[אני הוא זה, שלפניך] / ריינר מריה רילקה / משה אטר

אֲנִי הוּא זֶה, שֶׁלְּפָנֶיךָ

כָּרַעְתִּי בְּבִגְדֵי נָזִיר:

לֵוִי שְׁפַל-בֶּרֶךְ מִמְּשָׁרְתֶיךָ,

אֲשֶׁר הָגְךָ, שֶׁמִּלֵּאתִיו;

קוֹל דַּק מִתָּא בִּקְצֵה הַבַּיִת,

שֶׁהָעוֹלָם סְבִיבוֹ חוֹלֵף, –

וְאַתָּה אוֹתוֹ הַגַּל עֲדַיִן,

שֶׁכָּל הָעֲצָמִים שׁוֹטֵף.

הַכֹּל כְּקֹדֶם. רַק הַיָּם

וּבוֹ מְעַט אִיִּים שֶׁרָמוּ.

הַכֹּל כְּקֹדֶם. רַק נָדַמּוּ

שִׁירֵי כְרוּבִים אֲשֶׁר נָעָמוּ,

וְזֶה אֲשֶׁר זִכְרוֹ הוּעַם

הוּא זֶה שֶׁעֲצָמִים כֻּלָּמוֹ

אֵלָיו נוֹטִים וְהוּא כֹּחָם.

הַאִם אַתָּה הַכֹּל, וְאָנִי –

יָחִיד הַשָּׁח וְהַמּוֹרֵד?

הַאִם הַכְּלָל לֹא כְלָלַנִי?

וּכְשֶׁבָּכִיתִי מִי עָנַנִי?

וּכְלוּם אַתָּה בִכְיִי קוֹלֵט?

הַאִם תִּשְׁמַע מַה מִּלְּבַדִּי?

הֲיֵשׁ קוֹרֵא עוֹד חוּץ מִמֶּנִּי?

סוּפָה בַּחוּץ? שׁוּר סוּפָתִי,

רְאֵה כִּי סַעַר יְשׁוּפֵנִי.

הַאִם לֹא תִשְׁמָעֵנִי יַעַן

תַּקְשִׁיב לְשִׁיר קָטָן, חָלוּשׁ?

שְׁמַע לִי, הֵן גַּם אֲנִי אָנוּשׁ,

וְגַם שִׁירִי בוֹדֵד, בְּלִי מַעַן.

אֲנִי הוּא זֶה, אֲשֶׁר בְּפַחַד

הָיָה שׁוֹאֶלְךָ, מִי אַתָּה.

כָּל עֵת שֶׁהַחַמָּה שׁוֹקַעַת

אֲנִי יָתוֹם וּמְקֻטָּע,

חִוַּר וּמְסֻלָּק כְּנֵצֶל,

וּבְכָל חֶבְרָה זָר וּבָזוּי,

וּכְמִנְזָר עוֹמֵד כָּל עֶצֶם,

אֲשֶׁר הָיִיתִי בוֹ כָלוּי.

אֲזַי, אֵלִי שׁוֹמֵעַ שִׂיחַ,

הַמְקֹרָב לְכָל צָרָה,

רֵעִי בְּרַע לִי, בְּאֵין מוֹשִׁיעַ,

אַתָּה כְּלֶחֶם לִי נִדְרָשׁ.

אוּלַי לֹא תֵדַע, לַיְלָה מַהוּ

לִבְנֵי-אָדָם נְטוּלֵי שְׁנָת.

עַל מִשְׁכָּבָם כֻּלָּם יִרְשָׁעוּ:

זָקֵן, בְּתוּלָה וְיֶלֶד קָט.

יָקִיצוּ כִּצְפוּיִים לְדִין,

עוֹד עֲצָמִים סְבִיבָם יַשְׁחִירוּ,

וּבְרַעַד יְדֵיהֶם יַחְוִירוּ,

וּלְבֻלְמוּס הוֹלֵל יַחְבִּירוּ,

כִּלְנוֹף שֶׁל צַיִד הַכְּלָבִים.

עָבָר נִשְׁקָף עוֹד לִפְנֵיהֶם

וּבֶעָתִיד פְּגָרִים הֻנָחוּ,

סִימָן לָבוֹא הַבֹּקֶר אֵין,

וְאֶל קְרִיאַת הַגֶּבֶר הֵם

לַשָׁוְא אֶת חוּשֵׁיהֶם יִשְׁלָחוּ.

הַלֵּיל סוֹגְרָם כְּמוֹ מִבְצָר.

וּבְאֵימַת פִּצְעֵי יָדַיִם

חוֹרִים חוֹפְרִים הֵם בְּחוֹמוֹתַיִם, –

אַךְ מְחִלּוֹת שָׁם עַד אַפְסַיִם,

וְאֵין מוֹצָא מִן הַמֵּצַר.

וְכָךְ כָּל לֵיל וְלֵיל, אֵלִי.

תָּמִיד יֵשׁ אֲחָדִים עֵרִים,

הוֹלְכִים, הוֹלְכִים, וְלֹא יָבוֹאוּ.

הֲתִשְׁמָעֵם, כְּסַגֵּי נְהוֹרָא

דּוֹרְכִים הָאֶמֶשׁ?

עַל מַדְרֵגוֹת צוֹנְחוֹת תְּהוֹמָה

צָקוּן-לְךָ חֶרֶשׂ?

הֲתִשְׁמָעֵם נוֹפְלִים עַל הַסְּלָעִים? הֵן

אֶת קוֹל בִּכְיָם תִּשְׁמַע; הֲרֵי בוֹכִים הֵם.

אֲנִי קוֹרֵא לְךָ, כִּי הֵם עוֹבְרִים

עַל יַד דַּלְתִּי. כִּמְעַט שֶׁרְאִיתִים.

אֶל מִי אֵפוֹא אֶקְרָא, יָהּ, אִם

לֹא אֶל הָאַפְלוּלִי וְלֵילִי מִלֵּיל,

הָעֵר גַּם בְּלִי מְנוֹרָה אֲשֶׁר תָּהֵל,

וְלֹא יִפְחָד; עָמֹק וְגַם יָחִיד

שֶׁלֹּא פֻּנַּק בָּאוֹר; זֶה אֶדָעוֹ,

כִּי הוּא מֵאָרֶץ עִם עֵצִים יִצְמַח

וּכְטַל אוֹרוֹת,

בְּעֵת פְּנֵי אֶל אֲדָמָה אוֹרִיד,

עוֹלֶה לְאִטּוֹ.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה