הַנְּפָשׁוֹת הַפּוֹעֲלוֹת

(כַּעֲרִיכָתָן קֹדֶם תְּחִלַּת הַמִּשְׂחָק)

חַיָל לָבָן (עַלִּיזָה) מְשַׂחֵק, וְזוֹכֶה בְּאַחַד עָשָׂר מַהֲלָכִים

1. עַלִּיזָה פּוֹגֶשֶׁת במ. אֲדֻמָּה	1. מ. אָדֻמָּה אֶל מ. אָדֹם 4
2. עַלִּיזָה עוֹבֶרֶת במ.3 (בְּרַכֶּבֶת) אֶל מ.4 (קִרְקַשְׁתָּן וְקִרְקַשְׁתִּי)	2. מ. לְבָנָה אֶל מַלְכָּה ב.4
3. עַלִּיזָה פּוֹגֶשֶׁת במ. לְבָנָה (בִּרְדִיד)	3. מ. לְבָנָה אֶל מַלְכָּה ב.8 (מַנִיחָה הַבֵּיצָה עַל הַמַּדָּף)
4. עַלִּיזָה אֶל מ.5 (חָנוּת, נָהָר, חָנוּת)	4. מ. לְבָנָה אֶל מ.ב.8 (בּוֹרַחַת מפ.א.)
5 עַלִּיזָה אֶל מ.6 (שָׁמַנְתִי)	5. מ. לְבָנָה אֶל מַלְכָּה ב.8 (עָפָה מפ.א.)
6. עַלִּיזָה אֶל מ.7 (יַעַר)	6 . פ.א. אֶל מ.ב.2
7. פ.ל. מַכֶּה פ.א.	7. פ.ל. אֶל מ.ב.5
8. עַלִּיזָה אֶל מ.8 (הַכְתָּרָה)	8. מ. אַדֻמָּה לְרִבּוּעַ מ. (בְּדִיקָה)
9. עַלִּיזָה נַעֲשִׂית מַלְכָּה	9. צְרִיחַ מְלָכוֹת
10. עַלִּיזָה מַצְרִיחָה (מִשְׁתָּה)	10. מ. לְבָנָה אֶל מ. אַדֻמָּה 6 (מָרָק)
11. עֲלִיזָה מַכָּה מ. אַדֻמָּה וּמְנַצַחַת

 

פֶּרֶק א' בֵּית הַמַּרְאָה    🔗

דָּבָר אֶחָד וַדַּאי הָיָה, שֶׁהַחֲתַלְתּוּלָה הַלְבָנָה נְקִיָּה מִכָּךְ: – אֲשֵׁמָה הַחֲתַלְתּוּלָה הַשְּׁחוֹרָה לְבַדָּהּ. כִּי זֶה רֶבַע שָׁעָה הָיְתָה הַחֲתַלְתּוּלָה הַלְבָנָה מְרֻחֶצֶת בִּידֵי הַחֲתוּלָה הַזְּקֵנָה (גַּם יָפֶה עָמְדָה בָזֹאת, בְּעֶצֶם); לְפִיכָךְ אִי־אֶפְשָׁר שֶׁהָיְתָה לָהּ יָד בְּאוֹתוֹ תַעֲלוּל.

וְכָךְ הָיְתָה דִּינָה רוֹחֶצֶת אֶת פְּנֵי יְלָדֶיהָ: תְּחִלָּה הָיְתָה תּוֹפֶסֶת לָהּ לַעֲלוּבָה בְּכַף אַחַת בְּאָזְנָהּ, וּבַכַּף הַשְּׁנִיָה תָּשׁוּף אֶת פָּנֶיהָ כֻּלָּם, בִּלְהֶפֶךְ, מִן הַחֹטֶם וְהָלְאָה: וּבְעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה, כָּאָמוּר, שְׁקוּדָה הָיְתָה עַל הַחֲתַלְתּוּלָה הַלְּבָנָה, שֶׁהָיְתָה רוֹבֶצֶת דּוּמָם וְהַשְׁקֵט וּמְנַסָה לְנַהֵם. וְהִיא מְבִינָה בְּלִי סָפֵק, כִּי כָל הַנַּעֲשָׂה מְכֻוָּן לְטוֹבָתָהּ.

אֲבָל הַחֲתַלְתּוּלָה הַשְּׁחוֹרָה כְּבָר בָּאָה עַל תִּקּוּנָהּ קֹדֶם לָכֵן וְשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עַלִּיזָה יוֹשֶׁבֶת מְכֻוֶּצֶת בְּקֶרֶן הַכֻּרְסָה הַגְּדוֹלָה, סָפֵק מְנֻמְנֶמֶת סָפֵק מְהַרְהֶרֶת, הָיְתָה זוֹ מִשְׁתּוֹבֶבֶת וּמִתְהוֹלֶלֶת אֵפוֹא כְּנַפְשָׁהּ שָׂבְעָהּ בִּפְקַעַת חוּטֵי־הַמִּשְׁזָר שֶׁעָמְלָה עַלִּיזָה לְצָנְפָהּ, וְהָיְתָה מְגַלְגְּלֶת בָּהּ עַד שֶׁחָזְרָה וְהֻתְּרָה כָלִיל; וְכָכָה פְרוּשָׂה הָיְתָה לָהּ עַל שְׁטִיח־הָאָח, כֻּלָּהּ קִשְׁרֵי ־ קְשָׁרִים וְסִבְכֵי־סְבָכִים, וְהַחֲתַלְתּוּלָה מְרַדֶּפֶת אֶת זְנָבָהּ שֶׁלָּהּ בָּאֶמְצָע.

“הוֹ, רִשְׁעָה מְרֻשַּׁעַת!” קָרְאָה עַלִּיזָה, תָּפְסָה אֶת הַחֲתַלְתּוּלָה וְנָתְנָה לָהּ נְשִׁיקָה קַלָּה כְּדֵי שֶׁתָּבִין כִּי נִבְאַשׁ רֵיחָהּ. “בֶּאֱמֶת, דִּינָה צְרִיכָה הָיְתָה לִשְׁקֹד יוֹתֵר עַל נִמּוּסָיִךְ! צְרִיכָה הָיִית, דִּינָה, הֵן תֵּדְעִי זֹאת!” הוֹסִיפָה, כְּשֶׁהִיא נוֹתֶנֶת מֶבָּט תּוֹכֵחָה בַּחֲתוּלָה הַזְּקֵנָה וּמְדַבֶּרֶת בְּקוֹל זָעֵף כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכַל – וְאַחַר נָטְלָה עִמָּהּ אֶת הַחֲתַלְתּוּלָה וְאֶת הַחוּטִים, טִפְּסָה וְעָלְתָה שׁוּב אֶל הַכֻּרְסָה, וְחָזְרָה וְהֵחֵלָּה צוֹנֶפֶת אֶת הַפְּקַעַת. אֲבָל לֹא זָרִיזָה הָיְתָה בְּמַעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, לְפִי שֶׁמְדַבֶּרֶת הָיְתָה כָּל הָעֵת, פְּעָמִים אֶל הַחֲתַלְתּוּלָה, וּפְעָמִים אֶל נַפְשָׁהּ. תּוּלִי יָשְׁבָה בְּכֹבֶד־רֹאשׁ מְרֻבֶּה עַל בִּרְכָּהּ, מְשִׂימָה עַצְמָהּ כְּמִתְבּוֹנֶנֶת אֶל מְלֶאכֶת הַצְּנִיפָה, וּכְפַעַם בְּפַעַם תִּשְׁלַח כַּף אַחַת וְנָגְעָה בַּפְּקַעַת אַט, כְּאִלּוּ שָׂמֹחַ תִּשְׂמַח לַעֲזֹר לוּ אַךְ יָכְלָה.

“יוֹדַעַת אַתְּ מַה יִהְיֶה מָחָר, תּוּלִי?” פָּתְחָה עַלִּיזָה. “הָיִית מְנַחֶשֶׁת זֹאת לוּ הָיִית מַבִּיטָה אִתִּי בַּחַלּוֹן – רַק שֶׁדִּינָה הָיְתָה מְנַקָּה אוֹתָךְ, לָכֵן לֹא יָכֹלְתְּ, מִסְתַּכֶּלֶת הָיִיתִי בַיְלָדִים הַמְּבִיאִים זְרָדִים לַמְדוּרָה – וַהֲמוֹן זְרָדִים הִיא צְרִיכָה תּוּלִי! רַק שֶׁבִּגְלַל הַקֹּר שֶׁגָּבַר, וְהַשֶּׁלֶג שֶׁכָּבַד, מֻכְרָחִים הָיוּ לַחְדֹּל. אֵין דָּבָר, תּוּלִי, נֵלֵךְ וְנִרְאֶה אֶת הַמְּדוּרָה מָחָר”. כָּאן כָּרְכָה עַלִּיזָה שְׁתַּיִם־שָׁלֹשׁ תְּסֻבּוֹת־חוּט עַל צַוּארֵי הַחֲתַלְתּוּלָה, פָּשׁוּט כְּדֵי לִרְאוֹת מַה פַּרְצוּף יִהְיֶה לָהּ: דָּבָר זֶה גָּרַם מְהוּמָה, שֶׁבָּהּ הִתְגַלְגְּלָה הַפְּקַעַת עַל הָרִצְפָּה, וְאַמּוֹת עַל אַמּוֹת שֶׁל חוּט שָׁבוּ הֻתָּרוּ.

“יוֹדַעַת אַתְּ, אֲנִי כָעַסְתִּי כָּל־כָּךְ, תּוּלִי”, הִמְשִׁיכָה עַלִּיזָה, אַךְ שָׁבוּ יָשְׁבוּ בְּשֹׁפִי, “כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת כָּל הָרָעָה שֶׁעוֹלַלְתְּ, כִּמְעַט־כִּמְעַט פָּתַחְתִּי אֶת הַחַלּוֹן וְהוֹצֵאתִיךְ אֶל תּוֹךְ הַשֶּׁלֶג! וּרְאוּיָה הָיִית לְכָךְ, זְדֹנֶת מְתוּקָה. בַּמֶּה תְּלַמְּדִי זְכוּת עַל עַצְמֵךְ? אַתְּ אַל תִּכָּנְסִי לְתוֹךְ דְּבָרַי!” הִמְשִׁיכָה, בִּזְקִיפַת אֶצְבַּע אֶחָת. הִנֵּה אַגִּיד לָךְ אֶת כָּל חַטּאוֹתַיִךְ… אָלֶף: פַּעֲמַיִם צָוַחַתְּ כְּשֶׁרָחֲצָה דִינָה אֶת פָּנַיִךְ הַבֹּקֶר. זֹאת לֹא תוּכְלִי לְהַכְחִישׁ, תּוּלִי, שָׁמַעְתִּי אוֹתָךְ! מַה זֶּה אָמַרְתְּ?" (כְּאִלּוּ הָיָה הַחֲתַלְתּוּל מְדַבֵּר.) “כַּפָּהּ נִכְנְסָה לְתוֹךְ עֵינֵךְ? כִּי־כֵן, אַתְּ אֲשֵׁמָה, שֶׁעֵינַיִךְ פְּקוּחוֹת – לוּ עָצַמְתָּ אוֹתָן הֵיטֵב הֵיטֵב, לֹא הָיָה הַדָּבָר קוֹרָה. מַסְפִּיק, אַל תּוֹסִיפִי לְהִתְנַצֵּל, וְשִׁמְעִי! בֵּי”ת: גָּרַרְתְּ אֶת שַלְגָנִית בִּזְנָבָהּ כְּשֶׁאַךְ הִנַּחְתִּי אֶת קַעֲרִית הֶחָלָב לְפָנֶיהָ! מָה, צָמֵאתְּ. מָה? מִנַּיִן לָךְ שֶׁהִיא לֹא הָיְתָה צְמֵאָה? וַאֲשֶׁר לְגִימֶ"ל: בְּהֶעְלֵם מִמֶּנִי הִתַּרְתְּ אֶת פְּקַעַת הַחוּטִים כָּל־כֻּלָּהּ!

“שְׁלֹשָׁה חֲטָאִים הֵם, תּוּלִי, וְאַף עַל אֶחָד מֵהֶם עֲדַיִן לֹא נֶעֶנַשְׁתְּ. יוֹדַעַת אַתְּ שֶׁחוֹסֶכֶת אֲנִי אֶת כָּל עֳנָשַׁיִךְ לַיּוֹם הָרְבִיעִי הַבָּא – נַנִּיחַ שֶׁהָיוּ חוֹסְכִים אֶת כָּל עֲנָשַׁי שֶׁלִי!” הִמְשִׁיכָה, דּוֹבֶרֶת אֶל נַפְשָׁהּ יוֹתֵר מֵאֶל הַחֲתַלְתּוּלָה. "מֶה הָיוּ עוֹשִׂים בְּסוֹפָהּ שֶׁל שָׁנָה? לְבֵית־הסֹּהַר הָיוּ שׁוֹלְחִים אוֹתִי, מִן הַסְתָם, בְּבוֹא הַיּוֹם. אוֹ – רֶגַע אֶחָד – נַנִּיחַ שֶׁכָּל עֹנֶשׁ יִמָּנַע מִמֶּנִּי סְעוּדַת־עַרְבִית אַחַת: אָז בְּבוֹא הַיוֹם הַמַּר, יִהְיֶה עָלַי לְוַתֵּר עַל חֲמִשִׁים סְעוּדוֹת־עַרְבִית בְּבַת אַחַת: כִּי־ כֵן, עַל זֹאת לֹא הָיִיתִי מַרְבָּה לְהִצְטַעֵר! טוֹב­־טוֹב לִי לְוַתֵּר עֲלֵיהֶן מִלְאָכְלָן!

שוֹמַעַת אַתְּ אֵיךְ הַשֶּׁלָג מִטַּפֵּחַ עַל שִׁמְשּׁוֹת הַחַלּוֹנוֹת, תּוּלִי? מה־נָּעִים הַקּוֹל וַחֲרִישִׁי! מַמָּשׁ כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ מְרַבֵּץ אֶת הַחַלּוֹן מִבַּחוּץ בִּנְשִׁיקוֹת. מְעַנְיֵן אִם הַשֶּׁלֶג אוֹהֵב אֶת הָעֵצִים וְהַשָּׂדוֹת, שֶׁהוּא מְנַשְׁקָם בְּרֹךְ כָּל־כָּךְ? וְאַחַר כָּךְ פּוֹרֵשׁ הוּא עֲלֵיהֶם שְׂמִיכָה לְבָנָה, הִנֵּה כָךְ, לְהָחֵם לָהֶם; וְאוּלַי הוּא אוֹמֵר ‘שִׁכְבוּ לִישֹׁן, יַקִּירַי, עַד בּוֹא הַקַּיִץ שׁוּב’. וְכַאֲשֶׁר יָקִיצוּ בַקַּיִץ, תּוּלִי, הֵם לוֹבְשִׁים־עוֹטִים יָרוֹק, וּמְרַקְדִים – מִדֵּי תִּשֹּׁב הָרוּחַ – הוֹ, זֶה מְאֹד יָפֶה!" קָרְאָה עַלִּיזָה, שָׁמוֹט אֶת פְּקַעַת הַמִּשְׁזָר וְסָפֹק כַּפָּיִם. “וְכֹה רוֹצָה הָיִיתִי שֶׁיִּהְיֶה זֶה נָכוֹן! בְּטוּחָה אֲנִי שֶׁהַיְעָרוֹת נִרְאִים כְּמִתְנַמְנְמִים בִּסְתָו, כְּשֶׁהֶעָלִים מוֹחִימִים”.

“תּוּלִי, יוֹדַעַת אַתְּ לְשַׁחֵק שַׁח? אַל תְּחַיְּכִי, חֶמְדָּתִי, אֲנִי שׁוֹאֶלֶת בִּרְצִינוּת. מִפְּנֵי כַּאֲשֶׁר שָׂחַקְנוּ זֶה־עַתָּה, הִסְתַּכַּלְתְּ כִּמְבִינַת־דָּבָר: וּכְשֶׁאָמַרְתִּי ‘שַׁח!’ נִהַמְתְּ! כִּי־כֵן שַׁח נָאֶה הָיָה זֶה, תּוּלִי, וּבֶאֱמֶת יָכֹלְתִּי לְנַצֵח, לוּלָא אוֹתוֹ פָּרָשׁ מְאוּס, שֶׁהִתְפַּתֵּל וּבָא אֶל בֵּין הַכֵּלִים שֶׁלִּי. תּוּלָתִי־חֶמְדָּתִי בּוֹאִי נַנִּיח שֶׁ –” וְכָאן מִתְאַוֶּה הָיִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם חֲצִי מִן הַדְּבָרִים שֶׁנּוֹהֶגֶת הָיְתָה עַלִּיזָה לֵאמֹר, פָּתוֹחַ בַּמִּמְרָא הַחֲבִיבָה עָלֶיהָ, נַנִּיחַ שֶׁ–". רִיב־שְׂפָתַיִם מְמֻשָּׁךְ הָיָה לָהּ עִם אֲחוֹתָהּ יוֹם קוֹדֵם – רַק מִשּׁוּם שֶׁפָּתְחָה עַלִּיזָה וְאָמְרָה “נַנִּיחַ שֶׁאָנוּ מְלָכִים וּמְלָכוֹת”; וַאֲחוֹתָהּ, שֶׁנּוֹטָה הָיְתָה לְדַיֵּק הֵיטֵב בִּדְבָרִים, טָעֲנָה כִּי אִי־אֶפְשָׁר לָהֶן בְּכָךְ, מִשּׁוּם שֶׁאֵינָן אֶלָּא שְׁתַּיִם, וְעַלִּיזָה נִכְנְעָה לְבַסּוֹף וְאָמְרָה “כִּי־כֵן, אַתְּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת אַחַת מֵהֶם, וַאֲנִי אֶהְיֶה כָּל הַשְּׁאָר”. וּפַעַם אַחַת מַמָּשׁ הִבְהִילָה אֶת אוֹמַנְתָּהּ הַזְקֵנָה כְּשֶׁצָעֲקָה לָהּ פִּתְאוֹם עַל אָזְנָהּ, “אוֹמֶנֶת! בּוֹאִי וְנַנִּיחַ שֶׁאֲנִי צָבוֹעַ רָעָב, וְאַתְּ עֶצֶם!”

אֲבָל בְּזֹאת מִתְרַחֲקִים אָנוּ מִנְאוּמָהּ שֶׁל עַלִּיזָה אֶל הַחֲתַלְתּוּלָה. “נַנִיח שֶׁאַתְּ הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה, תּוּלִי! יוֹדַעַת אַתְּ, נִדְמֶה לִי שֶׁאִם תֵּשְׁבִי זְקוּפָה וּתְשַׁלְבִי זְרוֹעוֹתַיִךְ, תִּדְמִי לָהּ דִּמְיוֹן גָּמוּר, וּבְכֵן נַסִּי־נָא, חֹמֶד!” וְעַלִּיזָה נָטְלָה אֶת הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, וְהִצִיגַתָּהּ לִפְנֵי הַחֲתַלְתּוּלָה כְּדֻגְמָה לְחַקּוֹתָהּ: אֶפֶס הַדָּבָר לֹא עָלָה יָפֶה, בְּרֹאשׁ־וְרִאשׁוֹנָה מִשּׁוּם שֶׁלֹא אָבְתָה הַחֲתַלְתּוּלָה לְשַׁלֵּב זְרוֹעוֹתֶיהָ כְיָאוּת. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ הֱרִימַתָּהּ אֶל מוּל הַמַּרְאָה, לְעָנְשָׁהּ, שֶׁתִּרְאֶה מַה־חֲרוּפָה הִנָּהּ – “וְאִם לֹא תַחְזְרִי בָךְ תֵּכֶף־וּמִיָד”, הוֹסִיפָה, אַעֲבִיר אוֹתָךְ אֶל בֵּית־הַמַּרְאָה. אֵיךְ יִמְצָא דָּבָר זֶה חֵן בְּעֵינַיִךְ?"

"וְעַכְשָׁו, אִם רַק תַּטִּי אֹזֶן לְהַקְשִׁיב, תּוּלִי, וְלֹא תַרְבִּי דְבָרִים כָּל־כָּךְ, אֲסַפָּר לָךְ אֶת כָּל דַעְתִּי עַל בֵּית־הַמַרְאָה. רָאשִׁית, הֲרֵי לָךְ אוֹתוֹ חֶדֶר שֶׁיְכוֹלָה אַתְּ לִרְאוֹתוֹ מִבַּעַד לַזְכוּכִית – כָּמוֹהוּ כַחֲדַר־הָאוֹרְחִים שֶׁלָּנוּ עַצְמוֹ, רַק שֶׁסֵדֶר הַדְּבָרִים הָפוּךְ. אֶת כֻּלּוֹ אוּכַל לִרְאוֹת כְּשֶׁאֲנִי עוֹלָה עַל כִּסֵא – הַכֹּל חוּץ מִן הַמְּעַט שֶׁתֵּכֶף מֵאַחֲרֵי הָאָח. הוֹי! כֹּה רוֹצָה הָיִיתִי לִרְאוֹת אֶת הַמְּעַט הַהוּא! חֲפֵצָה אֲנִי כָּל־כָּךְ לָדַעַת אִם יֵשׁ לָהֶם אֵשׁ בַּחֹרֶף: לְעוֹלָם הֲרֵי אֵין לָדַעַת. אֶלָּא אִם הָאֵשׁ שֶׁאֶצְלֵנוּ מַעֲלָה עָשָׁן, וְאָז עוֹלָה עָשָׁן גַּם בַּחֶדֶר הַהוּא – אֲבָל אֶפְשָׁר אֵין זוֹ אֶלָּא הַעֲמָדַת־פָּנִים, פָּשׁוּט לַעֲשׂוֹת רֹשֶם כִּי יֵשׁ שָׁם אָח מְבֹעֶרֶת. הִנֵּה כֵן, הַסְּפָרִים הֵם בְּדוֹמֶה לְשֶׁלָּנוּ, רַק שֶׁסֵּדֶר הַמִּלִּים הָפוּךְ, זֹאת אֲנִי יוֹדַעַת, מִשּׁוּם שֶׁהִגְבַּהְתִּי אֶת אַחַד הַסְּפָרִים שֶׁלָּנוּ אֶל הַמַּרְאָה, וְאָז הִגְבִּיהוּ סֵפֶר אֶחָד בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי.

“מַה־דַּעְתֵּךְ שֶׁהָיִית דָּרָה בְּבֵית־הַמַּרְאָה, תּוּלִי? תְּמֵהָה אֲנִי אִם יִתְּנוּ לָךְ חָלָב שָׁם? חֲלֵב־מַרְאָה אוּלַי אֵינוֹ טוֹב לִשְׁתִיָה – אֲבָל אֲהָהּ, תּוּלִי! עַתָּה מַגִיעִים אָנוּ אֶל הַמִּסְדְּרוֹן. אֶפְשָׁר לִרְאוֹת כְּהוּא־זֶה מִן הַמִּסְדְּרוֹן בְּבֵית־הַמַּרְאָה, כְּשֶׁמַּנִּיחִים אֶת דֶּלֶת חֲדַר הָאוֹרְחִים שֶׁלָּנוּ פְּתוּחָה הַרְחֵב: וּכְכָל שֶׁהָעַיִן מַשֶׂגֶת הֲרֵיהוּ דּוֹמֶה מְאֹד לַמִּסְדְּרוֹן שֶׁלָנוּ, רַק שֶׁיוֹדַעַת אַתְּ כִּי הָלְאָה מִשָּׁם אֶפְשָׁר שֶׁהַכֹּל מִשְׁתַּנָּה, הוֹ, תּוּלִי! מַה־נֶחְמָד הָיָה הַדָּבָר, לוּ אַךְ יָכֹלְנוּ לַעֲבֹר וְלָבוֹא אֶל בֵּית־הַמַרְאָה! מֻבְטַח לִי כִּי, הוֹ: דְּבָרִים כֹּה יָפִים יֵשׁ בּוֹ! נַנִּיחַ רָגַע שֶׁיֵּשׁ אֵיזוֹ דֶרֶךְ לַעֲבֹר וּלְהִכָּנֵס שָׁמָה, תּוּלִי. נַנִּיח שֶׁהַזְכוּכִית כֻּלָּה נִתְרַכְּכָה כְּמַלְמָלָה, וַאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲבֹר בָּהּ. מַה זֶּה, הֲרֵיהִי הוֹפֶכֶת כְּמִין עֲרָפֶל, בְּחַיַּי! קַל־קַל יִהְיֶה לַעֲבֹר בָּהּ – –” עַל מַדַּף־הָאָח עָמְדָה כְּאָמְרָהּ זֹאת, אִם כִּי סָפֵק אִם יָדְעָה אֵיךְ הִגִיעָה לְשָׁם, וְהַזְכוּכִית, בָּרִי כִּי אָכֵן הֵחֵלָה נְמוֹגָה־נְפוֹגָה מַמָּשׁ כְּעַרְפֶל־כָּסֶף בָּהִיר.

עוֹד רֶגַע וְעַלִּיזָה עָבְרָה בְּעַד לַזְכוּכִית, וּבִקְפִיצָה קָלָה יָרְדָה אל חֲדַר הַמַּרְאָה. רֵאשִׁית חָכְמָה הִבִּיטָה אִם יֵשׁ אֵשׁ בָּאָח, וְלַהֲנָחָה נוֹכְחָה לִרְאוֹת כִּי יֵשׁ שָׁם אֵשׁ אֲמִתִּית, בְּהִירַת לֶהָבָה כְּזוֹ אֲשֶׁר הִנִּיחָה מֵאַחֲרֶיהָ, אִם כַּן יֵחַם לִי כָאן כְּבַחֶדֶר הַהוּא", הִרְהֲרָה עַלִּיזָה: “אַף גַּם יֵחַם לִי יוֹתֵר, כִּי כָאן לֹא יִמָּצֵא מִי שֶׁיַּרְחִיקֵנִי בִּגְעָרָה מֵאֵצֶל הָאֵשׁ. הוֹ, מַה־נֶחְמָד יִהְיֶה כְּשֶׁיִרְאוּנִי פֹה מִבַּעַד לִזְכוּכִית, וְיָדָם קָצְרָה מֵהַשִׂיגָנִי!”

אַחַר הֵחֵלָּה לְהַבִּיט כֹּה וָכֹה, וְהִנֵּה כָּל הַנִּרְאֶה לָהּ מִן הַחֶדֶר הַנּוֹשָׁן תָּפֵל הוּא וְאֵין עִנְיָן, אֲבָל כָּל הַשְׁאָר נִבְדָּל מִזֶּה כְּכָל אֲשֶׁר יִתָּכֵן. דֶּרֶךְ מָשָׁל, הַתְּמוּנוֹת שֶׁעַל הַקִּיר אֲשֶׁר אֵצֶל הָאָח כְּמוֹ חַיּוֹת הָיוּ כֻלָּן, וְאַף הַשָּׁעוֹן שֶׁעַל מַדַּף־הָאָח (הֵן תֵּדְעוּ כִּי רַק גַבּוֹ יֵרָאֶה בַּמַּרְאָה) לָבַשׁ פְּנֵי זָקֵן קָטָן וְגִחֵךְ לְעֻמָּתָהּ.

"הַחֶדֶר הַזֶּה אֵין מַקְפִידִים בּוֹ עַל הַסֵּדֶר כְּבַשֵּׁנִי, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה בִּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ, כִּרְאוֹתָהּ קְצָת מִכְּלֵי הַשַׁחְמַת מִתְפַּלְשִׁים בַּכִּירָה בְּתוֹךְ הָרֶמֶץ: אֲבָל עוֹד רָגַע, וְהִיא כָּרְעָה אַרְבַּעְתַּיִם בִּקְרִיאַת “הוֹ!” שֶׁל פְּתִיעָה וְנָתְנָה עֵינֶיהָ בָּהֶם. כְּלֵי הַשַׁחְמַת הָיוּ מִתְהַלְכִים שְׁנַיִם־שְׁנַיִם כֹּה וְכֹה!

“הִנֵּה הַמֶּלֶךְ הָאָדֹם וְהַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה”, אָמְרָה עַלִּיזָה (בְּלַחַשׁ לבַל תַּפְחִידֵם), “וַהֲרֵי הַמֶּלֶךְ הַלָּבָן וְהַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה יוֹשְׁבִים עַל שְׁפַת הַמַּחְתָּה – וְהִנֵּהּ צְרִיחִים שְׁנַיִם מְהַלְכִים יָד־בְּיָד – סְבוּרָה אֲנִי שֶׁאֵינָם שׁוֹמְעִים אוֹתִי”, הִמְשִׁיכָה, כְּהַשְׁפִילָהּ רֹאשָׁהּ יוֹתֵר, “וְכִמְעַט מֻבְטָח לִי שֶׁאֵינָם רוֹאִים אוֹתִי, מְשוּם־מָה דּוֹמֶה עָלַי כְּאִלּוּ נַעֲשֵׂית אֲנִי בִּלְתִּי־נִרְאֵית –”

כָּאן הַחֵל מַשֶּׁהוּ מְצַוֵּח עַל הַשְׁלְחָן מֵאַחֲרֵי עַלִּיזָה, וּכְהַפְנוֹתָהּ רֹאשָׁהּ הִסְפִּיקָה לִרְאוֹת אֶחָד מִן הַחַיָלִים הַלְּבָנִים מִתְגַּלְגַל וּמַתְחִיל לִבְעֹט: בְּסַקְרָנוּת מְרֻבָּה הִתְבּוֹנְנָה בוֹ לִרְאוֹת מה יִקְרֶה עַתָּה.

“קוֹל יַלְדָּתִי הוּא!” שִׁוְּעָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, וּבְעָבְרָהּ עַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בִּמְרוּצָה גְדוֹלָה הַטִיחַתּוּ־הֲפַכַתּוּ אֶל תּוֹךְ הָרָמֶץ. “חֲבַצַּלְתִּי הַיְקָרָה! חֲתַלְתּוּלָתִי הַמַּלְכוּתִית!” וּבְעֵסֶק מְרֻבֶּה הַחֵלָה מְטַפֶּסֶת וְעוֹלָה בִּפְאַת שִׂבְכַת הַתַּנוּר.

“קְלִפַּת־שׁוּם מַלְכוּתִית!” אָמַר הַמֶּלֶךְ, כְּשׁוּפוֹ אֶת חָטְמָוֹ, שֶׁנֶּחְבַּל אַגַּב הַנְּפִילָה. רַשַּׁאי הָיָה לִרְגֹז מְעַט עַל הַמַּלְכָּה, לְפִי שֶׁמֵּרֹאשׁ וְעַד רֶגֶל הָיָה מְרֻבָּץ בְּאֵפֶר.

עלִיזָה לְהוּטָה הָיְתָה מְאֹד לְהוֹעִיל, וְכֵיוָן שֶׁהַחֲבַצֶלֶת הַקְּטַנָּה כִּמְעַט נָאֶחְזָה שָׁבָץ מֵרֹב צְרִיחוֹת, מִהֲרָה עַלִּיזָה לִתְפַֹּס בַּמַּלְכָּה וְהִצִּיגַתָּהּ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּצַד בִּתָּה הַקּוֹלָנִית הַקְּטַנָּה.

הַמַּלְכָּה הִתְנַשְּׁמָה וַתַּשֶׁב: מַחֲמַת הַמַּסָּע הַמָּהִיר בֶּחָלָל מַמָּשׁ נִטְּלָה נְשִׁימָתָהּ, וּמֶשֶׁךְ דַּקָה אוֹ שְׁתַּיִם לֹא יָכְלָה אֶלָּא לְחַבֵּק אֶת הַחֲבַצֶּלֶת הַקְּטַנָּה דּוּמָם. כְּשׁוּב אֵלֶיהָ רוּחָהּ קִמְעָא, קָרְאָה אֶל הַמֶּלֶךְ הַלָּבָן, שֶׁהָיָה יָשׁוּב סָר וְזָעֵף בְּתוֹךְ הָרֶמֶץ, “הִזָּהֵר בְּהַר־הַגָּעַשׁ!”

“אֵיזֶה הַר־גָּעַשׁ?” אָמַר הַמֶּלֶךְ, תּוֹלָה עַיִן דְּאוּגָה אֶל הָאֵשׁ, כְּסָבוּר שֶׁזֶּה הַמָּקוֹם בּוֹ יֻתַּן לִמְצֹא הַר־גָּעַשׁ.

“הִתְ־פּוֹ־צַצְ־תִּי”, נָשְׁפָה הַמַּלְכָּה, שֶׁעֲדַיִן הָיְתָה נְשִׁימָתָהּ חֲטוּפָה מְעָט. הַקְפֵּד לַעֲלוֹת – בַּדֶּרֶךְ הָרְגִילָה – שֶׁלֹא תִתְפּוֹצֵץ!"

עַלִּיזָה הִתְבּוֹנְנָה אֵיךְ הַמֶּלֶךְ הַלָּבָן עוֹלָה בִּכְבֵדוּת בְּפִרְכֵי הַשְּׂבָכָה, עַד שֶׁלַסוֹף אָמְרָה, “מָה, בְּקֶצֶב כָּזֶה תַּעֲבֹרְנָה עָלֶיךָ שָׁעוֹת עַד שֶׁתַּגִיעַ אֶל הַשֻּׁלְחָן. וַהֲלֹא מוּטָב הָיָה שֶׁאֶעֱזֹר לְךְ?” אֲבָל הַמֶּלֶךְ לֹא נָתַן דַּעְתּוֹ עַל הַשְּׁאֵלָה: גָּלוּי וּבָרוּר הָיָה שֶׁאֵין אָזְנָיו שׁוֹמְעוֹת אוֹתָהּ וְאֵין עֵינָיו רוֹאוֹת.

כֵּיוָן שֶׁכָּךְ תְּפָסַתּוּ עַלִּיזָה מָתוּן־מָתוּן, וֶהֱרִימַתּוּ לְאַט יוֹתֵר מִשֶּׁהֵרִימָה אֶת הַמַּלְכָּה, שֶׁלֹא תִנָּטַל נְשִׁימָתוֹ, אֲבָל קֹדָם שֶׁתַּנִיחֵהוּ עַל הַשֻּׁלְחָן, מְדֻמָּה הָיְתָה כִּי רָאוּי־רָאוּי לָהּ לְנַעֲרוֹ מְעַט, כֹּה מְאֻפָּר הָיָה בְּאֵפֶר.

לְאַחַר זְמָן אָמְרָה כִּי כָל יְמֵי חַיֶּיהָ לֹא רָאֲתָה פַרְצוּף כַּפַּרְצוּף שֶׁהֶעֱמִיד הַמֶּלֶךְ, מִשֶּׁמָּצָא עַצְמוֹ מָחֳזָק בֶּחָלָל בְּיַד בִּלְתִּי נִרְאֵית, וּמְנֹעָר מֵאֶפְרוֹ: נִדְהָם הָיָה הַרְבֵּה מִלִּצְעֹק, אֲבָל עֵינָיו וּפִיהוּ הָיוּ מִתְפַּעֲרִים וְהוֹלְכִים, וּרְחֵבִים וְהוֹלְכִים, עַד שֶׁמֵּרֹב צְחוֹק הִרְעִידָה יָדָהּ כְּדֵי־כָך שֶׁכִּמְעַט שִׁמְּטַתּוּ אָרְצָה.

“הוֹ! אָנָא אַל תְּעַוֶּה פָנִים כָּכָה, יַקִירִי!” הִפְרִיחָה מִפִּיהָ, ולְגַמְרֵי שָׁכְחָה כִּי אֲטוּמוֹת אָזְנֵי הַמֶּלֶךְ מִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלָהּ. “אַתָּה מַצְחִיק אוֹתִי כְּדֵי־כָךְ שֶׁכִּמְעַט אֵינִי יְכוֹלָה לְהַחֲזִיק בָּךְ! וְאַל תִּפְעַר פִּיךְ כָּל־כָּךְ! כָּל הָאֵפֶר יִכָּנֵס בּוֹ – זֶהוּ, עַכְשָׁו נִדְמֶה לִי שֶׁנָּקִי אַתָּה דַיֵּךָּ!” הוֹסִיפָה, מַחֲלִיקָה עַל שַׂעְרו, וְהִצִּיגַתּוּ עַל הַשֻּׁלְחַן סָמוּךְ לַמַּלְכָּה.

מִיָד נָפַל הַמֶּלֶךְ פְּרַקְדָּן, וְהָיָה מֻטָּל דּוּמָם וְאֵין זִיעַ: וְעַלִּיזָה נֶחֶרְדָה מְעַט עַל אֲשֶׁר עָשְׂתָה, וְסוֹבְבָה בַחֶדֶר לִרְאוֹת אִם יֵשׁ בּוֹ מַיִם לְהַזּוֹתָם עָלָיו. אֶפֶס מָצֹא לֹא מָצְאָה כִּי אִם בַּקְבּוּק דְּיוֹ, וְכַאֲשֶׁר הֲבִיאַתּוּ עִמָּה מָצְאָה כִּי הִתְאוֹשֵׁשׁ הַמֶּלֶךְ, וְהוּא מְסַפֵּר עִם הַמַּלְכָּה בְּלַחַשׁ נִפְחָד־חֲרִישִׁי כְּדֵי־כָךְ שֶׁבְּקֹשִׁי שָׁמְעָה עַלִּיזָה מָה הֵם אוֹמְרִים.

הַמֶּלֶךְ הָיָה אוֹמֵר, “בְּחיי, יַקִּירָתִי, צִנָּה עֲבָרַתְנִי, עַד קְצוֹת שִׂפְמוֹתַי מַמָּשׁ!”

עַל זֹאת הַשִׁיבָה הַמַּלְכָּה, “אֵין לְךָ שְׂפָמוֹת בִּכְלָל”.

“אֶת אֵימַת הָרֶגַע הַהוּא”, הִמְשִׁיךְ הַמֶּלֶךְ, “לְעוֹלָם, לְעוֹלָם לא אֶשְׁכָּח!” “לא, כִּי תִשְׁכַּח”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה, “אִם לֹא תִרְשֹׁם לְךָ לְזִכָּרוֹן”.

עַלִּיזָה צָפְתָה בְּעִנְיָן מְרֻבֶּה אֵיךְ מַעֲלֶה הַמֶּלֶךְ מִכִּיסוֹ פִּנְקָס רְשׁוּמוֹת כַּבִּיר, וּמַתְחִיל לִכְתֹּב. רַעְיוֹן־פֶּתַע צָף בְּדַעְתָּהּ, וְהִיא אָחֲזָה בִקְצֵה הָעִפָּרוֹן, שֶׁבִּצְבֵּץ מְעַט מִכְּתֵפוֹ וָמַעְלָה, וְהֵחֵלָה כּוֹתֶבֶת תַּחְתָּיו.

הַמֶּלֶךְ הַמִּסְכֵּן נִרְאָה תּוֹהֶה וּבוֹהֶה, וְעֶת־מָה נֶאֱבַק עִם הָעִפָּרוֹן בְּלִי אָמוֹר דָּבָר; אֲבָל עַלִּיזָה חָזְקָה מִמֶּנּוּ, וְלַסּוֹף טָרַף־פָּלַט מִפִּיו, "חֶמְדָּתִי: בֶּאֱמֶת מֻכְרָח אֲנִי לָקַחַת עִפָּרוֹן דַּק יוֹתֵר, בָּעִפָּרוֹן הַזֶּה אֵינֶנִי יָכוֹל לַעֲבֹד כְּהוּא־זֶה, הוּא כוֹתֵב כָּל מִינֵי דְבָרִים שֶׁאֵינֶנִּי מִתְכַּוֵן – – "

“אֵיזֶה מִינֵי דְבָרִים?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה, מְצִיצָה בַּפִּנְקָס (שֶׁבּוֹ כָּתְבָה עַלִּיזָה ‘הַפָּרָשׁ הַלָּבָן מַחֲלִיק־יוֹרֵד בָּאוּד. הוּא מִתְנוֹדֵד מְאֹד’). “אֵין זוֹ רְשִׁימַת הַרְגָּשׁוֹתֶיךָ אָתָּה!”

סֵפֶר מֻנָּח הָיָה עַל הַשֻּׁלְחָן סָמוּךְ לְעַלִּיזָה, וּבְעוֹדָהּ יוֹשֶׁבֶת וְצוֹפָה אֶל הַמֶּלֶךְ הַלָּבָן (שֶׁכֵּן עֲדַיִן חֲרָדָה הָיְתָה לוֹ מְעַט, וְהַדְּיוֹ מוּכָן הָיָה עִמָּה וּמְזֻמָּן, לְשָׁפְכוֹ עָלָיו בְּמִקְרָה שֶׁיָּשׁוּב יִתְעַלֵף), הָפְכָה בַדַּפִּים, לִמְצא שָׁם מָקוֹם שֶׁתּוּכַל לִקְרֹא, “–כִּי כֻלּוֹ כָתוּב בְּאֵיזוֹ לָשׁוֹן שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדַעַת”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ.

כָּךְ הָיְתָה לְשׁוֹן הַכָּתוּב:

ינִוֹעטְפִּ

רזִחְפַּ ילֵשְׂוּ,קשָׁבָּ תעֵבְּ

:וּדקְמְ,וּסבְסָ קחָ־יסֵפְאַבְּ רזִמְנִ היָהָ וְכֵּלְחִ אזָ וֹאַ .וּדרְכֵּ וְרָעָ־יתֵמְוּ

עֵת־מָה תָּהֲתָה עַל כָּךְ, אֲבָל לַסּוֹף עָלָה בְדַעְתָּהּ רַעְיוֹן מְמֻלָּח.

“מָה, הֲרֵי זֶה סֵפֶר־מַרְאָה, כְּמוּבָן! וְאִם אַגְבִּיהַּ אוֹתוֹ אֶל מַרְאָה, שוּב תִּהְיֶינָה הַמִּלִים מְכֻוָנוֹת נְכוֹנָה”.

זֶה הָיָה הַשִׁיר קָרְאָה עַלִּיזָה.

פִּטְעוֹנִי

בְּעֵת בָּשָׁק, וּשְׁלֵי פַּחְוֹר

בְּאַפְסֵי־חַק סְבְסוּ, מָקְדוּ:

אוֹ אָז חִלְכֵּן הָיָה נִמְזַר

וּמְתֵי־עָרָן כֵּרְדוּ.

"גוּרָה, בְּנִי, מִן הַפִּטְעוֹן!

מֵחֹד־שִׁנּוֹ, חִיל־צִפָּרְנוֹ!

מעוֹף־גִּרְגִיר תָּנוּס, צָעוֹן

מֵחֶטֶשׁ בִּמְנוֹנוֹ!"

וְהוּא שָׁלַף סִיפוּ הַחַז:

נָד, חִפֵּשׂ אֶת פְּחִיק־צָרָיו –

וכֹה עָמַד בְּצֵל זָמְזָם,

תָּפוּס בְּהִרְהוּרָיו.

עוֹדוֹ עוֹמֵד שְׁפָה־הָגוּת,

וְהַפִּטְעוֹן, עֵינָיו דּוֹלְקוֹת,

וַשְׁוֵש בַּיַּעַר הַמָּגוּד,

בּוֹעֵעַ וְנָקוֹט!

בִּמְחִי חָזוּז – הָבַס! הָבַס! –

תִּכְתֵךְ הַסַּיִף בְּנִמְהָר!

נָטַל אֶת רֹאשׁ פְּגְרוֹ הַזֵּד

ואָל בֵּיתוֹ צָהַר.

"אַף קְטַלְתּוֹ, אֶת הַפִּטְעוֹן!

אָחַבְּקֶךָ, יַלְדִּי הַצַח!

הו יוֹם־צִלְהָה! יַבָּא! יַבֵּא!"

בְּחֶרְוָתוֹ פָּצַח.

בְּעֵת בְּשָׁק, וּשְׁלֵי פַּחְזָר

בְּאַפְסֵי־חַק סָבְסוּ, מָקְדוּ:

אוֹ אָז חִלְכֵּן הָיָה נִמְזַר

וּמְתֵי־עָרָן כֵּרְדוּ.

“דּוֹמֶה שֶׁיָּפֶה הַשִּׁיר מְאד”, אָמְרָה כַּאֲשֶׁר סִיְּמָה, אֲבָל מְאֹד קָשֶׁה הוּא לַהֲבָנָה!" (רוֹאִים אַתֶּם שֶׁאַף לִפְנֵי עַצְמָהּ לֹא רָצְתָה לְהוֹדוֹת כִּי אֵינָהּ תּוֹפֶסֶת בּוֹ דָּבָר וַחֲצִי דָבָר). "מִשׁוּם־מָה הֲרֵיהוּ מְמַלֵּא אֶת רֹאשִׁי רַעְיוֹנוֹת – רַק שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת מַהֶם אֶל־נָכוֹן! אָכֵן, מִישֶׁהוּ הָרַג מַשֶּׁהוּ: זֶה בָרוּר, מִכָּל מָקוֹם – – "

“אֲבָל אֲהוֹי!” חָשְׁבָה עַלִּיזָה, בִּקְפִיצַת־פִּתְאוֹם, “אִם לֹא אֶזְדָּרֵז יִהְיֶה עָלַי לַחֲזֹר וְלַעֲבֹר בַּמַּרְאָה, וְלֹא אַסְפִּיק לִרְאוֹת שְׁאָר הַבַּיִת מַה טִיבוֹ! הָבָה נָצִיץ בַּגַּן תְּחִלָּה!” בִּן־רֶגַע יָצְאָה מִן הַחֶדֶר, וּבִמְרוּצָה יָרְדָה בַּמַּדְרֵגוֹת – אוֹ שֶׁאוּלַי לֹא רִיצָה הָיְתָה זוֹ דַוְקָא, אֶלָא הַמְצָאָה חֲדָשָׁה לָרֶדֶת חִישׁ וּבְנָקֵל בַּמַּדְרֵגוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ. רַק רָאשִׁי אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הָיוּ נוֹגְעִים־לֹא־נוֹגְעִים בְּמִסְעַד הַמַּעֲקָה, וְהִיא גָלְשָׁה־רָחֲפָה מַעֲדַנוֹת אַף בְּלֹא שֶׁתִּגַּעְנָה רַגְלֶיהָ בַּמַּדְרֵגוֹת; אַחַר רָחֲפָה וְהוֹסִיפָה בַּחֲלַל הַמָּבוֹא, וּבְדֶרֶךְ כָּךְ וַדַּאי הָיְתָה פּוֹרַחַת וְיוֹצֵאת בַּדֶּלֶת, לוּלֵא נִתְפְּסָה בִּמְזוּזָה. מֵרֹב רִחוּף בַּאֲוִיר הַחֵל רֹאשָׁהּ הוֹלֵךְ סְחַרְחַר קִמְעָא, וְשָׂמֹחַ שָׂמְחָה לִמְצֹא עַצְמָהּ מְהַלֶכֶת שׁוּב כְּמִנְהַג הָעוֹלָם.

 

פֶּרֶק ב' גַּן הַפְּרָחִים הַחַיִּים    🔗

“הֵיטֵב אֵיטִיב לִרְאוֹת אֶת הַגַּן”, אָמְרָה עַלִּיזָה לְנַפְשׁהּ, "אִם אוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל ראשׁ אוֹתָהּ גִבְעָה: וְהִנֵּה־זֶה שְׁבִיל הַמּוֹלִיךְ יָשָר אֵלֶיהָ – לְמִצְעָר, לֹא, לֹא כֵן הוּא – – – " (לְאַחַר שֶׁפָּסְעָה מִסְפַּר פְּסִיעוֹת בַּשְּׁבִיל, וְהִקִּיפָה כַּמָּה הַקָּפוֹת חַדּות), “אֲבָל מִן הַסְּתָם יוֹלִיךְ אֵלֶיהָ לְבַסּוֹף אֲבָל מָה־מְשֻׁנִּים פִּתוּלָיו! דּוֹמֶה הוּא יוֹתֵר לְחוֹלֵץ־פְּקָקִים מִלְּשְבִיל! כִּי־כֵן, מֵעֲקָל זֶה עוֹלֶה אֶל הַגִּבְעָה, מִן הַסְּתָם – לֹא, לֹא! הֲרֵיהוּ חוֹזֵר יָשָׁר אֶל הַבַּיִת! יְהִי כֵן, אֲנַסֶּה בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ.”

וְכָזֹאת עָשְׂתָה: מַעְלָה וּמַטָּה שׁוֹטְטָה, מְנַסָּה דַּרְכָּהּ בְּכָל מַעֲקָל, אוּלָם תָּמִיד חָזְרָה אֶל הַבַּיִת, בְּכָל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה. אָכֵן, פַּעַם אַחַת, כַּאֲשֶׁר נֶחְפְּזָה לִנְטוֹת יוֹתֵר מִכְּפִי הָרָגִיל, נְטּוֹחָה־נִתְקְלָה בוֹ קֹדֶם שֶׁתַּסְפִּיק לַעֲצֹר.

“לֹא כְדַאי לְדַבֵּר עַל כָּךְ”, אָמְרָה עַלִּיזָה, תּוֹלָה עַיִן אֶל הַבַּיִת וּמַעֲמִידָה פָּנִים כְּאִלּוּ זֶה מִתְוַכֵּחַ עִמָּהּ. “עֲדַיִן אֵין אֲנִי נִכְנֶסֶת שׁוּב. יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁיִּהְיֶה עָלַי לַחֲזֹר וְלַעֲבֹר בַּמַּרְאָה – לְתוֹךְ הַחֶדֶר הַנּוֹשָׁן – וּבַזֹּאת יָבוֹא הַקֵּץ לְכָל הַרְפַּתְקוֹתַי!”

כֵּיוָן שֶׁכָּךְ הָפְכָה גַּבָּהּ אֶל הַבַּיִת בְּהַחְלָטָה נֶחֱרָצָה, וְשׁוּב נָשְׂאָה אֶת רַגְלֶיהָ בַשְּׁבִיל, כְּשֶׁמָּנוּי וְגָמוּר עִמָּהּ לְהַיְשִׁיר לֶכֶת עַד שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הַגִּבְעָה. דַּקּוֹת מִסְפָּר הִתְנַהֵל הַכֹּל כַּשּׁוּרָה, וּכְבָר אָמְרָה, “זֹאת הַפַּעַם אָכֵן עָשׂה אֶעֱשֶׂה” – – וְהִנֵּה הִתְעַקֵּם הַשְּׁבִיל פֶּתַע וְהִצְטַמֵּר כְּפִי שֶׁתָּאֲרָה זֹאת לְאַחַר זְמַן), וּכְהֶרֶף עַיִן מָצְאָה עַצְמָהּ נִכְנֶסֶת בַּדֶּלֶת מַמָּשׁ.

“הוֹ, עֵסֶק בִּישׁ!” קָרְאָה. “מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי בֵּית תַּהְפּוּכוֹת שֶׁכָּזֶה! מֵעוֹלָם!”

אִם כֹּה וְאִם כֹּה, נִבְּטָה הַגִּבְעָה לְמוּלָהּ, וְעַל כֵּן לֹא הָיָה לָהּ אֶלָּא לְנַסּוֹת שׁוּב. זֹאת הַפַּעַם נִתְקְלָה בַּעֲרוּגַת פְּרָחִים גְּדוֹלָה, שֶׁפְּאָתָה מַצְמִיחָה מַרְגָּנִיּוֹת, וְעֵץ עֲרָבָה גָּדֵל בְּאֶמְצָעִיתָהּ.

“הוֹ, חֲבַצֶּלֶת מְנֻמֶּרֶת”, פָּנְתָה עַלִּיזָה וְאָמְרָה אֶל אַחַת הַחֲבַצָּלוֹת שֶׁהָיְתָה נִנּועָה בְּרֹב־חֵן בָּרוּחַ, “לְוַאי וִידַעְתֶּן לְדַבּר!”

יוֹדְעוֹת אָנוּ לְדַבֵּר", אָמְרָה הַחֲבַצֶּלֶת הַמְּנֻמֶּרֶת: “כַּאֲשֶׁר יֵשׁ מִי שֶׁכְּדַאי לְדַבֵּר אֵלָיו.”

מֵרֹב תַּדְהֵמָה נֶעְתְּקוּ רֶגַע מִלִּים מִפִּיהָ שֶׁל עַלִּיזָה: דּוֹמֶה הָיָה כָּאִלּוּ כִּמְעַט נִטְּלָה נְשִׁימָתָהּ מִמֶּנָּה. לְבַסּוֹף, מֵאַחַר שֶׁהַחֲבַצֶּלֶת הַמְּנֻמֶּרֶת אַךְ הוֹסִיפָה לְהִנּוֹעַ כֹּה וָכֹה, שֶׁבָּה עַלִּיזָה וְדִבְּרָהּ, בְּקוֹל חוֹשֵׁשׁ – בְּלַחַשׁ כִּמְעָט. “וְכֻלָּם כָּל הַפְּרָחִים יוֹדְעִים לְדַבֵּר!”

“לֹא־פָּחוֹת מִמֵּךְ” אָמְרָה הַחֲבַצֶּלֶת הַמְּנֻמֶּרֶת. “וּבְקוֹל גָּדוֹל הַרְבֵּה יוֹתֵר”.

“לֹא מִן הַנִּמּוּס הוּא לָנוּ לִפְתֹּחַ בִּדְבָרִים, יוֹדַעַת אַתְּ “, אָמַר הַשּׁוֹשָׁן, " וּבֶאֱמֶת תָּמֵהַּ הָיִיתִי מָתַי תִּפְתְּחִי פִּיךְ! אָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי, פָּנֶיהָ יֵשׁ בָּהֶם מַשֶּׁהוּ בִּינָהּ, אַף שֶׁאֵין הֵם מֵחֻכָּמִים!” בְּכָל זֹאת, צִבְעֵךְ כַּיָּאוּת, וַהֲרֵי זֶה חָשׁוּב הַרְבֵּה”.

“הַצֶּבַע אֵינוֹ מְעַנְיֵן אוֹתִי”, הֵעִירָה הַחֲבַצֶּלֶת הַמְּנֻמֶּרֶת." לוֹ אַךְ נִצְנְפוּ עֲלֵי־הַכּוֹתֶרֶת שֶׁלָּהּ מְעַט יוֹתֵר, לֹא הָיָה בָהּ מוּם".

עַלִּיזָה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא אַהֲבָה לִהְיוֹת נוֹשֵׂא לְבִקֹּרֶת, הֵחֵלָּה לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת: “אֵין אַתֶּם נִפְחָדִים לִפְעָמִים עַל שֶׁהִנְּכֶם שֶׁתוֹלִים לָכֶם פֹּה הַרְחֵק, בְּאֵין מְטַפֵּל בָּכֶם?”

“הֲרֵי לָנוּ הָעֵץ שֶׁבְּתָּוֶךְ” אָמַר הַשּׁוֹשָׁן. “לְמַה יִצְלַח אִם לֹא לָזֹאת?”

“אֲבָל מָה הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בִּשְׁעַת סַכָּנָה?” שָאֲלָה עַלִּיזָה.

“לִנְבֹּחַ יוּכַל”, אָמַר הַשּׁוֹשָׁן.

“הוּא אוֹמֵר, בָּא־בַּד!” קָרְאָה מַרְגָּנִית אַחַת: לָכֵן קוֹרְאִים לַעֲנָפָיו בַּדִּים!"

“לֹא יָדַעַתְּ זֹאת?” קָרְאָה עוֹד מַרְגָּנִית, וְכָאן הֵחֵלּוּ כֻּלָן צוֹעֲקוֹת בְּעִרְבּוּבְיָה, עַד שֶׁכְּמוֹ נִמְלָא הָאֲוִיר בְּנוֹת־קוֹל חַדּוֹת. “שֶׁקֶט, כֻּלְּכֶן!” קָרְאָה הַחֲבַצֶּלֶת הַמְּנֻמֶּרֶת, נִנּועָה בְחֵמָה גְּדוֹלָה מִצַּד אֶל צַד, וּמַרְעִידָה מֵעֹצֶר הִתְרַגְּשׁוּת. “יוֹדְעוֹת הֵן שֶׁאֵינִי יָכוֹלָה לְהַשִּׂיגָן!” הִתְנַשְּׁפָה, כּוֹפֶפֶת אֶת רֹאשָׁהּ הָרוֹטֵט אֶל עַלִּיזָה, “אַחֶרֶת לֹא הָיוּ מְעִזּוֹת!” אֵין דָּבָר! אָמְרָה עַלִּיזָה כְּמַרְגִּיעָה, וְאֶל הַמַּרְגָּנִיּוֹת, שֶׁשּׁוּב הֵחֵלּוּ נוֹתְנוֹת קוֹלָן, שָׁחָה וְלָחֲשָׁה, “אִם לֹא תִכְלֶאנָה לָשׁוֹן, אֶקְטֹף אֶתְכֶן!”

"בִּן־רֶגַע הָשְׁלַךְ הַס, וְכַמָּה מִן הַמַּרְגָּנִיּוֹת הָאַדְמוֹנִיּוֹת הִלְבִּינוּ.

“זֶהוּ!” אָמְרָה הַחֲבַצֶּלֶת הַמְּנֻמֶּרֶת, “הַמַּרְגָּנִיּוֹת גְּרוּעוֹת מִכֹּל. כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מְדַבֵּר, הֵן פּוֹתְחוֹת כְּלָּן כְּאַחַת, וְאֶפְשָׁר פָּשׁוּט לִכְמֹשׁ כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים אֵיךְ הֵן מִצְטָרְחוֹת”.

“כֵּיצַד זֶה כַּלָּכֵן מֵיטִיבוֹת לְדַבֵּר כָּל־כָּךְ?” אָמְרָה עַלִּיזָה, בְּתִקְוָה לְהָפִיס אֶת דַּעְתָּהּ שֶׁל זוֹ בְּמַּחְמָאָה. “בְּהַרְבֵּה גַנִּים כְּבָר הָיִיתִי, אֲבָל לֹא הָיָה בָּהֶם פֶּרַח שֶׁהִשְׂכִּיל לְדַבֵּר”.

“שִׁלְּחִי יָדֵךָ וּמַשְׁשִׁי אֶת הַקַּרְקַע”, אָמְרָה הַחֲבַצֶּלֶת. “אָז תֵּדְעִי אֶת הֲסִּבָּה”.

כָּךְ עָשְׂתָה עַלִּיזָה. “קָשָה הִיא מְאוֹד”, אָמְרָה, “אֲבָל אֵינֶנִּי תּוֹפֶסֶת מָה עִנְיָן זֶה לְכָאן”.

בְּמַרְבִּית הַגַּנִּים, אָמְרָה הַחֲבַצֶּלֶת, " מְרַכְּכִים אֶת הָעֲרוּגוֹת יוֹתֵר מִדַּי – כֵּיוָן שֶׁכָּךְ הַפְּרָחִים יְשֵׁנִים תָּמִיד".

דּוֹמֶה הָיָה כִּי זֶה נִמּוּק מְשַׁכְנֵעַ, וְעַלִּיזָה נֶהֶנְתָה לְדַעְתּוֹ. מֵעוֹלָם עוֹד לֹא חָשַׁבְתִּי עַל כָּךְ!, אָמְרָה.

" דַּעְתִּי הִיא שֶׁמֵּעוֹלָם אֵין אַתְּ חוֹשֶׁבֶת בִּכְלָל", אָמַר הַשּׁוֹשָׁן בִּקְפֵדָה.

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי מִישֶׁהוּ מְטֻפָּשׁ יוֹתֵר לְמַרְאֶה אָמַר סִגָל אֶחָד, פִּתְאוֹם כְּדֵי־כָךְ שֶׁעַלִּיזָה נִתְּרָהּ מִמְּקוֹמָהּ מַמָּשׁ; כִּי עֲדַיִן לֹא דִּבֵּר לִפְנֵי כֵן.

" אַתָּה סְתֹם פִּיךָ!" קָרְאָה הַחֲבַצֶּלֶת. “אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב שֶׁאַתָּה רָאִיתָ פַּעַם מִישֶׁהוּ. אַתָּה טְמֹן רֹאשְׁךָ בֶּעַלִּים וְנַחֵר־לְךָ שָׁם עַד שֶׁתִּהְיֶה בָקִי בַּהֲוָיוֹת הָעוֹלָם כְּאוֹתוֹ נִצָּן בְּנִצָּתוֹ!”

“יֵשׁ עוֹד בְּרִיּוֹת בַּגַּן מִלְּבַדִּי?” אָמְרָה עַלִּיזָה, בּוֹחֶרֶת לְהִתְעַלֵּם מִדְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַשּׁוֹשָׁן.

“יֵשׁ בַּגָן עוֹד פֶּרַח אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְהִתְהַלֵּךְ כָּמוֹךְ”, אָמַר הַשּׁוֹשָׁן. “תָּמֵּהַּ אֲנִי אֵיךְ אַתְּ עוֹשָׂה זֹאת–” ( “תָּמִיד אַתָּה תָמֵהַּ”, אָמְרָה הַחֲבַצֶּלֶת), “אֲבָל הִיאַ שִׂחָנִית יוֹתֵר מִמֵּךְ”.

“כְּלוּם דּוֹמָה הוּא לִי?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה בִּלְהִיטוּת, שֶׁכֵּן חָלַף בְּדַעְתָּהּ הַהִרְהוּר" אֵי־בָזֶה יֵשׁ עוֹד יַלְדָּה קְטַנָּה בַּגָּן!"

“כִּי־כֵן, צוּרָתָהּ מְשֻׁנָּה כְּצוּרָתֵךְ”, אָמַר הַשּׁוֹשָׁן: “אֲבָל אֲדֻמָּה הִיא יוֹתֵר וַעֲלֵי־הַכּוֹתֶרֶת שֶׁלָּהּ קְצָרִים יוֹתֵר, כִּמְדֻמֶּה”.

“מְצֻפָּפִים הֵם כֶּשֶׁל דַּלְיָה”, אָמְרָה הַחֲבַצֶּלֶת הַמְּנֻמֶּרֶת: לֹא שְׂרוּעִים וּסְתוּרִים כְּשֶׁלְּךְ".

“אֲבָל אֵין זוֹ אַשְׁמָתֵךְ אַתְּ”, הוֹסִיף הַשּׁוֹשָׁן בְּחַסְדּוֹ: אַתְּ מַתְחִילָה לִבּוּל, הֵן תֵּדְעִי – וְעַל כָּרְחֲךְ מִתְפָּרְעִים מְעַט עֲלֵי־הַכּוֹתֶרֶת ".

הָרְַעְיוֹן הַזֶּה לֹא יָשָׁר כְּלָל בְּעֵינֵי עַלִּיזָה: וּכְדֵי לְהָמִיר אֶת נוֹשֵׂא הַשִּׂיחָה שָׁאֲלָה אֵפוֹא, " כְּלוּם מוֹפִיעָה הִיא כָאן לִפְעָמִים?"

“מִסְתַּבֵּר שֶׁבְּקָרוֹב תִּרְאִי אוֹתָהּ”, אָמַר הַשּׁוֹשָׁן, “הֲרֵיהִי מִמִּין בַּעֲלֵי תֵּשַׁע הַשִּׁבֳּלִים, הֵן תֵּדְעִי”.

“הֵיכָן הִיא נוֹשֵׂאת אוֹתָן?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה בְּסַקְרָנוּת־מָה.

“מַה, סָבִיב־סָבִיב לְרֹאשָׁהּ, כַּמּוּבָן”, הֵשִׁיב הַשּׁוֹשָׁן. תַּמֵהַּ הָיִיתִי עַל שֶׁאַתְּ אֵין לְךָ אֲחָדִים מֵאֵלֶּה. סָבוּר הָיִיתִי כִּי זֶה הַמְּקֻבָּל"

“הִיא בָאָה!” קָרָא הַדֶּלְפִינְיוּם. “שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֶת פְּסִיעוֹתֶיהָ, הַךְ, הַךְ, בְּמִשְׁעוֹל־הֶחָצָץ”?

בִּלְהִיטוּת הִסְתַּכְּלָה עַלִּיזָה עַל סְבִיבֶיהָ, וְהִנֵּה זֹאת הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה. “הִיא גָּדְלָה הַרְבֵּה!” הֵעִירָה עַלִּיזָה. וְכֵן הָיָה; כַּאֲשֶׁר מְצָאַתָּהּ עַלִּיזָה רִאשׁוֹנָה בָּאֵפֶר לֹא הָיְתָה קוֹמָתָהּ אֶלָּא שָׁלֹשׁ זְרָתוֹת – וְעַתָּה הִנֵּה גְּבוֹהָה הִיא כְּמַחֲצִית הָרֹאשׁ מֵעַלִּיזָה עַצְמָהּ!

“הָאֲוִיר הַצַּח גּוֹרֵם”, אָמַר הַשּׁוֹשָׁן: הָאֲוִיר כָּאן נָאֶה לְהַפְלִיא". “סְבוּרָה אֲנִי שֶׁאֵצֵא לִקְרָאתָהּ”, אָמְרָה עַלִּיזָה, כִּי אַף שֶׁהַפְּרָחִים מֵעַנְיְנִים הָיוּ לְמַדַּי, דּוֹמֶה הָיָה עָלֶיהָ כִּי עָצוּם הַרְבֵּה יוֹתֵר יִהְיֶה לְגַלְגֵּל שִׂיחָה עִם מַלְכָּה שֶׁל־מַמָּשׁ.

“אִי־אֶפְשָׁר לְךְ בְּכָךְ”, אָמַר הַשּׁוֹשָׁן: אֲנִי הָיִיתִי יוֹעֲצֵךְ לִפְנוֹת בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ".

עַלִּיזָה דּוֹמֶה הָיָה עָלֶיהָ כִּי דִבְרֵי־שְׁטוּת הֵם אֵלֶּה, וְלָכֵן לֹא אָמְרָה מְאוּמָה, אֶלָּא נָשְׂאָה רַגְלֶיהָ מִיָּד לִקְרַאת הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה. לְהַפְתָּעָתָהּ נֶעֶלְמָה זוֹ מֵעֵינֶיהָּ כָּרֶגַע. וְהִיא מָצְאָה עַצְמָהּ שׁוּב נִכְנֶסֶת בַּדֶּלֶת הַקִּדְמִית.

בְּתַרְעֹמֶת־מָה הִרְתִּיעָה, וּלְאַחַר שֶׁתָּרָה בְּכָל עֵבֶר אַחַר הַמַּלְכָּה ( שֶׁאוֹתָהּ גִּלְּתָה לְבַסּוֹף, מֶרְחָק רַב מִמֶּנָּה וְהָלְאָה), הֶחֱלִיטָה לְנַסּוֹת הַפַּעַם וְלָלֶכֶת בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ.

בָּזֹאת הִצְלִיחָה לְהַלֵּל. לֹא יָצְאָה דַּקָּה וְהִיא מָצְאָה עַצְמָהּ עוֹמֶדֶת פָּנִים מוּל הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה, נֹכַח הַגִּבְעָה שֶׁעֵת כֹּה רַבָּה נִתְכַּוְּנָה אֵלֶיהָ.

“מִנַּיִן תָּבוֹאִי?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה. “וְאָנָה תֵלְכִי?” זִקְפִי קוֹמָה דַּבְּרִי בְּנִמּוּס, וְאַל תְּמוֹלְלִי בְּאֶצְבְּעוֹתַיךְ כָּל הַזְּמָן".

עַלִּיזָה נִשְׁמְעָה לְכָל הַהוֹרָאוֹת הָאֵלּוּ, וְהִסְבִּירָה כְּמֵיטֵב יְכָלְתָּהּ, כִּי תָּעֲתָה בְּדַרְכָּהּ.

“אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה־פֵּרוּשׁ דַּרְכֵּךְ שֶׁלְּךָ”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה: “כָּל הַדְּרָכִים שֶׁבְּכָאן שַׁיָּכוֹת לִי – אֲבָל לָמָּה בָּאת לְכָאן בִּכְלָל?” הוֹסִיפָה בֶּחָסוּד יוֹתֵר. “הַחֲוִי קִדָּה בְּזְמַן שֶׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת מַה לֵאמֹר. זֶה חוֹסֵךְ זְמָן”.

עַלִּיזָה תָמֵהָה עַל זֹאת מְעַט, אֲבָל מוֹרָא הַמַּלְכָּה חָזַק עָלֶיהָ וְהִיא לֹא הֵהִינָה לִכְפֹּר בְּכָךְ. “כְּשֶׁאָשׁוּב הַבַּיְתָה אֶבְדֹּק”, הִרְהֲרָה בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ, “כַּאֲשֶׁר אֲאַחֵר מְעַט לִסְעוּדַת־הָעֶרֶב בְּפַעַם הַבָּאָה”.

“הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁתַּעֲנִי עַכְשָׁיו”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה, מַבִּיטָה בִּשְׁעוֹנָהּ הַרְחִיבִי פִּיךְ מְעַט יוֹתֵר בִּדַבְּרֵךְ, וְתָמִיד תֹּאמְרִי, הוֹד מַלְכוּתֵךְ?

"רָצִיתִי לִרְאוֹת רַק הַגַּן מָה טִּיבוֹ הוֹד מַלְכוּתְךְ – – – "

“כָּךְ נָאֶה”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה וְטָפְחָה לָהּ עַל רֹאשָׁהּ, דָּבָר שֶׁלֹּא יָשַׁר כְּלָל בְּעֵינֵי עַלִּיזָה: “אִם כִּי כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת,גַּן', הֲרֵי אֲנִי רָאִיתִי גַּנִּים שֶׁבְּהַשְׁוָאָה אֲלֵיהֶם אֵין זֶה אֶלָּא שְׁמָמָה”.

עַלִּיזָה לֹא הִֵעִיזָּה לַחֲלֹק עָלֶיהָ בַזֹּאת אֶלָּא הִמְשִׁיכָה: " – וְאָמַרְתִּי לְנַסּוֹת וְלִמְצֹא אֶת דַּרְכִּי אֶל רֹאשׁ הַגִּבְעָה הַהִיא– –"

"כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת,גִּבְעָה' “, שִׁסְּעַתָּהּ הַמַּלְכָּה, הֲרֵי יָכֹלְתִּי אֲנִי לְהַרְאוֹת לָךְ הָרִים וּגְבָעוֹת שֶׁלְּעֻמָּתָם תִּקְרְאִי לְזוֹ עֵמֶק”.

“לֹא, לֹא יִתָּכֵן” אָמְרָה עַלִּיזָה, שֶׁמִגֹּדֶל הִפְּתִיעָה נִתְעוֹרְרָה סוֹף־סוֹף לְהָזֵם אֶת דִּבְרֵי הַמַּלְכָּה: “גִּבְעָה אִי־אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה עֵמֶק, הֵן תֵּדְעִי, הֲרֵי זוֹ שְׁטוּת – –”

הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה הֵנִּידָה רֹאשׁ. “יְכוֹלָה אַתְּ לִקְרֹא לְכָךְ,שְׁטוּת', אִם אַתְּ רוֹצָה”, אָמְרָה, “אֲבָל אֲנִי שָׁמַעְתִּי שְׁטֻיּוֹת, שֶׁלְּעֻמָּתָן הֲרֵי זוֹ הֶגְיוֹנִית כְּמִּלוֹן!”

עַלִּיזָה הֶחְוְתָה קִדָּה שׁוּב כִּי נְעִימַת־דִּבּוּרָה שֶׁל הַמַּלְכָּה עוֹרְרָה בָּהּ חֲשָׁשׁ שֶׁנֶּעֶלְבָה זוֹ כָּלְשֶׁהוּ: וְהֵן הִמְשִׁיכוּ דַּרְכָּן בִּשְׁתִיקָה עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל רֹאשׁ הַגֶּבַע.

דַּקּוֹת אֲחָדוֹת עָמְדָה עַלִּיזָה בְּלִי אֹמֶר, מַשְׁקִיפָה עַל פְּנֵי הָאָרֶץ לָעֲבָרִים – וְאֶרֶץ מֻפְלָאָה בְּיוֹתֵר הָיְתָה זוֹ. מִסְפָּר פְּלַגְלַגִּים שׁוֹטְפִים הָיוּ בָהּ הַיְשֵׁר מִצַּד אֶל צַד, וְהַקַּרְקַע בֵּינוֹתָם חֲלֻקָּה הָיְתָהַּ לְרִבּוּעִים בְּמִסְפַּר מִשֻּׂכּוֹת יְרֻקּוֹת קְטַנּוֹת, הַמִּתְמַשְּׁכוֹת מִפֶּלֶג אֶל פָּלֶג.

“חַיַּי שֶׁתְּחוּמָה הִיא כְּלוּחַ־שַׁחְמַת גָּדוֹל!” אָמְרָה עַלִּיזָה לְבַסּוֹף. “וַדַּאי יֵשׁ אֵי־אֵלֶּה אֲנָשִׁים הַמִּתְהַלְּכִים אִי־בָזֶה – –וְאָמְנָם כֵּן הוּא!” הוֹסִיפָה בְּשִׂמְחָה, וְלִבָּהּ הֵחֵל פּוֹעֵם חִישׁ בְּהִתְעוֹרְרוּת כְּהֵמְשִׁיכָהּ, “מִשְׂחַק שַׁחְמַת גָּדוֹל וְעָצוּם הוּא שֶׁנֶּעֱרַךְ – מְלוֹא כָּל הָעוֹלָם – אִם זֶהוּ הָעוֹלָם בִּכְלָל, יוֹדַעַת אַתְּ הוֹ, מָה־נֶחְמָד הוּא! מָה רוֹצָה אֲנִי לִהְיוֹת אַחַת מֵהֶם! לֹא אִכְפַּת לִי לִהְיוֹת חַיָּל, אִם רַק אוּכַל לְהִצְטָרֵף – אִם כִּי מוּבָן שֶׁמִּצִּדִּי בּוֹחֶרֶת אֲנִי לִהְיוֹת מַלְכָּה”.

כְּאָמְרָהּ זֹאת הֵצִיצָה בֵּישָׁנִית אֶל הַמַּלְכָּה הָאֲמִתִּית, אֲבָל רְעוּתָהּ רַק חִיְכָה בִּנְעִימוּת, וְאָמְרָה: “הַנָקֵל לְסַדֵּר זֹאת. תּוּכְלִי לִהְיוֹת הַחַיָל שֶׁל הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, אִם תִּרְצִי, כִּי הַחֲבַצֶּלֶת צְעִירָה הִיא מִלְּשַׂחֵק; וְרֵאשִׁית־דָּבָר הֲרֵי אַתְּ בָּרִבּוּעַ הַשֵּׁנִי: כְּשֶׁתַּגִּיעִי אֶל הָרִבּוּעַ הַשְּׁמִינִי תִּהְיִי מַלְכָּה – – –” בְּעֶצֶם הָרֶגַע הַזֶּה, מִשּׁוּם־מָה הֵחֵלּוּ לָרוּץ.

מִשֶּׁנָּתְנָה דַּעְתָּהּ עַל כָּךְ לְאַחַר זְמַן, לֹא יָכְלָה עַלִּיזָה לְתְפֹּס מֵעוֹלָם אֵיךְ זֶה הֵחֵלּוּ: הִיא לֹא זָכְרָה אֶלָּא שֶׁרָצוֹת הָיוּ יָד־בְּיָד, וְהַמַּלְכָּה רַהֲטָהּ כְּדֵי־כָּךְ שֶׁבְּדֹחַק יָכְלָה לְהַדְבִּיקָהּ: וְכָל אוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה המַלְכָּה קוֹרֵאת “חוּשִׁי! חוּשִׁי!” אֲבָל עַלִּיזָה הִרְגִּישָׁה כִּי לֹא תּוּכַל לָחוּשׁ עוֹד, אִם גַּם לֹא נוֹתְרָה בָּהּ רוּחַ לֵאמֹר זֹאת.

הַמּוּזָר בְּיוֹתֵר שֶׁבַּדָּבָר הָיָה זֶה שֶׁהָאִילָנוֹת וּשְׁאָר הָעֲצָמִים אֲשֶׁר סְבִיבָם לֹא שִׁנּוּ מַעֲמָדָם כְּלָל: כָּל כַּמָּה שֶׁמִּהֲרוּ, דּוֹמֶה הָיָה כִּי מֵעוֹלָם לֹא עָבְרוּ עַל פְּנֵי שׁוּם דָּבָר. "תְּמֵהָה אֲנִי אִם כָּל הַדְּבָרִים שׁוֹטְפִים־נָעִים עִמָּנוּ? הִרְהֲרָה עַלִּיזָה הַמִּסְכֵּנָה בְּתִמְהוֹנָהּ. וְהַמַּלְכָּה כְּמוֹ נִחֲשָׁה אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ, כִּי הִנֵּה קָרְאָה “חוּשִי! אַל תְּנַסִּי לְדַבֵּר!”

לֹא שֶׁהִתְכַּוְּנָה עַלִּיזָה לַעֲשׂוֹת זֹאת. דּוֹמֶה הָיָה עָלֶיהָ כָּאלּוּ לְעוֹלָם לֹא תּוּכַל לָשׁוּב לְדַבֵּר עוֹד, כֹּה קְצָרָה עָלֶיהָ נְשִׁימָתָהּ: וְהַמַּלְכָּה לֹא חָדְלָה מִקְּרֹא “חוּשִׁי! חוּשִׁי!” וּגְרַָרַתָּהּ עִמָּהּ. “קְרוֹבוֹת אָנוּ לְהַגִּיעַ?” הִצְלִיחָה עַלִּיזָה לַפְלֹט בְּאַחֲרוֹנָה.

“קְרוֹבוֹת לְהַגִּיעַ!” חָזְרָה הַמַּלְכָּה "הֲלֹא כְּבָר עָבַרְנוּ לִפְנֵי עֶשֶׂר דַּקּוֹת! חוּשִׁי! " וְעֶת־מָה הוֹסִיפוּ לָרוּץ דּוֹמָם, וְהָרוּחַ שׁוֹרֶקֶת בְּאָזְנֵי עַלִּיזָה וְדוֹמֶה עָלֶיהָ כִּי עוֹד־מְעַט תַּפְרִיחַ אֶת שְׂעָרָהּ מֵעַל רֹאשָׁהּ.

“קָדִימָה! קָדִימָה!” קָרְאָה הַמַּלְכָּה “חוּשִׁי! חוּשִׁי!” וּלַסּוֹף צָלְחוּ־רָהֲטוּ כְדֵי־כָּךְ שֶׁכְּמוֹ רָחֲפוּ בָּאֲוִיר, בְּלִי גַּעַת כִּמְעַט בַּקַּרְקַע בְּרַגְלֵיהֶן וְרַק כְּשֶׁהָיָה כֹּחָהּ שֶׁל עַלִּיזָה תַּשׁ וְהוֹלֵךְ כָּלִיל,פָּסְקוּ פִּתְאֹם וְהִיא מָצְאָה עַצְמָהּ יוֹשֶׁבֶת עַל הָאָרֶץ חִדְלַת־נְשִׁימָה וּסְחַרְחָרָה.

הַמַּלְכָּה סְמָכַתָּה וּזְקָפַתָּה אֶל עֵץ, וְהוֹאִילָה לֵאמֹר “עַכְשָׁו אַתְּ רַשָּׁאִית לָנוּחַ מְעָט”.

עַלִּיזָה הִסְתַּכְּלָה עַל סְבִיבֶיהָ בִּפְתִיעָה מְרֻבָּה. חַיַי, דּוֹמֶה עָלַי שֶׁכָּל הָעֵת הָרֵינוּ תַּחַת עֵץ זֶה! הַכֹּל אֵינוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהָיָה!"

“וַדַּאי שֶׁכָּךְ הוּא”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה: “וְכִי מָה הָיִית אַתְּ רוֹצָה?” “כִּי־כֵן, בָּאָרֶץ שֶׁלָּנוּ”, אָמְרָה עַלִּיזָה, וְעוֹדָה מִתְנַשֶּׁמֶת מְעַט, “דֶּרֶךְ־כְּלָל מַגִּיעִים לְאֵי־זֶה מָקוֹם אַחֵר – אִם רָצִים מַהֵר מְאֹד מֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁרַצְנוּ אֲנַחְנוּ”.

"מִין אֶרֶץ אִטִּית! אָמְרָה הַמַּלְכָּה. “כָּאן, מְבִינָה אַתְּ, יֵשׁ לָרוּץ כְּכָל שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר בְּמָקוֹם אֶחָד אִם רוֹצִים לְהַגִּיעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם אַחֵר, צְרִיכִים לָרוּץ לְפָחוֹת בִּמְהִירוּת כְּפוּלָה!”

“בּוֹחֶרֶת הָיִיתִי שֶׁלְּא לְנַסּוֹת, בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ!” אָמְרָה עַלִּיזָה. “אֲנִי נוֹחַ לִי כָאן – רַק שֶׁחַם לִי וּצְמֵאָה אֲנִי כָּל–כָּךְ!”

“יוֹדַעַת אֲנִי מָה רְצוֹנֵךְ!” אָמְרָה הַמַּלְכָּה בְּטוֹב־מֶזֶג וְהֶעֶלְתָה קֻפְסָה קְטַנָּה מִכִּיסָהּ. “רוֹצָה פַכְסָם?”

עַלִּיזָה סָבְרָה שֶׁלֹּא מִן הֲנִּמּוּס יִהְיֶה לְסָרֵב, אַף שֶׁכְּלָל לֹא בָזֶה רָצְתָה. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, נְטָלַתּוֹ וְאָכְלָה אוֹתוֹ כְּמֵיטַב יְכָלְתָּהּ: וְיָבֵשׁ הָיָה מְאוֹד; דּוֹמֶה הָיָה עָלֶיהָ כִּי מִיָּמֶיהָ עוֹד לֹא הָיְתָה קְרוֹבָה כָּל־כָּךְ לְהֵחָנֵק. “בְּעוֹד אַתְּ מְשִׁיבָה אֶת נַפְשֵׁךְ”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה, “אָמֹד אֲנִי אֶת הַמִּדּוֹת”. וְהִיא הֶעֶלְתָה מִכִּיסָהּ סֶרֶט, מִקֻוְקַוּ זְרָתוֹת־זְרָתוֹת, וְהֵחֵלָּה לָמֹד אֶת הַשֶּׁטַח וְלִתְקֹעַ יְתֵדוֹת קְטַנּוֹת פֹּה וָשָׁם.

“בִּמְלֹא שְׁנֵי יַארְדִּים” אָמְרָה, קוֹבַעַת יָתֵד לְסִמּוּן הַמֶּרְחָק “אֶמְסֹר לְךָ אֶת הַהוֹרָאוֹת – עוֹד פַּכְסָם?”

“לֹא, תּוֹדָה” אָמְרָה עַלִּיזָה: אֶחָד מַסְפִּיק בְּהֶחְלֵט!

“הַצִּמָּאוֹן נִשְׁבַּר, אֲנִי מְקַוָּה?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה.

עַלִּיזָה לֹא יָדְעָה מָה תֹּאמַר לָזֹאת, אֲבָל לְמַזָּלָהּ לֹא הִמְתִּינָה הַמַּלְכָּה לִתְשׁוּבָה, וְהִמְשִׁיכָה, " בִּמְלוֹא שְׁלוֹשָׁה יַארְדִּים אֶחֱזֹר עֲלֵיהֶם – לְבַל תִּשְׁכְּחִים. בִּמְלֹא אַרְבָּעָה, אֹמַר שָׁלוֹם. וּבִמְלֹא חֲמִשָּׁה, אֵלֵךְ!"

לָעֵת הַזֹּאת כְּבָר קָבְעָה אֶת הַיְּתֵדוֹת כֻּלָן, וְעַלִּיזָה הִתְבּוֹנְנָה בְּעִנְיָן מְרֻבֶּה עִם שֶׁחָזְרָה זוֹ אֶל הָעֵץ, וְהֵחֵלָּה פּוֹסַעַת לְאֹרֶךְ טוּר הַיְּתֵדוֹת.

מִשֶּׁהִגִּיעָה אֶל יְתַד שְׁנֵי הַיַּארְדִּים נָסַבָּה וְאָמְרָה “יוֹדַעַת אַתְּ, חַיָל צוֹעֵד שְׁנֵי רְבּוּעִים בְּמַהֲלָכוֹ הָרִאשׁוֹן. וּבְכֵן תַּעַבְרִי מַהֵר מְאֹד בָּרִבּוּעַ הַשְּׁלִישִׁי – בְּרַכֶּבֶת, הַדַּעַת נוֹתֶנֶת – וּכְהֶרֶף עַיִן תִּמְצְאִי עַצְמְךְ בָּרִבּוּעַ הָרְבִיעִי. כִּי־כֵן, הָרִבּוּעַ הַהוּא שַׁיָּךְ לְקַרְקָשָׁתָן וְקִרְקַשְׁתִּי הַחֲמִשִׁי עִקָּרוֹ מַיִם – הַשִּׁשִּׁי שַׁיָּךְ לְשָׁמַּנְתִּי – אֲבָל אֵין אַתְּ מַשְׁמִיעָה דָּבָר?”

“אֲנִי – לֹא יָדַעְתִּי שֶׁעָלַי לְהַשְׁמִיעַ – מַשֶּׁהוּ”, גִּמְגְּמָה עַלִּיזָה.

“צְרִיכָה הָיִית לֵאמֹר”, הַמְּשִׁיכָה הַמַּלְכָּה בִּנְעִימָה שֶׁל נְזִיפָה חֲמוּרָה, ‘מָה־רַב טוּבֵךְ שֶׁסִּפַרְתְּ לִי כָּל זֹאת’ – מִכָּל מָקוֹם נַנִּיחַ שֶׁנֶּאֶמְרוּ הַדְּבָרִים – הָרִבּוּעַ הַשְּׁבִיעִי כֻּלּוֹ יַעַר – אָכֵן, אַחַד הַפָּרָשִׁים יַדְרִיכֵךְ – וּבָרִבּוּעַ הַשְּׁמִינִי מְלָכוֹת נִהְיֶה יַחְדָּו, לְמַרְבֵּה הַהִלּוּלָה וּלְחֶדְוָה אֵין־קֵץ!" עֲלִיסָה קָמָה וְהֶחְוְתָה קִדָּה, וְשָׁבָה יָשָׁבָה.

אֵצֶל הַיָּתֵד הַבָּאָה נְסַבָּה הַמַּלְכָּה שׁוּב, וְהַפַּעַם אָמְרָה “דַּבְּרִי תֻּרְכִּית כְּשֶׁאֵינֵךְ יְכוֹלָה לְהַבִּיעַ דָּבָר בִּלְשׁוֹנֵךְ – זַקְּרִי בְּהוֹנוֹתֶיךְ כְּלֶכְתֵּךְ וְזִכְרִי מִי אַתְּ!” זֹאת הַפַּעַם לֹא הִמְתִּינָה לְעַלִּיזָה עַד שֶׁתַּחַוֶּה קִדָּה, אֶלָּא הִמְשִׁיכָה בְּחָפְזָה אֶל הַיָּתֵד הַבָּאָה, מָקוֹם שֶׁנָּסַבָּה רֶגַע לֵאמֹר “שָׁלוֹם”, וְאַחַר כָּךְ עָשְׂתָה דַּרְכָּהּ מְהֵרָה עַד הַיָּתֵד הָאַחֲרוֹנָה, מַמָּשׁ נֶעֶלְמָה.

אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר לֹא יָדְעָה עַלִּיזָה מֵעוֹלָם, אֲבָל כְּשֶׁהִגִּיעָה אֶל הַיָּתֵד הָאַחֲרוֹנָה אִם נָמוֹגָה בָּאֲוִיר, אוֹ רָצָה חִישׁ לְתוֹךְ הַיַּעַר (“וִיכוֹלָה הִיא לָרוּץ מַהֵר מְאֹד!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה), אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְנַחֵשׁ, אֲבָל שׁוּב לֹא נִרְאֲתָה, וְעַלִּיזָה הֵחֵלָּה לִזְכֹּר כִּי חַיָּל הֵנֶּהָ, וְכִי קְרוֹבָה שַׁעְתָּהּ לְצְעֹד.

 

פֶּרֶק ג' חַרְקֵי הַמַּרְאָה    🔗

מוּבָן כִּי רֵאשִׁית־חָכְמָה צָרִיךְ הָיָה לִסְקֹר סְקִירָה רַבָּה אֶת הָאָרֶץ שֶׁבָּהּ הִיא עֲתִידָה לְנְסֹע. “הֲרֵי הַדָּבָר דּוֹמֶה מְאֹד לְלִמּוּד גֵּאוֹגְרַפְיָּה”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, כְּעָמְדָה עַל בְּהוֹנוֹתֶיהָ, מְקַוָּה לְהַרְחִיק רְאוֹת מְעַט יוֹתֵר. “נְהָרוֹת רָאשִׁיִּים – אֵין בִּכְלָל, הָרִים רָאשִׁיִּים – עַל הָהָר הַיָּחִיד רַגְלַי עוֹמְדוֹת, אֲבָל סָפֵק אִם יֵשׁ לוֹ שֵׁם. עָרִים רָאשִׁיּוֹת – אֲבָל, מָה הֵן הַבְּרִיּוֹת הַלָּלוּ, הָעוֹשׂוֹת דְּבַשׁ שָׁם לְמַטָּה? אֵין אֵלּוּ דְּבוֹרִים – מֵעוֹלָם לֹא רָאָה אִישׁ דְּבוֹרִים בְּמֶרְחָק שֶׁל מִיל, הֵן תֵּדְעִי–” וְעֶת־מָה עָמְדָה מַחֲרִישָׁה, מִתְבּוֹנֶנֶת אֶל אַחַת מֵהֶן הַמִּתְרוֹצֶצֶת עַסְקָנִית כֹּה וָכֹה בְּקֶרֶב הַפְּרָחִים, תּוֹחֶבֶת אֶת חִדְקָהּ לְתוֹכָם “מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הָיְתָה דְּבוֹרָה בֶּאֱמֶת”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה.

מִכָּל מָקוֹם, דְּבוֹרָה־סְתָם לֹא הָיְתָה זוֹ כָּל עִקָּר: לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, פִּיל הָיָה זֶה – כְּפִי שֶׁנִּתְבָּרֵר לְעַלִּיזָה עַד־מְהֵרָה, אַף שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה מַמָּשׁ כָּלָא הָרַעְיוֹן אֶת נְשִׁימָתָהּ. “וּמָה כַּבִּירִים הֵם וַדַּאי הַפְּרָחִים הַלָּלוּ!” הָיְתָה מַחַשַׁבְתָּהּ הַבָּאָה. "כְּמִין בִּנְיָנִים שֶׁהוּסְרוּ גַגּוֹתֵיהֶם מֵעֲלֵיהֶם וַחֻבְּרוֹ לָהֶם גִּבְעוֹלִים – וּמָה עֲצוּמוֹת וַדַּאי כַּמֻּיוֹת הַדְּבַשׁ שֶׁהֵם מְפִיקִים! סְבוּרָה אֲנִי שֶׁאֵרֵד וְ – לֹא, עָדַיִן לֹא אֵלֵךְ, הִמְשִׁיכָה, עוֹצֶרֶת בְּעַצְמָהּ בְּעֶצֶם הַחִלָּה לָרֶדֶת בִּמְרוּצָה מִן הַגִּבְעָה, וְהִיא מְנַסָּה לִמְצֹא צִדּוּק־מָה לִרְתִיעָתָה הַפִּתְאוֹמִית כָּל־כָּךְ. “אֵין כָּל טַעַם לָרֶדֶת אֶל תּוֹכָם בְּלִי עָנָף אָרֹךְ וְטוֹב לְהַסִּיחָם הַצִּדָּה – וּמַה נֶחְמָד יִהְיֶה כְּשֶׁיִּשְׁאָלוּנִי אֵיךְ נָעַם לִי הַטִּיּוּל. אֲנִי אֹמַר – הוֹ, נָעַם לְמַדַּי – – (כָּאן בָּא נִיד־הָרֹאשׁ הַקַּל הֶחָבִיב עָלֶיהָ), רַק שֶׁכֹּה כָבְדוּ הַחֹם וְהָאָבָק, וְהַפִּילִים הִקְנִיטוּ כָּל־כָּךְ!”

“מוּטָב שֶׁאֵרֵד בַּכִּוּוּן הָאַחֵר”, אָמְרָה לְאַחַר שְׁהִיָה קַלָּה: “וְאֶת הַפִּילִים אוּלַי אֲבַקֵּר אַחַר־כָּךְ, חוּץ מִזֶּה, רוֹצָה אֲנִי לְהִכָּנֵס לָרִבּוּעַ הַשְּׁלִישִׁי!”

בַּאֲמַתְלָא זוֹ יָרְדָה אֵפוֹא מִן הַגִּבְעָה וְעָבְרָה בִּקְפִיצָה עַל פְּנֵי הָרִאשׁוֹן לְשֵׁשֶׁת הַנְּחָלִים הַקְּטַנִּים.

*

כַּרְטִיסִים, בְּבַקָּשָׁה!" אָמַר הַמְּבַקֵּר, דּוֹחֵק רֹאשׁוֹ בַּחַלּוֹן. בִּן־רֶגַע הָיוּ הַכֹּל מוֹשִׁיטִים כַּרְטִיס: הַלָּלוּ גְּדוֹלִים הָיוּ לְעֶרֶךְ כִַבְּרִיּוֹת עַצְמָן, וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁהַקָּרוֹן מָלֵא אוֹתָם.

“חוּשִׁי! הָרְאִי אֶת כַּרְטִיסֵךְ, יַלְדָּה!” הִמְשִׁיךְ הַמְּבַקֵּר מַבִּיט בְּזַעַף אֶל עַלִּיזָה. וְקוֹלוֹת רַבִּים וּמְרֻבִּים אָמְרוּ כְאֶחָד (" כְּמוֹ מַקְהֵלַת זֶמֶר", הִרְהֲרָה עַלִּיזָה ), “אֶל תְּעַכְּבִי אוֹתוֹ, יַלְדָּה! הֲרֵי זְמַנּוֹ שָׁוֶה אֶלֶף לִירוֹת הַדַּקָּה”

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁאֵין לִי”, אָמְרָה עַלִּיזָה כְּנִפְחֶדֶת: " בַּמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ בָאתִי לֹא הָיְתָה קֻפַּת כַּרְטִיסִים", וּמַקְהֵלַת הַקּוֹלוֹת נִסְרָה שׁוּב וְהִמְשִׁיכָה “בַּמָּקוֹם מִשָּׁם הִיא בָאָה לֹא הָיָה מָקוֹם לְקֻפָּה. הָאֲדָמָה שָׁוָה שָׁם אֶלֶף לִירוֹת הַזָּרֶת!”

בְּלִי תֵרוּצִים", אָמַר הַמְּבַקֵּר, “צְרִיכָה הָיִית לִקְנוֹת כַּרְטִיס מִנֶהָג הַקַּטָּר”. וְשׁוּב נִסְּרָה מַקְהֵלַת הַקּוֹלוֹת לֵאמֹר “הָאִישׁ הַנּוֹהֵג בַּקַּטָּר. הֲרֵי הֶעָשָׁן לְבַדּוֹ שָׁוֶה אֶלֶף לִירוֹת הַתִּמְרָה!”

בֵּינָהּ לְבֵינָהּ הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, " אִם כֵּן לֹא כְדַאי לְדַבֵּר", זֹאת הַפַּעַם לֹא הִתְעָרְבוּ הַקּוֹלוֹת, לְפִי שֶׁלֹּא דִבְּרָה, אֲבָל, לְמַרְבֵּה פְּתִיעָתָהּ, הָיוּ הַכֹּל חוֹשְׁבִים בְּמַקְהֵלָה (מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁאַתֶּם מְבִינִים מָה־פֵּרוּשׁ מַחֲשָׁבָה בְּמַקְהֵלָה – כִּי עָלַי לְהוֹדוֹת שֶׁאֲנִי אֵינִי מֵבִין), “מוּטָב שֶׁלֹּא תֹאמְרִי מְאוּמָה. הַלָּשׁוֹן שָׁוָה אֶלֶף לִירוֹת הַמִּלָּה!”

הַלַּיְלָה אֶחֱלֹם עַל אֶלֶף לִירוֹת, בְּטוּחָה אֲנִי!" הִרְהֲרָה עַלִּיזָה. כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הַמְּבַקֵּר מַבִּיט אֵלֶיהָ, תְּחִלָּה בִּשְׁפוֹפֶרֶת, אַחַר בְּמַגְדֶּלֶת, וְאַחַר בְּמִשְׁקֶפֶת־אוֹפֵּרָה. לְבַסּוֹף אָמַר “בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ”, וְהִגִּיף אֶת הַחַלּוֹן וְהִסְתַּלֵּק לוֹ.

“יַלְדָּה כֹּה צְעִירָה”, אָמַר הָאָדוֹן הַיּוֹשֵׁב מוּלָהּ, (לָבוּשׁ הָיָה נְיָר לָבָן), “חַיֶבֶת לָדַעַת לְאָן הִיא נוֹסַעַת, אַף אִם אֵינָהּ יוֹדַעַת אֶת שְׁמָהּ הִיא!”

תַּיִשׁ שֶׁיּוֹשֵׁב הָיָה אֵצֶל הָאָדוֹן עוֹטֶה הַלְּבָנִים, עָצַם עֵינָיו וְאָמַר בְּקוֹל רָם, " חַיֶבֶת הִיא לָדַעַת אֶת דַּרְכָּהּ אֶל קֻפַּת הַכַּרְטִיסִים, אַף אִם אֵינָהּ יוֹדַעַת אָלֶף־בֵּית!

חַרְגּוֹל יוֹשֵׁב הָיָה סָמוּךְ לַתַּיִשׁ ( בְּסַךְ הַכֹּל הָיוּ נוֹסְעֵי הַמֶּרְכָּבָה עֵדָה מוּזָרָה עַד מְאֹד) וְהוֹאִיל וְהַכְּלָל הָיָה כִּמְדֻמֶּה שֶׁעֲלֵיהֶם לְדַבֵּר כָּל אֶחָד בְּתוֹרוֹ, הִמְשִׁיךְ הוּא וְאָמַר " יִהְיֶה עָלֶיהָ לַחֲזֹר מִכָּאן בְּתוֹרַת מִטְעָן!"

עַלִּיזָה לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת מִי יוֹשֵׁב מֵאַחֲרֵי הַחַרְגּוֹל, אֲבָל קוֹל הִסּוּס הָיָה הַקּוֹל הַדּוֹבֵר עָתָּה, "לְהַחֲלִיף

קַטָּרִים – – " הָגָה, וּבָזֹאת נֶחֱנַק וְנֶאֱלַץ לַחְדֹּל.

“הַקּוֹל כְּקוֹל הַסּוּס”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ. וְקוֹל דַּק־שֶׁבְּדַק, סָמוּךְ אֶל אָזְנָה, אָמַר, " יְכוֹלָה אַתְּ לְהִתְחַכֵּם עַל־כָּךְ – מַשֶּׁהוּ בִּדְבַר,הִסּוּס' וְ ,הַסּוּס' יוֹדַעַת אָתְּ".

אָז אָמַר קוֹל חֲרִישִׁי מְאֹד בְּרָחוֹק, “יֵשׁ לָשִׂים עָלֶיהָ תָּוִית, “זְהִירוּת, נַעֲרָה”, יוֹדְעִים אַתֶּם –”

וְאַחַר כָּךְ נִסְרוּ עוֹד קוֹלוֹת (“כַּמָּה בְרִיּוֹת יֵשׁ בַּקָּרוֹן!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה) לֵאמֹר “יֵשׁ לְשִָלְחָהּ בַּדֹאַר, לְפִי שֶׁיֵּשׁ רֹאשׁ עַל כְּתֵפֶיהָ – –” “יֵשׁ לְשָׁלְחָהּ בְּתוֹרַת מִבְרָק בַּטֵּלֶגְּרַף – –” “עָלֶיהָ לִמְשׁךְ אֶת הָרַכֶּבֶת בְּעַצְמָהּ שְׁאָר הַדֶּרֶךְ – –” וְכֵן הָלְאָה.

אֲבָל הָאָדוֹן עוֹטֶה הַנְּיָר הַלָּבָן הִתְכּוֹפֵף וְלָחַשׁ עַל אָזְנָהּ, “אַל תָּשִׂימִי לֵב לָמָּה שֶׁכֻּלָם אוֹמְרִים, יַקִּירָתִי, אֲבָל קְנִי כַּרְטִיס־חֲזָרָה כָּל אֵימַת שֶׁהָרַכֶּבֶת עוֹצֶרֶת”.“”בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן“! אָמְרָה עַלִּיזָה בְּרִתְחַת־מָה. אֵינֶנִּי שִׁיַּכֶת בִּכְלָל לְמַסַּע הָרַכֶּבֶת הַזֶּה – בְּיַעַר הָיִיתִי זֶה עַתָּה – מִי יִתֵּן וִיכַלְתֵּי לַחֲזֹר שָׁמָּה!”

“עַל זֹאת יְכוֹלָה הָיִית לְהִתְחַכֵּם”, אָמַר הַקּוֹל הַדַּק הַסָּמוּךְ אֶל אָזְנָהּ: “מַשֶּׁהוּ בִּדְבַר מִי־יִתֵּן וְנִתַּן, יוֹדַעַת אָתְּ”.

“אַל תְּקַנִיט כָּל־כָּךְ” אָמְרָה עַלִּיזָה, מַבִּיטָה עַל סְבִיבֶיהָ חִנָּם לִרְאוֹת מִנַּיִן בָּא הַקּוֹל; “אִם מְעֻנְיָן אַתָּה כָּל־כָּךְ בְּחָכְמוֹת, לָמָּה אֵינְךְ אוֹמֵר חָכְמָה בְּעַצְמְךָ?”

הַקּוֹל הַדַּק נֶאֱנַח אֲנָחָה עֲמֻקָּה: נִכָּר הָיָה בוֹ שֶׁמְּדֻכְדָּךְ הוּא מְאֹד, וְעַלִּיזָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת אֵיזֶה דְבַר־חֶמְלָה לְנַחֲמוֹ, “לוּ אַךְ הָיָה נֶאֱנַח כִּשְׁאַר בְּרִיּוֹת!” אָמְרָה בְּלִבָּהּ. אֶלָּא שֶׁאֲנָחָה זוֹ דַּקָּה־לְהַפְלִיא הָיְתָה כְּדֵי־כָּךְ שֶׁלֹּא הָיְתָה עַלִּיזָה שׁוֹמַעְתָּהּ כְּלָל, לוּלֵא עָלְתָה סָמוּךְ בְּיוֹתֵר לְאָזְנָהּ. מִפְּנֵי־כָּךְ נִדַּגְדְּגָהּ אָזְנָה מְאֹד־מְאֹד, וּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ הֻסְּחוּ כָּלִיל מִ דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל אוֹתָהּ בְּרִיוֹנֶת עֲלוּבָה.

“יוֹדֵעַ אֲנִי כִּי יְדִידָה אַתְּ לִי”, הִמְשִׁיךְ הַקּוֹל הַדָּקִיק; “יְדִידָה יְקָרָה, יְדִידָה וְתִיקָה. וְלֹא תִּפְגְּעִי בִּי לְרָעָה אַף שֶׁאָכֵן חָרָק הִנְּנִי”.

“אֵיזֶה מִין חָרָק?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה בְּדַאֲגַת־מָה. לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר בִּקָּשָׁה לָדַעַת אִם עֹוקֵץ הוּא וְאִם לֹא, אֶלָּא שֶׁמְּדֻמָּה הָיְתָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה מִן הַנִמּוּס לִשְׁאֹל עַל כָּךְ.

“מָה אִם כֵּן אֵינְךְ –” פָּתַח הַקּוֹל הַדַּקִּיק וְהִנֵּה הֶחֱרִישַׁתּוּ תְּרוּעָתוֹ הַחַדָּה שֶׁל הַקַּטָּר, וְהַכֹּל קָפְצוּ מִמְּקוֹמוֹתֵיהֶם בְּבֶהָלָה, וְעַלִּיזָה בְּתוֹכָם.

הַסּוּס, שֶׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ מִן הַחַלּוֹן, הֶחֱזִיר רֹאשׁוֹ בְּשֶׁקֶט וְאָמַר " רַק נַחַל הוּא שֶׁעָלֵינוּ לַעֲבֹר בִּקְפִיצָה". הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּמוֹ הִנִּיחוּ אֶת דַּעַת כֻּלָּם, אִם כִּי עַלִּיזָה נֶחֶרְדָה מְעַט לְעֶצֶם הַמַּחֲשָׁבָה עַל רַכָּבוֹת מְקַפְּצוֹת. “מִכָּל מָקוֹם בְּתוֹךְ כָּךְ נַגִּיעַ אֶל הָרִבּוּעַ הָרְבִיעִי, וַהֲרֵי זֶה מְעוֹדֵד קִמְעָא!” אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ. עוֹד רֶגַע, וְהָרַכֶּבֶת הִגְבִּיהָה־הִרְקִיעָה לָרוּם, וְעַלִּיזָה בְּפַחְדָּהּ תָּפְסָה בַּדָּבָר הַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר לְהֶשֵּׂג־יָדָהּ, וּבְמִקְרֶה הָיָה זֶה זְקָנוֹ שֶׁל הַתַּיִשׁ.

*

אֲבָל הַזָקָּן דּוֹמֶה שֶׁנָּמַס וְאֵינוֹ כַּאֲשֶׁר נָגְעָה בּוֹ, וְהִיא מָצְאָה עַצְמָהּ יוֹשֶׁבֶת הַשְׁקֵט בְּצֵל אִילָן – בְּעוֹד הַיַּתּוּשׁ ( כִּי זֶה הָיָה הֶחָרָק אֲשֶׁר אֵלָיו דִּבְּרָה ) נִתְלֶה בֶּעָנָף שֶׁמֵּעַל רֹאשָׁהּ, וּמֵשִׁיב עָלֶיהָ רוּחַ בִּכְנָפָיו.

אָכֵן גָּדוֹל מְאֹד הָיָה אוֹתוֹ יַתּוּשׁ: “כְּגֹדֶל אֶפְרוֹחַ לְעֶרֶךְ”, דִּמְתָה עַלִּיזָה. עִם זֹאת לֹא הָיָה בָּהּ חֲשָׁשׁ מִפָּנָיו לְאַחַר שֶׁכֹּה הִרְבּוּ לְסַפֵּר זֶה עִם זוֹ.

­“– אִם כֵּן אֵינְךְ אוֹהֶבֶת אֶל כָּל הַחֲרָקִים?” הִמְשִׁיךְ הַיַּתּוּשׁ, בְּנַחַת, כָּאִלּוּ לֹא אֵרַע וְלֹא כְלוּם.

“חֲבִיבִים הֵם עָלַי כְּשֶׁהַדִּבֵּר בְּפִיהֶם”, אָמְרָה עַלִּיזָה. “בִּמְקוֹמוֹתַי אֲנוּ לְעוֹלָם אֵין אֶחָד מֵהֶם מְדַבֵּר”,

"אֵיזֶה מִין חֲרָקִים מְקַבֵּל בִּמְקוֹמְתַיִךְ אָתְּ? הִקְשָׁה הַיַּתּוּשׁ.

עָלַי אֵין חֲרָקִים מְקֻבָּלים כְּלָל", הִסְבִּירָה עַלִּיזָה, “מִשּׁוּם שֶׁדַּוְקָא יִרְאָה אֲנִי מִפְּנֵיהֶם – לְמִצְעָר, מִפְּנֵי הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם. אֲבָל אוּכַל לֵאמֹר לְךָ אֶת שְׁמוֹת קְצָת מֵהֶם”.

“וַדַּאי הֵם נַעֲנִים לִשְׁמוֹתֵיהֶם?” הִפְטִיר הַיַּתּוּשׁ כִּלְאַחַר־פֶּה

“עַל כָּךְ לֹא שָׁמַעְתִּי מֵעוֹלָם”.

מָה בֶּצַע בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שֵׁמוֹת", אָמַר הַיַּתּוּשׁ, “אִם אֵין הֵם נַעֲנִים לָהֶם?”

“אֵין בְּכָךְ בֶּצַע לָהֶם”, אָמְרָה עַלִּיזָה: אֲבָל מוֹעִיל הוּא, מִן הַסְּתָם, לַקּוֹרְאִים לָהֶם בְּשֵׁמוֹת. שֶׁאִם לֹא כֵן, לָמָּה יֵשׁ בִּכְלָל שֵׁמוֹת לִדְבָרִים?"

זֹאת לֹא אֵדַע, “הֵשִׁיב הַיַּתּוּשׁ”. הָלְאָה מִכָּאן בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר, אֵין לָהֶם שֵׁמוֹת – מִכָּל מָקוֹם, הַמְשִׁיכִי בִּרְשִׁימַת הַחֲרָקִים שֶׁלָךְ: אַתְּ מְבַזְבֶּזֶת זְמַן לָרִיק“. “”כִּי־כֵּן, הִנֵּה זְבוּב־הַסוּס, לְמָשָׁל”, פְָתְחָה עַלִּיזָה מוֹנָה הַשֵּׁמוֹת בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ.

“יָפֶה”, אָמַר הַיַּתּוּשׁ: “בְּמַעֲלֵה אוֹתוֹ שִׂיחַ, תִּרְאִי זְבוּב־סוּס־נוֹעַ, אִם תַּבִּיטִי. מַעֲשֶׂה־עֵץ הוּא כֻּלוֹ, וְהוּא מְנַדְנֵד עַצְמוֹ מֵעָנָף לֶעָנָף, מִמָּקוֹם לְמָקוֹם”.

“עַל מַה הוּא חַי?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה בְּסַקְרָנוּת רַבָּה"

“עַל לְשַׁד וּנְסֹרֶת”, אָמַר הַיַּתּוּשׁ. “הַמְשִׁיכִי בָּרְשִׁימָה”

בְּעִנְיַן מְרֻבֶּה הִסְתַּכְּלָה עַלִּיזָה בַּזְבוּב־סוּס־הַָנֹּעַ, וְכֵיוָן שֶׁכֹּה מַבְהִיק הָיָה וְדָבִיק, נִמְנְתָה וְאָמְרָה שֶׁוַּדַּאי אַךְ זֶה צֻבַּע מֵחָדָשׁ; וְאַחַר הִמְשִׁיכָה.

“וַהֲרֵי לְמָשָׁל, זְבוּב הַסֶּלֶק”.

" “הַבִּיטִי בֶּעָנָף שֶׁמֵּעַל רֹאשֵׁךָ”, אָמַר הַיַּתּוּשׁ: "וְשָׁם תִּמְצְאִי זְבוּב־דֶּלֶק. גּוּפוֹ עָשׂוּי חֲבִיצַת־שְׁזִיפִים, כְּנָפָיו קֶרֶן, וְרֹאשׁוֹ הוּא צִמּוּק דּוֹלֵק בְּיֵין־שָׂרָף.

“וְעַל מַה הוּא חַי?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה כְּבַתְּחִלָּה.

“עַל נְזִיד־חִטִּים וְכַדּוּרֵי בָשָׂר”, הֵשִׁיב הַיַּתּוּשׁ: " וְאֶת קִנּוֹ הוּא שָׁם בְּמִשְׁלוֹחֵי מָנוֹת".

“וַהֲרֵי, לְמָשָׁל, הַפַּרְפָּר” הִמְשִׁיכָה עַלִּיזָה, לְאַחַר שֶׁהִבִּיטָה הֵיטֵב־הֵיטֵב בֶּחָרָק שֶׁרֹאשׁוֹ בוֹעֵר, וּבֵינָהּ לְבֵינָהּ הִרְהֲרָה, " מְעַנְיֵן אִם מִפְּנֵי כָּךְ חֲרָקִים אוֹהֲבִים כָּל־כָּךְ לְעוֹפֵף לְתוֹךְ נֵרוֹת – מִפְּנֵי שֶׁרְצוֹנָם לְהֵעָשׂוֹת זְבוּבֵי־דֶּלֶק!"

“אִם תִּסְתַּכְּלִי, תִּרְאִי זוֹחֵל עַל רַגְלַיִךְ”, אָמַר הַיַּתּוּשׁ (עַלִּיזָה כָּנְסָה רַגְלָהּ מִבֹהֶלֶת קִמְעָא), וְהוּא הַפַּרְפָּרוֹשׁ, כְּנְפָיו כַּנְפֵי פַּרְפָּר, גּוּפוֹ גּוּף פַּרְעשׁ, וְרֹאשׁוֹ כְּרֹאשׁ הָעַכְבְּרוֹשׁ".

“וּבַמָּה הוּא נִזּוֹן”

“בְּתֵה קָלוּשׁ וּקְרוּם בּוֹ”.

קֻשְׁיה חֲדָשָׁה עָלְתָה בְּדַעַת עַלִּיזָה. " וּמָה אִם לֹא יִמְצָא זֹאת?" הִתְרִיסָה.

“אָז יָמוּת, כְּמּוּבָן”.

“אֲבָל דָּבָר זֶה וַדַּאי קוֹרֶה תְּכוּפוֹת מְאֹד” חִוְּתָה עַלִּיזָה תְּפוּסַת־הִרְהוּרִים

“תָּמִיד זֶה קוֹרֶה”, אָמַר הַיַּתּוּשׁ.

לְאַחַר מִכֵּן הַחֱרִישָׁה עַלִּיזָה דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם אֲחוּזָּה בְּסַרְעַפִּים. בֵּינַתֵּיִם הָיָה הַיַּתּוּשׁ מְזַמְזֵם לַהֲנָאָתוֹ סָבִיב־סָבִיב לְרֹאשָׁהּ: לַסּוֹף חָזַר לִמְנוּחָתוֹ וְהֵעִיר, " מִן הַסְּתָם אֵין אַתְּ רוֹצָה לְאַבֵּד אֶת שְׁמֵךְ?"

“לֹא, בְּהֶחְלֵט”, אָמְרָה עַלִּיזָה דְּאוּגָה מְעָט

וּבְכָל־ זֹאת אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ" הִמְשִׁיךְ הַיַּתּוּשׁ כִּבְדֶרֶךְ־אַגַּב: “הַגִּיעִי בְּנַפְשֵׁךְ מַה־נּוֹחַ הָיָה לְךְ לוֹ יָכֹלְתְּ לַחְזֹר הַבַּיְתָה בִּלְעָדָיו! אִם דֶּרֶךְ מָשָׁל תִּרְצֶה הָאוֹמֶנֶת לִקְרֹא לָךְ לְשִׁעוּרַיִךְ, הֲרֵי תִּקְרָא 'בּוֹאִי הֵנָּה – ', וּבְזֹאת תִּהְיֶה אֲנוּסָה לְחְדֹּל, כִּי לֹא יִהְיֶה לְפָנֶיהָ שֵׁם לִנְקֹב בּוֹ, וּמוּבָן שֶׁלֹּא תִהְיִי צְרִיכָה לָלֶכֶת, הֵן תֵּדְעִי”.

זֶה לֹא יִסְכֹּן, מֻבְטָחַ לִי" אָמְרָה עַלִּיזָה: “הָאוֹמֶנֶת לְעוֹלָם לֹא יַעֲלֶה בְּדַעְתָּהּ לְוַתֵּר לִי עַל שִׁעוֹרִים בְּשֶׁל כָּךְ אִם לֹא תִּזְכֹּר אֶת שְׁמִי, הֲרֵי תִּקְרָא לִי ‘הָעַלְמָה’ כְּדֶרֶךְ הַמְשָׁרְתוֹת”.

“כִּי־כֵן, אִם תֹּאמַר,הָעַלְמָה', וְלֹא תּוֹסִיף דָּבָר”, חִוָּה הַיַּתּוּשׁ, “מוּבָן שֶׁבְּהֶעְלֵם אֶחָד יֵעָלְמוּ שִׁעוּרַיִךְ. זוֹ חֲכָמָה. לְוַאי וְהָיִית אַתְּ אוֹמֶרֶת אוֹתָהּ”.

“מַדּוּעַ צַר לְךָ שֶׁלֹּא אֲנִי אֲמַרְתִּיהָ?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה. “הֲרֵי זֹאת חָכְמָה עֲלוּבָה מְאֹד”.

"אֲבָל הַיַּתּוּשׁ רַק נֶאֱנַח אֲנָחָה עֲמֻקָּה, וּשְׁתֵּי דְּמָעוֹת גְּדוֹלוֹת נָשְׁרוּ־זָלְגוּ עַל לְחָיָּיו.

“אַל לְךָ לֵאמֹר חָכְמוֹת”, אָמְרָה עַלִּיזָה, “אִם הֵן מְדַכְּאוֹת כָּל־כָּךְ אֶת רוּחֶךָ”.

אָז נִשְׁמְעָה עוֹד אַחַת מֵאוֹתָן בָּנוֹת־אֲנָחָה נְכֵאוֹת, וְזֹאת הַפַּעַם דּוֹמֶה שֶׁבֶּאֱמֶת יָצְאָה נִשְׁמַת הַיַּתּוּשׁ הַמִּסְכֵּן בַּאֲנָחָה, כִּי, מִשֶּׁנָּשְׁאָה עַלִּיזָה עֵינֶיהָ, לֹא נִרְאָה עַל הֶעָנָף כָּל מֵאוּם, וְכֵיוָן שֶׁהֵחֵלָּה הַצִּנָּה חוֹדֶרֶת בְּעַצְמוֹתֶיהָ, עֵקֶב הַיְּשִׁיבָה הַמְּמֻשְָּׁכָה, קָמָה מִמְּקוֹמָהּ וְעָקְרָה רַגְלֶיהָ.

קַל־מְהֵרָה בָּאָה אֶל מִגְלַה־שָׂדֶה, שֶׁיַעַר מֵעֵבֶר מִזֶּה לוֹ: הַיַּעַר אָפֵל הָיָה לְמַרְאֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִקּוֹדְמוֹ, וְעַלִּיזָה חָשְׁשָׁה כָּלְשֶׁהוּ לְהִכָּנֵס לְתוֹכוֹ. אֲבָל מַשֶׁעִיְּנָה בַדָּבָר גָּמְרָה אֹמֶר לְהַמְשִׁיךְ: " כִּי בַחֲזָרָה בְּהֶחְלֵט לֹא אֵלֵךְ," הִרְהֲרָה לְנַפְשָׁהּ, וְזוֹ הָיְתָה הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה אֶל הָרִבּוּעַ הַשְּׁמִינִי.

“וַדַּאי זֶה הַיַּעַר”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ, מְהֻרְהֶרֶת, “שֶׁבּוֹ אֵין שֵׁמוֹת לַדְּבָרִים. מְעַנְיֵן שְׁמִי אֲנִי מָה יִהְיֶה עָלָיו כְּשֶׁאֶכָּנֵס? לֹא הָיִיתִי רוֹצָה כְּלָל לְאַבְּדוֹ – כִּי אָז יֻצְרְכוּ לְתֵת לִי שֵׁם אַחֵר, וְכִמְעַט וַדַּאי שֶׁיִּהְיֶה זֶה שָׁם מְכֹעָר. אֲבָל הַצְּחוֹק יִהְיֶה אָז לְנַסּוֹת לִמְצֹא אֶת הַיְּצוּר הַמִּתְקָרֵא בִּשְׁמִי הַיָּשָׁן! הֲרֵי זֶה מַמָּשׁ כִּלְשׁוֹן הַמּוֹדָעוֹת שֶׁבְּנֵי־אָדָם מוֹסְרִים כְּשֶׁאוֹבְדִים לָהֶם כְּלָבִים –,נַעֲנָה לְשֵׁם “חֵץ”: הָיָה עָלָיו קוֹלַר פְּלִיז' – שַׁעֲרִי בְּנַפְשְׁךְ אֵיךְ תִּקְרְאִי לְכָל הַמִּזְדַּמֵּן לְפָנַיִךְ ‘עַלִּיזָה’, עַד שֶׁיַּעֲנֶה אֶחָד מֵהֶם! רַק שֶׁלוּ יֵשׁ מֹחַ בְּקָדְקֳֹדָם, לֹא יֵעָנוּ כְלָל”.

הִנֵּה כָכָה הָיְתָה הוֹלֶכֶת וּמְהַלֶּכֶת עַד שֶׁהִגִּיעָה אֶל הַיַּעַר: קָרִיר וּמֵצֵל הָיָה מְאֹד לְמַרְאֶה. “כָּךְ, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זוֹ הֲקַלָה רַבָּה”, אָמְרָה כְּהַפְסִיעָה בְּצֵל הָעֵצִים, "לְאַחַר הַחֹם הַגָּדוֹל הַהוּא, לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ־לְתוֹךְ־לְתוֹךְ מָה? " הִמְּשִׁיכָה, נִפְתַּעְת מְאֹד עַל שֶׁפָּרְחָה הַמִּלָּה מִדַּעְתָּהּ. "רְצוֹנִי לֵאמֹר, לָבוֹא תַּחַת־תַּחַת־תַּחַת זֶה! וְכְדַבְּרָהּ הִנִּיחָה יָדָהּ עַל גֶּזַע הָעֵץ. "אֵיךְ הוּא מִתְקָרֵא, תְּמֵהָה אֲנִי? אָכֵן סְבוּרָה אֲנִי שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם – מָה, וַדַּאי שֶׁאֵין לוֹ

רֶגַע עָמְדָה מְהַרְהֶרֶת דּוּמָם: אַחֵר שָׁבָה הֵחֵלָּה פִּתְאֹם. “וּבְכֵן בֶּאֱמֶת קָרָה הַדָּבָר, אַחֲרֵי הַכֹּל! וְעַכְשָׁו, מִי אֲנִי? זֹאת אֶזְכֹּר, אִם אֹוּכַל! מָנוּי וְגָמוּר אִתִּי לִזְכֹּר!” אֲבָל אַף שֶׁנִּמְנְתָה וְגָמְרָה לֹא הוֹעִילָה הַרְבֵּה, וּלְאַחַר תְּהִיּוֹת וּבְהִיוֹת הַרְבֵּה לֹא יָכְלָה לֵאמֹר אֶלָּא ‘ע’ יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁזֶּה מַתְחִיל בְּ ע!" אוֹ אָז נִקְרָה לָה עֹפֶר אֶחָד: הוּא הִבִּיט בְּעַלִּיזָה בְּעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהָרַכּוּת, אֲבָל דּוֹמֶה שֶׁלֹּא נִתְפַּחֵד כָּל עִקָּר. " בּוֹא־נָא! בּוֹא־נָא!" אָמְרָה עַלִּיזָה, עִם שֶׁשָּׁלְחָה יָד וְנָסָתָהּ לְלַטְּפוֹ; אֲבָל הוּא אַךְ נִתַּר אָחוֹר מְעַט, וְאַחַר עָמַד וְהִבִּיט אֵלֶיהָ שׁוּב.

“אֵיךְ אַתְּ מִתְקָרֵאת?” אָמַר הָעֹפֶר לְבַסּוֹף, כֹּה־עָרֵב וַחֲרִישִׁי הָיָה קוֹלוֹ

“לְוַּאי וְיָדַעְתִּי!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה. בְּמַר־עֶצֶב, עָנְתָה, כְּלוּם כָּרֶגַע" “הִפְכִי בַדָּבָר” אָמַר: “כָּךְ לֹא יסְכֹּן”

עַלִּיזָה הָפְכָה וְהָפְכָה, וְהֶעֶלְתָה חֶרֶס, “אָנָּא, הֲתֹאמַר לִי אֵיךְ אַתָּה מִתְקָרֵא?” אָמְרָה חַשְׁשָׁנִית, “דָּבָר זֶה אוּלַי יוֹעִיל מְעָט”

“אַגִּיד לְךְ, אִם תִּתְקַדְּמִי כִּבְרַת־דֶּרֶךְ,” אָמַר הֶעֹפֶר “פֹּה אֵינֶנִּי יוּכַל לִזְכֹּר”.

הִנֵּה כִּי כֵן הִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּם יַחְדָּו בְּתוֹךְ הַיַּעַר, וּזְרוֹעוֹת עַלִּיזָה כְּרוּכוֹת בְּאַהֲבָה עַל צַוָּארוֹ הָרַךְ שֶׁל הָעֹפֶר, עַד שֶׁיָּצְאוּ אֶל עוֹד מִגְלֵה־שָׂדֶה, וְכָאן קָפַץ הָעֹפֶר רוֹמָה פִּתְאֹם, וְנֶחֱלַץ־הִתְנַעֵר מִזְּרֹעַ עַלִּיזָה, “עֹפֶר הִנְּנִי!” תָּרַע בְּקוֹל שָׂשׂוֹן. “וְאַתְּ, בְּחַיַּי! בַּת־אָדָם” מַבַּע יִרְאָה עָלָה פִתְאֹם בְּעֵינָיו הַחוֹמוֹת הַיָּפוֹת, וְּכְרֶגַע שֻלַּח בְּרַגְלָיו לְגַמֵּא אָרֶץ

עַלִּיזָה עָמְדָה וְהִבִּיטָה אַחֲרָיו, נְכוֹנָה לִבְכּוֹת כִּמְעַט מֵעָגְמַת־נֶפֶשׁ עַל שֶׁכֹּה פִתְאֹם אָבַד מִמֶּנָּה אֲחִי־דַּרְכָּהּ הַקָּט וְהַיָּקָר. “בְּכָל אֹפֶן עַכְשָׁו יוֹדַעַת אֲנִי אֶת שְׁמִי”. אָמְרָה: “וְיֵשׁ בְּכָךְ פִּצּוּי־מָה. עַלִּיזָה־עַלִּיזָה – שׁוּב לֹא אֶשְׁכַּח זֹאת. וְעַכְשָׁו עַל פִּי אֵיזֶה מִסִמָּנֵי־הַדֶּרֶךְ הָאֵלֶּה אַמְשִׁיךְ, תְּמֵהָה אֲנִי? " שְׁאֵלָה זוֹ לֹא קָשָׁה הָיְתָה לְמַעֲנֶה, שֶׁכֵּן אַחַת הָיְתָה הַדֶּרֶךְ הָעוֹבֶרֶת בַּיַּעַר, וּשְׁנֵי סִמָּנֵי־הַדֶּרֶךְ הוֹרוּ עָלֶיהָ. “אַחֲלִיט בְּכָךְ”, אָמְרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ, כְּשֶׁתִּסַָּעֵף הַדֶּרֶךְ, וְהַסִּמָּנִים יוֹרוּ זֶה כְּנֶגֶד זֶה”.

אֲבָל דָּבָר זֶה דּוֹמֶה שֶׁלֹּא הָיָה עָשׂוּי לְהִתְרַחֵשׁ. דֶּרֶךְ רַבָּה הָלְכָה וְהָלְכָה, אֲבָל בְּכָל אֲשֶׁר נִסְעֲפַָה הַמְּסִלָּה לֹא הָיוּ אֶלָּא שְׁנֵי סִמָּנֵי־דֶּרֶךְ הַמּוֹרִים לְאוֹתוֹ כִּוּוּן, הָאֶחָד יֹאמַר ‘אֶל בֵּית קִרְקַשְׁתָּן’ וּמִשְׁנֵהוּ, ‘אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל קִרְקַשְׁתִּי’.

“אֲנִי סְבוּרָה”, אָמְרָה עַלִּיזָה לְבַסּוֹף, “שֶׁשְּׁנֵיהֶם גָּרִים בְּבַיִת אֶחָד! תְּמֵהָה אֲנִי שֶׁלֹּא נָתַתִּי דַּעְתִּי עַל כָּךְ תְּחִלָּה – אֲבָל לֹא אוּכַל לְהִשְׁתַּהוֹת שָׁם הַרְבֵּה. רַק אָצִיץ וְאֹמַר ‘מָה שְׁלוֹמְכֶם?’ וְאֶשְׁאַל אוֹתָם אֵיךְ יוֹצְאִים מִן הַיָּעַר. אִם אַךְ אַסְפִּיק לְהַגִּיעַ אֶל הָרִבּוּעַ הַשְּׁמִינִי קֹדֶם חֲשֵׁכָה!” הִנֵּה כָךְ הִלְּכָה וְהוֹסִיפָה, מְדַבֶּרֶת אֶל נַפְשָׁהּ, עַד שֶׁבְִמַעֲקָל חַד אֶחָד הוֹפִיעוּ לְפָנֶיהָ שְׁנֵי שְׁמֵנִים גּוּצִים, פִּתְאֹם כְּדֵי־כָךְ שֶׁבְּעַל כָּרְחָהּ נִרְתְּעָה לְאָחוֹר, אֲבָל כָּרֶגַע הִתְעַשְּׁתָה, מִתּוֹךְ בִּטְחוֹן שֶׁאֵלֶּה הֵם.

 

פֶּרֶק ד' קִרְקַשְׁתָּן וְקִרְקַשְׁתִּי    🔗

עוֹמְדִים הָיוּ תַּחַת עֵץ אֶחָד, אִישׁ זְרוֹעוֹ עַל צַוַּאר רֵעֵהוּ, וְתֵכֶף־וּמִיָּד יָדְעָה עַלִּיזָה לְהַבְדִּילָם בִּשְׁמוֹתֵיהֶם: עַל צַוְּארוֹן הָאֶחָד רָקוּם הָיָה 'תָּן' וְעַל צַוְּארוֹן הַשֵּׁנִי 'תִּי'. מִסְתַּבֵּר שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם רָקוּם לוֹ ‘קִרְקַשׁ’ עַל גַּב הַצַּוָּארוֹן", אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ.

דְּמוּמָה הָיְתָה עֲמִידָתָם כְּדֵי־כָּךְ שֶׁנִּשְׁתַּכַּח מִמֶּנָּה כִּי חַיִּים הֵם, וּכְבָר אָמְרָה לָסֹב וְלִרְאוֹת אִם הַמִּלָּה ‘קִרְקַשׁ’ רְשׁוּמָה עַל גַּבֵּי הַצַּוְּארוֹנִים, וְהִנֵּה נֶחֶרְדָה לְשֵׁמַע קוֹל שֶׁהוֹצִיא זֶה הַמְּצֻיָּן ב ‘תָּן’. “אִם גָּלְמֵי־שַעֲוָה אָנוּ בְּעֵינַיִךְ” אָמַר, “הֲרֵי עָלֶיךָ לְשַׁלֵּם, יוֹדַעַת אַתְּ. לֹא נִבְרְאוּ גָּלְמֵי־שַׁעֲוָה שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ בָּהֶם בְּלֹא מְחִיר. לֹא וָלֹא!”

"וּלְהֶפֶךְ, הוֹסִיף זֶה הַמְצֻיָן בְּ ‘תִּי’, “אִם חַיִּים אָנוּ לְדַעְתְּךְ, הֲרֵי עָלַיךְ לְדַבֵּר”

“צַר צַר לִי עַד מְאֹד”, הָיָה כָּל אֲשֶׁר יָכְלָה עַלִּיזָה לֵאמֹר; שֶׁכֵּן מִלֵּי הַשִּׁיר הַנּוֹשָׁן לֹא פָּסְקוּ מִלְּצַלְצֵל בְּרֹאשָׁהּ כְּתִקְתּוּקוֹ שֶׁל שָׁעוֹן, וּבְקֹשִׁי הִתְאַפְּקָה מִלְּהַשְׁמִיעָן בְּקוֹל: –

"קִרְקַשְׁתָּן וְקִרְקַשְׁתִּי

לְהִתְכַּתֵּשׁ נֵאוֹתו;

רָב קִרְקַשְׁתָּן בְּקַרְקַשְׁתִּי:

עֲפִיפוֹנוֹ שִׁחֵת הוּא.

אַךְ אָז נָחַת עוֹרֵב נִפְלָץ,

שָׁחֹור כְּדוּד שֶׁל זֶפֶת;

לֵב גִּבּוֹרֵינוּ הִתְפַּלָּץ,

עַד שֶׁבָּרְחוּ בְּצֶוֶת".

“יוֹדֵעַ אֲנִי בַּמָּה אַתְּ מְהַרְהֶרֶת”, אָמַר קִרְקַשְׁתָּן: אֲבָל אֵין הַדָּבָר כָּךְ, לֹא וָלֹא".

“אַדְּרַבָּה”, הִמְשִׁיךְ קִרְקַשְׁתִּי, “לוּ הָיָה כֵן, כִּי אָז יָכוֹל לִהְיוֹת כֵּן; וְלוּ כָךְ הָיָה, כִּי אָז הָיָה כָךְ: אֲבָל הוֹאִיל וְלֹא כָךְ הוּא, אֵינוֹ כֵן. דָּבָר־שֶׁבַּהִגָּיוֹן הוּא”.

“מְהַרְהֶרֶת הָיִיתִי”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְּרָב־נִימוּס, מָה הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה לָצֵאת בָּהּ מִן הַיַּעַר הַזֶּה: הֲרֵי מַחֲשִׁיךְ כָּל־כָּךְ. הֲתֹאמְּרוּ לִי בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם?"

אֲבָל הַשְּׁמֵנִיּם הַגּוּצִים רַק הִבִּיטוּ זֶה אֶל זֶה וְגִחֲכוּ.

נִרְאִים הָיוּ בְּדִיּוּק כְּצֶמֶד דַּרְדַּקִּים מִגֻדָּלִים. עַד שֶׁעַל־כָּרְחָהּ הוֹרְתָה עַלִּיזָה בְּאֶצְבָּעָהּ עַל קַרְקַשְׁתָּן וְאָמְרָה, “רִאשׁוֹן!”

“לֹא וָלֹא!” הִתִּיז קִרְקַשְׁתָּן קְצָרָה, וְחָזַר וְקָפַץ פִּיו הָכֵן.

“אַחֲרָיו!” אָמְרָה עַלִּיזָה, עוֹבֶרֶת אֶל קִרְקַשְׁתִּי, אַף שֶׁמֻּבְטָח הָיָה לָהּ כִּי רַק יִקְרָא “לְהֶפֶךְ!” וְכֵן עָשָׂה.

“הַתְחָלְתְּ שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה!” צָעַק קִרְקַשְׁתָּן. “הָאוֹרֵחַ, רֵאשִׁית מַעֲשֵׂהוּ לֵאמֹר,מַה שְׁלוֹמְכֶם?' וּלְהוֹשִׁיט יָד!” וְכָאן הִתְגַּפְּפוּ הָאַחִים הַשְּׁנַיִם, וְאַחַר פָּשְׁטוּ אֶת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם הַפְּנוּיוֹת, לִלְחֹץ אֶת יָדָהּ.

