– – שיבת ישראל לארצוֹ – תהליך היסטוֹרי כּבּיר הוּא, תהליך אנוֹשי, חברתי, כּלכּלי, מדיני. הוּא איננוּ נעשׂה בּחלל ריק. ומשוּם שזהוּ תהליך עצוּם וכבּיר, גוֹרם מכריע בּגוֹרל העם העברי וּבגוֹרל הארץ הזאת, אי-אפשר לה לשיבת-ישׂראל שלא תיפגש בּכוֹחוֹת אחרים, שלא תפגע בּכמה מהם, שלא תתנגש עם כּמה מהם.
היסטוֹרית-העמים איננה אידיליה. היא היאָבקוּת בּלתי פּוֹסקת. ושבעתים אנוּס להיאָבק העם אשר אָבדה לוֹ עצמאוּתו, ועליו לכבּוֹש מחדש את מקוֹמוֹ, והכּוֹחוֹת הקיימים עוֹמדים לוֹ מנגד. כּל עם העוֹלה על הבּימה ההיסטוֹרית, השוֹאף לעצמאוּת, הרוֹצה להיוֹת נוֹשׂא היסטוֹרי ואדוֹן לגוֹרלוֹ, אין לוֹ אלא לקבּל על עצמוֹ את גזירת ההיאָבקוּת הזאת. וישׂראל – פּי שבעים ושבעה.
הציוֹנוּת, משמעה: עצמאוּת ישׂראל. שיבת ישׂראל לארצוֹ אין לה דמוּת אחרת מאשר דמוּת הציוֹנוּת. מכּאן: הכרת ההיאָבקוּת. לא חיים שלוים, לא חיים שקטים אלא עמידה בּשער. בּמידה שהציוֹנוּת חדלה להיוֹת חלוֹם וחזוֹן רחוֹק, בּמידה שהציוֹנוּת לוֹבשת צוּרה מוּחשית של מפעל כּבּיר, בּמידה שהציוֹנוּת מגלה לעיני כּל את הכּוֹחוֹת הצפוּנים בּה ואת הכרח-החיים המניע אוֹתה – בּה בּמידה הוֹלכת וגוֹברת ההתנגשוּת עם כּוֹחוֹת אחרים, בּה בּמידה הוֹלכת וּמתאכזרת ההתקפה עלינו. בּעוֹצם ההתקפה – עדוּת לעוֹצם
הציוֹנוּת. בּעקשנוּת ההתקפה – עדוּת לכוֹחוֹ של הישוּב העברי, עדוּת לתפקיד המכריע אשר לוֹ בּגוֹרל הארץ.
אם חשב מישהוּ, כּי תהליך היסטוֹרי כּבּיר זה יכוֹל להיבּצע תוֹך עבוֹדה שקטה, תוֹך יצירה שלֵוה, תוֹך היאבקוּת עם הטבע בלבד – הרי שלא העריך את שיבת ישׂראל לארצוֹ בּכל גַדלה וערכּה מתוֹך מסכת הכּוֹחוֹת הפּוֹליטיים המעוּנינים בּארץ-ישׂראל, ועליו לעמוֹד עתה על טעוּתוֹ.
תעוּדה כּבּירה קיבּלנו על עצמנוּ. בּאלפי שנוֹת עבדוּת מרדנוּ. יצאנוּ לשבּוֹר סדרי העוֹלם. אין ממלאים תעוּדה כּזאת מבּלי להיוֹת מוּכנים לשלם מחיר רב. דבר יקר אין קוֹנים בּזיל הזוֹל. ואין אתה בּן-חורין למרוֹד בּסדרי העוֹלם מבּלי ששוֹמרי סדרים עלה יגֵנוּ על עצמם. וּכלוּם כּה בּנקל עלה לעמים אחרים דבר שחרוּרם? כּלוּם איננוּ משלמים, יוֹם-יוֹם, מחיר כּבד, בּחיים, בּנפש, בּכבוֹד, בּרכוּש – בּעד מה? בּעד הזכוּת העלוּבה הזאת בּלבד – לבלי למוּת, לבלי למוּת בּניווּן וּברעב – הננוּ משלמים יוֹם-יוֹם מחיר גדוֹל פּי כּמה מאשר שילמנוּ כּאן – בּעד מה? בּעד חיי חירוּת וקוֹממיוּת, לנוּ ולעמנוּ, בּעד העתיד!
כּצאן לטבח מוֹבילים שם, בּגוֹלה, את צעירי ישׂראל ללחוֹם מלחמוֹת זרוֹת. בּמערכתם הם, שמרצוֹנם הטוֹב בּחרוּ בּה, עוֹמדים כּאן צעירי ישׂראל.
ששים יוֹם ויוֹתר נמשכת המערכה הכּבדה. בּשלוֹשים וארבּעה חללים, בּעשׂרוֹת פּצוּעים, בּאלפי פּליטים, בּמאוֹת דוּנַמים תבוּאה, בּרבבוֹת עצי-תרבּוּת עלתה לנוּ. איוֹם החשבּוֹן. דבר וחצי דבר לא נמחק ממנוּ, דבר וחצי דבר לא נסלח ממנוּ ולא נשכּח ממנוּ. נביא במלוֹאוֹ את החשבּוֹן בּפני עמנוּ וּבפני העוֹלם, על כּל רצח-נפש ועל כּל רצח-עץ נבוֹא בּמשפּט, נתבּע לדין את האחראים ואת האשמים. לא נרכּין ראש ולא נשלים עם המערכה הזאת, ונסיק ממנה את כּל המסקנוֹת הפּוֹליטיוֹת והישוּביוֹת. וכשתיגַמר המערכה, לא נראה את עצמנוּ חייבים בּרגשי-תוֹדה לשליטי הארץ, בּאשר החזירוּ לנוּ חוֹק וּמשפּט, אלא נתבּע סדרים וּמשטר אשר יבטיח אוֹתנוּ מהישנוּת המערכה האיוּמה.
אך אם לא ששים יוֹם ויוֹתר, אלא פּי כּמה תימשך המערכה, אם בּקרבּנוֹת נוֹספים, אם בּחלק גדוֹל יוֹתר של יצירתנוּ תעלה לנוּ – האם לא נעמוֹד בּה? אחרינוּ: עבדוּת וניווּן. לפנינוּ: קוֹממיוּת ועצמאוּת. זאת היא המערכה. עד מתי? כּך שוֹאלים. עד מתי? עד שכּוחוֹ של ישׂראל בּארצו ידוּן למפרע לתבוּסה כּל התקפת האוֹיב, בּאשר הוא שם; עד שהנלהב ביוֹתר והנוֹעז בּיוֹתר בּכל מחנוֹת האוֹיבים בּאשר הם שם, ידע: אין אמצעי לשבּוֹר את כּוֹח ישׂראל בּארצוֹ, כּי הכרח-החיים אתוֹ ואמת-החיים אתוֹ, ואין דרך בּלתי אם להשלים אתוֹ. זהוּ טעם המערכה.
ג' תמוז תרצ"ו (23.6.1936)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.