הָאָפוּן יֵיטִיב לִצְמֹחַ בַּחֹרֶף. הוּא נִזְרַע עוֹד לִפְנֵי הַגְּשָׁמִים וְכַעֲבֹר שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים יַרְהִיב כְּבָר אֶת עֵינֵינוּ בְּתַרְמִילָיו הַיְרוֹקִים הַנֶּחְמָדִים.

שֹׁרֶשׁ הָאָפוּן גָּדוֹל וּמִסְתָּעֵף לִצְדָדִים וְהוּא מַעֲמִיק לַחֲדֹר בָּאֲדָמָה. גִּבְעוֹלוֹ נָבוּב וְדַק וְאֵין בִּיְכֹלְתוֹ לַעֲמֹד זָקוּף וְלָשֵׂאת אֶת הֶעָלִים, הַפְּרָחִים וְהַפֵּירוֹת. וְאִם אֵין מַשְּׁעֵנָה לְהֵאָחֵז בָּהּ יִזְחַל הַגִּבְעוֹל וְהִשְׂתָּרַע עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.

צֶמַח הַפָּרוּשׂ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ זְמָן רַב יַעֲמֹד מִשַּׂגְשֵׂג וּמֵהִתְפַּתֵּחַ. מִתְקַפֵּל הוּא וּמִסְתַּבֵּךְ, הָאוֹר וְהָאֲוִיר לֹא יַחַדְרוּ אֶל תּוֹכוֹ וְהַלֵּחָה הוֹלֶכֶת וְרַבָּה תַּחְתָּיו. סוֹפוֹ – רִקָּבוֹן וּכְלָיָה.

לָכֵן יִזְדָּרֵז הָאִכָּר לְהַעֲמִיד אֵצֶל צִמְחֵי הָאָפוּן קָנִים אֲרֻכִּים, וְהוּא נֶאֱחָז בָּהֶם, מְטַפֵּס וְעוֹלֶה.

עֲלֵי הָאָפוּן – כְּדָאִים הֵם לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם.

מִן הַגִּבְעוֹל עֹקֶץ אָרֹךְ יוֹצֵא וְלִשְׁנֵי צִדָּיו, מִזֶּה וּמִזֶּה, כְּעֵין שִׁזְרָה נָאָה מִתְרַקְּמָה, זוּגוֹת טְרָפִים סְגַלְגַּלִּים.

בִּמְקוֹם פְּרָץ הָעֹקֶץ יִמָּצְאוּ שְׁנֵי עָלִים גְּדוֹלִים וּרְחָבִים, הַמְלַפְּפִים אֶת הַגִּבְעוֹל. עָלִים אֵלֶּה נִצָּבִים מִתְּחִלָּה זְקוּפִים וְהֵם מְשַׁמְּשִׁים מָגֵן לְשִׁזְרַת־הֶעָלִים וְלַפְּרָחִים הָרַכִּים. כַּעֲבֹר זְמָן פּוֹנִים הֵם וּמִתְפַּשְּׁטִים לַצְּדָדִים.

בְּקָצֵהוּ יוֹצִיא הָעֹקֶץ חוּטִים דַּקִּים, הַקְּנוֹקְנוֹת, אֲשֶׁר זֶה דַּרְכָּן לְהִתְנוֹעֵעַ וּלְהִסְתּוֹבֵב, עִגּוּלִים עִגּוּלִים. הַקְּנוֹקְנוֹת הָאֵלֶּה “יְדֵי”־הָאָפוּן הֵן, כִּי בָּהֶן נֶאֱחָז הוּא וּמְטַפֵּס עַל סְמוּכוֹתָיו (רְאֵה צִיּוּר 25).

[ציור – קובץ 65]

הַדֶּגֶל………….

הַכְּנָפַיִם……….

הַסִּירָה………..

צִיּוּר 27 צִיּוּר 26 צִיּוּר 25

עֹקֶץ אֶחָד נוֹשֵׂא טְרָפִים אֲחָדִים – לוֹ יֵאָמֵר עָלֶה מָרְכָּב. (לֶעָלֶה שְׁנֵי חֲלָקִים: הָעֹקֶץ – הַחֵלֶק הַדַּק, וְהַטָּרָף – הַחֵלֶק הָרָחָב, הוּא גוּף הֶעָלֶה). עֲלֵה־הַזַּיִת, לְמָשָׁל, שֶׁעַל עָקְצוֹ יִמָּצֵא טָרָף אֶחָד, הוּא עָלֶה פָּשׁוּט.

