התנועה העברית בגולה שנסתעפה ביותר בשנים האחרונות הבשילה את הצורך בתיאור מקיף של קורותיה והתפתחותה. אף מעט החומר השמור בזכרונם של יחידים והמפוזר בספרים, קונטרסים ומכתבי־עתים שאינם מצויים בשוק, טעון כינוס ועיבוד. התנועה העברית המאורגנת, לאחר חמישים שנות קיומה, לא זכתה עד עתה לספר־רשומות שידון את תולדותיה לתקופותיה השונות ויכנס את כל מקורותיה ותעודותיה. לרוב ההסתדרויות העבריות בארצות הגולה אין עד היום ארכיונים מסודרים שישמרו על החומר הספרותי־השימושי לגידולה של התנועה העברית. לא נשתמרו אפילו דינים וחשבונות של ועידות ארציות עבריות שנתקיימו בשנים האחרונות. יחס זלזול זה לתנועה העברית מצד מוסדות התנועה גופה גרם, שבימי המהומה של המלחמה העולמית ולאחריה אבדו כמה תעודות ונשתכחו הרבה מאורעות בעלי חשיבות מרובה.

בספרי זה לא באתי למצות את כל החומר המפוזר בספרותנו. לא נתכוונתי גם לתת בו תשובה מקיפה על כל השאלות בשדה תנועתנו. ספרי אינו אלא נסיון ראשון לאסוף את מקצת החומר המצפה לכינוסו המלא ולשכלולו המדעי. ויהי זה שכרי שיבואו אחרים שימלאו אחרי דברי, ירחיבו ויעמיקו את הבעיות ואולי גם יעמידוני על הטעויות, שאין להמלט מהן בספר־התחלה ממין זה.

ספרי מוקדש לשאלת התנועה העברית בגולה בלבד; בתנועה העברית בארץ נגעתי רק דרך אגב, עד כמה שראיתי צורך להבליט על הרקע הארצי־ישראלי את מהותה ותעודתה המיוחדת של תנועתנו בגולה.

ובזה הנני מביע את תודתי לאכסקוטיבה של “הברית העברית העולמית” בלונדון אשר קבלה על עצמה להוציא לאור את ספרי שחכה לגואלו וביחוד לד"ר ש. ראבידוביץ שעמד לימיני בעריכת הספר.

כמו כן נתונה תודתי להנהלות בתי המדרש לרבנים באמשטרדם, בברלין, בבודפשט, בברסלוי, בוינה ולמוריהם, למועצה המרכזית ליהודי בולגריה, למרכזי הסתדרות “תרבות” בפולין בליטא ובאסטיה ולעסקנם והסופרים העבריים ד“ר י. אהרונסון, ד”ר י. אוסטרזצר, א. איינשטיין (ורשה), ד. בראוור (גרודנה), א. גרוסמן (בלגרד), י. היילפרין (תל־אביב), ד“ר צבי זהר (ארץ ישראל), שלמה יצחקי (סלוניקי), נ. נ. (לטביה), ד”ר ח. קוגל (מוקצ’בה), אגר. ל. קופרטיין (בוקרשט), א. י. ריספלר (בוקרשט), הרב פרופ. מ. שור (ורשה), נ. שטוקהמר (סטניסלבוב) וצבי שרפשטיין (ניו־יורק), אשר הואילו להמציא לי חומר בשביל ספרי.

1. ל.

ורשה, ניסן התרצ"ה.