הקדמה מאת המחבר    🔗

תחת חמשת הספרים בשם “עולמי” מתחתי קו, אם כי, הספרים הנתונים בזה לפני הקורא מתקופת המלחמה העולמית, “מלחמת העמים”, הם, בלי כל ספק, צריכים היו גם כן לבוא בחשבון עולמי. הן כל הרשימות האלה הן בבואות של הקורות אותי, את אשר הרגשתי ואת אשר עבר עלי ועל סביבי בתקופה שאני עמדתי בה. ובכל זאת ראיתי צורך בדבר לשום את הרשימות האלה לבדנה, היות, שהן נבדלות בצורתן הספרותית מן הספרים שקראתי להם “עולמי”. פרקי “עולמי” נכתבו בכונה תחלה לשם פרסום בדפוס, וישנם ביניהם כאלה, שכבר נתפרסמו בזמנם, ואנכי רק הכנסתים אל ספר זה או אחר, בשנותן אותם היום לפי הטעם ולפי הצורה אשר בחרתי לי בשביל הספרים האלה. אחרת היא עם הספר הזה לכל חלקיו. זהו יומן ממש, רשימות שעשיתי לעצמי בתקופה ידועה, מבלי אשר עלה אז על דעתי לפרסמן בזמן מן הזמנים. רשמתי לי את כל אשר עלה על לבבי, את כל אשר אנה הזמן לידי, להיות לי לעצמי למשמרת, יומנים כמו אלה, אם הם נמצאים, מתפרסמים קטעים מהם, אלה שיכולים לשמש חומר לתאור המצב של הימים ההם. גם אני שמרתי על היומן הזה כעל תעודות, ולא חשבתי אותו לעבודה ספרותית.

ואולם אחדים מאנשי בריתי, אשר ידעו על מציאותו של יומן זה, דברו על לבי להעלותו על מכבש הדפוס, היו באלה אשר נתנו ערך לתוכנו, לפרטיו הרבים, הממלאים את התמונה של חיינו בארץ ישראל בימי התקופה רבת האינטרסים של מלחמת העמים. כביר הוא הדמיון, והכשרון הספרותי מחולל לפעמים נפלאות, אבל מי ידמה ומי ישוה אל המציאות, זו “הבריאה לטוהר”.

כמבטאו הנמלץ של המשורר יל"ג, והדברים הבאים ביומן זה, דברי ימינו בתקופה מלאת עניין, מקרי יום יום, המציאות כמה שהיא – זה אינו זקוק ללהטי הדמיון, לכחל ולסרק ולשלל צבעים, והכשרון הרגיל להרצות דברים כהויתם מספיק להתיר לספרים אלה לבוא לקהל עתה, מבלי לחכות עד אשר יפקחו עליהם את הגל ברבות הימים.

את הכשרתו של היומן לדפוס ועריכתו לקח על עצמו בטובו רעי היקר הד"ר יוסף לוריא, ותודתי על עמלו נתונה לו בזה.

ט“וב שבט תרפ”ט, ירושלם.