בוועידה השניה של מפלגת פועלי א"י, אוקטובר 1932

מה תהיה דרכנו בהתישבוּת לעתיד? יסודות ההתישבוּת הם – אדמה, מים, אנשים, עבודה ואמצעים. שנים רבות עמדה בשורה ראשונה בעיית האמצעים, התקציבים הלאוּמיים. עתה נשתנתה הדרך. עתה קודם ענין הקרקע. לא צדקו דברי המבטלים במחי־יד את הישגי התישבוּת האלף. באמצעים מועטים כבר נאחזוּ מאות משפחות בקרקע, והובטחו קרקע ואפשרוּיות־נטיעה למתישבים נוספים, חלקן – בחסכונותיהם. ומוּבן, שאין אנו פטורים מחיפוּשׂ אשראי נוסף.

עתה אני בא להציע, בקווים כלליים, תכנית חסכון ב’ניר' – 50 לא"י לחבר במשך 5 שנים – לשם רכישת קרקע באזורים מתאימים. ‘ניר’ תרכוש את הקרקע, תמכור אותה לקרן הקיימת ואת דמי הפדיון תשקיע בהשקייה. חסכונות החברים ב’ניר' יירשמו על שמו של כל חוסך וחוסך. אך יתנהלו במרוכז כדי לחסוך הוצאות. ‘ברית־האדמה’, שתקום מתוך ציבור פועלי ארץ־ישראל, תרכוש קרקע במקומות שמחירו אינו מופקע – 100 אלף דונם בחמש שנים. לא מן הנמנע שיימצאוּ 5000 חוסכים, וסכוּם חסכונותיהם ישמש מנוף לפעוּלת התישבות. אל־נא נסיח דעתנו גם מכך, שבעוד חמש־שש שנים יתחילו הישובים מדגניה ועד נהלל לפרוע חובותיהם למוסדות המיישבים. גם אמצעים אלה יגבירו את פעוּלות ההתישבוּת. העיקר בשעה זו הוא: להבטיח קרקע להתישבות, ביזמה ובאמצעים עצמיים.

ועוד: אם נוכל להוסיף מתישבים לנהלל, לכפר־יהושע וכו' נחסוך הרבה בהוצאות. בדרך זו אפשר ליישב משפחה בסכוּם של 280–300 לא"י. לדעתי, אפשר להכפיל את מספר המתישבים בנקוּדות מסוימות.

כי אכן, מטרת המטרות בשנתים הקרובות היא: לא נטיעה חדשה ולא תקציב, אלא קרקע ל־5000 משפחות. הספסרוּת פּוֹשה והיא כבר מגיעה לסביבות עין־חרוד. בידנו לעשות בשנים הקרובות מפעל גדול. אני קורא את המפלגה למאמץ זה.