ויהודה לעולם תשב, וירושלים לדור ודור (יואל ד־כ)
מעולם לא פסק יישובה של ירושלים מיהודיה, מעולם לא פסק יישובה של ארץ־ישראל.
מאז חורבן הבית ויציאה לגלות חרפו יהודים נפשם ועלו לארץ אם כיחידים ואם כקהל של עשרות ומאות, ממזרח וממערב. ואולם את חידוש הישוב בירושלים אנו מונים מעלייתו של הרמב"ן בשנת הז"ך (1267).
העליות היו כרוכות בסכנות רבות. ההפלגה בים ארכה חדשים רבים, לעתים ארכה שנה ויותר. סבלו תלאות רבות מידי אדם ומפגעי הטבע. חבלי קליטה קשים עברו עליהם, היו נתונים בידי זרים ומבזים. לא אחת היה ערבי תופס עובר אורח יהודי והעמיס עליו משא כבד כבהמת הפקר: –
הרבה צער היה מנת חלקם של ראשוני העולים, רעב, צמא, חליים ופגעים, נגישות ועלבונות מידי שליטים, יסורים קשים נתנסו ואולם באהבתם לירושלים גברו על כל הפורעניות. הישוב גדל והלך ופרץ את חומותיה.
המהפכה הרוחנית הגדולה, המציינת את המאה האחרונה בתולדות ישראל, לא פסחה גם על המושג “ירושלים”. תנועת החידוש הלאומית שמה לה למטרה להפוך את עם ישראל מקיבוץ הפורח באוויר לאומה המושרשת באדמתה. בחידוש הסינתיזה הלאומית הרוחנית על־פי דוגמת ימי החשמונאים חזרה עיר הקודש ולבשה דמותה של עיר ממשית. הדור החדש שקם בארץ־ישראל הרגיש שוב את עיר המציאות והממש, עיר עצים ואבנים, עיר ארצית, עיר הגבעות והגיאיות, עיר של בתים ואוכלוסין, עיר כלכלה, עיר חומות ובתי־יראה, בקפיצת המרחק בין העבר וההווה עלו וקמו לעיני דור התחייה שרידי העבר הנראים לעין, שמעל פני אדמת ירושלים, ושרידים הטמונים עדיין בקרקע. המחקר הארכיאולוגי־היסטורי, הגיאולוגי והבוטאני, הגבירו את זיקת העם אל העיר, עד שבשעת הכושר חזרה ונעשתה לבירת ישראל המחודשת.
(ר' ספר ירושלים, מוסד ביאליק)
בשלושה נתייחדה דמותה של ירושלים היום; בירת ישראל, בגוני עדותיה וכמרכז רוחני ומדעי יהודי. בירושלים עומד בית הנשיאים ובה משכן הכנסת, הקריה הממשלתית עם גושי בנייניה הגדולים והמוצקים בגבעת רם. בירושלים מוסדותיה המרכזיים של האומה: המוסדות הלאומיים, הסוכנות היהודית וההנהלה הציונית, הקרן הקימת לישראל וקרן היסוד, בית המשפט העליון ושאר מערכות המשפט, משרד הרבנות הראשית ומרכזי המזרחי, אגודת ישראל ומועצת גדולי התורה. קריות האוניברסיטה העברית מתנוססות בה, היכלי הרוח והאמנות והמדע בהר־הצופים, בגבעת רם; המרכז הרפואי “הדסה” בעין כרם; עוד אתה מונה בהן את הספריה הלאומית, הפלניטריום, בית האקדמיה ללשון העברית, בית הכנסת הבולט בכפתו המקומרת ע"ש ד"ר ישראל גולדשטיין. בסמוך למרכז הרפואי בעין כרם משתרע בית הספר החקלאי לטיפוח ההתנחלות בהר וחוות הנוער הציוני (ע"ש ד"ר ישראל גולדשטיין) בסן־סימון, העומדת היום במרכזה של הבירה. מערכת ישיבות ותלמודי תורה בעירנו ובכללן ישיבת פורת יוסף, ישיבת “עץ חיים”, ישיבת חברון, שהלימוד בה נוסח ליטא ומדגישה את ההתעוררות המוסרית של האדם; ישיבת מכון הרי פישל למחקר התלמוד וההלכה לאור צרכי המדינה; ישיבת מרכז הרב קוק; ישיבת בלז, ישיבת שפת־אמת מיסודו של האדמו"ר מגור, ובה לומדים “על דרך הפלפול והחריפות” נוסח יהודי פולין, ישיבת הרב הרצוג בבית וגן. ממחרת ששת הימים נתחדשו ישיבות ללימוד התורה ובהן “תפארת ירושלים”, ישיבת “בני עקיבא” וישיבות אחרות.
