זאת לבדה לאחות:

(שם ע' כ"ח דף 69)

 

S. 14.    🔗

[ידיו כעץ חיים]    🔗

ידיו כעץ חיים ועץ דעת בפיו / פניו פני חמה בלי שוקעת

רואים מעט שניו ורוב שכלו ולא / ראו לפניו תום בלי מגרעת

הן יאמרו כי יחזו גפן יקר / אי נמצאה כזאת ואי נטעת

לו את אבותיו ידעו אז יאמרו / היא מעלה מאב לבן נוסעת:

(שם ע' הר“ר ליב דוקאס בספרו צור ראבבינישען שפרוכקונדע דף 68, גם הר”ר צבי הירש חן טוב במכתב עתי אנגלי לשנת 1849 מ' 44)

יגאו בעמר בן עמרי לקטו / ובהון מעט מבית נכותי בזו:

(שם ע' אריענט לשנת 1851 דף 374 והוא בכ“י שד”ל סי' ס"א השיר מתחיל: עיני זממי לי נכחות חזו)

 

S. 15.    🔗

[הקיצוני סעיפי לעבור]    🔗

הקיצוני סעיפי לעבור על / מלון הורי וכל אנשי שלומי

שאלתימו ואין מקשיב ומשיב / הבגדו בי עדי אבי ואמי

בלי לשון קראוני אליהם / והראוני לצידיהם מקומי:

(שם ע' כ"ה ד' דף 89)

[אחות שמש בליל]    🔗

אחות שמש בליל אופל ערוכה / ואיך שמש תנוצץ בחשכה

ולה קומה כתימורה אמור או / חנית זהב לפנינו מעוכה

והאש יאדיב גופה ותשחק / ודמעתה עלי לחיה שפוכה

ואם למות תהי נוטה בהתיז / אנוש ראשה תחי מאין ארוכה

ולא שרנו לפנינו בריאה / בעת אחת משחקת ובוכה:

(שם ע' שם)

 

S. 16.    🔗

[רעית צבי]    🔗

רעית צבי אל תנודי

כי מאד חשקתיך מעודי

את רצוני ומחמדי

ודי לי רצונך די:

זה שלום צבי חן רקוח

לא עלי² ידי ציר שלוח

גם אני עלי כנפי רוח

אמסכה במור עובר סודי

אכתבה אהבי לידידי

מר דרור יטפו ידי

ובלחייו עדי:

דוד יצודדני מהיכל

כי לשון בשמיו³ בי רכל

ואני אפתה גם אוכל

יחשוב ידיד⁴ שהוא צודי

והלא לבבו⁵ מצדי

בית אסוריו במרבדי

ותחת לרבידי:

לעלות ולרעות בגנים

רד צבי וללקוט שושנים

ואחוז בתמר סנסנים

אשכלות כפרים⁶ בעין גדי

נאצל עליהם מהודי

מי⁷ יפי העלו אדי

והשקו את שדי:

ליל אשר למרום עלית

ואחות לבנה שבית

עש כסיל וכימה ראית

אך להתחבר עמדי

חמדו היותם לי עדי

מזבול ישלחו עדי⁸

פתילים לצמידי:

ליל אחבקך נשף חשקי

ופרי שפתיך מתקי

אקרא לך נחלת חלקי

הנך⁹ מאד יפה דודי

אנך אלהים אל ידי

רק לך אתנה דודי

ותלין בין שדי¹⁰:

(דיואן ר' יהודה הלוי כ“י שד”ל חלק ב' ב' נ"ז והשיר הוא מן הנקראים בפי משוררי הערביים: מושח פי' שירי אזור על פי החרוז הראשון ישוב תמיד אחרי נפסק באמצע על ידי חרוזים אחרים וע' ספרי על הדיואן דף 133. ומשקל השיר הזה בשני הבתים הראשונים של האזור וכן בג' הבתים האמצעים: ב' יתדות וד' תנועות ובבית הג' של האזור: תנועה ויתד תנועה ויתד וב' תנועות, ובבית הד‘: יתד וד’ תנועות. וכבר ידעת כי דוחק המשקל יסית את המשוררים לפעמים להניח הנע ולהניע הנח, וגם בשיר הזה תמצא כמוהו)

 

S. 17.    🔗

[שאלו מעפרי]    🔗

שאלו מעפרי שלומי

יענה מה בצע בדמי

דברו נא אליו חלקות

ימאסה בצע מעשקות

לו לעיני הנעתקות

לו להשיב קט מנומי

יחזהו אולי חלומי:

הצבי אפדהו בנפשי

מות בני איש עלי ישי

הוא פקיד גן עדני ואשי

מלחייו עדן בשמי

כאשר מעיניו¹¹ סמי:

הן בחיצי עיניו יונה

לב עמיתו¹² יכה וישנה

השמחים לאיד¹³ אענה

אם ידידי נהפך לקמי

עול אהביו משרה לשכמי:

בחמודות עולם אפדה

ליל אשר עשה את¹⁴ דדי

בו צבי חן תחתי¹⁵ ארדה

משפתיו צוף יין כרמי

ואנשק לחי אדומי:

מבדולח פיו השקני

דם ענבים בשפת שני

עד אשר קץ ויענני

כס אלי כס אלי כמי

נסקיך אלכמר בפומי¹⁶:

(שם חלק ב' ב' כ"ד ומשקל השיר בכל הבתים: תנועה ויתד ג' תנועות יתד ותנועה. והנה פה מלבד כי המשורר הניע פעם את הנח ועוד חסר הרבה פעמים שוא היתד האחרון)

 

S. 18.    🔗

[ליל גלתה אלי צביה נערה]    🔗

ליל גלתה אלי צביה נערה / חמת לחייה וצמת שערה

צהוב כעין אודם בכסותו עלי / רקת בדולח לח תמונת תארה

דמתה כשמש בעלותה תאדים / את ענני נשף בלהב זהרה:

(שם חלק א' ש"ב)

[לחי כרצפת אש]    🔗

לחי כרצפת אש ברצפת שש / נרקם סביביו מור כרקמת שש

יוסף בלבי אש בקרבו לי / כי יחמול פעם ויבגוד שש:

(שם חלק א' שמ"ב)

[חידה כמו אור]    🔗

חידה כמו אור תענה דעת / ולראש כסיל עולה ונוגעת

עזות בפיה וחלקלקות / בם חלקה פיה וקורעת

תור נערות השיר בהגיע / חן חן תהי מוצאת ופוגעת:

(הג' הבתים האלה בסוף חידה אחת אשר נכתב עליה בל' ערבי: ולה יצף רמאנא מלגזא ר“ל ולו בתארו את הרמון בדרך חידה ותחלת החידה הזאת: תבה דמות קובה מתולעת והיא נמצאת בהעתקות ה”רר יה“ש מן איזה שירים נמצאים בבהכ”נ אשר בקלעא גם בדיואן שד“ל חלק א' שפ”ו. ואדמה בנפשי כי הג' הבתים האלה אינם נמשכים אל החידה על הרמון כ“א הם שיר בפ”ע בו יפאר המשורר את עצם ותכונת החידה וא“כ איננו מקרה כי גם הדלת של הבית הא' יוצא בהברת החרוז כאשר הוא חוק לשירים יוצאים בחרוז א' על פני כולם ובתיהם נחלקים לדלת וסוגר כי בכל הבתים רק לסוגר יש חרוז רק בבית הראשון גם דלתו בחרוז יסגר. ודע כי בדיואן שד”ל כתוב בדלת הא' זאת במקום אור וא"כ היא נמשכת עם החידה על הרמון, ויהי מה ענין הבתים האלה הוא כפי תרגומי)

 

S. 18.    🔗

[ומה עור אשר עינו]    🔗

ומה עור אשר עינו בראשו / ובו צורך לכל דרי נשיה

אשר ייגע ימי חייו להלביש / מתי ארץ והוא ערום ועריה:

(שם א' פ“ז ונרשם עליו: וקאל מלגזא פי אלאברה ר”ל ויאמר בדרך חידה על המחט, וע' דברי חפץ דף 12)

 

S. 19.    🔗

[בלי מכיל לאין תכלית]    🔗

בלי מכיל לאין תכלית וקצה / והוא קטן בידך תאחזהו

ורחוק ממך לתפוש אשר בו / ואם עין בעין תחזהו:

(דברי חפץ דף 11)

[ומי חשוק אשר]    🔗

ומי חשוק אשר תפנה¹⁷ בכל עת / אלי פניו ותראה בו דברים

בנסעו ממך יפיק רצונך / ולא יועיל בשבתו בחדרים:

(שם דף 12)

[לא נקראתי]    🔗

לא נקראתי רק נקראתי / ובמספרכם לא אמצא

אם אפקד לא אפקד / או אמצא לא ארצה:

(אריענט 1850 לב“ל 50 דף 799 ונכתב עליו: אמר כשנקרא להמצא באלהארמה. גם בדיואן שד”ל א' ר“ץ ונכתב עליו בל' ערבי: וקאל וקד אגפל ען אל אחצר פי ולימה ר”ל אמר כאשר שכח לבוא אל סעודה)

מות אהבה הסתר פשעים תוך סגור / הלב וחייה גלות תוכחת:

(בית משיר מתחיל האין צרי אל מחלה נצחת והוא בדיואן הר“ר שד”ל א' קפ“ז וגם בהעתקות הר”ר יה"ש):

 

S. 20.    🔗

אמת הם כל דברי בך ואינם / כדברי שיר ולא דבר משלים:

(נחל קדומים דף 16)

[מה לי לרוות פני ארץ]    🔗

מה לי לרוות פני ארץ בדמעתי…

נסע ונתן בבין¹⁸ גזרי לבבי מסילתו

ובין שממות ביתי מסילתי:

(אריענט 1851 דף 380)

[יום אתנה יחידתי]    🔗

יום אתנה יחידתי כפרו / אדעה אמת כי צלחה סחורתי:

(נחל קדומים דף 19 הערה 28)

[בהבצר מזמה מנבונים]    🔗

בהבצר מזמה מנבונים / כבן נון את והיא נגדך יריחו

ואיכה לא יחי השיר מלאכתך / וכל יודה אשר אתה משיחו:

(דיואן שד“ל א' ע”א וע' בתולת בת יהודה דף 19 ונחל קדומים דף 14)

[חדל כמעט ודע]    🔗

חדל כמעט ודע כי אב המון לי / למגדל עוז ושירי בו נשואים

גביר לולי נדיבותיו אזי לא / חרוזי מהלל היו ברואים

בבן איש איך אדמהו ואהיה / כאיש ימשיל תהומות לגבאים

תמול היו בני בינה חכמים / והיום נשארו נגדו פתאים

בני גלעד צרי ידיו יקוו / ויודו לו שבאים עם סבאים

כאלו מנדיבות אצבעותיו / שנות חיים בתוך כפיו מצואים

הבן שבטו הדיחהו בחזיון / ולמד מפליאות בין פלאים

ואין מעצור לדעתו מפליאות / ואין לאמר הגם זה בנביאים

למען חוברו¹⁹ מתום ויושר / והדשיא משדה חסד דשאים

ולבש הזמן בו מחלצות גיל / כעבד יחליף בגדי כלאים

יקדם מעשיו טרם דבריו / וגשם יעלה טרם נשיאים

גביר לו מששו ידיו סלעים / נתנם כעינות לצמאים:

(שם א' קצ“ד והשיר מתחיל: עמוד כמעט צבי צבאות צבאים, ונמצא ג”כ חלק ממנו בהעתקות הר“ר יה”ש)

 

S. 21.    🔗

[נוחל ומנחיל]    🔗

נוחל ומנחיל דת פלילים / מזרע האצילים

המתנדבים בעם:

מליו כאור נגהו / ודרכיו מאד גבהו

מלכת בדרך העם:

עומד לחזק ה בדק / ויושב על כסא צדק

לשפט את העם:

* * *

עניו שפל רוח ודכא / חכמת לשונו הרכה

תפלטני מריבי עם:

יום קרב הוא בערי יריב / וביום תפלה הוא יקריב

את קרבן העם:

(שם ב' ב' קי"ג)

]ומר על אדום]    🔗

ומר על אדום וקדר / זה יחלש או זה יחלוש / תמיד עמי פוקה:

(פרחון ערך א')

 

S. 22.    🔗

הלנופלים תקומה / מבור עני הטבעו // ואם יש תרומה / ליורדי בור ודומה:

יום חרב דבירי / אל תבוא בו רננה

כי נהפך הדרי / לקלון ושירי לקינה

ויחשך מאורי / ותשכון עליו עננה

גם סהר וחמה / בקצה זבול נשקעו // וכוכבי עש וכימה / ירדו לתחתית אדמה:

היש אחרית ותכלה / לשיב שבות גלותי

ואם תהיה תעלה / לי מכאב מחלתי

ובני ריק ועולה / ירשו גבול נחלתי

ומנחת ותימא / תוך אהלי ירגעו // ואהיה לשמה / בידי נביות ושמה:

ועד אנה אלהים / לי תחרש עוד ותחזה

ובניך תמהים / נפלו כצבור במוקשי

צר תוהים ורוהים / בידי אדונים קשה

קום ועשה נקמה / בהם ויכנעו // בני דומה וחומה / תהיה ללא רוחמה:

דלה מבור יגונם / עם קצפך נשאו

כי לבם ועינם /מול כסאך ישאו

והוצא את המונם / מבית כלא החבאו

וכלם ביד רמה / אל ביתך יסעו // מתימן וקדמה / מבין קדר וקדמה:

הוסף יד ידועה / לקנות שארית יוסף

וצולעה ותועה / לצבי ארצות תאסף

וכל נפש בדעה / אל עבדך תכסף

ובפחד ואימה / לך יום יום יכרעו // כל ברך וקומה / ותברכך כל נשמה:

(מחזור ספרד לשבת חזון גם דיואן שד“ל ב' ב' י”ח ומחזור קלבריזי כ"י, ואני בחרתי כמעט בנוסחת הדיואן וע' פרחון ערך טבע)

 

S. 23.    🔗

[על אהבתך]    🔗

על אהבתך אשתה גביעי

שלום לך שלום יום השביעי

ששת ימי מעשה לך כעבדים

אם אעבד בהם אשבע נדודים

כלם בעיני הם ימים אחדים

מאהבתי בך יום שעשועי:

אצא ביום ראשון לעשות מלאכה

לערוך ליום שבת המערכה

כי האלהים שם שם הברכה

אתה לבד חלקי מכל יגיעי:

מאור ליום קדשי מאור קדושי

שמש וכוכבים קנאו לשמשי

מה לי ליום שני או לשלישי

יסתיר מאורותיו יום הרביעי:

אשמע מבשר טוב מיום חמישי

כי מחרת יהיה נופש לנפשי

בוקר לעבדותי ערב לחפשי

קרוי אלי שלחן מלכי ורועי:

אמצא ביום ששי נפשי שמחה

כי קרבה אלי עת המנוחה

אם נע ונד אלך למצא רוחה

ערב ואשכח כל נודי ונועי:

מה נעמה לי עת בין השמשות

לראות פני שבת פנים חדשות

בואו בתפוחים הרבו אשישות

זה יום מנוחי זה דודי ורעי:

(דיואן שד“ל ב' ב' פ”ט גם במחזור ויטרי כ“י אלמנצי סי' ק”פ לליל שבת ובחרתי בנוסחאות הדיואן ומחזור ויטרי מוסיף עוד בית בסופו ונ' כי אחרים הוסיפוהו, גם נדפס כבר השיר בסדר תפלות וכו' לאנשי שינגלי בשחרית לשבת חופה וגם שם נוסף הבית השביעי כמו במחזור ויטרי ועוד בית שמיני גם בסדר אמרי נועם נמצא חלק מן השיר הזה וגם החלק הזה מקוטע לחצאין ומשובש וגם שם הבית השביעי והשמיני)

 

S. 24.    🔗

[יקר יום שבת]    🔗

יקר יום שבת תגדיל / בברית שלום וחיים

וקדשתו ויהי מבדיל / בין ישראל לגוים:

האומרים אך דבר לשון / לדמות ימיהם ליום קדשי

אדום מקדם ליום ראשון / ערב מאחור ליום ששי

תעתוע קדר ודישון / איך בעלי האמת ישיא

ידמו עדים לעדיים / והמתים אל החיים:

