אליעזר יצחק אילנאה (שיינבוים) נולד בקוברין (כיום בתחומי בלארוס) בט״ו בחשון תרט״ו, 7 בנובמבר 1854. קיבל חינוך מסורתי אצל גיסו וכן למד לימודי חול ובכללם שפות. לאחר נישואיו עסק במסחר. ב־1898 עבר להומל ולפי שנראה היה לו סיכוי לרבנות מטעם הממשלה נבחן בהצלחה, בהיותו כבר בן 49, בלימודי בית ספר תיכון. את משרת הרבנות לא קיבל, אך נשאר בהומל ועסק שם בצורכי ציבור ובפעילות ציונית. ב־1921 עלה ארצה והשתקע בירושלים. היה בספרות העברית החדשה בין חלוצי ההגות הפילוסופית המקורית על נושאי מחשבה כלליים ויהודיים.

ספריו: ״יסודי המציאות וההכרה״ (״נסיון להתיר איזו חידות מחידות העולם״. וארשה, תרע״ג); ״מעבר לחושיות״ (תורת הנפש ומסתוריה. תר״ץ); ״הציונות ומטריאליות״ (ביסוס הציונות על יסודות פילוסופיים. וילנה, תרס״ה). בתר״ץ הוציא חוברת: ״הצהרת בלפור והצדק בין־הלאומי״. תירגם את ספרו של ס. ירוזלם: ״מבוא לתורת הפילוסופיה״ (ברלין, תרפ״ד).­

אליעזר יצחק אילנאה נפטר בירושלים בי״ח בטבת תרפ״ט, 31 בדצמבר 1928 ונטמן בהר הזיתים.

אליעזר יצחק אילנאה בספריה הלאומית

מקורות: תדהר, קרסל, ויקיפדיה.