פֶּרֶק רִאשׁוֹן: בִּמְחִלַּת הַשָּׁפָן

נִלְאֲתָה עֲלִיסָה הַקְּטַנָּה לָשֶׁבֶת לְיַד אֲחוֹתָהּ עַל הַגֶּבַע בְּטֵלָה מִכָּל מְלָאכָה, קָצְרָה רוּחָהּ. פַּעַם וּשְׁתַּיִם הֵצִיצָה אֶל תּוֹךְ הַסֵּפֶר שֶׁהָיָה פָּתוּחַ לִפְנֵי אֲחוֹתָהּ, אַךְ בַּסֵּפֶר לֹא הָיוּ לֹא תְמוּנוֹת וְלֹא דִבּוּרִים. “סֵפֶר שֶׁאֵין בּוֹ לֹא תְמוּנוֹת וְלֹא דִבּוּרִים מַה מוֹעִילוֹ?” – הִרְהֲרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ. מִיָּד הִתְחִילָה שׁוֹקֶלֶת בְּדַעְתָּהּ (הִיא מָצְאָה אֶת עַצְמָהּ עֲיֵפָה וּמְטֻשְׁטֶשֶׁת¹ – כָּל כָּךְ גָּדַל חֹם הַיּוֹם), הַכְּדַּאי לְפָנֶיהָ לָקוּם וְלִקְטֹף מַרְגָּנִיּוֹת² וְלִקְלֹעַ מֵהֶן זֵר, אִם לֹא. עוֹד הִיא מְפַקְפֶּקֶת, וְהִנֵּה שָׁפָן וְלוֹ עֵינַיִם וְרֻדּוֹת³ עָבַר וְחָלַף עַל פָּנֶיהָ. דָּבָר זֶה לֹא הָיָה בוֹ כָּל חִדּוּשׁ. הִיא לֹא תָמְהָה גַם כַּאֲשֶׁר שָׁמְעָה אֶת הַשָּׁפָן מְגַמְגֵּם בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ: – הוֹי, אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וַדַּאי אֲאַחֵר הַיּוֹם! רַק אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁשָּׁבָה עֲלִיסָה לַחֲשֹׁב בַּדָּבָר, לֹא יָכְלָה לְהָבִין, מַדּוּעַ לֹא תָמְהָה בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמְעָה אֶת הַשָּׁפָן מְדַבֵּר. בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה לֹא הָיָה בָזֶה כָל תֵּמַהּ. אַךְ כְּשֶׁהוֹצִיא הַשָּׁפָן שָׁעוֹן מִתּוֹךְ כִּיס חֲזִיָּתוֹ וְהֵצִיץ בּוֹ, וְנֶחְפַּז וְרָץ לְדַרְכּוֹ, – קָפְצָה עֲלִיסָה מִמְּקוֹמָהּ, וְתוֹךְ כְּדֵי קְפִיצָה זָכְרָה בָרוּר, כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עַתָּה לֹא בָא לְיָדָהּ לִרְאוֹת שָׁפָן לָבוּשׁ חֲזִיָּה⁴ וְשָׁעוֹן בְּכִיסוֹ. בְּנֶפֶשׁ נִרְגֶּשֶׁת קָפְצָה עֲלִיסָה אַחֲרֵי הַשָּׁפָן וְרָאֲתָה אֵיךְ יָרַד וְנִבְלַע בְּמַחְתֶּרֶת גְּדוֹלָה, מוֹלִיכָה אֶל תּוֹךְ מְחִלָּתוֹ⁵ מִתַּחַת לִגְדֶרֶת⁶ רַעֲנַנָּה.

מִיָּד חָרְדָה עֲלִיסָה גַם הִיא אַחֲרֵי הַשָּׁפָן בְּלִי חֲשֹׁב וּבְלִי שְׁאֹל אֶת נַפְשָׁהּ, אֵיךְ תָּשׁוּב וְתֵצֵא מִשָּׁם. וּמְחִלַּת הַשָּׁפָן הָיְתָה מִתְּחִלָּתָהּ יְשָׁרָה וְדָמְתָה לִמְעָרָה אֲפֵלָה, אַךְ פִּתְאֹם נִקְטְעָה⁷ וַתְּהִי כְּכֵף⁸ זָקוּף. טֶרֶם תִּפְקַח עֲלִיסָה עַיִן, וְהִנֵּה הִיא עָפָה מַטָּה, לְמַעֲמַקִּים, כְּאִלּוּ בְאֵר עֲמֻקָּה נִפְתְּחָה מִתַּחְתָּהּ.

וַדַּאי הָיְתָה הַבְּאֵר עֲמֻקָּה מְאֹד, אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁהָיְתָה עֲלִיסָה נוֹפֶלֶת לְאַט לְאָט. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – לַעֲלִיסָה הָיָה דַי פְנַאי לְהִתְבּוֹנֵן אֶל כָּל אֲשֶׁר מִסְּבִיבָהּ וְלַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת, מַה יִהְיֶה סוֹף הַדָּבָר.

תְּחִלָּה הִבִּיטָה הַיַּלְדָה לְמַטָּה, אַךְ הַחשֶׁךְ הָיָה גָדוֹל מְאֹד וְלֹא יָכְלָה לִרְאוֹת דָּבָר. אָז נָתְנָה עֵינֶיהָ בְקִירוֹת הַבְּאֵר, וְהִנֵּה הַרְבֵּה אִצְטַבָּאוֹת, גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, וַעֲלֵיהֶן כֵּלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, וּפֹה וָפֹה תְלוּיוֹת מַפּוֹת גֵּאוֹגְרָפִיּוֹת וּתְמוּנוֹת. בְּשָׁעָה שֶׁטָּסָה עַל פְּנֵי אִצְטַבָּה⁹ אַחַת, חָטְפָה עֲלִיסָה פַךְ¹⁰ קָטֹן. אֶל הַפַּךְ הָיְתָה מְדֻבֶּקֶת פִּתְקָא לֵאמֹר: “מִרְקַחַת תַּפּוּחֵי זָהָב”. אֲבָל, לְצַעֲרָהּ הַגָּדוֹל, הָיָה הַפַּךְ רֵיק. תְּחִלָּה אָמְרָה עֲלִיסָה לְהַשְׁלִיכוֹ מִיָּדָהּ, אַךְ מִיִּרְאָה פֶּן תִּפְגַּע בְּמִי־שֶׁהוּא לְמַטָּה וְתָמִית אוֹתוֹ, הִשְׂכִּילָה לְהַעֲמִידוֹ בִּזְרִיזוּת עַל אִצְטַבָּה אַחֶרֶת, בְּשָׁעָה שֶׁטָּסָה וְעָבְרָה עַל פָּנֶיהָ.

– לְאַחַר נְפִילָה שֶׁכָּזוֹ – הִרְהֲרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – כְּאַיִן בְּעֵינַי לִנְפֹל מֵעַל הַסֻּלָּם. מֵעַכְשָׁו יַחְשְׁבוּנִי כָל בְּנֵי הַבַּיִת לְאֵשֶׁת חָיל. וְלוּ גַם נָפַלְתִּי מֵעַל הַגַּג, וַאֲפִילוּ מֵעַל בַּיִת גָּבֹהַּ שֶׁבִּגְבוֹהִים – מָה הוּא כְּנֶגֶד הַבְּאֵר הָעֲמֻקָּה הַזֹּאת.

עֲלִיסָה חוֹשֶׁבֶת לָהּ, חוֹשֶׁבֶת – וְנוֹפֶלֶת מַטָּה, מַטָּה, מַטָּה.

– הַאֻמְנָם לֹא יְהִי סוֹף לִנְפִילָתִי? מַה נִכְסַפְתִּי לָדַעַת כַּמָּה מִילִים עָבָרְתִּי! – וְאַחַר הוֹסִיפָה בְקוֹל רָם: “אֵין זֹאת, כִּי אִם לֹא רְחוֹקָה אֲנִי מִמֶּרְכַּז הָאֲדָמָה. עַד צִיר הָאֲדָמָה… אֶ… כְּשֵׁשֶׁת אֲלָפִים מִיל, בְּעֶרֶךְ”.

עֲלִיסָה לָמְדָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדַעַת בַּחֲדַר הַלִּמּוּדִים שֶׁלָּהּ. אֱמֶת, לֹא עַתָּה לָהּ הַשָּׁעָה, חָשְׁבָה עֲלִיסָה, לְגַלּוֹת אֶת חָכְמָתָהּ, גַּם אֵין לִפְנֵי מִי לְהִתְהַדֵּר כָּאן, אַף עַל פִּי כֵן לַחֲזֹר עַל הַלִּמּוּדִים וַדַּאי דָּבָר יָפֶה הוּא.

– “כֵּן, עַד מֶרְכַּז הָאֲדָמָה שֵׁשֶׁת אֲלָפִים מִיל. וְאֶלָּא מָה? עַל אֵיזוֹ מַעֲלַת אֹרֶךְ אוֹ רֹחַב אֲנִי נִמְצֵאת עַכְשָׁו?”

בֶּאֱמֶת לֹא יָדְעָה עֲלִיסָה כְלָל, מַה זֶה מַעֲלוֹת אֹרֶךְ וּמַעֲלוֹת רֹחַב, אֲבָל מְאֹד נָעַם לָהּ לְהוֹצִיא מִפִּיהָ מִלִּים מְחֻכָּמוֹת כָּאֵלּוּ.

– וְאוּלַי – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה לַחֲשֹׁב – אוּלַי אֶעֱבֹר דֶּרֶךְ כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ? מַה יִמָּלֵא פִּי צְחוֹק לִרְאוֹת אֲנָשִׁים מְהַלְּכִים וְרָאשֵׁיהֶם לְמָטָּה אֵלֶּה נִקְרָאִים – אַנְטִי… אַנְטִי… פַּטִּיִּים¹¹. (עֲלִיסָה הִרְגִּישָׁה, כִּי כָאן נִכְשְׁלָה קְצָת בִּלְשׁוֹנָהּ, וּמִלָּה זוֹ לֹא כֵן הִיא נִשְׁמַעַת, וְשָׂמְחָה שֶׁאֵין אִיש עַל יָדָהּ). אֶשְׁאֲלָה אֶת פִיהֶם, מַה שֵׁם הָאָרֶץ: – “אֶמְצָא חֵן, גְּבֶרֶת כְּבוּדָה, הַגִּידִי נָא לִי, הֲזֹאת הִיא זֵלַנְדְּיָה הַחֲדָשָׁה, אִם אוֹסְטְרָלִיָּה?” כֹּה אֶשְׁאַל אֶת פִּי אַחַת הַנָּשִׁים (מִתּוֹךְ כָּךְ רָצְתָה עֲלִיסָה לַעֲשׂוֹת קִידָה נָאָה, כְּמִנְהַג הָעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁקָּשֶׁה הָיָה הַמַּעֲשֶׂה בִשְׁעַת נְפִילָה). וּפֶן תַּחְשְׁבֵנִי אִשָּׁה זוֹ לְנַעֲרָה טִפְּשָׁה, שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת וְאֵינָהּ מְבִינָה מְאוּמָה. מוּטָב שֶׁלֹּא אֶשְׁאָל. אֶפְשָׁר, אֶרְאֶה אֶת הַדָּבָר כָּתוּב בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא.

עליזה חטפה צנצנת

עָבְרָה שָׁעָה אֲרֻכָּה וַעֲלִיסָה נוֹפֶלֶת וְנוֹפֶלֶת. מַה שֶׁנַּעֲשָׂה נַעֲשָׂה, אֵין לְהָשִׁיב, וּבְכֵן – הֵחֵלָּה עֲלִיסָה לְדַבֵּר אֶל נַפְשָׁהּ שׁוּב:

– “דִּינָה וַדַּאי תִּתְגַּעְגַּע עָלַי מְאֹד הַיּוֹם בָּעֶרֶב (דִּינָה הָיְתָה חֲתוּלָה), אַךְ וַדַּאי לֹא יַסִּיחוּ דַעַת מִמֶּנָּה¹² וְיִתְּנוּ לָהּ קַעֲרִית חָלָב בִּשְׁעַת שְׁתִיַּת תֵּה בָעֶרֶב… דִּינָה חֶמְדָּתִי, תַּמָּתִי! מִי יִתֵּן וְהָיִית עִמִּי פֹּה! אֱמֶת, עַכְבָּרִים אֵין כָּאן, בָּאֲוִיר, – וְתָצוּדִי לָךְ עֲטַלֵּפִים… אַךְ הֲיֹאכַל חָתוּל עֲטַלֵּפִים? וְאִם לֹא – לָמָּה יָנוּעוּ הַחֲתוּלִים עַל הַגַּגּוֹת?” עוֹד הִיא מְדַבֶּרֶת וּתְנוּמָה אָחֲזָה עַפְעַפֶּיהָ וְהִיא הוֹסִיפָה לְדַבֵּר מִתּוֹךְ דִּמְדּוּם: “חֲתוּלִים עַל הַגַּגּוֹת, עֲטַלֵּפִים”… וּמִיָּד נִתְחַלְּפוּ הַמִּלִּים בְּפִיהָ וְהַדְּבָרִים יָצְאוּ מְסֹרָסִים¹³: “עַכְבָּרִים עַל הַגַּגּוֹת, עֲטַלֵּפִים אוֹכְלִים חֲתוּלִים”… עֲלִיסָה הִרְגִּישָׁה שֶׁשֵּׁנָה תָקְפָה אוֹתָהּ וְהִיא חוֹלֶמֶת. בַּחֲלוֹמָהּ וְהִנֵּה הִיא מְטַיֶּלֶת עִם דִּינָה וְאוֹמֶרֶת לָהּ: “הַגִּידִי לִי, דִּינָה יַקִּירָתִי, בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת, הֲטָעַמְתְּ מִיָּמַיִךְ מִבְּשַׂר עֲטַלֵּף?” עוֹד הִיא מְדַבֶּרֶת וְהִנֵּה – תַּךְ־תַּךְ־טְפָח! וַעֲלִיסָה יוֹשֶׁבֶת עַל עֲרֵמַת עָלִים וְזַלְזַלִּים¹⁴ יְבֵשִׁים.

עליסה יושבת כל ערמת עלים וזלזלים

הִיא לֹא לָקְתָה¹⁵ כְלָל, אַף לֹא מִקְצָת מִן הַמִּקְצָת, וְקָפְצָה וְעָמְדָה מִיָּד. מֵעַל לְרֹאשָׁהּ הָיָה חשֶׁךְ, וּמִלְּפָנֶיהָ – מָבוֹא אָרֹךְ. פָּנְתָה עֲלִיסָה וְרָאֲתָה וְהִנֵּה הַשָּׁפָן הַצָּחוֹר¹⁶, כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בוֹ, רָץ לְאֹרֶךְ הַמָּבוֹא. מֵעַתָּה אָסוּר לְהוֹצִיא זְמָן לְבַטָּלָה. קָפְצָה עֲלִיסָה וַתָּרָץ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת אַחֲרֵי הַשָּׁפָן וַתִּשְׁמַע אוֹתוֹ מְדַבֵּר, בְּהָפְכוֹ פָנָיו אֶל קֶרֶן הַמָּבוֹא, מְדַבֵּר וְאוֹמֵר: “אוֹי לְאָזְנַי, אוֹי לִשְׂפָמִי, כַּמָּה אֵחַרְתִּי הַיּוֹם!”

אַךְ רֶוַח קָטֹן הָיָה בֵין עֲלִיסָה וְהַשָּׁפָן, בְּשָׁעָה שֶׁהָפַךְ פָּנָיו אֶל קֶרֶן הַמָּבוֹא. הִיא אָמְרָה לְהַדְבִּיקוֹ, אַךְ הַשָּׁפָן נֶעְלַם פִּתְאֹם. מֵעַתָּה נִשְׁאֲרָה עֲלִיסָה לְבַדָּהּ בְּחֶדֶר אָרֹךְ וְשָׁפָל, וְהַחֶדֶר מוּאָר בְּאוֹר מְנוֹרוֹת רַבּוֹת הַתְּלוּיוֹת בַּתִּקְרָה. הַרְבֵּה דְלָתוֹת הָיוּ בַחֶדֶר, אַךְ כֻּלָּן הָיוּ נְעוּלוֹת. נִסְּתָה עֲלִיסָה לִפְתֹּחַ אַחַת מֵהֶן וְלֹא עָלָה בְיָדָהּ, וְאַחֲרֵי שֶׁעָבְרָה לְאֹרֶךְ קִיר אֶחָד וְסָבְבָה לְאֹרֶךְ הַקִּיר הַשֵּׁנִי, שָׁבָה וְעָמְדָה בְאֶמְצַע הַחֶדֶר, וְהִיא חוֹשֶׁבֶת מַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת¹⁷, אֵיךְ וְאֵיךְ לְהֵחָלֵץ מִשָּׁם. וּפִתְאֹם רָאוּ עֵינֶיהָ שֻׁלְחָן קָטֹן עָשׂוּי זְכוּכִית עָבָה, וְעַל הַשֻּׁלְחָן מַפְתֵּחַ זָהָב קָטֹן־קָטֹן. מִיָּד נִצְנְצָה בָהּ מַחֲשָׁבָה, אוּלַי אֶפְשָׁר לִפְתֹּחַ בּוֹ אַחַת הַדְּלָתוֹת. אַךְ לֹא וָלֹא! הַמַּפְתֵּחַ לֹא יִכְשַׁר אַף לְאַחַת מֵהֶן: קָטֹן הוּא מְאֹד וְהַמַּנְעוּלִים גְּדוֹלִים. הִקִּיפָה עֲלִיסָה שׁוּב אֶת הַחֶדֶר מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה וְרָאֲתָה וִילוֹן¹⁸ קָטֹן שֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחָה בוֹ מִקֹּדֶם. הִיא הֵרִימָה אֶת קְצֵה הַוִּילוֹן וְהִנֵּה דֶלֶת קְטַנָּה, רַק כַּחֲצִי הָאַמָּה קוֹמָתָהּ. נִסְּתָה עֲלִיסָה לִתְחֹב אֶת הַמַּפְתֵּחַ אֶל פִּי הַמַּנְעוּל, וְהִנֵּה – הֶאָח! הוּא הַמַּנְעוּל וְהוּא הַמַּפְתֵּחַ.

פָּתְחָה עֲלִיסָה אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנְסָה לְחֶדֶר קָטֹן. וְהִנֵּה בְאַחַת מִקִּירוֹתָיו, סָמוּךְ אֶל הָרִצְפָּה, כְּעֵין פֶּתַח צַר וְקָטןֹ, כְּפִתְחוֹ שֶׁל חוֹר הָעַכְבָּר, – מָבוֹא אֶל מָקוֹם אַלְמוֹנִי¹⁹, וּמִשָּׁם שׁוֹפֵעַ²⁰ אוֹר שֶׁמֶשׁ בָּהִיר. כָּרְעָה עֲלִיסָה עַל בִּרְכֶּיהָ וְהֵצִיצָה לְשָׁם, וַתֵּרֶא גַן נָאֶה וְרַעֲנָן, שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ בְכָל הָעוֹלָם לְיֹפִי וּלְנֹעַם. הֶאָח, מַה טוֹב לָבֹא פְּנִימָה וּלְטַיֵּל בֵּין עֲרוּגוֹת הַפְּרָחִים הַגְּבוֹהִים וְהַיָּפִים עַל יַד הַמִּזְרָקוֹת! אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס אֶל הַחוֹר כִּי אִם קְצֵה הָרֹאשׁ. “וְלוּ גַם הִכְנַסְתִּי רֹאשִׁי – הִרְהֲרָה עֲלִיסָה – אֶת כְּתֵפַי לֹא אוּכַל לְהַכְנִיס. וּמַה תּוֹעֶלֶת בָּרֹאשׁ, אִם אֵין עִמּוֹ כְּתֵפָיִם? הוֹי, מַה שָׂמַחְתִּי, אִלּוּ הָיִיתִי יְכֹלָה לְהִתְקַפֵּל²¹ כְּקֶרֶן־חָזוּת²². וְאוּלַי יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר, אִלּוּ יָדַעְתִּי אֵיךְ לָגֶשֶׁת אֶל הַמְּלָאכָה.”

הציצה לשם ותרא גן נאה ורענן, שאין כמותו בכל העולם ליופי ולנעם.

כַּמָּה וְכַמָּה מִקְרִים נִפְלָאִים קָרוּ אֶת עֲלִיסָה בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן, וְנִדְמָה לָהּ שֵׁאֵין דָּבָר לֹא־אֶפְשָׁר בָּעוֹלָם.

וְכֵיוָן שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס דֶּרֶךְ הַפֶּתַח הַקָּטֹן, לָמָּה תַעֲמֹד? אֲהָהּ! אִלּוּ אֶפְשָׁר הָיָה לָהּ לְהֵעָשׂוֹת זְעִירָה וּקְטַנְטַנָּה.

עֲלִיסָה שָׁבָה אֶל הַשֻּׁלְחָן לִרְאוֹת שֶׁמָּא יִמָּצֵא עָלָיו עוֹד מַפְתֵּחַ, אַךְ כָּל מַפְתֵּחַ אַחֵר לֹא הָיָה שָׁם. תַּחַת זֹאת רָאֲתָה צִנְצֶנֶת²³ קְטַנָּה, שֶׁלֹּא הָיְתָה כָאן קֹדֶם (בָּזֹאת הָיְתָה בְטוּחָה). אֶל הַצִּנְצֶנֶת קְשׁוּרָה פִסַּת נְיָר, וְכָתוּב עָלֶיהָ בְאוֹתִיּוֹת יָפוֹת, מְאִירוֹת עֵינָיִם: “שְׁתִינִי”. לֹא קָשֶׁה לִכְתֹּב מִלָּה קַלָּה “שְׁתִינִי”, גַּם אֶפְשָׁר לָקַחַת וְלִשְׁתּוֹת. אַךְ עֲלִיסָה נַעֲרָה פִקְחִית וּזְהִירָה וְלֹא רָצְתָה לַעֲשׂוֹת בִּבְהִילוּת, בְּלִי יִשּׁוּב הַדָּעַת. – "אַבִּיטָה נָא, רֵאשִׁית כֹּל, – אָמְרָה עֲלִיסָה – וְאֶרְאֶה, אִם לֹא כָתוּב כָּאן “סַם־מָוֶת”. הִיא קָרְאָה סִפּוּרִים יָפִים וְנוֹרָאִים עַל דְּבַר יְלָדִים שֶׁנֶּעֶנְשׁוּ עֹנֶשׁ קָשֶׁה. מֵהֶם שֶׁנִּכְווּ כְוִיּוֹת אֲנוּשׁוֹת וָמֵתוּ, וּמֵהֶם אֲכָלוּם חַיּוֹת רָעוֹת, אוֹ אֲסוֹנוֹת אֲחֵרִים קָרוּ אוֹתָם, וְכָל זֶה מִשּׁוּם מָה? מִשּׁוּם שֶׁעָשׂוּ מַעֲשֵׂיהֶם בִּבְהִילוּת וְשָׁכְחוּ אֶת דִּבְרֵי אֲבִיהֶם וְאִמָּם שֶׁהִזְהִירוּ בָהֶם וְאָמְרוּ, שֶׁאָסוּר, לְמָשָׁל, לִנְגֹּעַ בְּמַגְרֵפָה²⁴ קְלוּיָה²⁵, כָּל הַנּוֹגֵעַ נִכְוֶה, אוֹ שֶׁאִם, לְמָשָׁל, תִּפָּצַע הָאֶצְבַּע בְּסַכִּין – יֵצֵא דָם. וַעֲלִיסָה שָׁמְרָה אֶת כָּל הָאַזְהָרוֹת הָאֵלֶּה בְלִבָּהּ. הִיא זָכְרָה וְלֹא שָׁכְחָה, כִּי אָסוּר לִשְׁתּוֹת מִתּוֹךְ צִנְצֶנֶת שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ: “סַם־מָוֶת”.

וְעַל הַצִּנְצֶנֶת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן לֹא נֶאֱמַר “סַם־מָוֶת”, לָכֵן הֶחְלִיטָה עֲלִיסָה לִטְעֹם מִן הַמַּשְׁקֶה אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ. וּלְפִי שֶׁהַמַּשְׁקֶה הָיָה מָתוֹק מְאֹד וְטַעְמוֹ כְטַעַם עוּגָה מְמֻלָּאָה דֻבְדְּבָנִיּוֹת, וּצְלִי תַרְנְגֹלֶת־הֹדִּית, וְתוּפִינִים²⁶ מְתוּקִים, וּרְקִיקִים²⁷ מְטֻגָּנִים²⁸ בִּדְבַשׁ, וּגְלִידָה²⁹, וָקֶשֶׂט³⁰ – לְפִיכָךְ שָׁתְתָה מִמֶּנּוּ עֲלִיסָה, שָׁתְתָה וּמָצְצָה וְלֹא הוֹתִירָה מִמֶּנּוּ טִפָּה.

– פִּלְאֵי פְּלָאִים! – פָּרַץ מִפִּי עֲלִיסָה – דּוֹמֶה הַדָּבָר כְּאִלּוּ אֲנִי מִתְקַפֶּלֶת כְּקֶרֶן חָזוּת…

וְאָמְנָם כֵּן הָיָה. עֲלִיסָה נֶעֶשְׂתָה זְעִירָה וּקְטַנְטַנָּה עַד שֶׁקּוֹמָתָהּ הִגִּיעָה לְשֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת, לֹא יוֹתֵר. פָּנֶיהָ הֵאִירוּ מִנַּחַת בְּחָשְׁבָהּ, כִּי מֵעַתָּה אֵין מַעֲצֹר לְפָנֶיהָ, וְיָכֹל תּוּכַל לְהִכָּנֵס דֶּרֶךְ הַמָּבוֹא הַצַּר וְלָשׂוּחַ בַּגַּן כְּאַוַּת נַפְשָׁהּ.

תְּחִלָּה שָׁהֲתָה עֲלִיסָה מְעַט, כְּדֵי לִרְאוֹת, אִם לֹא תִקְטַן עוֹד. הַדָּבָר הֵבִיא אוֹתָהּ קְצָת בִּמְבוּכָה. הִיא חָשְׁבָה בְלִבָּהּ: מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי אֶקְטַן וְאֶקְטַן כְּמוֹ נֵר שֶׁבּוֹעֵר וּפוֹחֵת³¹ וְכָלֶה. וּמַה יִהְיֶה סוֹפִי? לְמָה אֶדְמֶה אָז וּמַה יִהְיֶה מַרְאִי? הִיא יָגְעָה לְצַיֵּר לָהּ בְּדִמְיוֹנָהּ מַרְאֵה הַשַּׁלְהֶבֶת אַחֲרֵי שֶׁכָּבָה הַנֵּר, וְלֹא יָכְלָה לִזְכֹּר. דָּבָר כָּזֶה לֹא עָלָה כְלָל עַל לִבָּהּ קֹדֶם.

לְאַחַר שָׁעָה אֲרֻכָּה, כְּשֶׁנּוֹכְחָה עֲלִיסָה, כִּי לֹא תִקְטַן יוֹתֵר, אָמְרָה לָקוּם וְלָלֶכֶת אֶל הַגַּן, אַךְ בְּקָרְבָהּ אֶל הַדֶּלֶת נִזְכְּרָה, כִּי שָׁכְחָה לָקַחַת עִמָּהּ אֶת מַפְתֵּחַ הַזָּהָב. הִיא קָרְבָה אֶל הַשֻּׁלְחָן, וְהִנֵּה צָרָה: קְצָרָה הִיא מֵהַשִּׂיגוֹ. מִבַּעַד לְלוּחַ הַזְּכוּכִית רָאֲתָה בְעֵינֶיהָ אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְנִסְּתָה לְהַגִּיעַ אֵלָיו בְּטַפְּסָהּ בְּרֶגֶל הַשֻּׁלְחָן, אַךְ הַדָּבָר לֹא עָלָה יָפֶה, מִשּׁוּם שֶׁרֶגֶל הַשֻּׁלְחָן הָיְתָה חֲלַקְלַקָּה. כַּמָּה פְעָמִים נִסְּתָה לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת וְלֹא יָכֹלָה. עָיְפָה הַיַּלְדָה הַמִּסְכֵּנָה, יָשְׁבָה עַל קַרְקַע הַחֶדֶר וַתִּתֵּן בִּבְכִי קוֹלָהּ.

– רַב לָךְ לִבְכּוֹת! – גָּזְרָה עַל עַצְמָה בְּכָל תֹּקֶף. – אִיעָצֵךְ עֵצָה – חִדְלִי מִיָּד. מַה תִּתֵּנָּה וּמַה תּוֹסַפְנָה הַדְּמָעוֹת!

עֵצוֹת טוֹבוֹת הָיְתָה עֲלִיסָה יוֹעֶצֶת פַּעַם בְּפַעַם לְנַפְשָׁהּ, אֲבָל רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הָלְכָה בַּעֲצוֹתֶיהָ. יֵשׁ אֲשֶׁר נָזְפָה³² בְעַצְמָהּ נְזִיפוֹת קָשׁוֹת, וּדְמָעוֹת עָלוּ בְעֵינֶיהָ. פַּעַם הָיָה מַעֲשֶׂה וְצָבְטָה עַצְמָהּ בְּאָזְנֶיהָ יָפֶה יָפֶה עַל אֲשֶׁר עָשְׂתָה בְרַמָּאוּת בְּשַׂחֲקָהּ בִּקְרוֹקֵט עִם עַצְמָהּ. נַעֲרָה מְשֻׁנָּה זוֹ אָהֲבָה לִרְאוֹת בְּדִמְיוֹנָהּ, כְּאִלּוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים מִתְרוֹצְצִים בְּקִרְבָּהּ. “מַה יִתֵּן וּמַה יוֹסִיף לִי דִמְיוֹן זֶה עַכְשָׁו” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה –. “הֲלֹא נוֹתַר מִמֶּנִּי רַק שָׂרִיד קָטֹן, וּלְוַאי שֶׁיַּסְפִּיק לְיַלְדָה אַחַת בְּצִמְצוּם.”

ישבה על קרקע החדר ותתן בבכי קולה

וְהִנֵּה רָאֲתָה קֻפְסַת זְכוּכִית קְטַנָּה, מֻנַּחַת מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן. בַּקֻּפְסָה נִמְצָא רָקִיק וְעַל הָרָקִיק כָּתוּב הָדָר, מַעֲשֵׂה זֵר: “אִכְלִינִי”.

– טוֹב וְיָפֶה, עַתָּה אֹכַל אֶת הָרָקִיק – אָמְרָה עֲלִיסָה אֶל לִבָּהּ – וְהָיָה אִם תִּגְבַּהּ קוֹמָתִי, אֶקַּח אֶת הַמַּפְתֵּחַ, וְאִם אַיִן – אֶזְחַל מִתַּחַת לַדָּלֶת. אִם כָּךְ וְאִם כָּךְ וַאֲנִי אֶכָּנֵס אֶל תּוֹךְ הַגָּן.

נָשְׁכָה עֲלִיסָה מִן הָרָקִיק פֵּרוֹר קָטֹן וְהִנִּיחָה כַפָּהּ עַל רֹאשָׁהּ, לִרְאוֹת, אִם הוּא מַגְבִּיהַּ לְמַעְלָה אוֹ יוֹרֵד לְמָטָּה, אַךְ לְתִמְהוֹנָהּ הַגָּדוֹל רָאֲתָה שֶׁרֹאשָׁהּ בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד, אֵינוֹ עוֹלֶה וְאֵינוֹ יוֹרֵד. אָמְנָם, כָּךְ הוּא תָמִיד לְמִי שֶׁאוֹכֵל רָקִיק. אַךְ עֲלִיסָה הָיְתָה רְגִילָה הַרְבֵּה בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת, וְכָל דָּבָר שָׁכִיחַ³³ נִרְאָה בְעֵינֶיהָ מְשֻׁנֶּה וּמְשַׁעְמֵם. נָשְׁכָה עֲלִיסָה וְנָשְׁכָה מִן הָרָקִיק וּמְהֵרָה אָכְלָה אוֹתוֹ עַד תֻּמּוֹ.

פֶּרֶק שֵׁנִי: בְּרֵכַת הַדְּמָעוֹת

– אֵל אֱלֹהִים מִדֵּי פֶגַע יִרְבֶּה הָרֶגַע – קָרְאָה עֲלִיסָה, שֶׁמֵּרֹב פַּחְדָּהּ נִטְרְפָה לְשׁוֹנָהּ וְהַמִּלִּים נִתְבַּלְבְּלוּ בְּפִיהָ. הִנֵּה אֲנִי הוֹלֶכֶת וּגְדוֹלָה וְנִשְׁלֶפֶת³⁴ כְּקֶרֶן חָזוּת הַגְּדוֹלָה וְהָאֲרֻכָּה בְּכָל הָעוֹלָם, הוֹי רַגְלַי, רַגְלַי – שָׁלוֹם לָכֶן עַד הָעוֹלָם!

כָּך קָרְאָה עֲלִיסָה בְּהַבִּיטָהּ לְמַטָּה וּבִרְאוֹתָהּ וְהִנֵּה אֵין רַגְלֶיהָ נִרְאוֹת כִּמְעָט, כָּל כָּךְ הָיוּ הוֹלְכוֹת הָלֹךְ וְרָחֹק מֵרֹאשָׁהּ.

– אֲהָהּ, רַגְלַי הַמִּסְכֵּנוֹת! מִי יַלְבִּישְׁכֶן עַתָּה גַרְבַּיִם? וַאֲנִי רְחוֹקָה מִכֶּן כָּל כָּךְ, אֵיךְ אֶדְאַג לָכֶן? עֲשׂוּ לָכֶן לְנַפְשְׁכֶן מֵעָתָּה. “בְּכָל זֹאת, טוֹב לִי לִנְהֹג עִמָּהֶן בְּחִבָּה, הוֹסִיפָה עֲלִיסָה בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ, פֶּן לֹא תִשְׁמַעְנָה לִי וְלֹא תֵלַכְנָה אֶל אֲשֶׁר אֶחְפֹץ לָלָכֵת. מָה אֵפוֹא אֶעֱשֶׂה לָהֶן דָּבָר טוֹב? הָבָה, אֶקַּח בִּשְׁבִילָן זוּג סַנְדָּלִים לְרֹאשׁ־הַשָּׁנָה.” – עֲלִיסָה עָמְדָה לַחֲשֹׁב אֵיךְ לְקַיֵּם אֶת מַחֲשַׁבְתָּהּ.

– אֶת הַנְּעָלִים אֶצְטָרֵךְ לִשְׁלֹחַ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ מְיֻחָד. הוֹי, מַה מְגֻחָךְ הַדָּבָר: אָדָם שׁוֹלֵחַ מַתָּנָה לְרַגְלֵי עַצְמוֹ! וּמַה מְשֻׁנָּה תִהְיֶה הַכְּתֹבֶת:

לַגְּבֶרֶת

רֶגֶל־יָמִין שֶׁל־עֲלִיסָה

עִירָה רִצְפָּתָיִם

רְחוֹב מַרְבַד³⁵־קָט³⁶.

– מַה זֹאת? נִכְנְסָה בִי רוּחַ שְׁטוּת הַיּוֹם?

עוֹד הִיא מְדַבֶּרֶת וְרֹאשָׁהּ נֶחְבַּט בְּתִקְרַת הַבַּיִת, מִפְּנֵי שֶׁעַכְשָׁו כְּבָר הִגִּיעָה קוֹמָתָהּ לְחָמֵשׁ אַמּוֹת. מִיָּד זָכְרָה עֲלִיסָה שֶׁהָיָה בִרְצוֹנָהּ לָלֶכֶת אֶל הַגָּן וְחָטְפָה אֶת מַפְתֵּחַ הַזָּהָב וְרָצָה אֶל הַפָּתַח.

שָׁכְחָה עֲלִיסָה הַמִּסְכֵּנָה, כִּי צַר הַפֶּתַח וְלֹא תוּכַל לְהִכָּנֵס בּוֹ. הִיא יָכְלָה רַק לִשְׁכַּב עַל אַחַת מִצַּלְעוֹתֶיהָ וּלְהָצִיץ בּוֹ בְעַיִן אֶחָת.

בִּרְאוֹתָהּ כֵּן, יָשְׁבָה שׁוּב עַל הַקַּרְקַע וַתֵּבְךְּ.

– אֵיךְ לֹא תֵבוֹשִׁי – פָּתְחָה עֲלִיסָה מִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים – בַּחוּרָה מְגֻדָּלָה – וּבוֹכָה כְתִינוֹק. חִדְלִי מִבֶּכִי, חֲדָלִי! הֲשָׁמַעַתְּ?

אַךְ הִיא לֹא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק וַתּוֹסֶף לִבְכּוֹת, פַּלְגֵי דְמָעוֹת יָרְדוּ עֵינֶיהָ. לֹא עָבְרָה שָׁעָה וּמִסָּבִיב לָהּ הָיְתָה בְרֵכָה עֲמֻקָּה, וְהַבְּרֵכָה גָאֲתָה וְשָׁטְפָה וְכִסְּתָה כִמְעַט אֶת כָּל הָרִצְפָּה.

וּפִתְאֹם שָׁמְעָה קוֹל צְעָדִים זְרִיזִים וְקַלִּים הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֵלֶיהָ. הִיא נִגְּבָה תֵכֶף וּמִיָּד אֶת דִּמְעוֹת עֵינֶיהָ כְּדֵי לִרְאוֹת מִי הוּא הַבָּא. וְהִנֵּה הַשָּׁפָן הַצָּחוֹר בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ בָא, וְהוּא לָבוּשׁ חֲמוּדוֹת, כְּסָיוֹת³⁷ לְבָנוֹת בִּשְׂמֹאלוֹ וּבִימִינוֹ מְנִיפָה³⁸ גְדוֹלָה. הַשָּׁפָן הָלַךְ בִּזְרִיזוּת וְחִפָּזוֹן וְגִמְגֵּם לְעַצְמוֹ: – אֲהָהּ, הַנְּסִיכָה, הַנְּסִיכָה! כַּמָּה תִקְצֹף עָלַי שֶׁהִכְרַחְתִּיהָ לְחַכּוֹת זְמָן רָב.

עֲלִיסָה הָיְתָה עֲצוּבָה וְנוֹאָשָׁה כָל כָּךְ וּנְכוֹנָה הָיְתָה לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מִכָּל מִי שֶׁהוּא, לְפִיכָךְ כְּשֶׁהִקְרִיב הַשָּׁפָן אֵלֶיהָ פָּנְתָה אֵלָיו וְאָמְרָה בְמֹרֶךְ וּבְקוֹל רָפֶה:

– אָנָּא, אֲדוֹנִי הַשָּׁפָן…

טֶרֶם כִּלְּתָה עֲלִיסָה לְדַבֵּר וְהַשָּׁפָן נִזְדַּעְזַע, הַכְּסָיוֹת הַלְּבָנוֹת וְהַמְּנִיפָה נִשְׁמְטוּ מִיָּדָיו וְהוּא נֶעְלַם בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה כְּהֶרֶף עָיִן.

הֵרִימָה עֲלִיסָה אֶת הַחֲפָצִים שֶׁנָּפְלוּ אַרְצָה וְעָמְדָה לְנַפְנֵף עַל פָּנֶיהָ בַמְּנִיפָה, כִּי הָיָה הַחֹם גָּדוֹל מְאֹד.

– רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! כַּמָּה נִפְלָאִים הַדְּבָרִים הַיּוֹם! וְאֶתְמוֹל הָיָה הַכֹּל כַּשּׁוּרָה. אוֹ אוּלַי נִשְׁתַּנֵּיתִי וְהָיִיתִי לְאַחֶרֶת בְּמֶשֶׁךְ הַלָּיְלָה? הָבָה, אֶזְכָּר־נָא: הֶהָיִיתִי בַבֹּקֶר אוֹתִי עַצְמִי בְּשָׁעָה שֶׁקַּמְתִּי הַיּוֹם? נִדְמָה לִי, כְּאִלּוּ חַשְׁתִּי אֶת עַצְמִי אַחֶרֶת קְצָת. עֲלִיסָה הֶעֱבִירָה בְזִכְרוֹנָהּ אֶת כָּל הַיְלָדוֹת בְּנוֹת גִּילָהּ כְּדֵי לְהַבְחִין בְּמִי מֵחַבְרוֹתֶיהָ נִתְגַּלְגְּלָה הַיּוֹם:

– וַדַּאי שֶׁאֵין אֲנִי עָדָה. לְעָדָה שְׂעָרוֹת אֲרֻכּוֹת וּמְסֻלְסָלוֹת, וְשֶׁלִּי – חֲלָקוֹת. אַף שָׂרָה אֵינֶנִּי, אֲנִי יוֹדַעַת הַרְבֵּה דְבָרִים וְהִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת אַף צוּרַת אוֹת. מִלְּבַד זֹאת, שָׂרָה הִיא שָׂרָה, וַאֲנִי – אָנֹכִי! אֲדֹנָי אֱלֹהִים, מַה נִפְלָאִים כָּל הַדְּבָרִים! אֲנַסֶּה נָא וְאֶרְאֶה, הַעוֹד זוֹכֶרֶת אֲנִי כָל מַה שֶׁיָּדָעְתִּי: אַרְבָּעָה כָפוּל חֲמִשָּׁה – שְׁנֵים עָשָׂר, אַרְבָּעָה כָפוּל שִׁשָּׁה – שְׁלשָׁה עָשָׂר, אַרְבָּעָה כָפוּל שִׁבְעָה… אָח, בְּדֶרֶךְ זֶה לֹא אַגִּיעַ לְעוֹלָם עַד עֶשְׂרִים. וְאֶלָּא מַה? לוּחַ הַכֵּפֶל אֵינוֹ רַאֲיָה. מוּטָב אֲנַסֶּה בְגֵאוֹגְרָפִיָּה: לָנְדּוֹן – בִּירַת פָּרִיז, פָּרִיז – בִּירַת רוֹמִי, רוֹמִי… לֹא. לֹא כֵן הוּא, כְּלָל וּכְלָל לֹא. אִם כֵּן אֵפוֹא, נִתְגַּלְגַּלְתִּי בְשָׂרָה. אֲנַסֶּה נָא לִקְרֹא עַל פֶּה אֶת הַשִּׁיר “לַ”ג בָּעֹמֶר": “הַיַּעְרָה, הַיַּעְרָה בְּקֶשֶׁת וָחֵץ”. עֲלִיסָה אָסְפָה יָדֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה רְגִילָה לַעֲשׂוֹת תָּמִיד בְּעָמְדָהּ לִפְנֵי הַמּוֹרֶה, וְהִתְחִילָה לִקְרֹא שִׁיר, אַךְ קוֹלָהּ הָיָה צָרוּד³⁹ וְהַדְּבָרִים יָצְאוּ מְסֹרָסִים⁴⁰:

לַ"ג בָּעֹמֶר

הַיַּעְרָה, הַיַּעְרָה, בְּקֶשֶׁת וָחֵץ,

אָרוּצָה, אֲמַהֲרָה, אֲטַפְּסָה עַל עֵץ;

עַל עֵצִים עֲנֵפִים⁴¹ וְרָמִים אֲטַפְּסָה,

אֶפְרוֹחִים יְתוֹמִים בַּקִּנִּים אֲחַפְּשָׂה.

אֲבִיאֵם, אֲרַחֲמֵם, אֲגַדְּלֵם לַתּוֹרָה,

הֵם יִהְיוּ תַלְמִידִים, אֲנִי לָהֶם מוֹרָה.

וּפֶן יֵלְכוּ בְקֶרִי⁴², לֹא יִהְיוּ קַשּׁוּבִים,

אַצִּיגֵם בַּפִּנָּה, יָצוּדוּ שָׁם זְבוּבִים.

“לֹא כֵן! אַף כָּאן נִכְשַׁלְתִּי – קָרְאָה עֲלִיסָה וּדְמָעוֹת נוֹצְצוּ בְעֵינֶיהָ – אֵין זֹאת, כִּי נֶהְפַּכְתִּי לְשָׂרָה. מֵעַתָּה אֵשֵׁב כָּל הַיּוֹם בְּאֹהֶל דַּל וָצַר, בְּלִי צַעֲצוּעִים, וְאֶהְיֶה מֻכְרָחָה לִלְמֹד שֵׁעוּרִים מִבֹּקֶר עַד עָרֶב!… הָיֹה לֹא תִהְיֶה! וְאִם אָמְנָם שָׂרָה אֲנִי, – פֹּה אֵשֵׁב, לֹא אֵצֵא מִתַּחַת הָאֲדָמָה לְעוֹלָם וָעֶד, וְאִם יָצִיץ מִי שֶׁהוּא דֶרֶךְ הַחוֹר מִלְמַעְלָה וְיֹאמַר: “צְאִי, יַלְדָתִי”, לֹא אֵלֵךְ. הַבֵּט אַבִּיט אֶל מַעְלָה וְאֶשְׁאַל: וּמִי אָנִי? רֵאשִׁית כֹּל אִמְרוּ לִי, מִי אָנִי, וְאַחַר כָּךְ, אִם יִיטַב בְּעֵינַי לִהְיוֹת מַה שֶׁנִּהְיֵיתִי, – אֶעֱלֶה וְאִם אַיִן – אֵשֵׁב פֹּה עַד שֶׁאֵעָשֶׂה אַחֶרֶת, תִּהְיֶה אֵיזוֹ שֶׁתִּהְיֶה. הוֹ, מַה נִכְסַפְתִּי שֶׁיָּצִיץ מִי שֶׁהוּא אֵלַי לְמַעֲמַקִּים. כְּבָר נִלְאֵיתִי לָשֶׁבֶת פֹּה יְחִידָה בְּאֵין אִישׁ.”

בְּדַבְּרָהּ כֹּה הוֹרִידָה עֲלִיסָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא לְתִמְהוֹנָהּ הַגָּדוֹל וְהִנֵּה הַכְּסָיָה שֶׁל הַשָּׁפָן עַל יָדָהּ. “וַדַּאי נַעֲשֵׂיתִי שׁוּב קְטַנְטַנָּה” הִרְהֲרָה עֲלִיסָה – וַתִּקְרַב אֶל הַשֻּׁלְחָן, כְּדֵי לִמְדֹּד אֶת קוֹמָתָהּ.

כַּאֲשֶׁר חָשְׁבָה כֵן הָיָה. עֲלִיסָה קָטְנָה מְאֹד עַכְשָׁו וְהָיְתָה כְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה אֶצְבָּעוֹת, וְכָל רֶגַע וָרֶגַע הִיא הוֹלֶכֶת וּקְטַנָּה. עֲלִיסָה הֵבִינָה מִיָּד אֶת סִבַּת הַדָּבָר: מְנִיפַת הַשָּׁפָן שֶׁבְּיָדָהּ הִיא הֵבִיאָה עָלֶיהָ אֶת כָּל הָאָסוֹן. מִהֲרָה עֲלִיסָה וְזָרְקָה אֶת הַמְּנִיפָה בְעוֹד מוֹעֵד, שֶׁאִם לֹא כֵן – לֹא נוֹתַר מִמֶּנָּה שָׂרִיד כִּמְעָט.

“כִּמְעַט אָבָדְתִּי” – קָרְאָה עֲלִיסָה בְקוֹרַת רוּחַ⁴³ אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָבַר הַדָּבָר בְּשָׁלוֹם. “עַכְשָׁו – הַגַּנָּה”. הִיא רָצָה אֶל הַדֶּלֶת וְהִנֵּה הִיא נְעוּלָה כְּשֶׁהָיְתָה וּמַפְתֵּחַ הַזָּהָב מֻנָּח לוֹ עַל שֻׁלְחַן הַזְּכוּכִית בִּמְקוֹמוֹ.

– רַק מִכְשׁוֹלִים וּמִכְשׁוֹלִים! – חָשְׁבָה הַנַּעֲרָה הָאֻמְלָלָה בְלִבָּהּ – מִיָּמַי לֹא הָיִיתִי זְעִירָה כְמוֹ הַיּוֹם. אֵינִי רוֹצָה בְכָךְ כְּלָל וּכְלָל. מַמָּשׁ, גֹּעַל נֶפֶשׁ הוּא לִי!

בְּעוֹד הִיא מְהַרְהֶרֶת כָּךְ מָעֲדוּ רַגְלֶיהָ וְהִיא נָפְלָה אָרְצָה; נִשְׁמַע קוֹל טְפִיחָה וְשִׁכְשׁוּךְ⁴⁴, וְנִתְּזוּ רְסִיסִים. עֲלִיסָה צָלְלָה בְמַיִם מְלוּחִים עַד הַצַּוָּאר. תְּחִלָּה חָשְׁבָה, כִּי טָבְעָה בְיַם אוֹקְיָנוֹס, וְאָמְרָה בְלִבָּהּ: “אִם כֵּן, אוּכַל לָבֹא בָאֳנִיָּה וְאָשׁוּב הַבָּיְתָה”.

רַק פַּעַם אַחַת בִּימֵי חַיֶּיהָ הָיְתָה עֲלִיסָה בְחוֹפוֹ שֶׁל יָם, וְחָשְׁבָה כִּי כָל הַחוֹפִים דּוֹמִים זֶה לָזֶה, וּבְכָל חוֹף שׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל אָהֳלֵי מֶרְחָץ, וְיַלְדֵי הָעִיר בּוֹנִים מִבְצָרִים מֵחוֹל, וְסָמוּךְ אֶל הַחוֹף עוֹמְדוֹת הַסְּפִינוֹת. לֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה וַעֲלִיסָה הֵבִינָה, כִּי לֹא בַיָּם הִיא, כִּי אִם בַּבְּרֵכָה אֲשֶׁר קָמָה וְהָיְתָה מִדִּמְעוֹתֶיהָ, שֶׁשָּׁפְכָה בְשָׁעָה שֶׁקּוֹמָתָהּ הָיְתָה עֲדַיִן חָמֵשׁ אַמּוֹת.

– צַר לִי מְאֹד, כִּי בָכִיתִי הַרְבֵּה בֶכִי – אָמְרָה עֲלִיסָה, וְהִיא שׂוֹחָה בְּיַם דִּמְעוֹתֶיהָ וְאוֹזֶרֶת שְׁאֵרִית כֹּחָהּ כְּדֵי לַעֲלוֹת מִן הַבְּרֵכָה. – מִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא אֶטְבַּע בִּדְמָעוֹת! אָכֵן, הַיּוֹם הַזֶּה מְשֻׁנֶּה מִכָּל הַיָּמִים.

אוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַע שׁוּב קוֹל שִׁכְשׁוּךְ לֹא הַרְחֵק מִמֶּנָּה. עֲלִיסָה מִהֲרָה לָשׁוּט לְעֵבֶר הַקּוֹלוֹת כְּדֵי לִרְאוֹת מִי וּמַה שָׁם. מִתְּחִלָּה חָשְׁבָה שֶׁסּוּס־יָם⁴⁵ הוּא, אַךְ בְּזָכְרָהּ שֶׁהִיא קְטַנָּה כָל כָּךְ, הֵבִינָה, שֶׁבְּוַדַּאי עַכְבָּר שָׁט בַּמַּיִם, וְגַם הוּא נִתְגַּלְגֵּל כָּמוֹהָ אֶל תּוֹךְ הַבְּרֵכָה.

– הַאֲנַסֶּה לָבוֹא עִמּוֹ בִדְבָרִים? פֹּה הַכֹּל מְשֻׁנֶּה וְנִפְלָא, וַדַּאי לֹא יבָּצֵר⁴⁶ גַּם מֵעַכְבָּר לְדַבֵּר כְּאַחַד הָאָדָם. אֲנַסֶּה נָא: אִם לֹא יוֹעִיל – לֹא יַזִּיק.

– הָעַכְבָּר! אֲדוֹנִי הָעַכְבָּר, הֲיוֹדֵעַ הוּא אֶת הַדֶּרֶךְ לָצֵאת מִבְּרֵכָה זוֹ אֶל הַיַּבָּשָׁה? עָיַפְתִּי מְאֹד לִשְׂחוֹת, הָעַכְבָּר!

עֲלִיסָה לֹא יָדְעָה, אֵיךְ יֵשׁ לִפְנוֹת בִּדְבָרִים אֶל עַכְבָּר, וְהִנֵּה זָכְרָה כִּי בְסֵפֶר הַדִּקְדּוּק שֶׁל אָחִיהָ כָתוּב “הֵ' הַקְּרִיאָה” וְאָמְרָה: הִנֵּה שְׁעַת כּשֶׁר לְדַבֵּר בְּ“הֵ' הַקְּרִיאָה”.

הָעַכְבָּר הֵצְיץ בַּעֲלִיסָה וּכְאִלּוּ גַּם מִצְמֵץ בְּעַיִן אַחַת, אַךְ לֹא עָנָה דָבָר.

– נִרְאֶה, כִּי אֵין הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת לְשׁוֹנִי – חָשְׁבָה עֲלִיסָה – אֶפְשָׁר מֵאֶרֶץ אַחֶרֶת בָּא, אֲדַבְּרָה נָא אֵלָיו צָרְפַתִּית.

– “Ou est ma chatte?” (“אַיֵּה הֶחָתוּל שֶׁלִּי?”) – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה בְּזָכְרָה אֶת הַפָסוּק הָרִאשׁוֹן שֶׁל סֵפֶר לִמּודָה הַצָּרְפַתִּי.

הָעַכְבָּר נִתַּר⁴⁷ מִמְּקוֹמוֹ וְנִתְחַלְחַל. – אֲהָהּ, יִסְלַח נָא – קָרְאָה עֲלִיסָה בְּצַעַר – וַאֲנִי שָׁכַחְתִּי כִּי אֵין מַעֲלָתוֹ אוֹהֵב אֶת הַחֲתוּלִים.

– אֵינִי אוֹהֵב חֲתוּלִים! – קָרָא הָעַכְבָּר בְּקוֹל רוֹעֵד – וְלוּ הָיִית אַתְּ תַּחְתַּי, הֶאָהַבְתְּ אוֹתָם? אֶשְׁאֲלָה נָא אוֹתָךְ, אֶמְצָא חֵן!

– מִסְּתָם לֹא – עָנְתָה עֲלִיסָה רַכּוֹת – אַל נָא יִחַר אַפְּךָ בִי, אֲדוֹנִי, וַאֲנִי מֶה חָפַצְתִּי בְּכָל זֹאת לְהַרְאוֹת לְךָ אֶת דִּינָה שֶׁלִּי. לוּ רָאִיתָ אוֹתָהּ, וְהָיָה לְךָ לֵב אַחֵר אֲלֵיהֶם. מַה נָאָה הִיא, מַה יָאָה הִיא. אִלּוּ רָאִיתָ אֵיךְ הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּנֹעַם וְחֵן עַל יַד הָאֵשׁ, מְלַקֶּקֶת כַּפּוֹתֶיהָ וּמַחֲלִיקָה סַנְטֵרָה שֶׁלָּהּ. כֻּלָּהּ מַמְתַּקִּים, כֻּלָּהּ מַחְמַדִּים. מָה אָהַבְתִּי לְחַבְּקָהּ, לְנַטְּלָהּ עַל זְרוֹעוֹתָי. וְהִיא, אָח, בַּת־חָיִל! אֵין עוֹד כָּמוֹהָ חָתול מָהִיר וְזָרִיז לָצוּד עַכְבָּרִים… אַךְ… אַל נָא אֲדוֹנִי, סְלַח לִי בְּרֹב חַסְדֶּךָ, – קָרְאָה שׁוּב עֲלִיסָה, בִּרְאוֹתָהּ כִּי הָעַכְבָּר נֶעְלַב וּשְׂעָרוֹ סָמַר כֻּלּוֹ – הָהּ, אֲנַחְנוּ לֹא נוֹסִיף עוֹד לְדַבֵּר בָּהּ, אִם לֹא יִנְעַם הַדָּבָר לִכְבוֹדוֹ.

– אֲנַחְנוּ? – קָרָא הָעַכְבָּר וְרַעַד עָבַר מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ – אֲנַחְנוּ! הַאֲנִי פָּתַחְתִּי בְשִׂיחָה זוֹ? בְּנֵי עַמֵּנוּ כֻלָּם, מִקָּטֹן עַד גָּדוֹל, שׂוֹנְאִים מֵעוֹלָם אֶת הַחֲתוּלִים, אֶת הַבְּרִיּוֹת הַמְנֻוָּלוֹת, הַשְּׁפָלוֹת, הַגַּסּוֹת! אַל נָא תַשְׁמִיעִי עוֹד שֵׁם זֶה בְּאָזְנָי.

– חָלִילָה! – נֶעֶנְתָה עֲלִיסָה וּבְמַהֲרָהּ לְסַבֵּב פְּנֵי הַשִּׂיחָה שָׁאָלָה:

– וַאֲדוֹנִי אוֹהֵב, לְמָשָׁל, אֶת הַכֶּלֶב?

הָעַכְבָּר לֹא עָנָה דָבָר, וַעֲלִיסָה הוֹסִיפָה:

– הִנֵּה סָמוּךְ לְבֵיתֵנוּ יֵשׁ כֶּלֶב קָטֹן, כַּמָּה נֶחְמָד הוּא. מָה אֶחְפֹּץ לְהַרְאוֹתוֹ לָךְ. טֶרְיֵר הוּא. הֲיָדַעְתָּ אֶת הַטֶּרְיֵרִים? עֵינַיִם לוֹ נוֹצְצוֹת, מְפִיקוֹת חֵן, וְצַמְרוֹ אָרֹךְ וּמְתֻלְתָּל. כִּי תִזְרֹק דָּבָר, מִיָּד יָרוּץ וְיָבִיא. גַּם עַל שְׁתַּיִם יַעֲמֹד, וְשׁוֹלֵחַ כַּפּוֹ בְחֵן; שֶׁל אִכָּר הוּא. הָאִכָּר אוֹמֵר, כִּי הוּא מֵבִיא לוֹ תוֹעֶלֶת רַבָּה, וַאֲפִילוּ יִתְּנוּ לוֹ בַיִת מָלֵא זָהָב לֹא יִמְכֹּר אוֹתוֹ, כִּי הוּא חָרוּץ כָּל כָּךְ לַהֲרֹג עַכְבָּרִים וְ… הוֹ, שׁוּב הֶעֱלַבְתִּי אֶת כְּבוֹדוֹ – קָרְאָה פִתְאֹם עֲלִיסָה, בִּרְאוֹתָהּ כִּי הָעַכְבָּר הָפַךְ פִּתְאֹם עֹרֶף וַיָּשָׁט בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל, שׁוּט וָשׁוּט, עַד שֶׁקָּמוּ גַלִּים עַל פְּנֵי הַבְּרֵכָה.

– אֲדוֹנִי הָעַכְבָּר, מַחְמַדִּי, שׁוּבָה נָא, אַל נָא תֵלֵךְ – קָרְאָה עֲלִיסָה בְקוֹל תַּחֲנוּנִים – מֵעַתָּה לֹא נְדַבֵּר עוֹד לֹא בִכְלָבִים וְלֹא בַחֲתוּלִים, אִם אֵין נַפְשְׁךָ לָזֹאת.

כִּשְׁמֹעַ הָעַכְבָּר כָּךְ הָפַךְ פָּנָיו וַיִּשְׂחֶה וַיָּשָׁב לְאַט, וּפָנָיו חִוְרִים מְאֹד, (מִפְּנֵי שֶׁבְּוַדַּאי כָּעַס מְאֹד, חָשְׁבָה עֲלִיסָה) וּבְקוֹל רָפֶה אֲשֶׁר כִּמְעַט לֹא נִשְׁמַע, פָּנָה אֶל עֲלִיסָה וְאָמָר:

– הָבָה, נִשְׂחֶה נָא וְנַעֲלֶה הַיַּבָּשָׁה, שָׁם אֲסַפֵּר לָךְ אֶת קוֹרוֹת חַיַּי וְיָדַעַתְּ מִפְּנֵי מָה אֲנִי שׂוֹנֵא אֶת הַחֲתוּלִים וְאֶת הַכְּלָבִים שִׂנְאַת מָוֶת.

וְאָמְנָם הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לַעֲלוֹת, כִּי כְּבָר הָיְתָה הַבְּרֵכָה מְלֵאָה עַד אֶפֶס מָקוֹם עוֹפוֹת וּבַעֲלֵי חַיִּים, מִסְפָּר גָּדוֹל וְעָצוּם אֲשֶׁר נִזְדַּמְּנוּ וְהִגִּיעוּ לְכָאן. פֹּה הָיוּ: בָּרַוְזָה גַּעְגְּעִיתָא, עַכְבָּר זוּטָא⁴⁸, תֻּכִּי⁴⁹ לָשׁוֹן־נְקִיָּה, זַכַּאי בַּרְבּוּר⁵⁰, אוּזָא שְׁוִיסְקִי⁵¹ וְעוֹד כַּמָּה וְכַמָּה בְּרִיּוֹת מְשֻׁנּוֹת וְנִפְלָאוֹת. עֲלִיסָה וְהָעַכְבָּר הָפְכוּ פְנֵיהֶם וַיִּשְׂחוּ לְעֵבֶר הַיַּבָּשָׁה, וְכָל הַקָּהָל הַגָּדוֹל אַחֲרֵיהֶם.

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי: תַּחֲרוּת־מְרוּצָה⁵² וְסִפּוּר יוֹצֵא־זָנָב

בֶּאֱמֶת, קָהָל מְשֻׁנֶּה נִקְהַל וּבָא אֶל שְׂפַת הַבְּרֵכָה: בַּעֲלֵי כָנָף, וְנוֹצָתָם מְלֻכְלֶכֶת בַּטִּיט, וּבַעֲלֵי חַיִּים שׁוֹנִים, אֲשֶׁר צַמְרָם דָּבַק אֶל עוֹרָם: כֻּלָּם לַחִים וּרְטֻבִּים, יוֹרְדִים מַיִם מֵרֹאשָׁם וְעַד כַּף רַגְלָם וּפְנֵיהֶם רָעִים וְרוּחָם סָרָה.

דָּבָר נָחוּץ הָיָה, רֵאשִׁית כֹּל, לְהִתְיָעֵץ מַה לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהִסְתַּפֵּג⁵³. הֵם נֶאֶסְפוּ לַאֲסֵפָה וְנִתְוַכְּחוּ הַרְבֵּה בַּדָּבָר. עֲלִיסָה אַף הִיא הִגִּידָה דַעְתָּהּ וְדִבְּרָה אֶל הַמְסֻבִּים בִּידִידוּת וּפַשְׁטוּת, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ אֲשֶׁר יְדָעוֹ מִיָּמִים רַבִּים. וְהַדָּבָר לֹא הָיָה תָמוּהַּ בְּעֵינֶיהָ כְלָל. הִיא גַם נִתְוַכְּחָה וִכּוּחַ גָּדוֹל עִם תֻּכִּי לָשׁוֹן־נְקִיָּה, וְסוֹף דָּבָר, תֻּכִּי לֹא עָצַר בְרוּחוֹ וְקָרָא בְרָגֶשׁ: אֲנִי גָדוֹל מִמֵּךְ בְּשָׁנִים וְלָכֵן אֲנִי יוֹדֵעַ יוֹתֵר! עֲלִיסָה לֹא רָצְתָה לְהַסְכִּים לְכָךְ, כִּי לֹא יָדְעָה בֶן כַּמָּה שָׁנִים הוא, וְתֻכִּי נִתְעַקֵּשׁ וְלֹא רָצָה לְהַגִּיד כַּמָּה שְׁנוֹת חַיָּיו. מֵעַתָּה, מַה יֵשׁ לְהִתְוַכֵּחַ עוֹד?

זְמָן רַב עָבַר בְּוִכּוּחִים, וְהִנֵּה קָם עַכְבָּר זוּטָא, שֶׁהָיָה, כַּנִּרְאֶה, מְכֻבָּד מְאֹד בְּעֵינֵי כָל הַקָּהָל, וְאָמָר:

– שְׁבוּ, רַבּוֹתַי, כֻּלְּכֶם, וְשִׁמְעוּ לִי וּמִיָּד תִּסְתַּפָּגוּ.

יָשְׁבוּ כֻלָּם בְּעִגּוּל וְהָעַכְבָּר בַּתָּוֶךְ. עֲלִיסָה הִבִּיטָה אֶל הָעַכְבָּר בִּדְאָגָה וְלֹא גָרְעָה עֵינָהּ מִמֶּנּוּ, כִּי הִרְגִּישָׁה, כִּי אִם לֹא יִיבְשׁוּ בְגָדֶיהָ מִיָּד – סוֹפָה שֶׁתִּצְטַנֵּן.

וְהָעַכְבָּר פָּתַח וְאָמַר בַּחֲשִׁיבוּת:

– הְמְ… יְשַׁבְתֶּם כֻּלְּכֶם?… רֶגַע וְתִיבְשׁוּ מִדִּבְרֵי סִפּוּרִי, כִּי אֵין כְּסִפּוּרִי דָבָר יָבֵשׁ. רַק הִנֵּה בִקַּשְׁתִּיכֶם: הַטּוּ אָזְנְכֶם וְשִׁמְעוּ הֵיטֵב:

"הוּרְדוּס⁵⁴, כַּיָּדוּעַ, נִשְׁעַן עַל הָרוֹמָאִים וַיִּרְדֹּף אֶת בַּעֲלֵי בְרִית אַנְטִיגְנוֹס וְאֶת הַחַשְׁמוֹנָאִים, הוֹרְקָנוֹס הַזָּקֵן וּבִתּוֹ אֲלֶכְּסַנְדְּרָה וּשְׁנֵי יְלָדֶיהָ מִרְיָם וַאֲרִסְטֻבְּלוּס. וַיָּצַר לְהוֹרְקָנוֹס אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ מֵאֶרֶץ הַפַּרְתִּים, וְאֶת אֲרִסְטֻבְּלוּס טִבַּע בְּמֵי הַבְּרֵכָה בִירִיחוֹ, וַאֲלֶכְּסַנְדְּרָה אֵם אֲרִסְטֻבְּלוּס הִתְאוֹנְנָה בְאָזְנֵי אַנְטוֹנִיּוּס מוֹשֵׁל רוֹמָא, אֲשֶׁר נִמְצָא אָז בְּסוּרִיָּה, עַל הוּרְדוּס חֲתָנָהּ לוֹקֵחַ אֶת מִרְיָם בִּתָּהּ לְאִשָּׁה, עַל אֲשֶׁר הָרַג אֶת בְּנָהּ יְחִידָהּ, וַיִּמְסֹר הוּרְדוּס אֶת הַנְהָלַת הַמְּדִינָה בְיַד יוֹסֵף בַּעַל שְׁלוֹמִית אֲחוֹתוֹ וַיֵּלֶךְ וַיִּתְרַצֶּה לִפְנֵי אַנְטוֹנִיּוּס, וְאֶת מִרְיָם וְאֶת גִּיסוֹ הָרָג. וּמוֹשְׁלֵי רוֹמָא אַנְטוֹנִיּוּס וְאוֹקְטָבְיָנוּס־אוֹגוּסְטוּס נִלְחֲמוּ בְקִרְבַת אַקְטְיוּם…

– הוּ־ף!… נֶאֱנַח תֻּכִּי לָשׁוֹן־נְקִיָּה וְנְזְדַּעְזַע בְּכָל גּוּפוֹ. – מָה הוֹאִיל אֲדוֹנִי לְדַבֵּר? קָרָא הָעַכְבָּר אֶל הַתֻּכִּי בְכָבוֹד, אַךְ פָּנָיו קָדְרוּ מְאֹד.

– לֹא הוֹאַלְתִּי כְלוּם… עָנָה תֻּכִּי לָשׁוֹן־נְקִיָּה בְּחִפָּזוֹן.

– מַשְׁמַע שֶׁטָּעִיתִי, נִדְמָה לִי כִּי דִבַּרְתָּ מָה. וּבְכֵן, רַבּוֹתַי – אֲנִי מַמְשִׁיךְ.

– וְאַנְטוֹנִיּוּס וְאוֹקְטָבְיָנוּס־אוֹגוּסְטוּס נִלְחֲמוּ בְקִרְבַת אַקְטְיוּם וַיִּנָּגֶף אַנְטוֹנִיּוּס וַיְמַהֵר הוּרְדוּס אֶל אוֹקְטָבְיָנוּס לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עַל הַמְּלוּכָה, וְאֶת מִרְיָם וְאֶת אֲלֶכְּסַנְדְּרָה אִמָּהּ שָׂם בַּכֶּלֶא עַד שׁוּבוֹ, וְאָז הוֹצִיא לַהוֹרֵג אֶת מִרְיָם, אֲשֶׁר שְׁלוֹמִית הַמִּרְשַׁעַת הֵבִיאָה דִבָּתָהּ, וְאֶת חוֹתַנְתּוֹ אֲלֶכְּסַנְדְּרָה. וְאַנְטִפָּטֵר בְּנוֹ הַבְּכוֹר מֵאִשְׁתּוֹ הָאֲדוֹמִית קָם לְשָׂטָן לַאֲלֶכְּסַנְדֵּר וַאֲרִסְטֻבְּלוּס אָחִיו מֵאָבִיו וַיִּתְנַכֵּל⁵⁵ אֲלֵיהֶם, וְהוּרְדוּס מָצָא לְנָחוּץ… – מָצָא מָה? – שָׁאֲלָה בָרַוְזָה.

– מָצָא זֶה – עָנָה עַכְבָּר זוּטָא בְקוֹל נִרְגָּז. וַדַּאי הֲבִינוֹתֶם כֻּלְּכֶם, מָה הוּא “זֶה”. – אֲנִי יוֹדַעַת הֵיטֵב מָה הוּא זֶה, כְּשֶׁאֲנִי מוֹצְאָה אוֹתוֹ בְעַצְמִי – נֶעֶנְתָה בָרַוְזָה – צְפַרְדֵּעַ הִיא אוֹ תוֹלָעַת. אֲבָל הוּרְדוּס מַה מָצָא?

עַכְבָּר זוּטָא לֹא פָנָה אֵלֶיהָ עוֹד וְלֹא שָׂם לִבּוֹ לִדְבָרֶיהָ וְהוֹסִיף: "מָצָא לְנָחוּץ לַהֲרֹג אֶת שְׁנֵיהֶם וּלְהַמְלִיךְ אֶת אַנְטִפָּטֵר, אַךְ גַּם אוֹתוֹ צִוָּה לַהֲרֹג אַחַר כָּךְ וּבְצַוָּאָתוֹ חִלֵּק אֶת הַמְּלוּכָה בֵין בָּנָיו אַרְכֵּלָאוּס וְהוּרְדוּס אַנְטִפָּה וּפִלִּפּוּס וַיָּבֹא אַרְכֵּלָאוּס… וְעַתָּה מַה שְׁלוֹמֵךְ, חֶמְדָּתִי? – הוֹסִיף עַכְבָּר זוּטָא בִּפְנוֹתוֹ אֶל עֲלִיסָה.

– רְטֻבָּה אֲנִי כְמוֹ שֶׁהָיִיתִי – עָנְתָה עֲלִיסָה בְעֶצֶב – לֹא נִסְתַּפַּגְתִּי אַף כָּל שֶׁהוּא. אוֹתוֹ דָבָר יָבֵשׁ שֶׁל אֲדוֹנִי אֵין בּוֹ תוֹעֶלֶת.

– מוֹרַי וְרַבּוֹתַי – פָּתַח קָאָת⁵⁶ וְעָנָה בַחֲשִׁיבוּת רַבָּה: – בְּסוֹד חֲכָמִים וּנְבוֹנִים אֲחַוֶּה דֵעַ בְּמָשָׁל וּמְלִיצָה, לְטַכֵּס עֵצָה חָרוּצָה, כָּלָה וְנֶחֱרָצָה… כְּלוֹמַר… לִדְחוֹת אֶת הַמּוֹעֵצָה.

– דַּבֶּר דְּבָרִים בְּרוּרִים – הִפְסִיקוֹ תֻּכִּי לָשׁוֹן־נְקִיָּה – לֹא הֲבִינוֹתִי אַף אֶת הַחֵצִי מִן הַמִּלִּים הַמְחֻכָּמוֹת שֶׁלְּךָ, וְתָמֵהַּ אֲנִי אִם גַּם אַתָּה הֲבִינֹותָ מְאוּמָה – הוֹסִיף מִיָּד וְהֵשַׁח רֹאשׁוֹ כְּדֵי לְהַעֲלִים אֶת חִיּוּכוּ⁵⁷, וְאוּלָם רַבִּים מִן הַמְסֻבִּים לֹא יָכְלוּ לְהִתְאַפֵּק וַיִּצְחֲקוּ בְקוֹל גָּדוֹל.

– רְצוֹנִי לֵאמֹר – אָמַר קָאָת כְּנֶעֱלָב – כִּי אֵין טוֹב לָנוּ כִּי אִם לַעֲרֹךְ תַּחֲרַת־מְרוּצָה וּמִיָּד נִסְתַּפֵּג.

– מַה זֹאת תַּחֲרַת־מְרוּצָה? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה. – כְּדֵי לְבָאֵר מַה זֹאת, – הֵשִׁיב קָאָת בְּדֶרֶךְ עֵצָה טוֹבָה – אֵין טוֹב לָךְ כִּי אִם לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר. (וּלְפִי שֶׁבִּימוֹת הַחֹרֶף וַדַּאי תִּתְאַוּוּ לַעֲרֹךְ מְרוּצָה כָזֹאת, הָבָה אֲסַפֵּר לָכֶם, אֵיךְ עָשָׂה זֹאת קָאָת).

קָאָת תָּר וּמָצָא מָקוֹם רָאוּי לַדָּבָר וְיָעַץ שֶׁאֶחָד מִן הַחֲבוּרָה יַעֲמֹד וְיִקְרָא: אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ! – לְאוֹת, מָתַי לְהַתְחִיל. אַךְ אִישׁ לֹא עָשָׂה זֹאת, וְכָל אֶחָד רָץ כִּרְצוֹנוֹ וְעָמַד כַּאֲשֶׁר עָיֵף. עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה וְכֻלָּם עַד אֶחָד נִסְתַּפְּגוּ וַיִּהְיוּ יְבֵשִׁים.

– עֲ־מֹ־ד! תַּמָּה הַהִתְחָרוּת! – פָקַד קָאָת.

מִיָּד הִקִּיפוּהוּ כֻּלָּם.

– מִי נִצַּח? – שָׁאֲלוּ כֻלָּם פֶּה אֶחָד – וּלְמִי יָקוּם הַפְּרָס⁵⁸? קָאָת נִתְקַשָּׁה קְצָת וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לְעַיֵּן⁵⁹ בַּדָּבָר. זְמָן רַב עָמַד שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת וְצִפָּרְנוֹ אֶל מִצְחוֹ. כָּל הַמִּתְחָרִים הִסְתַּכְּלוּ בוֹ מַחֲרִישִׁים וְחִכּוּ בְקֹצֶר רוּחַ.

– הַכֹּל נִצְּחוּ וְהַכֹּל זָכוּ בַפְּרָס. אִישׁ אִישׁ יְקַבֵּל חֶלְקוֹ, – הוֹצִיא סוֹף סוֹף קָאָת מִשְׁפַּט אֱמֶת.

– וּמִי יְחַלֵּק אֶת הַפְּרָסִים? – קָרְאוּ קוֹלוֹת רַבִּים בְּבַת אֶחָת.

– הַדָּבָר מוּבָן מֵאֵלָיו – עָנָה קָאָת וְרָמַז כְּנֶגֶד עֲלִיסָה.

– פְּרָסִים, פְּרָסִים! – הֵרִיעוּ כֻלָּם וְקָפְצוּ אֶל עֲלִיסָה.

עֲלִיסָה נִתְבַּלְבְּלָה וּמִבְּלִי דַעַת מַה לַעֲשׂוֹת שָׁלְחָה יָדָהּ אֶל תּוֹךְ כִּיסָהּ. לְאָשְׁרָהּ, מָצְאָה בְכִיסָהּ קֻפְסָה מְלֵאָה סֻכָּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא נִתְקַלְקְלוּ מִן הַמַּיִם הַמְּלוּחִים. הִתְחִילָה עֲלִיסָה לְחַלֵּק אֶת הַסֻּכָּרִיּוֹת, כְּלוֹמַר, אֶת הַפְּרָסִים, וְהִנֵּה נִמְצָא בְדִיּוּק אַחַת לְכָל נָפֶשׁ.

– וְלָהּ פְּרָס? – אָמַר עַכְבָּר זוּטָא.

– וַדַּאי! – הִסְכִּים קָאָת.

– הַאֵין בְּכִיסֵךְ עוֹד דְּבַר־מָה? – שָׁאַל קָאָת אֶת עֲלִיסָה.

– רַק אֶצְבָּעוֹן⁶⁰ אֶחָד – עָנְתָה עֲלִיסָה בְעֶצֶב. – הוֹצִיאִי נָא אֵלֵינוּ אֶת הָאֶצְבָּעוֹן! – פָּקַד קָאָת.

כֻּלָּם נִתְקַבְּצוּ מִסָּבִיב לַעֲלִיסָה, וְקָאָת מָסַר לְיָדָהּ אֶת הָאֶצְבָּעוֹן לְעֵינֵי כָל הָעֵדָה וְכֹה אָמָר:

– בְּשֵׁם כָּל הַקָּהָל אֶתְכַּבֵּד לְהַגִּישׁ לְפָנַיִךְ עֲדִי⁶¹ יְקָר זֶה. קוֹל תְּרוּעָה וּמְחִיאַת כַּף נִשָּׂא מִכָּל עֲבָרִים.

כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה וְרֹב הַפְּאֵר נִרְאָה לַעֲלִיסָה כְמַעֲשֵׂה שְׁטוּת, אֶלָּא שֶׁהַכֹּל עָמְדוּ בְכֹבֶד רֹאשׁ וּבְפָנִים חֲמוּרִים, וְלֹא מָצְאָה אֶת לִבָּהּ לִצְחֹק לְעֵינֵי הַקָּהָל. מִבְּלִי דַעַת מַה לֵאמֹר וּמַה לַעֲשׂוֹת הִשְׁתַּחְוְתָה דוּמָם וְקִבְּלָה אֶת הָאֶצְבָּעוֹן, וְהִשְׁתַּדְּלָה לִהְיוֹת גַּם הִיא כֻלָּהּ חֲשִׁיבוּת וְכֹבֶד רֹאשׁ.

לְאַחַר זֶה עָמַד כָּל הַקָּהָל לֶאֱכֹל סֻקָּרִיּוֹת⁶², וּמִיָּד נִשְׁמַע מִכָל עֵבֶר קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל וּתְלוּנָה רַבָּה. בַּעֲלֵי־הַכָּנָף הַגְּדוֹלִים טָעֲנוּ וְאָמְרוּ שֶׁלֹּא יָכְלוּ כְלָל לְהַבְחִין אֶת טַעְמָן שֶׁל הַסֻּקָּרִיּוֹת, וְהַפְעוֹטוֹת נִתְגַּרְגְּרוּ⁶³ בָהֶן עַד לְמַחֲנִיק, וְהָיָה מִן הַצֹּרֶךְ לִטְפֹּחַ לָהֶם עַל גַּבָּם. סוֹף דָּבָר, נֶאֶכְלוּ הַסֻּקָּרִיּוֹת, וְכָל הַקָּהָל יָשַׁב שֵׁנִית וַיְבַקְּשׁוּ מֵאֵת עַכְבָּר זוּטָא לְסַפֵּר לָהֶם עוֹד מָה.

– אַתָּה הִבְטַחְתַּנִי לְסַפֵּר לִי אֶת קוֹרוֹת חַיֶּיךָ – אָמְרָה עֲלִיסָה – וּלְבָאֵר לִי מִפְּנֵי מָה אַתָּה שׂוֹנֵא אָת הַ“חֲ” וְאֶת הַ“כְּ” (הִיא יָרְאָה לְפָרֵשׁ בְּשֵׁם “חֲתוּלִים” וּ“כְלָבִים”, גַּם אֶת רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת בִּטְּאָה בְלַחַשׁ, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת עַכְבָּר זוּטָא וְשֶׁלֹּא לְהַפְחִידוֹ).

עַכְבָּר זוּטָא הָפַךְ פָּנָיו אֶל עֲלִיסָה, נֶאֱנַח וְאָמָר:

– הוֹ, סִפּוּרוֹ שֶׁל עַכְבָּר זוּטָא בֶּן רַב־זָנָב אָרֹךְ וְעָצוּב מְאֹד…

– זָנָב אָרֹךְ מְאֹד לְךָ, אֱמֶת, – אָמְרָה עֲלִיסָה (נִדְמָה לָהּ, כִּי הָעַכְבָּר אוֹמֵר “זָנָב אָרֹךְ וְעָצוּב”) – אַךְ עָצוּב לָמָּה?

יָשְׁבָה עֲלִיסָה וְחָשְׁבָה וְחָשְׁבָה וְהִבִּיטָה בְעֵינֵי תִמָּהוֹן אֶל זְנָבוֹ שֶׁל עַכְבָּר זוּטָא בְּשָׁעָה שֶׁסִּפֵּר לְפָנֶיהָ אֶת סִפּוּרוֹ, וְלָכֵן נִרְאָה כָל הַסִּפּוּר לְעֵינֶיהָ כַדְּמוּת הַזֹּאת:

בְּפִנַּת דִּיר⁶⁴ פָּגַע נֹבַח גַּרְמָא־תְּבִיר בְּעַכְבָּר זוּטָא

בֶּן רַב־זְנוֹבָא וַיִּקְרָא: בְּשָׁעָה

טוֹבָה! שְׁעַת כּשֶׁר, לְמַעַן

הַצֶּדֶק וְהַיּשֶׁר, בֹּא

אֶשְׁפָּטְךָ וְרָאִיתָ, כִּי אַתָּה

חַיָּב מִיתָה. בֶּן רַב־

זְנוֹבָא שְׂעָרוֹ סָמָר, פָּתַח

פִּיו וְאָמָר: – בִּי אֲדוֹנִי,

מֶה חָטָאִתי, מָה

עֲוֹנִי? הֵן זֶה

צֵאתִי מִן הַפִּנָּה…

– הַס, שָׂבַעְתִּי

רִנָּה! – גָעַר גַּרְמָא

תְּבִיר בּוֹ קָשֶׁה,

– לֹא אֶתֵּן לְךָ

חֲנִינָה וְאַל

תוֹסֶף עוֹד

בַּקָּשָׁה. דֹּם!

– מַמָּשׁ, אֶרֶץ

נִתְּנָה בְיַד רָשָׁע,

מַעֲשֵׂה סְדוֹם!

מִי לְשׁוֹפֵט לִי

הֲקִימְךָ. אֵין

לִי דִין וּדְבָרִים

עִמְּךָ! רָאִיתָ זֶה

מוֹרֵה הוֹרָאָה:

בְּלִי עֵדִים

וְהַתְרָאָה –

דִּינֵי

נְפָשׁוֹת⁶⁵! – שָׂנֵאתָ

דְרָשׁוֹת, קֵץ

לַמִּלִּים, דַּיָּן!

אֲנִי הָעֵד.

אֲנִי הַדַיָּן.

רַב! אֵין

לִי שְׁהוּת⁶⁶ לְדִבְרֵי

שְׁטוּת.

מוּת!

הַב!

– דּוֹמֶה, כִּי אֵינֵךְ שׁוֹמַעַת כְּלָל אֶת סִפּוּרִי – קָרָא הָעַכְבָּר פִּתְאֹם בְּרֹגֶז וְהֵצִיץ בַּעֲלִיסָה – הֲלֹא תַגִּידִי לִי, עַל מַה תַּחְשְׁבִי כָעֵת?

– חָלִילָה, אֲדוֹנִי – עָנְתָה עֲלִיסָה בַעֲנָוָה – אֲנִי שׁוֹמַעַת וּמַקְשִׁיבָה הֵיטֵב. הִנֵּה הִגִּיעַ אֲדוֹנִי, כִּמְדֻמֶּנִי, אֶל הַבֶּרֶךְ⁶⁷ הַשִּׁשִּׁית. – בֶּרֶךְ? אֵיזוֹ בִרְכָּיִם? מָה אַתְּ סָחָה⁶⁸? קָרָא הָעַכְבָּר נֶעֱלָב. בְּדִבְרֵי שְׁטוּת שֶׁלָּךְ אַתְּ מְבַלְבֶּלֶת אֶת רַעְיוֹנוֹתָי. הִנֵּה נִסְתַּבַּכְתִּי עַתָּה…

– נִסְתַּבַּכְתָּ? הָהּ, תְּנָה נָא, אֲדוֹנִי, וַאֲפַתַּח אוֹתְךָ כְּהֶרֶף עַיִן, – קָרְאָה עֲלִיסָה בְּאַהֲבָתָהּ לַעֲזֹר תָּמִיד לַאֲחֵרִים.

– מָה אֶתֵּן לָךְ? לֹא אֶתֵּן לָךְ מְאוּמָה – אָמַר הָעַכְבָּר וַיָּקָם לָלֶכֶת – אַתְּ מְדַבֶּרֶת הֲבָלִים וּמַעֲלִיבָה אוֹתִי כָל הַזְּמָן.

– לֹא הָיָה כְלָל בְּדַעְתִּי לְהַעֲלִיב אוֹתָךְ – הִתְחַנְנָה עֲלִיסָה – כַּמָּה אַתָּה נוֹחַ לְעֶלְבּוֹן!

הָעַכְבָּר לֹא עָנָה דָבָר, חָרַק וַיֵּלֵךְ.

– בִּי אֲדוֹנִי, שׁוּבָה נָא וְכַלֵּה סִפּוּרֶךָ – קָרְאָה עֲלִיסָה.

גַּם יֶתֶר בְּנֵי הַחֲבוּרָה פָצְרוּ⁶⁹ בְעַכְבָּר זוּטָא שֶׁיָּשׁוּב, אַךְ הוּא רַק הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ בְקֹצֶר רוּחַ וְהִרְחִיב צְעָדָיו.

– מַה צַר לִי, כִּי הָלַךְ – אָמַר הַתֻּכִּי אַחֲרֵי שֶׁנֶּעְלַם הָעַכְבָּר.

וְסַרְטָנָה הַזְּקֵנָה מָצְאָה שְׁעַת כּשֶׁר לֵאמֹר לְסַרְטָן⁷⁰־קְטִינָא בְנָהּ: – רְאֵה, מַחְמַדִּי, וְקַח מוּסָר: הַכַּעַס מִדָּה מְגֻנָּה הִיא. אֵין לְךָ יָפֶה מִסַּבְלָנוּת, בְּנִי.

– לָךְ, אִמָּא, יָפָה הַשְּׁתִיקָה, – עָנָה סַרְטָן־קְטִינָא בְנָהּ – אַתְּ יְכֹלָה לְקַצֵּר אֲפִילוּ אֶת רוּחָהּ שֶׁל צַדְפִּית⁷¹. – הָהּ, אִלּוּ הָיְתָה דִינָה כָאן! – קָרְאָה עֲלִיסָה סְתָם, כְּמוֹ לְעַצְמָהּ – כִּי אָז הֵשִׁיבָה אוֹתוֹ לְכָאן תֵּכֶף וּמִיָּד.

– מִי הִיא דִינָה זוֹ, אֲבַקֵּשׁ רְשׁוּת לִשְׁאֹל? – שָׁאַל תֻּכִּי לָשׁוֹן־נְקִיָּה.

– הַחֲתוּלָה שֶׁלָּנוּ – הֵשִׁיבָה עֲלִיסָה בְשִׂמְחָה, כִּי אָהֲבָה תָמִיד לְדַבֵּר בַּחֲבִיבָתָהּ שֶׁלָּהּ. – הָהּ, אֵין עוֹד כָּמוֹהָ אֳמָן מָהִיר לָצוּד עַכְבָּרִים! וְלֹא עַכְבָּרִים בִּלְבָד – גַּם צִפֳּרִים: אַךְ תֵּרָאֶה צִפּוֹר לָעָיִן, שְׂרָט⁷² – וָאָין! דִּבְרֵי עֲלִיסָה הָאַחֲרוֹנִים עָשׂוּ רשֶׁם גָּדוֹל עַל כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה. אֲחָדוֹת מִן הַצִּפֳּרִים פָּרְשׂוּ כַנְפֵיהֶן וְעָפוּ מִיָּד.

– אֲנִי – אָמְרָה עוֹרְבָה זְקֵנָה וּתְשׁוּשָׁה⁷³, בַּהֲכִינָהּ עַצְמָהּ לַדֶּרֶךְ – הִגִּיעָה שַׁעְתִּי לָלָכֶת. אֲוִיר הַלַּיְלָה קָשֶׁה לִגְרוֹנִי.

וְהַקָּנוֹרִית⁷⁴ צִפְצְפָה אֶל אֶפְרוֹחֶיהָ בְקוֹל רוֹעֵד: – מַהֲרוּ הֵנָּה, אֶפְרוֹחַי, מַהֲרוּ בֹאוּ, הִגִּיעַ לָכֶם זְמַן שֵׁנָה.

וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵעֲדַת בַּעֲלֵי הַכָּנָף מָצָא לוֹ תוֹאֲנָה לְמַהֵר וְלַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם. לֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה וַעֲלִיסָה נִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ.

“מַה צַר לִי שֶׁהִזְכַּרְתִּי אֶת דִּינָה”! – אָמְרָה עֲלִיסָה אֶל עַצְמָהּ בְּעֶצֶב – “כַּנִּרְאֶה, אֵין הִיא חֲבִיבָה עַל בְּנֵי הַמָּקוֹם, וְאִלּוּ חֲתוּלָה נָאָה וְנֶחְמָדָה כָמוֹהָ אֵין בְּכָל הָעוֹלָם. אֲהָהּ, דִּינָה שֶׁלִּי, חֶמְדָּתִי! הַאֻמְנָם לֹא אָשׁוּב לִרְאוֹתֵךְ עַד הָעוֹלָם?”

וַעֲלִיסָה נָשְׂאָה קוֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. הִיא רָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ בּוֹדְדָה וְגַלְמוּדָה⁷⁵. עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וְקוֹל צְעָדִים קַלִּים נִשְׁמַע בְּקִרְבָתָהּ. מִיָּד הָפְכָה פָנֶיהָ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא וּבְלִבָּהּ נוֹלְדָה תִקְוָה, כִּי עַכְבָּר זוּטָא חָזַר מִדַּעְתּוֹ סוֹף סוֹף, וְהִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ וְשָׁב, כְּדֵי לְכַלּוֹת אֶת סִפּוּרוֹ.

פֶּרֶק רְבִיעִי: מַהְפֵּכַת לוֹט בֶּן־הַלְּטָאָה – לוֹט שִׁכּוֹר וְלֹא מִיָּיִן.

וְהִנֵּה לֹא הָעַכְבָּר הוּא, כִּי אִם הַשָּׁפָן הַצָּחוֹר. לְאַט לְאַט הָיָה שָׁב, הוֹלֵךְ וּמַבִּיט בִּדְאָגָה לִצְדָדִין כְּמִי שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה. עֲלִיסָה שָׁמְעָה, אֵיךְ הַשָּׁפָן מְדַבֵּר לְעַצְמוֹ, מְדַבֵּר וְאוֹמֵר:

– הַנְּסִיכָה! הַנְּסִיכָה! אֲהָהּ, כַּפּוֹתַי הַמִּסְכֵּנוֹת! הוֹ, שְׂפָמִי וְעוֹרִי! הִיא תְצַוֶּה לַהֲמִיתֵנִי, אֵין כָּל סָפֵק, כְּמוֹ שֶׁאֵין סָפֵק שֶׁהַחֻלְדָּה הִיא חֻלְדָּה. וְאֵיפֹה זֶה אָבְדוּ לִי?

עֲלִיסָה הֵבִינָה מִיָּד, כִּי הַשָּׁפָן מְחַפֵּשׂ אֶת הַכְּסָיוֹת שֶׁלּוֹ וְאֶת מְנִיפָתוֹ, וּבְטוּב לִבָּהּ עָמְדָה אַף הִיא לְחַפֵּשׂ. אַךְ הַכְּסָיוֹת כַּאֲשֶׁר אָבְדוּ אָבָדוּ, וְגַם הַכֹּל נִשְׁתַּנָּה מִן הַיּוֹם שֶׁבָּאָה בַּבְּרֵכָה. הַחֶדֶר הָאָרךְ וְהַנָּמוּךְ וְשֻׁלְחַן הַזְּכוּכִית וְהַדֶּלֵת הַקְּטַנָּה – כֻּלָּם נֶעֶלְמוּ וְאֵינָם, הָיוּ כְלֹא הָיוּ.

אַךְ רָאָה הַשָּׁפָן אֶת עֲלִיסָה וַיִּקְרָא בְקָצֶף"

– מַה לָךְ פֹה, חַנָּה־דְבוֹרָה? מַה תְּשׁוֹטְטִי רֵיקָם? רוּצִי הַבַּיְתָה וְהָבִיאִי לִי מִשָּׁם כְּסָיוֹת לְבָנוֹת וּמְנִיפָה, חִישׁ!

עֲלִיסָה נִבְהֲלָה מְאֹד מִקּוֹל הַפְּקֻדָּה וּמִיָּד קָפְצָה וַתָּרָץ כַּחֵץ אֶל אֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתָהּ הַשָּׁפָן, בְּלִי לְבָאֵר לוֹ, כִּי טָעָה טָעוּת גְּדוֹלָה.

“הוּא חֲשָׁבַנִי לַמְשָׁרֶתֶת שֶׁלּוֹ”.־ הִרְהֲרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – “מַה יִגְדַּל אֵפוֹא תִמְהוֹנוֹ כַּאֲשֶׁר יִוָּדַע לוֹ, כִּי אָנֹכִי – אָנִי. בְּכָל זֹאת, הָלֹךְ אֵלֵךְ וְאָבִיאָה לוֹ אֶת הַכְּסָיוֹת וְאֶת הַמְּנִיפָה, כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי, אִם אַךְ אֶמְצָא אוֹתָן.”

עוֹד הִיא מְהַרְהֶרֶת כָּךְ, וְהִנֵּה בַיִת קָטֹן וְנָאֶה לְנֶגֶד עֵינֶיהָ וְעַל הַדֶּלֶת לוּחִית עִם כְּתֹבֶת מְפֻתָּחָה הָדָר: שָׁפָן בֶּן צֹחַר הַחֲרֹדִי. עֲלִיסָה מִהֲרָה וְנִכְנְסָה הַבַּיְתָה וְגַם לֹא דָפְקָה בַדֶּלֶת קֹדֶם, שֶׁלֹא כְדֶרֶךְ אֶרֶץ, וּמִיָּד קָפְצָה וְעָלְתָה עַל הַמַּעֲלוֹת. הִיא מִהֲרָה מְאֹד, כִּי יָרְאָה פֶּן תִּפְגַע בָּהּ חַנָּה־דְבוֹרָה הָאֲמִתִּית וּתְגָרֵשׁ אוֹתָהּ בְּחֶרְפָּה, בְּטֶרֶם תִּמְצָא אֶת הַכְּסָיוֹת וְאֶת הַמְּנִיפָה.

“אַךְ צְחוֹק הוּא, שֶׁאֲנִי רָצָה בִשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַשָּׁפָן” – אָמְרָה עֲלִיסָה לְנַפְשָׁהּ – “סוֹפִי שֶׁגַּם דִּינָה תַעֲשֶׂה אוֹתִי לִמְשָׁרֶתֶת לָהּ וְתִשְׂתָּרֵר עָלַי, וְתָרִיץ אוֹתִי אֶל כָּל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ.”

וַעֲלִיסָה צִיְּרָה בְדִמְיוֹנָהּ אֵיךְ יִהְיֶה הַדָּבָר:

– הַגְּבֶרֶת עֲלִיסָה – תֹּאמַר לָהּ הָאוֹמֶנֶת – מַהֲרִי לִבְשִׁי בְגָדַיִךְ וְנֵצֵא לְטַיֵּל.

– עַכְשָׁו, אוֹמַנְתִּי, אִי אֶפְשָׁר. דִּינָה צִוַּתְנִי הַיּוֹם לָשִׂים מִשְׁמָר עַל חוֹר זֶה וּלְהַשְׁגִּיחַ בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת, לָדַעַת אִם יֵצֵא עַכְבָּר.

“אֲבָל, אֲנִי מַאֲמִינָה”. – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – “שֶׁאִם כָּכָה תֹאמַר דִּינָה לְהַעֲבִידֵנִי וּלְהִתְעַמֵּר בִּי, לֹא יִהְיֶה לָהּ מָקוֹם בְּבֵיתֵנוּ.”

מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבוֹת אֵלֶּה נִכְנְסָה עֲלִיסָה לְחֶדֶר נָקִי וְנָאֶה. וְעַל הַשֻּׁלְחָן הַקָּטָן אֲשֶׁר לִפְנֵי הַחֵלּוֹן רָאֲתָה, כְּמוֹ שֶּׁקִּוְּתָה בְלִבָּהּ קֹדֶם, מְנִיפָה וּשְׁנַיִם שְׁלֹשָה זוּגוֹת כְּסָיוֹת לְבָנוֹת. עֲלִיסָה חָטְפָה זוּג כְּסָיוֹת וְאֶת הַמְּנִיפָה וְאָמְרָה לָצֵאת וְהִנֵּה רָאֲתָה פִתְאֹם צִנְצֶנֶת קְטַנָּה וְיָפָה עוֹמֶדֶת עַל יַד הָרְאִי. הַפַּעַם לֹא הָיָה שׁוּם דָּבָר כָּתוּב עַל הַצִּנְצֶנֶת; בְּכָל זֹאת הוֹצִיאָה עֲלִיסָה אֶת הַפְּקָק וְהִגִּישָׁה אֶת הַצִּנְצֶנֶת אֶל שְׂפָתֶיהָ.

“בְּוַדַאי יִקְרֶה אֵיזֶה דָבָר” – אָמְרָה עֲלִיסָה – “כָּל פַּעַם שֶׁאֲנִי אוֹכֶלֶת אוֹ שׁוֹתָה פֹּה מַה־שֶׁהוּא, יִקְרֶה דָבָר נִפְלָא. הָבָה נָא אֶרְאֶה, מַה יִהְיֶה אִם אֶטְעַם מִן הַצִּנְצֶנֶת. וְאוּלַי אֶגְדַּל מְעַט, כְּבָר נִלְאֵיתִי לִהְיוֹת קְטַנָּה כָל כָּךְ”.

כַּאֲשֶׁר קִוְתָה עֲלִיסָה כֵּן הָיָה־ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קִוְּתָה. עוֹד לֹא כִלְּתָה לִשְׁתּוֹת אַף הַחֵצִי וְהִנֵּה רֹאשָׁהּ תּוֹמֵךְ אֶת הַתִּקְרָה, וְהִיא הָיְתָה מֻכְרָחָה לָכֹף אוֹתוֹ, כִּי יָרְאָה פֶּן יִשָּׁבֵר עָרְפָּהּ. הִיא מִהֲרָה לִפְקֹק אֶת הַצִּנְצֶנֶת וְלַהֲשִׁיבָה לִמְקוֹמָהּ.

“אֲנִי מְקַוָּה שֶׁיּוֹתֵר לֹא אֶגְדָּל. הֵן גַּם עַתָּה לֹא אוּכַל לָצֵאת מִן הַבָּיִת. אָח, לָמָּה שָׁתִיתִי כָל כָּךְ!” קָרְאָה עֲלִיסָה.

הָהּ, אֶת הַנַּעֲשָׂה אֵין לְהָשִׁיב, וַעֲלִיסָה הָלְכָה וְגָדְלָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. כִּמְעַט רֶגַע עָבַר וְהִיא הֻכְרְחָה לִכְרֹעַ עַל בִּרְכֶּיהָ, וְאַחֲרֵי כֵן גַּם לָשֶׁבֶת, וְאַחֲרֵי כֵן – לִתְמֹךְ אֶת מַרְפְּקָהּ בַּדֶּלֶת, חֶצְיָהּ יוֹשֶׁבֶת חֶצְיָהּ שׁוֹכֶבֶת. וַעֲדַיִן הִיא הוֹלֶכֶת וּגְדוֹלָה, הוֹלֶכֶת וּגְדוֹלָה, וּכְבָר קָטָן הַבַּיִת מֵהָכִיל אוֹתָהּ כֻּלָּהּ. מֵאֵין מָקוֹם הֻכְרְחָה לְהוֹצִיא יָד אַחַת דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ וּלְהַגְבִּיהַּ רֶגֶל אַחַת עַל הָאָח. “יוֹתֵר לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר” – אָמְרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ.

וְהִנֵּה עָמַד כֹּחָהּ שֶׁל צִנְצֶנֶת־הַקְּסָמִים וַעֲלִיסָה לֹא גָדְלָה עוֹד. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וַעֲלִיסָה לֹא יָכְלָה לָצֵאת מִן הַבַּיִת, וְרָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ אֻמְלָלָה מְאֹד.

“אָח, מַה טוֹב הָיָה לִי בַבַּיִת” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה – “שָׁם לֹא קָטֹנְתִּי וְלֹא גָדַלְתִּי כָל פַּעַם, וּשְׁפָנִּים וְעַכְבָּרִים לֹא הִכְלִימוּ אוֹתִי. מַה צַר לִי מְאֹד שֶׁיָּרַדְתִּי אֶל מְחִלַּת הַשָּׁפָן. אֱמֶת הִיא, הַחַיִּים פֹּה מְלֵאִים עִנְיָן רָב”.

“בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי קוֹרֵאת אַגִּדוֹת פֶּלֶא נִדְמָה לִי, שֶׁכָּל זֶה אֵינוֹ, שֶׁרַק בְּדוּתָה הִיא, לֹא יָכֹלְתִּי לְהַאֲמִין. וְעַתָּה הִנֵּה אֲנִי עַצְמִי בְּתוֹךְ אַגָּדַת־קְסָמִים. מַה טוֹב אִלּוּ חִבְּרוּ עָלַי סֵפֶר. כְּשֶׁאֶגְדַּל אֶכְתֹּב בְּעַצְמִי… אַךְ… הֲלֹא כְבָר גְּדוֹלָה אֲנִי גַם עָתָּה. וּגְדוֹלָה מִכֵּן אַף לֹא אוּכַל לִהְיוֹת, בְּכָל אֹפֶן־ פֹּה”.

“מַה זֶה! הַאִם לֹא אֶגְדַּל אֵפוֹא בַּשָּׁנִים?”… – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה לַחֲשֹׁב – “אֱמֶת, גַּם זוֹ לְטוֹבָה, לֹא אֶהְיֶה זְקֵנָה לְעוֹלָם, וְאֶלָּא אִם כֵּן, אֶהְיֶה צְרִיכָה לִלְמֹד שִׁעוּרִים תָּמִיד, שִׁעוּרִים, שִׁעוּרִים, שִׁעוּרִים!”…

“אָח, כַּמָּה טִפְּשָׁה אָנִי!” – קָרְאָה פִתְאֹם – “וְכִי פֹה מָקוֹם לִלְמֹד? טִפְּשָׁה, הֲלֹא צַר הַמָּקוֹם גַּם לָךְ לְעַצְמֵךְ, הַסְּפָרִים אָנָה יִכָּנֵסוּ!?”

כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה עֲלִיסָה וְשׂוֹחֲחָה עִם עַצְמָהּ, שׁוֹאֶלֶת וּמְשִׁיבָה, וְהִנֵּה נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹל קוֹרֵא מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת:

עֲלִיסָה רָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ אֻמְלָלָה מְאֹד.

– חַנָּה־דְבוֹרָה, חַנָּה־דְבוֹרָה, מַהֲרִי לִי אֶת הַכְּסָיוֹת, תֵּכֶף וּמִיָּד!

וְהִנֵּה צְעָדָה קַלָּה עַל פְּנֵי הַמַּעֲלוֹת. עֲלִיסָה הֵבִינָה שֶׁהַשָּׁפָן הוּא וַתֶּחֱרָד. הִיא נִזְדַּעְזְעָה כָל כָּךְ, שֶׁכָּל הַבַּיִת נִרְעָד. שָׁכֹחַ שָׁכְחָה, כִּי עַכְשָׁו גְּדוֹלָה הִיא מִן הַשָּׁפָן מֵאָה פְעָמִים וְאַחַת וְאֵין כָּל פַּחַד לְנֶגְדָּהּ.

בֵּינָתַיִם עָלָה הַשָּׁפָן וְנִסָּה לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת, אַךְ מִתּוֹךְ שֶׁהַדֶּלֶת הָיְתָה נִפְתַּחַת לִפְנִים, וַעֲלִיסָה סָמְכָה עָלֶיהָ אֶת מַרְפְּקָה, לֹא יָכֹל הַשָּׁפן לִפְתֹּחַ אוֹתָהּ.

– אָסֹב וְאֶכָּנֵס דֶּרֶךְ⁷⁶ הַחַלּוֹן – אָמַר הַשָּׁפָן. "הָיֹה לֹא תִהְיֶה – אָמְרָה עֲלִיסָה לְנַפְשָׁהּ. הִיא הִטְּתָה אָזְנָהּ וּכְשָׁמְעָהּ, כִּי הַשָּׁפָן הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל הַחַלּוֹן, שָׁלְחָה יָדָהּ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן חוּצָה, וְאַחַר פָּשְׂקָה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, כְּאִלּוּ בִקְּשָׁה לִתְפֹּשׂ דָּבָר. אַךְ הִיא לֹא תָפְשָׂה מְאוּמָה וְרַק קוֹל יְבָבָה חֲטוּפָה וְנֵפֶץ זְכוּכִית הִגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ.

הִיא שָׁלְחָה יָדָהּ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן…

– “אֵין זֹאת כִּי אִם נָפֹל נָפַל הַשָּׁפָן עַל זְכוּכִית הַחֲמָמָה שֶׁלַּקִּשּׁוּאִים”. – חָשְׁבָה עֲלִיסָה.

עָבַר רֶגַע וְהִנֵּה נִשְׁמַע שׁוּב קוֹל הַשָּׁפָן קוֹרֵא בְקָצֶף:

– הוֹ, אוּזָא, אַיֶּךָּ! אוּזָא!

– הִנְנִי, אֲדוֹנִי! – עָנָה קוֹל זָר לָהּ – אֲנִי חוֹפֵר תַּפּוּחִים מִן הָאֲדָמָה.

הִנְנִי, אֲדוֹנִי!

• “תַּ־פּוּ־חִים” – קִנְטֵר אוֹתוֹ הַשָּׁפָן בְּכָעַס – שֶׁמָּא תַעַזְרֵנִי לְהֵחָלֵץ מִתּוֹךְ הָאַשְׁפָּה הַזֹּאת.

שֵׁנִית נִשְׁמַע קוֹל נֵפֶץ זְכוּכִית.

– אֱמָר נָא, אוּזָא, מַה זֶה שָׁם בַּחַלּוֹן?

– עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, אֲדוֹנִי: יָד.

– יָד? רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ יָד גְּדוֹלָה שֶׁכָּזֹאת? הֲלֹא צַר לָהּ הַחַלּוֹן?

– רָאֹה אָמְנָם לֹא רָאִיתִי, אֲדוֹנִי, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין זוֹ אֶלָּא יָד.

– מַה לָהּ פֹה לְיָד זוֹ? לֵךְ וּשְׁמֹט אוֹתָהּ.

קָמָה דוּמִיָּה אֲרֻכָּה, רַק לִפְרָקִים נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת קְצָרוֹת בְּלָחַשׁ: “לֹא, אֲדוֹנִי… אֵין בְּכֹחִי… לֹא אוּכַל…”

– עֲשֵׂה כַאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ, פַחְדָּן, מוּג־לֵב!

עֲלִיסָה שָׁלְחָה שׁוּב אֶת יָדָהּ לְכָל אָרְכָּהּ, וְהַפַעַם נִשְׁמְעוּ שְׁתֵּי אֲנָחוֹת חֲטוּפוֹת וְרַעַשׁ גָּדוֹל, קוֹל נֵפֶץ זְכוּכִיּות.

“רְאֵה, כַּמָּה חֲמָמוֹת לָהֶן!” – חָלַף רַעְיוֹן בְּרֹאשׁ עֲלִיסָה – “אַךְ מַה יְהֵא סוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר. לוּ הוֹצִיאוּנִי מִפֹה וְהוֹדֵיתִי לָהֶם בְּכָל לִבִּי. אֵין בִּרְצוֹנִי לָשֶׁבֶת כָּאן עוֹד.”

הָיְתָה דוּמִיָּה רְגָעִים אֲחָדִים וְאַחַר נִשְׁמַע שִׁקְשׁוּק אוֹפַנֵּי עֲגָלָה, וְקוֹלוֹת רַבִּים דִּבְּרוּ בְּבַת אֶחָת:

עֲלִיסָה שָׁלְחָה שׁוּב אֶת יָדָהּ..

– אַיֵּה אֵיפֹה הַסֻּלָּם הַשֵּׁנִי?

– רַק סֻלָּם אֶחָד הֵבֵאתִי, הַשֵּׁנִי הוּא אֵצֶל לוֹט

– לוֹט, הָבֵא אֶת הַסֻּלָּם!… הַצִּיבוּ אוֹתָם פֹּה, אֶל פִּנָּה זוֹ… עֲמֹד, תְּחִלָּה צָרִיךְ לִקְשֹׁר אוֹתָם בְּקָצֵהֶם זֶה אֶל זֶה, הֲלֹא קְצָרִים הֵם…. הִנֵּה כֵן… עַכְשָׁו טוֹב וְיָפֶה. אַתָּה, לוֹט, גֶּשׁ הֵנָּה, אֱחֹז בַּחֶבֶל! הַחֲזֵק!

– וְהַגַּג? הֶחָזָק הוּא? לֹא יִתְמוֹטֵט? רְאוּ נָא, רַעַף אֶחָד מִתְנוֹדֵד, עוֹד מְעַט וְנָפַל, הִשָּׁמֵרוּ! (קוֹל נֵפֶץ וְרַעַשׁ גָּדוֹל נִשְׁמַע פִּתְאֹם.)

– מִי עָשָׂה זֹאת?

– בְּיָדוּעַ, לוֹט עָשָׂה, לוֹט בֶּן הַלְּטָאָה!

– וּמִי יִכָּנֵס דֶרֶךְ הָאֲרֻבָּה? אָתָּה?

– לֹא, אֲנִי לֹא אֶכָּנֵס.

– גַּם אֲנִי לֹא אֵלֵךְ!

– לוֹט, עֲבֹר! מַהֲרָה לוֹט, אֲדוֹנְךָ מְצַוֶּה אוֹתְךָ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה.

“אִם כֵּן אֵפוֹא, יֵרֵד לוֹט בֶּן־הַלְּטָאָה אֵלַי דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה – “עַל לוֹט הָיוּ כֻלָּם, כַּנִּרְאֶה. לוֹט, הַיָּמִינָה! לוֹט, הַשְׂמֹאלָה! עָלָיו יַטִּילוּ הַכֹּל. לוּ נָתְנוּ לִי כָל יְקָר שֶׁבָּעוֹלָם אֵין נַפְשִׁי לִהְיוֹת תַּחְתָּיו… מַה צָרָה הָאֲרֻבָּה! וּבְכָל זֹאת, אֶשְׁלַח נָא רַגְלִי וְאֶבְעַט בּוֹ פָעַם”.

הִיא שָׁלְחָה אֶת רַגְלָהּ אֶל פִּי הָאֲרֻבָּה וְהִגְבִּיהָ אוֹתָהּ כְּכֹל אֲשֶׁר יָכֹלָה נִשְׁמַע כְּקוֹל חַיָּה קְטַנָּה מְטַפֶּסֶת וְשׂוֹרָטֶת. מִיָּד אָמְרָה: “לוֹט הוּא!” וּבָעֲטָה בְּרַגְלָהּ בְּכֹחַ.

תְּחִלָּה נִשְׁמַע קוֹל רִשְׁרוּשׁ, וְאַחַר – שָׁאוֹן גָּדוֹל וּמְהוּמָה וּמְרוּצָה וְקוֹל רַבִּים קוֹרְאִים יָחַד:

– הַבִּיטוּ, הִנֵּה לוֹט עוֹלֶה בִּיעָף דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה!

– הַחֲזִיקוּ בוֹ! הֲלֹא נָפֹל יִפֹּל! – צָוַח הַשָּׁפָן.

רְגָעִים אֲחָדִים הֶחֱרִישׁוּ כֻלָּם וְאַחַר פָּרְצוּ שֵׁנִית קוֹלוֹת חֲרָדָה:

– תִּמְכוּ בְרֹאשׁוֹ! מְעַט יַיִן, יַיִן תְּנוּ לוֹ!

– לְאַט, לְאַט, פֶּן יִתְגַּרְגֵּר… מֶה הָיָה לְךָ, יַקִּירִי, מָה אֵרַע? סַפֶּר נָא…

וְהִנֵּה הִגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ קוֹל חַלָּשׁ, רוֹעֵד וְנִפְסָק לִרְגָעִים (וַדַּאי קוֹל לוֹט הוּא, חָשְׁבָה עֲלִיסָה) : ־לֹא אֵדַע נַפְשִׁי… רַב, רַב, תּוֹדָה… עַכְשָׁו הוּטַב לִי… רַק נִרְגָּש אֲנִי מְאֹד, לֹא אוּכַל עוֹד לְסַפֵּר לָכֶם אֶת הַכֹּל כַּסֵּדֶר… רַק אַחַת אֵדַע, מִלְּמַטָּה עָלָה אֵלַי כְּמִין דָּבָר נוֹרָא, בָּעַט בִּי פַּעַם וָאָעוּף כְּחֵץ לְמָעְלָה.

– אֱמֶת, כְּחֵץ מַמָּשׁ! – קָרְאוּ כֻלָּם אַחֲרָיו.

– אֵין עֵצָה כִּי אִם לְהַבְעִיר אֶת הַבָּיִת – עָנָה הַשָּׁפָן.

שָׁמְעָה עֲלִיסָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּצְעַק בְּקוֹל חָזָק:

– אִם כָּכָה תַעֲשׂוּ אֲשַׁסֶּה בָכֶם אֶת דִּינָה!

מִיָּד קָמָה דוּמִיַּת מָוֶת.

“מָה אֵפוֹא יַעֲשׂוּ עַתָּה” חָשְׁבָה עֲלִיסָה – “אַבִּיטָה נָא וְאֶרְאֶה. הוֹ, טִפְּשִׁים, לוּ חָכְמוּ הִשְׂכִּילוּ, וְהָרְסוּ אֶת הַגָּג”.

עָבַר רֶגַע קָטָן וְהַשָּׁאוֹן גָּבַר שׁוּב. הַשָּׁפָן דִּבֵּר:

– רַב לְךָ… רַב לְךָ… לְפִי דַעְתִּי, דַּיֵּנוּ עֶגְלַת־יָד אֶחָת.

“עֲגָלָה זוֹ מַה בָּהּ?” – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – וְאוּלָם מְהֵרָה נוֹדַע הַדָּבָר. מֵעֵבֶר הַחַלּוֹן מִחוּץ נִתַּךְ עָלֶיהָ מְטַר אֲבָנִים קְטַנּוֹת וְהַרְבֵּה מֵהֶן פָּגְעוּ בְמִצְחָהּ.

“הֲלֹא אָשִׂים קֵץ לַדָּבָר!” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה, וְתוֹךְ כְּדֵי כָךְ קָרְאָה בְקוֹל:

– חִדְלוּ כְרֶגַע, פֶּן… שׁוּב הָיְתָה דוּמִיַּת מָוֶת.

מָה אֵרַע? סַפֶּר נָא…

וּמָה הִשְׁתּוֹמְמָה עֲלִיסָה פִתְאֹם בִּרְאוֹתָהּ וְהִנֵּה כָל הָאֲבָנִים הַקְּטַנּוֹת הַפְּזוּרוֹת פֹּה וָפֹה עַל קַרְקַע הַחֶדֶר נֶהֶפְכוּ וְהָיוּ לִרְקִיקִים.

“הָבָה אֲנַסֶּה נָא וְאֶטְעַם מִן הָרְקִיקִים. עַל יְדֵי כֵן וַדַּאי תִּשְׁתַּנֶּה קוֹמָתִי, וְכֵיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִי לִגְדֹּל יוֹתֵר, וַדַּאי אֶקְטָן”…־אָמְרָה עֲלִיסָה.

הִיא אָכְלָה רָקִיק וּלְשִׂמְחָתָהּ רָאֲתָה וְהִנֵּה אָמְנָם הִיא הוֹלֶכֶת וּקְטַנָּה. אַךְ קָטְנָה עֲלִיסָה עַד כְּדֵי לָצֵאת דֶּרֶךְ הַפֶּתַח – וַתִּקְפֹּץ מִן הַבַּיִת וָחוּצָה. וַתֵּרֶא, וְהִנֵּה קָהָל גָּדוֹל, חַיּוֹת וְעוֹפוֹת, נִקְהַל עַל יַד הַחַלּוֹן וְלוֹט בֶּן־הַלְּטָאָה בַּתָּוֶךְ, כֻּלָּם עוֹֹמְדִים חֲרֵדִים מִסָּבִיב לוֹ, וּשְׁנֵי חֲזִירֵי־יָם מִזֶּה וּמִזֶּה, תּוֹמְכִים רֹאשׁוֹ וְיוֹצְקִים אֶל פִּיו הַפָּעוּר מִתּוֹךְ בַּקְבּוּק.

אַךְ נִרְאֲתָה עֲלִיסָה, קָפְצוּ כֻלָּם אֵלֶיהָ, אֲבָל הִיא נָסָה מִפְּנֵיהֶם וַתִּבְרַח אֶל יַעַר גָּדוֹל וְעָב מְאֹד.

“רֵאשִׁית כֹּל, עָלַי לָשׁוּב לְקוֹמָתִי הָרִאשׁוֹנָה, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בַבָּיִת” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה – “וְהַשֵּׁנִית, אֵלֵךְ וְאֶמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַגַּן הַנִּפְלָא, זֹאת הִיא הַתָּכְנִית הַנְּכוֹנָה וְעַל פִּיהָ אֶעֱשֶׂה.”

הַתָּכְנִית הָיְתָה בֶאֱמֶת טוֹבָה וְיָפָה וַעֲרוּכָה בְשֵׂכֶל רַב, וְרַק קֹשִׁי אֶחָד הָיָה בַדָּבָר שֶׁעֲלִיסָה לֹא יָדְעָה וְגַם לֹא יָכְלָה לְצַיֵּר לָהּ כְּלָל, אֵיךְ לְהוֹצִיאָהּ אֶל הַפֹּעַל.

עוֹד הִיא תוֹעָה בַיַּעַר, מַבִּיטָה בִדְאָגָה כֹּה וָכֹה וּמְבַקֶּשֶׁת דֶּרֶךְ בֵּין הַשִּׂיחִים וְקוֹל נְבָחָה נִשְׁמַע פִּתְאֹם מֵעַל לְרֹאשָׁהּ. בְּפַחַד הֵרִימָה עֲלִיסָה עֵינֶיהָ לְמָעְלָה, וְהִנֵּה גּוּר כֶּלֶב, גָּדוֹל מְאֹד, מַבִּיט בָּהּ בְּעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת הָעֲגֻלּוֹת וְשׁוֹלֵחַ אֵלֶיהָ כַפּוֹ לָגַעַת בָּהּ

– הוֹי, פְּעוֹטִי, מַחְמַדִּי – קָרְאָה עֲלִיסָה בְקוֹל מָלֵא חֲנִינָה וְרָצְתָה לִשְׁרֹק לוֹ וְלֹא יָכֹלָה. הִיא פָחֲדָהּ מְאֹד פֶּן

רָעֵב הַכֶּלֶב וְיֹאְכֶלֶנָּה וְלֹא יָשִׂים לִבּוֹ כְלָל לְדִבְרֵי הַחִבָּה שֶׁלָּהּ.

בְּלִי דַעַת לָמָּה, הֵרִימָה עֲלִיסָה עָנָף קָטֹן וְשָׁלְחָה אוֹתוֹ כְּנֶגֶד הַכֶּלֶב. הַכֶּלֶב צָרַח מִשִּׂמְחָה וְקָפַץ אַרְצָה וְהִתְנַפֵּל עַל הֶעָנָף הַקָּטֹן, כְּאִלּוּ הָיָה בִרְצוֹנוֹ לְשַׁבְּרוֹ. מִיִּרְאָה פֶּן תִּהְיֶה לְמִרְמָס תַּחַת רַגְלֵי הַכֶּלֶב, מִהֲרָה עֲלִיסָה וְנִתְחַבְּאָה מֵאֲחוֹרֵי דַרְדַּר. אֲבָל כְּשֶׁהֵצִיצָה מֵעֵבֶר לַדַּרְדַּר קָפַץ הַכֶּלֶב שׁוּב אֶל הֶעָנָף וּבְחָפְזוֹ מְאֹד לְתָפְשׂוֹ נִתְהַפֵּךְ. לַעֲלִיסָה נִדְמָה, כְּאִלּוּ סוּס אַבִּיר לְפָנֶיהָ, וּמֵרֹב פַּחְדָּהּ פֶּן יִרְמְסֶנָּה בְרַגְלָיו מִהֲרָה לְהֵחָבֵא שׁוּב, וְהַכֶּלֶב לֹא חָדַל מִנְּבֹחַ וְהִשְׂתָּעֵר⁷⁷ עַל הַדַּרְדַּר, קַפֵּץ וָשׁוֹב קַפֵּץ וָשׁוֹב, עַד אֲשֶׁר עָיֵף. אָז יָשַׁב מִנֶּגֶד, שָׁלַח לָשׁוֹן וְנָשַׁם בִּכְבֵדוּת, בְּעוֹד עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת סְגוּרוֹת לְמֶחֱצָה.

אֲבָל הִיא נָסָה מִפְּנֵיהֶם…

זוֹ הָיְתָה שְׁעַת כֹּשֶׁר לַעֲלִיסָה. מִיָּד נִמְלְטָה מִשָּׁם וַתָּרָץ, וְלֹא עָמְדָה עַד אֲשֶׁר עֲזָבָהּ כֹּחָהּ. נִבְחַת הַכֶּלֶב כִּמְעַט לֹא נִשְׁמְעָה עוֹד.

“וּבְכָל זֹאת, כַּמָּה חָבִיב הָיָה הַכֶּלֶב הַזֶּה” – אָמְרָה עֲלִיסָה בְּהִשָּׁעֲנָהּ תַּחַת פֶּרַח וּבְנַפְנְפָהּ עַל פָּנֶיהָ בְּאֶחָד מֵעָלָיו – “כַּמָּה יָכֹלְתִּי לְלַמְּדוֹ תַעֲלוּלִים נָאִים לוּלֵא הָיִיתִי קְטַנָּה כָל כָּךְ. הָהּ, אֵלִי, וַאֲנִי שָׁכַחְתִּי כִּי עָלַי, רֵאשִׁית כֹּל, לִגְדֹּל יוֹתֵר! אֲבָל אֵיךְ אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר? וַדַּאי יֵשׁ לִי לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת מַה שֶׁהוּא, אֲבָל מָה? זוֹ שְׁאֵלָה!”

פָּנְתָה עֲלִיסָה כֹּה וָכֹה, הִבִּיטָה אֶל הַדְּשָׁאִים וְאֶל הַפְּרָחִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב, וְלֹא מָצְאָה דָבָר אֲשֶׁר יֵאָכֵל אוֹ יִשָּׁתֶה. וּמִקָּרוֹב צָמְחָה פִטְרִיָּה גְדוֹלָה מְאֹד. הִבִּיטָה עֲלִיסָה מִתַּחְתֶּיהָ וּמִכֹּל צְדָדֶיהָ, וְאַחַר אָמְרָה: אַבִּיטָה נָא וְאֶרְאֶה, אוּלַי יֵשׁ מָה עָלֶיהָ לְמָעְלָה. הִיא עָמְדָה עַל אֶצְבְּעוֹת רַגְלֶיהָ וּבַהֲרִימָהּ רֹאשָׁהּ רָאֲתָה, וְהִנֵּה גָזָם גָּדוֹל וְכָחֹל יוֹשֵׁב לוֹ בְחִבּוּק יָדַיִם בְּאֶמְצַע הַפִּטְרִיָּה וּמְעַשֵּׁן בְּנַחַת מִתּוֹךְ נַרְגִּילָה אֲרֻכָּה, וְאֵינוֹ שָׂם לִבּוֹ לַעֲלִיסָה וּלְכָל אֲשֶׁר מִסָּבִיב.

גּוּר כֶּלֶב גָּדוֹל הִבִּיט בָּהּ…

פֶּרֶק חֲמִישִׁי: עֲצַת הַגָּזָם גִמְזַי

שָׁעָה אֲרֻכָּה הִבִּיטוּ עֲלִיסָה וְגִמְזַי אִישׁ בִּפְנֵי רֵעֵהוּ בְדוּמִיָּה. וְהִנֵּה הוֹצִיא גִמְזַי לְאַט אֶת קְנֵה הַמִּקְטֶרֶת מִפִּיו וְשָׁאַל בְּקוֹל נִרְפֶּה כְּמוֹ מִתּוֹךְ תְּנוּמָה:

– מִי אַתְּ, אֶשְׁאֲלָה נָא לָדָעַת?

שְׁאֵלָה זוֹ בִלְבְּלָה אֶת עֲלִיסָה.

– אֲנִי… אֲנִי רַק יוֹדַעַת מִי הָיִיתִי בְּשָׁעָה שֶׁקַּמְתִּי בַבֹּקֶר – עָנְתָה עֲלִיסָה בְמֹרֶךְ – מִן הָעֵת הַהִיא “נִתְחַלַּפְתִּי” כַּמָּה פְעָמִים.

– מַה רְצוֹנֵךְ לֵאמֹר? – שָׁאַל גִּמְזַי בְּרֹגֶז – דַּבְּרִי, בְּבַקָּשָׁה, דְּבָרִים שֶׁל טַעַם וְאֵדַע מַה טִיבֵךְ.

– הוּא הוּא הַדָּבָר, שֶׁאֵינִי יְכֹלָה לְפָרֵשׁ מַה טִיבִי – עָנְתָה עֲלִיסָה – הֲלֹא אֲנִי… לֹא אָנֹכִי

– אֵינִי מֵבִין מְאוּמָה – אָמַר גֵּמְזַי.

– לֹא מִתְבַּלְבֵּל כְּלָל – הֵשִׁיב גָּזָם – צַר לִי מְאֹד, אַךְ אֵינִי יְכֹלָה לְבָאֵר אֶת הַדָּבָר כָּרָאוּי, חִידָה הִיא גַם בְּעֵינָי. כְּשֶׁאַתָּה נַעֲשֶׂה פַעַם גָדוֹל, פַּעַם קָטֹן, סוֹפְךָ – מִתְבַּלְבֵּל.

– לֹא מִתְבַּלְבֵּל כְּלָל – הֵשִׁיב גִּמְזַי בְּנַחַת וַיָּשָׁב לְעַשֵּׁן מִקְטַרְתּוֹ.

– אֶפְשָׁר לֹא נִתְנַסֵּיתָ עֲדַיִן – עָנְתָה עֲלִיסָה – אַךְ כְּשֶׁתֵּעָשֶׂה דַיָּרָה וְאַחַר כָּךְ פַּרְפָּר הֲלֹא יֵרָאֶה הַדָּבָר מְשֻׁנֶּה בְּעֵינֶיךָ, הַאַף לֹא כֵן?

– אַף לֹא כֵן, וְאַף לֹא מִקְצָת מִן הַמִּקְצָת! – פָסַק גִּמְזַי בְּהַחֲלֵט.

– לֹא כָל הַדֵּעוֹת שָׁווֹת, כַּנִּרְאֶה, ־ הֵשִׁיבָה עֲלִיסָה – אֲנִי, עַל כָּל פָּנִים, הָיִיתִי מִשְׁתּוֹמֶמֶת מְאֹד לַדָּבָר.

– אָתְּ? – הִשְׁמִיעַ גִּמְזַי בְּבוּז – מִי זֹאת אָתְּ?

וּבְכֵן שָׁבוּ אֶל רֵאשִׁית שִׂיחָתָם. הֵתְּשׁוּבוֹת הַקְּצָרוֹת שֶׁל גִּמְזַי הַגָּזָם הִרְגִּיזוּ אֶת עֲלִיסָה עַד מְאֹד. הִיא נִזְדַּקְּפָה מְלֹא קוֹמָתָהּ וְאָמְרָה בְּפָנִים שֶׁל חֲשִׁיבוּת וְכֹבֶד־רֹאשׁ:

– וְלִי נִרְאֶה, כִּי מִן הָרָאוּי שֶׁאֲדוֹנִי יֹאמַר לִי קֹדֵם מִי הוּא.

– אָתְּ? – הִשְׁמִיעַ גִּמְזַי בְּבוּז – מַדּוּעַ? – שָׁאַל גִּמְזַי.

קָשֶׁה הָיָה לַעֲלִיסָה לִמְצֹא תְשׁוּבָה מַסְפִּיקָה, וְגִמְזַי, כַּנִּרְאֶה, לֹא הָיָה לִבּוֹ טוֹב עָלָיו, לְפִיכָךְ הָפְכָה עֲלִיסָה פָנֶיהָ וַתֵּלַךְ.

– שׁוּבִי! – קָרָא גִּמְזַי – דָּבָר נָחוּץ לִי אֵלָיִךְ.

בְּנֶפֶשׁ כְּמֵהָה שָׁבָה עֲלִיסָה אֶל הַגָּזָם.

– הַכַּעַס מִדָּה מְגֻנָּה הִיא – אָמַר גִּמְזַי.

– וְזֶהוּ הַכֹּל? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה וְהִשְׁתַּדְּלָה לְהַעֲלִים אֶת כַּעֲסָהּ.

– לֹא – עָנָה גִּמְזַי.

עֲלִיסָה הֶחְלִיטָה לְהַמְתִּין קְצָת, הֵן בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵין לָהּ מַה לַעֲשׂוֹת, וְאֶפְשָׁר שֶׁיֹּאמַר הַגָּזָם עוֹד דָּבָר חָשׁוּב.

שָׁעָה אֲרֻכָּה הוֹצִיא גִמְזַי תִּימְרוֹת עָשָׁן מִתּוֹךְ פִּיו וּלְבַסּוֹף פָּתַח וְשָׁאָל:

– וּבְכֵן חוֹשֶׁבֶת אַתְּ, כִּי הָיִית לְאַחֶרֶת?

– כָּךְ נִרְאֶה לִי – עָנְתָה עֲלִיסָה. הִנֵּה שָׁכַחְתִּי הַכֹּל לֹא אוּכַל לִזְכֹּר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר יָדַעְתִּי, וְכָל רֶגַע וְרֶגַע קוֹמָתִי אַחֶרֶת: פַעַם אֲנִי קְטַנָּה וּפַעַם גְּדוֹלָה.

– מַה, לְמָשָׁל שָׁכַחַתְּ? – שָׁאַל גִּמְזַי.

– הִנֵּה אָמַרְתִּי לִקְרֹא שִׁיר וְיָצְאוּ מִפִי דְבָרִים לֹא־כֵן, וְלֹא הָיָה הַשִּׁיר הַהוּא – עָנְתָה עֲלִיסָה בְּעָצֶב.

– קָרָאת אֶת הַ“הַגָּדָה?” – שָׁאַל גִמְזַי אֶת עֲלִיסָה.

– קָרָאתִי הַרְבֵּה אַגָּדוֹת – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– לֹא כֵן שָׁאַלְתִּי: הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח קָרָאת?

– קָרָאתִי.

– נַסִּי נָא אֵפוֹא, קִרְאִי בְּעַל פֶּה אֶת הַשִּׁיר “אֶחָד מִי יוֹדֵעַ”.

עֲלִיסָה שִׁלְּבָה יָדֶיהָ וּפָתָחָה:

אֶחָד מִי יוֹדֵעַ, אֶחָד אֵינִי יוֹדֵעַ: אֵיךְ יֵלֵךְ שָׁעוֹן, אֵיכָה, בְּלִי פַנָּס בַּחֲשֵׁכָה?

שְׁנַיִם מִי יוֹדֵעַ, שְׁנַיִם אֵינִי יוֹדֵעַ:

מַדּוּעַ בִּשְׁנַיִם כָּל פַּעַם, ־ הַבָּרָק וְהָרַעַם?

שְׁלֹשָָׁה מִי יוֹדֵעַ, שְׁלֹשָׁה אֵינִי יוֹדֵעַ:

לָמָּה שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים לְכָל אֶחָד בַּמְשֻׁלָּשִׁים?

אַרְבָּעָה מִי יוֹדֵעַ, אַרְבָּעָה אֵינִי יוֹדֵעַ:

בַּחֶשְׁבּוֹן לָמָּה כְּלוּלוֹת, ־ כָּל אַרְבַּע הַפְּעֻלּוֹת?

חֲמִשָּׁה מִי יוֹדֵעַ, חֲמִישָּׁה אֵינִי יוֹדֵעַ:

אֵיךְ נִקְרָאִים, בְּבַקָּשָׁה, חֲמֵשֶׁת חֶלְקֵי הַיַּבָּשָׁה?

שִׁשָּׁה מִי יוֹדֵעַ, שִׁשָּׁה אֵינִי יוֹדֵעַ:

אֵיךְ “לְמָגֵן אָבוֹת” יֵעָשֶׂה שִׁשָּׁה קְצָווֹת?⁷⁸ שִׁבְעָה מִי יוֹדֵעַ, שִׁבְעָה אֵינִי…

– שִׁבְעָה אֲנִי יוֹדֵעַ – נִכְנַס גִּמְזַי פִּתְאֹם לְדִבְרֵי עֲלִיסָה. הוּא הֵעִיף בָּהּ עַיִן אַחַת וּפָנָיו הֵפִיקוּ שְׂחוֹק וְלַעַג כְּאֶחָד. בְּנִגּוּן שֶׁל לֵיל פֶּסַח, לְאַט וּבִנְעִימוּת פָּתַח וְאָמָר:

שִׁ־בְ־עָה מִי יוֹדֵ־עֵ־עַ, שִׁבְעָה אֲנִי יוֹדֵ־עַ־עַ: קָמַץ־חָמֵץ, עוֹלָם־חוֹלָם, שִׁבְעָה דְּבָרִים בְּגוֹלָם!

עֶלְבּוֹן גָּדוֹל נֶעֶלְבָה עֲלִיסָה, פָּנֶיהָ אָדָמוּ. הִיא הוֹרִידָה רֹאשָׁהּ וְאָמָרָה:

– קְצָת מִלִּים… שָׁכָחְתִּי.

– קְצָת? – קָרָא גִמְזַי בְּלַעַג – אַף חֲרוּז אֶחָד לֹא אָמַרְתְּ כַּכָּתוּב!

קָמָה שְׁתִיקָה לֹא נְעִימָה. מִקֵּץ רְגָעִים פָּתַח הַגָּזָם וְשָׁאָל:

– וְכַמָּה אַתְּ חֲפֵצָה שֶׁתִּהְיֶה קוֹמָתֵךְ?

– לֹא זֶה חָשׁוּב, כַּמָּה תִהְיֶה קוֹמָתִי – עָנְתָה עֲלִיסָה בְחִפָּזוֹן – עִקַּר הַדָּבָר, שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּנֵּית כָּל פַּעַם, זוֹ, אֲדוֹנִי, רָעָה!

– רָעָה אוֹ טוֹבָה… אֵינִי יוֹדֵעַ, ־ עָנָה הַגָּזָם.

עֲלִיסָה עָבְרָה עַל תְּשׁוּבָה זוֹ בִשְׁתִיקָה. מִיָּמֶיהָ לֹא קִנְטֵר אוֹתָהּ אִישׁ כָּל כָּךְ. הִיא הִרְגִּישָׁה כִּי עוֹד מְעַט וְתִקְצַר רוּחָהּ.

– וְקוֹמָתֵךְ עַתָּה טוֹבָה בְעֵינָיִךְ? שָׁאַל הַגָּזָם.

– לוּ הָיִיתִי גְבוֹהָה יוֹתֵר… קָט־קָט, ־ נֶעֶנְתָה עֲלִיסָה. – אֶצְבַּע וָחֵצִי, מַה קוֹמָה הִיא זוֹ?

– אַדְרַבָּה, זוֹ קוֹמָה נָאָה מְאֹד – עָנָה גִמְזַי בְּכַעַס וְנִזְדַּקֵּף בְּאֶמְצַע הַפִּטְרִיָּה לְכָל מְלֹא קוֹמָתוֹ. הוּא הָיָה גָבֹהַּ אֶצְבַּע וָחֵצִי, עַיִן בֶּעָיִן.

– וַאֲנִי לֹא נִסִּיתִי בְקוֹמָה כָּזוֹ – אָמְרָה עֲלִיסָה בְקוֹל רַחֲמִים וּתְלוּנָה, וּבְלִבָּהּ חָשָׁבָה:

“כַּמָּה הַלָּלוּ נוֹחִים לְהֵעָלֵב!”

– תְּנַסִּי וְתִתְרַגָּלִי – עָנָה גִמְזַי וְשָׁב לְעַשֵּׁן.

עֲלִיסָה עָמְדָה מַחֲרִישָׁה עַד בּוֹשׁ בְּתִקְוָה, אוּלַי יוֹאִיל הַגָּזָם לְהַגִּיד עוֹד דָּבָר. מִקֵּץ רְגָעִים מְעַטִּים הִנִּיחַ גִּמְזַי אֶת מִקְטַרְתּוֹ, גִּהֵק פַּעֲמַיִם שָׁלֹש וְהִתְמוֹדֵד. אַחַר הֶחֱלִיק מֵעַל הַפִּטְרִיָּה, זָחַל וְנֶעְלַם בַּדֶּשֶׁא וּפִיו מְגַמְגֵּם:

– צַד אֶחָד יַעֲשֶׂה אוֹתָךְ גְּבוֹהָה יוֹתֵר, הַצַּד הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה אוֹתָךְ קְטַנָּה יוֹתֵר.

“צַד אֶחָד שֶׁל מָה? צַד שֵׁנִי שֶׁל מָה?” חָשְׁבָה עֲלִיסָה.

– שֶׁל הַפִּטְרִיָּה – עָנָה הַגָּזָם, כְּאִלּוּ שָׁמַע אֶת שְׁאֵלָתָהּ, וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר נֶעְלָם.

זְמן־מָה עָמְדָה עֲלִיסָה וְהִסְתַּכְּלָה בַפִטְרִיָּה, כְּדֵי לִמְצֹא, אֵיזֶהוּ צַד יָמִין וְאֵיזֶהוּ צַד שְׂמֹאל, כִּי הָיְתָה עֲגַלְגַּלָּה כֻלָּה, וְלֹא קַל הָיָה לִמְצֹא תְשׁוּבָה עַל שְׁאֵלָה זוֹ. בְּאֵין עֵצָה, תָּפְשָׂה וְחִבְּקָה אֶת הַפִּטְרִיָּה בִשְׁתֵּי יָדֶיהָ, כְּכֹל אֲשֶׁר יָכֹלָה, וּפָרְסָה מִמֶּנָּה פְרֻסָּה קְטַנָּה בְכָל יָד, מִזֶּה וּמִזֶּה.

הִיא נָשְׁכָה מִן הַפְּרֻסָּה שֶׁבְּצַד יְמִינָהּ־וּמִיָּד הִרְגִּישָׁה, כִּי דְבַר־מָה חָבַט אוֹתָהּ מִתַּחַת לְסַנְטֵרָהּ. הַסַּנְטֵר נֶחְבַּט בְּרַגְלֶיהָ. שִׁנּוּי־פִּתְאֹם זֶה הִפְחִיד אֶת עֲלִיסָה מְאֹד. סַכָּנָה הָיְתָה לְאַבֵּד אַף רֶגַע אֶחָד. וּבִרְאוֹתָהּ כִּי הִיא הוֹלֶכֶת וּקְטַנָּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. נִזְדָּרְזָה וְהִגִּישָׁה אֶל פִּיהָ אֶת הַפְּרֻסָּה הַשֵּׁנִית. סַנְטֵרָהּ הָיָה מְהֻדָּק מְאֹד אֶל הָרַגְלַיִם וְעָמָל גָּדוֹל עָמְלָה עֲלִיסָה לִפְתֹּחַ אֶת פִּיהָ. סוֹף סוֹף עָלָה הַדָּבָר בְּיָדָהּ, וְהִיא בָלְעָה אֶת הַפֵּרוֹר שֶׁהָיָה בְיַד שְׂמֹאלָהּ.

– בָּרוּך הַשֵּם, רֹאשִׁי מִתְרוֹמֵם! – קָרְאָה עֲלִיסָה בְגִיל. אַךְ שִׂמְחָתָהּ נִשְׁבְּתָה בִּרְאוֹתָהּ וְהִנֵּה אֵין הַכְּתֵפָיִם. בְּהַבִּיטָה לְמַטָּה רָאֲתָה רַק צַוָּאר אָרֹךְ אָרֹךְ מְאֹד, עוֹלֶה כְגִבְעֹל גָּבֹהַּ מִתּוֹךְ יַם דֶּשֶׁא־יֶרֶק הַרְחֵק לְמָטָּה.

“מָה הוּא הַיֶּרֶק הַזֶּה שָׁם מִתָּחַת?” – הִרְהֲרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – “וְאָנָה נֶעֶלְמוּ הַכְּתֵפָיִם? וְיָדַי, הוֹ, יָדַי הַמִּסְכֵּנוֹת אַיְכֶן!”

הִיא נִסְּתָה לְהָנִיעַ יָד, וְלֹא יָכֹלָה. רַק אִוְשַׁת דְּמָמָה דַקָּה הִגִּיעָה לְאָזְנֶיהָ מִן הַיֶּרֶק אֲשֶׁר מִתָּחַת. וְיַעַן שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהָרִים אֶת יָדֶיהָ לְמַעְלָה, נִסְּתָה לְהוֹרִיד אֶת רֹאשָׁהּ אֲלֵיהֶן, וּלְשִׂמְחָתָהּ רָאֲתָה וְהִנֵּה צַוָּארָהּ נִכְפָּף וְנוֹטֶה לְכָל צַד כְּנָחָשׁ. הִיא יָכְלָה לְצָנְפוֹ עֲגִילִים עֲגִילִים, מַעֲשֵׂה טַבָּעוֹת, וּלְהוֹרִיד אוֹתוֹ עַד הַיֶּרֶק אֲשֶׁר מִתַּחְתָּה. עַתָּה רָאֲתָה, כִּי יְרַקְרַק זֶה הֵם רָאשֵׁי הָעֵצִים הַגְּבוֹהִים אֲשֶׁר עָמְדָה מִתַּחְתָּם זֶה עַתָּה, לִפְנֵי הֱיוֹת הַשִּׁנּוּי הַנִּפְלָא.

וּפִתְאֹם נִשְׁמְעָה צְרִיחָה עַזָּה. עֲלִיסָה הָפְכָה רֹאשָׁהּ, וְהִנֵּה יוֹנָה עָפָה וּבָאָה. הַיּוֹנָה נִקְּרָה בְמַקּוֹרָהּ עַל פָּנֶיהָ.

וְהִנֵּה יוֹנָה עָפָה וּבָאָה אֵלֶיהָ

– נָחָשׁ! – צָעֲקָה הַיּוֹנָה.

– לֹא נָחָשׁ אֲנִי! – קָרְאָה עֲלִיסָה בְקֶצֶף – חִדְלִי מִמֶּנִּי.

– נָחָשׁ, נָחָשׁ! – חָזְרָה הַיּוֹנָה עַל דְּבָרֶיהָ, אַךְ הַפַּעַם בְּקוֹל רַךְ יוֹתֵר, וְאַחַר הוֹסִיפָה בַאֲנָחָה: “כְּבָר נִסִּיתִי כָל מִינֵי נִסְיוֹנוֹת־וְלַשְָּׁוא.”

– אֵינִי מְבִינָה כְלָל מָה אַתְּ סָחָה – אָמְרָה עֲלִיסָה.

– כְּבָר נִסִּיתִי עַל הָעֵצִים וּבַגְּדֵרוֹת וּבְמוֹרַד הַנָּהָר וּבַשִּׂיחִים ־ הוֹסִיפָה הַיּוֹנָה לְדַבֵּר בְּלִי שִׂים לֵב לְדִבְרֵי עֲלִיסָה – אֲבָל הַנְּחָשִׁים הַלָּלוּ אֵין מָנוֹס וּמִפְלָט מֵהֶם.

עֲלִיסָה שָׁמְעָה אֶת דִּבְרֵי הַיּוֹנָה בְתִמָּהוֹן רַב, וְרַק מִפְּנֵי הַנִּמּוּס הֶחֱרִישָׁה, הִתְאַפְּקָה לָהּ עַד שֶׁתְּכַלֶּה אֶת דְּבָרֶיהָ.

– וְהַיּוֹנָה הוֹסִיפָה לְדַבֵּר:

– גַּם בִּלְעֲדֵי זֹאת קָשֶׁה לִדְגֹּר – וְהִנֵּה עָלַי הַנְּחָשִׁים הַמַּשְׁחִיתִים!

זֶה שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת אֵינִי רוֹאָה שֵׁנָה בְעֵינָי.

צַר לִי מְאֹד עָלַיִךְ, כִּי יִגְזְלוּ שַׁלְוָתֵךְ – אָמְרָה עֲלִיסָה, אַחֲרֵי שֶׁהִתְחִילָה לְהָבִין אֶת הָעִנְיָן.

– עַתָּה בָחַרְתִּי לִי אֶת הָעֵץ הַגָּבֹהַּ בְּכָל עֲצֵי הַיַּעַר – הוֹסִיפָה הַיּוֹנָה בְקוֹל צוֹרֵחַ – וְאָמַרְתִּי, זֹאת הַפַּעַם נִצָּלְתִּי. וְהִנֵּה הֵם יוֹרְדִים מִשָּׁמַיִם וּפוֹשְׁטִים עַל קִנִּי. הוֹי, נָָחָשׁ רָשָׁע!

– וַהֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ, כִּי לֹא נָחָשׁ אָנִי – עָנְתָה עֲלִיסָה – אֲנִי… אֲנִי…

–וּמִי אֵפוֹא אָתְּ? – שָׁאֲלָה הַיּוֹנָה.

– יַלְדָה אֲנִי – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– לֹא כָל כָּךְ תְּמִימָה אֲנִי כִּי אַאֲמִין לָךְ – צָוְחָה הַיּוֹנָה – יְלָדוֹת רַבּוֹת יָדַעְתִּי בִימֵי חַיַּי וְלֹא רָאִיתִי אַף לְאַחַת מֵהֶן צַוָּאר אָרֹךְ כְּצַוָּארֵךְ. רַק נָחָשׁ אַתְּ, נָחָשׁ, נָחָשׁ! לַשָּׁוְא דְּבָרַיִךְ וְחֶלְקַת לְשׁוֹנֵךְ. אוֹ שֶׁמָּא תֹאמְרִי, שֶׁלֹּא אָכַלְּתְּ בֵּיצִים מִיָּמָיִךְ?

– בֵּיצִים אָכַלְתִּי – עָנְתָה עֲלִיסָה (הִיא הָיְתָה יַלְדָה יִשְׁרַת־לֵב וְלֹא יָכְלָה לְשַׁקֵּר) – וּכְלוּם אֵינֵךְ יוֹדַעַת, כִּי גַם הַיְלָדוֹת אוֹכְלוֹת בֵּיצִים, כְּמוֹ נְחָשִׁים?

– לְעוֹלָם לֹא אַאֲמִין! לְעוֹלָם, לְעוֹלָם! – הָמְתָה הַיּוֹנָה – וְאִם אֱמֶת בְּפִיךְ כִּי גַם יְלָדוֹת אוֹכְלוֹת בֵּיצִים ־ הֲלֹא

הִיא רְאָיָה, כִּי גַם הֵן אךְ נְחָשִׁים הֵן וְרַק שֵׁבֶט אַחֵר, הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי!

מַחֲשָׁבָה כָזוֹ לֹא עָלְתָה עַל לֵב עֲלִיסָה כְלָל, וְלָכֵן לֹא מָצְאָה מִלִּים בְּפִיהָ, וְהַיּוֹנָה רָאֲתָה וְהוֹסִיפָה:

– יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי, אֵין סָפֵק, רַק לְשֵׁם הַבֵּיצִים בָּאת לְכָאן. וְאִם יַלְדָה אַתְּ אִם נָחָשׁ – מַה לִי כָךְ וּמַה לִי כָךְ? אַחַת הִיא!

– וְלִי לֹא אַחַת הִיא כְּלָל וּכְלָל – עָנְתָה עֲלִיסָה – לֹא בֵיצִים אֲנִי מְחַפֶשֶׂת, וְלוּ גַם חָפַצְתִּי בְּבֵיצִים, לֹא אֶקַּח מִשֶּׁלָךְ, אֵין אֲנִי אוֹהֶבֶת בֵּיצִים חַיּוֹת.

־אִם כֵּן, לְכִי לָךְ מִפֹה! – גָּזְרָה הַיּוֹנָה וּבְפָנִים שֶׁל תַּרְעמֶת יָרְדָה אֶל הַקֵּן.

וַעֲלִיסָה נִתְפַּתְּלָה בֵין הָעֵצִים וְהִשְׁתַּדְּלָה לְהוֹרִיד רֹאשָׁהּ, אַךְ הַדָּבָר הָיָה קָשֶׁה מְאֹד, כִּי צַוָּארָהּ נִסְתַּבֵּךְ בָּעֲנָפִים, וְהָיְתָה צְרִיכָה לְהַתִּירוֹ כָל רָגַע.

וְהִנֵּה זָכְרָה עֲלִיסָה, כִּי עוֹד בְּיָדֶיהָ שְׁנֵי פֵּרוֹרֵי הַפִּטְרִיָּה וְהִתְחִילָה לִנְשֹׁךְ בִּזְהִירוּת פַּעַם מִזֶּה וּפַעַם מִזֶּה, לָכֵן גַּם הָיְתָה פַעַם גְּדוֹלָה יוֹתֵר, פַּעַם קְטַנָּה, עַד אֲשֶׁר שָׁבָה לָהּ סוֹף סוֹף קוֹמָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה, זוֹ שֶׁבַּבָּיִת.

“חֲצִי בַקָּשָׁתִי כְבָר נֶעֶשְׂתָה, הִגַּעְתִּי אֶל קוֹמָתִי אֲשֶׁר חָפַצְתִּי” קָרְאָה עֲלִיסָה בַעֲלִיצוּת – “עַתָּה אֵין לִי אֶלָּא לִמְצֹא אֶת הַגַּן הַנֶּחְמָד. וְאוּלָם אֵיכָה אֶמְצָאֵהוּ, אֵיכָה אֶמְצָאֵהוּ?”

צַוָּארָהּ נִסְתַּבּךְ בָּעֲנָפִים וְהָיְתָה צְרִיכָה לַהַתִּירוֹ כָל רָגַע.

עוֹד הַדְּבָרִים בְּפִיהָ, וְהִנֵּה תַם הַיַּעַר, וְהִיא יָצְאָה עַל פְּנֵי חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, וּבַשָּׂדֶה בַיִת קָטֹן, כִּשְׁתֵּי אַמּוֹת גָּבְהוֹ.

“מִי זֶה יוֹשֵׁב פֹּה?” – הִרְהֲרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – “הִנֵּה גְדוֹלָה אֲנִי עַתָּה, וְאִם אֶכָּנֵס פִּתְאֹם אֶל הַבַּיִת, הֲלֹא תִפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימַת מָוֶת”.

מִיָּד נִתְחַבְּאָה מֵאֲחוֹרִי הָעֵץ וְהִתְחִילָה לֶאֱכֹל מִן הַפֵּרוֹר שֶׁבְּיָדָהּ הַיְּמָנִית. אָכְלָה וְאָכְלָה עַד אֲשֶׁר שָׁבָה וְהָיְתָה קְטַנָּה מְאֹד, רַק כְּעֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת.

פֶּרֶק שִׁשִּׁי: זְאֵב־הַמַּיִם וְהַפִּלְפְּלִין

שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמְדָה עֲלִיסָה, הִסְתַּכְּלָה בַבַּיִת וְחָשְׁבָה מַחֲשָׁבוֹת מַה לַעֲשׂוֹת. וּפִתְאֹם קָפַץ וּבָא מִתּוֹךְ הַיַּעַר אֶחָד מְשָׁרֵת וְדָפַק בְּחָזְקָה עַל דֶּלֶת הַבָּיִת. עֲלִיסָה חָשְׁבָה כִּי הוּא מְשָׁרֵת, רַק מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לָבוּשׁ כִּמְשָׁרֵת. לוּלֵא זֶה, כִּי עַתָּה הָיָה בְעֵינֶיהָ דָּג.

מְשָׁרֵת אַחֵר פָּתַח לוֹ אֶת הַדֶּלֶת, וְגַם הוּא הָיָה לָבוּשׁ תִּלְבֹּשֶת כָּזֹאת. פָּנָיו הָיוּ עֲגֻלִּים וְהָעֵינַיִם בּוֹלְטוֹת כְּעֵינֵי הַצְּפַרְדֵּעַ. וְלִשְׁנֵיהֶם שֵׂעָר מְתֻלְתָּל תַּלְתַּלִּים וְעָשׂוּי בַּפּוּךְ. עֲלִיסָה חָפְצָה מְאֹד לָדַעַת מַה יִהְיֶה סוֹף הַדָּבָר. הִיא הֵצִיצָה מֵאַחֲרֵי הָעֵץ וְהִטְּתָה אָזְנָהּ לְהַקְשִׁיב.

הַמְשֵָׁרת־הַדָּג הוֹצִיא מִתַּחַת זְרוֹעוֹ מַעֲטָפָה, שֶׁהָיְתָה גְדוֹלָה כָמוֹהוּ כֻלוֹ, הוֹשִׁיט אוֹתָהּ לַמְשָׁרֵת הַשֵּׁנִי וְאָמַר בְּקוֹל וּבַחֲשִׁיבוּת:

“לַנְּסִיכָה מֵאֵת הַמַּלְכָּה הַזְמָנָה לִקְרוֹקֵט.”

הַמְשָׁרֵת־הַצְּפַרְדֵּעַ חָזַר בְּכָבוֹד וְהָדָר עַל דְּבָרָיו, וְרַק שִׁנָּה קְצָת אֶת סֵדֶר הַמִּלִּים:

“מֵאֵת הַמַּלְכָּה לַנְּסִיכָה הַזְמָנָה לִקְרוֹקֵט.”

אַחַר זֶה הִשְׁתַּחֲווּ הַמְשָׁרְתִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ אַפַּיִם אַרְצָה, בְּכָבוֹד רָב, עַד כִּי נֶחְבְּטוּ רָאשֵׁיהֶם זֶה בָזֶה וְתַלְתַּלֵּיהֶם נִסְתַּבָּכוּ.

דָּבָר זֶה בִּדַּח אֶת דַּעַת עֲלִיסָה מְאֹד וְלֹא יָכְלָה לִכְבֹּש שְׂחוֹקָהּ, לָכֵן הִרְחִיקָה מְעַט הַיַּעְרָה, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָהּ. כְּשֶׁהִבִּיטָה שׁוּב מֵאַחֲרֶיהָ לֹא רָאֲתָה עוֹד אֶת הַמְשָׁרֵת־הַדָּג. וְהַמְשָׁרֵת־הַצְּפַרְדֵּעַ יָשַׁב לְבַדּוֹ עַל הָאָרֶץ סָמוּךְ אֶל פֶּתַח הַבַּיִת וְהוּא מַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה בְּפָנִים שֶׁל טִפֵשׁ.

– עֲלִיסָה נִגְּשָׁה אֶל הַדֶּלֶת וְדָפְקָה בְּיָד קַלָּה, בַּעֲנָוָה.

– דְּפִיקָה זוֹ לְלֹא הִיא – קָרָא הַמְשָׁרֵת – וּשְׁנֵי טְעָמִים בַּדָּבָר: רֵאשִׁית, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵינוּ נִמְצָאִים מֵעֵבֶר הַדֶּלֶת מִזֶּה, וְהַשֵּׁנִית מִפְּנֵי שֶׁשָּׁם, פְּנִימָה, רַב הַשָּׁאוֹן וְאִישׁ לֹא יִשְׁמַע קוֹל דְּפִיקָתֵךְ.

וֶאֱמֶת, הַשָּׁאוֹן וְהַמְּהוּמָה בַבַּיִת גָּדְלוּ מְאֹד. מִשָּׁם הִגִּיעַ קוֹל צְוָחָה וּצְרָחָה וְעִטּוּשׁ לְאֵין סוֹף וְלִרְגָעִים נִשְׁמַע גַּם קוֹל נֵפֶץ כְּקוֹל כֵּלִים מִתְפוֹצְצִים לִרְסִיסִים.

מֵאֵת הַמַּלְכָּה לַנְּסִיכָה הַזְמָנָה לִקְרוֹקֵט.

– אֶמְצָא חֵן, אֲדוֹנִי, הַגִּידָה נָא, אֵיכָה אָבֹא הַבַּיְתָה פְנִימָה? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה.

– דְּפִיקָה זוֹ הָיְתָה בָהּ תּוֹעֶלֶת – הוֹסִיף הַמְשָׁרֵת לְדַבֵּר בִּבְלִי שִׂים לֵב לִדְבָרֶיהָ – אִלּוּ הָיְתָה הַדֶּלֶת בֵּינֵינוּ. לוּ אַתְּ, לְמָשָׁל, בַּבַּיִת מִבִּפְנִים וַאֲנִי מִבַּחוּץ, כִּי אָז יָכֹלְתְּ לִדְפֹּק, וַאֲנִי יָכֹלְתִּי, לְמָשָׁל, לִפְתֹּחַ לָךְ שֶׁתֵּצֵאִי.

וּבְדַבְּרוֹ דְבָרָיו הִבִּיט הַמְשָׁרֵת הַשָּׁמָיְמָה; דָּבָר זֶה נִרְאָה לַעֲלִיסָה גַס מְאֹד, שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ־אָרֶץ. “וְאוּלַי – אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ” – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה בְּלִבָּהּ וְחָזְרָה מִדַּעְתָּהּ – “אֶפְשָׁר שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לְהַבִּיט בְּאֹפֶן אַחֵר, הֲלֹא עֵינָיו לְמַעְלָה, כִּמְעַט עַל קָדְקֳדוֹ. וְאֶלָּא מָה – חַיָּב הוּא, לְכָל הַפָּחוֹת, לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה כַהֲלָכָה”.

– אֵיכָה אֶכָּנֵס הַבָּיְתָה? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה שֵׁנִית בְּקוֹל רָם.

– אֲנִי אֵשֵׁב וְלֹא אָזוּז מִכָּאן עַד יוֹם מָחָר – עָנָה הַמְשָׁרֵת.

עוֹד הַדְּבָרִים בְּפִיו וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל וּקְעָרָה גְדוֹלָה עָפָה מִתּוֹכָהּ חוּצָה וְעָבְרָה מֵעַל לְרֹאשׁ הַמְשָׁרֵת, רַק כִּמְעַט פָּגְעָה בִּקְצֵה חָטְמוֹ, וְנֻפְּצָה לִרְסִיסִים אֶל הָאִילָן הַקָּרוֹב.

– וְאֶפְשָׁר עַד לְמָחֳרָתָיִם – הוֹסִיף הַמְשָׁרֵת בְּנַחַת, כְּאִלּוּ לֹא קָרָה דָּבָר.

אֲנִי אֵשֵׁב וְלֹא אָזוּז מִכָּאן עַד יוֹם מָחָר…

– אֵיךְ אוּכַל לָבֹא הַבָּיְתָה? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה וְהֵרִימָה קוֹלָהּ יוֹתֵר.

– רֵאשִׁית, הֲיֵשׁ לָךְ בִּכְלָל לְהִכָּנֵס? זוֹ שְׁאֵלָה חֲשׁוּבָה – עָנָה הַמְשָׁרֵת.

דִּבְרֵי הַמְשָׁרֵת הָיוּ אָמְנָם דְּבָרִים שֶׁל טַעַם, אֶלָּא שֶׁעֲלִיסָה לֹא יָכְלָה נְשׂוֹא אֶת דֶּרֶךְ דִּבּוּרוֹ.

“כַּמָּה הַלָּלוּ גַסִּים וְקַנְטְרָנִים כֻּלָּם!” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – “קָשֶׁה מִנְּשׂא; מַעֲבִירִים אֶת הָאָדָם עַל דַּעְתּוֹ, מַמָּשׁ.”

וּלְפִי שֶׁעֲלִיסָה לֹא מָצְאָה מִלִּים בְּפִיהָ וְהֶחֱרִישָׁה, הוֹסִיף הַמְשָׁרֵת וְחָזַר עַל דְּבָרָיו בְּמִלּוּאִים קְטַנִּים:

– אֲנִי אֵשֵׁב פֹּה יָמִים שְׁלֵמִים.

– וַאֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה מִּבְּלִי יְכֹלֶת לִשְׁתֹּק עוֹד.

– כְּכֹל הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ – עָנָה הַמְשָׁרֵת – וְהִתְחִיל מְצַפְצֵף לוֹ בְנָחַת.

– “לֹא כַּדַּאי לְדַבֵּר אֵלָיו כְּלָל” – קָרְאָה עֲלִיסָה בְיֵאוּשׁ. – “אֵין זֶה אֶלָּא שׁוֹטֶה גָמוּר, פָשׁוּט גֹּלֶם.”

וְהִיא לֹא דָפְקָה עוֹד, כִּי פָתְחָה אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנְסָה וְהִנֵּה לְפָנֶיהָ חֶדֶר גָּדוֹל וּמְרֻוָּח חֲדַר מְבַשְּׁלִים, וְהוּא מָלֵא עָשָׁן.

הַנְּסִיכָה יָשְׁבָה בְאֶמְצַע הַחֶדֶר עַל כִּסֵּא קָטֹן בֶּן שָׁלֹש רַגְלַיִם, וְטִפְּלָה בְּתִינוֹק. הַמְבַשֶּׁלֶת עָמְדָה כְפוּפָה עַל הָאֵשׁ וּבָחֲשָׁה בְּאִלְפָּס גָּדוֹל

“פִּלְפְּלִין נָתְנָה יוֹתֵר מִדָּי” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה, וְנִתְעַטָּשָׁה.

כָּל אֲוִיר הַחֶדֶר הָיָה סָפוּג פִּלְפְּלִין. הַנְּסִיכָה הִתְעַטְּשָׁה וְלֹא חָדֵלָה, וְהַתִּינוֹק גַּם הוּא, נִדְמָה לָהּ, פַּעַם הִתְעַטֵּשׁ וּפַעַם צָרַח. רַק שְׁנַיִם לֹא הִתְעַטָּשׁוּ: הַמְבַשֶּׁלֶת וְהֶחָתוּל הַגָּדוֹל שֶׁרָבַץ עַל יַד הַכִּירַיִם וְגִחֵךְ בְּכָל פֶּה.

– הַגִּידִי נָא, אֶמְצָא חֵן, – אָמְרָה עֲלִיסָה בְּקוֹל רַךְ, כִּי לֹא יָדְעָה אִם מִן הַנִּמּוּס הוּא לָהּ שֶׁפָּתְחָה רִאשׁוֹנָה בְשִׂיחָה – עַל מָה מְגַחֵךְ הֶחָתוּל?

– עָלָה עַל לִבּוֹ זֵכֶר הַלְּבִיבוֹת שֶׁאָכַל בַּחֲנֻכָּה – עָנְתָה הַנְּסִיכָה.

– וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי, כִּי חֲתוּלִים מְגַחֲכִים – עָנְתָה עֲלִיסָה כְּשׁוֹב רוּחָהּ – גַּם לֹא אֵדַע אִם, בִּכְלָל, יָכֹל חָתוּל לְגַחֵךְ.

הַמְבַשֶּׁלֶת עָמְדָה לִזְרֹק בִּפְנֵי הַנְּסִיכָה וְהַתִּינוֹק מִכָּל הַבָּא לְיָדָהּ…

– יָכֹל וְיָכֹל – עָנְתָה הַנְּסִיכָה – וְיֵשׁ מֵהֶם לֹא רַק יְכֹלִים בִּלְבָד כִּי גַם מְגַחֲכִים מַמָּשׁ.

– וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא שָׁמַעְתִּי עַד הַיּוֹם – עָנְתָה עֲלִיסָה בְנַחַת רוּחַ. הִיא שָׂמְחָה מְאֹד שֶׁנִּכְנְסָה בְשִׂיחָה נָאָה וּמְלֵאָה עִנְיָן.

– לֹא הַרְבֵּה אַתְּ יוֹדַעַת בִּכְלָל, אָמְרָה הַנְּסִיכָה בְקוֹל קָשֶׁה קְצָת.

הֶעָרָה זוֹ לֹא הָיְתָה טוֹבָה בְעֵינֵי עֲלִיסָה, לָכֵן בִּקְּשָׁה לְסַבֵּב פְּנֵי הַשּׂיחָה. עוֹד הִיא חוֹשֶׁבֶת בַּמֶּה לִפְתֹּחַ, וְהַמְבַשֶּׁלֶת חָטְפָה אֶת הָאִלְפָּס מֵעַל הָאֵשׁ וְעָמְדָה לִזְרֹק בַּנְּסִיכָה וּבַתִּינוֹק מִכָּל הַבָּא לְיָדָהּ. תְּחִלָּה עָפוּ מַגְרֵפָה וּמֶלְקָחַיִם, אַחֲרֵיהֶן – קְעָרוֹת, וּפְנָכוֹת, וּסְפָלִים, וּקְדֵרוֹת.

הַנְּסִיכָה לֹא שָׂמָה לִבָּהּ, וַאֲפִילוּ בְשָׁעָה שֶׁפָּגְעוּ בָהּ הַכֵּלִים הַנִּזְרָקִים, וְהַתִּינוֹק יִבֵּב מִקֹּדֶם, וְלָכֵן קָשֶׁה הָיָה לָדַעַת, מָתַי חָשׁ כְּאֵב וּמָתַי לֹא חָשׂ.

־ אָח, מַה זֶה, מַה זֶה! – פָּרַץ מִפִּי עֲלִיסָה, בִּרְאוֹתָהּ אֶת מַעֲשֵׂי הַמְבַשֶּׁלֶת, ־ הִזָּהֵרִי! הֲלֹא הַקְּעָרָה תִּקְטַע אֶת חָטְמוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק.

קְעָרָה גְדוֹלָה חָלְפָה וְעָבְרָה עַל פְּנֵי הַתִּינוֹק וְכִמְעַט נִתְּקָה אֶת חָטְמוֹ.

– לוּ יָדַע כָּל אֶחָד אֶת מוֹעֲדוֹ, וְעָשָׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ, וְלֹא נִתְקַע לִרְשׁוּת אֲחֵרִים – אָמְרָה הַנְּסִיכָה בְקוֹל צָרוּד וְנִחָר – כִּי עַתָּה הָיָה כַדּוּר הָאָרֶץ מְמַהֵר לָנוּעַ יוֹתֵר. הָעֲבוֹדָה הִיא הַצִּיר שֶׁעָלָיו תִּסֹּב הָאָרֶץ.

– כִּי עַתָּה הָיָה רַע יוֹתֵר – הֵשִׁיבָה עֲלִיסָה וְנֶהֶנְתָה הֲנָאָה גְדוֹלָה שֶׁבָּא לְיָדָהּ לְהַרְאוֹת חָכְמָתָהּ בַּלִּמּוּדִים – הֲלֹא אָז יִקְצַר הַיּוֹם. זִכְרִי נָא כִּי עַכְשָׁו הָאָרֶץ סוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת, וְלָכֵן יִתְחַלָּף…

– חַלָּף! – קָרְאָה הַנְּסִיכָה, כִּי לֹא הֵבִינָה אֶת דְּבָרֶיהָ – חַלָּף! כִּרְתוּ אֶת רֹאשָׁהּ! עֲלִיסָה הֵצִיצָה אֶל הַמְבַשֶּׁלֶת בְּפַחַד: הַאֻמְנָם תִּשְׁחַט אוֹתָהּ הַמְבַשֶּׁלֶת? אַךְ בִּרְאוֹתָהּ, כִּי הַמְבַשֶּׁלֶת לֹא שָׁמְעָה אֶת דִּבְרֵי הַנְּסִיכָה, סָר פַּחְדָהּ, וַתּוֹסֶף לְדַבֵּר:

– עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת… עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, כִּמְדֻמֶּנִי, שֶׁכֵּן הוּא, וְאוּלַי בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה? אֵינִי…

– חִדְלִי, קָצָה נַפְשִׁי – קָרְאָה הַנְּסִיכָה – מִיָּמַי לֹא יָכֹלְתִּי שְׂאֵת מִסְפָּרִים וְחֶשְׁבּוֹנוֹת!

וְהַנְּסִיכָה הִתְחִילָה לְנַעְנֵעַ אֶת הַתִּינוֹק וְלָשִׁיר לוֹ מֵעֵין שִׁיר־עֶרֶשׂ, וְהִיא מְטַלְטֶלֶת וּמְנַעֶרֶת אוֹתוֹ בְכֹחַ לְאַחַר כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה:

תַּחַת עֶֶֶרֶשׂ בְּנִי הָרָךְ,

עוֹמֵד גְּדִי לָבָן וָצָח…

בֶּן סוֹרֵר! אַל תִּתְעַטֵּשׁ כָּךְ:

כָּל הַיּוֹם – עַ־פְּ־טְשִׁי־ח!…עַ־פְּ־טְשָׁ־ח!

אִם תִּתְעַטֵּשׁ פַּעַם עוֹד,

מִמַּטְאֲטֵא אְשְׁלֹף שׁוֹט…

רַק לְהַכְעִיס, אוֹיָה לִי,

מִתְעַטֵּשׁ הוּא – עַ־פְּ־טְשִׁי!… עַ־פְּ־טְשִׁי!

הַמַּקְהֵלָה (הַנְּסִיכָה הַמבַשֶּׁלֶת וְהַתִּינוֹק):

רַק לְהַכְעִיס, אוֹיָה לִי,

מִתְעַטֵּשׁ הוּא – עַ־פְּ־טְשִׁי… עַ־פְּ־טְשִׁי.

בְּזַמְּרָהּ אֶת הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל הַשִּׁיר הִתְחִילָה הַנְּסִיכָה לְנַעְנֵעַ אֶת הַתִּינוֹק וּלְטַלְטְלוֹ בְכָל כֹּחַ, עַד שֶׁגָּעָה בִּבְכִי וְצָוַח בְּקוֹל קוֹרֵעַ לֵב כִּמְעַט לֹא יָכְלָה עֲלִיסָה לְהַבְחִין אֶת הַמִּלִּים:

שׁוֹטִי יַצְלִיף – הַךְ וָהָךְ,

חֹטֶם־עִקֵּשׁ אֶתְלֹש לָךְ,

עַד שֶׁתִּלְמַד, פֶּרֶא סוֹרֵר,

שָׁאֹף פִּלְפֵּל וְלֹא לְזוֹרֵר.

הַמַּקְהֵלָה:

עַד שֶׁתִּלְמַד, פֶּרֶא סוֹרֵר,

שָׁאֹף פִּלְפֵּל וְלֹא לְזוֹרֵר.

– עַתָּה הַחֲזִיקִי בוֹ מְעַט, אִם יֵשׁ אֶת נַפְשֵׁךְ – קָרְאָה הַנְּסִיכָה בְכַלּוֹתָהּ לָשִׁיר, וְזָרְקָה אֶת הַתִּינוֹק כְּנֶגֶד עֲלִיסָה – וַאֲנִי הִנֵּה הִגִּיעַ זְמַנִּי לְהִתְלַבֵּשׁ וְלָלֶכֶת אֶל הַמַּלְכָּה לְשַׂחֵק בִּקְרוֹקֵט.

וּבְחִפָּזוֹן יָצְאָה הַנְּסִיכָה מִן הֶחָדֶר.

הַמְבַשֶּׁלֶת זָרְקָה אַחֲרֶיהָ מַחֲבַת, אַךְ הֶחֱטִיאָה אֶת הַמַּטָרָה כִמְלוֹא שַׂעֲרָה. עֲלִיסָה קָלְטָה אֶת הַתִּינוֹק מִן הָאֲוִיר, אֶלָּא שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לָהּ לְהַחֲזִיק בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה בְרִיָּה מְשֻׁנָּה מְאֹד, וְהָיָה מִתְכַּוֵּץ וּמִתְפַּשֵּׁט, מְפַרְכֵּס וּמִזְדּעְזֵעַ.

“מַרְאֵהוּ כְמַרְאֵה כוֹכַב־הַיָּם” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ. וְהַתִּינוֹק מְפַרְכֵּס וּמְפַרְכֵּס, וְכִמְעַט נִשְׁמַט מִיָּדָהּ כָּל רָגַע תְּחִלָּה לֹא יָדְעָה עֲלִיסָה אֵיךְ לְכָבְשׁוֹ. אַךְ סוֹף סוֹף עָלָה הַדָּבָר בְּיָדָהּ… הִיא צָרְרָה אוֹתוֹ וְאָחֲזָה בוֹ בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ, שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְכַּוֵּץ, וְהוֹצִיאָה אוֹתוֹ הַחוּצָה.

"אִם אַשְׁאִיר כָּאן אֶת הַיֶּלֶד, רָצֹחַ תִּרְצַחְנָה אוֹתוֹ וְהָיָה בִי חֵטְא. דְּבָרֶיהָ אֵלֶּה אָמְרָה עֲלִיסָה בְקוֹל רָם, וּלְאָזְנָהּ הִגִּיעַ קוֹל יְבָבָה.

– אַל תְּיַבֵּב – אָמְרָה לוֹ עֲלִיסָה – לֹא דֶרֶךְ־אֶרֶץ הִיא.

וְקוֹל הַיְבָבָה לֹא חָדַל, עֲלִיסָה הֵצִיצָה בְּפָנָיו בַּחֲרָדָה, לָדַעַת מָה אֵרַע לוֹ. וַתֵּרֶא וְהִנֵּה פָנָיו מְשֻׁנִּים, פִּיו כְּפִיו שֶׁל דָּג וְעֵינַיִם לוֹ זַעֲרוּרוֹת כָל גּוּפוֹ מְכֻסֶּה בֶהָרוֹת, מַמָּשׁ כְּמוֹ קַשְׂקַשִּׂים. – “צַר לִי מְאֹד, הַתִּינוֹק מִתְיַפֵּחַ” – הִרְהֲרָה עֲלִיסָה וְהֵצִיצָה בוֹ שׁוּב כְּדֵי לִמְחוֹת דִּמְעוֹתָיו.

אַךְ כָּל דִּמְעָה לֹא נִרְאֲתָה בְעֵינָיו כְּלָל.

– אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ, מַחֲמַדִּי, לְהֵעָשׂוֹת דָּג – אָמְרָה לוֹ עֲלִיסָה – אֵין לִי עֵסֶק בָּךְ, הֲשָׁמָעְתָּ?

שׁוּב נִשְׁמַע מֵעֵין יְבָבָה אוֹ בֶכִי; קָשֶׁה הָיָה לְהַבְחִין מָה הַקּוֹל הַזֶּה. וַעֲלִיסָה נָשְׂאָה אֶת הַתִּינוֹק שָׁעָה אֲרֻכָּה בִשְׁתִיקָה.

“מָה אֶעֱשֶׂה לוֹ לַתִּינוֹק הַזֶּה בְשׁוּבִי הַבָּיְתָה?” – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה אֶת נַפְשָׁהּ בִּדְאָגָה.

וּפִתְאֹם נִשְׁמַע שׁוּב קוֹל יְבָבָה גְדוֹלָה. הֵצִיצָה בוֹ עֲלִיסָה בְּפַחַד, וְהִנֵּה לֹא תִינוֹק הוּא, כִּי אִם דָּג מַמָּשׁ, זְאֵב־הַמַּיִם, “אִם כֵּן לָמָּה זֶה אָנֹכִי?” – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה אֶת עַצְמָהּ. מִיָּד הִנִּיחָה אוֹתוֹ לָאָרֶץ וְהוּא הִתְחִיל לְפַרְכֵּס וּלְהִתְכַּוֵּץ וּלְקַפֵּץ עִד שֶׁנָּפַל אֶל הַנַּחַל הַקָּרוֹב.

־ אֲהָהּ, הַתִּינוֹק יִטְבַּע! – קָרְאָה עֲלִיסָה בְצַעַר וְסָפְקָה כַפֶּיהָ. אַךְ תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר נִחֲמָה אֶת עַצְמָהּ בְּזָכְרָהּ, כִּי הָיָה לִזְאֵב־הַמָּיִם.

וְהִיא עָמְדָה לְהַרְהֵר בְּכָל מְיֻדָּעֶיהָ הַיְלָדִים, אֲשֶׁר גַּם הֵם יִצְלְחוּ לִהְיוֹת לְדָגִים גְּדוֹלִים הַמְמַהֲרִים לִשְׂחוֹת בַּמַּיִם וְאֵינָם טוֹבְעִים לְעוֹלָם.

“לוּ אַךְ יָדַעְתִּי אֵיךְ לְגַלְגֵּל אוֹתָם לְדָגִים!” – אָמְרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ, וּפִתְאֹם רָאֲתָה וְהִנֵּה חָתוּל יוֹשֵׁב עַל עָנָף. בְּקָרְבָהּ אֵלָיו גִּחֵךְ כְּנֶגְדָּהּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. אַךְ בִּרְאוֹתָהּ שֶׁצִּפָּרְנָיו אֲרֻכּוֹת וְשִׁנָּיו חַדּוֹת הֶחֱלִיטָה שֶׁמִּן הָרָאוּי לִנְהֹג בּוֹ כָבוֹד וּלְדַבֵּר אֵלָיו בְּנִמּוּס רָב.

– אֲדוֹנִי, אַלּוּף יוֹבָב בֶּן שׁוּנָר – קָרְאָה אֵלָיו עֲלִיסָה בְּמֹרֶךְ, כִּי לֹא יָדְעָה אִם יִיטַב שֵׁם זֶה בְעֵינָיו – וְהֶחָתוּל לֹא חָדַל מִגַּחֵךְ, לָכֵן פָתְחָה בְקוֹל בּוֹטֵחַ יוֹתֵר: הַגִּידָה נָא, חֲתַלְתּוּלִי, אֵיךְ אֵצֵא מִכָּאן?

– עִקָּר חָסֵר. לְאָן רְצוֹנֵךְ לָלֶכֶת? הֵשִׁיב הֶחָתוּל דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה.

– אַחַת הִיא, אֲדוֹנִי, וּבִלְבַד שֶׁ… – הִתְחִילָה עֲלִיסָה לְדַבֵּר.

– אִם כֵּן כָּל הַדְּרָכִים כְּשֵׁרוֹת לְפָנָיִךְ – שִׁסַּע אוֹתָהּ הֶחָתוּל.

– וּבִלְבַד שֶׁאָבֹא אֶל מָקוֹם כָּל שֶׁהוּא – סִיְּמָה עֲלִיסָה אֶת דְּבָרֶיהָ.

– וַדַּאי בּוֹא תָבֹאִי אֶל מְקֹום כָּל שֶׁהוּא, אִם תֵּלְכִי כְּכֹל הַצֹּרֶךְ – עָנָה הֶחָתוּל.

“דְּבָרִים שֶׁל טַעַם מְּדַבֵּר הֶחָתוּל”, ־ אָמְרָה עֲלִיסָה אֶל נַפְשָׁהּ – “מִן הָרָאוּי אֵפוֹא לִשְׁאֹל אַחֶרֵת”.

– מִי וָמִי הֵם יוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם הַזֶּה וּמַה טִיבָם? – שָׁאֲלָה שׁוּב.

– מֵעֵבֶר מִזֶּה – עָנָה הֶחָתוּל וַיְתָאֵר חֲצִי עִגּוּל בְּכַפּוֹ הַיְמָנִית – יוֹשֵׁב כּוֹבְעָנִי וּמֵעֵבֶר מִזֶּה (הוּא הֵנִיעַ אֶת כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית) יוֹשֵׁב אַרְנָב בֶּן־נִיסָן. לְכִי לָךְ אֲלֵיהֶם, אִם אַתְּ רוֹצָה. שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד מְשֻׁגָּעִים.

– לֹא, אֵינִי רוֹצָה אֶל מְשֻׁגָּעִים – אָמְרָה עֲלִיסָה.

– וַאֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ, אֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבּוּלָה – עָנָה הֶחָתוּל – כֻּלָנוּ פֹה מְשֻׁגָּעִים. גַּם אֲנִי מְשֻׁגָּע, גַּם אַתְּ מְשֻׁגַּעַת.

– מָה רָאִיתָ לֵאמֹר, כִּי מְשֻׁגַּעַת אָנִי? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה.

– וַדַּאי מְשֻׁגַּעַת, אִלּוּלֵא כֵן לֹא בָאת הֵנָּה.

עֲלִיסָה מָצְאָה כִּי אֵין זֶה רְאָיָה מַסְפִּיקָה, וּבְכָל זֹאת הוֹסִיפָה לִשְׁאֹל:

– וּמֵאַיִן יָדַעְתָּ כִּי גַם אַתָּה מְשֻׁגָּע?

– הַכֶּלֶב אֵינֶנּוּ מְשֻׁגָּע, כֵּן? הֲלֹא תוֹדִי, כִּי הַכֶּלֶב אֵינֶנּוּ מְשֻׁגָּע?

– כֵּן, לְפִי דַעְתִּי, לֹא מְשֻׁגָּע הַכֶּלֶב – הִסְכִּימָה עֲלִיסָה.

– טוֹב וְיָפֶה – עָנָה הֶחָתוּל – וְהִנֵּה הַכֶּלֶב בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ הוּא נוֹהֵם, וּכְשֶׁלִּבּוֹ טוֹב עָלָיו – מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ, וַאֲנִי – נוֹהֵם כְּשֶׁלִּבִּי טוֹב עָלַי וּבִשְׁעַת כַּעֲסִי אֲכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבִי. אֱמֹר, מְשֻׁגָּע אָנִי.

אֵיךְ אָמַרְתְּ, זְאֵב־הַמַּיִם אוֹ עוֹף־שָׁמַיִם? שָׁאַל הֶחָתוּל

– אַתָּה מְיַלֵּל וְלֹא נוֹהֵם – אָמְרָה עֲלִיסָה.

– קִרְאִי כַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ. הֲתִשְׂחֲקִי הַיּוֹם עִם הַמַּלְכָּה בִקְרוֹקֵט?

– מֶה חָפַצְתִּי מְאֹד – עָנְתָה עֲלִיסָה – וַעֲדַיִן לֹא הֻזְמַנְתִּי.

– שָׁם תִּמְצָאִינִי – אָמַר הֶחָתוּל וְנֶעְלַם פִּתְאֹם.

עֲלִיסָה לֹא תָמְהָה כְלָל בִּרְאוֹתָהּ כִּי הֶחָתוּל אֵינֶנוּ. הִיא כְבָר הִתְרַגְּלָה לִרְאוֹת פֹה דְבָרִים נִפְלָאִים.

עוֹד הִיא מִסְתַּכֶּלֶת בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד שָׁם הֶחָתוּל, וְהִנֵּה הוּא שׁוּב לְפָנֶיהָ.

– אַגַּב, מֶה הָיָה לַתִּינוֹק – שָׁאַל הֶחָתוּל.

– הוּא נֶהְפַּךְ לִזְאֵב־הַמַּיִם – עָנְתָה עֲלִיסָה בִמְנוּחָה שְׁלֵמָה, כְּאִלּוּ שָׁב הֶחָתוּל כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע.

– כַּאֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי כֵן הָיָה – הִשְׁמִיעַ הֶחָתוּל וְנֶעְלַם שׁוּב.

עֲלִיסָה חִכְּתָה שָׁעָה קַלָּה בְתִקְוָה, אוּלַי יָשׁוּב הֶחָתוּל עוֹד. אַחַר קָמָה לָלֶכֶת אֶל הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם, לְפִי דִבְרֵי הֶחָתוּל, יוֹשֵׁב אַרְנָב בֶּן־נִיסָן.

“כּוֹבְעָנִים רָאִיתִי בִּימֵי חַיַּי לֹא פַעַם וְלֹא שְׁתַּיִם” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – “אֵלְכָה נָא וְאֶרְאֶה אַרְנֶבֶת מְשֻׁגָּעַת”. בְּדַבְּרָהּ כֹּה הֵרִימָה עֲלִיסָה רֹאשָׁהּ וְהִנֵּה הֶחָתוּל עוֹמֵד שׁוּב עַל הֶעָנָף.

– אֵיךְ אָמַרְתְּ, זְאֵב־הַמַּיִם אוֹ עוֹף שָׁמַיִם? – שָׁאַל הֶחָתוּל.

– אָמַרְתִּי “זְאֵב־הַמַּיִם” – הֵשִׁיבָה עֲלִיסָה – וְלֹא טוֹב הַדָּבָר שֶׁאַתָּה נֶעְלָם וְנִרְאֶה, נֶעְלָם וְנִרְאֶה, רֹאשִׁי סְחַרְחַר.

הֶחָתוּל הִתְחִיל לְהִתְעַלֵּם מְעַט מְעַט

– טוֹב וְיָפֶה – עָנָה הֶחָתוּל וְהִתְחִיל הַפַּעַם לְהִתְעַלֵּם מְעַט מְעַט, הָחֵל בִִּקְצֵה זְנָבוֹ וְכַלֵּה בְּבַת צְחוֹקוֹ, וּבַת צְחוֹקוֹ נִשְׁאֲרָה עוֹד שָׁעָה מְעַטָּה אַחַר שֶׁכָּל הַשְּׁאָר כְּבָר נֶעְלָם."

“אַךְ זֶה פֶלֶא” – אָמְרָה עֲלִיסָה – "חֲתוּלִים בְּלִי בַת־צְחוֹק רָאִיתִי הַרְבֵּה, אֲבָל בַּת צְחוֹק בְּלִי חָתוּל, פִּלְאֵי פְּלָאִים, כָּזֹאת לֹא רָאִיתִי עוֹד בְּחַיָּי.

עַד מְהֵרָה בָאָה אֶל בֵּית אַרְנָב בֶּן־נִיסָן. אֲרֻבּוֹת הֶעָשָׁן הָיוּ זְקוּפוֹת וּבוֹלְטוֹת כְּאָזְנֵי אַרְנֶבֶת וְהַגַּג מְכֻסֶּה עוֹר. הַבַּיִת הָיָה גָדוֹל מְאֹד, לָכֵן רָאֲתָה עֲלִיסָה צֹרֶךְ לִנְשֹׁךְ פְּרֻסָּה מִן הַפִטְרִיָּה אֲשֶׁר בְּיָדָהּ הַשְּׂמָאלִית. וְגַם לְאַחַר זֶה נִגְּשָׁה אֶל הַבַּיִת בְּמֹרֶךְ לֵב. הִיא יָרְאָה פֶּן יַתְחִיל אַרְנָב בֶּאֱמֶת לְהִשְׁתַּגֵּעַ וּלְהִתְהוֹלֵל. “לוּ הִשְׂכַּלְתִּי וְהָלַכְתִּי אֶל בֵּית כּוֹבְעָנִי!” חָשְׁבָה עֲלִיסָה.

עַד מְהֵרָה בָּאָה אֶל בֵּית אַרְנָב בֶּן־נִיסָן

פֶּרֶק שְׁבִיעִי: שְׁלֹשָה מְשֻׁגָּעִים שׁוֹתִים תֵּה: כּוֹבְעָנִי, אַרְנָב וּמַרְמִיטָה

אֵצֶל הַבַּיִת, תַּחַת הָעֵץ, עָמַד שֻׁלְחָן עָרוּךְ. אַרְנָב וְכוֹבְעָנִי יָשְׁבוּ וְשָׁתוּ תֵּה. נִדְחֲקָה גַם מַרְמִיטָה בֵּינֵיהֶם וְנִרְדָּמָה. סָמְכוּ שְׁנֵי הַיְדִידִים אֶת מַרְפְּקֵיהֶם עָלֶיהָ, כְּמוֹ עַל כַּר, וְשׂוֹחְחוּ שִׂיחַת רֵעִים.

“אָח, כַּמָּה קָשֶׁה לְמַרְמִיטָה מִסְכֵּנָה זוֹ!” – אָמְרָה עֲלִיסָה בְּקוֹל רַחֲמִים – “מַה טוֹב לָהּ שֶׁנִרְדְּמָה וְאֵינָה מַרְגִּישָׁה”.

הַשֻּׁלְחָן הָיָה גָדוֹל וּרְחַב יָדַיִם, וְאוּלָם אַרְנָב, כּוֹבְעָנִי וּמַרְמִיטָה נִתְכַּנְּסוּ שְׁלָשְׁתָּם יַחַד וְיָשְׁבוּ דְחוּקִים וּצְפוּפִים בְּזָוִית אֶחָת.

– אֵין מָקוֹם, אֵין מָקוֹם! – קָרְאוּ אַרְנָב וְכוֹבְעָנִי בִּרְאוֹתָם אֶת עֲלִיסָה הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה.

– לְהֶפֶךְ, יֵשׁ גַּם מְקוֹמוֹת יְתֵרִים – עָנְתָה עֲלִיסָה בְכַעַס וְיָשְׁבָה עַל כִּסֵּא רָחָב בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן.

– יַיִן תִּשְׁתִּי? – קָרָא אַרְנָב אֶל עֲלִיסָה.

עֲלִיסָה הִסְתַּכְּלָה בַשֻּׁלְחָן לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ וְלֹא רָאֲתָה כְלוּם מִלְּבַד תֵּה.

– יַיִן אֵינִי רוֹאָה פֹה – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– וְאֵף אֵין פֹּה כָל יָיִן – אָמַר אַרְנָב.

– לֹא מִנְהַג דֶּרֶךְ־אֶרֶץ הוּא לְכַבֵּד בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ – אָמְרָה עֲלִיסָה בְּרֹגֶז.

– וְגַם לֹא מִנְהַג דֶּרֶךְ־אֶרֶץ הוּא שֶׁיָּשַׁבְתְּ אֶל הַשֻּׁלְחָן בְּטֶרֶם נִקְרֵאת – עָנָה אַרְנָב.

– לֹא יָדַעְתִּי, כִּי הַשֻּׁלְחָן לָכֶם הוּא – אָמְרָה עֲלִיסָה – הֲלֹא גָדוֹל הוּא מְאֹד וְעָרוּךְ לְיוֹתֵר מִשְּׁלֹשָה.

– תֵּדְעִי, ־ הִשְׁמִיעַ כּוֹבְעָנִי פִתְאֹם שֶׁלֹּא מִן הָעִנְיָן – מִן הָרָאוּי לָךְ שֶׁתִּגְזְזִי אֶת שְׂעַר רֹאשֵׁךְ: אָרֹךְ הוּא יוֹתֵר מִדָּי.

– מִדָּה מְגֻנָּה הִיא לִפְגֹּעַ בְּאָדָם בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, לֹא כָל שֶׁכֵּן בְּפָנָיו – אָמְרָה עֲלִיסָה בְקָצֶף.

כּוֹבְעָנִי זָקַף עֵינָיו בִּתְמִיהָה, וּפִתְאֹם שָׁאַל:

– מַה בֵּין עוֹרֵב וְשֻלְחָן?

“בְּשָׁעָה טוֹבָה!” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ, בְּשָׁמְעָהּ שְׁאֵלָה זוֹ – “עַתָּה נִשְׁתַּעְשֵׁעַ קְצָת. הֶאָח, מָה אָהַבְתִּי חִידוֹת!”

– וַדַּאי אֶמְצָא – אָמְרָה עֲלִיסָה בְקוֹל רָם.

– רְצוֹנֵךְ לֵאמֹר, שֶׁתִּמְצְאִי תְשׁוּבָה – שָׁאַל אַרְנָב בֶּן־נִיסָן.

– כֵּן, אֶמְצָא, הִנֵּה עוֹד מְעַט וְאַגִּיד לָכֶן אֵת אֲשֶׁר אֲנִי יוֹדַעַת, כְּלוֹמַר, אֲנִי יוֹדַעַת אֵת אֲשֶׁר אַגִּיד, הֲלֹא אַחַת הִיא, – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה מִיָּד.

– לֹא אַחַת, כְּלָל וּכְלָל לֹא! – קָרָא כוֹבְעָנִי – כְּלוּם אַחַת הִיא לֵאמֹר, לְמָשָׁל: אֲנִי רוֹאֶה מַה שֶׁאֲנִי אוֹכֵל, אוֹ אֲנִי אוֹכֵל מַה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה?

“וַדַּאי לֹא!” – הוֹסִיף אַרְנָב אַף הוּא. – כְּלוּם אַחַת הִיא לֵאמֹר, לְמָשָׁל: אֲנִי אוֹהֵב כָּל מַה שֶׁאֲנִי מוֹצֵא, אוֹ אֲנִי מוֹצֵא כָל מַה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב?

– כְּלוּם אַחַת הִיא – שָׁאֲלוּ כֻלָּם כְּאֶחָד – לֵאמֹר: כֻּלָּנוּ מְשֻׁגָּעִים מִפּוּרִים עַד פֶּסַח, אוֹ – מִפֶּסַח עַד פּוּרִים?

– כְּלוּם אַחַת הִיא – הוֹסִיפָה מַרְמִיטָה לְגַמְגֵּם מִתּוֹךְ שֵׁנָה – לֵאמֹר: אֲנִי נוֹשֶׁמֶת בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יְשֵׁנָה, אוֹ אֲנִי יְשֵׁנָה בְשָׁעָה שֶׁאֲנִי נוֹשֶָמֶת?

– לָךְ וַדַּאי אַחַת הִיא מַה שֶׁאָמַרְתְּ – אָמַר כּוֹבְעָנִי. בְּכָךְ תַּמָּה הַשִּׂיחָה וּרְגָעִים אֲחָדִים יָשְׁבוּ כֻלָּם מַחֲרִישִׁים. וַעֲלִיסָה שָׁקְעָה בְמַחְשְׁבוֹתֶיהָ, בְּבַקְּשָׁהּ לָדַעַת מַה בֵּין עוֹרֵב לְשֻׁלְחָן

כּוֹבְעָנִי הִתְחִיל לְדַבֵּר רִאשׁוֹן:

– אֵיזֶה יוֹם לַחֹדֶשׁ הַיּוֹם? – שָׁאַל כּוֹבְעָנִי בִּפְנוֹתוֹ אֶל עֲלִיסָה.

