רקע
אברהם רגלסון
וויליאם באטלר ייטס

מתוך “דבר” 12.7.35


רומנטיקן חדש אשר ספג את אווירם של בלייק וניצשה – בן־שבעים, ופניו צעירים ואצילים כפני נער – ממתכת קלטית ועתיקה עושה כינור־כסף ומנגן בו ליריקה רכה ומנחמת – קול איריה עתיקת־יומין ויפה לנצח – הריהו לאירים מה שביאליק הוא לנו: מלך שירתם; מעלה מטמוניות מבתי־גניזהם המיתיים; כוכב מאיר לחבורה של יוצרים מסביב לו; עמוד התווך לתרבות האנגלו־אירית.

בדור של חפזון ותופת־יצרים, הפליג בסירת־אגדה אל איים “אשר שם הזמן אל־נכון ישכח אותנו, לא יגיע עדינו”. שם סגד ליפי האשה האחת הכולל את כל התפארת אשר היתה לנשים יפות מאז ומעולם: להילינה חביבת מינילאוס, לדיירדרה אשר גברים עזים מתו עליה, ולאותה מלכה אשר “שער־ראשה כל־כך נוצץ היה – דשים דשו התבואה בלילה לנוגה תלתל אחד משלה – תלתל יחיד גנוב”.

הוא יצר מחזות ילידי־חלום, אפופי אור רחוק וחיוור, מספדים על ארץ אשר בה הנהרות עוברים על גדותיהם בירה אדומה ובירה חומה, וכל הנרצח בה יקום לתחיה לקול השר מיכאל התוקע בשופר של כסף; ושם פיות לבנות מרקדות בעיגול, משלחות זרועותיהן לבנות־בשלג.

ובשנות־העמידה למד פרק ממחזות־נו היפניים, וסידר מערכות כמו נוקם דתי, עם פתיחת יריעה וגלילתה, ללוויית מקהלה ודמויות נושאות סמלי־קודש, – שמות את האנושי המצער והמדאיג בתוך מסגרת פנטאסטית של טראגיות אלהית. הוא לימד שחקנים לדבר, ולא לדקלם, שירה – אומנות אשר נשכחה מימי שכספיר.

ולעמו הקים את התיאטרון “אבי” אשר בדובלין, קן קטן ויקר למחזה האירי הספרותי. שם פעלו הגברת גריגורי ו A. E. (רוסל), גאון כותבי־המחזות ג’והן מ. סינג, ומקרוב - שון אוקייסי. אילו לא עשה ייטס אלא לגלות את סינג בלבד, היה זוכה לשם־עולם.

לצעירים אמר: “היו נאמנים ללהב הקטון אשר בפנים”.

לא אָמר ייטס די באגדה הפשוטה האירית המזדמרת בכינור־קסמים שלו, והוא פיתח שפת־סמלים עשירה, שזורה תקופות־הלבנה השונות, הכוכבים במסילותם, והשושן אשר בקצה העולם. הסמל – הכלי העיקרי של השירה, גם הגדול בסכנותיה הוא, כי הוא כולא את הרוח בציוּר, את הברק בפנס. ייטס נכנס בשלום ויצא בשלום – אף על פי שאנשי מסחר ואנשי מדע ילעגו לכסוּת־האשף שלבש בעת הורוהו מה תאמר הלבנה במולדה וּבמילואה, וּמה פשר ברזל וכספית בעולם־הרוּח.

הזקין – התפּשט את ארג־הסמלים, והתחיל כותב שירה נוקשה, שלדית, ערוּמה, כמעט־פרוזה. אבל מה עשר בשלדיו, ומה עושר־החכמה בעציו הזקנים, העקוּמים חשוּפי העלים, השחים על אגמים.

אהבתי אותו מכל המשוררים כותבי־אַנגליה החיים כיום הזה. בשוֹש דוּבלין משוש על תחנת־השבעים למסע־חייו, אתרפק עליו מרחוק.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

שונאים פרסומות?

גם אנחנו! ולכן אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35517 יצירות מאת 1810 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12120 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!