Blog

  • מצב-רוח מעולה אצל פרישמן

    בדרך כלל, בסיפורים, תיאורי מזג אוויר אינם מהווים יותר מגורם משני.  גורם משני אך חשוב: שכן תיאור מזג אוויר הוא לעיתים אמצעי ספרותי שמאפשר רגע נחוץ של מנוחה מן העלילה, רווח אוויר לנשימה, להירהור, בין סצנה לסצנה. תיאורי מזג אוויר לעיתים גם נוסכים מראש אווירה מסויימת ומשמשים את הכותב אמצעי להשרות על הקורא מצב-רוח שיתאם את אופיה הריגשי של הסצנה. ובכל זאת, משסיים הקורא לקרוא את הסיפור, נדמה שתיאורי מזג האוויר אינם בהכרח נשתלים בזכרונו של הקורא ונחקקים בו באותה מידה שבה נחקקים גורמים דומיננטיים יותר, כגון עלילה.

    אך לא כן בסיפור "פלמי" של פרישמן. כאן מזג האויר מתחרה ממש עם הדמות המרכזית של הסיפור – עד כדי שהוא תופס כמעט את המקום המרכזי יותר בסיפור. כאילו הנושא העיקרי, ההשראה העיקרית לכתיבת הסיפור – הוא מזג האוויר – בעוד ששאר גורמי הסיפור מופיעים רק כעילה ותמיכה בו.

    קלוש הסיכוי שתיתקלו בתיאורים יפים מאלה בזמן הקרוב. מומלץ ביותר להתרענן בעברית יפיפיה שכזו.

    משאר הבחינות איכותו של הסיפור פחותה, לטעמי, בעיקר בשל סנטימנטליות שעברה את מידת הטעם הטוב; ובכל זאת לא נפגם התענוג מהעברית המזהירה:

    אמנם רק גן-עדן קטן המקום הזה, חבוי בתוך איזו פנה שוקטת ומחרישה, רחוקה מאדם ועזובה מרגל, ומסביב רק ירוק, ירוק, ירוק: נאות-דשא ירוקים, עצים ירוקים, חורשה ירוקה, ונחל גם הוא אשר מימיו ירוקים, למראה. והאביב אשר במקום הזה רק פלא קטן הוא כֻלו. החמה מראה לה כאִלו יצאה זה עתה בפעם הראשונה מנרתיקה, והיא מביטה, כקטן שנולד, בסקרנות מרובה לתוך עולמו החדש של איזה קדוש-ברוך-הוא חדש. הרוחות הקלות והמנשבות דומות כאִלו צמחו להן זה עתה בפעם הראשונה כנפים, והן חדשות ורכות וענוגות, עד כי ישָׁמע עוד קול רִשרוּשן בנוען. והאביב כבד על הארץ, רובץ על כל שיח ועל כל גבעול ועל הדלי אשר עם הבאר ועל עמודי הטלגרף ועל המרזב אשר עם הגג, ומראה לאביב הזה כאִלו ירד זה עתה בפעם הראשונה מן השמים על הארץ והוא איננו עוד בקי ורגיל במלאכתו, ולכן יפזר את הונו בידים פתוחות באין חשבון ונותן גם לאשר לא שאל ולא דרש. כמו חג נצח פרוש על כל הככר מסביב.

  • המצבה של הוראטיוס, עכשיו באינטרנט

    כמדי חודש בחודשו, העשרנו את מאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה בעשרות יצירות נוספות.  לצד הנובלה זדון ומשוגה מאת א"ש פרידברג ואוסף שירי מספד וכיתובי מצבות מאת יהודה ליב גורדון, אנו מגישים החודש גם שירים נוספים מאת שלום שבזי ומשוררי תימן, וכן מאמרים מאת מרדכי בן הלל הכהן, גליקסון על אחד העם, ציטרון על מרדכי אהרן גינצבורג (ובקרוב תעלה גם האוטוביוגרפיה של גינצבורג, אביעזר), וטורים ספרותיים נוספים מאת אברהם רגלסון.

    ופנינה נוספת בעדכון החודש: מבחר שירת הוראטיוס, המשורר הרומי חד הלשון, בן המאה הראשונה לפנה"ס, בתרגומו של יהושע פרידמן.  מיטיבי הקרוא שביניכם אולי זוכרים את רשימתי הקטנה על השירה והנצח, בה ציינתי שהוראטיוס צדק כשטען שהקים לעצמו "מצבת-עד".  ברשימה ההיא הובא תרגומו-עיבודו של מאיר הלוי לטריס לשיר הידוע של הוראטיוס ("עד העולם יכון פועל פעלתי"), והנה החל מהחודש מציע פרויקט בן-יהודה כבר גרסה נוספת לאותו שיר (ולרבים אחרים של הוראטיוס), הפעם בתרגום פרידמן:

    מַצּבֶתֶ-זִכָּרוֹן, מוּצָקָה מִנְּחוּשָׁה, יִסַּדְתִּי עֹז,
    מִשִּׂיא פִּירַמִּידוֹת תִּתְרוֹמֵם בְּגָאוֹן קוֹמָתָהּ הַגְּבוֹהָה,
    לֹא תִירָא מִזֶּרֶם מְפוֹצֵץ, מִסּוּפָה וְסַעֲרַת-שׁוֹאָה,
    וְשָׁנִים וְיוֹבְלוֹת בְּשָׁטְפָם צוּר-עֻזָּהּ לֹא יוּכְלוּ הֲרֹס.
    לֹא אָמוּת כְּאַחַד הָאָדָם, וְנִצְחִי לֹא יֵרֵד שְׁאוֹל!
    עַד תַּעֲמֹד גִּבְעַת קַפִּיטוֹלְיוּם בְּרֹאשׁ הַגְּבָעוֹת, וְעָלָה
    הַכֹּהֵן וּנְזִירָה נֶאֱלָמָה לְכַהֵן פְּאֵר בְּהֵיכָלָהּ,
    גַּם נֵזֶר-תְּהִלָּתִי פּוֹרֵחַ וְרַעֲנָן לֹא יֵדַע נְבוֹל!

    וִיסַפְּרוּ תְהִלָּתִי וְאָמְרוּ: מֵאֶרֶץ, שָׁם יֵהוֹם שְׁאוֹן
    אוֹפִידוּס וּבְתוֹךְ הַיְשִׁימוֹן רָד דּוֹנוּס בְּעַמּוֹ הַזּוֹעֵם,
    מֵאַשְׁפּוֹת עָלִיתִי מְרוֹמָם וְנִשְׂגָּב, וְשִׁירַת-הַנֹּעַם,
    אֶת שִׁירַת-אֵאוֹלְיָה, בְּטַעַם אִיטַלְיָה לִמַּדְתִּי רֹן.

    הוֹי לִבְשִׁי-נָא עֹז, מֶלְפּוֹמֵנֵי, כִּי גַדוֹל וּמְהֻלָל מְאֹד
    מִפְעָלֵךְ וּפְרִי מַעֲלָלַיִךְ, הִתְגָּאִי וְרֹאשֵׁךְ הָרִימִי!
    וְלִי בְרֹב חַסְדֵּךְ, בַּת-שִׁירִי, הָאִירִי פָנַיִךְ וְשִׂימִי
    עֲטֶרֶת-הַדְּפַנִּים עַל רֹאשִׁי, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת וָהוֹד!

    הנה כי כן, צודק הוראטיוס, ובעזרת יהושע פרידמן, רשת האינטרנט, וקומץ מתנדבים, שוב יכול הציבור ליהנות משירתו, ולזכור את מחברה.

    מַצּבֶתֶ-זִכָּרוֹן, מוּצָקָה מִנְּחוּשָׁה, יִסַּדְתִּי עֹז,

    מִשִּׂיא פִּירַמִּידוֹת תִּתְרוֹמֵם בְּגָאוֹן קוֹמָתָהּ הַגְּבוֹהָה,

    לֹא תִירָא מִזֶּרֶם מְפוֹצֵץ, מִסּוּפָה וְסַעֲרַת-שׁוֹאָה,

    וְשָׁנִים וְיוֹבְלוֹת בְּשָׁטְפָם צוּר-עֻזָּהּ לֹא יוּכְלוּ הֲרֹס.

    לֹא אָמוּת כְּאַחַד הָאָדָם, וְנִצְחִי לֹא יֵרֵד שְׁאוֹל! 5

    עַד תַּעֲמֹד גִּבְעַת קַפִּיטוֹלְיוּם בְּרֹאשׁ הַגְּבָעוֹת, וְעָלָה

    הַכֹּהֵן וּנְזִירָה נֶאֱלָמָה לְכַהֵן פְּאֵר בְּהֵיכָלָהּ,

    גַּם נֵזֶר-תְּהִלָּתִי פּוֹרֵחַ וְרַעֲנָן לֹא יֵדַע נְבוֹל!

    וִיסַפְּרוּ תְהִלָּתִי וְאָמְרוּ: מֵאֶרֶץ, שָׁם יֵהוֹם שְׁאוֹן

    אוֹפִידוּס וּבְתוֹךְ הַיְשִׁימוֹן רָד דּוֹנוּס בְּעַמּוֹ הַזּוֹעֵם, 10

    מֵאַשְׁפּוֹת עָלִיתִי מְרוֹמָם וְנִשְׂגָּב, וְשִׁירַת-הַנֹּעַם,

    אֶת שִׁירַת-אֵאוֹלְיָה, בְּטַעַם אִיטַלְיָה לִמַּדְתִּי רֹן.

    הוֹי לִבְשִׁי-נָא עֹז, מֶלְפּוֹמֵנֵי, כִּי גַדוֹל וּמְהֻלָל מְאֹד

    מִפְעָלֵךְ וּפְרִי מַעֲלָלַיִךְ, הִתְגָּאִי וְרֹאשֵׁךְ הָרִימִי!

    וְלִי בְרֹב חַסְדֵּךְ, בַּת-שִׁירִי, הָאִירִי פָנַיִךְ וְשִׂימִי

    עֲטֶרֶת-הַדְּפַנִּים עַל רֹאשִׁי, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת וָהוֹד!

  • בלקינד מפגין כשרון פיננסי יוצא מן הכלל

    בהיות הבילו"יים בדרכם לפלשתינה-א"י, מספר ישראל בלקינד ב"נתיב הבילו"יים", אתרע מזלם וכל כספם המשותף נגנב:

    …אחרי זמן קצר באו להעירני ויבשרוני את הבשורה הרעה, כי נגנבה קופתנו מאת הגזבר. עלי היה צריך ללכת אל רב-החובל לספר לו את הדבר, אולי יוכל למצוא את הגנב ואת הגנבה, אך רב-החובל לא יכול לעשות כלום. הוא אמר לי, כי לו קרה הדבר בעת אשר האניה היתה שטה בלב ים, אולי היה הוא יכול לעשות דבר מה, אף-כי על מטבעות אין שום סימן ואת הארנק יכול הגנב להשליך הימה. אבל בעת ההיא היתה האניה עומדת בנמל, וסבלים ומנהלי סירות היו עוברים ממנה אל היבשה ומהיבשה אליה. "קרוב לודאי", אמר הוא לי, "כי הגנב עם שללו כבר נמצא בעיר וקצרה ידי להשיגו"…

    אפשר לתאר את מצבנו הרע והמסכן. לשוב העירה לא יכולנו, כי הלא שם לא השארנו הרבה כסף, ועוד היתה סכנה כי נפסיד את כסף מחיר הכרטיסים.  צרכי אוכל אשר קנינו יכלו להספיק לכל היותר לשלשה ימים – ועלינו היה לנסוע עד יפו שבעה ימים…

    והנה קרה לנו פשוט נס. על האניה נמצא אתנו צעיר אחד, מר ראובן יודלביטש אשר נסע לארץ-ישראל במחשבה להאחז בה, ובאמת היה הוא אחרי כן לאחד ממיסדי ראשון-לציון. הוא הלוה לנו מאה רובל ויצאנו בזה מחרפת רעב ומכל יתר התלאות אשר נשקפו לנו.

    אף שבלקינד מדבר על הלוואה, מסופקני אם יודלביטש זכה לקבל את מאה הרובל הללו בחזרה…  כך או כך, עם הגיע הבילו"יים לנמל יפו, מפגין בלקינד היטמעות מרשימה במרחב:

    עם צאת השמש בגבורתו [ביום 6 ביולי 1882] נראתה לנו העיר יפו בכל תפארתה והדרה. הנה כבר השלך העוגן ועשרות-עשרות ערבים אשר באו אל אניתנו בסירותיהם הקלות קפצו ברעש והמולה רבה על מכסה אניתנו. הראשון מן היהודים אשר עלה על האניה לפגשנו היה ישראל דב פרומקין, אשר היה עורך העתון היחידי אז בירושלים ובכל הארץ, "החבצלת". על החוף חכו לנו כל נכבדי יפו ובראשם מר ליבונתין, משפחת פינברג ועוד רבים.

    מר ליבונתין הכניסנו אל לשכת "ועד חלוצי יסוד המעלה" אשר יסד ושם כבדנו בארוחת הצהרים. אחת משאלותיו הראשונות היתה "כמה כסף הבאת" "כסף?", עניתי לו, "אינני צריך להביא. כספנו נמצא בקושטא בידי הועד המרכזי של אגודתנו והוא יבוא בכל רגע אשר נצטרך לו". ותיכף ומיד הראיתי כשרון פיננסי יוצא מן הכלל ואלווה ממנו, ממר ליבונתין, מאה פרנק זהב…

  • עדכון מאי 2010 או: האלוהית המקורית

    גם עדכון מאי התעכב מעט, ובכל זאת, כמדי חודש (גם אם הפעם לא בחודשו), העשרנו את מאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה:

    בולטים בעדכון החודש הסיפורים בעלי הרקע ההסטורי: שתי נובלות, האחת חליפות ותמורות שמה, מאת א"ש פרידברג, והשניה יעקב טיראדו, מאת לודוויג פיליפזון בתרגום ש"י פין, וכן שני הפרקים הנותרים של אש מריבה מאת א"ש שטיין שאנו מצרפים למאגר החודש — חידת הקמעות (על פולמוס יעקב עמדין ויהונתן אייבשיץ) ונקמת מרעים (על עלילות יעקב פרנק, מייסד הפרנקיזם).

    העדכון כולל גם את סופר הסופרים — מסתו של מרדכי בן הלל הכהן על נחום סוקולוב; פרק נוסף של האדם והטבע מאת א"ד גורדון, פרקים מתוך הרשימות הביוגרפיות שבספר אשכולות של א"ש שטיין, סיפורים מאת דוד ישעיהו זילברבוש, ומאמרים מאת בר טוביה (שרגא פרנקל).  בנוסף, העלינו את חיבורו של בר טוביה על תולדות הסוציאליזם, וכן חיבור קצר מאת אפריים דיינארד על תולדות המתיישבים היהודיים בעיירה בניו-ג'רזי.

    והנה טעימה קטנה להחודש:

    עוד לפני גרטה גארבו, היתה שחקנית אחרת שהיתה "האלוהית", ושאותה עבדו בכל רחבי המערב בחצי השנה של המאה הי"ט. שמה היה שרה ברנהרדט, והנה צימוק על אודותיה מפי דוד ישעיהו זילברבוש (דרושה היכרות בסיסית עם ההסטוריה של החצי השני של המאה הי"ט כדי להבין את הקטע, אבל הקישוריוֹת לויקיפדיה בגוף הטקסט תסייענה למתקשים):

    במגלת שרה ברנהרד כתוב לאמר: שנים אחדות אחרי מלחמת אשכנז וצרפת פנה אחד ממנהלי התיאטרון באשכנז אל המשחקת הצרפתית ושאל אותה על דבר המחיר שהיא דורשת בשכר עלותה על הבמה בברלין.

    "את שתי המדינות אלזס ולוטרינגן!" – ענתה שרה בירנהרד.

    "המחיר לא רב הוא" השיב לה מנהל התיאטרון, אבל קודם שאתן את המחיר הזה נחוץ לי לקחת בראשונה דברים עם ביסמרק".

    זאת ועוד ברשימתו של זילברבוש על שרה ברנהרדט.

  • עדכון אפריל 2010

    סוף אפריל הגיע, ויומן הרשת שלנו עמד בשתיקתו.  אין זה משום שעדכון אפריל לא עלה לאתר, אלא משום שעבדכם הנאמן, עורך-מחליף של יומן הרשת, עשה במדינות הים ולא הצליח להתפנות לכתיבת העדכון, ועמכם הסליחה.

    ובכן כמדי חודש בחודשו, העשרנו בתחילת אפריל את מאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה בעשרות יצירות עבריות ישנות:

    שמחנו במיוחד להעלות את פרשת חיי, זכרונותיו של יוסף אליהו שלוש, ממייסדי תל אביב.  הספר הוא קנין הציבור זה כמה שנים, ואף על פי כן נמנענו עד כה מלהעלותו לרשת, מכיוון שהספר זכה להידפס מחדש בהוצאת בבל בשנת 2005, ואם מו"ל עברי לוקח על עצמו הדפסה מחדש של ספר ישן, לא רצינו לפגוע בהכנסותיו, אז החלטנו לחכות כמה שנים עד שתאזל המהדורה.  בינתיים יצר עמנו קשר תומר שלוש, בן-נינו של שלוש, ועודד אותנו להעלות את הטקסט למאגר, ואף סיפק קובץ ובו הטקסט של הספר, מוקלד ובצירוף כמה ביאורים מאת אור אלכסנדרוביץ', אף הוא בן-נינו של שלוש.  אנו שמחים להגיש את הטקסט המרתק הזה לציבור.

    נציין שמהדורת "בבל" היא מהדורה מעובדת, כלומר היא שונה מהטקסט המקורי שעלה לאתר; היא כוללת התאמה לכתיב העברי ולכללי הפיסוק הנהוגים היום, וכן יש בה תיקוני טעויות סופר, צילומים, ביאורים ומפתח שאינם קיימים במהדורה המקורית.

