מחבר: צוות פרויקט בן-יהודה

  • לכבוד פורים: שיר חבר המשורר על ימי הפורים מאת יוסף צרפתי

    יוסף בן שמואל צרפתי, משורר יהודי בן הרנסנס האיטלקי, חי ופעל ברומא ובפירנצה במאות ה- 15 וה- 16 (נפטר בשנת 1527). הוא היה רופא במקצועו, משכיל בתחומי המתמטיקה והפילוסופיה ושלט היטב בעברית, ארמית, ערבית, לטינית ויוונית. מרבית כתביו אבדו זה מכבר, אך חלק משיריו הנפלאים שרדו בעברית ויועלו בקרוב לאתר פרויקט בן-יהודה. תודתנו העמוקה לד"ר דן אלמגור, אשר בזכות מאמצי השימור שלו הגיעו שירי צרפתי למערכת הפרויקט. כמו כן, תודתנו למתנדב ד"ר ערן גרף על ההיכרות עם מר אלמגור היקר, ואחרונה חביבה, תודה לרכזת המתנדבים שלנו, הגב' צחה וקנין, על הטעימה הפורימית ששלחה לנו, להנאת כולכם.

    פורים שמח מכל צוות פרויקט בן-יהודה!

    עדכון: השירים זמינים עתה במאגר היצירה.

    —————————————————————————————————————–

     

    יוסף צרפתי / שיר חבר המשורר על ימי הפורים

    (המשקל: המתקרב  0 / 0 // 0 / 0 // 0 / 0 // 0 )

     1         יְהַלֵּל הֲגִיגִי                  בְּיוֹם תַּעֲנוּגִי              לְמַשְׁפִּיל אֲגָגִי               וּמֵרִים עֲדָתִי,

    2         אֲשֶׁר קָם בְּחַרְבּוֹ         וְהִשְׁחִית בְּאוֹיְבוֹ;           וְהִקְשִׁיב בְּטוּבוֹ           לְקוֹל צַעֲקָתִי.

    3         בְּיוֹם זֶה מְנוּחָה,         וּמִנְחָה שְׁלוּחָה             תְּשַׁבַּח בְּשִׂמְחָה           וְגִיל דַאֲגָתִי.

    4         וְאֶקְרָא מְגִלָּה              בְּתוֹךְ עַם סְגֻלָּה,          וְאֶתֵּן תְּהִלָּה                לְמַקְשִׁיב צְלוֹתִי.

    5         וְהָמָן אֲקַלֵּל,                וְרִשְׁעוֹ אֲמַלֵּל               בְּקוּמוֹ לְחַלֵּל             גְּאוֹן נַחֲלָתִי.

    6         וְלִבִּי אֲוַתֵּר                 לְנִין קִישׁ וְאֶסְתֵּר,          וְרַגְלִי תְּנַתֵּר                 בְּחַדְרֵי נְוָתִי.

    7         וְאָרִים בְּמוֹרָא             בְּרֹאשׁ כָּל-אֲמִירָה         עֲנַף הַזְּמוֹרָה                לְעֵץ גַּאֲוָתִי,

    8         וְאָשִׁיר, וְאָרוֹן,             וְאֶקְרַא בְּגָרוֹן,              וְאָגִיל בְּזִכְרוֹן              פְּדוּת עַם בְּרִיתִי.

    9         וְחֵיק הַצְּבִיָּה               אֲחַבֵּק, וְהָיָה               בְכוֹסִי רְוָיָה,               לְמִרְמָס חֲבִיתִי.

    10       וְאֶשְׁכַּח פְּגָעַי              וּמִקְרֵי רְגָעַי,                וּפִצְעֵי פְּשָׁעַי              בְּיוֹם אַחֲרִיתִי.

    11       וְאָכִין לְשִׁנַּי                 הֲמוֹן מַעֲדָנַי,               וּבִּדְמֵי גְּפָנַי               אֲכַבֵּס כְּסוּתִי.

