פֶּרֶק רִאשׁוֹן: בִּמְחִלַּת הַשָּׁפָן    🔗

נִלְאֲתָה עֲלִיסָה הַקְּטַנָּה לָשֶׁבֶת לְיַד אֲחוֹתָהּ עַל הַגֶּבַע בְּטֵלָה מִכָּל מְלָאכָה, קָצְרָה רוּחָהּ. פַּעַם וּשְׁתַּיִם הֵצִיצָה אֶל תּוֹךְ הַסֵּפֶר שֶׁהָיָה פָּתוּחַ לִפְנֵי אֲחוֹתָהּ, אַךְ בַּסֵּפֶר לֹא הָיוּ לֹא תְמוּנוֹת וְלֹא דִבּוּרִים. “סֵפֶר שֶׁאֵין בּוֹ לֹא תְמוּנוֹת וְלֹא דִבּוּרִים מַה מוֹעִילוֹ?” – הִרְהֲרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ. מִיָּד הִתְחִילָה שׁוֹקֶלֶת בְּדַעְתָּהּ (הִיא מָצְאָה אֶת עַצְמָהּ עֲיֵפָה וּמְטֻשְׁטֶשֶׁת¹ – כָּל כָּךְ גָּדַל חֹם הַיּוֹם), הַכְּדַּאי לְפָנֶיהָ לָקוּם וְלִקְטֹף מַרְגָּנִיּוֹת² וְלִקְלֹעַ מֵהֶן זֵר, אִם לֹא. עוֹד הִיא מְפַקְפֶּקֶת, וְהִנֵּה שָׁפָן וְלוֹ עֵינַיִם וְרֻדּוֹת³ עָבַר וְחָלַף עַל פָּנֶיהָ. דָּבָר זֶה לֹא הָיָה בוֹ כָּל חִדּוּשׁ. הִיא לֹא תָמְהָה גַם כַּאֲשֶׁר שָׁמְעָה אֶת הַשָּׁפָן מְגַמְגֵּם בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ: – הוֹי, אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וַדַּאי אֲאַחֵר הַיּוֹם! רַק אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁשָּׁבָה עֲלִיסָה לַחֲשֹׁב בַּדָּבָר, לֹא יָכְלָה לְהָבִין, מַדּוּעַ לֹא תָמְהָה בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמְעָה אֶת הַשָּׁפָן מְדַבֵּר. בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה לֹא הָיָה בָזֶה כָל תֵּמַהּ. אַךְ כְּשֶׁהוֹצִיא הַשָּׁפָן שָׁעוֹן מִתּוֹךְ כִּיס חֲזִיָּתוֹ וְהֵצִיץ בּוֹ, וְנֶחְפַּז וְרָץ לְדַרְכּוֹ, – קָפְצָה עֲלִיסָה מִמְּקוֹמָהּ, וְתוֹךְ כְּדֵי קְפִיצָה זָכְרָה בָרוּר, כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עַתָּה לֹא בָא לְיָדָהּ לִרְאוֹת שָׁפָן לָבוּשׁ חֲזִיָּה⁴ וְשָׁעוֹן בְּכִיסוֹ. בְּנֶפֶשׁ נִרְגֶּשֶׁת קָפְצָה עֲלִיסָה אַחֲרֵי הַשָּׁפָן וְרָאֲתָה אֵיךְ יָרַד וְנִבְלַע בְּמַחְתֶּרֶת גְּדוֹלָה, מוֹלִיכָה אֶל תּוֹךְ מְחִלָּתוֹ⁵ מִתַּחַת לִגְדֶרֶת⁶ רַעֲנַנָּה.

מִיָּד חָרְדָה עֲלִיסָה גַם הִיא אַחֲרֵי הַשָּׁפָן בְּלִי חֲשֹׁב וּבְלִי שְׁאֹל אֶת נַפְשָׁהּ, אֵיךְ תָּשׁוּב וְתֵצֵא מִשָּׁם. וּמְחִלַּת הַשָּׁפָן הָיְתָה מִתְּחִלָּתָהּ יְשָׁרָה וְדָמְתָה לִמְעָרָה אֲפֵלָה, אַךְ פִּתְאֹם נִקְטְעָה⁷ וַתְּהִי כְּכֵף⁸ זָקוּף. טֶרֶם תִּפְקַח עֲלִיסָה עַיִן, וְהִנֵּה הִיא עָפָה מַטָּה, לְמַעֲמַקִּים, כְּאִלּוּ בְאֵר עֲמֻקָּה נִפְתְּחָה מִתַּחְתָּהּ.

וַדַּאי הָיְתָה הַבְּאֵר עֲמֻקָּה מְאֹד, אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁהָיְתָה עֲלִיסָה נוֹפֶלֶת לְאַט לְאָט. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – לַעֲלִיסָה הָיָה דַי פְנַאי לְהִתְבּוֹנֵן אֶל כָּל אֲשֶׁר מִסְּבִיבָהּ וְלַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת, מַה יִהְיֶה סוֹף הַדָּבָר.

תְּחִלָּה הִבִּיטָה הַיַּלְדָה לְמַטָּה, אַךְ הַחשֶׁךְ הָיָה גָדוֹל מְאֹד וְלֹא יָכְלָה לִרְאוֹת דָּבָר. אָז נָתְנָה עֵינֶיהָ בְקִירוֹת הַבְּאֵר, וְהִנֵּה הַרְבֵּה אִצְטַבָּאוֹת, גְּדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, וַעֲלֵיהֶן כֵּלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, וּפֹה וָפֹה תְלוּיוֹת מַפּוֹת גֵּאוֹגְרָפִיּוֹת וּתְמוּנוֹת. בְּשָׁעָה שֶׁטָּסָה עַל פְּנֵי אִצְטַבָּה⁹ אַחַת, חָטְפָה עֲלִיסָה פַךְ¹⁰ קָטֹן. אֶל הַפַּךְ הָיְתָה מְדֻבֶּקֶת פִּתְקָא לֵאמֹר: “מִרְקַחַת תַּפּוּחֵי זָהָב”. אֲבָל, לְצַעֲרָהּ הַגָּדוֹל, הָיָה הַפַּךְ רֵיק. תְּחִלָּה אָמְרָה עֲלִיסָה לְהַשְׁלִיכוֹ מִיָּדָהּ, אַךְ מִיִּרְאָה פֶּן תִּפְגַּע בְּמִי־שֶׁהוּא לְמַטָּה וְתָמִית אוֹתוֹ, הִשְׂכִּילָה לְהַעֲמִידוֹ בִּזְרִיזוּת עַל אִצְטַבָּה אַחֶרֶת, בְּשָׁעָה שֶׁטָּסָה וְעָבְרָה עַל פָּנֶיהָ.

– לְאַחַר נְפִילָה שֶׁכָּזוֹ – הִרְהֲרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – כְּאַיִן בְּעֵינַי לִנְפֹל מֵעַל הַסֻּלָּם. מֵעַכְשָׁו יַחְשְׁבוּנִי כָל בְּנֵי הַבַּיִת לְאֵשֶׁת חָיל. וְלוּ גַם נָפַלְתִּי מֵעַל הַגַּג, וַאֲפִילוּ מֵעַל בַּיִת גָּבֹהַּ שֶׁבִּגְבוֹהִים – מָה הוּא כְּנֶגֶד הַבְּאֵר הָעֲמֻקָּה הַזֹּאת.

עֲלִיסָה חוֹשֶׁבֶת לָהּ, חוֹשֶׁבֶת – וְנוֹפֶלֶת מַטָּה, מַטָּה, מַטָּה.

– הַאֻמְנָם לֹא יְהִי סוֹף לִנְפִילָתִי? מַה נִכְסַפְתִּי לָדַעַת כַּמָּה מִילִים עָבָרְתִּי! – וְאַחַר הוֹסִיפָה בְקוֹל רָם: “אֵין זֹאת, כִּי אִם לֹא רְחוֹקָה אֲנִי מִמֶּרְכַּז הָאֲדָמָה. עַד צִיר הָאֲדָמָה… אֶ… כְּשֵׁשֶׁת אֲלָפִים מִיל, בְּעֶרֶךְ”.

עֲלִיסָה לָמְדָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדַעַת בַּחֲדַר הַלִּמּוּדִים שֶׁלָּהּ. אֱמֶת, לֹא עַתָּה לָהּ הַשָּׁעָה, חָשְׁבָה עֲלִיסָה, לְגַלּוֹת אֶת חָכְמָתָהּ, גַּם אֵין לִפְנֵי מִי לְהִתְהַדֵּר כָּאן, אַף עַל פִּי כֵן לַחֲזֹר עַל הַלִּמּוּדִים וַדַּאי דָּבָר יָפֶה הוּא.

– “כֵּן, עַד מֶרְכַּז הָאֲדָמָה שֵׁשֶׁת אֲלָפִים מִיל. וְאֶלָּא מָה? עַל אֵיזוֹ מַעֲלַת אֹרֶךְ אוֹ רֹחַב אֲנִי נִמְצֵאת עַכְשָׁו?”

בֶּאֱמֶת לֹא יָדְעָה עֲלִיסָה כְלָל, מַה זֶה מַעֲלוֹת אֹרֶךְ וּמַעֲלוֹת רֹחַב, אֲבָל מְאֹד נָעַם לָהּ לְהוֹצִיא מִפִּיהָ מִלִּים מְחֻכָּמוֹת כָּאֵלּוּ.

– וְאוּלַי – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה לַחֲשֹׁב – אוּלַי אֶעֱבֹר דֶּרֶךְ כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ? מַה יִמָּלֵא פִּי צְחוֹק לִרְאוֹת אֲנָשִׁים מְהַלְּכִים וְרָאשֵׁיהֶם לְמָטָּה אֵלֶּה נִקְרָאִים – אַנְטִי… אַנְטִי… פַּטִּיִּים¹¹. (עֲלִיסָה הִרְגִּישָׁה, כִּי כָאן נִכְשְׁלָה קְצָת בִּלְשׁוֹנָהּ, וּמִלָּה זוֹ לֹא כֵן הִיא נִשְׁמַעַת, וְשָׂמְחָה שֶׁאֵין אִיש עַל יָדָהּ). אֶשְׁאֲלָה אֶת פִיהֶם, מַה שֵׁם הָאָרֶץ: – “אֶמְצָא חֵן, גְּבֶרֶת כְּבוּדָה, הַגִּידִי נָא לִי, הֲזֹאת הִיא זֵלַנְדְּיָה הַחֲדָשָׁה, אִם אוֹסְטְרָלִיָּה?” כֹּה אֶשְׁאַל אֶת פִּי אַחַת הַנָּשִׁים (מִתּוֹךְ כָּךְ רָצְתָה עֲלִיסָה לַעֲשׂוֹת קִידָה נָאָה, כְּמִנְהַג הָעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁקָּשֶׁה הָיָה הַמַּעֲשֶׂה בִשְׁעַת נְפִילָה). וּפֶן תַּחְשְׁבֵנִי אִשָּׁה זוֹ לְנַעֲרָה טִפְּשָׁה, שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת וְאֵינָהּ מְבִינָה מְאוּמָה. מוּטָב שֶׁלֹּא אֶשְׁאָל. אֶפְשָׁר, אֶרְאֶה אֶת הַדָּבָר כָּתוּב בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא.

עליזה חטפה צנצנת

עָבְרָה שָׁעָה אֲרֻכָּה וַעֲלִיסָה נוֹפֶלֶת וְנוֹפֶלֶת. מַה שֶׁנַּעֲשָׂה נַעֲשָׂה, אֵין לְהָשִׁיב, וּבְכֵן – הֵחֵלָּה עֲלִיסָה לְדַבֵּר אֶל נַפְשָׁהּ שׁוּב:

– “דִּינָה וַדַּאי תִּתְגַּעְגַּע עָלַי מְאֹד הַיּוֹם בָּעֶרֶב (דִּינָה הָיְתָה חֲתוּלָה), אַךְ וַדַּאי לֹא יַסִּיחוּ דַעַת מִמֶּנָּה¹² וְיִתְּנוּ לָהּ קַעֲרִית חָלָב בִּשְׁעַת שְׁתִיַּת תֵּה בָעֶרֶב… דִּינָה חֶמְדָּתִי, תַּמָּתִי! מִי יִתֵּן וְהָיִית עִמִּי פֹּה! אֱמֶת, עַכְבָּרִים אֵין כָּאן, בָּאֲוִיר, – וְתָצוּדִי לָךְ עֲטַלֵּפִים… אַךְ הֲיֹאכַל חָתוּל עֲטַלֵּפִים? וְאִם לֹא – לָמָּה יָנוּעוּ הַחֲתוּלִים עַל הַגַּגּוֹת?” עוֹד הִיא מְדַבֶּרֶת וּתְנוּמָה אָחֲזָה עַפְעַפֶּיהָ וְהִיא הוֹסִיפָה לְדַבֵּר מִתּוֹךְ דִּמְדּוּם: “חֲתוּלִים עַל הַגַּגּוֹת, עֲטַלֵּפִים”… וּמִיָּד נִתְחַלְּפוּ הַמִּלִּים בְּפִיהָ וְהַדְּבָרִים יָצְאוּ מְסֹרָסִים¹³: “עַכְבָּרִים עַל הַגַּגּוֹת, עֲטַלֵּפִים אוֹכְלִים חֲתוּלִים”… עֲלִיסָה הִרְגִּישָׁה שֶׁשֵּׁנָה תָקְפָה אוֹתָהּ וְהִיא חוֹלֶמֶת. בַּחֲלוֹמָהּ וְהִנֵּה הִיא מְטַיֶּלֶת עִם דִּינָה וְאוֹמֶרֶת לָהּ: “הַגִּידִי לִי, דִּינָה יַקִּירָתִי, בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת, הֲטָעַמְתְּ מִיָּמַיִךְ מִבְּשַׂר עֲטַלֵּף?” עוֹד הִיא מְדַבֶּרֶת וְהִנֵּה – תַּךְ־תַּךְ־טְפָח! וַעֲלִיסָה יוֹשֶׁבֶת עַל עֲרֵמַת עָלִים וְזַלְזַלִּים¹⁴ יְבֵשִׁים.

עליסה יושבת כל ערמת עלים וזלזלים

הִיא לֹא לָקְתָה¹⁵ כְלָל, אַף לֹא מִקְצָת מִן הַמִּקְצָת, וְקָפְצָה וְעָמְדָה מִיָּד. מֵעַל לְרֹאשָׁהּ הָיָה חשֶׁךְ, וּמִלְּפָנֶיהָ – מָבוֹא אָרֹךְ. פָּנְתָה עֲלִיסָה וְרָאֲתָה וְהִנֵּה הַשָּׁפָן הַצָּחוֹר¹⁶, כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בוֹ, רָץ לְאֹרֶךְ הַמָּבוֹא. מֵעַתָּה אָסוּר לְהוֹצִיא זְמָן לְבַטָּלָה. קָפְצָה עֲלִיסָה וַתָּרָץ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת אַחֲרֵי הַשָּׁפָן וַתִּשְׁמַע אוֹתוֹ מְדַבֵּר, בְּהָפְכוֹ פָנָיו אֶל קֶרֶן הַמָּבוֹא, מְדַבֵּר וְאוֹמֵר: “אוֹי לְאָזְנַי, אוֹי לִשְׂפָמִי, כַּמָּה אֵחַרְתִּי הַיּוֹם!”

אַךְ רֶוַח קָטֹן הָיָה בֵין עֲלִיסָה וְהַשָּׁפָן, בְּשָׁעָה שֶׁהָפַךְ פָּנָיו אֶל קֶרֶן הַמָּבוֹא. הִיא אָמְרָה לְהַדְבִּיקוֹ, אַךְ הַשָּׁפָן נֶעְלַם פִּתְאֹם. מֵעַתָּה נִשְׁאֲרָה עֲלִיסָה לְבַדָּהּ בְּחֶדֶר אָרֹךְ וְשָׁפָל, וְהַחֶדֶר מוּאָר בְּאוֹר מְנוֹרוֹת רַבּוֹת הַתְּלוּיוֹת בַּתִּקְרָה. הַרְבֵּה דְלָתוֹת הָיוּ בַחֶדֶר, אַךְ כֻּלָּן הָיוּ נְעוּלוֹת. נִסְּתָה עֲלִיסָה לִפְתֹּחַ אַחַת מֵהֶן וְלֹא עָלָה בְיָדָהּ, וְאַחֲרֵי שֶׁעָבְרָה לְאֹרֶךְ קִיר אֶחָד וְסָבְבָה לְאֹרֶךְ הַקִּיר הַשֵּׁנִי, שָׁבָה וְעָמְדָה בְאֶמְצַע הַחֶדֶר, וְהִיא חוֹשֶׁבֶת מַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת¹⁷, אֵיךְ וְאֵיךְ לְהֵחָלֵץ מִשָּׁם. וּפִתְאֹם רָאוּ עֵינֶיהָ שֻׁלְחָן קָטֹן עָשׂוּי זְכוּכִית עָבָה, וְעַל הַשֻּׁלְחָן מַפְתֵּחַ זָהָב קָטֹן־קָטֹן. מִיָּד נִצְנְצָה בָהּ מַחֲשָׁבָה, אוּלַי אֶפְשָׁר לִפְתֹּחַ בּוֹ אַחַת הַדְּלָתוֹת. אַךְ לֹא וָלֹא! הַמַּפְתֵּחַ לֹא יִכְשַׁר אַף לְאַחַת מֵהֶן: קָטֹן הוּא מְאֹד וְהַמַּנְעוּלִים גְּדוֹלִים. הִקִּיפָה עֲלִיסָה שׁוּב אֶת הַחֶדֶר מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה וְרָאֲתָה וִילוֹן¹⁸ קָטֹן שֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחָה בוֹ מִקֹּדֶם. הִיא הֵרִימָה אֶת קְצֵה הַוִּילוֹן וְהִנֵּה דֶלֶת קְטַנָּה, רַק כַּחֲצִי הָאַמָּה קוֹמָתָהּ. נִסְּתָה עֲלִיסָה לִתְחֹב אֶת הַמַּפְתֵּחַ אֶל פִּי הַמַּנְעוּל, וְהִנֵּה – הֶאָח! הוּא הַמַּנְעוּל וְהוּא הַמַּפְתֵּחַ.

פָּתְחָה עֲלִיסָה אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנְסָה לְחֶדֶר קָטֹן. וְהִנֵּה בְאַחַת מִקִּירוֹתָיו, סָמוּךְ אֶל הָרִצְפָּה, כְּעֵין פֶּתַח צַר וְקָטןֹ, כְּפִתְחוֹ שֶׁל חוֹר הָעַכְבָּר, – מָבוֹא אֶל מָקוֹם אַלְמוֹנִי¹⁹, וּמִשָּׁם שׁוֹפֵעַ²⁰ אוֹר שֶׁמֶשׁ בָּהִיר. כָּרְעָה עֲלִיסָה עַל בִּרְכֶּיהָ וְהֵצִיצָה לְשָׁם, וַתֵּרֶא גַן נָאֶה וְרַעֲנָן, שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ בְכָל הָעוֹלָם לְיֹפִי וּלְנֹעַם. הֶאָח, מַה טוֹב לָבֹא פְּנִימָה וּלְטַיֵּל בֵּין עֲרוּגוֹת הַפְּרָחִים הַגְּבוֹהִים וְהַיָּפִים עַל יַד הַמִּזְרָקוֹת! אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס אֶל הַחוֹר כִּי אִם קְצֵה הָרֹאשׁ. “וְלוּ גַם הִכְנַסְתִּי רֹאשִׁי – הִרְהֲרָה עֲלִיסָה – אֶת כְּתֵפַי לֹא אוּכַל לְהַכְנִיס. וּמַה תּוֹעֶלֶת בָּרֹאשׁ, אִם אֵין עִמּוֹ כְּתֵפָיִם? הוֹי, מַה שָׂמַחְתִּי, אִלּוּ הָיִיתִי יְכֹלָה לְהִתְקַפֵּל²¹ כְּקֶרֶן־חָזוּת²². וְאוּלַי יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר, אִלּוּ יָדַעְתִּי אֵיךְ לָגֶשֶׁת אֶל הַמְּלָאכָה.”

הציצה לשם ותרא גן נאה ורענן, שאין כמותו בכל העולם ליופי ולנעם.

כַּמָּה וְכַמָּה מִקְרִים נִפְלָאִים קָרוּ אֶת עֲלִיסָה בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן, וְנִדְמָה לָהּ שֵׁאֵין דָּבָר לֹא־אֶפְשָׁר בָּעוֹלָם.

וְכֵיוָן שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס דֶּרֶךְ הַפֶּתַח הַקָּטֹן, לָמָּה תַעֲמֹד? אֲהָהּ! אִלּוּ אֶפְשָׁר הָיָה לָהּ לְהֵעָשׂוֹת זְעִירָה וּקְטַנְטַנָּה.

עֲלִיסָה שָׁבָה אֶל הַשֻּׁלְחָן לִרְאוֹת שֶׁמָּא יִמָּצֵא עָלָיו עוֹד מַפְתֵּחַ, אַךְ כָּל מַפְתֵּחַ אַחֵר לֹא הָיָה שָׁם. תַּחַת זֹאת רָאֲתָה צִנְצֶנֶת²³ קְטַנָּה, שֶׁלֹּא הָיְתָה כָאן קֹדֶם (בָּזֹאת הָיְתָה בְטוּחָה). אֶל הַצִּנְצֶנֶת קְשׁוּרָה פִסַּת נְיָר, וְכָתוּב עָלֶיהָ בְאוֹתִיּוֹת יָפוֹת, מְאִירוֹת עֵינָיִם: “שְׁתִינִי”. לֹא קָשֶׁה לִכְתֹּב מִלָּה קַלָּה “שְׁתִינִי”, גַּם אֶפְשָׁר לָקַחַת וְלִשְׁתּוֹת. אַךְ עֲלִיסָה נַעֲרָה פִקְחִית וּזְהִירָה וְלֹא רָצְתָה לַעֲשׂוֹת בִּבְהִילוּת, בְּלִי יִשּׁוּב הַדָּעַת. – "אַבִּיטָה נָא, רֵאשִׁית כֹּל, – אָמְרָה עֲלִיסָה – וְאֶרְאֶה, אִם לֹא כָתוּב כָּאן “סַם־מָוֶת”. הִיא קָרְאָה סִפּוּרִים יָפִים וְנוֹרָאִים עַל דְּבַר יְלָדִים שֶׁנֶּעֶנְשׁוּ עֹנֶשׁ קָשֶׁה. מֵהֶם שֶׁנִּכְווּ כְוִיּוֹת אֲנוּשׁוֹת וָמֵתוּ, וּמֵהֶם אֲכָלוּם חַיּוֹת רָעוֹת, אוֹ אֲסוֹנוֹת אֲחֵרִים קָרוּ אוֹתָם, וְכָל זֶה מִשּׁוּם מָה? מִשּׁוּם שֶׁעָשׂוּ מַעֲשֵׂיהֶם בִּבְהִילוּת וְשָׁכְחוּ אֶת דִּבְרֵי אֲבִיהֶם וְאִמָּם שֶׁהִזְהִירוּ בָהֶם וְאָמְרוּ, שֶׁאָסוּר, לְמָשָׁל, לִנְגֹּעַ בְּמַגְרֵפָה²⁴ קְלוּיָה²⁵, כָּל הַנּוֹגֵעַ נִכְוֶה, אוֹ שֶׁאִם, לְמָשָׁל, תִּפָּצַע הָאֶצְבַּע בְּסַכִּין – יֵצֵא דָם. וַעֲלִיסָה שָׁמְרָה אֶת כָּל הָאַזְהָרוֹת הָאֵלֶּה בְלִבָּהּ. הִיא זָכְרָה וְלֹא שָׁכְחָה, כִּי אָסוּר לִשְׁתּוֹת מִתּוֹךְ צִנְצֶנֶת שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ: “סַם־מָוֶת”.

וְעַל הַצִּנְצֶנֶת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן לֹא נֶאֱמַר “סַם־מָוֶת”, לָכֵן הֶחְלִיטָה עֲלִיסָה לִטְעֹם מִן הַמַּשְׁקֶה אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ. וּלְפִי שֶׁהַמַּשְׁקֶה הָיָה מָתוֹק מְאֹד וְטַעְמוֹ כְטַעַם עוּגָה מְמֻלָּאָה דֻבְדְּבָנִיּוֹת, וּצְלִי תַרְנְגֹלֶת־הֹדִּית, וְתוּפִינִים²⁶ מְתוּקִים, וּרְקִיקִים²⁷ מְטֻגָּנִים²⁸ בִּדְבַשׁ, וּגְלִידָה²⁹, וָקֶשֶׂט³⁰ – לְפִיכָךְ שָׁתְתָה מִמֶּנּוּ עֲלִיסָה, שָׁתְתָה וּמָצְצָה וְלֹא הוֹתִירָה מִמֶּנּוּ טִפָּה.

– פִּלְאֵי פְּלָאִים! – פָּרַץ מִפִּי עֲלִיסָה – דּוֹמֶה הַדָּבָר כְּאִלּוּ אֲנִי מִתְקַפֶּלֶת כְּקֶרֶן חָזוּת…

וְאָמְנָם כֵּן הָיָה. עֲלִיסָה נֶעֶשְׂתָה זְעִירָה וּקְטַנְטַנָּה עַד שֶׁקּוֹמָתָהּ הִגִּיעָה לְשֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת, לֹא יוֹתֵר. פָּנֶיהָ הֵאִירוּ מִנַּחַת בְּחָשְׁבָהּ, כִּי מֵעַתָּה אֵין מַעֲצֹר לְפָנֶיהָ, וְיָכֹל תּוּכַל לְהִכָּנֵס דֶּרֶךְ הַמָּבוֹא הַצַּר וְלָשׂוּחַ בַּגַּן כְּאַוַּת נַפְשָׁהּ.

תְּחִלָּה שָׁהֲתָה עֲלִיסָה מְעַט, כְּדֵי לִרְאוֹת, אִם לֹא תִקְטַן עוֹד. הַדָּבָר הֵבִיא אוֹתָהּ קְצָת בִּמְבוּכָה. הִיא חָשְׁבָה בְלִבָּהּ: מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי אֶקְטַן וְאֶקְטַן כְּמוֹ נֵר שֶׁבּוֹעֵר וּפוֹחֵת³¹ וְכָלֶה. וּמַה יִהְיֶה סוֹפִי? לְמָה אֶדְמֶה אָז וּמַה יִהְיֶה מַרְאִי? הִיא יָגְעָה לְצַיֵּר לָהּ בְּדִמְיוֹנָהּ מַרְאֵה הַשַּׁלְהֶבֶת אַחֲרֵי שֶׁכָּבָה הַנֵּר, וְלֹא יָכְלָה לִזְכֹּר. דָּבָר כָּזֶה לֹא עָלָה כְלָל עַל לִבָּהּ קֹדֶם.

לְאַחַר שָׁעָה אֲרֻכָּה, כְּשֶׁנּוֹכְחָה עֲלִיסָה, כִּי לֹא תִקְטַן יוֹתֵר, אָמְרָה לָקוּם וְלָלֶכֶת אֶל הַגַּן, אַךְ בְּקָרְבָהּ אֶל הַדֶּלֶת נִזְכְּרָה, כִּי שָׁכְחָה לָקַחַת עִמָּהּ אֶת מַפְתֵּחַ הַזָּהָב. הִיא קָרְבָה אֶל הַשֻּׁלְחָן, וְהִנֵּה צָרָה: קְצָרָה הִיא מֵהַשִּׂיגוֹ. מִבַּעַד לְלוּחַ הַזְּכוּכִית רָאֲתָה בְעֵינֶיהָ אֶת הַמַּפְתֵּחַ וְנִסְּתָה לְהַגִּיעַ אֵלָיו בְּטַפְּסָהּ בְּרֶגֶל הַשֻּׁלְחָן, אַךְ הַדָּבָר לֹא עָלָה יָפֶה, מִשּׁוּם שֶׁרֶגֶל הַשֻּׁלְחָן הָיְתָה חֲלַקְלַקָּה. כַּמָּה פְעָמִים נִסְּתָה לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת וְלֹא יָכֹלָה. עָיְפָה הַיַּלְדָה הַמִּסְכֵּנָה, יָשְׁבָה עַל קַרְקַע הַחֶדֶר וַתִּתֵּן בִּבְכִי קוֹלָהּ.

– רַב לָךְ לִבְכּוֹת! – גָּזְרָה עַל עַצְמָה בְּכָל תֹּקֶף. – אִיעָצֵךְ עֵצָה – חִדְלִי מִיָּד. מַה תִּתֵּנָּה וּמַה תּוֹסַפְנָה הַדְּמָעוֹת!

עֵצוֹת טוֹבוֹת הָיְתָה עֲלִיסָה יוֹעֶצֶת פַּעַם בְּפַעַם לְנַפְשָׁהּ, אֲבָל רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הָלְכָה בַּעֲצוֹתֶיהָ. יֵשׁ אֲשֶׁר נָזְפָה³² בְעַצְמָהּ נְזִיפוֹת קָשׁוֹת, וּדְמָעוֹת עָלוּ בְעֵינֶיהָ. פַּעַם הָיָה מַעֲשֶׂה וְצָבְטָה עַצְמָהּ בְּאָזְנֶיהָ יָפֶה יָפֶה עַל אֲשֶׁר עָשְׂתָה בְרַמָּאוּת בְּשַׂחֲקָהּ בִּקְרוֹקֵט עִם עַצְמָהּ. נַעֲרָה מְשֻׁנָּה זוֹ אָהֲבָה לִרְאוֹת בְּדִמְיוֹנָהּ, כְּאִלּוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים מִתְרוֹצְצִים בְּקִרְבָּהּ. “מַה יִתֵּן וּמַה יוֹסִיף לִי דִמְיוֹן זֶה עַכְשָׁו” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה –. “הֲלֹא נוֹתַר מִמֶּנִּי רַק שָׂרִיד קָטֹן, וּלְוַאי שֶׁיַּסְפִּיק לְיַלְדָה אַחַת בְּצִמְצוּם.”

ישבה על קרקע החדר ותתן בבכי קולה

וְהִנֵּה רָאֲתָה קֻפְסַת זְכוּכִית קְטַנָּה, מֻנַּחַת מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן. בַּקֻּפְסָה נִמְצָא רָקִיק וְעַל הָרָקִיק כָּתוּב הָדָר, מַעֲשֵׂה זֵר: “אִכְלִינִי”.

– טוֹב וְיָפֶה, עַתָּה אֹכַל אֶת הָרָקִיק – אָמְרָה עֲלִיסָה אֶל לִבָּהּ – וְהָיָה אִם תִּגְבַּהּ קוֹמָתִי, אֶקַּח אֶת הַמַּפְתֵּחַ, וְאִם אַיִן – אֶזְחַל מִתַּחַת לַדָּלֶת. אִם כָּךְ וְאִם כָּךְ וַאֲנִי אֶכָּנֵס אֶל תּוֹךְ הַגָּן.

נָשְׁכָה עֲלִיסָה מִן הָרָקִיק פֵּרוֹר קָטֹן וְהִנִּיחָה כַפָּהּ עַל רֹאשָׁהּ, לִרְאוֹת, אִם הוּא מַגְבִּיהַּ לְמַעְלָה אוֹ יוֹרֵד לְמָטָּה, אַךְ לְתִמְהוֹנָהּ הַגָּדוֹל רָאֲתָה שֶׁרֹאשָׁהּ בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד, אֵינוֹ עוֹלֶה וְאֵינוֹ יוֹרֵד. אָמְנָם, כָּךְ הוּא תָמִיד לְמִי שֶׁאוֹכֵל רָקִיק. אַךְ עֲלִיסָה הָיְתָה רְגִילָה הַרְבֵּה בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת, וְכָל דָּבָר שָׁכִיחַ³³ נִרְאָה בְעֵינֶיהָ מְשֻׁנֶּה וּמְשַׁעְמֵם. נָשְׁכָה עֲלִיסָה וְנָשְׁכָה מִן הָרָקִיק וּמְהֵרָה אָכְלָה אוֹתוֹ עַד תֻּמּוֹ.

 

פֶּרֶק שֵׁנִי: בְּרֵכַת הַדְּמָעוֹת    🔗

– אֵל אֱלֹהִים מִדֵּי פֶגַע יִרְבֶּה הָרֶגַע – קָרְאָה עֲלִיסָה, שֶׁמֵּרֹב פַּחְדָּהּ נִטְרְפָה לְשׁוֹנָהּ וְהַמִּלִּים נִתְבַּלְבְּלוּ בְּפִיהָ. הִנֵּה אֲנִי הוֹלֶכֶת וּגְדוֹלָה וְנִשְׁלֶפֶת³⁴ כְּקֶרֶן חָזוּת הַגְּדוֹלָה וְהָאֲרֻכָּה בְּכָל הָעוֹלָם, הוֹי רַגְלַי, רַגְלַי – שָׁלוֹם לָכֶן עַד הָעוֹלָם!

כָּך קָרְאָה עֲלִיסָה בְּהַבִּיטָהּ לְמַטָּה וּבִרְאוֹתָהּ וְהִנֵּה אֵין רַגְלֶיהָ נִרְאוֹת כִּמְעָט, כָּל כָּךְ הָיוּ הוֹלְכוֹת הָלֹךְ וְרָחֹק מֵרֹאשָׁהּ.

– אֲהָהּ, רַגְלַי הַמִּסְכֵּנוֹת! מִי יַלְבִּישְׁכֶן עַתָּה גַרְבַּיִם? וַאֲנִי רְחוֹקָה מִכֶּן כָּל כָּךְ, אֵיךְ אֶדְאַג לָכֶן? עֲשׂוּ לָכֶן לְנַפְשְׁכֶן מֵעָתָּה. “בְּכָל זֹאת, טוֹב לִי לִנְהֹג עִמָּהֶן בְּחִבָּה, הוֹסִיפָה עֲלִיסָה בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ, פֶּן לֹא תִשְׁמַעְנָה לִי וְלֹא תֵלַכְנָה אֶל אֲשֶׁר אֶחְפֹץ לָלָכֵת. מָה אֵפוֹא אֶעֱשֶׂה לָהֶן דָּבָר טוֹב? הָבָה, אֶקַּח בִּשְׁבִילָן זוּג סַנְדָּלִים לְרֹאשׁ־הַשָּׁנָה.” – עֲלִיסָה עָמְדָה לַחֲשֹׁב אֵיךְ לְקַיֵּם אֶת מַחֲשַׁבְתָּהּ.

– אֶת הַנְּעָלִים אֶצְטָרֵךְ לִשְׁלֹחַ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ מְיֻחָד. הוֹי, מַה מְגֻחָךְ הַדָּבָר: אָדָם שׁוֹלֵחַ מַתָּנָה לְרַגְלֵי עַצְמוֹ! וּמַה מְשֻׁנָּה תִהְיֶה הַכְּתֹבֶת:

לַגְּבֶרֶת

רֶגֶל־יָמִין שֶׁל־עֲלִיסָה

עִירָה רִצְפָּתָיִם

רְחוֹב מַרְבַד³⁵־קָט³⁶.

– מַה זֹאת? נִכְנְסָה בִי רוּחַ שְׁטוּת הַיּוֹם?

עוֹד הִיא מְדַבֶּרֶת וְרֹאשָׁהּ נֶחְבַּט בְּתִקְרַת הַבַּיִת, מִפְּנֵי שֶׁעַכְשָׁו כְּבָר הִגִּיעָה קוֹמָתָהּ לְחָמֵשׁ אַמּוֹת. מִיָּד זָכְרָה עֲלִיסָה שֶׁהָיָה בִרְצוֹנָהּ לָלֶכֶת אֶל הַגָּן וְחָטְפָה אֶת מַפְתֵּחַ הַזָּהָב וְרָצָה אֶל הַפָּתַח.

שָׁכְחָה עֲלִיסָה הַמִּסְכֵּנָה, כִּי צַר הַפֶּתַח וְלֹא תוּכַל לְהִכָּנֵס בּוֹ. הִיא יָכְלָה רַק לִשְׁכַּב עַל אַחַת מִצַּלְעוֹתֶיהָ וּלְהָצִיץ בּוֹ בְעַיִן אֶחָת.

בִּרְאוֹתָהּ כֵּן, יָשְׁבָה שׁוּב עַל הַקַּרְקַע וַתֵּבְךְּ.

– אֵיךְ לֹא תֵבוֹשִׁי – פָּתְחָה עֲלִיסָה מִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים – בַּחוּרָה מְגֻדָּלָה – וּבוֹכָה כְתִינוֹק. חִדְלִי מִבֶּכִי, חֲדָלִי! הֲשָׁמַעַתְּ?

אַךְ הִיא לֹא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק וַתּוֹסֶף לִבְכּוֹת, פַּלְגֵי דְמָעוֹת יָרְדוּ עֵינֶיהָ. לֹא עָבְרָה שָׁעָה וּמִסָּבִיב לָהּ הָיְתָה בְרֵכָה עֲמֻקָּה, וְהַבְּרֵכָה גָאֲתָה וְשָׁטְפָה וְכִסְּתָה כִמְעַט אֶת כָּל הָרִצְפָּה.

וּפִתְאֹם שָׁמְעָה קוֹל צְעָדִים זְרִיזִים וְקַלִּים הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֵלֶיהָ. הִיא נִגְּבָה תֵכֶף וּמִיָּד אֶת דִּמְעוֹת עֵינֶיהָ כְּדֵי לִרְאוֹת מִי הוּא הַבָּא. וְהִנֵּה הַשָּׁפָן הַצָּחוֹר בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ בָא, וְהוּא לָבוּשׁ חֲמוּדוֹת, כְּסָיוֹת³⁷ לְבָנוֹת בִּשְׂמֹאלוֹ וּבִימִינוֹ מְנִיפָה³⁸ גְדוֹלָה. הַשָּׁפָן הָלַךְ בִּזְרִיזוּת וְחִפָּזוֹן וְגִמְגֵּם לְעַצְמוֹ: – אֲהָהּ, הַנְּסִיכָה, הַנְּסִיכָה! כַּמָּה תִקְצֹף עָלַי שֶׁהִכְרַחְתִּיהָ לְחַכּוֹת זְמָן רָב.

עֲלִיסָה הָיְתָה עֲצוּבָה וְנוֹאָשָׁה כָל כָּךְ וּנְכוֹנָה הָיְתָה לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מִכָּל מִי שֶׁהוּא, לְפִיכָךְ כְּשֶׁהִקְרִיב הַשָּׁפָן אֵלֶיהָ פָּנְתָה אֵלָיו וְאָמְרָה בְמֹרֶךְ וּבְקוֹל רָפֶה:

– אָנָּא, אֲדוֹנִי הַשָּׁפָן…

טֶרֶם כִּלְּתָה עֲלִיסָה לְדַבֵּר וְהַשָּׁפָן נִזְדַּעְזַע, הַכְּסָיוֹת הַלְּבָנוֹת וְהַמְּנִיפָה נִשְׁמְטוּ מִיָּדָיו וְהוּא נֶעְלַם בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה כְּהֶרֶף עָיִן.

הֵרִימָה עֲלִיסָה אֶת הַחֲפָצִים שֶׁנָּפְלוּ אַרְצָה וְעָמְדָה לְנַפְנֵף עַל פָּנֶיהָ בַמְּנִיפָה, כִּי הָיָה הַחֹם גָּדוֹל מְאֹד.

– רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! כַּמָּה נִפְלָאִים הַדְּבָרִים הַיּוֹם! וְאֶתְמוֹל הָיָה הַכֹּל כַּשּׁוּרָה. אוֹ אוּלַי נִשְׁתַּנֵּיתִי וְהָיִיתִי לְאַחֶרֶת בְּמֶשֶׁךְ הַלָּיְלָה? הָבָה, אֶזְכָּר־נָא: הֶהָיִיתִי בַבֹּקֶר אוֹתִי עַצְמִי בְּשָׁעָה שֶׁקַּמְתִּי הַיּוֹם? נִדְמָה לִי, כְּאִלּוּ חַשְׁתִּי אֶת עַצְמִי אַחֶרֶת קְצָת. עֲלִיסָה הֶעֱבִירָה בְזִכְרוֹנָהּ אֶת כָּל הַיְלָדוֹת בְּנוֹת גִּילָהּ כְּדֵי לְהַבְחִין בְּמִי מֵחַבְרוֹתֶיהָ נִתְגַּלְגְּלָה הַיּוֹם:

– וַדַּאי שֶׁאֵין אֲנִי עָדָה. לְעָדָה שְׂעָרוֹת אֲרֻכּוֹת וּמְסֻלְסָלוֹת, וְשֶׁלִּי – חֲלָקוֹת. אַף שָׂרָה אֵינֶנִּי, אֲנִי יוֹדַעַת הַרְבֵּה דְבָרִים וְהִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת אַף צוּרַת אוֹת. מִלְּבַד זֹאת, שָׂרָה הִיא שָׂרָה, וַאֲנִי – אָנֹכִי! אֲדֹנָי אֱלֹהִים, מַה נִפְלָאִים כָּל הַדְּבָרִים! אֲנַסֶּה נָא וְאֶרְאֶה, הַעוֹד זוֹכֶרֶת אֲנִי כָל מַה שֶׁיָּדָעְתִּי: אַרְבָּעָה כָפוּל חֲמִשָּׁה – שְׁנֵים עָשָׂר, אַרְבָּעָה כָפוּל שִׁשָּׁה – שְׁלשָׁה עָשָׂר, אַרְבָּעָה כָפוּל שִׁבְעָה… אָח, בְּדֶרֶךְ זֶה לֹא אַגִּיעַ לְעוֹלָם עַד עֶשְׂרִים. וְאֶלָּא מַה? לוּחַ הַכֵּפֶל אֵינוֹ רַאֲיָה. מוּטָב אֲנַסֶּה בְגֵאוֹגְרָפִיָּה: לָנְדּוֹן – בִּירַת פָּרִיז, פָּרִיז – בִּירַת רוֹמִי, רוֹמִי… לֹא. לֹא כֵן הוּא, כְּלָל וּכְלָל לֹא. אִם כֵּן אֵפוֹא, נִתְגַּלְגַּלְתִּי בְשָׂרָה. אֲנַסֶּה נָא לִקְרֹא עַל פֶּה אֶת הַשִּׁיר “לַ”ג בָּעֹמֶר": “הַיַּעְרָה, הַיַּעְרָה בְּקֶשֶׁת וָחֵץ”. עֲלִיסָה אָסְפָה יָדֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה רְגִילָה לַעֲשׂוֹת תָּמִיד בְּעָמְדָהּ לִפְנֵי הַמּוֹרֶה, וְהִתְחִילָה לִקְרֹא שִׁיר, אַךְ קוֹלָהּ הָיָה צָרוּד³⁹ וְהַדְּבָרִים יָצְאוּ מְסֹרָסִים⁴⁰:

לַ"ג בָּעֹמֶר

הַיַּעְרָה, הַיַּעְרָה, בְּקֶשֶׁת וָחֵץ,

אָרוּצָה, אֲמַהֲרָה, אֲטַפְּסָה עַל עֵץ;

עַל עֵצִים עֲנֵפִים⁴¹ וְרָמִים אֲטַפְּסָה,

אֶפְרוֹחִים יְתוֹמִים בַּקִּנִּים אֲחַפְּשָׂה.

אֲבִיאֵם, אֲרַחֲמֵם, אֲגַדְּלֵם לַתּוֹרָה,

הֵם יִהְיוּ תַלְמִידִים, אֲנִי לָהֶם מוֹרָה.

וּפֶן יֵלְכוּ בְקֶרִי⁴², לֹא יִהְיוּ קַשּׁוּבִים,

אַצִּיגֵם בַּפִּנָּה, יָצוּדוּ שָׁם זְבוּבִים.

“לֹא כֵן! אַף כָּאן נִכְשַׁלְתִּי – קָרְאָה עֲלִיסָה וּדְמָעוֹת נוֹצְצוּ בְעֵינֶיהָ – אֵין זֹאת, כִּי נֶהְפַּכְתִּי לְשָׂרָה. מֵעַתָּה אֵשֵׁב כָּל הַיּוֹם בְּאֹהֶל דַּל וָצַר, בְּלִי צַעֲצוּעִים, וְאֶהְיֶה מֻכְרָחָה לִלְמֹד שֵׁעוּרִים מִבֹּקֶר עַד עָרֶב!… הָיֹה לֹא תִהְיֶה! וְאִם אָמְנָם שָׂרָה אֲנִי, – פֹּה אֵשֵׁב, לֹא אֵצֵא מִתַּחַת הָאֲדָמָה לְעוֹלָם וָעֶד, וְאִם יָצִיץ מִי שֶׁהוּא דֶרֶךְ הַחוֹר מִלְמַעְלָה וְיֹאמַר: “צְאִי, יַלְדָתִי”, לֹא אֵלֵךְ. הַבֵּט אַבִּיט אֶל מַעְלָה וְאֶשְׁאַל: וּמִי אָנִי? רֵאשִׁית כֹּל אִמְרוּ לִי, מִי אָנִי, וְאַחַר כָּךְ, אִם יִיטַב בְּעֵינַי לִהְיוֹת מַה שֶׁנִּהְיֵיתִי, – אֶעֱלֶה וְאִם אַיִן – אֵשֵׁב פֹּה עַד שֶׁאֵעָשֶׂה אַחֶרֶת, תִּהְיֶה אֵיזוֹ שֶׁתִּהְיֶה. הוֹ, מַה נִכְסַפְתִּי שֶׁיָּצִיץ מִי שֶׁהוּא אֵלַי לְמַעֲמַקִּים. כְּבָר נִלְאֵיתִי לָשֶׁבֶת פֹּה יְחִידָה בְּאֵין אִישׁ.”

בְּדַבְּרָהּ כֹּה הוֹרִידָה עֲלִיסָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא לְתִמְהוֹנָהּ הַגָּדוֹל וְהִנֵּה הַכְּסָיָה שֶׁל הַשָּׁפָן עַל יָדָהּ. “וַדַּאי נַעֲשֵׂיתִי שׁוּב קְטַנְטַנָּה” הִרְהֲרָה עֲלִיסָה – וַתִּקְרַב אֶל הַשֻּׁלְחָן, כְּדֵי לִמְדֹּד אֶת קוֹמָתָהּ.

כַּאֲשֶׁר חָשְׁבָה כֵן הָיָה. עֲלִיסָה קָטְנָה מְאֹד עַכְשָׁו וְהָיְתָה כְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה אֶצְבָּעוֹת, וְכָל רֶגַע וָרֶגַע הִיא הוֹלֶכֶת וּקְטַנָּה. עֲלִיסָה הֵבִינָה מִיָּד אֶת סִבַּת הַדָּבָר: מְנִיפַת הַשָּׁפָן שֶׁבְּיָדָהּ הִיא הֵבִיאָה עָלֶיהָ אֶת כָּל הָאָסוֹן. מִהֲרָה עֲלִיסָה וְזָרְקָה אֶת הַמְּנִיפָה בְעוֹד מוֹעֵד, שֶׁאִם לֹא כֵן – לֹא נוֹתַר מִמֶּנָּה שָׂרִיד כִּמְעָט.

“כִּמְעַט אָבָדְתִּי” – קָרְאָה עֲלִיסָה בְקוֹרַת רוּחַ⁴³ אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָבַר הַדָּבָר בְּשָׁלוֹם. “עַכְשָׁו – הַגַּנָּה”. הִיא רָצָה אֶל הַדֶּלֶת וְהִנֵּה הִיא נְעוּלָה כְּשֶׁהָיְתָה וּמַפְתֵּחַ הַזָּהָב מֻנָּח לוֹ עַל שֻׁלְחַן הַזְּכוּכִית בִּמְקוֹמוֹ.

– רַק מִכְשׁוֹלִים וּמִכְשׁוֹלִים! – חָשְׁבָה הַנַּעֲרָה הָאֻמְלָלָה בְלִבָּהּ – מִיָּמַי לֹא הָיִיתִי זְעִירָה כְמוֹ הַיּוֹם. אֵינִי רוֹצָה בְכָךְ כְּלָל וּכְלָל. מַמָּשׁ, גֹּעַל נֶפֶשׁ הוּא לִי!

בְּעוֹד הִיא מְהַרְהֶרֶת כָּךְ מָעֲדוּ רַגְלֶיהָ וְהִיא נָפְלָה אָרְצָה; נִשְׁמַע קוֹל טְפִיחָה וְשִׁכְשׁוּךְ⁴⁴, וְנִתְּזוּ רְסִיסִים. עֲלִיסָה צָלְלָה בְמַיִם מְלוּחִים עַד הַצַּוָּאר. תְּחִלָּה חָשְׁבָה, כִּי טָבְעָה בְיַם אוֹקְיָנוֹס, וְאָמְרָה בְלִבָּהּ: “אִם כֵּן, אוּכַל לָבֹא בָאֳנִיָּה וְאָשׁוּב הַבָּיְתָה”.

רַק פַּעַם אַחַת בִּימֵי חַיֶּיהָ הָיְתָה עֲלִיסָה בְחוֹפוֹ שֶׁל יָם, וְחָשְׁבָה כִּי כָל הַחוֹפִים דּוֹמִים זֶה לָזֶה, וּבְכָל חוֹף שׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל אָהֳלֵי מֶרְחָץ, וְיַלְדֵי הָעִיר בּוֹנִים מִבְצָרִים מֵחוֹל, וְסָמוּךְ אֶל הַחוֹף עוֹמְדוֹת הַסְּפִינוֹת. לֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה וַעֲלִיסָה הֵבִינָה, כִּי לֹא בַיָּם הִיא, כִּי אִם בַּבְּרֵכָה אֲשֶׁר קָמָה וְהָיְתָה מִדִּמְעוֹתֶיהָ, שֶׁשָּׁפְכָה בְשָׁעָה שֶׁקּוֹמָתָהּ הָיְתָה עֲדַיִן חָמֵשׁ אַמּוֹת.

– צַר לִי מְאֹד, כִּי בָכִיתִי הַרְבֵּה בֶכִי – אָמְרָה עֲלִיסָה, וְהִיא שׂוֹחָה בְּיַם דִּמְעוֹתֶיהָ וְאוֹזֶרֶת שְׁאֵרִית כֹּחָהּ כְּדֵי לַעֲלוֹת מִן הַבְּרֵכָה. – מִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא אֶטְבַּע בִּדְמָעוֹת! אָכֵן, הַיּוֹם הַזֶּה מְשֻׁנֶּה מִכָּל הַיָּמִים.

אוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַע שׁוּב קוֹל שִׁכְשׁוּךְ לֹא הַרְחֵק מִמֶּנָּה. עֲלִיסָה מִהֲרָה לָשׁוּט לְעֵבֶר הַקּוֹלוֹת כְּדֵי לִרְאוֹת מִי וּמַה שָׁם. מִתְּחִלָּה חָשְׁבָה שֶׁסּוּס־יָם⁴⁵ הוּא, אַךְ בְּזָכְרָהּ שֶׁהִיא קְטַנָּה כָל כָּךְ, הֵבִינָה, שֶׁבְּוַדַּאי עַכְבָּר שָׁט בַּמַּיִם, וְגַם הוּא נִתְגַּלְגֵּל כָּמוֹהָ אֶל תּוֹךְ הַבְּרֵכָה.

– הַאֲנַסֶּה לָבוֹא עִמּוֹ בִדְבָרִים? פֹּה הַכֹּל מְשֻׁנֶּה וְנִפְלָא, וַדַּאי לֹא יבָּצֵר⁴⁶ גַּם מֵעַכְבָּר לְדַבֵּר כְּאַחַד הָאָדָם. אֲנַסֶּה נָא: אִם לֹא יוֹעִיל – לֹא יַזִּיק.

– הָעַכְבָּר! אֲדוֹנִי הָעַכְבָּר, הֲיוֹדֵעַ הוּא אֶת הַדֶּרֶךְ לָצֵאת מִבְּרֵכָה זוֹ אֶל הַיַּבָּשָׁה? עָיַפְתִּי מְאֹד לִשְׂחוֹת, הָעַכְבָּר!

עֲלִיסָה לֹא יָדְעָה, אֵיךְ יֵשׁ לִפְנוֹת בִּדְבָרִים אֶל עַכְבָּר, וְהִנֵּה זָכְרָה כִּי בְסֵפֶר הַדִּקְדּוּק שֶׁל אָחִיהָ כָתוּב “הֵ' הַקְּרִיאָה” וְאָמְרָה: הִנֵּה שְׁעַת כּשֶׁר לְדַבֵּר בְּ“הֵ' הַקְּרִיאָה”.

הָעַכְבָּר הֵצְיץ בַּעֲלִיסָה וּכְאִלּוּ גַּם מִצְמֵץ בְּעַיִן אַחַת, אַךְ לֹא עָנָה דָבָר.

– נִרְאֶה, כִּי אֵין הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת לְשׁוֹנִי – חָשְׁבָה עֲלִיסָה – אֶפְשָׁר מֵאֶרֶץ אַחֶרֶת בָּא, אֲדַבְּרָה נָא אֵלָיו צָרְפַתִּית.

– “Ou est ma chatte?” (“אַיֵּה הֶחָתוּל שֶׁלִּי?”) – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה בְּזָכְרָה אֶת הַפָסוּק הָרִאשׁוֹן שֶׁל סֵפֶר לִמּודָה הַצָּרְפַתִּי.

הָעַכְבָּר נִתַּר⁴⁷ מִמְּקוֹמוֹ וְנִתְחַלְחַל. – אֲהָהּ, יִסְלַח נָא – קָרְאָה עֲלִיסָה בְּצַעַר – וַאֲנִי שָׁכַחְתִּי כִּי אֵין מַעֲלָתוֹ אוֹהֵב אֶת הַחֲתוּלִים.

– אֵינִי אוֹהֵב חֲתוּלִים! – קָרָא הָעַכְבָּר בְּקוֹל רוֹעֵד – וְלוּ הָיִית אַתְּ תַּחְתַּי, הֶאָהַבְתְּ אוֹתָם? אֶשְׁאֲלָה נָא אוֹתָךְ, אֶמְצָא חֵן!

– מִסְּתָם לֹא – עָנְתָה עֲלִיסָה רַכּוֹת – אַל נָא יִחַר אַפְּךָ בִי, אֲדוֹנִי, וַאֲנִי מֶה חָפַצְתִּי בְּכָל זֹאת לְהַרְאוֹת לְךָ אֶת דִּינָה שֶׁלִּי. לוּ רָאִיתָ אוֹתָהּ, וְהָיָה לְךָ לֵב אַחֵר אֲלֵיהֶם. מַה נָאָה הִיא, מַה יָאָה הִיא. אִלּוּ רָאִיתָ אֵיךְ הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּנֹעַם וְחֵן עַל יַד הָאֵשׁ, מְלַקֶּקֶת כַּפּוֹתֶיהָ וּמַחֲלִיקָה סַנְטֵרָה שֶׁלָּהּ. כֻּלָּהּ מַמְתַּקִּים, כֻּלָּהּ מַחְמַדִּים. מָה אָהַבְתִּי לְחַבְּקָהּ, לְנַטְּלָהּ עַל זְרוֹעוֹתָי. וְהִיא, אָח, בַּת־חָיִל! אֵין עוֹד כָּמוֹהָ חָתול מָהִיר וְזָרִיז לָצוּד עַכְבָּרִים… אַךְ… אַל נָא אֲדוֹנִי, סְלַח לִי בְּרֹב חַסְדֶּךָ, – קָרְאָה שׁוּב עֲלִיסָה, בִּרְאוֹתָהּ כִּי הָעַכְבָּר נֶעְלַב וּשְׂעָרוֹ סָמַר כֻּלּוֹ – הָהּ, אֲנַחְנוּ לֹא נוֹסִיף עוֹד לְדַבֵּר בָּהּ, אִם לֹא יִנְעַם הַדָּבָר לִכְבוֹדוֹ.

– אֲנַחְנוּ? – קָרָא הָעַכְבָּר וְרַעַד עָבַר מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ – אֲנַחְנוּ! הַאֲנִי פָּתַחְתִּי בְשִׂיחָה זוֹ? בְּנֵי עַמֵּנוּ כֻלָּם, מִקָּטֹן עַד גָּדוֹל, שׂוֹנְאִים מֵעוֹלָם אֶת הַחֲתוּלִים, אֶת הַבְּרִיּוֹת הַמְנֻוָּלוֹת, הַשְּׁפָלוֹת, הַגַּסּוֹת! אַל נָא תַשְׁמִיעִי עוֹד שֵׁם זֶה בְּאָזְנָי.

– חָלִילָה! – נֶעֶנְתָה עֲלִיסָה וּבְמַהֲרָהּ לְסַבֵּב פְּנֵי הַשִּׂיחָה שָׁאָלָה:

– וַאֲדוֹנִי אוֹהֵב, לְמָשָׁל, אֶת הַכֶּלֶב?

הָעַכְבָּר לֹא עָנָה דָבָר, וַעֲלִיסָה הוֹסִיפָה:

– הִנֵּה סָמוּךְ לְבֵיתֵנוּ יֵשׁ כֶּלֶב קָטֹן, כַּמָּה נֶחְמָד הוּא. מָה אֶחְפֹּץ לְהַרְאוֹתוֹ לָךְ. טֶרְיֵר הוּא. הֲיָדַעְתָּ אֶת הַטֶּרְיֵרִים? עֵינַיִם לוֹ נוֹצְצוֹת, מְפִיקוֹת חֵן, וְצַמְרוֹ אָרֹךְ וּמְתֻלְתָּל. כִּי תִזְרֹק דָּבָר, מִיָּד יָרוּץ וְיָבִיא. גַּם עַל שְׁתַּיִם יַעֲמֹד, וְשׁוֹלֵחַ כַּפּוֹ בְחֵן; שֶׁל אִכָּר הוּא. הָאִכָּר אוֹמֵר, כִּי הוּא מֵבִיא לוֹ תוֹעֶלֶת רַבָּה, וַאֲפִילוּ יִתְּנוּ לוֹ בַיִת מָלֵא זָהָב לֹא יִמְכֹּר אוֹתוֹ, כִּי הוּא חָרוּץ כָּל כָּךְ לַהֲרֹג עַכְבָּרִים וְ… הוֹ, שׁוּב הֶעֱלַבְתִּי אֶת כְּבוֹדוֹ – קָרְאָה פִתְאֹם עֲלִיסָה, בִּרְאוֹתָהּ כִּי הָעַכְבָּר הָפַךְ פִּתְאֹם עֹרֶף וַיָּשָׁט בְּחִפָּזוֹן גָּדוֹל, שׁוּט וָשׁוּט, עַד שֶׁקָּמוּ גַלִּים עַל פְּנֵי הַבְּרֵכָה.

– אֲדוֹנִי הָעַכְבָּר, מַחְמַדִּי, שׁוּבָה נָא, אַל נָא תֵלֵךְ – קָרְאָה עֲלִיסָה בְקוֹל תַּחֲנוּנִים – מֵעַתָּה לֹא נְדַבֵּר עוֹד לֹא בִכְלָבִים וְלֹא בַחֲתוּלִים, אִם אֵין נַפְשְׁךָ לָזֹאת.

כִּשְׁמֹעַ הָעַכְבָּר כָּךְ הָפַךְ פָּנָיו וַיִּשְׂחֶה וַיָּשָׁב לְאַט, וּפָנָיו חִוְרִים מְאֹד, (מִפְּנֵי שֶׁבְּוַדַּאי כָּעַס מְאֹד, חָשְׁבָה עֲלִיסָה) וּבְקוֹל רָפֶה אֲשֶׁר כִּמְעַט לֹא נִשְׁמַע, פָּנָה אֶל עֲלִיסָה וְאָמָר:

– הָבָה, נִשְׂחֶה נָא וְנַעֲלֶה הַיַּבָּשָׁה, שָׁם אֲסַפֵּר לָךְ אֶת קוֹרוֹת חַיַּי וְיָדַעַתְּ מִפְּנֵי מָה אֲנִי שׂוֹנֵא אֶת הַחֲתוּלִים וְאֶת הַכְּלָבִים שִׂנְאַת מָוֶת.

וְאָמְנָם הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לַעֲלוֹת, כִּי כְּבָר הָיְתָה הַבְּרֵכָה מְלֵאָה עַד אֶפֶס מָקוֹם עוֹפוֹת וּבַעֲלֵי חַיִּים, מִסְפָּר גָּדוֹל וְעָצוּם אֲשֶׁר נִזְדַּמְּנוּ וְהִגִּיעוּ לְכָאן. פֹּה הָיוּ: בָּרַוְזָה גַּעְגְּעִיתָא, עַכְבָּר זוּטָא⁴⁸, תֻּכִּי⁴⁹ לָשׁוֹן־נְקִיָּה, זַכַּאי בַּרְבּוּר⁵⁰, אוּזָא שְׁוִיסְקִי⁵¹ וְעוֹד כַּמָּה וְכַמָּה בְּרִיּוֹת מְשֻׁנּוֹת וְנִפְלָאוֹת. עֲלִיסָה וְהָעַכְבָּר הָפְכוּ פְנֵיהֶם וַיִּשְׂחוּ לְעֵבֶר הַיַּבָּשָׁה, וְכָל הַקָּהָל הַגָּדוֹל אַחֲרֵיהֶם.

 

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי: תַּחֲרוּת־מְרוּצָה⁵² וְסִפּוּר יוֹצֵא־זָנָב    🔗

בֶּאֱמֶת, קָהָל מְשֻׁנֶּה נִקְהַל וּבָא אֶל שְׂפַת הַבְּרֵכָה: בַּעֲלֵי כָנָף, וְנוֹצָתָם מְלֻכְלֶכֶת בַּטִּיט, וּבַעֲלֵי חַיִּים שׁוֹנִים, אֲשֶׁר צַמְרָם דָּבַק אֶל עוֹרָם: כֻּלָּם לַחִים וּרְטֻבִּים, יוֹרְדִים מַיִם מֵרֹאשָׁם וְעַד כַּף רַגְלָם וּפְנֵיהֶם רָעִים וְרוּחָם סָרָה.

דָּבָר נָחוּץ הָיָה, רֵאשִׁית כֹּל, לְהִתְיָעֵץ מַה לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהִסְתַּפֵּג⁵³. הֵם נֶאֶסְפוּ לַאֲסֵפָה וְנִתְוַכְּחוּ הַרְבֵּה בַּדָּבָר. עֲלִיסָה אַף הִיא הִגִּידָה דַעְתָּהּ וְדִבְּרָה אֶל הַמְסֻבִּים בִּידִידוּת וּפַשְׁטוּת, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ אֲשֶׁר יְדָעוֹ מִיָּמִים רַבִּים. וְהַדָּבָר לֹא הָיָה תָמוּהַּ בְּעֵינֶיהָ כְלָל. הִיא גַם נִתְוַכְּחָה וִכּוּחַ גָּדוֹל עִם תֻּכִּי לָשׁוֹן־נְקִיָּה, וְסוֹף דָּבָר, תֻּכִּי לֹא עָצַר בְרוּחוֹ וְקָרָא בְרָגֶשׁ: אֲנִי גָדוֹל מִמֵּךְ בְּשָׁנִים וְלָכֵן אֲנִי יוֹדֵעַ יוֹתֵר! עֲלִיסָה לֹא רָצְתָה לְהַסְכִּים לְכָךְ, כִּי לֹא יָדְעָה בֶן כַּמָּה שָׁנִים הוא, וְתֻכִּי נִתְעַקֵּשׁ וְלֹא רָצָה לְהַגִּיד כַּמָּה שְׁנוֹת חַיָּיו. מֵעַתָּה, מַה יֵשׁ לְהִתְוַכֵּחַ עוֹד?

זְמָן רַב עָבַר בְּוִכּוּחִים, וְהִנֵּה קָם עַכְבָּר זוּטָא, שֶׁהָיָה, כַּנִּרְאֶה, מְכֻבָּד מְאֹד בְּעֵינֵי כָל הַקָּהָל, וְאָמָר:

– שְׁבוּ, רַבּוֹתַי, כֻּלְּכֶם, וְשִׁמְעוּ לִי וּמִיָּד תִּסְתַּפָּגוּ.

יָשְׁבוּ כֻלָּם בְּעִגּוּל וְהָעַכְבָּר בַּתָּוֶךְ. עֲלִיסָה הִבִּיטָה אֶל הָעַכְבָּר בִּדְאָגָה וְלֹא גָרְעָה עֵינָהּ מִמֶּנּוּ, כִּי הִרְגִּישָׁה, כִּי אִם לֹא יִיבְשׁוּ בְגָדֶיהָ מִיָּד – סוֹפָה שֶׁתִּצְטַנֵּן.

וְהָעַכְבָּר פָּתַח וְאָמַר בַּחֲשִׁיבוּת:

– הְמְ… יְשַׁבְתֶּם כֻּלְּכֶם?… רֶגַע וְתִיבְשׁוּ מִדִּבְרֵי סִפּוּרִי, כִּי אֵין כְּסִפּוּרִי דָבָר יָבֵשׁ. רַק הִנֵּה בִקַּשְׁתִּיכֶם: הַטּוּ אָזְנְכֶם וְשִׁמְעוּ הֵיטֵב:

"הוּרְדוּס⁵⁴, כַּיָּדוּעַ, נִשְׁעַן עַל הָרוֹמָאִים וַיִּרְדֹּף אֶת בַּעֲלֵי בְרִית אַנְטִיגְנוֹס וְאֶת הַחַשְׁמוֹנָאִים, הוֹרְקָנוֹס הַזָּקֵן וּבִתּוֹ אֲלֶכְּסַנְדְּרָה וּשְׁנֵי יְלָדֶיהָ מִרְיָם וַאֲרִסְטֻבְּלוּס. וַיָּצַר לְהוֹרְקָנוֹס אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ מֵאֶרֶץ הַפַּרְתִּים, וְאֶת אֲרִסְטֻבְּלוּס טִבַּע בְּמֵי הַבְּרֵכָה בִירִיחוֹ, וַאֲלֶכְּסַנְדְּרָה אֵם אֲרִסְטֻבְּלוּס הִתְאוֹנְנָה בְאָזְנֵי אַנְטוֹנִיּוּס מוֹשֵׁל רוֹמָא, אֲשֶׁר נִמְצָא אָז בְּסוּרִיָּה, עַל הוּרְדוּס חֲתָנָהּ לוֹקֵחַ אֶת מִרְיָם בִּתָּהּ לְאִשָּׁה, עַל אֲשֶׁר הָרַג אֶת בְּנָהּ יְחִידָהּ, וַיִּמְסֹר הוּרְדוּס אֶת הַנְהָלַת הַמְּדִינָה בְיַד יוֹסֵף בַּעַל שְׁלוֹמִית אֲחוֹתוֹ וַיֵּלֶךְ וַיִּתְרַצֶּה לִפְנֵי אַנְטוֹנִיּוּס, וְאֶת מִרְיָם וְאֶת גִּיסוֹ הָרָג. וּמוֹשְׁלֵי רוֹמָא אַנְטוֹנִיּוּס וְאוֹקְטָבְיָנוּס־אוֹגוּסְטוּס נִלְחֲמוּ בְקִרְבַת אַקְטְיוּם…

– הוּ־ף!… נֶאֱנַח תֻּכִּי לָשׁוֹן־נְקִיָּה וְנְזְדַּעְזַע בְּכָל גּוּפוֹ. – מָה הוֹאִיל אֲדוֹנִי לְדַבֵּר? קָרָא הָעַכְבָּר אֶל הַתֻּכִּי בְכָבוֹד, אַךְ פָּנָיו קָדְרוּ מְאֹד.

– לֹא הוֹאַלְתִּי כְלוּם… עָנָה תֻּכִּי לָשׁוֹן־נְקִיָּה בְּחִפָּזוֹן.

– מַשְׁמַע שֶׁטָּעִיתִי, נִדְמָה לִי כִּי דִבַּרְתָּ מָה. וּבְכֵן, רַבּוֹתַי – אֲנִי מַמְשִׁיךְ.

– וְאַנְטוֹנִיּוּס וְאוֹקְטָבְיָנוּס־אוֹגוּסְטוּס נִלְחֲמוּ בְקִרְבַת אַקְטְיוּם וַיִּנָּגֶף אַנְטוֹנִיּוּס וַיְמַהֵר הוּרְדוּס אֶל אוֹקְטָבְיָנוּס לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עַל הַמְּלוּכָה, וְאֶת מִרְיָם וְאֶת אֲלֶכְּסַנְדְּרָה אִמָּהּ שָׂם בַּכֶּלֶא עַד שׁוּבוֹ, וְאָז הוֹצִיא לַהוֹרֵג אֶת מִרְיָם, אֲשֶׁר שְׁלוֹמִית הַמִּרְשַׁעַת הֵבִיאָה דִבָּתָהּ, וְאֶת חוֹתַנְתּוֹ אֲלֶכְּסַנְדְּרָה. וְאַנְטִפָּטֵר בְּנוֹ הַבְּכוֹר מֵאִשְׁתּוֹ הָאֲדוֹמִית קָם לְשָׂטָן לַאֲלֶכְּסַנְדֵּר וַאֲרִסְטֻבְּלוּס אָחִיו מֵאָבִיו וַיִּתְנַכֵּל⁵⁵ אֲלֵיהֶם, וְהוּרְדוּס מָצָא לְנָחוּץ… – מָצָא מָה? – שָׁאֲלָה בָרַוְזָה.

– מָצָא זֶה – עָנָה עַכְבָּר זוּטָא בְקוֹל נִרְגָּז. וַדַּאי הֲבִינוֹתֶם כֻּלְּכֶם, מָה הוּא “זֶה”. – אֲנִי יוֹדַעַת הֵיטֵב מָה הוּא זֶה, כְּשֶׁאֲנִי מוֹצְאָה אוֹתוֹ בְעַצְמִי – נֶעֶנְתָה בָרַוְזָה – צְפַרְדֵּעַ הִיא אוֹ תוֹלָעַת. אֲבָל הוּרְדוּס מַה מָצָא?

עַכְבָּר זוּטָא לֹא פָנָה אֵלֶיהָ עוֹד וְלֹא שָׂם לִבּוֹ לִדְבָרֶיהָ וְהוֹסִיף: "מָצָא לְנָחוּץ לַהֲרֹג אֶת שְׁנֵיהֶם וּלְהַמְלִיךְ אֶת אַנְטִפָּטֵר, אַךְ גַּם אוֹתוֹ צִוָּה לַהֲרֹג אַחַר כָּךְ וּבְצַוָּאָתוֹ חִלֵּק אֶת הַמְּלוּכָה בֵין בָּנָיו אַרְכֵּלָאוּס וְהוּרְדוּס אַנְטִפָּה וּפִלִּפּוּס וַיָּבֹא אַרְכֵּלָאוּס… וְעַתָּה מַה שְׁלוֹמֵךְ, חֶמְדָּתִי? – הוֹסִיף עַכְבָּר זוּטָא בִּפְנוֹתוֹ אֶל עֲלִיסָה.

– רְטֻבָּה אֲנִי כְמוֹ שֶׁהָיִיתִי – עָנְתָה עֲלִיסָה בְעֶצֶב – לֹא נִסְתַּפַּגְתִּי אַף כָּל שֶׁהוּא. אוֹתוֹ דָבָר יָבֵשׁ שֶׁל אֲדוֹנִי אֵין בּוֹ תוֹעֶלֶת.

– מוֹרַי וְרַבּוֹתַי – פָּתַח קָאָת⁵⁶ וְעָנָה בַחֲשִׁיבוּת רַבָּה: – בְּסוֹד חֲכָמִים וּנְבוֹנִים אֲחַוֶּה דֵעַ בְּמָשָׁל וּמְלִיצָה, לְטַכֵּס עֵצָה חָרוּצָה, כָּלָה וְנֶחֱרָצָה… כְּלוֹמַר… לִדְחוֹת אֶת הַמּוֹעֵצָה.

– דַּבֶּר דְּבָרִים בְּרוּרִים – הִפְסִיקוֹ תֻּכִּי לָשׁוֹן־נְקִיָּה – לֹא הֲבִינוֹתִי אַף אֶת הַחֵצִי מִן הַמִּלִּים הַמְחֻכָּמוֹת שֶׁלְּךָ, וְתָמֵהַּ אֲנִי אִם גַּם אַתָּה הֲבִינֹותָ מְאוּמָה – הוֹסִיף מִיָּד וְהֵשַׁח רֹאשׁוֹ כְּדֵי לְהַעֲלִים אֶת חִיּוּכוּ⁵⁷, וְאוּלָם רַבִּים מִן הַמְסֻבִּים לֹא יָכְלוּ לְהִתְאַפֵּק וַיִּצְחֲקוּ בְקוֹל גָּדוֹל.

– רְצוֹנִי לֵאמֹר – אָמַר קָאָת כְּנֶעֱלָב – כִּי אֵין טוֹב לָנוּ כִּי אִם לַעֲרֹךְ תַּחֲרַת־מְרוּצָה וּמִיָּד נִסְתַּפֵּג.

– מַה זֹאת תַּחֲרַת־מְרוּצָה? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה. – כְּדֵי לְבָאֵר מַה זֹאת, – הֵשִׁיב קָאָת בְּדֶרֶךְ עֵצָה טוֹבָה – אֵין טוֹב לָךְ כִּי אִם לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר. (וּלְפִי שֶׁבִּימוֹת הַחֹרֶף וַדַּאי תִּתְאַוּוּ לַעֲרֹךְ מְרוּצָה כָזֹאת, הָבָה אֲסַפֵּר לָכֶם, אֵיךְ עָשָׂה זֹאת קָאָת).

קָאָת תָּר וּמָצָא מָקוֹם רָאוּי לַדָּבָר וְיָעַץ שֶׁאֶחָד מִן הַחֲבוּרָה יַעֲמֹד וְיִקְרָא: אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ! – לְאוֹת, מָתַי לְהַתְחִיל. אַךְ אִישׁ לֹא עָשָׂה זֹאת, וְכָל אֶחָד רָץ כִּרְצוֹנוֹ וְעָמַד כַּאֲשֶׁר עָיֵף. עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה וְכֻלָּם עַד אֶחָד נִסְתַּפְּגוּ וַיִּהְיוּ יְבֵשִׁים.

– עֲ־מֹ־ד! תַּמָּה הַהִתְחָרוּת! – פָקַד קָאָת.

מִיָּד הִקִּיפוּהוּ כֻּלָּם.

– מִי נִצַּח? – שָׁאֲלוּ כֻלָּם פֶּה אֶחָד – וּלְמִי יָקוּם הַפְּרָס⁵⁸? קָאָת נִתְקַשָּׁה קְצָת וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לְעַיֵּן⁵⁹ בַּדָּבָר. זְמָן רַב עָמַד שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת וְצִפָּרְנוֹ אֶל מִצְחוֹ. כָּל הַמִּתְחָרִים הִסְתַּכְּלוּ בוֹ מַחֲרִישִׁים וְחִכּוּ בְקֹצֶר רוּחַ.

– הַכֹּל נִצְּחוּ וְהַכֹּל זָכוּ בַפְּרָס. אִישׁ אִישׁ יְקַבֵּל חֶלְקוֹ, – הוֹצִיא סוֹף סוֹף קָאָת מִשְׁפַּט אֱמֶת.

– וּמִי יְחַלֵּק אֶת הַפְּרָסִים? – קָרְאוּ קוֹלוֹת רַבִּים בְּבַת אֶחָת.

– הַדָּבָר מוּבָן מֵאֵלָיו – עָנָה קָאָת וְרָמַז כְּנֶגֶד עֲלִיסָה.

– פְּרָסִים, פְּרָסִים! – הֵרִיעוּ כֻלָּם וְקָפְצוּ אֶל עֲלִיסָה.

עֲלִיסָה נִתְבַּלְבְּלָה וּמִבְּלִי דַעַת מַה לַעֲשׂוֹת שָׁלְחָה יָדָהּ אֶל תּוֹךְ כִּיסָהּ. לְאָשְׁרָהּ, מָצְאָה בְכִיסָהּ קֻפְסָה מְלֵאָה סֻכָּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא נִתְקַלְקְלוּ מִן הַמַּיִם הַמְּלוּחִים. הִתְחִילָה עֲלִיסָה לְחַלֵּק אֶת הַסֻּכָּרִיּוֹת, כְּלוֹמַר, אֶת הַפְּרָסִים, וְהִנֵּה נִמְצָא בְדִיּוּק אַחַת לְכָל נָפֶשׁ.

– וְלָהּ פְּרָס? – אָמַר עַכְבָּר זוּטָא.

– וַדַּאי! – הִסְכִּים קָאָת.

– הַאֵין בְּכִיסֵךְ עוֹד דְּבַר־מָה? – שָׁאַל קָאָת אֶת עֲלִיסָה.

– רַק אֶצְבָּעוֹן⁶⁰ אֶחָד – עָנְתָה עֲלִיסָה בְעֶצֶב. – הוֹצִיאִי נָא אֵלֵינוּ אֶת הָאֶצְבָּעוֹן! – פָּקַד קָאָת.

כֻּלָּם נִתְקַבְּצוּ מִסָּבִיב לַעֲלִיסָה, וְקָאָת מָסַר לְיָדָהּ אֶת הָאֶצְבָּעוֹן לְעֵינֵי כָל הָעֵדָה וְכֹה אָמָר:

– בְּשֵׁם כָּל הַקָּהָל אֶתְכַּבֵּד לְהַגִּישׁ לְפָנַיִךְ עֲדִי⁶¹ יְקָר זֶה. קוֹל תְּרוּעָה וּמְחִיאַת כַּף נִשָּׂא מִכָּל עֲבָרִים.

כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה וְרֹב הַפְּאֵר נִרְאָה לַעֲלִיסָה כְמַעֲשֵׂה שְׁטוּת, אֶלָּא שֶׁהַכֹּל עָמְדוּ בְכֹבֶד רֹאשׁ וּבְפָנִים חֲמוּרִים, וְלֹא מָצְאָה אֶת לִבָּהּ לִצְחֹק לְעֵינֵי הַקָּהָל. מִבְּלִי דַעַת מַה לֵאמֹר וּמַה לַעֲשׂוֹת הִשְׁתַּחְוְתָה דוּמָם וְקִבְּלָה אֶת הָאֶצְבָּעוֹן, וְהִשְׁתַּדְּלָה לִהְיוֹת גַּם הִיא כֻלָּהּ חֲשִׁיבוּת וְכֹבֶד רֹאשׁ.

לְאַחַר זֶה עָמַד כָּל הַקָּהָל לֶאֱכֹל סֻקָּרִיּוֹת⁶², וּמִיָּד נִשְׁמַע מִכָל עֵבֶר קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל וּתְלוּנָה רַבָּה. בַּעֲלֵי־הַכָּנָף הַגְּדוֹלִים טָעֲנוּ וְאָמְרוּ שֶׁלֹּא יָכְלוּ כְלָל לְהַבְחִין אֶת טַעְמָן שֶׁל הַסֻּקָּרִיּוֹת, וְהַפְעוֹטוֹת נִתְגַּרְגְּרוּ⁶³ בָהֶן עַד לְמַחֲנִיק, וְהָיָה מִן הַצֹּרֶךְ לִטְפֹּחַ לָהֶם עַל גַּבָּם. סוֹף דָּבָר, נֶאֶכְלוּ הַסֻּקָּרִיּוֹת, וְכָל הַקָּהָל יָשַׁב שֵׁנִית וַיְבַקְּשׁוּ מֵאֵת עַכְבָּר זוּטָא לְסַפֵּר לָהֶם עוֹד מָה.

– אַתָּה הִבְטַחְתַּנִי לְסַפֵּר לִי אֶת קוֹרוֹת חַיֶּיךָ – אָמְרָה עֲלִיסָה – וּלְבָאֵר לִי מִפְּנֵי מָה אַתָּה שׂוֹנֵא אָת הַ“חֲ” וְאֶת הַ“כְּ” (הִיא יָרְאָה לְפָרֵשׁ בְּשֵׁם “חֲתוּלִים” וּ“כְלָבִים”, גַּם אֶת רָאשֵׁי הַתֵּבוֹת בִּטְּאָה בְלַחַשׁ, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת עַכְבָּר זוּטָא וְשֶׁלֹּא לְהַפְחִידוֹ).

עַכְבָּר זוּטָא הָפַךְ פָּנָיו אֶל עֲלִיסָה, נֶאֱנַח וְאָמָר:

– הוֹ, סִפּוּרוֹ שֶׁל עַכְבָּר זוּטָא בֶּן רַב־זָנָב אָרֹךְ וְעָצוּב מְאֹד…

– זָנָב אָרֹךְ מְאֹד לְךָ, אֱמֶת, – אָמְרָה עֲלִיסָה (נִדְמָה לָהּ, כִּי הָעַכְבָּר אוֹמֵר “זָנָב אָרֹךְ וְעָצוּב”) – אַךְ עָצוּב לָמָּה?

יָשְׁבָה עֲלִיסָה וְחָשְׁבָה וְחָשְׁבָה וְהִבִּיטָה בְעֵינֵי תִמָּהוֹן אֶל זְנָבוֹ שֶׁל עַכְבָּר זוּטָא בְּשָׁעָה שֶׁסִּפֵּר לְפָנֶיהָ אֶת סִפּוּרוֹ, וְלָכֵן נִרְאָה כָל הַסִּפּוּר לְעֵינֶיהָ כַדְּמוּת הַזֹּאת:

בְּפִנַּת דִּיר⁶⁴ פָּגַע נֹבַח גַּרְמָא־תְּבִיר בְּעַכְבָּר זוּטָא

בֶּן רַב־זְנוֹבָא וַיִּקְרָא: בְּשָׁעָה

טוֹבָה! שְׁעַת כּשֶׁר, לְמַעַן

הַצֶּדֶק וְהַיּשֶׁר, בֹּא

אֶשְׁפָּטְךָ וְרָאִיתָ, כִּי אַתָּה

חַיָּב מִיתָה. בֶּן רַב־

זְנוֹבָא שְׂעָרוֹ סָמָר, פָּתַח

פִּיו וְאָמָר: – בִּי אֲדוֹנִי,

מֶה חָטָאִתי, מָה

עֲוֹנִי? הֵן זֶה

צֵאתִי מִן הַפִּנָּה…

– הַס, שָׂבַעְתִּי

רִנָּה! – גָעַר גַּרְמָא

תְּבִיר בּוֹ קָשֶׁה,

– לֹא אֶתֵּן לְךָ

חֲנִינָה וְאַל

תוֹסֶף עוֹד

בַּקָּשָׁה. דֹּם!

– מַמָּשׁ, אֶרֶץ

נִתְּנָה בְיַד רָשָׁע,

מַעֲשֵׂה סְדוֹם!

מִי לְשׁוֹפֵט לִי

הֲקִימְךָ. אֵין

לִי דִין וּדְבָרִים

עִמְּךָ! רָאִיתָ זֶה

מוֹרֵה הוֹרָאָה:

בְּלִי עֵדִים

וְהַתְרָאָה –

דִּינֵי

נְפָשׁוֹת⁶⁵! – שָׂנֵאתָ

דְרָשׁוֹת, קֵץ

לַמִּלִּים, דַּיָּן!

אֲנִי הָעֵד.

אֲנִי הַדַיָּן.

רַב! אֵין

לִי שְׁהוּת⁶⁶ לְדִבְרֵי

שְׁטוּת.

מוּת!

הַב!

– דּוֹמֶה, כִּי אֵינֵךְ שׁוֹמַעַת כְּלָל אֶת סִפּוּרִי – קָרָא הָעַכְבָּר פִּתְאֹם בְּרֹגֶז וְהֵצִיץ בַּעֲלִיסָה – הֲלֹא תַגִּידִי לִי, עַל מַה תַּחְשְׁבִי כָעֵת?

– חָלִילָה, אֲדוֹנִי – עָנְתָה עֲלִיסָה בַעֲנָוָה – אֲנִי שׁוֹמַעַת וּמַקְשִׁיבָה הֵיטֵב. הִנֵּה הִגִּיעַ אֲדוֹנִי, כִּמְדֻמֶּנִי, אֶל הַבֶּרֶךְ⁶⁷ הַשִּׁשִּׁית. – בֶּרֶךְ? אֵיזוֹ בִרְכָּיִם? מָה אַתְּ סָחָה⁶⁸? קָרָא הָעַכְבָּר נֶעֱלָב. בְּדִבְרֵי שְׁטוּת שֶׁלָּךְ אַתְּ מְבַלְבֶּלֶת אֶת רַעְיוֹנוֹתָי. הִנֵּה נִסְתַּבַּכְתִּי עַתָּה…

– נִסְתַּבַּכְתָּ? הָהּ, תְּנָה נָא, אֲדוֹנִי, וַאֲפַתַּח אוֹתְךָ כְּהֶרֶף עַיִן, – קָרְאָה עֲלִיסָה בְּאַהֲבָתָהּ לַעֲזֹר תָּמִיד לַאֲחֵרִים.

– מָה אֶתֵּן לָךְ? לֹא אֶתֵּן לָךְ מְאוּמָה – אָמַר הָעַכְבָּר וַיָּקָם לָלֶכֶת – אַתְּ מְדַבֶּרֶת הֲבָלִים וּמַעֲלִיבָה אוֹתִי כָל הַזְּמָן.

– לֹא הָיָה כְלָל בְּדַעְתִּי לְהַעֲלִיב אוֹתָךְ – הִתְחַנְנָה עֲלִיסָה – כַּמָּה אַתָּה נוֹחַ לְעֶלְבּוֹן!

הָעַכְבָּר לֹא עָנָה דָבָר, חָרַק וַיֵּלֵךְ.

– בִּי אֲדוֹנִי, שׁוּבָה נָא וְכַלֵּה סִפּוּרֶךָ – קָרְאָה עֲלִיסָה.

גַּם יֶתֶר בְּנֵי הַחֲבוּרָה פָצְרוּ⁶⁹ בְעַכְבָּר זוּטָא שֶׁיָּשׁוּב, אַךְ הוּא רַק הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ בְקֹצֶר רוּחַ וְהִרְחִיב צְעָדָיו.

– מַה צַר לִי, כִּי הָלַךְ – אָמַר הַתֻּכִּי אַחֲרֵי שֶׁנֶּעְלַם הָעַכְבָּר.

וְסַרְטָנָה הַזְּקֵנָה מָצְאָה שְׁעַת כּשֶׁר לֵאמֹר לְסַרְטָן⁷⁰־קְטִינָא בְנָהּ: – רְאֵה, מַחְמַדִּי, וְקַח מוּסָר: הַכַּעַס מִדָּה מְגֻנָּה הִיא. אֵין לְךָ יָפֶה מִסַּבְלָנוּת, בְּנִי.

– לָךְ, אִמָּא, יָפָה הַשְּׁתִיקָה, – עָנָה סַרְטָן־קְטִינָא בְנָהּ – אַתְּ יְכֹלָה לְקַצֵּר אֲפִילוּ אֶת רוּחָהּ שֶׁל צַדְפִּית⁷¹. – הָהּ, אִלּוּ הָיְתָה דִינָה כָאן! – קָרְאָה עֲלִיסָה סְתָם, כְּמוֹ לְעַצְמָהּ – כִּי אָז הֵשִׁיבָה אוֹתוֹ לְכָאן תֵּכֶף וּמִיָּד.

– מִי הִיא דִינָה זוֹ, אֲבַקֵּשׁ רְשׁוּת לִשְׁאֹל? – שָׁאַל תֻּכִּי לָשׁוֹן־נְקִיָּה.

– הַחֲתוּלָה שֶׁלָּנוּ – הֵשִׁיבָה עֲלִיסָה בְשִׂמְחָה, כִּי אָהֲבָה תָמִיד לְדַבֵּר בַּחֲבִיבָתָהּ שֶׁלָּהּ. – הָהּ, אֵין עוֹד כָּמוֹהָ אֳמָן מָהִיר לָצוּד עַכְבָּרִים! וְלֹא עַכְבָּרִים בִּלְבָד – גַּם צִפֳּרִים: אַךְ תֵּרָאֶה צִפּוֹר לָעָיִן, שְׂרָט⁷² – וָאָין! דִּבְרֵי עֲלִיסָה הָאַחֲרוֹנִים עָשׂוּ רשֶׁם גָּדוֹל עַל כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה. אֲחָדוֹת מִן הַצִּפֳּרִים פָּרְשׂוּ כַנְפֵיהֶן וְעָפוּ מִיָּד.

– אֲנִי – אָמְרָה עוֹרְבָה זְקֵנָה וּתְשׁוּשָׁה⁷³, בַּהֲכִינָהּ עַצְמָהּ לַדֶּרֶךְ – הִגִּיעָה שַׁעְתִּי לָלָכֶת. אֲוִיר הַלַּיְלָה קָשֶׁה לִגְרוֹנִי.

וְהַקָּנוֹרִית⁷⁴ צִפְצְפָה אֶל אֶפְרוֹחֶיהָ בְקוֹל רוֹעֵד: – מַהֲרוּ הֵנָּה, אֶפְרוֹחַי, מַהֲרוּ בֹאוּ, הִגִּיעַ לָכֶם זְמַן שֵׁנָה.

וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵעֲדַת בַּעֲלֵי הַכָּנָף מָצָא לוֹ תוֹאֲנָה לְמַהֵר וְלַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם. לֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה וַעֲלִיסָה נִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ.

“מַה צַר לִי שֶׁהִזְכַּרְתִּי אֶת דִּינָה”! – אָמְרָה עֲלִיסָה אֶל עַצְמָהּ בְּעֶצֶב – “כַּנִּרְאֶה, אֵין הִיא חֲבִיבָה עַל בְּנֵי הַמָּקוֹם, וְאִלּוּ חֲתוּלָה נָאָה וְנֶחְמָדָה כָמוֹהָ אֵין בְּכָל הָעוֹלָם. אֲהָהּ, דִּינָה שֶׁלִּי, חֶמְדָּתִי! הַאֻמְנָם לֹא אָשׁוּב לִרְאוֹתֵךְ עַד הָעוֹלָם?”

וַעֲלִיסָה נָשְׂאָה קוֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. הִיא רָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ בּוֹדְדָה וְגַלְמוּדָה⁷⁵. עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וְקוֹל צְעָדִים קַלִּים נִשְׁמַע בְּקִרְבָתָהּ. מִיָּד הָפְכָה פָנֶיהָ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא וּבְלִבָּהּ נוֹלְדָה תִקְוָה, כִּי עַכְבָּר זוּטָא חָזַר מִדַּעְתּוֹ סוֹף סוֹף, וְהִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ וְשָׁב, כְּדֵי לְכַלּוֹת אֶת סִפּוּרוֹ.

 

פֶּרֶק רְבִיעִי: מַהְפֵּכַת לוֹט בֶּן־הַלְּטָאָה – לוֹט שִׁכּוֹר וְלֹא מִיָּיִן.    🔗

וְהִנֵּה לֹא הָעַכְבָּר הוּא, כִּי אִם הַשָּׁפָן הַצָּחוֹר. לְאַט לְאַט הָיָה שָׁב, הוֹלֵךְ וּמַבִּיט בִּדְאָגָה לִצְדָדִין כְּמִי שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה. עֲלִיסָה שָׁמְעָה, אֵיךְ הַשָּׁפָן מְדַבֵּר לְעַצְמוֹ, מְדַבֵּר וְאוֹמֵר:

– הַנְּסִיכָה! הַנְּסִיכָה! אֲהָהּ, כַּפּוֹתַי הַמִּסְכֵּנוֹת! הוֹ, שְׂפָמִי וְעוֹרִי! הִיא תְצַוֶּה לַהֲמִיתֵנִי, אֵין כָּל סָפֵק, כְּמוֹ שֶׁאֵין סָפֵק שֶׁהַחֻלְדָּה הִיא חֻלְדָּה. וְאֵיפֹה זֶה אָבְדוּ לִי?

עֲלִיסָה הֵבִינָה מִיָּד, כִּי הַשָּׁפָן מְחַפֵּשׂ אֶת הַכְּסָיוֹת שֶׁלּוֹ וְאֶת מְנִיפָתוֹ, וּבְטוּב לִבָּהּ עָמְדָה אַף הִיא לְחַפֵּשׂ. אַךְ הַכְּסָיוֹת כַּאֲשֶׁר אָבְדוּ אָבָדוּ, וְגַם הַכֹּל נִשְׁתַּנָּה מִן הַיּוֹם שֶׁבָּאָה בַּבְּרֵכָה. הַחֶדֶר הָאָרךְ וְהַנָּמוּךְ וְשֻׁלְחַן הַזְּכוּכִית וְהַדֶּלֵת הַקְּטַנָּה – כֻּלָּם נֶעֶלְמוּ וְאֵינָם, הָיוּ כְלֹא הָיוּ.

אַךְ רָאָה הַשָּׁפָן אֶת עֲלִיסָה וַיִּקְרָא בְקָצֶף"

– מַה לָךְ פֹה, חַנָּה־דְבוֹרָה? מַה תְּשׁוֹטְטִי רֵיקָם? רוּצִי הַבַּיְתָה וְהָבִיאִי לִי מִשָּׁם כְּסָיוֹת לְבָנוֹת וּמְנִיפָה, חִישׁ!

עֲלִיסָה נִבְהֲלָה מְאֹד מִקּוֹל הַפְּקֻדָּה וּמִיָּד קָפְצָה וַתָּרָץ כַּחֵץ אֶל אֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתָהּ הַשָּׁפָן, בְּלִי לְבָאֵר לוֹ, כִּי טָעָה טָעוּת גְּדוֹלָה.

“הוּא חֲשָׁבַנִי לַמְשָׁרֶתֶת שֶׁלּוֹ”.־ הִרְהֲרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – “מַה יִגְדַּל אֵפוֹא תִמְהוֹנוֹ כַּאֲשֶׁר יִוָּדַע לוֹ, כִּי אָנֹכִי – אָנִי. בְּכָל זֹאת, הָלֹךְ אֵלֵךְ וְאָבִיאָה לוֹ אֶת הַכְּסָיוֹת וְאֶת הַמְּנִיפָה, כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי, אִם אַךְ אֶמְצָא אוֹתָן.”

עוֹד הִיא מְהַרְהֶרֶת כָּךְ, וְהִנֵּה בַיִת קָטֹן וְנָאֶה לְנֶגֶד עֵינֶיהָ וְעַל הַדֶּלֶת לוּחִית עִם כְּתֹבֶת מְפֻתָּחָה הָדָר: שָׁפָן בֶּן צֹחַר הַחֲרֹדִי. עֲלִיסָה מִהֲרָה וְנִכְנְסָה הַבַּיְתָה וְגַם לֹא דָפְקָה בַדֶּלֶת קֹדֶם, שֶׁלֹא כְדֶרֶךְ אֶרֶץ, וּמִיָּד קָפְצָה וְעָלְתָה עַל הַמַּעֲלוֹת. הִיא מִהֲרָה מְאֹד, כִּי יָרְאָה פֶּן תִּפְגַע בָּהּ חַנָּה־דְבוֹרָה הָאֲמִתִּית וּתְגָרֵשׁ אוֹתָהּ בְּחֶרְפָּה, בְּטֶרֶם תִּמְצָא אֶת הַכְּסָיוֹת וְאֶת הַמְּנִיפָה.

“אַךְ צְחוֹק הוּא, שֶׁאֲנִי רָצָה בִשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַשָּׁפָן” – אָמְרָה עֲלִיסָה לְנַפְשָׁהּ – “סוֹפִי שֶׁגַּם דִּינָה תַעֲשֶׂה אוֹתִי לִמְשָׁרֶתֶת לָהּ וְתִשְׂתָּרֵר עָלַי, וְתָרִיץ אוֹתִי אֶל כָּל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ.”

וַעֲלִיסָה צִיְּרָה בְדִמְיוֹנָהּ אֵיךְ יִהְיֶה הַדָּבָר:

– הַגְּבֶרֶת עֲלִיסָה – תֹּאמַר לָהּ הָאוֹמֶנֶת – מַהֲרִי לִבְשִׁי בְגָדַיִךְ וְנֵצֵא לְטַיֵּל.

– עַכְשָׁו, אוֹמַנְתִּי, אִי אֶפְשָׁר. דִּינָה צִוַּתְנִי הַיּוֹם לָשִׂים מִשְׁמָר עַל חוֹר זֶה וּלְהַשְׁגִּיחַ בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת, לָדַעַת אִם יֵצֵא עַכְבָּר.

“אֲבָל, אֲנִי מַאֲמִינָה”. – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – “שֶׁאִם כָּכָה תֹאמַר דִּינָה לְהַעֲבִידֵנִי וּלְהִתְעַמֵּר בִּי, לֹא יִהְיֶה לָהּ מָקוֹם בְּבֵיתֵנוּ.”

מִתּוֹךְ מַחֲשָׁבוֹת אֵלֶּה נִכְנְסָה עֲלִיסָה לְחֶדֶר נָקִי וְנָאֶה. וְעַל הַשֻּׁלְחָן הַקָּטָן אֲשֶׁר לִפְנֵי הַחֵלּוֹן רָאֲתָה, כְּמוֹ שֶּׁקִּוְּתָה בְלִבָּהּ קֹדֶם, מְנִיפָה וּשְׁנַיִם שְׁלֹשָה זוּגוֹת כְּסָיוֹת לְבָנוֹת. עֲלִיסָה חָטְפָה זוּג כְּסָיוֹת וְאֶת הַמְּנִיפָה וְאָמְרָה לָצֵאת וְהִנֵּה רָאֲתָה פִתְאֹם צִנְצֶנֶת קְטַנָּה וְיָפָה עוֹמֶדֶת עַל יַד הָרְאִי. הַפַּעַם לֹא הָיָה שׁוּם דָּבָר כָּתוּב עַל הַצִּנְצֶנֶת; בְּכָל זֹאת הוֹצִיאָה עֲלִיסָה אֶת הַפְּקָק וְהִגִּישָׁה אֶת הַצִּנְצֶנֶת אֶל שְׂפָתֶיהָ.

“בְּוַדַאי יִקְרֶה אֵיזֶה דָבָר” – אָמְרָה עֲלִיסָה – “כָּל פַּעַם שֶׁאֲנִי אוֹכֶלֶת אוֹ שׁוֹתָה פֹּה מַה־שֶׁהוּא, יִקְרֶה דָבָר נִפְלָא. הָבָה נָא אֶרְאֶה, מַה יִהְיֶה אִם אֶטְעַם מִן הַצִּנְצֶנֶת. וְאוּלַי אֶגְדַּל מְעַט, כְּבָר נִלְאֵיתִי לִהְיוֹת קְטַנָּה כָל כָּךְ”.

כַּאֲשֶׁר קִוְתָה עֲלִיסָה כֵּן הָיָה־ הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קִוְּתָה. עוֹד לֹא כִלְּתָה לִשְׁתּוֹת אַף הַחֵצִי וְהִנֵּה רֹאשָׁהּ תּוֹמֵךְ אֶת הַתִּקְרָה, וְהִיא הָיְתָה מֻכְרָחָה לָכֹף אוֹתוֹ, כִּי יָרְאָה פֶּן יִשָּׁבֵר עָרְפָּהּ. הִיא מִהֲרָה לִפְקֹק אֶת הַצִּנְצֶנֶת וְלַהֲשִׁיבָה לִמְקוֹמָהּ.

“אֲנִי מְקַוָּה שֶׁיּוֹתֵר לֹא אֶגְדָּל. הֵן גַּם עַתָּה לֹא אוּכַל לָצֵאת מִן הַבָּיִת. אָח, לָמָּה שָׁתִיתִי כָל כָּךְ!” קָרְאָה עֲלִיסָה.

הָהּ, אֶת הַנַּעֲשָׂה אֵין לְהָשִׁיב, וַעֲלִיסָה הָלְכָה וְגָדְלָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. כִּמְעַט רֶגַע עָבַר וְהִיא הֻכְרְחָה לִכְרֹעַ עַל בִּרְכֶּיהָ, וְאַחֲרֵי כֵן גַּם לָשֶׁבֶת, וְאַחֲרֵי כֵן – לִתְמֹךְ אֶת מַרְפְּקָהּ בַּדֶּלֶת, חֶצְיָהּ יוֹשֶׁבֶת חֶצְיָהּ שׁוֹכֶבֶת. וַעֲדַיִן הִיא הוֹלֶכֶת וּגְדוֹלָה, הוֹלֶכֶת וּגְדוֹלָה, וּכְבָר קָטָן הַבַּיִת מֵהָכִיל אוֹתָהּ כֻּלָּהּ. מֵאֵין מָקוֹם הֻכְרְחָה לְהוֹצִיא יָד אַחַת דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ וּלְהַגְבִּיהַּ רֶגֶל אַחַת עַל הָאָח. “יוֹתֵר לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר” – אָמְרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ.

וְהִנֵּה עָמַד כֹּחָהּ שֶׁל צִנְצֶנֶת־הַקְּסָמִים וַעֲלִיסָה לֹא גָדְלָה עוֹד. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ וַעֲלִיסָה לֹא יָכְלָה לָצֵאת מִן הַבַּיִת, וְרָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ אֻמְלָלָה מְאֹד.

“אָח, מַה טוֹב הָיָה לִי בַבַּיִת” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה – “שָׁם לֹא קָטֹנְתִּי וְלֹא גָדַלְתִּי כָל פַּעַם, וּשְׁפָנִּים וְעַכְבָּרִים לֹא הִכְלִימוּ אוֹתִי. מַה צַר לִי מְאֹד שֶׁיָּרַדְתִּי אֶל מְחִלַּת הַשָּׁפָן. אֱמֶת הִיא, הַחַיִּים פֹּה מְלֵאִים עִנְיָן רָב”.

“בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי קוֹרֵאת אַגִּדוֹת פֶּלֶא נִדְמָה לִי, שֶׁכָּל זֶה אֵינוֹ, שֶׁרַק בְּדוּתָה הִיא, לֹא יָכֹלְתִּי לְהַאֲמִין. וְעַתָּה הִנֵּה אֲנִי עַצְמִי בְּתוֹךְ אַגָּדַת־קְסָמִים. מַה טוֹב אִלּוּ חִבְּרוּ עָלַי סֵפֶר. כְּשֶׁאֶגְדַּל אֶכְתֹּב בְּעַצְמִי… אַךְ… הֲלֹא כְבָר גְּדוֹלָה אֲנִי גַם עָתָּה. וּגְדוֹלָה מִכֵּן אַף לֹא אוּכַל לִהְיוֹת, בְּכָל אֹפֶן־ פֹּה”.

“מַה זֶה! הַאִם לֹא אֶגְדַּל אֵפוֹא בַּשָּׁנִים?”… – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה לַחֲשֹׁב – “אֱמֶת, גַּם זוֹ לְטוֹבָה, לֹא אֶהְיֶה זְקֵנָה לְעוֹלָם, וְאֶלָּא אִם כֵּן, אֶהְיֶה צְרִיכָה לִלְמֹד שִׁעוּרִים תָּמִיד, שִׁעוּרִים, שִׁעוּרִים, שִׁעוּרִים!”…

“אָח, כַּמָּה טִפְּשָׁה אָנִי!” – קָרְאָה פִתְאֹם – “וְכִי פֹה מָקוֹם לִלְמֹד? טִפְּשָׁה, הֲלֹא צַר הַמָּקוֹם גַּם לָךְ לְעַצְמֵךְ, הַסְּפָרִים אָנָה יִכָּנֵסוּ!?”

כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה עֲלִיסָה וְשׂוֹחֲחָה עִם עַצְמָהּ, שׁוֹאֶלֶת וּמְשִׁיבָה, וְהִנֵּה נִשְׁמַע פִּתְאֹם קוֹל קוֹרֵא מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת:

עֲלִיסָה רָאֲתָה אֶת עַצְמָהּ אֻמְלָלָה מְאֹד.

– חַנָּה־דְבוֹרָה, חַנָּה־דְבוֹרָה, מַהֲרִי לִי אֶת הַכְּסָיוֹת, תֵּכֶף וּמִיָּד!

וְהִנֵּה צְעָדָה קַלָּה עַל פְּנֵי הַמַּעֲלוֹת. עֲלִיסָה הֵבִינָה שֶׁהַשָּׁפָן הוּא וַתֶּחֱרָד. הִיא נִזְדַּעְזְעָה כָל כָּךְ, שֶׁכָּל הַבַּיִת נִרְעָד. שָׁכֹחַ שָׁכְחָה, כִּי עַכְשָׁו גְּדוֹלָה הִיא מִן הַשָּׁפָן מֵאָה פְעָמִים וְאַחַת וְאֵין כָּל פַּחַד לְנֶגְדָּהּ.

בֵּינָתַיִם עָלָה הַשָּׁפָן וְנִסָּה לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת, אַךְ מִתּוֹךְ שֶׁהַדֶּלֶת הָיְתָה נִפְתַּחַת לִפְנִים, וַעֲלִיסָה סָמְכָה עָלֶיהָ אֶת מַרְפְּקָה, לֹא יָכֹל הַשָּׁפן לִפְתֹּחַ אוֹתָהּ.

– אָסֹב וְאֶכָּנֵס דֶּרֶךְ⁷⁶ הַחַלּוֹן – אָמַר הַשָּׁפָן. "הָיֹה לֹא תִהְיֶה – אָמְרָה עֲלִיסָה לְנַפְשָׁהּ. הִיא הִטְּתָה אָזְנָהּ וּכְשָׁמְעָהּ, כִּי הַשָּׁפָן הוֹלֵךְ וְקָרֵב אֶל הַחַלּוֹן, שָׁלְחָה יָדָהּ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן חוּצָה, וְאַחַר פָּשְׂקָה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, כְּאִלּוּ בִקְּשָׁה לִתְפֹּשׂ דָּבָר. אַךְ הִיא לֹא תָפְשָׂה מְאוּמָה וְרַק קוֹל יְבָבָה חֲטוּפָה וְנֵפֶץ זְכוּכִית הִגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ.

הִיא שָׁלְחָה יָדָהּ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן…

– “אֵין זֹאת כִּי אִם נָפֹל נָפַל הַשָּׁפָן עַל זְכוּכִית הַחֲמָמָה שֶׁלַּקִּשּׁוּאִים”. – חָשְׁבָה עֲלִיסָה.

עָבַר רֶגַע וְהִנֵּה נִשְׁמַע שׁוּב קוֹל הַשָּׁפָן קוֹרֵא בְקָצֶף:

– הוֹ, אוּזָא, אַיֶּךָּ! אוּזָא!

– הִנְנִי, אֲדוֹנִי! – עָנָה קוֹל זָר לָהּ – אֲנִי חוֹפֵר תַּפּוּחִים מִן הָאֲדָמָה.

הִנְנִי, אֲדוֹנִי!

• “תַּ־פּוּ־חִים” – קִנְטֵר אוֹתוֹ הַשָּׁפָן בְּכָעַס – שֶׁמָּא תַעַזְרֵנִי לְהֵחָלֵץ מִתּוֹךְ הָאַשְׁפָּה הַזֹּאת.

שֵׁנִית נִשְׁמַע קוֹל נֵפֶץ זְכוּכִית.

– אֱמָר נָא, אוּזָא, מַה זֶה שָׁם בַּחַלּוֹן?

– עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, אֲדוֹנִי: יָד.

– יָד? רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ יָד גְּדוֹלָה שֶׁכָּזֹאת? הֲלֹא צַר לָהּ הַחַלּוֹן?

– רָאֹה אָמְנָם לֹא רָאִיתִי, אֲדוֹנִי, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין זוֹ אֶלָּא יָד.

– מַה לָהּ פֹה לְיָד זוֹ? לֵךְ וּשְׁמֹט אוֹתָהּ.

קָמָה דוּמִיָּה אֲרֻכָּה, רַק לִפְרָקִים נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת קְצָרוֹת בְּלָחַשׁ: “לֹא, אֲדוֹנִי… אֵין בְּכֹחִי… לֹא אוּכַל…”

– עֲשֵׂה כַאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ, פַחְדָּן, מוּג־לֵב!

עֲלִיסָה שָׁלְחָה שׁוּב אֶת יָדָהּ לְכָל אָרְכָּהּ, וְהַפַעַם נִשְׁמְעוּ שְׁתֵּי אֲנָחוֹת חֲטוּפוֹת וְרַעַשׁ גָּדוֹל, קוֹל נֵפֶץ זְכוּכִיּות.

“רְאֵה, כַּמָּה חֲמָמוֹת לָהֶן!” – חָלַף רַעְיוֹן בְּרֹאשׁ עֲלִיסָה – “אַךְ מַה יְהֵא סוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר. לוּ הוֹצִיאוּנִי מִפֹה וְהוֹדֵיתִי לָהֶם בְּכָל לִבִּי. אֵין בִּרְצוֹנִי לָשֶׁבֶת כָּאן עוֹד.”

הָיְתָה דוּמִיָּה רְגָעִים אֲחָדִים וְאַחַר נִשְׁמַע שִׁקְשׁוּק אוֹפַנֵּי עֲגָלָה, וְקוֹלוֹת רַבִּים דִּבְּרוּ בְּבַת אֶחָת:

עֲלִיסָה שָׁלְחָה שׁוּב אֶת יָדָהּ..

– אַיֵּה אֵיפֹה הַסֻּלָּם הַשֵּׁנִי?

– רַק סֻלָּם אֶחָד הֵבֵאתִי, הַשֵּׁנִי הוּא אֵצֶל לוֹט

– לוֹט, הָבֵא אֶת הַסֻּלָּם!… הַצִּיבוּ אוֹתָם פֹּה, אֶל פִּנָּה זוֹ… עֲמֹד, תְּחִלָּה צָרִיךְ לִקְשֹׁר אוֹתָם בְּקָצֵהֶם זֶה אֶל זֶה, הֲלֹא קְצָרִים הֵם…. הִנֵּה כֵן… עַכְשָׁו טוֹב וְיָפֶה. אַתָּה, לוֹט, גֶּשׁ הֵנָּה, אֱחֹז בַּחֶבֶל! הַחֲזֵק!

– וְהַגַּג? הֶחָזָק הוּא? לֹא יִתְמוֹטֵט? רְאוּ נָא, רַעַף אֶחָד מִתְנוֹדֵד, עוֹד מְעַט וְנָפַל, הִשָּׁמֵרוּ! (קוֹל נֵפֶץ וְרַעַשׁ גָּדוֹל נִשְׁמַע פִּתְאֹם.)

– מִי עָשָׂה זֹאת?

– בְּיָדוּעַ, לוֹט עָשָׂה, לוֹט בֶּן הַלְּטָאָה!

– וּמִי יִכָּנֵס דֶרֶךְ הָאֲרֻבָּה? אָתָּה?

– לֹא, אֲנִי לֹא אֶכָּנֵס.

– גַּם אֲנִי לֹא אֵלֵךְ!

– לוֹט, עֲבֹר! מַהֲרָה לוֹט, אֲדוֹנְךָ מְצַוֶּה אוֹתְךָ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה.

“אִם כֵּן אֵפוֹא, יֵרֵד לוֹט בֶּן־הַלְּטָאָה אֵלַי דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה – “עַל לוֹט הָיוּ כֻלָּם, כַּנִּרְאֶה. לוֹט, הַיָּמִינָה! לוֹט, הַשְׂמֹאלָה! עָלָיו יַטִּילוּ הַכֹּל. לוּ נָתְנוּ לִי כָל יְקָר שֶׁבָּעוֹלָם אֵין נַפְשִׁי לִהְיוֹת תַּחְתָּיו… מַה צָרָה הָאֲרֻבָּה! וּבְכָל זֹאת, אֶשְׁלַח נָא רַגְלִי וְאֶבְעַט בּוֹ פָעַם”.

הִיא שָׁלְחָה אֶת רַגְלָהּ אֶל פִּי הָאֲרֻבָּה וְהִגְבִּיהָ אוֹתָהּ כְּכֹל אֲשֶׁר יָכֹלָה נִשְׁמַע כְּקוֹל חַיָּה קְטַנָּה מְטַפֶּסֶת וְשׂוֹרָטֶת. מִיָּד אָמְרָה: “לוֹט הוּא!” וּבָעֲטָה בְּרַגְלָהּ בְּכֹחַ.

תְּחִלָּה נִשְׁמַע קוֹל רִשְׁרוּשׁ, וְאַחַר – שָׁאוֹן גָּדוֹל וּמְהוּמָה וּמְרוּצָה וְקוֹל רַבִּים קוֹרְאִים יָחַד:

– הַבִּיטוּ, הִנֵּה לוֹט עוֹלֶה בִּיעָף דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה!

– הַחֲזִיקוּ בוֹ! הֲלֹא נָפֹל יִפֹּל! – צָוַח הַשָּׁפָן.

רְגָעִים אֲחָדִים הֶחֱרִישׁוּ כֻלָּם וְאַחַר פָּרְצוּ שֵׁנִית קוֹלוֹת חֲרָדָה:

– תִּמְכוּ בְרֹאשׁוֹ! מְעַט יַיִן, יַיִן תְּנוּ לוֹ!

– לְאַט, לְאַט, פֶּן יִתְגַּרְגֵּר… מֶה הָיָה לְךָ, יַקִּירִי, מָה אֵרַע? סַפֶּר נָא…

וְהִנֵּה הִגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ קוֹל חַלָּשׁ, רוֹעֵד וְנִפְסָק לִרְגָעִים (וַדַּאי קוֹל לוֹט הוּא, חָשְׁבָה עֲלִיסָה) : ־לֹא אֵדַע נַפְשִׁי… רַב, רַב, תּוֹדָה… עַכְשָׁו הוּטַב לִי… רַק נִרְגָּש אֲנִי מְאֹד, לֹא אוּכַל עוֹד לְסַפֵּר לָכֶם אֶת הַכֹּל כַּסֵּדֶר… רַק אַחַת אֵדַע, מִלְּמַטָּה עָלָה אֵלַי כְּמִין דָּבָר נוֹרָא, בָּעַט בִּי פַּעַם וָאָעוּף כְּחֵץ לְמָעְלָה.

– אֱמֶת, כְּחֵץ מַמָּשׁ! – קָרְאוּ כֻלָּם אַחֲרָיו.

– אֵין עֵצָה כִּי אִם לְהַבְעִיר אֶת הַבָּיִת – עָנָה הַשָּׁפָן.

שָׁמְעָה עֲלִיסָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּצְעַק בְּקוֹל חָזָק:

– אִם כָּכָה תַעֲשׂוּ אֲשַׁסֶּה בָכֶם אֶת דִּינָה!

מִיָּד קָמָה דוּמִיַּת מָוֶת.

“מָה אֵפוֹא יַעֲשׂוּ עַתָּה” חָשְׁבָה עֲלִיסָה – “אַבִּיטָה נָא וְאֶרְאֶה. הוֹ, טִפְּשִׁים, לוּ חָכְמוּ הִשְׂכִּילוּ, וְהָרְסוּ אֶת הַגָּג”.

עָבַר רֶגַע קָטָן וְהַשָּׁאוֹן גָּבַר שׁוּב. הַשָּׁפָן דִּבֵּר:

– רַב לְךָ… רַב לְךָ… לְפִי דַעְתִּי, דַּיֵּנוּ עֶגְלַת־יָד אֶחָת.

“עֲגָלָה זוֹ מַה בָּהּ?” – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – וְאוּלָם מְהֵרָה נוֹדַע הַדָּבָר. מֵעֵבֶר הַחַלּוֹן מִחוּץ נִתַּךְ עָלֶיהָ מְטַר אֲבָנִים קְטַנּוֹת וְהַרְבֵּה מֵהֶן פָּגְעוּ בְמִצְחָהּ.

“הֲלֹא אָשִׂים קֵץ לַדָּבָר!” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה, וְתוֹךְ כְּדֵי כָךְ קָרְאָה בְקוֹל:

– חִדְלוּ כְרֶגַע, פֶּן… שׁוּב הָיְתָה דוּמִיַּת מָוֶת.

מָה אֵרַע? סַפֶּר נָא…

וּמָה הִשְׁתּוֹמְמָה עֲלִיסָה פִתְאֹם בִּרְאוֹתָהּ וְהִנֵּה כָל הָאֲבָנִים הַקְּטַנּוֹת הַפְּזוּרוֹת פֹּה וָפֹה עַל קַרְקַע הַחֶדֶר נֶהֶפְכוּ וְהָיוּ לִרְקִיקִים.

“הָבָה אֲנַסֶּה נָא וְאֶטְעַם מִן הָרְקִיקִים. עַל יְדֵי כֵן וַדַּאי תִּשְׁתַּנֶּה קוֹמָתִי, וְכֵיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִי לִגְדֹּל יוֹתֵר, וַדַּאי אֶקְטָן”…־אָמְרָה עֲלִיסָה.

הִיא אָכְלָה רָקִיק וּלְשִׂמְחָתָהּ רָאֲתָה וְהִנֵּה אָמְנָם הִיא הוֹלֶכֶת וּקְטַנָּה. אַךְ קָטְנָה עֲלִיסָה עַד כְּדֵי לָצֵאת דֶּרֶךְ הַפֶּתַח – וַתִּקְפֹּץ מִן הַבַּיִת וָחוּצָה. וַתֵּרֶא, וְהִנֵּה קָהָל גָּדוֹל, חַיּוֹת וְעוֹפוֹת, נִקְהַל עַל יַד הַחַלּוֹן וְלוֹט בֶּן־הַלְּטָאָה בַּתָּוֶךְ, כֻּלָּם עוֹֹמְדִים חֲרֵדִים מִסָּבִיב לוֹ, וּשְׁנֵי חֲזִירֵי־יָם מִזֶּה וּמִזֶּה, תּוֹמְכִים רֹאשׁוֹ וְיוֹצְקִים אֶל פִּיו הַפָּעוּר מִתּוֹךְ בַּקְבּוּק.

אַךְ נִרְאֲתָה עֲלִיסָה, קָפְצוּ כֻלָּם אֵלֶיהָ, אֲבָל הִיא נָסָה מִפְּנֵיהֶם וַתִּבְרַח אֶל יַעַר גָּדוֹל וְעָב מְאֹד.

“רֵאשִׁית כֹּל, עָלַי לָשׁוּב לְקוֹמָתִי הָרִאשׁוֹנָה, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בַבָּיִת” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה – “וְהַשֵּׁנִית, אֵלֵךְ וְאֶמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַגַּן הַנִּפְלָא, זֹאת הִיא הַתָּכְנִית הַנְּכוֹנָה וְעַל פִּיהָ אֶעֱשֶׂה.”

הַתָּכְנִית הָיְתָה בֶאֱמֶת טוֹבָה וְיָפָה וַעֲרוּכָה בְשֵׂכֶל רַב, וְרַק קֹשִׁי אֶחָד הָיָה בַדָּבָר שֶׁעֲלִיסָה לֹא יָדְעָה וְגַם לֹא יָכְלָה לְצַיֵּר לָהּ כְּלָל, אֵיךְ לְהוֹצִיאָהּ אֶל הַפֹּעַל.

עוֹד הִיא תוֹעָה בַיַּעַר, מַבִּיטָה בִדְאָגָה כֹּה וָכֹה וּמְבַקֶּשֶׁת דֶּרֶךְ בֵּין הַשִּׂיחִים וְקוֹל נְבָחָה נִשְׁמַע פִּתְאֹם מֵעַל לְרֹאשָׁהּ. בְּפַחַד הֵרִימָה עֲלִיסָה עֵינֶיהָ לְמָעְלָה, וְהִנֵּה גּוּר כֶּלֶב, גָּדוֹל מְאֹד, מַבִּיט בָּהּ בְּעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת הָעֲגֻלּוֹת וְשׁוֹלֵחַ אֵלֶיהָ כַפּוֹ לָגַעַת בָּהּ

– הוֹי, פְּעוֹטִי, מַחְמַדִּי – קָרְאָה עֲלִיסָה בְקוֹל מָלֵא חֲנִינָה וְרָצְתָה לִשְׁרֹק לוֹ וְלֹא יָכֹלָה. הִיא פָחֲדָהּ מְאֹד פֶּן

רָעֵב הַכֶּלֶב וְיֹאְכֶלֶנָּה וְלֹא יָשִׂים לִבּוֹ כְלָל לְדִבְרֵי הַחִבָּה שֶׁלָּהּ.

בְּלִי דַעַת לָמָּה, הֵרִימָה עֲלִיסָה עָנָף קָטֹן וְשָׁלְחָה אוֹתוֹ כְּנֶגֶד הַכֶּלֶב. הַכֶּלֶב צָרַח מִשִּׂמְחָה וְקָפַץ אַרְצָה וְהִתְנַפֵּל עַל הֶעָנָף הַקָּטֹן, כְּאִלּוּ הָיָה בִרְצוֹנוֹ לְשַׁבְּרוֹ. מִיִּרְאָה פֶּן תִּהְיֶה לְמִרְמָס תַּחַת רַגְלֵי הַכֶּלֶב, מִהֲרָה עֲלִיסָה וְנִתְחַבְּאָה מֵאֲחוֹרֵי דַרְדַּר. אֲבָל כְּשֶׁהֵצִיצָה מֵעֵבֶר לַדַּרְדַּר קָפַץ הַכֶּלֶב שׁוּב אֶל הֶעָנָף וּבְחָפְזוֹ מְאֹד לְתָפְשׂוֹ נִתְהַפֵּךְ. לַעֲלִיסָה נִדְמָה, כְּאִלּוּ סוּס אַבִּיר לְפָנֶיהָ, וּמֵרֹב פַּחְדָּהּ פֶּן יִרְמְסֶנָּה בְרַגְלָיו מִהֲרָה לְהֵחָבֵא שׁוּב, וְהַכֶּלֶב לֹא חָדַל מִנְּבֹחַ וְהִשְׂתָּעֵר⁷⁷ עַל הַדַּרְדַּר, קַפֵּץ וָשׁוֹב קַפֵּץ וָשׁוֹב, עַד אֲשֶׁר עָיֵף. אָז יָשַׁב מִנֶּגֶד, שָׁלַח לָשׁוֹן וְנָשַׁם בִּכְבֵדוּת, בְּעוֹד עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת סְגוּרוֹת לְמֶחֱצָה.

אֲבָל הִיא נָסָה מִפְּנֵיהֶם…

זוֹ הָיְתָה שְׁעַת כֹּשֶׁר לַעֲלִיסָה. מִיָּד נִמְלְטָה מִשָּׁם וַתָּרָץ, וְלֹא עָמְדָה עַד אֲשֶׁר עֲזָבָהּ כֹּחָהּ. נִבְחַת הַכֶּלֶב כִּמְעַט לֹא נִשְׁמְעָה עוֹד.

“וּבְכָל זֹאת, כַּמָּה חָבִיב הָיָה הַכֶּלֶב הַזֶּה” – אָמְרָה עֲלִיסָה בְּהִשָּׁעֲנָהּ תַּחַת פֶּרַח וּבְנַפְנְפָהּ עַל פָּנֶיהָ בְּאֶחָד מֵעָלָיו – “כַּמָּה יָכֹלְתִּי לְלַמְּדוֹ תַעֲלוּלִים נָאִים לוּלֵא הָיִיתִי קְטַנָּה כָל כָּךְ. הָהּ, אֵלִי, וַאֲנִי שָׁכַחְתִּי כִּי עָלַי, רֵאשִׁית כֹּל, לִגְדֹּל יוֹתֵר! אֲבָל אֵיךְ אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר? וַדַּאי יֵשׁ לִי לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת מַה שֶׁהוּא, אֲבָל מָה? זוֹ שְׁאֵלָה!”

פָּנְתָה עֲלִיסָה כֹּה וָכֹה, הִבִּיטָה אֶל הַדְּשָׁאִים וְאֶל הַפְּרָחִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב, וְלֹא מָצְאָה דָבָר אֲשֶׁר יֵאָכֵל אוֹ יִשָּׁתֶה. וּמִקָּרוֹב צָמְחָה פִטְרִיָּה גְדוֹלָה מְאֹד. הִבִּיטָה עֲלִיסָה מִתַּחְתֶּיהָ וּמִכֹּל צְדָדֶיהָ, וְאַחַר אָמְרָה: אַבִּיטָה נָא וְאֶרְאֶה, אוּלַי יֵשׁ מָה עָלֶיהָ לְמָעְלָה. הִיא עָמְדָה עַל אֶצְבְּעוֹת רַגְלֶיהָ וּבַהֲרִימָהּ רֹאשָׁהּ רָאֲתָה, וְהִנֵּה גָזָם גָּדוֹל וְכָחֹל יוֹשֵׁב לוֹ בְחִבּוּק יָדַיִם בְּאֶמְצַע הַפִּטְרִיָּה וּמְעַשֵּׁן בְּנַחַת מִתּוֹךְ נַרְגִּילָה אֲרֻכָּה, וְאֵינוֹ שָׂם לִבּוֹ לַעֲלִיסָה וּלְכָל אֲשֶׁר מִסָּבִיב.

גּוּר כֶּלֶב גָּדוֹל הִבִּיט בָּהּ…

 

פֶּרֶק חֲמִישִׁי: עֲצַת הַגָּזָם גִמְזַי    🔗

שָׁעָה אֲרֻכָּה הִבִּיטוּ עֲלִיסָה וְגִמְזַי אִישׁ בִּפְנֵי רֵעֵהוּ בְדוּמִיָּה. וְהִנֵּה הוֹצִיא גִמְזַי לְאַט אֶת קְנֵה הַמִּקְטֶרֶת מִפִּיו וְשָׁאַל בְּקוֹל נִרְפֶּה כְּמוֹ מִתּוֹךְ תְּנוּמָה:

– מִי אַתְּ, אֶשְׁאֲלָה נָא לָדָעַת?

שְׁאֵלָה זוֹ בִלְבְּלָה אֶת עֲלִיסָה.

– אֲנִי… אֲנִי רַק יוֹדַעַת מִי הָיִיתִי בְּשָׁעָה שֶׁקַּמְתִּי בַבֹּקֶר – עָנְתָה עֲלִיסָה בְמֹרֶךְ – מִן הָעֵת הַהִיא “נִתְחַלַּפְתִּי” כַּמָּה פְעָמִים.

– מַה רְצוֹנֵךְ לֵאמֹר? – שָׁאַל גִּמְזַי בְּרֹגֶז – דַּבְּרִי, בְּבַקָּשָׁה, דְּבָרִים שֶׁל טַעַם וְאֵדַע מַה טִיבֵךְ.

– הוּא הוּא הַדָּבָר, שֶׁאֵינִי יְכֹלָה לְפָרֵשׁ מַה טִיבִי – עָנְתָה עֲלִיסָה – הֲלֹא אֲנִי… לֹא אָנֹכִי

– אֵינִי מֵבִין מְאוּמָה – אָמַר גֵּמְזַי.

– לֹא מִתְבַּלְבֵּל כְּלָל – הֵשִׁיב גָּזָם – צַר לִי מְאֹד, אַךְ אֵינִי יְכֹלָה לְבָאֵר אֶת הַדָּבָר כָּרָאוּי, חִידָה הִיא גַם בְּעֵינָי. כְּשֶׁאַתָּה נַעֲשֶׂה פַעַם גָדוֹל, פַּעַם קָטֹן, סוֹפְךָ – מִתְבַּלְבֵּל.

– לֹא מִתְבַּלְבֵּל כְּלָל – הֵשִׁיב גִּמְזַי בְּנַחַת וַיָּשָׁב לְעַשֵּׁן מִקְטַרְתּוֹ.

– אֶפְשָׁר לֹא נִתְנַסֵּיתָ עֲדַיִן – עָנְתָה עֲלִיסָה – אַךְ כְּשֶׁתֵּעָשֶׂה דַיָּרָה וְאַחַר כָּךְ פַּרְפָּר הֲלֹא יֵרָאֶה הַדָּבָר מְשֻׁנֶּה בְּעֵינֶיךָ, הַאַף לֹא כֵן?

– אַף לֹא כֵן, וְאַף לֹא מִקְצָת מִן הַמִּקְצָת! – פָסַק גִּמְזַי בְּהַחֲלֵט.

– לֹא כָל הַדֵּעוֹת שָׁווֹת, כַּנִּרְאֶה, ־ הֵשִׁיבָה עֲלִיסָה – אֲנִי, עַל כָּל פָּנִים, הָיִיתִי מִשְׁתּוֹמֶמֶת מְאֹד לַדָּבָר.

– אָתְּ? – הִשְׁמִיעַ גִּמְזַי בְּבוּז – מִי זֹאת אָתְּ?

וּבְכֵן שָׁבוּ אֶל רֵאשִׁית שִׂיחָתָם. הֵתְּשׁוּבוֹת הַקְּצָרוֹת שֶׁל גִּמְזַי הַגָּזָם הִרְגִּיזוּ אֶת עֲלִיסָה עַד מְאֹד. הִיא נִזְדַּקְּפָה מְלֹא קוֹמָתָהּ וְאָמְרָה בְּפָנִים שֶׁל חֲשִׁיבוּת וְכֹבֶד־רֹאשׁ:

– וְלִי נִרְאֶה, כִּי מִן הָרָאוּי שֶׁאֲדוֹנִי יֹאמַר לִי קֹדֵם מִי הוּא.

– אָתְּ? – הִשְׁמִיעַ גִּמְזַי בְּבוּז – מַדּוּעַ? – שָׁאַל גִּמְזַי.

קָשֶׁה הָיָה לַעֲלִיסָה לִמְצֹא תְשׁוּבָה מַסְפִּיקָה, וְגִמְזַי, כַּנִּרְאֶה, לֹא הָיָה לִבּוֹ טוֹב עָלָיו, לְפִיכָךְ הָפְכָה עֲלִיסָה פָנֶיהָ וַתֵּלַךְ.

– שׁוּבִי! – קָרָא גִּמְזַי – דָּבָר נָחוּץ לִי אֵלָיִךְ.

בְּנֶפֶשׁ כְּמֵהָה שָׁבָה עֲלִיסָה אֶל הַגָּזָם.

– הַכַּעַס מִדָּה מְגֻנָּה הִיא – אָמַר גִּמְזַי.

– וְזֶהוּ הַכֹּל? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה וְהִשְׁתַּדְּלָה לְהַעֲלִים אֶת כַּעֲסָהּ.

– לֹא – עָנָה גִּמְזַי.

עֲלִיסָה הֶחְלִיטָה לְהַמְתִּין קְצָת, הֵן בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵין לָהּ מַה לַעֲשׂוֹת, וְאֶפְשָׁר שֶׁיֹּאמַר הַגָּזָם עוֹד דָּבָר חָשׁוּב.

שָׁעָה אֲרֻכָּה הוֹצִיא גִמְזַי תִּימְרוֹת עָשָׁן מִתּוֹךְ פִּיו וּלְבַסּוֹף פָּתַח וְשָׁאָל:

– וּבְכֵן חוֹשֶׁבֶת אַתְּ, כִּי הָיִית לְאַחֶרֶת?

– כָּךְ נִרְאֶה לִי – עָנְתָה עֲלִיסָה. הִנֵּה שָׁכַחְתִּי הַכֹּל לֹא אוּכַל לִזְכֹּר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר יָדַעְתִּי, וְכָל רֶגַע וְרֶגַע קוֹמָתִי אַחֶרֶת: פַעַם אֲנִי קְטַנָּה וּפַעַם גְּדוֹלָה.

– מַה, לְמָשָׁל שָׁכַחַתְּ? – שָׁאַל גִּמְזַי.

– הִנֵּה אָמַרְתִּי לִקְרֹא שִׁיר וְיָצְאוּ מִפִי דְבָרִים לֹא־כֵן, וְלֹא הָיָה הַשִּׁיר הַהוּא – עָנְתָה עֲלִיסָה בְּעָצֶב.

– קָרָאת אֶת הַ“הַגָּדָה?” – שָׁאַל גִמְזַי אֶת עֲלִיסָה.

– קָרָאתִי הַרְבֵּה אַגָּדוֹת – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– לֹא כֵן שָׁאַלְתִּי: הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח קָרָאת?

– קָרָאתִי.

– נַסִּי נָא אֵפוֹא, קִרְאִי בְּעַל פֶּה אֶת הַשִּׁיר “אֶחָד מִי יוֹדֵעַ”.

עֲלִיסָה שִׁלְּבָה יָדֶיהָ וּפָתָחָה:

אֶחָד מִי יוֹדֵעַ, אֶחָד אֵינִי יוֹדֵעַ: אֵיךְ יֵלֵךְ שָׁעוֹן, אֵיכָה, בְּלִי פַנָּס בַּחֲשֵׁכָה?

שְׁנַיִם מִי יוֹדֵעַ, שְׁנַיִם אֵינִי יוֹדֵעַ:

מַדּוּעַ בִּשְׁנַיִם כָּל פַּעַם, ־ הַבָּרָק וְהָרַעַם?

שְׁלֹשָָׁה מִי יוֹדֵעַ, שְׁלֹשָׁה אֵינִי יוֹדֵעַ:

לָמָּה שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים לְכָל אֶחָד בַּמְשֻׁלָּשִׁים?

אַרְבָּעָה מִי יוֹדֵעַ, אַרְבָּעָה אֵינִי יוֹדֵעַ:

בַּחֶשְׁבּוֹן לָמָּה כְּלוּלוֹת, ־ כָּל אַרְבַּע הַפְּעֻלּוֹת?

חֲמִשָּׁה מִי יוֹדֵעַ, חֲמִישָּׁה אֵינִי יוֹדֵעַ:

אֵיךְ נִקְרָאִים, בְּבַקָּשָׁה, חֲמֵשֶׁת חֶלְקֵי הַיַּבָּשָׁה?

שִׁשָּׁה מִי יוֹדֵעַ, שִׁשָּׁה אֵינִי יוֹדֵעַ:

אֵיךְ “לְמָגֵן אָבוֹת” יֵעָשֶׂה שִׁשָּׁה קְצָווֹת?⁷⁸ שִׁבְעָה מִי יוֹדֵעַ, שִׁבְעָה אֵינִי…

– שִׁבְעָה אֲנִי יוֹדֵעַ – נִכְנַס גִּמְזַי פִּתְאֹם לְדִבְרֵי עֲלִיסָה. הוּא הֵעִיף בָּהּ עַיִן אַחַת וּפָנָיו הֵפִיקוּ שְׂחוֹק וְלַעַג כְּאֶחָד. בְּנִגּוּן שֶׁל לֵיל פֶּסַח, לְאַט וּבִנְעִימוּת פָּתַח וְאָמָר:

שִׁ־בְ־עָה מִי יוֹדֵ־עֵ־עַ, שִׁבְעָה אֲנִי יוֹדֵ־עַ־עַ: קָמַץ־חָמֵץ, עוֹלָם־חוֹלָם, שִׁבְעָה דְּבָרִים בְּגוֹלָם!

עֶלְבּוֹן גָּדוֹל נֶעֶלְבָה עֲלִיסָה, פָּנֶיהָ אָדָמוּ. הִיא הוֹרִידָה רֹאשָׁהּ וְאָמָרָה:

– קְצָת מִלִּים… שָׁכָחְתִּי.

– קְצָת? – קָרָא גִמְזַי בְּלַעַג – אַף חֲרוּז אֶחָד לֹא אָמַרְתְּ כַּכָּתוּב!

קָמָה שְׁתִיקָה לֹא נְעִימָה. מִקֵּץ רְגָעִים פָּתַח הַגָּזָם וְשָׁאָל:

– וְכַמָּה אַתְּ חֲפֵצָה שֶׁתִּהְיֶה קוֹמָתֵךְ?

– לֹא זֶה חָשׁוּב, כַּמָּה תִהְיֶה קוֹמָתִי – עָנְתָה עֲלִיסָה בְחִפָּזוֹן – עִקַּר הַדָּבָר, שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּנֵּית כָּל פַּעַם, זוֹ, אֲדוֹנִי, רָעָה!

– רָעָה אוֹ טוֹבָה… אֵינִי יוֹדֵעַ, ־ עָנָה הַגָּזָם.

עֲלִיסָה עָבְרָה עַל תְּשׁוּבָה זוֹ בִשְׁתִיקָה. מִיָּמֶיהָ לֹא קִנְטֵר אוֹתָהּ אִישׁ כָּל כָּךְ. הִיא הִרְגִּישָׁה כִּי עוֹד מְעַט וְתִקְצַר רוּחָהּ.

– וְקוֹמָתֵךְ עַתָּה טוֹבָה בְעֵינָיִךְ? שָׁאַל הַגָּזָם.

– לוּ הָיִיתִי גְבוֹהָה יוֹתֵר… קָט־קָט, ־ נֶעֶנְתָה עֲלִיסָה. – אֶצְבַּע וָחֵצִי, מַה קוֹמָה הִיא זוֹ?

– אַדְרַבָּה, זוֹ קוֹמָה נָאָה מְאֹד – עָנָה גִמְזַי בְּכַעַס וְנִזְדַּקֵּף בְּאֶמְצַע הַפִּטְרִיָּה לְכָל מְלֹא קוֹמָתוֹ. הוּא הָיָה גָבֹהַּ אֶצְבַּע וָחֵצִי, עַיִן בֶּעָיִן.

– וַאֲנִי לֹא נִסִּיתִי בְקוֹמָה כָּזוֹ – אָמְרָה עֲלִיסָה בְקוֹל רַחֲמִים וּתְלוּנָה, וּבְלִבָּהּ חָשָׁבָה:

“כַּמָּה הַלָּלוּ נוֹחִים לְהֵעָלֵב!”

– תְּנַסִּי וְתִתְרַגָּלִי – עָנָה גִמְזַי וְשָׁב לְעַשֵּׁן.

עֲלִיסָה עָמְדָה מַחֲרִישָׁה עַד בּוֹשׁ בְּתִקְוָה, אוּלַי יוֹאִיל הַגָּזָם לְהַגִּיד עוֹד דָּבָר. מִקֵּץ רְגָעִים מְעַטִּים הִנִּיחַ גִּמְזַי אֶת מִקְטַרְתּוֹ, גִּהֵק פַּעֲמַיִם שָׁלֹש וְהִתְמוֹדֵד. אַחַר הֶחֱלִיק מֵעַל הַפִּטְרִיָּה, זָחַל וְנֶעְלַם בַּדֶּשֶׁא וּפִיו מְגַמְגֵּם:

– צַד אֶחָד יַעֲשֶׂה אוֹתָךְ גְּבוֹהָה יוֹתֵר, הַצַּד הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה אוֹתָךְ קְטַנָּה יוֹתֵר.

“צַד אֶחָד שֶׁל מָה? צַד שֵׁנִי שֶׁל מָה?” חָשְׁבָה עֲלִיסָה.

– שֶׁל הַפִּטְרִיָּה – עָנָה הַגָּזָם, כְּאִלּוּ שָׁמַע אֶת שְׁאֵלָתָהּ, וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר נֶעְלָם.

זְמן־מָה עָמְדָה עֲלִיסָה וְהִסְתַּכְּלָה בַפִטְרִיָּה, כְּדֵי לִמְצֹא, אֵיזֶהוּ צַד יָמִין וְאֵיזֶהוּ צַד שְׂמֹאל, כִּי הָיְתָה עֲגַלְגַּלָּה כֻלָּה, וְלֹא קַל הָיָה לִמְצֹא תְשׁוּבָה עַל שְׁאֵלָה זוֹ. בְּאֵין עֵצָה, תָּפְשָׂה וְחִבְּקָה אֶת הַפִּטְרִיָּה בִשְׁתֵּי יָדֶיהָ, כְּכֹל אֲשֶׁר יָכֹלָה, וּפָרְסָה מִמֶּנָּה פְרֻסָּה קְטַנָּה בְכָל יָד, מִזֶּה וּמִזֶּה.

הִיא נָשְׁכָה מִן הַפְּרֻסָּה שֶׁבְּצַד יְמִינָהּ־וּמִיָּד הִרְגִּישָׁה, כִּי דְבַר־מָה חָבַט אוֹתָהּ מִתַּחַת לְסַנְטֵרָהּ. הַסַּנְטֵר נֶחְבַּט בְּרַגְלֶיהָ. שִׁנּוּי־פִּתְאֹם זֶה הִפְחִיד אֶת עֲלִיסָה מְאֹד. סַכָּנָה הָיְתָה לְאַבֵּד אַף רֶגַע אֶחָד. וּבִרְאוֹתָהּ כִּי הִיא הוֹלֶכֶת וּקְטַנָּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. נִזְדָּרְזָה וְהִגִּישָׁה אֶל פִּיהָ אֶת הַפְּרֻסָּה הַשֵּׁנִית. סַנְטֵרָהּ הָיָה מְהֻדָּק מְאֹד אֶל הָרַגְלַיִם וְעָמָל גָּדוֹל עָמְלָה עֲלִיסָה לִפְתֹּחַ אֶת פִּיהָ. סוֹף סוֹף עָלָה הַדָּבָר בְּיָדָהּ, וְהִיא בָלְעָה אֶת הַפֵּרוֹר שֶׁהָיָה בְיַד שְׂמֹאלָהּ.

– בָּרוּך הַשֵּם, רֹאשִׁי מִתְרוֹמֵם! – קָרְאָה עֲלִיסָה בְגִיל. אַךְ שִׂמְחָתָהּ נִשְׁבְּתָה בִּרְאוֹתָהּ וְהִנֵּה אֵין הַכְּתֵפָיִם. בְּהַבִּיטָה לְמַטָּה רָאֲתָה רַק צַוָּאר אָרֹךְ אָרֹךְ מְאֹד, עוֹלֶה כְגִבְעֹל גָּבֹהַּ מִתּוֹךְ יַם דֶּשֶׁא־יֶרֶק הַרְחֵק לְמָטָּה.

“מָה הוּא הַיֶּרֶק הַזֶּה שָׁם מִתָּחַת?” – הִרְהֲרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – “וְאָנָה נֶעֶלְמוּ הַכְּתֵפָיִם? וְיָדַי, הוֹ, יָדַי הַמִּסְכֵּנוֹת אַיְכֶן!”

הִיא נִסְּתָה לְהָנִיעַ יָד, וְלֹא יָכֹלָה. רַק אִוְשַׁת דְּמָמָה דַקָּה הִגִּיעָה לְאָזְנֶיהָ מִן הַיֶּרֶק אֲשֶׁר מִתָּחַת. וְיַעַן שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהָרִים אֶת יָדֶיהָ לְמַעְלָה, נִסְּתָה לְהוֹרִיד אֶת רֹאשָׁהּ אֲלֵיהֶן, וּלְשִׂמְחָתָהּ רָאֲתָה וְהִנֵּה צַוָּארָהּ נִכְפָּף וְנוֹטֶה לְכָל צַד כְּנָחָשׁ. הִיא יָכְלָה לְצָנְפוֹ עֲגִילִים עֲגִילִים, מַעֲשֵׂה טַבָּעוֹת, וּלְהוֹרִיד אוֹתוֹ עַד הַיֶּרֶק אֲשֶׁר מִתַּחְתָּה. עַתָּה רָאֲתָה, כִּי יְרַקְרַק זֶה הֵם רָאשֵׁי הָעֵצִים הַגְּבוֹהִים אֲשֶׁר עָמְדָה מִתַּחְתָּם זֶה עַתָּה, לִפְנֵי הֱיוֹת הַשִּׁנּוּי הַנִּפְלָא.

וּפִתְאֹם נִשְׁמְעָה צְרִיחָה עַזָּה. עֲלִיסָה הָפְכָה רֹאשָׁהּ, וְהִנֵּה יוֹנָה עָפָה וּבָאָה. הַיּוֹנָה נִקְּרָה בְמַקּוֹרָהּ עַל פָּנֶיהָ.

וְהִנֵּה יוֹנָה עָפָה וּבָאָה אֵלֶיהָ

– נָחָשׁ! – צָעֲקָה הַיּוֹנָה.

– לֹא נָחָשׁ אֲנִי! – קָרְאָה עֲלִיסָה בְקֶצֶף – חִדְלִי מִמֶּנִּי.

– נָחָשׁ, נָחָשׁ! – חָזְרָה הַיּוֹנָה עַל דְּבָרֶיהָ, אַךְ הַפַּעַם בְּקוֹל רַךְ יוֹתֵר, וְאַחַר הוֹסִיפָה בַאֲנָחָה: “כְּבָר נִסִּיתִי כָל מִינֵי נִסְיוֹנוֹת־וְלַשְָּׁוא.”

– אֵינִי מְבִינָה כְלָל מָה אַתְּ סָחָה – אָמְרָה עֲלִיסָה.

– כְּבָר נִסִּיתִי עַל הָעֵצִים וּבַגְּדֵרוֹת וּבְמוֹרַד הַנָּהָר וּבַשִּׂיחִים ־ הוֹסִיפָה הַיּוֹנָה לְדַבֵּר בְּלִי שִׂים לֵב לְדִבְרֵי עֲלִיסָה – אֲבָל הַנְּחָשִׁים הַלָּלוּ אֵין מָנוֹס וּמִפְלָט מֵהֶם.

עֲלִיסָה שָׁמְעָה אֶת דִּבְרֵי הַיּוֹנָה בְתִמָּהוֹן רַב, וְרַק מִפְּנֵי הַנִּמּוּס הֶחֱרִישָׁה, הִתְאַפְּקָה לָהּ עַד שֶׁתְּכַלֶּה אֶת דְּבָרֶיהָ.

– וְהַיּוֹנָה הוֹסִיפָה לְדַבֵּר:

– גַּם בִּלְעֲדֵי זֹאת קָשֶׁה לִדְגֹּר – וְהִנֵּה עָלַי הַנְּחָשִׁים הַמַּשְׁחִיתִים!

זֶה שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת אֵינִי רוֹאָה שֵׁנָה בְעֵינָי.

צַר לִי מְאֹד עָלַיִךְ, כִּי יִגְזְלוּ שַׁלְוָתֵךְ – אָמְרָה עֲלִיסָה, אַחֲרֵי שֶׁהִתְחִילָה לְהָבִין אֶת הָעִנְיָן.

– עַתָּה בָחַרְתִּי לִי אֶת הָעֵץ הַגָּבֹהַּ בְּכָל עֲצֵי הַיַּעַר – הוֹסִיפָה הַיּוֹנָה בְקוֹל צוֹרֵחַ – וְאָמַרְתִּי, זֹאת הַפַּעַם נִצָּלְתִּי. וְהִנֵּה הֵם יוֹרְדִים מִשָּׁמַיִם וּפוֹשְׁטִים עַל קִנִּי. הוֹי, נָָחָשׁ רָשָׁע!

– וַהֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ, כִּי לֹא נָחָשׁ אָנִי – עָנְתָה עֲלִיסָה – אֲנִי… אֲנִי…

–וּמִי אֵפוֹא אָתְּ? – שָׁאֲלָה הַיּוֹנָה.

– יַלְדָה אֲנִי – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– לֹא כָל כָּךְ תְּמִימָה אֲנִי כִּי אַאֲמִין לָךְ – צָוְחָה הַיּוֹנָה – יְלָדוֹת רַבּוֹת יָדַעְתִּי בִימֵי חַיַּי וְלֹא רָאִיתִי אַף לְאַחַת מֵהֶן צַוָּאר אָרֹךְ כְּצַוָּארֵךְ. רַק נָחָשׁ אַתְּ, נָחָשׁ, נָחָשׁ! לַשָּׁוְא דְּבָרַיִךְ וְחֶלְקַת לְשׁוֹנֵךְ. אוֹ שֶׁמָּא תֹאמְרִי, שֶׁלֹּא אָכַלְּתְּ בֵּיצִים מִיָּמָיִךְ?

– בֵּיצִים אָכַלְתִּי – עָנְתָה עֲלִיסָה (הִיא הָיְתָה יַלְדָה יִשְׁרַת־לֵב וְלֹא יָכְלָה לְשַׁקֵּר) – וּכְלוּם אֵינֵךְ יוֹדַעַת, כִּי גַם הַיְלָדוֹת אוֹכְלוֹת בֵּיצִים, כְּמוֹ נְחָשִׁים?

– לְעוֹלָם לֹא אַאֲמִין! לְעוֹלָם, לְעוֹלָם! – הָמְתָה הַיּוֹנָה – וְאִם אֱמֶת בְּפִיךְ כִּי גַם יְלָדוֹת אוֹכְלוֹת בֵּיצִים ־ הֲלֹא

הִיא רְאָיָה, כִּי גַם הֵן אךְ נְחָשִׁים הֵן וְרַק שֵׁבֶט אַחֵר, הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי!

מַחֲשָׁבָה כָזוֹ לֹא עָלְתָה עַל לֵב עֲלִיסָה כְלָל, וְלָכֵן לֹא מָצְאָה מִלִּים בְּפִיהָ, וְהַיּוֹנָה רָאֲתָה וְהוֹסִיפָה:

– יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי, אֵין סָפֵק, רַק לְשֵׁם הַבֵּיצִים בָּאת לְכָאן. וְאִם יַלְדָה אַתְּ אִם נָחָשׁ – מַה לִי כָךְ וּמַה לִי כָךְ? אַחַת הִיא!

– וְלִי לֹא אַחַת הִיא כְּלָל וּכְלָל – עָנְתָה עֲלִיסָה – לֹא בֵיצִים אֲנִי מְחַפֶשֶׂת, וְלוּ גַם חָפַצְתִּי בְּבֵיצִים, לֹא אֶקַּח מִשֶּׁלָךְ, אֵין אֲנִי אוֹהֶבֶת בֵּיצִים חַיּוֹת.

־אִם כֵּן, לְכִי לָךְ מִפֹה! – גָּזְרָה הַיּוֹנָה וּבְפָנִים שֶׁל תַּרְעמֶת יָרְדָה אֶל הַקֵּן.

וַעֲלִיסָה נִתְפַּתְּלָה בֵין הָעֵצִים וְהִשְׁתַּדְּלָה לְהוֹרִיד רֹאשָׁהּ, אַךְ הַדָּבָר הָיָה קָשֶׁה מְאֹד, כִּי צַוָּארָהּ נִסְתַּבֵּךְ בָּעֲנָפִים, וְהָיְתָה צְרִיכָה לְהַתִּירוֹ כָל רָגַע.

וְהִנֵּה זָכְרָה עֲלִיסָה, כִּי עוֹד בְּיָדֶיהָ שְׁנֵי פֵּרוֹרֵי הַפִּטְרִיָּה וְהִתְחִילָה לִנְשֹׁךְ בִּזְהִירוּת פַּעַם מִזֶּה וּפַעַם מִזֶּה, לָכֵן גַּם הָיְתָה פַעַם גְּדוֹלָה יוֹתֵר, פַּעַם קְטַנָּה, עַד אֲשֶׁר שָׁבָה לָהּ סוֹף סוֹף קוֹמָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה, זוֹ שֶׁבַּבָּיִת.

“חֲצִי בַקָּשָׁתִי כְבָר נֶעֶשְׂתָה, הִגַּעְתִּי אֶל קוֹמָתִי אֲשֶׁר חָפַצְתִּי” קָרְאָה עֲלִיסָה בַעֲלִיצוּת – “עַתָּה אֵין לִי אֶלָּא לִמְצֹא אֶת הַגַּן הַנֶּחְמָד. וְאוּלָם אֵיכָה אֶמְצָאֵהוּ, אֵיכָה אֶמְצָאֵהוּ?”

צַוָּארָהּ נִסְתַּבּךְ בָּעֲנָפִים וְהָיְתָה צְרִיכָה לַהַתִּירוֹ כָל רָגַע.

עוֹד הַדְּבָרִים בְּפִיהָ, וְהִנֵּה תַם הַיַּעַר, וְהִיא יָצְאָה עַל פְּנֵי חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, וּבַשָּׂדֶה בַיִת קָטֹן, כִּשְׁתֵּי אַמּוֹת גָּבְהוֹ.

“מִי זֶה יוֹשֵׁב פֹּה?” – הִרְהֲרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – “הִנֵּה גְדוֹלָה אֲנִי עַתָּה, וְאִם אֶכָּנֵס פִּתְאֹם אֶל הַבַּיִת, הֲלֹא תִפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימַת מָוֶת”.

מִיָּד נִתְחַבְּאָה מֵאֲחוֹרִי הָעֵץ וְהִתְחִילָה לֶאֱכֹל מִן הַפֵּרוֹר שֶׁבְּיָדָהּ הַיְּמָנִית. אָכְלָה וְאָכְלָה עַד אֲשֶׁר שָׁבָה וְהָיְתָה קְטַנָּה מְאֹד, רַק כְּעֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת.

 

פֶּרֶק שִׁשִּׁי: זְאֵב־הַמַּיִם וְהַפִּלְפְּלִין    🔗

שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמְדָה עֲלִיסָה, הִסְתַּכְּלָה בַבַּיִת וְחָשְׁבָה מַחֲשָׁבוֹת מַה לַעֲשׂוֹת. וּפִתְאֹם קָפַץ וּבָא מִתּוֹךְ הַיַּעַר אֶחָד מְשָׁרֵת וְדָפַק בְּחָזְקָה עַל דֶּלֶת הַבָּיִת. עֲלִיסָה חָשְׁבָה כִּי הוּא מְשָׁרֵת, רַק מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לָבוּשׁ כִּמְשָׁרֵת. לוּלֵא זֶה, כִּי עַתָּה הָיָה בְעֵינֶיהָ דָּג.

מְשָׁרֵת אַחֵר פָּתַח לוֹ אֶת הַדֶּלֶת, וְגַם הוּא הָיָה לָבוּשׁ תִּלְבֹּשֶת כָּזֹאת. פָּנָיו הָיוּ עֲגֻלִּים וְהָעֵינַיִם בּוֹלְטוֹת כְּעֵינֵי הַצְּפַרְדֵּעַ. וְלִשְׁנֵיהֶם שֵׂעָר מְתֻלְתָּל תַּלְתַּלִּים וְעָשׂוּי בַּפּוּךְ. עֲלִיסָה חָפְצָה מְאֹד לָדַעַת מַה יִהְיֶה סוֹף הַדָּבָר. הִיא הֵצִיצָה מֵאַחֲרֵי הָעֵץ וְהִטְּתָה אָזְנָהּ לְהַקְשִׁיב.

הַמְשֵָׁרת־הַדָּג הוֹצִיא מִתַּחַת זְרוֹעוֹ מַעֲטָפָה, שֶׁהָיְתָה גְדוֹלָה כָמוֹהוּ כֻלוֹ, הוֹשִׁיט אוֹתָהּ לַמְשָׁרֵת הַשֵּׁנִי וְאָמַר בְּקוֹל וּבַחֲשִׁיבוּת:

“לַנְּסִיכָה מֵאֵת הַמַּלְכָּה הַזְמָנָה לִקְרוֹקֵט.”

הַמְשָׁרֵת־הַצְּפַרְדֵּעַ חָזַר בְּכָבוֹד וְהָדָר עַל דְּבָרָיו, וְרַק שִׁנָּה קְצָת אֶת סֵדֶר הַמִּלִּים:

“מֵאֵת הַמַּלְכָּה לַנְּסִיכָה הַזְמָנָה לִקְרוֹקֵט.”

אַחַר זֶה הִשְׁתַּחֲווּ הַמְשָׁרְתִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ אַפַּיִם אַרְצָה, בְּכָבוֹד רָב, עַד כִּי נֶחְבְּטוּ רָאשֵׁיהֶם זֶה בָזֶה וְתַלְתַּלֵּיהֶם נִסְתַּבָּכוּ.

דָּבָר זֶה בִּדַּח אֶת דַּעַת עֲלִיסָה מְאֹד וְלֹא יָכְלָה לִכְבֹּש שְׂחוֹקָהּ, לָכֵן הִרְחִיקָה מְעַט הַיַּעְרָה, שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָהּ. כְּשֶׁהִבִּיטָה שׁוּב מֵאַחֲרֶיהָ לֹא רָאֲתָה עוֹד אֶת הַמְשָׁרֵת־הַדָּג. וְהַמְשָׁרֵת־הַצְּפַרְדֵּעַ יָשַׁב לְבַדּוֹ עַל הָאָרֶץ סָמוּךְ אֶל פֶּתַח הַבַּיִת וְהוּא מַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה בְּפָנִים שֶׁל טִפֵשׁ.

– עֲלִיסָה נִגְּשָׁה אֶל הַדֶּלֶת וְדָפְקָה בְּיָד קַלָּה, בַּעֲנָוָה.

– דְּפִיקָה זוֹ לְלֹא הִיא – קָרָא הַמְשָׁרֵת – וּשְׁנֵי טְעָמִים בַּדָּבָר: רֵאשִׁית, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁנֵינוּ נִמְצָאִים מֵעֵבֶר הַדֶּלֶת מִזֶּה, וְהַשֵּׁנִית מִפְּנֵי שֶׁשָּׁם, פְּנִימָה, רַב הַשָּׁאוֹן וְאִישׁ לֹא יִשְׁמַע קוֹל דְּפִיקָתֵךְ.

וֶאֱמֶת, הַשָּׁאוֹן וְהַמְּהוּמָה בַבַּיִת גָּדְלוּ מְאֹד. מִשָּׁם הִגִּיעַ קוֹל צְוָחָה וּצְרָחָה וְעִטּוּשׁ לְאֵין סוֹף וְלִרְגָעִים נִשְׁמַע גַּם קוֹל נֵפֶץ כְּקוֹל כֵּלִים מִתְפוֹצְצִים לִרְסִיסִים.

מֵאֵת הַמַּלְכָּה לַנְּסִיכָה הַזְמָנָה לִקְרוֹקֵט.

– אֶמְצָא חֵן, אֲדוֹנִי, הַגִּידָה נָא, אֵיכָה אָבֹא הַבַּיְתָה פְנִימָה? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה.

– דְּפִיקָה זוֹ הָיְתָה בָהּ תּוֹעֶלֶת – הוֹסִיף הַמְשָׁרֵת לְדַבֵּר בִּבְלִי שִׂים לֵב לִדְבָרֶיהָ – אִלּוּ הָיְתָה הַדֶּלֶת בֵּינֵינוּ. לוּ אַתְּ, לְמָשָׁל, בַּבַּיִת מִבִּפְנִים וַאֲנִי מִבַּחוּץ, כִּי אָז יָכֹלְתְּ לִדְפֹּק, וַאֲנִי יָכֹלְתִּי, לְמָשָׁל, לִפְתֹּחַ לָךְ שֶׁתֵּצֵאִי.

וּבְדַבְּרוֹ דְבָרָיו הִבִּיט הַמְשָׁרֵת הַשָּׁמָיְמָה; דָּבָר זֶה נִרְאָה לַעֲלִיסָה גַס מְאֹד, שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ־אָרֶץ. “וְאוּלַי – אַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ” – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה בְּלִבָּהּ וְחָזְרָה מִדַּעְתָּהּ – “אֶפְשָׁר שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לְהַבִּיט בְּאֹפֶן אַחֵר, הֲלֹא עֵינָיו לְמַעְלָה, כִּמְעַט עַל קָדְקֳדוֹ. וְאֶלָּא מָה – חַיָּב הוּא, לְכָל הַפָּחוֹת, לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה כַהֲלָכָה”.

– אֵיכָה אֶכָּנֵס הַבָּיְתָה? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה שֵׁנִית בְּקוֹל רָם.

– אֲנִי אֵשֵׁב וְלֹא אָזוּז מִכָּאן עַד יוֹם מָחָר – עָנָה הַמְשָׁרֵת.

עוֹד הַדְּבָרִים בְּפִיו וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל וּקְעָרָה גְדוֹלָה עָפָה מִתּוֹכָהּ חוּצָה וְעָבְרָה מֵעַל לְרֹאשׁ הַמְשָׁרֵת, רַק כִּמְעַט פָּגְעָה בִּקְצֵה חָטְמוֹ, וְנֻפְּצָה לִרְסִיסִים אֶל הָאִילָן הַקָּרוֹב.

– וְאֶפְשָׁר עַד לְמָחֳרָתָיִם – הוֹסִיף הַמְשָׁרֵת בְּנַחַת, כְּאִלּוּ לֹא קָרָה דָּבָר.

אֲנִי אֵשֵׁב וְלֹא אָזוּז מִכָּאן עַד יוֹם מָחָר…

– אֵיךְ אוּכַל לָבֹא הַבָּיְתָה? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה וְהֵרִימָה קוֹלָהּ יוֹתֵר.

– רֵאשִׁית, הֲיֵשׁ לָךְ בִּכְלָל לְהִכָּנֵס? זוֹ שְׁאֵלָה חֲשׁוּבָה – עָנָה הַמְשָׁרֵת.

דִּבְרֵי הַמְשָׁרֵת הָיוּ אָמְנָם דְּבָרִים שֶׁל טַעַם, אֶלָּא שֶׁעֲלִיסָה לֹא יָכְלָה נְשׂוֹא אֶת דֶּרֶךְ דִּבּוּרוֹ.

“כַּמָּה הַלָּלוּ גַסִּים וְקַנְטְרָנִים כֻּלָּם!” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – “קָשֶׁה מִנְּשׂא; מַעֲבִירִים אֶת הָאָדָם עַל דַּעְתּוֹ, מַמָּשׁ.”

וּלְפִי שֶׁעֲלִיסָה לֹא מָצְאָה מִלִּים בְּפִיהָ וְהֶחֱרִישָׁה, הוֹסִיף הַמְשָׁרֵת וְחָזַר עַל דְּבָרָיו בְּמִלּוּאִים קְטַנִּים:

– אֲנִי אֵשֵׁב פֹּה יָמִים שְׁלֵמִים.

– וַאֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה מִּבְּלִי יְכֹלֶת לִשְׁתֹּק עוֹד.

– כְּכֹל הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ – עָנָה הַמְשָׁרֵת – וְהִתְחִיל מְצַפְצֵף לוֹ בְנָחַת.

– “לֹא כַּדַּאי לְדַבֵּר אֵלָיו כְּלָל” – קָרְאָה עֲלִיסָה בְיֵאוּשׁ. – “אֵין זֶה אֶלָּא שׁוֹטֶה גָמוּר, פָשׁוּט גֹּלֶם.”

וְהִיא לֹא דָפְקָה עוֹד, כִּי פָתְחָה אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנְסָה וְהִנֵּה לְפָנֶיהָ חֶדֶר גָּדוֹל וּמְרֻוָּח חֲדַר מְבַשְּׁלִים, וְהוּא מָלֵא עָשָׁן.

הַנְּסִיכָה יָשְׁבָה בְאֶמְצַע הַחֶדֶר עַל כִּסֵּא קָטֹן בֶּן שָׁלֹש רַגְלַיִם, וְטִפְּלָה בְּתִינוֹק. הַמְבַשֶּׁלֶת עָמְדָה כְפוּפָה עַל הָאֵשׁ וּבָחֲשָׁה בְּאִלְפָּס גָּדוֹל

“פִּלְפְּלִין נָתְנָה יוֹתֵר מִדָּי” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה, וְנִתְעַטָּשָׁה.

כָּל אֲוִיר הַחֶדֶר הָיָה סָפוּג פִּלְפְּלִין. הַנְּסִיכָה הִתְעַטְּשָׁה וְלֹא חָדֵלָה, וְהַתִּינוֹק גַּם הוּא, נִדְמָה לָהּ, פַּעַם הִתְעַטֵּשׁ וּפַעַם צָרַח. רַק שְׁנַיִם לֹא הִתְעַטָּשׁוּ: הַמְבַשֶּׁלֶת וְהֶחָתוּל הַגָּדוֹל שֶׁרָבַץ עַל יַד הַכִּירַיִם וְגִחֵךְ בְּכָל פֶּה.

– הַגִּידִי נָא, אֶמְצָא חֵן, – אָמְרָה עֲלִיסָה בְּקוֹל רַךְ, כִּי לֹא יָדְעָה אִם מִן הַנִּמּוּס הוּא לָהּ שֶׁפָּתְחָה רִאשׁוֹנָה בְשִׂיחָה – עַל מָה מְגַחֵךְ הֶחָתוּל?

– עָלָה עַל לִבּוֹ זֵכֶר הַלְּבִיבוֹת שֶׁאָכַל בַּחֲנֻכָּה – עָנְתָה הַנְּסִיכָה.

– וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי, כִּי חֲתוּלִים מְגַחֲכִים – עָנְתָה עֲלִיסָה כְּשׁוֹב רוּחָהּ – גַּם לֹא אֵדַע אִם, בִּכְלָל, יָכֹל חָתוּל לְגַחֵךְ.

הַמְבַשֶּׁלֶת עָמְדָה לִזְרֹק בִּפְנֵי הַנְּסִיכָה וְהַתִּינוֹק מִכָּל הַבָּא לְיָדָהּ…

– יָכֹל וְיָכֹל – עָנְתָה הַנְּסִיכָה – וְיֵשׁ מֵהֶם לֹא רַק יְכֹלִים בִּלְבָד כִּי גַם מְגַחֲכִים מַמָּשׁ.

– וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא שָׁמַעְתִּי עַד הַיּוֹם – עָנְתָה עֲלִיסָה בְנַחַת רוּחַ. הִיא שָׂמְחָה מְאֹד שֶׁנִּכְנְסָה בְשִׂיחָה נָאָה וּמְלֵאָה עִנְיָן.

– לֹא הַרְבֵּה אַתְּ יוֹדַעַת בִּכְלָל, אָמְרָה הַנְּסִיכָה בְקוֹל קָשֶׁה קְצָת.

הֶעָרָה זוֹ לֹא הָיְתָה טוֹבָה בְעֵינֵי עֲלִיסָה, לָכֵן בִּקְּשָׁה לְסַבֵּב פְּנֵי הַשּׂיחָה. עוֹד הִיא חוֹשֶׁבֶת בַּמֶּה לִפְתֹּחַ, וְהַמְבַשֶּׁלֶת חָטְפָה אֶת הָאִלְפָּס מֵעַל הָאֵשׁ וְעָמְדָה לִזְרֹק בַּנְּסִיכָה וּבַתִּינוֹק מִכָּל הַבָּא לְיָדָהּ. תְּחִלָּה עָפוּ מַגְרֵפָה וּמֶלְקָחַיִם, אַחֲרֵיהֶן – קְעָרוֹת, וּפְנָכוֹת, וּסְפָלִים, וּקְדֵרוֹת.

הַנְּסִיכָה לֹא שָׂמָה לִבָּהּ, וַאֲפִילוּ בְשָׁעָה שֶׁפָּגְעוּ בָהּ הַכֵּלִים הַנִּזְרָקִים, וְהַתִּינוֹק יִבֵּב מִקֹּדֶם, וְלָכֵן קָשֶׁה הָיָה לָדַעַת, מָתַי חָשׁ כְּאֵב וּמָתַי לֹא חָשׂ.

־ אָח, מַה זֶה, מַה זֶה! – פָּרַץ מִפִּי עֲלִיסָה, בִּרְאוֹתָהּ אֶת מַעֲשֵׂי הַמְבַשֶּׁלֶת, ־ הִזָּהֵרִי! הֲלֹא הַקְּעָרָה תִּקְטַע אֶת חָטְמוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק.

קְעָרָה גְדוֹלָה חָלְפָה וְעָבְרָה עַל פְּנֵי הַתִּינוֹק וְכִמְעַט נִתְּקָה אֶת חָטְמוֹ.

– לוּ יָדַע כָּל אֶחָד אֶת מוֹעֲדוֹ, וְעָשָׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ, וְלֹא נִתְקַע לִרְשׁוּת אֲחֵרִים – אָמְרָה הַנְּסִיכָה בְקוֹל צָרוּד וְנִחָר – כִּי עַתָּה הָיָה כַדּוּר הָאָרֶץ מְמַהֵר לָנוּעַ יוֹתֵר. הָעֲבוֹדָה הִיא הַצִּיר שֶׁעָלָיו תִּסֹּב הָאָרֶץ.

– כִּי עַתָּה הָיָה רַע יוֹתֵר – הֵשִׁיבָה עֲלִיסָה וְנֶהֶנְתָה הֲנָאָה גְדוֹלָה שֶׁבָּא לְיָדָהּ לְהַרְאוֹת חָכְמָתָהּ בַּלִּמּוּדִים – הֲלֹא אָז יִקְצַר הַיּוֹם. זִכְרִי נָא כִּי עַכְשָׁו הָאָרֶץ סוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת, וְלָכֵן יִתְחַלָּף…

– חַלָּף! – קָרְאָה הַנְּסִיכָה, כִּי לֹא הֵבִינָה אֶת דְּבָרֶיהָ – חַלָּף! כִּרְתוּ אֶת רֹאשָׁהּ! עֲלִיסָה הֵצִיצָה אֶל הַמְבַשֶּׁלֶת בְּפַחַד: הַאֻמְנָם תִּשְׁחַט אוֹתָהּ הַמְבַשֶּׁלֶת? אַךְ בִּרְאוֹתָהּ, כִּי הַמְבַשֶּׁלֶת לֹא שָׁמְעָה אֶת דִּבְרֵי הַנְּסִיכָה, סָר פַּחְדָהּ, וַתּוֹסֶף לְדַבֵּר:

– עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת… עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, כִּמְדֻמֶּנִי, שֶׁכֵּן הוּא, וְאוּלַי בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה? אֵינִי…

– חִדְלִי, קָצָה נַפְשִׁי – קָרְאָה הַנְּסִיכָה – מִיָּמַי לֹא יָכֹלְתִּי שְׂאֵת מִסְפָּרִים וְחֶשְׁבּוֹנוֹת!

וְהַנְּסִיכָה הִתְחִילָה לְנַעְנֵעַ אֶת הַתִּינוֹק וְלָשִׁיר לוֹ מֵעֵין שִׁיר־עֶרֶשׂ, וְהִיא מְטַלְטֶלֶת וּמְנַעֶרֶת אוֹתוֹ בְכֹחַ לְאַחַר כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה:

תַּחַת עֶֶֶרֶשׂ בְּנִי הָרָךְ,

עוֹמֵד גְּדִי לָבָן וָצָח…

בֶּן סוֹרֵר! אַל תִּתְעַטֵּשׁ כָּךְ:

כָּל הַיּוֹם – עַ־פְּ־טְשִׁי־ח!…עַ־פְּ־טְשָׁ־ח!

אִם תִּתְעַטֵּשׁ פַּעַם עוֹד,

מִמַּטְאֲטֵא אְשְׁלֹף שׁוֹט…

רַק לְהַכְעִיס, אוֹיָה לִי,

מִתְעַטֵּשׁ הוּא – עַ־פְּ־טְשִׁי!… עַ־פְּ־טְשִׁי!

הַמַּקְהֵלָה (הַנְּסִיכָה הַמבַשֶּׁלֶת וְהַתִּינוֹק):

רַק לְהַכְעִיס, אוֹיָה לִי,

מִתְעַטֵּשׁ הוּא – עַ־פְּ־טְשִׁי… עַ־פְּ־טְשִׁי.

בְּזַמְּרָהּ אֶת הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי שֶׁל הַשִּׁיר הִתְחִילָה הַנְּסִיכָה לְנַעְנֵעַ אֶת הַתִּינוֹק וּלְטַלְטְלוֹ בְכָל כֹּחַ, עַד שֶׁגָּעָה בִּבְכִי וְצָוַח בְּקוֹל קוֹרֵעַ לֵב כִּמְעַט לֹא יָכְלָה עֲלִיסָה לְהַבְחִין אֶת הַמִּלִּים:

שׁוֹטִי יַצְלִיף – הַךְ וָהָךְ,

חֹטֶם־עִקֵּשׁ אֶתְלֹש לָךְ,

עַד שֶׁתִּלְמַד, פֶּרֶא סוֹרֵר,

שָׁאֹף פִּלְפֵּל וְלֹא לְזוֹרֵר.

הַמַּקְהֵלָה:

עַד שֶׁתִּלְמַד, פֶּרֶא סוֹרֵר,

שָׁאֹף פִּלְפֵּל וְלֹא לְזוֹרֵר.

– עַתָּה הַחֲזִיקִי בוֹ מְעַט, אִם יֵשׁ אֶת נַפְשֵׁךְ – קָרְאָה הַנְּסִיכָה בְכַלּוֹתָהּ לָשִׁיר, וְזָרְקָה אֶת הַתִּינוֹק כְּנֶגֶד עֲלִיסָה – וַאֲנִי הִנֵּה הִגִּיעַ זְמַנִּי לְהִתְלַבֵּשׁ וְלָלֶכֶת אֶל הַמַּלְכָּה לְשַׂחֵק בִּקְרוֹקֵט.

וּבְחִפָּזוֹן יָצְאָה הַנְּסִיכָה מִן הֶחָדֶר.

הַמְבַשֶּׁלֶת זָרְקָה אַחֲרֶיהָ מַחֲבַת, אַךְ הֶחֱטִיאָה אֶת הַמַּטָרָה כִמְלוֹא שַׂעֲרָה. עֲלִיסָה קָלְטָה אֶת הַתִּינוֹק מִן הָאֲוִיר, אֶלָּא שֶׁקָּשֶׁה הָיָה לָהּ לְהַחֲזִיק בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה בְרִיָּה מְשֻׁנָּה מְאֹד, וְהָיָה מִתְכַּוֵּץ וּמִתְפַּשֵּׁט, מְפַרְכֵּס וּמִזְדּעְזֵעַ.

“מַרְאֵהוּ כְמַרְאֵה כוֹכַב־הַיָּם” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ. וְהַתִּינוֹק מְפַרְכֵּס וּמְפַרְכֵּס, וְכִמְעַט נִשְׁמַט מִיָּדָהּ כָּל רָגַע תְּחִלָּה לֹא יָדְעָה עֲלִיסָה אֵיךְ לְכָבְשׁוֹ. אַךְ סוֹף סוֹף עָלָה הַדָּבָר בְּיָדָהּ… הִיא צָרְרָה אוֹתוֹ וְאָחֲזָה בוֹ בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ, שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְכַּוֵּץ, וְהוֹצִיאָה אוֹתוֹ הַחוּצָה.

"אִם אַשְׁאִיר כָּאן אֶת הַיֶּלֶד, רָצֹחַ תִּרְצַחְנָה אוֹתוֹ וְהָיָה בִי חֵטְא. דְּבָרֶיהָ אֵלֶּה אָמְרָה עֲלִיסָה בְקוֹל רָם, וּלְאָזְנָהּ הִגִּיעַ קוֹל יְבָבָה.

– אַל תְּיַבֵּב – אָמְרָה לוֹ עֲלִיסָה – לֹא דֶרֶךְ־אֶרֶץ הִיא.

וְקוֹל הַיְבָבָה לֹא חָדַל, עֲלִיסָה הֵצִיצָה בְּפָנָיו בַּחֲרָדָה, לָדַעַת מָה אֵרַע לוֹ. וַתֵּרֶא וְהִנֵּה פָנָיו מְשֻׁנִּים, פִּיו כְּפִיו שֶׁל דָּג וְעֵינַיִם לוֹ זַעֲרוּרוֹת כָל גּוּפוֹ מְכֻסֶּה בֶהָרוֹת, מַמָּשׁ כְּמוֹ קַשְׂקַשִּׂים. – “צַר לִי מְאֹד, הַתִּינוֹק מִתְיַפֵּחַ” – הִרְהֲרָה עֲלִיסָה וְהֵצִיצָה בוֹ שׁוּב כְּדֵי לִמְחוֹת דִּמְעוֹתָיו.

אַךְ כָּל דִּמְעָה לֹא נִרְאֲתָה בְעֵינָיו כְּלָל.

– אִם יֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ, מַחֲמַדִּי, לְהֵעָשׂוֹת דָּג – אָמְרָה לוֹ עֲלִיסָה – אֵין לִי עֵסֶק בָּךְ, הֲשָׁמָעְתָּ?

שׁוּב נִשְׁמַע מֵעֵין יְבָבָה אוֹ בֶכִי; קָשֶׁה הָיָה לְהַבְחִין מָה הַקּוֹל הַזֶּה. וַעֲלִיסָה נָשְׂאָה אֶת הַתִּינוֹק שָׁעָה אֲרֻכָּה בִשְׁתִיקָה.

“מָה אֶעֱשֶׂה לוֹ לַתִּינוֹק הַזֶּה בְשׁוּבִי הַבָּיְתָה?” – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה אֶת נַפְשָׁהּ בִּדְאָגָה.

וּפִתְאֹם נִשְׁמַע שׁוּב קוֹל יְבָבָה גְדוֹלָה. הֵצִיצָה בוֹ עֲלִיסָה בְּפַחַד, וְהִנֵּה לֹא תִינוֹק הוּא, כִּי אִם דָּג מַמָּשׁ, זְאֵב־הַמַּיִם, “אִם כֵּן לָמָּה זֶה אָנֹכִי?” – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה אֶת עַצְמָהּ. מִיָּד הִנִּיחָה אוֹתוֹ לָאָרֶץ וְהוּא הִתְחִיל לְפַרְכֵּס וּלְהִתְכַּוֵּץ וּלְקַפֵּץ עִד שֶׁנָּפַל אֶל הַנַּחַל הַקָּרוֹב.

־ אֲהָהּ, הַתִּינוֹק יִטְבַּע! – קָרְאָה עֲלִיסָה בְצַעַר וְסָפְקָה כַפֶּיהָ. אַךְ תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר נִחֲמָה אֶת עַצְמָהּ בְּזָכְרָהּ, כִּי הָיָה לִזְאֵב־הַמָּיִם.

וְהִיא עָמְדָה לְהַרְהֵר בְּכָל מְיֻדָּעֶיהָ הַיְלָדִים, אֲשֶׁר גַּם הֵם יִצְלְחוּ לִהְיוֹת לְדָגִים גְּדוֹלִים הַמְמַהֲרִים לִשְׂחוֹת בַּמַּיִם וְאֵינָם טוֹבְעִים לְעוֹלָם.

“לוּ אַךְ יָדַעְתִּי אֵיךְ לְגַלְגֵּל אוֹתָם לְדָגִים!” – אָמְרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ, וּפִתְאֹם רָאֲתָה וְהִנֵּה חָתוּל יוֹשֵׁב עַל עָנָף. בְּקָרְבָהּ אֵלָיו גִּחֵךְ כְּנֶגְדָּהּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. אַךְ בִּרְאוֹתָהּ שֶׁצִּפָּרְנָיו אֲרֻכּוֹת וְשִׁנָּיו חַדּוֹת הֶחֱלִיטָה שֶׁמִּן הָרָאוּי לִנְהֹג בּוֹ כָבוֹד וּלְדַבֵּר אֵלָיו בְּנִמּוּס רָב.

– אֲדוֹנִי, אַלּוּף יוֹבָב בֶּן שׁוּנָר – קָרְאָה אֵלָיו עֲלִיסָה בְּמֹרֶךְ, כִּי לֹא יָדְעָה אִם יִיטַב שֵׁם זֶה בְעֵינָיו – וְהֶחָתוּל לֹא חָדַל מִגַּחֵךְ, לָכֵן פָתְחָה בְקוֹל בּוֹטֵחַ יוֹתֵר: הַגִּידָה נָא, חֲתַלְתּוּלִי, אֵיךְ אֵצֵא מִכָּאן?

– עִקָּר חָסֵר. לְאָן רְצוֹנֵךְ לָלֶכֶת? הֵשִׁיב הֶחָתוּל דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה.

– אַחַת הִיא, אֲדוֹנִי, וּבִלְבַד שֶׁ… – הִתְחִילָה עֲלִיסָה לְדַבֵּר.

– אִם כֵּן כָּל הַדְּרָכִים כְּשֵׁרוֹת לְפָנָיִךְ – שִׁסַּע אוֹתָהּ הֶחָתוּל.

– וּבִלְבַד שֶׁאָבֹא אֶל מָקוֹם כָּל שֶׁהוּא – סִיְּמָה עֲלִיסָה אֶת דְּבָרֶיהָ.

– וַדַּאי בּוֹא תָבֹאִי אֶל מְקֹום כָּל שֶׁהוּא, אִם תֵּלְכִי כְּכֹל הַצֹּרֶךְ – עָנָה הֶחָתוּל.

“דְּבָרִים שֶׁל טַעַם מְּדַבֵּר הֶחָתוּל”, ־ אָמְרָה עֲלִיסָה אֶל נַפְשָׁהּ – “מִן הָרָאוּי אֵפוֹא לִשְׁאֹל אַחֶרֵת”.

– מִי וָמִי הֵם יוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם הַזֶּה וּמַה טִיבָם? – שָׁאֲלָה שׁוּב.

– מֵעֵבֶר מִזֶּה – עָנָה הֶחָתוּל וַיְתָאֵר חֲצִי עִגּוּל בְּכַפּוֹ הַיְמָנִית – יוֹשֵׁב כּוֹבְעָנִי וּמֵעֵבֶר מִזֶּה (הוּא הֵנִיעַ אֶת כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית) יוֹשֵׁב אַרְנָב בֶּן־נִיסָן. לְכִי לָךְ אֲלֵיהֶם, אִם אַתְּ רוֹצָה. שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד מְשֻׁגָּעִים.

– לֹא, אֵינִי רוֹצָה אֶל מְשֻׁגָּעִים – אָמְרָה עֲלִיסָה.

– וַאֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ, אֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבּוּלָה – עָנָה הֶחָתוּל – כֻּלָנוּ פֹה מְשֻׁגָּעִים. גַּם אֲנִי מְשֻׁגָּע, גַּם אַתְּ מְשֻׁגַּעַת.

– מָה רָאִיתָ לֵאמֹר, כִּי מְשֻׁגַּעַת אָנִי? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה.

– וַדַּאי מְשֻׁגַּעַת, אִלּוּלֵא כֵן לֹא בָאת הֵנָּה.

עֲלִיסָה מָצְאָה כִּי אֵין זֶה רְאָיָה מַסְפִּיקָה, וּבְכָל זֹאת הוֹסִיפָה לִשְׁאֹל:

– וּמֵאַיִן יָדַעְתָּ כִּי גַם אַתָּה מְשֻׁגָּע?

– הַכֶּלֶב אֵינֶנּוּ מְשֻׁגָּע, כֵּן? הֲלֹא תוֹדִי, כִּי הַכֶּלֶב אֵינֶנּוּ מְשֻׁגָּע?

– כֵּן, לְפִי דַעְתִּי, לֹא מְשֻׁגָּע הַכֶּלֶב – הִסְכִּימָה עֲלִיסָה.

– טוֹב וְיָפֶה – עָנָה הֶחָתוּל – וְהִנֵּה הַכֶּלֶב בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ הוּא נוֹהֵם, וּכְשֶׁלִּבּוֹ טוֹב עָלָיו – מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ, וַאֲנִי – נוֹהֵם כְּשֶׁלִּבִּי טוֹב עָלַי וּבִשְׁעַת כַּעֲסִי אֲכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבִי. אֱמֹר, מְשֻׁגָּע אָנִי.

אֵיךְ אָמַרְתְּ, זְאֵב־הַמַּיִם אוֹ עוֹף־שָׁמַיִם? שָׁאַל הֶחָתוּל

– אַתָּה מְיַלֵּל וְלֹא נוֹהֵם – אָמְרָה עֲלִיסָה.

– קִרְאִי כַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ. הֲתִשְׂחֲקִי הַיּוֹם עִם הַמַּלְכָּה בִקְרוֹקֵט?

– מֶה חָפַצְתִּי מְאֹד – עָנְתָה עֲלִיסָה – וַעֲדַיִן לֹא הֻזְמַנְתִּי.

– שָׁם תִּמְצָאִינִי – אָמַר הֶחָתוּל וְנֶעְלַם פִּתְאֹם.

עֲלִיסָה לֹא תָמְהָה כְלָל בִּרְאוֹתָהּ כִּי הֶחָתוּל אֵינֶנוּ. הִיא כְבָר הִתְרַגְּלָה לִרְאוֹת פֹה דְבָרִים נִפְלָאִים.

עוֹד הִיא מִסְתַּכֶּלֶת בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד שָׁם הֶחָתוּל, וְהִנֵּה הוּא שׁוּב לְפָנֶיהָ.

– אַגַּב, מֶה הָיָה לַתִּינוֹק – שָׁאַל הֶחָתוּל.

– הוּא נֶהְפַּךְ לִזְאֵב־הַמַּיִם – עָנְתָה עֲלִיסָה בִמְנוּחָה שְׁלֵמָה, כְּאִלּוּ שָׁב הֶחָתוּל כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע.

– כַּאֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי כֵן הָיָה – הִשְׁמִיעַ הֶחָתוּל וְנֶעְלַם שׁוּב.

עֲלִיסָה חִכְּתָה שָׁעָה קַלָּה בְתִקְוָה, אוּלַי יָשׁוּב הֶחָתוּל עוֹד. אַחַר קָמָה לָלֶכֶת אֶל הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם, לְפִי דִבְרֵי הֶחָתוּל, יוֹשֵׁב אַרְנָב בֶּן־נִיסָן.

“כּוֹבְעָנִים רָאִיתִי בִּימֵי חַיַּי לֹא פַעַם וְלֹא שְׁתַּיִם” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – “אֵלְכָה נָא וְאֶרְאֶה אַרְנֶבֶת מְשֻׁגָּעַת”. בְּדַבְּרָהּ כֹּה הֵרִימָה עֲלִיסָה רֹאשָׁהּ וְהִנֵּה הֶחָתוּל עוֹמֵד שׁוּב עַל הֶעָנָף.

– אֵיךְ אָמַרְתְּ, זְאֵב־הַמַּיִם אוֹ עוֹף שָׁמַיִם? – שָׁאַל הֶחָתוּל.

– אָמַרְתִּי “זְאֵב־הַמַּיִם” – הֵשִׁיבָה עֲלִיסָה – וְלֹא טוֹב הַדָּבָר שֶׁאַתָּה נֶעְלָם וְנִרְאֶה, נֶעְלָם וְנִרְאֶה, רֹאשִׁי סְחַרְחַר.

הֶחָתוּל הִתְחִיל לְהִתְעַלֵּם מְעַט מְעַט

– טוֹב וְיָפֶה – עָנָה הֶחָתוּל וְהִתְחִיל הַפַּעַם לְהִתְעַלֵּם מְעַט מְעַט, הָחֵל בִִּקְצֵה זְנָבוֹ וְכַלֵּה בְּבַת צְחוֹקוֹ, וּבַת צְחוֹקוֹ נִשְׁאֲרָה עוֹד שָׁעָה מְעַטָּה אַחַר שֶׁכָּל הַשְּׁאָר כְּבָר נֶעְלָם."

“אַךְ זֶה פֶלֶא” – אָמְרָה עֲלִיסָה – "חֲתוּלִים בְּלִי בַת־צְחוֹק רָאִיתִי הַרְבֵּה, אֲבָל בַּת צְחוֹק בְּלִי חָתוּל, פִּלְאֵי פְּלָאִים, כָּזֹאת לֹא רָאִיתִי עוֹד בְּחַיָּי.

עַד מְהֵרָה בָאָה אֶל בֵּית אַרְנָב בֶּן־נִיסָן. אֲרֻבּוֹת הֶעָשָׁן הָיוּ זְקוּפוֹת וּבוֹלְטוֹת כְּאָזְנֵי אַרְנֶבֶת וְהַגַּג מְכֻסֶּה עוֹר. הַבַּיִת הָיָה גָדוֹל מְאֹד, לָכֵן רָאֲתָה עֲלִיסָה צֹרֶךְ לִנְשֹׁךְ פְּרֻסָּה מִן הַפִטְרִיָּה אֲשֶׁר בְּיָדָהּ הַשְּׂמָאלִית. וְגַם לְאַחַר זֶה נִגְּשָׁה אֶל הַבַּיִת בְּמֹרֶךְ לֵב. הִיא יָרְאָה פֶּן יַתְחִיל אַרְנָב בֶּאֱמֶת לְהִשְׁתַּגֵּעַ וּלְהִתְהוֹלֵל. “לוּ הִשְׂכַּלְתִּי וְהָלַכְתִּי אֶל בֵּית כּוֹבְעָנִי!” חָשְׁבָה עֲלִיסָה.

עַד מְהֵרָה בָּאָה אֶל בֵּית אַרְנָב בֶּן־נִיסָן

 

פֶּרֶק שְׁבִיעִי: שְׁלֹשָה מְשֻׁגָּעִים שׁוֹתִים תֵּה: כּוֹבְעָנִי, אַרְנָב וּמַרְמִיטָה    🔗

אֵצֶל הַבַּיִת, תַּחַת הָעֵץ, עָמַד שֻׁלְחָן עָרוּךְ. אַרְנָב וְכוֹבְעָנִי יָשְׁבוּ וְשָׁתוּ תֵּה. נִדְחֲקָה גַם מַרְמִיטָה בֵּינֵיהֶם וְנִרְדָּמָה. סָמְכוּ שְׁנֵי הַיְדִידִים אֶת מַרְפְּקֵיהֶם עָלֶיהָ, כְּמוֹ עַל כַּר, וְשׂוֹחְחוּ שִׂיחַת רֵעִים.

“אָח, כַּמָּה קָשֶׁה לְמַרְמִיטָה מִסְכֵּנָה זוֹ!” – אָמְרָה עֲלִיסָה בְּקוֹל רַחֲמִים – “מַה טוֹב לָהּ שֶׁנִרְדְּמָה וְאֵינָה מַרְגִּישָׁה”.

הַשֻּׁלְחָן הָיָה גָדוֹל וּרְחַב יָדַיִם, וְאוּלָם אַרְנָב, כּוֹבְעָנִי וּמַרְמִיטָה נִתְכַּנְּסוּ שְׁלָשְׁתָּם יַחַד וְיָשְׁבוּ דְחוּקִים וּצְפוּפִים בְּזָוִית אֶחָת.

– אֵין מָקוֹם, אֵין מָקוֹם! – קָרְאוּ אַרְנָב וְכוֹבְעָנִי בִּרְאוֹתָם אֶת עֲלִיסָה הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה.

– לְהֶפֶךְ, יֵשׁ גַּם מְקוֹמוֹת יְתֵרִים – עָנְתָה עֲלִיסָה בְכַעַס וְיָשְׁבָה עַל כִּסֵּא רָחָב בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן.

– יַיִן תִּשְׁתִּי? – קָרָא אַרְנָב אֶל עֲלִיסָה.

עֲלִיסָה הִסְתַּכְּלָה בַשֻּׁלְחָן לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ וְלֹא רָאֲתָה כְלוּם מִלְּבַד תֵּה.

– יַיִן אֵינִי רוֹאָה פֹה – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– וְאֵף אֵין פֹּה כָל יָיִן – אָמַר אַרְנָב.

– לֹא מִנְהַג דֶּרֶךְ־אֶרֶץ הוּא לְכַבֵּד בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ – אָמְרָה עֲלִיסָה בְּרֹגֶז.

– וְגַם לֹא מִנְהַג דֶּרֶךְ־אֶרֶץ הוּא שֶׁיָּשַׁבְתְּ אֶל הַשֻּׁלְחָן בְּטֶרֶם נִקְרֵאת – עָנָה אַרְנָב.

– לֹא יָדַעְתִּי, כִּי הַשֻּׁלְחָן לָכֶם הוּא – אָמְרָה עֲלִיסָה – הֲלֹא גָדוֹל הוּא מְאֹד וְעָרוּךְ לְיוֹתֵר מִשְּׁלֹשָה.

– תֵּדְעִי, ־ הִשְׁמִיעַ כּוֹבְעָנִי פִתְאֹם שֶׁלֹּא מִן הָעִנְיָן – מִן הָרָאוּי לָךְ שֶׁתִּגְזְזִי אֶת שְׂעַר רֹאשֵׁךְ: אָרֹךְ הוּא יוֹתֵר מִדָּי.

– מִדָּה מְגֻנָּה הִיא לִפְגֹּעַ בְּאָדָם בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, לֹא כָל שֶׁכֵּן בְּפָנָיו – אָמְרָה עֲלִיסָה בְקָצֶף.

כּוֹבְעָנִי זָקַף עֵינָיו בִּתְמִיהָה, וּפִתְאֹם שָׁאַל:

– מַה בֵּין עוֹרֵב וְשֻלְחָן?

“בְּשָׁעָה טוֹבָה!” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ, בְּשָׁמְעָהּ שְׁאֵלָה זוֹ – “עַתָּה נִשְׁתַּעְשֵׁעַ קְצָת. הֶאָח, מָה אָהַבְתִּי חִידוֹת!”

– וַדַּאי אֶמְצָא – אָמְרָה עֲלִיסָה בְקוֹל רָם.

– רְצוֹנֵךְ לֵאמֹר, שֶׁתִּמְצְאִי תְשׁוּבָה – שָׁאַל אַרְנָב בֶּן־נִיסָן.

– כֵּן, אֶמְצָא, הִנֵּה עוֹד מְעַט וְאַגִּיד לָכֶן אֵת אֲשֶׁר אֲנִי יוֹדַעַת, כְּלוֹמַר, אֲנִי יוֹדַעַת אֵת אֲשֶׁר אַגִּיד, הֲלֹא אַחַת הִיא, – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה מִיָּד.

– לֹא אַחַת, כְּלָל וּכְלָל לֹא! – קָרָא כוֹבְעָנִי – כְּלוּם אַחַת הִיא לֵאמֹר, לְמָשָׁל: אֲנִי רוֹאֶה מַה שֶׁאֲנִי אוֹכֵל, אוֹ אֲנִי אוֹכֵל מַה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה?

“וַדַּאי לֹא!” – הוֹסִיף אַרְנָב אַף הוּא. – כְּלוּם אַחַת הִיא לֵאמֹר, לְמָשָׁל: אֲנִי אוֹהֵב כָּל מַה שֶׁאֲנִי מוֹצֵא, אוֹ אֲנִי מוֹצֵא כָל מַה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב?

– כְּלוּם אַחַת הִיא – שָׁאֲלוּ כֻלָּם כְּאֶחָד – לֵאמֹר: כֻּלָּנוּ מְשֻׁגָּעִים מִפּוּרִים עַד פֶּסַח, אוֹ – מִפֶּסַח עַד פּוּרִים?

– כְּלוּם אַחַת הִיא – הוֹסִיפָה מַרְמִיטָה לְגַמְגֵּם מִתּוֹךְ שֵׁנָה – לֵאמֹר: אֲנִי נוֹשֶׁמֶת בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יְשֵׁנָה, אוֹ אֲנִי יְשֵׁנָה בְשָׁעָה שֶׁאֲנִי נוֹשֶָמֶת?

– לָךְ וַדַּאי אַחַת הִיא מַה שֶׁאָמַרְתְּ – אָמַר כּוֹבְעָנִי. בְּכָךְ תַּמָּה הַשִּׂיחָה וּרְגָעִים אֲחָדִים יָשְׁבוּ כֻלָּם מַחֲרִישִׁים. וַעֲלִיסָה שָׁקְעָה בְמַחְשְׁבוֹתֶיהָ, בְּבַקְּשָׁהּ לָדַעַת מַה בֵּין עוֹרֵב לְשֻׁלְחָן

כּוֹבְעָנִי הִתְחִיל לְדַבֵּר רִאשׁוֹן:

– אֵיזֶה יוֹם לַחֹדֶשׁ הַיּוֹם? – שָׁאַל כּוֹבְעָנִי בִּפְנוֹתוֹ אֶל עֲלִיסָה.

אֵיזֶה יוֹם הוּא לַחֹדֶשׁ?

וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר הוֹצִיא מִתּוֹךְ כִּיסוֹ שָׁעוֹן וְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ כִמְפַקְפֵק, פַּעַם מְנַדְנֵד אוֹתוֹ פַּעַם מַגִּישׁ אֶל אָזְנוֹ.

– הָרְבִיעִי לַחֹדֶש – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– מַשְׁמַע, שֶׁהַשָּׁעוֹן פִּגֵּר בְּלֶכְתּוֹ שְׁנֵי יָמִים תְּמִימִים – אָמַר כּוֹבְעָנִי וְנֶאֱנָח. “וַאֲנִי הִזְהַרְתִּי בְךָ כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים וְאָמַרְתִּי, שֶׁאֵין לִמְרֹחַ אֶת הַשָּׁעוֹן בְּחֶמְאָה”, הוֹסִיף כּוֹבְעָנִי בִּפְנוֹתוֹ אֶל אַרְנָב בְּכָעַס.

– הַחֶמְאָה הָיְתָה טוֹבָה מְאֹד – פָּתַח אַרְנָב בֶּן־נִיסָן בְּבֹשֶת פָּנִים.

– אֲבָל אֶפְשָׁר, כִּי נָפְלוּ בוֹ פֵּרוֹרִים, ־ טָעַן כּוֹבְעָנִי, וַאֲנִי הִנֵּה אָמַרְתִּי לְךָ: אַל תִּמְרַח בַּסַּכִּין אֲשֶׁר לַלָּחֶם.

אַרְנָב לָקַח אֶת הַשָּׁעוֹן, הִבִּיט בּוֹ בְּפָנִים עֲצוּבִים, אַחַר טָבַל אוֹתוֹ בַקֻּמְקוּם, הוֹצִיאוֹ וְאָמַר שֵׁנִית:

– הַחֶמְאָה הָיְתָה מִן הַמֻּבְחָר.

עֲלִיסָה הִתְבּוֹנְנָה בַשָּׁעוֹן בְּעֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת.

– שָׁעוֹן מְשֻׁנֶּה – קָרְאָה עֲלִיסָה – מַרְאֶה יָמִים וְלֹא מַרְאֶה שָׁעוֹת, כָּל הָרוֹאֶה יִצְחָק!

– שָׁעוֹת לָמָּה? – מִלְמֵל כּוֹבְעָנִי – וְהַשָּׁעוֹן שֶׁלָּכֶם מַרְאֶה שָׁנִים?

– וַדַּאי לֹא – עָנְתָה עֲלִיסָה – הֲלֹא הַשָּׁנָה אַחַת הִיא זְמָן רַב מְאֹד.

– הוּא הוּא הַדָּבָר – עָנָה כוֹבְעָנִי.

תְּשׁוּבָה זוֹ הִתְמִיהָה אֶת עֲלִיסָה מְאֹד. הִיא לֹא מָצְאָה בִדְבָרָיו שׁוּם טַעַם, אַף כִּי נֶאֶמְרוּ בְלָשׁוֹן בְּרוּרָה.

– דְּבָרֶיךָ סְתוּמִים קְצָת – אָמְרָה עֲלִיסָה בְלָשׁוֹן רַכָּה שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ חָלִילָה בִּכְבוֹדוֹ.

– רְאֵה, שׁוב נִרְדְּמָה מַרְמִיטָה! – קָרָא כוֹבְעָנִי וְשָׁפַךְ לָהּ עַל חָטְמָהּ מְעַט תֵּה מִן הַקֻּמְקום.

הִיא נִדְנְדָה רֹאשָׁהּ כִּמְעַט וְאָמְרָה בְּעוֹד עֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת:

– אֱמֶת, אֱמֶת, הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי לֵאמֹר גַּם אָנֹכִי.

– מָצָאת אֶת הַחִידָה? – שָׁאַל כּוֹבְעָנִי אֶת עֲלִיסָה.

– לֹא, אוֹדֶה וְלֹא אֵבוֹשׁ. וּמָה פִּתְרוֹנָהּ? הַגִּידָה נָא.

– וַאֲנִי מָה כִּי אֵדַע – עָנָה כּוֹבְעָנִי בְּלִי הַבִּיט אֵלֶיהָ.

– וְגַם אֲנִי – אָמַר הָאַרְנָב.

עֲלִיסָה נֶאֶנְחָה מִקֹּצֶר רוּחַ:

– מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: חִידוֹת תָּחוּדוּ וּפִתְרוֹנִים לֹא יְדַעְתֶּם? הָהּ, כַּמָּה הַזְּמָן רֵיק וּמְשַׁעְמֵם, קָצָה נַפְשִׁי בוֹ! – אָמְרָה עֲלִיסָה.

– אִלּוּ יָדַעַתְּ אֶת הָאָדוֹן זְמָן כָּמוֹנִי, לֹא דִבַּרְתְּ עָלָיו דְּבָרִים כָּאֵלֶּה – אָמַר כּוֹבְעָנִי – גַּם מֻבְטָחְנִי, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא דִבַּרְתְּ עִם הָאָדוֹן זְמָן.

– לֹא – עָנְתָה עֲלִיסָה – וְגַם… אֵינִי מְבִינָה מָה אַתָּה סָח.

– וּכְלוּם אַתְּ יְכֹלָה לְהָבִין? – אָמַר כּוֹבְעָנִי וְהֵנִיעַ רֹאשׁוֹ בְּבוּז – לוּ הָיְתָה בָךְ דֵּעָה לֹא נִכְנַסְתְּ אֵלֵינוּ.

– נִכְנַסְתִּי רַק לִזְמָן.

– לִזְמָן? הֲלֹא קָצָה נַפְשֵׁךְ בוֹ, וְלָמָּה נִכְנַסְתְּ אֵלָיו! הָהּ, אִלּוּ הִתְהַלַּכְתְּ עִם הָאָדוֹן זְמָן בְּאַהֲבָה וּבְשָׁלוֹם, כִּי עַתָּה הֵיטִיב עִמָּךְ הַרְבֵּה. הוּא יָכֹל לַעֲשׂוֹת בַּשָּׁעוֹן כִּרְצוֹנֵךְ. לְמָשָׁל, בָּאָה הַשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית בַּבֹּקֶר, שְׁעַת הַלִּמּוּדִים, מָה אַתְּ עוֹשָׂה? מִיָּד אַתְּ לוֹחֶשֶׁת לָאָדוֹן זְמָן – וְהִנֵּה מַחַט הַשָּׁעוֹן סוֹבֶבֶת מַהֵר מַהֵר, רֶגַע קָטָן, טֶרֶם תִּפְקְחִי עַיִן, וְהִנֵּה – שְׁתַּיִם: הִגִּיעָה שְׁעַת אֲרֻחַת הַצָּהֳרָיִם!

– אָח, הִגִּיעָה, הִגִּיעָה! – גִּמְגֵּם אַרְנָב בְּשָׂפָה רָפָה וְנֶאֱנָח.

– אַךְ זֶה דָבָר נִפְלָא! – הִשְׁמִיעָה עֲלִיסָה הַרְהוֹרַנִּית – וְאֶלָּא מָה, הֵן לֹא אֶהְיֶה רְעֵבָה עוֹד?

– מִתְּחִלָּה לֹא, כַּמּוּבָן, אַךְ יָכֹל תּוּּכְלִי לַעֲצֹר אֶת הַמַּחַט זְמָן רַב עַל מָקוֹם אֶחָד, כְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה רְצוֹנֵךְ – עָנָה כוֹבְעָנִי.

– וְאַתָּה עוֹשֶׂה כָךְ? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה.

– כּוֹבְעָנִי הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ בְעֶצֶב וְאָמָר:

– הָהּ, הַדְּבָרִים אֲרֻכִּים, שִׁמְעִי וַאֲסַפֵּר לָךְ. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָךְ הָיָה: פַּעַם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְלִפְנֵי חַג הַפֶּסַח הָיָה הַדָּבָר, בְּשָׁעָה שֶׁזֶּה־הָא (הוּא הֶרְאָה עַל אַרְנָב בֶּן־נִיסָן) הִתְחִיל לָצֵאת מִדַּעְתּוֹ עָשְׂתָה הַמַּלְכָּה מִשְׁתֶּה, נֶשֶׁף זִמְרָה, וַאֲנִי צֻוֵּיתִי לָשִׁיר “הַמַּבְדִּיל”:

הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל…

כָּל דּכְפִין יֵיתֵי וְיֵכוֹל –

הַכֹּל בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל:

כַּרְפַּס, יַחַץ, חַסָּא, פּוֹל.

– וַדַּאי שָׁמַעַתְּ אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה?

– שָׁמַעְתִּי, כִּמְדֻמֶּנִי, מֵעֵין זֶה – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– וְסוֹף הַשִּׁיר כָּךְ הוּא – הוֹסִיף כּוֹבְעָנִי וַיָּשָׁב לְזַמֵּר:

חַטֹּאתֵינוּ הוּא יִמְחֹל,

תְּרַי־טַי־טֵי־טֵי־ טֵי, יִמְחֹל… פִּתְאֹם נִזְדַּעְזְעָה מַרְמִיטָה וְהִתְחִילָה לָשִׁיר מִתּוֹךְ שֵׁנָה: עִם־חוֹל, עִם־חוֹל, עִם־חוֹל… וְחָזְרָה עַל מִלָּה זוֹ פְעָמִים אֵין מִסְפָּר, עַד שֶׁצָּבַט אוֹתָהּ כּוֹבְעָנִי בְחָזְקָה וְנִשְׁתַּתָּקָה.

– וּבְכֵן – הוֹסִיף כּוֹבְעָנִי – עוֹד אֲנִי שָׁר אֶת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי וְהַמַּלְכָּה נָהֲמָה פִּתְאֹם בְקוֹל: “הוּא מְאַבֵּד זְמָן, כִּרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ!”

– אַכְזְרִיָּה! – קָרְאָה עֲלִיסָה.

– מִן הַיּוֹם הַהוּא קָצַף עָלַי זְמָן קֶצֶף גָּדוֹל וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶת מִשְׁאֲלוֹתָי, וּמֵאָז שֵׁשׁ שָׁעוֹת לָנוּ תָמִיד.

– וְלָכֵן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ תָּמִיד אֶצְלְכֶם לַתֵּה? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה.

עוֹד אֲנִי שָׁר אֶת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי וְהַמַּלְכָּה…

– הוּא הוּא הַדָּבָר – עָנָה כוֹבְעָנִי וְנֶאֱנַח – אֶצְלֵנוּ תָמִיד שְׁעַת תֵּה. כָּכָה עָרוּךְ הַשֻּׁלְחָן תָּמִיד. אַף אֵין לָנוּ זְמָן לְקַנֵּחַ אֶת הַכֵּלִים.

– אִם כֵּן אֵפוֹא, אַתֶּם נָעִים מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן וְעוֹבְרִים מִכּוֹס אֶל כּוֹס? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה תְּמֵהָה.

– אָמְנָם כֵּן, מִכּוֹס אֶל כּוֹס, עַד שֶׁנָּרִיק אֶת כָּל הַכֵּלִים.

– וּכְשֶׁאַתֶּם שָׁבִים אֶל רֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן מָה אַתֶּם עוֹשִׂים?

– נַעֲבֹר נָא לְעִנְיָן אַחֵר – שִׁסַּע אוֹתָם אַרְנָב בֶּן־נִיסָן וַיְפַהֵק – הַשִּׁעְמוּם תָּקַף אוֹתִי. מוּטָב תְּסַפֵּר לָנוּ הָעַלְמָה סִפּוּר.

– מַה צַר לִי, אֵינִי יוֹדַעַת כָּל סִפּוּר – עָנְתָה עֲלִיסָה כִמְבֻלְבָּלֶת.

– תְּסַפֵּר אֵפוֹא מַרְמִיטָה – קָרְאוּ שְׁנֵיהֶם. – עוּרִי, מִיטָה, דַּבְּרִי סִפּוּר! – קָרְאוּ אַרְנָב וְכוֹבְעָנִי וְצָבְטוּ אוֹתָהּ כְאֶחָד מִזֶּה וּמִזֶּה.

– לֹא יָשַׁנְתִּי כְלָל – גִּמְגְּמָה מַרְמִיטָה בְקוֹל שַׁח וְצָרוּד – שָׁמַעְתִּי כָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁלָּכֶם, חֲבִיבָי.

– סַפְּרִי סִפּור.

– סַפְּרִי נָא, סַפֵּרִי, בְּבַקָּשָׁה – קָרְאָה עֲלִיסָה אַף הִיא.

– וְהִזְדָּרְזִי נָא פֶּן תִּפֹּל עָלַיִךְ תַּרְדֵּמָה שׁוּב – הוֹסִיף כּוֹבְעָנִי

– “מַעֲשֶׂה בְּשָׁלֹש אֲחָיוֹת – הִתְחִילָה מַרְמִיטָה לְסַפֵּר – שָׁלֹש יְלָדוֹת קְטַנּוֹת, וּשְׁמוֹתֵיהֶן: בַּעְיָה, פַּעְיָה, רַעְיָה וְהֵן יָשְׁבוּ בִּבְאֵר, עַל קַרְקַע הַבְּאֵר…”

– וּמָה אָכָלוּ? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה, שֶׁאָהֲבָה דְבָרִים בְּרוּרִים וּמְפֹרָשִׁים בְּעִנְיָנִים חֲשׁוּבִים כְּגוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.

– מָה אָכְלוּ?… דְּבַשׁ! – עָנְתָה מַרְמִיטָה, אַחֲרֵי חָשְׁבָהּ מְעָט.

– כְּלוּם אֶפְשָׁר הַדָּבָר? – אָמְרָה עֲלִיסָה בְנִמּוּס רָב, כְּמוֹ לְעַצְמָהּ – סוֹפָן שֶׁתִּהְיֶינָה חוֹלוֹת

– וְאַף הָיוּ חוֹלוֹת מְאֹד מְאֹד – עָנְתָה מַרְמִיטָה. עֲלִיסָה חָפְצָה לְצַיֵּר לְעַצְמָהּ אֹרַח־חַיִּים כָּזֶה וְלֹא יָכֹלָה, לָכֵן שָׁאֲלָה שֵׁנִית:

– וְלָמָּה יָשְׁבוּ עַל קַרְקַע הַבְּאֵר?

– יוֹתֵר מִכֵּן לֹא תִשְׁתִּי תֵּה? שָׁאַל אַרְנָב בֶּן־נִיסָן אֶת עֲלִיסָה.

– לֹא שָׁתִיתִי תֵּה כְלָל – עָנְתָה עֲלִיסָה כְנֶעֱלָבֶת – וְלָכֵן אֵינִי יְכֹלָה לִשְׁתּוֹת יוֹתֵר מִכֵּן

– וַדַּאי רְצוֹנֵךְ לֵאמֹר, שֶׁאֵינֵךְ יְכֹלָה לִשְׁתּוֹת פָּחוֹת מִכֵּן, יוֹתֵר מִכֵּן אֶפְשָׁר תָּמִיד לִשְׁתּוֹת.

– כַּמוּבָן – הִסְכִּים כּוֹבְעָנִי.

– אִישׁ לֹא שָׁאַל לְדַעְתֶּךָ – קָרְאָה עֲלִיסָה אֶל כּוֹבְעָנִי.

– אַהּ־הּ! מִי אֵפוֹא פּוֹגֵעַ בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לְבֵין עַצְמוֹ?

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵבִיאוּ אֶת עֲלִיסָה בִמְבוּכָה. כְּדֵי לָצֵאת מִן הַמֵּצַר מָזְגָה לָהּ כּוֹס טֵה וְלָקְחָה פַת לֶחֶם בְּחֶמְאָה. אַחַר כָּךְ פָּנְתָה אֶל מַרְמִיטָה וְשָׁאֲלָה שׁוּב:

– לָמָּה אֵפוֹא יָשְׁבוּ בַבְּאֵר?

– מִפְּנֵי שֶׁהַבְּאֵר הָיְתָה כֻלָּהּ דְּבָשׁ – עָנְתָה מַרְמִיטָה אַחֲרֵי שֶׁחָשְׁבָה קְצָת.

– בְּאֵרוֹת כָּאֵלֶּה אֵינָן כְּלָל! – קָרְאָה עֲלִיסָה כִמְעַט בְּרֹגֶז.

אַךְ אַרְנָב וְכוֹבְעָנִי הִסּוּ אוֹתָהּ: סְס, סָס! וּמַרְמִיטָה הֶעֱמִידָה פָנִים שֶׁל רֹגֶז וְאָמָרָה:

– אִם אֵינֵךְ יוֹדַעַת לְהִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ, סַפְּרִי אַתְּ אֶת הַסּוֹף.

– הָהּ, בְּבַקָּשָׁה, סַפֵּרִי, מֵעַתָּה לֹא אַפְסִיק עוֹד.

– “וּבְכֵן – הוֹסִיפָה מַרְמִיטָה – שָׁלֹש הָאֲחָיוֹת לָמְדוּ לִשְׁאֹב…”

– מַה שָׁאָבוּ? שָׁאֲלָה עֲלִיסָה, וְשָׁכְחָה אֶת הַבְטָחָתָהּ לִשְׁתֹּק.

– דְּבַשׁ – עָנְתָה מַרְמִיטָה מִיָּד, בְּלִי חֲשֹׁב.

– אֲנִי חָפֵץ בְּכוֹס נְקִיָּה – קָרָא כוֹבְעָנִי – הָבָה, נָזוּז קְצָת.

כּוֹבְעָנִי הֶעְתִּיק מְקוֹמוֹ, אַחֲרָיו מַרְמִיטָה. אַרְנָב בֶּן־נִיסָן יָשַׁב בִּמְקוֹם מַרְמִיטָה, וַעֲלִיסָה יָשְׁבָה עַל־כָּרְחָהּ בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל אַרְנָב. מִשִּׁנּוּי הַמָּקוֹם נִשְׂכַּר רַק כּוֹבְעָנִי. עֲלִיסָה הִפְסִידָה הַרְבֵּה, כִּי זֶה עַתָּה הָפַךְ אַרְנָב פַּךְ חָלָב אֶל הַפִּנְכָּה שֶׁלּוֹ, וּמְקוֹמוֹ הָיָה מְלֻכְלָךְ מְאֹד.

עֲלִיסָה לֹא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק, וְאַחֲרֵי שֶׁיָּשְׁבוּ אִישׁ אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ הֶחָדָשׁ שָׁאֲלָה שׁוּב:

– דָּבָר אֶחָד לֹא אוּכַל לְהָבִין – פָּתְחָה עֲלִיסָה בִזְהִירוּת, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מַרְמִיטָה – מֵאַיִן שָׁאֲבוּ הָאֲחָיוֹת דְּבָשׁ?

– מַיִם אֶפְשָׁר לִשְׁאֹב מִבְּאֵר שֶׁל מָיִם? הִשְׁמִיעַ כּוֹבְעָנִי עַל דֶּרֶךְ הַשֵּׂכֶל, ־ אִם כֵּן אֶפְשָׁר גַּם לִשְׁאֹב דְּבַשׁ מִבְּאֵר… שֶׁל דְּבַשׁ, נִיחַ? טִפְּשָׁה.

עֲלִיסָה עָבְרָה בִשְׁתִיקָה עַל הָעֶלְבּוֹן הַגַּס וְשָׁאֲלָה אֶת מַרְמִיטָה:

– וְהָאֲחָיוֹת הָאֵלּוּ הֲלֹא הֵן עַצְמָן יָשְׁבוּ עַל קַרְקַע הַבְּאֵר?

–כֵּן, עַל קַרְקַע הַבְּאֵר – עָנְתָה מַרְמִיטָה.

תְּשׁוּבָה זוֹ בִלְבְּלָה אֶת עֲלִיסָה מְאֹד, וְשָׁעָה אֲרֻכָּה יָשְׁבָה מִשְׁתָּאָה, מַחֲרִישָׁה לִשְׁמֹעַ מַה תְּסַפֵּר מַרְמִיטָה עוֹד.

– הֵן לָמְדוּ לְצַיֵּר – הוֹסִיפָה מַרְמִיטָה לְסַפֵּר, וְתוֹךְ כְּדֵי כָךְ גִּהֲקָה וּפִהֲקָה וְשִׁפְשְׁפָה עֵינֶיהָ, כִּי שֵׁנָה תָקְפָה אוֹתָהּ. – הֵן צִיְּרוּ צִיּוּרִים מִצִּיּוּרִים שׁוֹנִים, כָּל מַה שֶׁמַּתְחִיל בְּ“מ”.

– לָמָּה בְּ“מ”? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה.

– וְלָמָּה לֹא בְּ“מ”? – עָנָה אַרְנָב דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה. עֲלִיסָה נִשְׁתַּתָּקָה.

בֵּין כָּךְ וְכָךְ עָצְמָה מַרְמִיטָה אֶת עֵינֶיהָ וְנִרְדָּמָה. מִיָּד צָבַט אוֹתָהּ כּוֹבְעָנִי בְכֹחַ. מַרְמִיטָה צָוְחָה וְשָׁבָה לְסַפֵּר:

–… כָּל מַה שֶׁמַּתְחִיל בְּ“מ”, לְמָשָׁל: “מוּסָף־מִנְחָה־מַעֲרִיב”, “מְשַׁנֶּה מָקוֹם מְשַׁנֶּה מַזָּל”, “מִקְצָת”, “מַמָּשׁוּת”, “מְאֹד”. רָאִית מִיָּמַיִךְ צִיּוּר “מַמָּשׁוּת”?

– אִם שׁוֹאֶלֶת אַתְּ אוֹתִי, גְּבִרְתִּי, אוֹדֶה וְלֹא אֵבוֹשׁ, כִּי…

– אִם כֵּן, מוּטָב לָךְ שֶׁתִּשְׁתְּקִי וְלֹא תַפְסִיקִי עוֹד – קָרָא כוֹבְעָנִי.

עֲלִיסָה לֹא יָכְלָה לָשֵׂאת עוֹד אֶת גַּסּוּתוֹ שֶׁל כּוֹבְעָנִי. הִיא קָמָה בְכַעַס וְיָצְאָה מִן הַבָּיִת.

אִישׁ לֹא הִשְׁגִּיחַ בַּעֲלִיסָה וְלֹא שָׂם אֵלֶיהָ לֵב בְּצֵאתָהּ, אַף כִּי הָלְכָה לְאַט וְהִבִּיטָה אַחֲרֶיהָ פַעַם פַּעַם בְּתִקְוָה, אוּלַי יִפְצְרוּ בָהּ לַשׁוּב. מַרְמִיטָה נִרְדְּמָה תֵכֶף וּמִיָּד, וְיֶתֶר הַמְסֻבִּים הָיוּ עֲסוּקִים כַּנִּרְאֶה, בְּעִנְיָן אַחֵר.

כְּשֶׁהִבִּיטָה עֲלִיסָה אַחֲרֶיהָ בַפַעַם הָאַחֲרוֹנָה רָאֲתָה וְהִנֵּה כוֹבְעָנִי וְאַרְנָב שְׁנֵיהֶם אוֹחֲזִים בְּמַרְמִיטָה וִיגֵעִים בְּכָל כֹּחָם לִתְקֹעַ אוֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הַקֻּמְקוּם.

“רַב לִי! אֶל הָאֲדוֹנִים הָאֵלֶּה לֹא אוֹסִיף לָבֹא מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם”. – אָמְרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ בְּלֶכְתָּהּ בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר – “מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי מְסִבַּת־תֵּה תְפֵלָה כָזֹאת”.

עוֹד הִיא חוֹשֶׁבֶת כָּךְ, וְהִנֵּה לְנֶגֶד עֵינֶיהָ גֶּזַע עֵץ עָבֶה, וּבַגֶּזַע דָּלֶת.

“פִּלְאֵי פְלָאִים! מַה לְדֶלֶת זוֹ כָאן? אָכֵן, הַכֹּל זָר וְנִפְלָא הַיּוֹם. הָבָה, אָבֹאָה נָא”.

וּמַה נִשְׁתּוֹמְמָה עֲלִיסָה, בִּרְאוֹתָהּ וְהִנֵּה הִיא עוֹמֶדֶת בְּאוּלָם אָרֹךְ וּלְפָנֶיהָ שֻׁלְחַן הַזְכוּכִית.

“עַתָּה אֵדַע אֵת אֲשֶׁר עָלַי לַעֲשׂוֹת” – דִּבְּרָה עֲלִיסָה אֶל עַצְמָהּ, וּמִיָּד נִגְּשָׁה וְלָקְחָה אֶת מַפְתֵּחַ הַזָּהָב וּפָתְחָה אֶת הַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה, הַמּוֹלִיכָה אֶל הַגָּן. אַחַר הוֹצִיאָה מִכִּיסָהּ אֶת הַפִּטְרִיָּה וְאָכְלָה פַעַם מִיָּמִין פַּעַם מִשְּׂמֹאל, וּכְשֶׁקָּטְנָה כְּכֹל הַצֹּרֶךְ עָבְרָה דֶרֶךְ הַמָּבוֹא הַצָּר.

נָשְׂאָה עֲלִיסָה עֵינֶיהָ וְהִנֵּה הִיא עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ גַּן גָּדוֹל וְנִפְלָא, וּמִסָּבִיב לָהּ עֵצִים עֲנֵפִים וְרָמִים, וּמִזְרְקוֹת־מַיִם מְשִׁיבוֹת נֶפֶשׁ, וַעֲרוּגוֹת פְּרָחִים נוֹתְנֵי רֵיחַ – נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְתַאֲוָה לָעֵינָיִם.

 

פֶּרֶק שְׁמִינִי: הַמַּלְכָּה מְשַׂחֶקֶת בִּקְרוֹקֵט    🔗

בִּמְבוֹא הַגָּן, עַל יַד עֶצֶם הַפֶּתַח, צָמַח שׂיחַ שׁוֹשַׁנִּים גָּדוֹל; הַשּׁוֹשַׁנִּים הָיוּ לְבָנוֹת כַּשֶּׁלֶג, וּשְׁלֹשָה אֲנָשִׁים גַּנָּנִים, מוּזָרִים לְמַרְאֶה, – כֻּלָּם רְדוּדִים וּמְרֻבָּעִים, עָמְדוּ וְצָבְעוּ אֶת הַשּׁוֹשַׁנִּים בְּצֶבַע אָדם. הַגַּנָּנִים עָשׂוּ אֶת עֲבוֹדָתָם בְּחִפָּזוֹן וּבִשְׁקִידָה רַבָּה. רָאֲתָה עֲלִיסָה אֶת הַדָּבָר וַיְהִי כְּחִידָה בְעֵינֶיהָ. הִיא קָרְבָה אֲלֵיהֶם וַתַּעֲמֹד.

– הוֹ, שֵׁשַׁי, הִזָּהֵר – קָרָא אַחַד הַגַּנָּנִים – אַתָּה מַתִּיז עָלַי מִן הַצֶּבַע.

– לֹא אַשְׁמָתִי הִיא, תִּשְׁעַי חֲבִיבִי, – עָנָה שֶׁשַׁי בְתַרְעֹמֶת – רְאֵה, שִׁבְעַי הוֹדֵף אוֹתִי בְמַרְפְּקִי.

– כָּךְ דַּרְכְּךָ – נַעֲנָה שִׁבְעַי בְּבוּז – לְךָ נָאֶה לְךָ יָאֶה, תָּמִיד אַתָּה מִתְגּוֹלֵל עַל אֲחֵרִים.

– אַתָּה נוֹחַ לְךָ שֶׁתִּשְׁתֹּק וְלֹא תַאֲרִיךְ לָשׁוֹן – אָמַר שֵׁשַׁי – הִנֵּה שָׁמַעְתִּי שִׁלְשׁוֹם אֵת אֲשֶׁר גָּזְרָה הַמַּלְכָּה עָלֶיךָ לִכְרֹת אֶת רֹאשֶׁךָ.

– עַל מַה זֶה? – חָקַר תִּשְׁעַי לָדָעַת.

– וְאַתָּה מַה, כִּי תִשְׁאַל? לֹא לְךָ הַדָָּבָר, תִּשְׁעַי – נַעֲנָה שִׁבְעַי.

– וַאֲנִי הִנֵּה אֲסַפֵר לוֹ הַכֹּל, הַכֹּל – קָרָא שֵׁשַׁי: – כִּי אָמְרוּ לוֹ לְהָבִיא לַמִּטְבָּח כְּרוּב וְהֵבִיא חֲרוּב.

שִׁבְעַי זָרַק בְּכַעַס אֶת הַמַּכְחוֹל וְאָמָר:

– אָח, עֹנֶשׁ אַכְזָרִי כָזֶה… עוֹד הַדְּבָרִים בְּפִיו וְעֵינָיו פָּגְעוּ בַעֲלִיסָה. מִיָּד נִשְׁתַּתֵּק.

שְׁאָר הַחֲבֵרִים נָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם גַּם הֵם וַיִּרְאוּ אֶת עֲלִיסָה, וּשְׁלָשְׁתָּם הִשְׁתַּחֲווּ אֵלֶיהָ אָרְצָה.

– אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם – פָּתְחָה עֲלִיסָה בַעֲנָוָה – הוֹאִילוּ נָא וְהַגִּידוּ לִי, לָמָּה אַתֶּם צוֹבְעִים אֶת הַשּׁוֹשַׁנִּים בְּצֶבַע אָדֹם?

שֵׁשַׁי וְשִׁבְעַי הֵצִיצוּ בִּפְנֵי תִּשְׁעַי וְלֹא עָנוּ דָבָר.

וְתִשְׁעַי פָתַח בְּלַחַשׁ וְאָמָר: כָּךְ, גְּבִרְתִּי, הָיָה מַעֲשֶׂה: זֶה הַמָּקוֹם הָיָה מְזֻמָּן לְשׁוֹשַׁנִּים אֲדֻמּוֹת, וַאֲנַחְנוּ עַל פִּי טָעוּת נָטַעְנוּ לְבָנוֹת. כִּי תִרְאֶה זֹאת הַמַּלְכָּה, וְצִוְּתָה לִכְרֹת אֶת רֹאשֵׁנוּ, כֻּלָּנוּ. לָכֵן אָנוּ שׁוֹקְֱדִים בְּכָל כֹּחֵנוּ לִצְבֹּעַ אוֹתָן בְֱּטֶרֶם תָּבֹא הַמַַּ…

־ הַמַּלְכָּה הַמַּלְכָּה – לָחַשׁ פִּתְאֹם שֵׁשַׁי, שֶׁנֲּסְתַּכֵּל כָּל הַזְּמָן אֶל מַעֲבֵה הַגָּן וּפָנָיו הִבִּיעוּ חֲרָדָה.

כָּל שְׁלֹשֶת הַגַּנָּנִים נָפְלוּ אַפַיִם אָרְצָה, וְלֹא קָמוּ מִתַּחְתָּם. מֵרָחוֹק נִשְׁמַע קוֹל צְעָדִים הוֹלֵךְ וְקָרֵב, וַעֲלִיסָה נָשְׂאָה עֵינֶיהָ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁמִּשָּׁם הִגִּיעַ הַקּוֹל, כִּי כָלְתָה נַפְשָׁהּ לִרְאוֹת אֶת הַמַּלְכָּה.

רִאשׁוֹנָה הָלְכוּ עֲשָׂרָה חַיָּלִים וְאַלּוֹת בִּידֵיהֶם. הַחַיָּלִים גַּם הֵם הָיוּ רְדוּדִים וּמְרֻבָּעִים, כְּמוֹ הַגַּנָּנִים, וְרַגְלֵיהֶם בְּקַרְנוֹת הַזָּוִיּוֹת. אַחֲרֵיהֶם הָלְכוּ עֲשָׂרָה שָׂרִים מֵרוֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ, מְקֻשָּׁטִים אֲבָנִים טוֹבוֹת וִיקָרוֹת, וְאַחֲרֵיהֶם הַטָּף, בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. גַּם הֵם הָיוּ עֲשָׂרָה. שְׂנַיִם שְׁנַיִם הָלְכוּ, מַחֲזִיקִים אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ וּמְכַרְכְּרִים בְּגִיל. עַל בִּגְדֵיהֶם הָיוּ רְקוּמִים לְבָבוֹת וְרֻדִּים. אַחֲרֵי הַטַּף צָעֲדוּ הָאוֹרְחִים, רֻבָּם מְלָכִים וּמְלָכוֹת. נָשְׂאָה עֲלִיסָה עֵינֶיהָ וְהִנֵּה גַם הַשָּׁפָן בֵּין הַבָּאִים, שָׁפָן בֶּן צֹחַר, חַי וּמְדַבֵּר וּמְפַטְפֵּט, מֵנִיד שְׂפָמוֹ בְנַחַת וּמַקְדִּים שָׁלוֹם לַכֹּל בְּבַת צְחוֹק. הוּא חָלַף עַל פְּנֵי עֲלִיסָה וְלֹא הִרְגִּישׁ בָּהּ. מֵאַחֲרֵי הָאוֹרְחִים עָבַר עַבְדּוֹן הָאַדְמוֹנִי וּבְיָדוֹ כַר עָשׂוּי קְטִיפַת אַרְגָּמָן וְעַל הַכַּר כֶּתֶר הַמַּלְכוּת. אַחֲרֵיהֶם בִּקְצֵה הַתַּהֲלוּכָה הַנֶּהְדָּרָה, הָלְכוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה הָאַדְמוֹנִים.

עֲלִיסָה לֹא יָכְלָה לְהַכְרִיעַ בְּדַעְתָּהּ, אִם גַּם הִיא חַיֶּבֶת לִנְפֹּל אַפַּיִם אַרְצָה, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הַגַּנָּנִים, אִם לֹא; הִיא לֹא יָכְלָה לִזְכֹּר חֹק אוֹ כְלָל כָּזֶה.

“כַּנִּרְאֶה, לֹא”, אָמְרָה עֲלִיסָה סוֹף סוֹף בְּלִבָּהּ, “אִם הַכֹּל חַיָּבִים לִנְפֹּל אַפַּיִם אַרְצָה וְאֵין רוֹאֶה דָּבָר, תַּהֲלוּכוֹת לָמָּה?” – עָמְדָה עֲלִיסָה תַחְתֶּיהָ וְהִבִּיטָה בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לִרְאוֹת מַה יִהְיֶה סוֹף הַדָּבָר.

כַּאֲשֶׁר קָרְבָה הַתַּהֲלוּכָה, עָמְדוּ הַכֹּל וְהִסְתַּכְּלוּ בַעֲלִיסָה, וְהַמַּלְכָּה פָנְתָה אֶל עַבְדּוֹן הָאַדְמוֹנִי וְשָׁאֲלָה בְקוֹל עָז:

– מִי זֹאת?

עַבְדּוֹן הָאַדְמוֹנִי לֹא עָנָה דָבָר; כְּעֶבֶד נִכְנָע הִשְׁתַּחֲוָה אַרְצָה וְעַל פָּנָיו זָרְחָה בַת־צְחוֹק חֲנֵפָה.

– גֹּלֶם! קָרְאָה הַמַּלְכָּה וְהֵסַבָּה רֹאשָׁהּ בְּקָצֶף.

– מַה שְׁמֵךְ, הַיַּלְדָה – שָׁאֲלָה הַמַּלְכָּה אֶת עֲלִיסָה.

– שְׁמִי עֲלִיסָה, גְּבִרְתִּי הַמַּלְכָּה הַנַּעֲלָה – עָנְתָה עֲלִיסָה בְכָבוֹד וְחֵן רָב – וּבְלִבָּהּ אָמְרָה: “בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, אַךְ קְלָפִים הֵם וּמָה אֶפְחָד?”

– וְאֵלֶּה מִי הֵמָּה? – שָׁאֲלָה הַמַּלְכָּה וְרָמְזָה כְנֶגֶד הַגַּנָּנִים שֶׁשָּׁכְבוּ אַפַּיִם אַרְצָה תַּחַת שִׂיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים וְלֹא נָעוּ וְלֹא זָעוּ.

הַגַּנָּנִים שָׁכְבוּ אַפַּיִם אַרְצָה, וּמִפְּנֵי שֶׁגַּבֵּיהֶם הָיוּ דוֹמִים לִשְׁאָר הַקְּלָפִים, עַיִן בְּעַיִן, לֹא יָכְלָה הַמַּלְכָּה לְהַבְחִין מִי הֵמָּה: חַיָּלִים אוֹ גַנָּנִים אוֹ שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אוֹ שְׁלֹשָה מִילָדֶיהָ.

הַטַּף, בְּנֵי הַמֶּלֶךְ

– וַאֲנִי מָה כִּי אֵדַע? – עָנְתָה עֲלִיסָה וְתָמְהָה עַל עֹז רוּחָהּ – מַה לִי וְלָהֶם?

חֲמַת הַמַּלְכָּה בָעֲרָה כָאֵשׁ הִיא לָטְשָׁה עֵינֵי זַעַם וְנָהֲמָה בְקוֹל אַדִּיר:

– כִּרְתוּ אֶת רֹאשָׁהּ! כִּרְרְ…

אַחֲרֵי הַטַּף צָעֲדוּ הָאוֹרְחִים

– הֲבָלִים! – הִשְׁמִיעָה עֲלִיסָה בְכָל תֹּקֶף, וְהַמַּלְכָּה נִשְׁתַּתָּקָה.

– אַל נָא, מַחְמַד נַפְשִׁי – דִּבֵּר אֵלֶיהָ הַמֶּלֶךְ רַכּוֹת, – אַל נָא תִרְגָּזִי, אַךְ פְּעוֹטָה הִיא.

וְהַמַּלְכָּה שָׂמָה עֵינֶיהָ בִשְׁלֹשֶת הַגַּנָּנִים וַתִּקְרָא אֶל עַבְדּוֹן הָאַדְמוֹנִי בְּקוֹל זַעַם: – הָפְכֵם!

עַבְדּוֹן הָאַדְמוֹנִי מִהֵר לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר הַמַּלְכָּה וְהָפַךְ אוֹתָם אַט אַט בִּקְצֵה סַנְדָּלוֹ.

– עֲמֹדוּ! – קָרְאָה אֲלֵיהֶם הַמַּלְכָּה בְּקָצֶף.

הַגַּנָּנִים קָפְצוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְהִתְחִילוּ כוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַמֶּלֶךְ, לַמַּלְכָּה, לַטַּף וּלְכָל הָעוֹמְדִים עִמָּם.

– חֲדָלוּ! – נָהֲמָה הַמַּלְכָּה – רֹאשִׁי סְחַרְחַר מִקִּידוֹתֵיכֶם. וּבְהַרְאוֹתָהּ מוּל שִׂיחַ הַשּׁוֹשַנִּים שָׁאָלָה: ־ מָה עֲשִׂיתֶם פֹּה?

תִּשְׁעַי כָּרַע על בֶּרֶךְ אַחַת וּבְקוֹל שַׁח אָמָר:

– הוֹד הַמַּלְכָּה הָרוֹמֵמָה, יָגַעְנוּ בְכָל כֹּחֵנוּ…

– יָדַעְתִּי, – אָמְרָה הַמַּלְכָּה, וּבְהִתְבּוֹנְְנָהּ בַּשּׁוֹשַנִּים הוֹסִיפָה:

– כִּרְתוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם! –

עַבְדּוֹן הָאַדְמוֹנִי וּבְיָדוֹ כַר וְעַל הַכַּר כֶּתֶר מַלְכוּת

וְהַתַּהֲלוּכָה עָשְׂתָה דַרְכָּהּ הָלְאָה. רַק שְׁלֹשָה חַיָּלִים נִשְׁאֲרוּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לַגַּנָּנִים כְּמִצְוַת הַמַּלְכָּה.

הַגַּנָּנִים נָפְלוּ לְרַגְלֵי עֲלִיסָה וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיהָ, כִּי תַצִּילֵם מִמָּוֶת.

– אַל תִּירָאוּ, לֹא תָמוּתוּ – אָמְרָה עֲלִיסָה וַתַּצְפִּינֵם בְּתוֹךְ עָצִיץ גָּדוֹל, שֶׁעָמַד עַל יָדָהּ.

וְהַחַיָּלִים נָעוּ תָּעוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיִּלְאוּ לִמְצֹא אֶת הַגַּנָּנִים, וְאַחַר נָשְׂאוּ רַגְלֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ מַהֵר אֶל הַתַּהֲלוּכָה.

– כְּרַתֶּם רָאשֵׁיהֶם? – שָׁאֲלָה אוֹתָם הַמַּלְכָּה.

– הָרָאשִׁים אֵינָם כְּבָר, הוֹד הַמַּלְכָּה – עָנוּ הַחַיָּלִים.

– טוֹב וְיָפֶה. אַתְּ יוֹדַעַת לְשַׂחֵק בִּקְרוֹקֵט? שָׁאֲלָה הַמַּלְכָּה הָאֲיֻמָּה בִּפְנוֹתָהּ אֶל עֲלִיסָה.

– יוֹדַעַת – עָנְתָה עֲלִיסָה בְקוֹל רָם.

– לְכִי אַחֲרֵינוּ – צִוְּתָה הַמַּלְכָּה. עֲלִיסָה נִצְמְדָה אֶל הַתַּהֲלוּכָה.

– יוֹ… יוֹ… יוֹ… יוֹם יָפֶה הַיּוֹם – נִשְׁמַע קוֹל חַלָּשׁ וְרוֹעֵד. עֲלִיסָה פָקְחָה עֵינֶיהָ וְהִנֵּה שָׁפָן הוּא, הוֹלֵךְ עַל יָדָהּ וּמַבִּיט פַּעַם פַּעַם בְּפָנֶיהָ בַחֲרָדָה.

– אָמְנָם כֵּן, יוֹם יָפֶה מְאֹד – הִסְכִּימָה עֲלִיסָה – וְהַנְּסִיכָה אַיָּהּ?

אַחֲרֵיהֶם הָלְכוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה הָאַדְמוֹנִים

– סְס… סְס… הִשְׁמִיעַ הַשָּׁפָן בְּפַחַד, וּבְעָמְדוֹ עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו הִצְמִיד פִּיו אֶל אֹזֶן עֲלִיסָה וְלָחַשׁ לָהּ: “הִיא נָדוֹנָה לְמִיתָה”.

– אֲבָל… – הִתְחִילָה עֲלִיסָה לְדַבֵּר בְּקוֹל נִרְגָּשׁ.

– אַתְּ אוֹמֶרֶת “חֲבָל”? – שִׁסַּע אוֹתָהּ שָׁפָן.

– לֹא אָמַרְתִּי, “חֲבָל”, גַּם אֵינִי חָסָה עָלֶיהָ. רַק בִּקַּשְׁתִּי לָדַעַת עַל מָה?

– עַל אֲשֶׁר מָרְטָה בְאָזְנֵי הַמַּלְכָּה… עָנָה הַשָּׁפָן.

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא יָכְלָה עֲלִיסָה לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק.

– חִדְלִי, חִדְלִי – לָחַשׁ לָהּ הַשָּׁפָן בְּפַחַד, הִנֵּה הַמַּלְכָּה שׁוֹמַעַת… הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ: כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה: הַנְּסִיכָה בוֹשְׁשָׁה לָבֹא!…

– אִישׁ לִמְקוֹמוֹ! – הִרְעִים פִּתְאֹם קוֹל הַמַּלְכָּה.

הַכֹּל נֶחְפְּזוּ אִישׁ אִישׁ לְעֶבְרוֹ וַיִּהְיוּ רָצִים וְדוֹחֲקִים וְדוֹחֲפִים וּמַכְשִׁילִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.

וְהִנֵּה עָמְדוּ הַכֹּל עַל מְקוֹמוֹתֵיהֶם. הֵחֵל הַמִּשְׂחָק.

מִיָּמֶיהָ לֹא רָאֲתָה עֲלִיסָה שְׂדֵה מִשְׂחָק מְשֻׁנֶּה כָמוֹהוּ. הַכִּכָּר כֻּלָּה הָיְתָה מְלֵאָה גוּמוֹת וַחֲרִיצִים כְּשָׂדֶה נֶחֱרָשׁ. בִּמְקוֹם כַּדּוּרִים – קִפּוֹדִים חַיִּים, וְתַחַת מַקָּבוֹת – שְׁקִיטְנוֹת. חַיָּלִים חַיִּים עָמְדוּ כְפוּפִים, נִשְׁעָנִים בִּידֵיהֶם אֶל הַקַּרְקַע, הֲלֹא הֵם הַקְּשָׁתוֹת־הַשְּׁעָרִים. לְכַתְּחִלָּה, קָשֶׁה הָיָה לַעֲלִיסָה מַעֲשֵׂה הַמִּשְׂחָק בִּשְׁקִיטְנָה. כַּמָּה נִתְחַבְּטָה וְנִתְלַבְּטָה וְלֹא יָכְלָה לָהּ. אַךְ הִנֵּה מָצְאָה סוֹף סוֹף דֶּרֶךְ נוֹחָה לְמַדָּי. הִיא תָחֲבָה אֶת הַשְּׁקִיטְנָה מִתַּחַת לִזְרוֹעָהּ, בְּעוֹד רַגְלֶיהָ מְדֻלְדָּלוֹת לָהּ מֵאַחֲרֶיהָ. וְאוּלָם כְּשֶׁמָּתְחָה אֶת צַוַּאר הַשְּׁקִיטְנָה וְאָמְרָה לְהַקִּישׁ בְּרֹאשָׁהּ בְּקִּפּוֹד־הַכַּדּוּר, הָפְכָה הַשְּׁקִיטְנָה פָנֶיהָ וְהִבִּיטָה אֵלֶיהָ בִתְמִיהָה רַבָּה, וַעֲלִיסָה לֹא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק. וּכְשֶׁהִשְׁפִּילָה שׁוּב אֶת רֹאשָׁהּ שֶׁל הַשְּׁקִיטְנָה וְאָמְרָה לְהַתְחִיל בַּמִּשְׂחָק, רָאֲתָה וְהִנֵּה הַקִּפּוֹד מִתְפַּשֵּׁט וְהוֹלֵךְ לוֹ. גַּם הַחֲרִיצִים וְהַתְּלוֹלִיּוֹת הָיוּ לָהּ לְמִכְשׁוֹל, וְהַחַיָּלִים הַשְּׁעָרִים נִזְדַּקְפוּ פַעַם פַּעַם וְשִׁנּוּ מְקוֹמָם.

מִקֵּץ רְגָעִים מְעַטִּים הִגִּיעָה עֲלִיסָה לִידֵי הַחֲלָטָה, שֶׁקְּרוֹקֵט כָּזֶה מִשְׂחָק קָשֶׁה הוּא עַד מְאֹד.

וְעַל כָּל אֵלֶּה הָיָה הַמִּשְׂחָק חָסֵר כָּל סֵדֶר. הַכֹּל שִׂחֲקוּ בְּבַת אַחַת וּבְעַרְבּוּבְיָה, אִישׁ לֹא חִכָּה עַד שֶׁיַּגִּיעַ תּוֹרוֹ, גַּם הִתְקוֹטְטוּ וְרָבוּ עַל דְּבַר הַקִּפּוֹדִים. עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וְהַמַּלְכָּה נִמְלְאָה חֲמַת קֶצֶף, וְהִתְרוֹצְצָה וְרָקְעָה בְרַגְלֶיהָ וְצָעֲקָה בְזָעַם: “כִּרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ!” “כִּרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ!”

הִיא תָחֲבָה אֶת הַשְּׁקִיטְנָה מִתַּחַת לִזְרוֹעָהּ

אֵין זֹאת כִּי אִם בַּת צְחוֹקוֹ שֶׁל יוֹבָב הֶחָתוּל

אֶל לֵב עֲלִיסָה הִתְגַּנֵּב פָּחַד. אֱמֶת, לְעֵת עַתָּה הַכֹּל כַּשּׁוּרָה, אֲבָל מִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא תִפֹּל פִתְאֹם קְטָטָה בֵינָהּ וּבֵין הַמַּלְכָּה וְהַמַּלְכָּה תְצַוֶּה לִכְרֹת אֶת רֹאשָׁהּ גַּם הִיא.

“מַה יִהְיֶה בְסוֹפִי” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – הֲלֹא כְאַיִן בְּעֵינֵיהֶם לִכְרֹת רֹאשׁ אָדָם. אַךְ פֶּלֶא הוּא, שֶׁעוֹד יֵשׁ פֹּה בְנֵי אָדָם חַיִּים.

עָמְדָה עֲלִיסָה לַחֲשֹׁב וּלְבַקֵּשׁ עֵצָה אֵיךְ לְהִמָּלֵט עַל נַפְשָׁהּ, וּפִתְאֹם נִרְאָה לְפָנֶיהָ בָאֲוִיר מַחֲזֶה מְשֻׁנֶּה. הִיא נָעֲצָה עֵינֶיהָ, הִתְבּוֹנְנָה הֵיטֵב, וְהִנֵּה אֵין זֹאת כִּי אִם בַּת צְחוֹקוֹ שֶׁל יוֹבָב הֶחָתוּל.

– הֶאָח, מַה טוֹב! – קָרְאָה עֲלִיסָה – עַתָּה נוּכַל לְשׂוֹחֵחַ מְעָט.

– הֲשָׁלוֹם? – שָׁאַל הֶחָתוּל מִיָּד, אַךְ נִגְלָה פִיו.

עֲלִיסָה חִכְּתָה עַד שֶׁנִּתְגַּלּוּ עֵינָיו וְאַחַר נִעְנְעָה לוֹ בְרֹאשָׁהּ לִתְשׁוּבָה.

“מַה בֶּצַע כִּי אֲדַבֵּר עַתָּה” – חָשְׁבָה שׁוּב עֲלִיסָה – “מוּטָב אֲחַכֶּה עַד שֶׁתֵּרָאֶינָה אָזְנָיו אוֹ, לְכָל הַפָּחוֹת, אֹזֶן אֶחָת”.

רֶגַע וְהִנֵּה נִתְגַּלָּה רֹאשׁ הֶחָתוּל כֻּלּוֹ. מִיָּד עָזְבָה עֲלִיסָה אֶת הַשְּׁקִיטְנָה וְעָמְדָה לְסַפֵּר לְפָנָיו עַל דְּבַר מִשְׂחַק הַקְּרוֹקֵט, וְלִבָּהּ טוֹב עָלֶיהָ כִּי מָצְאָה אֹזֶן שׁוֹמָעַת. וְהֶחָתוּל, כַּנִּרְאֶה, הֶחֱלִיט, כִּי אֵין לוֹ צֹרֶךְ לְהֵרָאוֹת כֻּלּוֹ. רֹאשׁוֹ נִרְאֶה – וְדַיּוֹ בְכָךְ.

– לִכְלָלֵי הַמִּשְׂחָק אֵין שָׂם לֵב – טָעֲנָה עֲלִיסָה אֶל רֹאשֹ הֶחָתוּל – וּכָל הַזְּמָן רִיב וּקְטָטָה, תְּצִלֶּנָה הָאָזְנָיִם.

– אֵין שׁוּם כְּלָלִים קְבוּעִים – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה – וְאוּלַי יֵשׁ, אֵין אִישׁ מַשְׁגִּיחַ בָּהֶם. יָכֹל לֹא תוּכַל לְשַׁעֵר, כַּמָּה גְדוֹלָה הָעַרְבּוּבְיָה מִפְּנֵי זֹאת מִפְּנֵי שֶׁהַכַּדּוּרִים וְכָל הַשְּׁאָר בְּרִיּוֹת חַיּוֹת הֵם. הִנֵּה, לְמָשָׁל, הַשַּׁעַר הַהוּא, רְאֵה, שָׁם הָיָה עָלַי לַעֲבֹר, וְהִנֵּה נִזְדַּקֵּף פִּתְאֹם וְהָלַךְ לוֹ. אָמַרְתִּי לְהַקִּישׁ בְּקִפּוֹדִי עַל קִפּוֹדָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה, כִּמְעַט קָרַב אֵלָיו – וְזֶה נָשָׂא רַגְלָיו וַיִּמָּלֵט.

– וְהַמַּלְכָּה, הֲמָצְאָה חֵן בְּעֵינָיִךְ? – שָׁאַל הֶחָתוּל בְּלָחַשׁ.

– לֹא, כְּלָל וּכְלָל – עָנְתָה עֲלִיסָה – אֶת הַמַּלְכָּה הַכֹּל מְקַלְּ…

פִּתְאֹם רָאֲתָה עֲלִיסָה וְהִנֵּה הַמַּלְכָּה עוֹמֶדֶת עַל יָדָהּ וְשׁוֹמָעַת.

…מְקַלְּ…סִים וּמְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים, אֵין כָּמוֹהָ יוֹדַעַת לְשַׂחֵק בִּקְרוֹקֵט – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה – גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא תִזְכֶּה עִמָּהּ בַּמִּשְׂחָק.

הַמַּלְכָּה חִיְּכָה לָהּ וְהָלְכָה לְדַרְכָּהּ.

־ מִי הוּא זֶה שֶׁאַתְּ מְשׂוֹחַחַת עִמּוֹ – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ בְּגִשְׁתּוֹ אֶל עֲלִיסָה וּבְהִסְתַּכְּלוֹ בְרֹאשׁ הֶחָתוּל.

־ יוֹבָב הֶחָתוּל יְדִידִי הוּא מִיָּמִים רַבִּים – עָנְתָה עֲלִיסָה – אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב אֶתְכַּבֵּד לְהַצִּיגוֹ לְפָנֶיךָ.

– בַּת־צְחוֹקוֹ אֵינָהּ טוֹבָה בְעֵינַי – עָנָה הַמֶּלֶךְ – וְרַק אִם רוֹצֶה הוּא, יִשַּׁק לִי בְיָדִי.

– נוֹחַ לִי שֶׁלֹּא אֶשַּׁק – אָמַר הֶחָתוּל

– אַל תְּהֵא עַז פָּנִים, גַּם אַל תַּבֵּט אֵלַי כָּכָה! – קָרָא הַמֶּלֶךְ וְנִתְחַבֵּא מֵאֲחוֹרֵי עֲלִיסָה.

– חָתוּל רַשַּׁאי לְהַבִּיט בִּפְנֵי מֶלֶךְ – עָנָה יוֹבָב – כֹּה קָרָאתִי בְסֵפֶר, כְּבָר שָׁכַחְתִּי שְׁמוֹ.

– עוֹד מְעַט יְלַמְּדוּךָ דֶרֶךְ־אֶרֶץ! – אָמַר הַמֶּלֶךְ, וּמִיָּד פָּנָה אֶל הַמַּלְכָּה, שֶׁעָבְרָה אוֹתוֹ רֶַגַע עַל פָּנָיו, וְאָמַר:

– הַמַּלְכָּה, חֶמְדַּת נַפְשִׁי, צַוִּי נָא וְיָסִירוּ מֵעַל פָּנַי אֶת הֶחָתוּל הַזֶּה.

וְהַמַּלְכָּה יָדְעָה רַק תְּרוּפָה אַחַת לְכָל צָרָה, בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה.

– כִּרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ – צִוְּתָה הַמַּלְכָּה מִיָּד, וְאַף לֹא הִפְנְתָה רֹאשָׁהּ.

– וַאֲנִי יוֹצֵא לִקְרֹא לַתַּלְיָן – הֵרִיעַ הַמֶּלֶךְ כְּנֶגְדָהּ וַיְמַהֵר וַיֵּלֵךְ.

עָבְרוּ רְגָעִים אֲחָדִים וּמֵעֵבֶר שְׂדֵה הַמִּשְׂחָק הִגִּיעַ קוֹל שַאֲגַת הַמַּלְכָּה. עֲלִיסָה הֶחֱלִיטָה לָשׁוּב אֶל הַמִּשְׂחָק. וּבִשְׂדֵה הַמִּשְׂחָק עַרְבּוּבְיָה כְשֶׁהָיָתָה. הַמַּלְכָּה כְבָר דָּנָה לְמִיתָה שְׁלֹשָה מְשַׂחֲקִים, עַל שֶׁאֵחֲרוּ אֶת הַתּוֹר. מִפְּנֵי הַמְּבוּכָה הָרַבָּה לֹא יָכְלָה עֲלִיסָה לָדַעַת, תּוֹר שֶׁל מִי עָתָּה. אַף עַל פִּי כֵן הָלְכָה לְבַקֵּשׁ אֶת קִפּוֹדָהּ. וְהַקִּפּוֹד הָיָה טָרוּד מְאֹד, כִּי נִלְחַם עִם קִפּוֹד אַחֵר. רֶגַע חָשְׁבָה עֲלִיסָה, כִּי עַתָּה הִגִּיעָה שְׁעַת כֹשֶר לְהַקִּישׁ קִפּוֹד בְּקִפּוֹד, אַךְ הִנֵּה צָרָה: אֵין הַמַּקֶּבֶת, כְּלוֹמַר הַשְּׁקִיטְנָה אֵינֶנָּה. נָשְׂאָה עֲלִיסָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא, וְהִנֵּה הַשְּׁקִיטְנָה מְטַפַּחַת בִּכְנָפֶיהָ וִיגֵעָה בִשְׁאֵרִית כֹּחָהּ לַעֲלוֹת עַל אַחַד הָעֵצִים.

תָּפְסָה עֲלִיסָה אֶת הַשְּׁקִיְטָנה וּמִהֲרָה לִמְקוֹמָהּ, וְהִנֵּה – תַּמָּה הַמִּלְחָמָה, וּשְֹנֵי הַקִּפּוֹדִים אֵינָם. “וְגַם אֵין בָּהֶם כָּל תּוֹעֶלֶת” – הִרְהֲרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – הֵן גַּם כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁעָמְדו בְצַד הַכִּכָּר מִזֶּה הָלְכוּ בֵינָתָיִם.

שָׂמָה עֲלִיסָה אֶת הַשְּׁקִיטְנָה תַחַת זְרוֹעָהּ, שֶׁלֹּא תִּתְחַמֵּק שׁוּב מִיָּדָהּ, וְשָׁבָה אֶל יְדִידָהּ, אֶל יוֹבָב הֶחָתוּל. בִּרְצוֹנָהּ הָיָה לָקַחַת עוֹד דְּבָרִים עִמּוֹ.

קָרְבָה עֲלִיסָה וְרָאֲתָה קָהָל גָּדוֹל נִתְלַקֵּט וּבָא סְבִיבוֹ. וְהַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה וְהַתַּלְיָן עוֹמְדִים וּמִתְוַכְּחִים וּמִתְנַצְּחִים, כֻּלָּם יַַחַד בְּעַרְבּוּבְיָה. כָּל הַשְּׁאָר הֶחֱרִישׁוּ וּפְנֵיהֶם הֵפִיקוּ דְאָגָה וָפָחַד.

אַךְ נִרְאֲתָה עֲלִיסָה, מִיָּד הִקִּיפוּהָ שְׁלֹשֶת אַנְשֵׁי הָרִיב וַיְבַקְּשׁוּ מִמֶּנָה לְהַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם.

מִפְּנֵי הַמְּהוּמָה וְהַצְּעָקוֹת לֹא יָכְלָה עֲלִיסָה מִתְּחִלָּה לַעֲמֹד עַל עֶצֶם הָעִנְיָן וְלָדַעַת בְּשֶׁלְּמָה הָרִיב.

הַתַּלְיָן טָעַן, כִּי אֵינוֹ יָכֹל לִכְרֹת רֹאשׁ שֶׁאֵין לוֹ גוּף לִכְרֹת מִמֶּנּוּ אֶת הָרֹאשׁ; וְשֶׁמִּיָּמָיו לֹא נִסָּה לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת; וְשֶׁעַתָּה כְבָר בָּא בַשָּׁנִים; וְשֶׁלֹּא עַתָּה עֵת לוֹ לִלְמֹד אֶת הַדָּבָר.

הַמֶּלֶךְ טָעַן, כִּי כָל דִּבְרֵי הַתַּלְיָן שְׁטוּת הֵם, בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים, וְכָל זְמָן שֶׁיֵּשׁ רֹאשׁ אֶפְשָׁר לִכְרֹת אוֹתוֹ.

וְהַמַּלְכָּה טָעֲנָה, וְרָגְזָה, וְצָוְחָה, וְאָמְרָה, שֶׁאִם לֹא מִיָּד, וְתֵכֶף, וּכְרְרֶ…רֶ…רֶגַע יַעֲשׂוּ לֶחָתוּל כַּדָּת, תְּצַוֶּה לִכְרֹת אֶת רֹאשׁ כֻּלָּם (וְלָכֵן הָיוּ פְנֵי הַכֹּל מְפִיקִים דְּאָגָה וָפָחַד).

– הֶחָתוּל שֶׁל הַנְּסִיכָה הוּא, וּבַדִּין הוּא שֶׁתִּשְׁאֲלוּ אֶת פִּיהָ – יָעֲצָה עֲלִיסָה.

– הַנְּסִיכָה כְלוּאָה בְּבֵית הַסֹּהַר. מַהֵר וְהָבֵא אוֹתָהּ הֵנָּה! – צִוְּתָה הַמַּלְכָּה אֶת הַתַּלְיָן.

הַתַּלְיָן נָשָׂא רַגְלָיו וַיָּרָץ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת לְהָבִיא אֶת הַנְּסִיכָה.

וְרֹאשׁ הֶחָתוּל הִתְחִיל לְהֵעָלֵם וַיְהִי הוֹלֵךְ וְנָמוֹג לְאַט לְאַט עַד אֲשֶׁר נֶעְלַם כֻּלּוֹ. כְּשֶׁשָּׁב הַתַּלְיָן וְהַנְּסִיכָה עִמּוֹ, לֹא הָיָה כָל זֵכֶר לֶחָתוּל.

הַמֶּלֶךְ וְהַתַּלְיָן תָּעוּ זְמָן רַב הֵנָּה וָהֵנָּה לְבַקֵּשׁ אֶת הַנָּדוֹן לְמִיתָה, וְהַקָּהָל שָׁב לְשַׂחֵק בִּקְרוֹקֵט.

 

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי: סִפּוּרוֹ שֶׁל הַצָּב־פָּר    🔗

– אֵינֵךְ יְכֹלָה לְשַׁעֵר, כַּמָּה שְׂמֵחָה אֲנִי לִרְאוֹתֵךְ שׁוּב, יַלְדָתִי חֶמְדָּתִי – קָרְאָה הַנְּסִיכָה בְשִׂימָהּ יָדָהּ בְּאַהֲבָה תַּחַת זְרוֹעַ עֲלִיסָה. גַּם עֲלִיסָה שָׂמְחָה בִרְאוֹתָהּ, כִּי הַנְּסִיכָה אֵינָהּ זוֹעֶפֶת הַפַּעַם, וּפָנֶיהָ טוֹבִים וּנְעִימִים.

“אֵין זֹאת, כִּי אִם מִפְּנֵי הַפִּלְפְּלִין הֶחָרִיפִים הָאֵלֶּה הָיְתָה הַנְּסִיכָה רַגְזָנִית כָּל כָּךְ שָׁם בַּמִּטְבָּח” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ – “כְּשֶׁאֶהְיֶה אֲנִי לִנְסִיכָה אַשְׁבִּית פִּלְפֵּל מִן הַמִּטְבָּח, לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא בִגְבוּלִי. הַמָּרָק טוֹב וְנָעִים גַּם בְּלֹא פִלְפְּלִין, הַפִּלְפֵּל מַרְבֶּה כַעַס בָּעוֹלָם. מִמֶּנּוּ אָדָם נַעֲשֶׂה קַפְּדָן⁷⁹ וְנוֹחַ לִכְעֹס” – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה לַחֲשֹׁב, וְנֶהֶנְתָה הֲנָאָה מְרֻבָּה, שֶׁמָּצְאָה כְלָל חָדָשׂ – וְהַחֹמֶץ עוֹשֶׂה אֶת הָאָדָם עוֹקֵץ, וְהָרְפוּאוֹת מְבִיאוֹת לִידֵי בְחִילָה⁸⁰, וְהַמַּמְתַּקִּים עוֹשִׂים אֶת הָאָדָם רַךְ וָנוֹחַ. הָהּ, אִלּוּ יָדְעוּ הַכֹּל אֶת הַכְּלָל הַזֶּה, כִּי עַתָּה לֹא הָיוּ מְקַמְּצִים⁸¹ בְּמַמְתַּקִּים!

כָּכָה עָמְדָה עֲלִיסָה שְׁקוּעָה בְמַחֲשָׁבוֹת עַד שֶׁשָּׁכְחָה אֶת הַנְּסִיכָה הָעוֹמֶדֶת עַל יָדָהּ, וְנִתְחַלְחֲלָה כְּשֶׁשָּׁמְעָה אֶת קוֹלָהּ מְדַבֵּר בְּעֶצֶם אָזְנָהּ:

– אַתְּ שְׁקוּעָה, כַּנִּרְאֶה, בְּמַחֲשָׁבוֹת, חֶמְדָּתִי, וְלָכֵן תַּחֲרִישִׁי. מִכָּאן יֵשׁ לִלְמֹד “מוּסָר־הַשְׂכֵּל”… אֶ… שָׁכַחְתִּי מָה, וַדַּאי אֶזְכֹּר מִיָּד.

– וְאֶפְשָׁר אֵין כָּאן כָּל מוּסָר־הַשְׂכֵּל… פָּתְחָה עֲלִיסָה.

– דַּי־דַּי־דַּי, יַלְדָתִי, אֵין לָךְ דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מוּסָר־הַשְׂכֵּל. הָעִקָּר, לִמְצֹא אוֹתוֹ. וּבְדַבֵּר הַנְּסִיכָה אֶת דְּבָרֶיהָ נִלְחֲצָה בְכֹח אֶל עֲלִיסָה.

קִרְבָה זוֹ לֹא נָעֲמָה עַל עֲלִיסָה כְלָל וּכְלָל. רֵאשִׁית, מִפְּנֵי שֶׁהַנְּסִיכָה הָיְתָה מְכֹעָרָה מְאֹד, וְהַשֵּנִית, מִפְּנֵי שֶׁסַּנְטְרָהּ יָצָא כְנֶגֶד כְּתֵפָהּ שֶׁל עֲלִיסָה. הַסַּנְטֵר הָיָה חַד מְאֹד וְגָרַם לַעֲלִיסָה כְאֵב. מִפְּנֵי הַכָּבוֹד לֹא דִבְּרָה עֲלִיסָה דָבָר וְנָשְׂאָה אֶת הַכְּאֵב בְּדוּמִיָּה.

– דּוֹמֶה, שֶׁהַמִּשְׂחָק בִּקְרוֹקֵט הוֹלֵךְ עַתָּה כַסֵּדֶר – אָמְרָה עֲלִיסָה כְּדֵי לְהוֹסִיף בְּשִׂיחָה.

– כֵּנִים דְּבָרַיִךְ – עָנְתָה הַנְּסִיכָה – מוּסַר הַשְׂכֵּל: הַסֵּדֶר הוּא הַצִּיר שֶׁעָלָיו תִּסֹּב הָאָרֶץ.

– אֶחָד פְּלוֹנִי⁸² אָמַר פַּעַם – עָנְתָה עֲלִיסָה בְלַעַג עוֹקֵץ – כִּי הָעֲבוֹדָה הוּא הַצִּיר שֶׁעָלָיו תִּסֹּב הָאָרֶץ.

– וּמָה בְּכָךְ הֲלֹא אַחַת הִיא – אָמְרָה הַנְּסִיכָה, וְנָעֲצָה עוֹד יוֹתֵר אֶת סַנְטְרָהּ הַחַד בְּכֶתֶף עֲלִיסָה – לֹא הַמִּלָּה עִקָּר, אֶלָּא הַכַּוָּנָה. מוּסַר־הַשְׂכֵּל: “אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן⁸³ אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ”.

,,כַּמָּה הִיא אוֹהֶבֶת לְהַטִּיף⁸⁴ מוּסַר־הַשְׂכֵּל!" – הִרְהֲרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ. – תְּמֵהָה אַתְּ, חֲבִיבָתִי, שֶׁאֵינִי חוֹבֶקֶת אוֹתָךְ – הִמְשִׁיכָה הַנְּסִיכָה דְבָרֶיהָ – וַאֲנִי מְפַחֶדֶת מִפְּנֵי הַשְּׁקִיטְנָה שֶׁלָּךְ. אוֹ אוּלַי אֲנַסֶּה..

– וַדַּאי תִּצְבֹּט! – מִהֲרָה עֲלִיסָה לַעֲנוֹת, וּבְלִבָּהּ חָשְׁבָה: “יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא תְבִיאֵנִי לִידֵי נִסָּיוֹן זֶה”.

– אֱמֶת דִּבַּרְתְּ – הִסְכִּימָה הַנְּסִיכָה – הַשְּׁקִיטְנָה וְהַחַרְדָּל⁸⁵ שְׁנֵיהֶם עוֹקְצִים. מוּסַר הַשְׂכֵּל: כָּל עוֹף לְמִינֵהוּ דוֹמֶה לְרֵעֵהוּ.

– כְּלוּם הַחַרְדָּל עוֹף? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה.

– גַּם אֵלֶּה דִבְרֵי אֱמֶת – קָרְאָה הַנְּסִיכָה – מֶה חָכַמְתְּ מְאֹד, יַלְדָתִי, וּמַה נָעֲמוּ אִמְרֵי פִיךְ!

– הַחַרְדָּל, כִּמְדֻמֶּנִי, הוּא אֶבֶן וְנוֹלָד בַּמִּכְרוֹת⁸⁶ – אָמְרָה עֲלִיסָה. – וַדַּאי, וַדַּאי, בַּמִּכְרוֹת הוּא נוֹלָד – עָנְתָה הַנְּסִיכָה. הִיא הָיְתָה נְכוֹנָה, כַּנִּרְאֶה, לְהַסְכִּים לְכָל דִּבְרֵי עֲלִיסָה. – לֹא הַרְחֵק מִפֹּה יֵשׁ מִכְרוֹת שֶׁל חַרְדָּל. שָׁם הוּא נוֹלָד, כַּמָּה חָכַמְתְּ, יַלְדָּתִי! מוּסַר־הַשְׂכֵּל: “אֵיזֶהוּ חָכָם – הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד”.

– לֹא, לֹא, עַתָּה זָכַרְתִּי! – קָרְאָה עֲלִיסָה בְקוֹל – הַחַרְדָּל אֵינֶנוּ אֶבֶן, הַחַרְדָּל הוּא יֶרֶק, אַף כִּי אֵינוֹ נִרְאֶה כְיֶרֶק.

– אֱמֶת, אֱמֶת, – עָנְתָה הַנְּסִיכָה – גַּם דַּעְתִּי הִיא כָךְ, כְּדַעְתֵּךְ מַמַּשׁ. מוּסַר־הַשְׂכֵּל: לְעוֹלָם יִהְיֶה אָדָם כַּאֲשֶׁר הוּא. אוֹ בִּקְצָרָה: אַל תֵּרָאִי כְּמוֹ שֶׁאַתְּ נִרְאֵית לְמִי שֶׁאַתְּ נִרְאֵית כְּאִלּוּ הָיִית נִרְאֵית כְּמוֹ שֶׁהָיִית נִרְאֵית, לוּלֵא הָיִית נִרְאֵית כְּמוֹ שֶׁאַתְּ נִרְאֵית.

– לוּ יָכֹלְתִּי וְכָתַבְתִּי אֶת הַדְּבָרִים – אָמְרָה עֲלִיסָה בִנְעִימוּת – בְּעַל פֶּה קָשֶׁה לִי לִתְפֹּס אֶת כַּוָנָתָם.

– הָהּ, כָּל מַה שֶׁאָמַרְתִּי כְאַיִן הוּא לְעֻמַּת כָּל מַה שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת עוֹד לֵאמֹר לָךְ! – אָמְרָה הַנְּסִיכָה בְנַחַת רוּחַ.

– אַל נָא, אַל נָא! לָמָּה תְיַגְּעִי אֶת עַצְמֵךְ בְּמַאֲמָרִים אֲרֻכִּים כָּאֵלֶּה.

– כְּלוּם יְגִיעָה יֵשׁ כָּאן? בְּכָל לִבִּי אֲנִי נוֹתֶנֶת לָךְ בְּמַתָּנָה אֶת כָּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָךְ הַיּוֹם.

“מַתָּנָה יָפָה!” – חָשְׁבָה עֲלִיסָה בְלִבָּה, – “מַה טוֹב שֶׁאֵין נוֹתְנִים מַתָּנוֹת כָּאֵלֶּה לְיוֹם הוּלֶדֶת!” אַךְ לֹא הֶעֶלְתָה אֶת הַדְּבָרִים עַל שְׂפָתֶיהָ.

– שׁוּב שָׁקַעַתְּ בְּמַחֲשָבוֹת? – שָׁאֲלָה הַנְּסִיכָה וְתָקְעָה עוֹד יוֹתֵר אֶת סַנְטְרָהּ הַחַד בְּכֶתֶף עֲלִיסָה.

– הָרְשׁוּת בְּיָדִי לַחֲשֹׁב כְּכֹל הָעוֹלֶה עַל רוּחִי – עָנְתָה עֲלִיסָה בְקוֹל נִרְגָּז, כָּי כְבָר קָצָה נַפְשָׁהּ.

– הָרְשׁוּת בְּיָדֵךְ לַחֲשֹׁב, כְּמוֹ שֶׁרְשׁוּת בְּיַד חֲזִיר לִפְרֹשׂ כְּנָפָיִם – אָמְרָה הַנְּסִיכָה – מוּסַר־הַשְׂ… פִּתְאֹם נִפְסַק קוֹל הַנְּסִיכָה, כְּמוֹ מֵחֲרָדָה, וְיָדָהּ הָאוֹחֶזֶת בִּזְרוֹעַ עֲלִיסָה נִזְדַּעְזָעָה.

נָשְׂאָה עֲלִיסָה עֵינֵיהָ וְהִנֵּה הַמַּלְכָּה נִצֶּבֶת לִקְרָאתָם. יָדֶיהָ שְׁלוּחוֹת מִמּוּל לִבָּהּ, פָּנֶיהָ קוֹדְרִים וְעֵינֶיהָ מְפִיקוֹת חֲמַת זָעַם.

– מַה יָפָה הַשֶּׁמֶשׁ, מַה מַזְהִירָה הַיּוֹם! גְּבִרְתִּי הַמַּלְכָּה – פָּתְחָה הַנְּסִיכָה בְקוֹל רוֹעֵד.

– מָה אֲנִי מַזְהִירָה? אֲנִי מַזְהִירָה בָךְ – נָהֲמָה הַמַּלְכָּה וְרָקְעָה בְרַגְלֶיהָ⁸⁷– אַחַת מִשְׁתַּיִם: אוֹ אַתְּ אוֹ ראשֵׁךְ יֵעָלֵם מִנֶּגֶד עֵינַי כְּרָגַע. בָּחֲרִי לָךְ!

הַנְּסִיכָה בָחֲרָה מִיָּד וְנֶעְלָמָה.

– וְאַתְּ לְכִי אַחֲרַי לְשַׂחֵק – אָמְרָה הַמַּלְכָּה אֶל עֲלִיסָה.

עֲלִיסָה נִפְחֲדָה מְאֹד וַתֵּלֶךְ מִיָּד אַחֲרֵי הַמַּלְכָּה אֶל כִּכַּר הַקְּרוֹקֵט.

בְּשָׁעָה שֶׁהָלְכָה הַמַּלְכָּה פָּנוּ לָהֶם כָל הָאוֹרְחִים וַיֵּשְׁבוּ בְצֵל הָעֵצִים לָנוּחַ מְעָט. בִּרְאוֹתָם מֵרָחוֹק אֶת הַמַּלְכָּה הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה מִהֲרוּ לָשׁוּב לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם. הַמַּלְכָּה הִזְהִירָה אוֹתָם, וְאָמְרָה, כִּי אִם יָעֵזוּ שֵׁנִית לַעֲזֹב מְקוֹמָם וְהַמִּשְׂחָק יִפָּסֵק – תְּצַוֶּה לִכְרת אֶת רָאשֵיהֶם.

כָּל עֵת הַמִּשְׂחָק לֹא חָדְלָה הַמַּלְכָּה מֵהִתְקוֹטֵט⁸⁸ עִם הַמְשַׂחֲקִים, וּפַעַם בְּפַעַם נִשְׁמַע קוֹל נַהֲמָהּ: “כִּרְתוּ אֶת ראשׁוֹ!” אֵלֶּה שֶׁנָּדוֹנוּ לְמִיתָה – הַחַיָּלִים הוֹלִיכוּ אוֹתָם וַאֲסָרוּם בִּנְחֻשְׁתַּיִם⁸⁹, וְעַל יְדֵי כָךְ חָדְלוּ לִהְיוֹת קְשָׁתוֹת. עָבְרָה כְּשָׁעָה וְעַל פְּנֵי הַכִּכָּר לֹא נִרְאֲתָה אַף קֶשֶׁת אַחַת, וְכָל הַמְשַׂחֲקִים, זוּלָתִי הַמֶּלֶךְ, הַמַּלְכָּה וַעֲלִיסָה, נָדוֹנוּ לְמִיתָה.

אוֹתָהּ שָׁעָה פָנְתָה הַמְַּלְכָּה אֶל עֲלִיסָה וּבְקוֹל עָיֵף שָׁאָלָה:

– אֶת הַצָּבְפָר רָאִית?

– לֹא רָאִיתִי וְלֹא שָׁמַעְתִּי וּמַה זֶה לֹא יָדָעְתִּי – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– צָב הוּא וְרֹאשׁוֹ ראשׁ פָּר.

– מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי וְלֹא שָׁמַעְתִּי! – אָמְרָה עֲלִיסָה שֵׁנִית.

– לְכִי אַחֲרַי וְהַצָּבְפָּר יְסַפֵּר לָךְ תּוֹלְדוֹת חַיָּיו.

עַד שֶׁקָּמוּ שְׁתֵּיהֶן לָלֶכֶת שָׁמְעָה עֲלִיסָה, וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר בְּלַחַשׁ אֶל כָּל הָעוֹמְדִים מִסָּבִיב, אֲשֶׁר נָדוֹנוּ לְמִיתָה וְאוֹמֵר: – סָלַחְתִּי לְכֻלְּכֶם.

– הֶאָח, מַה טוֹב! – אָמְרָה עֲלִיסָה בְלִבָּה. רַחֲמֶיהָ נִכְמְרוּ מְאֹד עַל הֲמוֹן הָאֻמְלָלִים שֶׁנָּדוֹנוּ לְמִיתָה.

עַד מְהֵרָה פָגְשׁוּ הַמַּלְכָּה וַעֲלִיסָה בְדַרְכָּם אֲרִיעוֹף מוּטָל בַּחַמָּה וְיָשֵׁן. (אִם לֹא רְאִיתֶם אֲרִיעוֹף – הַבִּיטוּ בַתְּמוּנָה לְמָטָּה)

– קוּם עַצְלָן! – קָרְאָה הַמַּלְכָּה אֶל אֲרִיעוֹף – מַהֵר הָבֵא אֶת הָעַלְמָה אֶל הַצָּבְפָּר⁹⁰ וִיסַפֵּר לָהּ אֶת יְמֵי חַיָּיו. וַאֲנִי אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל הַנִּדּוֹנִים לָמוּת וְאֶרְאֶה מִשְׁפָּטָם.

הָלְכָה לָהּ הַמַּלְכָּה, וַעֲלִיסָה נִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ, עַל יַד אֲרִיעוֹף. מַרְאֵה אֲרִיעוֹף הָיָה נוֹרָא וְאָיֹם אַךְ עֲלִיסָה אָמְרָה בְלִבָּה: מַה לִי אֲרִיעוֹף מַה לִי הַמַּלְכָּה הָאַכְזְרִיָּה, הַסַּכָּנָה אַחַת הִיא.

וַאֲרִיעוֹף יָשַׁב לוֹ, שִׁפְשֵׁף עֵינָיו, הִבִּיט רֶגַע אַחֲרֵי הַמַּלְכָּה הַהוֹלֶכֶת וְהִתְחִיל לְחַיֵּךְ חֶרֶשׁ: – חִי־חִי־חִי, חוּכָה־גְחוּכָה⁹¹! – כְּנֶגֶד מִי זֶה?

– כְּנֶגֶד הַמַּלְכָּה – עָנָה אֲרִיעוֹף וְהִתְמוֹדֵד – עִמְדִי וּרְאִי אִישׁ לֹא יוּמַת, רַק דִּמְיוֹנָהּ הוּא. לְכִי אַחֲרָי!

– שָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם: “לְכִי אַחֲרָי!”, “לְכִי אַחֲרָי!”. מְעוֹלָם לֹא הִתְנַהֲגוּ עִמִּי כָךְ, מֵעוֹלָם! – חָשְׁבָה עֲלִיסָה בְלֶכְתָּהּ אַחֲרֵי אֲרִיעוֹף.

מִקֵּץ רְגָעִים מְעַטִּים רָאוּ מֵרָחוֹק אֶת הַצָּבְפָּר יוֹשֵׁב גַּלְמוּד וְעָצוּב עַל כֵּף קָטֹן. שָׁמְעָה עֲלִיסָה וְהִנֵּה הַצָּבְפָּר נֶאֱנָח בְּמַר נַפְשׁוֹ וּמִתְיַּפֵּחַ.

– עַל מַה הוּא מִצְטָעֵר? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה אֶת אֲרִיעוֹף.

– רַק דִּמְיוֹנוֹ הוּא, כָּל צַעַר לֹא יֵדָע – עָנָה אֲרִיעוֹף.

וְהִנֵּה נִגְּשׁוּ אֶל הַצָּבְפָּר. הַצָּבְפָּר הִבִּיט אֲלֵיהֶם בְּעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת הַמְּלֵאוֹת דְּמָעוֹת וְלֹא דִבֵּר דָּבַר.

– הִנֵּה זאת הָעַלְמָה חָשְׁקָה נַפְשָׁהּ לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי חַיֶּיךָ – אָמַר אֲרִיעוֹף.

– אֲסַפֵּר לָהּ אֶת הַכֹּל – עָנָה הַצָּבְפָּר בְּקוֹל עָמוּם⁹²ׂׂ – שְׁבוּ שְׁנֵיכֶם פֹּה וְהַחֲרִישׁוּ עַד אֲשֶׁר אֲכַלֶּה לְסַפֵּר. שְׁנֵיהֶם יָשְׁבוּ. הָיְתָה דומִיָּה שָׁעָה אֲרֻכָּה.

וַעֲלִיסָה הִרְהֵרָה:

“הָבִין לֹא אוּכַל, אֵיכָכָה יְכַלֶּה, אִם אֵינֶנּוּ מַתְחִיל”.

– מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לָבוּשׁ שִׁרְיוֹן־קַשְׂקַשִּׂים גָּדוֹל. הָהּ, כַּמָּה מְטֻמְטֶמֶת אָתְּ!

– הֲלֹא תֵבוֹשִׁי הֲלֹא תִכָּלְמִי לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת כָּאֵלֶּה! – הוֹסִיף גַּם אֲרִיעוֹף, וּשְׁנֵיהֶם לָטְשׁוּ עֵינֵיהֶם בִּשְׁתִיקָה אֶל עֲלִיסָה. פַּחַד נָפַל עָלֶיהָ.

– פְּתַח פִּיךָ, סָבָא, – קָרָא אֲרִיעוֹף אֶל הַצָּבְפָּר, – הַיּוֹם קָצָר.

– וּבְכֵן, – הוֹסִיף הַצָּבְפָּר – לָמַדְנוּ בְּבֵית הַסֵּפֶר בְּתַחְתִּית הַיָּם – אַף כִּי לֹא תַאֲמִינִי.

– לֹא אָמַרְתִּי, כִּי אֵינִי מַאֲמִינָה – אָמְרָה עֲלִיסָה.

– אָמַרְתְּ, אָמַרְתְּ! – קָרָא הַצָּבְפָּר.

– לֹא אָמַרְתִּי – אָמְרָה עֲלִיסָה.

– שִׂימִי מַחְסוֹם לְפִיךְ – קָרָא אֲרִיעוֹף. וְהַצָּבְפָּר הוֹסִיף לְסַפֵּר:

… כֻּלָּנוּ חֻנַּכְנוּ חִנּוּךְ טוֹב, יוֹם יוֹם הָלַכְנו אֶל בֵּית הַסֵּפֶר…

– גַּם אֲנִי הָלַכְתִּי אֶל בֵּית הַסֵּפֶר מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ – אָמְרָה עֲלִיסָה – וּמַה לְךָ כִּי תִּתְגָּאֶה.

– וְגַם מְלֶאכֶת יָד לָמַדְתְּ? – שָׁאַל הַצָּבְפָּר בְּגַאֲוָה.

– כֵּן, לָמַדְנוּ: צִיּוּר, תְּפִירָה. גַּם קְרִיאָה…

– גַּם קְרִיעָה? אִם כֵּן אֵפוֹא, תָּפַרְתְּ וְקָרַעַתְּ, תַָּפַרְתְּ וְקָרַעַתְּ?

– גַּם כְּתִיבָה – הוֹסִיפָה עֲלִיסָה, בְּלִי עֲנוֹת עַל דִּבְרֵי הַצָּבְפָּר.

– גַּם כְּבִיסָה? – קָרָא הַצָּבְפָּר.

– כְּבִיסָה לֹא לָמַדְנוּ – עָנְתָה עֲלִיסָה בְּבוּז.

– הוא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי: בֵּית סִפְרֵנוּ הָיָה טוֹב מִבֵּית סִפְרְכֶם. אוֹתָנוּ לִמְּדוּ גַם כְּרִיעָה וּכְבִיסָה. כָּל הַיּוֹם הָיִינוּ כּוֹרְעִים וְכוֹבְסִים.

– וּמָה עוֹד לְמַדְתֶּם? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה.

– חֶשְׁבּוֹן: חִבּוּר, חִצּוּר, חִלּוּל…

– “חִצּוּר”? מִיָּמַי לֹא שָׁמַעְתִּי מַה זֶה?

– בַּחֲצוֹצְרָה מְחַצְּרִים! – עָנָה הַצָּבְפָּר וְהִבִּיט אֵלֶיהָ בְּגַאֲוָה.

– וּמַה זֶה “חִלּוּל”?

– אֲרִיעוֹף נָשָׂא כַפָּיו לְמַעְלָה בְתִמָּהוֹן וְקָרָא בְקֹצֶר רוּחַ:

– רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בַּחֲצוֹצְרָה אֶפְשָׁר לְחַצֵּר?

– אֶפְשָׁר – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– וּבֶחָלִיל אֶפְשָׁר לְחַלֵּל?… אַךְ טִפְּשָׁה אַתְּ, בֶּאֱמֶת.

עֲלִיסָה הֵבִינָה, כִּי טוֹב לָהּ לְסַבֵּב אֶת פְּנֵי הַשִּׂיחָה וַתִּשְׁאָל:

– וּמָה עוֹד לָמַדְתָּ?

– רֵאשִׁית כֹּל, לָמַדְתִּי תּוֹרַת הַשָּׂפָה: אוֹתָהּ שָׁעָה הָיִינוּ עוֹלִים עַל הַשָּׂפָה מִן הַמַּיִם וְיוֹרְדִים, עוֹלִים וְיוֹרְדִים.

– גַּם דִּקְדּוּק לְמַדְתֶּם?

– דִגְדּוּג? וַדַּאי. צַדְנוּ דָגִים קְטַנִּים.

– וּנְטִיּוֹת? נְטִיַּת שֵׁם עֶצֶם?

– אָז יָדַעְתִּי נְטִיַּת כָּל הָעֲצָמִים: הָרֹאשׁ וְהָרַגְלָיִם. נָטִינוּ, פָּשַׁטְנוּ, קִפַּלְנוּ מַהֵר. עַתָּה זָקַנְתִּי, שָׁכַחְתִּי, וְהוּא, אֲרִיעוֹף, לֹא לָמַד זֹאת מֵעוֹלָם,

– לֹא הָיָה לִי פְנַאי – אָמַר אֲרִיעוֹף – תְּחִלָּה לָמַדְתִּי מִפִּי הַמּוֹרֶה רַב אַבְרוֹמָה בִּן־נוּן⁹³… – אַבְרוֹמָה בִּן־נוּן? – קָרָא הַצָּבְפָּר – שָׁמַעְתִּי. מוֹרֶה טוֹב. הוּא לִמֵּד לְשׁוֹן… לְשׁוֹן…

– לְשׁוֹן־יַם מִצְרַיִם – אָמַר אֲרִיעוֹף, וְהוֹסִיף: …מִפִּיו לָמַדְתִּי וְלֹא הִצְלַחְתִּי בְלִמּוּדַי כְלָל. הוּא אָמַר שֶׁאֵינִי לֹא אֲרִי וְלֹא עוֹף, לֹא צְבִי וְלֹא קוֹף וְאֵינִי מֵבִין דָּבָר.

– וְכַמָּה שִׁעוּרִים בַּיּוֹם לְמַדְתֶּם? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה שׁוּב אֶת הַצָּבְפָּר, כְּדֵי לַעֲבֹר לְעִנְיָן אַחֵר.

– לֹא שִׁעוּרִים, כִּי אִם שִׁיּוּרִים – עָנָה הַצָּבְפָּר – יוֹם רִאשֹון: עֲשָׂרָה שִׁיּוּרִים, יוֹם שֵׁנִי: תִשְׁעָה שִׁיּוּרִים, יוֹם שְׁלִישִׁי: שְׁמֹנָה, וְכֵן עוֹד.

– סֵדֶר מְשֻׁנֶּה! – אָמְרָה עֲלִיסָה.

– הֲלֹא עַל כֵּן קָרְאוּ לָהֶם “שִׁיּוּרִים”: – מַה שֶׁנִּשְׁאַר מִן הַיּוֹם הַקּוֹדֵם – הִשְׁמִיעַ אֲרִיעוֹף.

עֲלִיסָה הִרְהֲרָה בַדָּבָר מְעַט וְאַחַר הוֹסִיפָה:

– וּבְיּוֹם אַחַד עָשָׂר הֱיִיתֶם חָפְשִׁים?

– מִמֵּילָא! – עָנָה צָבְפָּר.

– וּמָה עֲשִׂיתֶם בְּיוֹם שְׁנֵים עָשָׂר? – בִּקְשָׁה עֲלִיסָה לָדָעַת.

– דַּי, דַּי, דַּי! – הִפְסִיק אֲרִיעוֹף בְּתקֶף – סַפֶּר נָא עַל מִשְׂחָקֶיךָ.

 

פֶּרֶק עֲשִׂירִי    🔗

הַצָּבְפָּר נֶאֱנַח אָנָחָה קָשָׁה וַיִּמַח דִּמְעָתוֹ בְכַפוֹ. אַחַר נָשָׂא עֵינָיו אֶל עֲלִיסָה בִרְצוֹנוֹ לְדַבֵּר, אַךְ דִּמְעוֹתָיו שָׂמוּ לוֹ מַחֲנָק.

– מַמָּשׁ, כְּאִלּוּ נִתְקְעָה לוֹ עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ – אָמַר אֲרִיעוֹף בְּצַעַר, וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר עָמַד לִטְפֹּחַ לוֹ עַל גַּבּוֹ.

אַחֲרֵי שֶׁשָּׁבָה רוּחוֹ הִתְחִיל הַצָּבְפָּר לְסַפֵּר בְּקוֹל בּוֹכִים, וְעֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת:

– אֶפְשָׁר, מֵעוֹלָם לֹא יָשַׁבְתְּ עַל קַרְקַע הַיָּם…

– לֹא – אָמְרָה עֲלִיסָה.

וְגַם אֶפְשָׁר, מֵעוֹלָם לֹא הִצִּיגוּ אוֹתָךְ לִפְנֵי הָאָדוֹן אֲסַרְטוֹן?…

– לֹא, מֵעוֹלָם.

– אִם כֵּן אֵפוֹא, מַה תֵּדְעִי וּמָה אוּכַל לְסַפֵּר לָךְ כַּמָּה נִפְלָא “מְחוֹל הַסַּרְטָנִים”.

– בֶּאֱמֶת, אֵינִי יוֹדַעַת – מָה הוּא הַמָּחוֹל הַזֶּה – אָמְרָה עֲלִיסָה.

– פָּשׁוּט – אָמַר אֲרִיעוֹף – רֵאשִׁית כֹּל, יֵשׁ לַעֲמֹד בְּשׁוּרָה עַל שְׂפַת הַיָּם…

– בִּשְׁתֵּי שׁוּרוֹת – הִפְסִיק הַצָּבְפָּר – צַבִּים, סַלְחָבוֹת⁹⁴, אִלְתִּיּוֹת⁹⁵, וְעֹוד; אַחַר מְפַנִים אֶת הַמֵּדוּסוֹת⁹⁶… – כַּמּוּבָן לֹא עַל רֶגֶל אַחַת יֵעָשֶׂה הַכֹּל – הוֹסִיף אֲרִיעוֹף.

– וְאָז אַתֶּם צוֹעֲדִים שְׁנֵי צְעָדִים לְפָנִים – הִמְשִׁיךְ הַצָּבְפָּר.

– שְׁלוּבֵי יָד עִם הַסַּרְטָנִים – קָרָא אֲרִיעוֹף.

– כַּמּוּבָן – אָמַר הַצָּבְפָּר.

– צוֹעֲדִים שְׁנֵי צְעָדִים לְפָנִים, מִשְׁתַּחֲוִים, עוֹשִׂים חֲלִיפִים בַּסַּרְטָנִים בְּנֵי זוּגְכֶם – הוֹסִיף אֲרִיעוֹף.

– אַחַר אַתֶּם זוֹרְקִים… – הִתְחִיל הַצָּבְפָּר –

– אֶת הַסַּרְטָנִים! צָעַק אֲרִיעוֹף וְקָפַץ קְפִיצָה לְמָעְלָה.

– הַרְחֵק עַל פְּנֵי הַיָּם כְּכֹל הָאֶפְשָׁר – אָמַר הַצָּבְפָּר.

– וְאַתֶּם שׂוֹחִים אַחֲרֵיהֶם! – צָרַח אֲרִיעוֹף.

– וּמִצְטַנְּפִים וּמִתְכַּדְּרִים⁹⁷ בַּיָּם! – צָעַק הַצָּבְפָּר וַיִּקְפֹּץ בְּכֹל כֹּחוֹ. – וְשׁוּב עוֹשִׂים חֲלִיפִים בַּסַּרְטָנִים – נָהַם אֲרִיעוֹף.

– וְאַחַר, אֶל הַחוֹף שֵׁנִית וּבְכֵן תַּמָּה סִדְרָה רִאשׁוֹנָה – אָמַר הַצָּבְפָּר וְקוֹלוֹ שָׁפַל פִּתְאֹם. וּשְׁנֵיהֶם, גַּם אֲרִיעוֹף וְגַם הַצָּבְפָּר, שֶׁכִּרְכְּרוּ כָל הָעֵת כִּמְשֻׁגָּעִים, לָבְשׁוּ פִתְאֹם קַדְרוּת⁹⁸ וַיֵּשְׁבוּ מַחֲרִישִׁים, מִסְתַּכְּלִים בִּפְנֵי עֲלִיסָה.

– וַדַּאי מָחוֹל נֶחְמָד הוּא עַד לִמְאֹד – אָמְרָה עֲלִיסָה בְשָׂפָה רָפָה, כִּמְפַקְפָּקֶת.

– רְצוֹנֵךְ לִרְאוֹתוֹ? – שָׁאַל הַצָּבְפָּר.

– בְּכָל מְאֹדִי! – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– הָבָה, נְרַקֵּד נָא סִדְרָה רִאשׁוֹנָה! – אָמַר הַצָּבְפָּר אֶל אֲרִיעוֹף. אֶפְשָׁר גַּם בְּלִי סַרְטָנִים. מִי יְזַמֵּר?

– זַמֵּר אָתָּה – הֵשִׁיב אֲרִיעוֹף – אֲנִי שָׁכַחְתִּי אֶת הַמִּלִּים.

מִיָּד הִתְחִילוּ שְׁנֵיהֶם לְרַקֵּד מִסָּבִיב לַעֲלִיסָה, וְהֵם מְכַרְכְּרִים וְרוֹקְעִים בְּכַפּוֹתֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת לְפִי קֶצֶב הַשִּׁיר וְדוֹרְכִים פַּעַם פַּעַם עַל רַגְלֶיהָ, וְהַצָּב שָׁר תּוֹךְ כְּדֵי כָךְ לְאַט וּבְקוֹל נוּגֶה:

מְחוֹל הַסַּרְטָנִים וְהַדָּגִים

"לַמָּחוֹל, לַמָּחוֹל!

מַה תִּזְחַל כֹּה זָחֹל!"

– אַבְרוֹמָה⁹⁹ לַשַּׁבְּלוּל¹⁰⁰ קָרָאָה – עַד מָתַי נְאַחֵר –

וַחֲזִיר־יָם (דָּבָר אַחֵר!) מְכַרְכֵּר עַל זְנָבִי זֶה שָׁעָה.

הֵן יָצְאוּ לִמְחוֹלָם,

מִקְּטַנָּם עַד גְּדוֹלָם,

אִלְתִּיוֹת, סַרְטָנִים, קִרְפָּדִים¹⁰¹. קַשְׂקַשִׂים, שִׁרְיוֹנִים,

מַה נָאִים גַּם שׁוֹנִים,

יָחוּלוּ יְרַקְּדוּ שָׁם צְמָדִים.

בּוֹא אֵפוֹא, שַׁבְּלוּלִי,

חִישׁ מַהֵר לְמוּלִי,

תְּנָה יָדְךָ לִי, יָמִין אֶל שׂמֹאל –

וְצָלֹל בְּלִי חָרֹד

וְעָלֹה וְיָרֹד

נָחוּגָה¹⁰² עִם גַּלִים בִּמְחוֹל!

לֹא תֹאבֶה,

אֱמָר־נָא לֹא, תֹאבֶה,

לֹא תֹאבֶה, אֱמָר־נָא, בִּמְחוֹל?

הֵן תֹּאבֶה,

אֱמָר, הֲלֹא תֹאבֶד,

הֵן תֹּאבֶה, אֱמָר נָא, בִּמְחוֹל!

– רְאֵה חַיִּים לְאִטְּךָ,

בְּהַשְׁקֵט וּבִטְחָה –

כֵּן פָּתַח הַשַּׁבְּלוּל וְעָנָה –

הָהּ, הוֹקֵר רַגְלַיִם¹⁰³,

לֹא כָל שֶׁכֵּן, – מִמַּיִם!

סְתַּם דֶּרֶךְ בְּחֶזְקַת סַכָּנָה.

עַל חוֹפִי עִם טִיטִי

אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי,

אַט אֶסְפֹּר לִי פְּנִינֵי הַחוֹל,

חֵן חֵן לָךְ, אַבְרוֹמָה,

לֹא אֵרֵד תְּהוֹמָה,

אֵין נַפְשִׁי, אֵין נַפְשִׁי לִמְחוֹל.

צָלֹל וְאָבֹד!…

קָטֹנְתִּי מִכָּבוֹד!

רַב תּוֹדוֹת, יָפָתִי, עַל כֹּל,

לֹא אַרְחִיב צְעָדַי,

בִּלְעָדַי, בִּלְעָדַי!

לֹא אֹבֶה, לֹא אֵצֵא בִּמְחוֹל.

לֹא אֹבֶה,

לֹא אוּכַל, לֹא אֹבֶד,

לֹא אוּכַל, לֹא אֵצֵא בִּמְחוֹל!

לֹא אוּכַל,

לֹא אֹבֶה, לֹא אוּכַל,

לֹא אֹבֶה, לֹא אֵצֵא בִּמְחוֹל!

– מַשְׁמַע – שׁוּב כָּכָה

אַבְרוֹמָה פָּתָחָה –

אָהַבְתָּ הַחוֹף מִן־הַסְתָּם?

אַךְ הַפְלֵג נָחֵלָּה,

חוֹף שֵׁנִי מִמֵּילָא

יַגִּיעַ מִמֶּרְחַק הַתְּכוֹל;

לֹא תֹאבֶה,

אֱמָר נָא, לֹא תֹאבֶה,

לֹא תֹאבֶה,

אֱמָר נָא, בִּמְחוֹל?

נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ, בְּחִירִי,

כֹּה יִשְׂגֶּא סְנַפִּירִי:

יֵשׁ עוֹד חוֹף בִּמְדִינַת הַיָּם!

בּוֹא יַחַד כְּאַחַד,

שַׁבְּלוּלִי, אַל־פַּחַד,

הַיָּמָה, הַיָּמָה, לַמְּחוֹל!

הֵן תֹּאבֶה,

אֱמָר, הֲלֹא תֹאבֶה,

הֵן תֹּאבֶה,

אֱמָר נָא, בִּמְחוֹל!

נחוגה עם גלים במחול

– חֵן חֵן, מָחוֹל נָאֶה הוּא מְאֹד – אָמְרָה עֲלִיסָה, וּבְלִבָּהּ שָׂמְחָה כִּי תַם הַמַּחֲזֶה – וּמָה יָפֶה שִׁיר הָאַבְרוֹמָה.

– אַגַּב, אַבְרוֹמָה זוֹ רָאִית אוֹתָהּ מִיָּמַיִךְ? – שָׁאַל הַצָּבְפָּר.

– אֶצְלֵנוּ לַאֲרֻחַת הַצָּהֳ… – הִתְחִילָה עֲלִיסָה, אַך פִּתְאֹם, כְּאִלּוּ זָכְרָה דָבָר, הִשְׂכִּילָה לְשׁוֹנָהּ¹⁰⁴ וְאָמְרָה: – כְּלוֹמַר, רְאִיתִיהָ בִשְׁעַת אֲרֻחַת הַצָּהֳרָיִם. – אָהּ, אִם יַחַד אֲכַלְתֶּן אֲרֻחַת הַצָּהֳרַיִם, וַדַּאי אַתְּ מַכִּירָה אוֹתָהּ הֵיטֵב – אָמֶר הַצָּבְפָּר.

– כָּךְ אֲנִי מְשַׁעֶרֶת… עָנְתָה עֲלִיסָה מִתּוֹךְ הַרְהוֹרִים. – אַבְרוֹמָה זוֹ זְנָבָהּ נָתוּן בְּפִיהָ, וּפְתוֹתֵי לֶפֶת דְּבֵקִים בָּהּ סָבִיב סָבִיב.

– פְּתוֹתֵי לֶפֶת? – אָמַר הַצָּבְפָּר – מַה עִנְיַן פְּתוֹתִים לְכָאן? לוּ הָיוּ – גָּרְפוּ אוֹתָם הַמָּיִם¹⁰⁵ׂ. וַאֶׁשר אָמַרְתְּ כִּי זְנָבָהּ בְּפִיהָ – אֱמֶת. לָמָּה? מִשּׁוּם… (הַצָּב גִּהֵק וּפִהֵק וְעָצַם עֵינָיו) בָּאֵר נָא לָהּ, מִשּׁוּם מַה זְנָבָהּ בְּפִיהָ, וְכַדּוֹמֶה, בִּכְלָל – אָמַר הַצָּבְפָּר אֶל אֲרִיעוֹף.

– מִשּׁוּם מָה? מִשּׁוּם כָּךְ! – אָמַר אֲרִיעוֹף: יָצְאָה אַבְרוֹמָה לְרַקֵּד עִם סַרְטָנִים, וְהִנֵּה זָרְקוּ אוֹתָהּ הַסַּרְטָנִים הַמַּיְמָה, הַרְחֵק הַרְחֵק, וְהִנֵּה נָפְלָה כְקֶשֶׁת עֲגֻלָּה, וְהִנֵּה נֶאֱחַז זְנָבָהּ בְּפִיהָ, וְהִנֵּה עַתָּה לֹא תוּכַל לְהוֹצִיאוֹ, וְזֶה הַכֹּל!

– עֲלִיסָה הִבִּיעָה תוֹדָתָה וְאָמָרָה:

– אָכֵן סִפּוּר יָפֶה הוּא. מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי סִפּוּרִים נָאִים כָּאֵלֶּה עַל אַבְרוֹמָה.

– רְצוֹנֵךְ – אָמַר אֲרִיעוֹף – יֵשׁ בְּיָדִי לְסַפֵּר לָךְ עָלֶיהָ עוֹד הַרְבֵּה וְהַרְבֵּה דְבָרִים. יוֹדַעַת אַתְּ, לְמָשָׁל, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אַבְרוֹמָה?

– שְׁאֵלָה זוֹ לֹא עָלְתָה מֵעוֹלָם עַל דַּעְתִּי – עָנְתָה עֲלִיסָה – לָמָּה?

– שֶּכֵּן הִיא מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה לִבְנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב

– וְשַׁבּוּטָה כְלוּם אֵינָהּ מֻתֶּרֶת?

– מֻתֶּרֶת וּמֻתֶּרֶת! עַל כֵּן נִקְרָא שְׁמָהּ שַׁבּוּטָה¹⁰⁶, שֶׁבָּהּ מְכַבְּדִים אֶת הַשַּׁבָּת. – וַאֲנִי אוֹהֶבֶת פּוֹטִיתָא¹⁰⁷! – אָמְרָה עֲלִיסָה. – לֹא לְחִנָּם! – עָנָה אֲרִיעוֹף – לָמָּה שְׁמָהּ פּוֹטִיתָא? שֶׁהִיא מְפַטְפֶּטֶת הַרְבֵּה.

– כְּלוּם דָּגִים יְכֹלִים לְדַבֵּר? שָׁאֲלָה עֲלִיסָה שׁוּב.

– וַדַּאי! – עָנָה אֲרִיעוֹף – לָכֵן נִקְרְאוּ הַדָּגִים בַּעֲלֵי קַשְׂקַשִּׂים, שֶׁהֵם מְקַשְׁקְשִׂים בִּלְשׁוֹנָם, וְתָמִיד שְׁאֵלוֹת בְּפִיהֶם.

– עֲלִיסָה אָמְרָה לִשְׁאֹל עוֹד דָּבָר, אַךְ אֲרִיעוֹף הִפְסִיק פִּתְאם וְאָמָר:

– סַפְּרִי נָא מְעַט מִקּוֹרוֹת חַיָּיִךְ.

– אֲנִי יְכֹלָה לְסַפֵּר לְךָ רַק מַה שֶׁקָּרַנִי הַיּוֹם – אָמְרָה עֲלִיסָה – וְכָל מַה שֶׁקָּרַנִי אֶתְמוֹל לֹא אוּכַל לְסַפֵּר: אֶתְמוֹל הָיִיתִי אַחֶרֶת.

– בָּאֲרִי אֶת דְּבָרָיִךְ! – קָרָא הַצָּבְפָּר.

– לֹא, לֹא! – עָנָה אֲרִיעוֹף – בָּרִאשׁוֹנָה תְּסַפֵּר. הַבֵּאוּרִים גּוֹזְלִים תָּמִיד הַרְבֵּה זְמָן.

מִיָּד פָּתְחָה עֲלִיסָה וְסִפְּרָה כָל מַה שֶׁקָּרָה אוֹתָהּ מִיּוֹם שֶׁפָּגְעָה בַּשָּׁפָן הַצָּחוֹר. מִתְּחִלָּה פָחַדָה קְצָת: שְׁתֵּי הַבְּרִיּוֹת הַאֲיֻמּוֹת קָרְבוּ אֵלֶיהָ הָלֹךְ וְקָרב, וּפִיהֶם פָּעוּר וְעֵינֵיהֶם לְטוּשׁוֹת, רַעַד עָבַר בְּכָל גּוּפָהּ; אַךְ מְעַט מְעַט נִמְלָא לִבָּהּ אֹמֶץ. הַצָּבְפָּר וַאֲרִיעוֹף יָשְׁבוּ מַחֲרִישִׁים כָּל הָעֵת, לֹא נָעוּ וְלֹא זָעוּ, וְרַק כְּשֶׁהִגִּיעָה עֲלִיסָה עַד הַסִּפּוּר עַל דְּבַר הַגָּזָם, וַאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתָה הַגָּזָם לִקְרֹא עַל פֶּה אֶת הַשִּׁיר “אֶחָד מִי יוֹדֵעַ”, וַאֲשֶׁר נִתְחַלְּפוּ כָל הַדְּבָרִים בְּפִיהָ, וְהַגָּזָם לָעַג לָהּ, רַק אָז נָשַׁם הַצָּבְפָּר בְּקוֹל שְׁרַקָה וְקָרָא:

– מַה נִפְלָא הַדָּבָר!

– מַמָּשׁ, הַפְלֵא וָפֶלֶא! – הוֹסִיף גַּם אֲרִיעוֹף.

– מֶה חָפַצְתִּי שֶׁתִּקְרְאִי גַם לָנוּ דָבָר בְּעַל פֶּה! אֱמֹר נָא לָהּ וְתִקְרָא – אָמַר הַצָּבְפָּר בְּנָשְׂאוֹ עֵינָיו אֶל אֲרִיעוֹף, כְּאִלּוּ דִמָּה שֶׁאֲרִיעוֹף שַׁלִּיט עַל עֲלִיסָה וְיָכֹל לְצַוּוֹת אוֹתָה כִּרְצוֹנוֹ.

– קוּמִי וְקִרְאִי בְעַל פֶּה אֶת הַשִּׁיר: “הַחַמָּה מֵרֹאשׁ הָאִילָנוֹת נִסְתַּלְּקָה” – אָמַר אֲרִיעוֹף.

“כַּמָּה אוֹהֲבִים הֲלָלוּ לְצַוּוֹת וְלָתֵת פְּקֻדּוֹת לִקְרֹא בְעַל פֶּה! מַמָּשׁ, כְּמוֹ בְּבֵית הַסֵּפֶר!” אָמְרָה עֲלִיסָה אֶל נַפְשָׁהּ.

אַף עַל פִּי כֵן קָמָה וְהִתְחִילָה לִקְרֹא בְעַל פֶּה. וְיַעַן כִּי דַּעְתָּהּ הָיְתָה נְתוּנָה כֻלָּהּ לִ“מְחוֹל הַדָּגִים”, לֹא הִבְחִינָה בַדְּבָרִים כְּלָל, וּמִפִּיהָ יָצְאוּ מִלִּים מְשֻׁנּוֹת:

הַחֶמְאָה מֵראשׁ הָאָקוּנוֹס¹⁰⁸ נִסְתַּלְּקָה. בּוֹאוּ, לַדָּגָה קְצָת חֶמְאָה נְחַלְּקָה!

הִנֵּה הִיא רוֹעֶדֶת הַיְבֵשָׁה, הַקְּרוּחָה¹⁰⁹ׂ: "הוֹ, מִי יֹאכְלֵנִי, וַאֲנִי דָגָה חֲרוּכָה¹¹⁰! "קְצָת חֶמְאָה נָא שִׂימוּ! בַּיַּבֶּשֶׁת מַה כֹּחִי!

"הִכָּה הַפִּלְפֵּל וְהָמַם אֶת מֹחִי.

"הִפְכוּנִי נָא! פְּדוּנִי מִשְּׂרֵפָה פִּתְאוֹמִית

"בָּאֵשׁ וּבַפִּלְפֵּל וּבַמֶּלַח הַסְּדוֹמִית…

"כָּל גּוּפִי כַּחֶרֶשׂ, וְרֹאשִׁי – לֹא אֲלֵיכֶם!

“יְהוּדִים, רַחֲמָנִים בְּנֵי רַחֲמָנִים, אַיֵּכֶם!”

– זְכוּרְנִי, לֹא כָךְ נֶאֱמַר שִׁיר זֶה בְיַלְדוּתִי – אָמַר אֲרִיעוֹף.

– וַאֲנִי לֹא שָׁמַעְתִי כָזֹאת מִיָּמַי, בִּכְלָל – הוֹסִיף הַצָּבְפָּר – לְפִי דַעְתִּי, אַךְ פִּטְפּוּט רֵיק הוּא, הֲבֵל הֲבָלִים.

עֲלִיסָה הֶחֱרִישָׁה. צַעַר תָּקַף אֶת לִבָּהּ. הִיא כָבְשָׁה פָנֶיה בְיָדֶיהָ וְשָׁאֲלָה אֶת נַפְשָׁהּ, מָתַי, הוֹ, מָתַי תָּשׁוּב וְתִהְיֶה כְשֶׁהָיְתָה, וְתִחְיֶה כְדֶרֶךְ כָּל הָאָדָם.

– אֵינִי מֵבִין דָּבָר, בָּאֵרִי! – קָרָא שׁוּב הַצָּבְפָּר.

– אֵינִי יוֹדַעַת כְּלוּם! – עָנְתָה עֲלִיסָה. רַעְיוֹנוֹתֶיהַ נִתְבַּלְבְּלוּ עַד תֻּמָּם, וְהִיא בִקְשָׁה לְסַבֵּב אֶת פְּנֵי הַשִּׂיחָה¹¹¹. – הִיא לֹא תֵדַע לְבָאֵר – עָנָה אֲרִיעוֹף – מוּטָב שֶׁתִּקְרָא עוֹד.

– קִרְאִי אֶת הַבַּיִת הַשֵּׁנִי שֶׁל הַשִּׁיר! – קָרָא אֲרִיעוֹף – הַשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה מַתְחִילָה כָךְ: “קִבַּלְנוּ פְנֵי שַׁבָּת…”

יָדֹעַ יָדְעָה עֲלִיסָה, שֶׁגַּם הַפַּעַם תֵּצֶאנָה מִפִיהָ מִלִּים אֲחֵרוֹת, מְסֹרָסוֹת, אַךְ הִיא לֹא מָצְאָה לִבָּהּ לַמְרוֹת¹¹² אֶת פִּי אֲרִיעוֹף, וּבקוֹל רוֹעֵד פָּתָחָה:

טִיַּלְנוּ בַּשַּׁבָּת וַנֵּרֶא חֲסִידָה

מְסִבָּה עִם שׁוּעָל לִסְעֻדַּת פַּשְׁטִידָא.

לָחַךְ הַשּׁוּעָל הַכֹּל בְּבַת אַחַת

וְהִשְׁאִיר לִשְׁכֶנְתּוֹ רַק כַּף וְצַלַּחַת.

וְאַחַר, כּה דִבֵּר בְּפָנִים מַסְבִּירוֹת¹¹³:

"יְהִי, בִּתִּי, כֹּה חַסְדֵּךְ… תְּנִי סִדּוּר לִזְמִירוֹת,

הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי… הֵן שִׁבְעִים כְּבָר תְּמִימוֹת…

אֵין כֹּחִי עַל פֶּה עוֹד… אוֹתָיוֹת מַחְכִּימוֹת.

וּשְׂאִי נָא הַקְּעָרוֹת לַמִּטְבָּח וְנַקִּין…

אֶ… אַגַּב, לַבָּשָׂר, אַל תִּשְׁכְּחִי, סַכִּין!

הָלְכָה הַחֲסִידָה וְשָׁבָה מִיָּד,

חָטַף הַשּׁוּעָל הַסַּכִּין – וּשְׁחָט!

לֹא הָיוּ רְגָעִים וְתַם כָּל הֶחָזוֹן¹¹⁴:

הַשּׁוּעָל מְסַלְסֵל¹¹⁵ בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן.

וְעַתָּה מִי יָבִין הַחִידָה וּפָתָר:

בְּשַׂר מִי זֶה הַשּׁוּעָל בְּסַכִּין זוֹ בָתָר¹¹⁶ׂ?

– מִלִּים מְשֻׁנּוֹת! אֵינִי מְבִינָה כְלוּם – הִפְסִיק הַצָּבְפָּר. – וְכִי נָבִיא אֲנִי, כִּי אֵדַע, בְּשַׂר מִי בָתָר הַשּׁוּעָל?

– רַב לָנוּ שִׁירִים! – אָמַר אֲרִיעוֹף לְשִׂמְחָתָהּ שֶׁל עֲלִיסָה. – רְצוֹנֵך, יְזַמֵּר לָך עַתָּה הַצָּבְפָּר מִזְּמִירוֹתָיו.

– אָנָּא, צָבְפָּר נֶחְמָד, זַמֵּר נָא, זַמֵּר, בְּבַקָּשָׁה! – פָּצְרָה עֲלִיסָה.

הַצָּבְפָּר נֶאֱנַח, פָּתַח פִּיו לְזַמֵּר, וְהִנֵּה נִשְׁמַע פִּתְאֹם מֵרָחוֹק קוֹל קוֹרֵא:

– הֵחֵל הַמִּשְׁפָּט!

– מַהֵר! – נָהַם אֲרִיעוֹף וּבְתָפְשׂוֹ בְיַד עֲלִיסָה מִהֵר לָרוּץ אֶל עֵבֶר הַקּוֹל.

– אֶת מִי יִשְׁפּׂטוּ? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה בְרוּחַ נִפְעָמָה, אַךְ אֲרִיעוֹף לֹא עָנָה דָּבָר וַיּוֹסֶף לָרוּץ וְלִקְרֹא: “מַהֵר, מַהֵר!”

 

פֶּרֶק אַחַד עָשָׂר: מִי בָּא וְהוֹלִיךְ אֶת הַלְּבִיבוֹת?    🔗

אֲרִיעוֹף וַעֲלִיסָה בָאוּ וְהִנֵּה הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה יוֹשְׁבִים לְכִסְאוֹת וְהָמוֹן גָּדוֹל וָרָב עוֹמֵד עֲלֵיהֶם סְבִיבוֹתָם: הַחַיָּה לְמִינָהּ וְהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וְגַם כָּל אֲגֻדַּת הַקְּלָפִים. רִאשׁוֹן לַכֹּל עָמַד עַבְדּוֹן הָאַדְמוֹנִי, וְהוּא אָסוּר בִּנְחֻשְׁתַּיִם וּשְׁנֵי חַיָּלִים שׁוֹמְרִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשּׂמֹאלוֹ. שָׁפָן בֶּן צֹחַר עָמַד עַל יַד הַמֶּלֶךְ, בִּימִינוֹ חֲצוֹצְרָה, וּבִשְׂמֹאלוֹ מְגִלַּת קְלָף¹¹⁷.

בְּאֶמְצַע הָאוּלָם עָמַד שֻׁלְחָן וְעָלָיו קְעָרָה מְלֵאָה לְבִיבוֹת. הַלְּבִיבוֹת הָיוּ נֶחְמָדוֹת לְמַרְאֶה וְתַאֲוָה לָעֵינָיִם. הִבִּיטָה בָהֶן עֲלִיסָה וְרָעָב גָדוֹל תָּקַף אוֹתָהּ.

“מִי יִתֵּן וְיִגָּמֵר הַמִּשְׁפָּט בִּמְהֵרָה בְקָרוֹב וְתוֹר הַמָּנוֹת¹¹⁸ יַגִּיעַ”, הִרְהֲרָה עֲלִיסָה בְלִבָּהּ. אַךְ תִּקְוָתָהּ הָיְתָה רְחוֹקָה, וּמֵאֵין בְּרֵרָה, נָשְׂאָה עֵינֶיהָ לִצְדָדִין, לִרְאוֹת כֹּל אֲשֶׁר מִסָּבִיב.

מִיָּמֶיהָ לֹא עָמְדָה עֲלִיסָה בְּבֵית־מִשְׁפָּט, וְלֹא רָאֲתָה אֶת עִנְיָנוֹ, רַק מִתּוֹךְ הַסְּפָרִים יָדְעָה עָלָיו קְצָת, וְעַתָּה מָצְאָה קוֹרַת רוּחַ בִּרְאוֹתָהּ שֶׁיּוֹדַעַת הִיא אֶת הַיּוֹשְׁבִים לַשֻּׁלְחָן אִישׁ לְתַפְקִידוֹ וְאִישׁ לְמִשְׂרָתוֹ.

“הַהוּא – הַשּׁוֹפֵט הוּא” – דִּבְּרָה עֲלִיסָה לְנַפְשָׁהּ: – בְּתִלְבָּשְׁתּוֹ נִכָּר.

אַגַּב, שׁוֹפֵט זֶה הָיָה הַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, וְכֶתֶר הַמַּלְכוּת הָיָה נָתוּן בְּרֹאשׁוֹ.

עַל סַפְסָל לְיַד עֲלִיסָה יָשְׁבָה עֲדַת צִפֳּרִים וַחֲבוּרַת חַיּוֹת דַּקּוֹת.

“שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְרִיּוֹת הֲלָלוּ (הִיא אָמְרָה ‘בְרִיּוֹת’, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בֵינֵיהֶן גַּם צִפֳּרִים גַּם חַיּוֹת) הֵם, וַדַּאי, הַדַּיָּנִים הַ’מֻּמְחָאִים',” הֶחְלִיטָה עֲלִיסָה, וְחָזְרָה עַל מִלָּה זוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים בְּרֶגֶשׁ גַּאֲוָה. וְּבְצֶדֶק! הֵן לֹא רַבּוֹת כָּמוֹהָ יְלָדוֹת קְטַנוֹת הַיּוֹדְעוֹת הַרְבֵּה כָּל כָּךְ בְעִנְיְנֵי מִשְׁפָּט.

אַף עַל פִּי כֵן טָעֲתָה עֲלִיסָה וְאָמְרָה “מֻמְחָאִים” תַּחַת מֻמְחִים.

שְׁנֵים עֶשְׂרֵה הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים יָשְׁבוּ וְכָתְבוּ בְכֹבֶד רֹאשׁ עַל לוּחוֹת שֶׁל צִפְחָה¹¹⁹. – מָה הֵם עוֹשִׂים? – שָׁאֲלָה עֲלִיסָה אֶת אֲרִיעוֹף בְּלַחַשׁ – הֵן הַמִּשְׁפָּט טֶרֶם יָחֵל, וּמָה יֵשׁ לָהֶם לִכְתֹּב?

– הֵם רוֹשְׁמִים שְׁמוֹתֵיהֶם לְזִכָּרוֹן – עָנָה אֲרִיעוֹף בְּלַחַשׁ גַּם הוּא – יְרֵאִים הֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ אוֹתָם עַד סוֹף הַמִּשְׁפָּט.

– אַךְ אֵלֶּה טִפְּשִׁים! – קָרְאָה עֲלִיסָה בְקוֹל רָם. בְּכַעֲסָהּ אָמְרָה לְהוֹסִיף עוֹד דָּבָר, אַךְ הִנֵּה נִשְׁמַע קוֹל שָׁפָן בֶּן צֹחַר מַכְרִיז וּמוֹדִיעַ: שְׁתִיקָה, רַבּוֹתָי! וְהַמֶּלֶךְ הִרְכִּיב מִשְׁקָפָיו עַל חָטְמוֹ וְהִתְבּוֹנֵן לְכָל עֵבֶר לִרְאוֹת, מִי הוּא הַמְדַבֵּר.

עֲלִיסָה שֶׁעָמְדָה מֵאַחֲרֵי הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים רָאֲתָה, וְהִנֵּה כֻלָּם כּוֹתְבִים עַל הַלּוּחוֹת: “אַךְ אֵלֶּה טִפְּשִׁים!” וְאֶחָד מֵהֶם, שֶׁיָּשַׁב בִּקְצֵה הַסַּפְסָל, לֹא יָדַע אֵיךְ כּוֹתְבִים “טִפְּשִׁים”, – בְּ“ט” אוֹ בְּ“תּ”, וְשָׁאַל בְּלַחַשׁ אֶת שְׁכֵנוֹ, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה הָיָה מְמַצְמֵץ עֵינָיו בְּפָחַד.

“אָח, מַה יָפִים, מַה נֶחְמָדִים יִהְיוּ פְנֵי הַלּוּחוֹת הָאֵלֶּה כְּתֹם הַמִּשְׁפָּט, תַּאֲוָה לָעֵינָיִם!” אָמְרָה עֲלִיסָה אֶל נַפְשָׁהּ בְּלָעַג.

וְאֶחָד מִן הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים חָרַק הָעֵט בְּיָדוֹ. הַדָּבָר הִרְגִּיז אֶת עֲלִיסָה מְאֹד. הִיא שָׁלְחָה יָדָהּ מֵאַחֲרָיו וְחָטְפָה מִיָּדוֹ אֶת הָעֵט. עֲלִיסָה עָשְׂתָה אֶת מַעֲשֶׂהָ בִמְהִירוּת רַבָּה. הַדַּיָּן נִתְבַּלְבֵּל וְלֹא יָכֹל לְהָבִין, אָנָה בָא עֵטוֹ. (דַּיָּן זֶה – לוֹט בֶּן־לְטָאָה הָיָה. הוּא הוּא לוֹט בֶּן־לְטָאָה אֲשֶׁר יְדַעְנוּהוּ זֶה מִכְּבָר). הַרְבֵּה טָרַח לוֹט, בִּקֵּשׁ, חִפֵּשׂ, – יָגַע וְלֹא מָצָא. מִקֵּץ זְמָן מְעַט שָׁב אֶל מְקוֹמוֹ, יָשָׁב וְכָתַב עַל הַלּוּחַ בָּאֶצְבַּע. לַשָּׁוְא כָּתַב: עַל הַלּוּחַ לֹא נִשְׁאַר אַף סִמָּן כָּל שֶׁהוּא.

– הַמַּזְכִּיר, קְרָא אֶת כְּתָב הָאַשְׁמָה¹²⁰! – פָּקַד הַמֶּלֶךְ. שָׁפָן בֶּן צֹחַר הֵרִיעַ בַּחֲצוֹצְרָה שָׁלֹש, אַחַר פָּרַשׂ אֶת הַמְּגִלָּה וַיִּקְרָא מֵעָלֶיהָ כַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

"הַמַּלְכָּה לַמִּשְׁתֶּה, קְרוּאֶיהָ הִזְמִינָה,

וַתְּלַבֵּב לָאוֹרְחִים לְבִיבוֹת בִּגְבִינָה.

וַיָּבֹא אַדְמוֹנִי, חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ, כְּהֵלֶךְ,

וַיֹּאכַל וַיִּשְׂבַּע וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ

וַיִּבֶז בְּלְבּו לְכָל הָאֲדוֹנִים

וַיּוֹתֶר לִבְרָכָה כּוֹס “מַיִם אַחֲרוֹנִים”.

– חִרְצוּ מִשְׁפָּטוֹ – אָמַר הַמֶּלֶךְ בִּפְנוֹתוֹ אֶל הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים.

– אַל נָא, אַל נָא! – שִׁסַּע שָׁפָן פִּתְאֹם – עוֹד טֶרֶם נַעֲשָׂה הַכֹּל כַּדָּת.

– וּבְכֵן, יָבֹא הָעֵד הָרִאשׁוֹן – אָמַר הַמֶּלֶךְ.

שָׁפָן בֶּן צֹחַר הֵרִיעַ בַּחֲצוֹצְרָה וַיִּקְרָא:

– “הָעֵד הָרִאשׁוֹן!” –

בָּא הָעֵד הָרִאשׁוֹן, וְהִנֵּה כוֹבְעָנִי הוּא. בִּימִינוֹ סֵפֶל תֵּה וּבִשְׂמֹאלוֹ פַת לָחֶם. נִכְנַס פָּתַח בְּשִׂפְתֵי תַחֲנוּנִים וְאָמָר:

– אֲבַקְשָׁה סְלִיחָה, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי הֵבֵאתִי זֹאת הֵנָּה. הִנֵּה נִקְרֵאתִי לָבוֹא, וַאֲנִי טֶרֶם כִּלִּיתִי לִשְׁתּוֹת תֵּה.

– הָיָה לְךָ לִשְׁתּוֹת קֹדֶם. מָתַי יָשַׁבְתָּ לִשְׁתּוֹת?

כּוֹבְעָנִי הֵעִיף עַיִן בְּאַרְנָב בֶּן־נִיסָן, שֶׁנִּכְנַס גַּם הוּא אֶל הָאוּלָם, הוּא וּמַרְמִיטָה עִמּוֹ, שְׁלובֵי זְרוֹעַ, וְאָמָר: – בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לְנִיסָן, כִּמְדֻמֶּנִי.

