הָאַחֲוָה / מיכה יוסף הכהן לבנזון

שיר ליום הולדת אחי יחידי האח יקיר לי המשכיל השלם בר לבב וטהר רוח

הנגיד כמהור“ר נח אריה הכהן לעבענזאהן יזיי”א.

מַה נָּעִים הוּא וּמַה יֶעֱרַב עָלֵינוּ

שִׂיחַ הַשֵּׁם אָח לְשֵׁמַע אָזְנֵינוּ.

רַעְיוֹן אַחֲוָה מַה יָקָר לְרוּחַ וָנֶפֶשׁ!

רֶשֶׁף שַׁלְהֶבֶת יָהּ מָאוֹר גָּבוֹהַּ,

מִמְּרוֹם הוֹד כִּסְאוֹ הוֹרִידוֹ אֱלוֹהַּ

אֶל לֵב אָדָם בֶּן תְּמוּתָה חֹמֶר וָרֶפֶשׁ.

הוֹי מְקַנְּאִים נִבְהָלִים, חַסְרֵי לֵב וָדַעַת!

בְּגוֹרָל נַחֲלַתְכֶם מַה תִּתְּנוּ מִגְרָעַת!

וְעַל מְנַת כּוֹס זָרִים מַה תִּשְּׂאוּ עָיִן?

אִם יֵשׁ לָכֶם אָח מֶה עוֹד תֶּחֱסָרוּ?

וְאִם אַיִן לִשְׁאוֹף הוֹן מַה תִּבְעָרוּ?

וְהוּא בְּלִי אַחֲוָה מֵאָפַע וָאַיִן?

מַה דַּקוּ הַחֲבָלִים וּמַה נִפְלָאוּ

אֲשֶׁר בָּם בְּאִישׁ אֶחָד קְשׁוּרִים בָּאוּ

חֹמֶר הַגְּוִיָּה אֵת רוּחַ חַיִּים.

וּמֵהֶם מָה רַבָּה שָׂגְבָה עָתָקָה,

מוֹסֵרַת עוֹלָם אֲשֶׁר בָּהּ רֻתָּקָה,

גַּם רוּחַ לִרְעוּתָהּ בִּגְוִיּוֹת שְׁתָּיִם.

מִשֵּׁשֶת עֲלֵי שׁוֹשַׁנָּה פּוֹרָחַת

קְטוֹף נָא הָאֶחָד וְהִיא נֶאֱנָחַת;

הַבֵּט הַנִּשְׁאָרִים אֵיךְ חָוְרוּ פְּנֵיהֶם.

חַכְלִילוּת עֵינָם פִּתְאֹם נָבָלָה,

הַדְרַת זִיו רִקְמָתָם אֻמְלָלָה

כִּי קֶשֶׁר אַחֲוָתָם נִגְזַר בַּעֲלוּמֵיהֶם.

מַה גָּדְלָה הָאַחֲוָה, מָה רַב חֵילָהּ!

גַּם בִּשְׂפַת אֱלֹהֵינוּ רַבּוֹת כּוֹלֵלָה:

מַה יּוֹרֵנּוּ שָׁם אָח ¹הֲלֹא גַם אַחַד

גַּם אָבֵל גַּם עָלֵז אָח ²אָח ³הֲלֹא גַם אַחַד

כִּי רִאשׁוֹן גַּם שֵׁנִי לְאַחֲוָה יִצְמָאוּ

גַּם עֵשֶׁב גַּם דֶּשֶׁא כְּאַחִים ⁴יִפְרוּ יַחַד.

הִנֵּה גַּם אֲנַחְנוּ אַחִים הִנֵּנוּ,

בְּקִשְׁרָהּ כִּי אַמִּיץ אַחֲוָה תְּאַחֲדֵנוּ,

בְּנֶפֶשׁ וּבְבָשָׂר הִנֵּנוּ לַאֲחָדִים.

מִדְּמֵי עוֹרְקֶיךָ יִזְּלוּן גַּם דָּמָי

בְּשָׂרִי בְּשָׂרְךָ עֲצָמֶיךָ עֲצָמָי

וּכְמֵאָז עַד כֹּה נְהִי לָעַד נִצְמָדִים.

וְהִנֵּה זֶה הַיּוֹם יוֹם בּוֹ תִּוָּלֵד

יָקָר הוּא לִשְׁנֵינוּ בִּשְׁנוֹת הֶחָלֶד

תִּקְרָא לִי לְהֵיטִיב אֶת פָּנֶיךָ פָּנָי –

וּמְאֹד כָּבְדָה עָלַי מַשְּׂאַת רִגְשׁוֹתַי

אַהֲבָתְךָ עֲצוּרָה כָּאֵשׁ בְּעַצְמוֹתַי

אָחִי נָא קָחֶנָּה – בְּשִׁיר הַהוֹלֵךְ לְפָנָי.

מקרב ולב אחיך מיכ"ל