בסמוך לקרית האוניברסיטה בגבעת רם קמה קרית המוזיאונים, מוזיאון ישראל הבנוי היכלות היכלות לאמנות ולארכיאולוגיה; “היכל הספר” בו מוצגות המגילות הגנוזות" וכל המחקר המסתעף מהן מהן; מרכז למדע ולתרבות עמים ואן ליר; מרכז תרבות עמים לנוער; בנייני האומה המכיל כארבעת אלפים מקומות ישיבה עם אולמות נוספים. הבית נועד לכינוסי הקונגרסים הציונים ולעצרות עם, לכינוסים בינלאומיים, לפסטיבלים, לתערוכות; תיאטרון ירושלים עומד בבניינו המרשים בדרומה של ירושלים; בית־העם ברחוב בן יהודה ובסמוך לו “בית הקצין”, בית ההסתדרות עומד ברחוב שטראוס וצמוד לו אולם מיטשל לכינוסים ולהצגות.
מרכזי תרבות רבים עוד תמצא בעיר, מוסדות ויחידים העוסקים בהוצאת ספרים; מועדוני נוער ובכללם זה, ע"ש נובומייסקי ומיטשל, הבית “למען החייל”; אכסניה לנוער ע"ש לואיז וסטפן וייז העומד בכניסה לבית וגן; “בית אלישבע” ע"ש אלישבע אשכול, שהוא גם מרכז קהילתי מטעם מועצת הפועלות.
בירושלים הוקמו מרכזי הזכרון לשואה ולגבורה “יד ושם” בסמוך ליער ירושלים; בהר הרצל טמונות עצמותיו של הרצל, חוזה מדינת־היהודים עם “חדר הרצל”. מעל פיסגת הר זה מכריז יושב ראש הכנסת מדי שנה על פתיחת חגיגות יום העצמאות של ישראל, מדי שנה בכ' בתמוז עולים נבחרי האומה לקבר הרצל. ובסמוך טמונות עצמותיהם של כמה מראשי הציונות ומנהיגי העם.
בשיפולו של ההר מצד צפון נמצא בית הקברות הצבאי, גבורי ישראל אשר נפלו במערכות המלחמה.
*
מעולם לא שמחה ירושלים בבניינה, כמאז איחודה מחדש אחרי מלחמת ששת הימים. לעינינו מתחולל חזיון מופלא עליו התפללו ומתפללים יהודים בכל הדורות. עין בעין אנו רואים כיצד פורשת העיר גבולותיה ומרחיבה יריעות משכנותיה בארבע רוחותיה. הרים חשופים ואפורים מלבינים מבתים, בתים חדשים, כולם מאבן, גולשים מן השיאים סביב, כובשים פסגות ומדרונות. ראש העיר בימי גדולה אלו הוא טדי קולק.
נופה של ירושלים שמח בגוני האורות המתנגנים בה, של תכלת, של ארגמן ושל זהב. עוד חיים עמנו רבים הזוכרים את שכונות ירושלים בראשיתן. קטנים היו הבתים, צפופים וצנועים, כאלו העומדים עד היום בימין משה ובנחלת שבעה. עם כל עוז הרוח וגבורת הגוף שהיו חדורים חלוציו פורצי החומות, דומה שהם ביקשו לצמצם עצמם, שהבתים לא “יסנוורו” עיני הגויים, כך בתים נמוכים ו"כפופים" כנגד ארמונות, מגדלים וצריחים, מסגדים וכנסיות, בתי הארחה ומנזרים.
רק תמול שלשום הלך איש ירושלים ברגל ועשה דרך ארוכה מן העיר העתיקה לשערי חסד והתבוסס באדמת ביצה, התאבק בעפר. והיום? – הנה בנייניה נישאים מעלה מעלה, רחובותיה סלולים, ירושלים כמגדל דוד.
ירושלים עיר העדות היא. ישוב חדש בסמוך לישוב ישן; עדה ומנהגיה, מסורתה ונוסחיה; חרד וחופשי מהלכים בה יחדיו, נטורי קרתא עם “פנתרים שחורים”. העדות מרוכזות בשכונות כל אחת לעצמה: מאה שערים ושכוני הכוללים: בתי וארשה ובתי הונגרין, כנסת ובתי ראנד; שערי חסד. לעומת שכונות בהן מרוכזים התימנים: שערי פינה, סוכת שלום, נחלת אחים. בזכרון יוסף תמצא את בני העדה הכורדית ובנחלת ציון את החלבים; באהל משה את הספרדים וב"רחובות" את הבוכרים; את העולים החדשים תמצא בשכוני הקטמונים, בקרית יובל, בעיר גנים ו"שכוני האזבסטונים" קרית מנחם. בשנים האחרונות התרחבה העיר להפליא והקימה שרשרת שכונים חדשים הרחק מעל פסגות הערים, רמות אשכול ורמת שרת ונוה יעקב; תלפיות מדרום מזרח; גילה, רמות בסמוך לפיסגת שמואל הנביא. פה ופה נכרים סימני התמזגות בין בני העדות, ביחוד ברחביה במרכזה של ירושלים שבעיקרה דרים בה אנשי רוח ואנשי מדע; בית הכרם היתה מיוחדת בשנותיה הראשונות למורים וכיום היתה לשכונה עממית מאוכלסת. כמחצית תושבי ירושלים לומדי תורה הם מגן הילדים, דרך בתי הספר היסודיים; הגמנסיות ושאר בתי ספר התיכוניים ובכללם בתי ספר ערב לנוער עובד, בתי מדרש, ישיבות למורים, הקונסרבטוריון למוסיקה על שם רובין, האוניברסיטה ובית הספר לאמנות “בצלאל”; שעורי ערב להשכלת מבוגרים, השכלת העם, מרכז טרומן ומרכז בובר בהר־הצופים עם רבבות תלמידים וחובשי בתי מדרש, אלפי מורים ופרופסורים המטביעים את חותמם הרוחני על העיר; ירושלים מקיימת חוגים רבים של לומדי תורה בערבים, חוגים לתנ"ך, ובכללם החוג לתנ"ך בבית הנשיא וכן החוג ליהדות זמננו; חוגים לתלמוד, לתולדות עם ישראל, אולפנים לעברית; סמינריונים וימי עיון המתכנסים בה מפקידה לפקידה. בירושלים עומד “יד בן־צבי” עם מכון בן־צבי לחקר תולדות הישוב. מדי פעם נערכים בו כינוסים לידיעת הארץ וישובה.
זה סודה הרוחני של ירושלים בירת עם ישראל.
*
ירושלים הרים סביב לה וגם רצופה סלעים וטרשים. האבן היא היוצקת את דמותה של עירנו. החציבה וקול הבארוד עולה בה מעברים. עדיין שמורים עמנו זכרונות ריגשיים מאוד על חוצבים עברים מבני העליות הראשונה והשנייה, שחצבו בהרי ירושלים, ובנו בתים. היו שטענו לבנייה מביטון הקובע בו חותם של אפרוריות. אולם גברו חסידי האבן, זו המשווה לעיר יציבות, אצילות, גדולה ואור. “אדרת” האבן שירושלים עוטה היא מקור הודה, יופיה וחסנה.
צמאון שצמאה ירושלים לדורותיה בא לקיצו בקיץ תשי"ז, מאז עוד לא אמר איש ירושלים “צמא אני”. היום פותח איש ירושלים את ברז המים ושואב מים בששון. השכונות החדשות אף זוכות למים זורמים ישירות, בלא שיצטרכו לאגור את המים במיכליות. המים ניתנים לאזרח לרווייה, לכלכלת משק הבית, לפתיחת מקוואות ובתי מרחץ ולבריכות שחיה, להשקאת גינות ומדשאות. גון האפרורי של העיר נס והולך מפני ארשת הירק ומשווים לעיר עתיקת היומין מראה של התחדשות ורעננות, לבלוב ופריחה.
החלום הוא?
ואולם עיקרה של ירושלים באדם המהלך בה. איש ישראל עובר היום ברחובה של העיר והוא כמעט אובד ונבלע בהמוניה: להקות־להקות ממלאים אותה. אתמול, יחיד “מילא” את המסילה, אווירה של אבהות משך עימו והמבט ליווה צעדיו מקצה האופק ועד קצהו.
נס האדם המתחולל לעיננו בעיר רבתי עם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות