רקע
חיים נחמן ביאליק
הַגְּדִי בְּבֵית הַמְלַמֵּד
mנחלת הכלל [?]
tשירה

אָלֶף, בֵּית, גִּימֶל, דָּלֶת –

מִי זֶה בָּא בְּסַף הַדֶּלֶת?


הֵא, וָו, זַיִן, חֵית –

גִּדְיִי? – מַה-לּוֹ פֹּה כָּעֵת?


גִּדְיִי בָּא אֵלַי בְּטַעֲנָה:

חוּס נָא, רַחֵם-נָא, הוֹשַׁע-נָא!


כְּבָר גָּדַלְתִּי, בָּרוּךְ הַשֵּׁם,

וְטֶרֶם אֵדַע צוּרַת מֵם,


אוֹיָה לִי, כִּי יָתוֹם אָנִי,

עוֹד מְעַט וְצִמְּחָה זְקָנִי.


עוֹד מְעַט וְצִמְּחוּ קְרָנָי –

וְעַתָּה אֵיכָה אֶשָּׂא פָּנַי?


עַל-כֵּן בָּאתִי: רַחֵם, חֹן,

קוּם לַמְּדֵנִי שְׂפַת הַצֹּאן.


הָמָה לִבִּי לוֹ וָאֶקַּח

אֶת-הַגְּדִי לְלַמְּדוֹ לֶקַח.


טֵית, יוּד, כָּף, לָמֶד,

הָבָה אֶהְיֶה לְךָ לִמְלַמֵּד.


גְּשָׁה אֵלַי וּשְׁבָה עַל בִּרְכִּי,

וְשָׁנִיתִי לְךָ אֶת פִּרְקִי.


שֵׁב וְהִתְבּוֹנֵן, רְאֵה מַה-זֶּה:

מֵם וְסֶגֹל – כְּלוֹמַר: מֶה.


מֵם סְגוּלָה, מֵם סְגוּלָה –

זוֹהִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה.


קְרָא, אַל תַּחֲשׂךְ, קְרָא בְּפֶה,

שְׁנֵה וְשַׁלֵּשׁ: מֶה, מֶה, מֶה.


מֶה בַּיּוֹם וּמֶה בַּלַיְלָה,

מֶה לְמַטָּה, מֶה לְמַעְלָה.


“מֶה” – בְּפַזֵּר וּבְשַׁלְשֶׁלֶת –

לָמָּה תַּבִּיט אֶל הַדֶּלֶת?!


עַתָּה שֵׁב וַחֲזֹר חֲלִילָה,

אוֹת בְּאוֹת וּמִלָּה בְּמִלָּה.


“מֶה-מֶה-מֶה” לְשׁוֹנְךָ תָּרֹן

כָּל הַיּוֹם בְּפֶה וּבְגָרוֹן.


כָּכָה לָמַד לוֹ הַגְּדִי

צֵרוּף אוֹתִיּוֹת מִפִּי.


לָמַד, רָם וַיְהִי לְתַיִש,

קַרְנָיו בַּרְזֶל, מִצְחוֹ שַׁיִשׁ.


וּבְהִתְהַלְּכוֹ בְּרֹאש עֲדָרִים

מַרְאִים בְּאֶצְבַּע: עוֹקֵר הָרִים!


זְקָנוֹ מְגֻדָּל, פִּרְקוֹ נָאֶה –

וּבְתַלְמִידִי זֶה אֶתְגָּאֶה.


תַּעֲמֹד זְכוּתִי לִי לְמָגֵן

כִּי הֶעֱמַדְתִּי תַּלְמִיד הָגֵן.


נֶפֶשׁ אִלְּמָה חָכְמַת-מֶה-לָהּ

נִתַּן פֶּה לָהּ, אָמֵן סֶלָה.


המלצות קוראים
תגיות