לפני שבועות מספר סיפרה לי חנה, שבקרוב ימלאו לקולר שבעים שנה. דבריה הפתיעו אותי, שהרי לא נראה כלל כבן־שבעים. הבעתי את התפעלותי והערצתי, על שזכה בגיל זה לבריאות גופנית טובה ולרעננות ומרץ, ליכולת עבודה ללא ליאות, בימים ובלילות ובעבודה המחייבת מאמצים פיזיים ורוחניים כאחת.
והנה בערב יום ט' בניסן פתחתי את הרדיו וזועזעתי, כפי שוודאי כל אחד מאתנו זועזע, בשמעי על האסון המחריד ששם קץ לחייו בצורה כה אכזרית.
בזמן האחרון העסיקה את קולר בעיית התודעה היהודית. הוא השתתף בכינוסי מורים, אנשי ציבור ואנשי מדע, שדנו בבעיה זו. ושיתף גם את עצמו בבירורים אלה בעירנות רבה.
הפעם נסע לירושלים לכנס לחקר התנ"ך ובדרך היה קרבן לתאונת־דרכים קטלנית…
ואני נפגשתי אתו בזמן האחרון תכופות. בשיחות אתו נוכחתי, שלמרות התלאות הרבות שפגעו בו בחייו, כאילו התאושש האיש, מרצו גבר, ער למתרחש בציבור, שקוע בעבודתו היום־יומית, כשהוא מוסיף עליה דברי פובליציסטיקה ועוסק בעריכת מכתבי ברל.
בזמן האחרון עוד הוסיף והטיל על עצמו את עריכת הספר לזכרו של יוסף גוריון ז"ל ועשה עבודה זו, מבלי להזניח את כל יתר העבודות שבהן עסק.
כחמישים משנות חייו עשה בארץ־ישראל. כל ימי היותו כאן קודש היו לציבור ולמפעל ציבור־הפועלים ובעיקר לחלק ההתישבותי שבו. אפשר לחלק את חמישים שנות חייו אלה לשתי תקופות: א) עד בואו לגבע וב) ימי חברותו בגבע.
לי נראה שהתקופה הראשונה לחייו בא"י עד בואו לגבע היו שנות היצירה העיקריים וגם המקוריים ביותר. עשרים שנות חייו אלה הם המאפיינים במיוחד את דמותו ויצירתו הרוחנית.
הוא הצטרף לתנועת הפועלים בימי כיבוש העבודה במושבות יהודה ומשם הלך לגן־שמואל למשק עצמאי. החיים אז בגן־שמואל היו מלווים קדחת וסבל אין־קץ. המוות לא פסח אז על חברי הקבוצה ורבים לא החזיקו מעמד והתפזרו. בתקופה ההיא היה פעיל בהקמת “הסתדרות פועלי השומרון” ואח"כ “הסתדרות הפועלים החקלאיים” הכללית.
זוכר אני עוד היטב את “המרכז החקלאי”בירושלים. בחדר אחד הצטופף כל המרכז וקולר היה מזכירו. נפגשתי אתו אז כבא־כוח קבוצת גבע והכרתיו כחבר נאמן ומסור ללא גבול למפעל ההתישבותי, פעיל במפלגת “אחדות העבודה”, משתתף קבוע ב“קונטרס” ובין התובעים האמיצים והנאמנים לאחדות תנועת הפועלים. הנני נזכר ברשימה שנחרתה היטב בזכרוני ושמה היה “בפעם המאה ואחת”, והכוונה היתה לתביעת האיחוד של תנועת הפועלים. הוא היה גם בין מניחי היסוד של “יכין” וחברת “ניר” ומוסדות ההסתדרות החקלאית השונים.
קולר הלך לגבע לאחר האסון עם מות בנו בן־ציון ז"ל. המשפחה זועזעה לרגל האסון, שפגע בה ולא יכלה להמשיך באורח חייה הרגיל. היה הכרח בשינוי מהמקובל והם החליטו לעבור למשק קבוצתי ולחיות בו. חיי הקבוצה לא היו זרים להם כלל ודרך חיים זו היתה טבעית בשביל קולר.
בגבע היו לקולר חברים וידידים ובהיות קבוצת גבע אחת הקבוצות המסודרות והמגובשות אז, יעצו לו גם חבריו מבחוץ להצטרף אליה. בה מצא את “נחלתו” אך טרם מצא את “מנוחתו”. הוא יצא לארצות־הברית בשליחותה של “יכין”, חזר הביתה, המשיך בעבודה במשק ושוב יצא לעבודה ציבורית וחוזר חלילה.
שלושים שנה חי אתנו קולר בגבע. הוא לא עמד מן הצד וחי את יצירתנו, שמח להישגינו וכאב את יגונותינו. היה חבר וידיד נאמן ושׂשׂ לחוש לעזרת חברים רבים. הוא היה מחונן בנכסי תרבות שרשית ובעל גישה הומנית לבעיות השונות. הוא חיפש בקבוצה את האדם ותמיד טען על “בדידות של הפרט הקיימת אף בקבוצה”.
בהיותו בקבוצה, לא פסק גם מעבודתו הציבורית. מאז קום המדינה, במשך עשר שנים, היה חבר “ועדת הביקורת המרכזית” של ההסתדרות ובמשך כל השנים האלה “עמד בשער” ותבע שמירת הערכים המוסריים של התנועה בתוך קצב הבניה הגובר והולך.
הוא היה נאמן להסתדרות, למפלגה ולאישיה, למרות בקורתו החמורה, שיתף את עצמו בבירור בעיותיה ובעיות התנועה הקבוצתית, שראה בה את ההתגשמות העליונה של ערכי התנועה. הוא היה קשור קשר נפשי עם ההסתדרות חקלאית ומפעלה ההתיישבותי. על כך מעידים ספרי הדו"ח שלו לקראת הועידות החקלאיות. כרכים אלה משמשים תעודה ניצחת לידיעתו הרבה במתהווה בהתיישבות ולאהבתו הרבה אליה.
בחייו הפרטיים היה איש הצנע, הנושא בשקט את סבלותיו, אם כי לא תמיד זכה למאור פנים מצד הגורל.
קולר הלך מאתנו בתקופה בה כולנו מתלבטים בבעית חברתיות רבות, בשאלות הכלל הקבוצתי ובשאלות הפרט בתוכה. כולנו חשים בצורך באוירה תרבותית והומנית בתוכנו ומסביבנו.
קולר התענין בערכים אלה ובלכתו מאתנו – הננו חשים, שנגדע עוד אחד מעמודי התווך של תנועתנו והחלל נפער והולך…
יוסף אפרתי
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.