– שָׁבְרוּ אֶת הַכֵּלִים וְלֹא מְשַׂחֲקִים!
– כן אומרים ילדינו השובבים וּמִצְוָה לתקן!
– איך?
– שברו את הכלים וְאֵין משחקים!
– פעמים אחדות תִּקַּנְתָּ לנו כעֵין זה. אולי תסביר מדוע?
– ברצון. “לֹא” משמש לִזמן עבר וּלִזמן עתיד. “אין” משמש לִזְמַן הוֹוֶה.
– למשל?
– למשל: לֹא שָׁמַרְתִּי, לֹא אֶשְׁמֹר, אבל: אֵינֶנִי שׁוֹמֵר.
– עוד דֻגמה!
– לֹא רציתי, לא אֶרְצֶה, אבל: אינני רוֹצֶה.
– וזה כלל מוצָק, תמיד?
– כן! תמיד, תמיד משתמשים בהווֶה בְּמִלַת “אין” או באחת מנטיותיה: אינני, אֵינְךָ, אֵינֵךְ, אֵיננו, אֵיננה, אֵינכם, אֵינכן, אֵינם, אֵינן.
הבה נְשַׁנֵּן אפוא לִילָדֵינו: אין אומרים “לא אומרים”, אלא אומרים “אין אומרים”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות