לפני תשע שנים נכתב הספר הזה, עת פצעי המלחמה האנושים עוד שתתו דם וחלק גדול של כדור האדמה עוד להט בלהבות צער וקלון. אהה, לא בשלום העולם נסתיימה מלחמת העולם… רעב, קור, מגפות, תקווֹת שמימיות, אכזבות תהומיות ועל כלם רגש של עלבון, עלבון ללא גבול, עלבון האדם. אך כאש בתוך האש בער בלב ובדם גם עלבון היהודי. “מאירופה אשר היתה למדבר החשתי לי מפלט למדבר יהודה”. בלב היגע מתלאות, ממוסר כליות, מנדודים, מאכזבות, מעלבון עוד פרפרה תקוה אחרונה: מולדת. הלב היגע מתלאות, ממוסר כליות, מנדודים, מאכזבות, מעלבון לא דפק אז בקצב הדרוש לפי חוקי הרפואה והנימוס. לפעמים היה יוצא פתאום במחול פרא, ברקוד שגעון והפקרות. מהריתמוס הבלתי־ריתמי הזה אולי היו תוצאות גם לריתמוס החפשי במקצת של שירי המסע הנתונים בזה. האם אין משהו מהפקרות בקצב־לא־קצב זה שבכמה מפרקי הספר? האם לא טוב היה לוּ נכתב פרק זה או אחר בפרוזה רגילה? על שאלות אלו יכולה לבוא רק תשובה מעין זו: כן, אולי יש משהו מהפקרות בקצב־לא־קצב זה, ואולם כזה היה הקצב של נפשי בשעה שנכתב ספר זה, כזה נדמה לי אז גם הריתמוס של לב העולם החולה. כן, אולי טוב היה לוּ נכתב פרק זה או אחר בפרוזה רגילה, אך אני הוכרחתי לכתבוֹ בשורות לא ישרות אלה, ארוכות וקצרות, כי רק שורות לא ישרות אלה התאימו להלך הנפש, שצריך היה למלא את הארוכות ואת הקצרות…
ועוד מלים אחדות. לצערי ומסבות בלתי תלויות בי לא ראה ספר זה אור בשעתו ובבת אחת. במשך שנים אחדוֹת נדפס פרקים פרקים בשמות שונים, בכתבי־עת שונים, בארצות שונות. גורלם של ספרים עברים לעתים לא רחוקות, גם של ספרים אקטואליים, אשר דופק התקופה הולך בהם ורוח הימים מפעם אותם. במשך השנים האלה כבר היה “הריתמוס החפשי מכל ריתמוס” להופעה רגילה בשירה העברית, ומפני כך אולי תראה כמיותרת במקצת התנצלותו של המחבר בהקדמה זו. כבאים שלא בזמנם אולי יראו גם איזה חרוזים בגוף הספר, שבשעתם נראו למחבר כחיוניים והכרחיים…
תר"ץ
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות