זֶה לֹא הָיִיתִי אֲנִי אָז, אָבִי, שֶׁלֹּא רַק שֶׁחָטָאתי,

אֶלָּא אַף הִצַּתִּי כְּתֹבֶת אֵשׁ מִסֶּרֶט הַנְּיָר שֶׁהֻצְמַד לָאַסְלָה בַּמָּלוֹן, שֶׁיִּרְאוּ בְּבֵרוּר אֶת

כְּתַב הַלִּימוֹן: “חוטא בִּמְיֻחָד עבורך”.

אֵין לִי מָה לוֹמָר לַהֲגַנָּתִי.

אֲצַיֵּן רַק שֶׁאֵינִי זוֹכֵר כָּעֵת בְּבֵרוּר מֵאֵיזֶה חֹמֶר הָיָה עָשׂוּי הַבֶּנְזִין.

זֶה לֹא הָיִיתִי אֲנִי אָז, אִשְּׁתִּי, אַתְּ הֲרֵי יוֹדַעַת.

מִי כָּמוֹךְ יוֹדֵעַ, אִשְּׁתִּי הַחֲכָמָה.

אַתְּ שֶׁיָּדַעְתְּ לְהֵרָדֵם בִּתְבוּנָה וּלְהִתְעוֹרֵר בִּתְבוּנָה, בִּזְמָן שֶׁאֲנִי הִשְׁתַּגַּעְתִּי מִגַּעֲגוּעִים

וְגַם עַכְשָׁו אֲנִי נָמֵס מִגַּעֲגוּעִים לִבְנוֹתֵינוּ הַקְּטַנּוֹת עִם הַתִּיקִים הַקְּטַנִּים וְהַפְּתָקִים

הַקְּטַנִּים הַמְצַיְּנִים אֶת שְׁמָן.

יְתֵרָה מִזֹּאת, אָבִי, יְתֵרָה מִזֹּאת, אִשְּׁתִּי הַחֲכָמָה: זֶה כֵּן הָיִיתִי אֲנִי,

זֶה הָיִיתִי אֲנִי וְהַבֶּנְזִין הָיָה מִיצָן שֶׁל הָאֲחֵרוֹת. זֶה הָיָה הַבֶּנְזִין.

אָמַרְתִּי כְּתַב לִימוֹן רַק בִּשְׁבִיל הֶחָרוּז, רַק בִּשְׁבִיל הַקִּנָּמוֹן שֶׁל בְּרוּנוֹ שׁוּלְץ,

רַק בִּשְׁבִיל לְהַסְתִּיר.

שִׁקַּרְתִּי, אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי אוֹמֵר אֶת כָּל הָאֱמֶת:

זֶה הָיִִיתִי אֲנִי, וְהַבֶּנְזִין הָיָה דֶּלֶק סִלּוֹנִי שֶׁל סֶקְס. רַק סֶקְס. בְּלִי אַהֲבָה. בְּלִי לֶהָבָה.

כֵּן, אָבִי. כֵּן, אִשְּׁתִּי הַחֲכָמָה: בִּזְמָן שֶׁיָּשַׁנְתְּ, זִיַּנְתִּי עֲשָׂרוֹת מֵהֵן, זִיַּנְתִּי לָהֶן אֶת הַצוּרָה.

הִתְגַּעֲגַּעְתִּי, הִשְׁתַּגַּעְתִּי, אָז שָׁפַכְתִּי בֶּנְזִין וְהִצַּתִּי אוֹתִי, וְאוֹתָן.

הָיִיתִי זַיָּן פִּירוֹמָן.

עַכְשָׁו אֲנִי עֵר, אָבִי. עַכְשָׁו אֲנִי בְּסֵדֶר, אִשְּׁתִּי הַחֲכָמָה.

בִּזְכוּתְכֶם, שֶׁכָּל־כָּךְ יְדַעְתֶּם מָתַי לְהֵרָדֵם וּמָתַי לְהִתְעוֹרֵר.

נְגַעְתֶּם בִּי בְּרֹךְ וּבְחֶמְלָה וְהִתְעוֹרַרְתִּי לִתְחִיָּה, אַסִּיר תּוֹדָה, מִתּוֹךְ הָאֵפֶר, וּמִלְמַלְתִּי

מִתּוֹךְ עֲרֵמַת גּוּפוֹתֵיהֶן,

הִנֵּה, אֲנִי בְּסֵדֶר, זֶה הָיָה רַק סִיּוּט. בְּדִיּוּק־בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁקַּרְיַן הַטֶּלֶוִיזְיָה אָמַר.

לִפְנֵי שֶׁנִּרְדַּמְתִּי שָׁם בֵּין הַגּוּפוֹת שֶׁלָהֶן וְנָחַרְתִּי, אֲנִי נִזְכָּר עַכְשָׁו שֶׁחָשַׁבְתִּי,

הָיִיתִי בָּטוּחַ בְּמֵאָה אָחוּז, שֶׁזֹאת כְּוִיָּה מִדַּרְגָּה עֲשִׂירִית.

עַל כָּל זֶה לֹא בָּא לִי לִשְׁמֹעַ הַיּוֹם.

לִי, הַמְּאַהֶבֶת־לְשֶׁעָבָר.

כְּלוֹמָר, פִּתְאֹם, מִשּׁוּם מָקוֹם, לֹא הָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת.

אֵין לֹא מְסֻגֶּלֶת, יֵשׁ רַק לֹא רוֹצָה. שָׁמַעְתִּי אֶת עַצְמִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי, אוֹ אוּלַי זֶה הָיָה

מִישֶׁהוּ אָחֵר שֶׁרָכַן לְעֶבְרִי וְנִסָּה לְהַשִּׂיא לִי עֵצָה.

אֲבָל לֹא הָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת. לֹא יָדַעְתִּי מָה לַעֲשׂוֹת, הִתְקַשַּׁרְתִּי לַמִּשְׁטָרָה.

שָׁאֲלוּ: מִי כָּאן מוֹסֶרֶת תְּלוּנָה וְעַל מָה אַתְּ בִּכְלָל מִתְלוֹנֶנֶת?

סִפַּרְתִּי לָהֶם אֶת כָּל הַסִּפּוּר וְהוֹסַפְתִּי שֶׁאֲנִי הַמְאַהֶבֶת־לְשֶׁעָבָר.

אָמְרוּ לִי: גִיבֶרֶת, אַתְּ לֹא עֵדָה מְהֵימָנָה אֲבָל אִם הָיָה בֶּנְזִין אֲנַחְנוּ לֹא לוֹקְחִים סִכּוּנִים,

נַיֶּדֶת בַּדֶּרֶךְ אֵלַיִךְ.

חִכִּיתִי לָהֶם בְּקֶרֶן הָרְחוֹב עַל יַד הַמָּלוֹן שֶׁבּוֹ נִפְגַּשְׁנוּ שָׁלֹש פְּעָמִים.

הִגִּיעוּ שׁוֹטֵר וְשׁוֹטֶרֶת. הִצְבַּעְתִּי עַל הַמָּלוֹן כִּרְאָיָה, וְאָמַרְתִּי: הִנֵּה, כָּאן נִפְגַּשְׁנוּ, לֹא פַּעַם

וְלֹא פַּעֲמַיִם.

אָמַר הַשּׁוֹטֵר: אָז מָה? מִילְיוֹנֵי זוּגוֹת נִפְגָּשִׁים בִּמְלוֹנוֹת, יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁחַיִּים כָּכָה שָׁנִים.

זֶה מַמָּשׁ לֹא מֵעִנְיָנֵנוּ.