    בשאר האגפים, הוספנו שירה מאת וידאל בנבנשת, משה אבן-עזרא, ויהודה ליב גורדון, ומאמרים מאת משה גליקסון, אלתר דרויאנוב, משה בילינסוןא"ש שטיין, ובר טוביה.

    אלכסנדרוביץ' אף מציע לנו טעימה מזכרונות שלוש:

    באחד הימים ישבתי בגן הכפר וקראתי את המכתב השני שקבלתי מדיזנגוף מדמשק בצרוף חמש מאות בנקנוטים חדשים. בשעת קריאה כנראה התאנחתי אנחה עמוקה מלב. באותו רגע הנני מרגיש כי איש מרחוק שואלני: מדוע הנך נאנח הא' שלוש? ותוך כדי שאלתו הוא מעביר את כסאו ליד כסאי. הצטחקתי ועניתי:
    – אולי נדמה היה לך. הן לא נאנחתי.
    – אבל הן שמעתי את אנחתך מרחוק.
    – לא, זהו רק פרי דמיונך…
    – אבל – הפציר בי שוב האיש – הן דמיוני לא יטעני, שמעתי בפרוש כי נאנחת, אמור נא לי, ממה הנך סובל ואולי אוכל לעזרך.
    – הן אתה אינך מכירני וכיצד תוכל לעזרני…
    – אנכי מכיר אותך היטב, ברם אתה לא תכירני. זה כמה זמן שלא באתי ליפו ולא היתה לי ההזדמנות לראות את אביך המנוח ולנשק את ידיו. כך היה הרגלי תמיד בבואי לעיר זו. כבר שנים מספר שנשאתי לי אשה וגר בכפר דנאבה הקרוב לתול-כרם אשר הייתי אחד ממיסדיו. וכאן נמצא ביתי ומשפחתי, שהנני מבקרם לעתים תכופות מאד.
    – הוי, אביך היקר עליו השלום, איזה אדם יקר היה, הן כל רכושי בא לי הודות לו.
    – ומדוע זה תחשוב כי אבי אינו כבר בחיים.
    – האמנם הוא חי? שמח הוא בדבריו.
    – הוא נמצא אתנו כיום.
    הוא הפציר בי ללכת עמו לביתו בקלקיליה. אך מכיון שהודעתי לו שאבי חי, הלך עמי. בדרך ספרתי לו את סוד אנחתי והוא הקשיב הקשבה מרובה לדברי. כשנכנסנו הביתה מצא את אבי שוכב על המטה, הוא נגש אליו ונשק לו בידיו.
    – האם לא תכירני ידידי?
    אבי הסתכל היטב בפניו וקרא בשמו: שייך אברהים סמארא וחבקו איש את רעהו.
    בבואי לבית שייך אברהים הציגני לפני משפחתו ונתקבלתי בסבר פנים יפות. הוא הצביע עלי כעל בנו של ידידו אשר כל רכושו בא לו על ידו.
    בעודני מבלה עם בני המשפחה יצא שייך אברהים לחצר והביא גרזן וחבל. מדד את אורך הקיר והכה בטיח הקיר וכשנפל הטיח נתגלתה צלחת. הוא פתח אותה ונראה חור. מחור זה הוציא שייך אברהים מטפחת אדומה שבתוכה היו סך חמש מאות לירות זהב ומסרם לידי. – את הכסף הזה תחזיר לי אחרי המלחמה, קרא אלי בשמחה.
    – רב תודות לך, אין לי צורך כעת בכסף. הן קבלתי רק זה עתה בנקנוטים מדמשק.
    – אין בכך כלום. בושה תהיה לי אם לא תקבל מידי את הכסף…
    – הן אין לי ארון ואיפוא [ואיפה] אחביא את הזהב. הלא יבואו גנבים ויגנבו את הכסף. – התחלתי לטעון כדי שירפה ממני.
    כל טענותי לא הועילו. שיך אברהים באחת: אם לא תקבל את הכסף הנך מבישני.
    אמרתי לו כי הנני נאות לקבל מידו את הכסף ולגרום לו קורת-רוח על מנת שאסלק בהן את חובותי. שייך אברהים הסכים גם לתנאי הזה. לפני הפרדי ממנו בקשתיו שיקבל שטר על הסכום הזה. הוא הצטחק: הא כיצד אקבל ממך שטר?… העירותי לו: ומה יהיה אם חס ושלום נמות בימי המלחמה. אם נמות – הוא השיב בפשטות – הרי לשנינו לא יהיה צורך בכסף.