עֲלֵי־הָאָפוּן רֻבָּם בַּעֲלֵי שְׁלשָׁה זוּגוֹת וּקְנוֹקְנוֹת בְּסוֹפָם, קְצָתָם בַּעֲלֵי שְׁנֵי זוּגוֹת, וְיֵשׁ גַּם בַּעֲלֵי זוּג אֶחָד. בִּמְקוֹם הַטְּרָפִים, אוֹ הָעַלְעַלִּים, הַחֲסֵרִים תַּעֲלֶינָה קְנוֹקְנוֹת, מִלְּבַד אֵלֶּה הַצּוֹמְחוֹת בְּסוֹפוֹ שֶׁל הָעֹקֶץ. וְיֵשׁ גַּם אֲשֶׁר יִצְמַח עַלְעַל אֶחָד, וּלְעֻמָּתוֹ, בִּמְקוֹם בֶּן־זוּגוֹ, קְנוֹקֶנֶת מִתְנוֹעָעַת.

נִקַּח נָּא עָלֶה אֶחָד מֵעֲלֵי־הָאָפוּן. נִפְרְשֵׂהוּ וְנִסְתַּכֵּל בּוֹ, בְּעוֹרְקָיו וּבָרֹךְ שֶׁבֵּינֵיהֶם. אוּלַי הַקְּנוֹקְנוֹת הֵן הֵן הָעוֹרְקִים שֶׁבֶּעָלֶה? אָמְנָם כֵּן הַדָּבָר. לְעֵת הַצֹּרֶךְ אֵין הַצֶּמַח עוֹשֶׂה אֶת הָרֹךְ שֶׁבֶּעָלֶה, כִּי אִם אֶת הָעוֹרְקִים שֶׁבּוֹ, וְהֵם יִהְיוּ לִקְנוֹקְנוֹת.

הַקְּנוֹקְנוֹת בְּרֵאשִׁיתָן קְטַנּוֹת הֵן וְרַכּוֹת. הֵן מְמַהֲרוֹת לְהִתְמַתֵּחַ, מִסְתּוֹבְבוֹת וְחוֹזְרוֹת וּמִסְתּוֹבְבוֹת כִּמְחַפְּשׂוֹת דְּבַר־מָה. כְּאִישׁ עִוֵּר תּוֹעוֹת הֵן וּמְגַשְּׁשׁוֹת. זִיז כָּל שֶׁהוּא נִקְרֶה לָהֶן. הַקְּנוֹקְנוֹת נִכְרָכוֹת עָלָיו כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, לְסוֹף הֵן עוֹמְדוֹת מֵהִתְפַּתֵּחַ וּמִתְקַשּׁוֹת. וְגִבְעוֹל הָאָפוּן מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ, שׁוֹלֵחַ קְנוֹקְנוֹת חֲדָשׁוֹת, נֶעֱזָר בָּהֶן וְשׁוֹאֵף לָרֹם.

קְנוֹקְנוֹת־הָאָפוּן הֵן קְנוֹקְנוֹת־עָלִים, כִּי הֵן בָּאוֹת בִּמְקוֹם־הֶעָלִים. קְנוֹקְנוֹת־הַגֶּפֶן, לְמָשָׁל, הֵן קְנוֹקְנוֹת־עֲנָפִים. לָעֵת הַצֹּרֶךְ מְשַׁנָּה הַגֶּפֶן אֲחָדִים מֵעֲנָפֶיהָ וְהוֹפֶכֶת אוֹתָם לִקְנוֹקְנוֹת.

נִסְתַּכֵּל עַתָּה בְּפֶרַח־הָאָפוּן.

