רקע
חיים יעקב בן ברוך אונגר
שִׁירַת דּוֹדִים שִׁירַת דּוֹדִים
mנחלת הכלל [?]
tשירה

/ חיים יעקב אונגר

זְמַנִּים יַעֲבֹרוּ גַם יָמִים יַחֲלֹפוּ,

תָּמִיד יִתְהַפְּכוּ עַל גַּלְגַּל הַטֶּבַע;

יְרָחִים יַהֲלֹכוּ אַף חַגִּים יִנְקֹפוּ,

אֵלֶּה מֵאֵלֶּה שֹׁנִים כְּמַרְאוֹת צֶבַע.


(מַקְהֵלָה.)

לָכֵן נוֹדֶה לְאֵל, נְפָאֲרֶנּוּ בִתְהִלָּה,

שֶׁהֶחֱיָנוּ הַיּוֹם נָשִׂישׂ וְנָגִילָה.


הָאֱנוֹשׁ אָנוּשׁ וּמֵאָפַע פָּעֳלֵהוּ,

שְׁתַּיִם יְדַבֵּר אַךְ לֹא יַעֲשֶׂה אַף אַחַת.

כַּיֹּצֶר כַּחֹמֶר, כְּאָמָן כְּמַעֲשֵׂהוּ,

יַחַד יִכְלוּ, יַחַד יֵרְדוּ לַשַּׁחַת.


(מַקְהֵלָה.)

לָכֵן נוֹדֶה לְאֵל, נְפָאֲרֶנּוּ בִתְהִלָּה,

שֶׁהֶחֱיָנוּ הַיּוֹם נָשִׂישׂ וְנָגִילָה.


אַךְ לִפְעָמִים אֲחָדִים יַשְׂכִּיל וְיַצְלִיחַ,

וּפֹעַל יָדָיו נָכוֹן יַעֲמֹד לְדוֹרוֹת,

עֵץ שָׁתַל יוֹצִיא צִיץ יִשְׂגֶּה וְיַפְרִיחַ,

יַעֲשֶׂה פְּרִי תֹאַר לְמַעֲלָה, יְשַׁלַּח פֹּארוֹת.


(מַקְהֵלָה.)

לָכֵן נוֹדֶה לְאֵל, נְפָאֲרֶנּוּ בִתְהִלָּה,

שֶׁהֶחֱיָנוּ הַיּוֹם נָשִׂישׂ וְנָגִילָה.


חֶבְרַת “לִוְיַת חֵן”, בְּכָל תֹּקֶף יָסַדְנוּ,

חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְחָזְקָהּ עֹמֶדֶת,

כִּי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק וְיֹשֶׁר צָעַדְנוּ,

וּבְצֵל הָאֱמוּנָה נַפְשֵׁנוּ חֹמֶדֶת.


(מַקְהֵלָה.)

לָכֵן נוֹדֶה לָאֵל, נְפָאֲרֶנוּ בִתְהִלָּה,

שֶׁהֶחֱיָנוּ הַיּוֹם נָשִׂישׂ וְנָגִילָה.


חוֹמַת בַּרְזֶל הָאֱמוּנָה לִבְעָלֶיהָ,

לֹא תֵדַע הֶרֶס, לֹא תֵדַע שׁוֹד וָשָׁבֶר;

כְּהַרְרֵי עוֹלָם עֲמוּדֶיהָ וַאֲדָנֶיהָ,

מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם יִשְׁמְרוּהָ מִכָּל עָבֶר.


(מַקְהֵלָה.)

לָכֵן נוֹדֶה לָאֵל, נְפָאֲרֶנּוּ בִתְהִלָּה,

שֶׁהֶחֱיָנוּ הַיּוֹם נָשִׂישׂ וְנָגִילָה.


הַיּוֹם נָחוֹגָה אֶת חַג אֲגֻדָּתֵנוּ,

בְּיוֹם יְסוּדָתָהּ, זֶה חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה,


נַעַשׂ מִשְׁתֶּה וְיוֹם שִׂמְחָה בְּבֵית מוֹעֲדֶנוּ,

עָרוּךְ הַשֻּׁלְחָן, מָלֵא דֶשֶׁן וּרְנָנָה.


(מַקְהֵלָה.)

יַחַד נוֹדֶה לְאֵל, נְפָאֲרֶנּוּ בִתְהִלָּה,

שֶׁהֶחֱיָנוּ הַיּוֹם נָשִׂישׂ וְנָגִילָה.


הָבָה נִשְׁלְחָה אֵיפֹא לִקְרֹא לַחֲכָמִים,

בְּסוֹד יִשְׁרֵי לֵבָב נִתְעַלֵּס בָּאֳהָבִים,

כִּי רַק אָז יִקָּרֵא זֶבַח הַשְּׁלָמִים,

וְאָז יֵרָצֶה כִּקְטֹרֶת וְאִשֵּׁי חֲלָבִים.


(מַקְהֵלָה.)

כְּמוֹהֶם נוֹדֶה לְאֵל, נְפָאֲרֶנּוּ בִתְהִלָּה,

שֶׁהֶחֱיָנוּ הַיּוֹם נָשִׂישׂ וְנָגִילָה.


הֲלֹא הֵמָּה יֵדְעוּ לְבָרֵך אֶת הַזֶּבַח,

לְקַדֵּשׁ אֶת הַמִּשְׁתֶּה כְּקָרְבָּן וָאִשִּׁים,

בִּשְׂפָתָם לְכַבֵּד אֵל בִּפְאֵר וָשֶׁבַח,

לְהַחֲיוֹת לֵב הַקְּרוּאִים, צְעִירִים וִישִׁישִׁים.


(מַקְהֵלָה.)

אִתָּם נוֹדֶה לְאֵל, נְפָאֲרֶנּוּ בִתְהִלָּה,

שֶׁהֶחֱיָנוּ הַיּוֹם נָשִׂישׂ וְנָגִילָה.


לֹא בְזֹלְלֵי בָשָׂר אַף לֹא בְּסֹבְאֵי יָיִן,

לֹא בָאֵלֶּה חָפַצְנוּ, כִּי בָאנוּ הֲלֹם;

הֵן שִׂמְחָתָם עֲדֵי רֶגַע, שְׂשׂוֹנָם כְּאָיִן,

עֵת יָקִיצוּ מִיֵּינָם וְהִנֵּה אַךְ חֲלֹם.


(מַקְהֵלָה.)

נַחְנוּ נוֹדֶה לְאֵל, נְפָאֲרֶנּוּ בִתְהִלָּה,

שֶׁהֶחֱיָנוּ הַיּוֹם נָשִׂישׂ וְנָגִילָה.


הַמִּשְׁתֶּה הוּא לָנוּ רַק לְאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ,

רַעְיוֹן זָר לֹא יִתְעָרֵב בְּשִׂמְחָתֵנוּ;

יוֹם מוֹעֵד קָרָאנוּ רֹאשׁ זֶה הַחֹדֶשׁ,

יוֹם הָעֹמֵד לְנֵס עַל מְרוֹם הַר קָדְשֵׁנוּ.


(מַקְהֵלָה.)

לְמַעַן נוֹדֶה לָאֵל, נְפָאֲרֶנּוּ בִתְהִלָּה,

שֶׁהֶחֱיָנוּ הַיּוֹם נָשִׂישׂ וְנָגִילָה.


אָז אַךְ מְלֹא כַף גִּבּוֹרִים הִתְאַסָּפוּ,

לְקִנְאַת אֵל נַפְשָׁם מִנֶּגֶד הִשְׁלִיכוּ,

צֹרְרֵי יְשֻׁרוּן בְּמַר לִבּוֹתָם רָדָפוּ,

הָרְגוּ מַשְׁמַנֵּיהֶם יָכְלוּ וְהִצְלִיחוּ.


(מַקְהֵלָה.)

כְּמוֹ אָז נוֹדֶה לְאֵל, נְפָאֲרֶנּוּ בִתְהִלָּה,

שֶׁהֶחֱיָנוּ הַיּוֹם נָשִׂישׂ וְנָגִילָה.


זֵכֶר נֵס זֶה יַעֲמֹד עַד בְּלִי שָׁמָיִם

אֹמֶץ לֵב אַנְשֵׁי שֵׁם יַגִּיד וְיוֹדִיעַ,

מִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים יַכִּירוּ פִּי שְׁנַיִם,

כִּי אֵין לוֹ מַעְצֹר בְּרַב אוֹ מְעַט לְהוֹשִׁיעַ.


(מַקְהֵלָה.)

כְּמוֹ אָז נוֹדֶה לְאֵל, נְפָאֲרֶנּוּ בִתְהִלָּה,

שֶׁהֶחֱיָנוּ הַיּוֹם נָשִׂישׂ וְנָגִילָה.


שְׁתוּ קְרִיאֵי מוֹעֵד, שְׁתוּ עוֹדְרֵי מַעֲרָכוֹת,

שְׂאוּ כוֹס יְשׁוּעוֹת וְהַלְלוּ אֵל שַׂגִּיא כֹּחַ,

בָּרְכוּהוּ בְתָם לֵב, בָּרְכוּ מֵאָה בְרָכוֹת,

וְחַגֵּכֶם יַעֲלֶה לְרָצוֹן כְּרֵיחַ נִיחֹחַ.


(מַקְהֵלָה.)

הָבָה נוֹדֶה לְאֵל, נְפָאֲרֶנּוּ בִתְהִלָּה,

שֶׁהֶחֱיָנוּ הַיּוֹם נָשִׂישׂ וְנָגִילָה.


יְחִי הַחֶבֶר, יְחִי הַמּוֹרֶה וְהַפְּקִידִים,

חֲכַם חֶבְרַת “לִוְיַת חֵן”, מַטִּיף הָאֲמָרִים.

וְהַיֹּשְׁבִים רִאשׁוֹנָה בְלַהֲקַת הַיְּדִידִים,

הַדֹּרְשִׁים שְׁלוֹם הַחֶבְרָה בְסוֹד עֲדַת יְשָׁרִים.


(מַקְהֵלָה.)

יַחַד נוֹדֶה לְאֵל, נְפָאֲרֶנּוּ בִתְהִלָּה,

זֶה הַיּוֹם עָשָׂה, בּוֹ נָשִׂישׂ וְנָגִילָה.


המלצות קוראים
תגיות