נהייתי מה שלא הייתי ומה שאינני. זוכר אני את עצמי כל שנותי, שדאגתי ככל שהיה באפשרותי לי ולזולתי ליום עבודה ולאמצעי־קיום. מהיום השלישי לעלותי לארץ־ישראל נעשיתי מחפש עבודה גם לאחרים, ולצדקה אחשוב לי את הדבר, שזיכני האל בימי־חלדי לעזור לחולה לא רק באנחה, אלא גם לשים מגבת קרה לראשו הלוהט מחום הקדחת, להשקותו סמי־מרפא, לעודדו ולהקימו מערש דוי.
ועתה, לא עליכם חברי, נהייתי לפתע ל"עושה מצבות". כלומר, לא אני בעצמי העושה אותן, אלא דואג אני וטורח למצוא אמצעים ואפשרויות להקמת ציון על קברות חברים אשר הלכו לבלי־שוב. קיבלתי עלי בחרדת־קודש תפקיד זה של איש הקברות, והעבודה רבה מאוד.
אינה המקרה והתגלגלה הזכות והוקמה המצבה על קבר מיכאל הלפרן ז"ל במחניים, אולם בהיותי שם מצאתי לצדי הקבר של איש־המופת הזה, כמה תלי־אבנים, ומתחת לאחד מהם טמונים עצמות יהודה הרועה. הוא האיש אשר אפשר לומר עליו, שהיה אבי תופש מקל וילקוט־רועים בארץ־ישראל מאז חדלנו להיות עם עובד אדמתו בארצו. ראוּי הרועה הנאמן הזה לאבן מזכרת על קברו. וברצוני לבצע את המפעל הזה. אני פונה עתה בבקשה לכל אלה אשר הכירו וידעו את יהודה הרועה בחייו, היודעים את שם משפחתו, ארץ הולדתו, פרק־חייו בארץ ומסיבות־מותו – למסור לי את אשר בפיהם ולסייע בידי במצות־חברים זו, שאנו חייבים בה לחברינו היקרים.
*
ביקרתי באלה הימים בבית העלמין הישן בתל־אביב, יחד עם ידידי צבי קרול המהלך בין הקברות, תפקיד שקיבלנו עלינו ובעזרת מועצת פועלי תל אביב, לטפל בהקמת נפש וציון לחברים שנפטרו ומצאו מנוחתם בבית הקברות זה שנים רבות, ועדיין לא הוקמה להם מצבה.
הרבה יש ללמוד בבית הקברות. הרבה שיח קולטת הנפש, מתחת למצבות האבן. בדומיה הנצחית הזאת, שכולנו נגיע אליה, בוקעים ופורצים הדי־החיים. ואף בימים קודרים אלה טוב ללכת לבית הקברות, הרבה יש ללמוד בבית הקברות ו…למדתי.
עשרות קברים מכוסים בעפר, הם ומצבותיהם, עשרות מצבות הרוסות, חרבות ומפוררות. שומר בית־הקברות הסביר לי, כי הרבה מצבות נתערערו לאחר הפצצות שנפלו בקרבת מקום זה. ואף קבר האחים משנת תרפ"א טעון תיקון ובדק. כמה וכמה מצבות שוקעות, הציונים מחוּקים, ואין לא פרח ולא ציץ. ואילו קבר האחים מימי תרפ"ט משופץ ומתוקן, המצבות נקיות והאותיות בולטות, ועציצי פרחים עוטרים אותם. אמרו לי: היתה זאת צוואתו של המנוח י. ל. גולדברג ז"ל, שבנו בנימין טמון שם, שישקו וינקו את הקבר הזה, על חשבונו והוצאותיו.
ואוּלם, לקבר האחים הראשון, שבו טמונים י. ח. ברנר וחבריו, אין דואג והוא עומד עזוּב ונכלם. ועתה, זה עתה מלאו 20 שנה למות ברנר וחבריו, ועל יד קברו – לא פרח ולא זר.
תש"א.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות