מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם

(תהלים מ"ד)

רבים פנו אלי במכתבים לבאר להם מדוע אנכי מחשה ונמנע מצאת כנגד אגודת הקנאים המפיצים כתבי פלסתר עלי ועל רבנים ישרי לב. והנני להשיב להם תשובתי זאת בקונטרס מיוחד:

על דבר חבר הקנאים השולחים כתבי פלסתר להרבנים אשר נתנו את תעורתם להרב אלכסנדראוו בספרו “דברי שמואל”, וביד חזקה ידרשו מאתם לחזור מדבריהם הראשונים ולצאת בהכחשה ומחאה גלויה נגד הח' אלכסנדראוו, ואם לא, ישברו מטה לחמם וירדפום ככופרים בדת וכו' וכו‘, אנכי כבר ידעתי עפ“י מכתבים אחרים שהגיעו אלי, גם קראתי את ה”קול הקורא" השלוח מהם בכמה העתקות לרבני בקהלות שונות בלי שם חתום למטה, מי המה, וכן ע“ר ציורי התמונה של אלכסנדראוו לבוש בגדי “נכרי”, ועליה כתוב בכתב אשורית “תמונת המין הנודע הפוקר המפורסם שבדורנו, משנה לראש הכופרים…ותחתיה כתוב “התמונה הזאת נשלחה לאלפים בכל תפוצות ישראל”, שמעתי קראתי וראיתי ותרגז בטני אם נבלה כזאת נעשתה בישראל בימינו בדור דעה הזה ע”י חבר קנאים משוגעים, אשר כמוהם לא ידענו ולא שמענו בקורות בני עמנו!. אבל מה נוכל לעשות נגד כתבי פלסתר מגונים כאלה, בלי דעת מי המה כותביהם ואיה מקומם, לפי שכל המכתבים ההם אין חותם הפאסט עליהם מאיזה מקום יצאו, כי יזרקום לא בתבות הפאסט שבעירם, רק בתוך מרכבות מסלות הברזל העוברות באיזה תחנה רחוקה כנודע, — כפי הנראה הם מעשה ידי מתחסדים צבועים קנאים עזי פנים!. כי לא כימים הראשונים הימים האלה, לפנים היו בעמנו חסידים תמימי לב, ענוים ושפלי רוח, ואנחנו, היינו בעיניהם רק כמתנגדים לשיטתם לא יותר, ועתה בימינו, החסידים בגאליציא נשאו ראש וקראו להם שם חדש “חברת מחזיקי הדת”! כאלו אנחנו בהשכלתנו הננו “מפירי הדת”!. נודע הוא מה שעשו בשנה דעברה, כאשר יצאו נודדים מארצם לבקש ארצות אחרות, ויבואו ללאנדאן ונדיבי עמנו קבלום כאורחים ותמכו בידם, כמעט מצאו מנוחה, עשו להם ביהכנ”ס מיוחד עם רב מורה ושוחט, ופתחו חנות למכירת בשר כשר ברחוב, למרות כבוד הרב הכולל ראשי העדה ואציליה בלאנדאן, וגרמו חילול השם לעיני כל עובר מאינם בני ברית, וכו’. וכאשר באו רבנים גאונים מערי ישראל בארצנו להוכיחם עפ“י ד”ת ששחיטתם טריפה וכו‘, התריזו נגד הרב הכולל אדלער ובית דינו, ונגד הגאונים שלנו, (עיין כ“ז בהצפירה משנת תרנ”ב גליון 279), וגם החסידים אשר בארצנו שינו את לשונם לדבר גבוהות נגד גדולי התורנים בימים אלו בהדפסת ספרי הצדיקים והחסידים אשר כבר נשכח זכרם. בשנת תרמ"ט יצא בדפוס בווארשא ס’ “שם הגדולים החדש” על תבנית שם הגדולים של אזולאי, בב' חלקים, שמות המחברים, ומערכת הספרים, בו אנו רואים שמות כל הצדיקים קדושי עליון וספריהם הרבים אשר לא שמענו מהם עד כה, גם ספורי נפלאות נוראות שעשו בימיהם מזמן הבעש“ט הקדוש עד אחרוני תלמידיו, והוא הולך ומעתיק לנו מס' הנדפס “בן פורת יוסף” מה שכתב הבעש”ט לתלמידו ר“ג קיטאווער, וז”ל.