אֵיזֶה יוֹם הוּא לַחֹדֶשׁ?

וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר הוֹצִיא מִתּוֹךְ כִּיסוֹ שָׁעוֹן וְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ כִמְפַקְפֵק, פַּעַם מְנַדְנֵד אוֹתוֹ פַּעַם מַגִּישׁ אֶל אָזְנוֹ.

– הָרְבִיעִי לַחֹדֶש – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– מַשְׁמַע, שֶׁהַשָּׁעוֹן פִּגֵּר בְּלֶכְתּוֹ שְׁנֵי יָמִים תְּמִימִים – אָמַר כּוֹבְעָנִי וְנֶאֱנָח. “וַאֲנִי הִזְהַרְתִּי בְךָ כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים וְאָמַרְתִּי, שֶׁאֵין לִמְרֹחַ אֶת הַשָּׁעוֹן בְּחֶמְאָה”, הוֹסִיף כּוֹבְעָנִי בִּפְנוֹתוֹ אֶל אַרְנָב בְּכָעַס.

– הַחֶמְאָה הָיְתָה טוֹבָה מְאֹד – פָּתַח אַרְנָב בֶּן־נִיסָן בְּבֹשֶת פָּנִים.

– אֲבָל אֶפְשָׁר, כִּי נָפְלוּ בוֹ פֵּרוֹרִים, ־ טָעַן כּוֹבְעָנִי, וַאֲנִי הִנֵּה אָמַרְתִּי לְךָ: אַל תִּמְרַח בַּסַּכִּין אֲשֶׁר לַלָּחֶם.

אַרְנָב לָקַח אֶת הַשָּׁעוֹן, הִבִּיט בּוֹ בְּפָנִים עֲצוּבִים, אַחַר טָבַל אוֹתוֹ בַקֻּמְקוּם, הוֹצִיאוֹ וְאָמַר שֵׁנִית:

– הַחֶמְאָה הָיְתָה מִן הַמֻּבְחָר.

עֲלִיסָה הִתְבּוֹנְנָה בַשָּׁעוֹן בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת.

– שָׁעוֹן מְשֻׁנֶּה – קָרְאָה עֲלִיסָה – מַרְאֶה יָמִים וְלֹא מַרְאֶה שָׁעוֹת, כָּל הָרוֹאֶה יִצְחָק!

– שָׁעוֹת לָמָּה? – מִלְמֵל כּוֹבְעָנִי – וְהַשָּׁעוֹן שֶׁלָּכֶם מַרְאֶה שָׁנִים?

– וַדַּאי לֹא – עָנְתָה עֲלִיסָה – הֲלֹא הַשָּׁנָה אַחַת הִיא זְמָן רַב מְאֹד.

– הוּא הוּא הַדָּבָר – עָנָה כוֹבְעָנִי.

תְּשׁוּבָה זוֹ הִתְמִיהָה אֶת עֲלִיסָה מְאֹד. הִיא לֹא מָצְאָה בִדְבָרָיו שׁוּם טַעַם, אַף כִּי נֶאֶמְרוּ בְלָשׁוֹן בְּרוּרָה.

– דְּבָרֶיךָ סְתוּמִים קְצָת – אָמְרָה עֲלִיסָה בְלָשׁוֹן רַכָּה שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ חָלִילָה בִּכְבוֹדוֹ.

– רְאֵה, שׁוב נִרְדְּמָה מַרְמִיטָה! – קָרָא כוֹבְעָנִי וְשָׁפַךְ לָהּ עַל חָטְמָהּ מְעַט תֵּה מִן הַקֻּמְקום.

הִיא נִדְנְדָה רֹאשָׁהּ כִּמְעַט וְאָמְרָה בְּעוֹד עֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת:

– אֱמֶת, אֱמֶת, הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי לֵאמֹר גַּם אָנֹכִי.

– מָצָאת אֶת הַחִידָה? – שָׁאַל כּוֹבְעָנִי אֶת עֲלִיסָה.

– לֹא, אוֹדֶה וְלֹא אֵבוֹשׁ. וּמָה פִּתְרוֹנָהּ? הַגִּידָה נָא.

– וַאֲנִי מָה כִּי אֵדַע – עָנָה כּוֹבְעָנִי בְּלִי הַבִּיט אֵלֶיהָ.

– וְגַם אֲנִי – אָמַר הָאַרְנָב.

עֲלִיסָה נֶאֶנְחָה מִקֹּצֶר רוּחַ:

– מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: חִידוֹת תָּחוּדוּ וּפִתְרוֹנִים לֹא יְדַעְתֶּם? הָהּ, כַּמָּה הַזְּמָן רֵיק וּמְשַׁעְמֵם, קָצָה נַפְשִׁי בוֹ! – אָמְרָה עֲלִיסָה.

– אִלּוּ יָדַעַתְּ אֶת הָאָדוֹן זְמָן כָּמוֹנִי, לֹא דִבַּרְתְּ עָלָיו דְּבָרִים כָּאֵלֶּה – אָמַר כּוֹבְעָנִי – גַּם מֻבְטָחְנִי, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא דִבַּרְתְּ עִם הָאָדוֹן זְמָן.

– לֹא – עָנְתָה עֲלִיסָה – וְגַם… אֵינִי מְבִינָה מָה אַתָּה סָח.

– וּכְלוּם אַתְּ יְכֹלָה לְהָבִין? – אָמַר כּוֹבְעָנִי וְהֵנִיעַ רֹאשׁוֹ בְּבוּז – לוּ הָיְתָה בָךְ דֵּעָה לֹא נִכְנַסְתְּ אֵלֵינוּ.

– נִכְנַסְתִּי רַק לִזְמָן.

– לִזְמָן? הֲלֹא קָצָה נַפְשֵׁךְ בוֹ, וְלָמָּה נִכְנַסְתְּ אֵלָיו! הָהּ, אִלּוּ הִתְהַלַּכְתְּ עִם הָאָדוֹן זְמָן בְּאַהֲבָה וּבְשָׁלוֹם, כִּי עַתָּה הֵיטִיב עִמָּךְ הַרְבֵּה. הוּא יָכֹל לַעֲשׂוֹת בַּשָּׁעוֹן כִּרְצוֹנֵךְ. לְמָשָׁל, בָּאָה הַשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית בַּבֹּקֶר, שְׁעַת הַלִּמּוּדִים, מָה אַתְּ עוֹשָׂה? מִיָּד אַתְּ לוֹחֶשֶׁת לָאָדוֹן זְמָן – וְהִנֵּה מַחַט הַשָּׁעוֹן סוֹבֶבֶת מַהֵר מַהֵר, רֶגַע קָטָן, טֶרֶם תִּפְקְחִי עַיִן, וְהִנֵּה – שְׁתַּיִם: הִגִּיעָה שְׁעַת אֲרֻחַת הַצָּהֳרָיִם!

– אָח, הִגִּיעָה, הִגִּיעָה! – גִּמְגֵּם אַרְנָב בְּשָׂפָה רָפָה וְנֶאֱנָח.

– אַךְ זֶה דָבָר נִפְלָא! – הִשְׁמִיעָה עֲלִיסָה הַרְהוֹרַנִּית – וְאֶלָּא מָה, הֵן לֹא אֶהְיֶה רְעֵבָה עוֹד?

– מִתְּחִלָּה לֹא, כַּמּוּבָן, אַךְ יָכֹל תּוּּכְלִי לַעֲצֹר אֶת הַמַּחַט זְמָן רַב עַל מָקוֹם אֶחָד, כְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה רְצוֹנֵךְ – עָנָה כוֹבְעָנִי.

– וְאַתָּה עוֹשֶׂה כָךְ? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה.

– כּוֹבְעָנִי הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ בְעֶצֶב וְאָמָר:

– הָהּ, הַדְּבָרִים אֲרֻכִּים, שִׁמְעִי וַאֲסַפֵּר לָךְ. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָךְ הָיָה: פַּעַם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְלִפְנֵי חַג הַפֶּסַח הָיָה הַדָּבָר, בְּשָׁעָה שֶׁזֶּה־הָא (הוּא הֶרְאָה עַל אַרְנָב בֶּן־נִיסָן) הִתְחִיל לָצֵאת מִדַּעְתּוֹ עָשְׂתָה הַמַּלְכָּה מִשְׁתֶּה, נֶשֶׁף זִמְרָה, וַאֲנִי צֻוֵּיתִי לָשִׁיר “הַמַּבְדִּיל”:

הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל…

כָּל דּכְפִין יֵיתֵי וְיֵכוֹל –

הַכֹּל בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל:

כַּרְפַּס, יַחַץ, חַסָּא, פּוֹל.

– וַדַּאי שָׁמַעַתְּ אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה?

– שָׁמַעְתִּי, כִּמְדֻמֶּנִי, מֵעֵין זֶה – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– וְסוֹף הַשִּׁיר כָּךְ הוּא – הוֹסִיף כּוֹבְעָנִי וַיָּשָׁב לְזַמֵּר:

חַטֹּאתֵינוּ הוּא יִמְחֹל,

תְּרַי־טַי־טֵי־טֵי־ טֵי, יִמְחֹל… פִּתְאֹם נִזְדַּעְזְעָה מַרְמִיטָה וְהִתְחִילָה לָשִׁיר מִתּוֹךְ שֵׁנָה: עִם־חוֹל, עִם־חוֹל, עִם־חוֹל… וְחָזְרָה עַל מִלָּה זוֹ פְעָמִים אֵין מִסְפָּר, עַד שֶׁצָּבַט אוֹתָהּ כּוֹבְעָנִי בְחָזְקָה וְנִשְׁתַּתָּקָה.

– וּבְכֵן – הוֹסִיף כּוֹבְעָנִי – עוֹד אֲנִי שָׁר אֶת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי וְהַמַּלְכָּה נָהֲמָה פִּתְאֹם בְקוֹל: “הוּא מְאַבֵּד זְמָן, כִּרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ!”

– אַכְזְרִיָּה! – קָרְאָה עֲלִיסָה.

– מִן הַיּוֹם הַהוּא קָצַף עָלַי זְמָן קֶצֶף גָּדוֹל וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶת מִשְׁאֲלוֹתָי, וּמֵאָז שֵׁשׁ שָׁעוֹת לָנוּ תָמִיד.

– וְלָכֵן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ תָּמִיד אֶצְלְכֶם לַתֵּה? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה.

עוֹד אֲנִי שָׁר אֶת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי וְהַמַּלְכָּה…

– הוּא הוּא הַדָּבָר – עָנָה כוֹבְעָנִי וְנֶאֱנַח – אֶצְלֵנוּ תָמִיד שְׁעַת תֵּה. כָּכָה עָרוּךְ הַשֻּׁלְחָן תָּמִיד. אַף אֵין לָנוּ זְמָן לְקַנֵּחַ אֶת הַכֵּלִים.

– אִם כֵּן אֵפוֹא, אַתֶּם נָעִים מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן וְעוֹבְרִים מִכּוֹס אֶל כּוֹס? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה תְּמֵהָה.

– אָמְנָם כֵּן, מִכּוֹס אֶל כּוֹס, עַד שֶׁנָּרִיק אֶת כָּל הַכֵּלִים.

– וּכְשֶׁאַתֶּם שָׁבִים אֶל רֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן מָה אַתֶּם עוֹשִׂים?

– נַעֲבֹר נָא לְעִנְיָן אַחֵר – שִׁסַּע אוֹתָם אַרְנָב בֶּן־נִיסָן וַיְפַהֵק – הַשִּׁעְמוּם תָּקַף אוֹתִי. מוּטָב תְּסַפֵּר לָנוּ הָעַלְמָה סִפּוּר.

– מַה צַר לִי, אֵינִי יוֹדַעַת כָּל סִפּוּר – עָנְתָה עֲלִיסָה כִמְבֻלְבָּלֶת.

– תְּסַפֵּר אֵפוֹא מַרְמִיטָה – קָרְאוּ שְׁנֵיהֶם. – עוּרִי, מִיטָה, דַּבְּרִי סִפּוּר! – קָרְאוּ אַרְנָב וְכוֹבְעָנִי וְצָבְטוּ אוֹתָהּ כְאֶחָד מִזֶּה וּמִזֶּה.

– לֹא יָשַׁנְתִּי כְלָל – גִּמְגְּמָה מַרְמִיטָה בְקוֹל שַׁח וְצָרוּד – שָׁמַעְתִּי כָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁלָּכֶם, חֲבִיבָי.

– סַפְּרִי סִפּור.

– סַפְּרִי נָא, סַפֵּרִי, בְּבַקָּשָׁה – קָרְאָה עֲלִיסָה אַף הִיא.

– וְהִזְדָּרְזִי נָא פֶּן תִּפֹּל עָלַיִךְ תַּרְדֵּמָה שׁוּב – הוֹסִיף כּוֹבְעָנִי

– “מַעֲשֶׂה בְּשָׁלֹש אֲחָיוֹת – הִתְחִילָה מַרְמִיטָה לְסַפֵּר – שָׁלֹש יְלָדוֹת קְטַנּוֹת, וּשְׁמוֹתֵיהֶן: בַּעְיָה, פַּעְיָה, רַעְיָה וְהֵן יָשְׁבוּ בִּבְאֵר, עַל קַרְקַע הַבְּאֵר…”

– וּמָה אָכָלוּ? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה, שֶׁאָהֲבָה דְבָרִים בְּרוּרִים וּמְפֹרָשִׁים בְּעִנְיָנִים חֲשׁוּבִים כְּגוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.

– מָה אָכְלוּ?… דְּבַשׁ! – עָנְתָה מַרְמִיטָה, אַחֲרֵי חָשְׁבָהּ מְעָט.

– כְּלוּם אֶפְשָׁר הַדָּבָר? – אָמְרָה עֲלִיסָה בְנִמּוּס רָב, כְּמוֹ לְעַצְמָהּ – סוֹפָן שֶׁתִּהְיֶינָה חוֹלוֹת

– וְאַף הָיוּ חוֹלוֹת מְאֹד מְאֹד – עָנְתָה מַרְמִיטָה. עֲלִיסָה חָפְצָה לְצַיֵּר לְעַצְמָהּ אֹרַח־חַיִּים כָּזֶה וְלֹא יָכֹלָה, לָכֵן שָׁאֲלָה שֵׁנִית:

– וְלָמָּה יָשְׁבוּ עַל קַרְקַע הַבְּאֵר?

– יוֹתֵר מִכֵּן לֹא תִשְׁתִּי תֵּה? שָׁאַל אַרְנָב בֶּן־נִיסָן אֶת עֲלִיסָה.

– לֹא שָׁתִיתִי תֵּה כְלָל – עָנְתָה עֲלִיסָה כְנֶעֱלָבֶת – וְלָכֵן אֵינִי יְכֹלָה לִשְׁתּוֹת יוֹתֵר מִכֵּן

– וַדַּאי רְצוֹנֵךְ לֵאמֹר, שֶׁאֵינֵךְ יְכֹלָה לִשְׁתּוֹת פָּחוֹת מִכֵּן, יוֹתֵר מִכֵּן אֶפְשָׁר תָּמִיד לִשְׁתּוֹת.

– כַּמוּבָן – הִסְכִּים כּוֹבְעָנִי.

– אִישׁ לֹא שָׁאַל לְדַעְתֶּךָ – קָרְאָה עֲלִיסָה אֶל כּוֹבְעָנִי.

– אַהּ־הּ! מִי אֵפוֹא פּוֹגֵעַ בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לְבֵין עַצְמוֹ?

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵבִיאוּ אֶת עֲלִיסָה בִמְבוּכָה. כְּדֵי לָצֵאת מִן הַמֵּצַר מָזְגָה לָהּ כּוֹס טֵה וְלָקְחָה פַת לֶחֶם בְּחֶמְאָה. אַחַר כָּךְ פָּנְתָה אֶל מַרְמִיטָה וְשָׁאֲלָה שׁוּב:

– לָמָּה אֵפוֹא יָשְׁבוּ בַבְּאֵר?

– מִפְּנֵי שֶׁהַבְּאֵר הָיְתָה כֻלָּהּ דְּבָשׁ – עָנְתָה מַרְמִיטָה אַחֲרֵי שֶׁחָשְׁבָה קְצָת.

– בְּאֵרוֹת כָּאֵלֶּה אֵינָן כְּלָל! – קָרְאָה עֲלִיסָה כִמְעַט בְּרֹגֶז.

אַךְ אַרְנָב וְכוֹבְעָנִי הִסּוּ אוֹתָהּ: סְס, סָס! וּמַרְמִיטָה הֶעֱמִידָה פָנִים שֶׁל רֹגֶז וְאָמָרָה:

– אִם אֵינֵךְ יוֹדַעַת לְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ, סַפְּרִי אַתְּ אֶת הַסּוֹף.

– הָהּ, בְּבַקָּשָׁה, סַפֵּרִי, מֵעַתָּה לֹא אַפְסִיק עוֹד.

– “וּבְכֵן – הוֹסִיפָה מַרְמִיטָה – שָׁלֹש הָאֲחָיוֹת לָמְדוּ לִשְׁאֹב…”

– מַה שָׁאָבוּ? שָׁאֲלָה עֲלִיסָה, וְשָׁכְחָה אֶת הַבְטָחָתָהּ לִשְׁתֹּק.

– דְּבַשׁ – עָנְתָה מַרְמִיטָה מִיָּד, בְּלִי חֲשֹׁב.

– אֲנִי חָפֵץ בְּכוֹס נְקִיָּה – קָרָא כוֹבְעָנִי – הָבָה, נָזוּז קְצָת.

כּוֹבְעָנִי הֶעְתִּיק מְקוֹמוֹ, אַחֲרָיו מַרְמִיטָה. אַרְנָב בֶּן־נִיסָן יָשַׁב בִּמְקוֹם מַרְמִיטָה, וַעֲלִיסָה יָשְׁבָה עַל־כָּרְחָהּ בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל אַרְנָב. מִשִּׁנּוּי הַמָּקוֹם נִשְׂכַּר רַק כּוֹבְעָנִי. עֲלִיסָה הִפְסִידָה הַרְבֵּה, כִּי זֶה עַתָּה הָפַךְ אַרְנָב פַּךְ חָלָב אֶל הַפִּנְכָּה שֶׁלּוֹ, וּמְקוֹמוֹ הָיָה מְלֻכְלָךְ מְאֹד.

עֲלִיסָה לֹא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק, וְאַחֲרֵי שֶׁיָּשְׁבוּ אִישׁ אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ הֶחָדָשׁ שָׁאֲלָה שׁוּב:

– דָּבָר אֶחָד לֹא אוּכַל לְהָבִין – פָּתְחָה עֲלִיסָה בִזְהִירוּת, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מַרְמִיטָה – מֵאַיִן שָׁאֲבוּ הָאֲחָיוֹת דְּבָשׁ?

– מַיִם אֶפְשָׁר לִשְׁאֹב מִבְּאֵר שֶׁל מָיִם? הִשְׁמִיעַ כּוֹבְעָנִי עַל דֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל, ־ אִם כֵּן אֶפְשָׁר גַּם לִשְׁאֹב דְּבַשׁ מִבְּאֵר… שֶׁל דְּבַשׁ, נִיחַ? טִפְּשָׁה.

עֲלִיסָה עָבְרָה בִשְׁתִיקָה עַל הָעֶלְבּוֹן הַגַּס וְשָׁאֲלָה אֶת מַרְמִיטָה:

– וְהָאֲחָיוֹת הָאֵלּוּ הֲלֹא הֵן עַצְמָן יָשְׁבוּ עַל קַרְקַע הַבְּאֵר?

–כֵּן, עַל קַרְקַע הַבְּאֵר – עָנְתָה מַרְמִיטָה.

תְּשׁוּבָה זוֹ בִלְבְּלָה אֶת עֲלִיסָה מְאֹד, וְשָׁעָה אֲרֻכָּה יָשְׁבָה מִשְׁתָּאָה, מַחֲרִישָׁה לִשְׁמֹעַ מַה תְּסַפֵּר מַרְמִיטָה עוֹד.

– הֵן לָמְדוּ לְצַיֵּר – הוֹסִיפָה מַרְמִיטָה לְסַפֵּר, וְתוֹךְ כְּדֵי כָךְ גִּהֲקָה וּפִהֲקָה וְשִׁפְשְׁפָה עֵינֶיהָ, כִּי שֵׁנָה תָקְפָה אוֹתָהּ. – הֵן צִיְּרוּ צִיּוּרִים מִצִּיּוּרִים שׁוֹנִים, כָּל מַה שֶׁמַּתְחִיל בְּ“מ”.

– לָמָּה בְּ“מ”? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה.

– וְלָמָּה לֹא בְּ“מ”? – עָנָה אַרְנָב דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה. עֲלִיסָה נִשְׁתַּתָּקָה.

בֵּין כָּךְ וְכָךְ עָצְמָה מַרְמִיטָה אֶת עֵינֶיהָ וְנִרְדָּמָה. מִיָּד צָבַט אוֹתָהּ כּוֹבְעָנִי בְכֹחַ. מַרְמִיטָה צָוְחָה וְשָׁבָה לְסַפֵּר:

–… כָּל מַה שֶׁמַּתְחִיל בְּ“מ”, לְמָשָׁל: “מוּסָף־מִנְחָה־מַעֲרִיב”, “מְשַׁנֶּה מָקוֹם מְשַׁנֶּה מַזָּל”, “מִקְצָת”, “מַמָּשׁוּת”, “מְאֹד”. רָאִית מִיָּמַיִךְ צִיּוּר “מַמָּשׁוּת”?

– אִם שׁוֹאֶלֶת אַתְּ אוֹתִי, גְּבִרְתִּי, אוֹדֶה וְלֹא אֵבוֹשׁ, כִּי…

– אִם כֵּן, מוּטָב לָךְ שֶׁתִּשְׁתְּקִי וְלֹא תַפְסִיקִי עוֹד – קָרָא כוֹבְעָנִי.

עֲלִיסָה לֹא יָכְלָה לָשֵׂאת עוֹד אֶת גַּסּוּתוֹ שֶׁל כּוֹבְעָנִי. הִיא קָמָה בְכַעַס וְיָצְאָה מִן הַבָּיִת.

אִישׁ לֹא הִשְׁגִּיחַ בַּעֲלִיסָה וְלֹא שָׂם אֵלֶיהָ לֵב בְּצֵאתָהּ, אַף כִּי הָלְכָה לְאַט וְהִבִּיטָה אַחֲרֶיהָ פַעַם פַּעַם בְּתִקְוָה, אוּלַי יִפְצְרוּ בָהּ לַשׁוּב. מַרְמִיטָה נִרְדְּמָה תֵכֶף וּמִיָּד, וְיֶתֶר הַמְסֻבִּים הָיוּ עֲסוּקִים כַּנִּרְאֶה, בְּעִנְיָן אַחֵר.

כְּשֶׁהִבִּיטָה עֲלִיסָה אַחֲרֶיהָ בַפַעַם הָאַחֲרוֹנָה רָאֲתָה וְהִנֵּה כוֹבְעָנִי וְאַרְנָב שְׁנֵיהֶם אוֹחֲזִים בְּמַרְמִיטָה וִיגֵעִים בְּכָל כֹּחָם לִתְקֹעַ אוֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הַקֻּמְקוּם.

“רַב לִי! אֶל הָאֲדוֹנִים הָאֵלֶּה לֹא אוֹסִיף לָבֹא מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם”. – אָמְרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ בְּלֶכְתָּהּ בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר – “מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי מְסִבַּת־תֵּה תְפֵלָה כָזֹאת”.

עוֹד הִיא חוֹשֶׁבֶת כָּךְ, וְהִנֵּה לְנֶגֶד עֵינֶיהָ גֶּזַע עֵץ עָבֶה, וּבַגֶּזַע דָּלֶת.

“פִּלְאֵי פְלָאִים! מַה לְדֶלֶת זוֹ כָאן? אָכֵן, הַכֹּל זָר וְנִפְלָא הַיּוֹם. הָבָה, אָבֹאָה נָא”.

וּמַה נִשְׁתּוֹמְמָה עֲלִיסָה, בִּרְאוֹתָהּ וְהִנֵּה הִיא עוֹמֶדֶת בְּאוּלָם אָרֹךְ וּלְפָנֶיהָ שֻׁלְחַן הַזְכוּכִית.

“עַתָּה אֵדַע אֵת אֲשֶׁר עָלַי לַעֲשׂוֹת” – דִּבְּרָה עֲלִיסָה אֶל עַצְמָהּ, וּמִיָּד נִגְּשָׁה וְלָקְחָה אֶת מַפְתֵּחַ הַזָּהָב וּפָתְחָה אֶת הַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה, הַמּוֹלִיכָה אֶל הַגָּן. אַחַר הוֹצִיאָה מִכִּיסָהּ אֶת הַפִּטְרִיָּה וְאָכְלָה פַעַם מִיָּמִין פַּעַם מִשְּׂמֹאל, וּכְשֶׁקָּטְנָה כְּכֹל הַצֹּרֶךְ עָבְרָה דֶרֶךְ הַמָּבוֹא הַצָּר.

נָשְׂאָה עֲלִיסָה עֵינֶיהָ וְהִנֵּה הִיא עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ גַּן גָּדוֹל וְנִפְלָא, וּמִסָּבִיב לָהּ עֵצִים עֲנֵפִים וְרָמִים, וּמִזְרְקוֹת־מַיִם מְשִׁיבוֹת נֶפֶשׁ, וַעֲרוּגוֹת פְּרָחִים נוֹתְנֵי רֵיחַ – נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְתַאֲוָה לָעֵינָיִם.

פֶּרֶק שְׁמִינִי: הַמַּלְכָּה מְשַׂחֶקֶת בִּקְרוֹקֵט

בִּמְבוֹא הַגָּן, עַל יַד עֶצֶם הַפֶּתַח, צָמַח שׂיחַ שׁוֹשַׁנִּים גָּדוֹל; הַשּׁוֹשַׁנִּים הָיוּ לְבָנוֹת כַּשֶּׁלֶג, וּשְׁלֹשָה אֲנָשִׁים גַּנָּנִים, מוּזָרִים לְמַרְאֶה, – כֻּלָּם רְדוּדִים וּמְרֻבָּעִים, עָמְדוּ וְצָבְעוּ אֶת הַשּׁוֹשַׁנִּים בְּצֶבַע אָדם. הַגַּנָּנִים עָשׂוּ אֶת עֲבוֹדָתָם בְּחִפָּזוֹן וּבִשְׁקִידָה רַבָּה. רָאֲתָה עֲלִיסָה אֶת הַדָּבָר וַיְהִי כְּחִידָה בְעֵינֶיהָ. הִיא קָרְבָה אֲלֵיהֶם וַתַּעֲמֹד.

– הוֹ, שֵׁשַׁי, הִזָּהֵר – קָרָא אַחַד הַגַּנָּנִים – אַתָּה מַתִּיז עָלַי מִן הַצֶּבַע.

– לֹא אַשְׁמָתִי הִיא, תִּשְׁעַי חֲבִיבִי, – עָנָה שֶׁשַׁי בְתַרְעֹמֶת – רְאֵה, שִׁבְעַי הוֹדֵף אוֹתִי בְמַרְפְּקִי.

– כָּךְ דַּרְכְּךָ – נַעֲנָה שִׁבְעַי בְּבוּז – לְךָ נָאֶה לְךָ יָאֶה, תָּמִיד אַתָּה מִתְגּוֹלֵל עַל אֲחֵרִים.

– אַתָּה נוֹחַ לְךָ שֶׁתִּשְׁתֹּק וְלֹא תַאֲרִיךְ לָשׁוֹן – אָמַר שֵׁשַׁי – הִנֵּה שָׁמַעְתִּי שִׁלְשׁוֹם אֵת אֲשֶׁר גָּזְרָה הַמַּלְכָּה עָלֶיךָ לִכְרֹת אֶת רֹאשֶׁךָ.

– עַל מַה זֶה? – חָקַר תִּשְׁעַי לָדָעַת.

– וְאַתָּה מַה, כִּי תִשְׁאַל? לֹא לְךָ הַדָָּבָר, תִּשְׁעַי – נַעֲנָה שִׁבְעַי.

– וַאֲנִי הִנֵּה אֲסַפֵר לוֹ הַכֹּל, הַכֹּל – קָרָא שֵׁשַׁי: – כִּי אָמְרוּ לוֹ לְהָבִיא לַמִּטְבָּח כְּרוּב וְהֵבִיא חֲרוּב.

שִׁבְעַי זָרַק בְּכַעַס אֶת הַמַּכְחוֹל וְאָמָר:

– אָח, עֹנֶשׁ אַכְזָרִי כָזֶה… עוֹד הַדְּבָרִים בְּפִיו וְעֵינָיו פָּגְעוּ בַעֲלִיסָה. מִיָּד נִשְׁתַּתֵּק.

שְׁאָר הַחֲבֵרִים נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם גַּם הֵם וַיִּרְאוּ אֶת עֲלִיסָה, וּשְׁלָשְׁתָּם הִשְׁתַּחֲווּ אֵלֶיהָ אָרְצָה.

– אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם – פָּתְחָה עֲלִיסָה בַעֲנָוָה – הוֹאִילוּ נָא וְהַגִּידוּ לִי, לָמָּה אַתֶּם צוֹבְעִים אֶת הַשּׁוֹשַׁנִּים בְּצֶבַע אָדֹם?

שֵׁשַׁי וְשִׁבְעַי הֵצִיצוּ בִּפְנֵי תִּשְׁעַי וְלֹא עָנוּ דָבָר.

וְתִשְׁעַי פָתַח בְּלַחַשׁ וְאָמָר: כָּךְ, גְּבִרְתִּי, הָיָה מַעֲשֶׂה: זֶה הַמָּקוֹם הָיָה מְזֻמָּן לְשׁוֹשַׁנִּים אֲדֻמּוֹת, וַאֲנַחְנוּ עַל פִּי טָעוּת נָטַעְנוּ לְבָנוֹת. כִּי תִרְאֶה זֹאת הַמַּלְכָּה, וְצִוְּתָה לִכְרֹת אֶת רֹאשֵׁנוּ, כֻּלָּנוּ. לָכֵן אָנוּ שׁוֹקְֱדִים בְּכָל כֹּחֵנוּ לִצְבֹּעַ אוֹתָן בְֱּטֶרֶם תָּבֹא הַמַַּ…

־ הַמַּלְכָּה הַמַּלְכָּה – לָחַשׁ פִּתְאֹם שֵׁשַׁי, שֶׁנֲּסְתַּכֵּל כָּל הַזְּמָן אֶל מַעֲבֵה הַגָּן וּפָנָיו הִבִּיעוּ חֲרָדָה.

כָּל שְׁלֹשֶת הַגַּנָּנִים נָפְלוּ אַפַיִם אָרְצָה, וְלֹא קָמוּ מִתַּחְתָּם. מֵרָחוֹק נִשְׁמַע קוֹל צְעָדִים הוֹלֵךְ וְקָרֵב, וַעֲלִיסָה נָשְׂאָה עֵינֶיהָ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁמִּשָּׁם הִגִּיעַ הַקּוֹל, כִּי כָלְתָה נַפְשָׁהּ לִרְאוֹת אֶת הַמַּלְכָּה.

רִאשׁוֹנָה הָלְכוּ עֲשָׂרָה חַיָּלִים וְאַלּוֹת בִּידֵיהֶם. הַחַיָּלִים גַּם הֵם הָיוּ רְדוּדִים וּמְרֻבָּעִים, כְּמוֹ הַגַּנָּנִים, וְרַגְלֵיהֶם בְּקַרְנוֹת הַזָּוִיּוֹת. אַחֲרֵיהֶם הָלְכוּ עֲשָׂרָה שָׂרִים מֵרוֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ, מְקֻשָּׁטִים אֲבָנִים טוֹבוֹת וִיקָרוֹת, וְאַחֲרֵיהֶם הַטָּף, בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. גַּם הֵם הָיוּ עֲשָׂרָה. שְׂנַיִם שְׁנַיִם הָלְכוּ, מַחֲזִיקִים אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ וּמְכַרְכְּרִים בְּגִיל. עַל בִּגְדֵיהֶם הָיוּ רְקוּמִים לְבָבוֹת וְרֻדִּים. אַחֲרֵי הַטַּף צָעֲדוּ הָאוֹרְחִים, רֻבָּם מְלָכִים וּמְלָכוֹת. נָשְׂאָה עֲלִיסָה עֵינֶיהָ וְהִנֵּה גַם הַשָּׁפָן בֵּין הַבָּאִים, שָׁפָן בֶּן צֹחַר, חַי וּמְדַבֵּר וּמְפַטְפֵּט, מֵנִיד שְׂפָמוֹ בְנַחַת וּמַקְדִּים שָׁלוֹם לַכֹּל בְּבַת צְחוֹק. הוּא חָלַף עַל פְּנֵי עֲלִיסָה וְלֹא הִרְגִּישׁ בָּהּ. מֵאַחֲרֵי הָאוֹרְחִים עָבַר עַבְדּוֹן הָאַדְמוֹנִי וּבְיָדוֹ כַר עָשׂוּי קְטִיפַת אַרְגָּמָן וְעַל הַכַּר כֶּתֶר הַמַּלְכוּת. אַחֲרֵיהֶם בִּקְצֵה הַתַּהֲלוּכָה הַנֶּהְדָּרָה, הָלְכוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה הָאַדְמוֹנִים.

עֲלִיסָה לֹא יָכְלָה לְהַכְרִיעַ בְּדַעְתָּהּ, אִם גַּם הִיא חַיֶּבֶת לִנְפֹּל אַפַּיִם אַרְצָה, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הַגַּנָּנִים, אִם לֹא; הִיא לֹא יָכְלָה לִזְכֹּר חֹק אוֹ כְלָל כָּזֶה.

“כַּנִּרְאֶה, לֹא”, אָמְרָה עֲלִיסָה סוֹף סוֹף בְּלִבָּהּ, “אִם הַכֹּל חַיָּבִים לִנְפֹּל אַפַּיִם אַרְצָה וְאֵין רוֹאֶה דָּבָר, תַּהֲלוּכוֹת לָמָּה?” – עָמְדָה עֲלִיסָה תַחְתֶּיהָ וְהִבִּיטָה בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לִרְאוֹת מַה יִהְיֶה סוֹף הַדָּבָר.

כַּאֲשֶׁר קָרְבָה הַתַּהֲלוּכָה, עָמְדוּ הַכֹּל וְהִסְתַּכְּלוּ בַעֲלִיסָה, וְהַמַּלְכָּה פָנְתָה אֶל עַבְדּוֹן הָאַדְמוֹנִי וְשָׁאֲלָה בְקוֹל עָז:

– מִי זֹאת?

עַבְדּוֹן הָאַדְמוֹנִי לֹא עָנָה דָבָר; כְּעֶבֶד נִכְנָע הִשְׁתַּחֲוָה אַרְצָה וְעַל פָּנָיו זָרְחָה בַת־צְחוֹק חֲנֵפָה.

– גֹּלֶם! קָרְאָה הַמַּלְכָּה וְהֵסַבָּה רֹאשָׁהּ בְּקָצֶף.

– מַה שְׁמֵךְ, הַיַּלְדָה – שָׁאֲלָה הַמַּלְכָּה אֶת עֲלִיסָה.

– שְׁמִי עֲלִיסָה, גְּבִרְתִּי הַמַּלְכָּה הַנַּעֲלָה – עָנְתָה עֲלִיסָה בְכָבוֹד וְחֵן רָב – וּבְלִבָּהּ אָמְרָה: “בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, אַךְ קְלָפִים הֵם וּמָה אֶפְחָד?”

– וְאֵלֶּה מִי הֵמָּה? – שָׁאֲלָה הַמַּלְכָּה וְרָמְזָה כְנֶגֶד הַגַּנָּנִים שֶׁשָּׁכְבוּ אַפַּיִם אַרְצָה תַּחַת שִׂיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים וְלֹא נָעוּ וְלֹא זָעוּ.

הַגַּנָּנִים שָׁכְבוּ אַפַּיִם אַרְצָה, וּמִפְּנֵי שֶׁגַּבֵּיהֶם הָיוּ דוֹמִים לִשְׁאָר הַקְּלָפִים, עַיִן בְּעַיִן, לֹא יָכְלָה הַמַּלְכָּה לְהַבְחִין מִי הֵמָּה: חַיָּלִים אוֹ גַנָּנִים אוֹ שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אוֹ שְׁלֹשָה מִילָדֶיהָ.

הַטַּף, בְּנֵי הַמֶּלֶךְ

– וַאֲנִי מָה כִּי אֵדַע? – עָנְתָה עֲלִיסָה וְתָמְהָה עַל עֹז רוּחָהּ – מַה לִי וְלָהֶם?

חֲמַת הַמַּלְכָּה בָעֲרָה כָאֵשׁ הִיא לָטְשָׁה עֵינֵי זַעַם וְנָהֲמָה בְקוֹל אַדִּיר:

– כִּרְתוּ אֶת רֹאשָׁהּ! כִּרְרְ…

אַחֲרֵי הַטַּף צָעֲדוּ הָאוֹרְחִים

– הֲבָלִים! – הִשְׁמִיעָה עֲלִיסָה בְכָל תֹּקֶף, וְהַמַּלְכָּה נִשְׁתַּתָּקָה.

– אַל נָא, מַחְמַד נַפְשִׁי – דִּבֵּר אֵלֶיהָ הַמֶּלֶךְ רַכּוֹת, – אַל נָא תִרְגָּזִי, אַךְ פְּעוֹטָה הִיא.

וְהַמַּלְכָּה שָׂמָה עֵינֶיהָ בִשְׁלֹשֶת הַגַּנָּנִים וַתִּקְרָא אֶל עַבְדּוֹן הָאַדְמוֹנִי בְּקוֹל זַעַם: – הָפְכֵם!

עַבְדּוֹן הָאַדְמוֹנִי מִהֵר לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר הַמַּלְכָּה וְהָפַךְ אוֹתָם אַט אַט בִּקְצֵה סַנְדָּלוֹ.

– עֲמֹדוּ! – קָרְאָה אֲלֵיהֶם הַמַּלְכָּה בְּקָצֶף.

הַגַּנָּנִים קָפְצוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְהִתְחִילוּ כוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַמֶּלֶךְ, לַמַּלְכָּה, לַטַּף וּלְכָל הָעוֹמְדִים עִמָּם.

– חֲדָלוּ! – נָהֲמָה הַמַּלְכָּה – רֹאשִׁי סְחַרְחַר מִקִּידוֹתֵיכֶם. וּבְהַרְאוֹתָהּ מוּל שִׂיחַ הַשּׁוֹשַנִּים שָׁאָלָה: ־ מָה עֲשִׂיתֶם פֹּה?

תִּשְׁעַי כָּרַע על בֶּרֶךְ אַחַת וּבְקוֹל שַׁח אָמָר:

– הוֹד הַמַּלְכָּה הָרוֹמֵמָה, יָגַעְנוּ בְכָל כֹּחֵנוּ…

– יָדַעְתִּי, – אָמְרָה הַמַּלְכָּה, וּבְהִתְבּוֹנְְנָהּ בַּשּׁוֹשַנִּים הוֹסִיפָה:

– כִּרְתוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם! –

עַבְדּוֹן הָאַדְמוֹנִי וּבְיָדוֹ כַר וְעַל הַכַּר כֶּתֶר מַלְכוּת

וְהַתַּהֲלוּכָה עָשְׂתָה דַרְכָּהּ הָלְאָה. רַק שְׁלֹשָה חַיָּלִים נִשְׁאֲרוּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לַגַּנָּנִים כְּמִצְוַת הַמַּלְכָּה.

הַגַּנָּנִים נָפְלוּ לְרַגְלֵי עֲלִיסָה וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיהָ, כִּי תַצִּילֵם מִמָּוֶת.

– אַל תִּירָאוּ, לֹא תָמוּתוּ – אָמְרָה עֲלִיסָה וַתַּצְפִּינֵם בְּתוֹךְ עָצִיץ גָּדוֹל, שֶׁעָמַד עַל יָדָהּ.

וְהַחַיָּלִים נָעוּ תָּעוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיִּלְאוּ לִמְצֹא אֶת הַגַּנָּנִים, וְאַחַר נָשְׂאוּ רַגְלֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ מַהֵר אֶל הַתַּהֲלוּכָה.

– כְּרַתֶּם רָאשֵׁיהֶם? – שָׁאֲלָה אוֹתָם הַמַּלְכָּה.

– הָרָאשִׁים אֵינָם כְּבָר, הוֹד הַמַּלְכָּה – עָנוּ הַחַיָּלִים.

– טוֹב וְיָפֶה. אַתְּ יוֹדַעַת לְשַׂחֵק בִּקְרוֹקֵט? שָׁאֲלָה הַמַּלְכָּה הָאֲיֻמָּה בִּפְנוֹתָהּ אֶל עֲלִיסָה.

– יוֹדַעַת – עָנְתָה עֲלִיסָה בְקוֹל רָם.

– לְכִי אַחֲרֵינוּ – צִוְּתָה הַמַּלְכָּה. עֲלִיסָה נִצְמְדָה אֶל הַתַּהֲלוּכָה.

– יוֹ… יוֹ… יוֹ… יוֹם יָפֶה הַיּוֹם – נִשְׁמַע קוֹל חַלָּשׁ וְרוֹעֵד. עֲלִיסָה פָקְחָה עֵינֶיהָ וְהִנֵּה שָׁפָן הוּא, הוֹלֵךְ עַל יָדָהּ וּמַבִּיט פַּעַם פַּעַם בְּפָנֶיהָ בַחֲרָדָה.

– אָמְנָם כֵּן, יוֹם יָפֶה מְאֹד – הִסְכִּימָה עֲלִיסָה – וְהַנְּסִיכָה אַיָּהּ?

אַחֲרֵיהֶם הָלְכוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה הָאַדְמוֹנִים

– סְס… סְס… הִשְׁמִיעַ הַשָּׁפָן בְּפַחַד, וּבְעָמְדוֹ עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו הִצְמִיד פִּיו אֶל אֹזֶן עֲלִיסָה וְלָחַשׁ לָהּ: “הִיא נָדוֹנָה לְמִיתָה”.

– אֲבָל… – הִתְחִילָה עֲלִיסָה לְדַבֵּר בְּקוֹל נִרְגָּשׁ.

– אַתְּ אוֹמֶרֶת “חֲבָל”? – שִׁסַּע אוֹתָהּ שָׁפָן.

– לֹא אָמַרְתִּי, “חֲבָל”, גַּם אֵינִי חָסָה עָלֶיהָ. רַק בִּקַּשְׁתִּי לָדַעַת עַל מָה?

– עַל אֲשֶׁר מָרְטָה בְאָזְנֵי הַמַּלְכָּה… עָנָה הַשָּׁפָן.

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא יָכְלָה עֲלִיסָה לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק.

– חִדְלִי, חִדְלִי – לָחַשׁ לָהּ הַשָּׁפָן בְּפַחַד, הִנֵּה הַמַּלְכָּה שׁוֹמַעַת… הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ: כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה: הַנְּסִיכָה בוֹשְׁשָׁה לָבֹא!…

– אִישׁ לִמְקוֹמוֹ! – הִרְעִים פִּתְאֹם קוֹל הַמַּלְכָּה.

הַכֹּל נֶחְפְּזוּ אִישׁ אִישׁ לְעֶבְרוֹ וַיִּהְיוּ רָצִים וְדוֹחֲקִים וְדוֹחֲפִים וּמַכְשִׁילִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.

וְהִנֵּה עָמְדוּ הַכֹּל עַל מְקוֹמוֹתֵיהֶם. הֵחֵל הַמִּשְׂחָק.

מִיָּמֶיהָ לֹא רָאֲתָה עֲלִיסָה שְׂדֵה מִשְׂחָק מְשֻׁנֶּה כָמוֹהוּ. הַכִּכָּר כֻּלָּה הָיְתָה מְלֵאָה גוּמוֹת וַחֲרִיצִים כְּשָׂדֶה נֶחֱרָשׁ. בִּמְקוֹם כַּדּוּרִים – קִפּוֹדִים חַיִּים, וְתַחַת מַקָּבוֹת – שְׁקִיטְנוֹת. חַיָּלִים חַיִּים עָמְדוּ כְפוּפִים, נִשְׁעָנִים בִּידֵיהֶם אֶל הַקַּרְקַע, הֲלֹא הֵם הַקְּשָׁתוֹת־הַשְּׁעָרִים. לְכַתְּחִלָּה, קָשֶׁה הָיָה לַעֲלִיסָה מַעֲשֵׂה הַמִּשְׂחָק בִּשְׁקִיטְנָה. כַּמָּה נִתְחַבְּטָה וְנִתְלַבְּטָה וְלֹא יָכְלָה לָהּ. אַךְ הִנֵּה מָצְאָה סוֹף סוֹף דֶּרֶךְ נוֹחָה לְמַדָּי. הִיא תָחֲבָה אֶת הַשְּׁקִיטְנָה מִתַּחַת לִזְרוֹעָהּ, בְּעוֹד רַגְלֶיהָ מְדֻלְדָּלוֹת לָהּ מֵאַחֲרֶיהָ. וְאוּלָם כְּשֶׁמָּתְחָה אֶת צַוַּאר הַשְּׁקִיטְנָה וְאָמְרָה לְהַקִּישׁ בְּרֹאשָׁהּ בְּקִּפּוֹד־הַכַּדּוּר, הָפְכָה הַשְּׁקִיטְנָה פָנֶיהָ וְהִבִּיטָה אֵלֶיהָ בִתְמִיהָה רַבָּה, וַעֲלִיסָה לֹא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק. וּכְשֶׁהִשְׁפִּילָה שׁוּב אֶת רֹאשָׁהּ שֶׁל הַשְּׁקִיטְנָה וְאָמְרָה לְהַתְחִיל בַּמִּשְׂחָק, רָאֲתָה וְהִנֵּה הַקִּפּוֹד מִתְפַּשֵּׁט וְהוֹלֵךְ לוֹ. גַּם הַחֲרִיצִים וְהַתְּלוֹלִיּוֹת הָיוּ לָהּ לְמִכְשׁוֹל, וְהַחַיָּלִים הַשְּׁעָרִים נִזְדַּקְפוּ פַעַם פַּעַם וְשִׁנּוּ מְקוֹמָם.

מִקֵּץ רְגָעִים מְעַטִּים הִגִּיעָה עֲלִיסָה לִידֵי הַחֲלָטָה, שֶׁקְּרוֹקֵט כָּזֶה מִשְׂחָק קָשֶׁה הוּא עַד מְאֹד.

וְעַל כָּל אֵלֶּה הָיָה הַמִּשְׂחָק חָסֵר כָּל סֵדֶר. הַכֹּל שִׂחֲקוּ בְּבַת אַחַת וּבְעַרְבּוּבְיָה, אִישׁ לֹא חִכָּה עַד שֶׁיַּגִּיעַ תּוֹרוֹ, גַּם הִתְקוֹטְטוּ וְרָבוּ עַל דְּבַר הַקִּפּוֹדִים. עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וְהַמַּלְכָּה נִמְלְאָה חֲמַת קֶצֶף, וְהִתְרוֹצְצָה וְרָקְעָה בְרַגְלֶיהָ וְצָעֲקָה בְזָעַם: “כִּרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ!” “כִּרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ!”

הִיא תָחֲבָה אֶת הַשְּׁקִיטְנָה מִתַּחַת לִזְרוֹעָהּ

אֵין זֹאת כִּי אִם בַּת צְחוֹקוֹ שֶׁל יוֹבָב הֶחָתוּל

אֶל לֵב עֲלִיסָה הִתְגַּנֵּב פָּחַד. אֱמֶת, לְעֵת עַתָּה הַכֹּל כַּשּׁוּרָה, אֲבָל מִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא תִפֹּל פִתְאֹם קְטָטָה בֵינָהּ וּבֵין הַמַּלְכָּה וְהַמַּלְכָּה תְצַוֶּה לִכְרֹת אֶת רֹאשָׁהּ גַּם הִיא.

“מַה יִהְיֶה בְסוֹפִי” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – הֲלֹא כְאַיִן בְּעֵינֵיהֶם לִכְרֹת רֹאשׁ אָדָם. אַךְ פֶּלֶא הוּא, שֶׁעוֹד יֵשׁ פֹּה בְנֵי אָדָם חַיִּים.

עָמְדָה עֲלִיסָה לַחֲשֹׁב וּלְבַקֵּשׁ עֵצָה אֵיךְ לְהִמָּלֵט עַל נַפְשָׁהּ, וּפִתְאֹם נִרְאָה לְפָנֶיהָ בָאֲוִיר מַחֲזֶה מְשֻׁנֶּה. הִיא נָעֲצָה עֵינֶיהָ, הִתְבּוֹנְנָה הֵיטֵב, וְהִנֵּה אֵין זֹאת כִּי אִם בַּת צְחוֹקוֹ שֶׁל יוֹבָב הֶחָתוּל.

– הֶאָח, מַה טוֹב! – קָרְאָה עֲלִיסָה – עַתָּה נוּכַל לְשׂוֹחֵחַ מְעָט.

– הֲשָׁלוֹם? – שָׁאַל הֶחָתוּל מִיָּד, אַךְ נִגְלָה פִיו.

עֲלִיסָה חִכְּתָה עַד שֶׁנִּתְגַּלּוּ עֵינָיו וְאַחַר נִעְנְעָה לוֹ בְרֹאשָׁהּ לִתְשׁוּבָה.

“מַה בֶּצַע כִּי אֲדַבֵּר עַתָּה” – חָשְׁבָה שׁוּב עֲלִיסָה – “מוּטָב אֲחַכֶּה עַד שֶׁתֵּרָאֶינָה אָזְנָיו אוֹ, לְכָל הַפָּחוֹת, אֹזֶן אֶחָת”.

רֶגַע וְהִנֵּה נִתְגַּלָּה רֹאשׁ הֶחָתוּל כֻּלּוֹ. מִיָּד עָזְבָה עֲלִיסָה אֶת הַשְּׁקִיטְנָה וְעָמְדָה לְסַפֵּר לְפָנָיו עַל דְּבַר מִשְׂחַק הַקְּרוֹקֵט, וְלִבָּהּ טוֹב עָלֶיהָ כִּי מָצְאָה אֹזֶן שׁוֹמָעַת. וְהֶחָתוּל, כַּנִּרְאֶה, הֶחֱלִיט, כִּי אֵין לוֹ צֹרֶךְ לְהֵרָאוֹת כֻּלּוֹ. רֹאשׁוֹ נִרְאֶה – וְדַיּוֹ בְכָךְ.

– לִכְלָלֵי הַמִּשְׂחָק אֵין שָׂם לֵב – טָעֲנָה עֲלִיסָה אֶל רֹאשֹ הֶחָתוּל – וּכָל הַזְּמָן רִיב וּקְטָטָה, תְּצִלֶּנָה הָאָזְנָיִם.

– אֵין שׁוּם כְּלָלִים קְבוּעִים – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה – וְאוּלַי יֵשׁ, אֵין אִישׁ מַשְׁגִּיחַ בָּהֶם. יָכֹל לֹא תוּכַל לְשַׁעֵר, כַּמָּה גְדוֹלָה הָעַרְבּוּבְיָה מִפְּנֵי זֹאת מִפְּנֵי שֶׁהַכַּדּוּרִים וְכָל הַשְּׁאָר בְּרִיּוֹת חַיּוֹת הֵם. הִנֵּה, לְמָשָׁל, הַשַּׁעַר הַהוּא, רְאֵה, שָׁם הָיָה עָלַי לַעֲבֹר, וְהִנֵּה נִזְדַּקֵּף פִּתְאֹם וְהָלַךְ לוֹ. אָמַרְתִּי לְהַקִּישׁ בְּקִפּוֹדִי עַל קִפּוֹדָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה, כִּמְעַט קָרַב אֵלָיו – וְזֶה נָשָׂא רַגְלָיו וַיִּמָּלֵט.

– וְהַמַּלְכָּה, הֲמָצְאָה חֵן בְּעֵינָיִךְ? – שָׁאַל הֶחָתוּל בְּלָחַשׁ.

– לֹא, כְּלָל וּכְלָל – עָנְתָה עֲלִיסָה – אֶת הַמַּלְכָּה הַכֹּל מְקַלְּ…

פִּתְאֹם רָאֲתָה עֲלִיסָה וְהִנֵּה הַמַּלְכָּה עוֹמֶדֶת עַל יָדָהּ וְשׁוֹמָעַת.

…מְקַלְּ…סִים וּמְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים, אֵין כָּמוֹהָ יוֹדַעַת לְשַׂחֵק בִּקְרוֹקֵט – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה – גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא תִזְכֶּה עִמָּהּ בַּמִּשְׂחָק.

הַמַּלְכָּה חִיְּכָה לָהּ וְהָלְכָה לְדַרְכָּהּ.

־ מִי הוּא זֶה שֶׁאַתְּ מְשׂוֹחַחַת עִמּוֹ – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ בְּגִשְׁתּוֹ אֶל עֲלִיסָה וּבְהִסְתַּכְּלוֹ בְרֹאשׁ הֶחָתוּל.

־ יוֹבָב הֶחָתוּל יְדִידִי הוּא מִיָּמִים רַבִּים – עָנְתָה עֲלִיסָה – אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב אֶתְכַּבֵּד לְהַצִּיגוֹ לְפָנֶיךָ.

– בַּת־צְחוֹקוֹ אֵינָהּ טוֹבָה בְעֵינַי – עָנָה הַמֶּלֶךְ – וְרַק אִם רוֹצֶה הוּא, יִשַּׁק לִי בְיָדִי.

– נוֹחַ לִי שֶׁלֹּא אֶשַּׁק – אָמַר הֶחָתוּל

– אַל תְּהֵא עַז פָּנִים, גַּם אַל תַּבֵּט אֵלַי כָּכָה! – קָרָא הַמֶּלֶךְ וְנִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי עֲלִיסָה.

– חָתוּל רַשַּׁאי לְהַבִּיט בִּפְנֵי מֶלֶךְ – עָנָה יוֹבָב – כֹּה קָרָאתִי בְסֵפֶר, כְּבָר שָׁכַחְתִּי שְׁמוֹ.

– עוֹד מְעַט יְלַמְּדוּךָ דֶרֶךְ־אֶרֶץ! – אָמַר הַמֶּלֶךְ, וּמִיָּד פָּנָה אֶל הַמַּלְכָּה, שֶׁעָבְרָה אוֹתוֹ רֶַגַע עַל פָּנָיו, וְאָמַר:

– הַמַּלְכָּה, חֶמְדַּת נַפְשִׁי, צַוִּי נָא וְיָסִירוּ מֵעַל פָּנַי אֶת הֶחָתוּל הַזֶּה.

וְהַמַּלְכָּה יָדְעָה רַק תְּרוּפָה אַחַת לְכָל צָרָה, בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה.

– כִּרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ – צִוְּתָה הַמַּלְכָּה מִיָּד, וְאַף לֹא הִפְנְתָה רֹאשָׁהּ.

– וַאֲנִי יוֹצֵא לִקְרֹא לַתַּלְיָן – הֵרִיעַ הַמֶּלֶךְ כְּנֶגְדָהּ וַיְמַהֵר וַיֵּלֵךְ.

עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וּמֵעֵבֶר שְׂדֵה הַמִּשְׂחָק הִגִּיעַ קוֹל שַאֲגַת הַמַּלְכָּה. עֲלִיסָה הֶחֱלִיטָה לָשׁוּב אֶל הַמִּשְׂחָק. וּבִשְׂדֵה הַמִּשְׂחָק עַרְבּוּבְיָה כְשֶׁהָיָתָה. הַמַּלְכָּה כְבָר דָּנָה לְמִיתָה שְׁלֹשָה מְשַׂחֲקִים, עַל שֶׁאֵחֲרוּ אֶת הַתּוֹר. מִפְּנֵי הַמְּבוּכָה הָרַבָּה לֹא יָכְלָה עֲלִיסָה לָדַעַת, תּוֹר שֶׁל מִי עָתָּה. אַף עַל פִּי כֵן הָלְכָה לְבַקֵּשׁ אֶת קִפּוֹדָהּ. וְהַקִּפּוֹד הָיָה טָרוּד מְאֹד, כִּי נִלְחַם עִם קִפּוֹד אַחֵר. רֶגַע חָשְׁבָה עֲלִיסָה, כִּי עַתָּה הִגִּיעָה שְׁעַת כֹשֶר לְהַקִּישׁ קִפּוֹד בְּקִפּוֹד, אַךְ הִנֵּה צָרָה: אֵין הַמַּקֶּבֶת, כְּלוֹמַר הַשְּׁקִיטְנָה אֵינֶנָּה. נָשְׂאָה עֲלִיסָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא, וְהִנֵּה הַשְּׁקִיטְנָה מְטַפַּחַת בִּכְנָפֶיהָ וִיגֵעָה בִשְׁאֵרִית כֹּחָהּ לַעֲלוֹת עַל אַחַד הָעֵצִים.

תָּפְסָה עֲלִיסָה אֶת הַשְּׁקִיְטָנה וּמִהֲרָה לִמְקוֹמָהּ, וְהִנֵּה – תַּמָּה הַמִּלְחָמָה, וּשְֹנֵי הַקִּפּוֹדִים אֵינָם. “וְגַם אֵין בָּהֶם כָּל תּוֹעֶלֶת” – הִרְהֲרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – הֵן גַּם כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁעָמְדו בְצַד הַכִּכָּר מִזֶּה הָלְכוּ בֵינָתָיִם.

שָׂמָה עֲלִיסָה אֶת הַשְּׁקִיטְנָה תַחַת זְרוֹעָהּ, שֶׁלֹּא תִּתְחַמֵּק שׁוּב מִיָּדָהּ, וְשָׁבָה אֶל יְדִידָהּ, אֶל יוֹבָב הֶחָתוּל. בִּרְצוֹנָהּ הָיָה לָקַחַת עוֹד דְּבָרִים עִמּוֹ.

קָרְבָה עֲלִיסָה וְרָאֲתָה קָהָל גָּדוֹל נִתְלַקֵּט וּבָא סְבִיבוֹ. וְהַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה וְהַתַּלְיָן עוֹמְדִים וּמִתְוַכְּחִים וּמִתְנַצְּחִים, כֻּלָּם יַַחַד בְּעַרְבּוּבְיָה. כָּל הַשְּׁאָר הֶחֱרִישׁוּ וּפְנֵיהֶם הֵפִיקוּ דְאָגָה וָפָחַד.

אַךְ נִרְאֲתָה עֲלִיסָה, מִיָּד הִקִּיפוּהָ שְׁלֹשֶת אַנְשֵׁי הָרִיב וַיְבַקְּשׁוּ מִמֶּנָה לְהַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם.

מִפְּנֵי הַמְּהוּמָה וְהַצְּעָקוֹת לֹא יָכְלָה עֲלִיסָה מִתְּחִלָּה לַעֲמֹד עַל עֶצֶם הָעִנְיָן וְלָדַעַת בְּשֶׁלְּמָה הָרִיב.

הַתַּלְיָן טָעַן, כִּי אֵינוֹ יָכֹל לִכְרֹת רֹאשׁ שֶׁאֵין לוֹ גוּף לִכְרֹת מִמֶּנּוּ אֶת הָרֹאשׁ; וְשֶׁמִּיָּמָיו לֹא נִסָּה לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת; וְשֶׁעַתָּה כְבָר בָּא בַשָּׁנִים; וְשֶׁלֹּא עַתָּה עֵת לוֹ לִלְמֹד אֶת הַדָּבָר.

הַמֶּלֶךְ טָעַן, כִּי כָל דִּבְרֵי הַתַּלְיָן שְׁטוּת הֵם, בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים, וְכָל זְמָן שֶׁיֵּשׁ רֹאשׁ אֶפְשָׁר לִכְרֹת אוֹתוֹ.

וְהַמַּלְכָּה טָעֲנָה, וְרָגְזָה, וְצָוְחָה, וְאָמְרָה, שֶׁאִם לֹא מִיָּד, וְתֵכֶף, וּכְרְרֶ…רֶ…רֶגַע יַעֲשׂוּ לֶחָתוּל כַּדָּת, תְּצַוֶּה לִכְרֹת אֶת רֹאשׁ כֻּלָּם (וְלָכֵן הָיוּ פְנֵי הַכֹּל מְפִיקִים דְּאָגָה וָפָחַד).

– הֶחָתוּל שֶׁל הַנְּסִיכָה הוּא, וּבַדִּין הוּא שֶׁתִּשְׁאֲלוּ אֶת פִּיהָ – יָעֲצָה עֲלִיסָה.

– הַנְּסִיכָה כְלוּאָה בְּבֵית הַסֹּהַר. מַהֵר וְהָבֵא אוֹתָהּ הֵנָּה! – צִוְּתָה הַמַּלְכָּה אֶת הַתַּלְיָן.

הַתַּלְיָן נָשָׂא רַגְלָיו וַיָּרָץ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת לְהָבִיא אֶת הַנְּסִיכָה.

וְרֹאשׁ הֶחָתוּל הִתְחִיל לְהֵעָלֵם וַיְהִי הוֹלֵךְ וְנָמוֹג לְאַט לְאַט עַד אֲשֶׁר נֶעְלַם כֻּלּוֹ. כְּשֶׁשָּׁב הַתַּלְיָן וְהַנְּסִיכָה עִמּוֹ, לֹא הָיָה כָל זֵכֶר לֶחָתוּל.

הַמֶּלֶךְ וְהַתַּלְיָן תָּעוּ זְמָן רַב הֵנָּה וָהֵנָּה לְבַקֵּשׁ אֶת הַנָּדוֹן לְמִיתָה, וְהַקָּהָל שָׁב לְשַׂחֵק בִּקְרוֹקֵט.

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי: סִפּוּרוֹ שֶׁל הַצָּב־פָּר

– אֵינֵךְ יְכֹלָה לְשַׁעֵר, כַּמָּה שְׂמֵחָה אֲנִי לִרְאוֹתֵךְ שׁוּב, יַלְדָתִי חֶמְדָּתִי – קָרְאָה הַנְּסִיכָה בְשִׂימָהּ יָדָהּ בְּאַהֲבָה תַּחַת זְרוֹעַ עֲלִיסָה. גַּם עֲלִיסָה שָׂמְחָה בִרְאוֹתָהּ, כִּי הַנְּסִיכָה אֵינָהּ זוֹעֶפֶת הַפַּעַם, וּפָנֶיהָ טוֹבִים וּנְעִימִים.

“אֵין זֹאת, כִּי אִם מִפְּנֵי הַפִּלְפְּלִין הֶחָרִיפִים הָאֵלֶּה הָיְתָה הַנְּסִיכָה רַגְזָנִית כָּל כָּךְ שָׁם בַּמִּטְבָּח” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – “כְּשֶׁאֶהְיֶה אֲנִי לִנְסִיכָה אַשְׁבִּית פִּלְפֵּל מִן הַמִּטְבָּח, לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא בִגְבוּלִי. הַמָּרָק טוֹב וְנָעִים גַּם בְּלֹא פִלְפְּלִין, הַפִּלְפֵּל מַרְבֶּה כַעַס בָּעוֹלָם. מִמֶּנּוּ אָדָם נַעֲשֶׂה קַפְּדָן⁷⁹ וְנוֹחַ לִכְעֹס” – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה לַחֲשֹׁב, וְנֶהֶנְתָה הֲנָאָה מְרֻבָּה, שֶׁמָּצְאָה כְלָל חָדָשׂ – וְהַחֹמֶץ עוֹשֶׂה אֶת הָאָדָם עוֹקֵץ, וְהָרְפוּאוֹת מְבִיאוֹת לִידֵי בְחִילָה⁸⁰, וְהַמַּמְתַּקִּים עוֹשִׂים אֶת הָאָדָם רַךְ וָנוֹחַ. הָהּ, אִלּוּ יָדְעוּ הַכֹּל אֶת הַכְּלָל הַזֶּה, כִּי עַתָּה לֹא הָיוּ מְקַמְּצִים⁸¹ בְּמַמְתַּקִּים!

כָּכָה עָמְדָה עֲלִיסָה שְׁקוּעָה בְמַחֲשָׁבוֹת עַד שֶׁשָּׁכְחָה אֶת הַנְּסִיכָה הָעוֹמֶדֶת עַל יָדָהּ, וְנִתְחַלְחֲלָה כְּשֶׁשָּׁמְעָה אֶת קוֹלָהּ מְדַבֵּר בְּעֶצֶם אָזְנָהּ:

– אַתְּ שְׁקוּעָה, כַּנִּרְאֶה, בְּמַחֲשָׁבוֹת, חֶמְדָּתִי, וְלָכֵן תַּחֲרִישִׁי. מִכָּאן יֵשׁ לִלְמֹד “מוּסָר־הַשְׂכֵּל”… אֶ… שָׁכַחְתִּי מָה, וַדַּאי אֶזְכֹּר מִיָּד.

– וְאֶפְשָׁר אֵין כָּאן כָּל מוּסָר־הַשְׂכֵּל… פָּתְחָה עֲלִיסָה.

– דַּי־דַּי־דַּי, יַלְדָתִי, אֵין לָךְ דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מוּסָר־הַשְׂכֵּל. הָעִקָּר, לִמְצֹא אוֹתוֹ. וּבְדַבֵּר הַנְּסִיכָה אֶת דְּבָרֶיהָ נִלְחֲצָה בְכֹח אֶל עֲלִיסָה.

קִרְבָה זוֹ לֹא נָעֲמָה עַל עֲלִיסָה כְלָל וּכְלָל. רֵאשִׁית, מִפְּנֵי שֶׁהַנְּסִיכָה הָיְתָה מְכֹעָרָה מְאֹד, וְהַשֵּנִית, מִפְּנֵי שֶׁסַּנְטְרָהּ יָצָא כְנֶגֶד כְּתֵפָהּ שֶׁל עֲלִיסָה. הַסַּנְטֵר הָיָה חַד מְאֹד וְגָרַם לַעֲלִיסָה כְאֵב. מִפְּנֵי הַכָּבוֹד לֹא דִבְּרָה עֲלִיסָה דָבָר וְנָשְׂאָה אֶת הַכְּאֵב בְּדוּמִיָּה.

– דּוֹמֶה, שֶׁהַמִּשְׂחָק בִּקְרוֹקֵט הוֹלֵךְ עַתָּה כַסֵּדֶר – אָמְרָה עֲלִיסָה כְּדֵי לְהוֹסִיף בְּשִׂיחָה.

– כֵּנִים דְּבָרַיִךְ – עָנְתָה הַנְּסִיכָה – מוּסַר הַשְׂכֵּל: הַסֵּדֶר הוּא הַצִּיר שֶׁעָלָיו תִּסֹּב הָאָרֶץ.

– אֶחָד פְּלוֹנִי⁸² אָמַר פַּעַם – עָנְתָה עֲלִיסָה בְלַעַג עוֹקֵץ – כִּי הָעֲבוֹדָה הוּא הַצִּיר שֶׁעָלָיו תִּסֹּב הָאָרֶץ.

– וּמָה בְּכָךְ הֲלֹא אַחַת הִיא – אָמְרָה הַנְּסִיכָה, וְנָעֲצָה עוֹד יוֹתֵר אֶת סַנְטְרָהּ הַחַד בְּכֶתֶף עֲלִיסָה – לֹא הַמִּלָּה עִקָּר, אֶלָּא הַכַּוָּנָה. מוּסַר־הַשְׂכֵּל: “אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן⁸³ אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ”.

,,כַּמָּה הִיא אוֹהֶבֶת לְהַטִּיף⁸⁴ מוּסַר־הַשְׂכֵּל!" – הִרְהֲרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ. – תְּמֵהָה אַתְּ, חֲבִיבָתִי, שֶׁאֵינִי חוֹבֶקֶת אוֹתָךְ – הִמְשִׁיכָה הַנְּסִיכָה דְבָרֶיהָ – וַאֲנִי מְפַחֶדֶת מִפְּנֵי הַשְּׁקִיטְנָה שֶׁלָּךְ. אוֹ אוּלַי אֲנַסֶּה..

– וַדַּאי תִּצְבֹּט! – מִהֲרָה עֲלִיסָה לַעֲנוֹת, וּבְלִבָּהּ חָשְׁבָה: “יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא תְבִיאֵנִי לִידֵי נִסָּיוֹן זֶה”.

– אֱמֶת דִּבַּרְתְּ – הִסְכִּימָה הַנְּסִיכָה – הַשְּׁקִיטְנָה וְהַחַרְדָּל⁸⁵ שְׁנֵיהֶם עוֹקְצִים. מוּסַר הַשְׂכֵּל: כָּל עוֹף לְמִינֵהוּ דוֹמֶה לְרֵעֵהוּ.

– כְּלוּם הַחַרְדָּל עוֹף? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה.

– גַּם אֵלֶּה דִבְרֵי אֱמֶת – קָרְאָה הַנְּסִיכָה – מֶה חָכַמְתְּ מְאֹד, יַלְדָתִי, וּמַה נָעֲמוּ אִמְרֵי פִיךְ!

– הַחַרְדָּל, כִּמְדֻמֶּנִי, הוּא אֶבֶן וְנוֹלָד בַּמִּכְרוֹת⁸⁶ – אָמְרָה עֲלִיסָה. – וַדַּאי, וַדַּאי, בַּמִּכְרוֹת הוּא נוֹלָד – עָנְתָה הַנְּסִיכָה. הִיא הָיְתָה נְכוֹנָה, כַּנִּרְאֶה, לְהַסְכִּים לְכָל דִּבְרֵי עֲלִיסָה. – לֹא הַרְחֵק מִפֹּה יֵשׁ מִכְרוֹת שֶׁל חַרְדָּל. שָׁם הוּא נוֹלָד, כַּמָּה חָכַמְתְּ, יַלְדָּתִי! מוּסַר־הַשְׂכֵּל: “אֵיזֶהוּ חָכָם – הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד”.

– לֹא, לֹא, עַתָּה זָכַרְתִּי! – קָרְאָה עֲלִיסָה בְקוֹל – הַחַרְדָּל אֵינֶנוּ אֶבֶן, הַחַרְדָּל הוּא יֶרֶק, אַף כִּי אֵינוֹ נִרְאֶה כְיֶרֶק.

– אֱמֶת, אֱמֶת, – עָנְתָה הַנְּסִיכָה – גַּם דַּעְתִּי הִיא כָךְ, כְּדַעְתֵּךְ מַמַּשׁ. מוּסַר־הַשְׂכֵּל: לְעוֹלָם יִהְיֶה אָדָם כַּאֲשֶׁר הוּא. אוֹ בִּקְצָרָה: אַל תֵּרָאִי כְּמוֹ שֶׁאַתְּ נִרְאֵית לְמִי שֶׁאַתְּ נִרְאֵית כְּאִלּוּ הָיִית נִרְאֵית כְּמוֹ שֶׁהָיִית נִרְאֵית, לוּלֵא הָיִית נִרְאֵית כְּמוֹ שֶׁאַתְּ נִרְאֵית.

– לוּ יָכֹלְתִּי וְכָתַבְתִּי אֶת הַדְּבָרִים – אָמְרָה עֲלִיסָה בִנְעִימוּת – בְּעַל פֶּה קָשֶׁה לִי לִתְפֹּס אֶת כַּוָנָתָם.

– הָהּ, כָּל מַה שֶׁאָמַרְתִּי כְאַיִן הוּא לְעֻמַּת כָּל מַה שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת עוֹד לֵאמֹר לָךְ! – אָמְרָה הַנְּסִיכָה בְנַחַת רוּחַ.

– אַל נָא, אַל נָא! לָמָּה תְיַגְּעִי אֶת עַצְמֵךְ בְּמַאֲמָרִים אֲרֻכִּים כָּאֵלֶּה.

– כְּלוּם יְגִיעָה יֵשׁ כָּאן? בְּכָל לִבִּי אֲנִי נוֹתֶנֶת לָךְ בְּמַתָּנָה אֶת כָּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָךְ הַיּוֹם.

“מַתָּנָה יָפָה!” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה בְלִבָּה, – “מַה טוֹב שֶׁאֵין נוֹתְנִים מַתָּנוֹת כָּאֵלֶּה לְיוֹם הוּלֶדֶת!” אַךְ לֹא הֶעֶלְתָה אֶת הַדְּבָרִים עַל שְׂפָתֶיהָ.

– שׁוּב שָׁקַעַתְּ בְּמַחֲשָבוֹת? – שָׁאֲלָה הַנְּסִיכָה וְתָקְעָה עוֹד יוֹתֵר אֶת סַנְטְרָהּ הַחַד בְּכֶתֶף עֲלִיסָה.

– הָרְשׁוּת בְּיָדִי לַחֲשֹׁב כְּכֹל הָעוֹלֶה עַל רוּחִי – עָנְתָה עֲלִיסָה בְקוֹל נִרְגָּז, כָּי כְבָר קָצָה נַפְשָׁהּ.

– הָרְשׁוּת בְּיָדֵךְ לַחֲשֹׁב, כְּמוֹ שֶׁרְשׁוּת בְּיַד חֲזִיר לִפְרֹשׂ כְּנָפָיִם – אָמְרָה הַנְּסִיכָה – מוּסַר־הַשְׂ… פִּתְאֹם נִפְסַק קוֹל הַנְּסִיכָה, כְּמוֹ מֵחֲרָדָה, וְיָדָהּ הָאוֹחֶזֶת בִּזְרוֹעַ עֲלִיסָה נִזְדַּעְזָעָה.

נָשְׂאָה עֲלִיסָה עֵינֵיהָ וְהִנֵּה הַמַּלְכָּה נִצֶּבֶת לִקְרָאתָם. יָדֶיהָ שְׁלוּחוֹת מִמּוּל לִבָּהּ, פָּנֶיהָ קוֹדְרִים וְעֵינֶיהָ מְפִיקוֹת חֲמַת זָעַם.

– מַה יָפָה הַשֶּׁמֶשׁ, מַה מַזְהִירָה הַיּוֹם! גְּבִרְתִּי הַמַּלְכָּה – פָּתְחָה הַנְּסִיכָה בְקוֹל רוֹעֵד.

– מָה אֲנִי מַזְהִירָה? אֲנִי מַזְהִירָה בָךְ – נָהֲמָה הַמַּלְכָּה וְרָקְעָה בְרַגְלֶיהָ⁸⁷– אַחַת מִשְׁתַּיִם: אוֹ אַתְּ אוֹ ראשֵׁךְ יֵעָלֵם מִנֶּגֶד עֵינַי כְּרָגַע. בָּחֲרִי לָךְ!

הַנְּסִיכָה בָחֲרָה מִיָּד וְנֶעְלָמָה.

– וְאַתְּ לְכִי אַחֲרַי לְשַׂחֵק – אָמְרָה הַמַּלְכָּה אֶל עֲלִיסָה.

עֲלִיסָה נִפְחֲדָה מְאֹד וַתֵּלֶךְ מִיָּד אַחֲרֵי הַמַּלְכָּה אֶל כִּכַּר הַקְּרוֹקֵט.

בְּשָׁעָה שֶׁהָלְכָה הַמַּלְכָּה פָּנוּ לָהֶם כָל הָאוֹרְחִים וַיֵּשְׁבוּ בְצֵל הָעֵצִים לָנוּחַ מְעָט. בִּרְאוֹתָם מֵרָחוֹק אֶת הַמַּלְכָּה הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה מִהֲרוּ לָשׁוּב לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם. הַמַּלְכָּה הִזְהִירָה אוֹתָם, וְאָמְרָה, כִּי אִם יָעֵזוּ שֵׁנִית לַעֲזֹב מְקוֹמָם וְהַמִּשְׂחָק יִפָּסֵק – תְּצַוֶּה לִכְרת אֶת רָאשֵיהֶם.

כָּל עֵת הַמִּשְׂחָק לֹא חָדְלָה הַמַּלְכָּה מֵהִתְקוֹטֵט⁸⁸ עִם הַמְשַׂחֲקִים, וּפַעַם בְּפַעַם נִשְׁמַע קוֹל נַהֲמָהּ: “כִּרְתוּ אֶת ראשׁוֹ!” אֵלֶּה שֶׁנָּדוֹנוּ לְמִיתָה – הַחַיָּלִים הוֹלִיכוּ אוֹתָם וַאֲסָרוּם בִּנְחֻשְׁתַּיִם⁸⁹, וְעַל יְדֵי כָךְ חָדְלוּ לִהְיוֹת קְשָׁתוֹת. עָבְרָה כְּשָׁעָה וְעַל פְּנֵי הַכִּכָּר לֹא נִרְאֲתָה אַף קֶשֶׁת אַחַת, וְכָל הַמְשַׂחֲקִים, זוּלָתִי הַמֶּלֶךְ, הַמַּלְכָּה וַעֲלִיסָה, נָדוֹנוּ לְמִיתָה.

אוֹתָהּ שָׁעָה פָנְתָה הַמְַּלְכָּה אֶל עֲלִיסָה וּבְקוֹל עָיֵף שָׁאָלָה:

– אֶת הַצָּבְפָר רָאִית?

– לֹא רָאִיתִי וְלֹא שָׁמַעְתִּי וּמַה זֶה לֹא יָדָעְתִּי – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– צָב הוּא וְרֹאשׁוֹ ראשׁ פָּר.

– מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי וְלֹא שָׁמַעְתִּי! – אָמְרָה עֲלִיסָה שֵׁנִית.

– לְכִי אַחֲרַי וְהַצָּבְפָּר יְסַפֵּר לָךְ תּוֹלְדוֹת חַיָּיו.

עַד שֶׁקָּמוּ שְׁתֵּיהֶן לָלֶכֶת שָׁמְעָה עֲלִיסָה, וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר בְּלַחַשׁ אֶל כָּל הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב, אֲשֶׁר נָדוֹנוּ לְמִיתָה וְאוֹמֵר: – סָלַחְתִּי לְכֻלְּכֶם.

– הֶאָח, מַה טוֹב! – אָמְרָה עֲלִיסָה בְלִבָּה. רַחֲמֶיהָ נִכְמְרוּ מְאֹד עַל הֲמוֹן הָאֻמְלָלִים שֶׁנָּדוֹנוּ לְמִיתָה.

עַד מְהֵרָה פָגְשׁוּ הַמַּלְכָּה וַעֲלִיסָה בְדַרְכָּם אֲרִיעוֹף מוּטָל בַּחַמָּה וְיָשֵׁן. (אִם לֹא רְאִיתֶם אֲרִיעוֹף – הַבִּיטוּ בַתְּמוּנָה לְמָטָּה)

– קוּם עַצְלָן! – קָרְאָה הַמַּלְכָּה אֶל אֲרִיעוֹף – מַהֵר הָבֵא אֶת הָעַלְמָה אֶל הַצָּבְפָּר⁹⁰ וִיסַפֵּר לָהּ אֶת יְמֵי חַיָּיו. וַאֲנִי אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל הַנִּדּוֹנִים לָמוּת וְאֶרְאֶה מִשְׁפָּטָם.

הָלְכָה לָהּ הַמַּלְכָּה, וַעֲלִיסָה נִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ, עַל יַד אֲרִיעוֹף. מַרְאֵה אֲרִיעוֹף הָיָה נוֹרָא וְאָיֹם אַךְ עֲלִיסָה אָמְרָה בְלִבָּה: מַה לִי אֲרִיעוֹף מַה לִי הַמַּלְכָּה הָאַכְזְרִיָּה, הַסַּכָּנָה אַחַת הִיא.

וַאֲרִיעוֹף יָשַׁב לוֹ, שִׁפְשֵׁף עֵינָיו, הִבִּיט רֶגַע אַחֲרֵי הַמַּלְכָּה הַהוֹלֶכֶת וְהִתְחִיל לְחַיֵּךְ חֶרֶשׁ: – חִי־חִי־חִי, חוּכָה־גְחוּכָה⁹¹! – כְּנֶגֶד מִי זֶה?

– כְּנֶגֶד הַמַּלְכָּה – עָנָה אֲרִיעוֹף וְהִתְמוֹדֵד – עִמְדִי וּרְאִי אִישׁ לֹא יוּמַת, רַק דִּמְיוֹנָהּ הוּא. לְכִי אַחֲרָי!

– שָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם: “לְכִי אַחֲרָי!”, “לְכִי אַחֲרָי!”. מְעוֹלָם לֹא הִתְנַהֲגוּ עִמִּי כָךְ, מֵעוֹלָם! – חָשְׁבָה עֲלִיסָה בְלֶכְתָּהּ אַחֲרֵי אֲרִיעוֹף.

מִקֵּץ רְגָעִים מְעַטִּים רָאוּ מֵרָחוֹק אֶת הַצָּבְפָּר יוֹשֵׁב גַּלְמוּד וְעָצוּב עַל כֵּף קָטֹן. שָׁמְעָה עֲלִיסָה וְהִנֵּה הַצָּבְפָּר נֶאֱנָח בְּמַר נַפְשׁוֹ וּמִתְיַּפֵּחַ.

– עַל מַה הוּא מִצְטָעֵר? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה אֶת אֲרִיעוֹף.

– רַק דִּמְיוֹנוֹ הוּא, כָּל צַעַר לֹא יֵדָע – עָנָה אֲרִיעוֹף.

וְהִנֵּה נִגְּשׁוּ אֶל הַצָּבְפָּר. הַצָּבְפָּר הִבִּיט אֲלֵיהֶם בְּעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת הַמְּלֵאוֹת דְּמָעוֹת וְלֹא דִבֵּר דָּבַר.

– הִנֵּה זאת הָעַלְמָה חָשְׁקָה נַפְשָׁהּ לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי חַיֶּיךָ – אָמַר אֲרִיעוֹף.

– אֲסַפֵּר לָהּ אֶת הַכֹּל – עָנָה הַצָּבְפָּר בְּקוֹל עָמוּם⁹²ׂׂ – שְׁבוּ שְׁנֵיכֶם פֹּה וְהַחֲרִישׁוּ עַד אֲשֶׁר אֲכַלֶּה לְסַפֵּר. שְׁנֵיהֶם יָשְׁבוּ. הָיְתָה דומִיָּה שָׁעָה אֲרֻכָּה.

וַעֲלִיסָה הִרְהֵרָה:

“הָבִין לֹא אוּכַל, אֵיכָכָה יְכַלֶּה, אִם אֵינֶנּוּ מַתְחִיל”.

– מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לָבוּשׁ שִׁרְיוֹן־קַשְׂקַשִּׂים גָּדוֹל. הָהּ, כַּמָּה מְטֻמְטֶמֶת אָתְּ!

– הֲלֹא תֵבוֹשִׁי הֲלֹא תִכָּלְמִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת כָּאֵלֶּה! – הוֹסִיף גַּם אֲרִיעוֹף, וּשְׁנֵיהֶם לָטְשׁוּ עֵינֵיהֶם בִּשְׁתִיקָה אֶל עֲלִיסָה. פַּחַד נָפַל עָלֶיהָ.

– פְּתַח פִּיךָ, סָבָא, – קָרָא אֲרִיעוֹף אֶל הַצָּבְפָּר, – הַיּוֹם קָצָר.

– וּבְכֵן, – הוֹסִיף הַצָּבְפָּר – לָמַדְנוּ בְּבֵית הַסֵּפֶר בְּתַחְתִּית הַיָּם – אַף כִּי לֹא תַאֲמִינִי.

– לֹא אָמַרְתִּי, כִּי אֵינִי מַאֲמִינָה – אָמְרָה עֲלִיסָה.

– אָמַרְתְּ, אָמַרְתְּ! – קָרָא הַצָּבְפָּר.

– לֹא אָמַרְתִּי – אָמְרָה עֲלִיסָה.

– שִׂימִי מַחְסוֹם לְפִיךְ – קָרָא אֲרִיעוֹף. וְהַצָּבְפָּר הוֹסִיף לְסַפֵּר:

… כֻּלָּנוּ חֻנַּכְנוּ חִנּוּךְ טוֹב, יוֹם יוֹם הָלַכְנו אֶל בֵּית הַסֵּפֶר…

– גַּם אֲנִי הָלַכְתִּי אֶל בֵּית הַסֵּפֶר מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ – אָמְרָה עֲלִיסָה – וּמַה לְךָ כִּי תִּתְגָּאֶה.

– וְגַם מְלֶאכֶת יָד לָמַדְתְּ? – שָׁאַל הַצָּבְפָּר בְּגַאֲוָה.

– כֵּן, לָמַדְנוּ: צִיּוּר, תְּפִירָה. גַּם קְרִיאָה…

– גַּם קְרִיעָה? אִם כֵּן אֵפוֹא, תָּפַרְתְּ וְקָרַעַתְּ, תַָּפַרְתְּ וְקָרַעַתְּ?

– גַּם כְּתִיבָה – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה, בְּלִי עֲנוֹת עַל דִּבְרֵי הַצָּבְפָּר.

– גַּם כְּבִיסָה? – קָרָא הַצָּבְפָּר.

– כְּבִיסָה לֹא לָמַדְנוּ – עָנְתָה עֲלִיסָה בְּבוּז.

– הוא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי: בֵּית סִפְרֵנוּ הָיָה טוֹב מִבֵּית סִפְרְכֶם. אוֹתָנוּ לִמְּדוּ גַם כְּרִיעָה וּכְבִיסָה. כָּל הַיּוֹם הָיִינוּ כּוֹרְעִים וְכוֹבְסִים.

– וּמָה עוֹד לְמַדְתֶּם? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה.

– חֶשְׁבּוֹן: חִבּוּר, חִצּוּר, חִלּוּל…

– “חִצּוּר”? מִיָּמַי לֹא שָׁמַעְתִּי מַה זֶה?

– בַּחֲצוֹצְרָה מְחַצְּרִים! – עָנָה הַצָּבְפָּר וְהִבִּיט אֵלֶיהָ בְּגַאֲוָה.

– וּמַה זֶה “חִלּוּל”?

– אֲרִיעוֹף נָשָׂא כַפָּיו לְמַעְלָה בְתִמָּהוֹן וְקָרָא בְקֹצֶר רוּחַ:

– רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בַּחֲצוֹצְרָה אֶפְשָׁר לְחַצֵּר?

– אֶפְשָׁר – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– וּבֶחָלִיל אֶפְשָׁר לְחַלֵּל?… אַךְ טִפְּשָׁה אַתְּ, בֶּאֱמֶת.

עֲלִיסָה הֵבִינָה, כִּי טוֹב לָהּ לְסַבֵּב אֶת פְּנֵי הַשִּׂיחָה וַתִּשְׁאָל:

– וּמָה עוֹד לָמַדְתָּ?

– רֵאשִׁית כֹּל, לָמַדְתִּי תּוֹרַת הַשָּׂפָה: אוֹתָהּ שָׁעָה הָיִינוּ עוֹלִים עַל הַשָּׂפָה מִן הַמַּיִם וְיוֹרְדִים, עוֹלִים וְיוֹרְדִים.

– גַּם דִּקְדּוּק לְמַדְתֶּם?

– דִגְדּוּג? וַדַּאי. צַדְנוּ דָגִים קְטַנִּים.

– וּנְטִיּוֹת? נְטִיַּת שֵׁם עֶצֶם?

– אָז יָדַעְתִּי נְטִיַּת כָּל הָעֲצָמִים: הָרֹאשׁ וְהָרַגְלָיִם. נָטִינוּ, פָּשַׁטְנוּ, קִפַּלְנוּ מַהֵר. עַתָּה זָקַנְתִּי, שָׁכַחְתִּי, וְהוּא, אֲרִיעוֹף, לֹא לָמַד זֹאת מֵעוֹלָם,

– לֹא הָיָה לִי פְנַאי – אָמַר אֲרִיעוֹף – תְּחִלָּה לָמַדְתִּי מִפִּי הַמּוֹרֶה רַב אַבְרוֹמָה בִּן־נוּן⁹³… – אַבְרוֹמָה בִּן־נוּן? – קָרָא הַצָּבְפָּר – שָׁמַעְתִּי. מוֹרֶה טוֹב. הוּא לִמֵּד לְשׁוֹן… לְשׁוֹן…

– לְשׁוֹן־יַם מִצְרַיִם – אָמַר אֲרִיעוֹף, וְהוֹסִיף: …מִפִּיו לָמַדְתִּי וְלֹא הִצְלַחְתִּי בְלִמּוּדַי כְלָל. הוּא אָמַר שֶׁאֵינִי לֹא אֲרִי וְלֹא עוֹף, לֹא צְבִי וְלֹא קוֹף וְאֵינִי מֵבִין דָּבָר.

– וְכַמָּה שִׁעוּרִים בַּיּוֹם לְמַדְתֶּם? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה שׁוּב אֶת הַצָּבְפָּר, כְּדֵי לַעֲבֹר לְעִנְיָן אַחֵר.

– לֹא שִׁעוּרִים, כִּי אִם שִׁיּוּרִים – עָנָה הַצָּבְפָּר – יוֹם רִאשֹון: עֲשָׂרָה שִׁיּוּרִים, יוֹם שֵׁנִי: תִשְׁעָה שִׁיּוּרִים, יוֹם שְׁלִישִׁי: שְׁמֹנָה, וְכֵן עוֹד.

– סֵדֶר מְשֻׁנֶּה! – אָמְרָה עֲלִיסָה.

– הֲלֹא עַל כֵּן קָרְאוּ לָהֶם “שִׁיּוּרִים”: – מַה שֶׁנִּשְׁאַר מִן הַיּוֹם הַקּוֹדֵם – הִשְׁמִיעַ אֲרִיעוֹף.

עֲלִיסָה הִרְהֲרָה בַדָּבָר מְעַט וְאַחַר הוֹסִיפָה:

– וּבְיּוֹם אַחַד עָשָׂר הֱיִיתֶם חָפְשִׁים?

– מִמֵּילָא! – עָנָה צָבְפָּר.

– וּמָה עֲשִׂיתֶם בְּיוֹם שְׁנֵים עָשָׂר? – בִּקְשָׁה עֲלִיסָה לָדָעַת.

– דַּי, דַּי, דַּי! – הִפְסִיק אֲרִיעוֹף בְּתקֶף – סַפֶּר נָא עַל מִשְׂחָקֶיךָ.

פֶּרֶק עֲשִׂירִי

הַצָּבְפָּר נֶאֱנַח אָנָחָה קָשָׁה וַיִּמַח דִּמְעָתוֹ בְכַפוֹ. אַחַר נָשָׂא עֵינָיו אֶל עֲלִיסָה בִרְצוֹנוֹ לְדַבֵּר, אַךְ דִּמְעוֹתָיו שָׂמוּ לוֹ מַחֲנָק.

– מַמָּשׁ, כְּאִלּוּ נִתְקְעָה לוֹ עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ – אָמַר אֲרִיעוֹף בְּצַעַר, וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר עָמַד לִטְפֹּחַ לוֹ עַל גַּבּוֹ.

אַחֲרֵי שֶׁשָּׁבָה רוּחוֹ הִתְחִיל הַצָּבְפָּר לְסַפֵּר בְּקוֹל בּוֹכִים, וְעֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת:

– אֶפְשָׁר, מֵעוֹלָם לֹא יָשַׁבְתְּ עַל קַרְקַע הַיָּם…

– לֹא – אָמְרָה עֲלִיסָה.

וְגַם אֶפְשָׁר, מֵעוֹלָם לֹא הִצִּיגוּ אוֹתָךְ לִפְנֵי הָאָדוֹן אֲסַרְטוֹן?…

– לֹא, מֵעוֹלָם.

– אִם כֵּן אֵפוֹא, מַה תֵּדְעִי וּמָה אוּכַל לְסַפֵּר לָךְ כַּמָּה נִפְלָא “מְחוֹל הַסַּרְטָנִים”.

– בֶּאֱמֶת, אֵינִי יוֹדַעַת – מָה הוּא הַמָּחוֹל הַזֶּה – אָמְרָה עֲלִיסָה.

– פָּשׁוּט – אָמַר אֲרִיעוֹף – רֵאשִׁית כֹּל, יֵשׁ לַעֲמֹד בְּשׁוּרָה עַל שְׂפַת הַיָּם…

– בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת – הִפְסִיק הַצָּבְפָּר – צַבִּים, סַלְחָבוֹת⁹⁴, אִלְתִּיּוֹת⁹⁵, וְעֹוד; אַחַר מְפַנִים אֶת הַמֵּדוּסוֹת⁹⁶… – כַּמּוּבָן לֹא עַל רֶגֶל אַחַת יֵעָשֶׂה הַכֹּל – הוֹסִיף אֲרִיעוֹף.

– וְאָז אַתֶּם צוֹעֲדִים שְׁנֵי צְעָדִים לְפָנִים – הִמְשִׁיךְ הַצָּבְפָּר.

– שְׁלוּבֵי יָד עִם הַסַּרְטָנִים – קָרָא אֲרִיעוֹף.

– כַּמּוּבָן – אָמַר הַצָּבְפָּר.

– צוֹעֲדִים שְׁנֵי צְעָדִים לְפָנִים, מִשְׁתַּחֲוִים, עוֹשִׂים חֲלִיפִים בַּסַּרְטָנִים בְּנֵי זוּגְכֶם – הוֹסִיף אֲרִיעוֹף.

– אַחַר אַתֶּם זוֹרְקִים… – הִתְחִיל הַצָּבְפָּר –

– אֶת הַסַּרְטָנִים! צָעַק אֲרִיעוֹף וְקָפַץ קְפִיצָה לְמָעְלָה.

– הַרְחֵק עַל פְּנֵי הַיָּם כְּכֹל הָאֶפְשָׁר – אָמַר הַצָּבְפָּר.

– וְאַתֶּם שׂוֹחִים אַחֲרֵיהֶם! – צָרַח אֲרִיעוֹף.

– וּמִצְטַנְּפִים וּמִתְכַּדְּרִים⁹⁷ בַּיָּם! – צָעַק הַצָּבְפָּר וַיִּקְפֹּץ בְּכֹל כֹּחוֹ. – וְשׁוּב עוֹשִׂים חֲלִיפִים בַּסַּרְטָנִים – נָהַם אֲרִיעוֹף.

– וְאַחַר, אֶל הַחוֹף שֵׁנִית וּבְכֵן תַּמָּה סִדְרָה רִאשׁוֹנָה – אָמַר הַצָּבְפָּר וְקוֹלוֹ שָׁפַל פִּתְאֹם. וּשְׁנֵיהֶם, גַּם אֲרִיעוֹף וְגַם הַצָּבְפָּר, שֶׁכִּרְכְּרוּ כָל הָעֵת כִּמְשֻׁגָּעִים, לָבְשׁוּ פִתְאֹם קַדְרוּת⁹⁸ וַיֵּשְׁבוּ מַחֲרִישִׁים, מִסְתַּכְּלִים בִּפְנֵי עֲלִיסָה.

– וַדַּאי מָחוֹל נֶחְמָד הוּא עַד לִמְאֹד – אָמְרָה עֲלִיסָה בְשָׂפָה רָפָה, כִּמְפַקְפָּקֶת.

– רְצוֹנֵךְ לִרְאוֹתוֹ? – שָׁאַל הַצָּבְפָּר.

– בְּכָל מְאֹדִי! – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– הָבָה, נְרַקֵּד נָא סִדְרָה רִאשׁוֹנָה! – אָמַר הַצָּבְפָּר אֶל אֲרִיעוֹף. אֶפְשָׁר גַּם בְּלִי סַרְטָנִים. מִי יְזַמֵּר?

– זַמֵּר אָתָּה – הֵשִׁיב אֲרִיעוֹף – אֲנִי שָׁכַחְתִּי אֶת הַמִּלִּים.

מִיָּד הִתְחִילוּ שְׁנֵיהֶם לְרַקֵּד מִסָּבִיב לַעֲלִיסָה, וְהֵם מְכַרְכְּרִים וְרוֹקְעִים בְּכַפּוֹתֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת לְפִי קֶצֶב הַשִּׁיר וְדוֹרְכִים פַּעַם פַּעַם עַל רַגְלֶיהָ, וְהַצָּב שָׁר תּוֹךְ כְּדֵי כָךְ לְאַט וּבְקוֹל נוּגֶה:

מְחוֹל הַסַּרְטָנִים וְהַדָּגִים

"לַמָּחוֹל, לַמָּחוֹל!

מַה תִּזְחַל כֹּה זָחֹל!"

– אַבְרוֹמָה⁹⁹ לַשַּׁבְּלוּל¹⁰⁰ קָרָאָה – עַד מָתַי נְאַחֵר –

וַחֲזִיר־יָם (דָּבָר אַחֵר!) מְכַרְכֵּר עַל זְנָבִי זֶה שָׁעָה.

הֵן יָצְאוּ לִמְחוֹלָם,

מִקְּטַנָּם עַד גְּדוֹלָם,

אִלְתִּיוֹת, סַרְטָנִים, קִרְפָּדִים¹⁰¹. קַשְׂקַשִׂים, שִׁרְיוֹנִים,

מַה נָאִים גַּם שׁוֹנִים,

יָחוּלוּ יְרַקְּדוּ שָׁם צְמָדִים.

בּוֹא אֵפוֹא, שַׁבְּלוּלִי,

חִישׁ מַהֵר לְמוּלִי,

תְּנָה יָדְךָ לִי, יָמִין אֶל שׂמֹאל –

וְצָלֹל בְּלִי חָרֹד

וְעָלֹה וְיָרֹד

נָחוּגָה¹⁰² עִם גַּלִים בִּמְחוֹל!

לֹא תֹאבֶה,

אֱמָר־נָא לֹא, תֹאבֶה,

לֹא תֹאבֶה, אֱמָר־נָא, בִּמְחוֹל?

הֵן תֹּאבֶה,

אֱמָר, הֲלֹא תֹאבֶד,

הֵן תֹּאבֶה, אֱמָר נָא, בִּמְחוֹל!

– רְאֵה חַיִּים לְאִטְּךָ,

בְּהַשְׁקֵט וּבִטְחָה –

כֵּן פָּתַח הַשַּׁבְּלוּל וְעָנָה –

הָהּ, הוֹקֵר רַגְלַיִם¹⁰³,

לֹא כָל שֶׁכֵּן, – מִמַּיִם!

סְתַּם דֶּרֶךְ בְּחֶזְקַת סַכָּנָה.

עַל חוֹפִי עִם טִיטִי

אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי,

אַט אֶסְפֹּר לִי פְּנִינֵי הַחוֹל,

חֵן חֵן לָךְ, אַבְרוֹמָה,

לֹא אֵרֵד תְּהוֹמָה,

אֵין נַפְשִׁי, אֵין נַפְשִׁי לִמְחוֹל.

צָלֹל וְאָבֹד!…

קָטֹנְתִּי מִכָּבוֹד!

רַב תּוֹדוֹת, יָפָתִי, עַל כֹּל,

לֹא אַרְחִיב צְעָדַי,

בִּלְעָדַי, בִּלְעָדַי!

לֹא אֹבֶה, לֹא אֵצֵא בִּמְחוֹל.

לֹא אֹבֶה,

לֹא אוּכַל, לֹא אֹבֶד,

לֹא אוּכַל, לֹא אֵצֵא בִּמְחוֹל!

לֹא אוּכַל,

לֹא אֹבֶה, לֹא אוּכַל,

לֹא אֹבֶה, לֹא אֵצֵא בִּמְחוֹל!

– מַשְׁמַע – שׁוּב כָּכָה

אַבְרוֹמָה פָּתָחָה –

אָהַבְתָּ הַחוֹף מִן־הַסְתָּם?

אַךְ הַפְלֵג נָחֵלָּה,

חוֹף שֵׁנִי מִמֵּילָא

יַגִּיעַ מִמֶּרְחַק הַתְּכוֹל;

לֹא תֹאבֶה,

אֱמָר נָא, לֹא תֹאבֶה,

לֹא תֹאבֶה,

אֱמָר נָא, בִּמְחוֹל?

נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ, בְּחִירִי,

כֹּה יִשְׂגֶּא סְנַפִּירִי:

יֵשׁ עוֹד חוֹף בִּמְדִינַת הַיָּם!

בּוֹא יַחַד כְּאַחַד,

שַׁבְּלוּלִי, אַל־פַּחַד,

הַיָּמָה, הַיָּמָה, לַמְּחוֹל!

הֵן תֹּאבֶה,

אֱמָר, הֲלֹא תֹאבֶה,

הֵן תֹּאבֶה,

אֱמָר נָא, בִּמְחוֹל!

נחוגה עם גלים במחול

– חֵן חֵן, מָחוֹל נָאֶה הוּא מְאֹד – אָמְרָה עֲלִיסָה, וּבְלִבָּהּ שָׂמְחָה כִּי תַם הַמַּחֲזֶה – וּמָה יָפֶה שִׁיר הָאַבְרוֹמָה.

– אַגַּב, אַבְרוֹמָה זוֹ רָאִית אוֹתָהּ מִיָּמַיִךְ? – שָׁאַל הַצָּבְפָּר.

– אֶצְלֵנוּ לַאֲרֻחַת הַצָּהֳ… – הִתְחִילָה עֲלִיסָה, אַך פִּתְאֹם, כְּאִלּוּ זָכְרָה דָבָר, הִשְׂכִּילָה לְשׁוֹנָהּ¹⁰⁴ וְאָמְרָה: – כְּלוֹמַר, רְאִיתִיהָ בִשְׁעַת אֲרֻחַת הַצָּהֳרָיִם. – אָהּ, אִם יַחַד אֲכַלְתֶּן אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם, וַדַּאי אַתְּ מַכִּירָה אוֹתָהּ הֵיטֵב – אָמֶר הַצָּבְפָּר.

– כָּךְ אֲנִי מְשַׁעֶרֶת… עָנְתָה עֲלִיסָה מִתּוֹךְ הַרְהוֹרִים. – אַבְרוֹמָה זוֹ זְנָבָהּ נָתוּן בְּפִיהָ, וּפְתוֹתֵי לֶפֶת דְּבֵקִים בָּהּ סָבִיב סָבִיב.

– פְּתוֹתֵי לֶפֶת? – אָמַר הַצָּבְפָּר – מַה עִנְיַן פְּתוֹתִים לְכָאן? לוּ הָיוּ – גָּרְפוּ אוֹתָם הַמָּיִם¹⁰⁵ׂ. וַאֶׁשר אָמַרְתְּ כִּי זְנָבָהּ בְּפִיהָ – אֱמֶת. לָמָּה? מִשּׁוּם… (הַצָּב גִּהֵק וּפִהֵק וְעָצַם עֵינָיו) בָּאֵר נָא לָהּ, מִשּׁוּם מַה זְנָבָהּ בְּפִיהָ, וְכַדּוֹמֶה, בִּכְלָל – אָמַר הַצָּבְפָּר אֶל אֲרִיעוֹף.

– מִשּׁוּם מָה? מִשּׁוּם כָּךְ! – אָמַר אֲרִיעוֹף: יָצְאָה אַבְרוֹמָה לְרַקֵּד עִם סַרְטָנִים, וְהִנֵּה זָרְקוּ אוֹתָהּ הַסַּרְטָנִים הַמַּיְמָה, הַרְחֵק הַרְחֵק, וְהִנֵּה נָפְלָה כְקֶשֶׁת עֲגֻלָּה, וְהִנֵּה נֶאֱחַז זְנָבָהּ בְּפִיהָ, וְהִנֵּה עַתָּה לֹא תוּכַל לְהוֹצִיאוֹ, וְזֶה הַכֹּל!

– עֲלִיסָה הִבִּיעָה תוֹדָתָה וְאָמָרָה:

– אָכֵן סִפּוּר יָפֶה הוּא. מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי סִפּוּרִים נָאִים כָּאֵלֶּה עַל אַבְרוֹמָה.

– רְצוֹנֵךְ – אָמַר אֲרִיעוֹף – יֵשׁ בְּיָדִי לְסַפֵּר לָךְ עָלֶיהָ עוֹד הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה דְבָרִים. יוֹדַעַת אַתְּ, לְמָשָׁל, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אַבְרוֹמָה?

– שְׁאֵלָה זוֹ לֹא עָלְתָה מֵעוֹלָם עַל דַּעְתִּי – עָנְתָה עֲלִיסָה – לָמָּה?

– שֶּכֵּן הִיא מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה לִבְנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב

– וְשַׁבּוּטָה כְלוּם אֵינָהּ מֻתֶּרֶת?

– מֻתֶּרֶת וּמֻתֶּרֶת! עַל כֵּן נִקְרָא שְׁמָהּ שַׁבּוּטָה¹⁰⁶, שֶׁבָּהּ מְכַבְּדִים אֶת הַשַּׁבָּת. – וַאֲנִי אוֹהֶבֶת פּוֹטִיתָא¹⁰⁷! – אָמְרָה עֲלִיסָה. – לֹא לְחִנָּם! – עָנָה אֲרִיעוֹף – לָמָּה שְׁמָהּ פּוֹטִיתָא? שֶׁהִיא מְפַטְפֶּטֶת הַרְבֵּה.

– כְּלוּם דָּגִים יְכֹלִים לְדַבֵּר? שָׁאֲלָה עֲלִיסָה שׁוּב.

– וַדַּאי! – עָנָה אֲרִיעוֹף – לָכֵן נִקְרְאוּ הַדָּגִים בַּעֲלֵי קַשְׂקַשִּׂים, שֶׁהֵם מְקַשְׁקְשִׂים בִּלְשׁוֹנָם, וְתָמִיד שְׁאֵלוֹת בְּפִיהֶם.

– עֲלִיסָה אָמְרָה לִשְׁאֹל עוֹד דָּבָר, אַךְ אֲרִיעוֹף הִפְסִיק פִּתְאם וְאָמָר:

– סַפְּרִי נָא מְעַט מִקּוֹרוֹת חַיָּיִךְ.

– אֲנִי יְכֹלָה לְסַפֵּר לְךָ רַק מַה שֶׁקָּרַנִי הַיּוֹם – אָמְרָה עֲלִיסָה – וְכָל מַה שֶׁקָּרַנִי אֶתְמוֹל לֹא אוּכַל לְסַפֵּר: אֶתְמוֹל הָיִיתִי אַחֶרֶת.

– בָּאֲרִי אֶת דְּבָרָיִךְ! – קָרָא הַצָּבְפָּר.

– לֹא, לֹא! – עָנָה אֲרִיעוֹף – בָּרִאשׁוֹנָה תְּסַפֵּר. הַבֵּאוּרִים גּוֹזְלִים תָּמִיד הַרְבֵּה זְמָן.

מִיָּד פָּתְחָה עֲלִיסָה וְסִפְּרָה כָל מַה שֶׁקָּרָה אוֹתָהּ מִיּוֹם שֶׁפָּגְעָה בַּשָּׁפָן הַצָּחוֹר. מִתְּחִלָּה פָחַדָה קְצָת: שְׁתֵּי הַבְּרִיּוֹת הַאֲיֻמּוֹת קָרְבוּ אֵלֶיהָ הָלֹךְ וְקָרב, וּפִיהֶם פָּעוּר וְעֵינֵיהֶם לְטוּשׁוֹת, רַעַד עָבַר בְּכָל גּוּפָהּ; אַךְ מְעַט מְעַט נִמְלָא לִבָּהּ אֹמֶץ. הַצָּבְפָּר וַאֲרִיעוֹף יָשְׁבוּ מַחֲרִישִׁים כָּל הָעֵת, לֹא נָעוּ וְלֹא זָעוּ, וְרַק כְּשֶׁהִגִּיעָה עֲלִיסָה עַד הַסִּפּוּר עַל דְּבַר הַגָּזָם, וַאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתָה הַגָּזָם לִקְרֹא עַל פֶּה אֶת הַשִּׁיר “אֶחָד מִי יוֹדֵעַ”, וַאֲשֶׁר נִתְחַלְּפוּ כָל הַדְּבָרִים בְּפִיהָ, וְהַגָּזָם לָעַג לָהּ, רַק אָז נָשַׁם הַצָּבְפָּר בְּקוֹל שְׁרַקָה וְקָרָא:

– מַה נִפְלָא הַדָּבָר!

– מַמָּשׁ, הַפְלֵא וָפֶלֶא! – הוֹסִיף גַּם אֲרִיעוֹף.

– מֶה חָפַצְתִּי שֶׁתִּקְרְאִי גַם לָנוּ דָבָר בְּעַל פֶּה! אֱמֹר נָא לָהּ וְתִקְרָא – אָמַר הַצָּבְפָּר בְּנָשְׂאוֹ עֵינָיו אֶל אֲרִיעוֹף, כְּאִלּוּ דִמָּה שֶׁאֲרִיעוֹף שַׁלִּיט עַל עֲלִיסָה וְיָכֹל לְצַוּוֹת אוֹתָה כִּרְצוֹנוֹ.

– קוּמִי וְקִרְאִי בְעַל פֶּה אֶת הַשִּׁיר: “הַחַמָּה מֵרֹאשׁ הָאִילָנוֹת נִסְתַּלְּקָה” – אָמַר אֲרִיעוֹף.

“כַּמָּה אוֹהֲבִים הֲלָלוּ לְצַוּוֹת וְלָתֵת פְּקֻדּוֹת לִקְרֹא בְעַל פֶּה! מַמָּשׁ, כְּמוֹ בְּבֵית הַסֵּפֶר!” אָמְרָה עֲלִיסָה אֶל נַפְשָׁהּ.

אַף עַל פִּי כֵן קָמָה וְהִתְחִילָה לִקְרֹא בְעַל פֶּה. וְיַעַן כִּי דַּעְתָּהּ הָיְתָה נְתוּנָה כֻלָּהּ לִ“מְחוֹל הַדָּגִים”, לֹא הִבְחִינָה בַדְּבָרִים כְּלָל, וּמִפִּיהָ יָצְאוּ מִלִּים מְשֻׁנּוֹת:

הַחֶמְאָה מֵראשׁ הָאָקוּנוֹס¹⁰⁸ נִסְתַּלְּקָה. בּוֹאוּ, לַדָּגָה קְצָת חֶמְאָה נְחַלְּקָה!

הִנֵּה הִיא רוֹעֶדֶת הַיְבֵשָׁה, הַקְּרוּחָה¹⁰⁹ׂ: "הוֹ, מִי יֹאכְלֵנִי, וַאֲנִי דָגָה חֲרוּכָה¹¹⁰! "קְצָת חֶמְאָה נָא שִׂימוּ! בַּיַּבֶּשֶׁת מַה כֹּחִי!

"הִכָּה הַפִּלְפֵּל וְהָמַם אֶת מֹחִי.

"הִפְכוּנִי נָא! פְּדוּנִי מִשְּׂרֵפָה פִּתְאוֹמִית

"בָּאֵשׁ וּבַפִּלְפֵּל וּבַמֶּלַח הַסְּדוֹמִית…

"כָּל גּוּפִי כַּחֶרֶשׂ, וְרֹאשִׁי – לֹא אֲלֵיכֶם!

“יְהוּדִים, רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים, אַיֵּכֶם!”

– זְכוּרְנִי, לֹא כָךְ נֶאֱמַר שִׁיר זֶה בְיַלְדוּתִי – אָמַר אֲרִיעוֹף.

– וַאֲנִי לֹא שָׁמַעְתִי כָזֹאת מִיָּמַי, בִּכְלָל – הוֹסִיף הַצָּבְפָּר – לְפִי דַעְתִּי, אַךְ פִּטְפּוּט רֵיק הוּא, הֲבֵל הֲבָלִים.

עֲלִיסָה הֶחֱרִישָׁה. צַעַר תָּקַף אֶת לִבָּהּ. הִיא כָבְשָׁה פָנֶיה בְיָדֶיהָ וְשָׁאֲלָה אֶת נַפְשָׁהּ, מָתַי, הוֹ, מָתַי תָּשׁוּב וְתִהְיֶה כְשֶׁהָיְתָה, וְתִחְיֶה כְדֶרֶךְ כָּל הָאָדָם.

– אֵינִי מֵבִין דָּבָר, בָּאֵרִי! – קָרָא שׁוּב הַצָּבְפָּר.

– אֵינִי יוֹדַעַת כְּלוּם! – עָנְתָה עֲלִיסָה. רַעְיוֹנוֹתֶיהַ נִתְבַּלְבְּלוּ עַד תֻּמָּם, וְהִיא בִקְשָׁה לְסַבֵּב אֶת פְּנֵי הַשִּׂיחָה¹¹¹. – הִיא לֹא תֵדַע לְבָאֵר – עָנָה אֲרִיעוֹף – מוּטָב שֶׁתִּקְרָא עוֹד.

– קִרְאִי אֶת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשִּׁיר! – קָרָא אֲרִיעוֹף – הַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה מַתְחִילָה כָךְ: “קִבַּלְנוּ פְנֵי שַׁבָּת…”

יָדֹעַ יָדְעָה עֲלִיסָה, שֶׁגַּם הַפַּעַם תֵּצֶאנָה מִפִיהָ מִלִּים אֲחֵרוֹת, מְסֹרָסוֹת, אַךְ הִיא לֹא מָצְאָה לִבָּהּ לַמְרוֹת¹¹² אֶת פִּי אֲרִיעוֹף, וּבקוֹל רוֹעֵד פָּתָחָה:

טִיַּלְנוּ בַּשַּׁבָּת וַנֵּרֶא חֲסִידָה

מְסִבָּה עִם שׁוּעָל לִסְעֻדַּת פַּשְׁטִידָא.

לָחַךְ הַשּׁוּעָל הַכֹּל בְּבַת אַחַת

וְהִשְׁאִיר לִשְׁכֶנְתּוֹ רַק כַּף וְצַלַּחַת.

וְאַחַר, כּה דִבֵּר בְּפָנִים מַסְבִּירוֹת¹¹³:

"יְהִי, בִּתִּי, כֹּה חַסְדֵּךְ… תְּנִי סִדּוּר לִזְמִירוֹת,

הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי… הֵן שִׁבְעִים כְּבָר תְּמִימוֹת…

אֵין כֹּחִי עַל פֶּה עוֹד… אוֹתָיוֹת מַחְכִּימוֹת.

וּשְׂאִי נָא הַקְּעָרוֹת לַמִּטְבָּח וְנַקִּין…

אֶ… אַגַּב, לַבָּשָׂר, אַל תִּשְׁכְּחִי, סַכִּין!

הָלְכָה הַחֲסִידָה וְשָׁבָה מִיָּד,

חָטַף הַשּׁוּעָל הַסַּכִּין – וּשְׁחָט!

לֹא הָיוּ רְגָעִים וְתַם כָּל הֶחָזוֹן¹¹⁴:

הַשּׁוּעָל מְסַלְסֵל¹¹⁵ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן.

וְעַתָּה מִי יָבִין הַחִידָה וּפָתָר:

בְּשַׂר מִי זֶה הַשּׁוּעָל בְּסַכִּין זוֹ בָתָר¹¹⁶ׂ?

– מִלִּים מְשֻׁנּוֹת! אֵינִי מְבִינָה כְלוּם – הִפְסִיק הַצָּבְפָּר. – וְכִי נָבִיא אֲנִי, כִּי אֵדַע, בְּשַׂר מִי בָתָר הַשּׁוּעָל?

– רַב לָנוּ שִׁירִים! – אָמַר אֲרִיעוֹף לְשִׂמְחָתָהּ שֶׁל עֲלִיסָה. – רְצוֹנֵך, יְזַמֵּר לָך עַתָּה הַצָּבְפָּר מִזְּמִירוֹתָיו.

– אָנָּא, צָבְפָּר נֶחְמָד, זַמֵּר נָא, זַמֵּר, בְּבַקָּשָׁה! – פָּצְרָה עֲלִיסָה.

הַצָּבְפָּר נֶאֱנַח, פָּתַח פִּיו לְזַמֵּר, וְהִנֵּה נִשְׁמַע פִּתְאֹם מֵרָחוֹק קוֹל קוֹרֵא:

– הֵחֵל הַמִּשְׁפָּט!

– מַהֵר! – נָהַם אֲרִיעוֹף וּבְתָפְשׂוֹ בְיַד עֲלִיסָה מִהֵר לָרוּץ אֶל עֵבֶר הַקּוֹל.

– אֶת מִי יִשְׁפּׂטוּ? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה בְרוּחַ נִפְעָמָה, אַךְ אֲרִיעוֹף לֹא עָנָה דָּבָר וַיּוֹסֶף לָרוּץ וְלִקְרֹא: “מַהֵר, מַהֵר!”

פֶּרֶק אַחַד עָשָׂר: מִי בָּא וְהוֹלִיךְ אֶת הַלְּבִיבוֹת?

אֲרִיעוֹף וַעֲלִיסָה בָאוּ וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה יוֹשְׁבִים לְכִסְאוֹת וְהָמוֹן גָּדוֹל וָרָב עוֹמֵד עֲלֵיהֶם סְבִיבוֹתָם: הַחַיָּה לְמִינָהּ וְהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וְגַם כָּל אֲגֻדַּת הַקְּלָפִים. רִאשׁוֹן לַכֹּל עָמַד עַבְדּוֹן הָאַדְמוֹנִי, וְהוּא אָסוּר בִּנְחֻשְׁתַּיִם וּשְׁנֵי חַיָּלִים שׁוֹמְרִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשּׂמֹאלוֹ. שָׁפָן בֶּן צֹחַר עָמַד עַל יַד הַמֶּלֶךְ, בִּימִינוֹ חֲצוֹצְרָה, וּבִשְׂמֹאלוֹ מְגִלַּת קְלָף¹¹⁷.

בְּאֶמְצַע הָאוּלָם עָמַד שֻׁלְחָן וְעָלָיו קְעָרָה מְלֵאָה לְבִיבוֹת. הַלְּבִיבוֹת הָיוּ נֶחְמָדוֹת לְמַרְאֶה וְתַאֲוָה לָעֵינָיִם. הִבִּיטָה בָהֶן עֲלִיסָה וְרָעָב גָדוֹל תָּקַף אוֹתָהּ.

“מִי יִתֵּן וְיִגָּמֵר הַמִּשְׁפָּט בִּמְהֵרָה בְקָרוֹב וְתוֹר הַמָּנוֹת¹¹⁸ יַגִּיעַ”, הִרְהֲרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ. אַךְ תִּקְוָתָהּ הָיְתָה רְחוֹקָה, וּמֵאֵין בְּרֵרָה, נָשְׂאָה עֵינֶיהָ לִצְדָדִין, לִרְאוֹת כֹּל אֲשֶׁר מִסָּבִיב.

מִיָּמֶיהָ לֹא עָמְדָה עֲלִיסָה בְּבֵית־מִשְׁפָּט, וְלֹא רָאֲתָה אֶת עִנְיָנוֹ, רַק מִתּוֹךְ הַסְּפָרִים יָדְעָה עָלָיו קְצָת, וְעַתָּה מָצְאָה קוֹרַת רוּחַ בִּרְאוֹתָהּ שֶׁיּוֹדַעַת הִיא אֶת הַיּוֹשְׁבִים לַשֻּׁלְחָן אִישׁ לְתַפְקִידוֹ וְאִישׁ לְמִשְׂרָתוֹ.

“הַהוּא – הַשּׁוֹפֵט הוּא” – דִּבְּרָה עֲלִיסָה לְנַפְשָׁהּ: – בְּתִלְבָּשְׁתּוֹ נִכָּר.

אַגַּב, שׁוֹפֵט זֶה הָיָה הַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, וְכֶתֶר הַמַּלְכוּת הָיָה נָתוּן בְּרֹאשׁוֹ.

עַל סַפְסָל לְיַד עֲלִיסָה יָשְׁבָה עֲדַת צִפֳּרִים וַחֲבוּרַת חַיּוֹת דַּקּוֹת.

“שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְרִיּוֹת הֲלָלוּ (הִיא אָמְרָה ‘בְרִיּוֹת’, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בֵינֵיהֶן גַּם צִפֳּרִים גַּם חַיּוֹת) הֵם, וַדַּאי, הַדַּיָּנִים הַ’מֻּמְחָאִים',” הֶחְלִיטָה עֲלִיסָה, וְחָזְרָה עַל מִלָּה זוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים בְּרֶגֶשׁ גַּאֲוָה. וְּבְצֶדֶק! הֵן לֹא רַבּוֹת כָּמוֹהָ יְלָדוֹת קְטַנוֹת הַיּוֹדְעוֹת הַרְבֵּה כָּל כָּךְ בְעִנְיְנֵי מִשְׁפָּט.

אַף עַל פִּי כֵן טָעֲתָה עֲלִיסָה וְאָמְרָה “מֻמְחָאִים” תַּחַת מֻמְחִים.

שְׁנֵים עֶשְׂרֵה הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים יָשְׁבוּ וְכָתְבוּ בְכֹבֶד רֹאשׁ עַל לוּחוֹת שֶׁל צִפְחָה¹¹⁹. – מָה הֵם עוֹשִׂים? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה אֶת אֲרִיעוֹף בְּלַחַשׁ – הֵן הַמִּשְׁפָּט טֶרֶם יָחֵל, וּמָה יֵשׁ לָהֶם לִכְתֹּב?

– הֵם רוֹשְׁמִים שְׁמוֹתֵיהֶם לְזִכָּרוֹן – עָנָה אֲרִיעוֹף בְּלַחַשׁ גַּם הוּא – יְרֵאִים הֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ אוֹתָם עַד סוֹף הַמִּשְׁפָּט.

– אַךְ אֵלֶּה טִפְּשִׁים! – קָרְאָה עֲלִיסָה בְקוֹל רָם. בְּכַעֲסָהּ אָמְרָה לְהוֹסִיף עוֹד דָּבָר, אַךְ הִנֵּה נִשְׁמַע קוֹל שָׁפָן בֶּן צֹחַר מַכְרִיז וּמוֹדִיעַ: שְׁתִיקָה, רַבּוֹתָי! וְהַמֶּלֶךְ הִרְכִּיב מִשְׁקָפָיו עַל חָטְמוֹ וְהִתְבּוֹנֵן לְכָל עֵבֶר לִרְאוֹת, מִי הוּא הַמְדַבֵּר.

עֲלִיסָה שֶׁעָמְדָה מֵאַחֲרֵי הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים רָאֲתָה, וְהִנֵּה כֻלָּם כּוֹתְבִים עַל הַלּוּחוֹת: “אַךְ אֵלֶּה טִפְּשִׁים!” וְאֶחָד מֵהֶם, שֶׁיָּשַׁב בִּקְצֵה הַסַּפְסָל, לֹא יָדַע אֵיךְ כּוֹתְבִים “טִפְּשִׁים”, – בְּ“ט” אוֹ בְּ“תּ”, וְשָׁאַל בְּלַחַשׁ אֶת שְׁכֵנוֹ, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה הָיָה מְמַצְמֵץ עֵינָיו בְּפָחַד.

“אָח, מַה יָפִים, מַה נֶחְמָדִים יִהְיוּ פְנֵי הַלּוּחוֹת הָאֵלֶּה כְּתֹם הַמִּשְׁפָּט, תַּאֲוָה לָעֵינָיִם!” אָמְרָה עֲלִיסָה אֶל נַפְשָׁהּ בְּלָעַג.

וְאֶחָד מִן הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים חָרַק הָעֵט בְּיָדוֹ. הַדָּבָר הִרְגִּיז אֶת עֲלִיסָה מְאֹד. הִיא שָׁלְחָה יָדָהּ מֵאַחֲרָיו וְחָטְפָה מִיָּדוֹ אֶת הָעֵט. עֲלִיסָה עָשְׂתָה אֶת מַעֲשֶׂהָ בִמְהִירוּת רַבָּה. הַדַּיָּן נִתְבַּלְבֵּל וְלֹא יָכֹל לְהָבִין, אָנָה בָא עֵטוֹ. (דַּיָּן זֶה – לוֹט בֶּן־לְטָאָה הָיָה. הוּא הוּא לוֹט בֶּן־לְטָאָה אֲשֶׁר יְדַעְנוּהוּ זֶה מִכְּבָר). הַרְבֵּה טָרַח לוֹט, בִּקֵּשׁ, חִפֵּשׂ, – יָגַע וְלֹא מָצָא. מִקֵּץ זְמָן מְעַט שָׁב אֶל מְקוֹמוֹ, יָשָׁב וְכָתַב עַל הַלּוּחַ בָּאֶצְבַּע. לַשָּׁוְא כָּתַב: עַל הַלּוּחַ לֹא נִשְׁאַר אַף סִמָּן כָּל שֶׁהוּא.

– הַמַּזְכִּיר, קְרָא אֶת כְּתָב הָאַשְׁמָה¹²⁰! – פָּקַד הַמֶּלֶךְ. שָׁפָן בֶּן צֹחַר הֵרִיעַ בַּחֲצוֹצְרָה שָׁלֹש, אַחַר פָּרַשׂ אֶת הַמְּגִלָּה וַיִּקְרָא מֵעָלֶיהָ כַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

"הַמַּלְכָּה לַמִּשְׁתֶּה, קְרוּאֶיהָ הִזְמִינָה,

וַתְּלַבֵּב לָאוֹרְחִים לְבִיבוֹת בִּגְבִינָה.

וַיָּבֹא אַדְמוֹנִי, חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ, כְּהֵלֶךְ,

וַיֹּאכַל וַיִּשְׂבַּע וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ

וַיִּבֶז בְּלְבּו לְכָל הָאֲדוֹנִים

וַיּוֹתֶר לִבְרָכָה כּוֹס “מַיִם אַחֲרוֹנִים”.

– חִרְצוּ מִשְׁפָּטוֹ – אָמַר הַמֶּלֶךְ בִּפְנוֹתוֹ אֶל הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים.

– אַל נָא, אַל נָא! – שִׁסַּע שָׁפָן פִּתְאֹם – עוֹד טֶרֶם נַעֲשָׂה הַכֹּל כַּדָּת.

– וּבְכֵן, יָבֹא הָעֵד הָרִאשׁוֹן – אָמַר הַמֶּלֶךְ.

שָׁפָן בֶּן צֹחַר הֵרִיעַ בַּחֲצוֹצְרָה וַיִּקְרָא:

– “הָעֵד הָרִאשׁוֹן!” –

בָּא הָעֵד הָרִאשׁוֹן, וְהִנֵּה כוֹבְעָנִי הוּא. בִּימִינוֹ סֵפֶל תֵּה וּבִשְׂמֹאלוֹ פַת לָחֶם. נִכְנַס פָּתַח בְּשִׂפְתֵי תַחֲנוּנִים וְאָמָר:

– אֲבַקְשָׁה סְלִיחָה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי הֵבֵאתִי זֹאת הֵנָּה. הִנֵּה נִקְרֵאתִי לָבוֹא, וַאֲנִי טֶרֶם כִּלִּיתִי לִשְׁתּוֹת תֵּה.

– הָיָה לְךָ לִשְׁתּוֹת קֹדֶם. מָתַי יָשַׁבְתָּ לִשְׁתּוֹת?

כּוֹבְעָנִי הֵעִיף עַיִן בְּאַרְנָב בֶּן־נִיסָן, שֶׁנִּכְנַס גַּם הוּא אֶל הָאוּלָם, הוּא וּמַרְמִיטָה עִמּוֹ, שְׁלובֵי זְרוֹעַ, וְאָמָר: – בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לְנִיסָן, כִּמְדֻמֶּנִי.

– לֹא, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר – אָמַר אַרְנָב.

– בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר – הִסְכִּימָה עִמּוֹ גַם מַרְמִיטָה מִתּוֹךְ שֵׁנָה.

– כְּתֹבוּ – אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל הַדַּיָּנִים. בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כָתְבוּ הַדַּיָּנִים אֶת כָּל שָׁלֹש הַתְּשׁוּבוֹת עַל הַלּוּחַ, הָאַחַת תַּחַת הָאַחַת, עָשׂוּ פְעֻלַּת הַחִבּוּר וַיִּמָּצֵא בְסַךְ הַכֹּל: 44 אֲגוֹרוֹת.

– הָסֵר כּוֹבָעֶךָ! אָמַר הַמֶּלֶךְ לְכוֹבְעָנִי.

– לֹא שֶׁלִּי הוּא – עָנָה כּוֹבְעָנִי.

– אַהּה־הַּ, גָּנוּב הוּא! – קָרָא הַמֶּלֶךְ.

הַדַּיָּנִים כָּתְבוּ אֶת הַדָּבָר עַל הַלּוּחַ.

– כּוֹבָעִים בְּיָדִי לִמְכִירָה – הוֹסִיף כּוֹבְעָנִי לְשֵׁם בֵּאוּר – שֶׁלִּי אֵין לִי כְלָל. אָנֹכִי – כּוֹבְעָנִי.

הַמַּלְכָּה שָׂמָה מִשְׁקָפֶיהָ עַל חָטְמָהּ וְזָקְפָה עֵינֶיהָ בְּכוֹבְעָנִי. פְּנֵי כּוֹבְעָנִי חָוְרוּ; הוּא הֵחֵל לְפַסֵּחַ¹²¹ עַל רַגְלָיו הֵנָּה וָהֵנָּה. – דַּבֵּר דְּבָרֶיךָ – אָמַר הַמֶּלֶךְ – וְאַל תָּנוּעַ כְּשִׁכּוֹר, פֶּן אֲצַוֶּה וְכָרְתוּ רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ.

כּוֹבְעָנִי פָּג לִבּוֹ מִפָּחַד. הוּא הוֹסִיף לָנוּעַ וּלְפַסֵּחַ עַל רַגְלָיו וְהִבִּיט בַּחֲרָדָה אֶל הַמַּלְכָּה. מֵרֹב מְבוּכָתוֹ נָשַׁךְ, תַּחַת הַלֶּחֶם, חֲתִיכָה גְדוֹלָה מִן הַסֵּפֶל.

וְהִנֵּה תָקַף רֶגֶשׁ מְשֻׁנֶּה אֶת עֲלִיסָה. לְכַתְּחִלָּה לֹא יָדְעָה מַה זֶה, אַךְ פִּתְאֹם הִכִּירָה בַדָּבָר: הִיא הוֹלֶכֶת וּגְדֵלָה שׁוּב. רַעְיוֹן עָלָה עַל לִבָּהּ – לַעֲזֹב אֶת הָאוּלָם, אַךְ מִיָּד נִחֲמָה וְהֶחֱלִיטָה לַעֲמֹד תַּחְתֶּיהָ, כָּל זְמָן שֶׁיַּסְפִּיק לָהּ הַמָּקוֹם.

– אָח! עוֹד מְעַט וְנֶחֱנַקְתִּי – רָגְזָה מַרְמִיטָה – הִנֵּה כָבַשְׁתְּ אוֹתִי¹²² וְלֹא אוּכַל לְהָשִׁיב רוּחִי. – וַאֲנִי מָה! – עָנְתָה עֲלִיסָה – עֵינַיִךְ הָרוֹאוֹת: אֲנִי הוֹלֶכֶת וּגְדֵלָה.

– לֹא פֹה הַמָּקוֹם לִגְדֹּל, אֵין לָךְ רְשׁוּת! – כָּעֲסָה מַרְמִיטָה.

– שְׁטוּת! – הִפְסִיקָה עֲלִיסָה בְאֹמֶץ – וְאַתְּ? כְּלוּם אֵין גַּם אַתְּ הוֹלֶכֶת וּגְדֵלָה?

– כֵּן, אֲבָל בְּנַחַת, בְּהַשְׂכֵּל. אֵינִי פּוֹרֶצֶת בְּבֶהָלָה מְשֻׁנָּה כָמוֹךְ – עָנְתָה מַרְמִיטָה בְכַעַס, וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר עָבְרָה אֶל קְצֵה הַסַּפְסָל מִנֶּגֶד.

כָּל אוֹתָה שָׁעָה לֹא גָרְעָה הַמַּלְכָּה עֵינֶיהָ מִכּוֹבְעָנִי, וּפִתְאֹם קָרְאָה לְאַחַד הַשּׁוֹטְרִים וְאָמָרָה:

– הָבִיאָה נָא אֶת רְשִׁימַת הַמְזַמְּרִים אֲשֶׁר זִמְּרוּ בַנֶּשֶׁף הָאַחֲרוֹן.

כּוֹבְעָנִי לֹא קָמָה בוֹ רוּחַ מֵרֹב פָּחַד. הוּא הִתְחִיל לְפַסֵּחַ עוֹד יוֹתֵר עַד כִּי נָשְׁלוּ הַסַּנְדָּלִים¹²³ מֵעַל רַגְלָיו. – הַגֵּד אֶת אֲשֶׁר יָדַעְתָּ! – קָרָא הַמֶּלֶךְ בְּכַעַס – פֶּן אֲצַוֶּה לִכְרֹת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ.

– אִישׁ עָנִי אָנִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ – הִתְחִיל כּוֹבְעָנִי לְפַטְפֵּט וּלְגַמְגֵּם מִפַּחַד – הִנֵּה זֶה יָשַׁבְתִּי לִשְׁתּוֹת תֵּה, זֶה שָׁבוּעַ יָמִים, וְהִנֵּה כִמְעַט תַּם הַלֶּ… חֶם… חֶם… חֶמְ… חֶמְאָה מְעַט מאֹד. עוֹד אֲנִי שׁוֹתֶה תֵּה… וַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ… “חַטֹּאתֵינוּ הוּא יִמְחֹל… תְּרֵי, טֵי־טֵי־טֵי־טֵי… יִמְחֹל” – מָה? תֵּה עִם חוֹל? הַלְהָתֵל בִּי¹²⁴ בָאת, אוֹ מִדַּעְתְּךָ יָצָאת! – הִנְנִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, לֹא יָצָאתִי, אַךְ אַרְנָב בֶּן נִיסָן אָמָר…

– כָּזֹאת לֹא אָמַרְתִּי מֵעוֹלָם! – הִפְסִיק אַרְנַב פִּתְאֹם.

– אָמָרְתָּ!

– לֹא אָמָרְתִּי!

– שֶׁקֶר הַדָּבָר! – קָרָא אַרְנָב בְּכַעַס.

– רַב לְךָ, הַנַּח – אָמַר הַמֶּלֶךְ – הֵן הוּא מַכְחִישׁ אֶת הַכֹּל.

– בְּכָל אֹפֶן, אָמְרָה מַרְמִיטָה, כִּי… וְכוֹבְעָנִי הֵצִיץ בִּפְנֵי מַרְמִיטָה לָדַעַת, הֲתַכְחִישׁ גַּם הִיא אֶת דְּבָרָיו. אַךְ מַרְמִיטָה לֹא הִכְחִישָׁה דָבָר כִּי יָשְׁנָה שֵׁנָה מְתוקָה.

“אַחֲרֵי כֵן פָרַסְתִּי לִי עוֹד פְרֻסַּת לֶחֶם…” הוֹסִיף כּוֹבְעָנִי לְדַבֵּר.

– וּמָה אֵפוֹא אָמְרָה מַרְמִיטָה? – שָׁאַל אַחַד הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים.

– אֵינִי זוֹכֵר – עָנָה כוֹבְעָנִי.

– אַתָּה חַיָּב לִזְכֹּר! – קָרָא הַמֶּלֶךְ – וְאִם לֹא, יִכְרְתוּ רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ.

כּוֹבְעָנִי נִבְהַל מְאד, הַסֵּפֶל וְהַלֶּחֶם נָפְלוּ מִיָּדוֹ אַרְצָה, וְהוּא כָרַע עַל בֶּרֶךְ אֶחָת.

– אִישׁ עָנִי אָנִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ – קָרָא כּוֹבְעָנִי – וַאֲנִי הַקָּטֹן בַּעֲבָדֶיךָ הַנֶּאֱמָנִים…

– וְהַגָּדוֹל בְּכָל הַבַּלְשָׁנִים¹²⁵ וְהַזַּמְרָנִים – אָמַר הַמֶּלֶךְ. וְאֶחָד מֵחֲזִירֵי הַיָּם, שֶׁהָיוּ גַם הֵם בֵּין קְהַל הַבָּאִים אֶל הַמִּשְׁפָּט, הִתְחִיל פִּתְאֹם לִמְחא כַף בְּשִׂמְחָה רַבָּה. מִיָּד הִשְׁתִּיקוּהוּ הַשּׁוֹטְרִים. (הַדָּבָר נַעֲשָׂה כָךְ: בִּידֵי הַשּׁוֹטְרִים הָיוּ שַׂקֵּי בַד גְּדוֹלִים וּפִיהֶם מְשֻׁנָּס¹²⁶ בְחֶבֶל; תָּקְעוּ אֶת חֲזִיר הַיָּם לְתוֹךְ הַשַּׂק וְרֹאשׁוֹ לְמַטָּה וְיָשְׁבוּ עָלָיו). “אַךְ טוֹב לִי שֶׁרָאִיתִי כֵּיצַד דָּבָר זֶה נַעֲשֶׂה!” חָשְׁבָה עֲלִיסָה “כַּמָּה פְעָמִים קָרָאתִי בָעִתּוֹן פָּרָשַׁת מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁפָּט, וְשָׁם הָיָה כָתוּב: ‘הַקָּהָל נִסָּה לְהַבִּיעַ אֶת קוֹרַת רוּחוֹ וְהִתְחִיל לִמְחֹא כָף, מִיָּד הִשְׁתִּיקוּהוּ’. עַד הַיּוֹם לֹא יָדַעְתִּי, מַה פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים”.

– וּבְכֵן – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶת כּוֹבְעָנִי – אַתָּה עוֹמֵד עַל דַּעְתֶּךָ?

– לֹא, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, – אֲנִי עוֹמֵד עַל רַגְלַי – עָנָה כוֹבְעָנִי.

– אִם אֵין לְךָ עוֹד לְהוֹסִיף דָּבָר – אָמַר הַמֶּלֶךְ – אַתָּה פָטוּר.

עוֹד אֶחָד מֵחֲזִירֵי הַיָּם הִתְחִיל לִמְחֹא כָף. מִיָּד הִשְׁתִּיקוּהוּ גַם אוֹתוֹ וּבַבַּיִת קָמָה דְּמָמָה.

“חֲזִירֵי הַיָּם אֵינָם כְּבָר”, חָשְׁבָה עֲלִיסָה, “עַתָּה יֵלֵךְ הַמִּשְׁפָּט לְמֵישָׁרִים, בְּאֵין מַפְרִיעַ”.

– אֵלְכָה נָא הַבַּיְתָה וַאֲכַלֶּה לִשְׁתּוֹת אֶת הַתֵּה – אָמַר כּוֹבְעָנִי בְּהַבִּיטוֹ בַחֲרָדָה אֶל הַמַּלְכָּה שֶׁהִשְׁקִיעָה רֹאשָׁהּ בִּרְשִׁימַת הַמְזַמְּרִים.

– לֵךְ לְנַפְשֶׁךָ – אָמַר הַמֶּלֶךְ.

– וּבְצֵאתוֹ כִרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ – צִוְּתָה הַמַּלְכָּה אֶת אַחַד הַשּׁוֹטְרִים. אַךְ כּוֹבְעָנִי כַּאֲשֶׁר נֶעְלַם נֶעלָם.

– יִכָּנֵס הָעֵד הַשֵּׁנִי – פָּקַד הַמֶּלֶךְ.

וְהִנֵּה הַמְבַשֶּׁלֶת אֲשֶׁר לַנְּסִיכָה בָאָה. הִיא הֶחֱזִיקָה בְיָדָהּ קֻפְסַת פִלְפְּלִים, וַעֲלִיסָה הִכִּירָה אוֹתָה מִיָּד. אָמְנָם גַּם בִּלְעֲדֵי זֹאת אֶפְשָׁר הָיָה לְהַרְגִּישׁ בְּבוֹאָהּ, כִּי אַךְ נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְהַקָּהָל הִתְחִיל לְהִתְעַטֵּשׁ.

– מִסְרִי לָנוּ אֶת הַכֹּל – אָמַר הַמֶּלֶךְ.

– לֹא אֶמְסֹר כְּלוּם! – חָתְכָה הַמְבַשֶּׁלֶת.

הַמֶּלֶךְ הֵצִיץ כִּמְפַקְפֵּק בְּשָׁפָן בֶּן צחַר. שָׁפָן הִשְׁמִיעַ בְּלָחַשׁ: “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ צָרִיךְ לִגְבּוֹת עֵדוּת מִפִיהָ¹²⁷ׂ וִיהִי מָה”. – כֵּיוָן שֶׁצָּרִיךְ – צָרִיךְ – אָמַר הַמֶּלֶךְ בְּפָנִים קוֹדְרִים. הוּא שִׁלֵּב יָדָיו, הֶעֱמִיד פָּנִים זוֹעֲפוֹת בַּמְבַשֶּׁלֶת וְצִמְצֵם מֶבָּטוֹ¹²⁸ כָל כָּךְ שֶׁכִּמְעַט לֹא נִכְּרוּ עֵינָיו. אַחַר שָׁאַל בְּקוֹל עָבֶה וְכָבֵד:

– הַגִּידִי נָא, מִמָּה עוֹשִׂים לְבִיבוֹת?

– הָעִקָּר – פִּלְפְּלִין! – עָנְתָה הַמְבַשֶּׁלֶת.

– דְּבָשׁ! – נִשְׁמַע קוֹל כְּיָשֵׁן.

– תִּפְשׂוּהוּ! – צִוְּתָה הַמַּלְכָּה – הַתִּיזוּ אֶת רֹאשׁוֹ! הוֹצִיאוּהוּ! חַנְּקוּהוּ! צִבְטוּהוּ עַד מָוֶת! קִטְפוּ אֶת אָזְנָיו!

רְגָעִים אֲחָדִים הָיְתָה בַּבַּיִת מְבוּכָה וְשָׁאוֹן רָב. הַשּׁוֹטְרִים הָיוּ טְרוּדִים לְהוֹצִיא אֶת מַרְמִיטָה מִן הָאוּלָם. עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה, בַּבַּיִת קָמָה דְמָמָה, וְהִנֵּה – נֶעֶלְמָה הַמְבַשֶּׁלֶת וְאֵינֶנָּה.

– אֵין רָע, – אָמַר הַמֶּלֶךְ וּפָנָיו הִבִּיעוּ קוֹרַת רוּחַ – יָבֹא הָעֵד הַבָּא.

וּבִפְנוֹתוֹ אֶל הַמַּלְכָּה הוֹסִיף בְּלָחַשׁ.

– שְׁבִי נָא אַתְּ תַּחְתַּי, עָיַפְתִּי מִן הַמִּשְׁפָּט. רֹאשִׁי כוֹאֵב לִבְלִי נְשׂא.

עֲלִיסָה לֹא גָרְעָה עַיִן מִשָּׁפָן בֶּן צֹחַר. “מִי זֶה הָעֵד הַבָּא עָתָּה?” חָשְׁבָה בְלִבָּה “הִנֵּה שָׁאֲלוּ וְחָקְרוּ וְדָרְשׁוּ וְאֵין מַמָּשׁ”.

וּמַה גָדַל תִּמְהוֹנָהּ, בְּהִשָּׁמַע מִפִּי שָׁפָן בֶּן צֹחַר קוֹל עַז וְרָם:

“עֲלִיסָה!”

פֶּרֶק שְנֵים עָשָׂר: עֵדוּתָהּ שֶל עֲלִיסָה

– הִנֵּנִי! – קָרְאָה עֲלִיסָה, וּבְשָׁכְחָה מֵרֹב רִגְשַׁת לִבָּהּ, כַּמָּה גָדְלָה וְגָבְהָה בָרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים, קָפְצָה פִתְאֹם מִמְּקוֹמָהּ, וּבְחָפְזָהּ הָפְכָה אַרְצָה אֶת סַפְסַל הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים. כָּל הַדַּיָּנִים נִתְגַּלְגְּלוּ מַטָּה, עַל רָאשֵׁי הָעוֹמְדִים, נָפְלוּ אַרְצָה וּפִרְפְּרוּ וְנִתְחַבְּטוּ עַל הָרִצְפָּה. מִיָּד זָכְרָה עֲלִיסָה אֶת תֵּבַת הַזְּכוּכִית וּדְגֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הָפְכָה אַרְצָה בִשְׁגָגָה, זֶה כְשָׁבוּעַ יָמִים.

– אָנָּא, סִלְחוּ נָא לִי, – קָרְאָה עֲלִיסָה בְצַעַר וּמִהֲרָה לְלַקֵּט אֶת הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים אֶחָד אֶחָד וּלְאָסְפָם, כִּי זֵכֶר דְּגֵי הַזָּהָב לֹא סָר מִמֶּנָּה, וְלִבָּהּ הִגִּיד לָהּ, כִּי מוֹת יָמוּתוּ כֻּלָּם, אִם לֹא תְמַהֵר לַהֲשִׁיבָם לִמְקוֹמָם.

– לֹא נוּכַל לָשׁוּב לַמִּשְׁפָּט – אָמַר הַמֶּלֶךְ בְּקוֹל תַּקִּיף – בְּטֶרֶם יֵשְׁבוּ כָל הַשּׁוֹפְטִים עַל מְקוֹמוֹתֵיהֶם. – כֻּלָּם עַד אֶחָד – חָזַר הַמֶּלֶךְ, וְהִבִּיט אֶל עֲלִיסָה בְעֵינַיִם חוֹדְרוֹת.

עֲלִיסָה הֵצִיצָה אֶל הַסַּפְסָל וְרָאֲתָה, כִּי בְחָפְזָהּ הוֹשִׁיבָה אֶת בֶּן־הַלְּטָאָה הָפוּךְ, רֹאשׁוֹ לְמַטָּה וּזְנָבוֹ לְמַעְלָה, וְהִנֵּה הוּא מְפַרְפֵּר בֵּין שְׁתֵּי בַרְוָזוֹת, בְּאֵין כֹּחַ לָקוּם. הִיא מִהֲרָה לְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ כָרָאוּי, “אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַדָּבָר חָשׁוּב כְּלָל”, הִרְהֲרָה עֲלִיסָה, “בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מַה תּוֹעַלְתּוֹ”.

אַךְ יָשְׁבוּ הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים עַל מְקוֹמָם וְרוּחָם שָׁבָה אֲלֵיהֶם אַחֲרֵי הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרָם, וְאַךְ נִמְצְאוּ וְהוּשְׁבוּ לָהֶם הַלּוּחוֹת וְהַחֲרָטִים¹²⁹, מִיָּד עָמְדוּ לִכְתֹּב אֶת דְּבַר אֲסוֹנָם. רַק בֶּן הַלְּטָאָה לֹא כָתַב, כִּי הָיָה נִרְגָּשׁ מְאֹד וְלֹא יָכל לַעֲשׂוֹת דָּבָר. הוּא יָשַׁב תַּחְתָּיו בְּלִי נוֹעַ, עֵינָיו לַסִּפּוּן וּפִיו פָּעוּר.

– מַה יָדַעַתְּ עַל דְּבַר מַעֲשֵׂה הַגְּנֵבָה? – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ.

– לֹא כְלוּם – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– לֹא כְלוּם בְּהֶחְלֵט?

– לֹא כְלוּם בְּהֶחְלֵט.

– זֶהוּ עִקָּר חָשׁוּב – אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל הַדַּיָּנִים. הַדַּיָּנִים אָמְרוּ לִכְתֹּב אֶת הַדָּבָר עַל הַלּוּחַ, אַךְ שָׁפָן עִכֵּב פִּתְאֹם:

– אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וַדַּאי רְצוֹנוֹ לֵאמֹר: לֹא חָשׁוּב.

– לֹא חָשׁוּב, לֹא חָשׁוּב – הִסְכִּים גַּם הַמֶּלֶךְ וְהִתְחִיל לִקְרֹא וְלַחֲזֹר: “חָשׁוּב – לֹא חָשׁוּב”. " לֹא חָשׁוּב – חָשׁוּב" – כְּאִלּוּ בִקֵּשׁ לִמְצֹא וְלָדַעַת, אֵיזוֹ הִיא לָשׁוֹן יָפָה יוֹתֵר. הַשּׁוֹפְטִים מֵהֶם כָּתְבוּ “חָשׁוּב”, מֵהֶם – “לֹא חָשׁוּב”. עֲלִיסָה עָמְדָה מֵאַחֲרֵיהֶם וְרָאֲתָה אֶת הַכֹּל וּבְלִבָּהּ אָמָרָה: הֵן כָּל זֶה לֹא חָשׁוּב כְּלָל, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ.

הַמֶּלֶךְ נֶחְפַּז וְרָשַׁם בְּפִנְקָסוֹ דָבָר. אַחַר כָּךְ קָרָא בְקוֹל: “שְׁתִיקָה!” וַיִּקְרָא מֵעַל הַפִּנְקָס כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: – סְעִיף 44 בְּסֵפֶר הַחֻקִּים: “כָּל מִי שֶׁקּוֹמָתוֹ יְתֵרָה עַל מִיל אֶחָד חַיָּב לָצֵאת מִן הָאוּלָם”.

כָּל הַקָּהָל נָשָׂא עֵינָיו אֶל עֲלִיסָה.

– קוֹמָתֵךְ יְתֵרָה! – הִשְׁמִיעַ הַמֶּלֶךְ.

– וְהַרְבֵּה! – הוֹסִיפָה הַמַּלְכָּה.

– עַל כָּל פָּנִים, אֵין בְּדַעְתִּי לָצֵאת – אָמְרָה עֲלִיסָה – וְגַם אֵין חֹק כָּזֶה בְּסֵפֶר הַחֻקִּים. בָּדוּי הוּא כֻּלּוֹ מִן הַלֵּב.

– חֹק זֶה הוּא הָעַתִּיק בְּכָל הַחֻקִּים – הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ.

– אִם כֵּן, מִן הָרָאוּי לוֹ לִהְיוֹת סְעִיף 1 בַּסֵּפֶר וְלֹא 44, – עָנְתָה עֲלִיסָה.

פְּנֵי הַמֶּלֶךְ חָוָרוּ. הוּא סָגַר בְּחִפָּזוֹן אֶת פִּנְקָסוֹ.

– חִרְצוּ מִשְׁ… פָּט – אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים בְּקוֹל שַׁח וְרוֹעֵד.

– עוֹד רְאָיָה אַחַת! – קָרָא שָׁפָן וַיִּקְפֹּץ מִמְּקוֹמוֹ פִתְאֹם – הִנֵּה נִמְצְאָה זֶה עַתָּה עַל הָרִצְפָּה פִסַּת נְיָר זוֹ.

– וּמַה כָּתוּב בָּהּ? – שָׁאֲלָה הַמַּלְכָּה.

– עוֹד לֹא פְתַחְתִּיהָ – עָנָה שָׁפָן – אַךְ וַדַּאי מִכְתָּב הוּא, כָּתוּב בִּידֵי הַנֶּאֱשָׁם אֶל… אֶל… מִי־שֶׁהוּא.

– וַדַּאי, וַדַּאי אֶל מִי־שֶׁהוּא – אָמַר הַמֶּלֶךְ – שֶׁאִלּוּ הָיָה כָתוּב אֶל לֹא־שֶׁהוּא, הֲלֹא אֵין מִדֶּרֶךְ הַלָּשׁוֹן לֵאמֹר כָּךְ, הֲלֹא כֵן הַדָּבָר?

– וְהַכְּתֹבֶת? – שָׁאַל אַחַד הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים.

– אֵין כְּתֹבֶת כְּלָל, וְגַם אֵין שׁוּם דָּבָר כָּתוּב מִגַּבּוֹ¹³⁰ – עָנָה שָׁפָן – וּבְדַבְּרוֹ כֵן פָּתַח אֶת פִסַּת הַנְּיָר וְהִנֵּה לֹא מִכְתָּב הוּא, כִּי שִׁיר.

– וּכְתָב הַיָּד שֶׁל מִי, שֶׁל הַנֶּאֱשָׁם? – שָׁאַל אַחַד הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים.

– זֶהוּ הָעִקָּר, לֹא שֶׁל הַנֶּאֱשָׁם – עָנָה שָׁפָן – כַּמָּה תָמוּהַּ הַדָּבָר.

– כַּנִּרְאֶה, חִקָּה הָאַדְמוֹנִי הַזֶּה כְּתָב־יָד שֶׁל אַחֵר¹³¹ – אָמַר הַמֶּלֶךְ. פְנֵי הַדַּיָּנִים אוֹרוּ. – אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, – אָמַר עַבְדּוֹן הָאַדְמוֹנִי – לֹא אֲנִי כָתַבְתִּי זֹאת וְגַם אִישׁ לֹא יוּכַל לְהוֹכִיחַ, כִּי אֲנִי כָתָבְתִּי: אֵין כָּל חֲתִימַת שֵׁם.

– מִכָּאן רְאָיָה לְחוֹבָה! – אָמַר הַמֶּלֶךְ – אָדָם יָשָׁר כּוֹתֵב וְחוֹתֵם וְאֵין פַּחַד לְנֶגֶד עֵינָיו, וְאַתָּה יָדַעְתָּ חַטָּאתְךָ, לָכֵן לֹא חָתָמְתָּ.

כָּל הַקָּהָל מָחָא כַף לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים אֵלּוּ. וְאָמְנָם זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה דִבֵּר הַמֶּלֶךְ דְּבָרִים שֶׁל טָעַם.

– דָּבָר זֵה הוֹכִיחַ אֶת אַשְׁמָתוֹ – אָמְרָה הַמַּלְכָּה – וּבְכֵן, כִּרְתוּ…

– לֹא הוֹכִיחַ כְּלוּם! – הִפְסִיקָה עֲלִיסָה פִתְאֹם – וְגַם אֶת הַשִּׁיר לֹא קְרָאתֶם וּמַה כָּתוּב בּוֹ לֹא יְדַעְתֶּם.

– קְרָא אֶת הַשִּׁיר! – פָּקַד הַמֶּלֶךְ עַל שָׁפָן.

שָׁפָן בֶּן צֹחַר שָׂם אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם עַל חָטְמוֹ

– יִסְלַח נָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ: מֵאַיִן אַתְחִיל?

– מִתְּחִלָּתוֹ תַּתְחִיל, וְתִקְרָא עַד סוֹפוֹ, אָז תַּעֲמֹד – עָנָה הַמֶּלֶךְ בְּחָכְמָה וָדָעַת.

דּוּמִיַּת מָוֶת קָמָה בָאוּלָם, וְשָׁפָן בֶּן צֹחַר פָּתַח וְקָרָא מֵעַל פְּנֵי הַגִּלָּיוֹן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

מֵעִנְיָן לְעִנְיָן בְּאוֹתוֹ הָעִנְיָן

דִּבַּרְתָּ עִמָּדִי בְּאָזְנֵי עַם רָב,

וְעַד שֶׁיָּצָאתָ אָמַרְתָּ אֵלֶיהָ,

כִּי לִשְׂחוֹת לֹא אוּכַל, וְאַף כִּי – עַל גָּב.

מַה לִי לְשַׁקֵּר, וּגְלוּיָה לָעַיִן

הָאֱמֶת, לֹא אֶתֵּן בָּהּ דֹּפִי¹³²,

חַס וְחָלִילָה, פֶּן תִּשְׁמַע הִיא דָּבָר,

אוֹי וַאֲבוֹי לִי מַה יִהְיֶה בְּסוֹפִי?

לוֹ חָמֶשׁ נָתַתִּי וְלָהּ אַחַת עֶשְרֵה,

הִיא צִוְּתָה עוֹד אַרְבַּע לָקַחַת,

וְעַד שֶׁמָּכַרְנוּ, חִבַּרְנוּ, חִסַּרְנוּ –

שָׁבוּ אֵלֵינוּ כֻלָּן בְּבַת אַחַת.

גַּם תְּחִלָּה הִגִּידָה לְכֻלָּם מְפֹרָשׁ,

יָפָה הַשְּׁתִיקָה לִמְחַשְּׁבֵי חֶשְׁבּוֹנוֹת.

וּבְטֶרֶם תִּתְעַצֵּב, תִּתְיַצֵּב, תִּתְקַצֵּף,

בֵּרַכְתִּי בְּלַחַשׁ “בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת”

וְעַתָּה כִּי תַגִּיד לָהּ דָּבָר אוֹ חֵצִי

וְרַע לָנוּ רַע שִׁבְעָתָיִם.

שְׁמָר פִּיךָ וְ“דַי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא”¹³³,

סוֹד גָּדוֹל הוּא, סוֹד־סוֹדוֹתָיִם!

– כְּלוּם יֵשׁ לְךָ רְאָיָה גְדוֹלָה מִזּוֹ? – אָמַר הַמֶּלֶךְ – וּבְכֵן דָּיָּנִים מֻמְח…

– אִם יוּכַל אִישׁ מִן הַדַּיָּנִים לְהַגִּיד אֶת תֹּכֶן דִּבְרֵי הַשִּׁיר, אֶתֵּן לוֹ כָל מָעוֹת חֲנֻכָּה שֶׁלִּי – קָרְאָה עֲלִיסָה, (בִּזְמַן קְרִיאַת הַשִּׁיר גָּדְלָה עֲלִיסָה וְגָבְהָה כָל כָּךְ, שֶׁלֹא יָרְאָה לְשַׁסֵּעַ אוֹתָם בִּדְבָרִים) – כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁיר הַזֶּה אֵין בָּהֶם שׁוּם טַעַם, כָּךְ דַּעְתִּי".

הַדַּיָּנִים כָּתְבוּ מִיָּד: “אֵין בָּהֶם שׁוּם טַעַם, כָּךְ דַּעְתִּי”. אַךְ אִישׁ מֵהֶם לֹא נִסָּה לְבָאֵר אֶת תֹּכֶן דִּבְרֵי הַשִּׁיר.

– אַדְרַבָּא, מַה טוֹב הַדָּבָר – אָמַר הַמֶּלֶךְ – אִם אֵין לִמְצֹא כָּל טַעַם בַּשִּׁיר, אֵין גַּם צֹרֶךְ לְבַקְּשׁוֹ, וְנוֹחַ לַשּׁוֹפְטִים¹³⁴ׂ יוֹתֵר. וְאַף עַל פִּי כֵן – הוֹסִיף הַמֶּלֶךְ (הוּא פַרָשׂ אֶת גִּלְיוֹן הַנְּיָר עַל בִּרְכָּיו, וְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ בְעַיִן אֶחָת) – אַף עַל פִּי כֵן, נִדְמֶה לִי, שֶׁיֵּשׁ בְּדִבְרֵי הַשִּׁיר עִנְיָן רַב, וְעַל פִּיהֶם יָקוּם מִשְׁפָּט. הָבָה נִקְרָא נָא: “לִשְׂחוֹת לֹא אוּכַל, וְאַף כִּי עַל גָּב” – אֱמָר נָא, אַדְמוֹנִי – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ – הֲתֵדַע לִשְׂחוֹת בַּמָּיִם?

אַדְמוֹנִי הֵנִיעַ רֹאשׁ בְּעֶצֶב וְאָמַר כְּשׁוֹאֵל:

– מִי אָדָם אֲשֶׁר עֵינַיִם בְּרֹאשׁוֹ יַחְשֹׁב, כִּי אָנֹכִי אוּכַל לִשְׂחוֹת בַּמָּיִם?

וֶאֱמֶת דִּבֵּר אַדְמוֹנִי. אִישׁ לֹא יָכֹל לַחְשֹׁב עָלָיו כָּזֹאת, הַכֹּל רָאוּ, שֶׁהוּא עָשׂוּי נְיָר, וְאִם יוֹרִידוּהוּ הַמָּיְמָה – מִיָּד יִתְמַזְמֵז¹³⁵. – נְכוֹנִים אֵפוֹא דִבְרֵי הַשִּׁיר. נַחְקָר נָא עוֹד, וְכָאוֹר יֵצֵא מִשְׁפָּט – אָמַר הַמֶּלֶךְ וַיּוֹסֶף לִקְרֹא מֵעַל הַגִּלָּיוֹן: “וּגְלוּיָה לָעַיִן הָאֱמֶת” – לְמִי? אֱמֹר: לַדָּיָּנִים הַמֻּמְחִים. “פֶּן תִּשְׁמַע הִיא דָּבָר” – אֵין הִיא אֶלָּא הַמַּלְכָּה, “אוֹי וַאֲבוֹי לִי מַה יִהְיֶה בְּסוֹפִי?…” אָכֵן, שְׁאֵלָה קָשָׁה… “לוֹ חָמֵשׁ נָתַתִּי וְלָהּ אַחַת עֶשְׂרֵה…” הֲרֵי שֶׁבִּלְבִיבוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

– וְהִנֵּה כָתוּב: “שָׁבוּ אֵלֵינוּ כֻלָּן בְּבַת אַחַת?…” הִפְסִיקָה עֲלִיסָה.

– וְגַם אֱמֶת הַדָּבָר? קָרָא הַמֶּלֶךְ בְּגִיל – הִנֵּה קְעָרָה מְלֵאָה לְבִיבוֹת עוֹמֶדֶת עַל הַשֻּׁלְחָן. נִקְרָא נָא עוֹד: “וּבְטֶרֶם תִּתְעַצֵּב, תִּתְיַצֵּב, תִּתְקַצֵּף…” הַגִּידִי נָא לִי, תַּמָּתִי – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶת הַמַּלְכָּה – הֲקָצַפְתְּ מִיָּמַיִךְ עַל מִי שֶׁהוּא?

– חַס וְחָלִילָה! – נָהֲמָה הַמַּלְכָּה בְקֶצֶף גָּדוֹל וְזָרְקָה אֶת הַקֶּסֶת בִּפְנֵי בֶן־הַלְּטָאָה, (בֶּן־הַלְּטָאָה הַמִּסְכֵּן חָדַל זֶה מִכְּבָר לִכְתֹּב עַל הַלּוּחַ בְּאֶצְבָּעוֹ, בִּרְאוֹתוֹ, כִּי לֹא נִשְׁאַר כָּל סִמָּן, וְהִנֵּה שָׁב עַתָּה לִכְתֹּב בְּחִפָּזוֹן, וְהָיָה טוֹבֵל אֶת אֶצְבָּעוֹ בַדְּיוֹ שֶׁנָּזְלָה וְיָרְדָה כְצִיצִיּוֹת עַל פָּנָיו).

– אִם כֵּן לֹא כְנֶגְדֵּךְ נֶאֶמְרוּ הַדְּבָרִים – אָמַר הַמֶּלֶךְ וְהֵצִיץ בְּבַת צְחוֹק אֶל הַדַּיָּנִים – כַּנִּרְאֶה אֵין זֶה אֶלָּא שַׁעֲשׁוּעַ מִלִּים: תִּתְעַצֵּב, תִּתְיַצֵּב, תִּתְקַצֵּף, – “לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן”¹³⁶ׂׂ. קוֹל צְחוֹק נִשְׁמַע בָּאוּלָם.

– הִנֵּה כָּתוּב – הוֹסִיף הַמֶּלֶךְ – “בֵּרַכְתִּי בְּלַחַשׁ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת.” אֱמָר נָא, שָׁפָן בֶּן צֹחַר, עַל מַה מְבָרְכִים “בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת?”

שָׁפָן קָם וּבְקוֹל רָם, מִקְצֵה הָאוּלָם וְעַד קָצֵהוּ, הִכְרִיז:

– עַל לְבִיבוֹת מְבָרְכִים: בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת!

– אָ־מֵ־ן! עָנָה אֶחָד מִן הַקָּהָל שֶׁיָּשַׁב וְנִמְנֵם כָּל הַזְּמָן, וְנִזְדַּעְזַע מִקּוֹל שָׁפָן. – הַדָּבָר בָּרוּר אֵפוֹא – הוֹסִיף הַמֶּלֶךְ – וְעַתָּה יֶחֶרְצוּ נָא הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים מִשְׁפָטוֹ…

– לֹא, לֹא! – הִפְסִיקָה הַמַּלְכָּה – תְּחִלָּה הָעֹנֶשׁ, וְאַחַר כָּךְ הַמִּשְׁפָּט.

– שְׁטוּת! – קָרְאָה עֲלִיסָה בְקוֹל רָם – הֲנִשְׁמַע כָזֹאת?

– שִׁמְרִי פִּתְחֵי פִיךְ! – קָרְאָה הַמַּלְכָּה אֶל עֲלִיסָה וּפָנֶיהָ אָדְמוּ מִכָּעַס.

– לֹא אֶשְׁמר! – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– כִּרְתוּ אֶת רֹאשָׁהּ! – נָהֲמָה הַמַּלְכָּה, אַךְ אִישׁ לֹא קָם ולֹא זָע.

– הַתְּדַמִּי בְלִבֵּךְ כִּי יָרֹא אִירָא מִפָּנָיִךְ? – אָמְרָה עֲלִיסָה – הֲלֹא רַק קְלָפִים כֻּלְכֶם!

וּפִתְאֹם נִתְעוֹפְפוּ הַקְּלָפִים בָּאֲוִיר, וְהִנֵּה הֵם נוֹפְלִים עַל פְּנֵי עֲלִיסָה. קוֹל צְוָחָה פָרַץ מִפִּיהָ, סָפֵק פַּחַד, סָפֵק רֹגֶז. הִיא שָׁלְחָה יָדָּהּ לְמָגֵן – וַתִּיקָץ… וְהִנֵּה רֹאשָׁהּ מֻנָּח עַל בִּרְכֵּי אֲחוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה, וַאֲחוֹתָהּ מְנַפְנֶפֶת עָלֶיהָ בְּיָדָהּ וּמַשִּׁיבָה אַט אַט מֵעַל פָּנֶיהָ עָלִים אֲחָדִים שֶׁנָּשְׁרוּ מֵעַל הַעֵץ הַסָּמוּךְ.

– עוּרִי, לִיסָתִי, רַב לָךְ! – אָמְרָה אֲחוֹתָהּ – שֵׁנָה מְתוּקָה יָשָנְתְּ!

– אָח, מַה נִפְלָא הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלָמְתִּי! קָרְאָה עֲלִיסָה, וַתְּסַפֵּר לַאֲחוֹתָהּ אֶת כָּל דִּבְרֵי הַפְּגָעִים וְהַמַּרְאוֹת וְהַמִּקְרִים הַמְשֻׁנִּים אֲשֶׁר קָרוּהָ, כְּכֹל אֲשֶׁר קְרָאתֶם בָּזֶה.

כְּכַלּוֹתָהּ לְסַפֵּר, נָשְׁקָה לָהּ אֲחוֹתָהּ וַתֹּאמַר:

– אָמְנָם כֵּן, נִפְלָא הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלָמְתְּ. וְעַתָּה רוּצִי הַבַּיְתָה הַתֵּה נָכוֹן לָךְ, וְהִנֵּה הַיּוֹם רַד.

קָמָה עֲלִיסָה וַתָּרָץ הַבַּיְתָה תּוֹהָה וְנִרְגֶּשֶׁת, בְּעוֹד קֶסֶם הַנִּפְלָאוֹת עַל עַפְעַפֶּיהָ.

וַאֲחוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה נִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ עַל הַגֶּבַע, נִשְׁעֶנֶת תַּחַת הַשִּׁיחַ, וְעֵינֶיהָ תְלוּיוֹת בְּפַאֲתֵי שָׁמַיִם הַמִּתְלַקְּחִים מִנֹּגַהּ הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקָעַת, לִבָּהּ הָגָה בַאֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה וְּבְמַרְאֵה הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר רָאֲתָה, וַתְּהִי כְּחוֹלֶמֶת גַּם הִיא.

הִנֵּה לְפָנֶיהָ אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה, יָדֶיהָ הַדַּקּוֹת לוֹפְתוֹת אֶת בִּרְכֶּיהָ; עֵינֶיהָ הַזַּכּוֹת, הַפְקוּחוֹת נְשׂוּאוֹת אֶל מוּל פָּנֶיהָ. עוֹד הִיא שׁוֹמַעַת אֶת צְלִילֵי קוֹלָהּ בְּסַפְּרָהּ, רוֹאָה אֶת רֹאׁשָׁהּ זָע פַּעַם פַּעַם וּמְנַעֵר אֶת הַתַּלְתַּלִּים הַמַּחֲלִיקִים וְיוֹרְדִים מַחֲלִיקִים וְיוֹרְדִים עַל עֵינֶיהָ.

כָּךְ הָגְתָה אֲחוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה, וְכָל הַבְּרִיּוֹת הַמְשׁוּנוֹת וְהַמַּרְאוֹת הַנִּפְלָאִים קָמוּ וַיִּחְיוּ לְנֶגֶד עֵינֶיהָ גַם הִיא.

הִנֵּה נָע הַדֶּשֶׁא הַגָּבֹהַּ תַּחַת רַגְלָיו הַקַּלִּילוֹת, הַפְּזִיזוֹת¹³⁷ שֶׁל הַשָּׁפָן הַצָּחוֹר; הָעַכְבָּר פִּרְפֵּר בְּמֵי הַבְּרֵכָה מִנֶּגֶד. אָרְנָב בֶּן־נִיסָן וּמֵרֵעָיו מְסִבִּים לְשֻׁלְחַן־הַתֵּה, וּמִשְׁתֵּה תָמִיד לָהֶם, וְהַסְּפָלִים יַשִּׁיקוּ¹³⁸ׂ וְלֹא יֶחְדָּלוּ; הִנֵּה קוֹל הַמַּלְכָּה נִשְׁמָע – פְּקֻדַּת זַעַם לִכְרֹת אֶת רֹאשׁ הָאוֹרְחִים הַקְּרוּאִים. הַתִּינוֹק־הַדָּג מְפַרְכֵּס עַל בִּרְכֵּי הַנְּסִיכָה, וְהַכֵּלִים נִזְרָקִים וּמִתְנַפְּצִים מִסָּבִיב. אֲרִיעוֹף נֶאֱנָח; הָעִפָּרוֹן חוֹרֵק בְּיַד בֶּן־הַלְּטָאָה, חֲזִירֵי הַיָּם נִכְבָּשִׁים וְנֶאֱנָקִים, וּמֵרָחוֹק הַצָּבְפָּר מִתְיַפֵּחַ בְּקוֹל נוּגֶה וְעָצוּב.

הִיא עָצְמָה עֵינֶיהָ וּבַחֲזוֹן לִבָּהּ הֶאֱמִינָה, כִּי רָאֲתָה גַם הִיא אֶת אֶרֶץ הַנִּפְלָאוֹת; אַף כִּי יָדֹעַ יָדְעָה, כִּי אַךְ תִּפְקַח עֵינֶיהָ רֶגַע, וְגָז הַחֲלוֹם¹³⁹, וְהַכֹּל יָשׁוּב כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם: הַדֶּשֶׁא יָנוּעַ מִמַּשַּׁב הָרוּחַ; עַל שְׂפַת הַבְּרֵכָה יִלְחַשׁ הַסּוּף לַחַשׁ שִׂיחוֹ לְעֵת יָפוּחַ הַיּוֹם. מַשַּׁק הַסְּפָלִים – אַךְ קוֹל הַזּוּגִים¹⁴⁰ הוּא בְּצַוְּארֵי הַצֹּאן הָרוֹעָה עַל פְּנֵי הַכָּר, וְגַעֲרַת הַמַּלְכָּה הֲלֹא הוּא קוֹל הָרוֹעֶה. גַּם יֶתֶר הַקּוֹלוֹת יָשׁוּבוּ יֵהָפְכוּ לִקְרִיאַת הַתַּרְנְגֹלִים וְנִבְחַת הַכְּלָבִים אֲשֶׁר בֶּחָצֵר, וְתַחַת צָבְפָּר מִתְיַפֵּחַ – קוֹל פָּרוֹת גּוֹעוֹת בַּשָּׂדֶה מֵרָחוֹק.

וּבְהוֹסִיפָהּ לַחֲלוֹם עוֹד וַתֵּרֶא וְהִנֵּה גָדְלָה אֲחוֹתָהּ עֲלִיסָה הַקְּטַנָּה, בָּאָה¹⁴¹ בַשָּׁנִים, וְעוֹד לִבָּהּ תָּמִים וְטָהוֹר וָרַךְ כַּיּוֹם הַזֶּה, יָשֹׁב תֵּשֵׁב לָהּ עַל הַגֶּבַע וּמִסָּבִיב לָהּ יְלָדִים וִילָדוֹת, פִּיהֶם פָּעוּר וְעֵינֶיהֶם פְּקוּחוֹת לָרְוָחָה. אֵם טוֹבָה עֲלִיסָה, רַכָּה וַעֲנֻגָּה, הִנֵּה הִיא מְסַפֶּרֶת לָהֶם אֶת דְּבַר הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלְמָה וְאֶת הַמַּרְאוֹת אֲשֶׁר רָאֲתָה בַיָּמִים מִלְּפָנִים. סַפֵּר תְּסַפֵּר לָהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר רָאֲתָה בְּאֶרֶץ הַנִּפְלָאוֹת, וּשְׁנוֹת יַלְדוּתָהּ יַעֲלוּ עַל זִכְרוֹנָהּ, וְלִפְנֵי עֵינֶיהָ יַעַבְרוּ יָמִים טוֹבִים, יְמֵי קַיִץ וָשֶׁמֶשׁ – אֲרֻכִּים, נוֹהֲרִים¹⁴², מְלֵאִים גִּיל וָאשֶׁר.

הַנְּפָשׁוֹת הַפּוֹעֲלוֹת

(כַּעֲרִיכָתָן קֹדֶם תְּחִלַּת הַמִּשְׂחָק)

חַיָל לָבָן (עַלִּיזָה) מְשַׂחֵק, וְזוֹכֶה בְּאַחַד עָשָׂר מַהֲלָכִים

1. עַלִּיזָה פּוֹגֶשֶׁת במ. אֲדֻמָּה	1. מ. אָדֻמָּה אֶל מ. אָדֹם 4
2. עַלִּיזָה עוֹבֶרֶת במ.3 (בְּרַכֶּבֶת) אֶל מ.4 (קִרְקַשְׁתָּן וְקִרְקַשְׁתִּי)	2. מ. לְבָנָה אֶל מַלְכָּה ב.4
3. עַלִּיזָה פּוֹגֶשֶׁת במ. לְבָנָה (בִּרְדִיד)	3. מ. לְבָנָה אֶל מַלְכָּה ב.8 (מַנִיחָה הַבֵּיצָה עַל הַמַּדָּף)
4. עַלִּיזָה אֶל מ.5 (חָנוּת, נָהָר, חָנוּת)	4. מ. לְבָנָה אֶל מ.ב.8 (בּוֹרַחַת מפ.א.)
5 עַלִּיזָה אֶל מ.6 (שָׁמַנְתִי)	5. מ. לְבָנָה אֶל מַלְכָּה ב.8 (עָפָה מפ.א.)
6. עַלִּיזָה אֶל מ.7 (יַעַר)	6 . פ.א. אֶל מ.ב.2
7. פ.ל. מַכֶּה פ.א.	7. פ.ל. אֶל מ.ב.5
8. עַלִּיזָה אֶל מ.8 (הַכְתָּרָה)	8. מ. אַדֻמָּה לְרִבּוּעַ מ. (בְּדִיקָה)
9. עַלִּיזָה נַעֲשִׂית מַלְכָּה	9. צְרִיחַ מְלָכוֹת
10. עַלִּיזָה מַצְרִיחָה (מִשְׁתָּה)	10. מ. לְבָנָה אֶל מ. אַדֻמָּה 6 (מָרָק)
11. עֲלִיזָה מַכָּה מ. אַדֻמָּה וּמְנַצַחַת

פֶּרֶק א' בֵּית הַמַּרְאָה

דָּבָר אֶחָד וַדַּאי הָיָה, שֶׁהַחֲתַלְתּוּלָה הַלְבָנָה נְקִיָּה מִכָּךְ: – אֲשֵׁמָה הַחֲתַלְתּוּלָה הַשְּׁחוֹרָה לְבַדָּהּ. כִּי זֶה רֶבַע שָׁעָה הָיְתָה הַחֲתַלְתּוּלָה הַלְבָנָה מְרֻחֶצֶת בִּידֵי הַחֲתוּלָה הַזְּקֵנָה (גַּם יָפֶה עָמְדָה בָזֹאת, בְּעֶצֶם); לְפִיכָךְ אִי־אֶפְשָׁר שֶׁהָיְתָה לָהּ יָד בְּאוֹתוֹ תַעֲלוּל.

וְכָךְ הָיְתָה דִּינָה רוֹחֶצֶת אֶת פְּנֵי יְלָדֶיהָ: תְּחִלָּה הָיְתָה תּוֹפֶסֶת לָהּ לַעֲלוּבָה בְּכַף אַחַת בְּאָזְנָהּ, וּבַכַּף הַשְּׁנִיָה תָּשׁוּף אֶת פָּנֶיהָ כֻּלָּם, בִּלְהֶפֶךְ, מִן הַחֹטֶם וְהָלְאָה: וּבְעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה, כָּאָמוּר, שְׁקוּדָה הָיְתָה עַל הַחֲתַלְתּוּלָה הַלְּבָנָה, שֶׁהָיְתָה רוֹבֶצֶת דּוּמָם וְהַשְׁקֵט וּמְנַסָה לְנַהֵם. וְהִיא מְבִינָה בְּלִי סָפֵק, כִּי כָל הַנַּעֲשָׂה מְכֻוָּן לְטוֹבָתָהּ.

אֲבָל הַחֲתַלְתּוּלָה הַשְּׁחוֹרָה כְּבָר בָּאָה עַל תִּקּוּנָהּ קֹדֶם לָכֵן וְשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עַלִּיזָה יוֹשֶׁבֶת מְכֻוֶּצֶת בְּקֶרֶן הַכֻּרְסָה הַגְּדוֹלָה, סָפֵק מְנֻמְנֶמֶת סָפֵק מְהַרְהֶרֶת, הָיְתָה זוֹ מִשְׁתּוֹבֶבֶת וּמִתְהוֹלֶלֶת אֵפוֹא כְּנַפְשָׁהּ שָׂבְעָהּ בִּפְקַעַת חוּטֵי־הַמִּשְׁזָר שֶׁעָמְלָה עַלִּיזָה לְצָנְפָהּ, וְהָיְתָה מְגַלְגְּלֶת בָּהּ עַד שֶׁחָזְרָה וְהֻתְּרָה כָלִיל; וְכָכָה פְרוּשָׂה הָיְתָה לָהּ עַל שְׁטִיח־הָאָח, כֻּלָּהּ קִשְׁרֵי ־ קְשָׁרִים וְסִבְכֵי־סְבָכִים, וְהַחֲתַלְתּוּלָה מְרַדֶּפֶת אֶת זְנָבָהּ שֶׁלָּהּ בָּאֶמְצָע.

“הוֹ, רִשְׁעָה מְרֻשַּׁעַת!” קָרְאָה עַלִּיזָה, תָּפְסָה אֶת הַחֲתַלְתּוּלָה וְנָתְנָה לָהּ נְשִׁיקָה קַלָּה כְּדֵי שֶׁתָּבִין כִּי נִבְאַשׁ רֵיחָהּ. “בֶּאֱמֶת, דִּינָה צְרִיכָה הָיְתָה לִשְׁקֹד יוֹתֵר עַל נִמּוּסָיִךְ! צְרִיכָה הָיִית, דִּינָה, הֵן תֵּדְעִי זֹאת!” הוֹסִיפָה, כְּשֶׁהִיא נוֹתֶנֶת מֶבָּט תּוֹכֵחָה בַּחֲתוּלָה הַזְּקֵנָה וּמְדַבֶּרֶת בְּקוֹל זָעֵף כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכַל – וְאַחַר נָטְלָה עִמָּהּ אֶת הַחֲתַלְתּוּלָה וְאֶת הַחוּטִים, טִפְּסָה וְעָלְתָה שׁוּב אֶל הַכֻּרְסָה, וְחָזְרָה וְהֵחֵלָּה צוֹנֶפֶת אֶת הַפְּקַעַת. אֲבָל לֹא זָרִיזָה הָיְתָה בְּמַעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, לְפִי שֶׁמְדַבֶּרֶת הָיְתָה כָּל הָעֵת, פְּעָמִים אֶל הַחֲתַלְתּוּלָה, וּפְעָמִים אֶל נַפְשָׁהּ. תּוּלִי יָשְׁבָה בְּכֹבֶד־רֹאשׁ מְרֻבֶּה עַל בִּרְכָּהּ, מְשִׂימָה עַצְמָהּ כְּמִתְבּוֹנֶנֶת אֶל מְלֶאכֶת הַצְּנִיפָה, וּכְפַעַם בְּפַעַם תִּשְׁלַח כַּף אַחַת וְנָגְעָה בַּפְּקַעַת אַט, כְּאִלּוּ שָׂמֹחַ תִּשְׂמַח לַעֲזֹר לוּ אַךְ יָכְלָה.

“יוֹדַעַת אַתְּ מַה יִהְיֶה מָחָר, תּוּלִי?” פָּתְחָה עַלִּיזָה. “הָיִית מְנַחֶשֶׁת זֹאת לוּ הָיִית מַבִּיטָה אִתִּי בַּחַלּוֹן – רַק שֶׁדִּינָה הָיְתָה מְנַקָּה אוֹתָךְ, לָכֵן לֹא יָכֹלְתְּ, מִסְתַּכֶּלֶת הָיִיתִי בַיְלָדִים הַמְּבִיאִים זְרָדִים לַמְדוּרָה – וַהֲמוֹן זְרָדִים הִיא צְרִיכָה תּוּלִי! רַק שֶׁבִּגְלַל הַקֹּר שֶׁגָּבַר, וְהַשֶּׁלֶג שֶׁכָּבַד, מֻכְרָחִים הָיוּ לַחְדֹּל. אֵין דָּבָר, תּוּלִי, נֵלֵךְ וְנִרְאֶה אֶת הַמְּדוּרָה מָחָר”. כָּאן כָּרְכָה עַלִּיזָה שְׁתַּיִם־שָׁלֹשׁ תְּסֻבּוֹת־חוּט עַל צַוּארֵי הַחֲתַלְתּוּלָה, פָּשׁוּט כְּדֵי לִרְאוֹת מַה פַּרְצוּף יִהְיֶה לָהּ: דָּבָר זֶה גָּרַם מְהוּמָה, שֶׁבָּהּ הִתְגַלְגְּלָה הַפְּקַעַת עַל הָרִצְפָּה, וְאַמּוֹת עַל אַמּוֹת שֶׁל חוּט שָׁבוּ הֻתָּרוּ.

“יוֹדַעַת אַתְּ, אֲנִי כָעַסְתִּי כָּל־כָּךְ, תּוּלִי”, הִמְשִׁיכָה עַלִּיזָה, אַךְ שָׁבוּ יָשְׁבוּ בְּשֹׁפִי, “כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת כָּל הָרָעָה שֶׁעוֹלַלְתְּ, כִּמְעַט־כִּמְעַט פָּתַחְתִּי אֶת הַחַלּוֹן וְהוֹצֵאתִיךְ אֶל תּוֹךְ הַשֶּׁלֶג! וּרְאוּיָה הָיִית לְכָךְ, זְדֹנֶת מְתוּקָה. בַּמֶּה תְּלַמְּדִי זְכוּת עַל עַצְמֵךְ? אַתְּ אַל תִּכָּנְסִי לְתוֹךְ דְּבָרַי!” הִמְשִׁיכָה, בִּזְקִיפַת אֶצְבַּע אֶחָת. הִנֵּה אַגִּיד לָךְ אֶת כָּל חַטּאוֹתַיִךְ… אָלֶף: פַּעֲמַיִם צָוַחַתְּ כְּשֶׁרָחֲצָה דִינָה אֶת פָּנַיִךְ הַבֹּקֶר. זֹאת לֹא תוּכְלִי לְהַכְחִישׁ, תּוּלִי, שָׁמַעְתִּי אוֹתָךְ! מַה זֶּה אָמַרְתְּ?" (כְּאִלּוּ הָיָה הַחֲתַלְתּוּל מְדַבֵּר.) “כַּפָּהּ נִכְנְסָה לְתוֹךְ עֵינֵךְ? כִּי־כֵן, אַתְּ אֲשֵׁמָה, שֶׁעֵינַיִךְ פְּקוּחוֹת – לוּ עָצַמְתָּ אוֹתָן הֵיטֵב הֵיטֵב, לֹא הָיָה הַדָּבָר קוֹרָה. מַסְפִּיק, אַל תּוֹסִיפִי לְהִתְנַצֵּל, וְשִׁמְעִי! בֵּי”ת: גָּרַרְתְּ אֶת שַלְגָנִית בִּזְנָבָהּ כְּשֶׁאַךְ הִנַּחְתִּי אֶת קַעֲרִית הֶחָלָב לְפָנֶיהָ! מָה, צָמֵאתְּ. מָה? מִנַּיִן לָךְ שֶׁהִיא לֹא הָיְתָה צְמֵאָה? וַאֲשֶׁר לְגִימֶ"ל: בְּהֶעְלֵם מִמֶּנִי הִתַּרְתְּ אֶת פְּקַעַת הַחוּטִים כָּל־כֻּלָּהּ!

“שְׁלֹשָׁה חֲטָאִים הֵם, תּוּלִי, וְאַף עַל אֶחָד מֵהֶם עֲדַיִן לֹא נֶעֶנַשְׁתְּ. יוֹדַעַת אַתְּ שֶׁחוֹסֶכֶת אֲנִי אֶת כָּל עֳנָשַׁיִךְ לַיּוֹם הָרְבִיעִי הַבָּא – נַנִּיחַ שֶׁהָיוּ חוֹסְכִים אֶת כָּל עֲנָשַׁי שֶׁלִי!” הִמְשִׁיכָה, דּוֹבֶרֶת אֶל נַפְשָׁהּ יוֹתֵר מֵאֶל הַחֲתַלְתּוּלָה. "מֶה הָיוּ עוֹשִׂים בְּסוֹפָהּ שֶׁל שָׁנָה? לְבֵית־הסֹּהַר הָיוּ שׁוֹלְחִים אוֹתִי, מִן הַסְתָם, בְּבוֹא הַיּוֹם. אוֹ – רֶגַע אֶחָד – נַנִּיחַ שֶׁכָּל עֹנֶשׁ יִמָּנַע מִמֶּנִּי סְעוּדַת־עַרְבִית אַחַת: אָז בְּבוֹא הַיוֹם הַמַּר, יִהְיֶה עָלַי לְוַתֵּר עַל חֲמִשִׁים סְעוּדוֹת־עַרְבִית בְּבַת אַחַת: כִּי־ כֵן, עַל זֹאת לֹא הָיִיתִי מַרְבָּה לְהִצְטַעֵר! טוֹב­־טוֹב לִי לְוַתֵּר עֲלֵיהֶן מִלְאָכְלָן!

שוֹמַעַת אַתְּ אֵיךְ הַשֶּׁלָג מִטַּפֵּחַ עַל שִׁמְשּׁוֹת הַחַלּוֹנוֹת, תּוּלִי? מה־נָּעִים הַקּוֹל וַחֲרִישִׁי! מַמָּשׁ כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ מְרַבֵּץ אֶת הַחַלּוֹן מִבַּחוּץ בִּנְשִׁיקוֹת. מְעַנְיֵן אִם הַשֶּׁלֶג אוֹהֵב אֶת הָעֵצִים וְהַשָּׂדוֹת, שֶׁהוּא מְנַשְׁקָם בְּרֹךְ כָּל־כָּךְ? וְאַחַר כָּךְ פּוֹרֵשׁ הוּא עֲלֵיהֶם שְׂמִיכָה לְבָנָה, הִנֵּה כָךְ, לְהָחֵם לָהֶם; וְאוּלַי הוּא אוֹמֵר ‘שִׁכְבוּ לִישֹׁן, יַקִּירַי, עַד בּוֹא הַקַּיִץ שׁוּב’. וְכַאֲשֶׁר יָקִיצוּ בַקַּיִץ, תּוּלִי, הֵם לוֹבְשִׁים־עוֹטִים יָרוֹק, וּמְרַקְדִים – מִדֵּי תִּשֹּׁב הָרוּחַ – הוֹ, זֶה מְאֹד יָפֶה!" קָרְאָה עַלִּיזָה, שָׁמוֹט אֶת פְּקַעַת הַמִּשְׁזָר וְסָפֹק כַּפָּיִם. “וְכֹה רוֹצָה הָיִיתִי שֶׁיִּהְיֶה זֶה נָכוֹן! בְּטוּחָה אֲנִי שֶׁהַיְעָרוֹת נִרְאִים כְּמִתְנַמְנְמִים בִּסְתָו, כְּשֶׁהֶעָלִים מוֹחִימִים”.

“תּוּלִי, יוֹדַעַת אַתְּ לְשַׁחֵק שַׁח? אַל תְּחַיְּכִי, חֶמְדָּתִי, אֲנִי שׁוֹאֶלֶת בִּרְצִינוּת. מִפְּנֵי כַּאֲשֶׁר שָׂחַקְנוּ זֶה־עַתָּה, הִסְתַּכַּלְתְּ כִּמְבִינַת־דָּבָר: וּכְשֶׁאָמַרְתִּי ‘שַׁח!’ נִהַמְתְּ! כִּי־כֵן שַׁח נָאֶה הָיָה זֶה, תּוּלִי, וּבֶאֱמֶת יָכֹלְתִּי לְנַצֵח, לוּלָא אוֹתוֹ פָּרָשׁ מְאוּס, שֶׁהִתְפַּתֵּל וּבָא אֶל בֵּין הַכֵּלִים שֶׁלִּי. תּוּלָתִי־חֶמְדָּתִי בּוֹאִי נַנִּיח שֶׁ –” וְכָאן מִתְאַוֶּה הָיִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם חֲצִי מִן הַדְּבָרִים שֶׁנּוֹהֶגֶת הָיְתָה עַלִּיזָה לֵאמֹר, פָּתוֹחַ בַּמִּמְרָא הַחֲבִיבָה עָלֶיהָ, נַנִּיחַ שֶׁ–". רִיב־שְׂפָתַיִם מְמֻשָּׁךְ הָיָה לָהּ עִם אֲחוֹתָהּ יוֹם קוֹדֵם – רַק מִשּׁוּם שֶׁפָּתְחָה עַלִּיזָה וְאָמְרָה “נַנִּיחַ שֶׁאָנוּ מְלָכִים וּמְלָכוֹת”; וַאֲחוֹתָהּ, שֶׁנּוֹטָה הָיְתָה לְדַיֵּק הֵיטֵב בִּדְבָרִים, טָעֲנָה כִּי אִי־אֶפְשָׁר לָהֶן בְּכָךְ, מִשּׁוּם שֶׁאֵינָן אֶלָּא שְׁתַּיִם, וְעַלִּיזָה נִכְנְעָה לְבַסּוֹף וְאָמְרָה “כִּי־כֵן, אַתְּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת אַחַת מֵהֶם, וַאֲנִי אֶהְיֶה כָּל הַשְּׁאָר”. וּפַעַם אַחַת מַמָּשׁ הִבְהִילָה אֶת אוֹמַנְתָּהּ הַזְקֵנָה כְּשֶׁצָעֲקָה לָהּ פִּתְאוֹם עַל אָזְנָהּ, “אוֹמֶנֶת! בּוֹאִי וְנַנִּיחַ שֶׁאֲנִי צָבוֹעַ רָעָב, וְאַתְּ עֶצֶם!”

אֲבָל בְּזֹאת מִתְרַחֲקִים אָנוּ מִנְאוּמָהּ שֶׁל עַלִּיזָה אֶל הַחֲתַלְתּוּלָה. “נַנִיח שֶׁאַתְּ הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה, תּוּלִי! יוֹדַעַת אַתְּ, נִדְמֶה לִי שֶׁאִם תֵּשְׁבִי זְקוּפָה וּתְשַׁלְבִי זְרוֹעוֹתַיִךְ, תִּדְמִי לָהּ דִּמְיוֹן גָּמוּר, וּבְכֵן נַסִּי־נָא, חֹמֶד!” וְעַלִּיזָה נָטְלָה אֶת הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, וְהִצִיגַתָּהּ לִפְנֵי הַחֲתַלְתּוּלָה כְּדֻגְמָה לְחַקּוֹתָהּ: אֶפֶס הַדָּבָר לֹא עָלָה יָפֶה, בְּרֹאשׁ־וְרִאשׁוֹנָה מִשּׁוּם שֶׁלֹא אָבְתָה הַחֲתַלְתּוּלָה לְשַׁלֵּב זְרוֹעוֹתֶיהָ כְיָאוּת. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ הֱרִימַתָּהּ אֶל מוּל הַמַּרְאָה, לְעָנְשָׁהּ, שֶׁתִּרְאֶה מַה־חֲרוּפָה הִנָּהּ – “וְאִם לֹא תַחְזְרִי בָךְ תֵּכֶף־וּמִיָד”, הוֹסִיפָה, אַעֲבִיר אוֹתָךְ אֶל בֵּית־הַמַּרְאָה. אֵיךְ יִמְצָא דָּבָר זֶה חֵן בְּעֵינַיִךְ?"

"וְעַכְשָׁו, אִם רַק תַּטִּי אֹזֶן לְהַקְשִׁיב, תּוּלִי, וְלֹא תַרְבִּי דְבָרִים כָּל־כָּךְ, אֲסַפָּר לָךְ אֶת כָּל דַעְתִּי עַל בֵּית־הַמַרְאָה. רָאשִׁית, הֲרֵי לָךְ אוֹתוֹ חֶדֶר שֶׁיְכוֹלָה אַתְּ לִרְאוֹתוֹ מִבַּעַד לַזְכוּכִית – כָּמוֹהוּ כַחֲדַר־הָאוֹרְחִים שֶׁלָּנוּ עַצְמוֹ, רַק שֶׁסֵדֶר הַדְּבָרִים הָפוּךְ. אֶת כֻּלּוֹ אוּכַל לִרְאוֹת כְּשֶׁאֲנִי עוֹלָה עַל כִּסֵא – הַכֹּל חוּץ מִן הַמְּעַט שֶׁתֵּכֶף מֵאַחֲרֵי הָאָח. הוֹי! כֹּה רוֹצָה הָיִיתִי לִרְאוֹת אֶת הַמְּעַט הַהוּא! חֲפֵצָה אֲנִי כָּל־כָּךְ לָדַעַת אִם יֵשׁ לָהֶם אֵשׁ בַּחֹרֶף: לְעוֹלָם הֲרֵי אֵין לָדַעַת. אֶלָּא אִם הָאֵשׁ שֶׁאֶצְלֵנוּ מַעֲלָה עָשָׁן, וְאָז עוֹלָה עָשָׁן גַּם בַּחֶדֶר הַהוּא – אֲבָל אֶפְשָׁר אֵין זוֹ אֶלָּא הַעֲמָדַת־פָּנִים, פָּשׁוּט לַעֲשׂוֹת רֹשֶם כִּי יֵשׁ שָׁם אָח מְבֹעֶרֶת. הִנֵּה כֵן, הַסְּפָרִים הֵם בְּדוֹמֶה לְשֶׁלָּנוּ, רַק שֶׁסֵּדֶר הַמִּלִּים הָפוּךְ, זֹאת אֲנִי יוֹדַעַת, מִשּׁוּם שֶׁהִגְבַּהְתִּי אֶת אַחַד הַסְּפָרִים שֶׁלָּנוּ אֶל הַמַּרְאָה, וְאָז הִגְבִּיהוּ סֵפֶר אֶחָד בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי.

“מַה־דַּעְתֵּךְ שֶׁהָיִית דָּרָה בְּבֵית־הַמַּרְאָה, תּוּלִי? תְּמֵהָה אֲנִי אִם יִתְּנוּ לָךְ חָלָב שָׁם? חֲלֵב־מַרְאָה אוּלַי אֵינוֹ טוֹב לִשְׁתִיָה – אֲבָל אֲהָהּ, תּוּלִי! עַתָּה מַגִיעִים אָנוּ אֶל הַמִּסְדְּרוֹן. אֶפְשָׁר לִרְאוֹת כְּהוּא־זֶה מִן הַמִּסְדְּרוֹן בְּבֵית־הַמַּרְאָה, כְּשֶׁמַּנִּיחִים אֶת דֶּלֶת חֲדַר הָאוֹרְחִים שֶׁלָּנוּ פְּתוּחָה הַרְחֵב: וּכְכָל שֶׁהָעַיִן מַשֶׂגֶת הֲרֵיהוּ דּוֹמֶה מְאֹד לַמִּסְדְּרוֹן שֶׁלָנוּ, רַק שֶׁיוֹדַעַת אַתְּ כִּי הָלְאָה מִשָּׁם אֶפְשָׁר שֶׁהַכֹּל מִשְׁתַּנָּה, הוֹ, תּוּלִי! מַה־נֶחְמָד הָיָה הַדָּבָר, לוּ אַךְ יָכֹלְנוּ לַעֲבֹר וְלָבוֹא אֶל בֵּית־הַמַרְאָה! מֻבְטַח לִי כִּי, הוֹ: דְּבָרִים כֹּה יָפִים יֵשׁ בּוֹ! נַנִּיחַ רָגַע שֶׁיֵּשׁ אֵיזוֹ דֶרֶךְ לַעֲבֹר וּלְהִכָּנֵס שָׁמָה, תּוּלִי. נַנִּיח שֶׁהַזְכוּכִית כֻּלָּה נִתְרַכְּכָה כְּמַלְמָלָה, וַאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲבֹר בָּהּ. מַה זֶּה, הֲרֵיהִי הוֹפֶכֶת כְּמִין עֲרָפֶל, בְּחַיַּי! קַל־קַל יִהְיֶה לַעֲבֹר בָּהּ – –” עַל מַדַּף־הָאָח עָמְדָה כְּאָמְרָהּ זֹאת, אִם כִּי סָפֵק אִם יָדְעָה אֵיךְ הִגִיעָה לְשָׁם, וְהַזְכוּכִית, בָּרִי כִּי אָכֵן הֵחֵלָה נְמוֹגָה־נְפוֹגָה מַמָּשׁ כְּעַרְפֶל־כָּסֶף בָּהִיר.

עוֹד רֶגַע וְעַלִּיזָה עָבְרָה בְּעַד לַזְכוּכִית, וּבִקְפִיצָה קָלָה יָרְדָה אל חֲדַר הַמַּרְאָה. רֵאשִׁית חָכְמָה הִבִּיטָה אִם יֵשׁ אֵשׁ בָּאָח, וְלַהֲנָחָה נוֹכְחָה לִרְאוֹת כִּי יֵשׁ שָׁם אֵשׁ אֲמִתִּית, בְּהִירַת לֶהָבָה כְּזוֹ אֲשֶׁר הִנִּיחָה מֵאַחֲרֶיהָ, אִם כַּן יֵחַם לִי כָאן כְּבַחֶדֶר הַהוּא", הִרְהֲרָה עַלִּיזָה: “אַף גַּם יֵחַם לִי יוֹתֵר, כִּי כָאן לֹא יִמָּצֵא מִי שֶׁיַּרְחִיקֵנִי בִּגְעָרָה מֵאֵצֶל הָאֵשׁ. הוֹ, מַה־נֶחְמָד יִהְיֶה כְּשֶׁיִרְאוּנִי פֹה מִבַּעַד לִזְכוּכִית, וְיָדָם קָצְרָה מֵהַשִׂיגָנִי!”

אַחַר הֵחֵלָּה לְהַבִּיט כֹּה וָכֹה, וְהִנֵּה כָּל הַנִּרְאֶה לָהּ מִן הַחֶדֶר הַנּוֹשָׁן תָּפֵל הוּא וְאֵין עִנְיָן, אֲבָל כָּל הַשְׁאָר נִבְדָּל מִזֶּה כְּכָל אֲשֶׁר יִתָּכֵן. דֶּרֶךְ מָשָׁל, הַתְּמוּנוֹת שֶׁעַל הַקִּיר אֲשֶׁר אֵצֶל הָאָח כְּמוֹ חַיּוֹת הָיוּ כֻלָּן, וְאַף הַשָּׁעוֹן שֶׁעַל מַדַּף־הָאָח (הֵן תֵּדְעוּ כִּי רַק גַבּוֹ יֵרָאֶה בַּמַּרְאָה) לָבַשׁ פְּנֵי זָקֵן קָטָן וְגִחֵךְ לְעֻמָּתָהּ.

"הַחֶדֶר הַזֶּה אֵין מַקְפִידִים בּוֹ עַל הַסֵּדֶר כְּבַשֵּׁנִי, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה בִּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ, כִּרְאוֹתָהּ קְצָת מִכְּלֵי הַשַׁחְמַת מִתְפַּלְשִׁים בַּכִּירָה בְּתוֹךְ הָרֶמֶץ: אֲבָל עוֹד רָגַע, וְהִיא כָּרְעָה אַרְבַּעְתַּיִם בִּקְרִיאַת “הוֹ!” שֶׁל פְּתִיעָה וְנָתְנָה עֵינֶיהָ בָּהֶם. כְּלֵי הַשַׁחְמַת הָיוּ מִתְהַלְכִים שְׁנַיִם־שְׁנַיִם כֹּה וְכֹה!

“הִנֵּה הַמֶּלֶךְ הָאָדֹם וְהַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה”, אָמְרָה עַלִּיזָה (בְּלַחַשׁ לבַל תַּפְחִידֵם), “וַהֲרֵי הַמֶּלֶךְ הַלָּבָן וְהַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה יוֹשְׁבִים עַל שְׁפַת הַמַּחְתָּה – וְהִנֵּהּ צְרִיחִים שְׁנַיִם מְהַלְכִים יָד־בְּיָד – סְבוּרָה אֲנִי שֶׁאֵינָם שׁוֹמְעִים אוֹתִי”, הִמְשִׁיכָה, כְּהַשְׁפִילָהּ רֹאשָׁהּ יוֹתֵר, “וְכִמְעַט מֻבְטָח לִי שֶׁאֵינָם רוֹאִים אוֹתִי, מְשוּם־מָה דּוֹמֶה עָלַי כְּאִלּוּ נַעֲשֵׂית אֲנִי בִּלְתִּי־נִרְאֵית –”

כָּאן הַחֵל מַשֶּׁהוּ מְצַוֵּח עַל הַשְׁלְחָן מֵאַחֲרֵי עַלִּיזָה, וּכְהַפְנוֹתָהּ רֹאשָׁהּ הִסְפִּיקָה לִרְאוֹת אֶחָד מִן הַחַיָלִים הַלְּבָנִים מִתְגַּלְגַל וּמַתְחִיל לִבְעֹט: בְּסַקְרָנוּת מְרֻבָּה הִתְבּוֹנְנָה בוֹ לִרְאוֹת מה יִקְרֶה עַתָּה.

“קוֹל יַלְדָּתִי הוּא!” שִׁוְּעָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, וּבְעָבְרָהּ עַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בִּמְרוּצָה גְדוֹלָה הַטִיחַתּוּ־הֲפַכַתּוּ אֶל תּוֹךְ הָרָמֶץ. “חֲבַצַּלְתִּי הַיְקָרָה! חֲתַלְתּוּלָתִי הַמַּלְכוּתִית!” וּבְעֵסֶק מְרֻבֶּה הַחֵלָה מְטַפֶּסֶת וְעוֹלָה בִּפְאַת שִׂבְכַת הַתַּנוּר.

“קְלִפַּת־שׁוּם מַלְכוּתִית!” אָמַר הַמֶּלֶךְ, כְּשׁוּפוֹ אֶת חָטְמָוֹ, שֶׁנֶּחְבַּל אַגַּב הַנְּפִילָה. רַשַּׁאי הָיָה לִרְגֹז מְעַט עַל הַמַּלְכָּה, לְפִי שֶׁמֵּרֹאשׁ וְעַד רֶגֶל הָיָה מְרֻבָּץ בְּאֵפֶר.

עלִיזָה לְהוּטָה הָיְתָה מְאֹד לְהוֹעִיל, וְכֵיוָן שֶׁהַחֲבַצֶלֶת הַקְּטַנָּה כִּמְעַט נָאֶחְזָה שָׁבָץ מֵרֹב צְרִיחוֹת, מִהֲרָה עַלִּיזָה לִתְפַֹּס בַּמַּלְכָּה וְהִצִּיגַתָּהּ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּצַד בִּתָּה הַקּוֹלָנִית הַקְּטַנָּה.

הַמַּלְכָּה הִתְנַשְּׁמָה וַתַּשֶׁב: מַחֲמַת הַמַּסָּע הַמָּהִיר בֶּחָלָל מַמָּשׁ נִטְּלָה נְשִׁימָתָהּ, וּמֶשֶׁךְ דַּקָה אוֹ שְׁתַּיִם לֹא יָכְלָה אֶלָּא לְחַבֵּק אֶת הַחֲבַצֶּלֶת הַקְּטַנָּה דּוּמָם. כְּשׁוּב אֵלֶיהָ רוּחָהּ קִמְעָא, קָרְאָה אֶל הַמֶּלֶךְ הַלָּבָן, שֶׁהָיָה יָשׁוּב סָר וְזָעֵף בְּתוֹךְ הָרֶמֶץ, “הִזָּהֵר בְּהַר־הַגָּעַשׁ!”

“אֵיזֶה הַר־גָּעַשׁ?” אָמַר הַמֶּלֶךְ, תּוֹלָה עַיִן דְּאוּגָה אֶל הָאֵשׁ, כְּסָבוּר שֶׁזֶּה הַמָּקוֹם בּוֹ יֻתַּן לִמְצֹא הַר־גָּעַשׁ.

“הִתְ־פּוֹ־צַצְ־תִּי”, נָשְׁפָה הַמַּלְכָּה, שֶׁעֲדַיִן הָיְתָה נְשִׁימָתָהּ חֲטוּפָה מְעָט. הַקְפֵּד לַעֲלוֹת – בַּדֶּרֶךְ הָרְגִילָה – שֶׁלֹא תִתְפּוֹצֵץ!"

עַלִּיזָה הִתְבּוֹנְנָה אֵיךְ הַמֶּלֶךְ הַלָּבָן עוֹלָה בִּכְבֵדוּת בְּפִרְכֵי הַשְּׂבָכָה, עַד שֶׁלַסוֹף אָמְרָה, “מָה, בְּקֶצֶב כָּזֶה תַּעֲבֹרְנָה עָלֶיךָ שָׁעוֹת עַד שֶׁתַּגִיעַ אֶל הַשֻּׁלְחָן. וַהֲלֹא מוּטָב הָיָה שֶׁאֶעֱזֹר לְךְ?” אֲבָל הַמֶּלֶךְ לֹא נָתַן דַּעְתּוֹ עַל הַשְּׁאֵלָה: גָּלוּי וּבָרוּר הָיָה שֶׁאֵין אָזְנָיו שׁוֹמְעוֹת אוֹתָהּ וְאֵין עֵינָיו רוֹאוֹת.

כֵּיוָן שֶׁכָּךְ תְּפָסַתּוּ עַלִּיזָה מָתוּן־מָתוּן, וֶהֱרִימַתּוּ לְאַט יוֹתֵר מִשֶּׁהֵרִימָה אֶת הַמַּלְכָּה, שֶׁלֹא תִנָּטַל נְשִׁימָתוֹ, אֲבָל קֹדָם שֶׁתַּנִיחֵהוּ עַל הַשֻּׁלְחָן, מְדֻמָּה הָיְתָה כִּי רָאוּי־רָאוּי לָהּ לְנַעֲרוֹ מְעַט, כֹּה מְאֻפָּר הָיָה בְּאֵפֶר.

לְאַחַר זְמָן אָמְרָה כִּי כָל יְמֵי חַיֶּיהָ לֹא רָאֲתָה פַרְצוּף כַּפַּרְצוּף שֶׁהֶעֱמִיד הַמֶּלֶךְ, מִשֶּׁמָּצָא עַצְמוֹ מָחֳזָק בֶּחָלָל בְּיַד בִּלְתִּי נִרְאֵית, וּמְנֹעָר מֵאֶפְרוֹ: נִדְהָם הָיָה הַרְבֵּה מִלִּצְעֹק, אֲבָל עֵינָיו וּפִיהוּ הָיוּ מִתְפַּעֲרִים וְהוֹלְכִים, וּרְחֵבִים וְהוֹלְכִים, עַד שֶׁמֵּרֹב צְחוֹק הִרְעִידָה יָדָהּ כְּדֵי־כָך שֶׁכִּמְעַט שִׁמְּטַתּוּ אָרְצָה.

“הוֹ! אָנָא אַל תְּעַוֶּה פָנִים כָּכָה, יַקִירִי!” הִפְרִיחָה מִפִּיהָ, ולְגַמְרֵי שָׁכְחָה כִּי אֲטוּמוֹת אָזְנֵי הַמֶּלֶךְ מִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלָהּ. “אַתָּה מַצְחִיק אוֹתִי כְּדֵי־כָךְ שֶׁכִּמְעַט אֵינִי יְכוֹלָה לְהַחֲזִיק בָּךְ! וְאַל תִּפְעַר פִּיךְ כָּל־כָּךְ! כָּל הָאֵפֶר יִכָּנֵס בּוֹ – זֶהוּ, עַכְשָׁו נִדְמֶה לִי שֶׁנָּקִי אַתָּה דַיֵּךָּ!” הוֹסִיפָה, מַחֲלִיקָה עַל שַׂעְרו, וְהִצִּיגַתּוּ עַל הַשֻּׁלְחַן סָמוּךְ לַמַּלְכָּה.

מִיָד נָפַל הַמֶּלֶךְ פְּרַקְדָּן, וְהָיָה מֻטָּל דּוּמָם וְאֵין זִיעַ: וְעַלִּיזָה נֶחֶרְדָה מְעַט עַל אֲשֶׁר עָשְׂתָה, וְסוֹבְבָה בַחֶדֶר לִרְאוֹת אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם לְהַזּוֹתָם עָלָיו. אֶפֶס מָצֹא לֹא מָצְאָה כִּי אִם בַּקְבּוּק דְּיוֹ, וְכַאֲשֶׁר הֲבִיאַתּוּ עִמָּה מָצְאָה כִּי הִתְאוֹשֵׁשׁ הַמֶּלֶךְ, וְהוּא מְסַפֵּר עִם הַמַּלְכָּה בְּלַחַשׁ נִפְחָד־חֲרִישִׁי כְּדֵי־כָךְ שֶׁבְּקֹשִׁי שָׁמְעָה עַלִּיזָה מָה הֵם אוֹמְרִים.

הַמֶּלֶךְ הָיָה אוֹמֵר, “בְּחיי, יַקִּירָתִי, צִנָּה עֲבָרַתְנִי, עַד קְצוֹת שִׂפְמוֹתַי מַמָּשׁ!”

עַל זֹאת הַשִׁיבָה הַמַּלְכָּה, “אֵין לְךָ שְׂפָמוֹת בִּכְלָל”.

“אֶת אֵימַת הָרֶגַע הַהוּא”, הִמְשִׁיךְ הַמֶּלֶךְ, “לְעוֹלָם, לְעוֹלָם לא אֶשְׁכָּח!” “לא, כִּי תִשְׁכַּח”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה, “אִם לֹא תִרְשֹׁם לְךָ לְזִכָּרוֹן”.

עַלִּיזָה צָפְתָה בְּעִנְיָן מְרֻבֶּה אֵיךְ מַעֲלֶה הַמֶּלֶךְ מִכִּיסוֹ פִּנְקָס רְשׁוּמוֹת כַּבִּיר, וּמַתְחִיל לִכְתֹּב. רַעְיוֹן־פֶּתַע צָף בְּדַעְתָּהּ, וְהִיא אָחֲזָה בִקְצֵה הָעִפָּרוֹן, שֶׁבִּצְבֵּץ מְעַט מִכְּתֵפוֹ וָמַעְלָה, וְהֵחֵלָה כּוֹתֶבֶת תַּחְתָּיו.

הַמֶּלֶךְ הַמִּסְכֵּן נִרְאָה תּוֹהֶה וּבוֹהֶה, וְעֶת־מָה נֶאֱבַק עִם הָעִפָּרוֹן בְּלִי אָמוֹר דָּבָר; אֲבָל עַלִּיזָה חָזְקָה מִמֶּנּוּ, וְלַסּוֹף טָרַף־פָּלַט מִפִּיו, "חֶמְדָּתִי: בֶּאֱמֶת מֻכְרָח אֲנִי לָקַחַת עִפָּרוֹן דַּק יוֹתֵר, בָּעִפָּרוֹן הַזֶּה אֵינֶנִי יָכוֹל לַעֲבֹד כְּהוּא־זֶה, הוּא כוֹתֵב כָּל מִינֵי דְבָרִים שֶׁאֵינֶנִּי מִתְכַּוֵן – – "

“אֵיזֶה מִינֵי דְבָרִים?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה, מְצִיצָה בַּפִּנְקָס (שֶׁבּוֹ כָּתְבָה עַלִּיזָה ‘הַפָּרָשׁ הַלָּבָן מַחֲלִיק־יוֹרֵד בָּאוּד. הוּא מִתְנוֹדֵד מְאֹד’). “אֵין זוֹ רְשִׁימַת הַרְגָּשׁוֹתֶיךָ אָתָּה!”

סֵפֶר מֻנָּח הָיָה עַל הַשֻּׁלְחָן סָמוּךְ לְעַלִּיזָה, וּבְעוֹדָהּ יוֹשֶׁבֶת וְצוֹפָה אֶל הַמֶּלֶךְ הַלָּבָן (שֶׁכֵּן עֲדַיִן חֲרָדָה הָיְתָה לוֹ מְעַט, וְהַדְּיוֹ מוּכָן הָיָה עִמָּה וּמְזֻמָּן, לְשָׁפְכוֹ עָלָיו בְּמִקְרָה שֶׁיָּשׁוּב יִתְעַלֵף), הָפְכָה בַדַּפִּים, לִמְצא שָׁם מָקוֹם שֶׁתּוּכַל לִקְרֹא, “–כִּי כֻלּוֹ כָתוּב בְּאֵיזוֹ לָשׁוֹן שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדַעַת”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ.

כָּךְ הָיְתָה לְשׁוֹן הַכָּתוּב:

ינִוֹעטְפִּ

רזִחְפַּ ילֵשְׂוּ,קשָׁבָּ תעֵבְּ

:וּדקְמְ,וּסבְסָ קחָ־יסֵפְאַבְּ רזִמְנִ היָהָ וְכֵּלְחִ אזָ וֹאַ .וּדרְכֵּ וְרָעָ־יתֵמְוּ

עֵת־מָה תָּהֲתָה עַל כָּךְ, אֲבָל לַסּוֹף עָלָה בְדַעְתָּהּ רַעְיוֹן מְמֻלָּח.

“מָה, הֲרֵי זֶה סֵפֶר־מַרְאָה, כְּמוּבָן! וְאִם אַגְבִּיהַּ אוֹתוֹ אֶל מַרְאָה, שוּב תִּהְיֶינָה הַמִּלִים מְכֻוָנוֹת נְכוֹנָה”.

זֶה הָיָה הַשִׁיר קָרְאָה עַלִּיזָה.

פִּטְעוֹנִי

בְּעֵת בָּשָׁק, וּשְׁלֵי פַּחְוֹר

בְּאַפְסֵי־חַק סְבְסוּ, מָקְדוּ:

אוֹ אָז חִלְכֵּן הָיָה נִמְזַר

וּמְתֵי־עָרָן כֵּרְדוּ.

"גוּרָה, בְּנִי, מִן הַפִּטְעוֹן!

מֵחֹד־שִׁנּוֹ, חִיל־צִפָּרְנוֹ!

מעוֹף־גִּרְגִיר תָּנוּס, צָעוֹן

מֵחֶטֶשׁ בִּמְנוֹנוֹ!"

וְהוּא שָׁלַף סִיפוּ הַחַז:

נָד, חִפֵּשׂ אֶת פְּחִיק־צָרָיו –

וכֹה עָמַד בְּצֵל זָמְזָם,

תָּפוּס בְּהִרְהוּרָיו.

עוֹדוֹ עוֹמֵד שְׁפָה־הָגוּת,

וְהַפִּטְעוֹן, עֵינָיו דּוֹלְקוֹת,

וַשְׁוֵש בַּיַּעַר הַמָּגוּד,

בּוֹעֵעַ וְנָקוֹט!

בִּמְחִי חָזוּז – הָבַס! הָבַס! –

תִּכְתֵךְ הַסַּיִף בְּנִמְהָר!

נָטַל אֶת רֹאשׁ פְּגְרוֹ הַזֵּד

ואָל בֵּיתוֹ צָהַר.

"אַף קְטַלְתּוֹ, אֶת הַפִּטְעוֹן!

אָחַבְּקֶךָ, יַלְדִּי הַצַח!

הו יוֹם־צִלְהָה! יַבָּא! יַבֵּא!"

בְּחֶרְוָתוֹ פָּצַח.

בְּעֵת בְּשָׁק, וּשְׁלֵי פַּחְזָר

בְּאַפְסֵי־חַק סָבְסוּ, מָקְדוּ:

אוֹ אָז חִלְכֵּן הָיָה נִמְזַר

וּמְתֵי־עָרָן כֵּרְדוּ.

“דּוֹמֶה שֶׁיָּפֶה הַשִּׁיר מְאד”, אָמְרָה כַּאֲשֶׁר סִיְּמָה, אֲבָל מְאֹד קָשֶׁה הוּא לַהֲבָנָה!" (רוֹאִים אַתֶּם שֶׁאַף לִפְנֵי עַצְמָהּ לֹא רָצְתָה לְהוֹדוֹת כִּי אֵינָהּ תּוֹפֶסֶת בּוֹ דָּבָר וַחֲצִי דָבָר). "מִשׁוּם־מָה הֲרֵיהוּ מְמַלֵּא אֶת רֹאשִׁי רַעְיוֹנוֹת – רַק שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת מַהֶם אֶל־נָכוֹן! אָכֵן, מִישֶׁהוּ הָרַג מַשֶּׁהוּ: זֶה בָרוּר, מִכָּל מָקוֹם – – "

“אֲבָל אֲהוֹי!” חָשְׁבָה עַלִּיזָה, בִּקְפִיצַת־פִּתְאוֹם, “אִם לֹא אֶזְדָּרֵז יִהְיֶה עָלַי לַחֲזֹר וְלַעֲבֹר בַּמַּרְאָה, וְלֹא אַסְפִּיק לִרְאוֹת שְׁאָר הַבַּיִת מַה טִיבוֹ! הָבָה נָצִיץ בַּגַּן תְּחִלָּה!” בִּן־רֶגַע יָצְאָה מִן הַחֶדֶר, וּבִמְרוּצָה יָרְדָה בַּמַּדְרֵגוֹת – אוֹ שֶׁאוּלַי לֹא רִיצָה הָיְתָה זוֹ דַוְקָא, אֶלָא הַמְצָאָה חֲדָשָׁה לָרֶדֶת חִישׁ וּבְנָקֵל בַּמַּדְרֵגוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ. רַק רָאשִׁי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הָיוּ נוֹגְעִים־לֹא־נוֹגְעִים בְּמִסְעַד הַמַּעֲקָה, וְהִיא גָלְשָׁה־רָחֲפָה מַעֲדַנוֹת אַף בְּלֹא שֶׁתִּגַּעְנָה רַגְלֶיהָ בַּמַּדְרֵגוֹת; אַחַר רָחֲפָה וְהוֹסִיפָה בַּחֲלַל הַמָּבוֹא, וּבְדֶרֶךְ כָּךְ וַדַּאי הָיְתָה פּוֹרַחַת וְיוֹצֵאת בַּדֶּלֶת, לוּלֵא נִתְפְּסָה בִּמְזוּזָה. מֵרֹב רִחוּף בַּאֲוִיר הַחֵל רֹאשָׁהּ הוֹלֵךְ סְחַרְחַר קִמְעָא, וְשָׂמֹחַ שָׂמְחָה לִמְצֹא עַצְמָהּ מְהַלֶכֶת שׁוּב כְּמִנְהַג הָעוֹלָם.

פֶּרֶק ב' גַּן הַפְּרָחִים הַחַיִּים

“הֵיטֵב אֵיטִיב לִרְאוֹת אֶת הַגַּן”, אָמְרָה עַלִּיזָה לְנַפְשׁהּ, "אִם אוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל ראשׁ אוֹתָהּ גִבְעָה: וְהִנֵּה־זֶה שְׁבִיל הַמּוֹלִיךְ יָשָר אֵלֶיהָ – לְמִצְעָר, לֹא, לֹא כֵן הוּא – – – " (לְאַחַר שֶׁפָּסְעָה מִסְפַּר פְּסִיעוֹת בַּשְּׁבִיל, וְהִקִּיפָה כַּמָּה הַקָּפוֹת חַדּות), “אֲבָל מִן הַסְּתָם יוֹלִיךְ אֵלֶיהָ לְבַסּוֹף אֲבָל מָה־מְשֻׁנִּים פִּתוּלָיו! דּוֹמֶה הוּא יוֹתֵר לְחוֹלֵץ־פְּקָקִים מִלְּשְבִיל! כִּי־כֵן, מֵעֲקָל זֶה עוֹלֶה אֶל הַגִּבְעָה, מִן הַסְּתָם – לֹא, לֹא! הֲרֵיהוּ חוֹזֵר יָשָׁר אֶל הַבַּיִת! יְהִי כֵן, אֲנַסֶּה בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ.”

וְכָזֹאת עָשְׂתָה: מַעְלָה וּמַטָּה שׁוֹטְטָה, מְנַסָּה דַּרְכָּהּ בְּכָל מַעֲקָל, אוּלָם תָּמִיד חָזְרָה אֶל הַבַּיִת, בְּכָל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה. אָכֵן, פַּעַם אַחַת, כַּאֲשֶׁר נֶחְפְּזָה לִנְטוֹת יוֹתֵר מִכְּפִי הָרָגִיל, נְטּוֹחָה־נִתְקְלָה בוֹ קֹדֶם שֶׁתַּסְפִּיק לַעֲצֹר.

“לֹא כְדַאי לְדַבֵּר עַל כָּךְ”, אָמְרָה עַלִּיזָה, תּוֹלָה עַיִן אֶל הַבַּיִת וּמַעֲמִידָה פָּנִים כְּאִלּוּ זֶה מִתְוַכֵּחַ עִמָּהּ. “עֲדַיִן אֵין אֲנִי נִכְנֶסֶת שׁוּב. יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁיִּהְיֶה עָלַי לַחֲזֹר וְלַעֲבֹר בַּמַּרְאָה – לְתוֹךְ הַחֶדֶר הַנּוֹשָׁן – וּבַזֹּאת יָבוֹא הַקֵּץ לְכָל הַרְפַּתְקוֹתַי!”

כֵּיוָן שֶׁכָּךְ הָפְכָה גַּבָּהּ אֶל הַבַּיִת בְּהַחְלָטָה נֶחֱרָצָה, וְשׁוּב נָשְׂאָה אֶת רַגְלֶיהָ בַשְּׁבִיל, כְּשֶׁמָּנוּי וְגָמוּר עִמָּהּ לְהַיְשִׁיר לֶכֶת עַד שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הַגִּבְעָה. דַּקּוֹת מִסְפָּר הִתְנַהֵל הַכֹּל כַּשּׁוּרָה, וּכְבָר אָמְרָה, “זֹאת הַפַּעַם אָכֵן עָשׂה אֶעֱשֶׂה” – – וְהִנֵּה הִתְעַקֵּם הַשְּׁבִיל פֶּתַע וְהִצְטַמֵּר כְּפִי שֶׁתָּאֲרָה זֹאת לְאַחַר זְמַן), וּכְהֶרֶף עַיִן מָצְאָה עַצְמָהּ נִכְנֶסֶת בַּדֶּלֶת מַמָּשׁ.

“הוֹ, עֵסֶק בִּישׁ!” קָרְאָה. “מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי בֵּית תַּהְפּוּכוֹת שֶׁכָּזֶה! מֵעוֹלָם!”

אִם כֹּה וְאִם כֹּה, נִבְּטָה הַגִּבְעָה לְמוּלָהּ, וְעַל כֵּן לֹא הָיָה לָהּ אֶלָּא לְנַסּוֹת שׁוּב. זֹאת הַפַּעַם נִתְקְלָה בַּעֲרוּגַת פְּרָחִים גְּדוֹלָה, שֶׁפְּאָתָה מַצְמִיחָה מַרְגָּנִיּוֹת, וְעֵץ עֲרָבָה גָּדֵל בְּאֶמְצָעִיתָהּ.

“הוֹ, חֲבַצֶּלֶת מְנֻמֶּרֶת”, פָּנְתָה עַלִּיזָה וְאָמְרָה אֶל אַחַת הַחֲבַצָּלוֹת שֶׁהָיְתָה נִנּועָה בְּרֹב־חֵן בָּרוּחַ, “לְוַאי וִידַעְתֶּן לְדַבּר!”

יוֹדְעוֹת אָנוּ לְדַבֵּר", אָמְרָה הַחֲבַצֶּלֶת הַמְּנֻמֶּרֶת: “כַּאֲשֶׁר יֵשׁ מִי שֶׁכְּדַאי לְדַבֵּר אֵלָיו.”

מֵרֹב תַּדְהֵמָה נֶעְתְּקוּ רֶגַע מִלִּים מִפִּיהָ שֶׁל עַלִּיזָה: דּוֹמֶה הָיָה כָּאִלּוּ כִּמְעַט נִטְּלָה נְשִׁימָתָהּ מִמֶּנָּה. לְבַסּוֹף, מֵאַחַר שֶׁהַחֲבַצֶּלֶת הַמְּנֻמֶּרֶת אַךְ הוֹסִיפָה לְהִנּוֹעַ כֹּה וָכֹה, שֶׁבָּה עַלִּיזָה וְדִבְּרָהּ, בְּקוֹל חוֹשֵׁשׁ – בְּלַחַשׁ כִּמְעָט. “וְכֻלָּם כָּל הַפְּרָחִים יוֹדְעִים לְדַבֵּר!”

“לֹא־פָּחוֹת מִמֵּךְ” אָמְרָה הַחֲבַצֶּלֶת הַמְּנֻמֶּרֶת. “וּבְקוֹל גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר”.

“לֹא מִן הַנִּמּוּס הוּא לָנוּ לִפְתֹּחַ בִּדְבָרִים, יוֹדַעַת אַתְּ “, אָמַר הַשּׁוֹשָׁן, " וּבֶאֱמֶת תָּמֵהַּ הָיִיתִי מָתַי תִּפְתְּחִי פִּיךְ! אָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי, פָּנֶיהָ יֵשׁ בָּהֶם מַשֶּׁהוּ בִּינָהּ, אַף שֶׁאֵין הֵם מֵחֻכָּמִים!” בְּכָל זֹאת, צִבְעֵךְ כַּיָּאוּת, וַהֲרֵי זֶה חָשׁוּב הַרְבֵּה”.

“הַצֶּבַע אֵינוֹ מְעַנְיֵן אוֹתִי”, הֵעִירָה הַחֲבַצֶּלֶת הַמְּנֻמֶּרֶת." לוֹ אַךְ נִצְנְפוּ עֲלֵי־הַכּוֹתֶרֶת שֶׁלָּהּ מְעַט יוֹתֵר, לֹא הָיָה בָהּ מוּם".

עַלִּיזָה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא אַהֲבָה לִהְיוֹת נוֹשֵׂא לְבִקֹּרֶת, הֵחֵלָּה לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת: “אֵין אַתֶּם נִפְחָדִים לִפְעָמִים עַל שֶׁהִנְּכֶם שֶׁתוֹלִים לָכֶם פֹּה הַרְחֵק, בְּאֵין מְטַפֵּל בָּכֶם?”

“הֲרֵי לָנוּ הָעֵץ שֶׁבְּתָּוֶךְ” אָמַר הַשּׁוֹשָׁן. “לְמַה יִצְלַח אִם לֹא לָזֹאת?”

“אֲבָל מָה הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בִּשְׁעַת סַכָּנָה?” שָאֲלָה עַלִּיזָה.

“לִנְבֹּחַ יוּכַל”, אָמַר הַשּׁוֹשָׁן.

“הוּא אוֹמֵר, בָּא־בַּד!” קָרְאָה מַרְגָּנִית אַחַת: לָכֵן קוֹרְאִים לַעֲנָפָיו בַּדִּים!"

“לֹא יָדַעַתְּ זֹאת?” קָרְאָה עוֹד מַרְגָּנִית, וְכָאן הֵחֵלּוּ כֻּלָן צוֹעֲקוֹת בְּעִרְבּוּבְיָה, עַד שֶׁכְּמוֹ נִמְלָא הָאֲוִיר בְּנוֹת־קוֹל חַדּוֹת. “שֶׁקֶט, כֻּלְּכֶן!” קָרְאָה הַחֲבַצֶּלֶת הַמְּנֻמֶּרֶת, נִנּועָה בְחֵמָה גְּדוֹלָה מִצַּד אֶל צַד, וּמַרְעִידָה מֵעֹצֶר הִתְרַגְּשׁוּת. “יוֹדְעוֹת הֵן שֶׁאֵינִי יָכוֹלָה לְהַשִּׂיגָן!” הִתְנַשְּׁפָה, כּוֹפֶפֶת אֶת רֹאשָׁהּ הָרוֹטֵט אֶל עַלִּיזָה, “אַחֶרֶת לֹא הָיוּ מְעִזּוֹת!” אֵין דָּבָר! אָמְרָה עַלִּיזָה כְּמַרְגִּיעָה, וְאֶל הַמַּרְגָּנִיּוֹת, שֶׁשּׁוּב הֵחֵלּוּ נוֹתְנוֹת קוֹלָן, שָׁחָה וְלָחֲשָׁה, “אִם לֹא תִכְלֶאנָה לָשׁוֹן, אֶקְטֹף אֶתְכֶן!”

"בִּן־רֶגַע הָשְׁלַךְ הַס, וְכַמָּה מִן הַמַּרְגָּנִיּוֹת הָאַדְמוֹנִיּוֹת הִלְבִּינוּ.

“זֶהוּ!” אָמְרָה הַחֲבַצֶּלֶת הַמְּנֻמֶּרֶת, “הַמַּרְגָּנִיּוֹת גְּרוּעוֹת מִכֹּל. כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מְדַבֵּר, הֵן פּוֹתְחוֹת כְּלָּן כְּאַחַת, וְאֶפְשָׁר פָּשׁוּט לִכְמֹשׁ כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים אֵיךְ הֵן מִצְטָרְחוֹת”.

“כֵּיצַד זֶה כַּלָּכֵן מֵיטִיבוֹת לְדַבֵּר כָּל־כָּךְ?” אָמְרָה עַלִּיזָה, בְּתִקְוָה לְהָפִיס אֶת דַּעְתָּהּ שֶׁל זוֹ בְּמַּחְמָאָה. “בְּהַרְבֵּה גַנִּים כְּבָר הָיִיתִי, אֲבָל לֹא הָיָה בָּהֶם פֶּרַח שֶׁהִשְׂכִּיל לְדַבֵּר”.

“שִׁלְּחִי יָדֵךָ וּמַשְׁשִׁי אֶת הַקַּרְקַע”, אָמְרָה הַחֲבַצֶּלֶת. “אָז תֵּדְעִי אֶת הֲסִּבָּה”.

כָּךְ עָשְׂתָה עַלִּיזָה. “קָשָה הִיא מְאוֹד”, אָמְרָה, “אֲבָל אֵינֶנִּי תּוֹפֶסֶת מָה עִנְיָן זֶה לְכָאן”.

בְּמַרְבִּית הַגַּנִּים, אָמְרָה הַחֲבַצֶּלֶת, " מְרַכְּכִים אֶת הָעֲרוּגוֹת יוֹתֵר מִדַּי – כֵּיוָן שֶׁכָּךְ הַפְּרָחִים יְשֵׁנִים תָּמִיד".

דּוֹמֶה הָיָה כִּי זֶה נִמּוּק מְשַׁכְנֵעַ, וְעַלִּיזָה נֶהֶנְתָה לְדַעְתּוֹ. מֵעוֹלָם עוֹד לֹא חָשַׁבְתִּי עַל כָּךְ!, אָמְרָה.

" דַּעְתִּי הִיא שֶׁמֵּעוֹלָם אֵין אַתְּ חוֹשֶׁבֶת בִּכְלָל", אָמַר הַשּׁוֹשָׁן בִּקְפֵדָה.

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי מִישֶׁהוּ מְטֻפָּשׁ יוֹתֵר לְמַרְאֶה אָמַר סִגָל אֶחָד, פִּתְאוֹם כְּדֵי־כָךְ שֶׁעַלִּיזָה נִתְּרָהּ מִמְּקוֹמָהּ מַמָּשׁ; כִּי עֲדַיִן לֹא דִּבֵּר לִפְנֵי כֵן.

" אַתָּה סְתֹם פִּיךָ!" קָרְאָה הַחֲבַצֶּלֶת. “אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב שֶׁאַתָּה רָאִיתָ פַּעַם מִישֶׁהוּ. אַתָּה טְמֹן רֹאשְׁךָ בֶּעַלִּים וְנַחֵר־לְךָ שָׁם עַד שֶׁתִּהְיֶה בָקִי בַּהֲוָיוֹת הָעוֹלָם כְּאוֹתוֹ נִצָּן בְּנִצָּתוֹ!”

“יֵשׁ עוֹד בְּרִיּוֹת בַּגַּן מִלְּבַדִּי?” אָמְרָה עַלִּיזָה, בּוֹחֶרֶת לְהִתְעַלֵּם מִדְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַשּׁוֹשָׁן.

“יֵשׁ בַּגָן עוֹד פֶּרַח אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְהִתְהַלֵּךְ כָּמוֹךְ”, אָמַר הַשּׁוֹשָׁן. “תָּמֵּהַּ אֲנִי אֵיךְ אַתְּ עוֹשָׂה זֹאת–” ( “תָּמִיד אַתָּה תָמֵהַּ”, אָמְרָה הַחֲבַצֶּלֶת), “אֲבָל הִיאַ שִׂחָנִית יוֹתֵר מִמֵּךְ”.

“כְּלוּם דּוֹמָה הוּא לִי?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה בִּלְהִיטוּת, שֶׁכֵּן חָלַף בְּדַעְתָּהּ הַהִרְהוּר" אֵי־בָזֶה יֵשׁ עוֹד יַלְדָּה קְטַנָּה בַּגָּן!"

“כִּי־כֵן, צוּרָתָהּ מְשֻׁנָּה כְּצוּרָתֵךְ”, אָמַר הַשּׁוֹשָׁן: “אֲבָל אֲדֻמָּה הִיא יוֹתֵר וַעֲלֵי־הַכּוֹתֶרֶת שֶׁלָּהּ קְצָרִים יוֹתֵר, כִּמְדֻמֶּה”.

“מְצֻפָּפִים הֵם כֶּשֶׁל דַּלְיָה”, אָמְרָה הַחֲבַצֶּלֶת הַמְּנֻמֶּרֶת: לֹא שְׂרוּעִים וּסְתוּרִים כְּשֶׁלְּךְ".

“אֲבָל אֵין זוֹ אַשְׁמָתֵךְ אַתְּ”, הוֹסִיף הַשּׁוֹשָׁן בְּחַסְדּוֹ: אַתְּ מַתְחִילָה לִבּוּל, הֵן תֵּדְעִי – וְעַל כָּרְחֲךְ מִתְפָּרְעִים מְעַט עֲלֵי־הַכּוֹתֶרֶת ".

הָרְַעְיוֹן הַזֶּה לֹא יָשָׁר כְּלָל בְּעֵינֵי עַלִּיזָה: וּכְדֵי לְהָמִיר אֶת נוֹשֵׂא הַשִּׂיחָה שָׁאֲלָה אֵפוֹא, " כְּלוּם מוֹפִיעָה הִיא כָאן לִפְעָמִים?"

“מִסְתַּבֵּר שֶׁבְּקָרוֹב תִּרְאִי אוֹתָהּ”, אָמַר הַשּׁוֹשָׁן, “הֲרֵיהִי מִמִּין בַּעֲלֵי תֵּשַׁע הַשִּׁבֳּלִים, הֵן תֵּדְעִי”.

“הֵיכָן הִיא נוֹשֵׂאת אוֹתָן?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה בְּסַקְרָנוּת־מָה.

“מַה, סָבִיב־סָבִיב לְרֹאשָׁהּ, כַּמּוּבָן”, הֵשִׁיב הַשּׁוֹשָׁן. תַּמֵהַּ הָיִיתִי עַל שֶׁאַתְּ אֵין לְךָ אֲחָדִים מֵאֵלֶּה. סָבוּר הָיִיתִי כִּי זֶה הַמְּקֻבָּל"

“הִיא בָאָה!” קָרָא הַדֶּלְפִינְיוּם. “שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֶת פְּסִיעוֹתֶיהָ, הַךְ, הַךְ, בְּמִשְׁעוֹל־הֶחָצָץ”?

בִּלְהִיטוּת הִסְתַּכְּלָה עַלִּיזָה עַל סְבִיבֶיהָ, וְהִנֵּה זֹאת הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה. “הִיא גָּדְלָה הַרְבֵּה!” הֵעִירָה עַלִּיזָה. וְכֵן הָיָה; כַּאֲשֶׁר מְצָאַתָּהּ עַלִּיזָה רִאשׁוֹנָה בָּאֵפֶר לֹא הָיְתָה קוֹמָתָהּ אֶלָּא שָׁלֹשׁ זְרָתוֹת – וְעַתָּה הִנֵּה גְּבוֹהָה הִיא כְּמַחֲצִית הָרֹאשׁ מֵעַלִּיזָה עַצְמָהּ!

“הָאֲוִיר הַצַּח גּוֹרֵם”, אָמַר הַשּׁוֹשָׁן: הָאֲוִיר כָּאן נָאֶה לְהַפְלִיא". “סְבוּרָה אֲנִי שֶׁאֵצֵא לִקְרָאתָהּ”, אָמְרָה עַלִּיזָה, כִּי אַף שֶׁהַפְּרָחִים מֵעַנְיְנִים הָיוּ לְמַדַּי, דּוֹמֶה הָיָה עָלֶיהָ כִּי עָצוּם הַרְבֵּה יוֹתֵר יִהְיֶה לְגַלְגֵּל שִׂיחָה עִם מַלְכָּה שֶׁל־מַמָּשׁ.

“אִי־אֶפְשָׁר לְךְ בְּכָךְ”, אָמַר הַשּׁוֹשָׁן: אֲנִי הָיִיתִי יוֹעֲצֵךְ לִפְנוֹת בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ".

עַלִּיזָה דּוֹמֶה הָיָה עָלֶיהָ כִּי דִבְרֵי־שְׁטוּת הֵם אֵלֶּה, וְלָכֵן לֹא אָמְרָה מְאוּמָה, אֶלָּא נָשְׂאָה רַגְלֶיהָ מִיָּד לִקְרַאת הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה. לְהַפְתָּעָתָהּ נֶעֶלְמָה זוֹ מֵעֵינֶיהָּ כָּרֶגַע. וְהִיא מָצְאָה עַצְמָהּ שׁוּב נִכְנֶסֶת בַּדֶּלֶת הַקִּדְמִית.

בְּתַרְעֹמֶת־מָה הִרְתִּיעָה, וּלְאַחַר שֶׁתָּרָה בְּכָל עֵבֶר אַחַר הַמַּלְכָּה ( שֶׁאוֹתָהּ גִּלְּתָה לְבַסּוֹף, מֶרְחָק רַב מִמֶּנָּה וְהָלְאָה), הֶחֱלִיטָה לְנַסּוֹת הַפַּעַם וְלָלֶכֶת בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ.

בָּזֹאת הִצְלִיחָה לְהַלֵּל. לֹא יָצְאָה דַּקָּה וְהִיא מָצְאָה עַצְמָהּ עוֹמֶדֶת פָּנִים מוּל הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה, נֹכַח הַגִּבְעָה שֶׁעֵת כֹּה רַבָּה נִתְכַּוְּנָה אֵלֶיהָ.

“מִנַּיִן תָּבוֹאִי?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה. “וְאָנָה תֵלְכִי?” זִקְפִי קוֹמָה דַּבְּרִי בְּנִמּוּס, וְאַל תְּמוֹלְלִי בְּאֶצְבְּעוֹתַיךְ כָּל הַזְּמָן".

עַלִּיזָה נִשְׁמְעָה לְכָל הַהוֹרָאוֹת הָאֵלּוּ, וְהִסְבִּירָה כְּמֵיטֵב יְכָלְתָּהּ, כִּי תָּעֲתָה בְּדַרְכָּהּ.

“אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה־פֵּרוּשׁ דַּרְכֵּךְ שֶׁלְּךָ”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה: “כָּל הַדְּרָכִים שֶׁבְּכָאן שַׁיָּכוֹת לִי – אֲבָל לָמָּה בָּאת לְכָאן בִּכְלָל?” הוֹסִיפָה בֶּחָסוּד יוֹתֵר. “הַחֲוִי קִדָּה בְּזְמַן שֶׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת מַה לֵאמֹר. זֶה חוֹסֵךְ זְמָן”.

עַלִּיזָה תָמֵהָה עַל זֹאת מְעַט, אֲבָל מוֹרָא הַמַּלְכָּה חָזַק עָלֶיהָ וְהִיא לֹא הֵהִינָה לִכְפֹּר בְּכָךְ. “כְּשֶׁאָשׁוּב הַבַּיְתָה אֶבְדֹּק”, הִרְהֲרָה בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ, “כַּאֲשֶׁר אֲאַחֵר מְעַט לִסְעוּדַת־הָעֶרֶב בְּפַעַם הַבָּאָה”.

“הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁתַּעֲנִי עַכְשָׁיו”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה, מַבִּיטָה בִּשְׁעוֹנָהּ הַרְחִיבִי פִּיךְ מְעַט יוֹתֵר בִּדַבְּרֵךְ, וְתָמִיד תֹּאמְרִי, הוֹד מַלְכוּתֵךְ?

"רָצִיתִי לִרְאוֹת רַק הַגַּן מָה טִּיבוֹ הוֹד מַלְכוּתְךְ – – – "

“כָּךְ נָאֶה”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה וְטָפְחָה לָהּ עַל רֹאשָׁהּ, דָּבָר שֶׁלֹּא יָשַׁר כְּלָל בְּעֵינֵי עַלִּיזָה: “אִם כִּי כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת,גַּן', הֲרֵי אֲנִי רָאִיתִי גַּנִּים שֶׁבְּהַשְׁוָאָה אֲלֵיהֶם אֵין זֶה אֶלָּא שְׁמָמָה”.

עַלִּיזָה לֹא הִֵעִיזָּה לַחֲלֹק עָלֶיהָ בַזֹּאת אֶלָּא הִמְשִׁיכָה: " – וְאָמַרְתִּי לְנַסּוֹת וְלִמְצֹא אֶת דַּרְכִּי אֶל רֹאשׁ הַגִּבְעָה הַהִיא– –"

"כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת,גִּבְעָה' “, שִׁסְּעַתָּהּ הַמַּלְכָּה, הֲרֵי יָכֹלְתִּי אֲנִי לְהַרְאוֹת לָךְ הָרִים וּגְבָעוֹת שֶׁלְּעֻמָּתָם תִּקְרְאִי לְזוֹ עֵמֶק”.

“לֹא, לֹא יִתָּכֵן” אָמְרָה עַלִּיזָה, שֶׁמִגֹּדֶל הִפְּתִיעָה נִתְעוֹרְרָה סוֹף־סוֹף לְהָזֵם אֶת דִּבְרֵי הַמַּלְכָּה: “גִּבְעָה אִי־אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה עֵמֶק, הֵן תֵּדְעִי, הֲרֵי זוֹ שְׁטוּת – –”

הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה הֵנִּידָה רֹאשׁ. “יְכוֹלָה אַתְּ לִקְרֹא לְכָךְ,שְׁטוּת', אִם אַתְּ רוֹצָה”, אָמְרָה, “אֲבָל אֲנִי שָׁמַעְתִּי שְׁטֻיּוֹת, שֶׁלְּעֻמָּתָן הֲרֵי זוֹ הֶגְיוֹנִית כְּמִּלוֹן!”

עַלִּיזָה הֶחְוְתָה קִדָּה שׁוּב כִּי נְעִימַת־דִּבּוּרָה שֶׁל הַמַּלְכָּה עוֹרְרָה בָּהּ חֲשָׁשׁ שֶׁנֶּעֶלְבָה זוֹ כָּלְשֶׁהוּ: וְהֵן הִמְשִׁיכוּ דַּרְכָּן בִּשְׁתִיקָה עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל רֹאשׁ הַגֶּבַע.

דַּקּוֹת אֲחָדוֹת עָמְדָה עַלִּיזָה בְּלִי אֹמֶר, מַשְׁקִיפָה עַל פְּנֵי הָאָרֶץ לָעֲבָרִים – וְאֶרֶץ מֻפְלָאָה בְּיוֹתֵר הָיְתָה זוֹ. מִסְפָּר פְּלַגְלַגִּים שׁוֹטְפִים הָיוּ בָהּ הַיְשֵׁר מִצַּד אֶל צַד, וְהַקַּרְקַע בֵּינוֹתָם חֲלֻקָּה הָיְתָהַּ לְרִבּוּעִים בְּמִסְפַּר מִשֻּׂכּוֹת יְרֻקּוֹת קְטַנּוֹת, הַמִּתְמַשְּׁכוֹת מִפֶּלֶג אֶל פָּלֶג.

“חַיַּי שֶׁתְּחוּמָה הִיא כְּלוּחַ־שַׁחְמַת גָּדוֹל!” אָמְרָה עַלִּיזָה לְבַסּוֹף. “וַדַּאי יֵשׁ אֵי־אֵלֶּה אֲנָשִׁים הַמִּתְהַלְּכִים אִי־בָזֶה – –וְאָמְנָם כֵּן הוּא!” הוֹסִיפָה בְּשִׂמְחָה, וְלִבָּהּ הֵחֵל פּוֹעֵם חִישׁ בְּהִתְעוֹרְרוּת כְּהֵמְשִׁיכָהּ, “מִשְׂחַק שַׁחְמַת גָּדוֹל וְעָצוּם הוּא שֶׁנֶּעֱרַךְ – מְלוֹא כָּל הָעוֹלָם – אִם זֶהוּ הָעוֹלָם בִּכְלָל, יוֹדַעַת אַתְּ הוֹ, מָה־נֶחְמָד הוּא! מָה רוֹצָה אֲנִי לִהְיוֹת אַחַת מֵהֶם! לֹא אִכְפַּת לִי לִהְיוֹת חַיָּל, אִם רַק אוּכַל לְהִצְטָרֵף – אִם כִּי מוּבָן שֶׁמִּצִּדִּי בּוֹחֶרֶת אֲנִי לִהְיוֹת מַלְכָּה”.

כְּאָמְרָהּ זֹאת הֵצִיצָה בֵּישָׁנִית אֶל הַמַּלְכָּה הָאֲמִתִּית, אֲבָל רְעוּתָהּ רַק חִיְכָה בִּנְעִימוּת, וְאָמְרָה: “הַנָקֵל לְסַדֵּר זֹאת. תּוּכְלִי לִהְיוֹת הַחַיָל שֶׁל הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, אִם תִּרְצִי, כִּי הַחֲבַצֶּלֶת צְעִירָה הִיא מִלְּשַׂחֵק; וְרֵאשִׁית־דָּבָר הֲרֵי אַתְּ בָּרִבּוּעַ הַשֵּׁנִי: כְּשֶׁתַּגִּיעִי אֶל הָרִבּוּעַ הַשְּׁמִינִי תִּהְיִי מַלְכָּה – – –” בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה, מִשּׁוּם־מָה הֵחֵלּוּ לָרוּץ.

מִשֶּׁנָּתְנָה דַּעְתָּהּ עַל כָּךְ לְאַחַר זְמַן, לֹא יָכְלָה עַלִּיזָה לְתְפֹּס מֵעוֹלָם אֵיךְ זֶה הֵחֵלּוּ: הִיא לֹא זָכְרָה אֶלָּא שֶׁרָצוֹת הָיוּ יָד־בְּיָד, וְהַמַּלְכָּה רַהֲטָהּ כְּדֵי־כָּךְ שֶׁבְּדֹחַק יָכְלָה לְהַדְבִּיקָהּ: וְכָל אוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה המַלְכָּה קוֹרֵאת “חוּשִׁי! חוּשִׁי!” אֲבָל עַלִּיזָה הִרְגִּישָׁה כִּי לֹא תּוּכַל לָחוּשׁ עוֹד, אִם גַּם לֹא נוֹתְרָה בָּהּ רוּחַ לֵאמֹר זֹאת.

הַמּוּזָר בְּיוֹתֵר שֶׁבַּדָּבָר הָיָה זֶה שֶׁהָאִילָנוֹת וּשְׁאָר הָעֲצָמִים אֲשֶׁר סְבִיבָם לֹא שִׁנּוּ מַעֲמָדָם כְּלָל: כָּל כַּמָּה שֶׁמִּהֲרוּ, דּוֹמֶה הָיָה כִּי מֵעוֹלָם לֹא עָבְרוּ עַל פְּנֵי שׁוּם דָּבָר. "תְּמֵהָה אֲנִי אִם כָּל הַדְּבָרִים שׁוֹטְפִים־נָעִים עִמָּנוּ? הִרְהֲרָה עַלִּיזָה הַמִּסְכֵּנָה בְּתִמְהוֹנָהּ. וְהַמַּלְכָּה כְּמוֹ נִחֲשָׁה אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ, כִּי הִנֵּה קָרְאָה “חוּשִי! אַל תְּנַסִּי לְדַבֵּר!”

לֹא שֶׁהִתְכַּוְּנָה עַלִּיזָה לַעֲשׂוֹת זֹאת. דּוֹמֶה הָיָה עָלֶיהָ כָּאלּוּ לְעוֹלָם לֹא תּוּכַל לָשׁוּב לְדַבֵּר עוֹד, כֹּה קְצָרָה עָלֶיהָ נְשִׁימָתָהּ: וְהַמַּלְכָּה לֹא חָדְלָה מִקְּרֹא “חוּשִׁי! חוּשִׁי!” וּגְרַָרַתָּהּ עִמָּהּ. “קְרוֹבוֹת אָנוּ לְהַגִּיעַ?” הִצְלִיחָה עַלִּיזָה לַפְלֹט בְּאַחֲרוֹנָה.

“קְרוֹבוֹת לְהַגִּיעַ!” חָזְרָה הַמַּלְכָּה "הֲלֹא כְּבָר עָבַרְנוּ לִפְנֵי עֶשֶׂר דַּקּוֹת! חוּשִׁי! " וְעֶת־מָה הוֹסִיפוּ לָרוּץ דּוֹמָם, וְהָרוּחַ שׁוֹרֶקֶת בְּאָזְנֵי עַלִּיזָה וְדוֹמֶה עָלֶיהָ כִּי עוֹד־מְעַט תַּפְרִיחַ אֶת שְׂעָרָהּ מֵעַל רֹאשָׁהּ.

“קָדִימָה! קָדִימָה!” קָרְאָה הַמַּלְכָּה “חוּשִׁי! חוּשִׁי!” וּלַסּוֹף צָלְחוּ־רָהֲטוּ כְדֵי־כָּךְ שֶׁכְּמוֹ רָחֲפוּ בָּאֲוִיר, בְּלִי גַּעַת כִּמְעַט בַּקַּרְקַע בְּרַגְלֵיהֶן וְרַק כְּשֶׁהָיָה כֹּחָהּ שֶׁל עַלִּיזָה תַּשׁ וְהוֹלֵךְ כָּלִיל,פָּסְקוּ פִּתְאֹם וְהִיא מָצְאָה עַצְמָהּ יוֹשֶׁבֶת עַל הָאָרֶץ חִדְלַת־נְשִׁימָה וּסְחַרְחָרָה.

הַמַּלְכָּה סְמָכַתָּה וּזְקָפַתָּה אֶל עֵץ, וְהוֹאִילָה לֵאמֹר “עַכְשָׁו אַתְּ רַשָּׁאִית לָנוּחַ מְעָט”.

עַלִּיזָה הִסְתַּכְּלָה עַל סְבִיבֶיהָ בִּפְתִיעָה מְרֻבָּה. חַיַי, דּוֹמֶה עָלַי שֶׁכָּל הָעֵת הָרֵינוּ תַּחַת עֵץ זֶה! הַכֹּל אֵינוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהָיָה!"

“וַדַּאי שֶׁכָּךְ הוּא”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה: “וְכִי מָה הָיִית אַתְּ רוֹצָה?” “כִּי־כֵן, בָּאָרֶץ שֶׁלָּנוּ”, אָמְרָה עַלִּיזָה, וְעוֹדָה מִתְנַשֶּׁמֶת מְעַט, “דֶּרֶךְ־כְּלָל מַגִּיעִים לְאֵי־זֶה מָקוֹם אַחֵר – אִם רָצִים מַהֵר מְאֹד מֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁרַצְנוּ אֲנַחְנוּ”.

"מִין אֶרֶץ אִטִּית! אָמְרָה הַמַּלְכָּה. “כָּאן, מְבִינָה אַתְּ, יֵשׁ לָרוּץ כְּכָל שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר בְּמָקוֹם אֶחָד אִם רוֹצִים לְהַגִּיעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם אַחֵר, צְרִיכִים לָרוּץ לְפָחוֹת בִּמְהִירוּת כְּפוּלָה!”

“בּוֹחֶרֶת הָיִיתִי שֶׁלְּא לְנַסּוֹת, בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ!” אָמְרָה עַלִּיזָה. “אֲנִי נוֹחַ לִי כָאן – רַק שֶׁחַם לִי וּצְמֵאָה אֲנִי כָּל–כָּךְ!”

“יוֹדַעַת אֲנִי מָה רְצוֹנֵךְ!” אָמְרָה הַמַּלְכָּה בְּטוֹב־מֶזֶג וְהֶעֶלְתָה קֻפְסָה קְטַנָּה מִכִּיסָהּ. “רוֹצָה פַכְסָם?”

עַלִּיזָה סָבְרָה שֶׁלֹּא מִן הֲנִּמּוּס יִהְיֶה לְסָרֵב, אַף שֶׁכְּלָל לֹא בָזֶה רָצְתָה. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, נְטָלַתּוֹ וְאָכְלָה אוֹתוֹ כְּמֵיטַב יְכָלְתָּהּ: וְיָבֵשׁ הָיָה מְאוֹד; דּוֹמֶה הָיָה עָלֶיהָ כִּי מִיָּמֶיהָ עוֹד לֹא הָיְתָה קְרוֹבָה כָּל־כָּךְ לְהֵחָנֵק. “בְּעוֹד אַתְּ מְשִׁיבָה אֶת נַפְשֵׁךְ”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה, “אָמֹד אֲנִי אֶת הַמִּדּוֹת”. וְהִיא הֶעֶלְתָה מִכִּיסָהּ סֶרֶט, מִקֻוְקַוּ זְרָתוֹת־זְרָתוֹת, וְהֵחֵלָּה לָמֹד אֶת הַשֶּׁטַח וְלִתְקֹעַ יְתֵדוֹת קְטַנּוֹת פֹּה וָשָׁם.

“בִּמְלֹא שְׁנֵי יַארְדִּים” אָמְרָה, קוֹבַעַת יָתֵד לְסִמּוּן הַמֶּרְחָק “אֶמְסֹר לְךָ אֶת הַהוֹרָאוֹת – עוֹד פַּכְסָם?”

“לֹא, תּוֹדָה” אָמְרָה עַלִּיזָה: אֶחָד מַסְפִּיק בְּהֶחְלֵט!

“הַצִּמָּאוֹן נִשְׁבַּר, אֲנִי מְקַוָּה?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה.

עַלִּיזָה לֹא יָדְעָה מָה תֹּאמַר לָזֹאת, אֲבָל לְמַזָּלָהּ לֹא הִמְתִּינָה הַמַּלְכָּה לִתְשׁוּבָה, וְהִמְשִׁיכָה, " בִּמְלוֹא שְׁלוֹשָׁה יַארְדִּים אֶחֱזֹר עֲלֵיהֶם – לְבַל תִּשְׁכְּחִים. בִּמְלֹא אַרְבָּעָה, אֹמַר שָׁלוֹם. וּבִמְלֹא חֲמִשָּׁה, אֵלֵךְ!"

לָעֵת הַזֹּאת כְּבָר קָבְעָה אֶת הַיְּתֵדוֹת כֻּלָן, וְעַלִּיזָה הִתְבּוֹנְנָה בְּעִנְיָן מְרֻבֶּה עִם שֶׁחָזְרָה זוֹ אֶל הָעֵץ, וְהֵחֵלָּה פּוֹסַעַת לְאֹרֶךְ טוּר הַיְּתֵדוֹת.

מִשֶּׁהִגִּיעָה אֶל יְתַד שְׁנֵי הַיַּארְדִּים נָסַבָּה וְאָמְרָה “יוֹדַעַת אַתְּ, חַיָל צוֹעֵד שְׁנֵי רְבּוּעִים בְּמַהֲלָכוֹ הָרִאשׁוֹן. וּבְכֵן תַּעַבְרִי מַהֵר מְאֹד בָּרִבּוּעַ הַשְּׁלִישִׁי – בְּרַכֶּבֶת, הַדַּעַת נוֹתֶנֶת – וּכְהֶרֶף עַיִן תִּמְצְאִי עַצְמְךְ בָּרִבּוּעַ הָרְבִיעִי. כִּי־כֵן, הָרִבּוּעַ הַהוּא שַׁיָּךְ לְקַרְקָשָׁתָן וְקִרְקַשְׁתִּי הַחֲמִשִׁי עִקָּרוֹ מַיִם – הַשִּׁשִּׁי שַׁיָּךְ לְשָׁמַּנְתִּי – אֲבָל אֵין אַתְּ מַשְׁמִיעָה דָּבָר?”

“אֲנִי – לֹא יָדַעְתִּי שֶׁעָלַי לְהַשְׁמִיעַ – מַשֶּׁהוּ”, גִּמְגְּמָה עַלִּיזָה.

“צְרִיכָה הָיִית לֵאמֹר”, הַמְּשִׁיכָה הַמַּלְכָּה בִּנְעִימָה שֶׁל נְזִיפָה חֲמוּרָה, ‘מָה־רַב טוּבֵךְ שֶׁסִּפַרְתְּ לִי כָּל זֹאת’ – מִכָּל מָקוֹם נַנִּיחַ שֶׁנֶּאֶמְרוּ הַדְּבָרִים – הָרִבּוּעַ הַשְּׁבִיעִי כֻּלּוֹ יַעַר – אָכֵן, אַחַד הַפָּרָשִׁים יַדְרִיכֵךְ – וּבָרִבּוּעַ הַשְּׁמִינִי מְלָכוֹת נִהְיֶה יַחְדָּו, לְמַרְבֵּה הַהִלּוּלָה וּלְחֶדְוָה אֵין־קֵץ!" עֲלִיסָה קָמָה וְהֶחְוְתָה קִדָּה, וְשָׁבָה יָשָׁבָה.

אֵצֶל הַיָּתֵד הַבָּאָה נְסַבָּה הַמַּלְכָּה שׁוּב, וְהַפַּעַם אָמְרָה “דַּבְּרִי תֻּרְכִּית כְּשֶׁאֵינֵךְ יְכוֹלָה לְהַבִּיעַ דָּבָר בִּלְשׁוֹנֵךְ – זַקְּרִי בְּהוֹנוֹתֶיךְ כְּלֶכְתֵּךְ וְזִכְרִי מִי אַתְּ!” זֹאת הַפַּעַם לֹא הִמְתִּינָה לְעַלִּיזָה עַד שֶׁתַּחַוֶּה קִדָּה, אֶלָּא הִמְשִׁיכָה בְּחָפְזָה אֶל הַיָּתֵד הַבָּאָה, מָקוֹם שֶׁנָּסַבָּה רֶגַע לֵאמֹר “שָׁלוֹם”, וְאַחַר כָּךְ עָשְׂתָה דַּרְכָּהּ מְהֵרָה עַד הַיָּתֵד הָאַחֲרוֹנָה, מַמָּשׁ נֶעֶלְמָה.

אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר לֹא יָדְעָה עַלִּיזָה מֵעוֹלָם, אֲבָל כְּשֶׁהִגִּיעָה אֶל הַיָּתֵד הָאַחֲרוֹנָה אִם נָמוֹגָה בָּאֲוִיר, אוֹ רָצָה חִישׁ לְתוֹךְ הַיַּעַר (“וִיכוֹלָה הִיא לָרוּץ מַהֵר מְאֹד!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה), אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְנַחֵשׁ, אֲבָל שׁוּב לֹא נִרְאֲתָה, וְעַלִּיזָה הֵחֵלָּה לִזְכֹּר כִּי חַיָּל הֵנֶּהָ, וְכִי קְרוֹבָה שַׁעְתָּהּ לְצְעֹד.

פֶּרֶק ג' חַרְקֵי הַמַּרְאָה

מוּבָן כִּי רֵאשִׁית־חָכְמָה צָרִיךְ הָיָה לִסְקֹר סְקִירָה רַבָּה אֶת הָאָרֶץ שֶׁבָּהּ הִיא עֲתִידָה לְנְסֹע. “הֲרֵי הַדָּבָר דּוֹמֶה מְאֹד לְלִמּוּד גֵּאוֹגְרַפְיָּה”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, כְּעָמְדָה עַל בְּהוֹנוֹתֶיהָ, מְקַוָּה לְהַרְחִיק רְאוֹת מְעַט יוֹתֵר. “נְהָרוֹת רָאשִׁיִּים – אֵין בִּכְלָל, הָרִים רָאשִׁיִּים – עַל הָהָר הַיָּחִיד רַגְלַי עוֹמְדוֹת, אֲבָל סָפֵק אִם יֵשׁ לוֹ שֵׁם. עָרִים רָאשִׁיּוֹת – אֲבָל, מָה הֵן הַבְּרִיּוֹת הַלָּלוּ, הָעוֹשׂוֹת דְּבַשׁ שָׁם לְמַטָּה? אֵין אֵלּוּ דְּבוֹרִים – מֵעוֹלָם לֹא רָאָה אִישׁ דְּבוֹרִים בְּמֶרְחָק שֶׁל מִיל, הֵן תֵּדְעִי–” וְעֶת־מָה עָמְדָה מַחֲרִישָׁה, מִתְבּוֹנֶנֶת אֶל אַחַת מֵהֶן הַמִּתְרוֹצֶצֶת עַסְקָנִית כֹּה וָכֹה בְּקֶרֶב הַפְּרָחִים, תּוֹחֶבֶת אֶת חִדְקָהּ לְתוֹכָם “מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הָיְתָה דְּבוֹרָה בֶּאֱמֶת”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה.

מִכָּל מָקוֹם, דְּבוֹרָה־סְתָם לֹא הָיְתָה זוֹ כָּל עִקָּר: לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, פִּיל הָיָה זֶה – כְּפִי שֶׁנִּתְבָּרֵר לְעַלִּיזָה עַד־מְהֵרָה, אַף שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה מַמָּשׁ כָּלָא הָרַעְיוֹן אֶת נְשִׁימָתָהּ. “וּמָה כַּבִּירִים הֵם וַדַּאי הַפְּרָחִים הַלָּלוּ!” הָיְתָה מַחַשַׁבְתָּהּ הַבָּאָה. "כְּמִין בִּנְיָנִים שֶׁהוּסְרוּ גַגּוֹתֵיהֶם מֵעֲלֵיהֶם וַחֻבְּרוֹ לָהֶם גִּבְעוֹלִים – וּמָה עֲצוּמוֹת וַדַּאי כַּמֻּיוֹת הַדְּבַשׁ שֶׁהֵם מְפִיקִים! סְבוּרָה אֲנִי שֶׁאֵרֵד וְ – לֹא, עָדַיִן לֹא אֵלֵךְ, הִמְשִׁיכָה, עוֹצֶרֶת בְּעַצְמָהּ בְּעֶצֶם הַחִלָּה לָרֶדֶת בִּמְרוּצָה מִן הַגִּבְעָה, וְהִיא מְנַסָּה לִמְצֹא צִדּוּק־מָה לִרְתִיעָתָה הַפִּתְאוֹמִית כָּל־כָּךְ. “אֵין כָּל טַעַם לָרֶדֶת אֶל תּוֹכָם בְּלִי עָנָף אָרֹךְ וְטוֹב לְהַסִּיחָם הַצִּדָּה – וּמַה נֶחְמָד יִהְיֶה כְּשֶׁיִּשְׁאָלוּנִי אֵיךְ נָעַם לִי הַטִּיּוּל. אֲנִי אֹמַר – הוֹ, נָעַם לְמַדַּי – – (כָּאן בָּא נִיד־הָרֹאשׁ הַקַּל הֶחָבִיב עָלֶיהָ), רַק שֶׁכֹּה כָבְדוּ הַחֹם וְהָאָבָק, וְהַפִּילִים הִקְנִיטוּ כָּל־כָּךְ!”

“מוּטָב שֶׁאֵרֵד בַּכִּוּוּן הָאַחֵר”, אָמְרָה לְאַחַר שְׁהִיָה קַלָּה: “וְאֶת הַפִּילִים אוּלַי אֲבַקֵּר אַחַר־כָּךְ, חוּץ מִזֶּה, רוֹצָה אֲנִי לְהִכָּנֵס לָרִבּוּעַ הַשְּׁלִישִׁי!”

בַּאֲמַתְלָא זוֹ יָרְדָה אֵפוֹא מִן הַגִּבְעָה וְעָבְרָה בִּקְפִיצָה עַל פְּנֵי הָרִאשׁוֹן לְשֵׁשֶׁת הַנְּחָלִים הַקְּטַנִּים.

*

כַּרְטִיסִים, בְּבַקָּשָׁה!" אָמַר הַמְּבַקֵּר, דּוֹחֵק רֹאשׁוֹ בַּחַלּוֹן. בִּן־רֶגַע הָיוּ הַכֹּל מוֹשִׁיטִים כַּרְטִיס: הַלָּלוּ גְּדוֹלִים הָיוּ לְעֶרֶךְ כִַבְּרִיּוֹת עַצְמָן, וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁהַקָּרוֹן מָלֵא אוֹתָם.

“חוּשִׁי! הָרְאִי אֶת כַּרְטִיסֵךְ, יַלְדָּה!” הִמְשִׁיךְ הַמְּבַקֵּר מַבִּיט בְּזַעַף אֶל עַלִּיזָה. וְקוֹלוֹת רַבִּים וּמְרֻבִּים אָמְרוּ כְאֶחָד (" כְּמוֹ מַקְהֵלַת זֶמֶר", הִרְהֲרָה עַלִּיזָה ), “אֶל תְּעַכְּבִי אוֹתוֹ, יַלְדָּה! הֲרֵי זְמַנּוֹ שָׁוֶה אֶלֶף לִירוֹת הַדַּקָּה”

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁאֵין לִי”, אָמְרָה עַלִּיזָה כְּנִפְחֶדֶת: " בַּמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָאתִי לֹא הָיְתָה קֻפַּת כַּרְטִיסִים", וּמַקְהֵלַת הַקּוֹלוֹת נִסְרָה שׁוּב וְהִמְשִׁיכָה “בַּמָּקוֹם מִשָּׁם הִיא בָאָה לֹא הָיָה מָקוֹם לְקֻפָּה. הָאֲדָמָה שָׁוָה שָׁם אֶלֶף לִירוֹת הַזָּרֶת!”

בְּלִי תֵרוּצִים", אָמַר הַמְּבַקֵּר, “צְרִיכָה הָיִית לִקְנוֹת כַּרְטִיס מִנֶהָג הַקַּטָּר”. וְשׁוּב נִסְּרָה מַקְהֵלַת הַקּוֹלוֹת לֵאמֹר “הָאִישׁ הַנּוֹהֵג בַּקַּטָּר. הֲרֵי הֶעָשָׁן לְבַדּוֹ שָׁוֶה אֶלֶף לִירוֹת הַתִּמְרָה!”

בֵּינָהּ לְבֵינָהּ הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, " אִם כֵּן לֹא כְדַאי לְדַבֵּר", זֹאת הַפַּעַם לֹא הִתְעָרְבוּ הַקּוֹלוֹת, לְפִי שֶׁלֹּא דִבְּרָה, אֲבָל, לְמַרְבֵּה פְּתִיעָתָהּ, הָיוּ הַכֹּל חוֹשְׁבִים בְּמַקְהֵלָה (מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁאַתֶּם מְבִינִים מָה־פֵּרוּשׁ מַחֲשָׁבָה בְּמַקְהֵלָה – כִּי עָלַי לְהוֹדוֹת שֶׁאֲנִי אֵינִי מֵבִין), “מוּטָב שֶׁלֹּא תֹאמְרִי מְאוּמָה. הַלָּשׁוֹן שָׁוָה אֶלֶף לִירוֹת הַמִּלָּה!”

הַלַּיְלָה אֶחֱלֹם עַל אֶלֶף לִירוֹת, בְּטוּחָה אֲנִי!" הִרְהֲרָה עַלִּיזָה. כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הַמְּבַקֵּר מַבִּיט אֵלֶיהָ, תְּחִלָּה בִּשְׁפוֹפֶרֶת, אַחַר בְּמַגְדֶּלֶת, וְאַחַר בְּמִשְׁקֶפֶת־אוֹפֵּרָה. לְבַסּוֹף אָמַר “בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ”, וְהִגִּיף אֶת הַחַלּוֹן וְהִסְתַּלֵּק לוֹ.

“יַלְדָּה כֹּה צְעִירָה”, אָמַר הָאָדוֹן הַיּוֹשֵׁב מוּלָהּ, (לָבוּשׁ הָיָה נְיָר לָבָן), “חַיֶבֶת לָדַעַת לְאָן הִיא נוֹסַעַת, אַף אִם אֵינָהּ יוֹדַעַת אֶת שְׁמָהּ הִיא!”

תַּיִשׁ שֶׁיּוֹשֵׁב הָיָה אֵצֶל הָאָדוֹן עוֹטֶה הַלְּבָנִים, עָצַם עֵינָיו וְאָמַר בְּקוֹל רָם, " חַיֶבֶת הִיא לָדַעַת אֶת דַּרְכָּהּ אֶל קֻפַּת הַכַּרְטִיסִים, אַף אִם אֵינָהּ יוֹדַעַת אָלֶף־בֵּית!

חַרְגּוֹל יוֹשֵׁב הָיָה סָמוּךְ לַתַּיִשׁ ( בְּסַךְ הַכֹּל הָיוּ נוֹסְעֵי הַמֶּרְכָּבָה עֵדָה מוּזָרָה עַד מְאֹד) וְהוֹאִיל וְהַכְּלָל הָיָה כִּמְדֻמֶּה שֶׁעֲלֵיהֶם לְדַבֵּר כָּל אֶחָד בְּתוֹרוֹ, הִמְשִׁיךְ הוּא וְאָמַר " יִהְיֶה עָלֶיהָ לַחֲזֹר מִכָּאן בְּתוֹרַת מִטְעָן!"

עַלִּיזָה לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת מִי יוֹשֵׁב מֵאַחֲרֵי הַחַרְגּוֹל, אֲבָל קוֹל הִסּוּס הָיָה הַקּוֹל הַדּוֹבֵר עָתָּה, "לְהַחֲלִיף

קַטָּרִים – – " הָגָה, וּבָזֹאת נֶחֱנַק וְנֶאֱלַץ לַחְדֹּל.

“הַקּוֹל כְּקוֹל הַסּוּס”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ. וְקוֹל דַּק־שֶׁבְּדַק, סָמוּךְ אֶל אָזְנָה, אָמַר, " יְכוֹלָה אַתְּ לְהִתְחַכֵּם עַל־כָּךְ – מַשֶּׁהוּ בִּדְבַר,הִסּוּס' וְ ,הַסּוּס' יוֹדַעַת אָתְּ".

אָז אָמַר קוֹל חֲרִישִׁי מְאֹד בְּרָחוֹק, “יֵשׁ לָשִׂים עָלֶיהָ תָּוִית, “זְהִירוּת, נַעֲרָה”, יוֹדְעִים אַתֶּם –”

וְאַחַר כָּךְ נִסְרוּ עוֹד קוֹלוֹת (“כַּמָּה בְרִיּוֹת יֵשׁ בַּקָּרוֹן!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה) לֵאמֹר “יֵשׁ לְשִָלְחָהּ בַּדֹאַר, לְפִי שֶׁיֵּשׁ רֹאשׁ עַל כְּתֵפֶיהָ – –” “יֵשׁ לְשָׁלְחָהּ בְּתוֹרַת מִבְרָק בַּטֵּלֶגְּרַף – –” “עָלֶיהָ לִמְשׁךְ אֶת הָרַכֶּבֶת בְּעַצְמָהּ שְׁאָר הַדֶּרֶךְ – –” וְכֵן הָלְאָה.

אֲבָל הָאָדוֹן עוֹטֶה הַנְּיָר הַלָּבָן הִתְכּוֹפֵף וְלָחַשׁ עַל אָזְנָהּ, “אַל תָּשִׂימִי לֵב לָמָּה שֶׁכֻּלָם אוֹמְרִים, יַקִּירָתִי, אֲבָל קְנִי כַּרְטִיס־חֲזָרָה כָּל אֵימַת שֶׁהָרַכֶּבֶת עוֹצֶרֶת”.“”בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן“! אָמְרָה עַלִּיזָה בְּרִתְחַת־מָה. אֵינֶנִּי שִׁיַּכֶת בִּכְלָל לְמַסַּע הָרַכֶּבֶת הַזֶּה – בְּיַעַר הָיִיתִי זֶה עַתָּה – מִי יִתֵּן וִיכַלְתֵּי לַחֲזֹר שָׁמָּה!”

“עַל זֹאת יְכוֹלָה הָיִית לְהִתְחַכֵּם”, אָמַר הַקּוֹל הַדַּק הַסָּמוּךְ אֶל אָזְנָהּ: “מַשֶּׁהוּ בִּדְבַר מִי־יִתֵּן וְנִתַּן, יוֹדַעַת אָתְּ”.

“אַל תְּקַנִיט כָּל־כָּךְ” אָמְרָה עַלִּיזָה, מַבִּיטָה עַל סְבִיבֶיהָ חִנָּם לִרְאוֹת מִנַּיִן בָּא הַקּוֹל; “אִם מְעֻנְיָן אַתָּה כָּל־כָּךְ בְּחָכְמוֹת, לָמָּה אֵינְךְ אוֹמֵר חָכְמָה בְּעַצְמְךָ?”

הַקּוֹל הַדַּק נֶאֱנַח אֲנָחָה עֲמֻקָּה: נִכָּר הָיָה בוֹ שֶׁמְּדֻכְדָּךְ הוּא מְאֹד, וְעַלִּיזָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת אֵיזֶה דְבַר־חֶמְלָה לְנַחֲמוֹ, “לוּ אַךְ הָיָה נֶאֱנַח כִּשְׁאַר בְּרִיּוֹת!” אָמְרָה בְּלִבָּהּ. אֶלָּא שֶׁאֲנָחָה זוֹ דַּקָּה־לְהַפְלִיא הָיְתָה כְּדֵי־כָּךְ שֶׁלֹּא הָיְתָה עַלִּיזָה שׁוֹמַעְתָּהּ כְּלָל, לוּלֵא עָלְתָה סָמוּךְ בְּיוֹתֵר לְאָזְנָהּ. מִפְּנֵי־כָּךְ נִדַּגְדְּגָהּ אָזְנָה מְאֹד־מְאֹד, וּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ הֻסְּחוּ כָּלִיל מִ דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל אוֹתָהּ בְּרִיוֹנֶת עֲלוּבָה.

“יוֹדֵעַ אֲנִי כִּי יְדִידָה אַתְּ לִי”, הִמְשִׁיךְ הַקּוֹל הַדָּקִיק; “יְדִידָה יְקָרָה, יְדִידָה וְתִיקָה. וְלֹא תִּפְגְּעִי בִּי לְרָעָה אַף שֶׁאָכֵן חָרָק הִנְּנִי”.

“אֵיזֶה מִין חָרָק?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה בְּדַאֲגַת־מָה. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר בִּקָּשָׁה לָדַעַת אִם עֹוקֵץ הוּא וְאִם לֹא, אֶלָּא שֶׁמְּדֻמָּה הָיְתָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה מִן הַנִמּוּס לִשְׁאֹל עַל כָּךְ.

“מָה אִם כֵּן אֵינְךְ –” פָּתַח הַקּוֹל הַדַּקִּיק וְהִנֵּה הֶחֱרִישַׁתּוּ תְּרוּעָתוֹ הַחַדָּה שֶׁל הַקַּטָּר, וְהַכֹּל קָפְצוּ מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם בְּבֶהָלָה, וְעַלִּיזָה בְּתוֹכָם.

הַסּוּס, שֶׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ מִן הַחַלּוֹן, הֶחֱזִיר רֹאשׁוֹ בְּשֶׁקֶט וְאָמַר " רַק נַחַל הוּא שֶׁעָלֵינוּ לַעֲבֹר בִּקְפִיצָה". הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּמוֹ הִנִּיחוּ אֶת דַּעַת כֻּלָּם, אִם כִּי עַלִּיזָה נֶחֶרְדָה מְעַט לְעֶצֶם הַמַּחֲשָׁבָה עַל רַכָּבוֹת מְקַפְּצוֹת. “מִכָּל מָקוֹם בְּתוֹךְ כָּךְ נַגִּיעַ אֶל הָרִבּוּעַ הָרְבִיעִי, וַהֲרֵי זֶה מְעוֹדֵד קִמְעָא!” אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ. עוֹד רֶגַע, וְהָרַכֶּבֶת הִגְבִּיהָה־הִרְקִיעָה לָרוּם, וְעַלִּיזָה בְּפַחְדָּהּ תָּפְסָה בַּדָּבָר הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר לְהֶשֵּׂג־יָדָהּ, וּבְמִקְרֶה הָיָה זֶה זְקָנוֹ שֶׁל הַתַּיִשׁ.

*

אֲבָל הַזָקָּן דּוֹמֶה שֶׁנָּמַס וְאֵינוֹ כַּאֲשֶׁר נָגְעָה בּוֹ, וְהִיא מָצְאָה עַצְמָהּ יוֹשֶׁבֶת הַשְׁקֵט בְּצֵל אִילָן – בְּעוֹד הַיַּתּוּשׁ ( כִּי זֶה הָיָה הֶחָרָק אֲשֶׁר אֵלָיו דִּבְּרָה ) נִתְלֶה בֶּעָנָף שֶׁמֵּעַל רֹאשָׁהּ, וּמֵשִׁיב עָלֶיהָ רוּחַ בִּכְנָפָיו.

אָכֵן גָּדוֹל מְאֹד הָיָה אוֹתוֹ יַתּוּשׁ: “כְּגֹדֶל אֶפְרוֹחַ לְעֶרֶךְ”, דִּמְתָה עַלִּיזָה. עִם זֹאת לֹא הָיָה בָּהּ חֲשָׁשׁ מִפָּנָיו לְאַחַר שֶׁכֹּה הִרְבּוּ לְסַפֵּר זֶה עִם זוֹ.

­“– אִם כֵּן אֵינְךְ אוֹהֶבֶת אֶל כָּל הַחֲרָקִים?” הִמְשִׁיךְ הַיַּתּוּשׁ, בְּנַחַת, כָּאִלּוּ לֹא אֵרַע וְלֹא כְלוּם.

“חֲבִיבִים הֵם עָלַי כְּשֶׁהַדִּבֵּר בְּפִיהֶם”, אָמְרָה עַלִּיזָה. “בִּמְקוֹמוֹתַי אֲנוּ לְעוֹלָם אֵין אֶחָד מֵהֶם מְדַבֵּר”,

"אֵיזֶה מִין חֲרָקִים מְקַבֵּל בִּמְקוֹמְתַיִךְ אָתְּ? הִקְשָׁה הַיַּתּוּשׁ.

עָלַי אֵין חֲרָקִים מְקֻבָּלים כְּלָל", הִסְבִּירָה עַלִּיזָה, “מִשּׁוּם שֶׁדַּוְקָא יִרְאָה אֲנִי מִפְּנֵיהֶם – לְמִצְעָר, מִפְּנֵי הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם. אֲבָל אוּכַל לֵאמֹר לְךָ אֶת שְׁמוֹת קְצָת מֵהֶם”.

“וַדַּאי הֵם נַעֲנִים לִשְׁמוֹתֵיהֶם?” הִפְטִיר הַיַּתּוּשׁ כִּלְאַחַר־פֶּה

“עַל כָּךְ לֹא שָׁמַעְתִּי מֵעוֹלָם”.

מָה בֶּצַע בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׁמוֹת", אָמַר הַיַּתּוּשׁ, “אִם אֵין הֵם נַעֲנִים לָהֶם?”

“אֵין בְּכָךְ בֶּצַע לָהֶם”, אָמְרָה עַלִּיזָה: אֲבָל מוֹעִיל הוּא, מִן הַסְּתָם, לַקּוֹרְאִים לָהֶם בְּשֵׁמוֹת. שֶׁאִם לֹא כֵן, לָמָּה יֵשׁ בִּכְלָל שֵׁמוֹת לִדְבָרִים?"

זֹאת לֹא אֵדַע, “הֵשִׁיב הַיַּתּוּשׁ”. הָלְאָה מִכָּאן בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר, אֵין לָהֶם שֵׁמוֹת – מִכָּל מָקוֹם, הַמְשִׁיכִי בִּרְשִׁימַת הַחֲרָקִים שֶׁלָךְ: אַתְּ מְבַזְבֶּזֶת זְמַן לָרִיק“. “”כִּי־כֵּן, הִנֵּה זְבוּב־הַסוּס, לְמָשָׁל”, פְָתְחָה עַלִּיזָה מוֹנָה הַשֵּׁמוֹת בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ.

“יָפֶה”, אָמַר הַיַּתּוּשׁ: “בְּמַעֲלֵה אוֹתוֹ שִׂיחַ, תִּרְאִי זְבוּב־סוּס־נוֹעַ, אִם תַּבִּיטִי. מַעֲשֶׂה־עֵץ הוּא כֻּלוֹ, וְהוּא מְנַדְנֵד עַצְמוֹ מֵעָנָף לֶעָנָף, מִמָּקוֹם לְמָקוֹם”.

“עַל מַה הוּא חַי?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה בְּסַקְרָנוּת רַבָּה"

“עַל לְשַׁד וּנְסֹרֶת”, אָמַר הַיַּתּוּשׁ. “הַמְשִׁיכִי בָּרְשִׁימָה”

בְּעִנְיַן מְרֻבֶּה הִסְתַּכְּלָה עַלִּיזָה בַּזְבוּב־סוּס־הַָנֹּעַ, וְכֵיוָן שֶׁכֹּה מַבְהִיק הָיָה וְדָבִיק, נִמְנְתָה וְאָמְרָה שֶׁוַּדַּאי אַךְ זֶה צֻבַּע מֵחָדָשׁ; וְאַחַר הִמְשִׁיכָה.

“וַהֲרֵי לְמָשָׁל, זְבוּב הַסֶּלֶק”.

" “הַבִּיטִי בֶּעָנָף שֶׁמֵּעַל רֹאשֵׁךָ”, אָמַר הַיַּתּוּשׁ: "וְשָׁם תִּמְצְאִי זְבוּב־דֶּלֶק. גּוּפוֹ עָשׂוּי חֲבִיצַת־שְׁזִיפִים, כְּנָפָיו קֶרֶן, וְרֹאשׁוֹ הוּא צִמּוּק דּוֹלֵק בְּיֵין־שָׂרָף.

“וְעַל מַה הוּא חַי?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה כְּבַתְּחִלָּה.

“עַל נְזִיד־חִטִּים וְכַדּוּרֵי בָשָׂר”, הֵשִׁיב הַיַּתּוּשׁ: " וְאֶת קִנּוֹ הוּא שָׁם בְּמִשְׁלוֹחֵי מָנוֹת".

“וַהֲרֵי, לְמָשָׁל, הַפַּרְפָּר” הִמְשִׁיכָה עַלִּיזָה, לְאַחַר שֶׁהִבִּיטָה הֵיטֵב־הֵיטֵב בֶּחָרָק שֶׁרֹאשׁוֹ בוֹעֵר, וּבֵינָהּ לְבֵינָהּ הִרְהֲרָה, " מְעַנְיֵן אִם מִפְּנֵי כָּךְ חֲרָקִים אוֹהֲבִים כָּל־כָּךְ לְעוֹפֵף לְתוֹךְ נֵרוֹת – מִפְּנֵי שֶׁרְצוֹנָם לְהֵעָשׂוֹת זְבוּבֵי־דֶּלֶק!"

“אִם תִּסְתַּכְּלִי, תִּרְאִי זוֹחֵל עַל רַגְלַיִךְ”, אָמַר הַיַּתּוּשׁ (עַלִּיזָה כָּנְסָה רַגְלָהּ מִבֹהֶלֶת קִמְעָא), וְהוּא הַפַּרְפָּרוֹשׁ, כְּנְפָיו כַּנְפֵי פַּרְפָּר, גּוּפוֹ גּוּף פַּרְעשׁ, וְרֹאשׁוֹ כְּרֹאשׁ הָעַכְבְּרוֹשׁ".

“וּבַמָּה הוּא נִזּוֹן”

“בְּתֵה קָלוּשׁ וּקְרוּם בּוֹ”.

קֻשְׁיה חֲדָשָׁה עָלְתָה בְּדַעַת עַלִּיזָה. " וּמָה אִם לֹא יִמְצָא זֹאת?" הִתְרִיסָה.

“אָז יָמוּת, כְּמּוּבָן”.

“אֲבָל דָּבָר זֶה וַדַּאי קוֹרֶה תְּכוּפוֹת מְאֹד” חִוְּתָה עַלִּיזָה תְּפוּסַת־הִרְהוּרִים

“תָּמִיד זֶה קוֹרֶה”, אָמַר הַיַּתּוּשׁ.

לְאַחַר מִכֵּן הַחֱרִישָׁה עַלִּיזָה דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם אֲחוּזָּה בְּסַרְעַפִּים. בֵּינַתֵּיִם הָיָה הַיַּתּוּשׁ מְזַמְזֵם לַהֲנָאָתוֹ סָבִיב־סָבִיב לְרֹאשָׁהּ: לַסּוֹף חָזַר לִמְנוּחָתוֹ וְהֵעִיר, " מִן הַסְּתָם אֵין אַתְּ רוֹצָה לְאַבֵּד אֶת שְׁמֵךְ?"

“לֹא, בְּהֶחְלֵט”, אָמְרָה עַלִּיזָה דְּאוּגָה מְעָט

וּבְכָל־ זֹאת אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ" הִמְשִׁיךְ הַיַּתּוּשׁ כִּבְדֶרֶךְ־אַגַּב: “הַגִּיעִי בְּנַפְשֵׁךְ מַה־נּוֹחַ הָיָה לְךְ לוֹ יָכֹלְתְּ לַחְזֹר הַבַּיְתָה בִּלְעָדָיו! אִם דֶּרֶךְ מָשָׁל תִּרְצֶה הָאוֹמֶנֶת לִקְרֹא לָךְ לְשִׁעוּרַיִךְ, הֲרֵי תִּקְרָא 'בּוֹאִי הֵנָּה – ', וּבְזֹאת תִּהְיֶה אֲנוּסָה לְחְדֹּל, כִּי לֹא יִהְיֶה לְפָנֶיהָ שֵׁם לִנְקֹב בּוֹ, וּמוּבָן שֶׁלֹּא תִהְיִי צְרִיכָה לָלֶכֶת, הֵן תֵּדְעִי”.

זֶה לֹא יִסְכֹּן, מֻבְטָחַ לִי" אָמְרָה עַלִּיזָה: “הָאוֹמֶנֶת לְעוֹלָם לֹא יַעֲלֶה בְּדַעְתָּהּ לְוַתֵּר לִי עַל שִׁעוֹרִים בְּשֶׁל כָּךְ אִם לֹא תִּזְכֹּר אֶת שְׁמִי, הֲרֵי תִּקְרָא לִי ‘הָעַלְמָה’ כְּדֶרֶךְ הַמְשָׁרְתוֹת”.

“כִּי־כֵן, אִם תֹּאמַר,הָעַלְמָה', וְלֹא תּוֹסִיף דָּבָר”, חִוָּה הַיַּתּוּשׁ, “מוּבָן שֶׁבְּהֶעְלֵם אֶחָד יֵעָלְמוּ שִׁעוּרַיִךְ. זוֹ חֲכָמָה. לְוַאי וְהָיִית אַתְּ אוֹמֶרֶת אוֹתָהּ”.

“מַדּוּעַ צַר לְךָ שֶׁלֹּא אֲנִי אֲמַרְתִּיהָ?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה. “הֲרֵי זֹאת חָכְמָה עֲלוּבָה מְאֹד”.

"אֲבָל הַיַּתּוּשׁ רַק נֶאֱנַח אֲנָחָה עֲמֻקָּה, וּשְׁתֵּי דְּמָעוֹת גְּדוֹלוֹת נָשְׁרוּ־זָלְגוּ עַל לְחָיָּיו.

“אַל לְךָ לֵאמֹר חָכְמוֹת”, אָמְרָה עַלִּיזָה, “אִם הֵן מְדַכְּאוֹת כָּל־כָּךְ אֶת רוּחֶךָ”.

אָז נִשְׁמְעָה עוֹד אַחַת מֵאוֹתָן בָּנוֹת־אֲנָחָה נְכֵאוֹת, וְזֹאת הַפַּעַם דּוֹמֶה שֶׁבֶּאֱמֶת יָצְאָה נִשְׁמַת הַיַּתּוּשׁ הַמִּסְכֵּן בַּאֲנָחָה, כִּי, מִשֶּׁנָּשְׁאָה עַלִּיזָה עֵינֶיהָ, לֹא נִרְאָה עַל הֶעָנָף כָּל מֵאוּם, וְכֵיוָן שֶׁהֵחֵלָּה הַצִּנָּה חוֹדֶרֶת בְּעַצְמוֹתֶיהָ, עֵקֶב הַיְּשִׁיבָה הַמְּמֻשְָּׁכָה, קָמָה מִמְּקוֹמָהּ וְעָקְרָה רַגְלֶיהָ.

קַל־מְהֵרָה בָּאָה אֶל מִגְלַה־שָׂדֶה, שֶׁיַעַר מֵעֵבֶר מִזֶּה לוֹ: הַיַּעַר אָפֵל הָיָה לְמַרְאֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִקּוֹדְמוֹ, וְעַלִּיזָה חָשְׁשָׁה כָּלְשֶׁהוּ לְהִכָּנֵס לְתוֹכוֹ. אֲבָל מַשֶׁעִיְּנָה בַדָּבָר גָּמְרָה אֹמֶר לְהַמְשִׁיךְ: " כִּי בַחֲזָרָה בְּהֶחְלֵט לֹא אֵלֵךְ," הִרְהֲרָה לְנַפְשָׁהּ, וְזוֹ הָיְתָה הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה אֶל הָרִבּוּעַ הַשְּׁמִינִי.

“וַדַּאי זֶה הַיַּעַר”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ, מְהֻרְהֶרֶת, “שֶׁבּוֹ אֵין שֵׁמוֹת לַדְּבָרִים. מְעַנְיֵן שְׁמִי אֲנִי מָה יִהְיֶה עָלָיו כְּשֶׁאֶכָּנֵס? לֹא הָיִיתִי רוֹצָה כְּלָל לְאַבְּדוֹ – כִּי אָז יֻצְרְכוּ לְתֵת לִי שֵׁם אַחֵר, וְכִמְעַט וַדַּאי שֶׁיִּהְיֶה זֶה שָׁם מְכֹעָר. אֲבָל הַצְּחוֹק יִהְיֶה אָז לְנַסּוֹת לִמְצֹא אֶת הַיְּצוּר הַמִּתְקָרֵא בִּשְׁמִי הַיָּשָׁן! הֲרֵי זֶה מַמָּשׁ כִּלְשׁוֹן הַמּוֹדָעוֹת שֶׁבְּנֵי־אָדָם מוֹסְרִים כְּשֶׁאוֹבְדִים לָהֶם כְּלָבִים –,נַעֲנָה לְשֵׁם “חֵץ”: הָיָה עָלָיו קוֹלַר פְּלִיז' – שַׁעֲרִי בְּנַפְשְׁךְ אֵיךְ תִּקְרְאִי לְכָל הַמִּזְדַּמֵּן לְפָנַיִךְ ‘עַלִּיזָה’, עַד שֶׁיַּעֲנֶה אֶחָד מֵהֶם! רַק שֶׁלוּ יֵשׁ מֹחַ בְּקָדְקֳֹדָם, לֹא יֵעָנוּ כְלָל”.

הִנֵּה כָכָה הָיְתָה הוֹלֶכֶת וּמְהַלֶּכֶת עַד שֶׁהִגִּיעָה אֶל הַיַּעַר: קָרִיר וּמֵצֵל הָיָה מְאֹד לְמַרְאֶה. “כָּךְ, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זוֹ הֲקַלָה רַבָּה”, אָמְרָה כְּהַפְסִיעָה בְּצֵל הָעֵצִים, "לְאַחַר הַחֹם הַגָּדוֹל הַהוּא, לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ־לְתוֹךְ־לְתוֹךְ מָה? " הִמְּשִׁיכָה, נִפְתַּעְת מְאֹד עַל שֶׁפָּרְחָה הַמִּלָּה מִדַּעְתָּהּ. "רְצוֹנִי לֵאמֹר, לָבוֹא תַּחַת־תַּחַת־תַּחַת זֶה! וְכְדַבְּרָהּ הִנִּיחָה יָדָהּ עַל גֶּזַע הָעֵץ. "אֵיךְ הוּא מִתְקָרֵא, תְּמֵהָה אֲנִי? אָכֵן סְבוּרָה אֲנִי שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם – מָה, וַדַּאי שֶׁאֵין לוֹ

רֶגַע עָמְדָה מְהַרְהֶרֶת דּוּמָם: אַחֵר שָׁבָה הֵחֵלָּה פִּתְאֹם. “וּבְכֵן בֶּאֱמֶת קָרָה הַדָּבָר, אַחֲרֵי הַכֹּל! וְעַכְשָׁו, מִי אֲנִי? זֹאת אֶזְכֹּר, אִם אֹוּכַל! מָנוּי וְגָמוּר אִתִּי לִזְכֹּר!” אֲבָל אַף שֶׁנִּמְנְתָה וְגָמְרָה לֹא הוֹעִילָה הַרְבֵּה, וּלְאַחַר תְּהִיּוֹת וּבְהִיוֹת הַרְבֵּה לֹא יָכְלָה לֵאמֹר אֶלָּא ‘ע’ יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁזֶּה מַתְחִיל בְּ ע!" אוֹ אָז נִקְרָה לָה עֹפֶר אֶחָד: הוּא הִבִּיט בְּעַלִּיזָה בְּעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהָרַכּוּת, אֲבָל דּוֹמֶה שֶׁלֹּא נִתְפַּחֵד כָּל עִקָּר. " בּוֹא־נָא! בּוֹא־נָא!" אָמְרָה עַלִּיזָה, עִם שֶׁשָּׁלְחָה יָד וְנָסָתָהּ לְלַטְּפוֹ; אֲבָל הוּא אַךְ נִתַּר אָחוֹר מְעַט, וְאַחַר עָמַד וְהִבִּיט אֵלֶיהָ שׁוּב.

“אֵיךְ אַתְּ מִתְקָרֵאת?” אָמַר הָעֹפֶר לְבַסּוֹף, כֹּה־עָרֵב וַחֲרִישִׁי הָיָה קוֹלוֹ

“לְוַּאי וְיָדַעְתִּי!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה. בְּמַר־עֶצֶב, עָנְתָה, כְּלוּם כָּרֶגַע" “הִפְכִי בַדָּבָר” אָמַר: “כָּךְ לֹא יסְכֹּן”

עַלִּיזָה הָפְכָה וְהָפְכָה, וְהֶעֶלְתָה חֶרֶס, “אָנָּא, הֲתֹאמַר לִי אֵיךְ אַתָּה מִתְקָרֵא?” אָמְרָה חַשְׁשָׁנִית, “דָּבָר זֶה אוּלַי יוֹעִיל מְעָט”

“אַגִּיד לְךְ, אִם תִּתְקַדְּמִי כִּבְרַת־דֶּרֶךְ,” אָמַר הֶעֹפֶר “פֹּה אֵינֶנִּי יוּכַל לִזְכֹּר”.

הִנֵּה כִּי כֵן הִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם יַחְדָּו בְּתוֹךְ הַיַּעַר, וּזְרוֹעוֹת עַלִּיזָה כְּרוּכוֹת בְּאַהֲבָה עַל צַוָּארוֹ הָרַךְ שֶׁל הָעֹפֶר, עַד שֶׁיָּצְאוּ אֶל עוֹד מִגְלֵה־שָׂדֶה, וְכָאן קָפַץ הָעֹפֶר רוֹמָה פִּתְאֹם, וְנֶחֱלַץ־הִתְנַעֵר מִזְּרֹעַ עַלִּיזָה, “עֹפֶר הִנְּנִי!” תָּרַע בְּקוֹל שָׂשׂוֹן. “וְאַתְּ, בְּחַיַּי! בַּת־אָדָם” מַבַּע יִרְאָה עָלָה פִתְאֹם בְּעֵינָיו הַחוֹמוֹת הַיָּפוֹת, וְּכְרֶגַע שֻלַּח בְּרַגְלָיו לְגַמֵּא אָרֶץ

עַלִּיזָה עָמְדָה וְהִבִּיטָה אַחֲרָיו, נְכוֹנָה לִבְכּוֹת כִּמְעַט מֵעָגְמַת־נֶפֶשׁ עַל שֶׁכֹּה פִתְאֹם אָבַד מִמֶּנָּה אֲחִי־דַּרְכָּהּ הַקָּט וְהַיָּקָר. “בְּכָל אֹפֶן עַכְשָׁו יוֹדַעַת אֲנִי אֶת שְׁמִי”. אָמְרָה: “וְיֵשׁ בְּכָךְ פִּצּוּי־מָה. עַלִּיזָה־עַלִּיזָה – שׁוּב לֹא אֶשְׁכַּח זֹאת. וְעַכְשָׁו עַל פִּי אֵיזֶה מִסִמָּנֵי־הַדֶּרֶךְ הָאֵלֶּה אַמְשִׁיךְ, תְּמֵהָה אֲנִי? " שְׁאֵלָה זוֹ לֹא קָשָׁה הָיְתָה לְמַעֲנֶה, שֶׁכֵּן אַחַת הָיְתָה הַדֶּרֶךְ הָעוֹבֶרֶת בַּיַּעַר, וּשְׁנֵי סִמָּנֵי־הַדֶּרֶךְ הוֹרוּ עָלֶיהָ. “אַחֲלִיט בְּכָךְ”, אָמְרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ, כְּשֶׁתִּסַָּעֵף הַדֶּרֶךְ, וְהַסִּמָּנִים יוֹרוּ זֶה כְּנֶגֶד זֶה”.

אֲבָל דָּבָר זֶה דּוֹמֶה שֶׁלֹּא הָיָה עָשׂוּי לְהִתְרַחֵשׁ. דֶּרֶךְ רַבָּה הָלְכָה וְהָלְכָה, אֲבָל בְּכָל אֲשֶׁר נִסְעֲפַָה הַמְּסִלָּה לֹא הָיוּ אֶלָּא שְׁנֵי סִמָּנֵי־דֶּרֶךְ הַמּוֹרִים לְאוֹתוֹ כִּוּוּן, הָאֶחָד יֹאמַר ‘אֶל בֵּית קִרְקַשְׁתָּן’ וּמִשְׁנֵהוּ, ‘אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל קִרְקַשְׁתִּי’.

“אֲנִי סְבוּרָה”, אָמְרָה עַלִּיזָה לְבַסּוֹף, “שֶׁשְּׁנֵיהֶם גָּרִים בְּבַיִת אֶחָד! תְּמֵהָה אֲנִי שֶׁלֹּא נָתַתִּי דַּעְתִּי עַל כָּךְ תְּחִלָּה – אֲבָל לֹא אוּכַל לְהִשְׁתַּהוֹת שָׁם הַרְבֵּה. רַק אָצִיץ וְאֹמַר ‘מָה שְׁלוֹמְכֶם?’ וְאֶשְׁאַל אוֹתָם אֵיךְ יוֹצְאִים מִן הַיָּעַר. אִם אַךְ אַסְפִּיק לְהַגִּיעַ אֶל הָרִבּוּעַ הַשְּׁמִינִי קֹדֶם חֲשֵׁכָה!” הִנֵּה כָךְ הִלְּכָה וְהוֹסִיפָה, מְדַבֶּרֶת אֶל נַפְשָׁהּ, עַד שֶׁבְִמַעֲקָל חַד אֶחָד הוֹפִיעוּ לְפָנֶיהָ שְׁנֵי שְׁמֵנִים גּוּצִים, פִּתְאֹם כְּדֵי־כָךְ שֶׁבְּעַל כָּרְחָהּ נִרְתְּעָה לְאָחוֹר, אֲבָל כָּרֶגַע הִתְעַשְּׁתָה, מִתּוֹךְ בִּטְחוֹן שֶׁאֵלֶּה הֵם.

פֶּרֶק ד' קִרְקַשְׁתָּן וְקִרְקַשְׁתִּי

עוֹמְדִים הָיוּ תַּחַת עֵץ אֶחָד, אִישׁ זְרוֹעוֹ עַל צַוַּאר רֵעֵהוּ, וְתֵכֶף־וּמִיָּד יָדְעָה עַלִּיזָה לְהַבְדִּילָם בִּשְׁמוֹתֵיהֶם: עַל צַוְּארוֹן הָאֶחָד רָקוּם הָיָה 'תָּן' וְעַל צַוְּארוֹן הַשֵּׁנִי 'תִּי'. מִסְתַּבֵּר שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם רָקוּם לוֹ ‘קִרְקַשׁ’ עַל גַּב הַצַּוָּארוֹן", אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ.

דְּמוּמָה הָיְתָה עֲמִידָתָם כְּדֵי־כָּךְ שֶׁנִּשְׁתַּכַּח מִמֶּנָּה כִּי חַיִּים הֵם, וּכְבָר אָמְרָה לָסֹב וְלִרְאוֹת אִם הַמִּלָּה ‘קִרְקַשׁ’ רְשׁוּמָה עַל גַּבֵּי הַצַּוְּארוֹנִים, וְהִנֵּה נֶחֶרְדָה לְשֵׁמַע קוֹל שֶׁהוֹצִיא זֶה הַמְּצֻיָּן ב ‘תָּן’. “אִם גָּלְמֵי־שַעֲוָה אָנוּ בְּעֵינַיִךְ” אָמַר, “הֲרֵי עָלֶיךָ לְשַׁלֵּם, יוֹדַעַת אַתְּ. לֹא נִבְרְאוּ גָּלְמֵי־שַׁעֲוָה שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ בָּהֶם בְּלֹא מְחִיר. לֹא וָלֹא!”

"וּלְהֶפֶךְ, הוֹסִיף זֶה הַמְצֻיָן בְּ ‘תִּי’, “אִם חַיִּים אָנוּ לְדַעְתְּךְ, הֲרֵי עָלַיךְ לְדַבֵּר”

“צַר צַר לִי עַד מְאֹד”, הָיָה כָּל אֲשֶׁר יָכְלָה עַלִּיזָה לֵאמֹר; שֶׁכֵּן מִלֵּי הַשִּׁיר הַנּוֹשָׁן לֹא פָּסְקוּ מִלְּצַלְצֵל בְּרֹאשָׁהּ כְּתִקְתּוּקוֹ שֶׁל שָׁעוֹן, וּבְקֹשִׁי הִתְאַפְּקָה מִלְּהַשְׁמִיעָן בְּקוֹל: –

"קִרְקַשְׁתָּן וְקִרְקַשְׁתִּי

לְהִתְכַּתֵּשׁ נֵאוֹתו;

רָב קִרְקַשְׁתָּן בְּקַרְקַשְׁתִּי:

עֲפִיפוֹנוֹ שִׁחֵת הוּא.

אַךְ אָז נָחַת עוֹרֵב נִפְלָץ,

שָׁחֹור כְּדוּד שֶׁל זֶפֶת;

לֵב גִּבּוֹרֵינוּ הִתְפַּלָּץ,

עַד שֶׁבָּרְחוּ בְּצֶוֶת".

“יוֹדֵעַ אֲנִי בַּמָּה אַתְּ מְהַרְהֶרֶת”, אָמַר קִרְקַשְׁתָּן: אֲבָל אֵין הַדָּבָר כָּךְ, לֹא וָלֹא".

“אַדְּרַבָּה”, הִמְשִׁיךְ קִרְקַשְׁתִּי, “לוּ הָיָה כֵן, כִּי אָז יָכוֹל לִהְיוֹת כֵּן; וְלוּ כָךְ הָיָה, כִּי אָז הָיָה כָךְ: אֲבָל הוֹאִיל וְלֹא כָךְ הוּא, אֵינוֹ כֵן. דָּבָר־שֶׁבַּהִגָּיוֹן הוּא”.

“מְהַרְהֶרֶת הָיִיתִי”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְּרָב־נִימוּס, מָה הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה לָצֵאת בָּהּ מִן הַיַּעַר הַזֶּה: הֲרֵי מַחֲשִׁיךְ כָּל־כָּךְ. הֲתֹאמְּרוּ לִי בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם?"

אֲבָל הַשְּׁמֵנִיּם הַגּוּצִים רַק הִבִּיטוּ זֶה אֶל זֶה וְגִחֲכוּ.

נִרְאִים הָיוּ בְּדִיּוּק כְּצֶמֶד דַּרְדַּקִּים מִגֻדָּלִים. עַד שֶׁעַל־כָּרְחָהּ הוֹרְתָה עַלִּיזָה בְּאֶצְבָּעָהּ עַל קַרְקַשְׁתָּן וְאָמְרָה, “רִאשׁוֹן!”

“לֹא וָלֹא!” הִתִּיז קִרְקַשְׁתָּן קְצָרָה, וְחָזַר וְקָפַץ פִּיו הָכֵן.

“אַחֲרָיו!” אָמְרָה עַלִּיזָה, עוֹבֶרֶת אֶל קִרְקַשְׁתִּי, אַף שֶׁמֻּבְטָח הָיָה לָהּ כִּי רַק יִקְרָא “לְהֶפֶךְ!” וְכֵן עָשָׂה.

“הַתְחָלְתְּ שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה!” צָעַק קִרְקַשְׁתָּן. “הָאוֹרֵחַ, רֵאשִׁית מַעֲשֵׂהוּ לֵאמֹר,מַה שְׁלוֹמְכֶם?' וּלְהוֹשִׁיט יָד!” וְכָאן הִתְגַּפְּפוּ הָאַחִים הַשְּׁנַיִם, וְאַחַר פָּשְׁטוּ אֶת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם הַפְּנוּיוֹת, לִלְחֹץ אֶת יָדָהּ.

עַלִּיזָה לֹא שָׂשָׂה לִלְחֹץ יַד אִישׁ מֵהֶם רִאשׁוֹנָה, מֵחֲשַׁשׁ פֶּן תַּעֲלִיב אֶת אָחִיהוּ; כֵּיוָן שֶׁכָּךְ רָאֲתָה לְטוֹב לָהּ לִתְפֹּס בִּידֵי שְׁנֵיהֶם בַּת־אַחַת: עוֹד רֶגַע, וּמְרַקְּדִים הָיוּ בְמַעֲגָל. דָּבָר זֶה נִתְקַבֵּל עַל דַּעְתָּהּ בְּפַשְׁטוּת (כָּךְ זָכְרָה לְאַחַר זְמַן), וְהִיא לֹא נִפְתְּעָה אַף לִשְׁמֹעַ קוֹל נְגִינוֹת: דּוֹמֶה הָיָה שֶׁאֵלּוּ בָּאוֹת מִן הָעֵץ אֲשֶׁר תַּחְתָּיו הֵם מְרַקְּדִים, וְעַד כַּמָּה שֶׁבִּינָתָהּ מַשֶּׂגֶת הֵפִיקוּ הָעֲנָפִים בְּהִתְחַכְּכָם זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, מָשָׁל לְכִנּוֹרוֹת וְקַשְׁתוֹתֵיהֶם.

" אֲבָל מְשֻׁנֶּה מְאֹד הָיָה", ( אָמְרָה עַלִּיזָה אַחַר־כָּךְ, כְּסַפְרָהּ לַאֲחוֹתָהּ אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת) “שֶׁמָּצָאתִי אֶת עַצְמִי שָׂרָה ‘נִסְתּוֹבְבָה כָּל הַיּוֹם’ אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָתַי פָּתַחְתִּי בָּזֶה, אֲבָל מִשּׁוּם־מָה נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁהַרְבֵּה־הַרְבֵּה זְמַן אֲנִי שָׁרָה”.

שְׁנֵי הָרוֹקְדִים הָאֲחֵרִים, שֶׁשְּׁמֵנִים, הָיוּ קַל־מְהֵרָה קָצְרָה נְשִׁימָתָם. “אַרְבָּעָה סִבוּבִים דַּיָּם לִרִקּוּד אֶחָד”, הִתְנַשֵּׁף קִרְקַשְׁתָּן וְאָמַר, וּכְמוֹ שֶׁהִתְחִילוּ בָרִקּוּד פִּתְאֹם כָּכָה פָּסְקוּ פִתְאֹם: אוֹתוֹ רֶגַע שָׁבְתּוּ הַנְּגִינוֹת.

אָז הִרְפּוּ מִיָּדֶיהָ שֶׁל עַלִּיזָה, וְדַקָּה אַחַת עָמְדוּ וְהִבִּיטוּ בָהּ: הָיְתָה דְּמָמָה כְבֵדָה, שֶׁכֵּן לֹא יָדְעָה עַלִּיזָה אֵיךְ תִּפְתַּח בְּשִׂיחָה עִם בְּנֵי־אָדָם שֶׁעַתָּה זֶה הָיְתָה מְרַקֶּדֶת עִמָּהֶם. עַכְשָׁו לֹא יִתָּכֵן לֵאמֹר סְתָם, מַה שְׁלוֹמְכֶם?'", אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ: “מִשּׁוּם־מָה דּוֹמֶה שֶׁכְּבָר הִרְחַקְנוּ מִכְּדֵי כָךְ!”

“מְקַוָּה אֲנִי שֶׁלֹּא הִתְעַיַּפְתֶּם הַרְבֵּה?” אָמְרָה לְבַסּוֹף.

“לֹא וָלֹא! וְתוֹדָה רַבָּה מְאֹד עַל שְׁאֵלָתְךְ”, אָמַר קִרְקַשְׁתָּן.

“אֲנִי מַחֲזִיק־טוֹבָה כָּל־כָּךְ!” הוֹסִיף קִרְקַשְׁתִּי. “אוֹהֶבֶת אַתְּ שִׁירָה?”

“כְּ־כֵּן, יֵשׁ שִירִים אֲהוּבִים עָלַי”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְּהוֹסֵס. “הֲתֹאמַר לִי אִֵי־זוֹ הַדֶּרֶךְ הַמּוֹלִיכָה מִן הַיַּעַר לַחוּץ?”

“מָה אַדַקְלֵם לְפָנֶיהָ?” אָמַר קִרְקַשְׁתִּי, סוֹבֵב־מַבִּיט אֶל קִרְקַשְׁתָּן בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וְאוֹמְרוֹת רְצִינוּת, וְאֶת שְׁאֵלָתָהּ שֶׁל עַלִּיזָה לֹא יִשְׁמָע " ‘סוּס־הַיָּם וְהַנַּגָּר’ הוּא הָאָרֹךְ בְּיוֹתֵר", הֵשִׁיב קִרְקַשְׁתָּן וְחָבַק אֶת אָחִיו בְּחִבָּה.

כְּהֶרֶף עַיִן פָּתַח קִרְקַשְׁתָּן:

“זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ – – –”

כָּאן עֲרָבָה עַלִּיזָה אֶת לִבָּהּ לְשַׁסְּעוֹ, “אִם אָרֹךְ הוּא מְאֹד”, אָמְרָה, בְּמֵרַב הָאֲדִיבוּת, “שֶׁמָּא תּוֹאִיל לֵאמֹר לִי תְּחִלָּה אֵי־זוֹ דֶּרֶךְ – –”

קִרְקַשְׁתִּי חִיֵךְ בִּנְעִימוּת, וְחָזַר וּפָתַח:

זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַיָּם,

בְּכָל כֹּחוֹ זָרַח.

הָאֵר גַּלִּים וְהַחְלִקָם

שָׁקַד וְגַם טָרַח –

דָּבָר שֶׁהוּא מוּזָר מְאֹד

בְּעֶצֶם לֵיל קָרָה.

זָרַח יֶָרַחַ בְּעָּגְמָה,

שֶׁכֵּן סָבַר בְּתֹם

כִּי אֵין לְשֶׁמֵֶּשׁ עֵסֶק כָּאן

אַחַר פְּנּוֹת הַיּוֹם –

‘גַּסּוֹת הִיא בּוֹ’, אָמַר,שֶׁבָּא

נִסֵַּר בִּשְׁמֵי מָרוֹם!"

הַיָּם רָטַב מִכָּל רָטֹב,

יָבֵשׁ הוֹבִישׁ הַחוֹל.

עָב לֹא נִרְאָה, כִּי צַח הָיָה

הַשַּׁחַק הַכָּחֹל:

מִמַּעַל עוֹף לֹא עָף, לֹא שָׂר־

מֵאַיִן צִפֹּר וָקוֹל.

זֶה בְּצַד זֶה הָלךְ הָלְכוּ

סוּס־יָם עִם הַנַּגָּר:

וּבִרְאוֹתָם שִׁפְעַת הַחֹל

יָרַד דִּמְעָם מָטָר:

‘לוּ אַךְ פִּנּוּ כָּל זֹאת’ אָמְרוּ

‘הָיָה זֶה נֶהְדָּר!’

‘הַתְדַּמֶּה’, אָמַר סוּס־יָם,

כִּי לוּ חֲצִי שָׁנָה

גֵּרְפוּ מִנְיַן שִׁפְחָה הַחֹול

כִּי אָז כָּלִיל פֻּנָּה?"

‘סָפֵק בְּכָךְ’, סָח הַנַּגָּר,

בּוֹכֶה נֶאֱמָנָה.

‘חִבְרוּ עִמָּנוּ, שַׁבְּלוּלִים!’

סוּס־יָם בָּהֶם פָּצַר.

'תִּנְעַם שִׂיחָה בְּטִיּוּלִים

בִּשְׂדֵה הַחוֹף הַצַּר.

וְאַרְבָּעָה מִכֶּם לִסְעֹד

יָדֵנוּ לֹא תִּקְצָר'.

הִבִּיט בּוֹ קְשִׁישָׁם הַבֵּט,

אַךְ אֹמֶר לֹא הִשְׁחִית:

קָרַץ לוֹ קְשִׁישָׁם קָרֹץ,

רֹאשׁוֹ כָּבֵד הֵנִיס

מַשְׁמָע, אֵפוֹא, כִּי לֹא יֹאבֶה

לִטּוֹשׁ אֶת הַכּוֹנְכִית.

אַךְ אַרְבָּעָה עוּלֵי־יָמִים

יָצְאוּ אַחַת־וּשְׁתַּיִם:

בִּגְדָּם גָּהוּץ, מַרְאָם רָחוּץ,

בָּרָק לַנַעֲלַיִם.

דָּבָר שֶׁהוּא מוּזָר, סוֹף־סוֹף,

מֵאֵין לָהֶם רַגְלַיִם.

אַחֲרֵיהֶם עוֹד אַרְבָּעָה

קָרְבוּ בְּלָאט מְאוֹד;

אֲבָל חִישׁ־קַל עִם רַב נִקְהָל,

וְעוֹד בָּאִים וְעוֹד־

קָפַץ־דִּלֵּג בְּקֶצֶף־גַּל,

וְאֶל הַחוֹף צָעֹד.

הוֹסִיפוֹ לֶכֶת כְּפַרְסָה

סוּס־יָם עִם הַנַּגָּר,

וְעָלַי־אֶבֶן נָחוּ אָז

נוֹחַת רוֹעֵי־בָּקָר:

וְכָל זוּטֵי הַשַּׁבְּלוּלִים

נִצְּבוּ כְּלְמִסְקָר.

‘הִגִּיעָה עֵת’, אָמַר סוּס־יָם,

'לַשִּׂיחַ וּלְהַבְהִיר:

בִּדְבַר צִיִּים – דּוֹנַג־חוֹתָם –

עִסְקֵי פֻּזְמָק וּבָעִיר־

וְלָמָּה תִּתְרַתֵּחַ צוּלָה –

וְאִם יִרְאֶה חֲזִיר'.

‘אַךְ רֶגַע קָט’ נִרְעָשׁ הַטּוּר,

בְּטֶרֶם נְשׂוֹחֵחַ;

הֵן יֵשׁ בְּנוֹ נִלְאֵה־רִיצָה,

וְיֵשׁ שָׁמֵן וָרַךְ!"

'לֹא נֵחָפַּז", שָׂח הַנַּגָּר.

הוֹדוּהוּ רַב עַל כָךְ.

‘כִּכַּר הַלֶּחֶם’, שָׂח סוּס־יָם,

'הוּא עִקַּר צָרַכֵּנוּ:

וְאַף פִּלְפֵּל אוֹ חֹמֶץ־מָה

מֵיֻתָּר אֵינֶנּוּ –

אִם נָא תּוֹאִילוּ, שַׁבְּלוּלַי,

וְנִסְעַד לִבֵּנוּ'.

‘לֹא בָנוֹ, לֹא!’ אָז נִזְעָקוּ,

בְּמִין שֶׁל חַלְחָלָה.

'אַחַר רַב־חַסְדְּכֶם הֲלֹא

תִּהְיֶה זוֹ נְבָלָה!'

‘נָאֶה הַלַּיְלָה’ שָׂח סוּס־יָם.

'הָאֵין הַנּוֹף נִפְלָא?

כֹּה חֲבִיבִים אַתֶּם, בְּנַי!

גָֹּלוּ־גֹּל הַוִּשְׁטָה!'

וְהַנַּגָּר רַק זֹאת אָמַר,

הָבָה וְהִגַָּשְׁתָּ.

פְּעָמִים בִּקַּשְׁתִּיךָ –

מָה זֶּה הִתְחָרַשְׁתָּ?"

‘לִבִּי נוֹקְפֵנִי’, שָׁח סוּס־יָם,

'שֶׁכָּכָה רִמִּינוּם.

אַחַר שֶׁכֹּה הִרְחִיקוּ צֵאת

וְכָכָה הִדְהַרְנוּם!'

וְהַנַּגָּר רַק זֹאת אָמַר

‘פֹּה בְּחֶמְאָה יֵשׁ מוּם!’

‘בִּכְיִי לָכֶם’, שָׂח סוּס־הַיָּם:

‘נִחַמְתִּי עַל פִּשְׁעִי’,

בִּנְהִי בָּרַר אֶת כָּל אֲשֶׁר

גָּדוֹל הוּא לְמִשְׁעִי,

וּבְמִמְחָטָה יִמְחֶה דִּמְעָה

מִקֶּרֶב לֵב וּמְעִי.

‘הוֹ שַׁבְּלוּלִים’, שָׁח הַנַּגָּר,

'רַצְתֶּם לֹא לְחִנָּם!

הַאִם נִצְלַח הַבַּיְתָה שׁוּב?'

אַךְ אֵין נִשְׁמָע קוֹלָם –

דָּבָר שֶׁלֹא הָיָה מוּזָר,

כִּי זְלָלוּם כֻּלָּם.

“בְּעֵינַי מָצָא סוּס־הַיָּם חֵן יוֹתֵר מִכֹּל”, אָמְרָה עַלִּיזָה: “מִשּׁוּם שֶׁקְּצָת הָיָה חֲבָל לוֹ עַל הַשַּׁבְּלוּלִים הַמִּסְכֵּנִים”.

אֲבָל הוּא אָכַל יוֹתֵר מִן הַנַּגָּר“, אָמַר קִרְקַשְׁתִּי. הִנֵּה כִּי כֵן הֶחֱזִיק בְּמִמְחַטְתּוֹ לְפָנָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל הַנַּגָּר לִמְנּוֹת כַּמָּה הוּא זוֹלֵל: לְהֶפֶךְ”.

“זוֹ הָיְתָה שִׁפְלוּת!” נִרְתְּחָה עַלִּיזָה וְאָמְרָה. אִם כֵּן חָבִיב עָלַי הַנַּגָּר יוֹתֵר – אִם לֹא הִרְבָּה לֶאֱכֹל כְּסוּס ־הַיָּם".

“אֲבָל אָכֹל אָכַל כְּכָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדוֹ”, אָמַר קִרְקַשְׁתָּן.

זוֹ הָיְתָה חִידָה מְחֻדָּדָה. לְאַחַר שְׁתִיקָה קַלָּה, הִפְּטִירָה עַלִּיזָה, "כִּי כֵן שְׁנֵיהֶם הָיוּ טִפּוּסִים בִּלְתִּי־נְעִימִים עַד מְאֹד־ – " כָּאן כָּלְאָה לְשׁוֹנָהּ בְּחֶרְדַּת־מָה, כִּי הִנֵּה שָׁמְעָה קוֹל כְּקוֹל נְשִׁיפַת מְכוֹנַת־קִיטוֹר גְּדוֹלָה עולֶה מִן הַיַּעַר בְּסָמוּךְ אֲלֵיהֶם, אַף כִּי חָשְׁשָׁה שֶׁמָּא חַיַּת־טֶרֶף הִיא זוֹ דַּוְקָא. “יֵשׁ כָּאן אֲרָיוֹת אוֹ נְמֵרִים בַּסְּבִיבָה?” שָׁאֲלָה בְּיִרְאָה.

“אֵין זוֹ אֶלָּא נַחַרַת־הַמֶּלֶךְ הָאָדָֹם”, אָמַר קִרְקַשְׁתִּי.

“בּוֹאִי וְהַבִּיטִי בּוֹ!” קָרְאוּ הָאַחִים, וְאִישׁ־אִישׁ נָטַל אַחַת מִידֵי עַלִּיזָה וְיְנַהֲלוּהָ לְמָקוֹם שֶׁהַמֶּלֶךְ יָשֵׁן.

“הָאֵין הוּא חָמוּד לְמַרְאֶה?” אָמַר קִרְקַשְׁתָּן.

בֶּאֱמֶת־וּבְתָּמִים לֹא יָכְלָה עַלִּיזָה לֵאמֹר כִּי כֵן הוּא. לְרֹאשׁוֹ הָיְתָה כֻּמְתָּה אֲדֻמָּה גַּמְלוֹנִית, וּפִיף לָהּ, וְהוּא הָיָה שָׁכוּב מְִכֻרְבָּל וּמְצֻנָּף, וְנוֹחֵר בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת – מְסֻגָּל לְהוֹצִיא אֶת רוּחוֹ בַּנְּחִירָה!" כְּהֶעָרָתוֹ הַקּוֹלַעֵת שֶׁל קִרְקַשְׁתָּן.

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁיִּצְטַנֵּן בִּשְכִיבָתוֹ עַל הַדֶּשֶׁא הָרָטֹב”, אָמְרָה עַלִּיזָה, יַלְדָּה אֲשֶׁר עֵינֶיהָ בְּרֹאשָׁהּ.

“חוֹלֵם הוּא עַכְשָׁו”, אָמַר קִרְקַשְׁתִּי “וְעַל מָה הוּא חוֹלֵם, לְדַעְתֵּך?”

אָמְרָה עַלִּיזָה, “זֹאת אֵין אִישׁ יָכוֹל לְנַחֵשׁ”.

“עָלַיִךְ, שַׁטְיָה!” הֵרִיעַ קִרְקַשְׁתִּי, מוֹחֵא כָף בְּחֶדְוַת נִצָּחוֹן.“וְאִם יֶחְדַּל מֵחֲלֹם עָלַיִךְ, הֵיכָן סְבוּרָה אַתְּ, תִּהְיִי אָז?”

“בַּמָּקוֹם שֶׁאֲנִי נִמְצֵאת עַכְשָׁו, כַּמּוּבָן”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“הוֹ, לֹא!” הֵטִיחַ קִרְקַשְׁתִּי בְּבוֹז. “לֹא תִהְיִי בְּשׁוּם מָקוֹם. הֲרֵי אֵין אַתְּ אֶלָּא מִין דָּבָר שֶׁבַּחֲלוֹמוֹ!”

“אִם הַהוּא הַמֶּלֶךְ יִתְעוֹרֵר”, הוֹסִיף קִרְקַשְׁתָּן, תִּתְנַדְּפִי־חֲבָט – כְּמוֹ נֵר!"

“לֹא אֶתְנַדֵּף!” קָרְאָה עַלִּיזָה בְּרִתְחָה. “חוֹץ מִזֶּה, אִם אֲנִי רַק מִין דָּבָר שֶׁבַּחֲלוֹמוֹ, מָה אַתֶּם, רוֹצָה הָיִיתִי לָדַעַת?”

“כַּנַּ”ל", אָמָר קִרְקַשְׁתִּי.

“כַּנַ”ל, כְּנָל", קָרָא קִרְקַשְׁתִּי.

זֹאת הִשְׁמִיעַ בִּצְעָקָה כָזֹאת עַד שֶׁלֹּא יָכְלָה עַלִּיזָה לְהִתְאַפֵּק וְאָמְרָה, " הַס! חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁתָּעִיר אוֹתוֹ, אִם תַּרְעִישׁ כָּל־כָּךְ".

" כִּי־כֵן, אֵין טַעַם שֶׁתְּדַבְּרִי אַתְּ עַל כָּךְ שֶׁאָעִיר אוֹתוֹ", אָמַר קִרְקַשְׁתָּן, “כְּשֶׁאֵינֵךְ אֶלָּא אַחַד הַדְּבָרִים שֶׁבַּחֲלוֹמוֹ. הֵיטֵב אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאֵין בָּךְ מַמָּשׁ”.

“יֵשׁ בִּי מַמָּשׁ!” אָמְרָה עַלִּיזָה, וְהֵחֵלָּה לִבְכּוֹת.

“מִתּוֹךְ בְּכִי לֹא תּוֹסִיפִי מַמָּשׁוּת כְּהוּא־זֶה”, הָעִיר קִרְקַשְׁתִּי: “אֵין מַה לִבְכּוֹת”,

“לוּלֵא הָיָה בִּי מַמָּשׁ”, אָמְרָה עַלִּיזָה – סָפֵק־צוֹחֶקֶת בְּעַד לְדִמְעוֹתֶיהָ, כֹּה מְגֻחָךְ נִרְאָה לָהּ הַכֹּל – " לֹא הָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת לִבְכּוֹת".

“מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁאֵינֵךְ סְבוּרָה כִּי אֵלּוּ דְּמָעוֹת שֶׁל מַמָּשׁ?” שִׁסְּעָה קִרְקַשְׁתָּן בְּבוֹז גָּדוֹל.

"יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁהֵם מְדַבְּרִים שְׁטֻיוֹת ", הִרְהֲרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ: “וְטִפְּשׁוּת הִיא לִבְכּוֹת עַל כָּךְ”. הִנֵּה כִּי כֵן מָחֲתָה דִּמְעוֹתֶיהָ, וְהִמְשִׁיכָה, בַּעֲלִיצוּת כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכַל, “בְּכָל אֹפֶן מוּטָב לִי שֶׁאֵצֵא מִן הַיַּעַר, כִּי בֶּאֱמֶת כְּבָר מַחְשִׁיךְ מְאֹד. סְבוּרִים אַתֶּם שֶׁקָּרוֹב לָרֶדֶת גֶּשֶׁם?”

קִרְקַשְׁתָּן פָּרַשׁ מִטְרִיָּה גְּדוֹלָה מֵעָלָיו וּמֵעַל אָחִיו, וְנָשָׂא עַיִן לְתוֹכָהּ. “לֹא אֵינִּי סָבוּר שֶׁיֵרֵד”, אָמַר: “עַל כָּל פָּנִים – לֹא כָאן. לֹא וָלֹא”.

" אֲבָל אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיָּרַד בַּחוּץ?"

“אֶפְשָׁר לוֹ – אִם יִרְצֶה”, אָמַר קִרְקַשְׁתִּי: " אֵינֶנּוּ מִתְנַגְּדִים, לְהֶפֶךְ".

“אֲנוֹכִיִּים שֶׁכְּמוֹתָם!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, וּכְבָר בִּקְְּשָה לֵאמֹר לָהֶם “שָׁלוֹם” וּלְעָזְבָם, וְהִנֵּה גָּח קִרְקַשְׁתָּן וְקָפַץ מִתַּחַת לַמִּטְרִיָּה, וּתְפְסָהּ בְּאַמַּת־יָדָהּ.

“רוֹאָה אַתְּ זֹאת?” אָמַר, בְּקוֹל נֶחֱנַק מֵעָצְמַת הִתְרַגְּשׁוּתוֹ, וְעֵינָיו נִפְעֲרוּ וְהִצְהִיבוּ לְפֶתַע, עִם שֶׁהוֹרָה בָּאֶצְבַּע מַרְעִידָה עַל חֵפֶץ לָבָן וְקָטָן הַמֻּטַּל תַּחַת הָעֵץ.

“רַק עֲפִיפוֹן הוּא” אָמְרָה עַלִּיזָה, לְאַחַר שֶׁבָּחֲנָה בְּשׂוֹם־לֵב אֶת הַחֵפֶץ הַלָּבָן וְהַקָּט. “לֹא שְׁפִיפוֹן, יוֹדֵעַ אַתָּה”, נֶחְפְּזָה לְהוֹסִיף, מִסְּבָרָה שֶׁנִּפְחַד הוּא: סְתָם עֲפִיפוֹן נוֹשָׁן־נוֹשָׁן וּמְמֹעָךְ".

“יָדַעְתִּי כִּי זֶה הוּא!” קָרָא קִרְקַשְׁתָּן, וְהֵחֵל רוֹקֵעַ בְּרַגְלָיו בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף וְתוֹלֵשׁ אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ. “מְקֻלְקָל הוּא, וַדַּאי!” כָּאן נָתַן עֵינוֹ בְּקִרְקָשְׁתִּי, שֶׁמִּיָּד הֶתִיַשֵּב עַל הָאָרֶץ, וְנִסָּה לְהִסָּתֵּר תַּחַת הַמִּטְרִיָּה.

עַלִּיזָה הִנִּיחָה יָדָהּ עַל זְרוֹעוֹ, וְאָמְרָה, כְּמַרְגַּעַת, “אֵין לְךָ לְהִתְכַּעֵס כָּל־כָּךְ בִּגְלַל עֲפִיפוֹן יָשָׁן”,

“אֲבָל אֵין הוּא יָשָׁן”, קָרָא קִרְקַשְׁתָּן, וַחֲמָתוֹ בוֹעֶרֶת וּמוֹסִיפָה. "חָדָשׁ הוּא, אֲנִי אוֹמֵר לָךְ – אֶתְמוֹל קְנִיתִיו – עֲפִיפוֹנִי הֶחָדָשׁ הַנֶּחְמָד! וְקוֹלוֹ הִתְרוֹמֵם כְּדֵי צְוָחָהּ מְצֻוַּחַת.

כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה קִרְקַשְׁתִּי מִתְאַמֵּץ כְּמֵיטַב יְכָלְתּוֹ לְהִתְקַפֵּל בְּתוֹךְ הַמִּטְרִיָּה: מַעֲשֶׂה זֶה מֻפְלָא הָיָה כְּדֵי־כָךְ, שֶׁהִסִּיחַ אֶת דַּעְתָּהּ שֶׁל עַלִּיזָה כָּלִיל מִן הָאָח הַכּוֹעֵס. אֶלָּא שֶׁבְּזֹאת לֹא יָכוֹל לְהַצְלִיחַ הַצְלָחָה שְׁלֵמָה, וְסוֹפוֹ שֶׁהִתְהַפֵּךְ, צָרוּר בַּמִּטְרִיָּה, וְרַק רֹאשׁוֹ מְבַצְבֵּץ וּבוֹצֵץ: וְכָךְ הָיָה מֻטָּל, פּוֹצֶה פִּיו וְקוֹפְצוֹ, פּוֹקֵחַ וְעוֹצֵם אֶת עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת – ־ דּוֹמֶה לְדָג יוֹתֵר מִלְּכָל דָּבָר אַחֵר", סָבְרָה עַלִּיזָה. "וַדַּאי תֵּאוֹת לְהִתְכַּתֵּשׁ? אָמַר קִרְקַשְׁתָּן בְּקוֹל מָתוּן יוֹתֵר.

“מִן־הַסְּתָם כֵּן”, הֵשִׁיב אָחִיו בְּעָגְמָה, כְּגִיחוֹ מִתּוֹךְ הַמִּטְרִיָּה: “רַק שֶׁחַיֶבֶת הִיא לְעֲזֹרַ לָנוּ לְהִתְלַבֵּשׁ, יוֹדֵעַ אַתָּה”.

הִנֵּה כָּךְ פָּרְשׁוּ שְׁנֵי הָאַחִים, יָד־בְּיָד, וְנִכְנְסוּ הַיַעֲרָה, וְכַעֲבֹר דַּקָּה חָזְרוּ כְּשֶׁזְּרוֹעוֹתֵיהֶם מְלֵאוֹת חֲפָצִים – דֻּגְמַת כָּרִים, שְׂמִיכוֹת, שְׁטִיחִים, מַפּוֹת, מִכְסֵי־סִירִים, וּדְלָיִים. מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁזְּרִיזָה אַתְּ לִקְשֹׁר חוּטִים וְלִפְרֹף?" הִפְטִיר קִרְקַשְׁתָּן. “כָּלַ דָּבָר מִן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חַיָּב לָבוֹא עַל מְקוֹמוֹ אִם כָּךְ וְאִם אַחֶרֶת”.

אַחֲרֵי כֵן אָמְרָה עַלִּיזָה שֶׁמִּיָּמֶיהָ לֹא רָאֲתָה עוֹד כַּדָּבָר הַזֶּה: אֵיזוֹ מְהוּמָה הֵקִימוּ הַלָּלוּ הַשָּׁנִים – כַּמָּה דְּבָרִים לָבְשׁוּ – כַּמָּה הִטְרִיחוּהָ בִּקְשִׁירַת חֲבָלִים וּרִכּוּס כַּפְתּוֹרִים – – |כְּשֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים, בֶּאֱמֶת יִדְמוּ דִּמְיוֹן גָּמוּר לִצְרוֹרוֹת שֶׁל בְּגָדִים יְשָׁנִים!" אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ, עִם שֶׁהִתְקִינָה כָּרִית עַל צַוְּארֵי קִרְקַשְׁתִּי, “כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּרֵת רֹאשׁוֹ”, כִּדְבָרָיו.

“יוֹדַעַת אַתְּ”, אָמַר בְּכֹבֶד־רֹאשׁ מַרֻבֶּה, “הֲרֵי זֶה אַחַד הַדְּבָרִים הַחֲמוּרִים בְּיוֹתֵר הָעֲלוּלִים לִקְרוֹת לְאָדָם בִּקְרָב – שְׁיִכָּרֵת רֹאשׁוֹ”.

עַלִּיזָה צָחֲקָה בְּקוֹל; אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁחָשְׁשָׁה לְעָלְבוֹ, הִתְחַכְּמָה לַהֲפֹךְ אֶת צְחוֹקָהּ לְשִׁעוּל. “כְּלוּם נִרְאֶה אֲנִי חִוֵּר מְאֹד?” אָמַר קִרְקַשְׁתָּן, שֶׁנִּגַשׁ אֵלֶיהָ עַל־מְנָת שֶׁתִּקְשֹׁר לוֹ אֶת קַסְדָּתוֹ. (הוּא קָרָא לְכָךְ קַסְדָּה, אַף שֶׁבְּלִי סָּפֵק דָּמְתָה זוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר לַמַרַחֶשֶׁת).

“כִּי־כֵן – כֵּן – קְצָת”, לָאֲטָה עַלִּיזָה וְהֵשִׁיבָה.

“אֲנִי אַמִּיץ מְאֹד, בְּדֶרֶךְ־כְּלָל”, הִמְשִׁיךְ חֶרֶשׁ" רַק שֶׁהַיּוֹם חָשׁ אֲנִי בְרֹאשִי בְּמִקְרֶה".

“וַאֲנִי חָשׁ בְּשִנַּי!” אָמַר קִרְקַשְׁתִּי, שֶׁגֻּנְּבוּ הַדְּבָרִים אֶל אָזְנוֹ. “מֵחוּשִי גָּדוֹל הַרְבֵּה מִשֶּׁלְּךְ!”

“אִם כֵּן מוּטָב שֶׁלֹּא תִּתְכַּתְּשׁוּ הַיּוֹם”, אָמְרָה עַלִּיזָה שֶׁדִּמְתָה כִּי הַשָּׁעָה כְּשֵׁרָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם.

“חוֹבָה עָלֵינוּ לְהִתְכַּתֵּשׁ קִמְעָה, אֲבָל אֵינִי מִתְעַקֵּשׁ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה”, אָמַר קִרְקַשְׁתָּן. “מָה הַשָּׁעָה עַכְשָׁו?”

קִרְקַשְׁתִּי הֵצִיץ בִּשְׁעוֹנוֹ, וְאָמַר אַרְבַּע וָחֵצִי"

“נִלָּחֵם־נָא שֵׁשׁ, וְאַחַר־כָּךְ נִסְעַד עַרְבִּית”, אָמַר קִרְקַשְׁתָּן"

“טוֹב וְיָפֶה”, אָמַר אֲחִיהוּ, עָצוּב וְנוּגֶהּ: “וְהִיא יְכוֹלָה לְהִסְתַּכֵּל – רַק שֶׁמּוּטָב כִּי לֹא תִתְקָרְבִי מְאֹד”, הוֹסִיף: “דַּרְכִּי הִיא לְהַכּוֹת בְּכָל אֲשֶׁר אֶרְאֶה – כְּשֶׁאֲנִי מִתְלַהֵט בֶּאֱמֶת.”

“וַאֲנִי מַכֶּה בְּכָל אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדִי”, קָרָא קִרְקַשְׁתָּן, בֵּין שֶׁאֶרְאֵהוּ בֵּין שֶׁלֹּא אֶרְאֵהוּ!"

עַלִּיזָה צָחֲקָה. " הַדַּעַת נוֹתֶנֶת שֶׁתְּכוּפוֹת אַתָּה מַכֶָּה בָּעֵצִים", אָמְרָה.

קִרְקַשְׁתָּן הִבִּיט סְבִיבוֹ בְּחִיּוּךְ רָצוֹן. “סָבוּר אֲנִי”, אָמַר, “שֶׁכַּאֲשֶׁר נִגְמֹר לֹא תִּשָּׁאֵר מַצֶּבֶת עֵץ עַל כָּל סְבִיבֵינוּ”.

“וְכָל זֹאת בִּגְלַל עֲפִיפוֹן!” אָמְרָה עַלִּיזָה, וְעוֹדָהּ מְקַוָּה שֶׁיִּכָּלְמוּ כָּלְשֶׁהוּ עַל שֶׁהֵם נִלְחָמִים בְּשֶׁל דָּבָר פָּעוּט כָּזֶה.

“לֹא הָיִיתִי מַקְפִּיד כָּל־כָּךְ”, אָמַר קִרְקַשְׁתָּן, “לוּלֵא הָיָה זֶה עֲפִיפוֹן חָדָשׁ”.

“לְוַאי וְיָבוֹא הָעוֹרֵב הַנִּפְלָץ!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה.

“יֵשׁ רַק חֶרֶב אַחַת, יוֹדֵעַ אַתָּה”, אָמַר קִרְקַשְׁתָּן אֶל אָחִיו: “אֲבָל תּוּכַל לָקַחַת אֶת הַמִּטְרִיָּה – חַדָּה הִיא לֹא־פָּחוֹת. רַק שֶׁעָלֵינוּ לְמַהֵר וּלְהַתְחִיל. כְּבָר מַחֲשִׁיךְ כְּכָל הָאֶפְשָׁר”.

“וְיוֹתֵר מִכָּךְ”, אָמַר קִרְקַשְׁתִּי.

הַחֲשֵׁכָה הָיְתָה יוֹרֶדֶת פִּתְאֹם כְּדֵי־כָךְ שֶׁעַלִּיזָה דִּמְּתָה כִּי סוּפַת־רַעַם קְרוֹבָה לְהִתְחוֹלֵל. “מָה־שָּׁחוֹר וְעָבֶה הֶעָנָן הַזֶּה!” אָמְרָה. “וְכֹה מְמַהֵר הוּא לָבוֹא! בֶּאֱמֶת סְבוּרָה אֲנִי שֶׁכְּנָפַיִם לוֹ!”

“זֶה הָעוֹרֵב!” הַצְּרִיחַ קִרְקַשְׁתָּן בְּקוֹל בַּלָּהוֹת; וּשְׁנֵי הָאַחִים נָשְׂאוּ רַגְלֵיהֶם וְנִתְעַלְּמוּ מִן הָעַיִן בִּן־רֶגַע.

עַלִיזָה רָצָה מֶרְחָק־מָה אֶל עֲבִי־הַיַּעַר, וְעָמְדָה תַּחַת עֵץ גָּדוֹל וָרָם.

“לְעוֹלָם לֹא יוּכַל לְהַשִּׂיגֵנִי פֹה”, הִרְהֲרָה; " גָּדוֹל־גָּדוֹל הוּא מִכְּדֵי שֶׁיִּדָּחֵק אֶל קֶרֶב הָעֵצִים. אֲבָל רוֹצָה הָיִיתִי שֶׁלֹּא יְנַפְנֵף בִּכְנָפָיו כָּכָה – סוּפָה וּסֻעָרָה הוּא מֵקִים בַּיַּעַר – הִנֵּה רְדִיד שֶׁל מִי פּוֹרֵחַ מִתְעוֹפֵף!"

פֶּרֶק ה' צֶמֶר וּמָיִם

כְּדַבְּרָהּ תָּפְסָה בָרְדִיד, וְהִבִּיטָה כֹּה וָכֹה לִרְאוֹת אֶת בַּעְלָתוֹ: עוֹד רֶגַע וְהַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה בָּאָה שׁוֹטֶפֶת בִּמְרוּצָה, וּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹתֶיהָ פְּרוּשׂוֹת הַרְחֵב, מָשָל כְּאִלּוּ מְעוֹפֶפֶת הִיא, וּבְתַכְלִית הַנִּמוּס נָטְלָה עַלִּיזָה אֶת הָרְדִיד וְיָצְאָה לִקְרָאתָהּ.

“שְׂמֵחָה אֲנִי מְאֹד שֶׁנִּקְרֵיתִי לְכָאן”, אָמְרָה עַלִּיזָה עִם שֶׁסִּיעַתָּהּ לַעֲטוֹת אֶת רְדִידָהּ שׁוּב.

הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה אַךְ הִבִּיטָה בָּהּ בִּכְמִין מוֹרָא אֵין־יֶשַׁע, וּבְלִי־חֲשָׂךְ הָיְתָה מְלַחֶשֶׁת לְנַפְשָׁהּ וְחוֹזֶרֶת וּמְלָחֶשֶׁת “לֶחֶם־בְּחֶמְאָה”, לֶחֶם־בְּחֶמְאָה", וְעַלִּיזָה רָאֲתָה כִּי אִם תִּתְקַשֵּׁר פֹּה שִׂיחָה בִּכְלָל, הֲרֵי עָלֶיהָ לְנַהֵל אוֹתָהּ בְּעַצְמָהּ, כֵּיוָן שֶׁכָּךְ פָּתְחָה חַשְׁשָׁנִית: “כְּלוּם בַּמַּלְכָּה הַלְּבָנָה אֲנִי פּוֹגֶשֶׁת?”

“אָמְנָם כֵּן” אִם לָזֹאת אַתְּ קוֹרֵאת ‘לוֹבֶשֶׁת’ ", אָמְרָה הַמַּלְכָּה. “לֹא כָּךְ מִצְטַיֵּר לִי הַדָּבָר”

עַלִּיזָה סָבְרָה שֶׁלֹּא כְּדַאי לָהֶן לְהִתְנַצֵּחַ בְּעֶצֶם תְּחִלַּת שִׂיחָתָן, לָכֵן חִיְּכָה וְאָמְרָה, “אִם אַךְ תַּגִּיד לִי הוֹד־מַלְכוּתָהּ כֵּיצַד יֵשׁ לְהַתְחִיל, אֶעֱשֶׂה זֹאת כְּמֵיטַב יְכָלְתִּי”.

“אֲבָל אֵינִי רוֹצָה כְּלָל שֶׁיֵּעָשֶׂה הַדָּבָר!” נֶאֶנְקָה הַמַּלְכָּה הַמִּסְכֵּנָה. “זֶה לִי כְבָר שְׁעָתֵיִם שֶׁאֲנִי לוֹבֶשֶׁת אֶת עַצְמִי”

טוֹב, טוֹב הָיָה, דִּמְּתָה עַלִּיזָה, לוּ מָצְאָה מִישֶׁהִי זוּלָתָהּ לְהַלְבִּישָׁהּ, כָּל־כָּךְ הָיְתָה פְּרוּעָה וּמְפֹרַעַת. “כָּל דָּבָר וְדָבָר מְעֻקָּם אֶצְלָהּ”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ, “וְכָל־כֻּלָּהּ סוּגָה בְּסִכּוֹת! – מֻתָּר לִי לְיַשֵּׁר לָךְ אֶת רְדִידְךְ?” הוֹסִיפָה בְּקוֹל.

אֵינִי יוֹדַעַת מָה הָיָה לוֹ!" אָמְרָה הַמַּלְכָּה בְּקוֹל נְכָאִים. “יָצָא מִכֵּלָיו, נִדְמֶה לִי. פְּרַפְתִּיו פֹּה, פְּרַפְתִּיו שָׁם, אוּלָם אֵינוֹ מִתְרַצֶּה!”

“אִי־אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה יָשָׁר, יוֹדַעַת אַתְּ, אִם אַתְּ פּוֹרֶפֶת אוֹתוֹ עַל צַד אֶחָד בִּלְבַד”, אָמְרָה עַלִּיזָה. עִם שֶׁהִתְקִינַתּוּ לָה בַּלָּאט; " וְהָהּ אֵלִי, מָה סְתוּרוֹת שַׂעֲרוֹתַיךְ! "

" הַמִּבְרֶשֶׁת הִסְתַּבְּכָה בָּהֶן!" נֶאֶנְחָה הַמַּלְכָּה וְאָמְרָה. " וְהַמַּסְרֵק אָבַד מִמֶּנִּי אֶתְמוֹל".

בְּשׂוּם־לֵב חָלְצָה עַלִּיזָה אֶת הַמִּבְרֶשֶׁת, וּכְמֵיטַב יְכָלְתָּהּ עָמְלָה לִסְדֹּר אֶת הַשֵּׂעָר. “הִנֵּה, עַכְשָׁו יֵשׁ לָךְ צוּרָה!” אָמְרָה, לְאַחַר שֶׁהֶחֱלִיפָה אֶת מַרְבִּית הַסִּכּוֹת. “אֲבָל בֶּאֱמֶת דִּין שֶׁתִּהְיֶה לְךָ אָמָה!”.

“בָּרִי לִי שֶׁאוֹתָךְ הָיִיתִי מְקַבֶּלֶת בָּרָצוֹן!” אָמְרָה הַמַּלְכָּה. “פְּרוּטוֹתַיִם לְשָׁבוּעַ, וְרִבָּהּ בְּכָל יוֹם”

עַל־כָּרְחָהּ צָחֲקָה עַלִּיזָה, כְּאָמְרָהּ “אֵינִּי רוֹצָה שֶׁתִּשְׁכְּרִי אוֹתִי – וּלְרִבָּהּ אֵינִי צְרִיכָה”.

“הַרִבָּה טוֹבָה מְאֹד” אָמְרָה הַמַּלְכָּה.

“כִּי־כֵן, הַיּוֹם, מִכָּל מָקוֹם, אֵינִי רוֹצָה רִבָּה”.

“לֹא הָיִית מְקַבֶּלֶת אוֹתָהּ גַּם לוּ רָצִית”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה. “הַדִּין הוּא, רִבָּה מָחָר וְרִבָּה אֶתְמוֹל – אַךְ לְעוֹלָם לֹא רִבָּה הַיּוֹם”.

"לִפְעָמִים בְּהֶכְרֵחַ בָּאָה הָעֵת ל ‘רִבָּה הַיּוֹם’ ", מִחֲתָה עַלִּיזָה.

“לֹא, אִי־אֶפְשָׁר”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה. הַרִבָּה תּוֹרָה תָּמִיד בְּכָל יוֹם שֵׁנִי: הַיּוֹם אֵינוֹ יוֹם שֵׁנִי כָלְשֶׁהוּ, יוֹדַעַת אַתְּ".

“אֵינֶנִּי מְבִינָה אוֹתָךְ” אָמְרָה עַלִּיזָה. “הֲרֵי זֶה בִּלְבּוּל נוֹרָא!”

“כָּךְ הַדָּבָר כְּשֶׁחַיִּים אֲחוֹרַנִּית”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה בְּחָסוּד: “בַּתְּחִלָּה תָּמִיד הָרֹאשׁ הוֹלֵךְ סְחַרְחַר מְעָט – –”

“חַיִּים אֲחוֹרַנִּית!” שָׁנְתָהּ עַלִּיזָה מִשְׁתָּאָה. " מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי דָּבָר שֶׁכְּזֶה!"

“– אֲבָל מַעְלָה גְּדוֹלָה אַחַת יֵשׁ בְּכָךְ, שֶׁהַזִּכָּרוֹן פּוֹעֵל בִּשְׁנֵי הַכִּוּוּנִים”,

“שֶׁלִּי בְּוַדַּאי פּוֹעֵל רַק בְּכִוּוּן אֶחָד” הֵעִירָה עַלִּיזָה. “אֵינִי יְכוֹלָה לְזְכֹּר דְּבָרִים קֹדֶם הִתְרַחֲשׁוּתָם”.

"זִכָּרוֹן עָלוּב לְמַדַּי הוּא זֶה שֶׁפּוֹעֵל רַק לְאָחוֹר ", הֵעִירָה הַמַּלְכָּה.

“אֵיזֶה מִן דְּבָרִים אַת מֵיטִיבָהּ לְזְכֹּר?” הֵהִינָה עַלִּיזָה לִשְֶׁאֹל.

“הוֹ, דְּבָרִים שֶׁקָּרוּ בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם”, הֵשִׁיבָה הַמַּלְכָּה כִּלְאַחַר־פֶּה.

“הִנֵּה, דֶּרֶךְ מָשָׁל”, הִמְּשִׁיכָה, וּכְדַבְּרָהּ הִדְבִּיקָה בּוּל גָּדוֹל שֶׁל גֶּבֶס עַל אֶצְבָּעָהּ, “עִנְיַן שְׁלִיחַ הַמֶּלֶךְ. עַכְשָׁו עוֹנְשִׁים אוֹתוֹ, וְהוּא יוֹשֵׁב בְּבֵית הַסֹּהַר: וְהַמִּשְׁפָּט אַךְ אֵינוֹ מַתְחִיל עַד לְיוֹם־ד' הַבָּא: וְאַחֲרוֹן־אַחֲרוֹן כַּמּוּבָן בָּא הַפֶּשַע”.

“וּמָה אִם לְעוֹלָם לֹא יַעֲשֶׂה אֶת הַפֶּשַׁע?” אָמְרָה עַלִּיזָה.

“הֲרֵי כָךְ עָדִיף יִהְיֶה, לֹא כֵן?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה, עִם שֶׁכְּרַכָּה אֶת הַגֶּבֶס עַל אֶצְבָּעָהּ בִּבְדַל פְּתִיל.

עַלִּיזָה מְדַמָּה הָיְתָה כִּי זֹאת אֵין לְהַכְחִישׁ. "מוּבָן שֶׁכָּךְ עָדִיף יִהְיֶה, אָמְרָה: “אֲבָל עַל שׁוּם מָה יִשָּׂא עָנְשׁוֹ?”

“כָּאן אַתְּ טוֹעָה, בְּכָל אֹפֶן”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה. “אוֹתְךְ עָנְשׁוֹ פַעַם?”.

“רַק כְּשֶׁחָטָאתִי”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“וְאַתְּ הוּטַבְתְּ בְּכָךְ, זֹאת אֲנִי יוֹדַעַת!” אָמְרָה הַמַּלְכָּה כִּמְנַצַּחַת.

“כֵּן, אֲבָל אֲנִי הֲרֵי עָשִׂיתִי אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁבַּעֲבוּרָם נֶעֱנַשְׁתִּי”, אָמְרָה עַלִּיזָה: זֶה כָּל הַהֶבְדֵּל".

“אֲבָל לוּלֵא עָשִׂית אוֹתָם" אָמְרָה הַמַּלְכָּה, “הֲרֵי מוּטָב הָיָה עוֹד יוֹתֵר; מוּטָב, וּמוּטָב, וּמוּטָב!” קוֹלָהּ הִתְרוֹמֵם עִם כֹּל “מוּטָב” עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נִתְגַּלְגֵּל בִּצְוָחָה מַמָּשׁ.

עַלִּיזָה אַךְ הֵחֵלָּה לֵאמֹר "יֵשׁ פֹּה אֵיזוֹ טָעוּת – – ", כְּשֶׁהֵחֵלָּה הַמַּלְכָּה לִצְרֹחַ, בְּקוֹל גָּדוֹל כְּדֵי־כָךְ שֶׁנֶּאֶלְצָה לְהַפְסִיק בְּאֶמְצַע הַמִּשְׁפָּט. "הוֹ, הוֹ, הוֹ! צָעֲקָה הַמַּלְכָּה, מְנַעֶרֶת יָדָהּ כִּמְבַקֶּשֶׁת לְהִתְנַעֵר מִמֶּנָּה. “אֶצְבָּעִי זָבָה דָּם! הוֹ, הוֹ, הוֹ, הו!”

צְרִיחוֹתֶיהָ דָּמוּ כָּל־כָּךְ לִשְׁרִיקָתוֹ שֶׁל קַטָּר, עַד שֶׁהֻצְרְָכָה עַלִּיזָה לְאֱטֹם אָזְנֶיהָ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם.

“מָה יֵשׁ?” אָמְרָה, מִשֶּׁאַךְ הָיָה לָהּ סִכּוּי שֶׁיִּשָּׁמַע קוֹלָהּ.

“נִדְקַרְתְּ בְּאֶצְבָּעֵךְ?”

“עוֹד לֹא נִדְקַרְתִּי בָהּ”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה, “אֲבָל עוֹד מְעַט אֶדָּקֵּר – הוֹ, הוֹ, הוֹ!”

מָתַי סְבוּרָה אַתְּ, יִקְרֶה הַדָּבָר?" שָׁאֲלָה עַלִּיזָה, וְהִיא נוֹטָה מְאֹד לִפְרֹץ בִּצְחוֹק.

“כְּשֶׁאֶחֱזֹר לִפְרֹף אֶת רְדִידִי”, נֶאֶנְקָה הַמַּלְכָּה הַמִּסְכֵּנָה וְאָמְרָה: הַפְּרִיפָה תִּפְתַּח מִיָּד. הוֹ, הוֹ!" בָּאָמְרָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִפְצְתָהּ הַפְּרִיפָה, וְהַמַּלְכָּה תָּפְסָה בָּהּ פֶּרֶא וַעֲמָלָה לְִרַכְּסָהּ שׁוּב.

“הִזָּהֲרִי!” קָרְאָה עַלִּיזָה. “מְעֻקֶּמֶת הִיא בְּיָדֵךְ!” וְהִיא שָׁלְחָה יָדָהּ אֶל הַפְּרִיפָה; אוּלָם אֵחֲרָה אֶת הַמּוֹעֵד. הַסִּכָּה שָׁמְטָה, וְהַמַּלְכָּה נִדְקְרָה בְּאֶצְבָּעָהּ.

“מִפְּנֵי כָךְ זָב הַדָּם”, אָמְרָה אֶל עַלִּיזָה בְּחִיּוּךְ. “עַכְשָׁו מְבִינָה אַתְּ אֵיךְ מִתְרַחֲשִׁים דְּבָרִים אֶצְלֵנוּ”

“אֲבָל מַדּוּעַ אֵינֵךְ צוֹרַחַת עַכְשָׁו?” שְׁאֲלָה עַלִּיזָה, וְיָדֶיהָ מוּכָנוֹת לְאֱטֹם אֶת אָזְנֶיהָ שׁוּב.

“הַלֹּא צָרַחְתִּי כְּבָר כְּכָל הַדָּרוּשׁ”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה, “מָה בֶּצַע לְחֲזֹר עַל כָּל הַפָּרָשָׁה?”

לָעֵת הַזֹּאת הֵחֵל אוֹר מַפְצִיעַ וְגוֹבֵר. “הָעוֹרֵב וַדַּאי הִתְעוֹפֵף לוֹ מִן הַסְּתָם”, אָמְרָה עַלִּיזָה: “כֹּה שְׂמֵחָה אֲנִי שֶׁפָּרַח־הָלַךְ. חָשַׁבְתִּי שֶׁהַלַּיְלָה יוֹרֵד”.

“לְוַאי וְהָיִיתִי אֲנִי מַצְלִיחָה לִשְמֹחַ!” אָמְרָה הַמַּלְכָּה. רַק שֶׁלְּעוֹלָם אֵינִי יְכוֹלָה לְזְכֹּר אֶת הַכְּלָל. אַתְּ וַדַּאי טוֹב לָךְ מְאֹד, שֶׁאַתְּ מִתְגּוֹרֶרֶת בַּיַּעַר הַזֶּה וּשְׂמֵחָה כָּל אֵימַת שֶׁתִּרְצִי!"

"רַק שֶׁכֹּה בוֹדְדָה אֲנִי כָּאן! אָמְרָה עַלִּיזָה בְּקוֹל יְגוֹנִים; וְכֵיוָן שֶׁזָּכְרָה אֶת בְּדִידוּתָהּ, נָשְׁרוּ שְׁתֵּי דְּמָעוֹת גְּדוֹלוֹת וְיָרְדוּ עַל לְחַיֶּיהָ.

“הוֹ חִדְלִי לְךָ מִזֶּה!” קָרְאָה הַמַּלְכָּה, פּוֹרֶכֶת כַּפִֶּיהָ בְּיֵאוּשׁ. “שִׁקְלִי בְּדַעְתֵּךְ אֵיזוֹ יַלְדָּה גְּדוֹלָה אַתְּ. שִׁקְּלִי בְּדַעְתֵּךְ מָה רַבָּה הַדֶּרֶךְ שֶׁעָבַרְתְּ הַיּוֹם. שִׁקְלִי בְּדַעְתֵּךְ מָה הַשָּׁעָה. שִׁקְלִי כָּל דָּבָר שֶׁהוּא, רַק אַל תִּבְכִּי!”

עַל־כָּרְחָהּ צָחֲקָה עַלִּיזָה לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַף בְּעֶצֶם בִּכְיָהּ. “כְּלוּם אַתְּ יְכוֹלָה לִמְנֹעַ עֵינֵךְ מִדִּמְעָה עַל־יְדֵי שֶׁתִּשְׁקְּלִי דְּבָרִים בְּדַעְתֵּךְ?” שָׁאָלָה.

“כָּךְ עוֹשִׂים זֹאת”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה בַּהַחְלָטָה נִמְרָצָה: אִין אִישׁ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי דְּבָרִים בְּבַת אַחַת, יוֹדַעַת אַתְּ. רֵאשִׁית דָּבָר, הָבָה נִשְׁקֹל אֶת גִּילֵךְ – בַּת כַּמָּה אָתְּ?"

“בַּת שֶׁבַע וָחֵצִי, בְּעֶצֶם”.

“תַּגִּידִי לִי בְּלִי עֶצֶם”, הֵעִירָה הַמַּלְכָּה. “יְכוֹלָה אֲנִי לְהַאֲמִין לָךְ גַּם כָּךְ. וְעַכְשָׁו אֶתֵּן לְךְ מַשֶּׁהוּ לְהַאֲמִין בּוֹ. אֲנִי רַק בַּת מֵאָה וְאַחַת, חֲמִשָּׁה חֲדָשִׁים וְיוֹם אֶחָד”.

“בְּזֹאת לֹא אוּכַל לְהַאֲמִין!” אָמְרָה עַלִּיזָה.

“הָאֻמְנָם?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה כִּמְרַחֶמֶת. “נַסִּי עוֹד פַּעַם: שַׁאֲפִי שְׁאִיפָה עֲמֻקָּה, וְעִצְמִי עֵינָיִךְ”.

עַלִּיזָה צָחֲקָה. “לֹא כְדַאי לְנַסּוֹת” אָמְרָה: אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין בִּדְבָרִים בִּלְתִּי־אֶפְשָׁרִיִּים".

“וַאֲנִי סְבוּרָה שֶׁלֹּא הִתְנַסֵּית הַרְבֵּה”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה. כְּשֶׁהָיִיתִי אֲנִי בְּגִילֵךְ עָשִׂיתִי זֹאת תָמִיד חֲצִי שָׁעָה בְיוֹם. מָה, לִפְעָמִים הַאֱמַנְתִּי בְּלֹא־פָּחוֹת מִשִּׁשָּׁה דְּבָרִים בִּלְתִּי־אֶפְשָׁרִיִּים לִפְנֵי אֲרוּחַת־בֹּקֶר. שׁוּב פּוֹרֵחַ הָרְדִיד!"

כְּדַבְּרָהּ נִתְּרָהּ הַפְּרִיפָה, וּפֶרֶץ־רוּחַ פִּתְאוֹמִי נָשָׂא אֶת רְדִיד הַמַּלְכָּה מֵעֵבֶר לְנַחַל קָטָן. הַמַּלְכָּה פֵּרְשָׂה זְרוֹעוֹתֶיהָ וְחָשָׁה־טָסָה אַחֲרָיו, וְזֹאת הַפַּעַם הִצְלִיחָה לְתָפְסוֹ בְּעַצְמָהּ. “בְּיָדִי הוּא!” קָרְאָה בְּקוֹל נִצָּחוֹן.

"עַכְשָׁו תִּרְאִי אֵיךְ אֲנִי פוֹרֶפֶת אוֹתִי שׁוּב, בְּמוֹ יָדַי!

“אִם כֵּן מְקַוָּה אֲנִי שֶׁרָפָא לְאֶצְבָּעֲךְ וְהוּטַב לָהּ?” אָמְרָה עַלִּיזָה בַּאֲדִיבוּת רַבָּה, עִם שֶׁצָּלְחָה־עָבְרָה אֶת הַנַּחַל הַקָּטָן בְּעִקְבוֹת הַמַּלְכָּה.

*

“הוֹ, הוּטַב הַרְבֵּה!” קָרְאָה הַמַּלְכָּה, וְקוֹלָהּ מִתְרוֹמֵם וְעוֹלֶה כְּדֵי צְוִיחָה. הַרְבֵּה הוּ־טַב! מוּ־טָב! מוּ־וּ־טָב!, מוּ־וּ־וּ! מֶ־ה־ה! הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה נִסְתַּיְּמָה בִּגְעִיָּה מְמֻשָׁכָה. דּוֹמָה לִגְעִיַּת הַכִּבְשָׂה כְּדֵי־כָּךְ שֶׁעַלִּיזָה נֶחֱרָדָה.

הִיא הִבִּיטָה אֶל הַמַּלְכָּה, וְזוֹ כַּמָּה הִתְעַטְּפָה צֶמֶר פִּתְאוֹם, עַלִּיזָה שָׁפָה עֵינֶיהָ, וְשָׁבָה הִסְתַּכְּלָה. הִיא לֹא תָּפְסָה כְלָל מַה קָּרָה. "הַאִם בַּחֲנוּת הִיא נִמְצֵאת? וְהַאִם זֹאת בֶּאֱמֶת – הַאִם זוֹ בֶאֱמֶת כִּבְשָׁה הַיּוֹשֶׁבֶת מִזֶּה לַדּוּכָן? כָּל כַּמָּה שֶׁשָּׁפָה עֵינֶיהָ, לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת אֶלָּא שֶׁנִּמְצֵאת הִיא בַּחֲנוּת קְטַנָּה וַאֲפֵלָה, רוֹפֶקְֶת עַל הַדּוּכָן, וּכְנֶגְדָּהּ כִּבְשָׁה זְקֵנָה, יוֹשֶׁבֶת בְּכֻרֵסָהּ, סוֹרֶגֶת, וּכְפַעַם בְּפַעַם הִיא פּוֹסֶקֶת וּמְצִיצָה בָהּ מִבַּעַד לַזּוּג מְשְׁקָפַיִם גְּדוֹלוֹת.

“מָה זֶּה רְצוֹנְךְ לִקְנוֹת?” אָמְרָה הַכִּבְשָׂה לְבַסּוֹף, תּוֹלָה רֶגַע עֵינֶיהָ מֵעִם סְרִיגָתָהּ.

“עֲדַיִן אֵינִי יוֹדַעַת בְּדִיּוּק”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְּלָאט מְאֹד. תְּחִלָּה רוֹצָה הָיִיתִי לְהַבִּיט עַל כָּל סְבִיבַי, אִם תַּרְשִׁינִי".

“יְכוֹלָה אַתְּ לְהַבִּיט נִכְחֵךְ, וְעַל שְׁנֵי עֲבָרַיִךְ, אִם אַתְּ רוֹצָה”, אָמְרָה הַכִּבְשָׂה; “אֲבָל אֵין אַתְּ יְכוֹלָה לְהַבִּיט עַל כָּל סְבִיבַיךְ – אֶלָּא אִם יֵשׁ לְךָ עֵינַיִם בְּעָרְפֵּךְ”.

אֲבָל אֵלּוּ דַּוְקָא לֹא הָיוּ לָהּ לְעַלִּיזָה; כֵּיוָן שֶׁכָּךְ הִסְתַּפְּקָה בְּכָךְ שֶׁנָּסַבָּה, וּבְגִשְׁתָּה אֶל הַמַּדָּפִים הִסְתַּכְּלָה בָהֶם.

הַחֲנוּת דּוֹמֶה שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה כָּל מִינֵי דְּבָרִים מֻפְלָאִים – אֲבָל הַמּוּזָר בְּיוֹתֵר הָיָה זֶה, שֶׁכָּל פַּעַם שֶׁנָּתְנָה עֵינֶיהָ הֵיטֵב בְּאֵיזֶה מִן הַמַּדָּפִים, תָּמִיד הָיָה אוֹתוֹ מַדָּף עָצֵמו רֵיק בְּתַכְלִית, אַף שֶׁהָאֲחֵרִים סְבִיבוֹ טְעוּנִים וַעֲמוּסִים לְעֲיֵפָה.

“הַדְּבָרִים מְרַחֲפִים לָהֶם פֹּה כָּל־כָּךְ!” אָמְרָה לְבַסּוֹף בְּקוֹל נְהִי, לְאַחַר שֶׁמֶּשֶׁךְ דַּקָּה וְיוֹתֵר רָדְפָה לָרִיק אַחַר אֵיזֶה חֵפֶץ בָּהִיר וְגָדוֹל, שֶׁפַּעַם נִרְאָה כְּבֻבָּה וּפַעַם כְּקֻפְסַת תְּפִירָה, וְתָמִיד נִמְצְאָה עַל הַמַּדָּף שֶׁמֵּעַל לָזֶה שֶׁאֵלָיו הָיְתָה מַבִּיטָה. “וְזֶהוּ הַמְּגָרֶה שֶׁבְּכֻלָּם – אֲבָל אַגִּיד לָהּ מָה – –” הוֹסִיפָה מִשֶּׁעָלָה רַעְיוֹן־פֶּתַע בְּדַעְתָּהּ. “אֶעֱלֶה אַחֲרָיו עַד הַמַּדָּף הַגָּבוֹהַּ מִכָּל גָּבוֹהַּ. מְשַׁעֶרֶת אֲנִי שֶׁיִּתְבַּלְבֵּל הַדָּבָר כְּשֶׁיֻּצְרַךְ לַעֲבֹר בַּתִּקְרָה!”

אֲבָל אַף תָּכְנִית זוֹ נִשְׁאֲרָה מֵעַל: הַ’דָּבָר' חָלַף־עָבַר אֶת הַתִּקְרָה חֶרֶשׁ כְּכָל הָאֶפְשָׁר, כְּאִלּוּ רָגִיל וּמְנֻסֶּה הוּא בְּכָךְ.

“הַאִם יָלְדָה אַתְּ אוֹ סְבִיבוֹן?” אָמְרָה הַכִּבְשָׂה, וְתָפְסָה לָהּ עוֹד זוּג צִנּוֹרוֹת־סְרִיגָה. “עוֹד מְעַט תּוֹלִיכִי אֶת רֹאשִׁי סְחַרְחָר, אִם תּוֹסִיפִי לְהִסְתּוֹבֵב כָּכָה”, עַתָּה עוֹבֶדֶת הָיְתָה בְּאַרְבָּעָה־עָשָׂר זוּגוֹת בְּאַחַת, וְעַלִּיזָה עַל־כָּרְחָהּ הִסְתַּכְּלָה בָהּ בְּתִמָּהוֹן גָּדוֹל.

“אֵיךְ יְכוֹלָה הִיא לִסְרֹג בְּצִנּוֹרוֹת כֹּה רַבּוֹת?” הִרְהֲרָה הַיַּלְדָּה הַנִּתְמַהַת בְּלִבָּהּ. “מֵרֶגַע לְרֶגַע דּוֹמָה הִיא יוֹתֵר וְיוֹתֵר לַקִּפּוֹד!”

“יוֹדַעַת אַתְּ לַחְתֹּר בִּמְשׁוֹטִים?” שָׁאֲלָה הַכִּבְשָׂה, וְכִדְבָרָהּ הוֹשִׁיטָה לָהּ זוּג צִנּוֹרוֹת סְרִיגָה.

כֵּן, קְצָת – אֲבָל לֹא בַיַּבָּשָׁה – וְלאֹ בְּצִנּוֹרוֹת –" הֵחֵלָּה עַלִּיזָה לֵאמֹר, וְהִנֵּה פִתְאֹם הָפְכוּ הַצִּנּוֹרוֹת מְשׁוֹטִים בְּיָדֶיהָ, וְהִיא רָאֲתָה שֶׁנִּמְצָאוֹת הֵן בְּסִירָה קְטַנָּה, הַחֲלֵק וַעֲבוֹר בֵּין חוֹפִים: הִנֵּה כִּי כֵן לֹא נוֹתַר לָה אֶלָּא לַעֲשׂוֹת כְּמֵיטַב יְכָלְתָּהּ.

“נוֹצָה!” קָרְאָה הַכִּבְשָׂה, וְתָפְסָה לָהּ עוֹד זוּג צִנּוֹרוֹת.

עַלִּיזָה לֹא רָאֲתָה בְּכָךְ דָּבָר הַמַּצְרִיךְ תְּשׁוּבָה: לְפִיכָךְ לֹא אָמְרָה מְאוּם, אֶלָּא חָתְרָה בִּמְשׁוֹטֶיהָ. הַמַּיִם הָיָה בָהֶם מַשֶּׁהוּ מוּזָר מְאֹד, מְדֻמָּה הָיְתָה כִּי כְּפַעַם בְּפַעַם הָיוּ הַמְּשׁוֹטִים נִתְקָעִים בָּהֶם וּבְקשִׁי הָיוּ שָׁבִים וְנַעֲלַיִם.

“נוֹצָה! נוֹצָה!” חָזְרָה הַכִּבְשָׂה וְקָרְאָה, תּוֹפֶסֶת לָהּ עוֹד צִנּוֹרוֹת. “תֵּכֶף וּמִיָּד תָּצוּדִי סַרְטָן”.

“סַרַטָנוֹן חֲמוּדוֹן!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה. “זֶה יִהְיֶה נֶחְמָד”.

“לֹא שָׁמַעְתָּ שֶׁאָמַרְתִּי,נוֹצָה'?” קָרְאָה הַכִּבְשָׂה בְּכַעַס, וְהִיא מַעֲלָה שִׁפְעַת צִנּוֹרוֹת.

“אָמְנָם שָׁמַעְתִּי”, אָמְרָה עַלִּיזָה “תְּכוּפוֹת מְאֹד אָמַרְתְּ – וּבְקוֹל רָם מְאֹד. אָנָּא אֵיפֹה הַסַּרְטָנִים?”

“בַּמַּיִם, כְּמוּבָן!” אָמְרָה הַכִּבְשָׂה. נוֹעֶצֶת קְצָת מִן הַמְּחָטִים בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ, לְפִי שֶׁיָּדָיהָ מְלֵאוֹת הָיוּ. " “נוֹצָה, אָמַרְתִּי!”.

“מַדּוּעַ אַתְּ אוֹמֶרֶת,נוֹצָה' תְּכוּפוֹת כָּל־כָּךְ?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה לְבַסּוֹף, נִרְגֶּזֶת. " אֵין אֲנִי עוֹף!"

“אָמְנָם כֵּן”, אָמְרָה הַכִּבְשָׂה: אַתְּ אֲוָּזָה קְטַנָּה".

הַדָּבָר הַזֶּה הֶעֱלִיב מְעַט אֶת עַלִּיזָה. וְדַקָּה אוֹ שְׁתַּיִם לֹא נִתְגַּלְגְּלָה עוֹד שִׂיחָה בֵינֵיהֶן, עִם שֶׁהָיְתָה הַסִּירָה מַחֲלִיקָה וּמוֹסִיפָה לָהּ הַשְקֵט, פְּעָמִים בְּקֶרֶב שִׁכְבוֹת אַצּוֹת ( שֶׁבְּתוֹכָן הָיוּ הַמְּשׁוֹטִים נִתְקָעִים עוֹד יוֹתֵר), וּפְעָמִים בְּצֵל אִילָנוֹת, אֶפֶס תָּמִיד הָיוּ אוֹתָן גְּדוֹת־נָהָרַ תְּלוּלוֹת מַזְעִיפוֹת מִמָּעַל.

“הוֹ, אָנָּא! הִנֵּה פֹּה יֵשׁ קְצָת קְנֵי־סוּף רֵיחָנִים!” קָרְאָה עַלִּיזָה בְּצָהֳלַת חֶדְוָה פִּתְאוֹם. “בֶּאֱמֶת יֵשׁ – וְכֹה יָפִים הֵם!”

“אֵין לְךָ לֵאמֹר לִי,אָנָּא', אָמְרָה הַכִּבְשָׂה, בְּלֹא שֶׁתִּשָּׂא עֵינֶיהָ מֵעַל סְרִיגָתָהּ: לֹא אֲנִי שַׂמְתִּי אוֹתָם שָׁם, וְלֹא אֲנִי אֲסַלְּקֵם”.

“לֹא, אֲבָל רָצִיתִי לֵאמֹר – אָנָּא, שֶׁמָּא נַמְתִּין וְנִקְטֹף אֲחָדִים?” הִפְצִירָה עַלִּיזָה. “אִם לֹא אִכְפַּת לְךְ לַעֲצֹר אֶת הַסִּירָה רֶגַע”.

“אֵיךְ אֶעֱצֹר אוֹתָהּ אֲנִי?” אָמְרָה הַכִּבְשָׂה. אִם תַּחְדְּלִי מִלַּחְתֹּר, מִמֵּילָא תַּעֲצֹר".

הִנֵּה כָךְ הונַּח לָהּ לַסִּירָה שֶׁתִּנָשֵּׂא בַזֶּרֶם, עַד שֶׁהֶחֱלִיקָה הַשְּקֵט אֶל קֶרֶב קְנֵי־הַסּוּף הַנָּעִים וְנָדִים. וְאָז הֻפְשְׁלוּ הַשַּׁרְווּלִים הַקְּטַנִּים בְּשׂוּם־לֵב, וְהַזְּרוֹעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֻׁקְּעוּ בַּמַּיִם עַד מַרְפֵּק "כְּדֵי לִתְפֹּס בַּקָנִים מִמַּטָּה קֹדֶם קְטִימָתָם – וְעֶת־מָה נִשְׁתַּכְּחוּ מֵעַלִּיזָה הַכִּבְשָׂה וְהַסְּרִיגָה, עִם שֶׁהִתְכּוֹפְפָה מֵעַל פְּאַת הַסִּירָה, וְאַךְ קְצוֹת שַׂעֲרָהּ הַסָּבוּךְ מְדַלְדְּלִים וְטוֹבְלִים בַּמַיִם – וּבָעֵינַיִם שׁוֹקְקוֹת וְאוֹרוֹת תָּפְסָה בִּקְנֵי־הַנִּיחוֹח הַחֲמוּדִים, אֲגֻדָּה אַחַר אֲגֻדָּה.

“מְקַוָּה אֲנִי רַק שֶׁלֹּא תִתְהַפֵּךְ הַסִּירָה עַל פִּיהָ!” אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ. “הוֹ, מָה־מָּתוֹק הוּא! רַק שֶׁלֹּא הַשִּׂיגַתּוֹ יָדִי”. וּבֶאֱמֶת דּוֹמֶה שֶׁמַּרְגִּיז הָיָה מְעַט ("כִּמְעַט כְּאִלּוּ קוֹרָה הוּא בְּמֵזִיד הִרְהֲרָה) שֶׁאִם כִּי הִצְלִיחָה לִקְטֹף הֲמוֹן קְנֵי־סוּף יָפִים כְּהַחֲלֵק הַסִּירָה עַל פְּנֵיהֶם, תָּמִיד נִמְצָא הָיָה קָנֶה יָפֶה מֵהֶם שֶׁאוֹתוֹ קָצְרָה יָדָהּ מֵהַשִּׂיג.

“הַנֶּחְמָדִים בְּיוֹתֵר תָּמִיד הֵם רְחוֹקִים יוֹתֵר!” אָמְרָה לְבַסּוֹף, מִתְאַנַּחַת עַל הַקָּנִים הַמִּתְעַקְּשִׁים לְהַרְחִיק צְמֹחַ כָּל־כָּךְ, וּבִלְחָיַיִם לוֹהֲטוֹת, וּבְיָדַיִם וּשְׂעָרוֹת נוֹטְפִים, הִתְחַבְּטָה אַרְבַּעְתַּיִם וְחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ, וְהֵחֵלָּה מְסַדֶּרֶת אֶת אוֹצְרוֹתֶיהָ הַחֲדָשִׁים.

וּמָה אִכְפַּת הָיָה לָהּ אָז, שֶׁמֵּעֶצֶם הָרֶגַע בּוֹ קָטְפָה אֶת קְנֵי הַסּוֹף הֵחֵלּוּ הַלָּלוּ לִכְמֹשׁ, וְכָל יָפְיָם וְכָל רֵיחָם הַטּוֹב סָרוּ מֵהֶם? אַף קְנֵי־נִיחוּחַ שֶׁל מַמָּשׁ, יוֹדְעִים אַתֶּם, אֵינָם מִתְקַיְּמִים אֶלָּא שָׁעָה קַלָּה בִּלְבַד – וְאֵלֶּה, שֶׁקְּנֵי־חֲלוֹם הָיוּ, נִתְמַסְמְסוּ כְּשֶׁלֶג כִּמְעָט, עִם שֶׁהָיוּ מֻטָּלִים צִבּוּרִים־צִבּוּרִים לְרַגְלֶיהָ – אֲבָל עַלִּיזָה כִּמְעַט לֹא הִבְחִינָה בְּכָךְ, הוֹאִיל וְהֻצְרְכָה לָתֵת דַּעְתָּהּ עַל שְׁאָר מֻפְלָאוֹת לָרֹב.

לֹא הַרְבֵּה הִרְחִיקוּ שׁוֹט וְהִנֵּה נִתְקְעָה לְחִי אַחַד הַמְּשׁוֹטִים בַּמַּיִם וְעֵקֶב כָּךְ תָּפְסָה לָהּ יָדִית הַמָּשׁוֹט תַּחַת לְסַנְטְרָהּ, וְחֵרֶף כָּל צִוְחוֹת הַ “וִַי” הַדַּקּוֹת אֲשֶׁר הִשְׁמִיעָה עַלִּיזָה הַמִּסְכֵּנָה, נֶעֶקְרָה מִמּוֹשָׁבָה וְצָנְחָה לְתוֹךְ צִבּוּר קְנֵי־הַסּוֹף.

אָכֵן, הִיא לֹא נִפְגְּעָה אַף כְּהוּא־זֶה, וְעַד מְהֵרָה קָמָה עַל רַגְלֶיהָ שׁוּב: כָּל אוֹתָהּ עֵת הִמְשִׁיכָה הַכִּבְשָׂה בִּסְרִיגָתָהּ, כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע דָּבָר. “סַרְטָן נָאָה צַדְתְּ!” הֵעִירָה. עִם שֶׁשָּׁבָה עַלִּיזָה לִמְקוֹמָהּ וּמָצְאָה, לְשִׂמְחָתָהּ הָרַבָּה, שֶׁבַּסִירָה הִיא עֲדַיִן.

“הָאֻמְנָם? לֹא רְאִיתִיו” אָמְרָה עַלִּיזָה, מְצִיצָה בִּזְהִירוּת מֵעַל פְּאַת הַסִּירָה אֶל תּוֹךְ אֲפֶל־הַמַּיִם. “חֲבָל שֶׁהִרְפֵּיתִי מִמֶּנּוּ – כֹּה מִתְאַוָּה הָיִיתִי לָקַחַת עַמִּי סַרְטָן קָטָן הַבַּיְתָה!” אֲבָל הַכִּבְשָׂה אַךְ צָחֲקָה בִּשְׁאָט וְהִמְשִׁיכָה בִּסְרִיגָתָהּ.

“הַרְבֵּה סַרְטָנִים יֵשׁ פֹּה?” אָמְרָה עַלִּיזָה.

“סַרְטָנִים וְכָל מִינֵי דְבָרִים”, אָמְרָה הַכִּבְשָׂה: הַמִּבְחָר גָּדוֹל, רַק גִּמְרִי וְהַחֲלִיטִי. וּבְכֵן מָה אַתְּ רוֹצָה לִקְנוֹת?"

“לִקְנוֹת!” נֶעֶנְתָה עַלִּיזָה כְּהֵד בְּקוֹל סָפֵק־נִדְהָם סָפֵק־נִפְחָד – שֶׁכֵּן הַמְּשׁוֹטִים וְהֵסִירָה, וְהַנָּהָר, כֻּלָּם גָּזוּ בְּהֶרֶף־עַיִן, וְשׁוּב הָיְתָה שְׁרוּיָה בַּחֲנוּת הַקְּטַנָּה וְהָאֲפֵלָה.

“בֵּיצָה רוֹצָה הָיִיתִי לִקְנוֹת, בְּבַקָּשָׁה”, אָמְרָה בְּמֹרֶךְ. " בְּכַמָּה אֶת מוֹכֶרֶת?"

“חָמֵשׁ אֲגוֹרוֹת וָרֶבַע הַבֵּיצָה – שְׁתַּיִם בְּאֲגוֹרָתַיִם” הַשִּׁיבָה הַכִּבְשָׂה.

" אִם כֵּן זוֹלוֹת הַשְׁתַּיִם מִן הָאֶחָת?" אָמְרָה עַלִּיזָה כְּנִפְתַּעַת וְנָטְלָה אַרְנָקָהּ.

רַק שֶׁחַיֶבֶת אַתְּ לֶאֱכֹל אֶת שְׁתֵּיהֶן, אִם אַתְּ קוֹנָה שְׁתַּיִם" אָמְרָה הַכִּבְשָׂה.

“אִם כֵּן תְּנִי לִי אַחַת, בְּבַקָּשָׁה” אָמְרָה עַלִּיזָה וּשָׂמָה אֶת הַכֶּסֶף עַל הַדּוּכָן. כִּי בֵּינָהּ לְבֵינָהּ חָשְׁבָה, “אֶפְשָׁר לֹא תִּהְיֶינָה טְעִימוֹת כְּלָל, יוֹדַעַת אָתְּ”.

הַכִּבְשָׂה לָקְחָה אֶת הַכֶּסֶף וְנָתְנָה אוֹתוֹ בְּקֻפְסָה: אַחַר אָמְרָה, "לְעוֹלָם אֵינִי נוֹתֶנֶת דְּבָרִים לִידֵי הַבְּרִיּוֹת – כָּךְ לֹא יִסְכֹּן– צְרִיכָה אַתְּ לַקְּחָתָּהּ בְּמוֹ־יָדֵךְ. וּכְאָמְרָהּ כֵּן, פָּרְשָׁה לִקְצֵה הַחֲנוּת וְהִצִּיגָה אֶת הַבֵּיצָה הָכֵן עַל גַּבֵּי מַדָּף.

תְּמֵהָה אֲנִי מַדּוּעַ לֹא יִסְכֹּן כָּךְ?" הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, עִם שֶׁגִּשְּׁשָׁהּ דַּרְכָּהּ בְּקֶרֶב הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַכִּסְאוֹת, כִּי בַּעֲבִי הַחֲנוּת גָּבְרָה הָאֲפֵלָה וְהוֹסִיפָה. “דּוֹמֶה שֶׁהַבֵּיצָה מַרְחִיקָה וְהוֹלֶכֶת כְּכָל שֶׁאֲנִי קְרֵבָה אֵלֶיהָ. רֶגַע אֶחָד, הַאִם כִּסֵּא הוּא זֶה? הֲרֵיהוּ מַעֲנִיף עֲנָפִים, בְּחַיַּי! כַּמָּה מוּזָר לִמְצֹא אִילָנוֹת גְּדֵלִים כָּאן! וְהִנֵּה אַף נַחַל קָטָן פֹּה! כִּי־כֵן, הֲרֵי זוֹ הַחֲנוּת הֲכִי מְשֻׁנָּה שֶׁרָאִיתִי מִיָּמַי!”

*

הִנֵּה כָּךְ הוֹסִיפָה לָלֶכֶת, וּפְלִיאָתָהּ גּוֹבֶרֶת עַל כָּל צַעַד, עִם שֶׁהָיָה כָּל דָּבָר הוֹפֵךְ אִילָן מִדֵּי תַּגִּיעַ עָדָיו, וּכְבָר סְבוּרָה הָיְתָה כִּי כָּךְ יִהְיֶה גַּם מִקְרֵה הַבֵּיצָה.

פֶּרֶק ו' שָמַנְתִּי

אֶפֶס הַבֵּיצָּה אַךְ גָּדְלָה וְגָדְלָה, וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר לָבְשָׁה דְּמוּת אֱנוֹשׁ: כַּאֲשֶׁר נִגְּשָׁה עַלִּיזָה כְּדֵי כַמָּה פְּסִיעוֹת מִמֶּנָּה, רָאֲתָה כִּי עֵינַיִם לָהּ וְחֹטֶם וּפֶה; וְכַאֲשֶׁר קָרְבָה אֵלֶיהָ, רָאֲתָה כִי זֶה שַׁמַּנְתִּי עַצְמוֹ. “הוּא הוּא זֶה!” אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ. “בְּטוּחָה אֲנִי בְכָךְ, כְּאִלּוּ הָיָה שְׁמוֹ כָתוּב עַל מְלוֹא פַּרְצוּפוֹ!”

וּבְנָקֵל יָכוֹל הָיָה לְהִכָּתֵב מֵאָה מוֹנִים עַל אוֹתוֹ פַּרְצוּף כַּבִּיר. שַׁמַּנְתִּי הָיָה יוֹשֵׁב בְּשִׁכּוּל רַגְלַים, כְּיִשְׁמְעֵלִי, עַל קִיר גָּבוֹהַּ – קִיר דַּק כְּדֵי כָּךְ שֶׁעַלִּיזָה תָמְהָה מַמָּשׁ אֵיךְ יָכוֹל הוּא שֶׁלֹּא לִפֹּל – וּלְפִי שֶׁעֵינָיו נִבָּטוֹת הָיוּ הָכֵן לַצַּד הַשֵּׁנִי, וְהוּא לֹא שָׂם לִבּוֹ אֵלֶיהָ אַף כְּהוּא זֶה, סְבוּרָה הָיְתָה כִּי אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל וַדַּאי פּוּחֲלָץ הוּא.

“וּמָה מְדֻיָּק דִּמְיוֹנוֹ לְבֵיצָה!” אָמְרָה בְּקוֹל, כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת וְיָדֶיהָ נְכוֹנוֹת לְתָפְסוֹ, כִּי דִמְּתָה בְּנַפְשָׁהּ שֶׁהִנֵּה־הִנֵּה יִפֹּל.

“מְאֹד מַרְגִּיז הוּא”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי לְאַחַר שְׁתִיקָה אֲרֻכָּה, מַשְעֶה עֵינָיו מֵעַלִּיזָה כְּדַבְּרוֹ, “לְהִקָּרֵא בֵיצָה – מְאֹד!”

