הרכב הועדה המלכותית / משה בילינסון

הרכּב הועדה [המלכוּתית] מעיד, כּי ארץ-ישׂראל היא בּעיני ממשלת המנדט קוֹדם כּל בּעיה קוֹלוֹניאלית, המשוּלבת בּמסכת המזרח של האימפּריה הבּריטית, וּלפיכך כּשיוֹצאים לבקש אנשים בּני-סמך הראוּיים לדוּן בּסוּגיה זוֹ וּלהוֹציא את משפּתם על אָפיוֹ של המשטר הארצישׂראלי ועל התנהגוּת האַדמיניסטרציה הארצישׂראלית, מבקשים אוֹתם קוֹדם כּל בּחוּגי השירוּת הקוֹלוֹניאלי.

התפיסה הזאת של ממשלת המנדט אינה מנבּאה טוֹבוֹת.

טיפּה מרה להערכת הועדה הוֹסיף קוֹלוֹנל ודג’ווּד, שהעיר כּי ראש הועדה ידוּע בּאנגליה כּאיש בּעל נטיוֹת פּרוֹ-מוּסלמיוֹת. מזכּיר המוֹשבוֹת לא כּפר בּציוּן זה – הוּא רק התקוֹמם אל הדעה כּאילוּ בּגלל נטיוֹת אלה נתמנה לוֹרד פּיל. ואת שאלתוֹ השניה של וג’ווּד – מדוּע לא הוּכנסוּ לועדה צירי הפּרלמנט – לא הבין כּנראה מזכּיר המוֹשבוֹת אוֹ לא רצה להבינה. הוּא תפס אוֹתה כּשאלה בּודאי אחרת: כּלוּם לא בּין אנשי הציבּוּר היוּ צריכים לחפּשׂ אוֹתוֹ רוֹחב-דעת, אוֹתוֹ אוֹפק אנוֹשי-חברתי, אוֹתה אי-תלוּת בּיחסים אישיים, בּקשרים משׂרדיים וּבמשפּטים קדוּמים של כַּת, שהם תנאי מוּקדם לתפיסת הבּעיה הארצישׂראלית וּלשיפּוּט אוֹבּיֶקטיבי על התנהגוּת האַדמיניסטרציה ועל המשטר הארצישׂראלי?

השאלה הזאת בּעינה עוֹמדת.

סמכוּת הועדה המלכוּתית – אין לתאר רחבה ממנה. קיוּם המנדט איננוּ בּתוֹך הסמכות הזאת – ואין הפתעה בּדבר. אך למעשׂה, זאת היא ההגבּלה היחידה. כּי כּל תוֹכן אפשר להכניס בּ“חקירת דרכי הגשמתוֹ של המנדט בּיחס להתחַיבוּיוֹת כּלפּי הערבים וכּלפּי היהוּדים” וּב“בירוּר אם לאוֹר פּירוּש נכוֹן של המנדט יש ליהוּדים אוֹ לערבים קוּבלנוֹת חוּקיוֹת על דרכי הגשמת המנדט”. זהוּ – דרכי הגשמתוֹ של המנדט, פּירוּש נכוֹן של המנדט, קוּבלנוֹת חוּקיוֹת, וּכסיוּם החקירה והבּירוּר: “הגשת הצעוֹת לסילוּק הקוּבלנוֹת ולמניעת הישָנוּתן” – זהוּ בּשבילנוּ המנדט הארצישׂראלי בּממשיוּתוֹ, בּחייו. מחוּץ לסמכוּת זאת נשארים רק: עמדת אנגליה בּארץ-ישׂראל והגדרוֹת מילוּליוֹת על זכוּיוֹת היהוּדים. שוּם גוּף פּוֹליטי – ועדת חקירה, מוּמחה להתישבוּת, ועדת המנדטים של חבר-הלאוּמים, אפילוּ הקַבּינֶט האנגלי כּשישב בּתקוּפת “הספר הלבן” לפּספילד, ואיגרת מקדוֹנלד – לא ניתנוּ לוֹ עדיין סמכוּיוֹת כּה רחבוֹת. בּודאי: היוּ ועדוֹת אשר עברוּ על סמכוּיוֹתיהן המצוּמצמוֹת (ועדת שאוּ), אך למפרע לא ניתנוּ אף פּעם בּרוֹחב-יד כּזה.

איננוּ יוֹדעים מה תהיה התפּתחוּת הענינים בּועדה המלכוּתית, אך זאת עלינוּ לדעת: אם תרצה בּכך, לא תימָנע – מצד סמכוּתה – לעשוֹת רֶביזיה נוֹקבת של יסוֹדוֹת עבוֹדתנוּ וּמפעלנוּ, לקבּוֹע לנוּ תחוּמים.

עצם מינוּי הועדה לאחר חוֹדשי המהוּמוֹת והרציחוֹת והעיקרוֹת בּא כּויתוּר למנהיגוּת הערבית. יש רוֹאים את מקוֹר הועדה בּהצעת הלוֹרד ליטוֹן. אך לא הרי ועדה זוֹ כּהרי אוֹתה הועדה, אשר עליה דיבּרוּ בּפּרלמנט האנגלי בּזמן הויכּוּח על המוֹעצה המחוֹקקת. תפקידה של הועדה שהוּצעה אז היה לחקוֹר אם אמנם ישנוֹ צוֹרך, כּדעת ממשלת הארץ, בּהקמת המוֹעצה. ואילוּ תפקידה של הועדה העוֹמדת בּשוּרה אחת עם הצעת המוֹעצה המחוֹקקת, עם הצעת המשלחת הערבית ללוֹנדוֹן. תעוּדתה: לתת דבר-מה לערבים, להרגיעם, לרכּוֹש את אמוּנם. כּלוּם אין דבר זה מחייב?

והן כּך הוּצגה הועדה בּמשך החדשיים האחרוֹנים על-ידי מזכּיר המוֹשבוֹת, על-ידי הנציב העליוֹן, על-ידי כּל אנשי השלטוֹן בּארץ, על-ידי כּרוּזי הממשלה. כּוּלם אמרוּ בּסגנוֹן אחד: תפסיקוּ את המהוּמוֹת, תירגעוּ, תחדלוּ ממעשׂי אַלָמוּת ¹, ואז תבוֹא הועדה, הועדה המלכוּתית האדירה הזאת, והיא תברר הכּל, היא תחליט הכּל. הצגה זאת של הועדה, כּאילוּ עליה למלא תפקיד, אשר אוֹתוֹ קיווּ המוֹרדים להשׂיג על-ידי המהוּמוֹת – כּלוּם איננה מחייבת?

עוֹד טרם התחילה הועדה בּעבוֹדתה, עוֹד טרם נקבּע מוֹעד בּוֹאה לארץ, וּכבר מבררת העתוֹנוּת האנגלית, בּהתמדה וּבעקשנוּת, את שאלת הפסקת העליה היהוּדית לתקוּפת עבוֹדתה. וּמזכּיר המוֹשבוֹת איננוּ אוֹמר לא „הן“ ולא „לאו“. מזכּיר המוֹשבוֹת משאיר את השאלה תלוּיה ועוֹמדת. כּלוֹמר: בּתנאים ידוּעים יתכן ויתכן. כּלוּם אין בּכל הדיבּוּר הזה וּבכל אי-הדיבּוּר הזה מעין הוֹראה, מעין ציוּן הדרך, בּה קרוּאה הועדה ללכת אם היא רוֹצה להשכּין שלוֹם בּארץ המעוּנה? וּכלוּם לא יהיה לועדה צוֹרך בּעצמיוּת מחשבה, בּלתי-שכיחה כּמעט, כּדי להתגבּר על ההוֹראה הזאת?

קוֹל כּללי: ועדה עליוֹנה בּלתי מוּשפּעת, בּלתי מפלגתית. וּבזמן הויכּוּח האחרוֹן בּבית-הנבחרים פּנה מזכּיר המוֹשבוֹת בּבקשה מיוּחדת למתוַכּחים: אַל יעמיקוּ יוֹתר מדי, אַל ירחיבוּ דיבּוּר יוֹתר מדי, אַל יגעוּ בּכמה וכמה שאלוֹת דקוֹת – תשאירוּ נא את החקירה והבּירוּר לועדה המלכוּתית. אי-אפשר להגיד שכּל העתוֹנים האנגלים וכל העסקנים האנגלים שמעוּ בּקוֹלוֹ של המיניסטר ושמעוּ על הרֶזרבה, שהיא אמנם חוֹבה בּשעה שהמוֹרדים קמוּ על המדינה וּכנוּפיוֹת הליסטים שוֹפכים דם נקי. אי-אפשר להגיד שכּל העתוֹנים האנגלים וכל העסקנים האנגלים השתדלוּ לבלי לאמץ את ידי המוֹרדים ולבלי להכניס רוּח חדשה בּלב הכּנוּפיוֹת. התנהגוּתם זאת עלתה לא בּמעט קרבּנוֹת גם לישוּב העברי וגם לצבא הבּריטי. אך הנה כּבר נתמנתה הועדה, ואפשר שבּקרוֹב תצא לעבוֹדתה. ואף בּשעה זאת, כּבר בּשעה זאת, נמצאוּ צירי הפּרלמנט אשר יצאוּ בּוֹ בּיוֹם מעל דפּי “טיימס” וּמעין שבוּעה בּפיהם: להגן בּכל כּוֹחוֹתיהם על מסקנוֹת הועדה, אם וּבמידה שתהיינה לטוֹבת הערבים. שׂימוּ לב: לא על כּל מסקנוֹת הועדה, בּאשר בּעלת אֵמוּן שלם היא, נשבּעים להגן לוֹרד וינטרטוֹן וחבריו, אלא רק על המסקנוֹת הפּרוֹ-ערביוֹת. בּרי: אין פּוֹקדים על הועדה להוֹציא את המסקנוֹת האלה, אך הכרזת נכוֹנוּתם להגן על אלה ואלה דוקא ועל אלה בּלבד, כּלוּם אין בּה משוּם הבּעת ציפּיה מסוּימת, כּלוּם אין בּה משוּם הזמנה, כּלוּם אין בּה משוּם לחץ פּוֹליטי על הועדה עוֹד בּטרם הספּיקה לגשת לעבוֹדה כּל שהיא?

