אם חשב מישהוּ, שהשלטוֹן הארצישׂראלי עלוּל להתרשם מארגוּמנטציה שקוּלה, ולחזוֹר בּוֹ מטעוּת שטעה בּדבר-הלכה, הרי בּא העתוֹן הרשמי עם מכסת הרשיוֹנוֹת לרוֹפאים לשנת 1936, ושׂם לאַל סברה זוֹ. התיקוּן ל“פקוּדת הרוֹפאים”, שנתפּרסם בּשנה שעברה וּמסר רשוּת לידי השלטוֹן להגבּיל את מספר הרשיוֹנוֹת הניתנים לרוֹפאים, זכה לספרוּת עשירה מאד ורבּת-נימוּקים. האַבּסוּרדיוּת הישוּבית והמקצוֹעית והשרירוּת האנוֹשית שבּתיקוּן הוּכחוּ למעלה מכּל ספק. לא נשמעה מלה אחת להגנתוֹ, לא רק מפּי השלטוֹן – לדבר זה הוּרגלנוּ – אלא גם מפּי העתוֹנוּת הערבית, אשר דרשה את הדבר, והענין נכנס לתקפּוֹ. ועתה נתבּשרנו: חמישים רשיוֹנוֹת לשנה שלמה, בּתוֹרת מכּסימוּם! וּמה יהיה למעשׂה, טרם ידענו.
על-ידי קביעת עצם המכסה בּהתחלת השנה וּלשנה שלמה, כּשלכאוֹרה אין לדעת עדיין מה יהיה גידוּל הישוּב העברי בּמשך שנים-עשׂר חוֹדש אלה שלפנינו וּמה תהיה מידת הצוֹרך בּכוֹחוֹת רפוּאיים חדשים, הוֹכיח השלטוֹן, שלא נימוּקים ישוּביים אוֹ מקצוֹעיים אלא נימוּקים פוֹליטיים גרידא – רצוֹן להגבּיל את ריבּוּי היהוּדים בּמקצוֹע ידוּע – הניעוּ את הממשלה למעשׂיה. ואין על כּן כּל פּלא בּדבר, שהנימוּקים שלנוּ לא נקלטוּ בּאזני השלטוֹן, כּי הבּירוּר היה בּשטחים שוֹנים. הנהלת הסוֹכנות והעתוֹנות העברית דיבּרוּ לגוּף הענין הנדוֹן – והשלטוֹן בּשלוֹ: “פּן ירבּו”. והמספר העלוּב של הרשיוֹנוֹת שנקבּע – והוּא איננוּ עוֹמד בּשוּם התאמה לצרכי הישוּב וּלצרכי המקצוֹע – מוֹכיח, כּי רצוֹן זה של השלטוֹן לבלי להרשוֹת את ריבּוּי הרוֹפאים העברים בּארץ-ישׂראל, אמנם חזק וּמַסקני הוּא וּמגיע עד הגבוּל האחרוֹן.
כּבר אז, בּעת פּרסום “התיקוּן”, הטעמנו, שתקדים מסוּכן מאד כּרוּך בּו.
השלטוֹן, אשר תשוּקת הרגוּלַציה הישוּבית-החברתית אחזה בּוֹ לפתע, עתיד להרחיב את תשוּקתוֹ זאת על מקצוֹעוֹת אחרים. תוֹצאוֹת הבּחינוֹת האחרוֹנוֹת של עוֹרכי-דין זרים מוֹכיחוֹת שאמנם כּן הוּא. לא רוֹפאים בּלבד אלא גם עוֹרכי-דין נפלו קרבּן למגמה המצמצמת של השלטוֹן, וּלגבּיהם נעשׂה הדבר, לפי עדוּת הנוֹגעים בּוֹ, בּצוּרה בּלתי הוֹגנת, כּי לא הוּכרז על שוּם תיקוּן לחוֹק ישן ולא על שוּם חוֹק חדש, ולא הוּגבּל מספּר עוֹרכי-דין חדשים הגבּלה גלוּיה ומפוֹרשת, אלא המוֹעצה המשפּטית הכשילה, על-ידי כּל מיני חוּמרוֹת, את הנבחנים על-ידה, שללה מרוּבּם המכריע את זכוּתם והשאירה אוֹתה למיעוּט קטן בּלבד.
הנה כּי כן הגענוּ בּארץ-ישׂראל, גם בּארץ-ישׂראל, למצב המבייש, אשר לוֹ נדוֹנוּ היהוּדים אנשי המקצוֹעוֹת החפשיים בּרוסיה הישנה וּנדוֹנים עתה בּמדינוֹת שם קוֹבעת שׂנאת ישׂראל, גלוּיה אוֹ נסתרת, את התנהגוּת השלטוֹנוֹת. אוֹתוֹ נוּמרוּס קלאוּזוּס", אוֹתה “נוֹרמת האחוּזים”, אשר כּל העוֹלם התרבּותי ראה ורוֹאה אוֹתה כּבוּשה וּכקלוֹן, והעתוֹנוּת האנגלית, על כּל סוֹגיה, מוּכנה להתריע נגדם כּשמנהיגים אוֹתה בּגרמניה אוֹ בּרוֹמניה, הוּנהגו אצלנוּ לגבּי שני מקצוֹעוֹת עיקריים, אם בּעזרת החוֹק ואם על-ידי הכשלה שיטתית.
זכוּתוֹ של הרוֹפא היהוּדי, אשר עמל וטרח והשׂיג את תעוֹדתו, לעבוֹד בּמקצוֹעוֹ נשללה ממנוּ, זכוּת עוֹרך-דין היהוּדי, אשר עמל וטרח והשׂיג את הכשרתוֹ לעמוֹד בּבּחינוֹת האצישׂראלית, כּדי שיוכּל לעבוֹד בּמקצוֹעוֹ, נשללת ממנו. זהוּ אוֹתוֹ המצב, שאליו שוֹאפים השלטוֹנוֹת בּארצוֹת שׂנאת ישׂראל, כּשהם נוֹעלים לפני צעירי ישׂראל את בּתי-הספר הגבוֹהים. אך האמצעים שבּהם אוֹחזים השלטוֹנוֹת האלה, פּשוּטים יוֹתר, וּמבּחינה ידוּעה גם ישרי-לב יוֹתר ואפילוּ אנוֹשיים יוֹתר, כּי אין בּהם משוּם אשלַיה.
ט“ו טבת תרצ”ו (10.1.1936
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.