ומה לשכני המבקשים / לעלות לכסא ממלכה

מנוחת אלהים ואנשים / ושם צוה את הברכה

תחלה למקראי קדשים / מימי בראשית נמשכה

פרי מצותו עץ חיים / בצילו נחיה בגוים:

דגולה לשמך מכהנת / ושמך בידה למשענת

היתה בחיקך מקננת ועל שלחנך מרננת

שבעה במן מעדנת / ועוד הותירה צנצנת

מודעת זאת באיים / ויצא לה שם בגוים:

הוסף אל ידך שנית / לחדש מלוכה קדמונית

להולכת קדורנית/ פזורה שמאלית וימנית

ותבוש ערבית ויונית / ותשב כהונה אהרונית

יתקדש במחנה לויים / שמך המחולל בגוים

(מחזור ויטרי כ“י אלמנצי לליל שבת סי' קנ”ח)

 

S. 25.    🔗

[הציקתני תשוקתי]    🔗

הציקתני תשוקתי לאל חי / לשחר את מקום כסאות משיחי

עדי לא נטשתני לנשק / בני ביתי ואת רעי ואחי

ולא אבכה עלי פרדס נטעתיו / והשקיתיו והצליחו צמחי

ולא אזכור יהודה ועזראל / שני פרחי יקר מבחר פרחי

ואת יצחק אשר כבן חשבתיו / יבול שמשי וטוב גרש ירחי

וכמעט אשכחה בית התפלה / אשר היו במדרשיו מנוחי

ואשכח תענוגי שבתותי / והדר מועדי וכבוד פסחי

ואתן את כבודי לאחרים / ואעזוב לפסילים את שבחי

המירותי בצל שיחים הדרי / ובמסוכת סבך חוסן בריחי

ונפשי שבעה ראשי בשמים / וריח נעצוץ שמתי רקחי

וחדלתי הלוך על כף ועל סף²⁰ / ונתתי בלב ימים ארחי

עדי אמצא הדום רגלי אלהי / ושמה אשפכה נפשי ושיחי

ואסתופף בהר קדשו ואקביל / לפתחי שערי שחק פתחי

ואפריח במי ירדן נרדי / ואצמיח בשילוח שלחי

אהלל את שמו מדי חיותי / ואודנו עדי נצח נצחי:

(בתולה בת יהודה דף 62 והבא)

 

S. 26.    🔗

[חשבתי אדוני]    🔗

חשבתני אדוני כוס ושלך / והרבית לפני תרנגולך

והכל נעזב לזר ורזה / דרור המור כמו נתעב ומושלך

ועתה יכמרו נא רחמיך / ומלא שאלת עבדך שאלך:

(דיואן שד“ל א' צ”ב)

 

S. 27–29.    🔗

[שאלי שרופה באש]    🔗

שאלי שרופה באש לשלום אבליך / המתאוים שכון בחצר זבוליך:

השואפים על עפר ארץ והכואבים / המשתוממים עלי מוקד גליליך

הולכים חשכים ואין נוגה וקוים לאור / יומם עליהם אשר יזרח ועליך:

ושלום אנוש נאנח בוכה בלב נשבר / תמיד מקונן עלי צירי חבליך:

ויתאונן כתנים ובנות יענה / ויקרא מספד מר בגלליך:

איכה נתונה באש אוכלה תאוכל באש / בשר ולא נכוו זדים בגחליך:

עד אן עדינה תהי שוכנה ברוב השקט / ופני פרחי הלא כסו חרוליך:

תשב ברוב גאוה לשפוט בני אל בכל / המשפטים ותביא בפליליך:

עוד תגזרי לשרוף דת אש וחקים ול־ / כן אשרי שישלם לך גמוליך:

צורי בלפיד ואש הלבעבור זה נת־ / נך בעבור כי²¹ תלהט אש בשוליך:

סיני העל על כן בך בחר אלהים ומ־ /אס בגדולים וזרח בגבוליך:

להיות למופת לתת כי תתמעט ות־ / רד מכבודה והן אמשול משליך:

משל למלך אשר בכה למשתה בנו / צפה אשר יגוע כן את במליך:

תחת מעיל תתכס סיני לבושך בשק / תעטה לבוש אלמנות תחליף שמליך:

אוריד דמעות עדי יהיו כנחל וי־ / ניעו לקברות שני שרי אציליך:

משה ואהרן בהור ההר ואשאל היש / תורה חדשה בכן שרפו גליליך:

חודש שלישי והקשר הרביעי להש־ / חית חמדתך וכל יופי כליליך:

נדע ללוחות ועוד שנה באולתו / לשרוף באש דת הזה תשלום כפליך:

אתמה לנפשי ואיך יערב לחכי אכול / אחרי ראותי אשר אספו שלליך:

אל תוך רחובה כנדחת ושרפו שלל / עליון אשר תמאסי לבוא קהליך:

לא אדעה למצוא דרך סלולה הכי / היו אבלות נתיב יושר מסיליך:

ימתק בפי מדבש למסוך במשקה דמ־ / עות ולרגלי היות כבול כבליך:

יערב לעיני שאוב מימי דמעי עדי / כלו לכל מחזיק בכנף מעיליך:

אך יחרבו ברדתם על לחיי עבור / כי נכמרו רחמי לנדוד בעליך:

לקח צרור כספו הלך בדרך למ־ / רחוק ועמו הלא נסו צלליך:

ואני כשכול וגלמוד נשארתי לבד / מהם כתורן בראש הר מגדליך:

לא אשמעה עוד לקול שרים ושרות עלי / כי נתקו חבלי תופי חליליך:

אלבש ואתכם בשק כי לי מאד יקרו / עצמו כחול ירביון נפשות חלליך:

אתמה מאוד על מאור היום אשר יזרח / אל כל אבל יחשיך אלי ואליך:

זעקי בקול מר לצור על שברונך ועל / חליך ולא יזכור אהבת כלוליך:

חגרי לבוש שק עליה הבערה אשר / יצתה לחלק וספתה את תלוליך:

כימי ענותך ינחמך צור וישב שבות / שבטי ישורון וירים את שפליך:

עוד תעדי בעדי שני ותוף תקחי / תלכי במחול וצהלי במחוליך:

ירום לבבי בעת צורי לאור לך וי־ / גיה לחשכך ויאירו אפליך:

(הקינה הידועה)

 

S. 31.    🔗

ולא כשירי ר' אברהם בן עזרא בהירים בשחקים… ושירי החכם ר' אברהם בן עזרא עזרה בצרות, וגשמי נדבות בזמן בצרות, וכל פיוטיו נוראים ועניניו נפלאים, כהם לא ראו הרואים, גם הוא חבר סדר ליום הכפורים עניניו בכור שכל יצוקים, ועל הלבבות חקוקים: (תחכמוני שער ג')

 

S. 32.    🔗

[בראשית כל רעיון]    🔗

בראשית כל רעיון / ואחרית כל הגיון

מבורך אל עליון / אלהי הרוחות

אשר חסדו הטה / עלי דרי מטה

ושת לפה מבטא / וחכמה בטוחות

והכין משכילים / לישר מעגלים

לחבר סוד מילים / להשיב כל שיחות

ואברהם זקן / כעוף נודד מקן

יסוד דקדוק תקן / ובאר על לוחות

ומחברתו תנעם / לכל משכילי עם

בנתנו טוב טעם / לנעות גם נחות

וסוד אותות נראות / ופעם נחבאות

ולמה הן באות / קמוצות ופתוחות

קרב תלמיד הנה / לכל שאלה מענה

ותהיינה עיני / לבבך נפקחות

אחוו אורח סוקל / ולדעת משקל

לכל כבד או קל / קרא ספר צחות:

(הקדמה לס' צחות)

 

S. 33.    🔗

[אני ישן ולבי ער]    🔗

אני ישן ולבי ער והנה / נתחי נצבו לריב כצרים

וקם עין עלי אזן ולשון / והרחיב פה ונשא קול והרים

נאם עין אני רואה וחוזה / מחפש מה בחדרי החדרים

ושמים לפי רגע וארץ / אשורמו בלי צעד אשורים

ויחד אחזה צורות משונות / ואם רבו בלי חלקי שברים

ואפריש הרחוקים מקרובים / ואבדיל הלבנים משחורים

ובי חכמו בני מדות ועלו / למזלות וכוכבים ספורים

ובל רגל ובל כנף אהלך / ובי תכון מלאכת כל גברים.

נאם און לעין החרש נא / ומה תוכל ולך צורך לאורים

ולא תראה לבד מה יש לנכח / וממשלתי בכל ששה עברים

ואם מסך לנגד את כעור / ואשמע אחרי קירות והרים

ודת אל אאזין יומם וליל / ובלילה שעריך סגורים²²

וכל שרים ונוגנים בי יביעון / ואכיר הנקיבות מזכרים.

נאם לשון לעין גם לאוזן / חשבתם להיות בנו לשרים

אני נמשל למלך דר בארמון / ואתם כעבדים לי מסורים

והחיים והמות בידי / ובי טעם מתוקים ממרורים

אני יחיד בלי ריע כמוכם / ואנכי לבדי איש דברים

אני מליץ בצדק בין לבבות / ואודיע בחכמתי סתרים

ואהפוך מאכל להיות לעזר / לשינים ויגזר גזרים.

הקיצותי ובקרבי קרבים / ומחנות זה וזה כלם אזורים

וקול נתנו שחקים מה תריבון / לכו נא בחרו משפט ישרים.

לכו אל רב מנחם המנחם / נפשים עד ישיבם לפגרים

ואשרי עין אנוש רואה הדרו / ואוזן תאזין מפיו אמרים

וכל לשון תספר מהלליו / ונלאו להכילם הספרים

ועינו ראתה פלאות אלהיו / ואזניו ישמעו בת קול כהורים

לשונו תענה מענה תעודה / בפיו ששה סדרים הם סדורים

ועינו שם עלי עשיר ואביון / כמו רועה יבקר העדרים

ואזנו משמוע שוא אטומה / ומדברו ופיו חיי בשרים

ואם שער לכל מבין בחכמה / לפניו נפתחו מאה שערים

וידיו יזלו גשמי נדבות / עדי במקום חדרים שם נהרים

תפלתי לשומע תפלות / וכל חפצי וחפץ כל ברורים

היות הרב ורב משה יחידו / כעין עד עמוד גואל שמורים

ועל בית אדוני עם יהודה / וישראל ובנימין חברים:

(כרם חמד ד' דף 143 והבא)

 

S. 35.    🔗

[נדוד הסיר אוני]    🔗

נדוד הסיר אוני / והבדיל רעיוני

ושׂם פי ולשוני / אסורים באזיקים

* * *

אנחנו עם דלות / וקלות עם סכלות

בגלות תוך גלות / בכל עת מעתיקים

ביד אל לו מתנו / בעת שישבנו

במרחב כי שבנו / לחוצים ודחוקים

ובאדום אין הדר / לכל חכם הוא דר

באדמת בן קדר / ועלינו שורקים

ואלו בא חגב / יוני בם שוגב

ורכב על כל גב / ונחשב בענקים

* * *

ועינו ענתה בו / עלי רוע לבו

בקרבו שם ארבו / ועושה תמרוקים

בהשתחויתו / לכל רואה אותו

מלא כל קומתו / ומשפיל חמוקים

וחרף בן תורה / וכל יודעי מקרא

לזאת אנשי תורה / מכוסים בשקים

ואיך יקרא מינים / לבנים נאמנים

חסידים וגאונים / וכל שומעיו שותקים

* * *

ואמר לתועים / אני מלא דעים

במועד וזרעים / ונשים ונזקים

וצעקותיו רבות / ונגעו עד עבות

ולא ידע אבות / ובמה מדליקים

כלימת הממרה / צעיר ימים יורה

בטהרות הוא קורא / וטועה בפסוקים

וראשית פרשה / עלי פיהו קשה

אשר היא נדרשה / בפי התינוקים

* * *

בני אל עזבוהו / הכי אין כמוהו

ובמה נחשב הוא / במי אתם עוסקים

* * *

מרעיו בו שמחו / וידכם לו פתחו

ומתנות שלחו / ומלאו מזרקים

נאום בו תאמינו / נדיבותיו בינו

ומטה הכינו / ומלבושים נקים

תנו לו שם ילדה / לאשה בת חמדה

בנו לו בית מידה / עשו שם אתיקים

ומאכל עם משקה / תנו אל רב שקה

אשר לא ינקה / כמו שר המשקים

* * *

ובאלוה שמן / לבבכם יאמן

אבל עם אל אמן / בפניו הם יורקים

* * *

ועבדו זה האל / ולתת חן יואל

ועתה ישראל / שמע אל החוקים:

(שם שם דף 138 והבאים)

 

S. 36.    🔗

[גלגל ומזלות במעמדם]    🔗

גלגל ומזלות במעמדם / נטו במהלכם למולדתי

אם יהיו נרות סחורתי / לא יאסוף שמש עדי מותי

איגע להצליח ולא אוכל / כי עותוני כוכבי שמי

אם אהיה סוחר בתכריכין / לא יגועון אישים בכל ימי:

(אריענט 8143 לב“ל 42, ד”ח דף פ“ה ופ”ו)

 

S. 36–37.    🔗

[אשכים לבית השר]    🔗

אשכים לבית השר אומרים כבר רכב

אבוא לעת ערב אומרים כבר שכב

או יעלה מרכב או יעלה משכב

אויה לאיש עני נולד בלי כוכב:

(אריענט שם שם)

 

S. 37.    🔗

[הקנקן ריקן בלי יין]    🔗

הקנקן ריקן בלי יין / והגבינה גנובה בלי זין

והגברת יעורת בלי עין / חגרת ונשברת צעדה עלי עין

ואנשי המקום אחי קין / ומותר האדם אשר בו אין

אם אין אני דר שם / אשום בראשה העין:

(שם 1850 לב“ל 43 דף 686 ונכתב עליו: להראב”ע ז"ל בהגיע לעיר מורה)

 

S. 38.    🔗

ויצחק בנו גם הוא ממקור השיר שאב, על שיר הבן מזיו האב, אך בבואו לארצות מזרח, וכבוד ה' עליו לא²³ זרח, והסיר מעליו מעילי הדת היקרים, ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים: (תחכמוני שער ג')

[יהללך להתפאר]    🔗

יהללך להתפאר אבל לא / לפארך ואת תחבש פאריו:

(נחל קדומים דף 16)

ושם הרופא ר' יהודה ב"ר יצחק מעין המליצות, ובעל מדות נמרצות: (תחכמוני שער מ"ו)

 

S. 39.    🔗

[אהה כי התבונות היקרות]    🔗

אהה כי התבונות היקרות / כבר בגרו והביאו שערות

ואין דורש ואין להן מבקש / כאלו על בעלים הן אסורות

המאז הן בתולות או גרושות / בגט או אלמנות חיות צרורות

אשר כל השפחות השנואות / גבירות הן וגם צרות לשרות

וקמו אוהבי בצע וחמס / ועל אנשי אמת כתבו מרורות

ואמרו בוערים כי התבונות / כבר זקנו והחכמות עקרות:

* * *

פתאים לבכם שיתו לשכלי / והקשיבו אמרי הטהורות

וטוב להיות עבדים לתבונות / ואל נא תהיו שרי עשרות:

(מלחמת החכמה והעושר)

פסק דין עמדו במושב דין לפני, חכמי ונבוני, כהני וזקני, ויבאו בני אלהים להתיצב על יי', השכל והעושר גדולי הדור שניהם, והמקנה והכבודה לפניהם, בעת יצאו נצבים, שניהם כאחד טובים, ושניהם אוחזים בדרך הטובה לפי מחשבותם, ותכונותם המוצאות אותם, זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה, זה אומר כלה שלי וזה אמר כלה שלי, נראה מן הדין בלי ספיקא, שאין להם דין חלוקה, והדבר ערוך בפי כל נביא וחוזה, שצריכין זה לזה, לפי שאין לכל אחד ואחד לבדו כדי לזה וכדי לזה (שם):

 

S. 40.    🔗

[אבות השיר שלמה על יהודה]    🔗

אבות השיר שלמה עם יהודה / ומשה זרחה שמשם במערב

הכי מצאו בדורותם נדיבים / ומכרו את פניניהם בהון רב

ונבראתי אני עת אבדו כלו / נדיבי לב ובא שמשם וערב

והמה מצאו נחלי עדנים / ומצאתי אני חורב ושרב:

(אריענט 1851 דף 377 ודרך טובים דף III)

ותחלתם עיר אסכנדריה, ובה אנשי שכל ותושיה, מרבים צדקות, וממלאים ידים רקות… ושם היה רבי הלל הנכבד בבני עמו, ובשער מקומו, רק היה בית נדבתו סגור בלי פתח, ואם ישאלוהו לפתחו יאמר כי אבד המפתח… ומהם השר רבי מנחם בן זכי היה אביו כתב המשרה וציץ התפארה, והבן בו כל מדה טובה, לו היתה בו נדבה, ומהם השר הנכבד רבי נעים, הוא מגדולי קהלתו, והון ועושר בביתו, ובו כל מדה חשובה, אבל בינו ובין הנדבה איבה, לא יתנדב בהונו, כי אם לפיהו ולבטנו, אך לכל שואל ידו סגורה, מהתנדב באגורה… ומשם הלכתי לכלנה ושם קהלה טובה כלם חסידים ויראי שמים, אלו היו פורשי כנפים, אבל כולם סגורי ידים, והונם עצור בכבל ובנחושתים, ותחת בריח ודלתים… ושם היה רבי שמחה ורבי חלפתא, אשר כל מדה טובה בהם היתה, ושניהם יראי שמים ונדיבי ידים, כשני כרובים פורשי כנפים, ונדבתם היתה לבני כלנה מגדל עוז וחומה, ויבואו שני המלאכים סדומה: (תחכמוני שער מ"ו)

 

S. 41.    🔗

[לבי לפרעוש חלל יצועי]    🔗

לבי לפרעוש חלל יצועי / לרוות בדמי כל תענוגו

מועד ושבת לא יעצור כי / להפוך לאבל חדשו וחגו

אמרו חבירי הם החכמים / אסור ביום השבת להרגו

ואומרה הם אמרו תחלה / הבא להרגך השכם להרגו:

(שם שער ג')

 

S. 42.    🔗

ומנשיאי הלוים רבי מאיר הלוי אין בחכמה מי יערכנו, רק הוא גאה וגאותו תשפילנו (שם שער מ"ו):

 

S. 43.    🔗

וכי אמר חיה יחיו אך ימותו אחרי עמדם, אל תבוא נפשי בסודם, כי האמנם אם למד ילמדוני עוד מבלי שאול במוקשם, למה לי חיים טוב לי עוד אני שם: (רמ“ה באגרתו ללוניל ובפי' לסנהדרין יד רמה דף צ”ב ע"ג)

[שאלוני ידידי איך יכונה]    🔗

שאלוני ידידי איך יכונה / בשם מאיר והוא הולך חשכים

השיבותים כבר קראו חכמים / ללילה אור והוא מן ההפכים:

(אריענט 1840 לב"ל 24 דף 380)

כפר בנו עמרם והעבר מעל / כי שם אויל כשמך בפינו יעל

הנה בתורת נביא אל נביא / כן נקראה נביא נביא הבעל:

* * *

אחר אשר כל איש בעד הוריו / צנקרא שמו נשיא ופורץ פרץ

פרדי בשם נשיא אכנה כי / היה חמור אביו נשיא הארץ:

(אריענט 1843 לב"ל 47 דף 349)

 

S. 44.    🔗

[מורה נבוכים החרש]    🔗

מורה נבוכים החרש פיך בלום / הן הדברים לא שמענום עד הלום

ישאו עונם אומרים כי הכתב / משל והנביא אשר אתו חלום:

* * *

פתי במתג סוס²⁴ עדי סכלך בלום / של נעלך עול²⁵ ואל תקרב הלום

משל להבין אין לך שכל ואיך / תוכל להבין²⁶ אם במראה או חלום:

(דברי חכמים דף פ')

 

S. 44–45.    🔗

[משה במקום ציר]    🔗

משה במקום ציר נאמן היא / על קו יושר העמיד דתות

גם עטו שם במקום מטה / ויעש בו את האותות:

(אריענט 1841 לב“ל 2 דף 27 וד”ח שם)

אמת מורה אמת קרך ככנור / יתריו על יסוד חכמה קשורים

ובא פתי ולא ידע לנגן / ונגן בו ושחת היתרים:

(ד“ח שם גם אריענט לב”ל 47 דף 748 ובכ"י מינכן במעט שינוי לשון)

אדם ולא אדם ואם אדם היית / ממלאכי רום אמך הרתה

או אומרה לאל בלא אשה ואיש / מלאך בלא אשה ואיש בראת:

(י“ח דף פ”ו)

 

S. 46.    🔗

[אנשי מינות]    🔗

אנשי מינות / אומרים לגנות / אין התורה / רק חזיון

אין המכתב / כאשר נכתב / כי יש סודות / בגליון

חשב כופר / כי הספר / פעם משל / פעם דמיון

דבר שלי / על הפליא / לא האמין רק / בנסיון

על החריזי / אשפך רגזי / יהיה לעג / ולבזיון

הוא המעתיק / רעה המתיק / כתב ספרו / ברעות רעיון

אמר בשחוק / מלב רחוק / תעמד חמה / על בן גריון

ובהגדות / פרש חדות / שלא קבל / מאבטליון

נתן מוקש / אל דור עקש / לא יוכל על / זאת נקיון

יקח בשנה / כתב שטנה / בדבר מלאך / ההריון

לנו עדים על השדים יוסף שדא בן תמליון

לשר מאיר / הרב וגביר / סלון ממאיר / עד כליון

על כל שוגה / מורה הוגה / על ידנק²⁷ / כקיקיון

הרף מורה / מן המורה / המנע מן / ההגיון

אך התודע / אל המדע / משם תשכיל / דעת עליון

דברי סופרים / בו נזכרים / בהם החזק / מאין רפיון

ובסוד גשמות / אם הוא בדמות / לדעת זאת / אין לך רשיון

אך האמן / ואמור אמן / כי יש מנהיג / יושב חביון

ידע לבי/ ציר משגבי / מלך עשה לו / אפריון

שוכן סיני / ובמשכני / ושכינתו / שכן ציון

עורה עמי / אל עם חרמי / עורי צרפת / לבשי שריון

על בדרש העיר / חמה נבעיר / על מקצתם / יקר פדיון

אז יברר / לב עם סורר / אז יאמן / בחזיון:

(שם דף ע“ח גם באריענט 1840 לב”ל 24 דף 379 וגם ראיתיו בכ"י מינכן ויש שינוי נוסחאות ביניהם):

 

S. 47–49.    🔗

[יהגו מזימותי ולא נגמרו]    🔗

יהגו מזימותי ולא נגמרו / כי אחקור סודות ולא נחקרו

כי אחקור סודות ואעמוד על יסוד²⁸ / תורות אשר מדור לדור נמסרו

עצות בנפשי על דבר המופתים / כי הפלאים מלבבי זרו

כי הפלאים רעיוני כחשו / בהם ואחרי הטבעים תרו

לא האמנתי לדברים עד אשר / התלבנו אצלי והתבררו

לא תאמן לבי עדי התחזקו / עלי תשובותי והתגברו

אבוא בעדים נאמנים על דבר²⁹ / מופת ואותי אגרות עזרו

אביא מגילותי ושטרי יולדי / שהם גבורות גואלי ספרו

מורה נבוכים כל נבואות³⁰ עמך / מדון ומלחמה בך יתגרו

חדש אמרים ספרך לא נכתבו / כהם בהגדות ולא נזכרו

ומרחקים האות והמופת ואל / מיטב פליאות מעשים תארו

איך נתקו חבלי אמונתי ואיך / קשרי ספרי לא ביד הותרו

אבן יקרה לקחו מן החלי / כמעט ואבני החלי נפזרו

לא כן יסוד הרב וחלילה אבל / המעתיקים מדרכיו סרו

בלשון ערב נכתב והמה שבשו / מכתב אדוננו ולא בארו

דרשו בספר מכתבי ידיו ראו / אם הנבואות לחלום נפתרו

חקרו ספריו לחזות מה נאמר / בדבר אתון בלעם ומה נדברו

וראו בוירא במלאכים אשר / נראו לאברהם והתנכרו

אבי הלא ידע לבבך כי בני / אלים בקרב היצור יסחרו

מהם פעמים נעשו צורות כעין / תרשיש ומראיהם מאד נהדרו

מהם אשר צלם אנושי נעשה / להם והמה לאנוש נכרו

רוח אלהים הם אבל יתגשמו / ילכו בתבנית איש ויצטירו

הם הם בני אלים בהקיץ דבקו / בהם בני אדם והתחברו

אט לי גדול הדור וכתר לי זעיר / כי לא נתיבות ספרך ספרו

האין לנפשות חוטאים עונש לבד / כי אבדו להם ולא נזכרו

אין דין ואין עונש ליום הבא ואיך / לי אמרו כי מוקדים נבערו

לי אמרו שם נחלי זפת ושם / נפשות שכחי הגמול יחרו

אולי משלם הם ואין דבר אבל / בהם גדרות³¹ לאנוש גדרו

אולי משלים הם לחוק בעלי / נפש אשר בתאוה יתחרו:

* * *

אלוף נעורי מי יגלה מחשבות / אמון בקרב לבך נסתרו

הרף גביר למשוך נחלים מבאר / לא חצבו אבות ולא חפרו

מה לך לאפלאטון וחכמי מחקר / היולדים און ועמל הרו

לנו דבר אתון דברים של אמת / מה לספרים מחזה אמרו

איכה באוזות דרבה יאמרו / משל ודעתי כי לכך נוצרו

אבי התתמה על גלסקאות ולא / תזכור זמנים שכבר עברו

אם יש פליאה מפליאות ים אשר / גזרי תהומות בעדי נגזרו

תן לבך אל מעמד סיני אשר / בו רעשו הרים והתפוררו

וזכור קדושי נפלאות המן אשר / אכלו אבותינו ולא חסרו

לא תקצר³² עזו ולא ימנעו / מאל מזימותיו ולא יומרו

אל תאנף באומרים נשמות ואם / לאל תמונת האנוש³³ ציירו

האומרים כבוד והחושבים דמות / דעות חלוקים הם ולא כפרו

כמה חכמים אמרו שעור והם / העובדים צורם ופיו לא מרו

על הקטורת דעתך ישב ודע / כי הטעמים ממך נעדרו

פן תחשב כי מפני חלב ודם / ולהעביר הזהמה הקטרו

עמד בסוד כלאי בגדים לבך / הוגד לך מה זאת אשר נאסרו

ספר נבון דבר ומה טעם נשי / אחים לאחים אחריו הותרו

על הזבחים יש טעמים עמך / איכה בדמם זובחים כופרו

מצות גזרות הם ומלך יסדם / על כן עלי היודעים שפרו

רבים באין מדע במדע תמכו / יתהללו בשמו ויתפארו:

* * *

קנין ומשפטים ויתר מכתבי / הרב עליהם רחמי נכמרו

ספרי קדושה הם ועל דרך אמת / הם באמת [נשנו וגם]³⁴ נסדרו

מוכתב ביראת חטא מי הכריחך / לכתוב דברים מבלו יחורו:

* * *

עצה עמוקה העמיקו סוררים / היא הבאר על פעמיהם כרו

ארץ עלולה שם לפנים קננה / מינות ישמה כופרים דגרו

מהם במקצתם מתי מספר בלב / עכור וחכמי הזמן עברו

אמרו במתים הנביאים החיו ³⁵ / בטול דפקים הם ולא נפגרו:

* * *

על התפלה מצאו עלה ולא / יתפללו לאל ולא יעתרו

לולי שלמה הגביר [הגביר]³⁶ ברית / כמעט שכחי לב ברית הפרו

אמרו לבן עמרם ועתה דברו / על לב אבות עולם ויתבשרו

נשאר אהובי לאלהינו ובו / כתר אמונה יודעיו הכתרו

יתהוללו אנשי עצתנו עלי / מורה ופיהם בחשי יפערו

אל ימשכוני בעלי המחלקות / אל יחזיקו בי ואל יפצרו

אפוד בקרבנו ואיך נשא באוב / לוחות בידינו ולא נשברו

לנו בנו נחמן למגדל עוז ואם / לא צהלו קולם ולא דהרו

עזרא ועזריאל ויתר אוהבי / דעות הליצוני ולא שקרו

הם כהני המה יאירון מזבחי / הם כוכבי נשפי ולא קדרו

הם יודעים ספר וספור עם ספר / אכן לספר היקר נזהרו

הם יודעים את יוצרם שעור אבל / מלין ליראת כופרים עצרו

ואני משולם בן שלמה אעצור / מלין וידי מכתב נשמרו

אחכם וסוף דבר עלי המעשים / יהגו מזימותי ולא נגמרו:

(שם דף ע“ה והבאים ובעומר השכחה קי”ט ב' מובאה ההתחלה גם ב' בתים בשם הרב הגאון ר' משולם ז“ל ובכתב ההתנצלות לר' ידעיה בדרשי נזכר בית בשם החכם המשורר אן בידאש. ונמצא זכר ר' משולם בן שלמה בדיואן ר' אברהם בדרשי כפי עדות הר”ר צונץ על משוררי פרובינצא דף 463 והוא חבר ס' עומר מן כפי עדות הנ"ל שם דף 473 וכנראה הוא המשורר הנכבד ר' משולם בן שלמה דפיירה וע' נחל קדומים דף 34)

 

S. 49–51.    🔗

[תורת אמת אמון]    🔗

תורת אמת אמון / אצל גביר משה

חכמה בנו מימון / מלא כמו רימון

תוך גן ספריו עץ / דעת ועץ חיים

מור ואהלים עם / קנה וקנמון

איך זה בנו נחמן / היה מתחרה את

עבד לאל נאמן / בית וגם ארמון

הטיל בקושיות שוא / מומים בקדשיו

אין כל אשר חשב / שוה חצי ערמון

חוח אלי ארז / שלח נתון בתו

לבנו לאשה כן / יאמר משל קדמון

גם את יחיד הדור / חכם אבן עזרא

קנאה מסותרה / קנא בשממון

חשב בחידושיו / לעשות כפירושיו

אל יאמן בשוא / נתעה ובישימון

וירא כי לא יכול³⁷ / ויהפך הכל

ובסוד דרש בכל / רומם כמו הגמון

אין כאשר גזר / טעם רבי מאיר

אף כי אחרים לא / רמזו בסוד צלמון

דעתו אשר גנב / הפך ביוכבד

לסתור דברו גם / ונח אבי שלמון³⁸

לא די אבל חרף / הפליג שחוק כאשר

אל מלאכי³⁹ דוד / עשו בני עמון

אם הוא שחוק פיהו / מלא וחרפה⁴⁰

נחנו נמלאהו / מספד הדר רימון

סכל בכל חכמה / השיג אבות חכמות

על מין מפורסמות / מושכות לבב המון

ובמופתים יקרו / מפז ומשכל

פועל עלי שכלם / ירדו כטל חרמון

הקשה כלא מבין / קושיות לאין מספר

למשוך לבב כסיל / כדג אלי אגמון

ואני ברוב קנאה / לשני בחירי אל

חכמה להשיב לו / חופש כמו מטמון

ודברי אמת אגיד / לא אחשך גרון

אקרא ואשמיע / קולי כמו פעמון

אל נא פני כל איש / אשא וכל כופר

לא אחמוד על זה / כסף וכל ממון:

(החלוץ ב' דף 162)

 

S. 51–52.    🔗

[מנחתך שטתה ומעלה מעל]    🔗

מנחתך שטתה ומעלה מעל / כי נטמאה תחת ידי הבעל

לכן תקנא בה בנפשך אם כבת / נכרי [חשבתה] ובעולת בעל

אולם לנסותו שלחתה לי [במי] / מרים בדקתיה וכוס הרעל

בטנה ראה צבתה ירכה נפלה / כי מחשבת שוא לבבי געל:

* * *

לקול שחל ושאגתו חלוש לב / למרחוק אחזתהו רעדה

שתי אזניו תצלנו בשמעו / ומה יעש בבוא יום הפקודה:

* * *

שאגת ליש / או צעקת איש / כנהום תיש / נחשב אצלי

אכן שחל / בדמות זחל / ירגש גם יר־ / עש מקולי

כי כל נעלם / רזי עולם / לא נתעלם / מעין שכלי

לא חרדתי / אך עלזתי / כל השומ־ /ע יצחק לי:

(אריענט 1840 לב“ל 16 דף 249 והבא וע' שם 1846 לב”ל 51 דף 808 ונמצאו שם שבושים הרבה נלאיתי להעתיקם)