הרקע הכּללי, האנגלי והעוֹלמי, של עבוֹדת הועדה: רוּח-רביזיה הנוֹשבת בּמערכוֹת הפּוֹליטיוֹת לגבּי תוֹצאוֹת מלחמת-העוֹלם, רוּח צירוּפים וקוֹמבּינציוֹת חדשוֹת, סכּנת-המלחמה אשר זה עתה עברה כּאילוּ, סכּנת-המלחמה המוֹפיעה כּבר מחדש על האוֹפק, זיקי אש המפוּזרים בּכל פּינוֹת העוֹלם, רצוֹנוֹ של כּל אחד למצוֹא בּני-בּרית, למצוֹא יסוֹדוֹת אשר עליהם אפשר לסמוֹך בּיוֹם-מבחן, הרצוֹן למעט בּאוֹיבים וּבמתנגדים, והרבּה מבוּכה, הרבּה חוּלשה, הרבּה קוֹצר-ראִיה, הרבּה כּניעה לפני הכּוֹח הפיסי, הרבּה עייפוּת וחֵפץ-מנוּחה ויהי מה.

איננוּ רשאים לבלי לראוֹת את הבּאוֹת עלינוּ. טרם נגמרה תקוּפה מטוֹרפת זאת אשר הפקירה את חיינוּ לכדוּר ולפצצה ואת יצירתנוּ לאש וּלגרזן – והנה נכנסנוּ למערכה פּוֹליטית, המנבּאה לנוּ מראש רעוֹת.

והנידוֹן בּמערכה זאת: זכוּת קיוּמנוּ, זכוּת חיינוּ. לא פּחוֹת. אך הועדה, תהיה כּאשר תהיה, לא תוּכל להתעלם מגוֹרם אחד – הוּא הגוֹרם העברי – מפעלנוּ ועבוֹדתנוּ, דמנוּ שנשפּך בּחוּצוֹת, יצירתנוּ שהיתה קרבּן לאש וּלגרזן, זכוּתנוּ על הארץ הזאת, גוֹרל עמנוּ, היאוּש הישׂראלי וּרצוֹן-הגאוּלה הישׂראלי.

אין לאֵל ידנוּ להשפּיע על הרכּב הועדה ועל סמכוּתה ועל מסיבּוֹת מינוּיה ועל הרקע הפּוֹליטי הכּללי של עבוֹדתה. אך הגוֹרם העברי הוּא בּידינוּ. ואוֹתוֹ עלינוּ להניח על מאזני ההיסטוֹריה הארצישׂראלית, שהיא היסטוֹריה ישׂראלית – בּכל משקלוֹ, וּמתוֹך כּל חפץ-החיים אשר אתנוּ.

כּמאשימים וּכתוֹבעים – כּמאשימים את חמישה-עשׂר השבוּעוֹת האלה, של רציחוֹת וּשׂריפוֹת ועקירוֹת, של צער וּכאב ועלבּוֹן, כּמאשימיהם על כּל סיבּוֹתיהם וגוֹרמיהם, הקרוֹבים והרחוֹקים, כּמאשימיהם ללא חת, כּתוֹבעים את זכוּתנוּ המלאה (זכוּת זוֹ שהיא נשמת המנדט הארצישׂראלי, טעמוֹ, יסוֹדוֹ והצדקתוֹ) לגדוֹל בּמלוֹא מידת כּוֹחנוּ ויצירתנוּ, אף לא קוֹרטוֹב פּחוֹת – נוֹפיע לפני הועדה המלכוּתית.

י“ד אב תרצ”ו (2.8.1936)