“בר”ה שנת תק“ז עשיתי השבעות עליות הנשמה כידוע לך וראיתי ולמדתי בעלותי שמה מה שא”א לספר ולדבר אפילו בע“פ וכו', אך בחזירתי לג”ע התחתון ראיתי כמה נשמות החיים והמתים הידועים לי ושאינם ידועים וכו‘, ומחמת השמחה הגדולה שראיתי ביניהם אמרתי לעלות עמהם וכו’ וכו‘, עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וכו’ וכו‘, ושאלתי את פי משיח אימת אתי מר, והשיב בזאת תדע שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם מה שלמדתיך וכו’ וכו‘, אבל לא נתנה רשות לגלות זאת כל ימי חיי וכו’, ובקשתי עבורך ללמד אותך ולא הורשתי כלל וכו' וכו' יעויי"ש.

ממעשה נוראה דומה לה מתלמידיו האחרונים הוא מעתיק מס' “נתיב מצותיך” מה שאירע לבן הקדוש ר' מיכל מזלאטשוב שעלה למעלה וטבלו אותו בנהר דינור וכו‘, ופ"א חלה ונטה למות והוא היה דרכו להתפלל מאוד בכונה עצומה, ועליו אמר אביו הקדוש “בני יכול להתפלל”. ובעת חוליו ראה ששוקלין כל זכיותיו והביאו כל התפלות שהתפלל וכו’, וראה שבא מלאך אחד נורא ואמר מה זה אלו התפלות ונפח בהם ונתפזרו כלם, ובאותו היום מת אביו הקדוש בזלאטשוב וכו' וכו‘, והוא היה עומד לפני הב"ד וידיו מרתתין וכו’ וכו‘, ושמע כרוז שילכו הצדיקים לקבל פני הרב ר’ מיכל מזלאטשוב שבא לכאן, והלכו ובתוכם מרן הבעש“ט וראה אותו עומד לפני הב”ד, ואמר לו יוסף בני מה לך בכאן, וסיפר לו כל הענין והלך מרן לפני הב“ד ואמר להם מה לכם עם ר' יוסף חביבי שאתם אומרים שאין תפלתו זכה, אני אומר לו שיתפלל בכאן תפלת שחרית ואתם תראו וכו‘, וקרא אותו ואמר לו התפלל בכאן בני והתחיל להתפלל וכו’, והעלה כל התפלות וכו' יעויי”ש ועוד בדומה ספורי נפלאות מצדיקים וחסידים ימצא הקורא שם.

ובס' הנ“ל בבוא המחבר אח”כ לדבר מן החסיד האמתי רבן של חסידי חב“ד הגאון רש”ז מלאדי ז“ל, הוא מזכיר רק את ספרו תניא בקצרה, כי אין בו ספורי נפלאות ולא סודות נעלמים, רק “מיוסד ע”פ כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ומבּאר היטב איךְ הוא קרוב מאד בדרך ארוכה וקצרה” וכו' יעויי“ש. וכמו שכבר הראתי גודל מעלת הגאון הזה בהצפירה שנת 1885 גליון 5), ודעתו באמונת ביחוד כדעת הרמב”ם שכל המציאות כולו הוא חכמתו של הקב“ה, ומה שהיה הוא שיהיה הכל בגזירה קדומה מימי בראשית יעויי”ש.

