הרצאה (א) שנת תרע’ז

הצעה לחזק ולהפיץ עבודת-בית של מלאכת אמנות

בירושלים ובארץ ישראל בכלל

ישנם שני מינים של מלאכת בית: א) מלאכת בית של עבודות פשוטות; ב) עבודות של אמנות.

עבודות פשוטות הן העבודות שכבר יש יכולת לעשותן במכונות שונות ונמצאים כבר בתי עבודה (פבריקאות) שעובדים אותן בהם במכונות במדה גדולה באופן היותר חדיש (מודרן). בכל זאת עוד עושים להן תחרות ע“י “עבודת בית”, רק הודות ליום העבודה הארוך שיש בעבודה האחרונה הזאת ועי”ז שלוקחים בה חלק כל בני הבית.

אך כי הממשלות בכל מקום תומכות בעבודות בית, בכל זאת, מהעבודה מסוג זה לא יוכלו הפועלים להחזיק מעמד לאורך ימים וקץ הם הולכים ונבלעים מן הפבריקאות הגדולות. רק במקומות, שעבודות בית נעשות ע“י האכרים בעת שהם פנויים מעבודת השדה הם מתקימים, יען כי עיקר הפרנסה נותנת להם האדמה ודי להם הריוח המעט של התעשיה הביתית, המשלים להם את החסר לפרנסתם. ככלל החיים של העוסקים בעבודות-בית כאלה אינם מזהירים, וסוף סוף מוכרחים הם להיות נבלעים ע”י הרכוש הגדול עם אופני — העבודה והמסחר היותר מודרניים שלו.

אנכי אינני יועץ להפיץ עבודות כאלה בא“י, אף כי נוכל לחשוב שאיזה עשרות שנים עוד יוכלו להתקיים; יען כי העבודה הזאת משפיעה באופן היותר רע גם על ההתפתחות המוסרית של הילדים (שמוציאים אותם קודם זמנם מבית הספר) וגם על בריאות הגוף, עי”ז שנותנים העבודה לילדים רכים בטרם הגיע זמנם לעבוד, וגם לנשים, שלא לפי כחן. אבל יעצתי להפיץ בא"י עבודת-בית של הסוג השני — של מלאכות אמנות, איפה המכונה איננה יכולה לגרש את השכל ואת האמנות של האיש, איפה דרושים עוד הכשרונות המיוחדים של כל איש ואיש וטעמו המיוחד. לסוג-העבודה הזה יש גם היתרון אם עובדים אותה בבית, כל משפחה ומשפחה לבדה, או בקבוצות קטנות של אנשים שונים והם עושים תחרות בכל העולם לכל בתי העבודה הערוכים בעד העבודה הזאת גם עם רכושים גדולים ועם מכונות-עזר מהיותר חדישים.

לעבודה הזאת יש כר נרחב לעשיה ולמכירה פה בירושלים בפרט ובא“י בכלל, והיא גם לפי רוחנו. העבודה הזאת קרובה לי, כי התענינתי בה יותר משתי עשרות שנים במדינות שונות ועזרתי להפיץ אותה בבולגריה ועתה, בעשר השנים האחרונות — פה בא”י. ע“כ אני מרשה לי להציע עתה את הדברים האלה, אף כי, לפי מצב הזמן, אין לי היכלת עתה, מפני חסר ספרים, לתת את הספירות הנחוצות לענין הזה כמו שחפצתי. מרשה אנכי לי ג”כ להביא הרבה פעמים ראיות מבצלאל, כי הנה אנכי יסדתי אותו במטרה להפיץ מלאכת אמנות-בית בא“י, ע”כ זה טבעי שלא אוכל לדבר בענין הזה מבלי להזכיר את בצלאל, ויסלחו לי איזה אנשים אם אולי אהיה מוכרח לגלות קודם זמנו טפח ממצבם של בתי המלאכה “בצלאל”.

קודם כל חפץ אני להראות על העבודה שכבר נסיתי לעשות אותה בבצלאל ואשר ע"כ נוכל להתחיל אותה בבטחון ובחשבון נכון ויש לנו גם אמנים מלומדים לה ומספר ידוע של פועלים, וגם מודילים אוריגינליים, שוק למכירה בד סכום ידוע של סחורה, וגם שם; בקיצור, מי שיתחיל במלאכות האלה איננו צריך להוציא לא כסף ולא זמן הנחוצים בעד כל עבודה חדשה, אחרי שאנחנו כבר הכינונו הדרך לפניו.

אח“כ אדבר על עבודות ג”כ מסוג זה, אבל מאלה שלא הספקתי עוד להתחיל בבצלאל ורק אספתי לי את הידיעות ואת החמר הדרושים לזה, ולבסוף אני חפץ להרות מנסיוני, הקושי שהיה לנו עד עתה להפיץ את העבודה הזאת ומה שצריך לעשות כדי ליתן מעמד לאלה העבודות ולהפועלים שכבר התחילו לעסוק בהן ולהגדיל את מספר מתוך מאות יושבי ירושלים המבקשים עבודה ואלפי המהגרים החדשים שנוכל לחכות שיבואו הנה אחרי המלחמה.

 

א. עבודת כסף וזהב (פיליגרן)    🔗

בירושלים יש מקום לעבודת-כסף של “כלי קדש” ודברי-זכרון ( Souvenir ) בשביל התירים הבאים בכל שנה והאנשים שבחו"ל בכל מקום, שירושלים יקרה להם כמו עיר קדושה, ולמען אשר תמצא לה העבודה הזאת שוק, צריכים החפצים להיות אוריגינלי טפוסי עברי ארצישראלי ואמנותי מלאכת-יד.

החמר החי — מחיר החמרים החיים, הכסף והזהב, איננו פה יותר גבוה מאשר בחו“ל, יען שאין מכס על כסף וזהב בתור חומר למלאכה. בכל בנק יביאו לנו את החומר הזה מחו”ל, כמו שעשו עד הנה, בהוספה של רק 3–2 אחוזים למאה, לפי הקורס שלו בהמשערה (בורזה) בחו"ל.

פועלים — פועלים יש פה די בעד העבודה הזאת הדורשת סבלנות, דיקנות, בקיצור הכשרונות שיש בכלל בפועלים מזרחיים והדרושים לעבודות מזרחיות. בשנת¹ התחלתי בבצלאל, נגד רצון הועד, את העבודה הזאת עם שני תימנים (האחד ידע מעט את עבודת הכסף והשני היה סופר סת"ם) בקרן של שתי לירות, ובשנת 1913 כבר עבדו כשמונים נפש ובכל חדש עשינו סחורה בעד סכום של 12,000 פר' ומבצלאל יצאו אמנים ופועלים לעבודה הזאת.

שוק — בכל הזמן שנהלתי את בצלאל היתה זאת מן הסחורות שמכרנו הכל וגם בריוח (אף כי טבעי הדבר שהעבודה הראשונה עוד היתה רעה), גם להתירים הבאים הנה וגם בתערוכות שסדרתי בגרמניה, באוסטריה, ברוסיה, באנגליה ובאמריקה. זה היה בכל מקום ה“ארטיקל” היותר דרוש, וקבלתי גם הצעות מסוחרים למכור להם במדה גדולה, מה שלא בכחנו להכין.

נסיון — ההכנה הקשה בשביל להנהיג את העבודה הזאת כבר עשינו. יש כבר אמנים מומחים לעבודה הזאת ופועלים היודעים אותה היטב, והעיקר, מצאנו כבר את האופן לתת לעבודה הזאת צביון אוריגינלי, בזה שאנו מחברים אותה יחד עם מקשה של כסף, חתוך של שן, עבודות של אמאיל, אבנים מקומיים, וכדומה — לכל אלה כבר יש בבצלאל אנשים מלומדים למלאכה. אוכל להעיד, כי בתערוכות הרבות שסדרתי באנגלית ובאמריקה בזמן האחרון שנהלתי את בצלאל, קנו בחפץ לב עבודות הכסף ממין זה ולא אפריז על המדה אם אומר שבמשך הזמן תוכל העבודה הזאת להעסיק איזה אלפים אנשים, אם רק נדע לעזור להם לא באופן פילנטרופי כנדבות, רק כמו שעושה ממשלה: לעזור ללמד בביה"ס פועלים טובים, לעשות רישומים אוריגינליים, ליסד קפת-מלוה לפועלים על ערבון העבודה וכדומה, מה שאבאר בסוף בפרטות.

רכוש — במכונות גדולות אין צורך להשתמש פה, כי אם בכלי עבודה קטנים. דרושים גליל (וואלצה) ומכבש (פרסה), מה שעולה לאיזה מאות פרנקים, ואם תהיה מסודרת פה קפה-מלוה, להשכין העבודה הגמורה עד המכירה, על מה שאדבר ג"כ בסוף ההרצאה, יהיה די 100 פר' על כל פועל.

עבודת בית — בעבודה הזאת עשיתי נסיון לסדר אותה כעבודת בית: ב“בן שמן” בנינו בתים ועבדו שם כעשרים פועלים; הם עבדו את העבודה היותר זלה מה שכמובן נותן לפועלים הריוח היותר קטן; בכל זאת מבלי להביט על זה שהיו להם הוצאות יתרות (להחזיק אמן ושומר; והוצאות התלוות בתנאי המקום בתור מושבה חדשה), נתנה בשנה האחרונה ריוח (היא התקיימה כשלש שנים וא' גסתרמן סגר אותה); חוץ מזה שחשבנו להם את העבודה עם הכסף 80 סנטים כל גרהם ובירושלים — 1.20. — ועתה לפני איזה שבועות נוסדה קבוצה קואופרטיבית, 13 פועלים ושני אמנים, שהם חברי הקבוצה, ועוד 4 פועלים שנותנים להם עבודות בבית; הקבוצה נוסדה לפי התוכנית ששמתי לי בכלל בעד עבודה בבצלאל עוד קודם שבאתי לירושלים, ושמח אני לראות בפועל אמתות הרעיון שלי. כל פועל נהיה ליותר פרודוקטיבי ממה שהיה קודם בבית המלאכה בצלאל תחת השגחת פקידים, והעבודה בכלל יוצאת מתחת ידיהם יותר אמנותית, יען אשר להאמנים יש יותר אינטרס בזה, ומשתמשים הם בהעצות והכחות שיכולים לתת להם האמנים של ביה"ס בצלאל. והצד המסחרי הולך אצלם באופן היותר טוב. חוץ מזה שהם אינם מסובלים בהוצאות יתרות של פקידים ופקידי פקידים, הם מקמצים את ההוצאות הגדולות שיש בבית המלאכה בצלאל, ששם עוסקים בזה אנשים שאין להם מושג מהעבודות האלה והמכירה, תודות להאיניציאטיבה הפרטית, אצלם ג’כ יותר טוב מאשר אח הפקידים; לא רק שהם מוכרים תכף כל מה שהם עושים, כי גם יש להם הזמנות על יותר מסך 6000 פר'. ולו רק היו להם כלי עבודה ויותר קרן מסחרי (בכל יש להם 100 לירה טורקיות), כי אז כבר היו יכולים לקבל גם את יתר הפועלים, מאלה שנגרשו מבצלאל ואלה המעטים שעודם עובדים שם, הסובלים עתה מחסור.

ואנכי אינני מסופק, שאחרי המלחמה, בעת שהכסף ויתר החמרים לא יהיו כ“כ ביוקר ולא יפסידו כ”כ הרבה בשכר הפועלים שמשלמים להם עתה בזהב, — הדבר ילך הרבה יותר טוב מעתה.

 

ב. אריגת שטיחים: 1) שטיחי צמר.    🔗

אריגת שטיחים, כמו כסף וזהב, היא ג“כ עבודה טובה בעדנו ולא לחינם היא כ”כ נפוצה בארצות המזרח, כי רק באקלים כמו זה יש להאנשים החוש של הצבעים.

חמר. — צמר בלתי טווי יש פה די והותר, ולפי טיבו שהוא נמישי (עלסטיק), הוא טוב בעד שטיחים, וכל זמן שאין פה בית-מטוה צריך לקנות, כמו שעשינו עד עתה, מאת הפירמה הידועה בסוריה “אוריינטלישה טפיכגזלשפט” (Carpet Trust) האנגלית, שהיא טווה באנגליה הצמר ש א“י חוטים ושולחת לסמירנה ולהסביבה, ששם עובדות בזה כחמישה ועשרים אלף (לפי הספירות שנתנו לישים) פועלות עבודת-בית. חומרים של צ”ג בעד יסודי השטיח, שוה יותר לקנות באיטליה, אבל גם בסמירנה נמצאה פבריקה בעד החוטים האלה.

פועלים. — העבודה הזאת היא בעיקר בעד נשים, וחוץ משטיחים גדולים אפשר לעבוד אותה בבית. 39 הפועלות שעבדו בבית נתנו תוצאות טובות מאלה שעבדו אצלנו בבית-המלאכה “בצלאל”.

נסיון. — בבצלאל שמנו לב הרבה לעבודה הזאת וגם אספנו ע"ז די נסיון. התחלנו אותה כמעט תכף אחר פתיחת בצלאל וכבר בשנת 1913 עבדו בו 149 פועלות בשטיחי צמר, ומשי, והכנו סחורה בשנה האחרונה בסך קרוב למאה אלף פרנקים. להעבודה הזאת נתתי את כוחי יותר מאשר לכל העבודות, כי עליה, לצערי, היתה לי, יותר מכלן, התנגדות מצד הועד הברליני אז, יותר נכון, מאיש אחד שהוא היה כל הועד …

הרעיון היסודי שלי בעבודת השטיחים היה, לא לבקש לעשות תחרות במחיר השטיחים, מה שאנכי מאמין שלפי שטת הניצול (אקספלוטציה) של המזרח שאנחנו לא צריכים להנהיג אותה בא"י — אין יכלת לעשות יותר בזול; כי אם בזה שנתן להם צורה אוריגינלית עברית-ארצישראלית. בטחניקה אנחנו הגענו להגובה של שטיחי פרס, ואלה השטיחים שהיה עליהם הרישום והרמונית-הצבעים הארצישראלים, היו עליהם הרבה קופצים וגם שלמו יותר ביוקר מאשר בעד שטיחי ארצות אחרות.

פועלים. — גם על העבודה הזאת יש לנו כבר אמן וצובע טוב ופועלות טובות. ויש בכח ביה"ס להכין רשומים אוריגינליים כדי שכל אחד יכיר אותם שהם ארצישראליים, כמו שמכירים את השטיחים הפרסיים שהם מפרס. ורק באופן הזה יש יכלת למצא שוק בעד עבודת אלפי פועלות, כמו בכלל התעשיה של השטיחים נותנת עבודה להרבה אנשים.

רכוש. — גם בשטיחים אין מכונות יקרות; בעד איזה עשרות פר' די לכל פועלת. ואם יהיו התנאים כמו שאמרתי בעבודת כסף, יהיה די, בדביל כלי-עבודה וחמרים לכל פועלת, סכום של 50 — 100 פר', לפי גודל השטיחים שיעשו.

 

2) שטיחי משי.    🔗

לשטיחי משי יש יתרון פה בארץ, כי מלבד מה שכבר יש לנו מספר פועלות היודעות היטב את העבודה, מה שעלה לנו בכ“כ יגיעות והוצאות, נמצא פה בא”י החמר ההי בזול מאד: 25–20 פר' מחיר כל ק“ג משי בלתי צבוע, והוא טוב מאוד לשטיחים, ביחוד לעבודת שטיחים אמנותיים עפ”י רשומים יותר יפים. כל השטיחים שעשינו בזמנו בבצלאל מכרתי מהר ובריווח הגון.

צביעה. — בשטיחי משי, כמו בשטיחי צמר, העיקר הצביעה; היא צריכה להיות גם טובה גם חזקה, כמו בשטיחים עתיקים של פרס, לא בצבעי אנילין. הרבה יגענו עד שעלה לנו הדבר הזה, ורק הודות להוזיר של המסחר בבולגריה, שהיה ידיד שלי, למדנו לעשות את הצבע פה בא“י: הוא שלח לי את הצובע של בתי המלאכה לשטיחים אשר לממשלת בולגריה (הוא למד בפרס) וזה לימד את המלאכה הזאת היטב לתלמיד אחד של בצלאל. ואח”כ עלה בידינו למצא פועל אחד מסמירנה וללמוד ממנו הרחיצה ו“הפטין” של השטיח שיבריק כמו שטיח עתיק.

 

ג. עבודת נחושת דמשק. – – –    🔗

את העבודה הזאת עובדים זה מאות שנים בדמשק, שהיא גם נתנה לה את השם. וזה פלא שהפועלים של העבודה הזאת שם רק יהודים ובעלי העבודה והסוחרים הם זרים. לא ראיתי בשום מקום ניצול נורא של פועלים כמו שם. וזה טבעי שהשפילו את העבודה למדרגה היותר נמוכה, עד שיש כבר באירופה אופן מוכני איך לחקות אותה, והדבר בא לידי זה שמאלפי פועלים שהיו עסוקים בזה נשארו רק איזה מאות. כאשר הייתי בדמשק וחפצתי לקנות איזה אכסמפלרים יפים מן העבודה הזאת, לא מצאתי אותם בבתי העבודה, במלאכה החדשה, כי אם עתיקות בחנויות שמוכרים בהן עתיקות מזאת המלאכה.

פועלים. — את העבודה הזאת עובדים אנשים ונשים; האנשים עושים את החיקוק (גרווירן) והנשים ממלאות את המחוקה בכסף, ואפשר ליתן להם לעבוד בבית. — בבצלאל כבר הכינו מספר הגון של פועלים ופועלות, וגם אמן.

חמר. — לחמר משתמשים בנחשת צהובה או פליז (מסינג) ובכסף. הכסף מחירו פה כמו שאמרתי במקום שדברתי על עבודת הכסף. ופליז מביאים מחו“ל, ומקודם לא עלה לנו ביוקר, אחרי שהמכס והוצאות ההובלה עלו רק מעט, עד שההבדל בין המחיר ששלמנו בפבריקה, בקניה במדה גדולה, ובין המחיר שמשלם הקונה הפרטי מהחנות בחו”ל, לא עלה ליותר מהוצאות המכס וההובלה.

נסיון. — גם בזה עשה בצלאל נסיון, כי עבדו את העבודה הזאת במשך כמה וכמה שנים. התחילו בשלשה פועלים ובשנת 1913 עבר עבדו 35 פועלים, ובעיקר עלה בידינו לא רק לעשות עבודה טובה כמו בדמשק, כי אם גם לעבור אותם, וכבר העבודה שהבאתי בשנת 1912 להתערוכה בלונדון עשתה תחרות עם דמשק והפירמה הידועה בעולם “ליברטי” עשתה עמנו חוזה להיות הקונה היחידי בכל אנגליה, אף כי המחיר שלנו היה פי שלש מאשר בדמשק, שמשם ג"כ היא קונה.

לפני שלש שנים יסד לו האמן של העבודה הזאת, שלמד בבצלאל, בית עבודה בפני עצמו עם 20 פועלים והביא לו ריוח טוב. וכשהתחילה המלחמה נסע עם כל הסחורה שלו לאמריקה ומכר אותה שם עם רוחים גדולים , ומהר לשוב הנה כדי להגדיל את העבודה, אבל נשאר במצרים מבלתי יכלת לבא לא"י.

רכוש. — גם בעבודה הזאת אין משתמשים במכונות גדולות. כל התכונה (איינריכטונג) עולה לאיזה פרנקים על כל איש; ולכל פועל צריך רכוש עבודה (בעטריבסקפיכל) לערך 50 פר' וגם פחות מזה אם יהיה הענין מסודר כמו שהזכרתי למעלה.

שוק. — מלבד התירים הבאים לירושלים, השוק היותר טוב הוא אנגליה (ששם אין עליהם מכס), אמריקה רוסיה וגרמניה. בשביל שתי הארצות האחרונות האלה לא למלאות בכסף; באופן אחר נחשבים הכלים כאלו היו כלם מכסף וצריך לשלם מכס כמו מכלי כסף.

 

ד. עבודת מקשה בכסף ובנחשת. — — —    🔗

במקשה יכולים לעבוד חוץ מ“כלי-קדש” (כתר תורה, רמונים, טסים, יד, מזוזות, מגלות, מנורות חנכה, מנורת שבת, כוסות לקדוש, קערות של פסח וכדומה) גם עבודות כלי-כתיבה, קשוטי נשים, הארה, קשוטי בית, חפצי-זכרון ( Souvenir ) ודברים קטנים שונים.

החמר. — כמו שהזכרתי למעלה.

פועלים. — העיקר אנשים, אבל אפשר להשתמש גם בנשים. הפועלים צריכים להיות מוכנים ע“י רשום וכיור, מה שיכולים ללמוד בביה”ס בצלאל בשעורי ערב. יש לנו כבר אמן ואיזה פועלים, וגם בביה"ס בצלאל יש מספר תלמידים שבחרו את העבודה הזאת ללמוד אותה בשעות של עבודות – מעשיות, שכל אחד מחויב ללמד בבצלאל. את העבודה הזאת יכולים לעבוד גם בבית.

שוק. — כמו בעבודת כסף וזהב ועבודת דמשק.

נסיון. — גם בזה יש בבצלאל כבר די-נסיון, והעיקר עתה מה שנסינו בביה"ס ומצאנו דרך לעשות אותה אוריגינלי: לאחד אותה עם משבצת אבנים, חטוב בשן ואמאיל. ויש אצלנו הרבה מודילים נגמרים וגם ברשומים.

רכוש. — גם פה ההוצאות על כלי עבודה מעטות וקרן-מסחר — מן 50 עד 150 פר' על כל פועל, לפי מה שעובדים יותר: בנחשת או בסף.

 

ה. חטוב בשן ובאבן.    🔗

הראשונה משתי העבודות האלה עובדים בכל העולם אבל בעיקר בצרפת, והשניה — בעיקר באיטליה. היא, בשני חלקיה, עבודה בפני עצמה: לעשות דברים אמנותיים משן או מאבן; אבל בעיקר עובדים אותה בעבודת-מלואים (איינפסונג) לכלי כסף ונחשת, שממלאים אותם בעבודה של אבן ושל שן. לפני איזה שנים, כאשר נהלתי את בתי המלאכה בצלאל, השתמשתי בה כהצלחה לקשוטי נשים, לכלי-קדש, וכדומה. והקשוט של מלואי אבן ושן עזר הרבה ליפות את החפצים שעשינו מכסף ונחשת ונתנו להעבודה עי“ז צורה אוריגינלית ומכרנו אותם בנקל. מעת שמסרתי את בתי המלאכה, הפסיקו שם לעבוד את העבודה הזאת, ואם היה להם צרך, הזמינו בביה”ס, איפה נתתי ע“ז הרבה יגיעה והבאנו אותה למדרגה גבוהה; ומלבד מה שעשינו בעד בתי המלאכה כל החטוב באבן ומשן שהיה נחוץ לנו הכינונו בביה”ס מודילים שונים אמנותיים, שמשתמשה בהם כבר הקבוצה הקואופרטיבית לעבודת כסף וגם בית-עבודת משבצת של א' איידם.

פועלים. — אמן ופועלים לעבודה הזאת יש כבר במספר ידוע מאלה שלמדו בבצלאל וגם מהתלמידים של אמנות הלומדים בביה“ס בשעות של עבודות מעשיות. העבודה הזאת תוכל לעבוד אשה כמו איש, העיקר שצריך לזה הוא למוד אמנותי ברישום וכיור, וזה כבר מראה שאין לדבר על עבודה במדה גדולה. אחרי שלע”ע אין יכלת למצא הרבה פועלים ולא להעסיק הרבה אנשים; אבל היא עבודה נחוצה מאד בתור עבודה עוזרת למלאכת כסף ונחשת, כמו שאמרתי למעלה, ולעבודות אחרות, כמו שאבאר אח“כ. ואין ספק שמכל מחזור של ביה”ס בצלאל יוכל לצאת מספר ידוע של פועלים מסוג זה.

שוק. — עוד יעבור הרבה זמן עד שנספיק לעשות מה שצריך רק בעד ירושלים לבד, בעוד התירים שמחפשים עבודות כאלה, ולהכין הדרוש בעד בתי מלאכה של כסף ונחשת, כמו שהזכרתי למעלה.

רכוש. — כסף בעד כלי עבודה וקרן מסחרי, הוא סכום קטן שאין כדאי לדבר עליו. — העבודה הזאת מוכשרה מאד לעבודת בית.

 

ו. חטוב בעץ.    🔗

בעבודת חטוב בעץ, מלבד יפוי רהיטים, שזה החטוב אצלה רק טפל, עושים דברים בפני עצמם, כמו “כלי קדש” כלי כתיבה, דברים הדרושים ליפות הבית, וכדומה. העבודה הזאת תוכל להיות עבודת בית ובשויץ עוסקים בה כפרים שלמים מיושבי ההרים במקומות שימי המנוחה מעבודת האדמה הם רבים; וגם אנשים פרטים שרק זה מלאכתם. בזמן שהייתי בשויץ התענינתי בזה ונודע לי מלשכת המסחר שמוציאים לחו"ל בעד 2 מיליון פר', בערך, לשנה, חוץ ממספר גדול שקונים התירים ושעל זה אי אפשר לתת ספירות מדויקות. אין שום ספק שגם אצלנו יוכל זה להיות “ארטיקל” בעד תירים אם רק נתן להעבודה אופי של הארץ והביבליאה, כמו שנתנו לזה בשויץ האופי של ארצם.

נסיון. — בביה"ס בצלאל עשיתי התחלה בעבודה הזאת.

פועלים. — בעבודה הזאת עובדים בעיקר אנשים, אבל יש עבודה דקה אמנותית, שאותה גם האשה תוכל לעבוד — אם רק למדה רשום וכיור. הפועלים צריכים ג“כ ללמוד כיור ורשום, אבל לא כ”כ כמו לעבודת שן ואבן. די להם ללמוד שנה אחת בביה“ס בצלאל למען יוכלו להתחיל העבודה הזאת, ואח”כ — להשתלם בביה“ס בשעורי ערב. אחדים מתלמידי בצלאל כבר יכולים להתחיל בזאת העבודה וגם מורה לא יהיה צריך להביא מחו”ל.

חמר. — החמר העיקרי לעבודה הזאת, עץ אגוז, הוא פה יותר בזול מאשר בשויץ. ואם יעלה בידינו להכין עץ זיץ ע“י שליקה (זידען) שיהיה טוב בעד חטוב, כמו שעושים באיטליה, אז יהיה אצלנו עץ אוריגינלי, המזכיר לנו את הארץ, ובזה יהיה לנו גם יתרון על שויץ. גם עץ התאנה יוכל לשמש חמר לאיזה עבודות, ופה שני מיני העצים האחרונים משתמשים בם רק להסקה והם יותר בזול מאשר בחו”ל.

רכוש. — כמו עבודה אמנותית משתמשים בה בכלי עבודה פשוטים וזולים, רק צריך שתהיה מגרה הנקראת “שווייפזעגנ” ומכונת העתקה (קופירמאשינע) וכל פועל, שצריך לו, משתמש במכונה ומשלם לשעה בעד השמוש, כמו שעושים בשויץ. בכלל אין צריך לזה הרבה כסף; די ויותר, 50 פר' על כל פועל.

 

ז. משבצת (Incrustation )    🔗

אופן העבודה הזאת עשו בזמנים קדמונים במזרח וגם באיזה מקומות באירופה, אטליה, צרפת וגרמניה, ואח"כ כמעט שנשכחה. עתה העבודה היותר יפה ממין זה ובכמות היותר גדולה עושים ביפן ומעט באירופה בעד רהיטים אמנותיים וגם מעט בדמשק, ששם עובדים אותה רק ציורים גיאומטריים.

נסיון. — בבצלאל כבר עשו הנסיון הראשון הקשה ובזמן שמסרתי את בתי המלאכה עבדו כבר ארבעים ושמונה פועלים. אח"כ הקטינה ההנהלה החדשה את סעיף-העבודה הזה עד שנטלו אותו לגמרי, ואז לקח לו א' איידם, האמן לעבודה הזאת, כעשרה פועלים ועבד על חשבון עצמו — זה היה כשנה לפני המלחמה — והדבר נתן לו ריוח טוב ומצא לו שוק וחשב גם להגדיל את העסק, אבל המלחמה הפריעה אותו עד שלבסוף היה מוכרח לסגור בכלל. רק עתה זה איזה חדשים מזמן שבאו הנה החילים האוסטרים והגרמנים, התחיל עוד פעם לעבוד ויש לו הזמנות של סכומים גדולים, רק הצרה היא שיש לו רק מעט פועלים, כי המלחמה פזרה אותם לכל רוח.

פועלים. — בעבודה הזאת עובדים אנשים ונשים. לפועלים דרושה ידיעה ברשום ודי להם אם יבקרו בשעורי ערב בבצלאל. וכמו שאמרתי, יש כבר אמן ומספר פועלים, ולפי הצורך יש היכולת להכין בביה"ס בצלאל יותר פועלים.

חמר. — לעצים משתמשים רק בעצי הארץ ויען שהעיקר בעבודה הזאת הם עץ האגוז והזית, ע"כ נוכל לאמר בכלל שהחמר פה לא יותר יקר מאשר במקום אחר.

שוק. — התירים הבאים הנה קונים זה בחפץ לב. מלבד זה הראו לי התערוכות שסדרתי בגליציה, ברוסיה, באנגליה ובאמריקה שיש יכלת למכור סכומים גדולים. באנגליה קנתה מאתנו מן העבודה הזאת הפירמה הידועה “ליברטי”: רק בגרמניה לא קנו הרבה, אבל יוכל להיות שאם עמדה העבודה בעת שהצגתי בגרמניה על אותה המדרגה הגבוהה שהיא עומדת עתה בבית העבודה של א' איידם, היו קונים, כמו שקנו עתה הגרמנים פה.

רכוש. — גם פה אין צורך במכונות יקרות וכלי עבודה שמשתמשים בהם הם לא ביוקר, ולא נשגה אם נחשוב שכל קרן-המסחר לעבודה הזאת יעלה לערך חמישים פר' לכל פועל.

 

ח. תחרים (שפיטצען)    🔗

את העבודה הזאת עובדים זה מאות שנים בכל העולם והעיקר במזרח; ועתה אם גם יש מכונות שונות שעושים אותה ומכינים סחורה על מיליונים, בכל זאת עוסקות בה מאות אלפי נשים כמו עבודת – יד, ויש להן קונים בעד בתי המסחר היותר גדולים לתחרים אשר באנגליה ובאמריקה, עובדים ביפן באיטליה, באיזה מקומות בגרמניה, בנורבגיה, בלגיה ורוסיה.

נסיון. — הנסיון היותר גדול בזה עשתה הגב' ד“ר טהון: היא סדרה בית-עבודה למלאכה הזאת בבצלאל, שבו עבדו יותר משמונים בנות, ואח”כ סדרה בתי עבודה כאלה ביפו, בצפת ובטבריה. עתה יש בשביל המלאכה הזאת שלשה בתי עבודה גדולים, אחד בירושלים, תחת הנהלת הגב' דר' טהון, ואחד ביפו ובצפת תחת הנהלת הגב' הופיין. העבודה שלהם מצטינת ביופי ובאוריגינליות מזרחית.

פועלים. — זאת היא עבודה של נשים, ומורות ופועלות יש כבר, ואפשר להכין עוד יותר. בעבודה הזאת, אחרי איזה חדשים של למוד, מתחילים תכף להרויח (מה שאין כן בשטיחים), ע"כ יש קופצים על הלימוד הזה.

חמר — חמר מביאים מחו“ל, אבל לפי שהוא קל במשקל ולא ביוקר, ע”כ זה לא מעלה הרבה את מחיר הסחורה, ובכלל פה לא החומר עיקר כי-אם שכר העבודה.

שוק — העבודה הזאת שעושים אנחנו בא“י כבר מצאה לה שוק בכל ערי אירופה, אמריקה ומצרים, איפה הציגו אותה בתערוכות, וכאשר הצגתי אותה בתערוכה באמריקה, היתה לי היכלת לבא במו”מ עם סוחרים גדולים של הסחורה הזאת, ויש ביניהם שיכלו לקנות את תוצאות העבודה של אלפים פועלים, ורק שנחוץ לעשות גם מינים אחרים, כמו תחרי אמליה. הסוחרים ההם נתנו לי גם מודילים לעשות פה נסיונות, מה שעשו ועלה יפה. רק באה המלחמה והפריעה את זה. בעד העבודה מהמין האחרון נחוץ שהפועלות תלמודנה רשום, מה שקל להן להשיג בשעורי ערב של בצלאל.

רכוש — כלי עבודה, חוץ ממחט, אין; החמרים בזול, וחושב אנכי שקרן מסחר של 20–10 פר' לכל פועל יהיה די. והעבודה הזאת טובה לבודת בית, אחרי שגם חדר מיוחד אין צריך בשבילה. וכבר בבית העבודה של גב' דר' טהון בירושלים עובדות רוב הפועלות בבית.

 

ט. רקמה בזהב, בכסף ובמשי, ואפליקציה של בד מגון    🔗

את העבודה הזאת עשו ג"כ מימים היותר קדמונים ועתה עובדים אותה כמעט בכל העולם, ויש מאות מכונות שונות להכין אותה באופן מוכני, בכל זאת עובדות בה מאות אלפי פועלות כמו מלאכת-יד, ואם הפועלים למדו רשום, או לא תוכל שום מכונה לעשות להם תחרות.

נסיון — הנסיון הראשון הרציני ברקמה, עשו בביה“ס לבנות “אולינה די רוטשילד”, ובתערוכה של בצלאל שסדרתי בלונדון, אשר גם ביה”ס הזה השתתף בה, ראיתי איך יש קופצים על הרקמה אם היא עשויה עפ“י ציור אוריגינלי-עברי, מה שעשה להם תלמיד של בצלאל, המנוח שטרק. והנסיון המוצלח הראשון לעשות אפליקציה, עשו בבצלאל שני תלמידים לאמנות מן המחלקה הגבוהה. עתה עובדים את העבודה הזאת בהצלחה, כמספר קטן של פועלות, בבתי הספר לתחרים של הגב' דר' טהון בירושלים. וגם יש כבר קופצים עליה, אבל יותר טוב מכולם עושה אותה המורה למלאכת נוי של בצלאל, א' בן-דוד. הוא הכין שורה שלימה של רקמות ואפליקציות, כלן ע”פי הקומפוזיציה שלו, על נושאים של התנ“ך ואגדות עבריות וחיי ארץ ישראל. הוא הצליח להכניס בעבודה הזאת רוח השירה העברית והיופי של א”י. ואחרי המלחמה הוא חושב לסדר מזה בית-עבודה מיוחד.

פועלים — את העבודה הזאת עובדות בעיקר נשים, ואם לע"ע אין עוד הרבה פועלות, אבל יש היכולת ללמד אותן מהר. הפועלות צריכות לדעת ציור, כדי שתוכלנה להעתיק בהבנה את האוריגינלים שיעשו להן האמנים (בל"ז לא תעמוד העבודה על הגובה הדרוש).

שוק — השוק לעבודה כמו זאת הוא בכלל גדול, ועוד יותר יהיה בעד עבודה עברית ארצישראלית, אם העבודה תשא עליה את האופי של הארץ ויהיה לה סגנון עברי. מלבד דברים שבקדושה כמו פרוכת וכדומה, יקנו לקשט כל בית עברי, וגם לא עברי, מי שיקרה להם ארץ ישראל, יקנו רקמה מה שמזכירה הטבע ורוח השירה של א"י. ובכלל רקמה — זה ארטיקל טוב בעד התירים. ובחנויות דפה של תֶרְזִיס, “אמריקן סטור”, ואחרים, מוכרים על סכומים עצומים מרקמה שעושים בבית לחם, באסיה הקטנה וגם עבודת פבריקה באירופה, שמחקים מלאכת יד והקונים הבלתי מבינים, קונים זה כמו עבודת ארץ ישראל.

באמריקה על תערוכת בצלאל מכרתי הרקמה על הנסיון הראשון שהזכרתי למעלה, במחירים טובים. מובן שהעבודה הזאת תוכל להיות עבודת בית.

רכוש — גם על זה, כמו על תחרים, אין צורך להוציא כסף הרבה על כלי עבודה ומכונות. על קרן מסחרי ג"כ ההוצאות מעטות — רק מעט יותר מאשר בתחרים.

 

י. צרבת (אצונג) על מתכת ועל עץ. בעבודה הזאת מכינים דברים שונים, מלבד כלי קדש גם כלי כתיבה וכלים לקישוטי בית וכדומה.    🔗

נסיון — עוד מזמן שהיה בבית המלאכה בצלאל תחת הנהגתי, עבדו אותה בבצלאל ואח“כ סדרתי כבר קבוצה שעמדה ברשות עצמה (6–5 אנשים) תחת ההנהלה של א' ליפשיץ, תמורה בבצלאל. הם הכינו בכל חדש עבודה בעד שלשת אלפים פר' בערך, שאנחנו קבלנו מהם ומכרנו פה ועל תערוכות. הודות לזה, שבראש עמד איש אמן כא' ליפשיץ, שיכול ליתן על העבודה חותם אמנותי ואוריגינלי עברי. היתה לנו הצלחה ומכרנו לתירים, והתערוכות שעשיתי באמריקה ובאנגליה הראו לי איזה שוק גדול יכול להיות לעבודה הזאת שם. לצערי מצא א' אסתרמן לנכון לסגור את המחלקה הזאת ונשאר רק פועל אחד, העובד בבית המלאכה בצלאל כעוזר לעבודת כסף ונחושת, עבודה שצריך ליפות אותן גם בצרבת (אצונג). ובעץ עבדנו ג”כ עבודת צרבת במחלקה של משבצת. ואח"כ כאשר עשה לו א' איידם בית עבודה של משבצת לבדו, הנהיג אצלו גם צרבת על עץ.

פועלים — אחרי שבעבודה הזאת העיקר הרישום, אנחנו נוכל לחשוב שפועלים יהוו לנו וגם אמן שיודע לסדר את הדבר הזה. בעבודה הזאת עובדות נשים כמו אנשים.

חמר. — כמו שאמרתי על אודות מקשה של כסף ונחשת ושל עץ.

שוק. — זה ארטיקל דרוש על המקום, לתירים, ובחו"ל — כמו שהזכרתי.

רכוש. — מלבד מכונת “בלזמשינה” שעולה מן 50 — 100 פר‘, אין צורך במכונות וכלי עבודה יקרים קרן מסחר. — אם יסדרו קפה מלוה, שיוכלו להשכין אצלה את העבודות עד למכירתן, כמו שהזכרתי למעלה וכמו שאבאר עוד בפרטיות בסוף,אז יהיה דרוש על כל פועל 25 — 50 פר’. — חלק מהעבודה אפשר לעשות גם בבית.

 

יא. מיניאטורה על שן.    🔗

בירושלים יש מקום לעבודה הזאת, יען אשר לכל העולם יקרים המקומות הקדושים שלנו ותמונות ביבליות מה שיוכלו לעשות במיניאטורה על שן.

נסיון. — בביה"ס בצלאל מלמדים אנחנו עתה לתלמידים במחלקת אמנות בשעות עבודות מעשיות, את העבודה הזאת המעט שהספיקו לעשות בעד התערוכה של בצלאל באמריקה, הראה לי שיש יכולת למכור את זה.

פועלים. — העבודה הזאת היא בעד אנשים ונשים, וגם היתרון לנשים, יען כי לה דרוש יותר סבלנות ויד קלה. העבודה הזאת היא רק בעד אמנים, אחרי שבה העיקר האמנות של המלאכה. אבל לפי שעה יכולים לעשות גם העתקות, ע"כ זה טוב בשביל אלה האמנים בעלי כשרונות בינונים, שאין להם כשרון ליצירה, והם יכולים לעסוק במיניאטורה, מה שיתן להם פרנסה בשפע.

חמר. — החמר מביאים מחו"ל ונגד המקח של המכירה החמר כמעט לא נחשב. שום מכונות אין פה, ובכלל זאת עבודת בית בעד יחידים, ואין פה שאלה של קרן-מסחרי.

שוק. — התירים שבאים לא“י. ומה שנוגע לחו”ל — חוץ מתערוכות אינני יודע. אבל כמו שמוכרים במספר גדול עבודות של צרפת ואטליה על נושאים (טימות) של קדושיהם, בטח ימצא שוק גם לנו.

 

יב. אמאיל (Limoges )    🔗

על העבודה הזאת אוכל לאמר כל מה שאמרתי על מיניאטורה על שן, ועלי רק להוסיף שהעבודה הזאת משמשת כמו עזר לקשט עבודת כסף ונחשת.

 

יג. ציור על חרסינה (פורצלן)    🔗

העבודה הזאת היא עתיקה מאד ועובדים אותה בכל פנות העולם ויש אלפי פבריקאות עם רבי רבבות פועלים שעושים את העבודה הזאת באופן מוכני. אבל כמו שהזכרתי שעבודות-אמנות יכול לעשות רק אמן-יד, ע“כ אין מדינה בעולם שממשלה לא תוציא סכומים גדולים ליסד בתי מלאכה, שבהם האמנים עובדים ביד את העבודה הזאת: כמו בצרפת: “סיויר”, בגרמניה “קיזרליכה פורצלן-מבריק”, בזכסן — ג”כ בשם כזה, בקופנהגן — בית המלאכה הידוע של המלך, בהולנד — “דלפט”, וכן הלאה. וגם בבולגריה סדרה הממשלה את העבודה הזאת בבית הספר איפה אנכי הייתי מורה.

נסיון. — בביה“ס בצלאל כבר מלמדים את העבודה הזאת לתלמידים בשעות של עבודות מעשיות — מובן, רק את הצד האמנותי. ולפי שאין אצלנו, ובכלל אין בא”י, פבריקה שתעשה את הכלים, ע“כ אנחנו מלמדים את הציור על כלים ולוחות של חרסינה שקונים בחו”ל, ואח" מלבינים בתנור שעשינו בביה"ס לצורך זה וכבר השגנו תוצאות טובות.

פועלים. — בעבודה הזאת עובדים גם אנשים וגם נשים. לאיזו חלקי העבודה צריכים העובדים לקבל למוד אמנותי, ויוכלו לעבוד בבית.

כלי עבודה. — מלבד תנור ועוד איזה² דברים קטנים, שעולים כלם לערך 100—150 פר', אין כמעט שום כלי עבודה (מובן בעד הציור ליפות הכלים ולא לעשות אותם.)

רכוש. — ג"כ כמו שאמרתי על מיניאטורה בשן. אם ימצא בארץ Kaoline אז אפשר ליסד פבריקה בעד הכלים בעצמם. ומלבד מה שזה יתן עבודה להרבה אנשים יפתח שדה עבודה רחב בעד המלאכה לעשות כלי חרסינה מצוירים.

 

יד. טירא-קוטא (עבודה מחמר מלובן)    🔗

מזה מכינים דברים לקשוט הבית וחפצי-זכרון, סירי-פרחים, דיותות, בס-רליפים, תמונות וכדומה. העקר בעבודה הזאת לעשות המודיל בכיור, ולפי שכל תלמיד אצלנו, באיזה מחלקה שהוא, לומד כיור כדי שיבין יותר את האמנות, ע“כ היה לנו קל לעשות הנסיון. וקבוצה של תלמידי ביה”ס בצלאל סדרו להם קואופרטיבה בשם “מנורה”. קודם נסיעתי לתערוכה לאמריקה למדתי אותם להכין את הטפוס מגבס ואח“כ, אחרי שלבנו את הדברים (את הלבון עשו בכבשן הלבנים של שנלר ושל דיטריך) למדתי אותם איך לעשות את ה”פטין" על זה.

פועלים. — העבודה הזאת היא בעד אנשים. המודילים עושים אמנים ולפועלים די הידיעות שישיגו אם ילמדו בשעורי ערב בבצלאל. לעבודה הזאת יש לנו אמנים (המורים של ביה"ס בצלאל) בעד הבנת מודילים, ופועלים מתלמידי ביה"ס שלנו, וגם קל מאד להכין עוד אחרים.

חמר. — חמר לעבודה הזאת נמצא בהרבה מקומות בא"י, בירושלים ובמוצא על האדמה של שטינברג, לו שייך החצי מן ההר אשר ממנו לוקח שנלר חמר.

רכוש. — כל כלי העבודה הם המודילים והדפוסים של המודילים, ואלה מכינים פה מעט מעט לפי הצורך גם לא צריך הרבה קרן-מסחר, רק להכין הסחורה עד שתמכר.

שוק. — על המקום, מתירים, ובחו"ל — כמו שכתבתי על שן.

 

טו. רהיטי-מקלעות.    🔗

העבודה הזאת נפוצה בכל העולם, ובכל מקום הממשלות תומכות בה, כי זה לא רק נותן עבודה להרבה פעלים, כי גם ריוח לאכרים שעוסקים בנטיעת הערבות, ויש הרבה מקומות שהנטיעה הזאת נעשית במדה מרובה כ“כ עד שהם שולחים גם לחו”ל למקומות שאין שם ערבות. בשנים האחרונות נעשתה העבודה כ"כ מפתחה והגיעה לידי יופי עד שהיא עושה תחרות לרהיטים אחרים של עץ. הרהיטים של מקלעות טובים מאד בשביל ארצות חמות כמו ארצנו, ובמצרים כמעט ואין רואים רהיטים אחרים.

נסיון. — בבצלאל עבדו את העבודה הזאת במשך איזה שנים, אבל רק במדה קטנה: האמן עם 4 – 5 פועלים: וכל מה שעשו מכרו תכף על המקום. הסבה היתה שאנחנו לא היה לנו כסף לסדר זה על חשבוננו ואנחנו רק נתנו להאמן דירה, וכסף למסחר הלוו אותו על משכון של סחורה (בסך איזה מאות פר'), ולו לא היה אינטרס ללמד להרבה פועלים גדולים, ועבד רק בילדים ששלם להם שכר מעט. בזמן האחרון חשבתי כבר לסדר את העבודה הזאת, כמו שסדרנו עבודות אחרות בבצלאל, רק זה שהייתי צריך למסור את בתי המלאכה לחברת מניות של “בצלאל”, הפסיק אותי, וא' אסתרמן מצא לנכון לבטל את העבודה הזאת, כמו שעשה עם עבודות אחרות.

פועלים. — האמן הנז' למד רק לארבעה – חמישה פועלים וגם אלה אין יודעים עתה איפה הם; אבל בבית החנוך לעורים, ששם נתן שעור שעה ליום, עובדים איזה עבודה לא רעה בעד אנשים עורים. אין צריך הרבה זמן ללמד פועלים, כי עבודות פשוטות כמו סלים ורהיטים קטנים, יכול כל נער לעשות אחרי 3 – 4 חדשי למוד. — העבודה הזאת, מלבד סלים קטנים היא עבודה בעד אנשים ותוכל להיות עבודת בית.

חמר. — שני מיני חמר משמים לעבודה הזאת: א) ערבות ומקלות פשוטים הנמצאים בכל אירופה. ב) מין קנים, שנמצאים רק ביפן ובהדו. אנחנו נסינו לנטוע הראשנים פה, אבל הנסיון לא עלה יפה, ולפי דברי האמן היתה הסבה שנטעו לא במקום נמוך אצל מים כי אם במקום גבוה. הנסיון הראה לי שלעשות רהיטים מערבות פשוטות לא טוב לפי האקלים של א“י איפה הקר והחם משפיעים ע”ז הרבה והרהיטים סובלים מזה. ובאמת במצאים לא ראיתי רהיטים עשוים ממין זה. אבל המין השני (קונים אותו בהמבורג, ששם השוק כמעט בעד כל אירופה) הוא טוב ואם המכס וההובלה לא יעלו אחרי המלחמה ליותר ממה שהיו קודם, שוה להנהיג את העבודה הזאת בא"י.

שוק. — השוק צריך לחשוב רק בא“י, כי לפי המקום שהרהיטים תופסים בהובלה אין שוה לשלוח אותם לחו”ל; רק יכול להיות ששוה לשלח למצרים, ששם אין עושים את הרהיטים האלה ומביאים אותם מגרמניה ומאוסטריה. אבל אחרי שהם, כמו שאמרתי, טובים בעד האקלים שלנו, יוכל ענף העבודה הזה, רק בא"י לבדה, לפרנס מספר גדול של פועלים, העושים רהיטים וסלים.

רכוש. — מכונות לעבודה הזאת — אין. כלי עבודה — זלים מאד: איזה פרנקים על כל פועל. הרכוש לעבודה צריך רק על קנית חמרים, ויען היות זאת סחורה בעד פנים הארץ ואין צריך להמתין על “סיזון” ולשלוח למרחוק, יכול כל איש לעבוד זה לפי הדרישה ואין צריך להכין עבודה גמורה הרבה מקודם, ומובן, לא צריך לזה קרן-מסחר גדול.

 

טז. צדף (פרלמוטר)    🔗

בבית-לחם עובדים בצדף מכבר, עבודות תשמישי דת, חפצי-זכרון וקשוטים, וכדומה. הם עובדים באופן היותר פרימיטיבי ופראי ובכל זאת כלנו יודעים שהפועלים מרויחים את לחמם והסוחרים גם עושים עשר מזה.

נסיון. — בבית המלאכה לצדף של א' נתן שטרויס בירושלים עבדו את העבודה הזאת איזה שנים, עד שפרצה המלחמה, במספר 60 פועלים ופועלות תחת הנהלת א' שניאור, תלמיד מבצלאל. אנכי התעניינתי בזה וראיתי: א) שאנחנו היהודים בלי ספק מוכשרים לעבוד את העבודה הזאת כמו הערבים; ב) שהמעט שהתחילו לסדר בכלי עבודה אירופאים, יותר מוכשרים לעבודה הזאת, נתן תוצאות יותר טובות בטיב העבודה ובמחיר העבודה, היו מניעות שבלבלו את העבודה, שהפריעו להשיג את התוצאות המקוות — ע"ז אדבר כאשר אדבר בכלל על כל העבודות איך צריך לסדר אותן.

פועלים. — בזה עובדים על הרוב אנשים מהיותר פשוטים ואחרי חדש או שני חדשים מתחילים תכף להרויח במקצת העבודה הזאת, בעבודה הפשוטה, יכולים להעסיק גם נשים; אבל בעבודה היפה, איפה צריך להיות חטוב ותמונות דרושה ידיעה רשום וכיור. חושב אנכי שאחרי המלחמה עוד ימצאו מספר גדול של הפועלים שעבדו שם.

חמר. — החמר מביאים מחו"ל, כמו שעושים אנשי בית-לחם, ובעד חרוזים משתמשים בהפסלת מהפריקאות של כפתורים. ואם תהיה פה פבריקה לכפתורים של צדף, מה שא' רובנר כבר עשה קודם המלחמה, אז אפשר יהיה להשיג גם את הפסלת על המקום.

שוק. — לתערוכה של בצלאל שסדרתי באמריקה, הבאתי סחורה שלהם וראיתי שע"ז יש שוק גדול, ולפי עדות המנהל, א' שניאור, גם פה היה להם די שוק.

רכוש. — לפי דברי המנהל הנז‘, די על כל פועל 50–20 פר’ העבודה תוכל להיות גם עבודת בית.

 

יז. עבודת ברנשטין.    🔗

את העבודה הזאת עובדים ביחוד בגרמניה, ששם יש, אצל קניגסברג, המכרה של החמר הזה, וגם ברוסיה קרוב אל הגבול: פלוגנין, קרטינגן, ויש ע“ז שוק בכל העולם בעד חפצים של עשון טבק, והעיקר בכל המזרח — בעד קשוטי נשים, חרוזים, וכדומה. — בא”י לא עשו זה עד כה, אבל הסוחרים של בית לחם מביאים עבודות ברנשטין מגרמניה ומרוסיה ומוכרים באנגליה ובאמריקה בתור עבודת א“י. ולפי שהיא דומה בהרבה דברים לעבודת הצדף, קל יהיה להנהיג גם אותה בא”י. לי היתה ההזדמנות עוד מילדותי לראות איך עובדים את העבודה הזאת — בפלונגיאן, עיר מולדת בי. עובדים אותה שם עבודת בית ועובדים כל נפשות הבית.

חמר. — החמרים הם מקבלים מהסוחר וקניגסברג ובעד עבודה פה או ברוסיה לא יהיה הבדל במכס. ברוסיה יש סוחרים גדולים; הם קונים החומר ומוסרים לפועלים ואח"כ קונים מהם עבודה גמורה ומוכרים אותה בשוק הגדול של רוסיה ואירופה.

פועלים. — עוסקים בזה אנשים ונשים וכמו שהזכרתי, הפועלים שלמדו בצדף הם טובים גם בעד זה, והעיקר — החרטים. לפני המלחמה היו בירושלים חרטים הרבה וסבלו ואי-עבודה. בכלל בעד למוד העבודה הבינונית לא צריך הרבה זמן, רק בעד העבודה היותר טובה, האמנותית, נחוץ שתהיה להפועל ידיעה ברשום.

רכוש. — התנאים כמעט כמו בצדף. — העבודה הזאת היא עבודת בית.

 

יח. יציקה ממסינג (נחושת צהובה, פליז)    🔗

בעבודה הזאת יכולים להכין “כלי קדש”, מנורות חנוכיות, מנורות-שבת, כלי כתיבה וקשוטי בית.

עובדים בכל העולם, אבל ביחוד עשו את העבודה הזאת יפה במזרח, כמו שרואים אנחנו עבודה שלהם בבתי-נכות שבכל העולם.

נסיון. — בבצלאל עוד לא הספקנו להתחיל את העבודה הזאת, מפני חסר מקום, אבל כל ההכנות כבר נעשו וכל הלמודים הדרושים לזה כבר למדו.

פועלים. — פועלים יוצקים יש בא“י די — אלה שלמדו בביה”ס של הכי“ח, ירושלים ובבית מלאכת היציקה “שטין” ביפו וכדומה; וגם חרטים דרושים לעבודה הזאת, יש די בא”י. ומודילים יכולים להכין ע“י התלמידים של ביה”ס בצלאל. צריכים רק שאחד יקח את האיניציאטיבה לסדר בית-עבודה כזה.

חמר. — הפליז מתבל מתערובת נחושת עם 30% של צינק. הנחשת והבדיל של כלים שבורים פה יותר בזול מאשר בחו“ל, כי במזרח בכלל משתמשים הרבה בכלי נחשת, ולעשות מלכים שבורים עוד הפעם פחים, אין פבריקאות. עד עתה שלחו את השברים בחמר לחו”ל.

רכוש. — מכונות מיוחדות יקרות לעבודה הזאת — אין. ולסדר בתי עבודה בעד 10 – 20 אנשים די מן 500 -1000 פר'.

שוק. — להעבודה הזאת יש יתרון גדול אם היא עשויה כלי קדש בא"י. והרבה פעמים הציעו לפני התירים בעצמם שאכין להם סחורה כזאת.

 

יט. צעצועים יצוקים מצינק.    🔗

העבודה הזאת דומה בכל התנאים ליציקה של פליז, והעבודה בעצמה היא עוד יותר קלה ודורשת פחות כסף, רק נחוצים אמנים שיוכלו להכין המודיל, והדפוס מפליז. אמנים לזה יש לנו מהמורים של בצלאל.

שוק. — שוק יש לדברים האלה יותר גדול מאשר להראשונים, הם יעשו את הצעצועים באופן שיהיה להם אופי ארצישראלי ביבלי. — פה יש עבודה בעיקר בעד אנשים, אבל גם נשים יכולות לעבוד זה כמו עבודת בית.

 

כ. זכוכית.    🔗

אני מתכון לא לדברים גדולים של זכוכית כמו לוחות של חלונות, בקבוקים וכדומה, כי אם לכלים קטנים, כמו שעובדים באיטליה, איפה נותנים ערך להאמנות של העבודה הזאת, שתהיה דומה להזכוכית העתיקה שמוצאים כ“כ הרבה בא”י, ובהמוזיום של “בצלאל” יש מזה קבוצה (קולקציה) עשירה מאד.

נסיון. — בחברון עובדים הערבים את עבודת הזכוכית כמו מלאכת בית. ואף כי הם עובדים באופן היותר פרימיטיבי וגם היותר פראי, בכל זאת הם מוצאים מזה את פרנסתם.

חמר. — בא“י אין מאספים את שברי הזכוכית, כמו שעושים באירופה. ודי יהיה לאסוף אותם (כמו שעושים בחברון) כדי שיהיה חמר לעבודה בעד מאות אנשים. בחברון מוסיפים על שברי הזכוכית שמאספים, גם חול, הנמצא בא”י לרוב.

פועלים. — פועלים יהודים אינם עוסקים בעבודה הזאת; ע"כ צריכים לעשות כמו שעשו בבית העבודה לצדף של שטרויס: לקחת על זמן ידוע ערבי היודע את העבודה הזאת וליתן לו איזה נערים עברים שילמדו ממנו. — העבודה הזאת היא רק לאנשים.

שוק. — כבר עתה קונים, מלבד תושבי א"י, גם תירים את עבודת הזכוכית של חברון. ומי שמכיר את עבודת הזכוכית של ונציאה, שכבר רכשה לה שוק בכל העולם, הוא יבין, שאם תעלה בידינו לעבוד דברים יפים, גם לנו לא יחסר שוק.

רכוש. — מלבד תנור אין פה כמעט מכונות וכלי עבודה. החמר ג"כ לא ביוקר. מזה יוצא שהרכוש המסחרי הדרוש לזה הוא מצער.

 

כא. דפוס-אבן וצינקוגרפיה.    🔗

נסיון. — העבודה הראשונה כבר ישנה בא“י, איפה עובדים עבודות יותר פשוטות, ובבצלאל יש מחלקה של ליטוגרפיה, איפה עובדים עבודות יותר אמנותיות, אבל יש לנו רק מכבש (פרעס) לעשות עלים לנסיון, ומכונת-דפוס אין לנו. — העבודה השניה עד עתה איננה בא”י.³

פועלים. — פועלים בעד דפוס אבן יש ויהיו מתלמידי בצלאל, וגם אמן לרשמי המודילים — מהמורים של בצלאל. — בעד צינקוגרפיה אין פועלים בא“י.⁴ וצריך להביא אחד מחו”ל או, יותר טוב, לשלוח מפה לחו"ל אחד מתלמידי בצלאל כדי שישתלם במלאכה הזאת. פה העיקר הם הרשומים, ולאלה יש פועלים בבצלאל.

