לא הכרתיו מקרוב אלא מספריו, שיריו ומפי השמועה. התרשמתי מאיזו תמימות של משורר-ילדים השופעת ממנו. איזה מבט מבויש של אדם שאיננו בטוח בהשגיו. כאילו נותרה בו עצמו נפש של ילד. מוצאו המזרחי אף שיווה לו מבוכת-מה בקרבנו בהפגשנו באקראי. אולם התפלאתי [מ…] מספרית תפוח החוזרת ויוצאת תדיר. משיריו הצחים, המתנגנים בשובבות גמישה וחלקה, עד שנפגשנו ממש.
פעם נמניתי על שופטי פרס למדן מטעם עירית רמת-גן לספרות ילדים. החלטנו לזכות את ספורטה בפרס למדן על כלל יצירתו לילדים.
בטקס חלוקת הפרס כמובן נפגשנו. לאחר תום החלק הרשמי נגש אלי לחץ את ידי בעצמה רבה כרוצה להדגיש משהו ומלמל במבוכה גדולה ובבושת-פנים: “אינך יודעת מה עשיתם בשבילי. מה פרושו של דבר בשבילי”.
וזה למעשה כל מה שיכול להגיד לי. כי דבריו לעו, נחנקו בגרונו. הוא היה נרגש מאד. כאילו לא צפה כלל לכך. והנה בא לו הדבר כהפתעה ואף על פי כן לא בהפתעה. כאילו חש שלא יאריך כל כך ימים וכי אם לא ינתן לו הפרס הנכסף פשוט לא יזכה לחיות ולראותו בעין לא כל שכן לקבלו ביד.
מבע פניו העיד עליו שהיה רוצה להוסיף ולדבר ולהסביר בפרוזה פשוטה במלים של מבוכה גדולה ובישנות את גודל החסד שעשינו עמו. (והרי לא עשינו שום חסד עמו אלא עם שיריו היפים לילדים!) אבל הוא טרח להעביר זאת לפסים אישיים. החסד שחבר השופטים עשה עמו, עם הוצאתו, עם חלקו בספרות-הילדים, עם מפעלו בחיים, עם כלל שיריו לקטנים ולגדולים. שכן הפרס לקטנים כמו מאיר את בעליו הכותב גם לגדולים.
בעיניו הפעורות לרווחה של רפאל ספורטה עמדה הבעה של פליאה יתרה. כביכול לא האמין למראה עיניו ולמראה ההערכה הרשמית לפועלו.
ומאז הייתי רואה בו בראותי אותו אדם אחר לחלוטין. אדם הכואב את אי-תשומת הלב, את העזובה של קרית ספר שלנו שאנשים, מחברים מתענים בירכתיה, בלא שיחושו אחרים בקיומם. ופתאום נשלף האיש מאלמוניותו. (אף שאינו יודע שעוד מעט יחזור ויסתתר באלמוניותו מחדש).
ומאז הפכו בעיני דבריו למעין מוטו: “אינך יודעת מה שעשיתם בשבילי”. באמת לא ידענו. ולא חלינו ולא שערנו שהדבר כה חשוב בעיניו. וכי זאת נקודת אחיזתו נקודת ההכרה בו ובמעשיו בשדה-ספר.
ומאז ראיתי ברפאל ספורטה פנומן של ענווה וצניעות והצנע לכת. האיש המדבר עם הפרט, עם האחד המתפנה אליו לראותו, לראות את שירו או את ספרו הקטן והדק ומברך עליו.
לא עבר זמן רב ושמעתי לפתע כי נפטר והלך לעולמו. האמנם היתה זו נחמתו הספרותית בחיים? פרס עיר הגנים שנתפנתה אליו לראותו ולשומעו. אולי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.