רקע
חיים נחמן ביאליק
והיה כי יארכו הימים
mנחלת הכלל [?]
tשירה

וְהָיָה כִּי יַאַרְכוּ הַיָּמִים / חיים נחמן ביאליק

מֵחֶזְיוֹנוֹת הַנְּבִיאִים הָאַחֲרוֹנִים


וְהָיָה כִּי יַאַרְכוּ הַיָּמִים – וְהִנָּם כְּכֹל יְמוֹת עוֹלָם,

מַרְאֶה אֶחָד לָהֶם וְלַתְּמוֹל וְלַשִּׁלְשֹׁם,

יָמִים סְתָם, מְעוּטֵי נַחַת וְרַבֵּי יְגִיעָה –

וְתָקַף הַשִּׁמָּמוֹן אֶת-הָאָדָם וְהַחַיָּה יָחַד;

וְיָצָא אִישׁ עִם דִּמְדּוּמֵי הַחַמָּה אֶל שְׂפַת הַיָּם לָשׂוּחַ,

וְרָאָה וְהִנֵּה הַיָּם לֹא-יָנוּס –

וּפִהֵק;

וְאֶל-הַיַּרְדֵּן יֵצֵא, וְהִנֵּה לֹא-נָסוֹג לְאָחוֹר –

וּפִהֵק;

וְאֶת-הַכִּימָה וְאֶת-הַכְּסִיל יִרְאֶה, וְהֵם מִמְּקוֹמָם לֹא-מָשׁוּ –

וּפִהֵק.

וְיָשְׁבוּ וְשָׁמְמוּ אָדָם וְחַיָּה גַּם-יָחַד,

וְכָבַד עֲלֵיהֶם מַשָּׂא חַיֵּיהֶם;

אִישׁ אִישׁ שְׂעַר רֹאשׁוֹ מִשִּׁמָּמוֹן יִמָּרֵט

וּשְׂפַם הֶחָתוּל יִקָּרֵחַ.


אָז יַעֲלוּ הַגַּעְגּוּעִים.

מֵאֲלֵיהֶם יַעֲלוּ – כַּעֲלוֹת פִּטְרִיּוֹת בָּאְשָׁה

בְּקוֹרַת עֵץ רִקָּבוֹן.

וּמִלְאוּ הַגַּעְגּוּעִים אֶת-כָּל-הַנְּקָבִים וְאֶת-כָּל-הַסְּדָקִים

כִּמְלֹאת סְמַרְטוּטִים הַכִּנָּם.

וְהָיָה כִּי-יָשׁוּב אִישׁ אֶל-אָהֳלוֹ לֶאֱכֹל פַּת עַרְבִית,

וְטָבַל אֶת-פִּתּוֹ וְאֶת-דָּגוֹ הַמָּלוּחַ בְּחֹמֶץ –

וְהִתְגַּעְגֵּעַ;

וְשָׁתָה אֶת-כּוֹס פּוֹשְׁרָיו הָעֲכוּרִים –

וְהִתְגַּעְגֵּעַ;

וְחָלַץ אֶת-נַעֲלוֹ וְאֶת-פֻּזְמָקוֹ בִּפְאַת מִטָּה –

וְהִתְגַּעְגֵּעַ.

וְיָשְׁבוּ וְהִתְגַּעְגְּעוּ אָדָם וְחַיָּה גַּם-יָחַד,

אִישׁ בַּחֲלוֹמוֹ יְיֵלִיל מִשִּׁפְעַת גַּעְגּוּעִים

וְעַל גַּג פֶּחָיו יְיַבֵּב וְיִשְׂרֹט הֶחָתוּל.


אָז יָבֹא הָרָעָב.

וְשָׂגָא הָרָעָב וְנִפְלָה, אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ,

לֹא רָעָב לְלֶחֶם וּלְחָזוֹן, כִּי אִם-לַמָּשִׁיחַ!


וְהָיָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, כִּמְעַט תָּנֵץ הַחַמָּה,

וְאִישׁ מִמִּטָּתוֹ וְאִישׁ מִסֵּתֶר אָהֳלוֹ

רְצוּץ נְדוּדִים, שְׂבַע חֲלוֹמוֹת וְרֵיק נֶפֶשׁ יָקוּם,

וּבְעוֹד קוּרֵי שְׁנַת רֹגֶז בְּעַפְעַפָּיו

וְחֶרְדַּת לַיְלָה בַּעֲצָמָיו,

וּבְעוֹד יְלֵל הֶחָתוּל וּשְׂרֹט צִפָּרְנָיו

יְחַטְטוּ בְּמֹחוֹ וּבִקְרָבָיו –

וּמִהֵר אֶל זְכוּכִית חַלּוֹנוֹ וּמָחָה מֵעָלֶיהָ הֶבְלָהּ,

אוֹ אֶל-סַף אָהֳלוֹ יַשְׁכִּים וּבְכַפּוֹ עַל-עֵינָיו יַאֲהִיל

וְנָשָׂא עַיִן דְּלוּחָה, קוֹדַחַת וּרְעֵבַת יֵשַׁע

אֶל-עֵבֶר הַמִּשְׁעוֹל הַקָּטָן אֲשֶׁר מֵאַחַר קַרְפִּיפוֹ

וְאֶל-צֵלַע תֵּל הָאַשְׁפָּה אֲשֶׁר מִמּוּל בֵּיתוֹ –

וּבִקֵּשׁ אֶת-הַמָּשִׁיחַ!

וְהֵקִיצָה הָאִשָּׁה מִתַּחַת הַשְּׂמִיכָה וְתִתְגָּל,

וְהִיא פְרוּעַת רֹאשׁ וּמְעוּכַת בָּשָׂר וַעֲכוּרַת רוּחַ,

וְאֶת-דַּדָּהּ הַצּוֹמֵק מִפִּי תִינוֹקָהּ תַּשְׁמִיט,

וְהִטְּתָה אֹזֶן וְהִקְשִׁיבָה רַב-קָשֶׁב:

הַאֵין הַמָּשִׁיחַ הוֹלֵךְ?

הַאִם לֹא עָלָה קוֹל נַעֲרַת אֲתוֹנוֹ?

וְעוֹלָל מֵעֲרִיסָה יַגְבִּיהַ רֹאשׁוֹ,

וְעַכְבָּר מֵחוֹרוֹ יָצִיץ:

הַאֵין הַמָּשִׁיחַ הוֹלֵךְ?

הַאִם לֹא קִשְׁקְשָׁה מְצִלַּת אֲתוֹנוֹ?

וְשִׁפְחָה נוֹפַחַת בְּמֵחָם מֵאֲחוֹרֵי הַכִּירַיִם

אֶת-פַּרְצוּפָהּ הַמְפֻחָם תִּשְׁלַח חוּצָה:

הַאֵין הַמָּשִׁיחַ הוֹלֵךְ?

הַאִם לֹא-נִשְׁמְעָה תְּרוּעַת שׁוֹפָרוֹ?


תרס"ט.

המלצות קוראים
תגיות