נוכח התערוכה של מתת התכשיטים1
הכרוז בא פּתאום, וההתעוררות – בן־רגע התלקחה. נפתחו תיבות שכוּחוֹת מכּבר, הועלו לאור היום מגירות נידחות והוּצאוּ לאחר שנים של אי־שימוש – התכשיטים. מי פילל וּמי תיאר לעצמו שעוד שמורות אי־שם אתנו שׂכיות חמדה כאלה, ובכמוּת כזאת?
על המפּות הלבנות בהיקו הטבעות. טבעות, טבעות לרוב. טבעות, אשר הועלו מסתרי פּינות וזכר חיור של דמוּת סבתא עצור בברקן העמום; טבעות, אשר סרו מן האצבע ועליה פּס חיור וצר לזכר, למשמרת; טבעות זהב, משובצות אבנים טובות, וגם פשוטות, על צבעיהן הרכים והשונים; טבעות קידושין רחבות ועל ידן מיני סיכות עתיקות יומין. והרי מטבעות ממינים שונים ומשוּנים, קופסאות סיגריות כרסתניות, עשויות כסף, ועל הכל – הגביעים. גביעי כסף כבוּדים וגדולים, גביעי כסף דקים וצרים, גביעים מוזהבים בפנים ועל גביהם דוֹק ציצים חרותים; גביעים נושמי אוירת בית בישראל, מפיצי בשׂמי שבת וּמועד על סביבם – קטעי חיים שקפאו והיו לעצמים אילמים, נטולי לשון… ועלו מחשבות נוּגות למראה שורת גביעים אלה אשר עברו ימים וארצות, ומי יודע אלו דורות שירתו, בתוך כמה ידים מקַדשות הועלו ובאלו שפתים לוחשות תפילה נָגָעו? מי ימדוד את הדרך הארוכה עָבָרו? היוכל אצוֹר כל חלל החדר את אשר ידעו סַפר, את אשר ידובבו עדים אילמים אלה? בכמה צרורות נצררו, ולאורך כמה דרכים הופשלו על גבים עיפים, נמלטים; בכמה לילות אפלים הוצפנו הוחבאו לבל תשיגם יד השודד החומדת… היוכל הכיל החדר את אשר יש לספּר לכל הטבעות האלה, טבעות ידי אמהות בישראל?…
צף ועולה מעל לצבא התכשיטים האלה משהו מנשמת אַפּו של המשך דרך ארוכה, ארוכה מאד, משהו מגלגול נשמת דורות ארוך ומיגע בלי סוף, בלי גבול. והעצמים הקטנים והקלים האלה נעשים פּתאום כבדים, כבדים מאד, מעומס שנות יגון עברו עליהן, מנטל צרות כבד עד מאד, הלוחץ על חלקתם הבהירה והמבהקת…
נצבר וסודר הכל לשורה נוצצת ומזהירה אחת. החרד הוחרדו מרבצם השקט, אשר לא ביותר ארך זמנו, והריהם שוב יוצאים לדרך. ואל נכון – עוד לא אל האחרונה. למרחקים ינדוֹדוּ. ושם יאַמצוּם ידי ישראל נאמנות.
גם עליהם גורל הנדידה הוטל. גם להם טרם סוּמנה התחנה הסמוּיה במרחב הזמן למנוחה, למרגוע. אולם יש טעם לדרכם ותכלית לשליחוּתם של צירים קטנים מבהיקים אלה. האם יש מתוקה מצידה זו בדרכו של הֵלֶךְ כושל ויגע?
(1938)
-
מפעל מיוחד מטעם “כופר הישוב”, המוסד העיקרי לריכוז אמצעים לשם קנית נשק, ביצור עמדות וכו', בימי ההתנפּלויות הערבים על ישובי היהודים בארץ. ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות