אני רוצה לראות את כפר סילואן, המדמם כיום בעימותים קשים בין תושביו הערבים וכוחות צבא, כפי שראו אותו הסופר יהודה בורלא ברומן “בַּעַל בְּעַמָּיו” והסופר יוסף מיוחס בספרו “הַפַלָּחִים”.
בורלא מתאר סיפור אהבה מרגש בכפר סילואן על רקע ימי העבודה הקשים בימי הקציר בין צעירה ערבייה מוסלמית ובין צעיר יהודי, המכבד גם את מאווייה הלאומיים של הצעירה הערבייה, איתה הוא מבקש לבנות את חייו, כשהוא חולם על שתי ישויות לאומיות – יהודית ופלשתינית – החיות זו לצִדה של זו. בורלא אינו סופר בעל תפישות עולם רדיקליות. עולמו הרעיוני של יהודה בורלא מעוגן בספרות המקראית. מתוך ערגה לעולם אידאי מקראי ארג את הדמויות של ספריו.
הגם שיש בתיאורי הכפר מצבים נוגים, שורה עליו בספר ארשת של אהבה, ארשת של פתיחות ורצון של צעירה ערבייה להבין את מאוויי העם היהודי, ורצון של צעיר יהודי להבין את מאווי העם הפלשתיני תוך כמיהה של השניים לבנות את הגשר.
יהודה בורלא, יליד העיר ירושלים, שראה את הכפרים העוטרים את ירושלים, ניסה לרקום להם רקמת אהבה, אותה יפגשו שוחרי ספרות גם בספרו “בְּנַפְתוּלֵי אַהֲבָה”, שגם בו פרש סיפור אהבה בין צעירה ערבייה וצעיר יהודי. הוא נשא עיניו לאהבה בכפר סילואן, הגם שלא נעלמה מעיניו המציאות הקשה. אצל יהודה בורלא אהבה כנה ויפה מתגברת על שלל המחיצות הלאומיות העוינות, המהוות את המכשול למימוש ניחוחות האהבה.
בשנת 1873, היהודי רחמים מיוחס החליט לצאת מתוך החומות ובנה את ביתו מחוץ לחומות בכפר הערבי סילואן. בבית הזה עברה ילדותו ובחרותו של בנו יוסף, לימים סופר ילדים ופעיל מאוד במוסדות העדה הספרדית בעיר ירושלים ובמיוחד במוסדות החינוך שלה. למעלה משלושים שנה ניהל בית ספר בירושלים. הוא מתאר ילדות מאושרת בסילואן, מתמקד באהבתו ובגעגועיו לשכניו הערבים ולתרבותם. לכך נתן ביטוי בספרו “הפלחים” ב־1937, כשהוא מדגיש –"עֲלֵינוּ לִהְיוֹת קְשׁוּבִים לְמַאֲוַיֵּי הָעָם אִתּוֹ אֲנַחְנוּ חַיִּים, לְנַהֵל עִמּוֹ שִׂיחַ מְכַבֵּד, כְּפִי שֶׁנִהֵל אַבְרָהָם אֲבִינוּ עִם אִישׁ חֶבְרוֹן בְּבוֹאוֹ לִקְנוֹת חֶלְקַת קַרְקַע".
מן הראוי לקרוא בתשומת לב רבה את ההקדמה לספר. בצד ביקורתו על תופעות בחברה הערבית, מיוחס פעל רבות לקירוב לבבות בין היישוב היהודי לתרבות הערבית. הוא עצמו התמסר ללימוד השפה הערבית ולחקר הפולקלור שלה, והגיע להישגים מבורכים במיוחד בעולם האקדמי.
כיום סילואן, שהיה ליישוב שסוּפח לעיר ירושלים, מונה עשרים וחמישה אלף תושבים ערבים וכחמש מאות תושבים יהודים. למרבה הכאב, הכפר אינו נראה כיום כפי שנרקם בעט הסופר והמורה בורלא, בנו של הרב יהושע בורלא, שנולד בירושלים בשנת 1886, ואינו נראה כפי שראה אותו סופר הילדים מיוחס, שנולד בירושלים בשנת 1868 וגדל בכפר סילואן.
אני נכסף לראות את כפר סילואן, כפי שביקשו לראותו הסופרים יהודה בורלא ויוסף מיוחס. יש לי חלום, לזכות לראות את מֵי בריכת השילוח, שסמוך לה ממוקמים בתי הכפר, מנוצלים לקיום טקס שאיבת המים כדי לקיים את מנהג ניסוך המים בירושלים של שלום, המכבדת מאוויים דתיים ולאומיים של כל האזרחים החיים בה – כשבחלקה המערבי בירת מדינת ישראל ובחלקה המזרחי תקום בירת מדינת פלשתין.
בהפטרה שלי מספר יחזקאל פרק ל"ז קראתי את חזון העצים, ומתוכו מזדקרת הכמיהה לקרב את העצים “וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי” (שם, פס' י"ט). פסוק זה בהפטרת השבוע היווה עבורי השראה לכתיבת השיר הבא.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות