**בהעלאה לפתוח 2 שערים: “אנחות” ו“שמחות”
אנחות ושמחות, שתי טבעות בשרשרת החיים לאדם ולחברה. הטבעות האלה הן אחוזות ומשלבוֹת ותבאנה חליפות לעתות קבועות, אשה בעקב רעותה, לעַנְיֵן את חיי החיים; ובחסר האחת, גם השניה איננה מענינת. חשך ואור, קור וחם, מר ומתוק, מחלה ובריאות, יחדו דרושים הם להרגיש טעם החיים. האיש אשר לא חלה מימיו, הוא איננו מכיר את ערך הבריאות, והוא חי בלי הרגשה.
לא כל אנחות ולא כל השמחות שוות הן בכל אדם ובכל חברה. אנחותינו ושמחותינוּ אנחנו, שונות הנה מאנחות של עמים אחרים. אנחותינו ושמחותינו כלליות הנה, נוגעות לכל העם בכלל, אינן תלויות בדור ובזמן, אינן בטלות במשך השנים במות הדור ההוא. משפחה למשפחה, אבות לבנים ינחילו אותן ובכל דור ודור הנה כחדשות, כמו עתה נקרו ונעשו. כן רמזו חכז"ל אצל יציאת מצרים, באמרם: בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים. כשיראה איש פרטי אותו ברע, לא יתפלל רק בעד נפשו, כי אם ישתתף את עצמו אל כל עמו כלו בתפלתו, כאבר בגויה. כאשר אמנם צרת היחיד נובעת מצרת הצבור, ואין בפרט אלא מה שבכלל; האנחות והשמחות שורשות הנה עמוק עמוק בלב העם כלו, כנחלה מלדה, כירשת אבות. ועל כן בכל עתותי האנחות והשמחות, יתעורר כל איש מישראל, אף אלה שאינם מלומדים ובקיאים בתולדות עמנו ובקורות חיינו, ויתאנחו וישמחו במועד הנכון בקרב כל ישראל. אין לנו פּעמונים לצלצל, להקהיל את העם, וכלנו נבוא למועד. כל איש מישראל ישמח בשמחת התורה, אף זה שלא למד אותה ואיננו יודע מהותה, מה היא לנו, כמו נמשך הוא בחזקת יד מסתרת אחרי הכלל.
בשירים האלה אביע את רוח עמנו בדרכי חייו ובהגיוניו, כמזכיר ומגלה את הנסתרות הַיְשָׁנִים, הַיְשֵׁנִים בקרב העם, מרגישים ומחרישים. המה הד העם, שירות הלאם; מלבו יצאו, מרוחו נקרו, ואני הייתי לו לפה, באשר גם אנכי אחד העם הנני.
צבי אלעזר טעללער
בן מר יהודה הלוי ז"ל.
פשמשל, בירח מרחשון תרע“ג לבר”ע.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.