23.1.1976
קוד סיור 5
מטרת הסיור היתה ליפגוש את צאלח אומבארכ האיש המקובל על הבדוים ככוהן – כאהין – וכרופא אליל. גיתה היתלוותה אלי. לקחנו ציור ליומים: – מזון וכלי בישול מתוך הנחה שמא נהיה ללא מארחים. בג’יפ של בית־ספר שדה צוקי־דוד הוסענו על ידי המדריך ישראל בן־יוסף. אלינו היתלווה עוואד. נסענו דרך מעבר “אל ואטיה” עברנו את הבוסתנים “בטרפה” – הישוב שבואדי “אל שיח'”, וחצינו דרך הגבעות עד למישכנו של צאלח אומבארכ בואדי ע’רבה. לא מצאנו אותו שם. הג’יפ עזב אותנו והיינו אמורים לחזור למוחורת על גבי גמל שסודר למפרע כי יבוא לקחת אותנו.
הואדי מרשים. מים זורמים ליד שפך הנוקרה. הבתים ריקים ואיש לא היה בואדי.את חפצינו הישארנו חבויים בין הסלעים. הלכנו לואדי “מעינאת” הסמוך למפלים הראשונים של הע’רבה כשאין אנו יודעים לאן לפנות. לפי עשן שהיתאבך עלינו בהמשך הואדי מצאנו בוסתאן ולידו שתי נשים כובסות. אחת הנשים היותה “עידה” אשת “מנצור אבו עואד” ביתו של צאלח אומבארכ וילדיה, ואיתה “סאלמה” ממשפחת “עטיש” אשת צאלח אבו עואד. שתיהן גיבאליות מפלג אולאד–ג’ונדי ממשפחת הדגוניין.
ניתקבלנו יפה על ידן ופתחנו בשיחה חופשית על כל מיני דברים. אספתי מפיהן פרטים על רפואות שונות. עידה הסכימה כי אצלם אותה. היא רצתה כי אצלם אותה בילבוש רגיל. אמרתי לה שלא כדאי הדבר וכי רצוי שתיתלבש בבגדים יפים. אמרה לי כי אבוא באחד הימים לעירבה כשבעלה לא יהיה נוכח, ואז אצלם אותה בהסתר מבלי שבעלה ידע. וזאת תמורת תמונה שאשלח לה. סידור זה לימד אותי כל סוגית האיסור של צילום נשים יסודה בקינאת הגברים על נשותיהם.
משם הלכנו אל מישכן הבדוים. שם במעינאת יש כישלושה בתי אבן ושני אוהלים. במרחק מה משם היה המקעד שהוא מיבנה עגול המכוסה בקונוס של קנים דבר שהבטיח לנו לילה חם. צאלח בא וקידם את פנינו ופרש שמיכה על גבי גללי העזים שליפני ביתו. לאחר קבלת הפנים, הלכנו להביא את הציוד על גב גמלו. גיתה היתלוותה אלי. לאחר שהראינו לילדים היכן מונח הציוד, ערכתי לגיתה סיור בע’רבה לאורכה וחזרנו אל המאהל.
צאלח טרם חזר כי הגמל נעלם בהרים ובקושי מצאו. בינתים ישבנו ליד הנשים שהישתזפו בשמש עם ילדיהן. אספתי מהן חומר בעניני רפואה. ליכשבא צאלח נתנו מתנות של קופסאות מזון לשלוש המשפחות שהיו שם וניכנסנו למקעד. בצוהורים לא בישלו לנו. אכלנו משהו וכבר היתה שעה שליפנות ערב. כיון שכך, נישארנו יושבים במקעד. כשהובאו עצי הסקה ונידלקה האש, הלך צאלח להכין אוכל והיתאחר הרבה. בינתיים ישבו לידינו הילדים ומנצור אבו עואד וצאלח אבו עואד. ישבנו וסיפרנו מעשיות באופן הדדי ופה ושם אני כותב פרטים שענינו אותי.
בשעה שמונה בלילה הגיע צאלח עם צלחת אורז ובשר תרנגולת ששחט במיוחד ליכבודנו. אכלנו ומרגע זה היה צאלח לידינו. בכל דבריו הידגיש את היותו רופא מכוח חוכמתו. את הספר שממנו למד, זנח וכל דרכי הריפוי שבידו ניקבעות מתום חוכמתו בילבד.את סיפוריו כתבתי בפרק הפולקלור.
את הלילה ישנתי תוך כאבים בלתי פוסקים בברך הימנית. גם גיתה סבלה באפה. בבוקר הגיע צאלח אומבארכ והביא מעט לחם ותה. אל זה הוספנו אוכל משלנו. כיון שהיו עוד בעיות ולא ניפתרו, הימשכתי לשוחח איתו. בינתים הגיע גם נאצר. בדקתי את ענין הקשר של המועמדים להינשא, וכן את מנהגי האבלות והקבורה. את המת הם מניחים כשראשו למערב ורגליו למזרח כדי שאפשר יהיה להתפלל למכה. את הראש מפנים לצד דרום. צאלח שכב ליפני כל הנוכחים והימחיש את התנוחה תוך צחוק כללי.
לאחר הפוגה קצרה העליתי את נושא הנמרים בסיני. לדברי האנשים אין כיום נמרים. ביקשתי שיתארו לי את מנגנון הסגירה של “הנוצרה” – המלכודת. צאלח יצא והביא מלכודת עכברים שלידבריו הסגירה שלה עשויה לפי מלכודת נמרים. המלכודת היתה כה מענינת עד שהיתחלפנו בינינו הוא נתן לי את מלכודתו ואני שלחתי לו מלכודת עכברים אחרת בימקומה.
לאחר כל זאת יצאנו והעמסנו את החפצים שלנו על גמל כאשר עואד בן נאצר מוביל אותו. בדרך “לשיח' עוואד” חלפנו על פני הרבה טומולי. אגב כך סיפר לנו עוואד כי צאלח אבו עוואד ביחד עם צאלח הטבח שלנו חפרו טומולוס והפיקו ממנו כלי צור. בדיעבד נודע לי כי הטומולי הם מתקופת הברונזה הקדומה.
לרגלי שיח' עוואד חלפנו ליד בוסתאן גדול ועשיר. בבית הקבורה של שיח' עוואד ביקרנו וצילמתי מה שדרוש. תוך כדי רכיבה הימשכתי ביכתיבה ואילו גיתה הלכה לפנינו. במעלה “נקיב אל–הוה” פגשנו את “ג’מיעה” אחות ח’יד’יר הנהג של בית ספר צוקי־דוד. גיתה נישארה מאחור כדי לשוחח איתה. הנקיב יותר יפה בעליה מאושר בירידה. “באבו סלה” ניתגלתה תופעה חדשה. הרבה בוסתאנים חדשים נוצרו.
תיכננתי ללכת ברגל מאבן סלה ולתת לגיתה לירכב. מאחר שבוששה לבוא התחלתי ללכת. עוד אני הולך וישראל הופיע עם הג’יפ וכולן כועס על האיחור. לפי מה שניקבע בינינו היה עלינו להגיע לאבו סלה בשעה 11/00 ליפגישה עם אברהם חיים הזואולוג. אך המקום והענינים היו כה חשובים עד שנאלצנו לאחר. העמסנו את החפצים על הג’יפ וחזרנו בלעדי גיתה שנאלצה לשוב רגלית.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.