והאומרה בהבנה, ידע נאמנה,

כי נפשו מזמנה, לעדן הרננה.

יוצר היצורים! המון שנים אין ספרות –

כהמון גלגלים, כדורים ואורות,

המכהנים פאר שמה במקדשי שמיך,

מתנועעים חיים ונוצצים ברצונך –

טבעו בים גדול אשר לא נדעהו

למדו ולהגבילו, אפס קצהו,

ים הזמן הגדול, מקוה הרגעים,

קבר הנצח אל כל הנמצאים.

הן קו אור כהה נטוי על רקיע,

הנהיה בדברך ובטובך יופיע,

שנה חדשה עלה מקצה שמים,

אליה כלנו נושאים עינים,

מלאות דמעות חמות, צקון הלבבות,

בנסכים למנחות ברגש נקרבות

אליך, על חסדך עמנו כל יום,

ולשנה עוד אחת הביאותנו הלם.

מנהיג העולם, הנפש והגויה,

אשר עיניך פקחות על כל עליליה,

ממך, אמת, חסד ואהבה כוננו,

החוט המשלש המקשר אותנו!

ארוממך אל! אף כי אתע לפעמים

בעורוני ורפיוני מדרך תמים,

כי לולא זאת, מדוע חקור אתאבה

בסתרי פעליך, ותאותי נשגבה

לקרא כתב כוכביך ולהבין כל סתום,

אשר בהיכל הבריאה בטבעתך חתום?

הלא אעבדך אל, עת תשלח ברקיך

בין מפלשי עננים, ולקול רעמך

יחדר עמק, פלח ובוקע,

גם לב האבן שבכל הר גבה?

ולקול דממה דקה מסבך וענף,

צפצוף הצפר ומשק הכנף?

או לקול העלה מזרם המים,

עם צלצול הצלצל בשמש צהרים,

קול עלים נדפים מני היערות,

עד קול המקהלה ימים וסערות,

הלא אשמע בכלם קול שירה רוממה,

המבשרת, אל! ידך כי עצמה?!

מה רב טובך אל! פזרת ביד נדיבה,

לרוות צמאון ארצך עמק או גבעה,

ארץ רבה זו התלויה ברוח,

תחוג, תנוע, ולעין תנוח,

ואתה היחיד המושל ממשלה,

שבזמן ומקום אינה מגבלה,

תחליף כלבוש עתים, תחדש פני אדמה

בשאון והמלה, או בנחת ודממה,

כלם ישעשעוני וימלאו לבבי יקר

ושמחות, מאלהותך חלק מזער,

וככל אשר אאזין ואראה לעינים,

דומם אדמך אל רכב שמים!

אל חוקר כל תכלית הרוח והגו,

שומע ניב שפה, מבין הגות לב,

עתה, ליד שער השנה החדשה,

אפרוש את כפי בשאלה ובקשה,

נכנע, מתחטא, אפגעה, אעתירה,

ואתה אב רחום! קול בנך הכירה:

מיום זה והלאה, שמרני כילד,

מתעלולים ומשובת מתים מחלד,

תן ברוחי פי שנים עצמה וגבורה,

לשאת כל מקרה שנוי ותמורה,

בל אדף, אשח, עת נטל אסבלה,

ובל אבעט בטובה ואסור שמאולה;

טהר לבי ממאויה נבערה,

מלאהו אש קדושה, היצא אש זרה,

שלהבתך, רשפיך יחמו, יאירו

לפעלות אדם, אולם לא יבעירו

ויבערו מגני כל עץ נטוע,

עשה פרי תעלה ופרחי שעשוע;

ותבלך הבלולה בעקבה וצדיה,

בל תסיתני רגע עשות מלאכתך רמיה,

וראי השכל – כלי קסמים ופלא –

אל ישבת מטהרו, להשכיל בל ילא,

ואל יסכר עין עדן, המבוע

המפכה מי חמלה לנענה ונגוע,

וחדש שמחת גילי חדשים לבקרים,

להתרועע עם רעים כנים, ישרים.

אלי! הנה שמת מנורה נפלאה,

באהלי הרופף מעון ותלאה,

נא העל נרה להאיר את הלילה,

ולהרות הדרך העולה למעלה,

אל יחסר המזג משמן ופתילה,

להפיץ אור יקרות לכבודך לתהלה,

וקרנים מידה בכל חדרי גויתי,

ימי צבאי המעטים עד בוא חליפתי;

ואשר הרעותי בזדון או שגַיון,

תמחה מספר, תרחיץ בנקיון,

ואשר הטיבותי תחרוש עלי לוח,

גם אמרי שפר ומעלות הרוח,

וענתה בי צדקתי, תעיד ביום מחר,

עת חקי אשלימה, אבוא על שכר.

יהיו לרצון אמרי פ״י.