א    🔗

לכבוד הרב החכם הגדול המשורר הנִשׂגב ראשון לציון בחכמתו. יחיד לעמו בטֹהר לִבּו ונפשו מו“ה שמואל [דוד] לוצאטו נ”י. אין אֹמר ודברים ואין מִלה בלשוני להגיד לך שִמחת גילי על מכתבך היקר אשר כִּבַּדְתַּני בו. ראיתי ונוכחתי כי גדלי ענוָתך וטוּב לבך הטהור כחכמתך הרחבה מני ים וּבלב הומה וּמלא תודה קראתיו, ותעלוז נפשי כי כאָב היית לי אתה היקר באדם! לכן יקרו לי תורות פיך מכל הון, וּכקול שדי בדבּרו שמעתי קול עצתך וָאעמוֹל וָאִיגַע להפוך כל דַלתוֹת שירי לבני י"א תנועות, הסירותי כל שוא מראשי המִלות וָאשתמר לבלי לחרוז מלעיל את מלרע וכאשר הַחילוֹתָ להראות לי את טוּבךָ ואת חסדך וַתֹּאמר עוד לשׂים עינך על אשר אשלח לך, הנה הרהבתי בנפשי עוז לשלוח לך את שלשה השירים האלה, שלמה, קֹהלת, יעל וסיסרא, טרם אדפיסם את עוד שירי ציון אחדים, פרוֹשׂ נא, איש יקר, גם עליהם כנפי חסדך והגיד לי משפטך אם ישרו בעיניך.

הרשיתי לי בשירים האלה לסור לפעמים מדרך כתבי קָדשנו וּלהמציא חדשות כיד הרשוּת הנתונה למשורר להרוס ולבנות. לנתוֹץ ולנטוֹע כפי העולה על רוחו – ותסלח לי אם עוד אחריז פעמַיִם או שלש אותיות בלתי שוות, כי החרוזים הציקו לי.

מוקירך אוהבך כל עוד רוחו באפו

מיכאל לעבענזאהן

ב    🔗

לכ' הרב החכם הגדול חוקר וּמשורר נשׂגב דגול מרבבה בּטָהֳרוֹ וצדקתו כמו“ה שמואל דוד לוצאטו נ”י.

סלח לי אם עבר חרף כלה קיץ ואני אענך עתה על מכתביך השנַיִם. סִבּוֹת רבות ועצומות מנעתי מענותך עד כה, וגם עתה כבדה עלי הכתיבה עד מאד. – ולכן תמצא תשובות אחדות בדברי אבי. –

מכתבך מן ד' תשרי תאי“ר הניעני בבֶרלין ביום עמדי נכון לנסוע הביתה ארץ רוסיא. שמחתי עליו למאֹד. שמחחי גם על תוכחות מוסרך היקרים לי מפז, עֵדֵי אהבתך אלי. הפצתי אז לַענוֹתך, אך אץ לי דרכי וָאסע. שבועות וירחים הגוררתי בדרך ואחרי המון תלאות נוראות וקורות אין ספורות, כי תקפה עלי מחלתי בדרך וֵתֹּאבד לי גם התעודה (פּאַס) אשר בִלְתָּה לא יכולתי לשוב אל ארצי ואל מולדתי, ואני בודד ונודד, גולה וחולה על אדמת נֵכָר. אך האל הטוב המחדש חסדיו חדשים לבקרים עִמדי ואבי היקר הצילוני מכל צרה ואשוב הביתה אל חיק הורי, וּמהולל האל הטוב כי שבתי מעט לאיתני. – בדבר מכתבך על השיר יעל, אל תחשדני חלילה, כי הנני מבני הנעורים רוב בני הדור הזה אשר יתאמצו לגלות מומים וּלחַפּאוֹת דברים אשר לא כל על ספרי קדשנו. אך אהבה עזה אהבתי מעודי את עמי וּשׂפתוֹ ואת ספרי תפארתנו, ולכן יקר לי שירך “דרך ארץ” מכל הון. כי מחשבותיו מחשבותי ודעותיו דעותי, ומעת קָרְאִי שיר זה הנה דבקה נפשי בך לאהבה אותך. לא ידעתיך ולא ראיתיך מעודי, וּמי יודע אם אזכה עוד בימי חיי על הארץ לראות פניך היקרים, אך שירך זה כראי יַרְאֵני לדעת אותך ואת הליכות רוחך. וּמִדֵּי קראי לפעמים השיר הזה אדמה כי קול דבריך אנֹכי שומע, ודברי היהודי יוצאים אלי מעל לשונך. ועתה הואילה נא להאמין לי כי לא באתי לשים חלילה תָהֳלָה ביעל, אך כדרך המשורר לחפש לו חמר יפה תעים או נשׂגב ונורא לשיר עליו, כן בחרתי לי את מעשה יעל מפאת היותו נורא ומוכשר מאד לשיר עליו. אך לא אכחד האמת תחת לשוני כי מעשה יעל נבזה ונמאס מאד בעיני. ואת אשר כתבתי: “גם, כי לדעתי באמת לה יאתה תהִלָּה, כי לא ישראלית היתה, ולא מחמת שִׂנאה וּנקמה עשתה, כי שלום [היה] בין יבין וּבית חבר הקיני”, אנֹכי אדמה כי עוד יִגָּרע ויִפְחַת בזה מעשה הרצח אשר עשתה כי רצחה את איש שלומהּ הבא לחסות בּצִלָּה, כי בָטח על ברית שלומו אִתָּה. וידוע לנו מדברי הנביאי מה רע ומר הוא להפר ברית שלום אף למלך צר ואויב, וּמה גם לאיש אוֹהבה בוטח בה, ומה גם לרצוח אותו. ידוע מה יָקְרָה אז בארצות קֶדֶם מִדַּת הכנסת אורחים, עד כי אך צעד על מפתן בית איש אויבו בנפשו, או אכל מלחמו, כבר היתה לו חַיָּתוֹ לשלל וַתִּיקַר עוד נפשו בעיניו. ומצאנו כי רחם הנביא הצדיק אלישע את אויביו הצדים נפשו לקחתה, עבדי מלך ארם, ולא נתן את מלך ישראל להרוג אותם, ואולי אך על כי באו אליו שֹׁמרוֹנה. וזה גם דברי לוט אל אנשי עירו “כי על כן באו בצל קורתי”, וזה גם דברי האיש מהר אפרים אל אנשי עירו בני הבליעל “אחר אשר בא האיש הזה אל ביתי”, וּממעשׂה הגבעונים נראה מה יקר היה לזִקני וּנשיאי עמנו ברית כרותה אף עם אנשי מִרְמָה ואם היו גם מן העמים אשר צֻוָּה עליהם לא תחַיֶּה כל נשמה. ואף אם היו קשים כספחת לישראל” בכל זה לא הֵפֵרו בריתם אתם. ולכן לא יכֹלתי להצדיק מעשה יעל מכל וכל והצגתי עלילתה עריה מוראה ומאלה לעיני הקורא. אמנם כי שמעתי בקול מוסרך לבלתי חטוא אל דברי הנביאה המברכת אותה, והוספתי שורות אחדות אשר יצדיקו אותה וירחצו בנקיון כפיה, וכן יְעָצַנִי גם אבי היקר נ“י. ואת אשר כתבת “לפיכך בֵּרְכָה איתה דבורה מה שלא בֵרְכָה לברק ולשאר המתנדבים בעם” היטבת לראות למאד כי ברכה אותה על אשר היא לא ישראלית היתה תקמה נקמת ישראל מסיסרא. – למרבה הששון וּלשמחה אין קץ היה לי מכתבך מליל כ”ו תשרי על ספר שש"ק לאבי היקר ושירי שלמה וקהלת. פתחתיו אז נפתחו השמים לפני וּכמלאך מליץ ראיתיך מוכיח אותי בדברים טובים ונִחוּמים כאיש אשר אביו יוֹכִיחֶנְהוּ, לכן כטל מאת ה' נזלו אֲמָרֶיךָ היקרים על לבי. אך חלילה לי לחשוב אָוֶן וּמחשבות פִּגּוּל, כי לא רעיוֹנֵי קֹהלת רעיונַי ולא מחשבותיו מחשבותי, ואני תמים עם אלהי יָחִיל דוּמָם ובוֹטח לישועתו גם לעתּוֹת בצרה והוא מנוּסי וּמפלטי האחד בימי חָליי וּמרוּדי, וחלילה ליַחֵס מחשבוֹת קֹהלת אל לבי ואל נפשי. גם לא לקחתי כל רעיון ממשורר נָכְרִי, לא בשיר יָעֵל ולא בשיר הזה וגם לא פרושי על ציורי מינערווא וּמעדוזא, כי לא הסכן הסכנתי לעשות כזה. אך כל רעיוני השׂפק המה כתובים בס' קהלת, ואף אך יִפִּיתי אותם וָאשׂים סדר ביניהם. וָאוסיף גם עליהם למען היופי, כאשר לקחתי רוב עניני מס' שיר השירים, ורעיון שני השירים האלה הוא אך להראות ההתנגדות הגדולה והנוראה אשר בין שני הספרים האלה כאשר כתבתי בהערה לשיר קֹהלת. אשר גם אותה כתבתי להסיר כל מכשול מלפני צעירי ימים, אך שמעתי קול מוּסרך וָאשנה וָאוסיף דברים בתוך השיר ויותר בסופו כאשר הנם לעירך היום.

והנני מתכבד לשלוח לך ספר, אשר מלבד שלשת השירים אשר ידעת כבר, יש בו גם שיר על ר' יהודה הלוי, האיש הזה אשר לשמו יהמו מעיך וּלזכרו תאות נפשך. קָחֶנּוּ וּרְצֶנּוּ, וגם שיר על משה רבנו ע"ה, אך נשגב עלי, לא אוכל לו, ולכן לָעוּ דברי בו כאמור בהערה, תם שיר נקמת שמשון. – פּרוֹשׂ נא עוד הפעם כנפי חסדך עליהם וכבדני נא להודיעני דבר מה תשפוט על אודותם.

אוהבך מכבדך וּמוֹקירך כל עוד נשמתו תחייהו.

מיכה יוסף לעבענזאהן