ר' יחזקאל רובינזון איננו. לא, אינני יכול לקראו רב יחזקאל, אלא פשוט יחזקאל רובינזון, כי כך היה תמיד שמו בפי כל. אפילו אלה הצעירים שהיו נזקקים לו – גמילות חסד, טובה – היו קוראים לו יחזקאל רובינזון, סתם. כי גם הוא לא פנה מעולם לאיש בשם “רבי” או “אדון” אלא סתם, ככה, מעשה אח: שמע נא אתה (דיבר אידיש), ואמנם היה האיש “אח טוב” לכל אחד ואחד, “בלי הבדל מעמד”, כי נתברך בלב טוב ובעין יפה. משידע כי אפשר לרכוש איזו חלקת קרקע לפועלים, התאמץ לרכשה ולא פעם גם להשיג את הכסף הדרוש. השטרות לא נפרעו במועדם והיה לו “כאב ראש”, אבל הוא קיבל באהבה. ושכרו היה – תענוג של טיול על הקרקע שגאל לפועלים – בגבעת השלושה, בגן קרמניצקי. בשבת לא היה בא. חשש פן תתקל עינו במשהו שאין ראוי לראותו – –

הנה עוּבדה אחת מני רבות המעידות על המידות התרומיות והנעלות של האיש.

מעשה ב"יורד" אחד שהיה מקבל לא פעם גמילות חסד מיחזקאל רובינזון. סוף סוף חדל להחזיר ולא העיז לבקש עוד. והנה רובינזון יושב בבית אחד ממכיריו, ח. ב., והאיש נכנס, כנראה לו, לבקש גמ"ח מב. ח. בצאתו, פנה רובינזון למכירו ואמר: ידעתי למה בא האיש. הא לך עשר לירות ובבואו לבקש שוב תתן לו – –

“אין דבר, יהיה טוב” – אלה היו דבריו לכל איש – בסבלו, אם חמרי או רוחני. ובמלים אלו “אין דבר, יהיה טוב” – התפוצץ הלב הטוב, אשר רבים מאד, אכרים, סוחרים, פועלים, נהנו מחומו.

ינעמו לו רגבי עפרו.

תרצ"א.