יש ברשותו כמה ציורים נאיביים שצייר אביו, הם יקרים לו יותר מכל ספרי הפיזיקה והמתמטיקה שאיכזבו אותו פעמים רבות בעבר. איני חושב שהסיפור הזה יהיה על הציורים האלה. בניו לא הסתדרו כאן וחזרו לסנט פטרבורג; במקרה או שלא, שמה של נכדתו, אלכס, זהה לשמי… לפי התצלומים היא גבוהה מאִמה בראש. היא לומדת, כך סיפר לי בגאווה, רוקחות באוניברסיטה במוסקבה. לפני כמה חודשים, כשהיה חולה – שפעת קלה, אך בגילו, כמובן, רצוי להיזהר מסיבוכים – שאל אם אוכל לבדוק בשבילו את תיבת הדואר; אולי יש מכתב ממנה.

כשגילה שפרט לחשבון החשמל זרקתי את כל דואר הזבל שהצטבר בתיבתו – תפריטי משלוחים של מסעדות מהסביבה, בעיקר – חייך קלות ומיהר להסתיר את אכזבתו; אחר כך הודה, בחיוך רחב יותר, שלפעמים הוא שומר אחדים מעלוני הפרסום האלה.

ברוסיה, כך סיפר, עבד במפעל בטחוני מסוּוג; אך בשנות התשעים, כמו רבים אחרים, לא התקשה לקבל אשרת הגירה: הרי פרש לגמלאות כבר באמצע שנות השמונים. את מחקרו העצמאי על המסע בזמן השלים אחר כך, בארץ. הגילוי המרכזי שלו – אם הבנתי נכון – הוא שהזמן דחוס וכאוטי באותה מידה. כדי לחזור לאחור – בעתיד, לדבריו, אף פעם לא התעניין – צריך לדייק עד הפרט האחרון.

כשסיפר לי על עבודתו הודה שלמעני הוא מפשט הכל לרמה 'פופולרית’ – “למשל”, אמר לאחר שסיפרתי לו שאני כותב, “דמיין שאתה חולם לילה אחד שניתנת לך האפשרות לשנות מלה אחת בסונטה אחת שנכתבה בסוף המאה השש־עשרה. הרי אי אפשר לדעת כמה אנשים בדיוק כבר קראו את הסונטה הזו בארבע מאות ומשהו השנים שחלפו מאז, כיצד השפיעה כבר על חייהם, או, וזה מסבך את העניין עוד יותר, לא השפיעה עליהם כלל… יש כאן מורכבות בלתי נתפסת, וזו רק סונטה, ומלה אחת, או דימוי אחד, ובכלל, אל תשכח, רק חלום…”

“…ועכשיו נסה לדמיין ילד בן שש או שבע, אולי במרסיי, במאה החמש־עשרה, הוא רודף אחרי פרפר… האם ילכוד אותו? אתה ודאי אומר, מה זה משנה, הרי יש מיליארד פרפרים כאלה, אבל איך אפשר לדעת היום אם לא משק כנפי הפרפר הזה הוא שיחולל בסופו של דבר סופה בלב האוקיינוס האטלנטי, שם מפליגות באותם ימים שלוש קרוולות שיצאו מנמל קטן באנדלוסיה, בדרכן להודו, ויהיה עליהן לפנות מערבה, להודו החדשה…”

כיום חי הממציא הזקן של מכונת הזמן בדירה קטנה ברחוב ירוק בתל אביב. בקצבת הפנסיה שלו הוא קונה מעט פירות וירקות, ושולח אותם לשנת 1942, ללנינגרד הנצורה, לנערה שחומת־עיניים שלימים תהיה אשתו.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 67271 יצירות מאת 4207 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־35 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!