בוועדה להתישבוּת חקלאית בקונגרס הציוני הי"ט, ספטמבר 1935

אנוּ עומדים עתה בפני גמר הפרק הראשון בהתישבותנו. פרק זה התחיל לפני 25 שנה והגיע לשיאו בשנים שלאחר המלחמה, כשנוסדה קרן־היסוד, והקרנות התחילוּ את פעולתן ההתישבותית בהיקף רחב. הרבה סערות עברו על פעוּלת ההתישבוּת. מתנגדים ומבקרים מבית ומחוּץ התקיפוּ אותה. עכשיו אנו עומדים בסיוּם פרק זה, הודות לביסוּס כל המשקים וחתימת המתישבים על החוזים עם קרן־היסוד. הציבוריות הציונית יודעת את הביקורת שנמתחה על ההתישבוּת ועל המתישבים. הטענות העיקריות היוּ, שהמשקים אינם נושאים את עצמם, שצורות הישוב של קבוּצה, ולפעמים גם של מושב, אינן מתאימות ואינן אלא נסיונות סוציאליסטיים מסוכנים.

רבותי! כתשובה מכרעת לביקורת הזאת שמעתם בקונגרס זה את הרצאתו המקיפה של ד"ר רופין על ההישגים והתוצאות המעשיות שהשגנוּ בצוּרות ההתישבוּת האלה. אם כי אנו, החקלאים, איננו רואים בכך את אמת־המידה היחידה למצב המשק והישגיו, אוּלם בשביל אנשים שאינם בקיאים בחקלאוּת ובהלכות התישבות זהוּ המודד הטוב ביותר. והנה כל המשקים האלה גמרוּ את השנה ברווחים גדולים למדי. המשקים החקלאים שלנוּ הגיעוּ לשיאים גבוהים בייצור ובתנובה ולא יתביישו מפני השיאים המושגים בחקלאוּת המעורבת בארצות אחרות.

והנה, ענין החוזים: הננו עדים, שמתישבים אלה, אשר מבקרים ומתנגדים שונים השתדלו להחשידם בהשתמטות מחתימת חוזה, נענו עכשיו לדרישת ההנהלה הציונית והסוכנות והסכימו לשינויים עיקריים בחוזים לטובת קרן־היסוד, למען חזק את הערך המשפטי והאשראי שלהם. המתישבים הסכימו, למשל, להקדים בשנים אחדות את פרעון החוב, וּויתרו על מה שנקרא בחוזים הקודמים בשם ‘תקופת מעבר’. על פי החוזים החדשים חייבת כל ההתישבות שלנו להתחיל בפרעון החוב בשנת 1936, והשנה נזכה בשנת ביכורים לתשלומים על חשבון החוב לקרן־היסוד. אולם לא עת שמחה לנו. איננו יכולים להתעלם מהממדים הקטנים של ההתישבוּת. אין ממַדים אלה עומדים בהתאמה כלשהי לעליה המתרחבת, ויש דיספרוֹפוֹרציה איוּמה בין הכפר ובין העיר.

רבותי! שימו לב לכך, שאחוז החקלאים בארץ־ישראל, ארץ־התקווה, בה אנוּ רוצים לבנות את עתידנוּ ולהעמיד את הפיראמידה הכלכלית שלנוּ על בסיסה הרחב, היינו, על הקרקע והחקלאוּת, אינו אלא 10%־12 מהאוכלוסים היהוּדים! אם ניתן לדברים ללכת במהלכם הזה, תהיה מגמת ההתפתחוּת לרעתנו. אנו מתברכים בעליה הגדולה, אך שימו־נא לב: אם נרצה לקיים יחס של 10% חקלאים בעליה של 50.000 נפש, עלינו ליישב כל שנה לפחות חמשת אלפים נפש, שהם אלף משפחות, בקירוב. הרי זה למעלה מאלף יחידות משק. וכל זה כדי שלא נרד מן האחוז הקיים, שגם הוּא מאיים עלינו בזעירותו. לאשרנו לא פסקה בתנועתנו המשיכה לחקלאוּת. עם גמר החוזים וביסוסם של המשקים האלה המשיכוּ הכוחות הפנימיים של תנועתנוּ לפעול את פעוּלתם לקראת היאחזות בקרקע המולדת, וכך התברכנו במשמרת שניה של מתישבים, אשר התאמצוּ להיאחז בצפרניהם בקרקע בשנות הבצורת של קרן־היסוד. הקרן־הקיימת הפרישה להם אדמה והם נחלצו והתישבו, בעזרת חסכונות של עמל כפיהם, בעזרת ‘ניר’ ו’בנק הפועלים' ויצרו משק כלשהוּ. ערך רכושם עולה כבר עכשיו לעשרות אלפים לא“י, וכך נוצרה מאליה המשמרת השניה. והנה אנו עומדים לפני השאלה: כיצד למצוא את האמצעים לביסוּס המשמרת השניה הזאת? ועדת ההתישבוּת קיבלה תקציב שאינו עומד בשוּם פרופורציה לצרכים. הוועדה התקציבית תביא לפניכם את התקציב, שבו הוצע לחקלאות, אבן־הפינה של הבית־הלאוּמי העברי, סכום של 85.000 לא”י לשנה הבאה, הכולל גם את ההוצאות האדמיניסטראטיביות והוצאות ההדרכה. הוועדה חשבה שאין טעם לטפל בחלוקת הסכום הקטן הזה לפרטיו ונקטה דרך אחרת; המחלקה להתישבוּת של הסוכנות הביאה לפנינוּ תכנית הכוללת 2,500 משקים מכל סוּגי הישוּב, פועלים חברי ההסתדרוּת, הנוער הציוני, הפועל המזרחי, התימנים ועדות המזרח. הוועדה קבעה שלפעולה זאת נדרשים 500־600 אלף לא“י, בקירוב. אני מַפנה את תשומת־לבכם, צירי הקונגרס, שסכוּם זה אומר 250 לא”י, בקירוב, למשפחה, ואתם זוכרים בוודאי, שדיברנו פעם על 700 לא“י ליחידה משקית בהתישבות. הגענו לכך, שהודות למאמצי המתישבים וחסכונותיהם, הודות לרצון למתוח עד כמה שאפשר את יכולת ההתישבוּת, הפחתנו את הסכוּמים הדרושים ליחידה אחת והעמדנום על 250 לא”י.

הוועדה להתישבות מציעה לפניכם החלטה האומרת, שהקונגרס מטיל על ההנהלה לדאוג לכך, שבשנתיים הקרובות יימצאו האמצעים להגשמת התכנית הזאת. הוועדה שלנו אישרה את התכנית הזאת בקוויה הכלליים. לא היה מן ההגיון להיכנס לפרטי התכנית בין ביחס לסכומים ובין ביחס למספרי המתישבים בכל נקודה. בזמן הוצאת הדבר לפועל יחולו בוודאי שינויים במשקים שונים. הנה, למשל, הגיעתנו כאן הידיעה המשמחת, כי בעין־שמר גילו מים רבים. דבר זה ישנה בוודאי שינוי רב את יכולת הקליטה של המקום. אולם אין דברים אלו מכריעים. העיקר הוא למצוא את האמצעים ולהביא את המשמרת השניה הנאחזת בקרקע לידי ביסוס – למען התחיל במשמרת השלישית שגם היא כבר עולה תוך מאמצים רבים.

רבות דובר אצלנו על ערכו של המשק המעורב, וחושבני שאנו מצוּוים לקבל את המושג הזה במובנו המקיף: משק חקלאי מעורב בארץ כולה. ישנם שטחים ואזורים שונים בארץ. והנה במשק המעורב משמשים אור וצל חליפות. בתקופה זו, כשהמשק המעורב של העובדים, שנוסד באמצעי הקרנות הלאומיות, אינו יכול לספק את כל התוצרת לשוק, ויש לנו מחסור בתוצרת, רובצת הדאגה על הישוב, מצד שני, לחיפוש שווקים בשביל תפוחי־הזהב. התברכנו בשנים האחרונות בגילוי מים במקומות ואזורים שלא חלמנו עליהם. בוודאי נשמח כולנו על האושר שלא פיללנו לו, השמור לנו במעמקי האדמה; אולם גם כאן השמחה איננה שלמה. לו היינו עשירים בקרקע, לו היו לקרן־הקיימת־לישראל אמצעים לגאולת האדמה, לא היינו צריכים להחיש את האינטנסיפיקאציה בתקופה זו¹. עלינו להתפשט ברוחב. במצבנו היום יש חשש, שמא האינטנסיפיקציה הפנימית מוקדמת בשבילנו, אולי מוטב היה אילוּ התאחרה מעט. שמחים אנו כשמגלים מים באיזה מקום; אבל אין בכך סימן שהדבר נעשה ברגע הנכון.

יש לציין שישובינו החקלאיים הצעירים מתפתלים בסבלותיהם בלי עזרה מספקת מצד הממשלה, הממשלה מתעניינת בחקלאות ובפלח, אך אין המשקים שלנו נהנים מטיפולה בחלק המגיע להם.

לאחר כל אלה תבינו, כי התגשמוּת חלומנו, כי בארץ הזאת נבנה ישוב בריא על יסוד חקלאי בריא, נתונה בסכנה. ואני אומר לכם: ראוּ רעה נגד פנינו! מקונגרס לקונגרס אנו מזהירים וקוראים להתנדבות לקרנות הלאומיות, למען הגדיל את היסוד. והקונגרס הזה לא ימלא תפקידו, והצירים, שנתכנסוּ כאן ויתפזרוּ לאחר הקונגרס לכל חלקי תבל, לא ימלאוּ את חובתם, אם לא יאמצו את כוחותיהם למען גייס ועורר את המוני העם לחזק את הקרנות. זאת היא חובתו של הקונגרס וציריו. ואני תפילה כי דברי אלה ימצאוּ אוזן קשבת אצל חברינוּ כאן ובכל רחבי הגולה. העם היהוּדי כולו חייב להבין, כי הפעם נתונה על כף־המאזנים שעת־כושר גדולה שאין להחמיצה, ולעשות את המאמץ המאכסימאלי למען הקרנות.