רקע
חיים נחמן ביאליק
לַמְנַצֵּחַ עַל-הַמְּחוֹלוֹת
mנחלת הכלל [?]
tשירה

מֻפִּים וְחֻפִּים! הַכּוּ בַתֻּפִּים!

מִלֲלַי, גִּלֲלַי! חָלִיל אֶל-פִּיכֶם!

נַסְּרוּ, כִּנּוֹרוֹת, מֵיתְרֵיכֶם הַמְרֻפִּים!

קוֹל אוֹמֵר: חֲזָק! יָבֹא שֵׁד בַּאֲבִיכֶם!

(מעין שיר עם)

לֹא-בָשָׂר, לֹא-דָגָה, לֹא-חַלָּה, לֹא-לָחֶם –

וּמָה כָּל-הַדְּאָגָה? – הַיָּד עַל-הַשָּׁכֶם!


יֵשׁ אֵל בַּשָּׁמַיִם, וְהוּא הַכֹּל יָכֹל,

לִשְׁמוֹ נָרִים רֶגֶל, נַגְבִּירָה הַמָּחוֹל!


וַחֲמַת כָּל-נַפְשֵׁנוּ, לִבֵּנוּ הַבּוֹעֵר,

תִּשָּׁפֵךְ כַּיּוֹם בִּמְחוֹלֵנוּ הַסּוֹעֵר.


וְעָלָה הַמָּחוֹל בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים

לְהַחֲרִיד הָאָרֶץ וּלְהַרְגִּיז הַשְּׁחָקִים.

מֻפִּים וְחֻפִּים…

לֹא-דְבַשׁ וְלֹא-חָלָב, לֹא-טִפָּה שֶׁל-יַיִן –

אַךְ-כּוֹס הַתַּרְעֵלָה הֵן מְלֵאָה עֲדַיִן.


אַל-תֶּחֱרַד הַזְּרוֹעַ – בְּשַׁאֲגַת “לְחַיִּים”

עַד-תֻּמָּהּ גְּמָאוּהָ – וְדַלְיוּ שׁוֹקַיִם!


וְהָלַךְ וְחָזַק וְגָבַר מְחוֹלְכֶם,

וּפְנֵיכֶם הַצְהִילוּ וְצַהֲלוּ קוֹלְכֶם,


וְאַל-יֵדַע אוֹיִבְכֶם וְאַל-יֵדַע אוֹהַבְכֶם

אֶת-כָּל-הַמִּתְחוֹלֵל בְּקֶרֶב לְבַבְכֶם!

מֻפִּים וְחֻפִּים…

לֹא-כְתֹנֶת, לֹא-נַעַל, לֹא-בֶגֶד וּמְכַסָּה –

מָה-רַעַשׁ? – אֵין רָע! מַרְבֶּה כְסוּת – מַרְבֶּה מַשָּׂא!


עֵירֻמִּים וִיחֵפִים, כַּנְּשָׁרִים נֵקַלָּה,

נִתְנַשֵּׂא לְמַעְלָה, לְמַעְלָה, לְמַעְלָה!


נָעוּפָה בְּסוּפָה, נַעְבְּרָה בִסְעָרָה

מִמַּעַל לְיַמִּים שֶׁל-פְּגָעִים וְצָרָה.


בַּנְעָלִים, בְּלֹא-נְעָלִים, הַאֵין הַכֹּל אַחַת?

אִם-כֹּה וְאִם-כֹּה – סוֹף כָּל-מָחוֹל לַשַּׁחַת!

מֻפִּים וְחֻפִּים…

לֹא-אָח וְלֹא-קָרוֹב, לֹא-דוֹד וְלֹא-גוֹאֵל –

עַל-מִי אַתָּה נִשְׁעָן? מִמִּי אַתָּה שׁוֹאֵל?


נִתְלַכְּדָה-נָּא יַחַד, אִישׁ בְּאָחִיו יִתְמַזָּג –

חֲזַק וַחֲזַק וַחֲזַק וְנִתְחַזָּק!


וִיהִי עֵרֶב אֶחָד: רַגְלַיִם, סַנְדַּלִּים,

וְשֵׂיבַת הַזְּקָנִים וּשְׁחֹר הַתַּלְתַּלִּים.


וְיִסֹּב הַגַּלְגַּל, בְּלִי-סוֹף וּבְלִי-תְחִלָּה,

גַּם-יָשָׁר וְגַם-הָפוּךְ וְחָזַר חֲלִילָה.

מֻפִּים וְחֻפִּים…

לֹא-נַחֲלַת אֲחֻזָּה, לֹא-גַג וְצֵל קוֹרָה –

וּמַה כָּל-הַחֲרָדָה? וּמַה כָּל-הַמּוֹרָא?


הָאָרֶץ רְחָבָה, וְאַרְבַּע לָהּ רוּחוֹת –

וּבָרוּךְ שֶׁהִמְצִיא לְעַמּוֹ מְנוּחוֹת!


וּבָרוּךְ שֶׁבָּרָא אֶת-גַּג הָרָקִיעַ,

וּלְנֵר לָנוּ – שִׁמְשׁוֹ עַל-מַסְמֵר הוֹקִיעַ;


וּבָרוּךְ עַל-שְׁאָר כָּל-טוֹבוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת –

הַלְלוּיָהּ בַּחֲצוֹצְרוֹת, הַלְלוּיָהּ בִּמְחוֹלוֹת!

.מֻפִּים וְחֻפִּים..

לֹא-הוֹד, לֹא-יְסוֹד, לֹא-תִפְאֶרֶת וּתְהִלָּה,

הֲנִסְתְּמוּ כָל-הַצִּנּוֹרוֹת? – חָלִילָה!


שׁוֹמְרֵנוּ לֹא-יִישַׁן, לֹא-יִשְׁכַּח עֲנָוָיו,

וִיפַרְנֵס אוֹתָנוּ כְּעוֹרְבָיו וּכְלָבָיו.


וַאֲנַחְנוּ בְּכִרְכּוּר כִּרְכּוּרִים וּבְשִׁירָה

נְתַקֵּן כָּל-מַה-שֶּׁפָּגַמְנוּ בִסְפִירָה.


וִיהִי מְחוֹל הַמָּוֶת וְשִׁירַת הַפְּגָעִים

כַּפָּרָה גְמוּרָה לְכָל-הַחֲטָאִים.

.מֻפִּים וְחֻפִּים..

לֹא-דִין וְלֹא-רַחֲמִים, לֹא-נָקָם וְשִׁלֵּם –

וְלָמָּה תַחֲרִישׁוּ? – פֶּה שִׂימוּ לְאִלֵּם!


פֶּה שִׂימוּ לָרֶגֶל וְיִז לַהַב קִצְפָּהּ –

וְתַגִּיד חֲמַסְכֶם לְאַבְנֵי הָרִצְפָּה!


וְהָיָה מְחוֹלְכֶם מְחוֹל עִוְעִים וּגְבוּרָה,

לְהַצִּית אֶת-כָּל-סְבִיבוֹתֵיכֶם כַּמְּדוּרָה.


וּבְסוּפַת הַמָּחוֹל וּבְנַהַם הַזְּמִירוֹת –

יְנֻפְּצוּ רָאשֵׁיכֶם אֶל-אַבְנֵי הַקִּירוֹת.


מֻפִּים וְחֻפִּים! הַכּוּ בַתֻּפִּים!

מִלֲלַי, גִּלֲלַי! חָלִיל אֶל-פִּיכֶם!

נַסְּרוּ, כִּנּוֹרוֹת, מֵיתְרֵיכֶם הַמְרֻפִּים!

קוֹל אוֹמֵר: חֲזָק! תִּפַּח רוּחַ אֲבִיכֶם!


אב, תרע"ה, ביער מאלין.

המלצות קוראים
תגיות