עַלִּיזָה לֹא שָׂשָׂה לִלְחֹץ יַד אִישׁ מֵהֶם רִאשׁוֹנָה, מֵחֲשַׁשׁ פֶּן תַּעֲלִיב אֶת אָחִיהוּ; כֵּיוָן שֶׁכָּךְ רָאֲתָה לְטוֹב לָהּ לִתְפֹּס בִּידֵי שְׁנֵיהֶם בַּת־אַחַת: עוֹד רֶגַע, וּמְרַקְּדִים הָיוּ בְמַעֲגָל. דָּבָר זֶה נִתְקַבֵּל עַל דַּעְתָּהּ בְּפַשְׁטוּת (כָּךְ זָכְרָה לְאַחַר זְמַן), וְהִיא לֹא נִפְתְּעָה אַף לִשְׁמֹעַ קוֹל נְגִינוֹת: דּוֹמֶה הָיָה שֶׁאֵלּוּ בָּאוֹת מִן הָעֵץ אֲשֶׁר תַּחְתָּיו הֵם מְרַקְּדִים, וְעַד כַּמָּה שֶׁבִּינָתָהּ מַשֶּׂגֶת הֵפִיקוּ הָעֲנָפִים בְּהִתְחַכְּכָם זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, מָשָׁל לְכִנּוֹרוֹת וְקַשְׁתוֹתֵיהֶם.

" אֲבָל מְשֻׁנֶּה מְאֹד הָיָה", ( אָמְרָה עַלִּיזָה אַחַר־כָּךְ, כְּסַפְרָהּ לַאֲחוֹתָהּ אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת) “שֶׁמָּצָאתִי אֶת עַצְמִי שָׂרָה ‘נִסְתּוֹבְבָה כָּל הַיּוֹם’ אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָתַי פָּתַחְתִּי בָּזֶה, אֲבָל מִשּׁוּם־מָה נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁהַרְבֵּה־הַרְבֵּה זְמַן אֲנִי שָׁרָה”.

שְׁנֵי הָרוֹקְדִים הָאֲחֵרִים, שֶׁשְּׁמֵנִים, הָיוּ קַל־מְהֵרָה קָצְרָה נְשִׁימָתָם. “אַרְבָּעָה סִבוּבִים דַּיָּם לִרִקּוּד אֶחָד”, הִתְנַשֵּׁף קִרְקַשְׁתָּן וְאָמַר, וּכְמוֹ שֶׁהִתְחִילוּ בָרִקּוּד פִּתְאֹם כָּכָה פָּסְקוּ פִתְאֹם: אוֹתוֹ רֶגַע שָׁבְתּוּ הַנְּגִינוֹת.

אָז הִרְפּוּ מִיָּדֶיהָ שֶׁל עַלִּיזָה, וְדַקָּה אַחַת עָמְדוּ וְהִבִּיטוּ בָהּ: הָיְתָה דְּמָמָה כְבֵדָה, שֶׁכֵּן לֹא יָדְעָה עַלִּיזָה אֵיךְ תִּפְתַּח בְּשִׂיחָה עִם בְּנֵי־אָדָם שֶׁעַתָּה זֶה הָיְתָה מְרַקֶּדֶת עִמָּהֶם. עַכְשָׁו לֹא יִתָּכֵן לֵאמֹר סְתָם, מַה שְׁלוֹמְכֶם?'", אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ: “מִשּׁוּם־מָה דּוֹמֶה שֶׁכְּבָר הִרְחַקְנוּ מִכְּדֵי כָךְ!”

“מְקַוָּה אֲנִי שֶׁלֹּא הִתְעַיַּפְתֶּם הַרְבֵּה?” אָמְרָה לְבַסּוֹף.

“לֹא וָלֹא! וְתוֹדָה רַבָּה מְאֹד עַל שְׁאֵלָתְךְ”, אָמַר קִרְקַשְׁתָּן.

“אֲנִי מַחֲזִיק־טוֹבָה כָּל־כָּךְ!” הוֹסִיף קִרְקַשְׁתִּי. “אוֹהֶבֶת אַתְּ שִׁירָה?”

“כְּ־כֵּן, יֵשׁ שִירִים אֲהוּבִים עָלַי”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְּהוֹסֵס. “הֲתֹאמַר לִי אִֵי־זוֹ הַדֶּרֶךְ הַמּוֹלִיכָה מִן הַיַּעַר לַחוּץ?”

“מָה אַדַקְלֵם לְפָנֶיהָ?” אָמַר קִרְקַשְׁתִּי, סוֹבֵב־מַבִּיט אֶל קִרְקַשְׁתָּן בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וְאוֹמְרוֹת רְצִינוּת, וְאֶת שְׁאֵלָתָהּ שֶׁל עַלִּיזָה לֹא יִשְׁמָע " ‘סוּס־הַיָּם וְהַנַּגָּר’ הוּא הָאָרֹךְ בְּיוֹתֵר", הֵשִׁיב קִרְקַשְׁתָּן וְחָבַק אֶת אָחִיו בְּחִבָּה.

כְּהֶרֶף עַיִן פָּתַח קִרְקַשְׁתָּן:

“זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ – – –”

כָּאן עֲרָבָה עַלִּיזָה אֶת לִבָּהּ לְשַׁסְּעוֹ, “אִם אָרֹךְ הוּא מְאֹד”, אָמְרָה, בְּמֵרַב הָאֲדִיבוּת, “שֶׁמָּא תּוֹאִיל לֵאמֹר לִי תְּחִלָּה אֵי־זוֹ דֶּרֶךְ – –”

קִרְקַשְׁתִּי חִיֵךְ בִּנְעִימוּת, וְחָזַר וּפָתַח:

זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַיָּם,

בְּכָל כֹּחוֹ זָרַח.

הָאֵר גַּלִּים וְהַחְלִקָם

שָׁקַד וְגַם טָרַח –

דָּבָר שֶׁהוּא מוּזָר מְאֹד

בְּעֶצֶם לֵיל קָרָה.

זָרַח יֶָרַחַ בְּעָּגְמָה,

שֶׁכֵּן סָבַר בְּתֹם

כִּי אֵין לְשֶׁמֵֶּשׁ עֵסֶק כָּאן

אַחַר פְּנּוֹת הַיּוֹם –

‘גַּסּוֹת הִיא בּוֹ’, אָמַר,שֶׁבָּא

נִסֵַּר בִּשְׁמֵי מָרוֹם!"

הַיָּם רָטַב מִכָּל רָטֹב,

יָבֵשׁ הוֹבִישׁ הַחוֹל.

עָב לֹא נִרְאָה, כִּי צַח הָיָה

הַשַּׁחַק הַכָּחֹל:

מִמַּעַל עוֹף לֹא עָף, לֹא שָׂר־

מֵאַיִן צִפֹּר וָקוֹל.

זֶה בְּצַד זֶה הָלךְ הָלְכוּ

סוּס־יָם עִם הַנַּגָּר:

וּבִרְאוֹתָם שִׁפְעַת הַחֹל

יָרַד דִּמְעָם מָטָר:

‘לוּ אַךְ פִּנּוּ כָּל זֹאת’ אָמְרוּ

‘הָיָה זֶה נֶהְדָּר!’

‘הַתְדַּמֶּה’, אָמַר סוּס־יָם,

כִּי לוּ חֲצִי שָׁנָה

גֵּרְפוּ מִנְיַן שִׁפְחָה הַחֹול

כִּי אָז כָּלִיל פֻּנָּה?"

‘סָפֵק בְּכָךְ’, סָח הַנַּגָּר,

בּוֹכֶה נֶאֱמָנָה.

‘חִבְרוּ עִמָּנוּ, שַׁבְּלוּלִים!’

סוּס־יָם בָּהֶם פָּצַר.

'תִּנְעַם שִׂיחָה בְּטִיּוּלִים

בִּשְׂדֵה הַחוֹף הַצַּר.

וְאַרְבָּעָה מִכֶּם לִסְעֹד

יָדֵנוּ לֹא תִּקְצָר'.

הִבִּיט בּוֹ קְשִׁישָׁם הַבֵּט,

אַךְ אֹמֶר לֹא הִשְׁחִית:

קָרַץ לוֹ קְשִׁישָׁם קָרֹץ,

רֹאשׁוֹ כָּבֵד הֵנִיס

מַשְׁמָע, אֵפוֹא, כִּי לֹא יֹאבֶה

לִטּוֹשׁ אֶת הַכּוֹנְכִית.

אַךְ אַרְבָּעָה עוּלֵי־יָמִים

יָצְאוּ אַחַת־וּשְׁתַּיִם:

בִּגְדָּם גָּהוּץ, מַרְאָם רָחוּץ,

בָּרָק לַנַעֲלַיִם.

דָּבָר שֶׁהוּא מוּזָר, סוֹף־סוֹף,

מֵאֵין לָהֶם רַגְלַיִם.

אַחֲרֵיהֶם עוֹד אַרְבָּעָה

קָרְבוּ בְּלָאט מְאוֹד;

אֲבָל חִישׁ־קַל עִם רַב נִקְהָל,

וְעוֹד בָּאִים וְעוֹד־

קָפַץ־דִּלֵּג בְּקֶצֶף־גַּל,

וְאֶל הַחוֹף צָעֹד.

הוֹסִיפוֹ לֶכֶת כְּפַרְסָה

סוּס־יָם עִם הַנַּגָּר,

וְעָלַי־אֶבֶן נָחוּ אָז

נוֹחַת רוֹעֵי־בָּקָר:

וְכָל זוּטֵי הַשַּׁבְּלוּלִים

נִצְּבוּ כְּלְמִסְקָר.

‘הִגִּיעָה עֵת’, אָמַר סוּס־יָם,

'לַשִּׂיחַ וּלְהַבְהִיר:

בִּדְבַר צִיִּים – דּוֹנַג־חוֹתָם –

עִסְקֵי פֻּזְמָק וּבָעִיר־

וְלָמָּה תִּתְרַתֵּחַ צוּלָה –

וְאִם יִרְאֶה חֲזִיר'.

‘אַךְ רֶגַע קָט’ נִרְעָשׁ הַטּוּר,

בְּטֶרֶם נְשׂוֹחֵחַ;

הֵן יֵשׁ בְּנוֹ נִלְאֵה־רִיצָה,

וְיֵשׁ שָׁמֵן וָרַךְ!"

'לֹא נֵחָפַּז", שָׂח הַנַּגָּר.

הוֹדוּהוּ רַב עַל כָךְ.

‘כִּכַּר הַלֶּחֶם’, שָׂח סוּס־יָם,

'הוּא עִקַּר צָרַכֵּנוּ:

וְאַף פִּלְפֵּל אוֹ חֹמֶץ־מָה

מֵיֻתָּר אֵינֶנּוּ –

אִם נָא תּוֹאִילוּ, שַׁבְּלוּלַי,

וְנִסְעַד לִבֵּנוּ'.

‘לֹא בָנוֹ, לֹא!’ אָז נִזְעָקוּ,

בְּמִין שֶׁל חַלְחָלָה.

'אַחַר רַב־חַסְדְּכֶם הֲלֹא

תִּהְיֶה זוֹ נְבָלָה!'

‘נָאֶה הַלַּיְלָה’ שָׂח סוּס־יָם.

'הָאֵין הַנּוֹף נִפְלָא?

כֹּה חֲבִיבִים אַתֶּם, בְּנַי!

גָֹּלוּ־גֹּל הַוִּשְׁטָה!'

וְהַנַּגָּר רַק זֹאת אָמַר,

הָבָה וְהִגַָּשְׁתָּ.

פְּעָמִים בִּקַּשְׁתִּיךָ –

מָה זֶּה הִתְחָרַשְׁתָּ?"

‘לִבִּי נוֹקְפֵנִי’, שָׁח סוּס־יָם,

'שֶׁכָּכָה רִמִּינוּם.

אַחַר שֶׁכֹּה הִרְחִיקוּ צֵאת

וְכָכָה הִדְהַרְנוּם!'

וְהַנַּגָּר רַק זֹאת אָמַר

‘פֹּה בְּחֶמְאָה יֵשׁ מוּם!’

‘בִּכְיִי לָכֶם’, שָׂח סוּס־הַיָּם:

‘נִחַמְתִּי עַל פִּשְׁעִי’,

בִּנְהִי בָּרַר אֶת כָּל אֲשֶׁר

גָּדוֹל הוּא לְמִשְׁעִי,

וּבְמִמְחָטָה יִמְחֶה דִּמְעָה

מִקֶּרֶב לֵב וּמְעִי.

‘הוֹ שַׁבְּלוּלִים’, שָׁח הַנַּגָּר,

'רַצְתֶּם לֹא לְחִנָּם!

הַאִם נִצְלַח הַבַּיְתָה שׁוּב?'

אַךְ אֵין נִשְׁמָע קוֹלָם –

דָּבָר שֶׁלֹא הָיָה מוּזָר,

כִּי זְלָלוּם כֻּלָּם.

“בְּעֵינַי מָצָא סוּס־הַיָּם חֵן יוֹתֵר מִכֹּל”, אָמְרָה עַלִּיזָה: “מִשּׁוּם שֶׁקְּצָת הָיָה חֲבָל לוֹ עַל הַשַּׁבְּלוּלִים הַמִּסְכֵּנִים”.

אֲבָל הוּא אָכַל יוֹתֵר מִן הַנַּגָּר“, אָמַר קִרְקַשְׁתִּי. הִנֵּה כִּי כֵן הֶחֱזִיק בְּמִמְחַטְתּוֹ לְפָנָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל הַנַּגָּר לִמְנּוֹת כַּמָּה הוּא זוֹלֵל: לְהֶפֶךְ”.

“זוֹ הָיְתָה שִׁפְלוּת!” נִרְתְּחָה עַלִּיזָה וְאָמְרָה. אִם כֵּן חָבִיב עָלַי הַנַּגָּר יוֹתֵר – אִם לֹא הִרְבָּה לֶאֱכֹל כְּסוּס ־הַיָּם".

“אֲבָל אָכֹל אָכַל כְּכָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדוֹ”, אָמַר קִרְקַשְׁתָּן.

זוֹ הָיְתָה חִידָה מְחֻדָּדָה. לְאַחַר שְׁתִיקָה קַלָּה, הִפְּטִירָה עַלִּיזָה, "כִּי כֵן שְׁנֵיהֶם הָיוּ טִפּוּסִים בִּלְתִּי־נְעִימִים עַד מְאֹד־ – " כָּאן כָּלְאָה לְשׁוֹנָהּ בְּחֶרְדַּת־מָה, כִּי הִנֵּה שָׁמְעָה קוֹל כְּקוֹל נְשִׁיפַת מְכוֹנַת־קִיטוֹר גְּדוֹלָה עולֶה מִן הַיַּעַר בְּסָמוּךְ אֲלֵיהֶם, אַף כִּי חָשְׁשָׁה שֶׁמָּא חַיַּת־טֶרֶף הִיא זוֹ דַּוְקָא. “יֵשׁ כָּאן אֲרָיוֹת אוֹ נְמֵרִים בַּסְּבִיבָה?” שָׁאֲלָה בְּיִרְאָה.

“אֵין זוֹ אֶלָּא נַחַרַת־הַמֶּלֶךְ הָאָדָֹם”, אָמַר קִרְקַשְׁתִּי.

“בּוֹאִי וְהַבִּיטִי בּוֹ!” קָרְאוּ הָאַחִים, וְאִישׁ־אִישׁ נָטַל אַחַת מִידֵי עַלִּיזָה וְיְנַהֲלוּהָ לְמָקוֹם שֶׁהַמֶּלֶךְ יָשֵׁן.

“הָאֵין הוּא חָמוּד לְמַרְאֶה?” אָמַר קִרְקַשְׁתָּן.

בֶּאֱמֶת־וּבְתָּמִים לֹא יָכְלָה עַלִּיזָה לֵאמֹר כִּי כֵן הוּא. לְרֹאשׁוֹ הָיְתָה כֻּמְתָּה אֲדֻמָּה גַּמְלוֹנִית, וּפִיף לָהּ, וְהוּא הָיָה שָׁכוּב מְִכֻרְבָּל וּמְצֻנָּף, וְנוֹחֵר בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת – מְסֻגָּל לְהוֹצִיא אֶת רוּחוֹ בַּנְּחִירָה!" כְּהֶעָרָתוֹ הַקּוֹלַעֵת שֶׁל קִרְקַשְׁתָּן.

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁיִּצְטַנֵּן בִּשְכִיבָתוֹ עַל הַדֶּשֶׁא הָרָטֹב”, אָמְרָה עַלִּיזָה, יַלְדָּה אֲשֶׁר עֵינֶיהָ בְּרֹאשָׁהּ.

“חוֹלֵם הוּא עַכְשָׁו”, אָמַר קִרְקַשְׁתִּי “וְעַל מָה הוּא חוֹלֵם, לְדַעְתֵּך?”

אָמְרָה עַלִּיזָה, “זֹאת אֵין אִישׁ יָכוֹל לְנַחֵשׁ”.

“עָלַיִךְ, שַׁטְיָה!” הֵרִיעַ קִרְקַשְׁתִּי, מוֹחֵא כָף בְּחֶדְוַת נִצָּחוֹן.“וְאִם יֶחְדַּל מֵחֲלֹם עָלַיִךְ, הֵיכָן סְבוּרָה אַתְּ, תִּהְיִי אָז?”

“בַּמָּקוֹם שֶׁאֲנִי נִמְצֵאת עַכְשָׁו, כַּמּוּבָן”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“הוֹ, לֹא!” הֵטִיחַ קִרְקַשְׁתִּי בְּבוֹז. “לֹא תִהְיִי בְּשׁוּם מָקוֹם. הֲרֵי אֵין אַתְּ אֶלָּא מִין דָּבָר שֶׁבַּחֲלוֹמוֹ!”

“אִם הַהוּא הַמֶּלֶךְ יִתְעוֹרֵר”, הוֹסִיף קִרְקַשְׁתָּן, תִּתְנַדְּפִי־חֲבָט – כְּמוֹ נֵר!"

“לֹא אֶתְנַדֵּף!” קָרְאָה עַלִּיזָה בְּרִתְחָה. “חוֹץ מִזֶּה, אִם אֲנִי רַק מִין דָּבָר שֶׁבַּחֲלוֹמוֹ, מָה אַתֶּם, רוֹצָה הָיִיתִי לָדַעַת?”

“כַּנַּ”ל", אָמָר קִרְקַשְׁתִּי.

“כַּנַ”ל, כְּנָל", קָרָא קִרְקַשְׁתִּי.

זֹאת הִשְׁמִיעַ בִּצְעָקָה כָזֹאת עַד שֶׁלֹּא יָכְלָה עַלִּיזָה לְהִתְאַפֵּק וְאָמְרָה, " הַס! חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁתָּעִיר אוֹתוֹ, אִם תַּרְעִישׁ כָּל־כָּךְ".

" כִּי־כֵן, אֵין טַעַם שֶׁתְּדַבְּרִי אַתְּ עַל כָּךְ שֶׁאָעִיר אוֹתוֹ", אָמַר קִרְקַשְׁתָּן, “כְּשֶׁאֵינֵךְ אֶלָּא אַחַד הַדְּבָרִים שֶׁבַּחֲלוֹמוֹ. הֵיטֵב אַתְּ יוֹדַעַת שֶׁאֵין בָּךְ מַמָּשׁ”.

“יֵשׁ בִּי מַמָּשׁ!” אָמְרָה עַלִּיזָה, וְהֵחֵלָּה לִבְכּוֹת.

“מִתּוֹךְ בְּכִי לֹא תּוֹסִיפִי מַמָּשׁוּת כְּהוּא־זֶה”, הָעִיר קִרְקַשְׁתִּי: “אֵין מַה לִבְכּוֹת”,

“לוּלֵא הָיָה בִּי מַמָּשׁ”, אָמְרָה עַלִּיזָה – סָפֵק־צוֹחֶקֶת בְּעַד לְדִמְעוֹתֶיהָ, כֹּה מְגֻחָךְ נִרְאָה לָהּ הַכֹּל – " לֹא הָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת לִבְכּוֹת".

“מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁאֵינֵךְ סְבוּרָה כִּי אֵלּוּ דְּמָעוֹת שֶׁל מַמָּשׁ?” שִׁסְּעָה קִרְקַשְׁתָּן בְּבוֹז גָּדוֹל.

"יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁהֵם מְדַבְּרִים שְׁטֻיוֹת ", הִרְהֲרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ: “וְטִפְּשׁוּת הִיא לִבְכּוֹת עַל כָּךְ”. הִנֵּה כִּי כֵן מָחֲתָה דִּמְעוֹתֶיהָ, וְהִמְשִׁיכָה, בַּעֲלִיצוּת כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכַל, “בְּכָל אֹפֶן מוּטָב לִי שֶׁאֵצֵא מִן הַיַּעַר, כִּי בֶּאֱמֶת כְּבָר מַחְשִׁיךְ מְאֹד. סְבוּרִים אַתֶּם שֶׁקָּרוֹב לָרֶדֶת גֶּשֶׁם?”

קִרְקַשְׁתָּן פָּרַשׁ מִטְרִיָּה גְּדוֹלָה מֵעָלָיו וּמֵעַל אָחִיו, וְנָשָׂא עַיִן לְתוֹכָהּ. “לֹא אֵינִּי סָבוּר שֶׁיֵרֵד”, אָמַר: “עַל כָּל פָּנִים – לֹא כָאן. לֹא וָלֹא”.

" אֲבָל אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיָּרַד בַּחוּץ?"

“אֶפְשָׁר לוֹ – אִם יִרְצֶה”, אָמַר קִרְקַשְׁתִּי: " אֵינֶנּוּ מִתְנַגְּדִים, לְהֶפֶךְ".

“אֲנוֹכִיִּים שֶׁכְּמוֹתָם!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, וּכְבָר בִּקְְּשָה לֵאמֹר לָהֶם “שָׁלוֹם” וּלְעָזְבָם, וְהִנֵּה גָּח קִרְקַשְׁתָּן וְקָפַץ מִתַּחַת לַמִּטְרִיָּה, וּתְפְסָהּ בְּאַמַּת־יָדָהּ.

“רוֹאָה אַתְּ זֹאת?” אָמַר, בְּקוֹל נֶחֱנַק מֵעָצְמַת הִתְרַגְּשׁוּתוֹ, וְעֵינָיו נִפְעֲרוּ וְהִצְהִיבוּ לְפֶתַע, עִם שֶׁהוֹרָה בָּאֶצְבַּע מַרְעִידָה עַל חֵפֶץ לָבָן וְקָטָן הַמֻּטַּל תַּחַת הָעֵץ.

“רַק עֲפִיפוֹן הוּא” אָמְרָה עַלִּיזָה, לְאַחַר שֶׁבָּחֲנָה בְּשׂוֹם־לֵב אֶת הַחֵפֶץ הַלָּבָן וְהַקָּט. “לֹא שְׁפִיפוֹן, יוֹדֵעַ אַתָּה”, נֶחְפְּזָה לְהוֹסִיף, מִסְּבָרָה שֶׁנִּפְחַד הוּא: סְתָם עֲפִיפוֹן נוֹשָׁן־נוֹשָׁן וּמְמֹעָךְ".

“יָדַעְתִּי כִּי זֶה הוּא!” קָרָא קִרְקַשְׁתָּן, וְהֵחֵל רוֹקֵעַ בְּרַגְלָיו בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף וְתוֹלֵשׁ אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ. “מְקֻלְקָל הוּא, וַדַּאי!” כָּאן נָתַן עֵינוֹ בְּקִרְקָשְׁתִּי, שֶׁמִּיָּד הֶתִיַשֵּב עַל הָאָרֶץ, וְנִסָּה לְהִסָּתֵּר תַּחַת הַמִּטְרִיָּה.

עַלִּיזָה הִנִּיחָה יָדָהּ עַל זְרוֹעוֹ, וְאָמְרָה, כְּמַרְגַּעַת, “אֵין לְךָ לְהִתְכַּעֵס כָּל־כָּךְ בִּגְלַל עֲפִיפוֹן יָשָׁן”,

“אֲבָל אֵין הוּא יָשָׁן”, קָרָא קִרְקַשְׁתָּן, וַחֲמָתוֹ בוֹעֶרֶת וּמוֹסִיפָה. "חָדָשׁ הוּא, אֲנִי אוֹמֵר לָךְ – אֶתְמוֹל קְנִיתִיו – עֲפִיפוֹנִי הֶחָדָשׁ הַנֶּחְמָד! וְקוֹלוֹ הִתְרוֹמֵם כְּדֵי צְוָחָהּ מְצֻוַּחַת.

כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה קִרְקַשְׁתִּי מִתְאַמֵּץ כְּמֵיטַב יְכָלְתּוֹ לְהִתְקַפֵּל בְּתוֹךְ הַמִּטְרִיָּה: מַעֲשֶׂה זֶה מֻפְלָא הָיָה כְּדֵי־כָךְ, שֶׁהִסִּיחַ אֶת דַּעְתָּהּ שֶׁל עַלִּיזָה כָּלִיל מִן הָאָח הַכּוֹעֵס. אֶלָּא שֶׁבְּזֹאת לֹא יָכוֹל לְהַצְלִיחַ הַצְלָחָה שְׁלֵמָה, וְסוֹפוֹ שֶׁהִתְהַפֵּךְ, צָרוּר בַּמִּטְרִיָּה, וְרַק רֹאשׁוֹ מְבַצְבֵּץ וּבוֹצֵץ: וְכָךְ הָיָה מֻטָּל, פּוֹצֶה פִּיו וְקוֹפְצוֹ, פּוֹקֵחַ וְעוֹצֵם אֶת עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת – ־ דּוֹמֶה לְדָג יוֹתֵר מִלְּכָל דָּבָר אַחֵר", סָבְרָה עַלִּיזָה. "וַדַּאי תֵּאוֹת לְהִתְכַּתֵּשׁ? אָמַר קִרְקַשְׁתָּן בְּקוֹל מָתוּן יוֹתֵר.

“מִן־הַסְּתָם כֵּן”, הֵשִׁיב אָחִיו בְּעָגְמָה, כְּגִיחוֹ מִתּוֹךְ הַמִּטְרִיָּה: “רַק שֶׁחַיֶבֶת הִיא לְעֲזֹרַ לָנוּ לְהִתְלַבֵּשׁ, יוֹדֵעַ אַתָּה”.

הִנֵּה כָּךְ פָּרְשׁוּ שְׁנֵי הָאַחִים, יָד־בְּיָד, וְנִכְנְסוּ הַיַעֲרָה, וְכַעֲבֹר דַּקָּה חָזְרוּ כְּשֶׁזְּרוֹעוֹתֵיהֶם מְלֵאוֹת חֲפָצִים – דֻּגְמַת כָּרִים, שְׂמִיכוֹת, שְׁטִיחִים, מַפּוֹת, מִכְסֵי־סִירִים, וּדְלָיִים. מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁזְּרִיזָה אַתְּ לִקְשֹׁר חוּטִים וְלִפְרֹף?" הִפְטִיר קִרְקַשְׁתָּן. “כָּלַ דָּבָר מִן הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חַיָּב לָבוֹא עַל מְקוֹמוֹ אִם כָּךְ וְאִם אַחֶרֶת”.

אַחֲרֵי כֵן אָמְרָה עַלִּיזָה שֶׁמִּיָּמֶיהָ לֹא רָאֲתָה עוֹד כַּדָּבָר הַזֶּה: אֵיזוֹ מְהוּמָה הֵקִימוּ הַלָּלוּ הַשָּׁנִים – כַּמָּה דְּבָרִים לָבְשׁוּ – כַּמָּה הִטְרִיחוּהָ בִּקְשִׁירַת חֲבָלִים וּרִכּוּס כַּפְתּוֹרִים – – |כְּשֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים, בֶּאֱמֶת יִדְמוּ דִּמְיוֹן גָּמוּר לִצְרוֹרוֹת שֶׁל בְּגָדִים יְשָׁנִים!" אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ, עִם שֶׁהִתְקִינָה כָּרִית עַל צַוְּארֵי קִרְקַשְׁתִּי, “כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּרֵת רֹאשׁוֹ”, כִּדְבָרָיו.

“יוֹדַעַת אַתְּ”, אָמַר בְּכֹבֶד־רֹאשׁ מַרֻבֶּה, “הֲרֵי זֶה אַחַד הַדְּבָרִים הַחֲמוּרִים בְּיוֹתֵר הָעֲלוּלִים לִקְרוֹת לְאָדָם בִּקְרָב – שְׁיִכָּרֵת רֹאשׁוֹ”.

עַלִּיזָה צָחֲקָה בְּקוֹל; אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁחָשְׁשָׁה לְעָלְבוֹ, הִתְחַכְּמָה לַהֲפֹךְ אֶת צְחוֹקָהּ לְשִׁעוּל. “כְּלוּם נִרְאֶה אֲנִי חִוֵּר מְאֹד?” אָמַר קִרְקַשְׁתָּן, שֶׁנִּגַשׁ אֵלֶיהָ עַל־מְנָת שֶׁתִּקְשֹׁר לוֹ אֶת קַסְדָּתוֹ. (הוּא קָרָא לְכָךְ קַסְדָּה, אַף שֶׁבְּלִי סָּפֵק דָּמְתָה זוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר לַמַרַחֶשֶׁת).

“כִּי־כֵן – כֵּן – קְצָת”, לָאֲטָה עַלִּיזָה וְהֵשִׁיבָה.

“אֲנִי אַמִּיץ מְאֹד, בְּדֶרֶךְ־כְּלָל”, הִמְשִׁיךְ חֶרֶשׁ" רַק שֶׁהַיּוֹם חָשׁ אֲנִי בְרֹאשִי בְּמִקְרֶה".

“וַאֲנִי חָשׁ בְּשִנַּי!” אָמַר קִרְקַשְׁתִּי, שֶׁגֻּנְּבוּ הַדְּבָרִים אֶל אָזְנוֹ. “מֵחוּשִי גָּדוֹל הַרְבֵּה מִשֶּׁלְּךְ!”

“אִם כֵּן מוּטָב שֶׁלֹּא תִּתְכַּתְּשׁוּ הַיּוֹם”, אָמְרָה עַלִּיזָה שֶׁדִּמְתָה כִּי הַשָּׁעָה כְּשֵׁרָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם.

“חוֹבָה עָלֵינוּ לְהִתְכַּתֵּשׁ קִמְעָה, אֲבָל אֵינִי מִתְעַקֵּשׁ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה”, אָמַר קִרְקַשְׁתָּן. “מָה הַשָּׁעָה עַכְשָׁו?”

קִרְקַשְׁתִּי הֵצִיץ בִּשְׁעוֹנוֹ, וְאָמַר אַרְבַּע וָחֵצִי"

“נִלָּחֵם־נָא שֵׁשׁ, וְאַחַר־כָּךְ נִסְעַד עַרְבִּית”, אָמַר קִרְקַשְׁתָּן"

“טוֹב וְיָפֶה”, אָמַר אֲחִיהוּ, עָצוּב וְנוּגֶהּ: “וְהִיא יְכוֹלָה לְהִסְתַּכֵּל – רַק שֶׁמּוּטָב כִּי לֹא תִתְקָרְבִי מְאֹד”, הוֹסִיף: “דַּרְכִּי הִיא לְהַכּוֹת בְּכָל אֲשֶׁר אֶרְאֶה – כְּשֶׁאֲנִי מִתְלַהֵט בֶּאֱמֶת.”

“וַאֲנִי מַכֶּה בְּכָל אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדִי”, קָרָא קִרְקַשְׁתָּן, בֵּין שֶׁאֶרְאֵהוּ בֵּין שֶׁלֹּא אֶרְאֵהוּ!"

עַלִּיזָה צָחֲקָה. " הַדַּעַת נוֹתֶנֶת שֶׁתְּכוּפוֹת אַתָּה מַכֶָּה בָּעֵצִים", אָמְרָה.

קִרְקַשְׁתָּן הִבִּיט סְבִיבוֹ בְּחִיּוּךְ רָצוֹן. “סָבוּר אֲנִי”, אָמַר, “שֶׁכַּאֲשֶׁר נִגְמֹר לֹא תִּשָּׁאֵר מַצֶּבֶת עֵץ עַל כָּל סְבִיבֵינוּ”.

“וְכָל זֹאת בִּגְלַל עֲפִיפוֹן!” אָמְרָה עַלִּיזָה, וְעוֹדָהּ מְקַוָּה שֶׁיִּכָּלְמוּ כָּלְשֶׁהוּ עַל שֶׁהֵם נִלְחָמִים בְּשֶׁל דָּבָר פָּעוּט כָּזֶה.

“לֹא הָיִיתִי מַקְפִּיד כָּל־כָּךְ”, אָמַר קִרְקַשְׁתָּן, “לוּלֵא הָיָה זֶה עֲפִיפוֹן חָדָשׁ”.

“לְוַאי וְיָבוֹא הָעוֹרֵב הַנִּפְלָץ!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה.

“יֵשׁ רַק חֶרֶב אַחַת, יוֹדֵעַ אַתָּה”, אָמַר קִרְקַשְׁתָּן אֶל אָחִיו: “אֲבָל תּוּכַל לָקַחַת אֶת הַמִּטְרִיָּה – חַדָּה הִיא לֹא־פָּחוֹת. רַק שֶׁעָלֵינוּ לְמַהֵר וּלְהַתְחִיל. כְּבָר מַחֲשִׁיךְ כְּכָל הָאֶפְשָׁר”.

“וְיוֹתֵר מִכָּךְ”, אָמַר קִרְקַשְׁתִּי.

הַחֲשֵׁכָה הָיְתָה יוֹרֶדֶת פִּתְאֹם כְּדֵי־כָךְ שֶׁעַלִּיזָה דִּמְּתָה כִּי סוּפַת־רַעַם קְרוֹבָה לְהִתְחוֹלֵל. “מָה־שָּׁחוֹר וְעָבֶה הֶעָנָן הַזֶּה!” אָמְרָה. “וְכֹה מְמַהֵר הוּא לָבוֹא! בֶּאֱמֶת סְבוּרָה אֲנִי שֶׁכְּנָפַיִם לוֹ!”

“זֶה הָעוֹרֵב!” הַצְּרִיחַ קִרְקַשְׁתָּן בְּקוֹל בַּלָּהוֹת; וּשְׁנֵי הָאַחִים נָשְׂאוּ רַגְלֵיהֶם וְנִתְעַלְּמוּ מִן הָעַיִן בִּן־רֶגַע.

עַלִיזָה רָצָה מֶרְחָק־מָה אֶל עֲבִי־הַיַּעַר, וְעָמְדָה תַּחַת עֵץ גָּדוֹל וָרָם.

“לְעוֹלָם לֹא יוּכַל לְהַשִּׂיגֵנִי פֹה”, הִרְהֲרָה; " גָּדוֹל־גָּדוֹל הוּא מִכְּדֵי שֶׁיִּדָּחֵק אֶל קֶרֶב הָעֵצִים. אֲבָל רוֹצָה הָיִיתִי שֶׁלֹּא יְנַפְנֵף בִּכְנָפָיו כָּכָה – סוּפָה וּסֻעָרָה הוּא מֵקִים בַּיַּעַר – הִנֵּה רְדִיד שֶׁל מִי פּוֹרֵחַ מִתְעוֹפֵף!"

 

פֶּרֶק ה' צֶמֶר וּמָיִם    🔗

כְּדַבְּרָהּ תָּפְסָה בָרְדִיד, וְהִבִּיטָה כֹּה וָכֹה לִרְאוֹת אֶת בַּעְלָתוֹ: עוֹד רֶגַע וְהַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה בָּאָה שׁוֹטֶפֶת בִּמְרוּצָה, וּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹתֶיהָ פְּרוּשׂוֹת הַרְחֵב, מָשָל כְּאִלּוּ מְעוֹפֶפֶת הִיא, וּבְתַכְלִית הַנִּמוּס נָטְלָה עַלִּיזָה אֶת הָרְדִיד וְיָצְאָה לִקְרָאתָהּ.

“שְׂמֵחָה אֲנִי מְאֹד שֶׁנִּקְרֵיתִי לְכָאן”, אָמְרָה עַלִּיזָה עִם שֶׁסִּיעַתָּהּ לַעֲטוֹת אֶת רְדִידָהּ שׁוּב.

הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה אַךְ הִבִּיטָה בָּהּ בִּכְמִין מוֹרָא אֵין־יֶשַׁע, וּבְלִי־חֲשָׂךְ הָיְתָה מְלַחֶשֶׁת לְנַפְשָׁהּ וְחוֹזֶרֶת וּמְלָחֶשֶׁת “לֶחֶם־בְּחֶמְאָה”, לֶחֶם־בְּחֶמְאָה", וְעַלִּיזָה רָאֲתָה כִּי אִם תִּתְקַשֵּׁר פֹּה שִׂיחָה בִּכְלָל, הֲרֵי עָלֶיהָ לְנַהֵל אוֹתָהּ בְּעַצְמָהּ, כֵּיוָן שֶׁכָּךְ פָּתְחָה חַשְׁשָׁנִית: “כְּלוּם בַּמַּלְכָּה הַלְּבָנָה אֲנִי פּוֹגֶשֶׁת?”

“אָמְנָם כֵּן” אִם לָזֹאת אַתְּ קוֹרֵאת ‘לוֹבֶשֶׁת’ ", אָמְרָה הַמַּלְכָּה. “לֹא כָּךְ מִצְטַיֵּר לִי הַדָּבָר”

עַלִּיזָה סָבְרָה שֶׁלֹּא כְּדַאי לָהֶן לְהִתְנַצֵּחַ בְּעֶצֶם תְּחִלַּת שִׂיחָתָן, לָכֵן חִיְּכָה וְאָמְרָה, “אִם אַךְ תַּגִּיד לִי הוֹד־מַלְכוּתָהּ כֵּיצַד יֵשׁ לְהַתְחִיל, אֶעֱשֶׂה זֹאת כְּמֵיטַב יְכָלְתִּי”.

“אֲבָל אֵינִי רוֹצָה כְּלָל שֶׁיֵּעָשֶׂה הַדָּבָר!” נֶאֶנְקָה הַמַּלְכָּה הַמִּסְכֵּנָה. “זֶה לִי כְבָר שְׁעָתֵיִם שֶׁאֲנִי לוֹבֶשֶׁת אֶת עַצְמִי”

טוֹב, טוֹב הָיָה, דִּמְּתָה עַלִּיזָה, לוּ מָצְאָה מִישֶׁהִי זוּלָתָהּ לְהַלְבִּישָׁהּ, כָּל־כָּךְ הָיְתָה פְּרוּעָה וּמְפֹרַעַת. “כָּל דָּבָר וְדָבָר מְעֻקָּם אֶצְלָהּ”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ, “וְכָל־כֻּלָּהּ סוּגָה בְּסִכּוֹת! – מֻתָּר לִי לְיַשֵּׁר לָךְ אֶת רְדִידְךְ?” הוֹסִיפָה בְּקוֹל.

אֵינִי יוֹדַעַת מָה הָיָה לוֹ!" אָמְרָה הַמַּלְכָּה בְּקוֹל נְכָאִים. “יָצָא מִכֵּלָיו, נִדְמֶה לִי. פְּרַפְתִּיו פֹּה, פְּרַפְתִּיו שָׁם, אוּלָם אֵינוֹ מִתְרַצֶּה!”

“אִי־אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה יָשָׁר, יוֹדַעַת אַתְּ, אִם אַתְּ פּוֹרֶפֶת אוֹתוֹ עַל צַד אֶחָד בִּלְבַד”, אָמְרָה עַלִּיזָה. עִם שֶׁהִתְקִינַתּוּ לָה בַּלָּאט; " וְהָהּ אֵלִי, מָה סְתוּרוֹת שַׂעֲרוֹתַיךְ! "

" הַמִּבְרֶשֶׁת הִסְתַּבְּכָה בָּהֶן!" נֶאֶנְחָה הַמַּלְכָּה וְאָמְרָה. " וְהַמַּסְרֵק אָבַד מִמֶּנִּי אֶתְמוֹל".

בְּשׂוּם־לֵב חָלְצָה עַלִּיזָה אֶת הַמִּבְרֶשֶׁת, וּכְמֵיטַב יְכָלְתָּהּ עָמְלָה לִסְדֹּר אֶת הַשֵּׂעָר. “הִנֵּה, עַכְשָׁו יֵשׁ לָךְ צוּרָה!” אָמְרָה, לְאַחַר שֶׁהֶחֱלִיפָה אֶת מַרְבִּית הַסִּכּוֹת. “אֲבָל בֶּאֱמֶת דִּין שֶׁתִּהְיֶה לְךָ אָמָה!”.

“בָּרִי לִי שֶׁאוֹתָךְ הָיִיתִי מְקַבֶּלֶת בָּרָצוֹן!” אָמְרָה הַמַּלְכָּה. “פְּרוּטוֹתַיִם לְשָׁבוּעַ, וְרִבָּהּ בְּכָל יוֹם”

עַל־כָּרְחָהּ צָחֲקָה עַלִּיזָה, כְּאָמְרָהּ “אֵינִּי רוֹצָה שֶׁתִּשְׁכְּרִי אוֹתִי – וּלְרִבָּהּ אֵינִי צְרִיכָה”.

“הַרִבָּה טוֹבָה מְאֹד” אָמְרָה הַמַּלְכָּה.

“כִּי־כֵן, הַיּוֹם, מִכָּל מָקוֹם, אֵינִי רוֹצָה רִבָּה”.

“לֹא הָיִית מְקַבֶּלֶת אוֹתָהּ גַּם לוּ רָצִית”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה. “הַדִּין הוּא, רִבָּה מָחָר וְרִבָּה אֶתְמוֹל – אַךְ לְעוֹלָם לֹא רִבָּה הַיּוֹם”.

"לִפְעָמִים בְּהֶכְרֵחַ בָּאָה הָעֵת ל ‘רִבָּה הַיּוֹם’ ", מִחֲתָה עַלִּיזָה.

“לֹא, אִי־אֶפְשָׁר”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה. הַרִבָּה תּוֹרָה תָּמִיד בְּכָל יוֹם שֵׁנִי: הַיּוֹם אֵינוֹ יוֹם שֵׁנִי כָלְשֶׁהוּ, יוֹדַעַת אַתְּ".

“אֵינֶנִּי מְבִינָה אוֹתָךְ” אָמְרָה עַלִּיזָה. “הֲרֵי זֶה בִּלְבּוּל נוֹרָא!”

“כָּךְ הַדָּבָר כְּשֶׁחַיִּים אֲחוֹרַנִּית”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה בְּחָסוּד: “בַּתְּחִלָּה תָּמִיד הָרֹאשׁ הוֹלֵךְ סְחַרְחַר מְעָט – –”

“חַיִּים אֲחוֹרַנִּית!” שָׁנְתָהּ עַלִּיזָה מִשְׁתָּאָה. " מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי דָּבָר שֶׁכְּזֶה!"

“– אֲבָל מַעְלָה גְּדוֹלָה אַחַת יֵשׁ בְּכָךְ, שֶׁהַזִּכָּרוֹן פּוֹעֵל בִּשְׁנֵי הַכִּוּוּנִים”,

“שֶׁלִּי בְּוַדַּאי פּוֹעֵל רַק בְּכִוּוּן אֶחָד” הֵעִירָה עַלִּיזָה. “אֵינִי יְכוֹלָה לְזְכֹּר דְּבָרִים קֹדֶם הִתְרַחֲשׁוּתָם”.

"זִכָּרוֹן עָלוּב לְמַדַּי הוּא זֶה שֶׁפּוֹעֵל רַק לְאָחוֹר ", הֵעִירָה הַמַּלְכָּה.

“אֵיזֶה מִן דְּבָרִים אַת מֵיטִיבָהּ לְזְכֹּר?” הֵהִינָה עַלִּיזָה לִשְֶׁאֹל.

“הוֹ, דְּבָרִים שֶׁקָּרוּ בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם”, הֵשִׁיבָה הַמַּלְכָּה כִּלְאַחַר־פֶּה.

“הִנֵּה, דֶּרֶךְ מָשָׁל”, הִמְּשִׁיכָה, וּכְדַבְּרָהּ הִדְבִּיקָה בּוּל גָּדוֹל שֶׁל גֶּבֶס עַל אֶצְבָּעָהּ, “עִנְיַן שְׁלִיחַ הַמֶּלֶךְ. עַכְשָׁו עוֹנְשִׁים אוֹתוֹ, וְהוּא יוֹשֵׁב בְּבֵית הַסֹּהַר: וְהַמִּשְׁפָּט אַךְ אֵינוֹ מַתְחִיל עַד לְיוֹם־ד' הַבָּא: וְאַחֲרוֹן־אַחֲרוֹן כַּמּוּבָן בָּא הַפֶּשַע”.

“וּמָה אִם לְעוֹלָם לֹא יַעֲשֶׂה אֶת הַפֶּשַׁע?” אָמְרָה עַלִּיזָה.

“הֲרֵי כָךְ עָדִיף יִהְיֶה, לֹא כֵן?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה, עִם שֶׁכְּרַכָּה אֶת הַגֶּבֶס עַל אֶצְבָּעָהּ בִּבְדַל פְּתִיל.

עַלִּיזָה מְדַמָּה הָיְתָה כִּי זֹאת אֵין לְהַכְחִישׁ. "מוּבָן שֶׁכָּךְ עָדִיף יִהְיֶה, אָמְרָה: “אֲבָל עַל שׁוּם מָה יִשָּׂא עָנְשׁוֹ?”

“כָּאן אַתְּ טוֹעָה, בְּכָל אֹפֶן”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה. “אוֹתְךְ עָנְשׁוֹ פַעַם?”.

“רַק כְּשֶׁחָטָאתִי”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“וְאַתְּ הוּטַבְתְּ בְּכָךְ, זֹאת אֲנִי יוֹדַעַת!” אָמְרָה הַמַּלְכָּה כִּמְנַצַּחַת.

“כֵּן, אֲבָל אֲנִי הֲרֵי עָשִׂיתִי אֶת הַמַּעֲשִׂים שֶׁבַּעֲבוּרָם נֶעֱנַשְׁתִּי”, אָמְרָה עַלִּיזָה: זֶה כָּל הַהֶבְדֵּל".

“אֲבָל לוּלֵא עָשִׂית אוֹתָם" אָמְרָה הַמַּלְכָּה, “הֲרֵי מוּטָב הָיָה עוֹד יוֹתֵר; מוּטָב, וּמוּטָב, וּמוּטָב!” קוֹלָהּ הִתְרוֹמֵם עִם כֹּל “מוּטָב” עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נִתְגַּלְגֵּל בִּצְוָחָה מַמָּשׁ.

עַלִּיזָה אַךְ הֵחֵלָּה לֵאמֹר "יֵשׁ פֹּה אֵיזוֹ טָעוּת – – ", כְּשֶׁהֵחֵלָּה הַמַּלְכָּה לִצְרֹחַ, בְּקוֹל גָּדוֹל כְּדֵי־כָךְ שֶׁנֶּאֶלְצָה לְהַפְסִיק בְּאֶמְצַע הַמִּשְׁפָּט. "הוֹ, הוֹ, הוֹ! צָעֲקָה הַמַּלְכָּה, מְנַעֶרֶת יָדָהּ כִּמְבַקֶּשֶׁת לְהִתְנַעֵר מִמֶּנָּה. “אֶצְבָּעִי זָבָה דָּם! הוֹ, הוֹ, הוֹ, הו!”

צְרִיחוֹתֶיהָ דָּמוּ כָּל־כָּךְ לִשְׁרִיקָתוֹ שֶׁל קַטָּר, עַד שֶׁהֻצְרְָכָה עַלִּיזָה לְאֱטֹם אָזְנֶיהָ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם.

“מָה יֵשׁ?” אָמְרָה, מִשֶּׁאַךְ הָיָה לָהּ סִכּוּי שֶׁיִּשָּׁמַע קוֹלָהּ.

“נִדְקַרְתְּ בְּאֶצְבָּעֵךְ?”

“עוֹד לֹא נִדְקַרְתִּי בָהּ”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה, “אֲבָל עוֹד מְעַט אֶדָּקֵּר – הוֹ, הוֹ, הוֹ!”

מָתַי סְבוּרָה אַתְּ, יִקְרֶה הַדָּבָר?" שָׁאֲלָה עַלִּיזָה, וְהִיא נוֹטָה מְאֹד לִפְרֹץ בִּצְחוֹק.

“כְּשֶׁאֶחֱזֹר לִפְרֹף אֶת רְדִידִי”, נֶאֶנְקָה הַמַּלְכָּה הַמִּסְכֵּנָה וְאָמְרָה: הַפְּרִיפָה תִּפְתַּח מִיָּד. הוֹ, הוֹ!" בָּאָמְרָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִפְצְתָהּ הַפְּרִיפָה, וְהַמַּלְכָּה תָּפְסָה בָּהּ פֶּרֶא וַעֲמָלָה לְִרַכְּסָהּ שׁוּב.

“הִזָּהֲרִי!” קָרְאָה עַלִּיזָה. “מְעֻקֶּמֶת הִיא בְּיָדֵךְ!” וְהִיא שָׁלְחָה יָדָהּ אֶל הַפְּרִיפָה; אוּלָם אֵחֲרָה אֶת הַמּוֹעֵד. הַסִּכָּה שָׁמְטָה, וְהַמַּלְכָּה נִדְקְרָה בְּאֶצְבָּעָהּ.

“מִפְּנֵי כָךְ זָב הַדָּם”, אָמְרָה אֶל עַלִּיזָה בְּחִיּוּךְ. “עַכְשָׁו מְבִינָה אַתְּ אֵיךְ מִתְרַחֲשִׁים דְּבָרִים אֶצְלֵנוּ”

“אֲבָל מַדּוּעַ אֵינֵךְ צוֹרַחַת עַכְשָׁו?” שְׁאֲלָה עַלִּיזָה, וְיָדֶיהָ מוּכָנוֹת לְאֱטֹם אֶת אָזְנֶיהָ שׁוּב.

“הַלֹּא צָרַחְתִּי כְּבָר כְּכָל הַדָּרוּשׁ”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה, “מָה בֶּצַע לְחֲזֹר עַל כָּל הַפָּרָשָׁה?”

לָעֵת הַזֹּאת הֵחֵל אוֹר מַפְצִיעַ וְגוֹבֵר. “הָעוֹרֵב וַדַּאי הִתְעוֹפֵף לוֹ מִן הַסְּתָם”, אָמְרָה עַלִּיזָה: “כֹּה שְׂמֵחָה אֲנִי שֶׁפָּרַח־הָלַךְ. חָשַׁבְתִּי שֶׁהַלַּיְלָה יוֹרֵד”.

“לְוַאי וְהָיִיתִי אֲנִי מַצְלִיחָה לִשְמֹחַ!” אָמְרָה הַמַּלְכָּה. רַק שֶׁלְּעוֹלָם אֵינִי יְכוֹלָה לְזְכֹּר אֶת הַכְּלָל. אַתְּ וַדַּאי טוֹב לָךְ מְאֹד, שֶׁאַתְּ מִתְגּוֹרֶרֶת בַּיַּעַר הַזֶּה וּשְׂמֵחָה כָּל אֵימַת שֶׁתִּרְצִי!"

"רַק שֶׁכֹּה בוֹדְדָה אֲנִי כָּאן! אָמְרָה עַלִּיזָה בְּקוֹל יְגוֹנִים; וְכֵיוָן שֶׁזָּכְרָה אֶת בְּדִידוּתָהּ, נָשְׁרוּ שְׁתֵּי דְּמָעוֹת גְּדוֹלוֹת וְיָרְדוּ עַל לְחַיֶּיהָ.

“הוֹ חִדְלִי לְךָ מִזֶּה!” קָרְאָה הַמַּלְכָּה, פּוֹרֶכֶת כַּפִֶּיהָ בְּיֵאוּשׁ. “שִׁקְלִי בְּדַעְתֵּךְ אֵיזוֹ יַלְדָּה גְּדוֹלָה אַתְּ. שִׁקְּלִי בְּדַעְתֵּךְ מָה רַבָּה הַדֶּרֶךְ שֶׁעָבַרְתְּ הַיּוֹם. שִׁקְלִי בְּדַעְתֵּךְ מָה הַשָּׁעָה. שִׁקְלִי כָּל דָּבָר שֶׁהוּא, רַק אַל תִּבְכִּי!”

עַל־כָּרְחָהּ צָחֲקָה עַלִּיזָה לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַף בְּעֶצֶם בִּכְיָהּ. “כְּלוּם אַתְּ יְכוֹלָה לִמְנֹעַ עֵינֵךְ מִדִּמְעָה עַל־יְדֵי שֶׁתִּשְׁקְּלִי דְּבָרִים בְּדַעְתֵּךְ?” שָׁאָלָה.

“כָּךְ עוֹשִׂים זֹאת”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה בַּהַחְלָטָה נִמְרָצָה: אִין אִישׁ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי דְּבָרִים בְּבַת אַחַת, יוֹדַעַת אַתְּ. רֵאשִׁית דָּבָר, הָבָה נִשְׁקֹל אֶת גִּילֵךְ – בַּת כַּמָּה אָתְּ?"

“בַּת שֶׁבַע וָחֵצִי, בְּעֶצֶם”.

“תַּגִּידִי לִי בְּלִי עֶצֶם”, הֵעִירָה הַמַּלְכָּה. “יְכוֹלָה אֲנִי לְהַאֲמִין לָךְ גַּם כָּךְ. וְעַכְשָׁו אֶתֵּן לְךְ מַשֶּׁהוּ לְהַאֲמִין בּוֹ. אֲנִי רַק בַּת מֵאָה וְאַחַת, חֲמִשָּׁה חֲדָשִׁים וְיוֹם אֶחָד”.

“בְּזֹאת לֹא אוּכַל לְהַאֲמִין!” אָמְרָה עַלִּיזָה.

“הָאֻמְנָם?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה כִּמְרַחֶמֶת. “נַסִּי עוֹד פַּעַם: שַׁאֲפִי שְׁאִיפָה עֲמֻקָּה, וְעִצְמִי עֵינָיִךְ”.

עַלִּיזָה צָחֲקָה. “לֹא כְדַאי לְנַסּוֹת” אָמְרָה: אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין בִּדְבָרִים בִּלְתִּי־אֶפְשָׁרִיִּים".

“וַאֲנִי סְבוּרָה שֶׁלֹּא הִתְנַסֵּית הַרְבֵּה”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה. כְּשֶׁהָיִיתִי אֲנִי בְּגִילֵךְ עָשִׂיתִי זֹאת תָמִיד חֲצִי שָׁעָה בְיוֹם. מָה, לִפְעָמִים הַאֱמַנְתִּי בְּלֹא־פָּחוֹת מִשִּׁשָּׁה דְּבָרִים בִּלְתִּי־אֶפְשָׁרִיִּים לִפְנֵי אֲרוּחַת־בֹּקֶר. שׁוּב פּוֹרֵחַ הָרְדִיד!"

כְּדַבְּרָהּ נִתְּרָהּ הַפְּרִיפָה, וּפֶרֶץ־רוּחַ פִּתְאוֹמִי נָשָׂא אֶת רְדִיד הַמַּלְכָּה מֵעֵבֶר לְנַחַל קָטָן. הַמַּלְכָּה פֵּרְשָׂה זְרוֹעוֹתֶיהָ וְחָשָׁה־טָסָה אַחֲרָיו, וְזֹאת הַפַּעַם הִצְלִיחָה לְתָפְסוֹ בְּעַצְמָהּ. “בְּיָדִי הוּא!” קָרְאָה בְּקוֹל נִצָּחוֹן.

"עַכְשָׁו תִּרְאִי אֵיךְ אֲנִי פוֹרֶפֶת אוֹתִי שׁוּב, בְּמוֹ יָדַי!

“אִם כֵּן מְקַוָּה אֲנִי שֶׁרָפָא לְאֶצְבָּעֲךְ וְהוּטַב לָהּ?” אָמְרָה עַלִּיזָה בַּאֲדִיבוּת רַבָּה, עִם שֶׁצָּלְחָה־עָבְרָה אֶת הַנַּחַל הַקָּטָן בְּעִקְבוֹת הַמַּלְכָּה.

*

“הוֹ, הוּטַב הַרְבֵּה!” קָרְאָה הַמַּלְכָּה, וְקוֹלָהּ מִתְרוֹמֵם וְעוֹלֶה כְּדֵי צְוִיחָה. הַרְבֵּה הוּ־טַב! מוּ־טָב! מוּ־וּ־טָב!, מוּ־וּ־וּ! מֶ־ה־ה! הַמִּלָּה הָאַחֲרוֹנָה נִסְתַּיְּמָה בִּגְעִיָּה מְמֻשָׁכָה. דּוֹמָה לִגְעִיַּת הַכִּבְשָׂה כְּדֵי־כָּךְ שֶׁעַלִּיזָה נֶחֱרָדָה.

הִיא הִבִּיטָה אֶל הַמַּלְכָּה, וְזוֹ כַּמָּה הִתְעַטְּפָה צֶמֶר פִּתְאוֹם, עַלִּיזָה שָׁפָה עֵינֶיהָ, וְשָׁבָה הִסְתַּכְּלָה. הִיא לֹא תָּפְסָה כְלָל מַה קָּרָה. "הַאִם בַּחֲנוּת הִיא נִמְצֵאת? וְהַאִם זֹאת בֶּאֱמֶת – הַאִם זוֹ בֶאֱמֶת כִּבְשָׁה הַיּוֹשֶׁבֶת מִזֶּה לַדּוּכָן? כָּל כַּמָּה שֶׁשָּׁפָה עֵינֶיהָ, לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת אֶלָּא שֶׁנִּמְצֵאת הִיא בַּחֲנוּת קְטַנָּה וַאֲפֵלָה, רוֹפֶקְֶת עַל הַדּוּכָן, וּכְנֶגְדָּהּ כִּבְשָׁה זְקֵנָה, יוֹשֶׁבֶת בְּכֻרֵסָהּ, סוֹרֶגֶת, וּכְפַעַם בְּפַעַם הִיא פּוֹסֶקֶת וּמְצִיצָה בָהּ מִבַּעַד לַזּוּג מְשְׁקָפַיִם גְּדוֹלוֹת.

“מָה זֶּה רְצוֹנְךְ לִקְנוֹת?” אָמְרָה הַכִּבְשָׂה לְבַסּוֹף, תּוֹלָה רֶגַע עֵינֶיהָ מֵעִם סְרִיגָתָהּ.

“עֲדַיִן אֵינִי יוֹדַעַת בְּדִיּוּק”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְּלָאט מְאֹד. תְּחִלָּה רוֹצָה הָיִיתִי לְהַבִּיט עַל כָּל סְבִיבַי, אִם תַּרְשִׁינִי".

“יְכוֹלָה אַתְּ לְהַבִּיט נִכְחֵךְ, וְעַל שְׁנֵי עֲבָרַיִךְ, אִם אַתְּ רוֹצָה”, אָמְרָה הַכִּבְשָׂה; “אֲבָל אֵין אַתְּ יְכוֹלָה לְהַבִּיט עַל כָּל סְבִיבַיךְ – אֶלָּא אִם יֵשׁ לְךָ עֵינַיִם בְּעָרְפֵּךְ”.

אֲבָל אֵלּוּ דַּוְקָא לֹא הָיוּ לָהּ לְעַלִּיזָה; כֵּיוָן שֶׁכָּךְ הִסְתַּפְּקָה בְּכָךְ שֶׁנָּסַבָּה, וּבְגִשְׁתָּה אֶל הַמַּדָּפִים הִסְתַּכְּלָה בָהֶם.

הַחֲנוּת דּוֹמֶה שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה כָּל מִינֵי דְּבָרִים מֻפְלָאִים – אֲבָל הַמּוּזָר בְּיוֹתֵר הָיָה זֶה, שֶׁכָּל פַּעַם שֶׁנָּתְנָה עֵינֶיהָ הֵיטֵב בְּאֵיזֶה מִן הַמַּדָּפִים, תָּמִיד הָיָה אוֹתוֹ מַדָּף עָצֵמו רֵיק בְּתַכְלִית, אַף שֶׁהָאֲחֵרִים סְבִיבוֹ טְעוּנִים וַעֲמוּסִים לְעֲיֵפָה.

“הַדְּבָרִים מְרַחֲפִים לָהֶם פֹּה כָּל־כָּךְ!” אָמְרָה לְבַסּוֹף בְּקוֹל נְהִי, לְאַחַר שֶׁמֶּשֶׁךְ דַּקָּה וְיוֹתֵר רָדְפָה לָרִיק אַחַר אֵיזֶה חֵפֶץ בָּהִיר וְגָדוֹל, שֶׁפַּעַם נִרְאָה כְּבֻבָּה וּפַעַם כְּקֻפְסַת תְּפִירָה, וְתָמִיד נִמְצְאָה עַל הַמַּדָּף שֶׁמֵּעַל לָזֶה שֶׁאֵלָיו הָיְתָה מַבִּיטָה. “וְזֶהוּ הַמְּגָרֶה שֶׁבְּכֻלָּם – אֲבָל אַגִּיד לָהּ מָה – –” הוֹסִיפָה מִשֶּׁעָלָה רַעְיוֹן־פֶּתַע בְּדַעְתָּהּ. “אֶעֱלֶה אַחֲרָיו עַד הַמַּדָּף הַגָּבוֹהַּ מִכָּל גָּבוֹהַּ. מְשַׁעֶרֶת אֲנִי שֶׁיִּתְבַּלְבֵּל הַדָּבָר כְּשֶׁיֻּצְרַךְ לַעֲבֹר בַּתִּקְרָה!”

אֲבָל אַף תָּכְנִית זוֹ נִשְׁאֲרָה מֵעַל: הַ’דָּבָר' חָלַף־עָבַר אֶת הַתִּקְרָה חֶרֶשׁ כְּכָל הָאֶפְשָׁר, כְּאִלּוּ רָגִיל וּמְנֻסֶּה הוּא בְּכָךְ.

“הַאִם יָלְדָה אַתְּ אוֹ סְבִיבוֹן?” אָמְרָה הַכִּבְשָׂה, וְתָפְסָה לָהּ עוֹד זוּג צִנּוֹרוֹת־סְרִיגָה. “עוֹד מְעַט תּוֹלִיכִי אֶת רֹאשִׁי סְחַרְחָר, אִם תּוֹסִיפִי לְהִסְתּוֹבֵב כָּכָה”, עַתָּה עוֹבֶדֶת הָיְתָה בְּאַרְבָּעָה־עָשָׂר זוּגוֹת בְּאַחַת, וְעַלִּיזָה עַל־כָּרְחָהּ הִסְתַּכְּלָה בָהּ בְּתִמָּהוֹן גָּדוֹל.

“אֵיךְ יְכוֹלָה הִיא לִסְרֹג בְּצִנּוֹרוֹת כֹּה רַבּוֹת?” הִרְהֲרָה הַיַּלְדָּה הַנִּתְמַהַת בְּלִבָּהּ. “מֵרֶגַע לְרֶגַע דּוֹמָה הִיא יוֹתֵר וְיוֹתֵר לַקִּפּוֹד!”

“יוֹדַעַת אַתְּ לַחְתֹּר בִּמְשׁוֹטִים?” שָׁאֲלָה הַכִּבְשָׂה, וְכִדְבָרָהּ הוֹשִׁיטָה לָהּ זוּג צִנּוֹרוֹת סְרִיגָה.

כֵּן, קְצָת – אֲבָל לֹא בַיַּבָּשָׁה – וְלאֹ בְּצִנּוֹרוֹת –" הֵחֵלָּה עַלִּיזָה לֵאמֹר, וְהִנֵּה פִתְאֹם הָפְכוּ הַצִּנּוֹרוֹת מְשׁוֹטִים בְּיָדֶיהָ, וְהִיא רָאֲתָה שֶׁנִּמְצָאוֹת הֵן בְּסִירָה קְטַנָּה, הַחֲלֵק וַעֲבוֹר בֵּין חוֹפִים: הִנֵּה כִּי כֵן לֹא נוֹתַר לָה אֶלָּא לַעֲשׂוֹת כְּמֵיטַב יְכָלְתָּהּ.

“נוֹצָה!” קָרְאָה הַכִּבְשָׂה, וְתָפְסָה לָהּ עוֹד זוּג צִנּוֹרוֹת.

עַלִּיזָה לֹא רָאֲתָה בְּכָךְ דָּבָר הַמַּצְרִיךְ תְּשׁוּבָה: לְפִיכָךְ לֹא אָמְרָה מְאוּם, אֶלָּא חָתְרָה בִּמְשׁוֹטֶיהָ. הַמַּיִם הָיָה בָהֶם מַשֶּׁהוּ מוּזָר מְאֹד, מְדֻמָּה הָיְתָה כִּי כְּפַעַם בְּפַעַם הָיוּ הַמְּשׁוֹטִים נִתְקָעִים בָּהֶם וּבְקשִׁי הָיוּ שָׁבִים וְנַעֲלַיִם.

“נוֹצָה! נוֹצָה!” חָזְרָה הַכִּבְשָׂה וְקָרְאָה, תּוֹפֶסֶת לָהּ עוֹד צִנּוֹרוֹת. “תֵּכֶף וּמִיָּד תָּצוּדִי סַרְטָן”.

“סַרַטָנוֹן חֲמוּדוֹן!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה. “זֶה יִהְיֶה נֶחְמָד”.

“לֹא שָׁמַעְתָּ שֶׁאָמַרְתִּי,נוֹצָה'?” קָרְאָה הַכִּבְשָׂה בְּכַעַס, וְהִיא מַעֲלָה שִׁפְעַת צִנּוֹרוֹת.

“אָמְנָם שָׁמַעְתִּי”, אָמְרָה עַלִּיזָה “תְּכוּפוֹת מְאֹד אָמַרְתְּ – וּבְקוֹל רָם מְאֹד. אָנָּא אֵיפֹה הַסַּרְטָנִים?”

“בַּמַּיִם, כְּמוּבָן!” אָמְרָה הַכִּבְשָׂה. נוֹעֶצֶת קְצָת מִן הַמְּחָטִים בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ, לְפִי שֶׁיָּדָיהָ מְלֵאוֹת הָיוּ. " “נוֹצָה, אָמַרְתִּי!”.

“מַדּוּעַ אַתְּ אוֹמֶרֶת,נוֹצָה' תְּכוּפוֹת כָּל־כָּךְ?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה לְבַסּוֹף, נִרְגֶּזֶת. " אֵין אֲנִי עוֹף!"

“אָמְנָם כֵּן”, אָמְרָה הַכִּבְשָׂה: אַתְּ אֲוָּזָה קְטַנָּה".

הַדָּבָר הַזֶּה הֶעֱלִיב מְעַט אֶת עַלִּיזָה. וְדַקָּה אוֹ שְׁתַּיִם לֹא נִתְגַּלְגְּלָה עוֹד שִׂיחָה בֵינֵיהֶן, עִם שֶׁהָיְתָה הַסִּירָה מַחֲלִיקָה וּמוֹסִיפָה לָהּ הַשְקֵט, פְּעָמִים בְּקֶרֶב שִׁכְבוֹת אַצּוֹת ( שֶׁבְּתוֹכָן הָיוּ הַמְּשׁוֹטִים נִתְקָעִים עוֹד יוֹתֵר), וּפְעָמִים בְּצֵל אִילָנוֹת, אֶפֶס תָּמִיד הָיוּ אוֹתָן גְּדוֹת־נָהָרַ תְּלוּלוֹת מַזְעִיפוֹת מִמָּעַל.

“הוֹ, אָנָּא! הִנֵּה פֹּה יֵשׁ קְצָת קְנֵי־סוּף רֵיחָנִים!” קָרְאָה עַלִּיזָה בְּצָהֳלַת חֶדְוָה פִּתְאוֹם. “בֶּאֱמֶת יֵשׁ – וְכֹה יָפִים הֵם!”

“אֵין לְךָ לֵאמֹר לִי,אָנָּא', אָמְרָה הַכִּבְשָׂה, בְּלֹא שֶׁתִּשָּׂא עֵינֶיהָ מֵעַל סְרִיגָתָהּ: לֹא אֲנִי שַׂמְתִּי אוֹתָם שָׁם, וְלֹא אֲנִי אֲסַלְּקֵם”.

“לֹא, אֲבָל רָצִיתִי לֵאמֹר – אָנָּא, שֶׁמָּא נַמְתִּין וְנִקְטֹף אֲחָדִים?” הִפְצִירָה עַלִּיזָה. “אִם לֹא אִכְפַּת לְךְ לַעֲצֹר אֶת הַסִּירָה רֶגַע”.

“אֵיךְ אֶעֱצֹר אוֹתָהּ אֲנִי?” אָמְרָה הַכִּבְשָׂה. אִם תַּחְדְּלִי מִלַּחְתֹּר, מִמֵּילָא תַּעֲצֹר".

הִנֵּה כָךְ הונַּח לָהּ לַסִּירָה שֶׁתִּנָשֵּׂא בַזֶּרֶם, עַד שֶׁהֶחֱלִיקָה הַשְּקֵט אֶל קֶרֶב קְנֵי־הַסּוּף הַנָּעִים וְנָדִים. וְאָז הֻפְשְׁלוּ הַשַּׁרְווּלִים הַקְּטַנִּים בְּשׂוּם־לֵב, וְהַזְּרוֹעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֻׁקְּעוּ בַּמַּיִם עַד מַרְפֵּק "כְּדֵי לִתְפֹּס בַּקָנִים מִמַּטָּה קֹדֶם קְטִימָתָם – וְעֶת־מָה נִשְׁתַּכְּחוּ מֵעַלִּיזָה הַכִּבְשָׂה וְהַסְּרִיגָה, עִם שֶׁהִתְכּוֹפְפָה מֵעַל פְּאַת הַסִּירָה, וְאַךְ קְצוֹת שַׂעֲרָהּ הַסָּבוּךְ מְדַלְדְּלִים וְטוֹבְלִים בַּמַיִם – וּבָעֵינַיִם שׁוֹקְקוֹת וְאוֹרוֹת תָּפְסָה בִּקְנֵי־הַנִּיחוֹח הַחֲמוּדִים, אֲגֻדָּה אַחַר אֲגֻדָּה.

“מְקַוָּה אֲנִי רַק שֶׁלֹּא תִתְהַפֵּךְ הַסִּירָה עַל פִּיהָ!” אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ. “הוֹ, מָה־מָּתוֹק הוּא! רַק שֶׁלֹּא הַשִּׂיגַתּוֹ יָדִי”. וּבֶאֱמֶת דּוֹמֶה שֶׁמַּרְגִּיז הָיָה מְעַט ("כִּמְעַט כְּאִלּוּ קוֹרָה הוּא בְּמֵזִיד הִרְהֲרָה) שֶׁאִם כִּי הִצְלִיחָה לִקְטֹף הֲמוֹן קְנֵי־סוּף יָפִים כְּהַחֲלֵק הַסִּירָה עַל פְּנֵיהֶם, תָּמִיד נִמְצָא הָיָה קָנֶה יָפֶה מֵהֶם שֶׁאוֹתוֹ קָצְרָה יָדָהּ מֵהַשִּׂיג.

“הַנֶּחְמָדִים בְּיוֹתֵר תָּמִיד הֵם רְחוֹקִים יוֹתֵר!” אָמְרָה לְבַסּוֹף, מִתְאַנַּחַת עַל הַקָּנִים הַמִּתְעַקְּשִׁים לְהַרְחִיק צְמֹחַ כָּל־כָּךְ, וּבִלְחָיַיִם לוֹהֲטוֹת, וּבְיָדַיִם וּשְׂעָרוֹת נוֹטְפִים, הִתְחַבְּטָה אַרְבַּעְתַּיִם וְחָזְרָה לִמְקוֹמָהּ, וְהֵחֵלָּה מְסַדֶּרֶת אֶת אוֹצְרוֹתֶיהָ הַחֲדָשִׁים.

וּמָה אִכְפַּת הָיָה לָהּ אָז, שֶׁמֵּעֶצֶם הָרֶגַע בּוֹ קָטְפָה אֶת קְנֵי הַסּוֹף הֵחֵלּוּ הַלָּלוּ לִכְמֹשׁ, וְכָל יָפְיָם וְכָל רֵיחָם הַטּוֹב סָרוּ מֵהֶם? אַף קְנֵי־נִיחוּחַ שֶׁל מַמָּשׁ, יוֹדְעִים אַתֶּם, אֵינָם מִתְקַיְּמִים אֶלָּא שָׁעָה קַלָּה בִּלְבַד – וְאֵלֶּה, שֶׁקְּנֵי־חֲלוֹם הָיוּ, נִתְמַסְמְסוּ כְּשֶׁלֶג כִּמְעָט, עִם שֶׁהָיוּ מֻטָּלִים צִבּוּרִים־צִבּוּרִים לְרַגְלֶיהָ – אֲבָל עַלִּיזָה כִּמְעַט לֹא הִבְחִינָה בְּכָךְ, הוֹאִיל וְהֻצְרְכָה לָתֵת דַּעְתָּהּ עַל שְׁאָר מֻפְלָאוֹת לָרֹב.

לֹא הַרְבֵּה הִרְחִיקוּ שׁוֹט וְהִנֵּה נִתְקְעָה לְחִי אַחַד הַמְּשׁוֹטִים בַּמַּיִם וְעֵקֶב כָּךְ תָּפְסָה לָהּ יָדִית הַמָּשׁוֹט תַּחַת לְסַנְטְרָהּ, וְחֵרֶף כָּל צִוְחוֹת הַ “וִַי” הַדַּקּוֹת אֲשֶׁר הִשְׁמִיעָה עַלִּיזָה הַמִּסְכֵּנָה, נֶעֶקְרָה מִמּוֹשָׁבָה וְצָנְחָה לְתוֹךְ צִבּוּר קְנֵי־הַסּוֹף.

אָכֵן, הִיא לֹא נִפְגְּעָה אַף כְּהוּא־זֶה, וְעַד מְהֵרָה קָמָה עַל רַגְלֶיהָ שׁוּב: כָּל אוֹתָהּ עֵת הִמְשִׁיכָה הַכִּבְשָׂה בִּסְרִיגָתָהּ, כְּאִלּוּ לֹא אֵרַע דָּבָר. “סַרְטָן נָאָה צַדְתְּ!” הֵעִירָה. עִם שֶׁשָּׁבָה עַלִּיזָה לִמְקוֹמָהּ וּמָצְאָה, לְשִׂמְחָתָהּ הָרַבָּה, שֶׁבַּסִירָה הִיא עֲדַיִן.

“הָאֻמְנָם? לֹא רְאִיתִיו” אָמְרָה עַלִּיזָה, מְצִיצָה בִּזְהִירוּת מֵעַל פְּאַת הַסִּירָה אֶל תּוֹךְ אֲפֶל־הַמַּיִם. “חֲבָל שֶׁהִרְפֵּיתִי מִמֶּנּוּ – כֹּה מִתְאַוָּה הָיִיתִי לָקַחַת עַמִּי סַרְטָן קָטָן הַבַּיְתָה!” אֲבָל הַכִּבְשָׂה אַךְ צָחֲקָה בִּשְׁאָט וְהִמְשִׁיכָה בִּסְרִיגָתָהּ.

“הַרְבֵּה סַרְטָנִים יֵשׁ פֹּה?” אָמְרָה עַלִּיזָה.

“סַרְטָנִים וְכָל מִינֵי דְבָרִים”, אָמְרָה הַכִּבְשָׂה: הַמִּבְחָר גָּדוֹל, רַק גִּמְרִי וְהַחֲלִיטִי. וּבְכֵן מָה אַתְּ רוֹצָה לִקְנוֹת?"

“לִקְנוֹת!” נֶעֶנְתָה עַלִּיזָה כְּהֵד בְּקוֹל סָפֵק־נִדְהָם סָפֵק־נִפְחָד – שֶׁכֵּן הַמְּשׁוֹטִים וְהֵסִירָה, וְהַנָּהָר, כֻּלָּם גָּזוּ בְּהֶרֶף־עַיִן, וְשׁוּב הָיְתָה שְׁרוּיָה בַּחֲנוּת הַקְּטַנָּה וְהָאֲפֵלָה.

“בֵּיצָה רוֹצָה הָיִיתִי לִקְנוֹת, בְּבַקָּשָׁה”, אָמְרָה בְּמֹרֶךְ. " בְּכַמָּה אֶת מוֹכֶרֶת?"

“חָמֵשׁ אֲגוֹרוֹת וָרֶבַע הַבֵּיצָה – שְׁתַּיִם בְּאֲגוֹרָתַיִם” הַשִּׁיבָה הַכִּבְשָׂה.

" אִם כֵּן זוֹלוֹת הַשְׁתַּיִם מִן הָאֶחָת?" אָמְרָה עַלִּיזָה כְּנִפְתַּעַת וְנָטְלָה אַרְנָקָהּ.

רַק שֶׁחַיֶבֶת אַתְּ לֶאֱכֹל אֶת שְׁתֵּיהֶן, אִם אַתְּ קוֹנָה שְׁתַּיִם" אָמְרָה הַכִּבְשָׂה.

“אִם כֵּן תְּנִי לִי אַחַת, בְּבַקָּשָׁה” אָמְרָה עַלִּיזָה וּשָׂמָה אֶת הַכֶּסֶף עַל הַדּוּכָן. כִּי בֵּינָהּ לְבֵינָהּ חָשְׁבָה, “אֶפְשָׁר לֹא תִּהְיֶינָה טְעִימוֹת כְּלָל, יוֹדַעַת אָתְּ”.

הַכִּבְשָׂה לָקְחָה אֶת הַכֶּסֶף וְנָתְנָה אוֹתוֹ בְּקֻפְסָה: אַחַר אָמְרָה, "לְעוֹלָם אֵינִי נוֹתֶנֶת דְּבָרִים לִידֵי הַבְּרִיּוֹת – כָּךְ לֹא יִסְכֹּן– צְרִיכָה אַתְּ לַקְּחָתָּהּ בְּמוֹ־יָדֵךְ. וּכְאָמְרָהּ כֵּן, פָּרְשָׁה לִקְצֵה הַחֲנוּת וְהִצִּיגָה אֶת הַבֵּיצָה הָכֵן עַל גַּבֵּי מַדָּף.

תְּמֵהָה אֲנִי מַדּוּעַ לֹא יִסְכֹּן כָּךְ?" הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, עִם שֶׁגִּשְּׁשָׁהּ דַּרְכָּהּ בְּקֶרֶב הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַכִּסְאוֹת, כִּי בַּעֲבִי הַחֲנוּת גָּבְרָה הָאֲפֵלָה וְהוֹסִיפָה. “דּוֹמֶה שֶׁהַבֵּיצָה מַרְחִיקָה וְהוֹלֶכֶת כְּכָל שֶׁאֲנִי קְרֵבָה אֵלֶיהָ. רֶגַע אֶחָד, הַאִם כִּסֵּא הוּא זֶה? הֲרֵיהוּ מַעֲנִיף עֲנָפִים, בְּחַיַּי! כַּמָּה מוּזָר לִמְצֹא אִילָנוֹת גְּדֵלִים כָּאן! וְהִנֵּה אַף נַחַל קָטָן פֹּה! כִּי־כֵן, הֲרֵי זוֹ הַחֲנוּת הֲכִי מְשֻׁנָּה שֶׁרָאִיתִי מִיָּמַי!”

*

הִנֵּה כָּךְ הוֹסִיפָה לָלֶכֶת, וּפְלִיאָתָהּ גּוֹבֶרֶת עַל כָּל צַעַד, עִם שֶׁהָיָה כָּל דָּבָר הוֹפֵךְ אִילָן מִדֵּי תַּגִּיעַ עָדָיו, וּכְבָר סְבוּרָה הָיְתָה כִּי כָּךְ יִהְיֶה גַּם מִקְרֵה הַבֵּיצָה.

 

פֶּרֶק ו' שָמַנְתִּי    🔗

אֶפֶס הַבֵּיצָּה אַךְ גָּדְלָה וְגָדְלָה, וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר לָבְשָׁה דְּמוּת אֱנוֹשׁ: כַּאֲשֶׁר נִגְּשָׁה עַלִּיזָה כְּדֵי כַמָּה פְּסִיעוֹת מִמֶּנָּה, רָאֲתָה כִּי עֵינַיִם לָהּ וְחֹטֶם וּפֶה; וְכַאֲשֶׁר קָרְבָה אֵלֶיהָ, רָאֲתָה כִי זֶה שַׁמַּנְתִּי עַצְמוֹ. “הוּא הוּא זֶה!” אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ. “בְּטוּחָה אֲנִי בְכָךְ, כְּאִלּוּ הָיָה שְׁמוֹ כָתוּב עַל מְלוֹא פַּרְצוּפוֹ!”

וּבְנָקֵל יָכוֹל הָיָה לְהִכָּתֵב מֵאָה מוֹנִים עַל אוֹתוֹ פַּרְצוּף כַּבִּיר. שַׁמַּנְתִּי הָיָה יוֹשֵׁב בְּשִׁכּוּל רַגְלַים, כְּיִשְׁמְעֵלִי, עַל קִיר גָּבוֹהַּ – קִיר דַּק כְּדֵי כָּךְ שֶׁעַלִּיזָה תָמְהָה מַמָּשׁ אֵיךְ יָכוֹל הוּא שֶׁלֹּא לִפֹּל – וּלְפִי שֶׁעֵינָיו נִבָּטוֹת הָיוּ הָכֵן לַצַּד הַשֵּׁנִי, וְהוּא לֹא שָׂם לִבּוֹ אֵלֶיהָ אַף כְּהוּא זֶה, סְבוּרָה הָיְתָה כִּי אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל וַדַּאי פּוּחֲלָץ הוּא.

“וּמָה מְדֻיָּק דִּמְיוֹנוֹ לְבֵיצָה!” אָמְרָה בְּקוֹל, כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת וְיָדֶיהָ נְכוֹנוֹת לְתָפְסוֹ, כִּי דִמְּתָה בְּנַפְשָׁהּ שֶׁהִנֵּה־הִנֵּה יִפֹּל.

“מְאֹד מַרְגִּיז הוּא”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי לְאַחַר שְׁתִיקָה אֲרֻכָּה, מַשְעֶה עֵינָיו מֵעַלִּיזָה כְּדַבְּרוֹ, “לְהִקָּרֵא בֵיצָה – מְאֹד!”

“אָמַרְתִּי שֶׁאַתָּה דּוֹמֶה לְבֵיצָה, אֲדוֹנִי”, הִסְבִּירָה עַלִּיזָה בְּנַחַת. “וְיֵשׁ בֵּיצִים שֶׁהֵן נָאוֹת מְאֹד, יוֹדֵעַ אַתָּה”, הוֹסִיפָה, מְקַוָּה לַהֲפֹךְ אֶת דְּבָרֶיהָ לִכְעֵין מַחֲמָאָה.

“יֵשׁ אֲנָשִׁים”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי, מַשְּׁעֶה עֵינָיו מִמֶּנָּה כְדַרְכּוֹ, “שֶׁשִּׂכְלָם כְּשִׂכְלוֹ שֶׁל תִּינוֹק”

עַלִּיזָה לֹא יָדְעָה מָה תַּגִּיד עַל כָּךְ: אֵין זוֹ בִּבְחִינַת שִׂיחָה כְלָל, סָבְרָה, כִּי אֵלֶיהָ לֹא אָמַר דָּבָר כָּל עִקָּר; דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כֻּוְנוּ בְּעֶצֶם, אֶל עֵץ אֶחָד – לְפִיכָךְ עָמְדָה וְשִנְּנָה חֶרֶשׁ לְנַפְשָׁהּ:

"שָׁמַּנְתִּי יָשַׁב עַל הַקִּיר:

שָׁמַּנְתִּי נָפַל בְּאַדִּיר.

כָּל אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְכָל סוּסָיו

לֹא יָכְלוֹ הָשִׁיב אֶת שַָמַּנְתִּי לְמוּטָב"

“זֹאת הַשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה אֲרֻכָּה מִדַּי בִּשְׁבִיל הַשִּׁיר”, הוֹסִיפָה כִּמְעַט בְּקוֹל רָם, וְשָׁכְחָה כִּי שׁוֹמֵעַ שָׁמַּנְתִּי.

“דַּי לָךְ לַעֲמֹד וּלְקַשְׁקֵשׁ כָּכָה לְעַצְמְךְ”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי, וְהוּא מַבִּיט אֵלֶיהָ זוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה, “וְאִמְרֵי לִי מָה־שְׁמֵךְ וּמָה מִשְׁלַח־יָדְךְ”. “שְׁמִי עַלִּיזָה, אֲבָל –”

“שֵׁם מְטֻפָּשׁ לְמַדַּי!” שִׁסְעָהּ שָׁמַּנְתִּי בְּקֹצֶר־רוּחַ. “מָה פֵּרוּשׁו?”.

“הֶכְרֵחַ שֶׁיִּהְיֶה פֵּרוּשׁ לְשַׁם?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה בְּהִסּוּס

“וַדַּאי שֶׁהֶכְרֵחַ הוּא”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי בִּצְחוֹק קָטוּעַ: “שְׁמִי אֲנִי מְרַמֵּז עַל צוּרָתִי – אַף גַּם צוּרָה נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת הִיא. בְּשֵׁם כְּשֶׁלְָךְ, אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה לָךְ כָּל צוּרָה שֶׁהִיא, כִּמְעַט”.

“מַדּוּעַ אַתָּהַ יּוֹשֵׁב לְךָ פֹּה בָּדָד?” אָמְרָה עַלִּיזָה, שֶׁלֹּא רָצְתָה לְהִכָּנֵס בְּוִכּוּחַ"

“מָה זֹּאת אוֹמֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אִישׁ עִמִּי!” קָרָא שָׁמַנְתִּי. “כְּלוּם חָשַׁבְתְּ שֶׁלֹּא אֵדַע אֶת הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ? שַׁאֲלִי עוֹד אֶחָת”

“אֵינְךָ סָבוּר שֶׁמֻּבְטַָח תִּהְיֶה יוֹתֵר לְמַטָּה עַל הָאָרֶץ?” הִמְשִׁיכָה עַלִּיזָה, לֹא מִתּוֹךְ שֶׁהִתְכַּוְּנָה לָחוּד עוֹד חִידָה, אֶלָּא פָּשׁוּט מִתּוֹךְ שֶׁבְּטּוּב מִזְגָה דָּאֲגָה לִשְׁלוֹמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ יְצוּר מְשֻׁנֶּה “הַקִּיר הַזֶּה הֲרֵי כֹּה דַּק הוּא!”

אָכֵן חִידוֹת קַלּוֹת־שֶׁבְּקַלּוֹת אַתְּ חַדָּה!" רָטַן שַׁמַּנְתִּי וְאָמַר. “מוּבָן שֶׁאֵינִי סָבוּר כָּךְ! הֲלֹא אִלּוּ אָמְנָם נָפַלְתִּי – וּלְכָךְ אֵין כָּל סִכּוּי – אֲבָל אִלּוּ נָפַלְתִּי – " כָּאן תִּרְמֵל שְׂפָתָיו, וְהֶעֱמִיד פָּנִים חֲגִיגִיּוֹת וַחֲשׁוּבוֹת כְּדֵי־כָךְ שֶׁבְּקשִׁי הִתְאַפְּקָה עַלִּיזָה מִצְּחוֹק. “אִלּוּ אָמְנָם נָפַלְתִּי”, הִמְשִׁיךְ “הֲרֵי הַמֶּלֶךְ הִבְטִיחַנִי – הָהּ, הַחֲוִירִי לָךְ, אִם אַתְּ רוֹצָה! לֹא חָשַׁבְתְּ כִּי זֹאת אֲנִי עָתִיד לֵאמֹר, מָה?” הַמֶּלֶךְ הִבְטִיחַנִי בְּמוֹ פִיו – שֶ – שֶ – –”

“”שֶׁיִּשְׁלַח אֶת כָּל אֲנָשָׁיו וְכָל סוּסָיו", שִַסְּעַתּוּ עַלִּיזָה שֶׁלֹּא־בְּחָכְמָה

“הוֹ, זֶה עִנְיָן בִּישׁ מְאֹד, חֵי נַפְשִׁי!” קָרָא שָׁמַּנְתִּי, שֶׁנִּתְלַקְּחָה חֲמָתוֹ פִתְאֹוֹם. " אַתְּ מַקְשִׁיבָה מֵאַחֲרֵי דְלָתוֹת – וּמֵאַחֲרֵי עֵצִים – וּבְפִתְחֵי מַעֲשֵנוֹת – שֶׁלּוּלֵא כֵן לֹא הָיִית יוֹדַעַת זֹאת!"

“לֹא הִקְשַׁבְתִּי, בֶּאֱמֶת לֹא!” אָמְרָה עַלִּיזָה בַּלָאט מְאֹד. “זֶה כָתוּב בְּסֵּפֶר”.