[משכיל לפי שכלו]    🔗

משכיל לפי שכלו / יבקור בכל לילו

והם באש דת לו / יגבור כמו אבנר

אכן⁴¹ אנוש סכל / ירבוץ בתוך היכל

יקלה וגם יאכל / פולין לאור הנר:

(דברי חכמים דף פ"ה)

[מצות וחוקיםעל שני לוחות]

מצות וחוקים על שני לוחות / הכין ובם כל מחמד חובר

כולם נכוחים מלבד מצות / ולנערה לא תעשה דבר:

(אריענט 1845 לב"ל 44 דף 697)

 

S. 53.    🔗

[לעתים הכסיל יבין בסכלו]

לעתים הכסיל יבין בסכלו⁴² / אשר משכיל בשכלו לא יבינו

הלא מלאך אלהים בא לבלעם / ונעלם לו ונגלה לאתונו:

* * *

עולל אשר היה תמול תלמיד / איך מחרתו רב בקהל רב

מה נפלאתה⁴³ לי ישיבת עיר / בוקר היות תלמיד וערב רב:

(שם 1843 לב"ל 50 דף 796)

 

S. 55–57.    🔗

אלו בראני, אומן שעשאני, אשה הגונה, היום הייתי חכמת לב ובעלת בינה, בידיה טוו אני ורעותי מחזיקות בפלך מחרות בלבנה, מספרות זו עם זו פעם באור פעם באפילות, דברי הימים והבלי הטפלות, ואולי כי חכמתי ביותר מהטויה ואמרתי אשרי, לדעת מעשה פשתים שריקות ואורגים חורי, שפתי כוס ופטורי ציצים כרובים ותימורות וכל הני מילי מעלייתא, צבע רקמתים ומחטא דתלמיותא, ולעתים מזומנות, כדרך הנשים כמשפט הבנות, בתוך האפר אשכבה בין שפתים, מקום שפיתת הקדרות בין תנור וכיריים, חוטבה עצים וחותה בגחלים, וטועמת מיני תבשילים, ולמועדים ורגלים, הנזם על אפי, העגולים ואת התוף בידי מנענעים וצלצלים, ולקץ ימים בהגיע פרקי ומזלי, בחור וטוב יעלה בגורלי, יאהבני אישי יושיבני בקתדרא יעדה עדי זהב על מעילי, הנטיפות והשירות וגם כל חולי…. אבינו שבשמים, שעשית נסים לאבותינו באש ובמים, והפכת אור כשדים לבל תשרף בחימה, והפכת דינה במעי אמה, והפכת המטה נחש לעיני אלפי רבבן, והפכת היד הטהורה לבן, והפכת ים סוף ליבשה, וקרקע הירדן ארץ נגובה וקשה, ההופכי הצור אגם מים, חלמיש למעינו מים, מי יתן ותהפכני מזכר לנקבה, אלו זכיתי לכך כמה חננתני טובה, גברת הבית הייתי וחניתי לביתי מצבא, ומה אדבר ומה אומר, למה אבכה ולמה אתמרמר, אם אבי שבשמים גזר עלי, ונתן בי מום קבוע אי אפשר להסירו מעלי, והדאגה במה שאי אפשר כאב אנוש וחבל, ולא יועילו בה תנחומין של הבל, אמרתי אשא ואסבול, עד אגוע ואבול, ואחר שכך למדתי מפי השמועה, שמברכין על הטובה ועל הרעה, אברך בקול נמוך בשפה חלושה, ברוך אתה יי שלא עשני אשה:

* * *

יש זרוע רשעת תפילין בזרועו, וקרקפתא דמנח תפילין בראשו נגעו, ויש שמניח מזוזה בפתחו ולפתח חטאת רובץ, מרבה לא לו ועל יד קובץ, ויש שמניח ציצית בכנפות עדי עדיים, ובכנפיו נמצא דם נפשות אביונים נקיים:

* * *

תמיד ידיו מלאות ממליצות נאות אגודות פיתקין, שבכל הלילות כמה הוציא בשמן עד אשר אותם כרצונו התקין, בחוץ ירום ברחובות קריה, ואל על יקראם לפרסם מליצתו להראות העמים והשרים את יפיה,… ובעת קראו באזני אנשים יהודים יאמר בכל שעתא ושעתא, אל העומדים לפניו פנו אלי והשמו הלא תבינו כמה מעליא הא שמעתא, ויצהלו פניו ויאמר ברוכים אתם ליי', כי הבינותם עומק עניני, ואם החרש יחרישו מפה ופה, מרתח רתח ידבר אלימו באפו, ראו קראתי אליכם לבקר בין טוב לרע תבדילו ותפרישון, ואתם תחרישון, טעיתי במחשבתי וחזקתי על שכלכם, מלאכת חופי ונקבי לא תבינו וחכמת מה לכם, כן מנהג האיש הזה וסיעתו אין להם אומנות אלא הוא, ועם כל זה גאותם וגאונם רחבה ונסבה אבירי לב נינהו:

* * *

ויש שיתפאר ביופי תמונתו, אין כמוהו בעיניו באנשי מדינתו, מדעתו כל רואיו יתמהו, וצבי עדיו לגאון שמהו, יאמר שאין כמוהו יפה המראה והמצב, לפני מלכים יתיצב, ישמה לאורך צלו ויסתכל בבואה שלו, מסלסל בשערו, וממשמש בעקבו, ואם גבהה קומתו למעלה מעשרים לא יפסל כסוכה וכמבוי, ומסכלות האיש הזה ודפיו, יחשוב שכל שלמות לא ידמה אליו ביפיו, בעיניו לא יחסר כל כאלו הוא שלם, משום דאשתייר משפירי דירושליים:

(אבן בוחן לר' קלונימוס)

 

S. 58–62.    🔗

אורך פלוני אורך וי"ו ויזתא, אורך המן בן המדתא… אורך ספורי הנשים… אורך יום הכפורים… אורך חבורי שמואל אבן תבון… אורך ספרי רבינו סעדיה:

(מחברת עמנואל מחברת ה')

פלוני שנאתי… שנאת הכעורה אל המראה… שנאת האשה לסריס… שנאת החושק למתאמצת… שנאת בנות החן לבני הנזירים… שנאת העלמות לאנשי השיבה (שם שם):

שם אריסטוטליס בוש ונאלם, על אשר האמין קדמות עולם, שם גליאנוס ראש הרופאים, על אשר שלח יד לשונו לדבר במשה אדון הנביאים, שם אבונצר יומו רד, יען אמר כי התאחדות השכל האנושי עם השכל הנפרד, הוא מהבלי הזקנות, ועל⁴⁴ אשר האמין גלגל הנפשות האנונות, הנכרתות מקרב עמם, ואמר כי יחליפום אנשים עומדים במקומם, שם אפלטון ראש למבינים, יען אשר אמר כי ליחשים ולמינים, יש חוץ⁴⁵ לשכל מציאות, וחשב דבריו דברי נביאות, ושם אפוקרט יען אשר היה כילי מחכמתו, והעלים ספרי רפואתו, שם אבן סינא היה ללעג ושחוק, יען אשר אמר כי הולד אדם לא מאדם אפשר לזמן רחוק: (שם מחברות כ"ח והיא מחברת התופת והעדן)

לא רצו לדעת מן הפרשה רק המדרש, ועברי ומפורש, וכל דבר שכלי כיס נגרש, היה להם שכל ומזימה וערמה, ולא פנו אל דבר חכמה, ואם ישמעו דבר חכמה יבזוהו, ואם יאחזוהו יגמוהו, יחשבו החכמה זלות ונבלות, והעסק בה הוללות וסכלות, יאמרו כי חכמת ההגיון, הבל וריק וכדי בזיון, ומן הלומדים חכמות הפילוסופים, המתוקים מדבש ונופת צופים, ובעלי השכל צרופים, יאמרו כי מלוח עלי שיח קוטפים… לא ידעו כי החכמה סולם מוצב ארצה וראשה מגיע אל אל עולם… חשבו כי האיש לא ימעול מעל, רק בשכבו עם בעולת בעל, או בעבדו את הבעל, או יגנב ממון אחרים, או יספיק בילדי נכרים, או יעבוד אלהים אחרים, שכחו כי גנבת דעות נכריות, ואדומיות צדוניות חתיות, בסבת אשר לא ידעו החכמות האמיתיות, גדולה מגנבת הממוניות, ולגזול מחלק השכלי מחלקי הנפש המושכלות, והחכמות המהוללות, גדול מכל גניבות וגזילות… ולכן אלה אשר היה להם לעלות משם בסולם החכמה ולא עלו, מהיכל המלך ה' צבאות גלה יגלו, ובשחת זו נלכדה רגלם ונפלו (שם שם):

ראיתי אנשים מלאים הוד והדר, וליפים שמש וירח קדר, נתנו להם מהלכים, בעולם המלאכים, ולא הכרתי איש מהם, ואשאלה האיש הדובר בי לדעת אודותיהם, ויאמר אלי אלה הם חסידי אומות עולם, אשר גברו בחכמתם ושכלם, ועלו במדרגת סולם החכמה כפי יכלתם, ולא היו כאבותם, דור סורר ומורה, חקרו בשכלם מי היוצר ומי הבורא, אשר בחסדו המציאם, ומאין אל יש הוציאם, ואל העולם הזה הביאם, ומה התכלית אשר בעבורו בראם, וכאשר שאלו אבותיהם, והתבוננו בתשובותיהם, וידעו כי ערומים הם, בזו אל אמונתם, וכונו לחקור אמונת זולתם, וכאשר חקרו כל האמונות, ומצאו כל אחת מהם לחזק יסודותיה ידיה אמונות, ואמונת זולתם מגנות, לא אמרו נעמוד על אמונתנו, כי היא קבלה בידינו מאבותינו, אך בחרו מכל האמונות הדעות אשר צדקו, ועליהם אנשי החכמה לא נחלקו, ובם אחזו ובם דבקו, וכל הדברים אשר כל האומות יגנו, אליהם עורף ולא פנים פנו, ובענין האלהים ית' אמרו לקרוא לו שם לבבנו יחרד ויפחד, כי כל עם ועם יקראנו בשם מיוחד, ואנו אומרים יהיה שמו מה שיהיה, אנחנו מאמינים אל הנמצא הראשון האמיתי והמחיה, אשר היה הווה ויהיה, אשר ברא העולם בעת שגזרה חכמתו, הנעלם ממנו לחוזק הראותו, אשר לא ייעף ולא ייגע ואין חקר לתבונתו, החומל על יצוריו, והמטריפם כרועה ירעה עדריו, אשר יקראנו אליו בסופנו, וכבודו יאספנו (שם שם):

וקול נשמע עד למרחוק, לאמר בא עמנואל הנה ועת לשחוק, וישמע דוד כי באתי הלום, וירץ לקראתי ויקדמני לשלום, והכנור ונבל עשור בידו, והארץ האירה מכבודו, ועמו אסף והימן וידותון בנבלים ובכנורות, ובני קרח מחצרים בחצוצרות, ויאמר דוד אלי ברוך הבא בשם ה‘, האתה הוא המעביר חלודה מעל פני פנינו, ויחבקני וינשקני, וכאשר ידבק האזור על מתני איש כן ידבקני, ויאמר אלי אתה כבדתני במה שפירשת ספר תהלות, והראית בפירושך מעלותיו המהוללות, ובארת מליצותיו אשר היו עד כה בתולות, ואיש לא ידעם, חי אני כי אמרי אשר דעת לנפשך ינעם, כבד אכבדך מאד בדיבור ובמעשה, וכל אשר תאמר אלי אעשה, וישלח דוד ביד איש מן העומדים שם, לקרוא לכל המפרשים אשר פירשו ספר תהלות ולהביא פירושם, ויבאו כלם במצות דוד המלך ודוד קמחי בראשם, ובבואם כרעו לפני דוד המלך וקדמוהו לשלומים, וישתחוו ארצה שבע פעמים, ויאמר דוד אל המפרשים העומדים לפניו, יאמר כל אחד מכם מזמור יקום אלהים ויפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו, ויגלה מצפוניו ועניניו, כאשר תראינה עיניו, אז קמו ואחז כל אחד מהם דרכו, זה אומר בכה וזה אומר בכה, ויאמר דוד זה אומר זה פירושי וזה חידושי, ואין בכם מנחם משיב נפשי, אז קם דוד ונשקני בראשי, ויאמר זה הוא צרור המור, זה חשף סוד זה המזמור, ולא נשאר בו רמז וסוד, מקירות הסיפון ועד היסוד, שהוא לא גילהו, הוא החל לבארו והוא כלהו, ויצוני לאמור לפני כולם פי’ המזמור וכן עשיתי, לא העלמתי דבר ולא כיסיתי, כשמעם פירושי ומעלתם, חשבו לאל מילתם, אז צוה דוד אל המפרשים לכבדיני ויכבדוני, וכאלו הייתי מלכם ומשיחם כן עבדוני, עודם מדברים עמי והנה יחזקאל הנביא, שאגה לו כלביא, ויאמר עשר ידות לי בזה המפרש, ומי הוא זה ואיזה הוא אשר אותי מזה המעמד יגרש, ויאמר אלי ברוך יי' אשר הביאך הלום, ועתה השלום לך השלום, ואען ואומר שלום ת"ל והודאה, אשר הגיעני אל זה המעלה הנשאה, לראות בעוד בחיים חייתי אשר אין לא ראה, ויאמר מה מאוד כבדתני בפי' ספרי, ובמה שכתבת בראש הספר ובסופו המצאת למחלת המפרשים צרי… עוד זה מדבר והנה ירמיהו, משמאלו אלישע ומימינו אליהו, ואחריהם ברוך בן נריהו, ויושט ירמיהו אלי ידו, ויאמר ברוך שחלק לך מכבודו, ויאצל עליך מהודו, חי אני כי עטרה לראשי ענדתיך, וחותם על לבי ועל זרועי נתתיך, בפירושיך אשר פירשת בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מרחם הקדשתיך, לאו מפרשי הזמן להשיג פירושו, ואתה גלית ענפו ושרשו, והאכלת הרעבים אל דבר אמת צופו ודבשו, עוד זה מדבר והנה ישעיהו הנביא בא, ויאמר אלי שלום לך המפרש אשר בתוך הנביאים נבא, ובסיבת פירושיך קנית חיי העולם הבא, כמה עלז לבי בפרשך ספרי, ואכלת צופי ויערי, וארית בשמי ומורי, הי' דברי בעיני המפרשים לאין, עד שקמת והיו בפירושיך מחמד כל עין, ולאן אין לתמוה אם מכיר דודיך מיין, וחי אני אני אהיה לך למליץ ולמושיע, וכל לשון תקום אתך למשפט ארשיע, ובחצרות ביתי עם הנשמות הטהורות תרגיע… עודנו מדבר והנה המלך שלמה, על טוב יזכר שמו, ולהקת הנביאים מחברי המקרא עמו, ובראותם אותי למרחוק הכירוני, ונמלא פיהם שחוק ובשם יי' ברכוני,… אז השתחויתי אליהם במוסר ובענוה כאשר יאות, וברכתי בשם יי' צבאות, ויקחוני ויעלוני במעלות העדן הגבוהים, ויביאוני אל אהל משה איש האלהים, אז כראותי כי קרן עור פניו החלו עיני להיות כהים, ואומרה אין זה כי אם בית אלהים, אז נתן משה על פניו מסוה, והייתי בעניו כגן רוה, אינני חסר לנפשי מכל אשר יתאוה, ויאמר אלי משה איש האלהים אשריך נשוי פשוי פשע כסוי חטאה, מי שמע כזאת או מי ראה, איש כמוך בעל נפש נגאלה ומוראה, יפרש כהיום ספרי נבואה, לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת חיי עולם, רק בצדקת פירושיך המבארים כל נעלם, תבא אלי קבר בכלח, ופדית נפשך מני שחת וחיתך תעבור בשלח (שם שם):

 

S. 63.    🔗

גם לא ממעוררים העירוני מבעלי מלאכת השיר כי בעונותינו ומרוב הצרות, זאת המלאכה כבר אבדה ממגורות, וחתחתים כתתו העטים לאתים וקסתות מחתות תרטשנה, מתו בני הצחות והמליצה וישמו כל בנות השיר והנותר פגול הוא לא ירצה לקרבן אשה:

(אבן בוחן בסופו)