יצירה אורלי קסטל-בלום - "בִּיוֹטוֹפּ"
/ יוסף אורן
(מאמרים ומסות)
“ביוטופ”, הרומאן החדש של אורליקסטל-בלום (הוצאת הקיבוץ
המאוחד, הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה 2022), כולל אורליקסטל-בלום התגברה על השונוּת המהותית בין שלושת
הסיפורים הקצרים, והשלימה את הטמעתם בעלילת הרומאן אורליקסטל-בלום תיארה את החֵלכאים ואת התמהונים הללו
בקווי-זיהוי קצרים, מדוייקים וכה ברורים, שיתכן כי הסבת הרומאן מחלקו הראשון כסיפור קומי-סאטירי, המתרחש כולו
בעיר ת“א, אל מטרתה האמיתית של אורליקסטלבלום בסיום הזה מימשה אורליקסטל-בלום באמצעות “אפילוג” קצרצר
(פחות משלושה עמודים) את עקרון העלילה האהוב עליה
יצירה "רדיקלים חופשיים" - אורלי קסטל־בלום
/ יוסף אורן
(מאמרים ומסות)
את העיון בקובץ הסיפורים החדש של אורליקסטל־בלום (להלן:
אק"ב) מוצע להתחיל בקריאת הסיפור “צל”ש“. אק“ב, החל מ”לא רחוק ממרכז העיר" (1987) ו“סביבה עויינת”
(1989) ועד “המינה ליזה” (1995) ו“הספר החדש של אורלי קסטל־בלום” (1998).
יצירה אורלי קסטל־בלום: בין אמהוּת לטירוף
/ אילת נגב
(מאמרים ומסות)
אל החרדה האמהית התוודעה אורליקסטל־בלום לראשונה באופן
אישי, כשילדה את בתה. * * *
לעתים נדירות זוכה יוצר צעיר למבול הסופרלטיבים, שהונחתו
על אורליקסטל־בלום, מרגע שהחלה לפרסם אורליקסטל־בלום: "כל הזמן התייחסתי לעצמי בספקנות. אורליקסטל־בלום: "הביטוי הזה, ‘איך היא יכלה לעשות את זה,
הרי היא אמא’, מצחיק אותי. אורליקסטל־בלום: "כשכתבתי את השורה האחרונה הזאת אמרתי
לעצמי, תראי איך את מתייסרת, אבל מדי פעם יש מלה
יצירה מבוא: משמרת "הקולות החדשים"
/ יוסף אורן
(מאמרים ומסות)
קסטל־בלום וצפורה דולן). בה במחצית הראשונה של המאה הזו, כגון: הסיפור הקצרצר (סנאית גיסיס,
אתגר קרת ועידן רבי), הסיפור הקצר (אורלי קסטל־בלום, צפורה דולן, גדי טאוב,
מירה מגן, בלהה קלישר־הזז ואחרים) והסיפור הקצר־ארוך (דן בניה־סרי, סביון סיפורים באחת התבניות הקצרות הללו, שבמניפולציה של עריכה
הוצגו כפרקי רומאן (כגון: “היכן אני נמצאת” של אורלי קסטל־בלום, “עקוד” של
אלברט סויסה ו“אמא יש רק אחרת” של דבורה רפלר־זילברשטיין).
יצירה "הסתכלו בשטח בלבד, אין כלום מאחוריו"
/ עדה צמח־ורטה
(מאמרים ומסות)
מבחינה זו, אפשר לומר, ספרה של אורלי קטסל בלום “המינה ליזה”1 הוא דוגמה נאה ל“רוח הזמן” בימינו; שכמוה
גם קסטל־בלום. זוהי השאלה הגדולה הנוגעת לא
רק למספרת של קסטל־בלום, אלא, כידוע, לנו עצמנו ולמציאות אשר בה אנו טובלים יגאל שוורץ מבטיחנו נאמנה שאני זה אינו
מצוי “בסיפורת של קסטל־בלום”, “לפחות לא במובן המודרניסטי של המונח הוא אשר אמרתי – “המינה ליזה” של אורליקסטל־בלום אין כמוה
עכשווית ואקטואלית בכל רמ“ח אבריה, נתונה כולה
יצירה מתקנים ואטרקציות / מיכל זמיר (ביקורת)
/ יעל ישראל
(מאמרים ומסות)
אז אפשר למשל, להעניק לנושא מתיחת־פנים רעילה, כפי שעשתה
אורליקסטלבלום ב“טקסטיל”. על אף שזמיר נזהרת מאוד מפני הסאטירה שמאפיינת את הטקסטים
של קסטלבלום, בכל זאת קשה שלא לחוש בחיצי הלעג
יצירה "הסרטן דבר נפלא"
/ נורית גוברין
(מאמרים ומסות)
להם מקור
השפעה, ישירות ובעקיפין, ביודעין ושלא ביודעין – ביניהם יהושע קנז, ומצעירי
הצעירים גדי טאוב, אורלי קסטל־בלום ואתגר קרת, אם להזכיר שמות אחדים בלבד.
יצירה כותרות מקראיות
/ נורית גוברין
(מאמרים ומסות)
שם ספרו של
אתגר קרת: געגועי לקיסינג’ר (1994) המעלה חיוך כבר עם ההיחשפות
לכותרת המגוכחת, וכך בספרה של אורלי קסטל־בלום: המינה ליזה (1995). למלחמה באפנות המתחלפות –“טרנד”, בלשונה הסרקסטית – מוקדש
ספרה: הספר האחרון של אורליקסטלבלום (1998). אורליקסטל־בלום: כמו בתיבת נוח (1990).
דוד שחם: אני, קהלת (1994).
יצירה לא רוצה את חנה גונן
/ יעל ישראל
(מאמרים ומסות)
שסופרות (ספורות) שזכו להיכנס לקאנון כותבות על חוויה טרנסצנדנטית יותר, שגם גברים מזדהים איתה,
לדוגמה, אורלי קסטל־בלום.
יצירה לטיבו של הנראטיב הציוני הנשי – התחלת מאה / סוף מאה: הקול הביקורתי החתרני
/ יפה ברלוביץ
(מאמרים ומסות)
בספרה של אורליקסטל־בלום, היכן אני נמצאת (1990),
השאלה בכותרת אינה מובילה עוד לחיפוש או תהייה אחר “הבית שהרי המקום הישראלי עבור הנשים
ביצירותיה של קסטל־בלום אינו עוד מרחב ערכי רעיוני של מעורבות ושייכות,
דהיינו כאמור, קסטל־בלום, בכתיבתה הפוסט מודרניסטית, שלא כמו
אלמוג או ש' שפרה, “מתעתעת” בעמדותיה הביקורתיות לגבי שהרי מנחמה פוחצ’בסקי (העלייה הראשונה) ועד אורליקסטל־בלום (סוף שנות השמונים/ראשית התשעים) לא פסקה הסיפורת אורליקסטל־בלום, היכן אני נמצאת, תל־אביב, 1990.
– – –, דולי סיטי, תל־אביב, 1992.
יצירה איריס לעאל: ידעתי שאם לא אכתוב את הספר הזה, אמות
/ אילת נגב
(מאמרים ומסות)
כותבים על מה שמתרחש לא הרחק ממרכז
העיר, או שתי אצבעות מרחוב שיינקין, או שני צעדים מאצבעם השמאלית של
קסטל־בלום "לוקחים אותי, את אורליקסטל־בלום, את
יואל הופמן, דוד שיץ, הופכים אותנו על הגב, פותחים לנו את הרגלים וממיינים
יצירה "מיתוס הקיפוח" של הנשים בספרות
/ יוסף אורן
(מאמרים ומסות)
על
ספריה של אורליקסטל־בלום פיסקה: “קראתי את ספרה הראשון ‘לא רחוק ממרכז
העיר’. אורליקסטל־בלום ביטאה את הערכותיה על הכתיבה של אחרים
בראיון שהעניקה לאילת נגב (ידיעות אחרונות, 21.4.2000
יצירה "אצבעות של פסנתרן" – יהלי סובול
/ יוסף אורן
(מאמרים ומסות)
בספרותנו היא ארוכה, וגם
סופרים מהמשמרות הקודמות תרמו לסוגה זו כרכים דלי־ערך, כגון: “טקסטיל”
(2006) של אורלי קסטל־בלום ו“המפץ הקטן” (2009) של בני ברבש, אמנה רק אחדות
מהדיסטופיות האחרונות שפרסמו הכותבים מהמשמרת
יצירה קיצור תולדות הספרות הישראלית
/ יוסף אורן
(מאמרים ומסות)
הכותבים הבולטים במשמרת זו בסיפור: אורליקסטל-בלום, סביון ליברכט, יובל שמעוני, יהודית קציר, רונית מטלון
יצירה כמו מכת ברק
/ אילת נגב
(מאמרים ומסות)
“לעומת זאת, הזרם הנוכחי, הפוסט־מודרניסטי, שאליו משתייכים יואל הופמן,
אורליקסטל־בלום, אברהם הפנר, איל
יצירה מפתחות למאמרי יוסף אורן
/ יוסף אורן
(עיון)
קניוק יורם
תש"ח (רומאן)
עליות ומורדות בסיפורת הישראלית (2023)
קסטל־בלום אורלי
רדיקלים חופשיים (סיפורים)
ניתוץ מיתוסים בסיפורת הישראלית (2012)
יצירה חשיבות התופעה המשמרתית בספרות
/ יוסף אורן
(מאמרים ומסות)
תוכיח זאת הרשימה הבאה: דן בניה–סרי, סביון ליברכט, נאוה סמל, יצחק
בר–יוסף, איתמר לוי, חנה בת–שחר, אורלי קסטל–בלום, יהודית קציר, יובל
שמעוני, רונית מטלון, דורית אבוש, אלברט סויסה, אילנה ברנשטיין, לאה איני,
יצירה "שארית החיים" – צרויה שלו
/ יוסף אורן
(מאמרים ומסות)
נאוה סמל, “תפוחים מן
המדבר” (1986) של סביון ליברכט, “סביבה עויינת” (1989) ו“היכן אני נמצאת”
(1990) של אורלי קסטל־בלום, “לקרוא לעטלפים” (1990) של חנה בת שחר, “סוגרים
את הים” (1990) של יהודית קציר, “זרים בבית” ספגה
באוניברסיטה, כאשר ראש החוג להיסטוריה הודיעה לה כי לא בחר בה, המוכשרת
יותר, לצרף לסגל החוג, אלא את אורלי
יצירה הספרות הדפיטיסטית ונזקיה האסטרטגיים
/ יוסף אורן
(מאמרים ומסות)
אורליקסטל–בלום מספרת ברומאן “טקסטיל” (2006) על התמחותו של דעאל
גרובר בשירות הסדיר. בהווה הוא מועסק על–ידי קבלן שיפוצים יהודי
בשיפוץ בית בכפר מעוז–ציון, שלפני המלחמה היה שמו א–קסטל. במשך שהותו במקום
הצליח צאדק לזהות את הבית שהיה של משפחתו, עד שנאלצה לנטוש את א–קסטל בסערת
המלחמה. מפתח הבית הזה ואת
קושאן הבעלות עליו, הטילה עליו למצוא באחד החדרים שרשרת זהב שהטמינה לפני
שנטשו את א–קסטל
יצירה "אדום עתיק" — גבריאלה אביגור–רותם
/ יוסף אורן
(מאמרים ומסות)
שוליים רחבים של בדידות וזיקנה (יהושע קנז: “מחזיר
אהבות קודמות” ו“בדרך אל החתולים”), של ניוון (בסיפורי אורלי קסטל–בלום)
ושל אלימות ופשיעה (יצחק בן–נר ב“עיר מקלט”).
יצירה "כפו עלי חיים של אחרת" – רישומה של השואה בסיפורת הנשים העברית
/ נורית גוברין
(מאמרים ומסות)
מקבוצה גדלה והולכת של סופרות
נשים הכותבות על השואה בפרוזה, חלקן כבנות “הדור השני”, כגון: לאה איני;
אורלי קסטל־בלום; יהודית קציר; אם להזכיר שלוש בלבד; והן חלק מקבוצה
גדולה עוד יותר של משוררות בנות “הדור השני
יצירה נייר-עמדה - התקופה הישראלית בתולדות הספרות העברית
/ יוסף אורן
(מאמרים ומסות)
הם: דן בניה־סרי, סביון ליברכט, נאוה
סמל, גבריאלה אביגור־רותם, יצחק בר־יוסף, איתמר לוי, חנה בת־שחר, אורלי קסטל־בלום, יהודית קציר, יובל שמעוני, רונית מטלון, דורית אבוש, אלברט
סויסה, אילנה ברנשטיין, לאה איני,
יצירה “נוכחות נפקדות”, “טבע דומם” ו“עלמה יפה שאין לה עיניים”: לשאלת נוכחותן והעדרן של נשים בלשון הקודש, בדת היהודית ובמציאות הישראלית
/ רחל אליאור
(מאמרים ומסות)
, הלית ישורון, טובה כהן,
עמליה כהנא־כרמון, אייל כפכפי, רחל כצנלסון־שז"ר, אלאונורה לב, רבקה
לבקוביץ, אורלי משעול, שוהם סמיט, חביבה
פדיה, עדה פלדור, אסי פרבר־גינת, לילי פרי, עזה צבי, מאיה קאגנסקיה, אלונה
קמחי, אורלי קסטל־בלום, יהודית קציר, תמר קרון, דורית רביניאן, דליה
רביקוביץ, יוכבד רייזמן, עדנה שבתאי, צרויה שלו, יעל עצמון, אילנה פרדס, שושנה צימרמן, שרה צפתמן, מיכל קושניר־אורון, רות
קלדרון, אורית קמיר, רות קרטון־בלום
יצירה עיר בראי תקופה: ירושלים במאה התשע־עשרה
/ יהושע בן אריה
(עיון)
ראשי־מקטרות משובחים מכינים
מחימר המובא מבירות, ופחות טובים – מחימר המובא מהכפר קסטל (בדרך לרמלה). אורלי (בשנות ה־70) מספר על קבצני העיר. ↩
הכרכים הרבים של רבעון ‘קרן החקר הבריטית’ מ־1869
ואילך הם אוצר בלום של חומר יקר־ערך על ארץ־ישראל ↩
אורלי, עמ' 88–86; 95–94. ↩
אורלי, עמ' 110–102. ↩
דיקסון, ב, עמ' 18–16. ↩
אורלי, עמ' 134–127; 197–195.
