“אני צמחוני” – נהג נודלמן לומר לפני ארוחת־הבוקר בבתי־המלון שבהם התארח ברחבי העולם. הוא השתמש במילים אלו באנגלית, בצרפתית או בגרמנית, לפי המקום, ובכך עקף את הצורך להסביר מדוע אינו רוצה את הבשרים שהגישו בחדר־האוכל. ברוב המקרים קיבל, במקום הנקניק וקותלי החזיר, תחליפים כמו סרדינים, פטריות או קציצות ירקות.
גם במלון הקטן בריביירה הצרפתית הפנה את המילים הללו אל המלצר הקשיש והחביב. האיש הנהן בהבנה והשיב משהו בצרפתית כשנצנוץ שובב ותמוה ניצת בעיניו. נודלמן לא הבין צרפתית, אך היה מרוצה לחלוטין כשקיבל בכל יום תחליף מסוג שונה במקום הבשרים שהוגשו לאחרים.
בבוקר השישי לשהותו במלון, יום אחד לפני תום ההשתלמות בקונגרס למיחשוב רפואי, ניגש אליו המלצר ובאקט יוצא־דופן התיישב בכיסא הפנוי שלידו. כבכל הדיאלוגים ביניהם בימים אלה דיבר המלצר גם הפעם בצרפתית, נודלמן השיב באנגלית, ושניהם הבינו או דימו שהבינו זה את זה.
“צמחוני, טבעוני?” וידא המלצר שוב את שתי המילים המובנות גם לדוברי אנגלית, ושוב ניצת בעיניו הנצנוץ השובב. נודלמן השיב בביטחון “כן, כן, צמחוני, טבעוני”.
למשמע התשובה שלף המלצר מכיסו פרוספקט צבעוני ופתח בסקירה שוטפת בצרפתית. נודלמן לא הבין דבר אך הביט ברפרוף בפרוספקט שבידי המלצר וראה תמונות מרהיבות: רצועת־חוף זהובה, ים כחול עמוק, גלי קצף לבן, דקלים ירוקים, סככות־קש, קרוונים ומסעדות. הוא לא נדרש למאמץ אינטלקטואלי רב כדי לנחש שהמלצר מציע לו אירוח באחד מכפרי־הנופש בריביירה הצרפתית. מתנועות־ידיו ומרישומים שעשה על־גבי הנייר הבין שמדובר בשלושה ימי אירוח, כולל ארוחות מלאות, בכפר השייך לאגודה לחזרה לטבע, סניף צרפתי של אגודה בינלאומית לצמחונות וטבעונות.
נודלמן שקל את ההצעה. הוא אהב את הים, חיפש שלוות־מה ממירוץ־החיים המסחרר והתלהב מן האפשרות להתארח במקום שבו ניתן לאכול את כל הארוחות ללא בעיות כשרות, שהרי על שולחנם של הצמחונים והטבעונים לא יעלו אפילו דגים – שגם בהם יש לעתים איסור אכילה. הוא סימן למלצר בהושטת ידו אל אוזנו שעליו להתקשר טלפונית לפני שייתן את תשובתו, וקם לחייג מן הטלפון הציבורי ליד פתח חדר־האוכל. דקות מעטות דיבר עם הבית, עם המפעל ועם חברת־התעופה, ותוך זמן קצר קיבל את כל ההסכמות. הוא חזר אל המלצר ואמר: “אוקיי, בסדר”.
המלצר נטל את כרטיס־האשראי של נודלמן, חייג לאן שחייג, וחזר כשעל פניו חיוך רחב.
“מסודר” – אמר לנודלמן והושיט לו את הפרוספקט הצבעוני שעליו הודפסה מפה זעירה. הוא סימן עליה את הדרך שבה על נודלמן לנסוע אל כפר־הנופש, רשם את שמו ואת מספר ההזמנה ובירך את נודלמן בברכת חופשה נעימה.
* * *
למחרת הגיע נודלמן לכפר־הנופש במכוניתו השכורה. הוא הוציא מתא־המטען תיק־יד צבעוני, חבש כובע־מצחיה ששירת אותו בכל מסעותיו בחו"ל ופסע בהילוך מהוסס אל שער־הברזל של הכפר. מימין לשער הגבוה היה אשנב קטן. נודלמן רכן אליו וראה דרכו פנים מוצלים של נערה צעירה. הוא הראה לה את הפרוספקט ועליו מספר ההזמנה. הנערה הינהנה ולחצה על מתג חשמלי שהסיע את השער הצידה. נודלמן נכנס פנימה והשער נע חזרה למקומו ונסגר.
הנערה שישבה בכניסה היתה יפהפיה אמיתית, פניה צחורים, עיניים עמוקות ומשוכות לצדדים, שפתיים חטובות, שיער בלונדי קצר ומבט חם וקרוב. נודלמן, גבר בן חמישים־ואחת, סב לשני נכדים, ראש מקריח וכרס רפויה, התרגש כנער מאוהב. הוא חייך אליה חיוך אבהי ושאל באנגלית:
“איפה משרד הקבלה?” הנערה חייכה, ולהפתעתו ענתה באנגלית, אם־כי במבטא צרפתי כבד: “תרד כאן במדרגות”. היא לבשה שמלת־בורדו ארוכה, רכוסה כמעט עד צווארה. רק כשהרימה את ידה להצביע על מקום המדרגות הבחין בפיסת־בשר לבנה שנחשפה תחת בית־שחיה. לרגע מדדה אותו מכף־רגל ועד ראש במבט חודר, אירוני כלשהו. נודלמן זיהה בעיניה הבזק עדין של חיבה ממבט ראשון. הוא חש רטט חד וקצר בגופו ופנה לדרכו בתחושה נפלאה של נעורים מתחדשים. מוחו הנרעש רקח מיד הסבר פסיכולוגי משוער על כמיהה מודחקת לדמות אב.
מחויך ומוחמא החל לרדת במדרגות. הוא פנה שמאלה ושוב שמאלה, ובדרך ניסה לנחש כיצד נראה כפר־הנופש. למרות שראה בחייו אכסניות רבות, מלונות, מוטלים, צימרים ואכסניות־נוער – לא ראה כפר־נופש מימיו.
לפתע, בכת אחת, נמצא מול דלפק־קבלה: מחשב, לוח תעריפים, תאי מפתחות, ופקיד־קבלה צעיר שחייך אליו חיוך רחב. פלג־גופו העליון היה חשוף, ונודלמן חש מיד סיפוק עצמי מכך שידע לא להביא חליפות ועניבות לאווירה הבלתי־מכופתרת של המקום, רק בגד־ים, שמן שיזוף וכפכפים. הוא אמר לפקיד את שמו והלה הקיש את השם במקלדת ומצא אותו מיד. מכאן ואילך החל התהליך השגור בדלפקי הקבלה של כל המלונות.
הפקיד סיים במהירות את הרישומים, מילמל משהו בצרפתית ומסר לנודלמן את המפתח לקרוון מס' 32. הוא הצביע לעבר תא מכוסה וילון שדרכו יש לעבור כדי להיכנס אל הכפר.
נודלמן התמוגג. כל הכבוד לצרפתים, חשב, אפילו במקום כזה מקפידים על בדיקות בטחוניות. הוא הרים את תיק־היד, פסע אל התא והסיט את הווילון. משום־מה לא נמצא הבודק בתוך התא והיו בו רק שרפרף קטן וקולב. נודלמן צעד קדימה והסיט את הווילון השני. בו ברגע צץ מולו צעיר גברתן שחסם את דרכו. עיניו של נודלמן הסתנוורו. לשניה חשב שהוא הוזה בהקיץ. לא היה צורך לדעת צרפתית כדי לקלוט את דברי הצעיר שהיו מלווים בתנועות־ידיים נמרצות. “לא, לא” – מילמל נודלמן באנגלית אל הצעיר השזוף והשרירי, אך הלה לא שעה וכמעט דחף בגופו את נודלמן חזרה לתוך התא. נודלמן הספיק לראות את הנופשים מאחורי הצעיר והבין לאן נקלע. סמוק ונבוך סבב אחורנית, נכנס אל התא וחצה אותו בחזרה לדלפק־הקבלה.
באותו רגע ראה את הפקיד מן הצד וגילה את מלוא הופעתו השובבה. הוא ניסה להסביר לו באנגלית ובתנועות־ידיים החלטיות שברצונו לבטל את העיסקה. הלה קלט בקושי את הדברים והחל להסביר לנודלמן בצרפתית ובתנועות־ידיים משלו את חוסר־ההיגיון שבביטול. במאמץ רב הבין נודלמן שאת הכסף לא יקבל בחזרה, ובבתי־המלון המעטים שבעיירה הסמוכה לא ימצא חדר פנוי בעונה זו של הקונגרסים, על סף חופשת הקיץ. הוא חכך בדעתו דקות אחדות ולבסוף החליט בלית־ברירה להישאר בכפר־הנופש על רוחו ותנאיו.
שוב חזר אל התא, ולאחר שהות קצרה יצא מתוכו לוהט כלהבה, מכוץ ונכלם, אך כמוהו ככל שאר הנופשים, בשר מבשרם, חלק בלתי־נפרד מן האגודה לחזרה לטבע. הוא הותיר בידיו את מפתחות המכונית ומסר את תיק־היד הגדוש לפקיד־הקבלה שהכניסו אל המלתחה.
* * *
לנגד עיניו נפרס כפר־הנופש כמו בפרוספקט שקיבל. כברת־חוף זהובה, קרוונים, סככות ומסעדות, ובתוכם מה שלא היה בפרוספקט: גברים ונשים, קשישים וצעירים, כהים ובהירים, יחידים ומשפחות, ייצוג כמעט מושלם לכל גוני הקשת האנושית. הם עסקו בפעילויות מגוונות: טיילו, קראו ספרים, שיחקו פינג־פונג, שחו, התעמלו, אכלו במסעדה, שכבו על כיסאות־נוח והשתזפו.
וכמעט שלא היה הבדל ביניהם ובין נופשים שראה בחופים אחרים.
כמעט.
נודלמן פילס את דרכו בין הנופשים והתבייש להביט לעברם אלא בחטף, בזוויות עיניו. משום־מה היה בטוח שכולם עוצרים את פעילותם ובוחנים את האורח החדש בכפר־הנופש, האורח היהודי.
הוא מצא בקלות את הקרוון שעליו התנוסס המספר 32, נכנס פנימה וגילה חדר מרווח ומרוהט: מיטה, מטבח, טלוויזיה, שירותים ומקלחת. תחילה סגר את התריס והביט החוצה מבעד לחרכים. רק עתה הירשה לעצמו להתבונן בחופשיות בחבריו החדשים לאגודה. הוא היה נסער כולו. דקות ארוכות לא ידע שובעה. הביט בנשים, בנערות, בילדות, הסתכל באלו הקרובות ובאלו הרחוקות, באלו שפניהן היו מופנים אליו ובאלו שראה רק את גבן, הסתכל עד שצרבו עיניו.
אז נטש את התריס ופנה לבדוק את תכולתו של הקרוון. באחת המגירות ליד המיטה, במקום שבו מצא בבתי־מלון מסוימים את הברית־החדשה, מצא חוברת מהודרת על האגודה לחזרה לטבע. בחוברת היה גם טקסט באנגלית, ונודלמן הסתער עליו בשקיקה.
“אנו מבקשים לחיות כפי שחיו אבותינו בגן־עדן לפני החטא הקדמון: חיים טבעיים, ללא בושה, ללא אכילה מן החי, ללא תרופות רעילות. חיים בטבע ולפי הטבע. כולנו חולמים על היום שבו האנושות כולה תלך בעקבותינו. או־אז לא תהיינה עוד מלחמות, לא יהיו סכסוכי גבולות בין עמים. אנשים כמונו לעולם לא יילחמו אלה באלה, לעולם לא יפציצו ממטוסי־קרב ולא יסתערו בנשק על עמדות מבוצרות. מנהיגים שיילכו בדרכנו לא יוכלו להטיף למלחמה בנאומי כיכרות, לא יאיימו על מנהיגי מדינות שכנות, ולא יטפחו גנרלים”.
בתוך החוברת מצא דף־מחשב ועליו סדר־היום המומלץ בכפר־הנופש:
“בוקר: התעמלות ומחול אירובי, ארוחה קלה (ירקות, דגנים, אגוזים, דייסות, מיצים), אחר־כך פעילות חופשית (שחיה, שיזוף, קריאה, טיולים רגליים לאורך החוף). צהריים: ארוחה חמה (מרקים, ירקות מאודים, עדשים, פשטידות), מנוחה בקורוונים. אחרי־הצהריים: התכנסות בסככות־הקש לשתיית תה (אנגלי, הודי, סיני) והרצאה (רפואה טבעונית, תרופות טבעוניות, ביישנות ופתיחות, עירום ואסתטיקה). ערב: ארוחה קלה (חטיפים, מימרחים צמחיים, עוגות וממתקים ללא חומרים משמרים וללא צבעי מאכל), תוכנית אמנותית (הצגות, סרטים, קונצרטים, מופעי פולקלור, חידונים, ריקודי שנות השישים)”.
נודלמן הניח את החוברת והחליט לאזור עוז ולצאת לסיור קצר בחוץ. הוא פסע פסיעות אחדות לתוך קהל הנופשים ולהפתעתו חש די־מהר כאילו היה כל ימיו חלק בלתי־נפרד מן האגודה לחזרה לטבע. מוזר עד כמה חזק כושר ההסתגלות של האדם, הירהר לעצמו. עד לפני יום לא היה אדם רחוק ממנו מרעיונותיה של האגודה לחזרה לטבע ומסוג זה של נופשים, ועתה הפך בתוך דקות מעטות לבשר מבשרם. הביישנות נמוגה, החשש שכולם ינעצו מבטיהם בגופו – התנדף. איש לא הביט אליו, איש לא התעניין בו.
הוא המשיך בדרכו, נכנס לים וטבל בו כמו במקווה. אחרי דקות ספורות יצא מן המים רטוב ורענן, צח כתינוק, פוסע בראש מורם אל הקרוון. הוא התקלח והסתרק, ופנה בתיאבון רב לארוחה הראשונה בכפר.
במסעדה הזמין ממיטב המעדנים הצמחוניים, חלקם דמויי בשרים, חלקם בלתי־מזוהים. הוא לא חדל לנעוץ מבטים בנופשות שישבו בקרבתו, והשתאה נוכח הטבעיות והשלווה שבה עשו את כל הפעולות האנושיות המוכרות.
* * *
אחרי הארוחה חזר לקרוון למנוחת הצהריים.
למרות עייפותו הרבה לא הצליח להירדם. המראות שראה במשך היום סיכסכו את מוחו והיקשו עליו לעצום עין. תחילה ריצדו לנגד עיניו דמויות הנשים: הכהות והלבנות, שחורות־השיער, הבלונדיות והג’ינג’יות, הצנומות והמלאות, הזקופות והנפולות, וגם פה־ושם הגברים, המבטים, הקיפוצים והמאכלים.
הוא ניסה לערוך סדר במחשבותיו ולהתמקד במראה אחד שיעזור לו להירגע ולהירדם, ולא הצליח. אחרי שהות קצרה עלתה לנגד עיניו במפתיע דמותה של הנערה בשמלת־הבורדו והאפילה על הכול. מולו היו עיניה החכמות והמבט החם והמיטיב, המבט שנודלמן קבע בהחלטיות את פשרו. הוא זכר את פיסת־הבשר הלבנה תחת בית־שחיה ובגופו ניעורו נימים רדומות. בבת־אחת התלהטה בו תשוקה חריפה וסקרנות בלתי־נשלטת להתוודע אל גופה המוצנע.
התסריט זרם במוחו במהירות. הוא יעלה אל השער. שכחתי ספר במכונית, יאמר לה. היא תחייך, תלחץ על מתג־החשמל והשער ייפתח. הוא ייצא החוצה, יפתח את תא־המטען, יפשפש בו, ימצא ספר עברי שהביא עמו לשעות־הפנאי ויחזור אל השער. היא תחייך שוב מבלי להביט אל גופו, רק מסר דק מפניה אל פניו, מעיניה אל עיניו. הוא יתגבר על העכבות, יעמוד מולה ויספר לה תמצית בדויה של הספר. מה אם לא אהבת נערה צעירה אל גבר מנוסה ובשל?
היא תיסחף בנקל לשיחה קולחת באנגלית שתתפשט מן הספר אל פילוסופית האהבה, ומפילוסופית האהבה אל המגע הקל, המרפרף, האקראי, ומן המגע הקל יגיע אל הקירבה הבלתי־אמצעית. בתוך זמן קצר יהיו מודעים זה לזו, בלי מעצורים וכלי חציצה, כמו בגן־עדן מקדם. הוא יושיט את ידו אל בית־שחיה, אל פיסת־בשרה החשופה, ובסיועו הפעיל תיפרד משמלת־הבורדו הרכוסה.
נודלמן קם מן המיטה, הסתרק, התיז אפטר־שייב על פניו, ולרגע שכח את חברותו באגודה לחזרה לטבע והתלבט איזו חולצה כדאי ללבוש. אחר־כך נטל את מפתחות המכונית, יצא החוצה, עבר בין הנופשים המעטים שהתנמנמו בשעות־המנוחה, והחל לטפס במעלה המדרגות.
מתנשף וקצר־נשימה הגיע אל השער. הוא מצא לידו את הנערה, יושבת נינוחה על כיסאה, אך ללא שמלת־הבורדו לגופה. היא תלתה בו מבט שנראה חם ומבין, והקפידה להיישיר את עיניה רק אל פניו.
נודלמן הנבוך קפא על מקומו. גופה היה פרוש כולו לפניו כפיסת־הבשר תחת בית־שחיה בעבר. הוא חש כי התשוקה שבערה באיבריו אחרי המפגש הראשון הולכת ואוזלת במהירות. לרגע חפץ לשוב על עקביו ולהיטמע בכפר־הנופש אך הנערה הקדימה ושאלה באנגלית לרצונו. בו־במקום שלף את אמתלת הספר בתא־המטען. הנערה הינהנה בחיוך רחב ולחצה על המתג החשמלי. שער־הברזל נפתח, נודלמן יצא, והשער נע ונסגר מאחוריו. בפעם הראשונה מאז בואו למקום מצא עצמו מחוץ לחיקה החמים של האגודה לחזרה לטבע, חשוף בכל גופו לרוח הים.
הוא נטל את הספר מתא־המטען וחזר אל השער. כמו בבואו אל הכפר הציץ אל האשנב וראה בתוכו את פניה היפים של הנערה. היא חייכה שוב, ולרגע השתהתה. בבת־אחת מש החיוך מפניה. היא הסמיקה, התאמצה, מילמלה מילים סתומות בצרפתית וספקה כפיים בייאוש. נודלמן נדהם. חיוור ומבוהל, נותר מחוץ לכפר־הנופש, מתפלל שהנערה תצליח להתגבר על התקלה והשער הנעול ייפתח. מדי־פעם הביט לאחור בחרדה שמא יזדמנו למקום אנשים זרים ויגלוהו בקלונו. דקות אחדות התאמצה לפתוח את שער־הברזל אך לא הצליחה. היא ניענעה בראשה במרירות ולבסוף טילפנה לאן שטילפנה. לנודלמן סימנה בידה שיתאזר בסבלנות, סוף הישועה לבוא.
בינתיים ניצב נודלמן רועד כעלה נידף מול השער הנעול. אחוריו רטטו, פניו דאבו ועיניו נמלחו. רוח הים לא ציננה את גופו הקודח ואת לבו הפועם כפטיש. עבר עוד זמן־מה עד שהתייאש, סבב על עקביו ופסע בליאות אל מכוניתו. הוא התיישב במושב הנהג, פתח את הספר באמצעו, הפך אותו והניחו פרוש לרווחה על שיפולי בטנו. לפתע שמע קול מנוע מנסר את השקט. הוא הביט במראה הצדדית וגילה מכונית נעצרת סמוך אליו ומתוכה יוצא המלצר הקשיש שזיווג בינו ובין האגודה לחזרה לטבע. האיש לא הבחין בו. הוא פסע בהילוך בוטח אל האשנב, רכן פנימה, הסביר משהו בחיוך ושיגר נשיקה אבהית, אוורירית ואוהבת, אל הנערה העירומה, יוצאת חלציו, שהצליחה סוף־סוף לפתוח את השער הנעול.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות