בישיבת הועד הפועל של הועד הזמני ליהודי ארץ ישראל, כ“ב כסלו תר”פ
לפני כשנה התאספה כאן המועצה הארצישראלית ודנה על-דבר הדרישות הלאומיות שלנו. בועידה הזו השתתפו צירים, שהיה להם כבר איזה נסיון עם הממשלה המקומית. הם התאספו אחרי שנסע הפרופיסור ווייצמאַן מכאן ואחרי שאצל האנגלים כבר עברה הדאגה של הנצחון. הם התאספו ודנו על-דבר דרישותינו הלאומיות והבינו שצריך ליצור פה תנאים אוֹטוֹמאַטיים כאלה, שכל מה שנעשה בארץ יתאים להצהרת בלפור. הם הבינו, שדרושות לנו זכויות שתתנה לנו בטחון, שטרם יצא כל פקיד מאנגליה בשביל למשול כאן הוא צריך לעמוד במבחן אם הוא מבין את דרישותינו הלאומיות. אנו צריכים לדרוש, שתהיה להסתדרות הציונית או לכל-הציונים השפעה על המעבּדה באנגליה, שמשם יוצאים המנהלים לכאן. את הדבר הזה הבינה ה“מועצה” עוד אז, ובהנהלה הציונית לא התחשבו עם זאת. ולשמחתי שמעתי הערב, שהפרופיסור ווייצמאַן כבר גם-כן מכּיר, שהתנאים האלה הם הכרח בשבילנו.
אותן הדרישות שהציגו מארץ-ישראל לא נתקבלו אז בלונדון מפני טעמים בלתי-ידועים, ומפני זה נוצר הפירוד גם שם וגם פה. ועתה רוצה אני לאמור בשמחה, “שאוירא דארץ-ישראל מחכים”. האדון ווייצמאַן ראה זה אולי עוד בוֶרסאַליה, אולם התברר לו ההכרח כאשר בא הנה, ועתה הוא הודיע שכבר תסתדר דרישה זו שהיא כל-כך נכונה.
אם מנהיגינו בלונדון ילכו בדרך זו ויעמידו לפני המעצמות את כל דרישותינו בלי ויתור כל שהוא, אני בטוח שהם יקבלו אותן. וחשוב הוא, שדרישותינו תבואנה מארץ-ישראל. מפני שאנשי ארץ-ישראל הם האֶכּספּרטים היחידים שיכולים להעמיד את הדרישות האלה.
אני מתפלא שהפרופיסור ווייצמאַן החסיר פרט אחד. ואולם אני בטוח שהוא יוסיף את זב עכשיו בתשובתו. וזהו הצבא העברי, שהוא חשוב מאד בשביל מצבנו המדיני והכלכלי.
צבא אנגלי ישאר כאן, וחשוב לנו, שהצבא הזה יהיה עברי ברוחו, אם גם אנגלי בתלבושתו. ועובדה זו לא הזכיר הפרופ' ווייצמאן. אני הייתי רוצה, שהפרופ' ווייצמאַן יביע כאן את דעתו על עתידו של הגדוד העברי.
אבל זה עוד לא הכל. הפרופ' ווייצמאַן אמר, שתנאי הכרחי לעבודתנו הוא שאמריקה תתן לנו את הכסף הדרוש. לדאבוננו לא נוכל עתה להשיג את הכספים מרוסיה. לטפל באמריקה חשוב מאד, ואפשר שננצח ואולי גם לא ננצח.
פה אני צריך להעיר למנהיגינו, שהם אינם אלא טועים אם הם חושבים, שאם תשלח משלחת לאמריקה ותסביר להם את המצב, יבוא השלום וההסכם בין ההסתדרות הציונית באמריקה ובין המרכז. לא די שתלך המשלחת לאמריקה, כי לא רק אנו דורשים כסף, יש דרישה כזו גם ממקום אחר, ממזרח אירופה – מרוסיה. וממקום אחר באים לדרוש לשם בנין ויצירה, ומהצד השני באים לדרוש בשם הרחמנות, לשם הצלה מקור ומרעב, וכו'. היהודים הם אמנם רחמנים בני רחמנים. ואולם זה עוד לא די. לוּ יכולתם לזווג את שני הדברים האלה, לוּ יכולתם להראות, שהבנין שאתם רוצים לבנות יביא עזרה לאותם המבקשים בשם הרחמנות, הייתם יכולים לקבל את כל הכספים מאמריקה. אתם צריכים לבוא לאמריקה ולהודיע, שהתכנית שלכם היא מצד אחד תכנית עבודה לבנין-הארץ ויחד עם זה היא תתן מקלט לאותם נצרכים לעזרה.
יסלחו לי אם אני אומר, שהתכנית, שהציע מר אוסישקין, אינה התכנית הדרושה. חוץ מהד"ר רוּפין אין איש מוכשר לסדר תכנית רחבה של התישבות, וצריכים אתם להזהר מאד מאד, טרם שאתם באים לאמריקה עם התכנית. התכנית הזאת צריכה להיות מבוססת על יסודות אחרים לגמרי.
אם אתם רוצים להניע את המכונה, צריכים אתם לבוא לפני העם בתכנית רחבה. אולי תוכלו למלא ממנה רק חצי ואולי רבע, ואולם העיקר שהעם יאמין במנהיגיו. ואז זה יעזור בהרבה לכל דרישותינו הפוליטיות. אמנם לפני זמן-מה היה הפחד בלונדון וגם בארץ-ישראל גדול מאד, שאם נבקש ונבוא בדרישות מרובות – לא נקבל כלום, ואולם עתה כבר הורגל העם ולא נפחד מזה. וצריך להזהר רק מזה, שאם ידרשו מה-שהוא, צריך כל העם לדעת מהדרישות האלה, ואם לא ידע העם מה שדורשים בשבילו – כי אז לא יתן אימון במנהיגיו, והדרישות לא יהיה להן החוזק הדרוש.
ולדברים האלה רוצה אני, שתביעו לנו את הסכמתכם, אדונינו המנהיגים, לשאלת הגדודים והפּרוֹגראַמה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.