“הָהּ מוּטָב! אֶפְשָׁר שֶׁכּוֹתְבִים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה בְּסֵּפֶר” אָמַר שָׁמַּנְתִּי בְּמָתוּן יוֹתֵר. " “הוּא שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ סֵפֶר דִּבְרֵי־הַיָּמִים. וְעַתָּה, תְּנִי בִי עֵינַיִךְ הֵיטֵב! אֲנִי הָאִישׁ אֶל מֶלֶךְ דִּבַּרְתִּי, אֲנִי הַגֶּבֶר: יִתָּכֵן כִּי לְעוֹלָם לֹא תִּרְאִי כָמוֹנִי: וּלְהַרְאוֹתְךְ שֶׁאֵינֶנִּי מִתְגָּאֶה, רַשָּׁאִית אַתְּ לִלְחֹץ אֶת יָדִי!” וְעַל פָּנָיו הִתְפַּשֵּׁט גִּחוּךְ מָאֹזֶן עַד אֹזֶן, עִם שֶׁנִּרְכָּן לְפָנִים (וּבְתוֹךְ כָּךְ קָרוֹב הָיָה כְּכָל־הָאֶפְשָׁר לִנְפִילָה) וְהוֹשִׁיט לְעַלִּיזָה אֶת יָדוֹ. כְּלַחֲצָהּ אֶת יָדוֹ, הִתְבּוֹנְנָה אֵלָיו בְּדַאֲגַת־מָה. “אִם יַרְחִיב עוֹד חִיּוּכוֹ הַרְבֵּה, יוּכְלוּ קְצוֹת פִּיהוּ לְהִפָּגֵשׁ מֵאָחוֹר”, הִרְהֲרָה: וְאָז אֵינִי יוֹדַעַת מָה יִקְרֶה לְרֹאשׁוֹ! חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁיִּצְנַח!"

“כֵּן, כָּל אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ וְכָל סוּסָיו” הִמְשִׁיךְ שָׁמַנְתִּי. “הֵם הָיוּ מְרִימִים אוֹתִי, שׁוּב כְּרֶגַע, זֹאת יַעֲשׂוּ! מִכָּל מָקוֹם, שִׂיחָה זוֹ מִתְנַהֶלֶת בִּמְהִירוּת יְתֵרָה. הָבָה נַחֲזֹר אֶל הַמִּשְׁפָּט שֶׁקֹּדֶם הָאַחֲרוֹן”.

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי כִּי לֹא אֶזְכֹּר אוֹתוֹ אֶל־נָכוֹן”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְּנִימוּס רָב.

“אִם כָּךְ, נוּכַל לְהַתְחִיל מִתְּחִלָּה”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי, “וְעָכְשָׁו תּוֹרִי לִבְחֹר נוֹשֵׂא – –” (“הוּא מְדַבֵּר עַל כָּךְ מַמָּשׁ כָּאִלּוּ הָיָה זֶה מִשְׂחָק!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה.) “וּבְכֵן הֲרֵי לְפָנַיִךְ קֻשְיָה. בַּת כַּמָּה אַתְּ, אָמַרְתְּ?”

עַלִּיזָה חִשְּׁבָה בִּקְצָרָה, וְאָמְרָה " בַּת שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים ".

“לֹא נָכוֹן!” הֵרִיעַ שָׁמַנְתִּי כִּמְנַצֵּחַ. “מֵעוֹלָם לֹא אָמַרְתְּ כַּדָּבָר הַזֶּה”.

"חָשַׁבְתִּי שֶׁרָצִיתָ לֵאמֹר,,בַּת כַּמָּה הִנָּךָ?' " הִתְנַצְּלָה עַלִּיזָה

“לוּ זֹאת רָצִיתִי לֵאמֹר, הָיִיתִי אוֹמֵר זֹאת”, אָמַר שָׁמַנְתִּי.

עַלִּיזָה לֹא רָצְתָה לְהִכָּנֵס בְּוִכּוּחַ חָדָשׁ, וְלָכֵן לֹא אָמְרָה מְאוּם.

“שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים!” חָזַר שָׁמַּנְתִּי תְּפֹוס־סַרְעַפִּים. “מִין גִּיל לֹא־נֹוֹחַ. וְעַתָּה לוּ לַעֲצָתִי שָׁאַלְתְּ, הָיִיתִי אוֹמֵר ‘שִׁבְתִי בְּשֶׁבַע’ – – אֲבָל עַכְשָׁו מְאֻחָר מִדַּי”.

“לְעוֹלָם אֵינִי שׁוֹאֶלֶת עֵצָה בִּדְבַר גִּדּוּלִי”, נִרְתְּחָה עַלִּיזָה וְאָמְרָה.

“מֵחֲמַת גַּאֲוָה?” תָּהָא הַלָּז

הַשְׁעָרָה זוֹ הוֹסִיפָה עַל רִתְחָתָהּ שֶׁל עַלִּיזָה. “רְצוֹנִי לֵאמֹר”, הִפְטִירָה, “שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל שֶׁלֹּא לִגְדֹּל בְּשָּנִים”,

“אָדָם אוּלַי לֹא”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי, אֲבָל שְׁנַיִם יְכוֹלִים. בְּעֶזְרָה מַתְאִימָה, אֶפְשָׁר הָיָה לְךְ לִשְׁבּוֹת בְּשֶׁבַע".

אֵיזוֹ חֲגוֹרָה יָפָה יֵשׁ לְךָ!" הֵעִירָה עַלִּיזָה פִתְאֹם. (בְּעִנְיַן הַגִּיל כְּבָר הֶאֱרִיכוּ דֵּי־צָרְכָּם, סְבְרָה: וְאִם בֶּאֱמֶת יִבְחֲרוּ לָהֶם נוֹשְׂאִים, אִישׁ בְּתוֹרוֹ, הֲרֵי עַכְשָׁו תּוֹרָהּ שֶׁלָּהּ.) “לְפָחוֹת”, תִּקְּנָה וְהוֹסִיפָה, “עֲנִיבָה יָפָה, הָיָה עָלַי לֵאמֹר – לֹא, חֲגוֹרָה, זֹאת אוֹמֶרֶת – אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת אֶת סְלִיחָתְךָ!” הוֹסִיפָה בִּבְעָתָה, שֶׁכֵּן נִרְאֶה הָיָה כִּי שָׁמַּנְתִּי נֶעֱלָב עַד הַיְּסוֹד בּוֹ, וְהִיא הֵחֵלָּה מִצְטַעֶרֶת עַל שֶׁבָּחֲרָה בְּנוֹשֵׂא זֶה. " לוּ אַךְ יָדַעְתִּי לְהַבְדִּיל“, הִרְהֲרָה לְנַפְשָׁהּ, בֵּין הַצַּוָּאר לְמָתְנַיִם!”

שָׁמַּנְתִּי נִכָּר בּוֹ שֶׁהוּא כוֹעֵס מְאוֹד, אַף שֶׁדַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם לֹא הוֹצִיא הֶגֶה. כַּאֲשֶׁר חָזַר וְדִבֵּר, הָיָה קוֹלוֹ נַהֲמָה עֲמֻקָּה

“הֲרֵי זֶה – דָבָר – מַרְגִּיז – בְּיוֹתֵר” אָמַר לְבַסּוֹף, “כְּשֶׁאָדָם אֵינוֹ מַבְדִּיל בֵּין עֲנִיּבָה לַחֲגוֹרָה”

“עֲנִיבָה הִיא, יַלְדָּתִי, וַעֲנִיבָה יָפָה, כִּדְבָרַיִךְ. מַתָּנָה הִיא מִן הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה הַלְּבֵנִים, הֲרֵי לָךְ”

“הָאֻמְנָם? " אָמְרָה עַלִּיזָה, שְׂמֵחָה מְצֹא כִּי בְּכָל־זֹאת נוֹשֵׂא טוֹב בָּחָרָה”

הֵם נָתְנוּ לִי אוֹתָהּ", הִמְשִׁיךְ שָׁמַּנְתִּי מְהֻרְהָר, כְּשֶׁהוּא מַרְכִּיב בֶּרֶךְ עַל בֶּרֶךְ וְלוֹפְתָהּ בְּיָדָיו, “נָתְנוּ לִי אוֹתָהּ – מַתָּנָה לְיוֹם אִי־הֻלֶּדֶת”.

“אֲבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתְךָ?” אָמְרָה עַלִּיזָה בִּמְבוּכָה

“לֹא נֶעֱלַבְתִּי”, אָמַר שָׁמַנְתִּי

“רְצוֹנִי לֵאמֹר, מַהִי מַתְּנַת יוֹם אִי־הֻלֶּדֶת”?

“מַתָּנָה שֶׁנּוֹתְנִים בְּיוֹם שֶׁאֵינוֹ יוֹם־הֻלֶּדֶת, כְּמּוּבָן”

עַלִּיזָה שָׁקְלָה בְּדַעְתָּהּ קִמְעָא. “אֲנִי מַעֲדִיפָה מַתָּנוֹת יוֹם־הֻלֶּדֶת”, אָמְרָה לְבַסּוֹף.

אֵינְךְ יוֹדַעַת מָה אַתְּ סָחָה!" קָרָא שָׁמַנְתִּי. “כַּמָּה יָמִים יֵשׁ בְּשָׁנָה?”

“שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“וְכַמָּה יְמֵי־הֻלֶּדֶת יֵשׁ לָךְ?”

“אֶחָד”.

“וְאִם תִּגְרְעִי אֶחָד מִשְּׁלשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה, מָה נִשְׁאַר?”

.“שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה”, כְּמוּבָן "

שָׁמַּנְתִּי הָיָה כִּמְפַקְפֵּק. "בּוֹחֵר הָיִיתִי לִרְאוֹת אֶת הַחִשׁוּב עַל הַנְּיָר, אָמַר.

“עַל כָּרְחָהּ נִתְחַיְּכָה עַלִּיזָה עִם שֶׁהֶעֶלְתָה אֶת פִּנְקָס־הָרְשׁוּמוֹת שֶׁלָּהּ, וְחִשְׁבָה לוֹ אֶת הַחֶשְׁבּוֹן:”

365

1
---

364

נָטַל שׁמַּנְתִּי אֶת הַפִּנְקָס, וְהִבִּיט בּוֹ בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת. "לִכְאוֹרָה החִשּׁוּב נָכוֹן – – " פָּתַח.

“אַתָּה אוֹחֵז לְהֶפֶךְ!” שִׁסְּעַתּוּ עַלִּיזָה.

“וַדַּאי, וַדַּאי!” אָמַר שָׁמַּנְתִּי בַּעֲלִיצוּת, עִם שֶׁהָפְכָה עַלִּיזָה אֶת הַפִּנְקָס. “נִדְמֶה לִי שֶׁמְּשֻׁנֶּה הוּא מְעַט לְמַרְאֶה. כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי, לִכְאוֹרָה הַחִשּׁוּב נָכוֹן – אִם כִּי עוֹד לֹא הִסְפַּקְתִּי לְבָדְקוֹ כַּהֲלָכָה – וּמִזֶּה אֲנִי לְמֵדִים כִּי יֵשׁ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְאַרְבָּעָה יָמִים שֶׁבָּהֶם אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מַתְּנוֹת יוֹם־אִי־הֻלֶּדֶת – –”

“בְּהֶחְלֵט”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“וְרַק יוֹם אֶחָד יֵשׁ לְמַתָּנוֹת יוֹם־הֻלֶּדֶת, יוֹדַעַת אַתְּ. הֲרֵי לָךְ תִּפְאָרָה!”.

“אֵינִי יוֹדַעַת מָה כַּוָּנָתְךָ בַּמִּלָּה ‘תִּפְאָרָה’” אָמְרָה עַלִּיזָה.

שָׁמַּנְתִּי הֶעֱלָה חִיּוּךְ שֶׁל בּוּז. “מוּבָן שֶׁאֵינְךְ יוֹדַעַת – כָּל זְמַן שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי לָךְ, הַתְּכַּוַּנְתִּי לֵאמֹר, הֲרֵי לְךְ נִמּוּק נָאֶה שֶׁאֵין אַחֲרָיו וְלֹא־כְלוּם!”

“אֲבָל, ‘תִּפְאָרָה’ אֵין פֵּרוּשָׁהּ ‘נִמּוּק נָאֶה שֶׁאֵין אַחֲרָיו וְלֹא־כְלוּם’”.

“כְּשֶׁאֲנִי מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמִלָּה”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי בִּשְׁאָט־נֶפֶשׁ, הֲרֵי מַשְׁמְָעָהּ בְּדִיּוּק כְּמַשְׁמָע שֶׁאֲנִי בּוֹחֵר לָתֵת בָּהּ – לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר".

“הַשְּׁאֵלָה הִיא " אָמְרָה עַלִּיזָה,” אִם יָכוֹל אַתָּה לָתֵת בַּמִלָּה מַשְׁמָעֻיּוֹת נִבְדָּלוֹת כָּל־כָּךְ".

“הַשְּׁאֵלָה הִיא”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי, מִיּ יִהְיֶה הָאָדוֹן – זֶה הַכֹּל".

עַלִּיזָה נְבוֹכָה מֵאֱמֹר דָּבָר, וְכֵיוָן שֶׁכָּךְ חָזַר שָׁמַּנְתִּי וּפָתַח כַּעֲבֹר דַּקָּה. “גַּחְמָנִיִּיּם הֵם, קְצָתָם – בִּמְיֻחָד פְּעָלִים, הֵם הַגֵּאִים מִכָּל – שְׁמוֹת־תֹּאַר יָכוֹל אַתָּה לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כָּעוֹלֶה עַל רוּחֲךָ, אַךְ לֹא כֵן פְּעָלִים – מִכָּל מָקוֹם. אֲנִי יָכוֹל לְכַלְכְּלָם כֻּלָּם! אֲטִימוּת! הוּא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר!”

“הֲתַגִּיד לִי, בְּבַקָּשָׁה”, אָמְרָה עַלִּיזָה, " זוֹ מַה פֵּרוּשָׁהּ?"

“עַכְשָׁו אַתְּ מְדַבֶּרֶת כְּיַלְדָּה נְבוֹנָה”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי בִּמְאוֹר־פָּנִים. בַּ ‘אֲטִימוּת’ הַתְּכַּוַּנְתִּי לֵאמֹר שֶׁדַּי לָנוּ בְּאוֹתוֹ נוֹשֵׂא, וְרָאוּי־רָאוּי שֶׁתְּצַיְּנִי מַה בְּדַעְתֵּךְ לַעֲשׂוֹת עַתָּה, כִּי מִסְתַּבֵּר שֶׁאֵין אַתְּ אוֹמֶרֶת לִשְׁהוֹת כָּאן עַד סוֹף יָמַיךְ".

“מַשְׁמָעוּת מְרֻבָּה נָתַתָּ בְּמִלָּה אַחַת זוֹ”, אָמְרָה עַלִּיזָה כִּמְהֻרְהֶרֶת.

“כְּשֶׁמִּלָּה עוֹשָׂה אֶצְלִי מְלָאכָה כֹה רַבָּה”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי, “תָּמִיד אֲנִי מְשַׁלֵּם לָהּ תַּשְׁלוּם מְיֻחָד”.

“הוֹ!” אָמְרָה עַלִּיזָה. תְּמֵהָה הָיְתָה הַרְבֵּה מִכְּדֵי שֶׁתֹּאמַר עוֹד דָּבָר.

"הָהּ, צְרִיכָה אַתְּ לִרְאוֹת “תָן בָּאוֹת סְבִיבִי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת”, הִמְשִׁיךְ שָׁמַּנְתִּי, מְטַלְטֵל אֶת כֹּבֶד־רֹאשׁוֹ מִצַּד אֶל צַד: “לְקַבֵּל אֶת שְׂכָרָן, יוֹדַעַת אָתְּ”.

(עַלִּיזָה לֹא הִרְהִיבָה עֹז לִשְׁאֹל בַּמָּה הוּא מְשַׁלֵּם לָהֶן; לָכֵן, רוֹאִים אַתֶּם, אֵין אֲנִי יָכוֹל לְסַפֵּר לָכֶם).

נִרְאֶה שֶׁחָכָם אַתָּה מְאֹד בְּבֵאוּרֵי מִלִּים,אֲדוֹנִי", אָמְרָה עַלִּיזָה “שֶׁמָּא תַּגִּיד לִי בְּטוּבְךָ אֶת פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל הַשִּׁיר הַנִּקְרָא ‘פִּטְעוֹנִי’?”

“הָבָה וְנִשְׁמַע אוֹתוֹ”, אָמַר שָׁמַנְתִּי. “יָכוֹל אֲנִי לְבָאֵר אֶת כָּל הַשִּׁירִים שֶׁהֻמְצְאוּ אִי־פַּעַם – וְכֵן הַרְבֵּה שֶׁעָדַיִן לֹא הֻמְצָאוּ”.

דָּבָר זֶה צוֹפֵן הָיָה רַב־תִּקְוָה, לִכְאוֹרָה, וְעַלִּיזָה הִשְׁמִיעָה אֵפוֹא אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן:

"בְּעֵת בָּשֶׂק, וּשְׁלֵי פַּחְזָר

בְּאַפְסֵי־חַֹק סָבְסוּ, מַקְדוּ:

אוֹ אָז חִלְכֵּן הָיָה נִמְזַר,

וּמְתֵי־עָרָן כֵּרָדוּ".

“עַד כָּאן”, שִׁסְּעָה שָׁמַנְתִּי: “יֵשׁ פֹּה הֲמוֹן מִלִּים קָשׁוֹת. ‘בָּשָּׁק’ פֵּרוּשׁוֹ הַשָּׁעָה אַרְבַּע אַחַר־הַצָּהֳרַיִם – שָׁעָה שֶׁמַּתְחִילִים לְבַשֵּׁל תַּבְשִׁילִים לְפַת־עַרְבִּית”.

“הֲרֵי זֶה מִתְיַשֵּׁב יָפֶה”, אָמְרָה עַלִּיזָה: וּ ‘פַּחְזַר’?

“כִּי־כֵן ‘פַּחְזַר’ פְּרוּשׁוֹ זָרִיז וּמְנֻפָּח. ‘זָרִיז’ בְּמַשְׁמָע ‘פָּעִיל’, ‘נִמְרָץ’. רוֹאָה אַתְּ, הֲרֵי זוֹ כְּעֵין מִזְוָדָה כָּזֹאת – כֵּפֶל־מַשְׁמַע מְכֻנָס בְּמִלָּה אֶחָת?”

“עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאָה”, הֵעִירָה עַלִּיזָה מְהֻרְהֶרֶת: וְ’שָׁלִיָם' מַהֵם?"

“כִּי־כֵן, שָׁלִים הֵם כְּעֵין גִּירִיּוֹת – הֵם כְּעֵין לְטָאוֹת – וְהֵם כְּעֵין מַחֲלֵצִים”.

“וַדַּאי אֵלֶּה יְצוּרִים מוּזָרִים מְאֹד לְמַרְאֶה”.

“אָמְנָם כֵּן הוּא”, אָמַר שָׁמַנְתִּי: “כְּמוֹ כֵן שָׂמִים הֵם קִנֵּיהֶם תַּחַת שְׁעוֹנֵי־שֶׁמֶשׁ – כְּמוֹ־כֵן נִזּוֹנִים הֵם בִּגְבִינָה”.

“וּמָה פֵּרוּשׁ ‘לִסְבֹס’ וְ’לִמְקֹד'?”

" ‘סָבֹס’ פְּרוּשׁוֹ לְסֹב סָבִיב כְּמֵסֵב. ‘מָקֹד’ פֵּרוּשׁוֹ לִנְקֹב נְקָבִים כְּמַקְדֵּחַ".

“וְ ‘חַֹק’ הוּא כִּכַּר הַדֶּשֶׁא שֶׁסְּבִיב שְׁעוֹנֵי־שֶׁמֶשׁ, מִן הַסְּתָם?” אָמְרָה עַלִּיזָה, נִפְתַּעַת מֵחֲרִיפוּתָהּ הִיא.

"וַדַּאי שֶׁכָּךְ קוֹרְאִים לָהּ ‘חַק’, יוֹדַעַת אַתְּ, מִשּׁוּם שֶׁהִיא נִמְשֶׁכֶת הַרְחֵק לִפְנֵיהֶם וְהַרְחֵק מֵאַחֲרֵיהֶם – – " “וְהַרְחֵק לְצִדֵּיהֶם, מִזֶּה וּמִזֶּה”, הוֹסִיפָה עַלִּיזָה.

“אֱמֶת וְיַצִּיב. וּבְכֵן, אֵפוֹא, ‘חִלְכֵּן’ הוּא ‘חָלוּשׁ וּמִסְכֵּן’ ( הֲרֵי לְךָ עוֹד מִזְוָדָה). וְ ‘נִמְזַר’ הוּא עוֹף כָּחוּשׁ וּמְדֻלְדַּל־מַרְאֶה שֶׁנּוֹצוֹתָיו זוֹקְרוֹת סָבִיב־סָבִיב – כְּעֵין מַטְלִית חַיָּה”.

וְעַכְשָׁו ‘מְתֵי־עָרָן’? " אָמְרָה עַלִּיזָה. “חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁמַּטְרִיחָה אֲנִי עָלֶיךָ הַרְבֵּה”.

“כִּי־כֵן, עָרָן הוּא מִין חֲזִיר יָרֹק; אֲבָל אֲשֶׁר לְ’מַיִת', שֶׁהוּא הַיָּחִיד שֶׁל ‘מָתִים’, סָפֵק בְּיָדִי. אֶפְשָר שֶׁזֶּה קִצּוּר לְ 'מִן הַבַּיִת –מַשְׁמָעוֹ שֶׁאָבְדוּ דֶּרֶךְ, הֵן תֵּדְעִי”.

" וּמָה מַשְׁמָע ‘כֵּרְדוּ’?"

“כִּי־כֵן ‘לְכָרֵד’ עִנְיָנוֹ בֵּין גְּעִיָּה וּשְׁרִיקָה, וּכְמִין עִטֹּוּשׁ בָּאֶמְצַע: אָכֵן, אֶפְשָׁר יִזְדַּמֵּן לָךְ לִשְׁמֹע זֹאת – שָׁם בַּיַּעַר – וְכַאֲשֶׁר תִּשְׁמְעִי זֹאת פַּעַם תָּנוּחַ עָלַיךְ דַּעְתֵּךְ. מִי זֶה הִשְׁמִיעַ לְךְ אֶת כָּל הַחֹמֶר הַקָּשֶׁה הַזֶּה?”

“בְּסֵפֶר קְרָאתִיו”, אָמְרָה עַלִּיזָה. אֲבָל שָׁמַעְתִּי קְצָת שִׁירָה, קַלָּה הַרְבֵּה מִזֹּאת, מִפִּי קִרְקַשְׁתִּי, כִּמְדֻמֶּה".

“אֲשֶׁר לְשִׁירָה יוֹדַעַת אַתְּ”, אָמַר שָׁמַנְתִּי, וְהוּא פּוֹשֵׁט אַחַת מִיָּדָיו הַגְּדוֹלוֹת, "יָכוֹל אֲנִי לְדַקְלֵם שִׁירִים לֹא־פָחוֹת מִכָּל זוּלָתִי, אִם אֶדָּרֵשׁ – – "

“אֲבָל אֵין הֶכְרַח שֶׁתִּדָּרֵשׁ!” חָפְזָה עַלִּיזָה לֵאמֹר, בְּתִקְוָה לִמְנֹעַ אוֹתוֹ מֵהָחֵל.

“הַשִּׁיר שֶׁאֲדַקְלֵם”, הִמְשִׁיךְ, בְּלֹא שֶׁיִּתֵּן דַּעְתּוֹ עַל הֶעָרָתָהּ, מֵעִקָּרוֹ נִכְתַּב כְּדֵי לְשַׁעֲשֵׁעַ אוֹתָךְ".

עַלִּיזָה מְדֻמָּה הָיְתָה שֶׁאִם כָּךְ הַדָּבָר הֲרֵי בֶּאֱמֶת חוֹבָה עָלֶיהָ לִשְׁמֹעַ, לָכֵן יָשְׁבָה, וּבְעָגְמַת־קוֹל אָמְרָה “תּוֹדָה”.

"בַּחֹרֶף, עֵת יוֹרִיק הַנִּיר

לְשִׂמְחָתֵךְ אָשִׁיר הַשִּׁיר– –"

“אֶלָּא שֶׁאֵינֶנִּי שָׁר”, הוֹסִיף, דֶּרֶךְ־הֶסְבֵּר.

“רוֹאָה אֲנִי זֹאת”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“אִם יְכוֹלָה אַתְּ לִרְאוֹת אִם שָׁר אֲנִי אוֹ לֹא, עֵינַיִם חַדּוֹת לָךְ מֵעֵינֵי רֹב הָאָדָם”, חִוָּה שַָׁמַּנְתִּי בְּחֻמְרָה. עַלִּיזָה הֶחְרִישָׁה.

"לְעֵת אָבִיב, בִּפְרֹחַ גַּן

אַסְבִּיר לָךְ אָז מָה הַמּוּבָן".

“תּוֹדָה רַבָּה לְךָ”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

לְעֵת הַקַּיִץ, בַּקָּצִיר,

אוּלַי תָּבִינִי אֶת הַשִּׁיר.

וּבַסְּתָו, בְּבוֹא עִתּוֹ,

כִּתְּבִיהוּ לָךְ בְּעֵט וּדְיוֹ".

“כָּךְ אֶעֱשֶׂה אִם אֶזְכֹּר אוֹתוֹ עַד אָז”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“אֵינְךָ צְרִיכָה לְהַמְשִׁיךְ בְּהֶעָרוֹת כָּאֵלּוּ”, אָמַר שָׁמַנְתִּי: “אֵין בָּהֶן טַעַם, וְהֵן מְבַלְבְּלוֹת אוֹתִי”.

"שָׁלַחְתִּי לַדָּגִים לֵאמֹר:

‘כָּזֹאת וְגַם כָּזֹאת אֶגְזֹר’.

זוּטֵי דְּגַת־הַיָּם אֲזַי

הֵרִיצוּ תְּשׁוּבָה אֵלַי

וְכֹה עָנוּ, בְּלָשׁוֹן עָרוּם:

‘זֹאת לֹא נוּכַל, אָדוֹן מִשּׁוּם – –’ "

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁאֵינִי מְבִינָה אֶת הַדְּבָרִים לַאֲשׁוּרָם”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“לְהַבָּא קַלִּים הֵם וְהוֹלְכִים”, הֵשִׁיב שָׁמַנְתִּי.

"שֵׁנִית מָסַרְתִּי הוֹדַעָה

‘מוּטָב לָכֶם לְהִשָּׁמַע’.

הֵשִׁיבוּ הַדָּגִים בִּצְחוֹק

'מָה זֶה תִּכְעַס כֹּה לִבְלִי־חֹק!"

הִתְרֵיתִי בָּם חָזֹר וָשׁוֹב

הֵם לֹא נָטוּ אָזְנָם לִקְשֹׁב.

קֻמְקוּם נָטַלְתִּי לִי, חָדָשׁ,

יָאֶה לְמַעַשׂ הַנִּדְרָשׁ.

לִבִּי הוֹלֵם, לִבִּי הֲלוּם;

יָצַקְתִּי מַיִם לַקֻמְקוּם.

אָז בָּא אֵלַי אֶחָד וְסָח

‘עַל מִשְׁכָּבָם עָלוּ בַּסָּךְ’.

אָמַרְתִּי לוֹ, נִמְרָץ, בּוֹטֶה,

‘אִם כֵּן הָעֵר אוֹתָם, שׁוֹטֶה’.

קוֹלִי הָיָה בָּרוּר מְאֹד;

לְתוֹךְ אָזְנוֹ צָעַקְתִּי זֹאת".

שָׁמַּנְתִּי הִגְבִּיהַּ קוֹלוֹ כְּדֵי צְרָחָה כִּמְעַט כְּהַשְׁמִיעוֹ אֶת הַבַּיִת הַזֶּה, וּבִרְעָדָה הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, “אֲנִי בְּעַד כָּל הוֹן לֹא הָיִיתִי הַשָּׁלִיחַ!”

אַךְ הוּא אָמַר, נִרְתַּח וָגֵא,

,אַל נָא תִּצְעַק בְּקוֹל כָּזֶה!'

וְהוּא אָמַר, גֵּא וְנִרְתַּח,

‘אֵלֵךְ לַהֲעִירָם, אִם אַךְ – –’

אֲנִי נָטַלְתִּי לִי מַחְלֵץ:

הָלַךְ אֶת עַצְמוֹתָם חָלֵּץ.

וְכִרְאוֹתִי: חַדְרָם מֻבְרָח –

אֶמְשֹׁךְ, אֶבְעַט, אֶדָּפֹּק, אֶגַּח.

וְכִרְאוֹתִי: חַדְרָם נֹעַל –

אָסֵב יָדִית־דַּלְתָּם, אֲבָל – – "

הָיְתָה שְׁתִיקָה מְמֻשְָּׁכָה.

“זֶה הַכֹּל?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה בְּמֹרֶךְ.

“זֶה הַכֹּל”, אָמַר שָׁמַּנְתִּי, “שָׁלוֹם”.

הֲרֵי זֶה פִּתְאוֹמִי לְמַדַּי, דִּמְּתָה עַלִּיזָה: אֲבָל לְאַחַר רֶמֶז כֹּה חָרִיף שֶׁעָלֶיהָ לְשֵׂאת רַגְלֶיהָ, סְבוּרָה הָיְתָה שֶׁכִּמְעַט לֹא מִן הַנִּמּוּס הוּא לְהִשְׁתָּהוֹת עוֹד. הִנֵּה כָּךְ קָמָה וְהוֹשִׁיטָה יָדָהּ. “שָׁלוֹם, עַד שֶׁנָּשׁוּב נִתְרָאֶה!” אָמְרָה בַעֲלִיצוּת כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכַל.

“לֹא אַכִּיר אוֹתָךְ שׁוּב אִם אָמְנָם נִתְרָאֶה”, הֶחֱזִיר לָהּ שָׁמַּנְתִּי בְּמֹורַת רוּחַ, וְהוּא נוֹתֵן לָהּ אַחַת מֵאֶצְבְּעוֹתָיו לְלַחֲצָהּ; “הַלֹּא אֵינְךָ נִבְדֶּלֶת כְּלָל מִשְּׁאַר בְּרִיּוֹת”.

“בְּפָנָיו אָדָם נִכָּר דֶּרֶךְ כְּלָל”, חִוְּתָה עַלִּיזָה כִּמְהֻרְהֶרֶת.

“עַל זֶה אֲנִי מִתְלוֹנֵן”, אָמַר שָׁמַנְתִּי. “פָּנַיךְ כִּפְנֵי כָל אָדָם – אוֹתָן שְׁתֵּי עֵינַיִם, כָּכָה – – " ( מוֹרֶה מְקוֹמוֹתֵיהֶן בָּאֲוִיר בַּאֲגוּדָלוֹ), " חֹטֶם בְּאֶמְצַע, פֶֹּה מִתַּחַת. תָּמִיד אוֹתוֹ סֵדֶר. וְהִנֵּה לוּ הָיוּ שְׁתֵּי עֵינַיךְ לְאוֹתוֹ צַד שֶׁל חָטְמֵךְ, לְמָשָׁל – אוֹ לוּ הָיָה הַפֶּה לְמַעְלָה – הָיָה בְּכָךְ כְּדֵי לְהָקֵל מְעַט”.

לֹא נָאֶה יִהְיֶה הַדָּבָר לְמַרְאֶה", מִחֲתָה עַלִּיזָה אֲבָל שָׁמַּנְתִּי רַק עָצַם עֵינָיו וְאָמַר “עוֹד לֹא נִסִּית”

עַלִּיזָה הִמְתִּינָה דַּקָּה לִרְאוֹת אִם יָשׁוּב יְדַבֵּר, אֲבָל הוֹאִיל וְלֹא פָקַח כְּלָל אֶת עֵינָיו גַּם לֹא הוֹסִיף לָשִׂים לִבּוֹ אֵלֶיהָ, אָמְרָה “שָׁלוֹם”! עוֹד פַּעַם, וּמֵאֵין מַעֲנֶה, הִסְתַּלְּקָה לָהּ בַּחֲשַׁאי: אֲבָל כְּלֶכְתָּהּ לֹא יָכְלָה שֶׁלֹּא לְהַגִּיד לְנַפְשָׁהּ, "מִגִנַּת־לֵב – – " ( עַל זֹאת חָזְרָה בְּקוֹל, לְפִי שֶׁעִדוּד רַב מָצְאָה בְּאֲמִירִַת מִלָּה כֹה מְחֻכֶּמֶת) “מְגִנַּת־לֵב שֶׁכָּזֹאת – –” אֶת הַמִּשְׁפָּט לֹא זָכְתָה לַגְּמֹר, כִּי בְּרֶגַע הַהוּא זִעֲזַע נֵפֶץ־אַדִּירִים אֶת הַיַּעַר מִקָּצֶה עַד קָצֶה.

 

פֶּרֶק ז' הָאֲרִי וְהָרְאֵם    🔗

עוֹד רֶגַע וְחַיָּלִים עָבְרוּ בַּיַּעַר בִּמְרוּצָה, תְּחִלָּה שְׁנַיִם־שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה־שְׁלֹשָׁה, אַחַר בִּקְבוּצוֹת בְּנוֹת עֲשָׂרָה אוֹ עֶשְׂרִים, וְלַסּוֹף הִתְעַצֵּם הֲמוֹנִים עַד שֶׁכְּמוָֹ מִלְאוּ אֶת כָּל הַיָּעַר. עַלִּיזָה נִסְתְּרָה מֵאַחֲרֵי עֵץ, לְבַל תִּדָּרֵס, וְהִתְבּוֹנְנָה אֲלֵיהֶם כְּעָבְרָם עַל פָּנֶיהָ.

מְדֻמָּה הָיְתָה כִּי בְּכָל יְמֵי חַיֶּיהָ לֹא רָאֲתָה עוֹד חַיָּלִים שֶׁרַגְלֵיהֶם נוֹטְטוֹת כָּל כָּךְ: תָּמִיד הָיוּ נִכְשָׁלִים בְּדָבָר זֶה אוֹ אַחֵר, וּמִדֵּי יִפֹּל אֶחָד וְנָפְלוּ עוֹד אֲחָדִים עָלָיו, וְעַד מְהֵרָה נֶעֶרְמוּ אֵפוֹא תִּלֵּי־אָדָם קְטַנִּים עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע.

אָז בָּאוּ הַסּוּסִים. הוֹאִיל וּבַעֲלֵי אַרְבַּע רַגְלַיִם הָיוּ, הֵיטִיבוּ לְכַלְכֵּל דַּרְכָּם מִן הָרַגְלִים; אֲבָל אַף הֵם מָעֲדוּ כְּפַעַם בְּפַעַם; וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁחֹק הוּא כִּי מִדֵּי יִמְעַד סוּס, וְנָפַל רוֹכְבוּ מִמֶּנּוּ כְּהֶרֶף־עָיִן. הַמְּהוּמָה וְהַמְּבוּסָה חָזְקוּ מֵרֶגַע לְרֶגַע, וְעַלִּיזָה שָׂמְחָה מְאֹד לָצֵֹאת מִן הַיַּעַר אֶל מִגְלֵה־אֶרֶץ, מָקוֹם שֶׁמָּצְאָה אֶת הַמֶּלֶךְ הַלָּבָן יוֹשֵׁב עַל הָאֲדָמָה, שָׁקוּעַ בִּכְתִיבָה בְּפִנְקָסוֹ.

“שְׁלַּחְתִּים כֻּלָּם!” קָרָא הַמֶּלֶךְ בְּצָהֲלָה, כִּרְאוֹתוֹ אֶת עַלִּיזָה. “נִזְדַּמְּנוּ לְךָ בְּמִקְרֶה אֵלֶּה חַיָּלִים כַּאֲשֶׁר עָבַרְתְּ בַּיַּעַר?”

“אָמְנָם כֵּן”, “כַּמָּה אֲלָפִים, סְבוּרָה אֲנִי”

,“”אַרְבַּעַת אֲלָפִים מָאתַיִם וְשִׁבְעָה, זֶה הַמִּסְפָּר הַמְדֻיָק“, אָמַר הַמֶּלֶךְ, מֵצִיץ בְּפִנְקָסוֹ. " לֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁלֹחַ אֶת כָּל הַסּוּסִים יוֹדַעַת אַתְּ, כִּי שְׁנַיִם מֵהֶם דְּרוּשִׁים בַּמִּשְׂחָק. גַּם לֹא שָׁלַחְתִּי אֶת שְׁנֵי הָרָצִים. שְׁנֵיהֶם יָצְאוּ הָעִירָה. הַשְׁקִיפִי־נָא עַל הַדֶּרֶךְ וְהַגִּידִי לִי אִם רוֹאָה אַתְּ אֶחָד מֵהֶם”.

“אֵינִי רוֹאָה אַף אֶחָד בַּדֶּרֶךְ”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“לְוַאי וְהָיוּ לִי עֵינַיִם כָּאֵלּוּ”, הִפְטִיר הַמֶּלֶךְ בְּקוֹל רִתְחָה. “הַיְּכֹלֶת לִרְאוֹת אַף־אֶחָד! וּבְּמֶרְחָק אֲשֶׁר כָּזֶה! מָה, אֲנִי אֵינִי יָכוֹל לִרְאוֹת אֶלָּא אֲנָשִׁים שֶׁל מַמָּשׁ, בָּאוֹר הַזֶּה!”

כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא בָּאוּ אֶל אֹזֶן עַלִּיזָה, שֶׁעֲדַין מַשְׁקִיפָה הָיְתָה בְּכַוָּנָהּ מְרֻבָּה עַל הַדֶּרֶךְ, מַאֲהִילָה עַל עֵינֶיהָ בְּכַף יָדָהּ. “עַכְשָׁו רוֹאָה אֲנִי מִישֶׁהוּ!” קָרְאָה לְבַסּוֹף. "אֲבָל לְאִטּוֹ הוּא קָרֵב – וּמָה מְשֻׁנּוֹת הַעֲוָיוֹתָיו! " (שֶׁכֵּן כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הָרָץ מְקַפֵּץ מַעְלָה־וּמַטָּה וּמִתְפַּתֵּל כִּצְלוֹפָח בְּלֶכְתּוֹ, וְיָדָיו הַגְּדוֹלוֹת פְּרוּשׂוֹת כִּמְנִיפוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה).

“כְּלָל לֹא”, אָמַר הַמֶּלֶךְ. " רָץ לוֹבִּי הוּא – וְאֵלּוּ הֵן הָעֲוִיּוֹת לוֹבִּים. עוֹשָׂה הוּא בָּהֶן רַק כְּטוֹב עָלָיו לִבּוֹ. שְׁמוֹ כּוֹעָן".

אֹהַב אֶת אֲהוּבִי בְּ־כ", פָּתְחָה עַלִּיזָה עַל כָּרְחָהּ, “כְּטוֹב עָלָיו לִבּוֹ. כַּחַשׁ אֲכַחֵשׁ בְּ־כ”, כִּי הוּא כְבַד־עָוֹן. הֶאֱכַלְתִּיו – הֶאֱכַלְתִּי – כְּרִיכֵי־חֲזִיר עִם כַּרְשִׁינָה. שְׁמוֹ כּוֹעָן וְהוּא דָּר – – – "

“הוּא דָּר בַּכָּר”, הִפְטִיר הַמֶּלֶךְ בְּפַשְׁטוּת, בְּלֹא שֶׁיִּתְפֹּס כְּלָל כִּי לוֹקֵחַ הוּא חֶבֶָל בְּמִשְׂחָק, וְאִלּוּ עַלִּיזָה עֲדִַיִן הָיְתָה בּוֹרֶרֶת לָהּ שֵׁם שֶׁל עִיר שֶׁתְחִלָתוֹ בְּ כ. “הָרָץ הַשֵּׁנִי שְׁמוֹ כּוּבָן. שְׁנַיִם דְּרוּשִׁים לִי, יוֹדַעַת אַתְּ – לָצֵאת וְלָבוֹא. אֶחָד הוּא לָצֵאת, וְאֶחָד לָבוֹא”.

“אֶת סְליחָתְךָ אֲבַקֵּש?” אָמְרָה עַלִּיזָה.

“לֹא לְכָבוֹד הוּא לְבַקֵּשׁ”, אָמַר הַמֶּלֶךְ"

“רָצִיתִי לֵאמֹר רַק שֶׁאֵינִי מְבִינָה”, אָמְרָה עַלִּיזָה. “מַדּוּעַ אֶחָד לָצֵאת וְאֶחָד לָבוֹא?”

וְכִי אֵינִי אוֹמֵר לְךָ?" חָזַר הַמֶּלֶךְ בְּקֹצֶר־רוּחַ. "שְׁנִַיִם דְּרוּשִׁים לִי – לְהוֹצִיא וּלְהָבִיא. אֶחָד לְהוֹצִיא, וְאֶחָד לְהָבִיא "

בְּרֶגַע זֶה הוֹפִיעַ הְָרָץ: נְטוּל־נְשִׁימָה הָיָה מֵהוֹצִיא הֶגֶה, וְלֹא יָכוֹל אֶלָּא לְנוֹפֵף בְּיָדָיו כֹּה וָכֹה,וּלְעַוַּת פָּנָיו בָּעֲוָיוֹת נוֹרָאוֹת בְּיוֹתֵר לְעֻמַּת הַמֶּלֶךְ.

“הָעַלְמָה הַזֹּאת אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ ב כ” אָמַר הַמֶּלֶךְ וְהִצִּיג לְפָנָיו אֶת עַלִּיזָה, בְּתִקְוָה לְהָסִּיחַ מֵעָלָיו אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הָרָץ – אוּלָם לַשָּׁוְא – הָעֲוָיּוֹת הַלּוֹבִּיּוֹת רַק הִפְרִיאוּ מֵרֶגַע לְרֶגַע, וְהָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת הִתְגַּלְגְּלוּ בַּחֲמַת־זַעַם מִצַּד אֶל צַד.

“אַתָּה מַבְהִיל אוֹתִי!” אָמַר הַמֶּלֶךְ. “חַלָּשָׁה עָלַי דַּעְתִּי – תֵּן לִי כְּרִיךְ־חֲזִיר!”

וּלְמַרְבֵּה הֲנָאָתָהּ שֶׁל עַלִּיזָה פֶּתַח הָרָץ תַּרְמִיל שֶׁהָיָה תָּלוּי עַל צַוָּארָיו, וְהוֹשִׁיט כָּרִיךְ לְמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר זְלָלוֹ בְּתַאֲוַת־נֶפֶשׁ

“עוֹד אֶחָד!” אָמַר הַמֶּלֶךְ

“עַכְשָׁו לֹא נוֹתְרָה אֶלָּא כַּרְשִׁינָה”, אָמַר הָרָץ, מֵצִיץ לְתוֹךְ הַתַּרְמִיל

“כַּרְשִׁינָה, אֵפוֹא,” מִלְמֵל הַמֶּלֶךְ בְּרִפְיוֹן־לָחַשׁ.

עַלִּיזָה שִׂמְחָה לִרְאוֹת כִּי הַכַּרְשִׁינָה מֵיטִיבָה לְשׁוֹבֵב אֶת רוּחַ הַמֶּלֶךְ, “אֵין כְּמוֹ אֲכִילַת כַּרְשִׁינָה בִּשְׁעַת חֻלְשָׁה”,אָמַר אֵלֶיהָ, עִם שֶׁהוּא לוֹעֵס וְכוֹסֵס.

“סְבוּרָה אֲנִי שֶׁטּוֹב מִזֶּה לִשְׁפֹּךְ עָלֶיךָ קְצָת מַיִם קָרִים”, חִוְּתָה עַלִּיזָה דַּעְתָּהּ: " – אוֹ לַהֲזוֹת קְצָת נִַשְׁדֹּר".

לֹא אָמַרְתִּי שֶׁאֵין טוֹב מִמֶּנָּה", הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ “אָמַרְתִּי כִּי אֵין כָּמוֹהָ”, וְזֹאת לֹא הֵהִינָה עַלִּיזָה לְסְתֹּר.

“מִי נִקְרָה לְךָ בַּדֶּרֶךְ?” הִמְשִׁיךְ הַמֶּלֶךְ פּוֹשֵׁט יָדוֹ אֶל הָרָץ לְעוֹד.

“אַף אֶחָד”, אָמַר הָרָץ.

“אֱמֶת וְנָכוֹן”, אָמַר הַמֶּלֶךְ: גַּם הָעַלְמָה הַזֹּאת רָאֲתָה אוֹתוֹ, אִם כֵּן אַף אֶחָד הוֹלֵךְ,כְּמּוּבָן' לְאַט מִמְּךָ".

“אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל” אָמַר הָרָץ קוֹדְרָנִית. “מֻבְטָחַ אֲנִי שֶׁאַף אֶחָד אֵינוֹ הוֹלֵךְ מַהֵר הַרְבֵּה מִמֶּנִּי!”

“בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן”, אָמַר הַמֶּלֶךְ. “שֶׁלּוּלֵא כֵן הָיָה מַגִּיעַ לְכָאן רִאשׁוֹן. מִכָּל מָקוֹם, אַתָּה שֶׁנְּשִׁימָתְךָ מְתֻקֶּנֶת, הַלֹּא תְּסַפֵּר לָנוּ מָה אֵרַע בָּעִיר”.

“אֶלְחַשׁ זֹאת”, אָמַר הָרָץ, נוֹתֵן יָדָיו אֶל פִּיו כְּמִין חֲצוֹצְרָה וְנִרְכַּן לִקָרַב אֶל אֹזֶן הַמֶּלֶךְ. עַלִּיזָה הִצְטַעֲרָה עַל כָּךְ, שֶׁכֵּן רָצְתָה אַךְ הִיא לִשְׁמֹעַ אֶת הַחֲדָשׁוֹת, אָכֵן, הַלָּז, תַּחַת שֶׁיְּלַחֵשׁ, פָּשׁוּט צָעַק בְּכָל כֹּחוֹ “הַם שָׁבוֹ לְסוּרָם!”

“לְזֶה אַתָּה קוֹרֵא לָחַשׁ!” קָרָא הַמֶּלֶךְ הַמִּסְכֵּן, קוֹפֵץ מִמְּקוֹמוֹ וּמִתְנַעֵר. “אִם עוֹד פַּעַם תַּעֲשֶׂה זֹאת, תִּכָּבֵשׁ בְּחָבִית! כִּרְעִידַת־אֲדָמָה הִתְגַּלְגֵּל זֶה בְּרֹאשִׁי!”

“רְעִידָה זְעוּמָה מְאֹד צְרִיכָה זוֹ לִהְיוֹת!” הִרְהֲרָה עַלִּיזָה. “מִי שָׁבוּ לְסוּרָם?” הִרְהִיבָה עֹז לִשְׁאֹל.

“הָארִי וְהָרְאֵם, כְּמּוּבָן”, אָמַר הַמֶּלֶךְ.

“נִלְחָמִים עַל הַכֶּתֶר?”

" כֵּן וַדַּאי", אָמַר הַמֶּלֶךְ: “וְהָעֹקֶץ שֶׁבַּהֲלָצָה הוּא זֶה שֶׁכִּתְרִי שֶׁלִּי הוּא כָּל הָעֵת! הָבָה נָרוּץ לִרְאוֹתָם”. וְהֵם צָלְחוּ־רַהֲטוּ, וְעַלִּיזָה מְשַׁנֶּנֶת לְנַפְשָׁהּ, אַגַּב רִיצָה, אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁיר הַנּוֹשָׁן: –

"עַל הַכֶּתֶר לָחֲמוּ הַשָּׁנִים בְּאַדִּיר:

רָדַף אֲרִי אֶת רְאֵם סְבִיב הָעִיר.

לֶחֶם לָבָן קִבְּלוּ, אוֹ מַשְׁחִיר,

אוֹ עוּגַת־שְׁזִיפִים,

וּבְתֻפִּים גֹּרְשׁוּ מֵעִיר".

“הַאִם – זֶה – שֶׁמְּנַצֵּחַ– מְקַבֵּל אֶת הַכֶּתֶר?” שְׁאֵלָה עַלִּיזָה בּדֵי־עָמָל, שֶׁכֵּן הָיְתָה הָרִיצָה מְקַפַּחַת אֶת נְשִׁימָתָהּ.

“חַס־וְשָׁלוֹם, לֹא!” אָמַר הַמֶּלֶךְ. “אֵיזוֹ הַמְצָאָה!”

“שֶׁמָּא־תּוֹאִילוּ־בְּטוּבְכֶם” פָּלְטָה עַלִּיזָה לְאַחַר כִּבְרַת־דֶּרֶךְ נוֹסֶפֶת, לַעֲצֹר רֶגַע – רַק בִּשְׁבִיל –לְהַחֲלִיף רוּחַ?"

“בְּטוֹבִי הוּא” אָמַר הַמֶּלֶךְ, “אֲבָל לֹא בְכֹחִי. מְבִינָה אַתְּ, הָרְגָעִים מְמַהֲרִים כָּל־כָּךְ לַחֲלֹף, פָּשׁוּט מַחֲרִיד.הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ תְּנַסִּי לַעֲצֹר חֶטֶשׁ!”

עַלִּיזָה לֹא הָיְתָה בָּהּ עוֹד רוּחַ לְדַבֵּר, וְהֵם הוֹסִיפוּ־רָהֲטוּ לָהֶם בִּשְׁתִיקָה, עַד שֶׁנִּגְלָה לְעֵינֵיהֶם קָהָל גָּדוֹל, וּבְאֶמְצָעִיתוֹ הָאֲרִי וְהָרְאֵם מִתְכַּתְּשִׁים. אֲפוּפִים הָיוּ עֲנַן אָבָק כְּדֵי־כָּךְ שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה לֹא יָכְלָה עַלִּיזָה לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם: אֲבָל עַד־מְהֵרָה הִבְחִינָה בָּרְאֵם עַל פִּי קַרְנוֹ.

הֵם קָבְעוּ עֲמִידָתָם סָמוּךְ לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה כּוֹבָן, הָרָץ הַשֵּׁנִי, עוֹמֵד וּמִתְבּוֹנֵן בְּתִגְרָה, כְּשֶׁסֵּפֶל תֵּה בְּיָדוֹ הָאַחַת וּפַת־בְּחֶמְאָה בַּשְּׁנִיָּה.

“זֶה עַתָּה יָצָא מִן הַכֶּלֶא, וּכְשֶׁחֲבָשׁוּהוּ שָׁם הָיָה בְּעֶצֶם שְׁתִיַת הַתֵּה”, לָחַשׁ כּוֹעָן לְעַלִּיזָה: “וְשָׁם בַּכֶּלֶא מְקַבְּלִים רַק קוֹנְכִיּוֹת – הִנֵּה אֵפוֹא רָעֵב וְצָמֵא הוּא עַד־מְאֹד. מָה שְׁלוֹמְךָ חֲבִיבִי?” הִמְשִׁיךְ, כּוֹרֵךְ זְרוֹעוֹ בְּחִבָּה עַל צַוָּארוֹ שֶׁל כּוֹבָן.

כּוֹבָן הֵעִיף עַיִן וְהֵנִיד בִּרֹאשׁוֹ, וְאַחַר הוֹסִיף לִנְגֹּס מִפִּתּוֹ הַמְּרוּחָה.

“טוֹב הָיָה לְךָ בְּבֵית הַכֶּלֶא, חֲמוּדִי?” אָמַר כּוֹעָן.

כּוּבָן חָזַר וְהֵעִיף עַיִן סָבִיב, וְהַפַּעַם נָשְׁרָה דִּמְעָה אוֹ שְׁתַּיִם עַל לֶחְיוֹ: אַךְ הֶגֶה לֹא הוֹצִיא מִפִּיו.

“דַבֵּר, מַה הָיָה לְךְ!” קָרָא כּוֹעַן בָּחֳרִי־אָף. אֲבָל כּוֹבָן רַק הוֹסִיף לִלְעֹס, וְגָמַע עוֹד מְעַט תֵּה.

“דָּבֵר,מָה קָרָה לֵךָ!” קָרָא הַמֶּלֶךְ, “אֵיךְ הִתְגָּרָה מִתְנַהֶלֶת?” בְּמַאֲמָץ נוֹאָשׁ בָּלַע כַּוֹבָן פְּרוּסָה גְּדוֹלָה שֶׁל פַּת־בְּחֶמְאָה. “יָפֶה מְאֹד הִיא מִתְנַהֶלֶת”, אָמַר בְּקוֹל נֶחֱנָק: " כָּל אֶחָד מֵהֶם כְּבָר הֻכְרֵעַ כִּשְׁמוֹנִים־וְשֶׁבע פְּעָמִים".

“אִם כֵּן מִסְתַּבֵּר שֶׁעוֹד מְעַט יוּבָא הַלֶּחֶם הַלָּבָן וְהַשָּׁחוֹר?” הֵהִינָה עַלִּיזָה לִשְׁאֹל.

“מוּכָן הוּא לָהֶם עַתָּה וּמְזֻּמָּן”, אָמַר כּוֹבָן: “מִמֶּנּוּ אֵני אוֹכֵל עַכְשָׁו”. אוֹ אָז הָיְתָה הֲפוּגָה בַּמַּעֲרָכָה, וְהָארִי וְהָרְאֵם יָשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם, מִתְנַשְּׁמִים, עִם שֶׁהַמֶּלֶךְ קוֹרֵא “עֶשֶׂר דַּקּוֹת לְהָשִׁיב נֶפֶשׁ!” כּוֹעָן וְכוֹבָן נִגְּשׁוּ מִיָּד אֶל הַמְּלָאכָה, וְהָיוּ נוֹשְׂאִים טָסִים עֲגֻלִּים טְעוּנֵי לֶחֶם לָבָן וְשָׁחֹור. עַלִּיזָה בָּצְעָה פְּרְוּסָה לִטְעֹם, אֶלָּא שֶׁיְבֵשָׁה הָיְתָה מְאֹד “אֵינִי סָבוּר שֶׁיּוֹסִיפוּ לְהִלָּחֵם הַיּוֹם”, אָמַר הַמֶּלֶךְ אֶל כּוֹבָן: “לֵךְ צַוֵּה עַל הַתֻּפִּים שֶׁיַּתְחִילוּ”. וְכוֹבָן שֻׁלַח בְּרַגְלָיו כְּחַרְגּוֹל.

דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם עָמְדָה עַלִּיזָה דּוּמָם וְהִתְבּוֹנְנָה אֵלָיו. לְפֶתַע אוֹרוּ פָּנֶיהָ. “הַבֵּט! הַבֵּט!” קָרְאָה. מוֹרֶה בְּאֶצְבָּעָהּ בַּהִתְעוֹרְרוּת. " הִנֵּה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה צוֹלַחַת וְרָצָה! כִּמְעוֹפֶפֶת גָּחָה מִן הַיַּעַר שָׁם – כַּמָּה יָפֶה יְכוֹלוֹת אֵלּוּ הַמְּלָכוֹת לָרוּץ!"

“בְּוַדַּאי אֵיזֶה אוֹיֵב רוֹדֵף אַחֲרֶיהָ”, אָמַר הַמֶּלֶךְ, בְּלֹא שֶׁיִּסֹּוֹב לְהַבִּיט. “אוֹתוֹ יַעַר מָלֵא אוֹתָם”.

“אֲבָל כְּלוּם לֹא תָּרוּץ לְעֶזְרָתָהּ?” שְׁאֲלָה עַלִּיזָה, נִפְתַּעַתָּ מְאֹד לְמַרְאֵה תְּגוּבָתוֹ הַשְּׁלֵוָה.

“אֵין טַעַם, אֵין טַעַם!” אָמַר הַמֶּלֶךְ. “הִיא מְמַהֶרֶת לָרוּץ כָּל כָּךְ, פָּשׁוּט מַחְרִיד. הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ תְּנַסִּי לִתְפֹּס חֶטֶשׁ! אֲבָל אֶרְשֹׁם לִי תִּזְכֹּרֶת בְּעִנְיָנָהּ, אִם אַתְּ רוֹצָה – בְּרִיָּה טוֹבָה וִיקָרָה הִיא”, הִפְטִיר לְנַפְשׁוֹ חֶרֶשׁ, עִם שֶׁפָּתַח אֶת פִּנְקַס הָרְשׁוּמוֹת שֶׁלּוֹ. " בְּרִיָּה כּוֹתְבִים בָּאָלֶ“ף אַחֲרֵי הַיוֹ”ד?"

בְּרֶגַע הַהוּא עָבַר הָרְאֵם עַל פְּנֵיהֶם לְאִטּוֹ, כְּשֶׁיָּדָיו בְּכִיסָיו.

" “הַפַּעַם הָיְתָה יָדִי עַל הָעֶלְיוֹנָה!” אָמַר אֶל הַמֶּלֶךְ, מֵעִיף בּוֹ מַבָּט כְּעָבְרוֹ

“קְצָת־קְצָת”, הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ בְּעַצְבָּנוּת כָּלְשֶׁהוּ. “לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ לְפַלֵח אוֹתוֹ בְּקַרְנְךָ, יוֹדֵעַ אַתָּה”.

“זֶה לֹא הִכְאִיב לוֹ”, אָמַר הָרְאֵם כִּלְאַחַר־פֶּה, וּכְבָר אָמַר לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ, וְהִנֵּה הִבְחִין דֶּרֶךְ־מִקְרֶה בְּעַלִּיזָה: הוּא נָסַב בִּן־רֶגַע וְעֵת־מָה עָמַד וְהִבִּיט בָּהּ כְּשֶׁפָּנָיו אוֹמְרוֹת מִאוּס שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ.

“מָה – הוּא – זֶה?” אָמַר לְבַסּוֹף

“זֶה יַלְדָּה!” הֵשִׁיב כּוֹעָן בְּהִתְעוֹרְרוּת, וְהוּא בָּא נֹכַחַ עַלִּיזָה לְהַצִּיגָהּ, וּפוֹרֵשׂ שְׁתֵּי יָדָיו לְעֻמָּתָהּ בְּהַעֲוָיָה לוֹבִּית. “רַק הַיּוֹם מָצָאנוּ אוֹתוֹ. גָּדוֹל הוּא כְּמוֹ חַי, וְטִבְעִי כְּפָלִים!”

“תָּמִיד מְדֻמֶּה הָיִיתִי שֶׁמִּפְלָצוֹת אַגָּדִיּוֹת הֵם!” אָמַר הָרְאֵם. “יֵשׁ בָּזֶה חַיִּים”

“יָכוֹל הוּא לְדַבֵּר”, אָמַר כּוֹעָן בְּכֹבֶד־רֹאשׁ.

כְּחוֹלֵם הִבִּיט הָרְאֵם בְּעַלִּיזָה, וְאָמַר דַּבֵּר, יַלְדָּה".

עַל־כָּרְחָהּ נִתְעַקְּמוּ שִׂפְתֵי עַלִּיזָה בְּחִיּוּךְ עִם שֶׁפָּתְחָה לֵאמֹר: “יוֹדֵעַ אַתָּה, אֲנִי תָּמִיד מְדֻמָּה הָיִיתִי שֶׁהָרְאֵמִים אַף הֵם מִפְלָצוֹת אַגָּדִיּוֹת! עַד כֹּה לֹא רָאִיתִי רְאֵם מִיָּמַי!”

“כִּי־כֵן, עַתָּה שֶׁרָאִינוּ זֶה אֶת זוֹ”, אָמַר הָרְאֵם, “אִם תַּאֲמִינִי בִּי, אַאֲמִין בְּךְ. מְקַבֶּלֶת?”

“כֵּן, אִם אַתָּה רוֹצֶה”, אָמְרָה עַלִּיזָה

“בּוֹא, הַב אֶת עוּגַת הַשְּׁזִיפִים, אָחִי!” הִמְשִׁיךְ הָרְאֵם, בִּפְנוֹתוֹ מִמֶּנָּה אֶל הַמֶּלֶךְ. “מוֹחֵל לְךָ עַל הַלֶּחֶם הַשָּׁחֹוֹר שֶׁלְּךָ!”

"וַדַּאי־וַדַּאי! " מִלְמֵל הַמֶּלֶךְ, וְקָרַץ אֶל כּוֹעָן. “פְּתַח אֶת הַתַּרְמִיל!” לָחַשׁ. “מַהֵר! לֹא אֶת זֶה – זֶה מָלֵא כַּרְשִׁינָה”

כּוֹעָן הוֹצִאִי עוּגָה גְּדוֹלָה מִן הַתַּרְמִיל, וּמָסְרָה לְעַלִּיזָה שֶׁתַּחֲזִיק בָּהּ, עַד שֶׁהוּא נוֹטֵל מִשָּׁם סַכִּין וְצַלַּחַת. אֵיךְ עָלוּ כָל אֵלֶּה מִשָּׁם, דָּבָר זֶה נִפְלָא מִבִּינָתָהּ שֶׁל עַלִּיזָה. הֲרֵי זֶה כְּמִין מַעֲשֶׂה־לְהָטִים סְבָרָה.

בְּתוֹךְ כָּךְ חָבַר אֲלֵיהֶם הָאֲרִי: רָדִים וְעָיֵף הָיָה מְאֹד לְמַרְאֶה, וְעֵינָיו עֲקֻמּוֹת לְמֶחֱצָה. “מָה זֶה?” אָמַר, מְמַצְמֵץ בָּעֲצַלְתַּיִם לְעֻמַּת עַלִּיזָה, וְדוֹבֵר בְּקוֹל עָמֹק וְחָלוּל כְּקוֹל צִלְצוּלוֹ שֶׁל פַּעֲמוֹן גָּדוֹל.

"אָכֵן, מָה זֶה, בֶּאֱמֶת? " קָרָא הָרְאֵם בִּלְהִיטוּת. "נִרְאֶה אִם תְּנַחֵשׁ! אֲנִי לֹא נִחַשְׁתִּי.

נִלְאֶה הִבִּיט הָארִי בְּעַלִּיזָה. “בַּעַל־חַי אַתְּ – אוֹ יָרָק – אוֹ מֶחְצָב?” אָמַר, וְהוּא מְפַהֵק לְסֵרוּגִים

“זוֹ מִפְלֶצֶת אַגָּדִית!” הִזְדָּרֵז הָרְאֵם וְקָרָא, בְּטֶרֶם תַּסְפִּיק עַלִּיזָה לְהָשִׁיב

“אִם כֵּן הַגִּישִׁי אֶת עוּגַת־הַשְּׁזִפִים, מִפְלֶצֶת!” אָמַר הָאֲרִי וְהוּא כּוֹרֵעַ־רוֹבֵץ וּמַנִּיחַ סַנְטֵרוֹ עַל כַּפּוֹתָיו. “וּשְׁבוֹ, אַתֶּם שְׁנֵיכֶם”, ( אֵל הַמֶּלֶךְ וְהָרְאֵם): חֲלֻקָּה צוֹדֶקֶת דְּעוּ לָכֶם!"

הַמֶּלֶךְ נִרְאָה בוֹ בַּעֲלִיל שֶׁלְּמוֹרַת רוּחוֹ הוּא אָנוּס לָשֶׁבֶת בֵּין שְׁנֵי הַיְּצוּרִים הַגְּדוֹלִים: אֲבָל מָקוֹם אַחֵר לֹא הָיָה לוֹ.

“אֵיזוֹ תִּגְרָה יָכֹלְנוּ לַעֲרֹךְ עַל הַכֶּתֶר עָתָּה!” אָמַר הָרְאֵם, מְפַזֵּל מֶבָּט אֶל הַכֶּתֶר, שֶׁכִּמְעַט וְנִשְׁמַט מֵעַל רֹאשׁ הַמְֶּלֶךְ הַמַּרְעִיד וּמְפַרְכֵּס.

“הָיִיתִי מְנַצֵּחַ בְּנָקֵל”, אָמַר הָארִי

“אֵינֶנִּי בָּטוּחַ כָּל־כָּךְ בַּדָּבָר”, אָמַר הָרְאֵם

“מָה, אֲנִי רְדַפְתִּיךְ סְבִיב כָּל הָעִיר, אֶפְרוֹחַ שֶׁכְּמוךָ!” הֵשִׁיב הָארִי בְּזַעַף, מִתְנַשֵּׂא קִמְעָה כִּדַבְּרוֹ

כָּאן הִתְעָרֵב הַמֶּלֶךְ, לִמְנֹעַ הֶמְשֵׁךְ־הָרִיב: עַצְבָּנִי הָיָה מְאֹד, וְקוֹלוֹ רָעַד מַמָּשׁ, “סְבִיב כָּל הָעִיר?” אָמָר. “הֲרֵי זוֹ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה. בַּגֶּשֶׁר הַנּוֹשָׁן עָבַרְתָּ, אוֹ בְּכִכַּר הַשּׁוּק? הַמַּרְאֶה הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר הוּא בַּגֶּשֶׁר הַיָּשָׁן”.

“מִתְקַשֶּׁה אֲנִי לֵאמֹר”, נָהַם הָארִי עַם שֶׁשָּׁב וְשָׁכַב תַּחְתָּיו. “מֵרֹב הָאָבָק אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת כְּלוּם. כַּמָּה זְמַן צְרִיכָה אוֹתָהּ מִפְלֶצֶת לַחְתֹּךְ אֶת הָעוּגָה!”

עַלִּיזָה הִתְיַשְּׁבָה עַל שְׂפַת הַנַּחַל הַקָּטָן, כְּשֶׁהַצַּלַּחַת הַגְּדוֹלָה עַל בִּרְכֶּיהָ, וְהָיְתָה מְנַסֶּרֶת בַּסַכִּין בַּחֲרִיצוּת. " מַרְגִּיז מְאֹד!" אָמְרָה בִּתְשׁוּבָה לָאֲרִי (כְּבָר הִתְרַגְּלָה בְכָךְ שֶׁיִּקְרָאוּהָ ‘הַמִּפְלֶצֶת’)

“חָתַכְתִּי כְּבָר כַּמָּה נְתָחִים, אֲבָל תָּמִיד הֵם חוֹזְרִים וּמִתְחַבְּרִים!”

“אֵין אַתְּ יוֹדַעַת לְטַפֵּל בְּעוּגוֹת־מַרְאָה”, חִוָּה הִרְאָם “תְּחִלָּה חַלְּקִי אוֹתָן בֵּין הַמְּסֻבִּים, וְאַחַר־כָּךְ תְּחַתֹּכִי”.

לִכְאוֹרָה הָיְתָה זוֹ שְׁטוּת גְּמוּרָה, אֲבָל עַלִּיזָזָה קָמָה בְּצַיְּתָנוּת מְרֻבָּה וְהֶעֱבִירָה אֶת הַצַּלַּחַת סָבִיב, וּבְתוֹךְ כָּךְ נֶחְלְקָה הָעוּגָה מַעַצְמָהּ לִשְׁלֹשָׁה. עַכְשָׁו חִתְכִי", אָמַר הָארִי כְּשׁוּבָה לִמְקוֹמָהּ וּבְיָדָהּ הַצַּלַּחַת הָרֵיקָה.

“זֶה לֹא בְּסֵדֶר!” קָרָא הָרְאֵם, מִשֶּׁיָּשְׁבָה עַלִּיזָה וְהַסַּכִּין בְּיָדָהּ, וּבְרֹב מְבוּכָתָהּ אֵינָהּ יוֹדַעַת אֵיךְ לְהַתְחִיל. “הַמִּפְלֶצֶת נָתְנָה לָאֲרִי כִּפְלַיִם מִשֶּׁנָּתְנָה לִי!”

“בְּכָל אֹפֶן, לְעַצְמָהּ לֹא הוֹתִירָה כְּלוּם” אָמַר הָאֲרִי. “אַתְּ אוֹהֶבֶת עוּגַת־שְׁזִיפִים, מִפְלֶצֶת?” אֲבָל עַד שֶׁתַּסְפִּיק עַלִּיזָה לְהָשִׁיב לוֹ, הֵחֵלּוּ הַתֻּפִּים מַכִּים.

מִנַּיִן בָּא הָרַעַשׁ לֹא יָכְלָה לְבָרֵר: הָאֲוִיר כְּמוֹ מָלֵא הָיָה אוֹתוֹ, וְהוּא נִסַּר וְנִסַּר בְּרֹאשָׁהּ עַד שֶׁחִשְׁבָה לְהִתְחָרֵשׁ כָּלִיל. הִיא נִתְּרָה מִמְּקוֹמָהּ וְקָפְצָה בְּאֵימָה עַל פְּנֵי הַנַּחַל הַקָּטָן, וְאַךְ הִסְפִּיקָה לִרְאוֹת אֶת הָאֲרִי וְהָרְאֵם קָמִים עַל רַגְלֵיהֶם, וְהֵם אוֹמְרִים זַעַם עַל כִּי הָחְרְדוּ מִן הַמִּשְׁתֶּה, וּכְבָר צָנְחָה עַל בִּרְכֶּיהָ, וְאֶת יָדֶיהָ הֵנִיחָה עַל אָזְנֶיהָ, בְּנִסָּיוֹן־שָׁוְא לְאַטְמָן מִפְּנֵי הַשָּׁאוֹן הַנּוֹרָא וְהָאָיוֹם.

“אִם כָּךְ לֹא,יְגֹרְשׁוּ בְּתֻפִּים מֵעִיר' הִרְהֲרָה לְנַפְשָׁהּ, שׁוּב לֹא יַבְרִיחַם דָּבָר לְעוֹלָם!”

 

פֶּרֶק ח' “זאת הַמְצָאָה שֶׁלִּי”    🔗

לְאַחַר זְמַן־מָה כְּמוֹ שֶׁכַּךְ הָרַעַשׁ מְעַט־מְעַט,עַד שֶׁהֻשְׁלַךְ הַס בַּכֹּל, וְעַלִּיזָה נָשְׂאָה רֹאשָׁהּ בְּפַחַד־מָה. עֵינֶיהָ לֹא רָאוּ כָל חַי, וְרֵאשִׁית מַחֲשַׁבְתָּהּ הָיְתָה כִּי וַדַּאי בַּחֲלוֹם חָזְתָה אֶת הָאֲרִי וְאֶת הָרְאֵם וְאֶת הָרָצִים הַלּוּבִים הַלָּלוּ הַמְּשֻׁנִּים. מִכָּל מָקוֹם עֲדַיִן הָיְתָה שׂוּמָה לְרַגְלֶיהָ צַלַּחַת גְּדוֹלָה, זוֹ שֶׁעַל גַּבֶּיהָ נִסְּתָהּ לַחְתֹּךְ אֶת עוּגַת־הַשְּׁזִיפִים. “אִם כֵּן לֹא חֲלוֹם חָלַמְתִּי, בְּכָל זֹאת”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ, “אֶלָּא אִם – אֶלָא אִם כֵּן כֻּלָּנוּ חֵלֶק שֶׁל אוֹתוֹ חֲלוֹם. רַק מְקַוָּה אֲנִי כִּי שֶׁלִּי הַחֲלוֹם, וְלֹא שֶׁל הַמֶּלֶךְ הָאָדֹם! אֵינִי אוֹהֶבֶת לְהִשְׁתַּיֵּךְ לַחֲלֹום זוּלָתִי” הִמְשִׁיכָה כְּמִתְלוֹנֶנֶת “חֵשֶׁק גָּדוֹל יֵשׁ לִי לָלֶכֶת וּלְהָעִיר אוֹתוֹ, וְלִרְאוֹת מַה יִקְרֶה!”

בְּרֶגַע הַהוּא הִשְׁבִּיתוּ אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ קְרִיאוֹת רָמוֹת שֶׁל “אֲהוֹי! אֲהוֹי! שַח!” וְאַבִּיר עוֹטֶה שִׁרְיוֹן אַרְגָּמָן, בָּא לִקְרָאתָהּ שׁוֹטֵף בְּדַהֲרָתוֹ, מְנוֹפֵף בְּאַלָּה גְּדוֹלָה. אַךְ הִגִּיעַ אֵלֶיהָ, וְהַסּוּס עָצַר פֶּתַע: אֲסַרְתִּיךְ!" קָרָא הָאַבִּיר, שָׁם שֶׁצָּנַח־נָפַל מֵעַל סוּסוֹ.

אַף שֶׁהֵיטֵב נִרְעֲשָׁה עַלִּיזָה, אוֹתוֹ רֶגַע חָרְדָה לוֹ יוֹתֵר מִשֶּׁחָרְדָה לְעַצְמָהּ, וּבְדַאֲגַת־מָה הִתְבּוֹנְנָה אֵלָיו כַּעֲלוֹתוֹ עַל סוּסוֹ שׁוּב. אַךְ הֵסֵב עַל אֻכָּפוֹ בְּנֹח, חָזַר וּפָתַח "אֲסַר – – "אֲבָל כָּאן פָּרַָץ עוֹד קוֹל בֵּ “אֲהוֹי! אֲהוֹי! שַח!” וּבִפְתִיעַת־מָה נְסַבָּה עַלִּיזָה לִרְאוֹת מִי הָאוֹיֵב הַזֶּה הֶחָדָשׁ.

הַפַּעַם הָיָה זֶה פָּרַשׁ לָבָן. הוּא נֶעֱצַר אֵצֶל עַלִּיזָה, וְצָנַח נָפַל מֵעַל סוּסוֹ כְּמַעֲשֵׂה הַפָּרָשׁ הָאָדֹם: אַחַר חָזַר וְעָלָה, וּשְׁנֵי הַפָּרָשִׁים יָשְׁבוּ וְהִבִּיטוּ עֶת־מָה זֶה בְּזֶה בְּלִי אֹמֶר. נְבוֹכָה מְעַט הֶעֱבִירָה עַלִּיזָה מָבָּטָהּ מִן הָאֶחָד אֶל מִשְׁנֵהוּ.

“הִיא הַשְּׁבוּיָה שֶׁלִּי, יוֹדֵעַ אַתָּה!” אָמַר הַפָּרָשׁ הָאָדֹם לְבַסּוֹף כֵּן,אֲבָל אֲנִי בָּאתִי וְגֵאַלְתִּיהָ!" הֵשִׁיב הַפָּרָשׁ הַלָּבָן.

“כִּי־כֵן מֻכְּרָחִים אָנוּ לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ, אֵפוֹא”, אָמַר הַפָּרָשׁ הָאָדֹם, עִם שֶׁנָּטַל קַסְדָּתוֹ ( שֶׁהָיְתָה מִדַּלְדלֶת מִן הָאֻכָּף, וּבְצוּרָתָהּ דָּמְתָה לִכְעֵין גֻלְגֹּלֶת־סוּס). וְחֲבְשָׁהּ.

“תִּנְהַג, כְּמּוּבָן, לְפִי תַּקָּנוֹת הַקְּרָב?” הִפְטִיר הַפָּרָשׁ הַלָּבָן, וְחָבַשׁ אַף הוּא אֶת קַסְדָּתוֹ.

“תָּמִיד אֲנִי נוֹהֵג לְפִיהֶן”, אָמַר הַפָּרָשׁ הָאָדֹם, וְהֵם הֵחֵלּוּ חוֹבְטִים זֶה בָזֶה בְּחֵימָה שְׁפוּכָה עַד שֶׁנִּסְתְּרָה עַלִּיזָה מֵאַחֲרֵי עֵץ שֶׁלֹּא לִהְיוֹת מִפְגָּעַ לַחֲבָטוֹת.

“תְּמֵהָה אֲנִי מֵהֶן תַּקָּנוֹת הַקְּרָב”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ כְּהִתְבּוֹנְנָה אֶל הַמַּעֲרָכָה, מְצִיצָה בְּמֹרֶךְ מִמַּחְבּוֹאָה: “תַּקָּנָה אַחַת הִיא, כִּמְדֻמֶּה, שֶׁאִם פָּגַע פָּרָשׁ בִּירִיבוֹ, הֲרֵיהוּ מִגַּלְגַּלּוֹ מֵעַל סוּסוֹ. וְאִם הֶחֱטִיא, הוּא עַצְמוֹ מִתְגַּלְגֵּל – וְתַקָּנָה שְׁנִיָּה הִיא, כִּמְדֻמֶּה, שֶׁהֵם אוֹחֲזִים בְּאַלּוֹתֵיהֶם בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶם. אֵיזֶה רַעַשׁ הֵם מְקִימִים כְּשֶׁהֵם מִתְגַּלְגְּלִים! מַמָּשׁ כְּמַעֲרֶכֶת שְׁלֵמָה שֶׁל מֶלְקָחַיִם הַנּוֹפֶלֶת לְתוֹךְ שִׁבְכַת הַתַּנּוּר! וּמָה־שְׁקֵטִים הַסּוּסִים! מַנִּיחִים הֵם לְהַלָּלוּ שֶׁיַּעֲלוּ עֲלֵיהֶם וְיַפִּילוּ מֵהֶם מַמָּשׁ כָּאֵלּוּ שֻׁלַּחָנוֹת הֵם!”

עוֹד תַּקָּנָה מִתַּקָּנוֹת הַקְּרָב, שֶׁעַלִּיזָה לֹא עָמְדָה עָלֶיהָ, הָיְתָה, כִּמְדֻמֶּה, שֶׁתָּמִיד הָיוּ נוֹפְלִים עַל רָאשֵׁיהֶם, וְהַקְּרָב הִסְתַּיֵם בְּנָפְּלָם כָּכָה שְׁנֵיהֶם, זֶה בְּצַד זֶה: כַּאֲשֶׁר קָמוּ עַל רַגְלֵיהֶם שׁוּב, לָחֲצוּ יָדַיִם, וְאַחַר עָלָה הֶפָּרָשׁ הָאָדֹם עַל סוּסוֹ וְהִסְתַּלֵּק בִּדְהָרָה.

“נִצָּחוֹן מְפֹאָר הָיָה זֶה, מָה?” אָמַר הַפָּרָשׁ הַלָּבָן,כְּגִשְׁתּוֹ אֵלֶיהָ מִתְנַשֵּׁם.

“אֵינֶנִּי יוֹדַעַת”, אָמְרָה עַלִּיזָה כִּמְפַקְפֶּקֶת. “אֵינִי רוֹצָה לִהְיוֹת שְׁבוּיָה כָּל־עִקָּר. רְצוֹנִי לִהְיוֹת מַלְכָּה”

כֵּן תִּהְיִי, לִכְשֶׁתַּעַבְרִי אֶת הַנַּחַל הַבָּא", אָמַר הַפָּרָשׁ הַלָּבָן. “אֲנִי אֲבִיאֵךְ בְּשָׁלוֹם עַד קְצֵה הַיַּעַר – וְשָׁם עָלַי לְחַזֹר, הֵן תֵּדְעִי. זֶה סוֹף הַמַּהֲלָךְ שֶׁלִּי”.

“תּוֹדָה רַבָּה לְךָ”, אָמְרָה עַלִּיזָה. “אוּכַל לעזר לְךָ לְהָסִיר אֶת קַסְדָּתְךָ?” נִרְאָה בַּעֲלִיל שֶׁקְּצָרָה יָדוֹ מֵהִתְעַסֵּק בָּהּ בְּזוֹ: אָכֵן בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִשְׂכִּילָה עַלִּיזָה לְטַלְטְלוֹ וּלְחַלְּצוֹ מִתּוֹכָה.

עַכְשָׁו הַנְּשִׁימָה קַלָּה יוֹתֵר", אָמַר הַפָּרָשׁ, מַחֲלִיק בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת שַׁעֲרוֹ הַמְּדֻבְלָל, וּמֵסֵב אֶל עַלִּיזָה אֶת פָּנָיו הַטּוֹבִים וְאֶת עֵינָיו הָרַכּוֹת הַגְּדוֹלוֹת. דּוֹמֶה הָיָה עָלֶיהָ כִּי מֵעוֹלָם לֹא רָאֲתָה חַיָל כֹּה מוּזָר־לְמַרְאֶה.

עוֹטֶה הָיָה שִׁרְיוֹן־בְּדִיל, שֶׁדּוֹמֶה כִּי לֹא הֲלָמוֹ כַּהֲלָכָה, וְתֵבַת עֵץ קְטַנָּה וּמִשֻּׁנַּת תֹּאַר קְבוּעָה הָיְָתָה בִּמְּהֻפָּךְ עַל כְּתֵפָיו, וּמִכְסֶּהָ שָׁמוּט־פָּתוּחַ. בְּסַקְרָנוּת מְרֻבָּה הִסְתַּכְּלָה בָּהּ עַלִּיזָה.

“רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאַתְּ מִתְפַּעֶלֶת מִן הַתֵּבֹנֶתָּ שֶׁלִּי”, אָמַר הֶפְרֵשׁ דֶּרֶךְ־יְדִידוּת. "זֹאת הַמְצָאָה שֶׁלִּי – לְהַחַזָקַת בְּגָדִים וּכְרִיכִים. מְבִינָה אַתְּ, אֲנִי נוֹשֵׂא אוֹתָהּ בִּמְהֻפָּךְ, לְבַל יִכָּנֵס בָּהּ הַגֶּשֶׁם.

“אֲבָל הַדְּבָרִים יְכוֹלִים לָצֵאת” חִוְֹּתָה עַלִּיזָה בַּלָּאט. “יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁהַמִּכְסֶה פָּתוּחַ”.

“זֹאֹת לֹא יָדַעְתִּי”, אָמַר הַפָּרָשׁ, וְצֵל דְּאָגָה חוֹלֵף עַל פָּנָיו.

“אִם כֵּן וַדַּאי נָפְלוּ כָּל הַדְּבָרִים הַחוּצָה! וְהַתֵּבָה אֵין חָפֵץ בָּהּ בִּלְעֲדֵיהֶם”. כְּדַבְּרוֹ הִתִּיר אוֹתָהּ, וּכְבָר אָמַר לְהַשְׁלִיכָהּ אֶל הַשִּׂיחִים, וְהִנֵּה כְּמוֹ עָלְתָה מַחֲשֶׁבֶת פֶּתַע בְּדַעְתּוֹ, וְהוּא תָּלָה אוֹתָהּ בְּשׂוּם־לֵב עַל עֵץ.

"תּוּכְלִי לְנַחֵשׁ לָמָּה עָשִׂיתִי זֹאת " אָמַר אֶל עַלִּיזָה.

עַלִּיזָה הֵנִיעָה בְּרֹאשָׁהּ.

מִתּוֹךְ תִּקְוָה שֶׁאִי־אֵלּוּ דְּבוֹרִים אוּלַי תִָשֵׁמְנָה בּוֹ קֵן – “וְאָז אֶרְדֶּהּ אֲנִי אֶת הַדְּבַשׁ”.

“אֲבָל יְשׁ לֵּךְ כַּוֶּרֶת – אוֹ בְּדוֹמֶה לָהּ – קְשׁוּרָה אֶל הָאֻכָּף”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

כֵּן, זֹאת כַּוֶרֵֶת טוֹבָה מְאֹד", אָמַר הַפָּרָשׁ בְּמֹרַת־רוּחַ, “מִן הַמִּין הַטּוֹב בְּיוֹתֵר. אֲבָל אַף דְּבוֹרָה אַחַת לֹא קָרְבָה אֵלֶיהָ עֲדַין. וְהַחֵפֶץ הַשֵּׁנִי הוּא מַלְכֹּדֶת־עַכְבָּרִים. מִן הַסְּתָם מַבְרִיחִים הָעַכְבָּרִים אֶת הַדְּבוֹרִים – אוֹ שֶׁהַדְּבוֹרִים מַבְרִיחוֹת אֶת הָעַכְבָּרִים, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ”.

“תְּמֵהָה הָיִיתִי מַלְכֹּדֶת־הָעַכְבָּרִים לְשֵׁם מָה”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“אֵין זֶה מִתְקַבֵּל בְּיוֹתֵר עַל הַדַּעַת שֶׁיִּמְצְאוּ עַכְבָּרִים עַל גַּב הַסּוּס”.

“אֵין זֶה מִתְקַבֵּל בְּיוֹתֵר עַל הַדַּעַת, אוּלַי”, אָמַר הַפָּרָשׁ; “אֲבָל, אִם יָבוֹאוּ, לֹא הַיִיתִי רוֹצֶה שֶׁיִּתְרוֹצְצוּ לָהֶם לְכָאן וּלְכָאן”.

“מְבִינָה אַתְּ”, הִמְשִׁיךְ לְאַחַר שְׁתִיקַת־מָה, “טוֹב־טוֹב לִהְיוֹת מוּכָן לַכֹּל. עַל שׁוּם כָּךְ טָעוּן הַסּוּס בְּכָל אוֹתָם עֲכָסִים בְּרַגְלָיו”.

“אֲבָל מַה תְכְּלִיתָם?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה בְּקוֹל אוֹמֵר סַקְרָנוּת.

“לְהָגֵן מִפְּנֵי נְשִׁיכוֹת כְּרִישִׁים”, הֵשִׁיב הַפָּרָשׁ. זֹאת הַמְצָאָה שֶׁלִּי. וְעַכְשָׁו עִזְרִינִי לְהַמְשִׁיךְ. אֵלֵךְ אִתְּךְ עַד קְצֵה הַיַּעַר – צַלַּחַת זֹאת מָה תַּכְלִיתָהּ?"

“יְעוּדָה הִיא לְעוּגַת שְׁזִיפִים”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“מוּטָב שֶׁנִּקַּח אוֹתָהּ עִמָּנוּ”, אָמַר הַפָּרָשׁ. נִזָּקֵק לָהּ אִם נִמְצָא אֵיזוֹ עוּגַת־שְׁזִיפִים“. עִזְרִינִי לְהַכְנִיסָהּ לַתַּרְמִיל הַזֶּה”.

אָרְכָה הַשָּׁעָה עַד שֶׁהִצְלִיחוּ בְּכָךְ, אַף שֶׁעַלִּיזָה הֶחֱזִיקָה אֶת הַתַּרְמִיל פָּתוּחַ בִּתְשׂוּמֶת־לֵב מְרֻבָּה, לְפִי שֶׁהִתְקַשָּׁה הַפָּרָשׁ כָּל־כָּךְ לְהַכְנִיס אֶת הַצַּלַּחַת: תְּחִלָּה נִסָּה פְּעֲמַיִם־שָׁלֹשׁ, וְתַחַת זֹאת נָפַל הוּא עַצְמוֹ פְּנִימָה. “דָּחוּס כַּהֹגֶן, מְבִינָה אַתְּ” אָמַר, מִשֶּׁהִכְנִיסוּהָ סוֹף־סוֹף; כֹּה הַרְבֵּה פָּמוּטִים יֵשׁ בַּתַרְמִיל". וְהוּא תָלָהוּ בָאֻכָּף, שֶׁכְּבָר טָעוּן הָיָה אֲגֻדּוֹת גֶּזֶר, וּמֶלְקָחַיִם, וּשְׁאָר דְּבָרִים הַרְבֵּה.

“מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁשְּׂעָרְךָ הָדוּק הֵיטֵב?” הִמְשִּיךְ, מִשֶּׁיָּצְאוּ לַדֶּרֶךְ

“רַק כְּפִי הָרָגִיל”, חִיְכָה עַלִּיזָה וְאָמְרָה.

“לֹא מַסְפִּיק”, אָמַר בְּדָאוֹג. “שֶׁהֲרֵי הָרוּחַ עַזָּה כָּאן כָּל־כָּךְ. עַזָּה הִיא כַּחֹמֶץ”.

“הֲמָצָאתָ תָּכְנִית לִמְֹנֹעַ אֶת פְּרִיחַת־הַשְׁעָרוֹת?” תָּהֲתָה עַלִּיזָה.

“עוֹד לֹא”, אָמַר הַפָּרָשׁ. “אֲבָל יֵשׁ לִי תָּכְנִית לִמְנֹעַ אֶת נְשִׁירַת הַשְׁעָרוֹת”.

“רוֹצֶה הָיִיתִי מְאֹד לִשְׁמֹעַ אוֹתָה”.

“רֵאשִׁית נוֹטְלִים כְּפִיס זָקוּף”, אָמַר הַפָּרָשׁ. “אַחַר כָּךְ מְנִּיחִים לַשְּׂעָרוֹת לְטַפֵּס בּוֹ, כְּעֵץ־פֶּרִי. וְהִנֵּה הַטַּעַם לִנְשִׁירָתָן שֶׁל שְׂעָרוֹת הוּא שֶׁהֵן יוֹרְדוֹת לְמַטָּה – לְעוֹלָם אֵין דְּבָרִים נוֹשְׁרִים לְמַעְלָה, יוֹדַעַת אַתְּ. הַתָּכְנִית הַזֹּאת הִיא הַמְצָאָה שֶׁלִּי. תּוּכְלִי לְנַסּוֹתָהּ, אִם תִּרְצִי”.

"לִכְאוֹרָה אֵין זוֹ תָּכְנִית נוֹחָה, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, וְדַקּוֹת מִסְפַּר הַפְּסִיעָה בִּשְׁתִיקָה, תּוֹהָה עַל הָרַעְיוֹן, וְעוֹצֶרֶת מִפְּקִידָה־לפְקִידָה לַעֲזֹר לַפָּרָשׁ הַמִּסְכֵּן, שֶׁבְּהֶחְלֵט לֹא הָיָה רוֹכֵב מְעֻלָה.

כָּל אֵימַת שֶׁעָמַד הַסּוּס (וּתְכוּפוֹת מְאֹד עָמַד), נָפַל הַפָּרָשׁ נִכְחוֹ; וְכָל אֵימַת שֶׁהָיָה חוֹזֵר לִצְעֹד
(וְדֶרֶךְ־כְּלָל עָשָׂה זֹאת פִּתְאֹם־וָפֶתַע), נָפַל לְאָחוֹר. לְבַד מִכָּךְ נָהַג בְּכִי־טוֹב, רַק שֶׁכְּפַּעַם בְּפַעַם רָגִיל הָיָה לִפֹּל הַצִּדָּה; וְהוֹאִיל וְדֶרֶךְ־כְּלָל נָפַל לַצַּד שֶׁבּוֹ הָיְתָה עַלִּיזָה מְהַלֶּכֶת, מָצְאָה עַד־מְהֵרָה כִּי טוֹב־טוֹב לָהּ שֶׁלֹּא תְּהַלֵּךְ סָמוּךְ אֶל הַסּוּס.