בְּתוֹךְ גָּבִיעַ בַּעַל חֲמֵשֶׁת עָלִים קְבוּעָה הַכּוֹתֶרֶת, הַדּוֹמָה בְּצוּרָתָהּ לְפַרְפָּר. חֲמִשָּׁה עָלִים לַכּוֹתֶרֶת. הָעֶלְיוֹן, הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם, מִתְנַשֵּׂא וּמִזְדַּקֵּף לְמַעְלָה – הוּא הַ“דֶּגֶל”. מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים יִמָּצְאוּ שְׁנֵי עָלִים – “מְשׁוֹטִים” אוֹ “כְּנָפָיִם”. שְׁנֵי הֶעָלִים הַנִּשְׁאָרִים מְעֹרִים כְּאֶחָד בִּדְמוּת “סִירָה”. (רְאֵה צִיּוּר 27)

הַדֶּגֶל הָדָר הוּא לַפֶּרַח, כִּי הוּא בּוֹלֵט וְנִרְאֶה לְמֵרָחוֹק. מָגַן הוּא לוֹ, כִּי בִּימֵי הַפְּרִיחָה הָרִאשׁוֹנִים וּבְעֵת־סַגְרִיר יַעַטְפֵהוּ וְיִשְׁמֹר עָלָיו.

בַּסִּירָה פְּנִימָה חָבוּי הָעֱלִי, שֶׁצּוּרָתוֹ כְּוָו כָּפוּף בְּסוֹפוֹ. הַצַּלֶּקֶת מְעֻלֶּפֶת שְׂעָרוֹת רַבּוֹת דַּקּוֹת, וְהִיא תִּקָּרֵא בְּשֵׁם מַבְרֵשִׁית. עֲשָׂרָה אַבְקָנִים מִסָּבִיב לָעֱלִי, תִּשְׁעָה מֵהֶם מְחֻבָּרִים בִּדְמוּת צִנּוֹר וְהָעֲשִׂירִי, הָעֶלְיוֹן, נִפְרָד מֵהֶם וְהוּא יָכוֹל לְהִתְרוֹמֵם וּלְהִתְנוֹעֵעַ.

הַצַּלֶּקֶת וְהַמַּאֲבָקִים נְתוּנִים בְּתוֹךְ הַסִּירָה וְאֵין הַקֹּר וְהַגֶּשֶׁם מַזִּיקִים לָהֶם. כְּשֶׁנִּקַּח פֶּרַח כָּזֶה בְּיָדֵנוּ הַשְּׂמָאלִית וּבַיְּמָנִית נַרְכִּין אֶת הַסִּירָה לְמַטָּה יֵרָאוּ לָנוּ חֶלְקֵי הַפֶּרַח הַפְּנִימִיִּים.

הַצִּנּוֹר שׁוֹפֵעַ מִבִּפְנִים צוּף מָתוֹק. גַּם תַּבְנִית הַפֶּרַח, בְּיִחוּד הַדֶּגֶל, גַּם הַצּוּף, מוֹשְׁכִים אֲלֵיהֶם הֲמוֹנֵי־חֲרוּקִים. הַחֲרוּק בָּא אֶל הַפֶּרַח וְחוֹתֵר אֶל תּוֹךְ הַצִּנּוֹר, אֶל הַצּוּף. בְּכֹבֶד גּוּפוֹ יוֹרִיד אֶת הַסִּירָה וְהָאַבְקָה תִּדְבַּק בּוֹ. בְּבֹאוּ לְפֶרַח אַחֵר יַעֲבִיר אֶת הָאַבְקָה אֶל הַפֶּרַח הַהוּא, וְכֵן תֵּעָשֶׂה הַפְרָיָה הֲדָדִית.

מוּבָן, כִּי חֲרוּק קַל לֹא יוּכַל לְהַכְרִיעַ וּלְהוֹרִיד אֶת הַסִּירָה. הַדְּבוֹרִים רַק הֵן מוּעָדוֹת לִפְתֹחַ אֵת הַפֶּרַח וְלֵהָנוֹת מִצּוּפוֹ.

רַבִּים הֵם הַצְּמָחִים שֶׁפִּרְחֵיהֶם דּוֹמִים לְפַרְפָּרִים. כֻּלָּם הֵם בְּנֵי מִשְׁפָּחָה גְדוֹלָה, מִשְׁפַּחַת הַפַּרְפְּרָנִים. מֵהֶם יְכֻנּוּ גַם בְּשֵׁם קִטְנִיּוֹת.