שָׁאֲלָה הַשּׁוֹטֶרֶת: הֵיכָן סִמָּנֵי הַבֶּנְזִין? וְאֵיפֹה קֶבֶר הָאֲחָיוֹת שֶׁל עֲרֵמַת הַגּוּפוֹת?

אָמַרְתִּי: זֹאת מֶטָאפוֹרָה.

אָמְרוּ: גִּיבֶרֶת, תִּפְנִי לְעוֹרֵךְ סִפְרוּתִי. עַל מָה אַתְּ בִּכְלָל מִתְלוֹנֶנֶת?

אָמַרְתִּי: מִתּוֹךְ הַכְּוִיָּה חָשַבְתִּי, הַיּוֹם יוֹם שְׁלִישִׁי וְבָּא לִי לְעוֹפֵף בָּאֲוִיר, לְהִצְטָרֵף לְקִרְקָס

שֶׁל מְאָהֲבוֹת בַּכְיָנִיּוֹת וּלְהַגִּיד לוֹ, מִמְּרוֹמֵי הַטְּרַפֶּז, אוֹ עִם מוֹט עַל חֶבֶל דַּק, מָשֶׁהוּ כְּמוֹ:

גַּם לִי מַגִּיעַ. תָּבִיא קְצָת פֵּרוּרִים.

כֵּן, כָּכָה, אֵיזוֹ קְלִישָׁאָה צְפוּיָה, לֹא מְסֻכֶּנֶת מִדַּי, לֹא מַכְאִיבָה, סְתָם, סְתָם לַעֲשׂוֹת

פַּעַם אַחַת אֶת מָה שֶׁצָרִיךְ, אֶת מָה שֶׁכָּל עֲקֶרֶת בָּיִת וְאֵם לִשְׁנֵי יְלָדִים שֶׁהִיא גַּם מְאַהֶבֶת

עוֹשָׂה, כְּמוֹ לְהַדִּיחַ כֵּלִים.

“הִתְחַפְּשָׂה לְאָחוֹת רַחְמָנִיָּה, וְעַכְשָׁו הִיא מִתְלוֹנֶנֶת,” אָמַר הַשּׁוֹטֵר לַשּׁוֹטֶרֶת.

“הִיא לֹא יָדְעָה שֶׁזֹאת תַּחְפֹּשֶׂת, הִיא חָשְׁבָה שֶׁזֶה עוֹר גּוּפָהּ הַלָּבָן, כָּכָה הִיא טוֹעֶנֶת,”

נִסְּתָה הַשּׁוֹטֶרֶת לְהַעֲבִיר לַשּׁוֹטֵר אֶת לְחִישׁוֹתַי הַצְּמֵאוֹת.

בַּשָּׁלָב הַזֶּה כְּבָר אִבַּדְתִּי אֶת קוֹלִי.

“בֶּטַח־בֶּטַח,” עָנָה לָהּ הַשּׁוֹטֵר, "כָּךְ הֵן עוֹשׂוֹת אֶת עַצְמָן, הֵן כֻּלָּן אוֹתוֹ דָּבָר,

הַמְּאַהֲבוֹת־לְשֶׁעָבַר," נִפְנָה לְעֶבְרִי וְאָמַר:

"תַּחְזְרִי הַבָּיְתָה, גִּיבֶרֶת, אֵין כָּאן עִנְיָן לַצִּבּוּר, וַאֲפִלּוּ לֹא לְ’לָאִשָּׁה'. אַתְּ מְבַזְבֶּזֶת

אֶת זְמַנֵּנוּ עַל שׁוּם דָּבָר."

“תִִּקְחִי אֶת עַצְמֵך בַּיָּדַיִם,” לָחֲשָׁה לִי הַשּׁוֹטֶרֶת, בִּזְמַן שֶׁהַשּׁוֹטֵר הִתְקַדֵּם לְעֵבֶר הַנַּיֶּדֶת,

“זֶה קוֹרֶה לְכֻלָּנוּ וְעוֹבֵר.”