“אָמַרְתִּי שֶׁאַתָּה דּוֹמֶה לְבֵיצָה, אֲדוֹנִי”, הִסְבִּירָה עַלִּיזָה בְּנַחַת. “וְיֵשׁ בֵּיצִים שֶׁהֵן נָאוֹת מְאֹד, יוֹדֵעַ אַתָּה”, הוֹסִיפָה, מְקַוָּה לַהֲפֹךְ אֶת דְּבָרֶיהָ לִכְעֵין מַחֲמָאָה.

“יֵשׁ אֲנָשִׁים”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי, מַשְּׁעֶה עֵינָיו מִמֶּנָּה כְדַרְכּוֹ, “שֶׁשִּׂכְלָם כְּשִׂכְלוֹ שֶׁל תִּינוֹק”

עַלִּיזָה לֹא יָדְעָה מָה תַּגִּיד עַל כָּךְ: אֵין זוֹ בִּבְחִינַת שִׂיחָה כְלָל, סָבְרָה, כִּי אֵלֶיהָ לֹא אָמַר דָּבָר כָּל עִקָּר; דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כֻּוְנוּ בְּעֶצֶם, אֶל עֵץ אֶחָד – לְפִיכָךְ עָמְדָה וְשִנְּנָה חֶרֶשׁ לְנַפְשָׁהּ:

"שָׁמַּנְתִּי יָשַׁב עַל הַקִּיר:

שָׁמַּנְתִּי נָפַל בְּאַדִּיר.

כָּל אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְכָל סוּסָיו

לֹא יָכְלוֹ הָשִׁיב אֶת שַָמַּנְתִּי לְמוּטָב"

“זֹאת הַשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה אֲרֻכָּה מִדַּי בִּשְׁבִיל הַשִּׁיר”, הוֹסִיפָה כִּמְעַט בְּקוֹל רָם, וְשָׁכְחָה כִּי שׁוֹמֵעַ שָׁמַּנְתִּי.

“דַּי לָךְ לַעֲמֹד וּלְקַשְׁקֵשׁ כָּכָה לְעַצְמְךְ”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי, וְהוּא מַבִּיט אֵלֶיהָ זוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה, “וְאִמְרֵי לִי מָה־שְׁמֵךְ וּמָה מִשְׁלַח־יָדְךְ”. “שְׁמִי עַלִּיזָה, אֲבָל –”

“שֵׁם מְטֻפָּשׁ לְמַדַּי!” שִׁסְעָהּ שָׁמַּנְתִּי בְּקֹצֶר־רוּחַ. “מָה פֵּרוּשׁו?”.

“הֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁ לְשַׁם?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה בְּהִסּוּס

“וַדַּאי שֶׁהֶכְרֵחַ הוּא”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי בִּצְחוֹק קָטוּעַ: “שְׁמִי אֲנִי מְרַמֵּז עַל צוּרָתִי – אַף גַּם צוּרָה נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת הִיא. בְּשֵׁם כְּשֶׁלְָךְ, אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה לָךְ כָּל צוּרָה שֶׁהִיא, כִּמְעַט”.

“מַדּוּעַ אַתָּהַ יּוֹשֵׁב לְךָ פֹּה בָּדָד?” אָמְרָה עַלִּיזָה, שֶׁלֹּא רָצְתָה לְהִכָּנֵס בְּוִכּוּחַ"

“מָה זֹּאת אוֹמֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אִישׁ עִמִּי!” קָרָא שָׁמַנְתִּי. “כְּלוּם חָשַׁבְתְּ שֶׁלֹּא אֵדַע אֶת הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ? שַׁאֲלִי עוֹד אֶחָת”

“אֵינְךָ סָבוּר שֶׁמֻּבְטַָח תִּהְיֶה יוֹתֵר לְמַטָּה עַל הָאָרֶץ?” הִמְשִׁיכָה עַלִּיזָה, לֹא מִתּוֹךְ שֶׁהִתְכַּוְּנָה לָחוּד עוֹד חִידָה, אֶלָּא פָּשׁוּט מִתּוֹךְ שֶׁבְּטּוּב מִזְגָה דָּאֲגָה לִשְׁלוֹמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ יְצוּר מְשֻׁנֶּה “הַקִּיר הַזֶּה הֲרֵי כֹּה דַּק הוּא!”

אָכֵן חִידוֹת קַלּוֹת־שֶׁבְּקַלּוֹת אַתְּ חַדָּה!" רָטַן שַׁמַּנְתִּי וְאָמַר. “מוּבָן שֶׁאֵינִי סָבוּר כָּךְ! הֲלֹא אִלּוּ אָמְנָם נָפַלְתִּי – וּלְכָךְ אֵין כָּל סִכּוּי – אֲבָל אִלּוּ נָפַלְתִּי – " כָּאן תִּרְמֵל שְׂפָתָיו, וְהֶעֱמִיד פָּנִים חֲגִיגִיּוֹת וַחֲשׁוּבוֹת כְּדֵי־כָךְ שֶׁבְּקשִׁי הִתְאַפְּקָה עַלִּיזָה מִצְּחוֹק. “אִלּוּ אָמְנָם נָפַלְתִּי”, הִמְשִׁיךְ “הֲרֵי הַמֶּלֶךְ הִבְטִיחַנִי – הָהּ, הַחֲוִירִי לָךְ, אִם אַתְּ רוֹצָה! לֹא חָשַׁבְתְּ כִּי זֹאת אֲנִי עָתִיד לֵאמֹר, מָה?” הַמֶּלֶךְ הִבְטִיחַנִי בְּמוֹ פִיו – שֶ – שֶ – –”

“”שֶׁיִּשְׁלַח אֶת כָּל אֲנָשָׁיו וְכָל סוּסָיו", שִַסְּעַתּוּ עַלִּיזָה שֶׁלֹּא־בְּחָכְמָה

“הוֹ, זֶה עִנְיָן בִּישׁ מְאֹד, חֵי נַפְשִׁי!” קָרָא שָׁמַּנְתִּי, שֶׁנִּתְלַקְּחָה חֲמָתוֹ פִתְאֹוֹם. " אַתְּ מַקְשִׁיבָה מֵאַחֲרֵי דְלָתוֹת – וּמֵאַחֲרֵי עֵצִים – וּבְפִתְחֵי מַעֲשֵנוֹת – שֶׁלּוּלֵא כֵן לֹא הָיִית יוֹדַעַת זֹאת!"

“לֹא הִקְשַׁבְתִּי, בֶּאֱמֶת לֹא!” אָמְרָה עַלִּיזָה בַּלָאט מְאֹד. “זֶה כָתוּב בְּסֵּפֶר”.

“הָהּ מוּטָב! אֶפְשָׁר שֶׁכּוֹתְבִים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה בְּסֵּפֶר” אָמַר שָׁמַּנְתִּי בְּמָתוּן יוֹתֵר. " “הוּא שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ סֵפֶר דִּבְרֵי־הַיָּמִים. וְעַתָּה, תְּנִי בִי עֵינַיִךְ הֵיטֵב! אֲנִי הָאִישׁ אֶל מֶלֶךְ דִּבַּרְתִּי, אֲנִי הַגֶּבֶר: יִתָּכֵן כִּי לְעוֹלָם לֹא תִּרְאִי כָמוֹנִי: וּלְהַרְאוֹתְךְ שֶׁאֵינֶנִּי מִתְגָּאֶה, רַשָּׁאִית אַתְּ לִלְחֹץ אֶת יָדִי!” וְעַל פָּנָיו הִתְפַּשֵּׁט גִּחוּךְ מָאֹזֶן עַד אֹזֶן, עִם שֶׁנִּרְכָּן לְפָנִים (וּבְתוֹךְ כָּךְ קָרוֹב הָיָה כְּכָל־הָאֶפְשָׁר לִנְפִילָה) וְהוֹשִׁיט לְעַלִּיזָה אֶת יָדוֹ. כְּלַחֲצָהּ אֶת יָדוֹ, הִתְבּוֹנְנָה אֵלָיו בְּדַאֲגַת־מָה. “אִם יַרְחִיב עוֹד חִיּוּכוֹ הַרְבֵּה, יוּכְלוּ קְצוֹת פִּיהוּ לְהִפָּגֵשׁ מֵאָחוֹר”, הִרְהֲרָה: וְאָז אֵינִי יוֹדַעַת מָה יִקְרֶה לְרֹאשׁוֹ! חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁיִּצְנַח!"

“כֵּן, כָּל אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְכָל סוּסָיו” הִמְשִׁיךְ שָׁמַנְתִּי. “הֵם הָיוּ מְרִימִים אוֹתִי, שׁוּב כְּרֶגַע, זֹאת יַעֲשׂוּ! מִכָּל מָקוֹם, שִׂיחָה זוֹ מִתְנַהֶלֶת בִּמְהִירוּת יְתֵרָה. הָבָה נַחֲזֹר אֶל הַמִּשְׁפָּט שֶׁקֹּדֶם הָאַחֲרוֹן”.

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי כִּי לֹא אֶזְכֹּר אוֹתוֹ אֶל־נָכוֹן”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְּנִימוּס רָב.

“אִם כָּךְ, נוּכַל לְהַתְחִיל מִתְּחִלָּה”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי, “וְעָכְשָׁו תּוֹרִי לִבְחֹר נוֹשֵׂא – –” (“הוּא מְדַבֵּר עַל כָּךְ מַמָּשׁ כָּאִלּוּ הָיָה זֶה מִשְׂחָק!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה.) “וּבְכֵן הֲרֵי לְפָנַיִךְ קֻשְיָה. בַּת כַּמָּה אַתְּ, אָמַרְתְּ?”

עַלִּיזָה חִשְּׁבָה בִּקְצָרָה, וְאָמְרָה " בַּת שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים ".

“לֹא נָכוֹן!” הֵרִיעַ שָׁמַנְתִּי כִּמְנַצֵּחַ. “מֵעוֹלָם לֹא אָמַרְתְּ כַּדָּבָר הַזֶּה”.

"חָשַׁבְתִּי שֶׁרָצִיתָ לֵאמֹר,,בַּת כַּמָּה הִנָּךָ?' " הִתְנַצְּלָה עַלִּיזָה

“לוּ זֹאת רָצִיתִי לֵאמֹר, הָיִיתִי אוֹמֵר זֹאת”, אָמַר שָׁמַנְתִּי.

עַלִּיזָה לֹא רָצְתָה לְהִכָּנֵס בְּוִכּוּחַ חָדָשׁ, וְלָכֵן לֹא אָמְרָה מְאוּם.

“שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים!” חָזַר שָׁמַּנְתִּי תְּפֹוס־סַרְעַפִּים. “מִין גִּיל לֹא־נֹוֹחַ. וְעַתָּה לוּ לַעֲצָתִי שָׁאַלְתְּ, הָיִיתִי אוֹמֵר ‘שִׁבְתִי בְּשֶׁבַע’ – – אֲבָל עַכְשָׁו מְאֻחָר מִדַּי”.

“לְעוֹלָם אֵינִי שׁוֹאֶלֶת עֵצָה בִּדְבַר גִּדּוּלִי”, נִרְתְּחָה עַלִּיזָה וְאָמְרָה.

“מֵחֲמַת גַּאֲוָה?” תָּהָא הַלָּז

הַשְׁעָרָה זוֹ הוֹסִיפָה עַל רִתְחָתָהּ שֶׁל עַלִּיזָה. “רְצוֹנִי לֵאמֹר”, הִפְטִירָה, “שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל שֶׁלֹּא לִגְדֹּל בְּשָּנִים”,

“אָדָם אוּלַי לֹא”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי, אֲבָל שְׁנַיִם יְכוֹלִים. בְּעֶזְרָה מַתְאִימָה, אֶפְשָׁר הָיָה לְךְ לִשְׁבּוֹת בְּשֶׁבַע".

אֵיזוֹ חֲגוֹרָה יָפָה יֵשׁ לְךָ!" הֵעִירָה עַלִּיזָה פִתְאֹם. (בְּעִנְיַן הַגִּיל כְּבָר הֶאֱרִיכוּ דֵּי־צָרְכָּם, סְבְרָה: וְאִם בֶּאֱמֶת יִבְחֲרוּ לָהֶם נוֹשְׂאִים, אִישׁ בְּתוֹרוֹ, הֲרֵי עַכְשָׁו תּוֹרָהּ שֶׁלָּהּ.) “לְפָחוֹת”, תִּקְּנָה וְהוֹסִיפָה, “עֲנִיבָה יָפָה, הָיָה עָלַי לֵאמֹר – לֹא, חֲגוֹרָה, זֹאת אוֹמֶרֶת – אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אֶת סְלִיחָתְךָ!” הוֹסִיפָה בִּבְעָתָה, שֶׁכֵּן נִרְאֶה הָיָה כִּי שָׁמַּנְתִּי נֶעֱלָב עַד הַיְּסוֹד בּוֹ, וְהִיא הֵחֵלָּה מִצְטַעֶרֶת עַל שֶׁבָּחֲרָה בְּנוֹשֵׂא זֶה. " לוּ אַךְ יָדַעְתִּי לְהַבְדִּיל“, הִרְהֲרָה לְנַפְשָׁהּ, בֵּין הַצַּוָּאר לְמָתְנַיִם!”

שָׁמַּנְתִּי נִכָּר בּוֹ שֶׁהוּא כוֹעֵס מְאוֹד, אַף שֶׁדַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם לֹא הוֹצִיא הֶגֶה. כַּאֲשֶׁר חָזַר וְדִבֵּר, הָיָה קוֹלוֹ נַהֲמָה עֲמֻקָּה

“הֲרֵי זֶה – דָבָר – מַרְגִּיז – בְּיוֹתֵר” אָמַר לְבַסּוֹף, “כְּשֶׁאָדָם אֵינוֹ מַבְדִּיל בֵּין עֲנִיּבָה לַחֲגוֹרָה”

“עֲנִיבָה הִיא, יַלְדָּתִי, וַעֲנִיבָה יָפָה, כִּדְבָרַיִךְ. מַתָּנָה הִיא מִן הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה הַלְּבֵנִים, הֲרֵי לָךְ”

“הָאֻמְנָם? " אָמְרָה עַלִּיזָה, שְׂמֵחָה מְצֹא כִּי בְּכָל־זֹאת נוֹשֵׂא טוֹב בָּחָרָה”

הֵם נָתְנוּ לִי אוֹתָהּ", הִמְשִׁיךְ שָׁמַּנְתִּי מְהֻרְהָר, כְּשֶׁהוּא מַרְכִּיב בֶּרֶךְ עַל בֶּרֶךְ וְלוֹפְתָהּ בְּיָדָיו, “נָתְנוּ לִי אוֹתָהּ – מַתָּנָה לְיוֹם אִי־הֻלֶּדֶת”.

“אֲבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ?” אָמְרָה עַלִּיזָה בִּמְבוּכָה

“לֹא נֶעֱלַבְתִּי”, אָמַר שָׁמַנְתִּי

“רְצוֹנִי לֵאמֹר, מַהִי מַתְּנַת יוֹם אִי־הֻלֶּדֶת”?

“מַתָּנָה שֶׁנּוֹתְנִים בְּיוֹם שֶׁאֵינוֹ יוֹם־הֻלֶּדֶת, כְּמּוּבָן”

עַלִּיזָה שָׁקְלָה בְּדַעְתָּהּ קִמְעָא. “אֲנִי מַעֲדִיפָה מַתָּנוֹת יוֹם־הֻלֶּדֶת”, אָמְרָה לְבַסּוֹף.

אֵינְךְ יוֹדַעַת מָה אַתְּ סָחָה!" קָרָא שָׁמַנְתִּי. “כַּמָּה יָמִים יֵשׁ בְּשָׁנָה?”

“שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“וְכַמָּה יְמֵי־הֻלֶּדֶת יֵשׁ לָךְ?”

“אֶחָד”.

“וְאִם תִּגְרְעִי אֶחָד מִשְּׁלשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה, מָה נִשְׁאַר?”

.“שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה”, כְּמוּבָן "

שָׁמַּנְתִּי הָיָה כִּמְפַקְפֵּק. "בּוֹחֵר הָיִיתִי לִרְאוֹת אֶת הַחִשׁוּב עַל הַנְּיָר, אָמַר.

“עַל כָּרְחָהּ נִתְחַיְּכָה עַלִּיזָה עִם שֶׁהֶעֶלְתָה אֶת פִּנְקָס־הָרְשׁוּמוֹת שֶׁלָּהּ, וְחִשְׁבָה לוֹ אֶת הַחֶשְׁבּוֹן:”

365

1
---

364

נָטַל שׁמַּנְתִּי אֶת הַפִּנְקָס, וְהִבִּיט בּוֹ בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת. "לִכְאוֹרָה החִשּׁוּב נָכוֹן – – " פָּתַח.

“אַתָּה אוֹחֵז לְהֶפֶךְ!” שִׁסְּעַתּוּ עַלִּיזָה.

“וַדַּאי, וַדַּאי!” אָמַר שָׁמַּנְתִּי בַּעֲלִיצוּת, עִם שֶׁהָפְכָה עַלִּיזָה אֶת הַפִּנְקָס. “נִדְמֶה לִי שֶׁמְּשֻׁנֶּה הוּא מְעַט לְמַרְאֶה. כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי, לִכְאוֹרָה הַחִשּׁוּב נָכוֹן – אִם כִּי עוֹד לֹא הִסְפַּקְתִּי לְבָדְקוֹ כַּהֲלָכָה – וּמִזֶּה אֲנִי לְמֵדִים כִּי יֵשׁ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה יָמִים שֶׁבָּהֶם אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מַתְּנוֹת יוֹם־אִי־הֻלֶּדֶת – –”

“בְּהֶחְלֵט”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“וְרַק יוֹם אֶחָד יֵשׁ לְמַתָּנוֹת יוֹם־הֻלֶּדֶת, יוֹדַעַת אַתְּ. הֲרֵי לָךְ תִּפְאָרָה!”.

“אֵינִי יוֹדַעַת מָה כַּוָּנָתְךָ בַּמִּלָּה ‘תִּפְאָרָה’” אָמְרָה עַלִּיזָה.

שָׁמַּנְתִּי הֶעֱלָה חִיּוּךְ שֶׁל בּוּז. “מוּבָן שֶׁאֵינְךְ יוֹדַעַת – כָּל זְמַן שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי לָךְ, הַתְּכַּוַּנְתִּי לֵאמֹר, הֲרֵי לְךְ נִמּוּק נָאֶה שֶׁאֵין אַחֲרָיו וְלֹא־כְלוּם!”

“אֲבָל, ‘תִּפְאָרָה’ אֵין פֵּרוּשָׁהּ ‘נִמּוּק נָאֶה שֶׁאֵין אַחֲרָיו וְלֹא־כְלוּם’”.

“כְּשֶׁאֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִלָּה”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי בִּשְׁאָט־נֶפֶשׁ, הֲרֵי מַשְׁמְָעָהּ בְּדִיּוּק כְּמַשְׁמָע שֶׁאֲנִי בּוֹחֵר לָתֵת בָּהּ – לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר".

“הַשְּׁאֵלָה הִיא " אָמְרָה עַלִּיזָה,” אִם יָכוֹל אַתָּה לָתֵת בַּמִלָּה מַשְׁמָעֻיּוֹת נִבְדָּלוֹת כָּל־כָּךְ".

“הַשְּׁאֵלָה הִיא”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי, מִיּ יִהְיֶה הָאָדוֹן – זֶה הַכֹּל".

עַלִּיזָה נְבוֹכָה מֵאֱמֹר דָּבָר, וְכֵיוָן שֶׁכָּךְ חָזַר שָׁמַּנְתִּי וּפָתַח כַּעֲבֹר דַּקָּה. “גַּחְמָנִיִּיּם הֵם, קְצָתָם – בִּמְיֻחָד פְּעָלִים, הֵם הַגֵּאִים מִכָּל – שְׁמוֹת־תֹּאַר יָכוֹל אַתָּה לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כָּעוֹלֶה עַל רוּחֲךָ, אַךְ לֹא כֵן פְּעָלִים – מִכָּל מָקוֹם. אֲנִי יָכוֹל לְכַלְכְּלָם כֻּלָּם! אֲטִימוּת! הוּא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר!”

“הֲתַגִּיד לִי, בְּבַקָּשָׁה”, אָמְרָה עַלִּיזָה, " זוֹ מַה פֵּרוּשָׁהּ?"

“עַכְשָׁו אַתְּ מְדַבֶּרֶת כְּיַלְדָּה נְבוֹנָה”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי בִּמְאוֹר־פָּנִים. בַּ ‘אֲטִימוּת’ הַתְּכַּוַּנְתִּי לֵאמֹר שֶׁדַּי לָנוּ בְּאוֹתוֹ נוֹשֵׂא, וְרָאוּי־רָאוּי שֶׁתְּצַיְּנִי מַה בְּדַעְתֵּךְ לַעֲשׂוֹת עַתָּה, כִּי מִסְתַּבֵּר שֶׁאֵין אַתְּ אוֹמֶרֶת לִשְׁהוֹת כָּאן עַד סוֹף יָמַיךְ".

“מַשְׁמָעוּת מְרֻבָּה נָתַתָּ בְּמִלָּה אַחַת זוֹ”, אָמְרָה עַלִּיזָה כִּמְהֻרְהֶרֶת.

“כְּשֶׁמִּלָּה עוֹשָׂה אֶצְלִי מְלָאכָה כֹה רַבָּה”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי, “תָּמִיד אֲנִי מְשַׁלֵּם לָהּ תַּשְׁלוּם מְיֻחָד”.

“הוֹ!” אָמְרָה עַלִּיזָה. תְּמֵהָה הָיְתָה הַרְבֵּה מִכְּדֵי שֶׁתֹּאמַר עוֹד דָּבָר.

"הָהּ, צְרִיכָה אַתְּ לִרְאוֹת “תָן בָּאוֹת סְבִיבִי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת”, הִמְשִׁיךְ שָׁמַּנְתִּי, מְטַלְטֵל אֶת כֹּבֶד־רֹאשׁוֹ מִצַּד אֶל צַד: “לְקַבֵּל אֶת שְׂכָרָן, יוֹדַעַת אָתְּ”.

(עַלִּיזָה לֹא הִרְהִיבָה עֹז לִשְׁאֹל בַּמָּה הוּא מְשַׁלֵּם לָהֶן; לָכֵן, רוֹאִים אַתֶּם, אֵין אֲנִי יָכוֹל לְסַפֵּר לָכֶם).

נִרְאֶה שֶׁחָכָם אַתָּה מְאֹד בְּבֵאוּרֵי מִלִּים,אֲדוֹנִי", אָמְרָה עַלִּיזָה “שֶׁמָּא תַּגִּיד לִי בְּטוּבְךָ אֶת פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל הַשִּׁיר הַנִּקְרָא ‘פִּטְעוֹנִי’?”

“הָבָה וְנִשְׁמַע אוֹתוֹ”, אָמַר שָׁמַנְתִּי. “יָכוֹל אֲנִי לְבָאֵר אֶת כָּל הַשִּׁירִים שֶׁהֻמְצְאוּ אִי־פַּעַם – וְכֵן הַרְבֵּה שֶׁעָדַיִן לֹא הֻמְצָאוּ”.

דָּבָר זֶה צוֹפֵן הָיָה רַב־תִּקְוָה, לִכְאוֹרָה, וְעַלִּיזָה הִשְׁמִיעָה אֵפוֹא אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן:

"בְּעֵת בָּשֶׂק, וּשְׁלֵי פַּחְזָר

בְּאַפְסֵי־חַֹק סָבְסוּ, מַקְדוּ:

אוֹ אָז חִלְכֵּן הָיָה נִמְזַר,

וּמְתֵי־עָרָן כֵּרָדוּ".

“עַד כָּאן”, שִׁסְּעָה שָׁמַנְתִּי: “יֵשׁ פֹּה הֲמוֹן מִלִּים קָשׁוֹת. ‘בָּשָּׁק’ פֵּרוּשׁוֹ הַשָּׁעָה אַרְבַּע אַחַר־הַצָּהֳרַיִם – שָׁעָה שֶׁמַּתְחִילִים לְבַשֵּׁל תַּבְשִׁילִים לְפַת־עַרְבִּית”.

“הֲרֵי זֶה מִתְיַשֵּׁב יָפֶה”, אָמְרָה עַלִּיזָה: וּ ‘פַּחְזַר’?

“כִּי־כֵן ‘פַּחְזַר’ פְּרוּשׁוֹ זָרִיז וּמְנֻפָּח. ‘זָרִיז’ בְּמַשְׁמָע ‘פָּעִיל’, ‘נִמְרָץ’. רוֹאָה אַתְּ, הֲרֵי זוֹ כְּעֵין מִזְוָדָה כָּזֹאת – כֵּפֶל־מַשְׁמַע מְכֻנָס בְּמִלָּה אֶחָת?”

“עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאָה”, הֵעִירָה עַלִּיזָה מְהֻרְהֶרֶת: וְ’שָׁלִיָם' מַהֵם?"

“כִּי־כֵן, שָׁלִים הֵם כְּעֵין גִּירִיּוֹת – הֵם כְּעֵין לְטָאוֹת – וְהֵם כְּעֵין מַחֲלֵצִים”.

“וַדַּאי אֵלֶּה יְצוּרִים מוּזָרִים מְאֹד לְמַרְאֶה”.

“אָמְנָם כֵּן הוּא”, אָמַר שָׁמַנְתִּי: “כְּמוֹ כֵן שָׂמִים הֵם קִנֵּיהֶם תַּחַת שְׁעוֹנֵי־שֶׁמֶשׁ – כְּמוֹ־כֵן נִזּוֹנִים הֵם בִּגְבִינָה”.

“וּמָה פֵּרוּשׁ ‘לִסְבֹס’ וְ’לִמְקֹד'?”

" ‘סָבֹס’ פְּרוּשׁוֹ לְסֹב סָבִיב כְּמֵסֵב. ‘מָקֹד’ פֵּרוּשׁוֹ לִנְקֹב נְקָבִים כְּמַקְדֵּחַ".

“וְ ‘חַֹק’ הוּא כִּכַּר הַדֶּשֶׁא שֶׁסְּבִיב שְׁעוֹנֵי־שֶׁמֶשׁ, מִן הַסְּתָם?” אָמְרָה עַלִּיזָה, נִפְתַּעַת מֵחֲרִיפוּתָהּ הִיא.

"וַדַּאי שֶׁכָּךְ קוֹרְאִים לָהּ ‘חַק’, יוֹדַעַת אַתְּ, מִשּׁוּם שֶׁהִיא נִמְשֶׁכֶת הַרְחֵק לִפְנֵיהֶם וְהַרְחֵק מֵאַחֲרֵיהֶם – – " “וְהַרְחֵק לְצִדֵּיהֶם, מִזֶּה וּמִזֶּה”, הוֹסִיפָה עַלִּיזָה.

“אֱמֶת וְיַצִּיב. וּבְכֵן, אֵפוֹא, ‘חִלְכֵּן’ הוּא ‘חָלוּשׁ וּמִסְכֵּן’ ( הֲרֵי לְךָ עוֹד מִזְוָדָה). וְ ‘נִמְזַר’ הוּא עוֹף כָּחוּשׁ וּמְדֻלְדַּל־מַרְאֶה שֶׁנּוֹצוֹתָיו זוֹקְרוֹת סָבִיב־סָבִיב – כְּעֵין מַטְלִית חַיָּה”.

וְעַכְשָׁו ‘מְתֵי־עָרָן’? " אָמְרָה עַלִּיזָה. “חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁמַּטְרִיחָה אֲנִי עָלֶיךָ הַרְבֵּה”.

“כִּי־כֵן, עָרָן הוּא מִין חֲזִיר יָרֹק; אֲבָל אֲשֶׁר לְ’מַיִת', שֶׁהוּא הַיָּחִיד שֶׁל ‘מָתִים’, סָפֵק בְּיָדִי. אֶפְשָר שֶׁזֶּה קִצּוּר לְ 'מִן הַבַּיִת –מַשְׁמָעוֹ שֶׁאָבְדוּ דֶּרֶךְ, הֵן תֵּדְעִי”.

" וּמָה מַשְׁמָע ‘כֵּרְדוּ’?"

“כִּי־כֵן ‘לְכָרֵד’ עִנְיָנוֹ בֵּין גְּעִיָּה וּשְׁרִיקָה, וּכְמִין עִטֹּוּשׁ בָּאֶמְצַע: אָכֵן, אֶפְשָׁר יִזְדַּמֵּן לָךְ לִשְׁמֹע זֹאת – שָׁם בַּיַּעַר – וְכַאֲשֶׁר תִּשְׁמְעִי זֹאת פַּעַם תָּנוּחַ עָלַיךְ דַּעְתֵּךְ. מִי זֶה הִשְׁמִיעַ לְךְ אֶת כָּל הַחֹמֶר הַקָּשֶׁה הַזֶּה?”

“בְּסֵפֶר קְרָאתִיו”, אָמְרָה עַלִּיזָה. אֲבָל שָׁמַעְתִּי קְצָת שִׁירָה, קַלָּה הַרְבֵּה מִזֹּאת, מִפִּי קִרְקַשְׁתִּי, כִּמְדֻמֶּה".

“אֲשֶׁר לְשִׁירָה יוֹדַעַת אַתְּ”, אָמַר שָׁמַנְתִּי, וְהוּא פּוֹשֵׁט אַחַת מִיָּדָיו הַגְּדוֹלוֹת, "יָכוֹל אֲנִי לְדַקְלֵם שִׁירִים לֹא־פָחוֹת מִכָּל זוּלָתִי, אִם אֶדָּרֵשׁ – – "

“אֲבָל אֵין הֶכְרַח שֶׁתִּדָּרֵשׁ!” חָפְזָה עַלִּיזָה לֵאמֹר, בְּתִקְוָה לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מֵהָחֵל.

“הַשִּׁיר שֶׁאֲדַקְלֵם”, הִמְשִׁיךְ, בְּלֹא שֶׁיִּתֵּן דַּעְתּוֹ עַל הֶעָרָתָהּ, מֵעִקָּרוֹ נִכְתַּב כְּדֵי לְשַׁעֲשֵׁעַ אוֹתָךְ".

עַלִּיזָה מְדֻמָּה הָיְתָה שֶׁאִם כָּךְ הַדָּבָר הֲרֵי בֶּאֱמֶת חוֹבָה עָלֶיהָ לִשְׁמֹעַ, לָכֵן יָשְׁבָה, וּבְעָגְמַת־קוֹל אָמְרָה “תּוֹדָה”.

"בַּחֹרֶף, עֵת יוֹרִיק הַנִּיר

לְשִׂמְחָתֵךְ אָשִׁיר הַשִּׁיר– –"

“אֶלָּא שֶׁאֵינֶנִּי שָׁר”, הוֹסִיף, דֶּרֶךְ־הֶסְבֵּר.

“רוֹאָה אֲנִי זֹאת”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“אִם יְכוֹלָה אַתְּ לִרְאוֹת אִם שָׁר אֲנִי אוֹ לֹא, עֵינַיִם חַדּוֹת לָךְ מֵעֵינֵי רֹב הָאָדָם”, חִוָּה שַָׁמַּנְתִּי בְּחֻמְרָה. עַלִּיזָה הֶחְרִישָׁה.

"לְעֵת אָבִיב, בִּפְרֹחַ גַּן

אַסְבִּיר לָךְ אָז מָה הַמּוּבָן".

“תּוֹדָה רַבָּה לְךָ”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

לְעֵת הַקַּיִץ, בַּקָּצִיר,

אוּלַי תָּבִינִי אֶת הַשִּׁיר.

וּבַסְּתָו, בְּבוֹא עִתּוֹ,

כִּתְּבִיהוּ לָךְ בְּעֵט וּדְיוֹ".

“כָּךְ אֶעֱשֶׂה אִם אֶזְכֹּר אוֹתוֹ עַד אָז”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“אֵינְךָ צְרִיכָה לְהַמְשִׁיךְ בְּהֶעָרוֹת כָּאֵלּוּ”, אָמַר שָׁמַנְתִּי: “אֵין בָּהֶן טַעַם, וְהֵן מְבַלְבְּלוֹת אוֹתִי”.

"שָׁלַחְתִּי לַדָּגִים לֵאמֹר:

‘כָּזֹאת וְגַם כָּזֹאת אֶגְזֹר’.

זוּטֵי דְּגַת־הַיָּם אֲזַי

הֵרִיצוּ תְּשׁוּבָה אֵלַי

וְכֹה עָנוּ, בְּלָשׁוֹן עָרוּם:

‘זֹאת לֹא נוּכַל, אָדוֹן מִשּׁוּם – –’ "

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁאֵינִי מְבִינָה אֶת הַדְּבָרִים לַאֲשׁוּרָם”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“לְהַבָּא קַלִּים הֵם וְהוֹלְכִים”, הֵשִׁיב שָׁמַנְתִּי.

"שֵׁנִית מָסַרְתִּי הוֹדַעָה

‘מוּטָב לָכֶם לְהִשָּׁמַע’.

הֵשִׁיבוּ הַדָּגִים בִּצְחוֹק

'מָה זֶה תִּכְעַס כֹּה לִבְלִי־חֹק!"

הִתְרֵיתִי בָּם חָזֹר וָשׁוֹב

הֵם לֹא נָטוּ אָזְנָם לִקְשֹׁב.

קֻמְקוּם נָטַלְתִּי לִי, חָדָשׁ,

יָאֶה לְמַעַשׂ הַנִּדְרָשׁ.

לִבִּי הוֹלֵם, לִבִּי הֲלוּם;

יָצַקְתִּי מַיִם לַקֻמְקוּם.

אָז בָּא אֵלַי אֶחָד וְסָח

‘עַל מִשְׁכָּבָם עָלוּ בַּסָּךְ’.

אָמַרְתִּי לוֹ, נִמְרָץ, בּוֹטֶה,

‘אִם כֵּן הָעֵר אוֹתָם, שׁוֹטֶה’.

קוֹלִי הָיָה בָּרוּר מְאֹד;

לְתוֹךְ אָזְנוֹ צָעַקְתִּי זֹאת".

שָׁמַּנְתִּי הִגְבִּיהַּ קוֹלוֹ כְּדֵי צְרָחָה כִּמְעַט כְּהַשְׁמִיעוֹ אֶת הַבַּיִת הַזֶּה, וּבִרְעָדָה הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, “אֲנִי בְּעַד כָּל הוֹן לֹא הָיִיתִי הַשָּׁלִיחַ!”

אַךְ הוּא אָמַר, נִרְתַּח וָגֵא,

,אַל נָא תִּצְעַק בְּקוֹל כָּזֶה!'

וְהוּא אָמַר, גֵּא וְנִרְתַּח,

‘אֵלֵךְ לַהֲעִירָם, אִם אַךְ – –’

אֲנִי נָטַלְתִּי לִי מַחְלֵץ:

הָלַךְ אֶת עַצְמוֹתָם חָלֵּץ.

וְכִרְאוֹתִי: חַדְרָם מֻבְרָח –

אֶמְשֹׁךְ, אֶבְעַט, אֶדָּפֹּק, אֶגַּח.

וְכִרְאוֹתִי: חַדְרָם נֹעַל –

אָסֵב יָדִית־דַּלְתָּם, אֲבָל – – "

הָיְתָה שְׁתִיקָה מְמֻשְָּׁכָה.

“זֶה הַכֹּל?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה בְּמֹרֶךְ.

“זֶה הַכֹּל”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי, “שָׁלוֹם”.

הֲרֵי זֶה פִּתְאוֹמִי לְמַדַּי, דִּמְּתָה עַלִּיזָה: אֲבָל לְאַחַר רֶמֶז כֹּה חָרִיף שֶׁעָלֶיהָ לְשֵׂאת רַגְלֶיהָ, סְבוּרָה הָיְתָה שֶׁכִּמְעַט לֹא מִן הַנִּמּוּס הוּא לְהִשְׁתָּהוֹת עוֹד. הִנֵּה כָּךְ קָמָה וְהוֹשִׁיטָה יָדָהּ. “שָׁלוֹם, עַד שֶׁנָּשׁוּב נִתְרָאֶה!” אָמְרָה בַעֲלִיצוּת כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכַל.

“לֹא אַכִּיר אוֹתָךְ שׁוּב אִם אָמְנָם נִתְרָאֶה”, הֶחֱזִיר לָהּ שָׁמַּנְתִּי בְּמֹורַת רוּחַ, וְהוּא נוֹתֵן לָהּ אַחַת מֵאֶצְבְּעוֹתָיו לְלַחֲצָהּ; “הַלֹּא אֵינְךָ נִבְדֶּלֶת כְּלָל מִשְּׁאַר בְּרִיּוֹת”.

“בְּפָנָיו אָדָם נִכָּר דֶּרֶךְ כְּלָל”, חִוְּתָה עַלִּיזָה כִּמְהֻרְהֶרֶת.

“עַל זֶה אֲנִי מִתְלוֹנֵן”, אָמַר שָׁמַנְתִּי. “פָּנַיךְ כִּפְנֵי כָל אָדָם – אוֹתָן שְׁתֵּי עֵינַיִם, כָּכָה – – " ( מוֹרֶה מְקוֹמוֹתֵיהֶן בָּאֲוִיר בַּאֲגוּדָלוֹ), " חֹטֶם בְּאֶמְצַע, פֶֹּה מִתַּחַת. תָּמִיד אוֹתוֹ סֵדֶר. וְהִנֵּה לוּ הָיוּ שְׁתֵּי עֵינַיךְ לְאוֹתוֹ צַד שֶׁל חָטְמֵךְ, לְמָשָׁל – אוֹ לוּ הָיָה הַפֶּה לְמַעְלָה – הָיָה בְּכָךְ כְּדֵי לְהָקֵל מְעַט”.

לֹא נָאֶה יִהְיֶה הַדָּבָר לְמַרְאֶה", מִחֲתָה עַלִּיזָה אֲבָל שָׁמַּנְתִּי רַק עָצַם עֵינָיו וְאָמַר “עוֹד לֹא נִסִּית”

עַלִּיזָה הִמְתִּינָה דַּקָּה לִרְאוֹת אִם יָשׁוּב יְדַבֵּר, אֲבָל הוֹאִיל וְלֹא פָקַח כְּלָל אֶת עֵינָיו גַּם לֹא הוֹסִיף לָשִׂים לִבּוֹ אֵלֶיהָ, אָמְרָה “שָׁלוֹם”! עוֹד פַּעַם, וּמֵאֵין מַעֲנֶה, הִסְתַּלְּקָה לָהּ בַּחֲשַׁאי: אֲבָל כְּלֶכְתָּהּ לֹא יָכְלָה שֶׁלֹּא לְהַגִּיד לְנַפְשָׁהּ, "מִגִנַּת־לֵב – – " ( עַל זֹאת חָזְרָה בְּקוֹל, לְפִי שֶׁעִדוּד רַב מָצְאָה בְּאֲמִירִַת מִלָּה כֹה מְחֻכֶּמֶת) “מְגִנַּת־לֵב שֶׁכָּזֹאת – –” אֶת הַמִּשְׁפָּט לֹא זָכְתָה לַגְּמֹר, כִּי בְּרֶגַע הַהוּא זִעֲזַע נֵפֶץ־אַדִּירִים אֶת הַיַּעַר מִקָּצֶה עַד קָצֶה.

פֶּרֶק ז' הָאֲרִי וְהָרְאֵם

עוֹד רֶגַע וְחַיָּלִים עָבְרוּ בַּיַּעַר בִּמְרוּצָה, תְּחִלָּה שְׁנַיִם־שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה־שְׁלֹשָׁה, אַחַר בִּקְבוּצוֹת בְּנוֹת עֲשָׂרָה אוֹ עֶשְׂרִים, וְלַסּוֹף הִתְעַצֵּם הֲמוֹנִים עַד שֶׁכְּמוָֹ מִלְאוּ אֶת כָּל הַיָּעַר. עַלִּיזָה נִסְתְּרָה מֵאַחֲרֵי עֵץ, לְבַל תִּדָּרֵס, וְהִתְבּוֹנְנָה אֲלֵיהֶם כְּעָבְרָם עַל פָּנֶיהָ.

מְדֻמָּה הָיְתָה כִּי בְּכָל יְמֵי חַיֶּיהָ לֹא רָאֲתָה עוֹד חַיָּלִים שֶׁרַגְלֵיהֶם נוֹטְטוֹת כָּל כָּךְ: תָּמִיד הָיוּ נִכְשָׁלִים בְּדָבָר זֶה אוֹ אַחֵר, וּמִדֵּי יִפֹּל אֶחָד וְנָפְלוּ עוֹד אֲחָדִים עָלָיו, וְעַד מְהֵרָה נֶעֶרְמוּ אֵפוֹא תִּלֵּי־אָדָם קְטַנִּים עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע.

אָז בָּאוּ הַסּוּסִים. הוֹאִיל וּבַעֲלֵי אַרְבַּע רַגְלַיִם הָיוּ, הֵיטִיבוּ לְכַלְכֵּל דַּרְכָּם מִן הָרַגְלִים; אֲבָל אַף הֵם מָעֲדוּ כְּפַעַם בְּפַעַם; וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁחֹק הוּא כִּי מִדֵּי יִמְעַד סוּס, וְנָפַל רוֹכְבוּ מִמֶּנּוּ כְּהֶרֶף־עָיִן. הַמְּהוּמָה וְהַמְּבוּסָה חָזְקוּ מֵרֶגַע לְרֶגַע, וְעַלִּיזָה שָׂמְחָה מְאֹד לָצֵֹאת מִן הַיַּעַר אֶל מִגְלֵה־אֶרֶץ, מָקוֹם שֶׁמָּצְאָה אֶת הַמֶּלֶךְ הַלָּבָן יוֹשֵׁב עַל הָאֲדָמָה, שָׁקוּעַ בִּכְתִיבָה בְּפִנְקָסוֹ.

“שְׁלַּחְתִּים כֻּלָּם!” קָרָא הַמֶּלֶךְ בְּצָהֲלָה, כִּרְאוֹתוֹ אֶת עַלִּיזָה. “נִזְדַּמְּנוּ לְךָ בְּמִקְרֶה אֵלֶּה חַיָּלִים כַּאֲשֶׁר עָבַרְתְּ בַּיַּעַר?”

“אָמְנָם כֵּן”, “כַּמָּה אֲלָפִים, סְבוּרָה אֲנִי”

,“”אַרְבַּעַת אֲלָפִים מָאתַיִם וְשִׁבְעָה, זֶה הַמִּסְפָּר הַמְדֻיָק“, אָמַר הַמֶּלֶךְ, מֵצִיץ בְּפִנְקָסוֹ. " לֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁלֹחַ אֶת כָּל הַסּוּסִים יוֹדַעַת אַתְּ, כִּי שְׁנַיִם מֵהֶם דְּרוּשִׁים בַּמִּשְׂחָק. גַּם לֹא שָׁלַחְתִּי אֶת שְׁנֵי הָרָצִים. שְׁנֵיהֶם יָצְאוּ הָעִירָה. הַשְׁקִיפִי־נָא עַל הַדֶּרֶךְ וְהַגִּידִי לִי אִם רוֹאָה אַתְּ אֶחָד מֵהֶם”.

“אֵינִי רוֹאָה אַף אֶחָד בַּדֶּרֶךְ”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“לְוַאי וְהָיוּ לִי עֵינַיִם כָּאֵלּוּ”, הִפְטִיר הַמֶּלֶךְ בְּקוֹל רִתְחָה. “הַיְּכֹלֶת לִרְאוֹת אַף־אֶחָד! וּבְּמֶרְחָק אֲשֶׁר כָּזֶה! מָה, אֲנִי אֵינִי יָכוֹל לִרְאוֹת אֶלָּא אֲנָשִׁים שֶׁל מַמָּשׁ, בָּאוֹר הַזֶּה!”

כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא בָּאוּ אֶל אֹזֶן עַלִּיזָה, שֶׁעֲדַין מַשְׁקִיפָה הָיְתָה בְּכַוָּנָהּ מְרֻבָּה עַל הַדֶּרֶךְ, מַאֲהִילָה עַל עֵינֶיהָ בְּכַף יָדָהּ. “עַכְשָׁו רוֹאָה אֲנִי מִישֶׁהוּ!” קָרְאָה לְבַסּוֹף. "אֲבָל לְאִטּוֹ הוּא קָרֵב – וּמָה מְשֻׁנּוֹת הַעֲוָיוֹתָיו! " (שֶׁכֵּן כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הָרָץ מְקַפֵּץ מַעְלָה־וּמַטָּה וּמִתְפַּתֵּל כִּצְלוֹפָח בְּלֶכְתּוֹ, וְיָדָיו הַגְּדוֹלוֹת פְּרוּשׂוֹת כִּמְנִיפוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה).

“כְּלָל לֹא”, אָמַר הַמֶּלֶךְ. " רָץ לוֹבִּי הוּא – וְאֵלּוּ הֵן הָעֲוִיּוֹת לוֹבִּים. עוֹשָׂה הוּא בָּהֶן רַק כְּטוֹב עָלָיו לִבּוֹ. שְׁמוֹ כּוֹעָן".

אֹהַב אֶת אֲהוּבִי בְּ־כ", פָּתְחָה עַלִּיזָה עַל כָּרְחָהּ, “כְּטוֹב עָלָיו לִבּוֹ. כַּחַשׁ אֲכַחֵשׁ בְּ־כ”, כִּי הוּא כְבַד־עָוֹן. הֶאֱכַלְתִּיו – הֶאֱכַלְתִּי – כְּרִיכֵי־חֲזִיר עִם כַּרְשִׁינָה. שְׁמוֹ כּוֹעָן וְהוּא דָּר – – – "

“הוּא דָּר בַּכָּר”, הִפְטִיר הַמֶּלֶךְ בְּפַשְׁטוּת, בְּלֹא שֶׁיִּתְפֹּס כְּלָל כִּי לוֹקֵחַ הוּא חֶבֶָל בְּמִשְׂחָק, וְאִלּוּ עַלִּיזָה עֲדִַיִן הָיְתָה בּוֹרֶרֶת לָהּ שֵׁם שֶׁל עִיר שֶׁתְחִלָתוֹ בְּ כ. “הָרָץ הַשֵּׁנִי שְׁמוֹ כּוּבָן. שְׁנַיִם דְּרוּשִׁים לִי, יוֹדַעַת אַתְּ – לָצֵאת וְלָבוֹא. אֶחָד הוּא לָצֵאת, וְאֶחָד לָבוֹא”.

“אֶת סְליחָתְךָ אֲבַקֵּש?” אָמְרָה עַלִּיזָה.

“לֹא לְכָבוֹד הוּא לְבַקֵּשׁ”, אָמַר הַמֶּלֶךְ"

“רָצִיתִי לֵאמֹר רַק שֶׁאֵינִי מְבִינָה”, אָמְרָה עַלִּיזָה. “מַדּוּעַ אֶחָד לָצֵאת וְאֶחָד לָבוֹא?”

וְכִי אֵינִי אוֹמֵר לְךָ?" חָזַר הַמֶּלֶךְ בְּקֹצֶר־רוּחַ. "שְׁנִַיִם דְּרוּשִׁים לִי – לְהוֹצִיא וּלְהָבִיא. אֶחָד לְהוֹצִיא, וְאֶחָד לְהָבִיא "

בְּרֶגַע זֶה הוֹפִיעַ הְָרָץ: נְטוּל־נְשִׁימָה הָיָה מֵהוֹצִיא הֶגֶה, וְלֹא יָכוֹל אֶלָּא לְנוֹפֵף בְּיָדָיו כֹּה וָכֹה,וּלְעַוַּת פָּנָיו בָּעֲוָיוֹת נוֹרָאוֹת בְּיוֹתֵר לְעֻמַּת הַמֶּלֶךְ.

“הָעַלְמָה הַזֹּאת אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ ב כ” אָמַר הַמֶּלֶךְ וְהִצִּיג לְפָנָיו אֶת עַלִּיזָה, בְּתִקְוָה לְהָסִּיחַ מֵעָלָיו אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הָרָץ – אוּלָם לַשָּׁוְא – הָעֲוָיּוֹת הַלּוֹבִּיּוֹת רַק הִפְרִיאוּ מֵרֶגַע לְרֶגַע, וְהָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת הִתְגַּלְגְּלוּ בַּחֲמַת־זַעַם מִצַּד אֶל צַד.

“אַתָּה מַבְהִיל אוֹתִי!” אָמַר הַמֶּלֶךְ. “חַלָּשָׁה עָלַי דַּעְתִּי – תֵּן לִי כְּרִיךְ־חֲזִיר!”

וּלְמַרְבֵּה הֲנָאָתָהּ שֶׁל עַלִּיזָה פֶּתַח הָרָץ תַּרְמִיל שֶׁהָיָה תָּלוּי עַל צַוָּארָיו, וְהוֹשִׁיט כָּרִיךְ לְמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר זְלָלוֹ בְּתַאֲוַת־נֶפֶשׁ

“עוֹד אֶחָד!” אָמַר הַמֶּלֶךְ

“עַכְשָׁו לֹא נוֹתְרָה אֶלָּא כַּרְשִׁינָה”, אָמַר הָרָץ, מֵצִיץ לְתוֹךְ הַתַּרְמִיל

“כַּרְשִׁינָה, אֵפוֹא,” מִלְמֵל הַמֶּלֶךְ בְּרִפְיוֹן־לָחַשׁ.

עַלִּיזָה שִׂמְחָה לִרְאוֹת כִּי הַכַּרְשִׁינָה מֵיטִיבָה לְשׁוֹבֵב אֶת רוּחַ הַמֶּלֶךְ, “אֵין כְּמוֹ אֲכִילַת כַּרְשִׁינָה בִּשְׁעַת חֻלְשָׁה”,אָמַר אֵלֶיהָ, עִם שֶׁהוּא לוֹעֵס וְכוֹסֵס.

“סְבוּרָה אֲנִי שֶׁטּוֹב מִזֶּה לִשְׁפֹּךְ עָלֶיךָ קְצָת מַיִם קָרִים”, חִוְּתָה עַלִּיזָה דַּעְתָּהּ: " – אוֹ לַהֲזוֹת קְצָת נִַשְׁדֹּר".

לֹא אָמַרְתִּי שֶׁאֵין טוֹב מִמֶּנָּה", הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ “אָמַרְתִּי כִּי אֵין כָּמוֹהָ”, וְזֹאת לֹא הֵהִינָה עַלִּיזָה לְסְתֹּר.

“מִי נִקְרָה לְךָ בַּדֶּרֶךְ?” הִמְשִׁיךְ הַמֶּלֶךְ פּוֹשֵׁט יָדוֹ אֶל הָרָץ לְעוֹד.

“אַף אֶחָד”, אָמַר הָרָץ.

“אֱמֶת וְנָכוֹן”, אָמַר הַמֶּלֶךְ: גַּם הָעַלְמָה הַזֹּאת רָאֲתָה אוֹתוֹ, אִם כֵּן אַף אֶחָד הוֹלֵךְ,כְּמּוּבָן' לְאַט מִמְּךָ".

“אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל” אָמַר הָרָץ קוֹדְרָנִית. “מֻבְטָחַ אֲנִי שֶׁאַף אֶחָד אֵינוֹ הוֹלֵךְ מַהֵר הַרְבֵּה מִמֶּנִּי!”

“בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן”, אָמַר הַמֶּלֶךְ. “שֶׁלּוּלֵא כֵן הָיָה מַגִּיעַ לְכָאן רִאשׁוֹן. מִכָּל מָקוֹם, אַתָּה שֶׁנְּשִׁימָתְךָ מְתֻקֶּנֶת, הַלֹּא תְּסַפֵּר לָנוּ מָה אֵרַע בָּעִיר”.

“אֶלְחַשׁ זֹאת”, אָמַר הָרָץ, נוֹתֵן יָדָיו אֶל פִּיו כְּמִין חֲצוֹצְרָה וְנִרְכַּן לִקָרַב אֶל אֹזֶן הַמֶּלֶךְ. עַלִּיזָה הִצְטַעֲרָה עַל כָּךְ, שֶׁכֵּן רָצְתָה אַךְ הִיא לִשְׁמֹעַ אֶת הַחֲדָשׁוֹת, אָכֵן, הַלָּז, תַּחַת שֶׁיְּלַחֵשׁ, פָּשׁוּט צָעַק בְּכָל כֹּחוֹ “הַם שָׁבוֹ לְסוּרָם!”

“לְזֶה אַתָּה קוֹרֵא לָחַשׁ!” קָרָא הַמֶּלֶךְ הַמִּסְכֵּן, קוֹפֵץ מִמְּקוֹמוֹ וּמִתְנַעֵר. “אִם עוֹד פַּעַם תַּעֲשֶׂה זֹאת, תִּכָּבֵשׁ בְּחָבִית! כִּרְעִידַת־אֲדָמָה הִתְגַּלְגֵּל זֶה בְּרֹאשִׁי!”

“רְעִידָה זְעוּמָה מְאֹד צְרִיכָה זוֹ לִהְיוֹת!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה. “מִי שָׁבוּ לְסוּרָם?” הִרְהִיבָה עֹז לִשְׁאֹל.

“הָארִי וְהָרְאֵם, כְּמּוּבָן”, אָמַר הַמֶּלֶךְ.

“נִלְחָמִים עַל הַכֶּתֶר?”

" כֵּן וַדַּאי", אָמַר הַמֶּלֶךְ: “וְהָעֹקֶץ שֶׁבַּהֲלָצָה הוּא זֶה שֶׁכִּתְרִי שֶׁלִּי הוּא כָּל הָעֵת! הָבָה נָרוּץ לִרְאוֹתָם”. וְהֵם צָלְחוּ־רַהֲטוּ, וְעַלִּיזָה מְשַׁנֶּנֶת לְנַפְשָׁהּ, אַגַּב רִיצָה, אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁיר הַנּוֹשָׁן: –

"עַל הַכֶּתֶר לָחֲמוּ הַשָּׁנִים בְּאַדִּיר:

רָדַף אֲרִי אֶת רְאֵם סְבִיב הָעִיר.

לֶחֶם לָבָן קִבְּלוּ, אוֹ מַשְׁחִיר,

אוֹ עוּגַת־שְׁזִיפִים,

וּבְתֻפִּים גֹּרְשׁוּ מֵעִיר".

“הַאִם – זֶה – שֶׁמְּנַצֵּחַ– מְקַבֵּל אֶת הַכֶּתֶר?” שְׁאֵלָה עַלִּיזָה בּדֵי־עָמָל, שֶׁכֵּן הָיְתָה הָרִיצָה מְקַפַּחַת אֶת נְשִׁימָתָהּ.

“חַס־וְשָׁלוֹם, לֹא!” אָמַר הַמֶּלֶךְ. “אֵיזוֹ הַמְצָאָה!”

“שֶׁמָּא־תּוֹאִילוּ־בְּטוּבְכֶם” פָּלְטָה עַלִּיזָה לְאַחַר כִּבְרַת־דֶּרֶךְ נוֹסֶפֶת, לַעֲצֹר רֶגַע – רַק בִּשְׁבִיל –לְהַחֲלִיף רוּחַ?"

“בְּטוֹבִי הוּא” אָמַר הַמֶּלֶךְ, “אֲבָל לֹא בְכֹחִי. מְבִינָה אַתְּ, הָרְגָעִים מְמַהֲרִים כָּל־כָּךְ לַחֲלֹף, פָּשׁוּט מַחֲרִיד.הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ תְּנַסִּי לַעֲצֹר חֶטֶשׁ!”

עַלִּיזָה לֹא הָיְתָה בָּהּ עוֹד רוּחַ לְדַבֵּר, וְהֵם הוֹסִיפוּ־רָהֲטוּ לָהֶם בִּשְׁתִיקָה, עַד שֶׁנִּגְלָה לְעֵינֵיהֶם קָהָל גָּדוֹל, וּבְאֶמְצָעִיתוֹ הָאֲרִי וְהָרְאֵם מִתְכַּתְּשִׁים. אֲפוּפִים הָיוּ עֲנַן אָבָק כְּדֵי־כָּךְ שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה לֹא יָכְלָה עַלִּיזָה לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם: אֲבָל עַד־מְהֵרָה הִבְחִינָה בָּרְאֵם עַל פִּי קַרְנוֹ.

הֵם קָבְעוּ עֲמִידָתָם סָמוּךְ לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה כּוֹבָן, הָרָץ הַשֵּׁנִי, עוֹמֵד וּמִתְבּוֹנֵן בְּתִגְרָה, כְּשֶׁסֵּפֶל תֵּה בְּיָדוֹ הָאַחַת וּפַת־בְּחֶמְאָה בַּשְּׁנִיָּה.

“זֶה עַתָּה יָצָא מִן הַכֶּלֶא, וּכְשֶׁחֲבָשׁוּהוּ שָׁם הָיָה בְּעֶצֶם שְׁתִיַת הַתֵּה”, לָחַשׁ כּוֹעָן לְעַלִּיזָה: “וְשָׁם בַּכֶּלֶא מְקַבְּלִים רַק קוֹנְכִיּוֹת – הִנֵּה אֵפוֹא רָעֵב וְצָמֵא הוּא עַד־מְאֹד. מָה שְׁלוֹמְךָ חֲבִיבִי?” הִמְשִׁיךְ, כּוֹרֵךְ זְרוֹעוֹ בְּחִבָּה עַל צַוָּארוֹ שֶׁל כּוֹבָן.

כּוֹבָן הֵעִיף עַיִן וְהֵנִיד בִּרֹאשׁוֹ, וְאַחַר הוֹסִיף לִנְגֹּס מִפִּתּוֹ הַמְּרוּחָה.

“טוֹב הָיָה לְךָ בְּבֵית הַכֶּלֶא, חֲמוּדִי?” אָמַר כּוֹעָן.

כּוּבָן חָזַר וְהֵעִיף עַיִן סָבִיב, וְהַפַּעַם נָשְׁרָה דִּמְעָה אוֹ שְׁתַּיִם עַל לֶחְיוֹ: אַךְ הֶגֶה לֹא הוֹצִיא מִפִּיו.

“דַבֵּר, מַה הָיָה לְךְ!” קָרָא כּוֹעַן בָּחֳרִי־אָף. אֲבָל כּוֹבָן רַק הוֹסִיף לִלְעֹס, וְגָמַע עוֹד מְעַט תֵּה.

“דָּבֵר,מָה קָרָה לֵךָ!” קָרָא הַמֶּלֶךְ, “אֵיךְ הִתְגָּרָה מִתְנַהֶלֶת?” בְּמַאֲמָץ נוֹאָשׁ בָּלַע כַּוֹבָן פְּרוּסָה גְּדוֹלָה שֶׁל פַּת־בְּחֶמְאָה. “יָפֶה מְאֹד הִיא מִתְנַהֶלֶת”, אָמַר בְּקוֹל נֶחֱנָק: " כָּל אֶחָד מֵהֶם כְּבָר הֻכְרֵעַ כִּשְׁמוֹנִים־וְשֶׁבע פְּעָמִים".

“אִם כֵּן מִסְתַּבֵּר שֶׁעוֹד מְעַט יוּבָא הַלֶּחֶם הַלָּבָן וְהַשָּׁחוֹר?” הֵהִינָה עַלִּיזָה לִשְׁאֹל.

“מוּכָן הוּא לָהֶם עַתָּה וּמְזֻּמָּן”, אָמַר כּוֹבָן: “מִמֶּנּוּ אֵני אוֹכֵל עַכְשָׁו”. אוֹ אָז הָיְתָה הֲפוּגָה בַּמַּעֲרָכָה, וְהָארִי וְהָרְאֵם יָשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם, מִתְנַשְּׁמִים, עִם שֶׁהַמֶּלֶךְ קוֹרֵא “עֶשֶׂר דַּקּוֹת לְהָשִׁיב נֶפֶשׁ!” כּוֹעָן וְכוֹבָן נִגְּשׁוּ מִיָּד אֶל הַמְּלָאכָה, וְהָיוּ נוֹשְׂאִים טָסִים עֲגֻלִּים טְעוּנֵי לֶחֶם לָבָן וְשָׁחֹור. עַלִּיזָה בָּצְעָה פְּרְוּסָה לִטְעֹם, אֶלָּא שֶׁיְבֵשָׁה הָיְתָה מְאֹד “אֵינִי סָבוּר שֶׁיּוֹסִיפוּ לְהִלָּחֵם הַיּוֹם”, אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל כּוֹבָן: “לֵךְ צַוֵּה עַל הַתֻּפִּים שֶׁיַּתְחִילוּ”. וְכוֹבָן שֻׁלַח בְּרַגְלָיו כְּחַרְגּוֹל.

דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם עָמְדָה עַלִּיזָה דּוּמָם וְהִתְבּוֹנְנָה אֵלָיו. לְפֶתַע אוֹרוּ פָּנֶיהָ. “הַבֵּט! הַבֵּט!” קָרְאָה. מוֹרֶה בְּאֶצְבָּעָהּ בַּהִתְעוֹרְרוּת. " הִנֵּה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה צוֹלַחַת וְרָצָה! כִּמְעוֹפֶפֶת גָּחָה מִן הַיַּעַר שָׁם – כַּמָּה יָפֶה יְכוֹלוֹת אֵלּוּ הַמְּלָכוֹת לָרוּץ!"

“בְּוַדַּאי אֵיזֶה אוֹיֵב רוֹדֵף אַחֲרֶיהָ”, אָמַר הַמֶּלֶךְ, בְּלֹא שֶׁיִּסֹּוֹב לְהַבִּיט. “אוֹתוֹ יַעַר מָלֵא אוֹתָם”.

“אֲבָל כְּלוּם לֹא תָּרוּץ לְעֶזְרָתָהּ?” שְׁאֲלָה עַלִּיזָה, נִפְתַּעַתָּ מְאֹד לְמַרְאֵה תְּגוּבָתוֹ הַשְּׁלֵוָה.

“אֵין טַעַם, אֵין טַעַם!” אָמַר הַמֶּלֶךְ. “הִיא מְמַהֶרֶת לָרוּץ כָּל כָּךְ, פָּשׁוּט מַחְרִיד. הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ תְּנַסִּי לִתְפֹּס חֶטֶשׁ! אֲבָל אֶרְשֹׁם לִי תִּזְכֹּרֶת בְּעִנְיָנָהּ, אִם אַתְּ רוֹצָה – בְּרִיָּה טוֹבָה וִיקָרָה הִיא”, הִפְטִיר לְנַפְשׁוֹ חֶרֶשׁ, עִם שֶׁפָּתַח אֶת פִּנְקַס הָרְשׁוּמוֹת שֶׁלּוֹ. " בְּרִיָּה כּוֹתְבִים בָּאָלֶ“ף אַחֲרֵי הַיוֹ”ד?"

בְּרֶגַע הַהוּא עָבַר הָרְאֵם עַל פְּנֵיהֶם לְאִטּוֹ, כְּשֶׁיָּדָיו בְּכִיסָיו.

" “הַפַּעַם הָיְתָה יָדִי עַל הָעֶלְיוֹנָה!” אָמַר אֶל הַמֶּלֶךְ, מֵעִיף בּוֹ מַבָּט כְּעָבְרוֹ

“קְצָת־קְצָת”, הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ בְּעַצְבָּנוּת כָּלְשֶׁהוּ. “לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ לְפַלֵח אוֹתוֹ בְּקַרְנְךָ, יוֹדֵעַ אַתָּה”.

“זֶה לֹא הִכְאִיב לוֹ”, אָמַר הָרְאֵם כִּלְאַחַר־פֶּה, וּכְבָר אָמַר לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ, וְהִנֵּה הִבְחִין דֶּרֶךְ־מִקְרֶה בְּעַלִּיזָה: הוּא נָסַב בִּן־רֶגַע וְעֵת־מָה עָמַד וְהִבִּיט בָּהּ כְּשֶׁפָּנָיו אוֹמְרוֹת מִאוּס שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ.

“מָה – הוּא – זֶה?” אָמַר לְבַסּוֹף

“זֶה יַלְדָּה!” הֵשִׁיב כּוֹעָן בְּהִתְעוֹרְרוּת, וְהוּא בָּא נֹכַחַ עַלִּיזָה לְהַצִּיגָהּ, וּפוֹרֵשׂ שְׁתֵּי יָדָיו לְעֻמָּתָהּ בְּהַעֲוָיָה לוֹבִּית. “רַק הַיּוֹם מָצָאנוּ אוֹתוֹ. גָּדוֹל הוּא כְּמוֹ חַי, וְטִבְעִי כְּפָלִים!”

“תָּמִיד מְדֻמֶּה הָיִיתִי שֶׁמִּפְלָצוֹת אַגָּדִיּוֹת הֵם!” אָמַר הָרְאֵם. “יֵשׁ בָּזֶה חַיִּים”

“יָכוֹל הוּא לְדַבֵּר”, אָמַר כּוֹעָן בְּכֹבֶד־רֹאשׁ.

כְּחוֹלֵם הִבִּיט הָרְאֵם בְּעַלִּיזָה, וְאָמַר דַּבֵּר, יַלְדָּה".

עַל־כָּרְחָהּ נִתְעַקְּמוּ שִׂפְתֵי עַלִּיזָה בְּחִיּוּךְ עִם שֶׁפָּתְחָה לֵאמֹר: “יוֹדֵעַ אַתָּה, אֲנִי תָּמִיד מְדֻמָּה הָיִיתִי שֶׁהָרְאֵמִים אַף הֵם מִפְלָצוֹת אַגָּדִיּוֹת! עַד כֹּה לֹא רָאִיתִי רְאֵם מִיָּמַי!”

“כִּי־כֵן, עַתָּה שֶׁרָאִינוּ זֶה אֶת זוֹ”, אָמַר הָרְאֵם, “אִם תַּאֲמִינִי בִּי, אַאֲמִין בְּךְ. מְקַבֶּלֶת?”

“כֵּן, אִם אַתָּה רוֹצֶה”, אָמְרָה עַלִּיזָה

“בּוֹא, הַב אֶת עוּגַת הַשְּׁזִיפִים, אָחִי!” הִמְשִׁיךְ הָרְאֵם, בִּפְנוֹתוֹ מִמֶּנָּה אֶל הַמֶּלֶךְ. “מוֹחֵל לְךָ עַל הַלֶּחֶם הַשָּׁחֹוֹר שֶׁלְּךָ!”

"וַדַּאי־וַדַּאי! " מִלְמֵל הַמֶּלֶךְ, וְקָרַץ אֶל כּוֹעָן. “פְּתַח אֶת הַתַּרְמִיל!” לָחַשׁ. “מַהֵר! לֹא אֶת זֶה – זֶה מָלֵא כַּרְשִׁינָה”

כּוֹעָן הוֹצִאִי עוּגָה גְּדוֹלָה מִן הַתַּרְמִיל, וּמָסְרָה לְעַלִּיזָה שֶׁתַּחֲזִיק בָּהּ, עַד שֶׁהוּא נוֹטֵל מִשָּׁם סַכִּין וְצַלַּחַת. אֵיךְ עָלוּ כָל אֵלֶּה מִשָּׁם, דָּבָר זֶה נִפְלָא מִבִּינָתָהּ שֶׁל עַלִּיזָה. הֲרֵי זֶה כְּמִין מַעֲשֶׂה־לְהָטִים סְבָרָה.

בְּתוֹךְ כָּךְ חָבַר אֲלֵיהֶם הָאֲרִי: רָדִים וְעָיֵף הָיָה מְאֹד לְמַרְאֶה, וְעֵינָיו עֲקֻמּוֹת לְמֶחֱצָה. “מָה זֶה?” אָמַר, מְמַצְמֵץ בָּעֲצַלְתַּיִם לְעֻמַּת עַלִּיזָה, וְדוֹבֵר בְּקוֹל עָמֹק וְחָלוּל כְּקוֹל צִלְצוּלוֹ שֶׁל פַּעֲמוֹן גָּדוֹל.

"אָכֵן, מָה זֶה, בֶּאֱמֶת? " קָרָא הָרְאֵם בִּלְהִיטוּת. "נִרְאֶה אִם תְּנַחֵשׁ! אֲנִי לֹא נִחַשְׁתִּי.

נִלְאֶה הִבִּיט הָארִי בְּעַלִּיזָה. “בַּעַל־חַי אַתְּ – אוֹ יָרָק – אוֹ מֶחְצָב?” אָמַר, וְהוּא מְפַהֵק לְסֵרוּגִים

“זוֹ מִפְלֶצֶת אַגָּדִית!” הִזְדָּרֵז הָרְאֵם וְקָרָא, בְּטֶרֶם תַּסְפִּיק עַלִּיזָה לְהָשִׁיב

“אִם כֵּן הַגִּישִׁי אֶת עוּגַת־הַשְּׁזִפִים, מִפְלֶצֶת!” אָמַר הָאֲרִי וְהוּא כּוֹרֵעַ־רוֹבֵץ וּמַנִּיחַ סַנְטֵרוֹ עַל כַּפּוֹתָיו. “וּשְׁבוֹ, אַתֶּם שְׁנֵיכֶם”, ( אֵל הַמֶּלֶךְ וְהָרְאֵם): חֲלֻקָּה צוֹדֶקֶת דְּעוּ לָכֶם!"

הַמֶּלֶךְ נִרְאָה בוֹ בַּעֲלִיל שֶׁלְּמוֹרַת רוּחוֹ הוּא אָנוּס לָשֶׁבֶת בֵּין שְׁנֵי הַיְּצוּרִים הַגְּדוֹלִים: אֲבָל מָקוֹם אַחֵר לֹא הָיָה לוֹ.

“אֵיזוֹ תִּגְרָה יָכֹלְנוּ לַעֲרֹךְ עַל הַכֶּתֶר עָתָּה!” אָמַר הָרְאֵם, מְפַזֵּל מֶבָּט אֶל הַכֶּתֶר, שֶׁכִּמְעַט וְנִשְׁמַט מֵעַל רֹאשׁ הַמְֶּלֶךְ הַמַּרְעִיד וּמְפַרְכֵּס.

“הָיִיתִי מְנַצֵּחַ בְּנָקֵל”, אָמַר הָארִי

“אֵינֶנִּי בָּטוּחַ כָּל־כָּךְ בַּדָּבָר”, אָמַר הָרְאֵם

“מָה, אֲנִי רְדַפְתִּיךְ סְבִיב כָּל הָעִיר, אֶפְרוֹחַ שֶׁכְּמוךָ!” הֵשִׁיב הָארִי בְּזַעַף, מִתְנַשֵּׂא קִמְעָה כִּדַבְּרוֹ

כָּאן הִתְעָרֵב הַמֶּלֶךְ, לִמְנֹעַ הֶמְשֵׁךְ־הָרִיב: עַצְבָּנִי הָיָה מְאֹד, וְקוֹלוֹ רָעַד מַמָּשׁ, “סְבִיב כָּל הָעִיר?” אָמָר. “הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה. בַּגֶּשֶׁר הַנּוֹשָׁן עָבַרְתָּ, אוֹ בְּכִכַּר הַשּׁוּק? הַמַּרְאֶה הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר הוּא בַּגֶּשֶׁר הַיָּשָׁן”.

“מִתְקַשֶּׁה אֲנִי לֵאמֹר”, נָהַם הָארִי עַם שֶׁשָּׁב וְשָׁכַב תַּחְתָּיו. “מֵרֹב הָאָבָק אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת כְּלוּם. כַּמָּה זְמַן צְרִיכָה אוֹתָהּ מִפְלֶצֶת לַחְתֹּךְ אֶת הָעוּגָה!”

עַלִּיזָה הִתְיַשְּׁבָה עַל שְׂפַת הַנַּחַל הַקָּטָן, כְּשֶׁהַצַּלַּחַת הַגְּדוֹלָה עַל בִּרְכֶּיהָ, וְהָיְתָה מְנַסֶּרֶת בַּסַכִּין בַּחֲרִיצוּת. " מַרְגִּיז מְאֹד!" אָמְרָה בִּתְשׁוּבָה לָאֲרִי (כְּבָר הִתְרַגְּלָה בְכָךְ שֶׁיִּקְרָאוּהָ ‘הַמִּפְלֶצֶת’)

“חָתַכְתִּי כְּבָר כַּמָּה נְתָחִים, אֲבָל תָּמִיד הֵם חוֹזְרִים וּמִתְחַבְּרִים!”

“אֵין אַתְּ יוֹדַעַת לְטַפֵּל בְּעוּגוֹת־מַרְאָה”, חִוָּה הִרְאָם “תְּחִלָּה חַלְּקִי אוֹתָן בֵּין הַמְּסֻבִּים, וְאַחַר־כָּךְ תְּחַתֹּכִי”.

לִכְאוֹרָה הָיְתָה זוֹ שְׁטוּת גְּמוּרָה, אֲבָל עַלִּיזָזָה קָמָה בְּצַיְּתָנוּת מְרֻבָּה וְהֶעֱבִירָה אֶת הַצַּלַּחַת סָבִיב, וּבְתוֹךְ כָּךְ נֶחְלְקָה הָעוּגָה מַעַצְמָהּ לִשְׁלֹשָׁה. עַכְשָׁו חִתְכִי", אָמַר הָארִי כְּשׁוּבָה לִמְקוֹמָהּ וּבְיָדָהּ הַצַּלַּחַת הָרֵיקָה.

“זֶה לֹא בְּסֵדֶר!” קָרָא הָרְאֵם, מִשֶּׁיָּשְׁבָה עַלִּיזָה וְהַסַּכִּין בְּיָדָהּ, וּבְרֹב מְבוּכָתָהּ אֵינָהּ יוֹדַעַת אֵיךְ לְהַתְחִיל. “הַמִּפְלֶצֶת נָתְנָה לָאֲרִי כִּפְלַיִם מִשֶּׁנָּתְנָה לִי!”

“בְּכָל אֹפֶן, לְעַצְמָהּ לֹא הוֹתִירָה כְּלוּם” אָמַר הָאֲרִי. “אַתְּ אוֹהֶבֶת עוּגַת־שְׁזִיפִים, מִפְלֶצֶת?” אֲבָל עַד שֶׁתַּסְפִּיק עַלִּיזָה לְהָשִׁיב לוֹ, הֵחֵלּוּ הַתֻּפִּים מַכִּים.

מִנַּיִן בָּא הָרַעַשׁ לֹא יָכְלָה לְבָרֵר: הָאֲוִיר כְּמוֹ מָלֵא הָיָה אוֹתוֹ, וְהוּא נִסַּר וְנִסַּר בְּרֹאשָׁהּ עַד שֶׁחִשְׁבָה לְהִתְחָרֵשׁ כָּלִיל. הִיא נִתְּרָה מִמְּקוֹמָהּ וְקָפְצָה בְּאֵימָה עַל פְּנֵי הַנַּחַל הַקָּטָן, וְאַךְ הִסְפִּיקָה לִרְאוֹת אֶת הָאֲרִי וְהָרְאֵם קָמִים עַל רַגְלֵיהֶם, וְהֵם אוֹמְרִים זַעַם עַל כִּי הָחְרְדוּ מִן הַמִּשְׁתֶּה, וּכְבָר צָנְחָה עַל בִּרְכֶּיהָ, וְאֶת יָדֶיהָ הֵנִיחָה עַל אָזְנֶיהָ, בְּנִסָּיוֹן־שָׁוְא לְאַטְמָן מִפְּנֵי הַשָּׁאוֹן הַנּוֹרָא וְהָאָיוֹם.

“אִם כָּךְ לֹא,יְגֹרְשׁוּ בְּתֻפִּים מֵעִיר' הִרְהֲרָה לְנַפְשָׁהּ, שׁוּב לֹא יַבְרִיחַם דָּבָר לְעוֹלָם!”

פֶּרֶק ח' “זאת הַמְצָאָה שֶׁלִּי”

לְאַחַר זְמַן־מָה כְּמוֹ שֶׁכַּךְ הָרַעַשׁ מְעַט־מְעַט,עַד שֶׁהֻשְׁלַךְ הַס בַּכֹּל, וְעַלִּיזָה נָשְׂאָה רֹאשָׁהּ בְּפַחַד־מָה. עֵינֶיהָ לֹא רָאוּ כָל חַי, וְרֵאשִׁית מַחֲשַׁבְתָּהּ הָיְתָה כִּי וַדַּאי בַּחֲלוֹם חָזְתָה אֶת הָאֲרִי וְאֶת הָרְאֵם וְאֶת הָרָצִים הַלּוּבִים הַלָּלוּ הַמְּשֻׁנִּים. מִכָּל מָקוֹם עֲדַיִן הָיְתָה שׂוּמָה לְרַגְלֶיהָ צַלַּחַת גְּדוֹלָה, זוֹ שֶׁעַל גַּבֶּיהָ נִסְּתָהּ לַחְתֹּךְ אֶת עוּגַת־הַשְּׁזִיפִים. “אִם כֵּן לֹא חֲלוֹם חָלַמְתִּי, בְּכָל זֹאת”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ, “אֶלָּא אִם – אֶלָא אִם כֵּן כֻּלָּנוּ חֵלֶק שֶׁל אוֹתוֹ חֲלוֹם. רַק מְקַוָּה אֲנִי כִּי שֶׁלִּי הַחֲלוֹם, וְלֹא שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָאָדֹם! אֵינִי אוֹהֶבֶת לְהִשְׁתַּיֵּךְ לַחֲלֹום זוּלָתִי” הִמְשִׁיכָה כְּמִתְלוֹנֶנֶת “חֵשֶׁק גָּדוֹל יֵשׁ לִי לָלֶכֶת וּלְהָעִיר אוֹתוֹ, וְלִרְאוֹת מַה יִקְרֶה!”

בְּרֶגַע הַהוּא הִשְׁבִּיתוּ אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ קְרִיאוֹת רָמוֹת שֶׁל “אֲהוֹי! אֲהוֹי! שַח!” וְאַבִּיר עוֹטֶה שִׁרְיוֹן אַרְגָּמָן, בָּא לִקְרָאתָהּ שׁוֹטֵף בְּדַהֲרָתוֹ, מְנוֹפֵף בְּאַלָּה גְּדוֹלָה. אַךְ הִגִּיעַ אֵלֶיהָ, וְהַסּוּס עָצַר פֶּתַע: אֲסַרְתִּיךְ!" קָרָא הָאַבִּיר, שָׁם שֶׁצָּנַח־נָפַל מֵעַל סוּסוֹ.

אַף שֶׁהֵיטֵב נִרְעֲשָׁה עַלִּיזָה, אוֹתוֹ רֶגַע חָרְדָה לוֹ יוֹתֵר מִשֶּׁחָרְדָה לְעַצְמָהּ, וּבְדַאֲגַת־מָה הִתְבּוֹנְנָה אֵלָיו כַּעֲלוֹתוֹ עַל סוּסוֹ שׁוּב. אַךְ הֵסֵב עַל אֻכָּפוֹ בְּנֹח, חָזַר וּפָתַח "אֲסַר – – "אֲבָל כָּאן פָּרַָץ עוֹד קוֹל בֵּ “אֲהוֹי! אֲהוֹי! שַח!” וּבִפְתִיעַת־מָה נְסַבָּה עַלִּיזָה לִרְאוֹת מִי הָאוֹיֵב הַזֶּה הֶחָדָשׁ.

הַפַּעַם הָיָה זֶה פָּרַשׁ לָבָן. הוּא נֶעֱצַר אֵצֶל עַלִּיזָה, וְצָנַח נָפַל מֵעַל סוּסוֹ כְּמַעֲשֵׂה הַפָּרָשׁ הָאָדֹם: אַחַר חָזַר וְעָלָה, וּשְׁנֵי הַפָּרָשִׁים יָשְׁבוּ וְהִבִּיטוּ עֶת־מָה זֶה בְּזֶה בְּלִי אֹמֶר. נְבוֹכָה מְעַט הֶעֱבִירָה עַלִּיזָה מָבָּטָהּ מִן הָאֶחָד אֶל מִשְׁנֵהוּ.

“הִיא הַשְּׁבוּיָה שֶׁלִּי, יוֹדֵעַ אַתָּה!” אָמַר הַפָּרָשׁ הָאָדֹם לְבַסּוֹף כֵּן,אֲבָל אֲנִי בָּאתִי וְגֵאַלְתִּיהָ!" הֵשִׁיב הַפָּרָשׁ הַלָּבָן.

“כִּי־כֵן מֻכְּרָחִים אָנוּ לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ, אֵפוֹא”, אָמַר הַפָּרָשׁ הָאָדֹם, עִם שֶׁנָּטַל קַסְדָּתוֹ ( שֶׁהָיְתָה מִדַּלְדלֶת מִן הָאֻכָּף, וּבְצוּרָתָהּ דָּמְתָה לִכְעֵין גֻלְגֹּלֶת־סוּס). וְחֲבְשָׁהּ.

“תִּנְהַג, כְּמּוּבָן, לְפִי תַּקָּנוֹת הַקְּרָב?” הִפְטִיר הַפָּרָשׁ הַלָּבָן, וְחָבַשׁ אַף הוּא אֶת קַסְדָּתוֹ.

“תָּמִיד אֲנִי נוֹהֵג לְפִיהֶן”, אָמַר הַפָּרָשׁ הָאָדֹם, וְהֵם הֵחֵלּוּ חוֹבְטִים זֶה בָזֶה בְּחֵימָה שְׁפוּכָה עַד שֶׁנִּסְתְּרָה עַלִּיזָה מֵאַחֲרֵי עֵץ שֶׁלֹּא לִהְיוֹת מִפְגָּעַ לַחֲבָטוֹת.

“תְּמֵהָה אֲנִי מֵהֶן תַּקָּנוֹת הַקְּרָב”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ כְּהִתְבּוֹנְנָה אֶל הַמַּעֲרָכָה, מְצִיצָה בְּמֹרֶךְ מִמַּחְבּוֹאָה: “תַּקָּנָה אַחַת הִיא, כִּמְדֻמֶּה, שֶׁאִם פָּגַע פָּרָשׁ בִּירִיבוֹ, הֲרֵיהוּ מִגַּלְגַּלּוֹ מֵעַל סוּסוֹ. וְאִם הֶחֱטִיא, הוּא עַצְמוֹ מִתְגַּלְגֵּל – וְתַקָּנָה שְׁנִיָּה הִיא, כִּמְדֻמֶּה, שֶׁהֵם אוֹחֲזִים בְּאַלּוֹתֵיהֶם בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶם. אֵיזֶה רַעַשׁ הֵם מְקִימִים כְּשֶׁהֵם מִתְגַּלְגְּלִים! מַמָּשׁ כְּמַעֲרֶכֶת שְׁלֵמָה שֶׁל מֶלְקָחַיִם הַנּוֹפֶלֶת לְתוֹךְ שִׁבְכַת הַתַּנּוּר! וּמָה־שְׁקֵטִים הַסּוּסִים! מַנִּיחִים הֵם לְהַלָּלוּ שֶׁיַּעֲלוּ עֲלֵיהֶם וְיַפִּילוּ מֵהֶם מַמָּשׁ כָּאֵלּוּ שֻׁלַּחָנוֹת הֵם!”

עוֹד תַּקָּנָה מִתַּקָּנוֹת הַקְּרָב, שֶׁעַלִּיזָה לֹא עָמְדָה עָלֶיהָ, הָיְתָה, כִּמְדֻמֶּה, שֶׁתָּמִיד הָיוּ נוֹפְלִים עַל רָאשֵׁיהֶם, וְהַקְּרָב הִסְתַּיֵם בְּנָפְּלָם כָּכָה שְׁנֵיהֶם, זֶה בְּצַד זֶה: כַּאֲשֶׁר קָמוּ עַל רַגְלֵיהֶם שׁוּב, לָחֲצוּ יָדַיִם, וְאַחַר עָלָה הֶפָּרָשׁ הָאָדֹם עַל סוּסוֹ וְהִסְתַּלֵּק בִּדְהָרָה.

“נִצָּחוֹן מְפֹאָר הָיָה זֶה, מָה?” אָמַר הַפָּרָשׁ הַלָּבָן,כְּגִשְׁתּוֹ אֵלֶיהָ מִתְנַשֵּׁם.

“אֵינֶנִּי יוֹדַעַת”, אָמְרָה עַלִּיזָה כִּמְפַקְפֶּקֶת. “אֵינִי רוֹצָה לִהְיוֹת שְׁבוּיָה כָּל־עִקָּר. רְצוֹנִי לִהְיוֹת מַלְכָּה”

כֵּן תִּהְיִי, לִכְשֶׁתַּעַבְרִי אֶת הַנַּחַל הַבָּא", אָמַר הַפָּרָשׁ הַלָּבָן. “אֲנִי אֲבִיאֵךְ בְּשָׁלוֹם עַד קְצֵה הַיַּעַר – וְשָׁם עָלַי לְחַזֹר, הֵן תֵּדְעִי. זֶה סוֹף הַמַּהֲלָךְ שֶׁלִּי”.

“תּוֹדָה רַבָּה לְךָ”, אָמְרָה עַלִּיזָה. “אוּכַל לעזר לְךָ לְהָסִיר אֶת קַסְדָּתְךָ?” נִרְאָה בַּעֲלִיל שֶׁקְּצָרָה יָדוֹ מֵהִתְעַסֵּק בָּהּ בְּזוֹ: אָכֵן בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִשְׂכִּילָה עַלִּיזָה לְטַלְטְלוֹ וּלְחַלְּצוֹ מִתּוֹכָה.

עַכְשָׁו הַנְּשִׁימָה קַלָּה יוֹתֵר", אָמַר הַפָּרָשׁ, מַחֲלִיק בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת שַׁעֲרוֹ הַמְּדֻבְלָל, וּמֵסֵב אֶל עַלִּיזָה אֶת פָּנָיו הַטּוֹבִים וְאֶת עֵינָיו הָרַכּוֹת הַגְּדוֹלוֹת. דּוֹמֶה הָיָה עָלֶיהָ כִּי מֵעוֹלָם לֹא רָאֲתָה חַיָל כֹּה מוּזָר־לְמַרְאֶה.

עוֹטֶה הָיָה שִׁרְיוֹן־בְּדִיל, שֶׁדּוֹמֶה כִּי לֹא הֲלָמוֹ כַּהֲלָכָה, וְתֵבַת עֵץ קְטַנָּה וּמִשֻּׁנַּת תֹּאַר קְבוּעָה הָיְָתָה בִּמְּהֻפָּךְ עַל כְּתֵפָיו, וּמִכְסֶּהָ שָׁמוּט־פָּתוּחַ. בְּסַקְרָנוּת מְרֻבָּה הִסְתַּכְּלָה בָּהּ עַלִּיזָה.

“רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאַתְּ מִתְפַּעֶלֶת מִן הַתֵּבֹנֶתָּ שֶׁלִּי”, אָמַר הֶפְרֵשׁ דֶּרֶךְ־יְדִידוּת. "זֹאת הַמְצָאָה שֶׁלִּי – לְהַחַזָקַת בְּגָדִים וּכְרִיכִים. מְבִינָה אַתְּ, אֲנִי נוֹשֵׂא אוֹתָהּ בִּמְהֻפָּךְ, לְבַל יִכָּנֵס בָּהּ הַגֶּשֶׁם.

“אֲבָל הַדְּבָרִים יְכוֹלִים לָצֵאת” חִוְֹּתָה עַלִּיזָה בַּלָּאט. “יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁהַמִּכְסֶה פָּתוּחַ”.

“זֹאֹת לֹא יָדַעְתִּי”, אָמַר הַפָּרָשׁ, וְצֵל דְּאָגָה חוֹלֵף עַל פָּנָיו.

“אִם כֵּן וַדַּאי נָפְלוּ כָּל הַדְּבָרִים הַחוּצָה! וְהַתֵּבָה אֵין חָפֵץ בָּהּ בִּלְעֲדֵיהֶם”. כְּדַבְּרוֹ הִתִּיר אוֹתָהּ, וּכְבָר אָמַר לְהַשְׁלִיכָהּ אֶל הַשִּׂיחִים, וְהִנֵּה כְּמוֹ עָלְתָה מַחֲשֶׁבֶת פֶּתַע בְּדַעְתּוֹ, וְהוּא תָּלָה אוֹתָהּ בְּשׂוּם־לֵב עַל עֵץ.

"תּוּכְלִי לְנַחֵשׁ לָמָּה עָשִׂיתִי זֹאת " אָמַר אֶל עַלִּיזָה.

עַלִּיזָה הֵנִיעָה בְּרֹאשָׁהּ.

מִתּוֹךְ תִּקְוָה שֶׁאִי־אֵלּוּ דְּבוֹרִים אוּלַי תִָשֵׁמְנָה בּוֹ קֵן – “וְאָז אֶרְדֶּהּ אֲנִי אֶת הַדְּבַשׁ”.

“אֲבָל יְשׁ לֵּךְ כַּוֶּרֶת – אוֹ בְּדוֹמֶה לָהּ – קְשׁוּרָה אֶל הָאֻכָּף”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

כֵּן, זֹאת כַּוֶרֵֶת טוֹבָה מְאֹד", אָמַר הַפָּרָשׁ בְּמֹרַת־רוּחַ, “מִן הַמִּין הַטּוֹב בְּיוֹתֵר. אֲבָל אַף דְּבוֹרָה אַחַת לֹא קָרְבָה אֵלֶיהָ עֲדַין. וְהַחֵפֶץ הַשֵּׁנִי הוּא מַלְכֹּדֶת־עַכְבָּרִים. מִן הַסְּתָם מַבְרִיחִים הָעַכְבָּרִים אֶת הַדְּבוֹרִים – אוֹ שֶׁהַדְּבוֹרִים מַבְרִיחוֹת אֶת הָעַכְבָּרִים, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ”.

“תְּמֵהָה הָיִיתִי מַלְכֹּדֶת־הָעַכְבָּרִים לְשֵׁם מָה”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“אֵין זֶה מִתְקַבֵּל בְּיוֹתֵר עַל הַדַּעַת שֶׁיִּמְצְאוּ עַכְבָּרִים עַל גַּב הַסּוּס”.

“אֵין זֶה מִתְקַבֵּל בְּיוֹתֵר עַל הַדַּעַת, אוּלַי”, אָמַר הַפָּרָשׁ; “אֲבָל, אִם יָבוֹאוּ, לֹא הַיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיִּתְרוֹצְצוּ לָהֶם לְכָאן וּלְכָאן”.

“מְבִינָה אַתְּ”, הִמְשִׁיךְ לְאַחַר שְׁתִיקַת־מָה, “טוֹב־טוֹב לִהְיוֹת מוּכָן לַכֹּל. עַל שׁוּם כָּךְ טָעוּן הַסּוּס בְּכָל אוֹתָם עֲכָסִים בְּרַגְלָיו”.

“אֲבָל מַה תְכְּלִיתָם?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה בְּקוֹל אוֹמֵר סַקְרָנוּת.

“לְהָגֵן מִפְּנֵי נְשִׁיכוֹת כְּרִישִׁים”, הֵשִׁיב הַפָּרָשׁ. זֹאת הַמְצָאָה שֶׁלִּי. וְעַכְשָׁו עִזְרִינִי לְהַמְשִׁיךְ. אֵלֵךְ אִתְּךְ עַד קְצֵה הַיַּעַר – צַלַּחַת זֹאת מָה תַּכְלִיתָהּ?"

“יְעוּדָה הִיא לְעוּגַת שְׁזִיפִים”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“מוּטָב שֶׁנִּקַּח אוֹתָהּ עִמָּנוּ”, אָמַר הַפָּרָשׁ. נִזָּקֵק לָהּ אִם נִמְצָא אֵיזוֹ עוּגַת־שְׁזִיפִים“. עִזְרִינִי לְהַכְנִיסָהּ לַתַּרְמִיל הַזֶּה”.

אָרְכָה הַשָּׁעָה עַד שֶׁהִצְלִיחוּ בְּכָךְ, אַף שֶׁעַלִּיזָה הֶחֱזִיקָה אֶת הַתַּרְמִיל פָּתוּחַ בִּתְשׂוּמֶת־לֵב מְרֻבָּה, לְפִי שֶׁהִתְקַשָּׁה הַפָּרָשׁ כָּל־כָּךְ לְהַכְנִיס אֶת הַצַּלַּחַת: תְּחִלָּה נִסָּה פְּעֲמַיִם־שָׁלֹשׁ, וְתַחַת זֹאת נָפַל הוּא עַצְמוֹ פְּנִימָה. “דָּחוּס כַּהֹגֶן, מְבִינָה אַתְּ” אָמַר, מִשֶּׁהִכְנִיסוּהָ סוֹף־סוֹף; כֹּה הַרְבֵּה פָּמוּטִים יֵשׁ בַּתַרְמִיל". וְהוּא תָלָהוּ בָאֻכָּף, שֶׁכְּבָר טָעוּן הָיָה אֲגֻדּוֹת גֶּזֶר, וּמֶלְקָחַיִם, וּשְׁאָר דְּבָרִים הַרְבֵּה.

“מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁשְּׂעָרְךָ הָדוּק הֵיטֵב?” הִמְשִּיךְ, מִשֶּׁיָּצְאוּ לַדֶּרֶךְ

“רַק כְּפִי הָרָגִיל”, חִיְכָה עַלִּיזָה וְאָמְרָה.

“לֹא מַסְפִּיק”, אָמַר בְּדָאוֹג. “שֶׁהֲרֵי הָרוּחַ עַזָּה כָּאן כָּל־כָּךְ. עַזָּה הִיא כַּחֹמֶץ”.

“הֲמָצָאתָ תָּכְנִית לִמְֹנֹעַ אֶת פְּרִיחַת־הַשְׁעָרוֹת?” תָּהֲתָה עַלִּיזָה.

“עוֹד לֹא”, אָמַר הַפָּרָשׁ. “אֲבָל יֵשׁ לִי תָּכְנִית לִמְנֹעַ אֶת נְשִׁירַת הַשְׁעָרוֹת”.

“רוֹצֶה הָיִיתִי מְאֹד לִשְׁמֹעַ אוֹתָה”.

“רֵאשִׁית נוֹטְלִים כְּפִיס זָקוּף”, אָמַר הַפָּרָשׁ. “אַחַר כָּךְ מְנִּיחִים לַשְּׂעָרוֹת לְטַפֵּס בּוֹ, כְּעֵץ־פֶּרִי. וְהִנֵּה הַטַּעַם לִנְשִׁירָתָן שֶׁל שְׂעָרוֹת הוּא שֶׁהֵן יוֹרְדוֹת לְמַטָּה – לְעוֹלָם אֵין דְּבָרִים נוֹשְׁרִים לְמַעְלָה, יוֹדַעַת אַתְּ. הַתָּכְנִית הַזֹּאת הִיא הַמְצָאָה שֶׁלִּי. תּוּכְלִי לְנַסּוֹתָהּ, אִם תִּרְצִי”.

"לִכְאוֹרָה אֵין זוֹ תָּכְנִית נוֹחָה, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, וְדַקּוֹת מִסְפַּר הַפְּסִיעָה בִּשְׁתִיקָה, תּוֹהָה עַל הָרַעְיוֹן, וְעוֹצֶרֶת מִפְּקִידָה־לפְקִידָה לַעֲזֹר לַפָּרָשׁ הַמִּסְכֵּן, שֶׁבְּהֶחְלֵט לֹא הָיָה רוֹכֵב מְעֻלָה.

כָּל אֵימַת שֶׁעָמַד הַסּוּס (וּתְכוּפוֹת מְאֹד עָמַד), נָפַל הַפָּרָשׁ נִכְחוֹ; וְכָל אֵימַת שֶׁהָיָה חוֹזֵר לִצְעֹד
(וְדֶרֶךְ־כְּלָל עָשָׂה זֹאת פִּתְאֹם־וָפֶתַע), נָפַל לְאָחוֹר. לְבַד מִכָּךְ נָהַג בְּכִי־טוֹב, רַק שֶׁכְּפַּעַם בְּפַעַם רָגִיל הָיָה לִפֹּל הַצִּדָּה; וְהוֹאִיל וְדֶרֶךְ־כְּלָל נָפַל לַצַּד שֶׁבּוֹ הָיְתָה עַלִּיזָה מְהַלֶּכֶת, מָצְאָה עַד־מְהֵרָה כִּי טוֹב־טוֹב לָהּ שֶׁלֹּא תְּהַלֵּךְ סָמוּךְ אֶל הַסּוּס.

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁלֹּא הִתְנַסֵּיתָ הַרְבֵּה בִּרְכִיבָה”, הֵהִינָה עַלִּיזָה לֵאמֹר, עִם שֶׁעֲזָרַתּוּ לָקוּם מִנְּפִילָתוֹ הַחֲמִשִׁית.

הַפָּרָשׁ נִרְאֶה מֻפְּתָּע מְאֹד לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, וְנֶעֱלַב מְעַט. “מַדּוּעַ אַתְּ אוֹמֶרֶת כָּךְ?” שָׁאַל, עִם שֶׁחָזַר וְטִפֵּס עַל הָאֻכָּף, וְהוּא אוֹחֵז בְּיָד אַחַת בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ שֶׁל עַלִּיזָה, לְהִנָּצֵל מִנְּפֹל עַל הַצַּד הַשֵּׁנִי.

“מִפְּנֵי שֶׁאֲנָשִׁים שֶׁהִתְנַסּוּ הַרְבֵּה אֵינָם נוֹפְלִים לְעִתִּים כֹּה תְּכוּפוֹת”.

“אֲנִי מְנֻסֶּה הַרְבֵּה”, אָמַר הַפָּרָשׁ בִּרְצִינוּת רַבָּה: “מְנֻסֶּה הַרְבֵּה!”

עַלִּיזָה לֹא מָצְאָה לָהּ דָּבָר טוֹב לֵאמֹר מִ“בֶּאֱמֶת?” אֲבָל זֹאת אָמְרָה לְבָבִית כְּכָל שֶׁיָּכְלָה, לְאַחַר מִכֵּן הָלְכוּ מֶרְחָק־מָה בִּשְׁתִיקָה, הַפָּרָשׁ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, מְמַלְמֵל לְנַפְשׁוֹ, וְעַלִּיזָה צוֹפָה בִּדְאָגָה לִנְפִילָתוֹ הַבָּאָה.

“הָאֲמָּנוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁבִּרְכִיבָה”, הֵחֵל הַפָּרָשׁ פִּתְאוֹם בְּקוֹל רָם, וְכְדַבְּרוֹ נוֹפֵף בִּזְרוֹעַ יְמִינוֹ, הִיא לִשְׁמֹר – – –" כָּאן תַּם הַמִּשְׁפָּט פֶּתַע כְּמוֹ שֶׁהִתְחִיל, שֶׁכֵּן נָפַל הַפָּרָשׁ בִּכְבֵדוּת עַל קָדְקֳדוֹ בְּדַרְכָּהּ שֶׁל עַלִּיזָה מַמָּשׁ. הַפַּעַם נִפְחֲדָה כְּהֹגֶן וּבְקוֹל דּוֹאֵג אָמְרָה, כְּהֲרִימָהּ אוֹתוֹ, “מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁלֹּא נִשְׁבְּרוּ עֲצָמוֹת?”

“בּוֹדְדוֹת, אוּלַי”, אָמַר הַפָּרָשׁ כְּאִלּוּ לֹא אִכְפַּת לוֹ אִם נִשְׁבְּרוּ שְׁתַּיִם־שָׁלֹשׁ מֵהֶן. “הָאֳמָּנוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁבִּרְכִיבָה, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי, הִיא – לִשְמֹר עַל יְצִיבָה נְאוֹתָה. כָּכָה, הֵן תֵּדְעִי – –”

הוּא הִרְפָּה מִן הָאַפְסָר, וּפֵרְשׂ אֶת שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו לְהַרְאוֹת לְעַלִּיזָה מָה כַּוָּנָתוֹ, וְזֹאת הַפַּעַם נָפַל פְּרַקְדָּן, תַּחַת רַגְּלֵי הַסּוּס מַמָּשׁ.

“מְנֻסֶּה הַרְבֵּה!” הָיָה חוֹזֵר וְאוֹמֵר, כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָיְתָה עַלִּיזָה מְקִימָתוֹ עַל רַגְלָיו. “מִתְנַסֶּה הַרְבֵּה!”

“פָּשׁוּט מְגֻחָךְ!” קָרְאָה עַלִּיזָה, שֶׁהַפַּעַם פָּקְעָה כָּל סַבְלָנוּתָהּ. “סוּס שֶׁל עֵץ עַל גַּלְגַּלִּים צָרִיךְ לִהְיוֹת לְךָ וְלֹא אַחֵר!”

“הַמִּין הַהוּא הוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים?” שָׁאַל הַפָּרָשׁ בְּהִתְעַנְיְנוּת רַבָּה, וְכְדַבְּרוֹ חָבַק אֶת צַוַּאר הַסּוּס בִּזְרוֹעוֹתָיו, וְכָּכָה הִסְפִּיק לְהִנָּצֵל מִנְּפֹל עוֹד פַּעַם.

“הַרְבֵּה יוֹתֵר מִסּוּס חַי”, אָמְרָה עַלִּיזָה, בְּצִוְחַת־צְחוֹק קַלָּה, עִם כָּל שֶׁעֲמָלָה לִכְלא אוֹתָהּ"

“אַשִּׂיג לִי אֶחָד כָּזֶה”. אָמַר הַפָּרָשׁ לְנַפְשׁוֹ בִּמְהֻרְהָר. אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם – אֲחָדִים"

אַחֲרֵי כֵן הָיְתָה שְׁתִיקָה קְצָרָה, וְאַחֵר חָזַר הַפָּרָשׁ וְהִמְשִׁיךְ. “זָרִיז־וּמְמֻלָּח אֲנִי בְּהַמְצָאוֹת. הִנֵּה, כְּשֶׁהֲרִימוֹת אוֹתִי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, מִסְתַּבֵּר שֶׁרָאִית כִּי מְהַרְהֵר הָיִיתִי בְּיוֹתֵר?”

“הָיִיתָ רְצִינִי מְעַט”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“כִּי־כֵן, דַּוְקָא אָז מַמְצִיא הָיִיתִי דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה לְעֲבֹר שְׁעָרִים – רוֹצָה הָיִית לִשְׁמֹעַ?”

“מְאֹד־מְאֹד”. אָמְרָה עַלִּיזָה בְּאָדִיב.

“אֲסַפֵּר לְךְ אֵיךְ עָלָה הַדָּבָר בְּדַעְתִּי”, אָמַר הַפָּרָשׁ. “הִנֵּה כִּי כֵן, אַמְרָתִי לְנַפְשִׁי, " הַקֹּשִׁי הַיָּחִיד הוּא בָּרַגְלִים: הָרֹאשׁ מִמֵּילָא הוּא גָּבוֹהַּ דֵּי־הַצֹרֶךְ”. וּבְכֵן, תְּחִלָּה שָׂם אֲנִי אֶת רֹאשִׁי עַל הַשַּׁעַר –אָז הָרֹאשׁ גָּבוֹהַּ דֵּי־הַצֹרֶךְ – אַחַר כָּךְ אֲנִי עוֹמֵד עַל רֹאשִׁי – אַחַר כָּךְ הָרַגְלַיִם גְּבוֹהוֹת דֵּי־הַצֹּרֶךְ, מְבִינָה אַתְּ – אַחַר כָּךְ אֲנִי עוֹבֵר, מְבִינָה אַתְּ".

“כֵּן, מִסְתַּבֵּר שֶׁתַּעֲבֹר לְאַחַר כָּל זֹאת”, אָמְרָה עַלִּיזָה בִּמְהֻרְהָר: “אֲבָל אֵינְךָ סָבוּר שֶׁיִּקְשֶׁה הַדָּבָר עַד־מְאֹד?”

“עֲדַיִן לֹא נִסִּיתִי”, אָמַר הַפָּרָשׁ בְּכֹבֶד־רֹאשׁ: לָכֵן אֵינִי יָכוֹל לֵאמֹר בְּבִטְחָה – אֲבָל חוֹשֵׁשׁ אֲנִי כִּי אָמְנָם יִקְשֶׁה הַדָּבָר מְעַט.

נִרְאֶה הָיָה שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה עוֹכֶרֶת אֶת רוּחוֹ מְאֹד, וְעַלִּיזָה נֶחְפְּזָה לְהָמִיר אֶת הַנּוֹשֵׂא. “אֵיזוֹ קַסְדָּה מֻפְּלָאָהּ יֵשׁ לֵךָ!” אָמְרָה בַּעֲלִיצוּת. “גַּם זוֹ הַמְצָאָתְךָ שֶׁלְּךָ?”

בְּגַאֲוָה הִשְׁפִּיל הַפָּרָשׁ לְהַבִּיט אֶל קַסְדָּתוֹ הַמִּדַּלְדֶּלֶת מִן הָאֻכָּף. “כֵּן”, אָמַר, אֲבָל הִמְצֵאתִי אַחַת טוֹבָה מִזּוֹ – דּוֹמָה לַחֲרוּט סֻכָּר. כְּשֶׁהָיִיתִי חוֹבֵשׁ אוֹתָהּ, הֲרֵי אִם נָפַלְתִּי מִן הַסּוּס, מִיָּד הָיְתָה זוֹ פּוֹגַעַת בַּקַּרְקָע. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, דֶּרֶךְ מֻעָטָה מְאֹד הָיָה עָלַי לִפֹּל – אֲבָל צָפוּי הָיִיתִי, כְּמּוּבָן, לִפֹּל לְתוֹכָהּ. דָּבָר זֶה קָרָה לִי פַּעַם – וְהֶחָמוֹר בְּיוֹתֵר הָיָה זֶה שֶׁבְּטֶרֶם אַסְפִּיק לָצֵאת מִמֶּנָּה, בָּא הַפָּרָשׁ הַלָּבָן הַשֵּׁנִי וְחַבְשָׁהּ.סָבוּר הָיָה שֶׁקַּסְדָּתוֹ שֶׁלּוֹ הִיא".

פְּנֵי הַפָּרָשׁ אָמְרוּ רְצִינוּת כְּדֵי־כָּךְ שֶׁלֹּא הֵעִיזָה עַלִּיזָה לִצְחֹק. “חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁוַּדַּאי הִכְאַבְתָּ לוֹ”, אָמְרָה בְּקוֹל רוֹטֵט בִּהְיוֹתְךָ עַל קָדְקֹדוֹ".

מֻכְרָח הָיִיתִי לִבְעֹט בּוֹ, כַּמּוּבָן", אָמַר הַפָּרָשׁ בְּכֹבֶד־רֹאשׁ. "וְאָז חָזַר וְהֵסִיר אֶת הַקַּסְדָּה – אֲבָל שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת עָבְרוּ עַד שֶׁהוֹצִיאָנִי. הָיִיתִי אֵיתָן – כְּמוֹ – כְּמוֹ נַחַל, יוֹדַעַת אָתְֻּ.

“אֲבָל זֶה מִין אַחֵר שֶׁל אֵיתָנוּת”, טַעֲנָה עַלִּיזָה.

הַפָּרָשׁ הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ. “אֲנִי כָּל מִינֵי אֵיתָנוּת הָיוּ בִי, זֹאת אוּכַל לְהַבְטִיחַךְ!” אָמַר. כְּאָמְרוֹ זֹאת נָשָׂא יָדָיו בְּרִגְשַׁת־מָה, וּכְהֶרֶף־עַיִן הִתְגַּלְגֵּל מִן הָאֻכָּף, וּכְחֵץ שָׁלוּחַ נָפַל לְתוֹךְ תְּעָלָה עֲמֻקָּה.

עַלִּיזָה חָשָׁה אֶל פְּאַת הַתְּעָלָה לְחַפְשׂוֹ. הַנְּפִילָה הִרְעִישַׁתָּהּ כַּהֲלָכָה, שֶׁכֵּן עֵת־מָה נָהַג־רָכַב בְּכִי טוֹב, וְהִיא חָשְׁשָׁה כִּי הַפַּעַם בֶּאֱמֶת נִפְגַּע. אָכֵן, אִם גַּם לֹא רָאוּ עֵינֶיהָ אֶלָּא אֶת סוּלְיוֹת מִנְעָלָיו, הִנֵּה הַרְבֵּה רָוַחַ לָהּ כְּשֶָמְעָהּ כִּי מוֹסִיף הוּא לְדַבֵּר כְּמִשְׁפָּטוֹ. “כָּל מִינֵי אֵיתָנוּת”, חָזַר וְאָמַר: "אֲבָל פַּחֲזוּת הָיְתָה־בּוֹ לַחְבּשׁ קַסְדַּת אִישׁ אַחֵר – מַה גַּם כְּשֶׁאוֹתוֹ אִישׁ בְּתוֹכָהּ.

“אֵיךְ יָכוֹל אַתָּה לְהַמְשִׁיךְ בְּדִבּוּרְךָ הַשְּׁקֵט כָּל־כָּךְ, כְּשֶׁרֹאשְׁךָ הָפוּךְ?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה, עִם שֶׁמָּשְׁכָה וְהוֹצִיאַתּוּ בְרַגְלָיו, וְהִטִּילַתּוּ כִּצְרוֹר עַל הַגָּדָה.

הַפָּרָשׁ כְּמוֹ נִפְתַּע לִשְׁמֹע אֶת הַשְּׁאֵלָה. “מָה־אִכְפַּת הֵיכָן נִמְצָא גּוּפִי בְּמִקְרֶה?” אָמַר. “שִׂכְלִי מִמֵּילָא פּוֹעֵל וּמוֹסִיף. בְּעֶצֶם, כְּכָל שֶׁרֹאשִׁי הָפוּךְ, יוֹתֵר אֲנִי מַמְצִיא חֲדָשׁוֹת”.

"וְהִנֵּה הַמְּחֻכָּם בִּדְבָרִים אֵלֶּה שֶׁעָשִׂיתִי מִיָּמַי הִמְשִׁיךְ לְאַחַר שְׁתִיקָה קַלָּה, “הָיָה הַמְצָאַת פַּשְׁטִידָה חֲדָשָׁה בִּזְמַן הַגָּשָׁתָהּ שֶׁל מְנַת הַבָּשָׂר”.

“וְהִסְפִּיקוּ לַהֲכִינָהּ לַמָּנָה הַבָּאָה?” אָמְרָה עַלִּיזָה. “כִּי־כֵן, זוֹהִי זְרִיזוּת, בְּהֶחְלֵט”.

“כִּי־כֵן, לֹא לָמָּנָה הַבָּאָה אָמַר הַפָּרָשׁ בְּקוֹל מְהֻרְהָר וּמָדוּד: לֹא, בְּהֶחְלֵט לֹא לָמָּנָה הַבָּאָה”. “אִם כֵּן וַדַּאי לַיּוֹם הַבָּא. מִסְתַּבֵּר שֶׁאֵין מַגִּישִׁים פְּעָמַיִִם פַּשְׁטִידָה בִּסְעוּדָה אֶחָת?”

“כִּי־כֵן לֹא לַיּוֹם הַבָּא”, חָזַר הַפָּרָשׁ כְּבַתְּחִלָּה: “לֹא לַיּוֹם הַבָּא, בְּעֶצֶם”, הִמְשִׁיךְ, רֹאשׁוֹ מֻטֶּה, וְקוֹלוֹ מַנְמִיךְ וְהוֹלֵךְ, “אֵינִי סָבוּר שֶׁהוּכְנָה אוֹתָהּ פַּשְׁטִידָה בִּכְלָל! בְּעֶצֶם, אֵינֶנִּי סָבוּר שֶׁתּוּכַן אוֹתָהּ פַּשְׁטִידָה אִי־פַּעַם! וּבְכָל זֹאת הָיְתָה זוֹ פַּשְׁטִידָה מְחֻכֶּמֶת מְאֹד לְהַמְצִיאָהּ”.

“וּבַמָּה אָמַרְתָּ לַהֲכִינָהּ?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה, בְּתִקְוָה לְהַצְהִיל אֶת רוּחוֹ, שֶׁכֵּן דּוֹמֶה הָיָה שֶׁהָאַבִּיר הַמִּסְכֵּן מִדַכְדֵּךְ לְגַמְרֵי.

“תְּחִלָּתָהּ בִּנְיָר־סוֹפֵג”, הֵשִׁיב הַפָּרָשׁ בִּגְנִיחָה.

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה טָעִים בְּיוֹתֵר – –”

“לֹא טָעִים בְּיוֹתֵר לְבַדּוֹ”, שִׁסַּע אוֹתָהּ, בַּהִתְעוֹרְרוּת: “אֲבָל אֵין לְךָ מֻשָּׂג אֵיךְ הַדָּבָר מִשְׁתַּנֶּה כְּשֶׁמְּעָרְבִים אוֹתוֹ בִּשְׁאָר דְּבָרִים – דֻּגְמַת אֲבַק־שְׂרֵפָה וְדֹנַג־חוֹתָם. וְכָאן עָלַי לַעֲזֹב אוֹתְךְ”. אַךְ זֶה הִגִּיעוּ אֶל קְצֵה הַיַּעַר.

עַלִּיזָה הָיְתָה שְׁרוּיָה בִמְּבוּכָה: מְהַרְהֶרֶת הָיְתָה בַּפַּשְׁטִידָה.

“אַתְּ עֲצוּבָה”, אָמַר הַפָּרָשׁ בְּדָאוּג: “הָבָה אֲשִׁיר לְךְ שִׁיר לְעוֹדְדַךְ”. “אָרֹךְ הוּא מְאֹד?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה, שֶׁכֵּן הַרְבֵּה שִׁירִים שָׁמְעָה אוֹתוֹ יוֹם"

"אָרֹךְ הוּא ", אָמַר הַפָּרָשׁ, אֲבָל הוּא יפָה מְאֹד, מְאֹד. כָּל הַשּׁוֹמְעִיםָ אוֹתוֹ מִפִּי – הֲרֵי הַדְּמָעוֹת עוֹלוֹת בְּעֵינֵיהֶם, אוֹ שֶ –

“אוֹ מָה?” אָמְרָה עַלִּיזָה, כִּי הַפָּרָשׁ נִשְׁתַּתֵּק פִּתְאֹם.

'אוֹ שֶׁאֵיּן הֵן עוֹלוֹת, יוֹדַעַת אָתְּ, שֵׁם הַשִּׂיר נִקְרָא ‘אַלְמֻגִּים’

“הוֹ, כָּךְ שֵׁם הַשִּׁיר, מָה?” אָמְרָה עַלִּיזָה, מְנַסָּה לַהֲגוֹת עִנְיָן..

“לֹא, אֵינְךָ מְבִינָה” אָמַר הַפָּרָשׁ, רָגוּז מְעַט לְמַרְאֶה. "כָּךְ קוֹרְאִים לַשֵׁם. הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת הוּא “אִישׁ זָקֵן־זָקֵן”.

“אִם כֵּן צְרִיכָה הָיִיתִי לֵאמֹר,כָּךְ קוֹרְאִים ‘לָשִּׁיר’?” תִּקְּנָה עַלִּיזָה אֶת דְּבָרֶיהָ. לֹא לֹא הָיִית צְרִיכָה

“זֶה עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי! הַשִּׁיר נִקְרָא ‘דְּרָכִים וְתַחְבּוּלוֹת’ אֲבָל כָּךְ רַק נִקְרָא הוּא, יוֹדַעַת אַתְּ!”

"כִּי־כֵן, מָה, אֵפוֹא, הַשִּׁיר? "אָמְרָה עַלִּיזָה, שֶׁלְּעֵת הַזֹּאת נִתְבַּלְבְּלָה כָלִיל.

בְּכָךְ עָמַדְתִּי“, אָמַר הַפָּרָשׁ. “הַשִּׁיר בֶּאֱמֶת הוּא,הַיּוֹשֵׁב עַל שַׁעַר' וְהַנְּעִימָה הִיא הַמְצָאָה שֶׁלִּי”.”

כָּךְ אָמַר וְאֶת סוּסוֹ עָצַר וְאֶת הָרֶסֶן שָׁמַט עַל צַוָּארוֹ: אַחַר הֵחֵל, כְּשֶׁהוּא קוֹצֵב קֶצֶב בְּיָד אַחַת, וְחִיּוּךְ רָפֶה מֵאִיר אֶת פָּנָיו הַטּוֹבִים הַמְּטֻפָּשִׁים, כְּאִלּוּ מִתְעַנֵּג הוּא עַל לַחַן שִׁירוֹ.

מִכָּל הַדְּבָרִים הַמּוּזָרִים אֲשֶׁר רָאֲתָה עַלִּיזָה בְּמַסָּעָהּ בָּאָרֶץ־הַמַּרְאָה, אֶת הַדָּבָר הַזֶּה זָכְרָה תָּמִיד בָּרוּר מִכֹּל. מִקֵּץ שָׁנִים הָיְתָהַ מְּסֻגֶּלֶת לְהַעֲלוֹת אֶת כָּל הַמַּרְאֶה בְּזִכְרוֹנָהּ, כְּמוֹ לוּ אַךְ תְּמוֹל הָיָה הַדָּבָר – אֶת עֵינֵי הַתְּכֵלֶת הָרַכּוֹת שֶׁל הַפָּרָשׁ וְאֶת חִיּוּכוֹ הֶחָסוּד – אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת הַנּוֹצֶצֶת בְּתוֹךְ שַׂעֲרוֹ וְנוֹגַהַת עַל שִׁרְיוֹנוֹ בְּאוֹר לֶהָבָה מְסַנְוֵר מַמָּשׁ – אֶת הַסּוּס הַמִּתְהַלֵּךְ לוֹ בְּנַחַת, הָרֶסֶן מְדֻלָדָּל עַל צַוָּארוֹ, וְהוּא מְכַסֵּח אֶת הַדֶּשֶׁא לְרַגְלֶיהָ – וְאֶת צְלָלָיו הַשְּׁחֹרִים שֶׁל הַיַּעַר מֵאָחוֹר – כָּל אֵלֶּה נִטְבְּעוּ בִּלְבָבָהּ כִּתְמוּנָה, עִם שֶׁנִּשְׁעֲנָה אֶל עֵץ, כְּשֶׁיָּדָהּ אַחַת מַאֲהִילָה עַל עֵינֶיהָ, וְהִיא מִתְבּוֹנֶנֶת אֶל הַצֶּמֶד הַמּוּזָר, וּמַקְשִׁיבָה סָפֵק־הוֹזָה, לְלַחְנוֹ הָעַגְמוּמִי שֶׁל הַשִּׁיר.

“אֲבָל הַנְּעִימָה אֵינֶנָּה הַמְצָאָה שֶלּוֹ”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ: "הֲרֵיהִי,הַשָּׁפָן הַקָּטָן'. הִיא עָמְדָה וְהִקְשִׁיבָה רַב־קֶשֶׁב, אֲבָל דְּמָעוֹת לֹא עָלוּ בְּעֵינֶיהָ.

"שִׂיחִי מִצְעֵָר.כָּמֹהוּ הֵן

יְסַפֵּר כָּל נַעַר.

רָאִיתִי אִישׁ זָקָן־זָקֵן

הַיּוֹשֵׁב עַל שַׁעַר.

אָמַרְתִּי לו,מִי זֶה הִנְּךָ?

וְעַל מָה זֶה תְּחִי?'

וּתְשׁוּבָתוֹ בִּי פִּכְפְּכָה

כְּזַרְזִיף עַל לֶחִי.

הוּא סָח,אָתוּר לִי מִין פַּרְפַּר

הַנָּם בְּחֹב חִטָּה:

אָזִיד לִי בּוֹ נְזִיד בָּשָׂר

וְאֶמְכְּרוֹ עַתָּה.

אֲנִי מוֹכֵר אוֹתו', סָח עוֹד,

;,לְמַפְלִיגִים בַּיָּם

וְכָךְ אֲנִי חַי בְּכָבוֹד –

וּבְדַחֲקוּת, אָמְנָם'.

אַךְ אָז הָיִיתִי מְתַּכֵּן

הוֹרִיק פְּאוֹת־זָקָן,

וּבִמְנִיפָה לְהִתְחַכֵּם

מֵעַין הַסְתִּרָן.

וּבִבְלִי דַּעַת מָה יוּשַׁב

וּמָה יֻגַֹד לוֹ עוֹד,

אֶקְרָא,אֵיךְ תֶּחִי, הוֹי, הַסָּב?'

וּ " טְפַח" לוֹ עַל קָדְקֹד.

בְּרֹךְ לָשׁוֹן הֵחֵל מַרְצֶה

לֵאמֹר:,אֶדֹּר בְּהָר,

וּכְשֶׁאֶמְצָא יוּבַל, אֶשְׁלַח

בּוֹ אֵשׁ מִלֵּב נִכְמָר;

אַחר עוֹשִׂים מִזֶּה חֻמְצַת

“בְּרִילַנְטִין סַפֶסְִיאל”

וּפְרוֹטוֹתַיִם וּמֶחֱצָה

גְּמוּל כָּל הֶעָמָל'.

אַךְ אָז הָיִיתִי מִתְעַנִּין

אֵיךְ סֶכֶר אַמְסֶה,

וְכָךְ אֶשְָּקֹד לְהִתְפַּטֵּם

אַף כְּרֵסָהּ אַכְרִיסָהּ.

טִלְטַלְתִּיו מִצַּד אֶל צַד

וְאֶקְרָא:,חֵלֵכָה,

חוּשׁ וְהַגֵּד מָה־לְךָ תִּרְעַד

וּמָה מַעֲשֶׂיךָ!'

אָמַר,אָחוּר לִי אַלְמֻגִּים

בְּעֹב לִבְנֶה מֵצֵל,

וְאֶעֱשֵׂם לַכַּפְתּוֹרִים

בְּדוּמָיַת הַלֵּיל.

וְלֹא בַּפָּז אֵל אֶמְכְּרָהּ

גַּם לֹא בְּכֶסֶף־הוֹן,

כִּי אִם בִּנְחֹשֶׁת־אֲגוֹרָה

תִּשְׁעָה בַּאֲסִימוֹן.

יֵשׁ וְאֲגַל כַּעַךְ־חֶמְאָה,

אוֹ סַרְטָנִים אֶשְׁלֶה;

יֵשׁ וְאֶחְפֹּר בְּתֵל דִּשְׁאָהּ

אֹופַן־מֶרְכָּב אֶדְלֶה'

(וּפֹה קָרַץ) 'הִנֵּה כִּי כֹה

עָשְׂרִי לִי אֶקְבְּצָהּ –

וּלְחֵי–הוֹדְךָ אֶשְׁתֶּה שָׁתֹה

בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה'.

אוֹ אָז קָלְטָה אָזְנַי קוֹלוֹ,

כִּי תָּכְנִיתִי שָׁלְמָה

בַּשֵׁל הַנֶּשֶׁר בְּיֵינוֹ

לְבַל יַחְלִיד עַד־מָה.

הוֹדֵיתִי לוֹ עַל כִּי נֵאוֹת

וְסָח אֵיךְ הוֹן קִבֵּץ,

אַךְ בְּעִקָּר עַל כִּי לִשְׁתּוֹת

לֶחֵי־הוֹדִי יֶחְפָֹּץ.

עַתָּה, אִם יֵשׁ אֲשֶׁר אָשׁוּם

בְּדֶבֶק אֶת קָטְנִי,

אוֹ שְׂמָאלִי אֶתְחַב זָעוּם

בְּנַעַל יְמִינִי,

אוֹ אִם אַפִּיל עַל בְּהֳנִי

בּוּל־אַלּוֹן מִיַּעַר.

אֶבְכֶּה, כִּי אַזְכָּרָה אָז כֹּה

אֶת הַזָּקֵן בְּזֵר־אָרְחוֹ –

רַק־מַרְאִיתוֹ, אַט מִדְּבָרוֹ,

שֶׁזַּךְ מִשֶּׁלֶג שְׂעָרוֹ,

שֶׁכְּעוֹרֵב יִיף תָּאֲרוֹ,

עֵינָיו כַּנַּחַל בְּאֶפְרוֹ,

וּכְמוֹ יַשְׁמִים בְּצַעֲרוֹ,

גֵּווֹ יָנִיעַ כֹּה וָכֹה,

טָרוּף וְחֶרֶשׁ מִלְּמוּלוֹ,

וּכְמוֹ מָלֵא בְּצֵק לוֹעוֹ,

הַמְּנַחֵר כְִּנְחוֹר הַתְּאוֹ –

אוֹתוֹ יוֹם־קַיִץ, בְּעִתּוֹ

כְּשִׁבְתּוֹ עַל שַׁעַר",

כַּאֲשֶׁר סִיֵם הַפָּרָשׁ שִׁירָתוֹ, תָּפַס בְּרֻסֶן וְהִטָּה אֶת רֹאשׁ סוּסוֹ לַדֶּרֶךְ בָּאוּ בָּהּ. “רַק כַּמָּה פְּסִיעוֹת תַּעֲשִׂי”, אָמַר. “תֵּרְדִי בַּגִּבְעָה וְתַעַבְרִי אוֹתו נַחַל קָטָן, וְאָז תִּהְיִי מַלְכָּה – אֲבָל הֵן תִּשְׁהִי וּתִפָרְדִי מֵעָלַי תְּחִלָּה?” הוֹסִיף כִּפְנּוֹת עַלִּיזָה בְּמֶבָּט שׁוֹקֵק אֶל הָעֵבֶר אֲשֶׁר הוֹרָה.

“לֹא אֶתְמַהְמֵהַּ, אַתְּ תְּחַכִּי, וּכְשֶׁאַגִּיעַ אֶל הַמַּעֲקָל הַהוּא בַּדֶּרֶךְ תְּנוֹפְפִי לִי בְּמִטְפַּחְתְּךְ! סָבוּר אֲנִי שֶׁאֶמְצָא בָּזֹאת עִדּוּד, מְבִינָה אָתְּ”.

“כְּמוּבָן אֲחַכֶּה”, אָמְרָה עַלִּיזָה: “וְתוֹדָה רַבָּה לְךָ עַל שֶׁבָּאתָ עַד הֲלוֹם – וְעַל הַשִּׁיר – מְאֹד מְאֹד מָצָא חֵן בְּעֵינֵי”.

“מְקַוֶּה אֲנִי, אָמַר הַפָּרָש כִּמְפַקְפֵּק: אֲבָל לָא הִרְבֵּית לִבְכּוֹת כְּפִי שֶׁשִּׁעַרְתִּי בְּנַפְשִׁי”. וּבְכֵן לַחֲצוּ יָדַיִם, וְאָז רָכַב לוֹ הַפֵָּרָשׁ לְאִטּוֹ הַיַּעֲרָה.

הַדַּעַת נוֹתֶנֶת שֶׁהַפְרֵדָה מֵעָלָיו לֹא תֶּאֱרַךְ" אָמְרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ, עִם שֶׁעַמְדְּה וְהִתְבּוֹנְנָה אֵלָיו. "הִנֵּה־זֶה־בָּא! נוֹחֵת־צוֹלֵל כָּרָגִיל! אַכֵן עַל נְקַלָּה הוּא שָׁב וְעוֹלֶה – הֲרֵי זֶה מִפְּנֵי שֶׁדְּבָרִים כֹּה רַבִּים כְּרוּכִים עַל הַסּוּס – " כָּכָה הוֹסִיפָה לְדַבֵּר אֶל נַפְשָׁהּ, מִתְבּוֹנֶנֶת אֶל הַסּוּס הַמְּהַלֵךְ מָתוּן־מָתוּן בַּדֶּרֶךְ, וְאֶל הַפָּרָשׁ הַצּוֹנֵח וְנוֹפֵל, פַּעַם לְצַד זֶה וּפַעַם לְמִשְׁנֵהוּ. לְאַחַר הַנְּפִילָה הָרְבִיעִית אוֹ הַחֲמָשִׁית הִגִּיעַ אֶל הַמַּעֲקָל, וְאָז נוֹפְפָה אֵלָיו בְּמִטְפַּחְתָּהּ, וְהִמְתִּינָה עַד שֶׁיִּתְעַלֵּם מִן הָעַיִן.

“מקַוָּה אֲנִי שֶׁהִתְעוֹדֵד בְּכָךְ”, אָמְרָה, עִם שֶׁנִּפְנְתָה לָרֶדֶת בַּגִּבְעָה בִּמְרוּצָה: וְעַכְשָׁו אֶל הַנַּחַל הָאַחֲרוֹן, וְהָיִיתִי לְמַלְכָּה! מָה־נֶהֱדָר הוּא לְמִשְׁמַע!" עוֹד פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת וְהִיא הִגִּיעָה אֶל שְׂפַת הַנַּחַל. “הִנֵּה זֶה הָרִבוּעַ הַשְּׁמִינִי סוֹף סוֹף!” קָרְאָה עִם שֶׁעָבְרָה עַל פָּנָיו בִּקְפִיצָה, וְהִשְׁתַּטְּחָה לְהִנָּפֵשׁ עַל כִּכַּר דֶּשֶׁא רַכָּה כְּאֵזוֹב, זְרוֹעָה עֲרוּגוֹת־עֲרוּגוֹת פְּרָחִים קְטַנּוֹת פֹּה וָשָׁם. "הוֹ! מָה־שִׂמְחָה אֲנִי שֶׁהִגַּעְתִּי לְכָאן! וּמָה הַדָּבָר הַזֶּה עַל רֹאשִׁי? נֶחְרְדָה וְהִתְרִיסָה. עִם שֶׁנָּשְׁאָה יָדֶיהָ אֶל מַשֶּׁהוּ כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר יָרַד־עָטַר אֶת רֹאשָׁהּ תּוָּמָם.

“אֲבָל אֵיךְ זֶה יָכוֹל לְהַגִּיעַ שָׁמָּה בְּלִי יְדִיעָתִי?” אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ, עִם שֶׁאָחֲזָה בּוֹ וֶהֱרִימַתּוּ, וְהִנִיַחַתּוּ בְּחָצְנָהּ לִרְאוֹת בּוֹ אֶל־נָכוֹן.

כֶּתֶר זָהָב הָיָה זֶה.

פֶּרֶק ט' עַלִּיזָה הַמַּלְכָּה

“כִּי־כֵּן, זֶה בֶּאֱמֶת עָצוּם!” אָמְרָה עַלִּיזָה. “מֵעוֹלָם לֹא צִפִיתִי כִּי בִּמְהֵרָה כָּל־כָּךְ אֶהְיֶה מַלְכָּה – וַאַגִיד לְךְ מָה, הוֹד־ מַלְכוּתֵךְ”, הִמְשִׁיכָה בְּקוֹל שֶׁל חֻמְרָה (מֵאָז וּמִתָּמִיד אַהֲבָה לִגְעֹר בְּעַצְמָהּ),“לֹא לָךְ הוּא לְהִתְפַּלֵּשׁ כָּכָה בַּדֶּשֶׁא! מְלְכוֹת צְרִיכוֹת לִנְהֹג כָּבוֹד בְּעַצְמָן, יוֹדַעַת אָתְּ!”

הִיא קָמָה וְהִתְהַלְּכָה אָנָה וָאָנָה – וּתְחִלָּה מָדוּד הָיָה הִלּוּכָהּ, כִּי חָשְׁשָׁה פֶּן יִפֹּל הַכֶּתֶר: אֲבָל הִיא הִתְנַחֲמָה בְּמַחֲשָׁבָה כִּי אֵין רוֹאֶה אוֹתָהּ, “וְאִם אָמְנָם מַלְכָּה אֲנִי”, אָמְרָה כְּשׁוֹבָהּ לָשֶׁבֶת, אֵדַע אֶת אֲשֶׁר לְפָנָי".

הַכֹּל הָיָה מִתְרַחֵשׁ בְּמוּזָר כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁלֹּא נִפְתְּעָה כָּל־עִקָּר לִמְצֹא אֶת הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה וְאֶת הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה יוֹשְׁבוֹת סָמוּךְ אֵלֶיהָ, מִזֶּה וּמִזֶּה: מְאֹד הָיְתָה רוֹצָה לִשְׁאֹל אוֹתָן אֵיךְ הִגִּיעוּ לְשָׁם, אֶלָּא שֶׁחָשְׁשָׁה כִּי לֹא מִן הַנִּמּוס הוּא. מִכָּל מָקוֹם, סָבְרָה, רַשָּׁאִית הִיא לִשְׁאֹל אִם תַּם הַמִּשְׂחָק "אָנָּה, הֲתוֹאִילִי לֵאמֹר לִי – – " פָּתְחָה, מַבִּיטָה בְּמֹרֶךְ אֶל הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה.

“דַּבְּרִי כְּשֶׁיְּדַבְּרוּ אֵלֶיךְ”, שִׁסַּעְתָּהּ הַמַּלְכָּה בְּחָרִיף.

“אֲבָל אִם יִשָּׁמְעוּ הַכֹּל לְחֹק זֶה!” אָמְרָה עַלִּיזָה, שֶׁבְּכָל עֵת הָיְתָה מוּכָנָה לִקְצָת דִּין־וּדְבָרִים, וְאִם אַתְּ תְּדַבְּרִי רַק כְּשֶׁיְּדַבְּרוּ אֵלֶיךְ, וְזוּלָתֵךְ יַמְתִּין תָּמִיד שֶׁתַּתְחִילִי אַתְּ, הֲרֵי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִהְיֶה אִישׁ אוֹמֵר דָּבָר וְלָכֵן – –"

“מְגֻחָךְ”, קָרְאָה הַמַּלְכָּה. “מָה, וְכִי אֵינֵךְ מְבִינָה, בִּתִּי – –” כָּאן הִשְׁתַּתְּקָה בְּהַזְעֵף־פָּנִים, וּלְאַחַר שֶׁהִרְהֲרָה דַּקָּה, הֵמִירָה פִּתְאֹם אֶת נוֹשֵׂא הַשִּׂיחָה. “מָה כַּוָּנָתְךְ בְּאָמְרְךְ ‘אִם בֶּאֱמֶת מַלְכָּה אָתְּ’? בְּאֵיזוֹ זְכוּת אַתְּ מִתְקָרֵאת כָּךְ? אִי־אֶפְשָׁר לְךְ לִהְיוֹת מַלְכָּה, יוֹדַעַת אַתְּ, עַד שֶׁתַּעַבְרִי אֶת הַבְּחִינָה הַמַּתְאִימָה. וּכְכָל שֶׁנַּקְדִּים לְהַתְחִיל, מוּטָב”.

"אֲנִי רַק אָמַרְתִּי ‘אִם’! טַעֲנָה עַלִּיזָה תַּחֲנוּנִים.

הַמַּלְכוֹת הַשְּׁתַּים הִבִּיטוּ זוֹ בְּזוֹ, וְהַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה הִרְעִידָה קִמְעָא הֵעִירָה,“הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁרַק אָמְרָה ‘אִם’ – –”

“אֲבָל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּךְ אָמְרָה!” קוֹנְנָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, פּוֹכֶרֶת יָדֶיהָ. “הוֹ, כֹּה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּךְ!”.

“אָמְנָם כֵּן הוּא, יוֹדַעַת אַתְּ”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה אֶל עַלִּיזָה. “דַּבְּרִי אֱמֶת תָּמִיד – חִשְׁבִי קֹדֶם שֶׁתְּדַבְּרִי – וְכִתְבֵי זֹאת אַחַר־כָּךְ”.

“בְּהֶחְלֵט לֹא הִתְכַּוַּנְתִי – –” הֵחֵלָּה עַלִּיזָה, אֲבָל הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה הִפְסִיקַתָּהּ בְּקֹצֶר־רוּחַ.

“הֲלֹא עַל זֹאת אֲנִי קוֹבֶלֶת! צְרִיכָה הָיִית לְהִתְכַּוֵּן! מָה חֵפֶץ יֵשׁ, לְדַעְתְּךְ, בְּיַלְדָּה שֶׁאֵין בָּהּ כַּוָּנָה? אֲפִּלּוּ הֲלָצָה צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה בָּהּ כַּוָּנָה – וְיַלְדָּה חֲשׁוּבָה הִיא יוֹתֵר מֵהֲלָצָה, מְקַוָּה אֲנִי. זֹאת לֹא תּוּכְלִי לְהַכְחִישׁ, אֲפִלּוּ תְּנַסִּי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם”.

“אֵינֶנִּי מַכְחִישָׁה דְּבָרִים בְּיָדַי”, מִחֲתָה עַלִּיזָה.

“אִישׁ לֹא אָמַר כֵּן”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמְָה. " אָמַרְתִּי שֶׁאִם תְּנַסִּי לֹא תּוּכְלִי",

“נְתוּנָה הִיא בַּהֲלָךְ־נֶפֶשׁ כָּזֶה”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, “שֶׁהִיא רוֹצָה לְהַכְחִישׁ מַשֶּׁהוּ – רַק שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת מָה לְהַכְחִישׁ!”

“מִין מַצַּב־רוּחַ מְרֻשָּׁע וּמָאוּס”, חִוְָּתָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה; וְדַקָּה אוֹ שְׁתַּיִם שָׁרְתָה אַחֲרֵי־כֵן שְׁתִיקָה מְעִיקָה.

הַמַּלְכָּה הָאֲדָמָה הַשְּׁבִיתָה אֶת הַדּוּמִיָּה בָּאָמְרָה אֶל הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, “הִנְנִי מַזְמִינָה אוֹתְךְ לְמִשְׁתֶּה שֶׁל עַלִּיזָה אַחֵר־הַצָּהֳרַיִם”.

הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה חִיְכָּה בְּרָפוּי, וְאָמְרָה “וַאֲנִי מַזְמִינָה אוֹתְךְ”.

“לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי עוֹרֶכֶת מִשְׁתֶּה בִּכְלָל, אָמְרָה עַלִּיזָה; אֲבָל אִם יִהְיֶה מִשְׁתֶּה, דּוֹמָה אֲנִי שֶׁעָלַי לְהַזְמִין אֶת הָאוֹרְחִים”.

“נָתְנוּ לְךָ הִזְדַּמְּנוּת לְכָךְ”, הֵעִירָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה: אֲבָל מִסְתַּבֵּר שֶׁעֲדַיִן לֹא קִבַּלְַתְּ הַרְבֵּה שִׁעוּרֵי נִמּוּסִּים?"

“נִמּוסִּים אֵין מְלַמְּדִים בְּשְׂעוּרִים”, אָמְרָה עַלִּיזָה. “בְּשִׂעוֹרִים מְלַמְּדִים חֶשְׁבּוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה”.

“יוֹדַעַת אַת לְחַבֵּר?” שָׁאֲלָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה. “כַּמָּה הֵם אֶחָד וְאֶחָד וְאֶחָד וְאֶחָד וְאֶחָד וְאֶחָד וְאֶחָד וְאֶחָד וְאֶחָד וְאֶחָד?”

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת ", אָמְרָה עַלִּיזָה. “הִתְבַּלְבַּלְתִּי בַּמִנְיָן”.

“אֵינָהּ יוֹדַעַת לְחַבֵּר?” שִׁסְּעַתָּהּ הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה. “חִסוּר אַתְּ יוֹדַעַת? חַסְרִי תֵּשַׁע מִשְּׁמוֹנֶה”.

“תֵּשַׁע מִשְּׁמוֹנֶה אֵינֶנִּי יְכוֹלָה, יוֹדַעַת אַתְּ”, הִזְדָּרְזָה עַלִּיזָה לְהָשִׁיב: אֲבָל – –"

“אֵינָהּ יוֹדַעַת חִסוּר”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, “חִלוּק אַתְּ יוֹדַעַת? חַלְקִי כִּכָּר בְּסַכִּין – מָה הַתְּשׁוּבָה?”

"מִסְתַּבֵּר –הֵחֵלָּה עַלִּיזָה, אֲבָל הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה הֵשִׁיבָה תַּחְתֶּיהָ.

“לֶחֶם בְּחֶמְאָה, כַּמּוּבָן. נַסִּי בְּעוֹד חֶשְׁבּוֹן שֶׁל חִסוּר. חַסְרֵי עֶצֶם מִכֶּלֶב. מָה נִשְׁאַר?”

עַלִּיזָה עִיְּנָהּ בַּדָּבָר “הָעֶצֶם לֹא תִּשָּׁאֵר, כַּמּוּבָן, אִם אַחְסִיר אוֹתָהּ – וְהַכֶּלֶב לֹא יִשָּׁאֵר: הוּא יָבוֹא לִנְשֹׁךְ אוֹתִי – וּבָרִי לִי כִּי אֲנִי לֹא אֶשָּׁאֵר!”

“ובְכֵן סְבוּרָה אַתְּ שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר וְלֹא כְלוּם?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה

“נִדְמֶה לִי שֶׁזּוֹ הַתְּשׁוּבָה”.

“טָעוּת, כְּרָגִיל”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה: “דַּעְתּוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב תִּשָּׁאֵר”.

"אֲבָל אֵינֶנִּי תּוֹפֶסֶת אֵיךְ – – "

“וּבְכֵן שִׁמְעִי!” צָעֲקָה הַמַּלְכָּה. “הַכֶּלֶב יֵצֵא מִדַּעְתּוֹ, נָכוֹן?” “אוּלַי”, הֵשִׁיבָה עַלִּיזָה בִּזְהִירוּת.

“אִם אֵפוֹא יֵלֵךְ הַכֶּלֶב, דַּעְתּוֹ תִּשָּׁאֵר!” הָרִיעָה הַמַּלְכָּה כִּמְנַצַּחַת. אָמְרָה עַלִּיזָה בִּרְצִינוּת כְּכָל שֶׁתּוּכָל, “אֶפְשָׁר שֶׁיֵּלְכוּ זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה”. אֲבָל עַל־כָּרְחָהּ הִרְהֲרָה לְנַפְשָׁהּ, מָה־נוֹרָאוֹת הַשְּׁטֻיוֹת שֶׁאָנוּ מְדַבְּרוֹת!"

“אֵינָהּ יוֹדַעַת חֶשְׁבּוֹן כְּהוּא־זֶה!” אָמְרוּ הַמַּלָכוֹת יַחְדָּו, בְּהַטְעָמָה מְרֻבָּה.

“וְאַתְּ יוֹדַעַת חֶשְׁבּוֹן?” אָמְרָה עַלִּיזָה, כִּפְנוֹתָהּ פִּתְאֹם אֶל הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, שֶׁכֵּן קָצָה בִּתְלוּנוֹתֵיהֶן.

הַמַּלְכָּה הִתְנַשְּׁמָה וְעַצְמָהּ עֵינֶיהָ. " יוֹדַעַת אֲנִי חִבּוּר" אָמְרָה, אִם נוֹתְנִים לִי שֶּׁהוּת – אֲבָל בְּשׁוּם פָּנִים אֵינֶנִּי יוֹדַעַת לְחַסֵּר!"

“אָלֶף־בֵּית וַדַּאי אַתְּ יוֹדַעַת?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה.

“בהֶחְלֵט”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“אַף אֲנִי”, לָחֲשָׁה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה: תְּכוּפוֹת נְשַׁנֵּן זֹאת יַחְדָּו, חֲבִיבָתִי. וְאַגִּיד לְךָ סוֹד – יוֹדַעַת אֲנִי לִקְרֹא מִלִּים בָּנוֹת אוֹת אַחַת! הָאֵין זֶה עָצוּם? מִכָּל־מָקוֹם אַל תִּפְּלִי בְּרוּחֵךְ. גַּם אַתְּ תַּגִּיעִי לְכָךְ".

כָּאן הֵחֵלָּה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה שׁוּב. “יְכוֹלָה אַתְּ לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלוֹת שִׁמּוּשִׁיּוֹת?” אָמְרָה. “אֵיךְ עוֹשִׂים לֶחֶם?”

“זֹאת אֲנִי יוֹדַעַת!” קָרְאָה עַלִּיזָה בְּהִתְעוֹרְרוּת. "לוֹקְחִים קְצָת דָּגָן – "

"אֵיפֹה קוֹטְפִים אוֹתוֹ? " שְׁאֲלָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה. “בַּגַּן, אוֹ בְּתוֹךְ הַשִּׂיחִים?”

“כִּי־כֵן, אֵין קוֹטְפִים אוֹתוֹ בִּכְלָל”, הִסְבִּירָה עַלִּיזָה: קֹדֶם כָּל מְגַדְּלִים אוֹתוֹ – –" “בְּאֵיזֶה גְּדָלִים” אָמְרָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה. “אָסוּר לְךָ לִפְסֹחַ עַל דְּבָרִים כֹּה רַבִּים”.

“נוֹפְפִי עָלֶיהָ בִּמְנִיפָה!” הִפְסִיקָתַן הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה בְּדָאוּג. “קַדַּחַת תֹּאחֲזֶנָּה לְאַחַר מַחֲשָׁבוֹת כֹּה רַבּוֹת”. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ נִגְּשׁוּ אֶל הַמְּלָאכָה וְנוֹפְפוּ עָלֶיהָ בַאֲגֻדּוֹת עָלִים, עַד שֶׁהֻצְרְכָה לְבַּקְּשָׁן שֶׁתֶּחְדַּלְנָה, כְּדֵי־כָּךְ הִתְעוֹפְפוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ וְהִתְפָּרְעוּ.

"עַכְשָׁו שָׁב רָוַח לָהּ ", אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה. "שָׂפוֹת אַתְּ יוֹדַעַת? אֵיךְ אוֹמְרִים בְּצָרְפָתִית ,חֲצוֹצְרִיצְרָץ'?

“חֲצוֹצְרִיצְרָץ אֵינָהּ עִבְרִית”, הֵשִׁיבָה עַלִּיזָה בְּכֹבֶד־רֹאשׁ.

"וְכִי מִי אָמַר שֶׁזֹּאת עִבְרִית?, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה.

הַפַּעַם דִמְּתָה עַלִּיזָה לִרְאוֹת מוֹצָא מִן הַמְּצוּקָה. “אִם תַּגִּידִי לִי בְּאֵיזוֹ שָׂפָה הַמִּלָּה ,חֲצוֹצְרִיצְרָץ' אַגִּיד לְךָ אֲנִי אֵיךְ אוֹמְרִים זֹאת בְּצָרְפָתִית!” קָרְאָה כִּמְנַצַּחַת.

אֲבָל הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה הִזְדַּקְּפָה בִּיהִירוּת וְאָמְרָה, “מְלָכוֹת לְעוֹלָם אֵינָן מַתְנוֹת תְּנָאִים”.

“לְוַאי וְלֹא הָיוּ שׁוֹאֲלוֹת שְׁאֵלוֹת לְעוֹלָם”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ.

אַל לָנוּ לָרִיב", אָמְרָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה בְּדָאוּג. “מַהִי סִבַּת הַבָּרָק?”

“סִבַּת הַבָּרָק”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְּנֶחֱרָץ מְאֹד, כִּי בַּדָּבָר הַזֶּה מֻבְטַּחַת הָיְתָה כַּהֲלָכָה, " הוּא הָרַעַם – לֹא, לֹא! נֶחְפְּזָה לְתַקֵּן. “רָצִיתִי לֵאמֹר לְהֶפֶךְ”.

“מְאֻחָר הוּא מִלְּתַקֵּן”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֻדָמָה: “אִם פַּעַם אָמַרְתְּ דָּבָר, הֲרֵי נֶאֱמַר, וְחַיֶבֶת אַתְּ לָשֵׂאת בַּתּוֹצָאוֹת”.

"זֶה מַזְכִּיר לִי – " אָמְרָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, כְּשֶׁהִיא מַשְׁפִּילָה עֵינֶיהָ וּפוֹכֶרֶת יָדֶיהָ עַצְבָּנִית, “סוּפַת־רְעָמִים כָּזֹאת הָיְתָה לָנוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁעָבַר – זֹאת־אוֹמֶרֶת בְּאַחַד יְמֵי־שְׁלִישִׁי שֶׁל הַסִּדְרָה הָאַחֲרוֹנָה, יוֹדַעַת אָתְּ”.

עַלִּיזָה נָבוֹכָה. “בָּאֶרֶץ שֶׁלָּנוּ”, הִפְטִירָה, “כָּל יוֹם עוֹמֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ”.

אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֻדָמָה “הֲרֵי זוֹ עֲמִידָה דַּלָּה וְרֵיקָה. אֶצְלֵנוּ, עַל הָרֹב הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת בָּאִים שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה בְּבַת־אַחַת וּבְחֹרֶף יֵשׁ וְאָנוּ מְצָרְפִים עַד חֲמִשָּׁה לֵילוֹת יַחְדָּו – לְצֹרֶךְ הַחֹם, הֵן תֵּדְעִי”.

“הַאִם חֲמִשָּׁה לֵילוֹת חַמִּים הֵם מִלַיְלָה אֶחָד, אֵפוֹא?” הִרְהִיבָה עַלִּיזָה עֹז לִשְׁאֹל.

“חַמִּים פִּי־חֲמִשָּׁה כַּמּוּבָן”.

"אֲבָל דִּין הוּא שֶׁיִּהְיוּ קְרִים פִּי־חֲמִשָּׁה, לְפִי אוֹתוֹ כְּלָל – – "

“מַמָּשׁ כָּךְ!” קָרְאָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה. “חַמִּים פִּי־חֲמִשָּׁה, וְגַם קָרִים פִּי־חֲמִשָּׁה – מַמָּשׁ כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי עֲשִׁירָה מִמְּךְ פִּי־חֲמִשָּׁה, וְגַם חָכְמָה פִּי־חֲמִשָּׁה!”

עַלִּיזָה נֶאֶנְחָה וְנוֹאֲשָׁה. “זֶה בְּדִיּוּק כְּמוֹ חִידָה בְּלִי פִּתְרוֹן!” הִרְהֲרָה.

“גַּם שָמַּנְתִּי רָאָה זֹאת”, הִמְשִׁיכָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה בְּקוֹל נָמוּךְ, כְּדוֹבֶרֶת אֶל נַפְשָׁהּ. “הוּא נִגַּשׁ לַדֶּלֶת וּמַחֲלֵּץ בְּיָדוֹ – –”

“מָה רָצָה?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה.

“הוּא אָמַר כִּי רוֹצֶה הוּא לְהִכָּנֵס”, הִמְשִׁיכָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, “מִשּׁוּם שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ קַרְנַף. וְהִנֵּה דֶּרֶךְ־מִקְרֶה לֹא הָיָה כַּדָּבָר הַזֶּה בַּבַּיִת, אוֹתוֹ בֹקֶר”.

"וּבְרָגִיל יֵשׁ? "שְׁאֵלָה עַלִּיזָה כְּמִשְׁתָּאָה.

“כִּי־כֵן, רַק בִּימֵי־חֲמִשִּׁי”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה. "יוֹדַעַת אֲנִי לְשֵׁם מָה בָּא ", אָמְרָה עַלִּיזָה: “הוּא רָצָה לָעֲנשׁ אֶת הַדָּגִּים, מִשּׁוּם – –”

כָּאן חָזְרָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה וּפָתְחָה, "הָיְתָה סוּפַת רְעָמִים כָּזֹאת, לֹא תּוּכְלִי לְהַעֲלוֹת בְּדַעַתֵּךְ (“הִיא מֵעוֹלָם לֹא יָכְלָה, יוֹדַעַת אַתְּ”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה.) “וְחֵלֶק מִן הַגַּג נֶעֱקַר, וְרַעַם כֹּה רַב נִכְנַס פְּנִימָה – וְהוּא סָבַב־הִתְגַּלְגֵּל בַּחֶדֶר גּוּשִׁים־גּוּשִׁים גְּדוֹלִים – וְהָפַךְ אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַכֹּל – עַד שֶׁנִּתְבַּהַלְתִּי כְּדֵי־כָּךְ שֶׁלֹּא זָכַרְתִּי אֶת שְׁמִי שֶׁלִּי!”

עַלִּיזָה הִרְהֲרָה לְנַפְשָׁהּ, “לְעוֹלָם לֹא הָיִיתִי מְנַסָּה לִזְכֹּר אֶת שְׁמִי בְּעִצּוּמָה שֶׁל תְּאֻנָּה! מָה טַעַם יִהְיֶה בַּדָּבָר?” אֲבָל הִיא לֹא אָמְרָה זֹאת בְּקוֹל, שֶׁלֹּא לְצַעֵר אֶת הַמַּלְכָּה הַמִּסְכֵּנָה.

“עַל הוֹד־מַלְכוּתֵךְ לִסְלֹחַ לָהּ”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה אֶל עַלִּיזָה, וּבְיָדָהּ נָטְלָה אַחַת מִיּדֵי הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה וְלִטְפַתָּהּ בְּרֹךְ: “כּוָּנָתָהּ לְטוֹבָה, אֲבָל עַל כָּרְחָהּ אוֹמֶרֶת הִיא דִּבְרֵי־שְׁטוּת, בְּתוֹרַת כְּלָל”.

הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה הֵצִיצָה בְּמֹרֶךְ בְּעַלִּיזָה, שֶׁהִרְגִּישָׁה כִּי שׂוּמָה עָלַיהָ לֵאמֹר אֵיזֶה דְבַר־נִחוּמִים, אֶלָּא שֶׁאוֹתוֹ רֶגַע בֶּאֱמֶת לֹא עָלָה בְּדַעְתָּהּ כָּל מְאוּם.

“מֵעוֹלָם לֹא נִתְחַנְּכָה בֶּאֱמֶת כַּהֲלָכָה”, הִמְשִׁיכָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה: "אֲבָל מַדְהִים הוּא מָה־טוֹב מִזְגָהּ! טִפְחִי לָהּ עַל רֹאשָׁהּ

וְתִרְאִי כַּמָּה תֵּהָנֶה! אֲבָל כְּדֵי־כָּךְ לֹא קָמָה בָּהּ רוּחַ בְּעַלִּיזָה.

“אִם אוֹמְרִים לָהּ אֵיזוֹ מִלָּה טוֹבָה – – וְעוֹטְפִים אֶת שְׂעָרָהּ בִּנְיָרוֹת – יֵשׁ לְכָךְ הַשְׁפָּעָה מַפְלִיאָה עָלֶיהָ – –” הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה פָּלְטָה אֲנָחָה עֲמֻקָּה וְהִנִּיחָה רֹאשָׁהּ עַל כֶּתֶף עַלִּיזָה. “רְדִימָה אֲנִי כָּל־כָּךְ!” נֶאֶנְקָה.

הִיא עֲיֵפָה, הַמִּסְכֵּנָה", אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה. “הַחֲלִיקִי אֶת שְׂעָרָהּ – הַשְׁאִילִי לָהּ אֶת כֻּמְתַּת־הַלַּיְלָה שֶׁלְּךָ – וְשִׁירִי לָהּ שִׁיר־עֶרֶשׂ מַרְגִּיעַ.”

“כֻּמְתַּת־לַיְלָה אֵין אִתִּי”, אָמְרָה עַלִּיזָה, עִם שֶׁנִּסָתָה לְמַלֵא אַחַר הַהוֹרָאָה הָרִאשׁוֹנָה: “וְאֵינִי יוֹדַעַת שׁוּם שִׁירֵי־עֶרֶשׂ מַרְגִּיעִים”.

“עָלַי לַעֲשׂוֹת זֹאת, אֵפוֹא, בְּעַצְמִי”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה. וּפָתְחָה לֵאמֹר:

"נוּמִי, גְּבֶרֶת, בְּחֵיק עַלִּיזָה!

עַד לְמִשְׁתֶּה יֵשׁ שְׁהוּת, אֶל חָפְזָה.

וּכְתֹם הַמִּשְׁתֶּה, נֵצֵא בַּמָחוֹל–

שְׁתֵּי הַמְּלָכוֹת, עַלִּיזָה וְהַכֹּל!"

“וְעַכְשָׁו שֶׁיּוֹדַעַת אַתְּ אֶת הַמִּלִּים”, הוֹסְיפָה, כְּהוֹרִידָהּ רֹאשָׁהּ עַל כְּתֵפָהּ הַשֵּׁנִית שֶׁל עַלִּיזָה, “שִׁירִי־נָא אוֹתָן לִי. אַף אֲנִי תְּנוּמָה אוֹחֶזֶת אוֹתִי”, עוֹד רֶגַע וּשְׁתֵּי הַמְּלָכוֹת הָיוּ שְׁקוּעוֹת בְּתַרְדֵּמָה, וְנוֹחֲרוֹת בְּקוֹל.

“מָה אֶעֱשֶׂה?” קָרְאָה עַלִּיזָה, וְהִיא מַבִּיטָה כֹּה וָכֹה אוֹבֶדֶת עֵצוֹת, עִם שֶׁצָּנַח מֵעַל כְּתֵפָהּ רֹאשׁ עָגֹל אֶחָד, וְאַחֲרָיו הַשֵּׁנִי, וְהָיוּ מֻטָּלִים בְּחָצְנָהּ כְּגוּשׁ כָּבֵד. “אֵינִי סְבוּרָה כִּי קָרָה אִי־פַּעַם שֶׁיֻּצְרַךְ מִישֶׁהוּ לְהַשְׁגִּיחַ בְּבַת־אַחַת עַל שְׁתֵּי מְלָכוֹת יְשֵׁנוֹת! לֹא אַף לֹא בְּכָל דִּבְרֵי־יְמֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת – לֹא הָיְתָה כָּזֹאת, פָּשׁוּט מִפְּנֵי שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שִׁמְּשָׁה אֶלָּא מַלְכָּה אֶחָת. הִתְעוֹרַרְנָה, בּוּלוֹת־עֵץ שֶׁכְּמוֹתְכֶן!” הִמְשִׁיכָה בַּחֲרִי־קוֹל; אֲבָל לֹא נֶעֶנְתָה אֶלָּא בְּנַחֲרָה שְׁלֵוָה.

הַנַּחֲרָה גָּאֲתָה מֵרֶגַע לְרֶגַע, וְנִשְׁמְעָה כְּמִין לַחַן; לַסּוֹף אַף הִבְחִינָה עַלִּיזָה בְּמִלִּים, וְהִקְשִׁיבָה הַקְשָׁבָה לְהוּטָה כְּדֵי־כָּךְ שֶׁכַּאֲשֶׁר נָגוֹזּוּ פֶּתַע שְׁנֵי הָרָאשִׁים הַגְּדוֹלִים מְחַצְנָהּ כִּמְעַט לֹא הִרְגִּישָׁה בְּחֶסְרוֹנָם.

עוֹמֶדֶת הָיְתָה נֹכַח פֶּתַח קָמוּר, שֶׁמֵּעָלָיו מִתְנוֹסְסוֹת הַמִּלִּים “עַלִּיזָה הַמַּלְכָּה” בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, וּמְצִלָּה מִזֶּה וּמִזֶּה לְקִּמָרוֹן; עַל הָאַחַת מְצֻיָן “מְצִּלָּה לְאוֹרְחִים”, וְעַל הַשְּׁנִיָּה “מְצִלָּה לַמְּשָׁרְתִים”.

“אַמְתִּין עַד תַּם הַשִּׁיר”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, וְאָז אֲצַלְצֵל בְּ – בְּ – בְּאֵיזוֹ מְצִּלָּה אֲצַלְצֵל?" הִמְשִׁיכָה, בִּמְבוּכַת לֵבָב. “אֵינֶנִּי אוֹרַחַת, וְאֵינִי מְשָׁרֶתֶת. צְרִיכָה לִהְיוֹת מְצִּלָּהּ שֶׁעָלֶיהָ מְצֻיָן,מַלְכָּה' הִנֵּה כָּךְ – –”

אוֹ אָז נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת קִמְעָה, וְיִצּוּר אֱרֶךְ־מָקוֹר הוֹצִיא רֹאשׁוֹ רֶגַע וְאָמַר “אֵין כְּנִיסָה עַד לְאַחַר שְׁבוּעַיִם!” וְשָׁב הֵגִיף אֶת הַדֶּלֶת בְּרַעַשׁ.

לַשָּׁוְא דָּפְקָה עַלִּיזָה וְצִלְצְלָה שָׁעָה אֲרֻכָּה; אֲבָל לְבַסּוֹף קָם צְפַרְדֵּעַ זָקֵן, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּצֵל עֵץ, וְגָרַר רַגְלָיו אֵלֶיהָ לְאִטּוֹ: צָהֹב־בָּהִיר הָיָה לְבוּשׁוֹ, וּמִגָּפֵי־עֲנָק הָיוּ לְרַגְלָיו.

“מָה יֵשׁ לְךְ?” אָמַר הַצְּפַרְדֵּעַ בְּלַחַשׁ עָמֹק וְנִחָר.

עַלִּיזָה נִפְנְתָה, נְכוֹנָה לָדוּן הַכֹּל בְּרוֹתְחִים. “אֵיפֹה הַמְּשָׁרֵת שֶׁתַּפְקִידוֹ לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת?” פָּתְחָה בְּכַעַס.

“אֵיזוֹ דֶּלֶת?” אָמַר הַצְּפַרְדֵּעַ.

עַלִּיזָה כִּמְעַט רָקְעָה בְּרַגְלָהּ מֵחֲמָתָהּ עַל אִנְפּוּפוֹ הָאִטִּי. “הַדֶּלֶת הַזֹּאת כְּמּוּבָן!”

רֶגַע הִבִּיט הַצְּפַרְדֵּעַ אֶל הַדֶּלֶת בְּעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת הַנִּסְכָּלוֹת: אַחַר קָרַב לָגֶשֶׁת וְשָׁף אוֹתָהּ בַּאֲגוּדָל, כְּבוֹדֵק אִם הַצֶּבַע טָרִי; אַחַר הִבִּיט בְּעַלִּיזָה.

“לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת” אָמַר. “וְכִי מִי זֶה סָגַר אוֹתָהּ?”

קוֹלוֹ נִחָר הָיָה כְּדֵי־כָּךְ שֶׁבְּקְשִׁי שְׁמָעַתּוּ עַלִּיזָה.

“אֵינֶנִּי יוֹרֶדֶת לְסוֹף דַּעְתְּךָ”, אָמְרָה.

“אֲנִי מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, לֹא?” הִמְשִׁיךְ הַצְּפַרְדֵּעַ. “אוֹ שֶׁאַתְּ חֵרֶשֶׁת? לָמָּה סָגַרְתָּ אוֹתָהּ?”

"לֹא סָגַרְתִּי! " אָמְרָה עַלִּיזָה בְּקֹצֶר־רוּחַ “דָּפַקְתִּי בָּהּ!”

"אָסוּר לַעֲשׂוֹת זֹאת – אָסוּר לַעֲשׂוֹת זֹאת – " מִלְמֵל הַצְּפַרְדֵּעַ. “זֶה מְצַעֵר אוֹתָהּ, הֵן תֵּדְעִי”. אַחֵר עָלָה וּבָעַט בַּדֶּלֶת בְּאַחַת מֵרַגְלָיו הַגְדוֹלוֹת. "הַנִּיחִי לָהּ ", נָשַׁף וְאָמַר, עִם שֶׁחָזַר וְגָרַר רַגְלָיו אֶל הָעֵץ, “וְהִיא תַּנִּיחַ לְךְ, יוֹדַעַת אָתְּ”.

בָּרֶגַע הַהוּא הוּטְחָה־נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וְקוֹל חַד נָשָׂא שִׁירָה:–

"אֶל אֶרֶץ־הַמְרָאָה עַלִּיזָה הִיא תַּגִּיד,

יֵשׁ כֶּתֶר עַל רֹאשִׁי, בְּיָדִי לִי שַׁרְבִיט;

כָּל אֶחָד מִיְּצוּרֵי־הַמַּרָאָה, וַיְהִי מִי,

יִסְעַד־נָא עִם שְׁתֵּי הַמְּלָכוֹת וְעִמִּי!"

וּמֵאוֹת קוֹלוֹת עָנוּ בְּמַקְהֵלָה:

"שְׂאוּ הַכּוֹסוֹת, חוּשׁוּ חִישׁ מַלֹּאתָן,

וּבְכַפְתּוֹר וְסֻבִים יְרֻבַּץ הַשֻּׁלְחָן:

חֲתוּלִים לַקָּפֶה, בַּתֵּה עַכְבְּרוֹשִׁים –

לַמַּלְכָּה עַלִּיזָה שִׁלֵּשׁ־שְׁלֹשִׁים!"

אַחַר נִשְׁמַע בְּלִיל קוֹלוֹת־תְּרוּעָה, וְעַלִּיזָה הִרְהֲרָה לְנַפְשָׁהּ, “תִּשְׁעִים תְּרוּעָה! תְּמֵהָה אֲנִי אִם יֵשׁ מוֹנֶה?” עוֹד רֶגַע וְשׁוּב הָיְתָה דְּמָמָה, וְאוֹתוֹ קוֹל חַד פָּצַח וְשַׂר עוֹד בַּיִת: –

אָמְרָה עַלִּיזָה, קָרְבוּ גֶשֶׁת מִיָּד!

יִתְבָּרַךְ בִּי רוֹאִי, וְשׁוֹמְעִי יִתְכַּבָּד:

אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְמַאֲכָל וְלִשְׁתִי

עִם שְׁתַּיִם מְלָכוֹת, וְאַף גַּם עִמִּי!"

וְשׁוּב עָנְתָה הַמַּקְהֵלָה: –

"מָלְאוּ הַכּוֹסוֹת חִישׁ נֹפֶת וּדְיוֹ,

אוֹ כָּל זוּלָתָן שֶׁיִּנְעַם לִשְׁתּוֹתוֹ;

יֻתַּן חוֹל בַּשֵׂכָר, פִּשְׂתָּה בִּגְבִיעִים –

לַמַּלְכָּה עַלִּיזָה תֵּשַׁע־פִּי־תִּשְׁעִים!"

“תֵּשַׁע פִּי תִּשְׁעִים!” חָזְרָה עַלִּיזָה נוֹאֵשָׁה. “הוֹ, זֹאת לֹא יַעֲשׂוּ לְעוֹלָם! מוּטָב שֶׁאֶכָּנֵס מִיָּד –” וְהִיא בָּאָה פְּנִימָה, וְאַךְ הוֹפִיעָה הֻשְׁלַךְ הַס בְּכֹּל.

כְּהַפְסִיעָהּ בָּאוּלָם הָאָרֹךְ הֵעִיפָה עַלִּיזָה מֶבָּט חָרֵד אֶל הַשֻּׁלְחָן, וְרָאֲתָה כִּי מִסְפַּר הַקְּרוּאִים כַּחֲמִשִּׁים, מִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים: מֵהֶם בְּהֵמוֹת, מֵהֶם עוֹפוֹת וְאַף פְּרָחִים אֲחָדִים בִּכְלָלָם. " שִׂמְחָה אֲנִי שֶׁבָּאוּ מִבְּלִי לְהַמְתִּין שֶׁיִּקְרָאוּם“, הִרְהֲרָה: " לְעוֹלָם לֹא הָיִיתִי יוֹדַעַת אֶת מִי יֵשׁ לְהַזְמִין”.

שְׁלֹשָׁה כִּסְאוֹת הָיוּ בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן; שְׁנַיִם מֵהֶם כְּבָר תָּפְסוּ הַמַּלְכָּה הָאֻדָמָּה וְהַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, אֲבָל הָאֶמְצָעִי פָּנוּי הָיָה. עַלִּיזָה יָשְׁבָה עָלָיו, כְּשֶׁהַשְּׁתִיקָה מְעִיקָה עָלֶיהָ, וְהִיא מִתְאַוָּה שֶׁיַּגִּיד מִישֶׁהוּ דָּבָר.

לְסוֹף פָּתְחָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה. “אֶת הַמָּרָק וְהַדָּגִים הֶחֱמַצְתְּ”, אָמְרָה. “הָבִיאוּ אֶת הַבָּשָׂר!” וְהַדַּיָלִים הִצִּיגוּ רֶגֶל־בְּשַר־כֶּבֶשׁ לִפְנֵי עַלִּיזָה, שֶׁהִבִּיטָה בָּהּ בִּדְאָגָה יְתֵרָה, לְפִי שֶׁמִּיָּמֶיהָ עוֹד לֹא הֻצְרְכָה לַחְתֹּךְ בִּכְעֵין זֶה.

“דּוֹמֶה שֶׁאַתְּ מִתְבַּיֶּשֶׁת קְצָת; הָבָה וַאֲוַדֵּעַ אוֹתְךְ אֶל רֶגֶל־כֶּבֶשׁ זוֹ” אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה. “עַלִּיזָה – רֶגֶל־כֶּבֶשׁ: רֶגֶל־כֶּבֶשׁ עַלִּיזָה”. רֶגֶל־הַכֶּבֶשׁ קָמָה בְּצַלַּחַת וְהֶחְוְתָה קִדָּה קַלָּה אֶל עַלִּיזָה; וְעַלִּיזָה הֵשִׁיבָה לָהּ קַדָּה, מִבְּלִי דַּעַת אִם לַחֲשׁשׁ אוֹ לְהִתְעַנֵּג.

“מֻתָּר לִי לָתֵת לָכֵֶן נֶתַח?” אָמְרָה, כְּשֶׁהִיא אוֹחֶזֶת בְּסַכִּין וּבְמַזְלֵג, וּמַעֲבִירָה מַבָּטָהּ מִמַלְכָּה אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ.

"וַדַּאי שֶׁלֹּא ", אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה בְּנֶחֱרָץ מְאֹד: “לֹא מִן הַמְּקֻבָּל הוּא לְנַתֵּחַ אֶת מִי שֶׁהִתְוַדַּעַתְּ אֵלָיו. סַלְּקוּ אֶת הַבָּשָׂר!” וְהַדַּיָלִים לְקָחוּהוּ, וְתַחְתָּיו הֵבִיאוּ פַּשְׁטִידַת שְׁזִיפִים גְּדוֹלָה.

אַל נָא תְּוַדְּעוּנִי אֶל הַפַּשְׁטִידָה, אָנָּא", נֶחְפְּזָה עַלִּיזָה לִקְרֹא, “שֶׁהֲרֵי כָּכָה לֹא נִסְעַד כְּלָל. מֻתָּר לִי לָתֵת לָכֶן קְצָת?”

אֲבָל הַמַּלְכָּה הַאֲדֻמָּה הַזְּעִיפָה מְאֹד, וְנָהֲמָה “פַּשְׁטִידָה – עַלִּיזָה: עַלִּיזָה – פַּשְׁטִידָה. סַלְּקוּ אֶת הַפַּשְׁטִידָה!” וְהַדַּיָּלִים כֹּה מִהֲרוּ לְחָטְפָהּ עַד שֶׁלֹּא הִסְפִּיקָה עַלִּיזָה לְהַחֲזִיר לָהּ קִדָּה.

אֶפֶס הִיא לֹא גָרְסָה מָה־טַעַם תִּהְיֶה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה מְצַוָּה יְחִידָה ועל כֵּן קָרְאָה, דֶּרֶךְ־נִסָּיוֹן “דַּיָּל!” הַחֲזֵר אֶת הַפַּשְׁטִידָה!" וְהִנֵּה שָׁבָה נִתְּנָה לָהּ בִּן־רֶגַע, כְּמַעֲשֵׂה לְהָטִים. גְּדוֹלָה הָיְתָה הַפַּשְׁטִידָה כְּדֵי־כָּךְ שֶׁבְּהֶכְרֵחַ הִתְבַּיְּשָׁה עַלִּיזָה מִפָּנֶיהָ קְצָת, כְּמוֹ מִפְּנֵי רֶגֶל־הַכֶּבֶשׁ; מִכָּל מָקוֹם, בְּמַאֲמָץ רַב כָּבְשָׁה בְּיַשְׁנוּתָהּ, נִתְחָהּ נֶתַח וְהִגִּישַׁתּוּ לְמַלְכָּה הָאֲדֻמָּה.

“אֵיזוֹ חֻצְפָּה!” אָמְרָה הַפַּשְׁטִידָה." “תְּמֵהָה אֲנִי אִם יָשָׁר הָיָה בְּעֵינַיךְ לוּ נִתַּחְתִּי אֲנִי נֶתַח מִמְּךְ, בְּרִיָּה שֶׁכְּמוֹתְךְ!”

קוֹל עָבֶה וְשַׁמְנוּנִי הָיָה קוֹל דִבּוּרָהּ, וְעַלִּיזָה לֹא הָיוּ מִלִּים בְּפִיהָ לְהָשִׁיב: אַךְ יָשֹׁב יָשְׁבָה וְהִבִּיטָה אֵלֶיהָ טְרֹוּפַת־נְשִׁימָה.

“הַגִּידִי מַשֶּׁהוּ” אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה: " מְגֻחָךְ הוּא לְהַנִּיחַ אֶת כָּל הַשִּׂיחָה לַפַּשְׁטִידָה!"

“יוֹדַעַת אַתְּ, שִׁירִים רַבִּים כָּל בְּךָ דֻּקְלְמוּ לִפָנַי הַיּוֹם”, פָּתְחָה עַלִּיזָה וְאָמְרָה, נִפְחֶדֶת מְעַט לְהִוָּכַח כִּי, אַךְ פָּצְתָה פִּיהָ, נֶאֶלְמוּ הַכֹּל דֹּם, וְכָל עֵין צוֹפִיָּה אֵלֶיהָ; “וּמוּזָר הוּא מְאֹד, כִּמְדֻמֶּה – כָּל שִׁיר הָיָה עַל דְּבַר דָּגִים, בְּצוּרָה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת. הֲתֵדְעִי מַדּוּעַ כֹּה חֲבִיבִים פֹּה הַדָּגִים עַל הַכֹּל?”

מְדַבֶּרֶת הָיְתָה אֶל הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה, שֶׁתְּשׁוּבָתָהּ לֹא הָיְתָה מְכֻוֶּנֶַת לָעִנְיָן כָּל־צָרְכָּהּ. “אֲשֶׁר לְדָגִים” אָמְרָה, אַט וַחֲגִיגִית מְאֹד, מִסְּמִיכָה פִּיהָ אֶל אֹזֶן עַלִּיזָה, “הוֹד מַלְכוּתָהּ הַלְּבָנָה יוֹדַעַת חִידָה נֶחְמָדָה – כֻּלָּה שִׁירָה – כֻּלָּה עַל דָּגִים. הֲתַשְׁמִיעַ אוֹתָהּ?”

“נָאֶה מְאֹד שֶׁהִזְכִּירָה זֹאת הוֹד־מַלְכוּתָהּ הָאֲדֻמָּה”, מִלְמְלָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה לְתוֹךְ אָזְנָהּ הַשְּׁנִיָּה שֶׁל עַלִּיזָה, וְקוֹלָהּ כְּהֶמְיַת יוֹנִים. “זֶה יִהְיֶה תַּעֲנוּג שֶׁכְּזֶה! הֲתַרְשִׁינִי?”

“אָנָּא”, אָמְרָה עַלִּיזָה בַּאֲדִיבוּת רַבָּה.

הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה שָׁחֲקָה בְּקוֹרַת־רוּחַ, וְלִטְּפּה אֶת לֶחִי עַלִּיזָה אַחֵר הֵחֵלָּה:–

‘יֵשׁ לָצוּד אֶת הַדָּג’.

וְזֶה קַל: הֵן תִּינוֹק, כִּמְדֻמֶּה, יְצוּדֵהוּ.

‘יֵשׁ לִקְנוֹת אֶת הַדָּג’.

וְזֶה קַל: פְּרוּטָה, כִּמְדֻמֶּה, הֵן תְּקָנָהוּ.

‘וְעַתָּה יְבֻשַּׁל!’

וְזֶה קַל, אֲנִי בִּן־דַּקָּה אֲבַשְּׁלֵהוּ.

‘אֶל הֵסִיר חִישׁ יֻטָל!’

וְזֶה קַל, שֶׁכְּבָר בְּתוֹכוֹ הֵן נִמְצָא הוּא.

‘הִגִּישׁוּ וְאֶרְאֶה!’

הַנָּקֵל לְהַצִּיג סִיר כְּזֶה עַל שֻׁלְחָן.

‘לְהָרִים הַמִּכְסֶה!’

הָהּ, דָּבָר זֶה יְכַבַּד עֲשׂוֹתוֹ, לֹא אוּכָל!

הוּא מֻטָּל בְּאֶמְצַע –

וּכְמוֹ דֶּבֶק יֹאחַז בַּמִּכְסָה, אֵין פּוֹתֵחַ:

מָה יָקֵל לְבַצֵּעַ,

אִם הָסֵר הַמִּכְסֶה, אוֹ נִכְסֶה פַּעְנֵחַ?"

“חִשְׁבִי עַל כָּךְ דַּקָּה, וְאַחַר נַחֲשִׁי”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה, "עַד כֹּה וָכֹה, נִשְׁתֶּה לְחַיַּיִךְ – לְחַיֵּי עַלִּיזָה הַמַּלְכָּה! צָרְחָה בְּכָל כֹּחָהּ, וְכָל הַקְּרוּאִים הֵחֵלּוּ לִשְׁתּוֹת מִיָּד, אַף מוּזָרָה מְאֹד הָיְתָה דַּרְכָּם בְּכָךְ: מֵהֶם נָתְנוּ כוֹסוֹתֵיהֶם עַל רָאשֵׁיהֶם בְּחִינַת פַּעֲמוֹנֵי־כִּבּוּי, וְשָׁתוּ אֶת כָּל הַנּוֹטֵף וְזָב עַל פַּרְצוּפֵיהֶם – וְהָיוּ שֶׁהָפְכוּ אֶת הַלְּגִינִים, וְשָׁתוּ אֶת הַיַּיִן בְּנָזְלוֹ מִפְּאוֹת הַשֻּׁלְחָן – וּשְׁלֹשָׁה (דּוֹמִים לְקֶנְגּוּרוּ) טִפְּסוּ וְעָלוּ לְתוֹךְ צַלַּחַת צְלִי הַכֶּבֶשׂ, וּבִלְהִיטוּת הֵחֵלּוּ לוֹקְקִים אֶת הָרֹטֶב, “מַמָּשׁ כַּחֲזִירִים בְּשֹׁקֶת!” סָבְרָה עַלִּיזָה.

“עָלֶיךָ לְהָשִׁיב תּוֹדוֹת בִּנְאוּם נָאֶה”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, וְכְדַבְּרָהּ הִבִּיטָה בְּזַעַף אֶל עַלִּיזָה.

“עָלֵינוּ לְתְמֹךְ בְּךְ, יוֹדַעַת אַתְּ”, לָחֲשָׁה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה מִשֶּׁקָּמָה עַלִּיזָה לִנְאֹם, צַיְתָנִית מְאֹד, אַךְ נִפְחֶדֶת מְעָט.

“תּוֹדָה רַבָּה לָכֶן”, הֵשִׁיבָה בִּלְחִישָׁה, “אֲבָל יְכוֹלָה אֲנִי לְוַתֵּר עַל כָּךְ”.

“כָּכָה לֹא יַעֲשֶׂה”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה בְּנֶחֱרָץ מְאֹד: כֵּיוָן שֶׁכָּךְ נָסָתָהּ עַלִּיזָה לְקַבֵּל עָלֶיהָ אֶת הַדִּין בְּאַהֲבָה.

(“וְהֵן נִדְחֲקוּ כָּל־כָּךְ!” אָמְרָה לְאַחַר־מִכֵּן, כְּשֶׁהָיְתָה מְסַפֶּרֶת לַאֲחוֹתָהּ אֶת פָּרָשַׁת הַמִּשְׁתֶּה. “אֶפְשָׁר הָיָה לְחַשֹּׁב שֶׁרְצוֹנָן לְמַעֵךְ אוֹתִי!”)

לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר קָשֶׁה הָיָה עָלֶיהָ לַעֲמֹד בִּמְקוֹמָהּ כְּשֵׂאתָהּ אֶת הַנְּאוּם: שְׁתֵּי הַמְּלָכוֹת דְּחָפוּהָ, מִזֶּה וּמִזֶּה, כְּדֵי־כָּךְ שֶׁכִּמְעַט הֱרִימוּהָ לָרוּם, "קָמָה אֲנִי לְהַחֲזִיר תּוֹדוֹת – " פָּתְחָה עַלִּיזָה: וְאָכֵן קָמָה כְּדַבְּרָהּ, כְּדֵי זְרָתוֹת מִסְפַּר; אֲבָל הִיא תָּפְסָה בִּפְאַת הַשֻּׁלְחָן, וְהִצְלִיחָה לָשׁוּב וְלָרֶדֶת.

“הִשָּׁמְרִי לְנַפְשֵׁךְ!” צָוְחָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, תּוֹפֶסֶת בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ בִּשְׂעָרָהּ שֶׁל עַלִּיזָה. “עוֹד מְעַט יִקְרֶה דְבַר־מָה!”

וְאָז (כְּפִי שֶׁתֵּאֲרָה זֹאת עַלִּיזָה לְאַחַר־מִכֵּן בִּן־רֶגַע קָרוּ כָּל מִינֵי דְּבָרִים. הַנֵּרוֹת כֻּלָּם גָּדְלוּ עַד הַתִּקְרָה, וּמַרְאֵיהֶם כְּמַרְאֵה עֲרוּגַת קָנִים שֶׁזִּקּוּקִים בְּרָאשֵׁיהֶם. אֲשֶׁר לְבַקְבּוּקִים, כָֹּל אֶחָד מֵהֶם נָטַל לוֹ זוּג קְעָרוֹת, וְעָשָׂה לוֹ אוֹתָן חִישׁ כְּמִין כְּנָפַיִם, וְכָכָה, כְּשֶׁמִּזְלְגוֹת לוֹ רַגְלַיִם, הָחֵל מְעוֹפֵף כֹּה־וָכֹה לְכָל עֵבֶר: “וְדוֹמִים הֵם עַד מְאֹד לְצִפֳּרִים”. הִרְהֲרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ, כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלָה לְהַרְהֵר בַּמְּהוּמָה הַנּוֹרָאָה הַמִּתְרַגֶּשֶׁת וְהוֹלֶכֶת.

בְּרֶגַע הַהוּא שָׁמְעָה צְחוֹק נִחַר עַל יָדָהּ, וְנִפְנְתָה לִרְאוֹת מֶה הָיָה לָהּ לַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה; אֲבָל, תַּחַת הַמַּלְכָּה, רֶגֶל־הַכֶּבֶשׂ יוֹשֶׁבֶת הָיְתָה עַל הַכִּסֵּא. “הִנְנִי!” קָרָא קוֹל מִקַּעֲרַת הַמָּרָק, וְעַלִּיזָה נִפְנְתָה שׁוּב, וְהִסְפִּיקָה עוֹד לִרְאוֹת אֶת פַּרְצוּפָהּ הָרָחָב וְטוֹב־הַמֶּזֶג שֶׁל הַמַּלְכָּה מְגַחֵךְ אֵלֶיהָ רֶגַע מֵעַל שְׂפַת הַקְּעָרָה, בְּטֶרֶם תֵּעָלֵם בְּתוֹךְ הַמָּרָק.

אָסוּר הָיָה לְהִתְמַהֲמֵהַּ אַף רֶגַע. אֲחָדִים מִן הַקְּרוּאִים כְּבָר רוֹבְצִים הָיוּ בְּצַלָּחוֹת, וְתָרְוַד הַמָּרָק הִתְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, פָּנָיו אֶל כִּסְאָה שֶׁל עַלִּיזָה, וְהוּא רוֹמֵז לָהּ בְּקֹצֶר־רוּחַ לָסוּר מִן הַדֶּרֶךְ.

לֹא אוּכַל שֶׁאַתְּ זֹאת עוֹד!" קָרְאָה, עִם שֶׁקָּפְצָה וְתָפְסָה בַּמַּפָּה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם: מְשִׁיכָה הֲגוּנָה אַחַת, וּקְעָרוֹת, צַלָּחוֹת, קְרוּאִים וְנֵרוֹת הִתְגַּלְגְּלוּ בְּרַעַשׁ וְנֶעֶרְמוּ יַחְדָּו לַעֲרֵמָה עַל הָרִצְפָּה.

“וַאֲשֶׁר לְךְ”, הִמְשִׁיכָה, כִּפְנוֹתָהּ בְּחֵמָה אֶל הַמַּלְכָּה הַאֲדֻמָּה שֶׁבָּהּ רָאֲתָה אֶת סִבַּת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת – אוּלָם הַמַּלְכָּה שׁוּב לֹא הָיְתָה לְצִדָּהּ – הִיא נִתְמַעֲטָה פִּתְאֹם כְּדֵי שִׂעוּרָהּ שֶׁל בֻּבָּה קְטַנָּה, וְעַתָּה עַל הַשֻּׁלְחָן הָיְתָה סוֹבֶבֶת־רוֹדֶפֶת בַּעֲלִיצוּת אַחַר רְדִידָהּ, הַנִּסְרָח אַחֲרֶיהָ.

בְּכָל שָׁעָה אַחֶרֶת הָיְתָה עַלִּיזָה מִתְפַּלֵּאת עַל כָּךְ, אֲבָל נִפְעֶמֶת הָיְתָה מֵהִתְפַלֵּא עַלְ מַשֶׁהוּ עַתָּה. “אֲשֶׁר לְךְ”, חֲזָרָה וְאָמְרָה, תּוֹפֶסֶת בַּבְּרִיָה הַפְּעוּטָה בְּעֶצֶם קְפִיצָתָהּ מֵעַל בַּקְבּוּק שֶׁזֶּה־עַתָּה־צָץ־הוֹפִיעַ עַל הַשֻּׁלְחָן. “אוֹתְךָ אֲטַלְטֵל עַד שֶׁתִּהְיִי לַחֲתַלְתּוּל, זֹאת אֶעֱשֶׂה!”

פֶּרֶק י' טַלְטֵלָה

כְּדַבְּרָהּ לְקָחַתָּהּ מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וְטִלְטְלָה אוֹתָהּ אָחוֹר וְקֶדֶם בְּכָל כֹּחָהּ.

הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה לֹא הִתְקוֹמְמָה כָּל־עִקָּר: רַק פָּנֶיהָ קָטְנוּ מְאֹד, וְעֵינֶיהָ גָּדְלוּ וְהוֹרִיקוּ: וּכְכָל אֲשֶׁר הוֹסִיפָה עַלִּיזָה לְטַלְטֵלָה, כֵּן הוֹסִיפָה הִיא לִקְטֹן – וְלִשְׁמֹן – וּלְהִתְרַכֵּךְ – וּלְהִתְעַגֵּל – וְ –

פֶּרֶק י"א תַּלְתּוּלָה

וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת חֲתַלְתּוּל הוּא אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל.

פֶּרֶק י"ב מִי הָיָה הַחוֹלֵם?

"הוֹד־מַלְכוּתְךָ הָאֲדֻמָּה אֵינָהּ צְרִיכָה לְנַהֵם בְּקוֹל רָם כָּל־כָּךְ ", אָמְרָה עַלִּיזָה, כְּשֶׁהִיא שָׂפָה אֶת עֵינֶיהָ, וּפוֹנֶה אֶל הַחֲתוֹלְתוּלָה בְמִדָהּ שֶׁל כָּבוֹד, אֶפֶס גַּם בְּמַשֶּׁהוּ חֻמְרָה. “הָעִירוֹת אוֹתִי מִתּוֹךְ חֲלוֹם – הוֹ! חֲלוֹם כֹּה נָאֶה! וְאַתְּ הָיִית אִתִּי, תּוֹלִי – בְּכָל רַחֲבֵי אֶרֶץ־הַמַּרְאָה. הֲיָדַעַת זֹאת חֶמְדָּתִי?”

מִנְהָג מְגֻנֶּה עַד־מְאֹד הוּא בַּחֲתוּלִים (כָּךְ חִוְּתָה פַּעַם עַלִּיזָה אֶת דַּעְתָּהּ) שֶׁבְּכָל אֲשֶׁר תֹּאמַר לָהֶם, תָּמִיד הֵם מְנַהֲמִים. “לוּ אַךְ הָיָה נִהוּמָם,כֵּן' וְהִמוּיָם,לֹא' אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה”, אָמְרָה, “שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִקְשֹׁר שִׂיחָה!” אֲבָל אֵיךְ יִתָּכֵן לְדַבֵּר עִם מִי שֶׁתָּמִיד אוֹמְרִים אוֹתוֹ הַדָּבָר"?

בַּמִּקְרֶה שֶׁלְּפָנֵינוּ רַק נִהֲמָה הַחֲתַלְתּוּלָה; וּמִן הַנִּמְנָע הָיָה לְנַחֵשׁ אִם כַּוָּנָתָהּ ‘כֵּן’ אוֹ ‘לֹא’.

הִנֵּה כִּי כֵן תָּרָה עַלִּיזָה בְּתוֹךְ כְּלֵי־הַשַּׁחְמַת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁמָּצְאָה אֶת הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה: אָז כָּרְעָה בִּרְכַּיִם עַל הַשָּׁטִיחַ, וְהֶעֱמִידָה אֶת הַחֲתַלְתּוּלָה וְהַמַּלְכָּה זוֹ לְעֻמַּת זוֹ. “וְעַכְשָׁו, תּוֹלִי!” קָרְאָה, מוֹחֵאת כַּפֶּיּהָ כִּמְנַצַּחַת. “הוֹדִּי כִּי בְזֹאת הִתְגַּלְגַּלְתְּ!”

( אֲבָל הִיא לֹא אָבְתָה לְהַבִּיט בָּהּ ", אָמְרָה לְאַחַר־מִכֵּן, כְּשֶׁהָיְתָה מַסְבִּירָה אֶת הַדָּבָר לַאֲחוֹתָהּ: “הִיא הֵסֵבָּה רֹאשָׁהּ, וְהֶעֱמִידָה פָּנִים כָּאֵלּוּ אֵינָהּ רוֹאָה אוֹתָהּ: אֲבָל נִרְאה בָּהּ שֶׁקְּצָת הִיא בּוֹשָׁה בְּעַצְמָהּ, לָכֵן אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁוַּדַּאי הָיְתָה הִיא הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה”.)

“זִקְפִי יְשִׁיבָתְךְ מְעַט, חֶמְדָּתִי!” קָרְאָה עַלִּיזָה בְּצָהֳלַת־צְחוֹק. “וְהַחְוִי קִדָּה עִם שֶׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת מָה – לְנַהֵם חוֹסֵךְ זְמַן, זִכְרִי!” וְהִיא תָפְסָה בוֹ וּנְשָׁקַתּוּ נְשִׁיקָה אַחַת קְטַנָּה, “רַק לִכְבוֹד זֶה שֶׁהָיְתָה מַלְכָּה אֲדֻמָּה”.

“שַׁלְּגָנִית, מְתוּקָתִי!” הִמְשִׁיכָה כְּהַצִּיצָה מֵעַל לִכְתֵפָהּ אֶל הַחֲתַלְתּוּלָה הַלְּבָנָה, שֶׁעֲדַיִן הָיְתָה נוֹשֵׂאת בְּסַבְלָנוּת בְּמֵרוּקָה וּרְחִיצָתָהּ, "מָתַי תֶּאֱסֹף דִּינָה יָדֶיהָ מֵהוֹד־מַלְכוּתְךְ הַלְבְָנָה, תְּמֵהָה אֲנִי? וַדַּאי מִשּׁוּם כָּךְ הָיִית כֹּה פְּרוּעָה בַּחֲלוֹמִי – – דִּינָה! יוֹדַעַת אַתְּ שֶׁמַּלְכָּה לְבָנָה אַתְּ מְמָרֶקֶת? בֶּאֱמֶת, הֲרֵי זֶה זִלְזוּל גָּמוּר.

“וּבַמֶה נִתְגַּלְגְּלָה דִּינָה, תְּמֵהָה אֲנִי?” פִּטְפְּטָה לָהּ וְהוֹסִיפָה, עִם שֶׁהִתְיַשְּׁבָה בְּנֹח, מַרְפֵּק אֶחָד עַל הַשָּׁטִיחַ, וְסַנְטֵרָהּ בְכַּפָּה, לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַחֲתַלְתּוּלִים. "אִמְרִי לִי, דִּינָה, בְּשָׁמַּנְתִּי נִתְגַּלְגַּלְתְּ? נִדְמֶה לִי שֶׁכֵּן – בְּכָל אֹפֶן, לְפִי שָׁעָה מוּטָב שֶׁלֹּא תַּגִּידִי זֹאת לִידִידַיִךְ, כִּי אֵינֶנִּי בְּטוּחָה בַּדָּבָר.

"דֶּרֶךְ־אַגַּב, תּוֹלִי, לוֹ אַךְ בֶּאֱמֶת הָיִית עַמִּי בַּחֲלוֹמִי, מִדָּבָר אֶחָד וַדַּאי הָיִית נֶהֱנֵית – כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שִׁירִים הֻשְמְעוּ בְּאָזְנַי וְכֻלָּם עַל דָּגִים! מָחָר בַּבַּקָּר תְּקַבְּלִי מַעֲדַנִּים שֶׁל מַמָּשׁ. כָּל שְׁעַת סְעוּדַת־שַׁחֲרִית שֶׁלְּךָ אֲדַקְלֵם לְךָ אֶת,סוּס־הַיָּם וְהַנַּגָּר'; וְאָז תּוּכְלִי לְהַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ שַׁבְּלוּלִים בְּפִיךָ, חֲמוּדָה!

“וְעַכְשָׁו, תּוֹלִי, בּוֹאִי וְנִשְׁקֹל מִיהוּ שֶׁחָלַם בִּכְלָל. זוֹהִי שְׁאֵלָה חֲשׁוּבָה, חֶמְדָּתִי, וְאֵין אַתְּ צְרִיכָה לְלַקְלֵק אֶת כַּפְּךָ כָּכָה – כְּאִלּוּ לֹא רָחֲצָה אוֹתְךְ דִּינָה הַבֹּקֶר! כִּי הִנֵּה, תּוֹלִי, אִם לֹא אֲנִי הָיִיתִי זֹאת, וַדַּאי הָיָה זֶה הַמֶּלֶךְ הָאָדֹם. אָכֵן הוּא הָיָה חֵלֶק מֵחֲלוֹמִי – אֲבָל אַף אֲנִי הַלֹּא חֵלֶק מֵחֲלוֹמוֹ הָיִיתִי! הַאִם הָיָה זֶה הַמֶּלֶךְ הָאָדֹם, תּוֹלִי? אַתְּ הָיִית זוּגָתוֹ, חֶמְדָּתִי, וּבְכֵן עָלִַיִךְ לָדַעַת – הוֹ, תּוֹלִי, אָנָּא עִזְרִינִי לְקְבֹּעַ זֹאת!” אֲבָל הַחֲתַלְתּוּלָה הַמַּרְגִּיזָה רַק הֵחֵלָּה מִתְעַסֶּקֶת בְּכַפָּהּ הַשְּׁנִיָּה וְהֵשִׂימָה עַצְמָהּ כְּאֵלּוּ לֹא שָׁמְעָה אֶת הַשְּׁאֵלָה.

וּלְדַעְתְּכֶם אַתֶּם, מִי הָיָה זֶה?