בצלאל (ססיל) רות, היסטוריון יהודי, נולד בלונדון, אנגליה בכ״ג באדר תרנ״ט, 5 במארס 1899. סיים לימודיו בקבלת תואר דוקטור, באוניברסיטת אוכספורד ב־1925. עבודתו הראשונה, The Last Florentine Republic (״רפובליקת פירנצה האחרונה״), 1925, זכתה להוקרה כללית כספר־יסוד לתולדות העיר. על תרומתו הממושכת לחקר תרבות איטליה זכה ב־1969 במדליה מידי ממשלתה של ארץ זו. עיקר עיסוקו היה בחקר תולדות עם־ישראל. בשנים 1939–1964 הורה מדעי־היהדות באוכספורד. ב־ 1964 עלה לישראל, ובה פעל (למן 1966) כעורכה הראשי של ה־Encyclopaedia Judaica החדשה (16 כרכים, 1972). כן ערך את הכרך ״תקופת האפל״ (711–1096) בסדרת ״ההיסטוריה של עם ישראל״, תשל״ג, וגם כתב שניים מפרקי הספר. מ־ 1964 גם הורה מדעי־היהדות באוניברסיטת ניו יורק.

יצירתו הספרותית המגוונת, בעברית, אנגלית ואיטלקית מקיפה עשרות ספרים ומאות מאמרים. תחומיה העיקרים: תולדות היהודים באנגליה ובאיטליה, תולדות האנוסים, תולדות האמנות היהודית וחקר הרנסאנס היהודי. במקצועות אלה כתב ספרי־יסוד המכוונים גם לקהל הרחב, והמצטיינים בתשתית ביבליוגרפית איתנה. עבודותיו הביבליוגרפיות (כגון: Magna Bibliotheca Anglo-Judaica, 1937) נשענו גם על אספנות שקדנית של ספרים וכתבי־יד עבריים. אלה נמסרו לאחר מותו לאוניברסיטת לידס (Leeds) שבאנגליה. מלבד זאת התפרסם אוסף האמנות היהודית שלו – בעיקר מנורות וכתובות – והוא נמצא כעת במוזיאון שליד בית הכנסת ״בית־צדק״ בטורונטו שבקנדה.

בצלאל (ססיל) רות נפטר בירושלים בי״ז בסיון תש״ל, 21 ביוני 1970. אחיו הבכור הוא הפילוסוף חיים יהודה רות (1896–1963).

נכתב עבור האנציקלופדיה העברית
[מקורות נוספים: תדהר, ויקיפדיה]