    12       וְאֶבְחַר לְיָפֶה              בְּמַשְׁקֶה וְאוֹפֶה,          וְטַבָּח מְשׁוּבָּח            בְּשַׂר תַּאֲוָתִי.

    13       מְבוּשָׁל וְצָלִי               לְמִשְׂגָּב יְהִי לִי,            וְלֶחֶם וְקָלִי                 אֲשַׁוֶּה רִנָּתִי.

    14       וְאֶשְׁכַּר וְאִישַׁן             כְּאַחַי בְּשׁוּשָׁן               בְּמִיץ טוֹב וְיָשָׁן,          וְעָרְבָה שְׁנָתִי.

    15       וְאֶעְבוֹד בְּהוֹנִי             וְכֹחִי וְאוֹנִי                  לְכָל-תַּחְכְּמוֹנִי             בְּחַיַּי וּמוֹתִי.

    16       בְּיַד אֶל שְׁלוֹמִי,           וְשָׁכְבִי וְנוּמִי,               וְשִׁבְתִּי וְקוּמִי,             ובוֹאִי וְצֵאתִי.

    17       וְלוֹ כָל-כְּבוֹדִי               וְזִיוִי וְהוֹדִי,                 וְחֶפְצֵי מְאוֹדִי              בְּשָׂדִי וּבֵיתִי.

    18       בְּצִלּוֹ אֲקַנֵּן,                 וְדָתוֹ אֲשַׁנֵּן,                וּבִזְמִיר אֲרַנֵּן,              וְאֶשְׁכַּח בְּכִיתִי.

    19       וְאֶבְטַח בְּנוֹרַא             עֲלִילוֹת מְקוֹרָא,          בְּעֶבְרָה וְצָרָה               יְהִי לִי פְּדוּתִי.

  • יום נחלת הכלל ושבוע השימוש ההוגן / עו"ד דלית קן-דרור פלדמן

    רשומת אורח מיוחדת מאת עו"ד דלית קן-דרור פלדמן – מנחה משפטית בקליניקה למשפט וטכנולוגיה, אוניברסיטת חיפה.

    השנה בקליניקה למשפט וטכנולוגיה החלטנו לחכות עם חגיגות יום נחלת הכלל. יום נחלת הכלל (או חג קניין הציבור, כפי שקוראים לו חברנו בפרויקט בן-יהודה) נחגג כל שנה ב1 בינואר – יום בו משתחררות יצירות בישראל לנחלת הכלל לשימוש ללא כל מגבלות או תשלום תמלוגים בתום למעלה מ- 70 שנים ממות היוצר. השנה כאמור לא חגגנו את היום בכנס כמנהגנו מדי שנה ולא בכדי.

    בשבוע שעבר, בין התאריכים 23 בפברואר ועד ה27 בפברואר, חגגנו את שבוע השימוש ההוגן 2015. זו הפעם השניה ששבוע זה נחגג בעולם ושנה ראשונה שהקליניקה למשפט וטכנולוגיה החליטה להצטרף לחגיגות. מטרת השבוע הייתה להעלות את המודעות לקיומה של ההגנה בדיני זכות היוצרים ולהסביר את חשיבותה. דיני זכות היוצרים מגדירים מערכת חוקים השואפים לאזן בין שמירה על האינטרס הציבורי בעידוד היצירה ובשימוש ביצירות קיימות, לבין הענקת תמריץ ליוצרים ליצור. לאור זאת, זכות היוצר אינה זכות בלעדית וישנם שימושים שמותר על פי החוק לעשות ביצירה מבלי לקבל את אישורו של בעל הזכות ומבלי צורך בתשלום תמלוגים. הגנת השימוש ההוגן היא דוגמה לכך, והיא קבועה כיום בסעיף 19 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. יש לציין כי הפסיקה הוסיפה דרישה נוספת על המבקשים לחסות תחת הגנת השימוש ההוגן והיא שמירה על הזכות המוסרית של היוצר ע"י מתן קרדיט (ביקורת על הוספת דרישה זו ניתן יהיה לקרוא באחד הפוסטים שהועלה השבוע לבלוג הקליניקה למשפט וטכנולוגיה).

