בשנת 2025, במהלך הכנות לתערוכה בנושא יהדות טרנסילבניה במוזיאון יהדות הונגריה בבודפשט, נמצאו באופן מפתיע שני דפים מיומן שכתבה ז’וז’י ברנר כחודשיים לפני שנרצחה באושוויץ. לא ידענו על קיומו של היומן במשפחה והתרגשנו מאוד לקרוא את מחשבותיה של ז’וז’י, רק בת 12, על הנעשה בחייה ועל השתלטות הנאצים על עירה. את היומן תרגמתי לעברית בעזרת קרובי משפחה דוברי הונגרית. לא ידוע לנו מה אירע לשאר דפי היומן ומי מצא אותו מלכתחילה.

ענבל ברנר.

28.3.44

אני מאוד מתרגשת, סיימנו את בית הספר ובקרוב יכתבו לנו את התעודות. היות שמתרחשת מלחמה, יומני הקטן, לנו כיהודים קשה הגורל במיוחד. יש לי גם דאגות כאלה שאני מצפה לציון 3 במתמטיקה והיסטוריה, ובלימודי דת ציון 2. יכול להיות שאני קשה מדי עם עצמי. אבל בטח יהיו לי עוד מספר ציונים 1, כך שיהיו לי הפתעות נעימות. חוץ מזה, מתקרבת יום ההולדת של אמי! שלושתינו החלטנו שמדמי הכיס שלנו נקנה מתנה לאמא הכי טובה. אני מלמדת גרמנית את שתי אחיותי הקטנות (הגרמנית היא שפה הכי יפה. התרשמתי שגם האנשים נחמדים שנמצאים פה במרשוואשרהלי), עבור זה אני מקבלת 10 PT (מטבע הונגרי). כל יום אני מורידה את הכלים מהשולחן ומקבלת עבור זה 6 PT. דמי הכיס לחודש הם 36 PT, נהדר נכון?

4.4.44

היום מחלקים את התעודות! היום בבוקר בין 8:30 ל 9:00 צריכים להיות שם! אוי! אני פוחדת! עכשיו חזרתי וכל התעודה קיבלתי ציון 1!!! כזאת שמחה גדולה עוד לא היתה לי בחיים. עוד לפני חלקת התעודות, בחצר בית הספר ניגשה אליי מרגיט טנטי¹ (אחרי אילה טנטי, היא המורה הכי נחמדה), ואמרה לי ז’וז’י, איזו תעודה גרועה יש לך! לספר לך איך היא? הכל ציון 1! אני כבר אז בכיתי! הייתי מוכנה להכי גרוע. כשחילקו ראיתי שהכל 1. רק לשלושה תלמידים מכל הכיתה היתה תעודה כזאת!!! אמרתי לאמא שזה בטח המעשה של קושה שלא נתנה ל"ז’וז’יקם" (ז’וז’י שלה) ליפול.

5.4.44

אוי! איזו השפלה ליהודים! כל אחד צריך לענוד על הבגד מגן דויד צהוב בגודל של 10X10 ס"מ! פוי!!! שנוא!!! מחריד…