חמר. — ניר מחו“ל, כמו שכל הניר בא”י מביאים מחו"ל.

רכוש. — המכונות, אבנים⁵ וכדומה, צריך להביא הכל מחו"ל. סכום הכסף הדרוש תלוי בזה באיזה כמות חפצים לסדר. בעד ליטוגרפיה צריכים 10000 – 50000 פר‘; בעד צינקוגרפיה — משלשת עד עשרת אלפי פר’.

שוק. — מלבד עבודות נחוצות בעד הארץ, כמו מכשירי למוד וכדומה, יכולים לעשות בשביל התירים כרטיסים, מראות הארץ, אלבומים וכאלה. — בצינקוגרפיה — רק בעד הארץ, אבל יש צורך גדול לעשות פתוחים (קלישיות) בעד הדפסה מפרי למוד וכדומה.

 

כב. חתוך באסטמפה ופתוח.    🔗

העבודה הזאת דרושה בעיקר לא בפני עצמה, כי אם כעזר לעבודות אחרות, כמו עבודות כסף, נחשת וצינק, שעליהן דברתי למעלה, ועוד עבודות, שאדבר עליהן אח"כ.

נסיון. — בביה“ס בצלאל עסקנו בזה בשעות של עבודות מעשיות, וכבר כל העבודות שעשו במשך שלש שנים בבית המלאכה של בצלאל, איפה צריכים לאסטמפה, הזמינו בכל פעם את ה”אסטמפה" אצלנו.

פועלים. — לע“ע אין לחשוב על הרבה פועלים, אבל בית עבודה מאיזה פועלים יוכל להתקים אם תהיינה העבודות שהזכרתי למעלה. אמן ומעט פועלים יש מהמורה והתלמידים של ביה”ס שלמדו את העבודה הזאת בשעות של עבודות מעשיות.

חמר. — החמר לעבודה הזאת הוא: פלדה ופליז, שמביאים אותם מחו"ל, ופה העיקר העבודה, והחמר עולה רק בכסף מעט. שום מכונות אינן דרושות לעבודה הזאת. כל התכונה (איינריכטונג) בעד בית-העבודה, עד חמשה אנשים, תעלה לאיזה עשרות פר'. — רכוש וקרן-מסחרי אין צריך פה, כי כל העבודה היא רק הזמנות.

 

כג. חרט בכלי נשחת.    🔗

העבודה הזאת, כמו הקודמת, ג"כ היא בעיקר עבודת-עזר למלאכות אחרות שעושים פה; החרט מכין כלים בעד עבודת דמשק, בטיק, עבודת צרבת (אצונג) ומקשה מנחשת וכסף, ורק מעט יוכל לעשות כמו כלי בפני עצמו.

נסיון. — את העבודה הזאת סדרתי בבצלאל ועבדו אותה במשך שלש שנים והכינו כל הכלים שהיו צריכים לנו בעד בטיק ומקשה בכסף ובנחשת.

פועלים. — לע"ע אין צרך בהרבה פועלים, די רק 3–2. וכבר יש לנו אמן וגם פועלים.

רכוש. — כל המכונות והכלים הדרושים לזה, כבר ישנם בבצלאל⁶, ולפי שע"ז יש רק הזמנות, אין צריך לחשב כי אם רכוש קטן.

 

כד. גלונו-פלסטיק.    🔗

העבודה הזאת גם היא, כמו השתים הנזכרות באחרונה, משמשת בעיקר “עבודת עזר” למלאכות שיעשו בכסף (להזהיב), במקשה נחשת, בטיק, חטוב בשן ובאבן.

נסיון. — בבצלאל סדרתי את זה.

פועלים. — כמו שאמרתי, צריך שיהיה רק בית-עבודה קטן, 1 – 2 פועלים.

רכוש. — באיזה מאות פר' אפשר לסדר בית-עבודה יפה.

 

כה. לטוש אבנים.    🔗

העבודה הזאת ג"כ, כמו הנזכרות באחרונה, משמשת “עבודת עזר” לעבודות של כסף, נחשת ודמשק.

נסיון. — איזה חדשים קודם שמסרתי את בתי המלאכה עלה בידי לסדר שיעשו זה בבצלאל. מצאתי פועל אחד שעבד בקויקז ששם התעשיה הזאת מפתחת מאד ועובדים באבני אדמת-הארץ וגם באבנים אחרות בשביל פריז, והיא מעסיקה הרבה מאות אנשים.

בקוקז זה מסדר כמו עבודת בית ועובדים במכונת-יד, מה שכל פועל יכול לעשות לו בעצמו. סדרנו פה ג“כ בדיוק מכונה כזאת והייתי מרוצה מאד מהתוצאות, כי עלה לנו הרבה יותר בזול מאשר לקנות אבנים בחו”ל, וגם היה בזה מעלה שיכולנו להשתמש בהאבנים מפה שהקונים נותנים להם ערך יותר. לצערי א' אסתרמן הרס את ההתחלה הזאת כמו שעשה בדברים אחרים, ועתה אין עוד לא הפועל וגם אין ידוע איפה נשארה מכונת-היד ובכלי-העבודה האחרים שהכינותי.

פועלים. — ע"ז צריכים להביא פועל אחד מקויקז (עוסקים בזה שם גם יהודים), ובמשך הזמן ילמד גם פועלים אחרים מפה לעבודה הזאת.

רכוש. — כמו שאמרתי, כלי העבודה פשוטים, ואחרי שהחמר נמצא על המקום, ע"כ צריך רק כמאה פר' על 1 – 2 פועלים.

 

כו. קופסאות (שאכטעלן)    🔗

העבודה הזאת גם היא, כאלה הנזכרות באחרונה, עבודת-עזר למלאכות אחרות ויש לה מקום בעיקר אם יעשו את העבודות שהזכרתי למעלה. עושים קופסאות בעד כלי כסף, נחשת-דמשק, עבודות אבן ושן, וכדומה, ע“ז אין לנו לפי שעה לא נסיון, לא פועלים ולא אמן. אבל עד כמה שידוע לי, אם תמצא פה רק עבודה, ימצאו אמנים שיואילו לבא לא”י ולסדר עבודה כזאת; כי פעם אחת חפץ אמן אחד (שנפגשתי אתו בזמן התערוכה שעשיתי בחו"ל) לבא להתישב פה עם כלי העבודה שלו, אך אנכי לא יכלתי להבטיח לו הזמנות על 3000 פר' לשנה. הוא חשב שאם תהיינה לו הזמנות בטוחות על הסך הזה, שוה לו לבא, כי אז יש לו היכלת להשיג עוד עבודה.

 

כז. יציקה מגבס.    🔗

העבודה הזאת איננה בעד הרבה פועלים, כי אם בעד בית-עבודה אחד עד 5 פועלים, ובית-העבודה יוכל לקבל עבודה בעיקר בעד חלק ממיני המלאכות שהזכרי קודם; אבל גם יכולה להיות עבודה בפני עצמה: להכין קשוטים בעד בתים בחוץ ובפנים וחפצי-זכרון לתירים.

נסיון. — בבצלאל כל התלמידים שלמדו כיור למדו גם יציקה.

פועלים. — קושי למצא פועלים אין פה.

רכוש. — הגבס לפי הערך לא ביוקר ואם יתחילו להכין פה את החמר הזה (כי הלא אבני גבס יש בארץ הזאת), אז יהיה יותר בזול מאשר בכל המקומות.

 

כח. בד מצויר.    🔗

על כי מיני בד, פשוט, של צמר ושל משי, עושים ציורים בעזרת “בלַזנשינה”.

נסיון. — אחדים מתלמידי בצלאל עבדו את העבודה הזאת קודם המלחמה בקבוצה תחת השם “תמר”. הכינו תמונות ביבליות ארצישראליות ואנכי הבאתי את העבודה לתערוכה שעשיתי באמריקה ומצאה כן בעיני הקונים, וגם מכרתי הכל וקבלתי עוד הזמנות. מהתחלת המלחמה לא עבדו יותר, מפני חסר חמרים.

פועלים. — אחרי שפה העיקר הרשום, לא יחסר לנו לא אמנים ולא פועלים.

חמר. — הבד מובא מחו"ל וכן הצבעים.

רכוש. — בעד סדור בית-עבודה מאיזה אנשים, די למכונה ולכלי עבודה 200 – 250 פר'. ועל חמרים קרן סחורה — כמה שעולה חבר להכין סחורה על זמן ידוע, ושכר פועלים — זה תלוי כמה צריך להחזיק הסחורה עד המכירה.

שוק. — ירושלים תוכל להיות, בעונת התירים, שוק גדול על הסחורה הזאת. אבל, כמו שאמרתי, קנו אותה ממני באמריקה ובטח יקנו גם במקומות אחרים — זה תלוי אם בכלל יסדרו מכירה בעד כל העבודות האלה, כמו שאדבר ע“ז אח”כ.

 

כט. עבודת עור.    🔗

בעוד משתמשים למלאכת אמנות על שני אפנים: רושמים ומצירים במכונה צורבת (ברַנדמשינה) וגם עושים כולם בכלים כמעט דומים לאלה שמשתמשים למקשה נחשת וסטנצים. העבודה ממין הראשון עובדים בעיקר באמריקה והמין השני עובדים בעיקר בגרמניה. בזמן האחרון התחילו לעשות ממין השני ברוסיה, ששם יש עור טוב ובזול.

נסיון. — לצערי לא הספקתי לעשות התחלה עם העבודה הזאת בבצלאל, יען לא מצאתי אמן מומחה לזה. אבל הבאתי מאמריקה כלי עבודה בשבילה ויודעים אנחנו ב“תורה” ( Theorie ) איך לעשות, ואם יוציא ביה"ס איזה הוצאות על נסיון, אז אפשר לעשות הנסיון הראשון וללמד איזה תלמיד, שיש לו כשרון לציור ולכיור, לעבודה הזאת, ומעט מעט יוכל הדבר להתפתח.

פועלים. — בעבודה הזאת עובדים פועלים כמו פועלות. העיקר פה צריך לדעת רשום וכיור; ואם יהיה אמן, אז קל יהיה מאד להכין פועלים מתלמידי בצלאל, שהם כלם יודעים רשום וציור.

חמר. — העור שבארץ הזאת יוכל להיות טוב בעד העבודה והוא יותר בזול נגד המקח של עור ממקומות אחרים.

רכוש. — מכונות יקרות אין פה. לסדור כל בית-העבודה צריך 200–100 פר'. כסף להכין חמר ג“כ לא צריך, כי קונים לפי הצרך.; מלבד אם חפצים להכין סחורה בעד ה”סיזון" או לתערוכה — וזה תלוי כמה שמכינים.

שוק. — פה בא“י, לתירים, וגם בחו”ל; אבל העיקר צריך שהדברים יהיו עשויים ברשום מקורי ארצישראלי.

 

מה עלינו לעשות כדי להפיץ את העבודות האלה?    🔗

על השאלה הזאת יש לי רק תשובה אחת: שהעזר שלנו יהיה לא בסדר בתי מלאכה לעבודות האלה, כי אם בהכשרת המקום ובהכנת התנאים הדרושים למען אשר תוכל איניציאטיבה פרטית לעשות אותן. ולהכשיר המקום, צריכים 4 דברים שכל ממשלה אירופית עושה בארצה כדי להפיק אמנות ומלאכת אמנות:

א) להכין אמנים ופועלים טובים וסמלים אוריגינליים;

ב) לעזור ל“האיניציאטיבה הפרטית” למצא לה שוק פנימי וחצוני;

ג) להמציא להם היכלת להשיג את החמרים והמכונות לעבודה במחיר זול;

ד) הלואות על משכון של הסחורה בריבית קטנה;

1) איך להכין אמנים, פועלים וסמלים טובים?    🔗

אלה מכינים בכל מקום רק ע“י בתי הספר לאמנות ולמלאכת-אמנות. האמנות עוזרת לתת צורה יפה לכל הדבר, ולפי שזה בית ספר, שאיננו צריך ושאסור לו להרויח, ע”כ יוכל ללמד אמנים ופועלים שידעו היטב את העבודה, מה שלא יוכלו ללמד אצל בעל מלאכה, איפה בעל הבית צריך להרויח על חשבון הפועל. ואצלנו ימלא “בצלאל” את התפקיד הזה. כל האמנים והפועלים הטובים לעבודות שדברתי עליהן קודם, כלם למד אותם בצלאל ועוד אפשר להכין יותר בזמן שירגישו צרך בהם. ביה“ס בצלאל שם לו את המטרה הזאת לעיקר; ע”כ מכבר הוא מלמד לכל תלמידיו איזה מלאכה מעשית, וע“ז התלמיד נותן חצי יום. זה נחוץ לא רק למען אשר התלמיד בעל הכשרון, העתיד להיות אמן, לא יצטרך לעשות את אמנותו קרדום חפור בו, ויוכל להרויח לחמו ממלאכת אמנות, אלא גם יען כי זה יתן לו היכולת להשאר בא”י והוא יעזור להתפתחות המלאכה המעשית שבחר לו, ובזאת ישלם את חובתו לעמו שנתן לו היכלת ללמוד בביה“ס חנם. ובכלל שמנו לנו לחק בבצלאל: שיותר טוב להכין אמן מצוין במלאכת- אמנות מאשר להכין אמן בינוני באמנות טהורה. מלבד זה אנחנו עוסקים כל הזמן למצא מוטיבים אוריגינלים עברים וליצור מודילים טפוסיים ארצישראלים. ואנחנו נציג אותם ב”תערוכה תמידית“, שעליה עוד אדבר אח”כ, ונוציא אותם באלבומים, כמו שעושים בכל הממשלות; וזה יהיה לעזר להפועלים. בשעורי ערב שיש בבצלאל ילמדו להפועלים, למי שיש צרך בעבודתם, רשום, ציור וכיור, כמו שעושים בחו"ל בעד פועלים.

2) איך לעזור לאיניציאטיבה פרטית למצא לה שוק פנימי וחיצוני?    🔗

הנסיון של בית המלאכה בצלאל, וביחוד מן העת שנפרד ונהיה רק פירמה מסחרית (חברת מניות), הראה, שלא זה הדרך שאנחנו צריכים ללכת בה כדי להפיץ מלאכת אמנות בא“י. התוצאות המעציבות שנגלו מעת שמסרו אותו לחברת מניות: אבדן סכום גדול ותפוצת הפועלים עד שממאות אנשים נשארו רק כשתי עשיריות, — באו לא רק מפני שלקחו בתור מנהלים אנשים זרים לעבודה ואי-מוכשרים, אלא מפני סבה יותר עמוקה: הרחיקו את הטוב שיש בבית הספר: הרוח, האידיאל, האמנות ולמוד לפועלים, אף אם יש בזה הפסד בכסף, ולא נתנו מה שצריך להיות בדבר מעשי: איניציאטיבה פרטית שאין בה פקידים האוכלים ואינם עושים: הם עשו זה למוסד שממנו חיים רק פקידים — והתוצאות היו שנשארו בלא כסף, בלא אמנות ובלא פועלים. ובא לידי קריקטורה כזאת, שבבצלאל ששם לו למטרה לעזור להפיץ מלאכת בית של אמנות בא”י, מציק ורודף את המעטים שעשו זאת מעצמם ע"י קבוצות!!

אם בהתחלה היה בצלאל מוכרח, נגד רצוני, לעסוק גם במסחר, אחרי שלא היו עוד אנשים שיעשו זאת ע“י איניציאטיבה פרטית, אבל אח”כ, כאשר בצלאל עשה כבר עבודת הכנה גדולה: הכין מודילים, קנה לו שוק ושם, ע“י התערוכות הגדולות שסדרתי ושעלו לי בכ”כ יגיעות; מצאתי לו המקומות להשיג מהם חמרים טובים וזלים, והעיקר בבצלאל הכינו כבר פועלים היודעים את העבודה, מה שעלה לנו ביגיעה וכסף לא מעט (הלא שלמנו להם שכר גם בזמן שעוד לא ידעו לעבוד, רק לקלקל) והיו כבר אנשים אמנים שיכלו לעמוד בראש הקבוצות, — או באה כבר העת לעשות קבוצות, והתפקיד של בצלאל, כמו עבודה ומסחר, היה כבר נגמר בזמן הזה.⁷

ולו עשו כן לא היו מביאים לידי החרבן הגדול הזה, שלא רק אבדו כסף בבצלאל וכסף של בעלי המניות, אשר מעולם לא היה בבצלאל סכום גדול כזה, אלא גם אבדו את כל הפועלים והבאישו את השם הטוב של “בצלאל” בעיני הקהל.

תסלחו לי אם אינני נותן פה עובדות ומספרים — מה שיש בידי לתת —, כי לא זה המקום ולא עתה הזמן. יבוא היום ויודע לכם על אודות כל הדברים האלה ע“י מספרים ותעודות וגבית עדות, מה שעשו האדונים האלה מבצלאל… עתה כבר ישנם, חוץ מתחרים וצדף, 3 בתי עבודה שיצאו מבצלאל, שנים על חשבון עצמם — מלאכת דמשק ומשבצה — ואחת קבוצה קואופרטיבית — לעבודת כסף וזהב — קרוב לעשרים פועלים. המלחמה הפריעה שלא תהיינה קבוצות על כל העבודות, אבל תכף אחרי המלחמה נקוה כי יסדרו עוד בתי עבודה: חטוב בשן ובאבן וסטנצים, עבודת מקשה, עבודת מיניאטורה על חרסינה ואמאיל, עבודת רקמה, צרבת (אצונג), דפוס אבן, שטיחים, ועוד, וכלם יתאחדו תחת השם “בתי עבודה המאוחדים של בצלאל”. ואולם חובתנו קודם כל לעזור לאלה התקימו: הלא המה יהיו יסוד להגדיל את מספר הפועלים מן התושבים ומאלה שיבואו לא”י, ולהוסיף עוד עבודות שונות. ואלה הדברים אשר נוכל לעשות: א) להכין בירושלים “תערוכה תמידית” (מה שחשבתי עבר קודם המלחמה לעשות ורק המלחמה הפרועה). התערוכה הזאת תעזור להם למכור את העבודה להתירים הרבים הבאים לא“י ושהם לע”ע קונים מידי זרים. לזרים יש במרכז העיר חנויות עם פירמות ידועות ויש להם אנשי-ביניים שמביאים אליהם את התירים. רק בתערוכה יש הכח להטות את התירים שיראו את העבודות שלנו ויקנו. כאשר בניתי את הביתן בירושלים אצל שער יפו, ראיתי איך קשה להביא תירים ואיזה מלחמה קשה היתה לי עם בתי המסחר של הזרים שעמדו נגדנו. אבל בתערוכה ששם תהיה גם מלאכת אמנות, עוד בטרם יבואו התירים לא“י נשתדל שידעו מזה ע”י מאמרים בעתונות ומודעות, ותכף ברדתם מן האניה ביפו — שיראו את הפלקטים המצוירים, ואלה הפלקטים צריכים להיות נגד עיניהם בכל תחנה ותחנה ובירושלים בכל פינה. כך עושים בחו“ל בהצלחה וכך נעשה אנחנו וג”כ נצליח. — זה בנוגע ל“שוק פנימי”.

ב) שוק חיצוני. לעשות מזמן לזמן תערוכות בחו“ל כמו שעשיתי אנכי “תערוכת מבצלאל”, שבהן מכרתי כ”כ הרבה עבודה, גם הרוב ממה שעשו הפועלים בבצלאל ושיצאו לרשות עצמם, וגם עבודות התלמידים, והשגתי כ"כ הזמנות ועשיתי שם לבצלאל, מה שבעלי פירמות אחרות לא ישיגו גם במאות אלפים פר'.

ג) לסדר קרן מסחרי. בזמן הראשון די באיש אחד פקיד מבנק או משרד א“י, אבל בעל כשרון ואיש רוח שיבין את תפקידו; שהוא יעסוק בשני דברים: להודע איפה נמצאים חמרי עבודה הצריכים לנו במחיר יותר זול ויותר טובים; ולבקש שוקים בעד העבודה שיעשו פה. חושב אנכי למותר לכתוב ע”ז ביתר פרטיות, כי הן זה לא דבר חדש ובכל מדינה ומדינה וגם בכל עיר של תעשיה נמצאים משרדים כאלה הנקראים “לשכת המסחר” וגם מאחדים יחד עם ה“לשכה” תערוכות, תחת השם “הַנְדֶלִסמוּזֵיאום”, בעד חמרים ועבודה במזרח.

3) איך למצא היכלת להשיג החמרים וכו' במחיר זול?    🔗

את הנסיון הזה כבר עשיתי בבצלאל. בתערוכות שסדרתי באירופה השתדלתי למצא איפה החמרים וכו' יותר בזול ויותר טובים ואח“כ הביאו לי איזה מהם, כמו כסף וצמר, ע”י הפלשתינה-בנק שלנו. זה נתן לנו היכלת להשיג הדרוש לנו בהוצאות לא גדולות: הנה לקחו רק אחוז קטן, ולא היה לי צרך להכנס בקפיטלים, כי החמרים היו אצלם ואנכי שלמתי רק בעד כמות של חמרים לפי הצורך. מובן, כי באופן כזה יכולים להביא כל החמרים וגם המכונות הדרושות. ואם זה לא נכנס בחוג העבודה של אנגלו-פלשתינה-בנק, יוכל לעשות זאת המוסד שאני חפץ להציע הלאה בעד יסוד “קפת-מלוה” בריבית קטנה.

4) הלואות בריבית קטנה.    🔗

כמדומה לי שבזה יוכל לעסוק האנגלו-פלשתינה בנק שלנו. אבל נחוץ לנו ליסד “קפת-מלוה” בעד פועלים של עבודת-בית ברבית-קטנה ויוכל להיות, אם צריך, שיחובר זה המוסד אל הבנק; כי בלא זה אין יכולת לעשות שום תעשיה שיהיה לה האופי של עבודה-מסחרית ולא של צדקה, ואני מציע להשתמש בהכסף שיושב מן ההלואות על משכנות שנעשו בועד הסיוע ובועד המאוחד, לעשות התחלה ליסוד קפה כזאת. ובטוח אנכי כי “כאשר יעבור זעם”, אז אחינו שבאמריקה הדואגים להיטיב את המצב בכל הארצות שסבלו מהמלחמה, יעזרו גם לנו בא“י אם יראו שאנחנו עשינו התחלה של קפת-מלוה. קפת המלוה נותנת הלואות רק על משכון הסחורה, מן 50% עד 80% של מחיר הסחורה, וג”כ תלוה לקנית מכונות לשלם במשך איזה שנים כמו שעשוה כל בית מסחר של מכונות התפירה “זינגר”. והיא לא צריכה לשים את הסחורה בתיבות סגורות במחסן שלה כי אם תציג אותה ב“תערוכה תמידית” של ביה“ס בצלאל שהזכרתי למעלה, עם ערבות של בית הספר ותתן את הסחורה בהשאלה בשביל תערוכות שתעשינה בחו”ל ע"י בית הספר.

הפרינציפ של קפת-המלוה צריך להיות לא צדקה כי-אם לעזור לעבודות, אבל רק לעבודות עבריות, מה שבנק אחר לא יוכל לעשות לו לחק. והריוח של הבנק צריך להיות לא העיקר איזה אחוזים יותר, כי אם נתינת יכלת עבודה לאיזה מאות אנשים יותר.

בעד שסדרתי את התערוכות האחרונות באמריקה, עשיתי תעמולה בעד יסוד קפת-מלוה לפועלים, כמו זאת שאני מציע עתה, ופגשתי באותו רצון מכל הצדדים. על המחברת הקטנה שהוצאתי באנגלית (שאני מצרף פה את תרגומה) ואשר בה אנכי מציע ליצור קרן של ששים אלף דולר, מצאתי בזמן קצר אנשים שהבטיחו כבר את חצי הסכום הזה, והאדונים יעקב שיף ויוליוס רוזנולד הבטיחו (מלבד שכל אחד חתם תכף על 5000 פר' שאם יעלה בידי הדבר הזה, והעיקר אם יתנו הציונים, יתנו הם עוד את הנותר, אם יחסר. פה אין המקום לספר מדוע לא יצאה הצעתי אל הפועל, אבל זאת אוכל לאמר שלא היה זה באשמתי ולא באשמת היהודים האמריקנים, ועד יש לי היכלת לעשות זאת אם רק יהיו הזמן והתנאים יותר מוכשרים.

 

נוספות    🔗

א) מה שהאמריקנים יכולים לעשות בשביל בצלאל (מתורגם מאנגלית)

אל היהודים שבאמריקה:

התוצאות הטובות מאד שהושגו ע“י הצגת עבודות בצלאל בתערוכות בנוירק, בלטימור, טשיקגו, סט. לואי וצינצינטי, והסוחרים הרבים שהביעו לי את חפצם לבא בברית מסחר ועסקים עם בצלאל, הביאו בלבי את ההכרה, שיש יכלת למכור בארצות הברית באמריקה מפרי עבודתנו די תת חיים של פרנסה, חיים של כבוד, לאלפי משפחות, תחת אשר עתה הם כמעט מתמוגגים ברעב, מצב שבא לרגל ה”חלוקה" המבישה.

המכשול העומד לשטן על דרך הצלחת בצלאל, הוא חסרון הון-העסק, הדרוש לקנית חמר חי באירופה ולשילום שער העבודה עד שימכרו הסחורות בארצות הברית.

ע"כ אני פונה בזה אל כל האנשים הנכלמים מן המצב הרע שירושלים עירנו העתיקה נתונה בו; אל כל אלה שיש בלבם רגשי רחמים על אחינו היושבים בעיר הזאת והנושאים נפשם לחיות מיגיע כפיהם, ולכל אלה המבינים את כל גדל הכבוד והיקר שבצלאל יוכל לתת לעם ישראל, — בבקשה שיקראו בתשומת לב את התכנית הערוכה בזה ליצירת קרן בתור קרדיט בתנאים נוחים בשביל בצלאל, ושיתנו את ידם לעזור להוצאת הדבר הזה לפועל.

מספר אנשים גדולים ונכבדים מבלטימור, טשיקגו, סט. לואי וסינסינטי, קבלו ברצון את הרעיון היסודי של התכנית הזאת והבטיחו להמציא את חצי המספר של החותמים, אם היהודים היושבים בנוירק ימציאו את החצי האחר.

פרופיסור בוריס שץ,

המיסד והמנהל של

בצלאל.

נוירק 1914

 

התכנית    🔗

ועד זמני יסודר, אשר יאסוף חותמים על קרן של ששים אלף דולר. הקרן הזאת תחלק לשש מאות מניות, של מאה מאה דולר. והיא תהיה ההון המורשה (אויטוריזירם) של הועד האמריקני “בצלאל”.

בעד החתימה, על כל חותם לתת במזומן, כפקדון, 25 ד' לכל מניה שיחתום עליה. 75 דולר הנותרים ישולמו בעת הוצאת תעודת-הקבלה של הון המניות. כל החתימות נעשות על תנאי שחצי הון המניות, לאמר: שלשים אלף דולר, יהיה נחתם לכל המאוחר עד יום 1 אקטובר 1914. ואם הסך הזה לא יושג בחתימות עד⁸ הזמן ההוא, אז יושב הכסף שניתן בעד החתימה, בתור פקדונות, אל החותמים.

הכסף שישולם בעד קנית המניות, ינתן למשמרת, ע"י הגזבר של הועד הזמני, אל בנק נודע לשם, אשר יראה לו הועד הזמני, עד אשר יתחיל הועד האמריקני “בצלאל” לעשות מעשהו. ואחרי כן ינתן הכסף הזה באוצר “אנגלו-פלשתינה בנק”, בירושלים אשר ימנה לשומר ( Depositar ) על הקן הזאת ועליו יהיה לשלם להועד האמריקני “בצלאל” רבית של 4% לשנה על כל הסכום שימסר לו מאת הועד האמריקני “בצלאל” לכל משך זמן החוזה שיעשה בין הועד הזה ובין הבנק.

האנגלו-פלשתינה בנק בתור שמור של הקרן אשר להועד האמריקני “בצלאל” ילוה את “בצלאל” פעם בפעם בסכומי כסף מן הקרן הזאת, כנגד ערבונות, שיכתוב “בצלאל” על שמו (של הבנק), לטובת הועד האמריקני “בצלאל”. הערבונות האלה יהיו: אם חמר חי או סחורה הנעבדת בבצלאל או עבודה גמורה של בצלאל. “בצלאל” יסדר בכל שנה תערוכות בארצות הברית, עד שתהיה היכלת לכונן שוקים קבועים בארצות הברית. הועד האמריקני “בצלאל” ישים עינו על הסדרים ועל דרכי המסחר והמעשה של התערוכות האלה, במטרה להשתדל להפצת הסחורות בקהל רב יותר מאשר להשיג מהן בצע כסף רב יותר מן הראוי. הועד האמריקני “בצלאל” יקבל 10% מן הריוח הנקי שיושג ע"י התערוכות אשר יציגו בארצות הברית.

ולמען אשר יבטיח לו “בצלאל” מצב-כספי איתן, יניח לו למשמרת שנה שנה משנת 1915 והלאה, סכום כסף שיעלה לעשרה⁹ אחוזים מן הערך הממוצא של ההלואות שילוה אותו הועד האמריקני “בצלאל” ע"י אנגלו-פלשתינה בנק. וככה יאסף במשך עשר שנים בערך, מהריוח של “בצלאל”, סכום כסף שיוכל לבא במקום הסכום שהועד האמריקני “בצלאל” ממציא למוסד הזה. הועד האמריקני “בצלאל” יהיה בטוח כי ישתמשו בכספו באופן הראוי והנכון, אחרי שאנגלו-פלשתינה בנק יהיה המשגיח על זה. הבנק הזה נחשב בעיני הקהל כמוכשר לנהל (פערוואלטען) פקדון כזה: המנהלים שלו בקיאים בתנאי המקום, וריוח הבנק יהיה ההבדל שבין הרבית שישלם לו “בצלאל” בעד ההלואות שיעשה לו ובין הרבית שישלם הוא, הבנק, להועד האמריקני “בצלאל”.

במשלח העבודות לתערוכת באמריקה, ישלח הבנק את הסחורה על שם הועד האמריקני “בצלאל”, והוא נעשה לשומר לסחורות האלה, והן תהיינה לו כערבון בידו, מיום עזבן את הבנק עד המכרן בארצות הברית. יתר הפרטים של התכנית הזאת, יעובדו ע"י הנהלת הועד האמריקני “בצלאל”.

 

ב) מכתבים.    🔗

בלטימור, 10 פבר 1914.

פרופיסור שץ יקירי,

האדונים אשר היו על האספה בביתי לשמוע את הדו"ח שלך על מצב בצלאל, מלאו את ידי לכתוב לך את הדברים הבאים בזה.

היו שם האדונים ויליאם לוי ויוליוס לוי מן הפירמה מ. ט. לוי ובנו, א' זיגמונד ב. זוניבורן, מן הפירמה הנרי זוניבורן ובנו, א' אלבט ברני מן הפירמה יצחק המבורגר ובנו, דר' פרדיננד ש זוניבורן, מן הפירמה ל. זוניבורן ושותפו, א' שמעון דלסהימר, הנשיא של חברת העתונות בבלטימור, א' אליהו פרנק, מאגדת עורכי-הדין של בלטימור ונשיא הקלוב של העיר, יעקב מ. משה, מי שהיה שופט, האמן אפרים קייזר, ואחרים. אחרי ויכוח ארוך בנוגע לעיניני בצלאל, באו לידי הכרה, כי הקושי בצלאל סובל ממנו הוא חסון קרדיט, אשר בו יוכלו לקנות חמר חי במדה מספקת למען הבטיח את העבודה התמידית במוסד הזה. מצאו, כי הדרך היותר נכונה היא, לאסוף ע“י חתימות קרן של חמישים או ששים אלף דולר בצורת חברה אמריקנית על בסיס מסחרי הכסף יושם באנגלו-פלשתינה בנק, אחר שיגמרו עם הבנק הזה שישלם רבית 4% לשנה ושישיב את הקרן עד 15 שנה. הקרן הזאת תשמש להרחיב את הקרדיט של בצלאל בעד הכסף המפקד, ובצלאל ישלם בעד השתמשותו בכסף 5% רבית. גם חשבו לנחוץ שיהיה משלח או בא-כח אמריקני אשר לא רק יכין ויסד ויעזר על ידי הפרופיסור שץ בתערוכות השנתיות ובמכירת עבודות בצלאל באמריקה, כי אם גם יראה וישגיח, ע”י בקורים שיעשה במוסד הזה, אשר המהלך המסחרי של המוסד יתנהל על פי הדברים שהסכימו עליהם. וכן מצאו לנכון שישתמשו בסכומים מן הקרן הזאת כפי שיהיה דרוש בארץ הזאת, כדי לשלם חובות, וכו'.

ואם התכנית הזאת תמצא הסכמת בני הערים האחרות, אז אוכל להודיע בשם האדונים הנזכרים למעלה, כי בלטימור תהיה נכונה לתת חלקה לסך חמשים או ששים אלף דולר הדרושים.

שלך בכל לב,

הרי פרידנולד.

סט. לואי, 3 מרץ 1914

אל האדון פרופיסור שץ

בסינסינטי.

אדוני הנכבד מאד,

התענינתי מאד בהתכנית אשר שמת לפני לסדר חברה אשר תמציא את ההון הדרוש לבצלאל.

לפי מה שאנכי מבין, צריכים לאסוף חתימות על הקרן של החברה הזאת, בערים הגדולות אשר בארצנו.

כפי שאני יודע ומכיר את תכונת-הרוח ואת הנדיבות של אחב“י אשר בעיר הזאת, אני בטוח כי יכולים לסמוך עליהם שימלאו את חובתם בשלמות למפעל שהוא כ”כ נכבד בערכו ובתוצאותיו, כמו בית ספר “בצלאל”.

כשיגיע¹⁰ הזמן לפעול ולעשות בענין הזה, אז אשתדל שתקרא פה אספה של אנשים ההולכים בראש כל דבר גדול כזה ואשר בטח ישיתו ידם לעבוד ולפעול יחד עם היהודים אשר בערים אחרות, למען הוציא אל הפועל את הענין שאדוני עוסק בו.

בכבוד רב,

יעקב פורטה.

הגזבר הראשי של כל חברות “בני ברית” באמריקה.

סינסינטי, 13 מרץ 1914

לכבוד הפרופיסור ב. שץ.

פרופיסור נכבד,

בענין האספה שהיתה היום¹¹ על אודות השאלה להמציא את ההון הדרוש להתפתחות ולהתקדמות הענינים של ביה"ס בצלאל, אני מרגיש כי אוכל להבטיחך בצדק, כי כשיגיע הדבר למצב התפתחות יותר ברור, יהיו האדונים אשר בעיר הזאת, נכונים, כפעם בפעם, לתת חלקם בשלמות.

בכבוד

פליקס קוהן

ראש ועד המועצה של אנשי המסחר.