    במהלך שבוע השימוש ההוגן 2015 פרסמנו מספר פוסטים בבלוג הקליניקה שנכתבו על ידי עורכי דין וחוקרים מובילים בתחום ותודתנו נתונה להם על כך. פרטים נוספים על חגיגות שבוע זה בארה"ב ניתן למצוא בקישורית.

    אז לא — לא שכחנו את חגיגות יום נחלת הכלל; פשוט דחינו אותן לסוף שבוע השימוש ההוגן. גולת הכותרת של השבוע הינו סרטון האנימציה "נחלת הכלל – חומות של יצירה" המצורף כאן למטה, אשר הקליניקה למשפט וטכנולוגיה יצרה (באמצעות ינשוף הפקות) על מנת לנסות ולהבהיר לכולם מהו יום נחלת הכלל.

    [embedplusvideo height="283" width="450" editlink="http://bit.ly/1EPBkiT" standard="http://www.youtube.com/v/GzlCeXU443s?fs=1&vq=hd720" vars="ytid=GzlCeXU443s&width=450&height=283&start=&stop=&rs=w&hd=1&autoplay=0&react=1&chapters=&notes=" id="ep4496" /]

    זה המקום להודות לחברי הקליניקה שעזרו בהכנת השבוע – שלי אביצור, אודי אברם, הוד אלפסי, עומר בלס, ארטיום גורליק, שיר הברפלד, עופר טולדנו, מתן כרמל, נתנאל נחמיה, ענבר סיסו לפבר, מעין פוגוזליץ, אלכסיי פודגור, יבגני פלטינסקי, יעל קרן, עומרי שילוח, הדר שקד איצקוביץ.
    כמו כן, ברצוננו להודות להוד בלס, אשר ביצע בהתנדבות את היצירות המוסיקליות (שהלחן שלהן מצוי בנחלת הכלל) בסרטון האנימציה, וכן לפרופ' ניבה אלקין-קורן ולמרכז למשפט וטכנולוגיה, אשר איפשרו לנו לקיים את השבוע ואת הפקת הסרטון.

  • כצנלסון על חשיבות לימוד עברית מראש

    בשנת תרע"ח (1917), כותב ברל כצנלסון מכתב לגרעיני תנועת "החלוץ" באירופה, שבו הוא מביע את דעתו על סדר היום הראוי ל"החלוץ".  לצד הדגש על "ההתכשרות לעבודה גופנית וחקלאית", הוא מטעים את חשיבות לימוד השפה העברית מראש, כלומר לפני ההגירה לארץ ישראל:

    לימוּד השׂפה העברית. בּשביל אוֹתם החלוּצים אשר לא קיבּלוּ חינוּך עברי, צריך לימוּד השׂפה להיוֹת לא כּוָנה טוֹבה, אשר אינה מצטרפת למעשׂה, לא מזמוֹר שיר לעתיד לבוֹא, כּאשר אצל רוֹב בּני תנוּעה הלאוּמית, כּי אם ציווּי מוּחלט, חוֹבה פּרטית. ויש להקדים מילוּי חוֹבה זוֹ לעליה לארץ. ולא רק לשם השׂפה והארץ, כּי אם לשם חייו של העוֹלה עצמוֹ. נחוּץ מאד כּי החלוּצים ידעוּ זאת ויכּירוּ: חוֹסר ידיעת העברית מַעמיד את הבּא בּמצב קשה. שערי חיי התרבּוּת בּארץ נעוּלים בּפניו. לחלקים שוֹנים של הישוּב – ליהוּדי המזרח, לעוֹלם הילדים – אין לוֹ פּתחוֹן-פּה. הספר, העתוֹן הדן בּחיי יוֹם-יוֹם אשר הוּא חי בּהם, ההרצאה, אסיפת החברים – כּל זה חתוּם בּפניו. כּמה וכמה חזיוֹנוֹת חיים מתעלמים ממנוּ, אוֹפק ראִייתוֹ נעשׂה מצוּמצם, כּוֹח תפיסתוֹ – עמוּם. אין זוֹ התאַזרחוּת רבּת השרשים והיניקה. ועוֹד: חוֹסר ידיעת השׂפה בּוֹנה חַיִץ בּתוֹך חוּגי העוֹבדים, מציג אוֹתם מחנוֹת מחנוֹת וגוֹרם להתנכּרוּת קשה, אי-הבנה וּפירוּדים הממררים את החיים וּמוֹרידים אוֹתם. וּמצב זה עלוּל לפעמים להימשך שנים. כּי זאת לדעת: האיש החי על עבוֹדתוֹ, עתוֹת הפּנאי שלוֹ מצוּמצמוֹת בּמאד מאד, ועניני העבוֹדה והחיים דוֹרשים את מאמץ הכּוֹחוֹת וּשְעִיַת הלב. המסתפּק בּשׂיחה קלה אוּלי יגיע בּקרוֹב למטרתוֹ, אבל מי שצרכיו התרבּוּתיים מרוּבּים יוֹתר ואינוֹ מסתפּק בּאוֹתה תפיסת החיים והכּרתם הניתנת לחוּשיו גם מבּלי ידיעת העברית, וּדרישוֹתיו לידיעת השׂפה הן לא פּחוֹת מאשר לידיעת שׂפה תרבּוּתית אחרת – ההוּא צפוּי ליִסוּרי נפש רבּים וגם ממוּשכים. סיגוּל השׂפה האִטי, הממוּשך והמקוּטע – מעייף וּמיַגע, נוֹטל את טעם השׂפה והלימוּד וּמרַפּה גם את הרצוֹן והאמוּנה בּאפשרוּת ההצלחה בּעתיד. לידיעה מספּיקה, ידיעה שיש בּה ממש וטעם, קשה להגיע בּתנאים אלה. ורק יחידים מחוֹננים בּחוּש ו"רצוֹן לשוֹני" זוֹכים לכך בּתנאים הבּלתי-נוֹחים שלנוּ.

    צריך גם לדעת, כּי אוֹתם התנאים העוֹזרים בּכל ארץ להקנוֹת את השׂפה למתישבים חדשים חסרים פּה בּמידה מרוּבּה: השׂפה אינה לעת עתה שׂפת המדינה והשלטוֹן. ואף לא שׂפת המסחר, התעשׂיה והאִכּרות. ושׂוּמה היא רק בּפי תינוֹקוֹת של בּית רבּן וחוּגים ידוּעים המסוּרים לה. עזרה מסוּדרת להפצת השׂפה והקלת הלימוּד מצד הכּוֹחוֹת הרשמיים העוֹבדים את העבוֹדה התרבּוּתית בּארץ אף היא חסרה כּמעט לגמרי. האמת דוֹרשת להיאָמר: העבוֹדה התרבּוּתית המסוּדרת בּארץ עדיין לא יצאה מכּתלי בּית-הספר ודבר אין לה עם "העם" יוֹשבי הערים העתיקוֹת ואף לא עם בּני המוֹשבוֹת החדשוֹת. עזרה מסוּדרת רחבה וּרצינית למען הקנוֹת את השׂפה העברית לבּאים. ודאי תידָרש ותדרוֹש חֶבר עוֹבדים מסוּרים, מערכת מפעלים מַתאימים, אמצעים רבּים. אבל לפי שעה – איננה. וחייבים אנוּ פּה ו"החלוּץ" שם לעשׂוֹת מה שבּידינוּ. קבוּצוֹת "החלוּץ" צריכוֹת להמציא לחבריהן עזרה ממשית, מסוּדרת ונמרצת בּלימוּד השׂפה, על ידי מוֹרים מוּכשרים וּמסוּרים.

  • איפה הן היו בבוקר לח בשנת תרל"ח?

    בשנים האחרונות פרויקט בן-יהודה נעזר בחוקרים רבים מן האקדמיה, אשר מייעצים לפרויקט ותורמים לו מהידע הרב שצברו במשך שנות מחקר רבות. דוגמה אחת כזו היא שיתוף הפעולה עם חוקרת ספרות הנשים מאוני' בר-אילן, פרופ' יפה ברלוביץ, אשר מייעצת לנו מזה כמה שנים בנושא ספרות נשים עברית ואף עזרה לנו לקבל רשות פרסום לכתביה של שושנה שרירא.

    לאחרונה ראה אור הספר החדש "בית סלומון, שלושה דורות של מחדשי היישוב", הכולל את מאמרה החדש, "איפה הן היו בבוקר לח בשנת תרל"ח?". במאמר משיבה ברלוביץ לשאלה הידועה מתוך שירו של יורם טהר-לב "הבלדה על יואל משה סלומון".

    להנאת קוראי פרויקט בן-יהודה וחובבי הספרות העברית באשר הם, להלן חלק מפתח הדבר למאמר, אשר מועלה כאן בהסכמתה של פרופ' ברלוביץ. גם על כך נתונה לה תודתנו.

    קריאה מהנה,

    צוות הפרויקט.

    ————————————–

    איפה הן היו בבוקר לח בשנת תרל"ח? \ פרופ' יפה ברלוביץ

    פתח דבר

    למעלה מארבעים שנה שר הציבור הישראלי את "הבלדה על יואל משה סלומון", נרגש מהמעמד ההיסטורי ההוא שמחברו יהורם טהר-לב כתב אותו כאגדה והציבור קיבע אותו כמיתוס יישובי ראשון בזיכרון הקולקטיבי שלו. ואכן, מה נעים לעצום עיניים ולהתרפק על אותו בוקר לח בשנת תרל"ח, בו יצאו ארבעה רוכבים יהודים מירושלים להתוודע אל שממותיו וסכנותיו של כפר עני ועלוב בשם אמְלַבס, במטרה להפוך אותו לספינת הדגל של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. אבל בוקר זה, שהוא למעשה סיפור הבראשית של שיבת ציון המודרנית, הוא גם סיפור שכולו גברים, כשם שהמפעל הציוני כולו הוא מפעל גברי וכשם שכל ההיסטוריה של ההתיישבות כאן סופרה כל השנים כהיסטוריה של גברים. הם עשו אותה, והם כתבו אותה.

    בעשורים האחרונים, עם התפתחות חקר המגדר במסגרת לימודי ארץ ישראל, התחילו לגלות גם את מקומן של הנשים במפעל הציוני. המידע בנושא זה הולך ורב, בייחוד עם גילוי כתביהן של נשים אלה – יומניהן, זיכרונותיהן ויצירתן הספרותית. מהכתבים האלה ניתן ללמוד כי גם נשים "עשו היסטוריה" בארץ הזאת וכאמור גם כתבו ותיעדו אותה, אף שעדויות אלה לרוב אינן מופיעות כחלק מהסיפר הגברי. יוצא אפוא שדורות של צעירות וצעירים גדלו והתחנכו במשך שנים על היסטוריה חלקית: היסטוריה ארץ-ישראלית גברית שבנתה את עצמה על מקורות מידע חלקיים, אשר – חשובים ותורמים ככל שיהיו – אינם ממחישים את התמונה ההיסטורית המקיפה והמלאה.

    הדבר מתבטא גם במחקר ההיסטורי העוסק בדמויותיהם של ארבעת הרוכבים המייסדים, ולא כל שכן במיתוס שהתפתח לעיל. זה למעלה מארבעים שנה ממשיכים לדון בשאלה אם יואל משה סלומון אכן נשאר כל הלילה על הגבעה בלב הביצות ומה קרה לחבריו: דוד גוטמן הגביר, יהושע שטמפפר העילוי (שהלך ברגל מהונגריה לארץ ישראל) וזרח ברנט ה'אנגלנדר' (שעם עלותו על הגבעה הפיל עצמו מהסוס ושטף בדמעותיו את האדמה). אבל איש לא התעניין בזהותן או במקומן של הנשים בהקשר היסטורי זה: מי היו נשותיהן של ארבעת הרוכבים? מהו סיפור הייסוד שלהן? והיכן הן היו באותו בוקר לח בשנת תרל"ח?

    חקירותי ובדיקותי בעקבות נשים אלה העלו מידע זעום. נראה שרוב כותבי תולדות העלייה הראשונה, לרבות חוקרי תולדות פתח תקווה, לא מצאו בהן עניין עד כדי כך שכמו נמחקו שמן ונוכחותן מספרי ההיסטוריה וממילא מן הזיכרון הלאומי. אם ניתן בידינו בכל זאת בדל מידע, הרי שמדובר תמיד בהערות אגביות מתוך כתבים האוטוביוגרפיים שהותירו בני זוגן (המייסדים והבונים) או במידע המתקבל משולי הדיווחים שהתפרסמו על מייסדים אלה בעיתונות ובספרי היובל. כך או כך, מבדלי-מידע אלה חיברתי, כמו במעשה פסיפס, את דיוקנאותיהן של ארבע נשים אלה, כשדיוקנה של חנה פרומה סלומון (להלן פרומה, כפי שנקראה בפי כל) משמש כציר מוביל. יש להדגיש כי אף שכל אחד מהדיוקנאות מתקבל כאן כפרט בפני עצמו, על כל האישי המייחד אותו, הדיון בכל אחת מהנשים בסמיכות ובהקבלה לרעותיה ייצר בדיעבד מעין ביוגרפיה קולקטיבית המציעה קווים של שיתוף ביניהן – שיתוף היסטורי-חברתי תרבותי-נשי, שעושה אותן למעין קבוצה טיפולוגית ייצוגית לדיוקנה של המתיישבת הראשונה בפתח תקווה.

  • דוד ילין נאנח בגין תיירים צרפתיים

    ירושלמים רבים נאנחים בשנים האחרונות לנוכח השפעת תיירים צרפתיים (שחלקם הופכים בעלי-בית נפקדים) בעיר הקודש. גם דוד ילין נאנח לנוכח צרפתים בירושלים (ובשאר הארץ), בשנת תרנ"ו (1895-1896), כמסופר בזכרונותיו בכרך ירושלים של תמול:

    אך בשבועות האחדים האלה עוד ידיהם מלאות עבודה, כי בימים האלה באו הצרפתים כחמש מאות איש לבקר את הארץ, ונסעו בה ותרו אותה לאורכה ולרוחבה בעגלות.  והצרפתים בבואם אורחות אורחות המה באים, לא כיתר בני העמים הנוסעים להם איש איש לבדו על חשבונו.  והתאכסנו כולם בבתי האורחים אשר בנו להם אחיהם כהניהם פה, וכהניהם אלה ילכו אתם להורותם את כל המקומות הקדושים, כי גם הבאים רובם כהנים המה ומיעוטם הדיוטים אנשים ונשים, ובבואם ויצאו אחיהם לקראתם, ומנגינתם עוברת לפניהם הלוך ונגן, והמה כולם ילכו שורות הלוך ושורר מזמורי קודש, עד בואם העירה, וצלבי האריג האדומים התפורים על חזיהם יזכירונו את ימי מסעי הצלב בשעתם ואת כל תוצאותיהם לישראל.