רכישת זכיון החולה והעברתו לקנין־עולם לעם ישראל השב למולדתו, הרוצה לדבוק באדמתה, לייבשה ולהבריאה, לעבדה ולשמרה, הוא נס במשמעותה הכפולה של המלה.
רצה הגורל, כי המסירה הרשמית של הזכיון על־ידי הבעלים הקודמים תתקיים בערב חנוכה תרצ"ח, כאילו למען הדגשת הערך הסמלי של הנס אשר קרה עמנו. לאחר שממת־דורות ומארת־יובלות אשר ביצת החולה העניקה לארץ ולתושבי החבל הזה, בוקע אור חדש על ים חולה אשר בצפון הארץ.
משהו מרעיד ומרומם את הנפש היה ברגע, כאשר זקן מושבת יסוד־המעלה ואשתו בני השבעים באו לצריפים, העומדים על שפת ים־־החולה ומשמשים דיוּר לראשוני קבוּצת השמירה על גבוּלות הזכיון, למען הדליק בהם נר־חנוכה ראשון.
כמה תקוות וחלומות נגוזו מן היום בו תקעוּ ראשוני יסוד־המעלה את יתדם שם, כמה תלאות מצאום. במיטב קרבנותיהם, קרבנות הקדחת האוכלת, שילמו והמשיכו בין אמונה ויאוש.
במשך חצי יובל שנים של בדידות, פגעי־זמן ואקלים, אבדה המושבה הרבה הרבה מסגולות ראשוני בוניה. כפר דל ונידח, עזוב ושומם, הוא כיום יסוד־המעלה. אך תקווה אחת הבהבה תמיד בלבבות: גאולת החולה, ייבוּש הביצה, הבראת החבל, הפרחת השממה והקמת ישוב עובדים גדול.
עשרות שנים נאלצו לחכות, ליווּ את מיטב בני המושבה לבית־הקברות, ואתם יחד – את מיטב החלומות על חיים חדשים.
והנה קרה הפלא, בנטות שמש חייהם של ראשוני יסוד־המעלה לפאתי מערב, הודלק נר־חנוכה ראשון בצריף־הכיבוש של קבוצת השומרים היהוּדים על החולה, מתוך חברי קבוצת כפר־גלעדי, אלה שומרי הגבול הצפוני מאז. דמעות גיל עמדו בעיני הישישים, אך גם עיני חברי הקבוצה הזהירו.
ואולם לא רק נס התרחש כאן כי גם נס חדש הועלה לתנועה. נדע־נא להזעיק סביבו את התנוּעה, בימים אלה, ימי הגאות הכלכלית עם כל הופעות־הלוואי הפסולות וימי השפל החלוצי בישוב ובציונוּת; נדע להרימו ולשאתו ברמה מחדש.
אנוּ חיים בתקופת הגשמה ציוֹנית אשר לא היתה כמוה. נודה על האמת ונגיד כי אף האופטימיסטים לא שיערוּ כי כה קרוב היום בו תקלוט הארץ 50 אלף יהוּדים ומעלה בשנה. עין בעין נראה את פעמי הגאולה קרובים לבוא, ואף־על־פי־כן לבנו דווי.
יש ונראה לנוּ כי צלה של ה’גאוּלה' מרובה מחמתה. עינינו נמקות לראות כיצד ה’ערב־רב' הנטפל לשבי־ציון מטמא את הארץ ואת האדמה, מתעלל בכל היקר לנו, מסרסר ומספסר בכל הקדוש לתנוּעה, הופך כל דבר ואף את אמא־אדמה למטבע עובר־לסוחר, וקונה־ומוכר אותה גם בלי להכירה, בלי להעיף בה עין.
נגע צרעת ממאיר זה מוסיף לפשות בגוף הישוב. מספר האנשים הנמשכים למעגל התלישות ופרנסות־האוויר הקלות והקלוקלות הולך וגדל. עוד מעט ולא יהיה בית אשר נגע זה פסח עליו.
אשר אמרנו כי כאן בארץ נקים את בית־היוצר לנשמת העם, כאן יקוּם עם עובד אדמתו, מושרש בקרקע, קשור קשר בל־ינותק למולדתו העתיקה־חדשה – הועמד פתאום במבחן איום. היקוּם הדבר או לא? הנעבוד או נספסר?
אל נשלה את נפשנו לומר, כי רק באזובי הקיר נגעה האש האוכלת. הן יש ציבור גדול ועצום – ציבור־העובדים וכל הקרוב לו – העומד איתן על משמרתו.
אל נעלים עין מכך, כי פה ושם מתחילה האש לוחכת גם את שרשי הארזים ואין מכבה. אך לא בדבר שפתיים עצה ותושיה. מעשים ומפעלים נחוצים לנו.
כל הרואים את החורבן אשר ב’גאולה' הזאת, כל אלה אשר נפשם קופאת בצלה של ה’גאולה' הזאת, נתבעים למעשי־גאולה אמתיים ולמפעלי־בראשית, אשר יש בהם משום שליחת שרשים לאדמת המולדת.
לא במהרה יהפוך הכושי את עורו, וגם אם תכתוש אותו במכתש־הגאולה לא תסיר ממנו על נקלה את קליפת הגולה; על כן יכבד שבעתים תפקיד החלוצים; לא את תפקידנו בלבד עלינו למלא כי אם גם לסתום את הפרצות בחומת הבנין.
בימי התפקרות והתפכחות אלה, התגלות בקיעים בחזית ההגשמה, בימי בריחה מן השוּרות הראשונות ונסיגה אל מקומות נוחים, המבטיחים שפע ורווחה, יהא־נא נס החולה כדגל המרד כנגד כל אלה. יתאספו־נא מסביבו כל בחור וטוב וכל חלוץ נאמן.
תאמץ־נא תנועתנו את כוחותיה. כשם שאין העולם – לפי מסורת הקבלה – קיים אלא בזכוּת ל"ו צדיקים נסתרים הפועלים בחללו, כן לא יתקיים עולמנו בלעדי החלק המגשים שבקרבנו, הנחשוני בכל חזית חלוּצית. בלעדי חלק זה אין טעם ואין קיוּם לכל הישוב המתהווה.
נס החולה ייקרא לא רק לייבוּש הביצה בצפון כי אם לכל חפירות ההגנה אשר בקו הראשון שנעזבו.
כי רבות הביצות בישוב המתהווה הטעונות ייבוש והבראה.
נטה נא מחדש שכם להצלת חזית המושבה העברית, וביחוּד לעבודה החקלאית שבתוכה. אל ניתן למתנכרים להצר את שטחה של ארץ־ישראל העברית, הקטן בלאו־הכי.
יחד עם העליה לחוּלה נלכד את השורות מחדש. אל יאוש ואל מורך־לב! שבע נפול ונקום, כי על כן עושים הננו את שליחוּתו של העם.
המפלות יחשלו את כוחנו. נחפש ונחקוֹר את דרכי המלחמה אשר הנחילונו את המפלות. נזכור מה נדרש קודם־כל מאתנו, למען נהיה חזקים וצודקים בתביעותינוּ מאחרים.
נודה כי לא בכל צדקנוּ ולא בכל היטבנוּ עשות.
ואם כי אינני תמים לחשוב כי רק שגיאותינוּ היוּ בעוכרינוּ, והריני יודע כי אם גם חטאינו כשלג ילבינוּ לא נהפוך את לב כל האיכרים במהרה לעבוד עבודה עברית, נעשה נא קודם כל את חובתנו אנוּ.
תהיה נא החולה לקול־קורא, לתביעה ולצו התנוּעה לגבי כל פרט בתוכה להתנערות ולהתחדשוּת. תעבור בכל המחנה הכוננות החלוצית הנדרשת למפעל־בראשית זה: יתעוררו רבבות חברינוּ באשר הם ויפנוּ מבט אל הנעשה בצפון. עוד יש אבק־שריפה באשפתנו ועוד לא שקענו בשיגרה ובאינרציה של תנוּעה פרופסיונאלית גרידא, אשר עיניה לעניניה הפרטיים הצרים וחוג ראייתה מצומצם.
לקראת החולה, משמעותה הכיבושית וסמלה החלוצי, תדרוך עוז תנוּעתנוּ כוּלה בארץ ובגולה.
1935
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.