ב“המליץ” נו' 122 העיר ה' ראטנער על מאמרי בדבר החשבון למנין החורבן ואמר, שבארץ-ישראל מנו זמן רב עפ“י החשבון ההוא, על פי ההוכחות שהביא שם. על זה אשיב: א) לא נעלמו ממני דברי ר' יוסי בסדר עולם פ' ל”ו, שהובאו בשינוי לשון במס' ע“ז ט‘, וכן לא נעלמו ממני שאר המקומות בזה, שהובאו בס’ מאור עינים פרק כ”ה. אבל עד עתה נעלם ממני שמנו באמת לחורבן הבית, ועוד לא נודע לי שיאמרו שדבר פלוני היה כך וכך שנים אחרי החורבן, שמזה נראה שדעת ר' יוסי לא נתקבלה. מצאנו אך שאמרו כי חורבן ביתר היה כך וכך אחרי החורבן, אבל מזה אין ראיה, כי בזה היתה הכונה לחשוב את הזמן מחורבן אחד לחורבן שני, וכיוצא בזה חשב בסדר עולם שם: מפולמוס של אסוירוס עד פולמוס של אספסינוס, מפולמוס של אספסינוס עד פולמוס של טיטוס ומפולמוס של טיטוס עד מלחמות בן-כוזיבא. רק בעל סדר עולם זוטא (שהיה כנראה בבבל) חשב לפעמים לחורבן הבית, אך הוא מונה גם כן ליצירה; ב) אם גם היו מונים בימי ר' יוסי ואחריו לחורבן, לא היתה זאת שטות מצדם, כי הם לא היה להם ספק בשנת החורבן, אבל אנו שיש לנו ספק בדבר ואין אנו יודעים בברור אם היה החורבן בשנת תתכ“ח או בשנת תת”ל, הרי שטות גדולה מצדנו לתלות תניא בדלא תניא להביא במבוכה את עצמנו. אם נראה, למשל, איזה ספר שנדפס בשנת רנ“ג ליצירה, אז, אם גם יודעים אנו היטב כי חשבון היצירה בעצמו אינו מדוקדק, בכל זאת לא יעלה על לבנו שום ספק על שנת הדפסת הס' ההוא, ונדע ברור כי נדפס ארבע מאות שנה לפני השנה שאנו עומדים בה עתה; אבל אם נקרא מכתב שנכתב בשנת תתי”ח לחורבן אין אנו יודעים אם מחברו חשב את שנת החורבן בשנת תתכ“ח או תת”ל, ועל כן – אם המכתב נכתב בשנת תרמ“ו, או בשנת תרמ”ז (כדעת גראטץ, ולחשוב את שנת החדשים מתשעה-באב עד ראש-השנה לשנה שלמה), והרי זה דומה לאיש העומד ברוסיא, במקום שנוהגים בו לחשוב לפי מנין היוליאני, ויכתוב מכתבו לפי חשבון הגריגאריאני, מבלי שיודיע כי הוא חושב למנין החדש.
בכלל עלינו לדעת, כי בדברים כאלה דרושה הסמכה כוללת של כל העם, כי באופן אחר תהיה ערבוביא ואיש לא יבין שפת רעהו. בשעה שהתחילו למנות ליצירה, כנראה בימי הגאונים, היה מרכז אחד לישראל, והוא בבתי-הישיבות אשר בבבל, שמשם יצאה הוראה לכל ישראל. עתה, שאין לנו מרכז, לא יתכן לנו לבחור מנינים חדשים כפי העולה על רוחנו, ואם נתעקש בזה נגרום רק בלבול הדעות בינינו לבין עצמנו להיות כבני דור הפלגה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.