– לֹא, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר – אָמַר אַרְנָב.

– בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר – הִסְכִּימָה עִמּוֹ גַם מַרְמִיטָה מִתּוֹךְ שֵׁנָה.

– כְּתֹבוּ – אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל הַדַּיָּנִים. בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כָתְבוּ הַדַּיָּנִים אֶת כָּל שָׁלֹש הַתְּשׁוּבוֹת עַל הַלּוּחַ, הָאַחַת תַּחַת הָאַחַת, עָשׂוּ פְעֻלַּת הַחִבּוּר וַיִּמָּצֵא בְסַךְ הַכֹּל: 44 אֲגוֹרוֹת.

– הָסֵר כּוֹבָעֶךָ! אָמַר הַמֶּלֶךְ לְכוֹבְעָנִי.

– לֹא שֶׁלִּי הוּא – עָנָה כּוֹבְעָנִי.

– אַהּה־הַּ, גָּנוּב הוּא! – קָרָא הַמֶּלֶךְ.

הַדַּיָּנִים כָּתְבוּ אֶת הַדָּבָר עַל הַלּוּחַ.

– כּוֹבָעִים בְּיָדִי לִמְכִירָה – הוֹסִיף כּוֹבְעָנִי לְשֵׁם בֵּאוּר – שֶׁלִּי אֵין לִי כְלָל. אָנֹכִי – כּוֹבְעָנִי.

הַמַּלְכָּה שָׂמָה מִשְׁקָפֶיהָ עַל חָטְמָהּ וְזָקְפָה עֵינֶיהָ בְּכוֹבְעָנִי. פְּנֵי כּוֹבְעָנִי חָוְרוּ; הוּא הֵחֵל לְפַסֵּחַ¹²¹ עַל רַגְלָיו הֵנָּה וָהֵנָּה. – דַּבֵּר דְּבָרֶיךָ – אָמַר הַמֶּלֶךְ – וְאַל תָּנוּעַ כְּשִׁכּוֹר, פֶּן אֲצַוֶּה וְכָרְתוּ רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ.

כּוֹבְעָנִי פָּג לִבּוֹ מִפָּחַד. הוּא הוֹסִיף לָנוּעַ וּלְפַסֵּחַ עַל רַגְלָיו וְהִבִּיט בַּחֲרָדָה אֶל הַמַּלְכָּה. מֵרֹב מְבוּכָתוֹ נָשַׁךְ, תַּחַת הַלֶּחֶם, חֲתִיכָה גְדוֹלָה מִן הַסֵּפֶל.

וְהִנֵּה תָקַף רֶגֶשׁ מְשֻׁנֶּה אֶת עֲלִיסָה. לְכַתְּחִלָּה לֹא יָדְעָה מַה זֶה, אַךְ פִּתְאֹם הִכִּירָה בַדָּבָר: הִיא הוֹלֶכֶת וּגְדֵלָה שׁוּב. רַעְיוֹן עָלָה עַל לִבָּהּ – לַעֲזֹב אֶת הָאוּלָם, אַךְ מִיָּד נִחֲמָה וְהֶחֱלִיטָה לַעֲמֹד תַּחְתֶּיהָ, כָּל זְמָן שֶׁיַּסְפִּיק לָהּ הַמָּקוֹם.

– אָח! עוֹד מְעַט וְנֶחֱנַקְתִּי – רָגְזָה מַרְמִיטָה – הִנֵּה כָבַשְׁתְּ אוֹתִי¹²² וְלֹא אוּכַל לְהָשִׁיב רוּחִי. – וַאֲנִי מָה! – עָנְתָה עֲלִיסָה – עֵינַיִךְ הָרוֹאוֹת: אֲנִי הוֹלֶכֶת וּגְדֵלָה.

– לֹא פֹה הַמָּקוֹם לִגְדֹּל, אֵין לָךְ רְשׁוּת! – כָּעֲסָה מַרְמִיטָה.

– שְׁטוּת! – הִפְסִיקָה עֲלִיסָה בְאֹמֶץ – וְאַתְּ? כְּלוּם אֵין גַּם אַתְּ הוֹלֶכֶת וּגְדֵלָה?

– כֵּן, אֲבָל בְּנַחַת, בְּהַשְׂכֵּל. אֵינִי פּוֹרֶצֶת בְּבֶהָלָה מְשֻׁנָּה כָמוֹךְ – עָנְתָה מַרְמִיטָה בְכַעַס, וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר עָבְרָה אֶל קְצֵה הַסַּפְסָל מִנֶּגֶד.

כָּל אוֹתָה שָׁעָה לֹא גָרְעָה הַמַּלְכָּה עֵינֶיהָ מִכּוֹבְעָנִי, וּפִתְאֹם קָרְאָה לְאַחַד הַשּׁוֹטְרִים וְאָמָרָה:

– הָבִיאָה נָא אֶת רְשִׁימַת הַמְזַמְּרִים אֲשֶׁר זִמְּרוּ בַנֶּשֶׁף הָאַחֲרוֹן.

כּוֹבְעָנִי לֹא קָמָה בוֹ רוּחַ מֵרֹב פָּחַד. הוּא הִתְחִיל לְפַסֵּחַ עוֹד יוֹתֵר עַד כִּי נָשְׁלוּ הַסַּנְדָּלִים¹²³ מֵעַל רַגְלָיו. – הַגֵּד אֶת אֲשֶׁר יָדַעְתָּ! – קָרָא הַמֶּלֶךְ בְּכַעַס – פֶּן אֲצַוֶּה לִכְרֹת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ.

– אִישׁ עָנִי אָנִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ – הִתְחִיל כּוֹבְעָנִי לְפַטְפֵּט וּלְגַמְגֵּם מִפַּחַד – הִנֵּה זֶה יָשַׁבְתִּי לִשְׁתּוֹת תֵּה, זֶה שָׁבוּעַ יָמִים, וְהִנֵּה כִמְעַט תַּם הַלֶּ… חֶם… חֶם… חֶמְ… חֶמְאָה מְעַט מאֹד. עוֹד אֲנִי שׁוֹתֶה תֵּה… וַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ… “חַטֹּאתֵינוּ הוּא יִמְחֹל… תְּרֵי, טֵי־טֵי־טֵי־טֵי… יִמְחֹל” – מָה? תֵּה עִם חוֹל? הַלְהָתֵל בִּי¹²⁴ בָאת, אוֹ מִדַּעְתְּךָ יָצָאת! – הִנְנִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, לֹא יָצָאתִי, אַךְ אַרְנָב בֶּן נִיסָן אָמָר…

– כָּזֹאת לֹא אָמַרְתִּי מֵעוֹלָם! – הִפְסִיק אַרְנַב פִּתְאֹם.

– אָמָרְתָּ!

– לֹא אָמָרְתִּי!

– שֶׁקֶר הַדָּבָר! – קָרָא אַרְנָב בְּכַעַס.

– רַב לְךָ, הַנַּח – אָמַר הַמֶּלֶךְ – הֵן הוּא מַכְחִישׁ אֶת הַכֹּל.

– בְּכָל אֹפֶן, אָמְרָה מַרְמִיטָה, כִּי… וְכוֹבְעָנִי הֵצִיץ בִּפְנֵי מַרְמִיטָה לָדַעַת, הֲתַכְחִישׁ גַּם הִיא אֶת דְּבָרָיו. אַךְ מַרְמִיטָה לֹא הִכְחִישָׁה דָבָר כִּי יָשְׁנָה שֵׁנָה מְתוקָה.

“אַחֲרֵי כֵן פָרַסְתִּי לִי עוֹד פְרֻסַּת לֶחֶם…” הוֹסִיף כּוֹבְעָנִי לְדַבֵּר.

– וּמָה אֵפוֹא אָמְרָה מַרְמִיטָה? – שָׁאַל אַחַד הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים.

– אֵינִי זוֹכֵר – עָנָה כוֹבְעָנִי.

– אַתָּה חַיָּב לִזְכֹּר! – קָרָא הַמֶּלֶךְ – וְאִם לֹא, יִכְרְתוּ רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ.

כּוֹבְעָנִי נִבְהַל מְאד, הַסֵּפֶל וְהַלֶּחֶם נָפְלוּ מִיָּדוֹ אַרְצָה, וְהוּא כָרַע עַל בֶּרֶךְ אֶחָת.

– אִישׁ עָנִי אָנִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ – קָרָא כּוֹבְעָנִי – וַאֲנִי הַקָּטֹן בַּעֲבָדֶיךָ הַנֶּאֱמָנִים…

– וְהַגָּדוֹל בְּכָל הַבַּלְשָׁנִים¹²⁵ וְהַזַּמְרָנִים – אָמַר הַמֶּלֶךְ. וְאֶחָד מֵחֲזִירֵי הַיָּם, שֶׁהָיוּ גַם הֵם בֵּין קְהַל הַבָּאִים אֶל הַמִּשְׁפָּט, הִתְחִיל פִּתְאֹם לִמְחא כַף בְּשִׂמְחָה רַבָּה. מִיָּד הִשְׁתִּיקוּהוּ הַשּׁוֹטְרִים. (הַדָּבָר נַעֲשָׂה כָךְ: בִּידֵי הַשּׁוֹטְרִים הָיוּ שַׂקֵּי בַד גְּדוֹלִים וּפִיהֶם מְשֻׁנָּס¹²⁶ בְחֶבֶל; תָּקְעוּ אֶת חֲזִיר הַיָּם לְתוֹךְ הַשַּׂק וְרֹאשׁוֹ לְמַטָּה וְיָשְׁבוּ עָלָיו). “אַךְ טוֹב לִי שֶׁרָאִיתִי כֵּיצַד דָּבָר זֶה נַעֲשֶׂה!” חָשְׁבָה עֲלִיסָה “כַּמָּה פְעָמִים קָרָאתִי בָעִתּוֹן פָּרָשַׁת מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁפָּט, וְשָׁם הָיָה כָתוּב: ‘הַקָּהָל נִסָּה לְהַבִּיעַ אֶת קוֹרַת רוּחוֹ וְהִתְחִיל לִמְחֹא כָף, מִיָּד הִשְׁתִּיקוּהוּ’. עַד הַיּוֹם לֹא יָדַעְתִּי, מַה פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים”.

– וּבְכֵן – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶת כּוֹבְעָנִי – אַתָּה עוֹמֵד עַל דַּעְתֶּךָ?

– לֹא, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, – אֲנִי עוֹמֵד עַל רַגְלַי – עָנָה כוֹבְעָנִי.

– אִם אֵין לְךָ עוֹד לְהוֹסִיף דָּבָר – אָמַר הַמֶּלֶךְ – אַתָּה פָטוּר.

עוֹד אֶחָד מֵחֲזִירֵי הַיָּם הִתְחִיל לִמְחֹא כָף. מִיָּד הִשְׁתִּיקוּהוּ גַם אוֹתוֹ וּבַבַּיִת קָמָה דְּמָמָה.

“חֲזִירֵי הַיָּם אֵינָם כְּבָר”, חָשְׁבָה עֲלִיסָה, “עַתָּה יֵלֵךְ הַמִּשְׁפָּט לְמֵישָׁרִים, בְּאֵין מַפְרִיעַ”.

– אֵלְכָה נָא הַבַּיְתָה וַאֲכַלֶּה לִשְׁתּוֹת אֶת הַתֵּה – אָמַר כּוֹבְעָנִי בְּהַבִּיטוֹ בַחֲרָדָה אֶל הַמַּלְכָּה שֶׁהִשְׁקִיעָה רֹאשָׁהּ בִּרְשִׁימַת הַמְזַמְּרִים.

– לֵךְ לְנַפְשֶׁךָ – אָמַר הַמֶּלֶךְ.

– וּבְצֵאתוֹ כִרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ – צִוְּתָה הַמַּלְכָּה אֶת אַחַד הַשּׁוֹטְרִים. אַךְ כּוֹבְעָנִי כַּאֲשֶׁר נֶעְלַם נֶעלָם.

– יִכָּנֵס הָעֵד הַשֵּׁנִי – פָּקַד הַמֶּלֶךְ.

וְהִנֵּה הַמְבַשֶּׁלֶת אֲשֶׁר לַנְּסִיכָה בָאָה. הִיא הֶחֱזִיקָה בְיָדָהּ קֻפְסַת פִלְפְּלִים, וַעֲלִיסָה הִכִּירָה אוֹתָה מִיָּד. אָמְנָם גַּם בִּלְעֲדֵי זֹאת אֶפְשָׁר הָיָה לְהַרְגִּישׁ בְּבוֹאָהּ, כִּי אַךְ נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְהַקָּהָל הִתְחִיל לְהִתְעַטֵּשׁ.

– מִסְרִי לָנוּ אֶת הַכֹּל – אָמַר הַמֶּלֶךְ.

– לֹא אֶמְסֹר כְּלוּם! – חָתְכָה הַמְבַשֶּׁלֶת.

הַמֶּלֶךְ הֵצִיץ כִּמְפַקְפֵּק בְּשָׁפָן בֶּן צחַר. שָׁפָן הִשְׁמִיעַ בְּלָחַשׁ: “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ צָרִיךְ לִגְבּוֹת עֵדוּת מִפִיהָ¹²⁷ׂ וִיהִי מָה”. – כֵּיוָן שֶׁצָּרִיךְ – צָרִיךְ – אָמַר הַמֶּלֶךְ בְּפָנִים קוֹדְרִים. הוּא שִׁלֵּב יָדָיו, הֶעֱמִיד פָּנִים זוֹעֲפוֹת בַּמְבַשֶּׁלֶת וְצִמְצֵם מֶבָּטוֹ¹²⁸ כָל כָּךְ שֶׁכִּמְעַט לֹא נִכְּרוּ עֵינָיו. אַחַר שָׁאַל בְּקוֹל עָבֶה וְכָבֵד:

– הַגִּידִי נָא, מִמָּה עוֹשִׂים לְבִיבוֹת?

– הָעִקָּר – פִּלְפְּלִין! – עָנְתָה הַמְבַשֶּׁלֶת.

– דְּבָשׁ! – נִשְׁמַע קוֹל כְּיָשֵׁן.

– תִּפְשׂוּהוּ! – צִוְּתָה הַמַּלְכָּה – הַתִּיזוּ אֶת רֹאשׁוֹ! הוֹצִיאוּהוּ! חַנְּקוּהוּ! צִבְטוּהוּ עַד מָוֶת! קִטְפוּ אֶת אָזְנָיו!

רְגָעִים אֲחָדִים הָיְתָה בַּבַּיִת מְבוּכָה וְשָׁאוֹן רָב. הַשּׁוֹטְרִים הָיוּ טְרוּדִים לְהוֹצִיא אֶת מַרְמִיטָה מִן הָאוּלָם. עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה, בַּבַּיִת קָמָה דְמָמָה, וְהִנֵּה – נֶעֶלְמָה הַמְבַשֶּׁלֶת וְאֵינֶנָּה.

– אֵין רָע, – אָמַר הַמֶּלֶךְ וּפָנָיו הִבִּיעוּ קוֹרַת רוּחַ – יָבֹא הָעֵד הַבָּא.

וּבִפְנוֹתוֹ אֶל הַמַּלְכָּה הוֹסִיף בְּלָחַשׁ.

– שְׁבִי נָא אַתְּ תַּחְתַּי, עָיַפְתִּי מִן הַמִּשְׁפָּט. רֹאשִׁי כוֹאֵב לִבְלִי נְשׂא.

עֲלִיסָה לֹא גָרְעָה עַיִן מִשָּׁפָן בֶּן צֹחַר. “מִי זֶה הָעֵד הַבָּא עָתָּה?” חָשְׁבָה בְלִבָּה “הִנֵּה שָׁאֲלוּ וְחָקְרוּ וְדָרְשׁוּ וְאֵין מַמָּשׁ”.

וּמַה גָדַל תִּמְהוֹנָהּ, בְּהִשָּׁמַע מִפִּי שָׁפָן בֶּן צֹחַר קוֹל עַז וְרָם:

“עֲלִיסָה!”

 

פֶּרֶק שְנֵים עָשָׂר: עֵדוּתָהּ שֶל עֲלִיסָה    🔗

– הִנֵּנִי! – קָרְאָה עֲלִיסָה, וּבְשָׁכְחָה מֵרֹב רִגְשַׁת לִבָּהּ, כַּמָּה גָדְלָה וְגָבְהָה בָרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים, קָפְצָה פִתְאֹם מִמְּקוֹמָהּ, וּבְחָפְזָהּ הָפְכָה אַרְצָה אֶת סַפְסַל הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים. כָּל הַדַּיָּנִים נִתְגַּלְגְּלוּ מַטָּה, עַל רָאשֵׁי הָעוֹמְדִים, נָפְלוּ אַרְצָה וּפִרְפְּרוּ וְנִתְחַבְּטוּ עַל הָרִצְפָּה. מִיָּד זָכְרָה עֲלִיסָה אֶת תֵּבַת הַזְּכוּכִית וּדְגֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הָפְכָה אַרְצָה בִשְׁגָגָה, זֶה כְשָׁבוּעַ יָמִים.

– אָנָּא, סִלְחוּ נָא לִי, – קָרְאָה עֲלִיסָה בְצַעַר וּמִהֲרָה לְלַקֵּט אֶת הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים אֶחָד אֶחָד וּלְאָסְפָם, כִּי זֵכֶר דְּגֵי הַזָּהָב לֹא סָר מִמֶּנָּה, וְלִבָּהּ הִגִּיד לָהּ, כִּי מוֹת יָמוּתוּ כֻּלָּם, אִם לֹא תְמַהֵר לַהֲשִׁיבָם לִמְקוֹמָם.

– לֹא נוּכַל לָשׁוּב לַמִּשְׁפָּט – אָמַר הַמֶּלֶךְ בְּקוֹל תַּקִּיף – בְּטֶרֶם יֵשְׁבוּ כָל הַשּׁוֹפְטִים עַל מְקוֹמוֹתֵיהֶם. – כֻּלָּם עַד אֶחָד – חָזַר הַמֶּלֶךְ, וְהִבִּיט אֶל עֲלִיסָה בְעֵינַיִם חוֹדְרוֹת.

עֲלִיסָה הֵצִיצָה אֶל הַסַּפְסָל וְרָאֲתָה, כִּי בְחָפְזָהּ הוֹשִׁיבָה אֶת בֶּן־הַלְּטָאָה הָפוּךְ, רֹאשׁוֹ לְמַטָּה וּזְנָבוֹ לְמַעְלָה, וְהִנֵּה הוּא מְפַרְפֵּר בֵּין שְׁתֵּי בַרְוָזוֹת, בְּאֵין כֹּחַ לָקוּם. הִיא מִהֲרָה לְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ כָרָאוּי, “אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַדָּבָר חָשׁוּב כְּלָל”, הִרְהֲרָה עֲלִיסָה, “בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מַה תּוֹעַלְתּוֹ”.

אַךְ יָשְׁבוּ הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים עַל מְקוֹמָם וְרוּחָם שָׁבָה אֲלֵיהֶם אַחֲרֵי הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרָם, וְאַךְ נִמְצְאוּ וְהוּשְׁבוּ לָהֶם הַלּוּחוֹת וְהַחֲרָטִים¹²⁹, מִיָּד עָמְדוּ לִכְתֹּב אֶת דְּבַר אֲסוֹנָם. רַק בֶּן הַלְּטָאָה לֹא כָתַב, כִּי הָיָה נִרְגָּשׁ מְאֹד וְלֹא יָכל לַעֲשׂוֹת דָּבָר. הוּא יָשַׁב תַּחְתָּיו בְּלִי נוֹעַ, עֵינָיו לַסִּפּוּן וּפִיו פָּעוּר.

– מַה יָדַעַתְּ עַל דְּבַר מַעֲשֵׂה הַגְּנֵבָה? – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ.

– לֹא כְלוּם – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– לֹא כְלוּם בְּהֶחְלֵט?

– לֹא כְלוּם בְּהֶחְלֵט.

– זֶהוּ עִקָּר חָשׁוּב – אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל הַדַּיָּנִים. הַדַּיָּנִים אָמְרוּ לִכְתֹּב אֶת הַדָּבָר עַל הַלּוּחַ, אַךְ שָׁפָן עִכֵּב פִּתְאֹם:

– אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וַדַּאי רְצוֹנוֹ לֵאמֹר: לֹא חָשׁוּב.

– לֹא חָשׁוּב, לֹא חָשׁוּב – הִסְכִּים גַּם הַמֶּלֶךְ וְהִתְחִיל לִקְרֹא וְלַחֲזֹר: “חָשׁוּב – לֹא חָשׁוּב”. " לֹא חָשׁוּב – חָשׁוּב" – כְּאִלּוּ בִקֵּשׁ לִמְצֹא וְלָדַעַת, אֵיזוֹ הִיא לָשׁוֹן יָפָה יוֹתֵר. הַשּׁוֹפְטִים מֵהֶם כָּתְבוּ “חָשׁוּב”, מֵהֶם – “לֹא חָשׁוּב”. עֲלִיסָה עָמְדָה מֵאַחֲרֵיהֶם וְרָאֲתָה אֶת הַכֹּל וּבְלִבָּהּ אָמָרָה: הֵן כָּל זֶה לֹא חָשׁוּב כְּלָל, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ.

הַמֶּלֶךְ נֶחְפַּז וְרָשַׁם בְּפִנְקָסוֹ דָבָר. אַחַר כָּךְ קָרָא בְקוֹל: “שְׁתִיקָה!” וַיִּקְרָא מֵעַל הַפִּנְקָס כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: – סְעִיף 44 בְּסֵפֶר הַחֻקִּים: “כָּל מִי שֶׁקּוֹמָתוֹ יְתֵרָה עַל מִיל אֶחָד חַיָּב לָצֵאת מִן הָאוּלָם”.

כָּל הַקָּהָל נָשָׂא עֵינָיו אֶל עֲלִיסָה.

– קוֹמָתֵךְ יְתֵרָה! – הִשְׁמִיעַ הַמֶּלֶךְ.

– וְהַרְבֵּה! – הוֹסִיפָה הַמַּלְכָּה.

– עַל כָּל פָּנִים, אֵין בְּדַעְתִּי לָצֵאת – אָמְרָה עֲלִיסָה – וְגַם אֵין חֹק כָּזֶה בְּסֵפֶר הַחֻקִּים. בָּדוּי הוּא כֻּלּוֹ מִן הַלֵּב.

– חֹק זֶה הוּא הָעַתִּיק בְּכָל הַחֻקִּים – הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ.

– אִם כֵּן, מִן הָרָאוּי לוֹ לִהְיוֹת סְעִיף 1 בַּסֵּפֶר וְלֹא 44, – עָנְתָה עֲלִיסָה.

פְּנֵי הַמֶּלֶךְ חָוָרוּ. הוּא סָגַר בְּחִפָּזוֹן אֶת פִּנְקָסוֹ.

– חִרְצוּ מִשְׁ… פָּט – אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים בְּקוֹל שַׁח וְרוֹעֵד.

– עוֹד רְאָיָה אַחַת! – קָרָא שָׁפָן וַיִּקְפֹּץ מִמְּקוֹמוֹ פִתְאֹם – הִנֵּה נִמְצְאָה זֶה עַתָּה עַל הָרִצְפָּה פִסַּת נְיָר זוֹ.

– וּמַה כָּתוּב בָּהּ? – שָׁאֲלָה הַמַּלְכָּה.

– עוֹד לֹא פְתַחְתִּיהָ – עָנָה שָׁפָן – אַךְ וַדַּאי מִכְתָּב הוּא, כָּתוּב בִּידֵי הַנֶּאֱשָׁם אֶל… אֶל… מִי־שֶׁהוּא.

– וַדַּאי, וַדַּאי אֶל מִי־שֶׁהוּא – אָמַר הַמֶּלֶךְ – שֶׁאִלּוּ הָיָה כָתוּב אֶל לֹא־שֶׁהוּא, הֲלֹא אֵין מִדֶּרֶךְ הַלָּשׁוֹן לֵאמֹר כָּךְ, הֲלֹא כֵן הַדָּבָר?

– וְהַכְּתֹבֶת? – שָׁאַל אַחַד הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים.

– אֵין כְּתֹבֶת כְּלָל, וְגַם אֵין שׁוּם דָּבָר כָּתוּב מִגַּבּוֹ¹³⁰ – עָנָה שָׁפָן – וּבְדַבְּרוֹ כֵן פָּתַח אֶת פִסַּת הַנְּיָר וְהִנֵּה לֹא מִכְתָּב הוּא, כִּי שִׁיר.

– וּכְתָב הַיָּד שֶׁל מִי, שֶׁל הַנֶּאֱשָׁם? – שָׁאַל אַחַד הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים.

– זֶהוּ הָעִקָּר, לֹא שֶׁל הַנֶּאֱשָׁם – עָנָה שָׁפָן – כַּמָּה תָמוּהַּ הַדָּבָר.

– כַּנִּרְאֶה, חִקָּה הָאַדְמוֹנִי הַזֶּה כְּתָב־יָד שֶׁל אַחֵר¹³¹ – אָמַר הַמֶּלֶךְ. פְנֵי הַדַּיָּנִים אוֹרוּ. – אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, – אָמַר עַבְדּוֹן הָאַדְמוֹנִי – לֹא אֲנִי כָתַבְתִּי זֹאת וְגַם אִישׁ לֹא יוּכַל לְהוֹכִיחַ, כִּי אֲנִי כָתָבְתִּי: אֵין כָּל חֲתִימַת שֵׁם.

– מִכָּאן רְאָיָה לְחוֹבָה! – אָמַר הַמֶּלֶךְ – אָדָם יָשָׁר כּוֹתֵב וְחוֹתֵם וְאֵין פַּחַד לְנֶגֶד עֵינָיו, וְאַתָּה יָדַעְתָּ חַטָּאתְךָ, לָכֵן לֹא חָתָמְתָּ.

כָּל הַקָּהָל מָחָא כַף לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים אֵלּוּ. וְאָמְנָם זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה דִבֵּר הַמֶּלֶךְ דְּבָרִים שֶׁל טָעַם.

– דָּבָר זֵה הוֹכִיחַ אֶת אַשְׁמָתוֹ – אָמְרָה הַמַּלְכָּה – וּבְכֵן, כִּרְתוּ…

– לֹא הוֹכִיחַ כְּלוּם! – הִפְסִיקָה עֲלִיסָה פִתְאֹם – וְגַם אֶת הַשִּׁיר לֹא קְרָאתֶם וּמַה כָּתוּב בּוֹ לֹא יְדַעְתֶּם.

– קְרָא אֶת הַשִּׁיר! – פָּקַד הַמֶּלֶךְ עַל שָׁפָן.

שָׁפָן בֶּן צֹחַר שָׂם אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם עַל חָטְמוֹ

– יִסְלַח נָא אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ: מֵאַיִן אַתְחִיל?

– מִתְּחִלָּתוֹ תַּתְחִיל, וְתִקְרָא עַד סוֹפוֹ, אָז תַּעֲמֹד – עָנָה הַמֶּלֶךְ בְּחָכְמָה וָדָעַת.

דּוּמִיַּת מָוֶת קָמָה בָאוּלָם, וְשָׁפָן בֶּן צֹחַר פָּתַח וְקָרָא מֵעַל פְּנֵי הַגִּלָּיוֹן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

מֵעִנְיָן לְעִנְיָן בְּאוֹתוֹ הָעִנְיָן

דִּבַּרְתָּ עִמָּדִי בְּאָזְנֵי עַם רָב,

וְעַד שֶׁיָּצָאתָ אָמַרְתָּ אֵלֶיהָ,

כִּי לִשְׂחוֹת לֹא אוּכַל, וְאַף כִּי – עַל גָּב.

מַה לִי לְשַׁקֵּר, וּגְלוּיָה לָעַיִן

הָאֱמֶת, לֹא אֶתֵּן בָּהּ דֹּפִי¹³²,

חַס וְחָלִילָה, פֶּן תִּשְׁמַע הִיא דָּבָר,

אוֹי וַאֲבוֹי לִי מַה יִהְיֶה בְּסוֹפִי?

לוֹ חָמֶשׁ נָתַתִּי וְלָהּ אַחַת עֶשְרֵה,

הִיא צִוְּתָה עוֹד אַרְבַּע לָקַחַת,

וְעַד שֶׁמָּכַרְנוּ, חִבַּרְנוּ, חִסַּרְנוּ –

שָׁבוּ אֵלֵינוּ כֻלָּן בְּבַת אַחַת.

גַּם תְּחִלָּה הִגִּידָה לְכֻלָּם מְפֹרָשׁ,

יָפָה הַשְּׁתִיקָה לִמְחַשְּׁבֵי חֶשְׁבּוֹנוֹת.

וּבְטֶרֶם תִּתְעַצֵּב, תִּתְיַצֵּב, תִּתְקַצֵּף,

בֵּרַכְתִּי בְּלַחַשׁ “בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת”

וְעַתָּה כִּי תַגִּיד לָהּ דָּבָר אוֹ חֵצִי

וְרַע לָנוּ רַע שִׁבְעָתָיִם.

שְׁמָר פִּיךָ וְ“דַי לְחַכִּימָא בִּרְמִיזָא”¹³³,

סוֹד גָּדוֹל הוּא, סוֹד־סוֹדוֹתָיִם!

– כְּלוּם יֵשׁ לְךָ רְאָיָה גְדוֹלָה מִזּוֹ? – אָמַר הַמֶּלֶךְ – וּבְכֵן דָּיָּנִים מֻמְח…

– אִם יוּכַל אִישׁ מִן הַדַּיָּנִים לְהַגִּיד אֶת תֹּכֶן דִּבְרֵי הַשִּׁיר, אֶתֵּן לוֹ כָל מָעוֹת חֲנֻכָּה שֶׁלִּי – קָרְאָה עֲלִיסָה, (בִּזְמַן קְרִיאַת הַשִּׁיר גָּדְלָה עֲלִיסָה וְגָבְהָה כָל כָּךְ, שֶׁלֹא יָרְאָה לְשַׁסֵּעַ אוֹתָם בִּדְבָרִים) – כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁיר הַזֶּה אֵין בָּהֶם שׁוּם טַעַם, כָּךְ דַּעְתִּי".

הַדַּיָּנִים כָּתְבוּ מִיָּד: “אֵין בָּהֶם שׁוּם טַעַם, כָּךְ דַּעְתִּי”. אַךְ אִישׁ מֵהֶם לֹא נִסָּה לְבָאֵר אֶת תֹּכֶן דִּבְרֵי הַשִּׁיר.

– אַדְרַבָּא, מַה טוֹב הַדָּבָר – אָמַר הַמֶּלֶךְ – אִם אֵין לִמְצֹא כָּל טַעַם בַּשִּׁיר, אֵין גַּם צֹרֶךְ לְבַקְּשׁוֹ, וְנוֹחַ לַשּׁוֹפְטִים¹³⁴ׂ יוֹתֵר. וְאַף עַל פִּי כֵן – הוֹסִיף הַמֶּלֶךְ (הוּא פַרָשׂ אֶת גִּלְיוֹן הַנְּיָר עַל בִּרְכָּיו, וְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ בְעַיִן אֶחָת) – אַף עַל פִּי כֵן, נִדְמֶה לִי, שֶׁיֵּשׁ בְּדִבְרֵי הַשִּׁיר עִנְיָן רַב, וְעַל פִּיהֶם יָקוּם מִשְׁפָּט. הָבָה נִקְרָא נָא: “לִשְׂחוֹת לֹא אוּכַל, וְאַף כִּי עַל גָּב” – אֱמָר נָא, אַדְמוֹנִי – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ – הֲתֵדַע לִשְׂחוֹת בַּמָּיִם?

אַדְמוֹנִי הֵנִיעַ רֹאשׁ בְּעֶצֶב וְאָמַר כְּשׁוֹאֵל:

– מִי אָדָם אֲשֶׁר עֵינַיִם בְּרֹאשׁוֹ יַחְשֹׁב, כִּי אָנֹכִי אוּכַל לִשְׂחוֹת בַּמָּיִם?

וֶאֱמֶת דִּבֵּר אַדְמוֹנִי. אִישׁ לֹא יָכֹל לַחְשֹׁב עָלָיו כָּזֹאת, הַכֹּל רָאוּ, שֶׁהוּא עָשׂוּי נְיָר, וְאִם יוֹרִידוּהוּ הַמָּיְמָה – מִיָּד יִתְמַזְמֵז¹³⁵. – נְכוֹנִים אֵפוֹא דִבְרֵי הַשִּׁיר. נַחְקָר נָא עוֹד, וְכָאוֹר יֵצֵא מִשְׁפָּט – אָמַר הַמֶּלֶךְ וַיּוֹסֶף לִקְרֹא מֵעַל הַגִּלָּיוֹן: “וּגְלוּיָה לָעַיִן הָאֱמֶת” – לְמִי? אֱמֹר: לַדָּיָּנִים הַמֻּמְחִים. “פֶּן תִּשְׁמַע הִיא דָּבָר” – אֵין הִיא אֶלָּא הַמַּלְכָּה, “אוֹי וַאֲבוֹי לִי מַה יִהְיֶה בְּסוֹפִי?…” אָכֵן, שְׁאֵלָה קָשָׁה… “לוֹ חָמֵשׁ נָתַתִּי וְלָהּ אַחַת עֶשְׂרֵה…” הֲרֵי שֶׁבִּלְבִיבוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

– וְהִנֵּה כָתוּב: “שָׁבוּ אֵלֵינוּ כֻלָּן בְּבַת אַחַת?…” הִפְסִיקָה עֲלִיסָה.

– וְגַם אֱמֶת הַדָּבָר? קָרָא הַמֶּלֶךְ בְּגִיל – הִנֵּה קְעָרָה מְלֵאָה לְבִיבוֹת עוֹמֶדֶת עַל הַשֻּׁלְחָן. נִקְרָא נָא עוֹד: “וּבְטֶרֶם תִּתְעַצֵּב, תִּתְיַצֵּב, תִּתְקַצֵּף…” הַגִּידִי נָא לִי, תַּמָּתִי – שָׁאַל הַמֶּלֶךְ אֶת הַמַּלְכָּה – הֲקָצַפְתְּ מִיָּמַיִךְ עַל מִי שֶׁהוּא?

– חַס וְחָלִילָה! – נָהֲמָה הַמַּלְכָּה בְקֶצֶף גָּדוֹל וְזָרְקָה אֶת הַקֶּסֶת בִּפְנֵי בֶן־הַלְּטָאָה, (בֶּן־הַלְּטָאָה הַמִּסְכֵּן חָדַל זֶה מִכְּבָר לִכְתֹּב עַל הַלּוּחַ בְּאֶצְבָּעוֹ, בִּרְאוֹתוֹ, כִּי לֹא נִשְׁאַר כָּל סִמָּן, וְהִנֵּה שָׁב עַתָּה לִכְתֹּב בְּחִפָּזוֹן, וְהָיָה טוֹבֵל אֶת אֶצְבָּעוֹ בַדְּיוֹ שֶׁנָּזְלָה וְיָרְדָה כְצִיצִיּוֹת עַל פָּנָיו).

– אִם כֵּן לֹא כְנֶגְדֵּךְ נֶאֶמְרוּ הַדְּבָרִים – אָמַר הַמֶּלֶךְ וְהֵצִיץ בְּבַת צְחוֹק אֶל הַדַּיָּנִים – כַּנִּרְאֶה אֵין זֶה אֶלָּא שַׁעֲשׁוּעַ מִלִּים: תִּתְעַצֵּב, תִּתְיַצֵּב, תִּתְקַצֵּף, – “לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן”¹³⁶ׂׂ. קוֹל צְחוֹק נִשְׁמַע בָּאוּלָם.

– הִנֵּה כָּתוּב – הוֹסִיף הַמֶּלֶךְ – “בֵּרַכְתִּי בְּלַחַשׁ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת.” אֱמָר נָא, שָׁפָן בֶּן צֹחַר, עַל מַה מְבָרְכִים “בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת?”

שָׁפָן קָם וּבְקוֹל רָם, מִקְצֵה הָאוּלָם וְעַד קָצֵהוּ, הִכְרִיז:

– עַל לְבִיבוֹת מְבָרְכִים: בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת!

– אָ־מֵ־ן! עָנָה אֶחָד מִן הַקָּהָל שֶׁיָּשַׁב וְנִמְנֵם כָּל הַזְּמָן, וְנִזְדַּעְזַע מִקּוֹל שָׁפָן. – הַדָּבָר בָּרוּר אֵפוֹא – הוֹסִיף הַמֶּלֶךְ – וְעַתָּה יֶחֶרְצוּ נָא הַדַּיָּנִים הַמֻּמְחִים מִשְׁפָטוֹ…

– לֹא, לֹא! – הִפְסִיקָה הַמַּלְכָּה – תְּחִלָּה הָעֹנֶשׁ, וְאַחַר כָּךְ הַמִּשְׁפָּט.

– שְׁטוּת! – קָרְאָה עֲלִיסָה בְקוֹל רָם – הֲנִשְׁמַע כָזֹאת?

– שִׁמְרִי פִּתְחֵי פִיךְ! – קָרְאָה הַמַּלְכָּה אֶל עֲלִיסָה וּפָנֶיהָ אָדְמוּ מִכָּעַס.

– לֹא אֶשְׁמר! – עָנְתָה עֲלִיסָה.

– כִּרְתוּ אֶת רֹאשָׁהּ! – נָהֲמָה הַמַּלְכָּה, אַךְ אִישׁ לֹא קָם ולֹא זָע.

– הַתְּדַמִּי בְלִבֵּךְ כִּי יָרֹא אִירָא מִפָּנָיִךְ? – אָמְרָה עֲלִיסָה – הֲלֹא רַק קְלָפִים כֻּלְכֶם!

וּפִתְאֹם נִתְעוֹפְפוּ הַקְּלָפִים בָּאֲוִיר, וְהִנֵּה הֵם נוֹפְלִים עַל פְּנֵי עֲלִיסָה. קוֹל צְוָחָה פָרַץ מִפִּיהָ, סָפֵק פַּחַד, סָפֵק רֹגֶז. הִיא שָׁלְחָה יָדָּהּ לְמָגֵן – וַתִּיקָץ… וְהִנֵּה רֹאשָׁהּ מֻנָּח עַל בִּרְכֵּי אֲחוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה, וַאֲחוֹתָהּ מְנַפְנֶפֶת עָלֶיהָ בְּיָדָהּ וּמַשִּׁיבָה אַט אַט מֵעַל פָּנֶיהָ עָלִים אֲחָדִים שֶׁנָּשְׁרוּ מֵעַל הַעֵץ הַסָּמוּךְ.

– עוּרִי, לִיסָתִי, רַב לָךְ! – אָמְרָה אֲחוֹתָהּ – שֵׁנָה מְתוּקָה יָשָנְתְּ!

– אָח, מַה נִפְלָא הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלָמְתִּי! קָרְאָה עֲלִיסָה, וַתְּסַפֵּר לַאֲחוֹתָהּ אֶת כָּל דִּבְרֵי הַפְּגָעִים וְהַמַּרְאוֹת וְהַמִּקְרִים הַמְשֻׁנִּים אֲשֶׁר קָרוּהָ, כְּכֹל אֲשֶׁר קְרָאתֶם בָּזֶה.

כְּכַלּוֹתָהּ לְסַפֵּר, נָשְׁקָה לָהּ אֲחוֹתָהּ וַתֹּאמַר:

– אָמְנָם כֵּן, נִפְלָא הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלָמְתְּ. וְעַתָּה רוּצִי הַבַּיְתָה הַתֵּה נָכוֹן לָךְ, וְהִנֵּה הַיּוֹם רַד.

קָמָה עֲלִיסָה וַתָּרָץ הַבַּיְתָה תּוֹהָה וְנִרְגֶּשֶׁת, בְּעוֹד קֶסֶם הַנִּפְלָאוֹת עַל עַפְעַפֶּיהָ.

וַאֲחוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה נִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ עַל הַגֶּבַע, נִשְׁעֶנֶת תַּחַת הַשִּׁיחַ, וְעֵינֶיהָ תְלוּיוֹת בְּפַאֲתֵי שָׁמַיִם הַמִּתְלַקְּחִים מִנֹּגַהּ הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקָעַת, לִבָּהּ הָגָה בַאֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה וְּבְמַרְאֵה הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר רָאֲתָה, וַתְּהִי כְּחוֹלֶמֶת גַּם הִיא.

הִנֵּה לְפָנֶיהָ אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה, יָדֶיהָ הַדַּקּוֹת לוֹפְתוֹת אֶת בִּרְכֶּיהָ; עֵינֶיהָ הַזַּכּוֹת, הַפְקוּחוֹת נְשׂוּאוֹת אֶל מוּל פָּנֶיהָ. עוֹד הִיא שׁוֹמַעַת אֶת צְלִילֵי קוֹלָהּ בְּסַפְּרָהּ, רוֹאָה אֶת רֹאׁשָׁהּ זָע פַּעַם פַּעַם וּמְנַעֵר אֶת הַתַּלְתַּלִּים הַמַּחֲלִיקִים וְיוֹרְדִים מַחֲלִיקִים וְיוֹרְדִים עַל עֵינֶיהָ.

כָּךְ הָגְתָה אֲחוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה, וְכָל הַבְּרִיּוֹת הַמְשׁוּנוֹת וְהַמַּרְאוֹת הַנִּפְלָאִים קָמוּ וַיִּחְיוּ לְנֶגֶד עֵינֶיהָ גַם הִיא.

הִנֵּה נָע הַדֶּשֶׁא הַגָּבֹהַּ תַּחַת רַגְלָיו הַקַּלִּילוֹת, הַפְּזִיזוֹת¹³⁷ שֶׁל הַשָּׁפָן הַצָּחוֹר; הָעַכְבָּר פִּרְפֵּר בְּמֵי הַבְּרֵכָה מִנֶּגֶד. אָרְנָב בֶּן־נִיסָן וּמֵרֵעָיו מְסִבִּים לְשֻׁלְחַן־הַתֵּה, וּמִשְׁתֵּה תָמִיד לָהֶם, וְהַסְּפָלִים יַשִּׁיקוּ¹³⁸ׂ וְלֹא יֶחְדָּלוּ; הִנֵּה קוֹל הַמַּלְכָּה נִשְׁמָע – פְּקֻדַּת זַעַם לִכְרֹת אֶת רֹאשׁ הָאוֹרְחִים הַקְּרוּאִים. הַתִּינוֹק־הַדָּג מְפַרְכֵּס עַל בִּרְכֵּי הַנְּסִיכָה, וְהַכֵּלִים נִזְרָקִים וּמִתְנַפְּצִים מִסָּבִיב. אֲרִיעוֹף נֶאֱנָח; הָעִפָּרוֹן חוֹרֵק בְּיַד בֶּן־הַלְּטָאָה, חֲזִירֵי הַיָּם נִכְבָּשִׁים וְנֶאֱנָקִים, וּמֵרָחוֹק הַצָּבְפָּר מִתְיַפֵּחַ בְּקוֹל נוּגֶה וְעָצוּב.

הִיא עָצְמָה עֵינֶיהָ וּבַחֲזוֹן לִבָּהּ הֶאֱמִינָה, כִּי רָאֲתָה גַם הִיא אֶת אֶרֶץ הַנִּפְלָאוֹת; אַף כִּי יָדֹעַ יָדְעָה, כִּי אַךְ תִּפְקַח עֵינֶיהָ רֶגַע, וְגָז הַחֲלוֹם¹³⁹, וְהַכֹּל יָשׁוּב כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם: הַדֶּשֶׁא יָנוּעַ מִמַּשַּׁב הָרוּחַ; עַל שְׂפַת הַבְּרֵכָה יִלְחַשׁ הַסּוּף לַחַשׁ שִׂיחוֹ לְעֵת יָפוּחַ הַיּוֹם. מַשַּׁק הַסְּפָלִים – אַךְ קוֹל הַזּוּגִים¹⁴⁰ הוּא בְּצַוְּארֵי הַצֹּאן הָרוֹעָה עַל פְּנֵי הַכָּר, וְגַעֲרַת הַמַּלְכָּה הֲלֹא הוּא קוֹל הָרוֹעֶה. גַּם יֶתֶר הַקּוֹלוֹת יָשׁוּבוּ יֵהָפְכוּ לִקְרִיאַת הַתַּרְנְגֹלִים וְנִבְחַת הַכְּלָבִים אֲשֶׁר בֶּחָצֵר, וְתַחַת צָבְפָּר מִתְיַפֵּחַ – קוֹל פָּרוֹת גּוֹעוֹת בַּשָּׂדֶה מֵרָחוֹק.

וּבְהוֹסִיפָהּ לַחֲלוֹם עוֹד וַתֵּרֶא וְהִנֵּה גָדְלָה אֲחוֹתָהּ עֲלִיסָה הַקְּטַנָּה, בָּאָה¹⁴¹ בַשָּׁנִים, וְעוֹד לִבָּהּ תָּמִים וְטָהוֹר וָרַךְ כַּיּוֹם הַזֶּה, יָשֹׁב תֵּשֵׁב לָהּ עַל הַגֶּבַע וּמִסָּבִיב לָהּ יְלָדִים וִילָדוֹת, פִּיהֶם פָּעוּר וְעֵינֶיהֶם פְּקוּחוֹת לָרְוָחָה. אֵם טוֹבָה עֲלִיסָה, רַכָּה וַעֲנֻגָּה, הִנֵּה הִיא מְסַפֶּרֶת לָהֶם אֶת דְּבַר הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלְמָה וְאֶת הַמַּרְאוֹת אֲשֶׁר רָאֲתָה בַיָּמִים מִלְּפָנִים. סַפֵּר תְּסַפֵּר לָהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר רָאֲתָה בְּאֶרֶץ הַנִּפְלָאוֹת, וּשְׁנוֹת יַלְדוּתָהּ יַעֲלוּ עַל זִכְרוֹנָהּ, וְלִפְנֵי עֵינֶיהָ יַעַבְרוּ יָמִים טוֹבִים, יְמֵי קַיִץ וָשֶׁמֶשׁ – אֲרֻכִּים, נוֹהֲרִים¹⁴², מְלֵאִים גִּיל וָאשֶׁר.