בסוף יולי השנה נראה הסכם השלום בין ישראל לפלסטינים קרוב מאי־פעם. בוועידת קמפ דייוויד הציע אהוד ברק פשרה ששום ראש ממשלה קודם לא העז להעלות על דל שפתיו. אבל הצעת ברק חייבה ויתורים של שני הצדדים, ושני הצדדים סירבו להתפשר בעניין ירושלים. כעבור חודשיים פרצה אינתיפאדת אל־אקצה. עשרות הרוגים, אלפי פצועים. פצעים ישנים, שנדמה היה כי החלו להגליד עם חתימת הסכמי אוסלו, חזרו ונפערו, ותהיות קיומיות שבו והציקו: האם אפשר להגיע, אי פעם, להסדר שלום ישראלי־פלסטיני? האם יציאת ישראל מן השטחים פירושה קץ הסכסוך, או שמא גם לאחריה יימשך המאבק האלים הפלסטיני עד לחיסול הקיום הלאומי־היהודי במדינת ישראל? אנו, ב"גג" ובאיגוד הכללי של הסופרים בישראל, ניסינו מאז ראשית קיומנו, לתרום לסגירת הפערים ולשיכוך חיכוכים בין העמים, בדרך האחת והיחידה שאנו מכירים: השיח הספרותי. זאת אנו מנסים לעשות גם בגיליון הנוכחי, אם כי אין פירוש הדבר, שכל השירים, הסיפורים והמסות שבחוברת זו עוסקות ישירות בסכסוך.
שכן, בעשור האחרון, מאז צוירה באוסלו מפת המזרח התיכון החדש, עברה הספרות הישראלית תפנית – מן השיח הציבורי בעולמו של הכלל אל צקון השיח בעולמו של הפרט, מן הכאב הלאומי אל הפצעים הקיומיים של היחיד. לכן, מי שסבור היה, כי רוב דברי הספרות בגיליון זה יתייחסו לתהיות הקיומיות המתחדשות לבקרים מאז 29 בספטמבר האחרון, לא הביא כנראה בחשבון, שהספרות מקצבים אחרים לה, ותגובותיה לרוב גם אינן צפויות. וכך, כמאליה, הלכה והתהוותה חוברת שהטקסטים העבריים שבה מתנזרים דווקא מכל נגיעה ביוּרָה המזרח תיכונית, בעוד ששתי מסות שנכתבו במקורן בערבית, של סלמאן נאטור ומחמד חמזה ע’נאים, טובלות בליבה הרותחת עצמה. עם זאת, הקורא ימצא דיון בפוליטיקה ובתרבות בפרספקטיבה רחבה: יצחק אורבוך־אורפז כותב במסתו “פאוסטופלס”, במלאות עשור לפריצת מלחמת המפרץ, על “הראש הגרמני”, ודוד גורביץ' מאפיין את החברה הישראלית מבעד לפרספקטיבה של הנוודות.
בעיקר מדובבים המשתתפים בחוברת זו כאבים עתיקים: יחסי בת־אב, בת־הורים, נשים וגברים. אלה מקבלים טיפול כן וחשוף ביצירות של פאטימה ד’יאב, יהודית קציר, גלי־דנה זינגר, אפרת מישורי, יהודית אוריין, זיגי פרנקל, תמר הגר, גד קינר, רוני סומק, משה בן שאול, איילת־השחר אוטולנגי. ויש גם העוסקים בנושאים עיוניים, כמו אורית וולף (“יצר ויצירה”). ואילו אורי ברנשטיין, אריה סיון ועמוס קינן פותחים את הגיליון עם שירה וסיפורת לירית־הגותית, חפים מאקטואליה, ולכן אקטואליים תמיד, כדרך כל ספרות ראויה לשמה, מאז ומעולם. קריאה מהנה.
העורך
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות