בוועידה הרביעית של ההסתדרות החקלאית, יוני 1931

בעמדנוּ על סף התישבוּת האלף וערב מפעלי־התישבוּת חדשים, אשר בהכרח יתרכזו תקופה מסוימת באזורים אינטנסיביים ויעמידו במרכז המשק את מטעי־השלחין שפירותיהם מכוונים בעיקר לשוקי־חוּץ, מוטב כי ננסה לסכם את הישגיה של ההתישבוּת העובדת הקיימת באזורי משק־הפלחה המעורב.

אנוּ – חלוצי המשק המעורב, הנקרא להוציא לחם מן הארץ וליצור את האספקה העצמית ואת ההזנה של העם העובד בארצו. יורשה לנו להגיד, כי כבשנו את האדמה ואת המים, את הבהמה ואת העוף ואת כל המשק המעורב לענפיו ולגווניו. נגלָה לפנינוּ סוד הייצור החקלאי. אנו יודעים להשיג יבולים ותנובות לא שערנום מראש. נזכור את ימי החיפושים לפרה גזעית מתאימה לנו בהשוואה למצבנו כיום. ויתבלט ההבדל: לא עוד ינוד חבר המשק לדמשק, בירות וכו' לבקש אחר פרה. את גידולי חצר כפר־יחזקאל, גניגר, נהלל, יגור יקנה. את הפרה הטובה, את העגלה המשובחת, העגל הגזעי והמיוחס, התרנגולת והתרנגול הגזעיים, את כל אלה יכולה התישבוּתנו המעוֹרבת לספּק לעצמה ולמתישבים החדשים.

וכי נשווה את כמות החלב המיוצרת במשקים, בניכוי הכמוּת לאספקה עצמית, נראה:

בתרפ"א (במספרים עגולים) 100,000 ליטר

בתרפ"ה (במספרים עגולים) 1,000,000 "

בתר"ץ (במספרים עגולים) 3,500,000 "

בתרצ"ה (במספרים עגולים) 4,000,000 "

וממכר הביצים:

תרפ“ז 70,000; תרפ”ט 886,000; תר“ץ 1,650,000; תרצ”א 3,500,000.

וענבים: בתרפ“ט 342 טון; בתר”ץ 633 טון; בתרצ"א יש לשער, כי תוכפל הכמות לגבי אשתקד.

בסימן של עליה דומה עומדים שאר ענפי המשק שלנו. הצלחנוּ להכניס את התלתן כמעט לכל המשקים, למשקי־השלחין ולמשקי־הבעל. בצעדים בטוּחים חודרת האספסת ביבוּליה העשירים לתוך משקי השלחין, מבריאה ומחזקת את הרפת במובן ביאולוגי וכלכלי. במגדלי־החמצה אנו מנסים למלא את חסרונה של האספסת ואת קוצר תקוּפת התלתן באזורי־הבעל. הגענו להישגים חשוּבים בגידוּל־ירקות בתנאים מתאימים ולהכנסת גידולים חדשים לפלחה.

ולבסוף גילינו אפשרויות לגידול אשכוליות ליד עצי פרי אחרים כמעט בכל אזורי משק־השלחין המעורב, דבר הנוטע תקווה בלב העובד ליום המחרת.

בעקב ההתפתחוּת המשקית אנו מתקרבים לרגע הנכסף של הפסקת תקציבי האספקה¹ כמעט לכל המשקים מחוץ, כמובן, למשקי גוש הקישון החדשים; אם תקציב השנה הבאה יצייד בעונה המתאימה את המשקים ביתרת אמצעי־הייצוּר המגיעים להם לפי התכנית, יתבססוּ כמעט כל המשקים, יבטחוּ בכוחם ויוציאו את לחמם מאדמתם ומשקם.

לא נעלם מעינינוּ מצבו המיוחד של גוּש עפולה ערב ביסוּסו הרשמי וגמר התקציב ההתישבוּתי. הטבע לא חנן את הגוּש הזה בסגוּלות מיוחדות והאדמה מנעה את ברכתה מהמתישב. מתוך דאגה מיוחדת ומאמצים נאמנים אנו מחפשים ועוד נמשיך לחפש את הדרכים לחיזוּק ההתישבוּת בגוּש זה. נרמוז רק, שלא נכרתה לגמרי התקווה להשקות ביום מן הימים שטחים מסוימים בגוש האדמה הכבדה אשר בין חיפה לעפולה להנאת ההתישבוּת הקיימת והגדלתה על־ידי ציפוף המתישבים.

אולם, למרות כל אלה נטעה אם נחשוב, כי ההתישבות הקיימת הגיעה אל המנוּחה ואל השלווה. השלווה החקלאית והמסרתית אינה, כנראה, נחלת המשק החקלאי המודרני. פסקה האידיליה של המשק הבנוי על אספקה עצמית מלאה, שהוא קופא על שמריו ואינו תלוי בגורמים חיצוניים שונים.

פרובלמות פוקדות את המשק החקלאי לבקרים, ופתרונן תלוי בגורמי־טבע שונים, בתנאים מקומיים ובקוניונקטוּרות עולמיות. שומה על בעל־המשק להיות לא רק חקלאי טוב ומנוּסה, כי אם גם צופה למרחוק, מקדים רפואה למכה המתרחשת עליו, מחזק, מחדש, משכלל ומכניס מתקוּפה לתקוּפה ענפים חדשים תמורת הענפים שהכזיבו או עומדים להכזיב.

בראש הדאגה במשקים שלנוּ עומדת עדיין, לצערנו – הבה נאמין, כי זו הפעם האחרונה מטפלת ועידה שלנו בכך – שאלת ביסוס המשקים.

לפי מצב הקרנות הציוניות נדרשת העזה כלשהי למאמין, כי התקציב החקלאי לשנת תרצ“ב יבסס כליל את משקי־העובדים והמשקים האחרים. אולם עלינו לעמוד בכל תוקף על ההכרח לעשות את התקציב הבא למכריע בגורל ביסוס המשקים. הוועידה החקלאית תחזור על דרישתה לשריין את תקציב קרן־היסוד בראש וראשונה לצרכי ביסוּס המשקים ומפעלי התישבוּת חדשה. אולי תימצא סוף־סוף, בשעה מאוחרת זו וברגע קריטי זה, אוזן קשבת לדרישתנו. הסכוּמים הדרושים לביסוּס המשקים הם למעלה מ־250 אלף לא”י. יש לציין, כי בשנים האחרונות נעשה הרבה בכיווּן של הוזלת ההתישבוּת וביסוּסה. יש להבין, כי ההוזלה היתה אפשרית בגבול ראציונאלי מסוים רק בבנינים. לגבוּל זה הגענו. אין להעלות על הדעת קימוּצים באמצעי הייצוּר. אדרבא, ירידת מחירי התוצרת החקלאית מחייבת אותנו לצייד את המשק באמצעי־ייצוּר נוספים.

אולם ייתכן שאם קרן־היסוד תמציא את האמצעים הדרושים לביסוּס במשך שנה אחת, יימצאוּ עוד דרכים לקימוצים בתכנית הביסוּס. בזמן האחרון נעשים אי־אלה נסיונות בהוזלה ראדיקאלית של הבנין על־ידי שימוּש בבניני חומר לדירה. עדיין מוקדם להסיק מסקנות ונחכה לאשר ימים יגידו.

בד בבד עם שאלת ביסוּס המשקים בוקעות ועולות שלוש פרוֹבלימוֹת חריפות התובעות את פתרונן הדחוף, והן:

א. ירידה מבהילה של מחיר התוצרת החקלאית.

ב. חוסר שווקים לתוצרת חקלאית.

ג. החובות הרובצים על המשקים.

בשאלות האלה עלינו לטפל באופן יסודי, לחפש להן פתרונים ולהקים כלים מתאימים לעזרת המשקים בצר להם.

והנה ברור לכל, שירידת מחירי התוצרת החקלאים איננה רק חזיון לוקאלי. אין ספק כי זו תופעה עולמית בעקב הדמפּינג הרוסי, הקאפיטאליזאציה של החקלאות ברחבי העולם וניצוּל הטכניקה והכימיה במידה גדושה. משום כך אין לראות בכך תופעה חולפת. עלינו להסתגל ולסגל את המשק למצב זה. הכרח־ברזל הוא לנו להוזיל את הוצאות־הייצוּר.

גם בהיקף המשקי הקטן עלינו לציין (בהשוואה למשקן של מדינות כאמריקה ורוסיה) את ההוזלה בעיבוד הפלחה והמטעים בעזרת מכונות מותאמות ומשוכללות המונהגות, כמובן, בידים מנוסות.

יסוד הלול והרפת הוא השדה, ואת השדה אפשר לעבד בעזרת הטראקטור והקומביין בהוצאות מופחתות. נקח בחשבון רק את ה’לקט, שכחה ופאה' ושאר מיני ה’פחת' ביבוּל, אשר הקומביין מונע אותם ונמצא, כי עבודת הקציר והדיש, זה חלק הארי של עבודת הפלחה, ניתנה למשק במחיר זול.

כאן המקום להעיר שהחיפוּשים לאירגון העבודה במושב עדיין חייבים להימשך, וכי יש שביל המוביל בהכרח לעיבוּד קואופרטיבי או שיתוּפי במכונות, בגבוּלות ראציונאליים. יש לשקוד על האינטנסיפיקאציה של כל ענף וענף ועל הרמת פריונו למען מלא בעודף תוצרת את החסר במחיר.

מחוּץ לאינטנסיפיקאציה של הענפים הקיימים יש לחפש אפשרוּיות להגדלת שטחי ההשקאה ולציוּד המשקים בענפים שהם במידת מה פירות מונופולין של החקלאוּת הארץ־ישראלית, כגון עצי־הדר למיניהם.

עלינוּ לזכור, כי במקום 15 דונם הנדרשים להחזקת פרה באדמת־בעל מספיקים 2–3 דונם אדמת־שלחין.

בימים הבאים עלינו לשים לב באופן מיוחד להקטנת ההוצאות הציבוריות והוצאות השירות והתיווּך בין היצרן ובין הצרכן. יש והיצרן מגיע לקצה גבול יכלתו בהפחתת התמוּרה שהוא מקבל עבור תוצרתו, ובו בזמן הצרכן עדיין משלם מחיר גבוה מדי.

במיוחד נדרשת הממשלה לבוא לעזרת החקלאי בביטוּל המסים הכבדים הרובצים עליו. חוששני, שעלינו להזהיר ולהדגיש בעוד מועד, שמלחמתנוּ היא לא רק נגד המעשר אלא גם נגד הוירקוֹ², המקפח את המשק העברי באופן מיוחד. במלחמתנו נגד המעשר יהיה לנו בעל־ברית והוּא הפלח. ייתכן, כי שוועתנוּ המשותפת תעלה ותירצה.

אולם יש יסוד לחשוש שהממשלה תתחכם להטיל את נטל המסים על שאר ענפי המשק המעורב שבעיקרם הם בידי ההתישבוּת היהוּדית החדשה. באופן כזה יצא שכר ביטוּל מס המעשר בהפסד הטלת מסים אחרים על החקלאוּת אשר אינם לפי כוחות המשק. המשק המודרני שלנו מכניס אמנם הכנסות־ברוּטו גדולות, אבל גם הוצאותיו הן גדולות מאד, ובמחירים הקיימים המשק גומר את השנה במאזן שלילי. תשים נא הממשלה לב לכך ותכלכל לפי זה את מעשיה.

דרישתנו היא: בהתחשב עם המשבר הגדול העובר על החקלאות ישוחרר המשק החקלאי המיוסד על עבודת משפחת המתיישב מנטל המסים.

לאחר הוזלת הייצוּר עולה שאלת השווקים. לשם חיפוּש ואירגון השווקים לתוצרת קיימת ‘תנוּבה’, בת ל’ניר‘. במשך שנות קיוּמה הפליאה ‘תנובה’ לעשות, אך עוד המלאכה מרובה לפניה. לא ניתנה ל’תנובה’ העזרה הכספית מצד המוסדות המיישבים לפיתוח פעולתה. ידעוּ־נא המוסדות, כי בלעדי שוק בטוח ומאורגן לא תכון התישבות חדשה, וגם ההתישבוּת הקיימת בסכנה. עליהם הדאגה והאחריוּת ומידם יידרש. השלישית בסדר והראשונה במעלה היא שאלת החובות הרובצים על המשקים. כידוע, מצייד המוסד את המשקים רק חצי ציוד, בהנחה שבמרוצת הימים יוכל המשק לרכוש את הנותר בכוחותיו הוא.

והנה אסונות משקיים שונים, נסיונות שלא הצליחו, ושאליבא דאמת היו צריכים להיעשות על־ידי תחנת־הנסיונות. הכרח בהקמת ענפי־הכנסה נוספים – העמיסו על המשקים חובות מוחשיים ומכבידים מאד. המשקים כורעים תחת נטל החובות והרבית הגבוהה אשר בצירוּף הוצאות שונות וביטוּל ימי־עבודה מגיעה ל־13%–15. המשקים משתעבדים לאט־לאט, אולי בלא־יודעים, לבנקים בעלי־טובות. אין אף מוסד אשראי אחד בארץ אשר יתאים את עצמו לצרכי החקלאות, בין בשיעור הרבית ובין במשך ההלוואה. מצב זה נושא סכנות כלכליות וחברתיות: סכנת תלישוּת והתכחשוּת לתנועה באין קשרים כלכליים חזקים עם מוסדות מצד אחד וסכנת אפוטרופסות והשתלטות המבצבצים כבר כיום ביחסי הבנק המרכזי, למשל, עם לקוחותיו, מצד שני.

הגיעה השעה שחברת ‘ניר’ תניח יסוד לקרדיט חקלאי זול ולזמנים ממושכים. באנו בדברים עם המחלקה להתישבות והיא מסכימה להשקיע סכום מסוים, למחוק חובות משקיה, בתנאי שגם בנק הפועלים וגם חברת ‘ניר’ ישתתפוּ בהקמת המוסד. אנו משערים, כי על־ידי שלושת השותפים ירוכז סכוּם של 30–40 אלף לא"י. קטנה היא, אמנם, ההתחלה, אך אחריתה תלויה בפעולתנו ומרצנו.

הכל מרגישים, כי הקמת מוסד זה ברשותם המשותפת של ‘ניר’ ובנק הפועלים מצוות־השעה היא ואין להחמיצה. תתברך הוועידה הזאת בהקימה מוסד אשר חשיבותו ברורה לכולנו.

מוסד זה, לאחר הקמת ‘יכין’ ו’תנובה', הוא השלישי בבנות ‘ניר’. בהקימנו אותו אנו מחשלים טבעת נוספת לשרשרת הזיקה הכלכלית והחברתית של המשקים לכור מחצבתם. יום יבוא ובהתפתחוּת טבעית והדרגתית תקיף ‘ניר’ על־ידי מוסדותיה־בנותיה את כל צרכי חבריה ותרכוש בכך את ההשפעה האמתית, השרשית, על ההתפתחוּת העתידה של משק הפועל.