אבל כמו שהיהודי הפולאני מתיחס אל היהודי הליטויא, כבן אציל אל בן הכפר, כן גם חסידי פולין, בחסידותם מתנשאים בעולם האצילות אל רזי דרזי עילאין, אשר חסידי ליטא החרדים ורבנים וגאונים לא יבינום!

כן הוציאו בדפוס את הש“ע של האריז”ל היקר במציאות, והוא הנהגת האדם בעבודת ה' ע“פ “דרך האמת”. תחלתו בדף א' יבאר לנו כונת תקון חצות “כי הוא סוד הזווג של יעקב עם לאה, אך רחל הנקראת עקרת הבית אין לה זווג אז” וכו', ואח”כ (שם סי' ג' ד') יאמר “וז”ש ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו, כי קודם חצות אינו תחת מרגלותיו, כי היא עומדת בצדו, ואך אחר חצות שוכבת מרגלותיו למטה ממש וכו‘. ועל דרך אמת זה הם כל הכונות בעבודת ה’ בש“ע שם, ולפעמים נמצא בו ג”כ ידיעות עתידות ע“פ סוד, כמו סוד הצלם בליל הושענא רבה (דף כ"ג) וכדומה. הש”ע הזה נדפס בימים האחרונים (בסטעראטיפ) ונמכר עד כ' אלפים עקז'.

ומה נאמנו דברי חז"ל “כל שלא חס על כבוד קונו ראוי שלא בא לעולם”.

החכם מבין דבר מתוך דבר

והפתי יאמין בכל דבר

איש חכם ירומם כבוד אל

ויגדיל אמונתו

ופתי מאמין, לרוב אמונתו

יחליף האל וישים אליל דתו

(ושכינה מה אומרת)

הם קנאוני בלא אל

כעסוני בהכליהם

ואני אקניאם בלא עם

בגוי נבל אכעיסם

(ומי המה? דרימון שטעקער וכל הנושאים דגל האנטיסעמיזם בימנו).

בשנה העברה כאשר יצאתי בביאור הברייתא “מאי חנוכה” (שבת כ"א), ענין שכבר נתקשו בו כל הגאונים הראשונים מזמן ג' מאות שנים מלפננו. והראתי שהרמב“ם מוחק הגירסא “ונעשה בו נס”, שלחו לי החסידים מכתב בלי שֵם חותם, לחזור מדבריי ולהודות בפומבי על שגגתי, ואם לא, נכונים המה ליסד פה מכתב העתי “מחזיקי הדת”, אנכי הדפסתי מכתבם בהצפירה וכתבתי מאמר ב' לחזק דברי הראשונים, שהרמב”ם איננו מאמין בשדים ורוחות רעות שאסרה תורה וכו‘, וע“ז יצאו כרעש גדול נגדי, הדפיסו מודעות והכרזות רבות דבוקות בראשי חוצות העיר ובתי כנסיות ובתי מדרשות, ושלחו לכל הערים הקרובות והרחוקות, להודיע כי הצפירה נאסרה לבוא בקהל. מי אסרה? לא כתבו בשם רק “מאמינים בני מאמינים”, ומהם נעתקו הדברים למה”ע הפולאנים והרוסים ונאווא וורעמיא וכו’ 17 יאנוואר 1892¹), והאשכנזים, בוויען וברלין, קרייצייטונג וכו‘, ואנכי השבתי להם בכראָניקא בווסחאד גומר 6 משנת 1892 ועויי“ש. אבל ביותר היה הסופר “יהודי” במה”ע הפולאני, “איזראעליטא”, אשר יצא בקול גדול ולא יסף בכמה מאמרים, איך כחשתי בנס פך השמן שבגמ’ שהאמינו בו בעמנו זה ב' אלפים שנים וכו', ובהמשך דבריו התמלטו פיו לומר “בדברים כאלו חז”ס גורם היזק לעצמו בעסקי הצפירה". ומזה הכירו הקוראים מי הוא “היהודי” המסתתר בהאיזראעליטא, כי בהצפירה שתי רוחות מתנגדות שולטות בה תמיד, האחת תלך בדרכה לרוח הזמן להפיץ אור האמת במפלגות עמינו, והשנית תדבר שלום עם כל המפלגות, כחרדים כחסידים ומשכילים, יען כל מטרתה הוא למלא חפץ המון הקוראים רק לטובת העסק בהצפירה לבד.

וכאשר בא אחרי כן הרה“ח מוהר”ש אלכסנדראוו נ“י במחברתו “אגדת פך השמן”² ) להראות שהיא אגדה ישנה נמצאה במדרשים שונים רק כמו רמז על שמנה של תורה וכו'. ע”ז יצא הח' מוהרי“ל גינזבורג בספרו “אמונת חכמים”, להוכיח היפוכו, וחזר שוב הר”ר מוהרש“א הנ”ל במחברתו “דברי שמואל” לחזק דברי הראשונים, ועמו באו גם הרבנים הגאונים דוויטעבסק, שווינצאן, באריסאוו, קוזניצא, כמסייעים לדבריו, ובאחרונה באתי אני במאמרי “על הניסים” (גיליון 42) בתוקף ראיות מוכיחות אמrת דעת הרמב“ם בעניין הנסים שבאגדת חז”ל, ומבלי יוכלו להשיב עליהן עוד, שלחו לי מכתבי פלסתר מלאים חרופים וגדופים. אנכי לא שמתי לבבי אליהם, אבל להרבנים הגאונים ההם שבאו במחברת “דברי שמואל” הנ"ל, שלחו “קול קורא” בלי שֵם, לכל הקהלות עריהם להחרימם ככופרים בדת אם לא יצאו בפומבי במודעות גלויות להודות על שגגתם. הרבנים ההם בראותם כי נפלו בעוני ההמון ונשבר מטה לחמם, יצאו מדעתם לחזור בתשובה שלימה בהמליץ איש איש מהם לבדו בדף המודעות שבהמליץ, כנראה לכל קורא שם.

מעשים נבזים ופחותים כאלה לא יקרו ולא יבואו רק בקהלות ערי ליטא, אשר כל רב הנבחר שמה זמני קצוב רק על ג' שנים לא יותר, וע“כ הוא כפוף ונכנע תחת דעת הקהל מפני הבחירה החדשה, וכל ימי שבתו חיי פרנסתו תלויים לו מנגד, ואינו בטוח מפני רוח רעה הבאה פתאום בעדתו ע”י מחלוקת השׁוחטים, בעלי הטכסא, הגבאים בבהכ"נ, וחברת קדישא, כי יבוא משפום לפני ממשלת המחוז, כנודע. לא כן המה הרבנים בפולין המקבלים פרס קצוב מאת הממשלה, הם ישבו במנוחה ימים רבים על כסא רבנותם וישגיחו על הנהגת עדתם ביושר הדעת, ובאשר יקרה כי יפקד מקום רב באיזה עיר, אם באסיפת הקהל יסכימו לבחור ברב נודע להם מעיר פלונית, הרב ההוא ודאי יודע את אשר לפניו בקהלה הבוחרת בו, ואם יקראוהו לבוא לשכון כבוד בתוכם ביום הנועד, אז העומד על המצפה ירים נס כי בֹא בא. כל העם מקצה הולכים לקבל פניו בפאר והדר, לנשאו ולהושיבו על כסא הרבנות בתוכם, ושלום ושלוה יהיה ביניהם כל ימי שבתו שם.

ומי יתן והיה לבב הרבנים הנבחרים כעת לבוא לאספת בפ"ב, להציע לפני כבוד הממשלה לתקן סדר הבחירות לרבנים בקהלות עמנו באופן נאות וישר, לבל יהיו תלויים בהנהגתם על דעת הקהל — ונקוה כי הממשלה תמלא משאלתם זאת, ואז יהיה שלום על ישראל בכל מקומות מושבותיהם תחת צל ממשלתנו האדירה.

חז"ס.