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁלֹּא הִתְנַסֵּיתָ הַרְבֵּה בִּרְכִיבָה”, הֵהִינָה עַלִּיזָה לֵאמֹר, עִם שֶׁעֲזָרַתּוּ לָקוּם מִנְּפִילָתוֹ הַחֲמִשִׁית.

הַפָּרָשׁ נִרְאֶה מֻפְּתָּע מְאֹד לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, וְנֶעֱלַב מְעַט. “מַדּוּעַ אַתְּ אוֹמֶרֶת כָּךְ?” שָׁאַל, עִם שֶׁחָזַר וְטִפֵּס עַל הָאֻכָּף, וְהוּא אוֹחֵז בְּיָד אַחַת בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ שֶׁל עַלִּיזָה, לְהִנָּצֵל מִנְּפֹל עַל הַצַּד הַשֵּׁנִי.

“מִפְּנֵי שֶׁאֲנָשִׁים שֶׁהִתְנַסּוּ הַרְבֵּה אֵינָם נוֹפְלִים לְעִתִּים כֹּה תְּכוּפוֹת”.

“אֲנִי מְנֻסֶּה הַרְבֵּה”, אָמַר הַפָּרָשׁ בִּרְצִינוּת רַבָּה: “מְנֻסֶּה הַרְבֵּה!”

עַלִּיזָה לֹא מָצְאָה לָהּ דָּבָר טוֹב לֵאמֹר מִ“בֶּאֱמֶת?” אֲבָל זֹאת אָמְרָה לְבָבִית כְּכָל שֶׁיָּכְלָה, לְאַחַר מִכֵּן הָלְכוּ מֶרְחָק־מָה בִּשְׁתִיקָה, הַפָּרָשׁ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, מְמַלְמֵל לְנַפְשׁוֹ, וְעַלִּיזָה צוֹפָה בִּדְאָגָה לִנְפִילָתוֹ הַבָּאָה.

“הָאֲמָּנוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁבִּרְכִיבָה”, הֵחֵל הַפָּרָשׁ פִּתְאוֹם בְּקוֹל רָם, וְכְדַבְּרוֹ נוֹפֵף בִּזְרוֹעַ יְמִינוֹ, הִיא לִשְׁמֹר – – –" כָּאן תַּם הַמִּשְׁפָּט פֶּתַע כְּמוֹ שֶׁהִתְחִיל, שֶׁכֵּן נָפַל הַפָּרָשׁ בִּכְבֵדוּת עַל קָדְקֳדוֹ בְּדַרְכָּהּ שֶׁל עַלִּיזָה מַמָּשׁ. הַפַּעַם נִפְחֲדָה כְּהֹגֶן וּבְקוֹל דּוֹאֵג אָמְרָה, כְּהֲרִימָהּ אוֹתוֹ, “מְקַוֶּה אֲנִי שֶׁלֹּא נִשְׁבְּרוּ עֲצָמוֹת?”

“בּוֹדְדוֹת, אוּלַי”, אָמַר הַפָּרָשׁ כְּאִלּוּ לֹא אִכְפַּת לוֹ אִם נִשְׁבְּרוּ שְׁתַּיִם־שָׁלֹשׁ מֵהֶן. “הָאֳמָּנוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁבִּרְכִיבָה, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי, הִיא – לִשְמֹר עַל יְצִיבָה נְאוֹתָה. כָּכָה, הֵן תֵּדְעִי – –”

הוּא הִרְפָּה מִן הָאַפְסָר, וּפֵרְשׂ אֶת שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו לְהַרְאוֹת לְעַלִּיזָה מָה כַּוָּנָתוֹ, וְזֹאת הַפַּעַם נָפַל פְּרַקְדָּן, תַּחַת רַגְּלֵי הַסּוּס מַמָּשׁ.

“מְנֻסֶּה הַרְבֵּה!” הָיָה חוֹזֵר וְאוֹמֵר, כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָיְתָה עַלִּיזָה מְקִימָתוֹ עַל רַגְלָיו. “מִתְנַסֶּה הַרְבֵּה!”

“פָּשׁוּט מְגֻחָךְ!” קָרְאָה עַלִּיזָה, שֶׁהַפַּעַם פָּקְעָה כָּל סַבְלָנוּתָהּ. “סוּס שֶׁל עֵץ עַל גַּלְגַּלִּים צָרִיךְ לִהְיוֹת לְךָ וְלֹא אַחֵר!”

“הַמִּין הַהוּא הוֹלֵךְ לְמֵישָׁרִים?” שָׁאַל הַפָּרָשׁ בְּהִתְעַנְיְנוּת רַבָּה, וְכְדַבְּרוֹ חָבַק אֶת צַוַּאר הַסּוּס בִּזְרוֹעוֹתָיו, וְכָּכָה הִסְפִּיק לְהִנָּצֵל מִנְּפֹל עוֹד פַּעַם.

“הַרְבֵּה יוֹתֵר מִסּוּס חַי”, אָמְרָה עַלִּיזָה, בְּצִוְחַת־צְחוֹק קַלָּה, עִם כָּל שֶׁעֲמָלָה לִכְלא אוֹתָהּ"

“אַשִּׂיג לִי אֶחָד כָּזֶה”. אָמַר הַפָּרָשׁ לְנַפְשׁוֹ בִּמְהֻרְהָר. אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם – אֲחָדִים"

אַחֲרֵי כֵן הָיְתָה שְׁתִיקָה קְצָרָה, וְאַחֵר חָזַר הַפָּרָשׁ וְהִמְשִׁיךְ. “זָרִיז־וּמְמֻלָּח אֲנִי בְּהַמְצָאוֹת. הִנֵּה, כְּשֶׁהֲרִימוֹת אוֹתִי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, מִסְתַּבֵּר שֶׁרָאִית כִּי מְהַרְהֵר הָיִיתִי בְּיוֹתֵר?”

“הָיִיתָ רְצִינִי מְעַט”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“כִּי־כֵן, דַּוְקָא אָז מַמְצִיא הָיִיתִי דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה לְעֲבֹר שְׁעָרִים – רוֹצָה הָיִית לִשְׁמֹעַ?”

“מְאֹד־מְאֹד”. אָמְרָה עַלִּיזָה בְּאָדִיב.

“אֲסַפֵּר לְךְ אֵיךְ עָלָה הַדָּבָר בְּדַעְתִּי”, אָמַר הַפָּרָשׁ. “הִנֵּה כִּי כֵן, אַמְרָתִי לְנַפְשִׁי, " הַקֹּשִׁי הַיָּחִיד הוּא בָּרַגְלִים: הָרֹאשׁ מִמֵּילָא הוּא גָּבוֹהַּ דֵּי־הַצֹרֶךְ”. וּבְכֵן, תְּחִלָּה שָׂם אֲנִי אֶת רֹאשִׁי עַל הַשַּׁעַר –אָז הָרֹאשׁ גָּבוֹהַּ דֵּי־הַצֹרֶךְ – אַחַר כָּךְ אֲנִי עוֹמֵד עַל רֹאשִׁי – אַחַר כָּךְ הָרַגְלַיִם גְּבוֹהוֹת דֵּי־הַצֹּרֶךְ, מְבִינָה אַתְּ – אַחַר כָּךְ אֲנִי עוֹבֵר, מְבִינָה אַתְּ".

“כֵּן, מִסְתַּבֵּר שֶׁתַּעֲבֹר לְאַחַר כָּל זֹאת”, אָמְרָה עַלִּיזָה בִּמְהֻרְהָר: “אֲבָל אֵינְךָ סָבוּר שֶׁיִּקְשֶׁה הַדָּבָר עַד־מְאֹד?”

“עֲדַיִן לֹא נִסִּיתִי”, אָמַר הַפָּרָשׁ בְּכֹבֶד־רֹאשׁ: לָכֵן אֵינִי יָכוֹל לֵאמֹר בְּבִטְחָה – אֲבָל חוֹשֵׁשׁ אֲנִי כִּי אָמְנָם יִקְשֶׁה הַדָּבָר מְעַט.

נִרְאֶה הָיָה שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה עוֹכֶרֶת אֶת רוּחוֹ מְאֹד, וְעַלִּיזָה נֶחְפְּזָה לְהָמִיר אֶת הַנּוֹשֵׂא. “אֵיזוֹ קַסְדָּה מֻפְּלָאָהּ יֵשׁ לֵךָ!” אָמְרָה בַּעֲלִיצוּת. “גַּם זוֹ הַמְצָאָתְךָ שֶׁלְּךָ?”

בְּגַאֲוָה הִשְׁפִּיל הַפָּרָשׁ לְהַבִּיט אֶל קַסְדָּתוֹ הַמִּדַּלְדֶּלֶת מִן הָאֻכָּף. “כֵּן”, אָמַר, אֲבָל הִמְצֵאתִי אַחַת טוֹבָה מִזּוֹ – דּוֹמָה לַחֲרוּט סֻכָּר. כְּשֶׁהָיִיתִי חוֹבֵשׁ אוֹתָהּ, הֲרֵי אִם נָפַלְתִּי מִן הַסּוּס, מִיָּד הָיְתָה זוֹ פּוֹגַעַת בַּקַּרְקָע. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, דֶּרֶךְ מֻעָטָה מְאֹד הָיָה עָלַי לִפֹּל – אֲבָל צָפוּי הָיִיתִי, כְּמּוּבָן, לִפֹּל לְתוֹכָהּ. דָּבָר זֶה קָרָה לִי פַּעַם – וְהֶחָמוֹר בְּיוֹתֵר הָיָה זֶה שֶׁבְּטֶרֶם אַסְפִּיק לָצֵאת מִמֶּנָּה, בָּא הַפָּרָשׁ הַלָּבָן הַשֵּׁנִי וְחַבְשָׁהּ.סָבוּר הָיָה שֶׁקַּסְדָּתוֹ שֶׁלּוֹ הִיא".

פְּנֵי הַפָּרָשׁ אָמְרוּ רְצִינוּת כְּדֵי־כָּךְ שֶׁלֹּא הֵעִיזָה עַלִּיזָה לִצְחֹק. “חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁוַּדַּאי הִכְאַבְתָּ לוֹ”, אָמְרָה בְּקוֹל רוֹטֵט בִּהְיוֹתְךָ עַל קָדְקֹדוֹ".

מֻכְרָח הָיִיתִי לִבְעֹט בּוֹ, כַּמּוּבָן", אָמַר הַפָּרָשׁ בְּכֹבֶד־רֹאשׁ. "וְאָז חָזַר וְהֵסִיר אֶת הַקַּסְדָּה – אֲבָל שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת עָבְרוּ עַד שֶׁהוֹצִיאָנִי. הָיִיתִי אֵיתָן – כְּמוֹ – כְּמוֹ נַחַל, יוֹדַעַת אָתְֻּ.

“אֲבָל זֶה מִין אַחֵר שֶׁל אֵיתָנוּת”, טַעֲנָה עַלִּיזָה.

הַפָּרָשׁ הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ. “אֲנִי כָּל מִינֵי אֵיתָנוּת הָיוּ בִי, זֹאת אוּכַל לְהַבְטִיחַךְ!” אָמַר. כְּאָמְרוֹ זֹאת נָשָׂא יָדָיו בְּרִגְשַׁת־מָה, וּכְהֶרֶף־עַיִן הִתְגַּלְגֵּל מִן הָאֻכָּף, וּכְחֵץ שָׁלוּחַ נָפַל לְתוֹךְ תְּעָלָה עֲמֻקָּה.

עַלִּיזָה חָשָׁה אֶל פְּאַת הַתְּעָלָה לְחַפְשׂוֹ. הַנְּפִילָה הִרְעִישַׁתָּהּ כַּהֲלָכָה, שֶׁכֵּן עֵת־מָה נָהַג־רָכַב בְּכִי טוֹב, וְהִיא חָשְׁשָׁה כִּי הַפַּעַם בֶּאֱמֶת נִפְגַּע. אָכֵן, אִם גַּם לֹא רָאוּ עֵינֶיהָ אֶלָּא אֶת סוּלְיוֹת מִנְעָלָיו, הִנֵּה הַרְבֵּה רָוַחַ לָהּ כְּשֶָמְעָהּ כִּי מוֹסִיף הוּא לְדַבֵּר כְּמִשְׁפָּטוֹ. “כָּל מִינֵי אֵיתָנוּת”, חָזַר וְאָמַר: "אֲבָל פַּחֲזוּת הָיְתָה־בּוֹ לַחְבּשׁ קַסְדַּת אִישׁ אַחֵר – מַה גַּם כְּשֶׁאוֹתוֹ אִישׁ בְּתוֹכָהּ.

“אֵיךְ יָכוֹל אַתָּה לְהַמְשִׁיךְ בְּדִבּוּרְךָ הַשְּׁקֵט כָּל־כָּךְ, כְּשֶׁרֹאשְׁךָ הָפוּךְ?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה, עִם שֶׁמָּשְׁכָה וְהוֹצִיאַתּוּ בְרַגְלָיו, וְהִטִּילַתּוּ כִּצְרוֹר עַל הַגָּדָה.

הַפָּרָשׁ כְּמוֹ נִפְתַּע לִשְׁמֹע אֶת הַשְּׁאֵלָה. “מָה־אִכְפַּת הֵיכָן נִמְצָא גּוּפִי בְּמִקְרֶה?” אָמַר. “שִׂכְלִי מִמֵּילָא פּוֹעֵל וּמוֹסִיף. בְּעֶצֶם, כְּכָל שֶׁרֹאשִׁי הָפוּךְ, יוֹתֵר אֲנִי מַמְצִיא חֲדָשׁוֹת”.

"וְהִנֵּה הַמְּחֻכָּם בִּדְבָרִים אֵלֶּה שֶׁעָשִׂיתִי מִיָּמַי הִמְשִׁיךְ לְאַחַר שְׁתִיקָה קַלָּה, “הָיָה הַמְצָאַת פַּשְׁטִידָה חֲדָשָׁה בִּזְמַן הַגָּשָׁתָהּ שֶׁל מְנַת הַבָּשָׂר”.

“וְהִסְפִּיקוּ לַהֲכִינָהּ לַמָּנָה הַבָּאָה?” אָמְרָה עַלִּיזָה. “כִּי־כֵן, זוֹהִי זְרִיזוּת, בְּהֶחְלֵט”.

“כִּי־כֵן, לֹא לָמָּנָה הַבָּאָה אָמַר הַפָּרָשׁ בְּקוֹל מְהֻרְהָר וּמָדוּד: לֹא, בְּהֶחְלֵט לֹא לָמָּנָה הַבָּאָה”. “אִם כֵּן וַדַּאי לַיּוֹם הַבָּא. מִסְתַּבֵּר שֶׁאֵין מַגִּישִׁים פְּעָמַיִִם פַּשְׁטִידָה בִּסְעוּדָה אֶחָת?”

“כִּי־כֵן לֹא לַיּוֹם הַבָּא”, חָזַר הַפָּרָשׁ כְּבַתְּחִלָּה: “לֹא לַיּוֹם הַבָּא, בְּעֶצֶם”, הִמְשִׁיךְ, רֹאשׁוֹ מֻטֶּה, וְקוֹלוֹ מַנְמִיךְ וְהוֹלֵךְ, “אֵינִי סָבוּר שֶׁהוּכְנָה אוֹתָהּ פַּשְׁטִידָה בִּכְלָל! בְּעֶצֶם, אֵינֶנִּי סָבוּר שֶׁתּוּכַן אוֹתָהּ פַּשְׁטִידָה אִי־פַּעַם! וּבְכָל זֹאת הָיְתָה זוֹ פַּשְׁטִידָה מְחֻכֶּמֶת מְאֹד לְהַמְצִיאָהּ”.

“וּבַמָּה אָמַרְתָּ לַהֲכִינָהּ?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה, בְּתִקְוָה לְהַצְהִיל אֶת רוּחוֹ, שֶׁכֵּן דּוֹמֶה הָיָה שֶׁהָאַבִּיר הַמִּסְכֵּן מִדַכְדֵּךְ לְגַמְרֵי.

“תְּחִלָּתָהּ בִּנְיָר־סוֹפֵג”, הֵשִׁיב הַפָּרָשׁ בִּגְנִיחָה.

“חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה טָעִים בְּיוֹתֵר – –”

“לֹא טָעִים בְּיוֹתֵר לְבַדּוֹ”, שִׁסַּע אוֹתָהּ, בַּהִתְעוֹרְרוּת: “אֲבָל אֵין לְךָ מֻשָּׂג אֵיךְ הַדָּבָר מִשְׁתַּנֶּה כְּשֶׁמְּעָרְבִים אוֹתוֹ בִּשְׁאָר דְּבָרִים – דֻּגְמַת אֲבַק־שְׂרֵפָה וְדֹנַג־חוֹתָם. וְכָאן עָלַי לַעֲזֹב אוֹתְךְ”. אַךְ זֶה הִגִּיעוּ אֶל קְצֵה הַיַּעַר.

עַלִּיזָה הָיְתָה שְׁרוּיָה בִמְּבוּכָה: מְהַרְהֶרֶת הָיְתָה בַּפַּשְׁטִידָה.

“אַתְּ עֲצוּבָה”, אָמַר הַפָּרָשׁ בְּדָאוּג: “הָבָה אֲשִׁיר לְךְ שִׁיר לְעוֹדְדַךְ”. “אָרֹךְ הוּא מְאֹד?” שָׁאֲלָה עַלִּיזָה, שֶׁכֵּן הַרְבֵּה שִׁירִים שָׁמְעָה אוֹתוֹ יוֹם"

"אָרֹךְ הוּא ", אָמַר הַפָּרָשׁ, אֲבָל הוּא יפָה מְאֹד, מְאֹד. כָּל הַשּׁוֹמְעִיםָ אוֹתוֹ מִפִּי – הֲרֵי הַדְּמָעוֹת עוֹלוֹת בְּעֵינֵיהֶם, אוֹ שֶ –

“אוֹ מָה?” אָמְרָה עַלִּיזָה, כִּי הַפָּרָשׁ נִשְׁתַּתֵּק פִּתְאֹם.

'אוֹ שֶׁאֵיּן הֵן עוֹלוֹת, יוֹדַעַת אָתְּ, שֵׁם הַשִּׂיר נִקְרָא ‘אַלְמֻגִּים’

“הוֹ, כָּךְ שֵׁם הַשִּׁיר, מָה?” אָמְרָה עַלִּיזָה, מְנַסָּה לַהֲגוֹת עִנְיָן..

“לֹא, אֵינְךָ מְבִינָה” אָמַר הַפָּרָשׁ, רָגוּז מְעַט לְמַרְאֶה. "כָּךְ קוֹרְאִים לַשֵׁם. הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת הוּא “אִישׁ זָקֵן־זָקֵן”.

“אִם כֵּן צְרִיכָה הָיִיתִי לֵאמֹר,כָּךְ קוֹרְאִים ‘לָשִּׁיר’?” תִּקְּנָה עַלִּיזָה אֶת דְּבָרֶיהָ. לֹא לֹא הָיִית צְרִיכָה

“זֶה עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי! הַשִּׁיר נִקְרָא ‘דְּרָכִים וְתַחְבּוּלוֹת’ אֲבָל כָּךְ רַק נִקְרָא הוּא, יוֹדַעַת אַתְּ!”

"כִּי־כֵן, מָה, אֵפוֹא, הַשִּׁיר? "אָמְרָה עַלִּיזָה, שֶׁלְּעֵת הַזֹּאת נִתְבַּלְבְּלָה כָלִיל.

בְּכָךְ עָמַדְתִּי“, אָמַר הַפָּרָשׁ. “הַשִּׁיר בֶּאֱמֶת הוּא,הַיּוֹשֵׁב עַל שַׁעַר' וְהַנְּעִימָה הִיא הַמְצָאָה שֶׁלִּי”.”

כָּךְ אָמַר וְאֶת סוּסוֹ עָצַר וְאֶת הָרֶסֶן שָׁמַט עַל צַוָּארוֹ: אַחַר הֵחֵל, כְּשֶׁהוּא קוֹצֵב קֶצֶב בְּיָד אַחַת, וְחִיּוּךְ רָפֶה מֵאִיר אֶת פָּנָיו הַטּוֹבִים הַמְּטֻפָּשִׁים, כְּאִלּוּ מִתְעַנֵּג הוּא עַל לַחַן שִׁירוֹ.

מִכָּל הַדְּבָרִים הַמּוּזָרִים אֲשֶׁר רָאֲתָה עַלִּיזָה בְּמַסָּעָהּ בָּאָרֶץ־הַמַּרְאָה, אֶת הַדָּבָר הַזֶּה זָכְרָה תָּמִיד בָּרוּר מִכֹּל. מִקֵּץ שָׁנִים הָיְתָהַ מְּסֻגֶּלֶת לְהַעֲלוֹת אֶת כָּל הַמַּרְאֶה בְּזִכְרוֹנָהּ, כְּמוֹ לוּ אַךְ תְּמוֹל הָיָה הַדָּבָר – אֶת עֵינֵי הַתְּכֵלֶת הָרַכּוֹת שֶׁל הַפָּרָשׁ וְאֶת חִיּוּכוֹ הֶחָסוּד – אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת הַנּוֹצֶצֶת בְּתוֹךְ שַׂעֲרוֹ וְנוֹגַהַת עַל שִׁרְיוֹנוֹ בְּאוֹר לֶהָבָה מְסַנְוֵר מַמָּשׁ – אֶת הַסּוּס הַמִּתְהַלֵּךְ לוֹ בְּנַחַת, הָרֶסֶן מְדֻלָדָּל עַל צַוָּארוֹ, וְהוּא מְכַסֵּח אֶת הַדֶּשֶׁא לְרַגְלֶיהָ – וְאֶת צְלָלָיו הַשְּׁחֹרִים שֶׁל הַיַּעַר מֵאָחוֹר – כָּל אֵלֶּה נִטְבְּעוּ בִּלְבָבָהּ כִּתְמוּנָה, עִם שֶׁנִּשְׁעֲנָה אֶל עֵץ, כְּשֶׁיָּדָהּ אַחַת מַאֲהִילָה עַל עֵינֶיהָ, וְהִיא מִתְבּוֹנֶנֶת אֶל הַצֶּמֶד הַמּוּזָר, וּמַקְשִׁיבָה סָפֵק־הוֹזָה, לְלַחְנוֹ הָעַגְמוּמִי שֶׁל הַשִּׁיר.

“אֲבָל הַנְּעִימָה אֵינֶנָּה הַמְצָאָה שֶלּוֹ”, אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ: "הֲרֵיהִי,הַשָּׁפָן הַקָּטָן'. הִיא עָמְדָה וְהִקְשִׁיבָה רַב־קֶשֶׁב, אֲבָל דְּמָעוֹת לֹא עָלוּ בְּעֵינֶיהָ.

"שִׂיחִי מִצְעֵָר.כָּמֹהוּ הֵן

יְסַפֵּר כָּל נַעַר.

רָאִיתִי אִישׁ זָקָן־זָקֵן

הַיּוֹשֵׁב עַל שַׁעַר.

אָמַרְתִּי לו,מִי זֶה הִנְּךָ?

וְעַל מָה זֶה תְּחִי?'

וּתְשׁוּבָתוֹ בִּי פִּכְפְּכָה

כְּזַרְזִיף עַל לֶחִי.

הוּא סָח,אָתוּר לִי מִין פַּרְפַּר

הַנָּם בְּחֹב חִטָּה:

אָזִיד לִי בּוֹ נְזִיד בָּשָׂר

וְאֶמְכְּרוֹ עַתָּה.

אֲנִי מוֹכֵר אוֹתו', סָח עוֹד,

;,לְמַפְלִיגִים בַּיָּם

וְכָךְ אֲנִי חַי בְּכָבוֹד –

וּבְדַחֲקוּת, אָמְנָם'.

אַךְ אָז הָיִיתִי מְתַּכֵּן

הוֹרִיק פְּאוֹת־זָקָן,

וּבִמְנִיפָה לְהִתְחַכֵּם

מֵעַין הַסְתִּרָן.

וּבִבְלִי דַּעַת מָה יוּשַׁב

וּמָה יֻגַֹד לוֹ עוֹד,

אֶקְרָא,אֵיךְ תֶּחִי, הוֹי, הַסָּב?'

וּ " טְפַח" לוֹ עַל קָדְקֹד.

בְּרֹךְ לָשׁוֹן הֵחֵל מַרְצֶה

לֵאמֹר:,אֶדֹּר בְּהָר,

וּכְשֶׁאֶמְצָא יוּבַל, אֶשְׁלַח

בּוֹ אֵשׁ מִלֵּב נִכְמָר;

אַחר עוֹשִׂים מִזֶּה חֻמְצַת

“בְּרִילַנְטִין סַפֶסְִיאל”

וּפְרוֹטוֹתַיִם וּמֶחֱצָה

גְּמוּל כָּל הֶעָמָל'.

אַךְ אָז הָיִיתִי מִתְעַנִּין

אֵיךְ סֶכֶר אַמְסֶה,

וְכָךְ אֶשְָּקֹד לְהִתְפַּטֵּם

אַף כְּרֵסָהּ אַכְרִיסָהּ.

טִלְטַלְתִּיו מִצַּד אֶל צַד

וְאֶקְרָא:,חֵלֵכָה,

חוּשׁ וְהַגֵּד מָה־לְךָ תִּרְעַד

וּמָה מַעֲשֶׂיךָ!'

אָמַר,אָחוּר לִי אַלְמֻגִּים

בְּעֹב לִבְנֶה מֵצֵל,

וְאֶעֱשֵׂם לַכַּפְתּוֹרִים

בְּדוּמָיַת הַלֵּיל.

וְלֹא בַּפָּז אֵל אֶמְכְּרָהּ

גַּם לֹא בְּכֶסֶף־הוֹן,

כִּי אִם בִּנְחֹשֶׁת־אֲגוֹרָה

תִּשְׁעָה בַּאֲסִימוֹן.

יֵשׁ וְאֲגַל כַּעַךְ־חֶמְאָה,

אוֹ סַרְטָנִים אֶשְׁלֶה;

יֵשׁ וְאֶחְפֹּר בְּתֵל דִּשְׁאָהּ

אֹופַן־מֶרְכָּב אֶדְלֶה'

(וּפֹה קָרַץ) 'הִנֵּה כִּי כֹה

עָשְׂרִי לִי אֶקְבְּצָהּ –

וּלְחֵי–הוֹדְךָ אֶשְׁתֶּה שָׁתֹה

בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה'.

אוֹ אָז קָלְטָה אָזְנַי קוֹלוֹ,

כִּי תָּכְנִיתִי שָׁלְמָה

בַּשֵׁל הַנֶּשֶׁר בְּיֵינוֹ

לְבַל יַחְלִיד עַד־מָה.

הוֹדֵיתִי לוֹ עַל כִּי נֵאוֹת

וְסָח אֵיךְ הוֹן קִבֵּץ,

אַךְ בְּעִקָּר עַל כִּי לִשְׁתּוֹת

לֶחֵי־הוֹדִי יֶחְפָֹּץ.

עַתָּה, אִם יֵשׁ אֲשֶׁר אָשׁוּם

בְּדֶבֶק אֶת קָטְנִי,

אוֹ שְׂמָאלִי אֶתְחַב זָעוּם

בְּנַעַל יְמִינִי,

אוֹ אִם אַפִּיל עַל בְּהֳנִי

בּוּל־אַלּוֹן מִיַּעַר.

אֶבְכֶּה, כִּי אַזְכָּרָה אָז כֹּה

אֶת הַזָּקֵן בְּזֵר־אָרְחוֹ –

רַק־מַרְאִיתוֹ, אַט מִדְּבָרוֹ,

שֶׁזַּךְ מִשֶּׁלֶג שְׂעָרוֹ,

שֶׁכְּעוֹרֵב יִיף תָּאֲרוֹ,

עֵינָיו כַּנַּחַל בְּאֶפְרוֹ,

וּכְמוֹ יַשְׁמִים בְּצַעֲרוֹ,

גֵּווֹ יָנִיעַ כֹּה וָכֹה,

טָרוּף וְחֶרֶשׁ מִלְּמוּלוֹ,

וּכְמוֹ מָלֵא בְּצֵק לוֹעוֹ,

הַמְּנַחֵר כְִּנְחוֹר הַתְּאוֹ –

אוֹתוֹ יוֹם־קַיִץ, בְּעִתּוֹ

כְּשִׁבְתּוֹ עַל שַׁעַר",

כַּאֲשֶׁר סִיֵם הַפָּרָשׁ שִׁירָתוֹ, תָּפַס בְּרֻסֶן וְהִטָּה אֶת רֹאשׁ סוּסוֹ לַדֶּרֶךְ בָּאוּ בָּהּ. “רַק כַּמָּה פְּסִיעוֹת תַּעֲשִׂי”, אָמַר. “תֵּרְדִי בַּגִּבְעָה וְתַעַבְרִי אוֹתו נַחַל קָטָן, וְאָז תִּהְיִי מַלְכָּה – אֲבָל הֵן תִּשְׁהִי וּתִפָרְדִי מֵעָלַי תְּחִלָּה?” הוֹסִיף כִּפְנּוֹת עַלִּיזָה בְּמֶבָּט שׁוֹקֵק אֶל הָעֵבֶר אֲשֶׁר הוֹרָה.

“לֹא אֶתְמַהְמֵהַּ, אַתְּ תְּחַכִּי, וּכְשֶׁאַגִּיעַ אֶל הַמַּעֲקָל הַהוּא בַּדֶּרֶךְ תְּנוֹפְפִי לִי בְּמִטְפַּחְתְּךְ! סָבוּר אֲנִי שֶׁאֶמְצָא בָּזֹאת עִדּוּד, מְבִינָה אָתְּ”.

“כְּמוּבָן אֲחַכֶּה”, אָמְרָה עַלִּיזָה: “וְתוֹדָה רַבָּה לְךָ עַל שֶׁבָּאתָ עַד הֲלוֹם – וְעַל הַשִּׁיר – מְאֹד מְאֹד מָצָא חֵן בְּעֵינֵי”.

“מְקַוֶּה אֲנִי, אָמַר הַפָּרָש כִּמְפַקְפֵּק: אֲבָל לָא הִרְבֵּית לִבְכּוֹת כְּפִי שֶׁשִּׁעַרְתִּי בְּנַפְשִׁי”. וּבְכֵן לַחֲצוּ יָדַיִם, וְאָז רָכַב לוֹ הַפֵָּרָשׁ לְאִטּוֹ הַיַּעֲרָה.

הַדַּעַת נוֹתֶנֶת שֶׁהַפְרֵדָה מֵעָלָיו לֹא תֶּאֱרַךְ" אָמְרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ, עִם שֶׁעַמְדְּה וְהִתְבּוֹנְנָה אֵלָיו. "הִנֵּה־זֶה־בָּא! נוֹחֵת־צוֹלֵל כָּרָגִיל! אַכֵן עַל נְקַלָּה הוּא שָׁב וְעוֹלֶה – הֲרֵי זֶה מִפְּנֵי שֶׁדְּבָרִים כֹּה רַבִּים כְּרוּכִים עַל הַסּוּס – " כָּכָה הוֹסִיפָה לְדַבֵּר אֶל נַפְשָׁהּ, מִתְבּוֹנֶנֶת אֶל הַסּוּס הַמְּהַלֵךְ מָתוּן־מָתוּן בַּדֶּרֶךְ, וְאֶל הַפָּרָשׁ הַצּוֹנֵח וְנוֹפֵל, פַּעַם לְצַד זֶה וּפַעַם לְמִשְׁנֵהוּ. לְאַחַר הַנְּפִילָה הָרְבִיעִית אוֹ הַחֲמָשִׁית הִגִּיעַ אֶל הַמַּעֲקָל, וְאָז נוֹפְפָה אֵלָיו בְּמִטְפַּחְתָּהּ, וְהִמְתִּינָה עַד שֶׁיִּתְעַלֵּם מִן הָעַיִן.

“מקַוָּה אֲנִי שֶׁהִתְעוֹדֵד בְּכָךְ”, אָמְרָה, עִם שֶׁנִּפְנְתָה לָרֶדֶת בַּגִּבְעָה בִּמְרוּצָה: וְעַכְשָׁו אֶל הַנַּחַל הָאַחֲרוֹן, וְהָיִיתִי לְמַלְכָּה! מָה־נֶהֱדָר הוּא לְמִשְׁמַע!" עוֹד פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת וְהִיא הִגִּיעָה אֶל שְׂפַת הַנַּחַל. “הִנֵּה זֶה הָרִבוּעַ הַשְּׁמִינִי סוֹף סוֹף!” קָרְאָה עִם שֶׁעָבְרָה עַל פָּנָיו בִּקְפִיצָה, וְהִשְׁתַּטְּחָה לְהִנָּפֵשׁ עַל כִּכַּר דֶּשֶׁא רַכָּה כְּאֵזוֹב, זְרוֹעָה עֲרוּגוֹת־עֲרוּגוֹת פְּרָחִים קְטַנּוֹת פֹּה וָשָׁם. "הוֹ! מָה־שִׂמְחָה אֲנִי שֶׁהִגַּעְתִּי לְכָאן! וּמָה הַדָּבָר הַזֶּה עַל רֹאשִׁי? נֶחְרְדָה וְהִתְרִיסָה. עִם שֶׁנָּשְׁאָה יָדֶיהָ אֶל מַשֶּׁהוּ כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר יָרַד־עָטַר אֶת רֹאשָׁהּ תּוָּמָם.

“אֲבָל אֵיךְ זֶה יָכוֹל לְהַגִּיעַ שָׁמָּה בְּלִי יְדִיעָתִי?” אָמְרָה לְנַפְשָׁהּ, עִם שֶׁאָחֲזָה בּוֹ וֶהֱרִימַתּוּ, וְהִנִיַחַתּוּ בְּחָצְנָהּ לִרְאוֹת בּוֹ אֶל־נָכוֹן.

כֶּתֶר זָהָב הָיָה זֶה.

 

פֶּרֶק ט' עַלִּיזָה הַמַּלְכָּה    🔗

“כִּי־כֵּן, זֶה בֶּאֱמֶת עָצוּם!” אָמְרָה עַלִּיזָה. “מֵעוֹלָם לֹא צִפִיתִי כִּי בִּמְהֵרָה כָּל־כָּךְ אֶהְיֶה מַלְכָּה – וַאַגִיד לְךְ מָה, הוֹד־ מַלְכוּתֵךְ”, הִמְשִׁיכָה בְּקוֹל שֶׁל חֻמְרָה (מֵאָז וּמִתָּמִיד אַהֲבָה לִגְעֹר בְּעַצְמָהּ),“לֹא לָךְ הוּא לְהִתְפַּלֵּשׁ כָּכָה בַּדֶּשֶׁא! מְלְכוֹת צְרִיכוֹת לִנְהֹג כָּבוֹד בְּעַצְמָן, יוֹדַעַת אָתְּ!”

הִיא קָמָה וְהִתְהַלְּכָה אָנָה וָאָנָה – וּתְחִלָּה מָדוּד הָיָה הִלּוּכָהּ, כִּי חָשְׁשָׁה פֶּן יִפֹּל הַכֶּתֶר: אֲבָל הִיא הִתְנַחֲמָה בְּמַחֲשָׁבָה כִּי אֵין רוֹאֶה אוֹתָהּ, “וְאִם אָמְנָם מַלְכָּה אֲנִי”, אָמְרָה כְּשׁוֹבָהּ לָשֶׁבֶת, אֵדַע אֶת אֲשֶׁר לְפָנָי".

הַכֹּל הָיָה מִתְרַחֵשׁ בְּמוּזָר כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁלֹּא נִפְתְּעָה כָּל־עִקָּר לִמְצֹא אֶת הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה וְאֶת הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה יוֹשְׁבוֹת סָמוּךְ אֵלֶיהָ, מִזֶּה וּמִזֶּה: מְאֹד הָיְתָה רוֹצָה לִשְׁאֹל אוֹתָן אֵיךְ הִגִּיעוּ לְשָׁם, אֶלָּא שֶׁחָשְׁשָׁה כִּי לֹא מִן הַנִּמּוס הוּא. מִכָּל מָקוֹם, סָבְרָה, רַשָּׁאִית הִיא לִשְׁאֹל אִם תַּם הַמִּשְׂחָק "אָנָּה, הֲתוֹאִילִי לֵאמֹר לִי – – " פָּתְחָה, מַבִּיטָה בְּמֹרֶךְ אֶל הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה.

“דַּבְּרִי כְּשֶׁיְּדַבְּרוּ אֵלֶיךְ”, שִׁסַּעְתָּהּ הַמַּלְכָּה בְּחָרִיף.

“אֲבָל אִם יִשָּׁמְעוּ הַכֹּל לְחֹק זֶה!” אָמְרָה עַלִּיזָה, שֶׁבְּכָל עֵת הָיְתָה מוּכָנָה לִקְצָת דִּין־וּדְבָרִים, וְאִם אַתְּ תְּדַבְּרִי רַק כְּשֶׁיְּדַבְּרוּ אֵלֶיךְ, וְזוּלָתֵךְ יַמְתִּין תָּמִיד שֶׁתַּתְחִילִי אַתְּ, הֲרֵי שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִהְיֶה אִישׁ אוֹמֵר דָּבָר וְלָכֵן – –"

“מְגֻחָךְ”, קָרְאָה הַמַּלְכָּה. “מָה, וְכִי אֵינֵךְ מְבִינָה, בִּתִּי – –” כָּאן הִשְׁתַּתְּקָה בְּהַזְעֵף־פָּנִים, וּלְאַחַר שֶׁהִרְהֲרָה דַּקָּה, הֵמִירָה פִּתְאֹם אֶת נוֹשֵׂא הַשִּׂיחָה. “מָה כַּוָּנָתְךְ בְּאָמְרְךְ ‘אִם בֶּאֱמֶת מַלְכָּה אָתְּ’? בְּאֵיזוֹ זְכוּת אַתְּ מִתְקָרֵאת כָּךְ? אִי־אֶפְשָׁר לְךְ לִהְיוֹת מַלְכָּה, יוֹדַעַת אַתְּ, עַד שֶׁתַּעַבְרִי אֶת הַבְּחִינָה הַמַּתְאִימָה. וּכְכָל שֶׁנַּקְדִּים לְהַתְחִיל, מוּטָב”.

"אֲנִי רַק אָמַרְתִּי ‘אִם’! טַעֲנָה עַלִּיזָה תַּחֲנוּנִים.

הַמַּלְכוֹת הַשְּׁתַּים הִבִּיטוּ זוֹ בְּזוֹ, וְהַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה הִרְעִידָה קִמְעָא הֵעִירָה,“הִיא אוֹמֶרֶת שֶׁרַק אָמְרָה ‘אִם’ – –”

“אֲבָל הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּךְ אָמְרָה!” קוֹנְנָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, פּוֹכֶרֶת יָדֶיהָ. “הוֹ, כֹּה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּךְ!”.

“אָמְנָם כֵּן הוּא, יוֹדַעַת אַתְּ”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה אֶל עַלִּיזָה. “דַּבְּרִי אֱמֶת תָּמִיד – חִשְׁבִי קֹדֶם שֶׁתְּדַבְּרִי – וְכִתְבֵי זֹאת אַחַר־כָּךְ”.

“בְּהֶחְלֵט לֹא הִתְכַּוַּנְתִי – –” הֵחֵלָּה עַלִּיזָה, אֲבָל הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה הִפְסִיקַתָּהּ בְּקֹצֶר־רוּחַ.

“הֲלֹא עַל זֹאת אֲנִי קוֹבֶלֶת! צְרִיכָה הָיִית לְהִתְכַּוֵּן! מָה חֵפֶץ יֵשׁ, לְדַעְתְּךְ, בְּיַלְדָּה שֶׁאֵין בָּהּ כַּוָּנָה? אֲפִּלּוּ הֲלָצָה צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה בָּהּ כַּוָּנָה – וְיַלְדָּה חֲשׁוּבָה הִיא יוֹתֵר מֵהֲלָצָה, מְקַוָּה אֲנִי. זֹאת לֹא תּוּכְלִי לְהַכְחִישׁ, אֲפִלּוּ תְּנַסִּי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם”.

“אֵינֶנִּי מַכְחִישָׁה דְּבָרִים בְּיָדַי”, מִחֲתָה עַלִּיזָה.

“אִישׁ לֹא אָמַר כֵּן”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמְָה. " אָמַרְתִּי שֶׁאִם תְּנַסִּי לֹא תּוּכְלִי",

“נְתוּנָה הִיא בַּהֲלָךְ־נֶפֶשׁ כָּזֶה”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, “שֶׁהִיא רוֹצָה לְהַכְחִישׁ מַשֶּׁהוּ – רַק שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת מָה לְהַכְחִישׁ!”

“מִין מַצַּב־רוּחַ מְרֻשָּׁע וּמָאוּס”, חִוְָּתָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה; וְדַקָּה אוֹ שְׁתַּיִם שָׁרְתָה אַחֲרֵי־כֵן שְׁתִיקָה מְעִיקָה.

הַמַּלְכָּה הָאֲדָמָה הַשְּׁבִיתָה אֶת הַדּוּמִיָּה בָּאָמְרָה אֶל הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, “הִנְנִי מַזְמִינָה אוֹתְךְ לְמִשְׁתֶּה שֶׁל עַלִּיזָה אַחֵר־הַצָּהֳרַיִם”.

הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה חִיְכָּה בְּרָפוּי, וְאָמְרָה “וַאֲנִי מַזְמִינָה אוֹתְךְ”.

“לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי עוֹרֶכֶת מִשְׁתֶּה בִּכְלָל, אָמְרָה עַלִּיזָה; אֲבָל אִם יִהְיֶה מִשְׁתֶּה, דּוֹמָה אֲנִי שֶׁעָלַי לְהַזְמִין אֶת הָאוֹרְחִים”.

“נָתְנוּ לְךָ הִזְדַּמְּנוּת לְכָךְ”, הֵעִירָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה: אֲבָל מִסְתַּבֵּר שֶׁעֲדַיִן לֹא קִבַּלְַתְּ הַרְבֵּה שִׁעוּרֵי נִמּוּסִּים?"

“נִמּוסִּים אֵין מְלַמְּדִים בְּשְׂעוּרִים”, אָמְרָה עַלִּיזָה. “בְּשִׂעוֹרִים מְלַמְּדִים חֶשְׁבּוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה”.

“יוֹדַעַת אַת לְחַבֵּר?” שָׁאֲלָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה. “כַּמָּה הֵם אֶחָד וְאֶחָד וְאֶחָד וְאֶחָד וְאֶחָד וְאֶחָד וְאֶחָד וְאֶחָד וְאֶחָד וְאֶחָד?”

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת ", אָמְרָה עַלִּיזָה. “הִתְבַּלְבַּלְתִּי בַּמִנְיָן”.

“אֵינָהּ יוֹדַעַת לְחַבֵּר?” שִׁסְּעַתָּהּ הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה. “חִסוּר אַתְּ יוֹדַעַת? חַסְרִי תֵּשַׁע מִשְּׁמוֹנֶה”.

“תֵּשַׁע מִשְּׁמוֹנֶה אֵינֶנִּי יְכוֹלָה, יוֹדַעַת אַתְּ”, הִזְדָּרְזָה עַלִּיזָה לְהָשִׁיב: אֲבָל – –"

“אֵינָהּ יוֹדַעַת חִסוּר”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, “חִלוּק אַתְּ יוֹדַעַת? חַלְקִי כִּכָּר בְּסַכִּין – מָה הַתְּשׁוּבָה?”

"מִסְתַּבֵּר –הֵחֵלָּה עַלִּיזָה, אֲבָל הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה הֵשִׁיבָה תַּחְתֶּיהָ.

“לֶחֶם בְּחֶמְאָה, כַּמּוּבָן. נַסִּי בְּעוֹד חֶשְׁבּוֹן שֶׁל חִסוּר. חַסְרֵי עֶצֶם מִכֶּלֶב. מָה נִשְׁאַר?”

עַלִּיזָה עִיְּנָהּ בַּדָּבָר “הָעֶצֶם לֹא תִּשָּׁאֵר, כַּמּוּבָן, אִם אַחְסִיר אוֹתָהּ – וְהַכֶּלֶב לֹא יִשָּׁאֵר: הוּא יָבוֹא לִנְשֹׁךְ אוֹתִי – וּבָרִי לִי כִּי אֲנִי לֹא אֶשָּׁאֵר!”

“ובְכֵן סְבוּרָה אַתְּ שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר וְלֹא כְלוּם?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה

“נִדְמֶה לִי שֶׁזּוֹ הַתְּשׁוּבָה”.

“טָעוּת, כְּרָגִיל”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה: “דַּעְתּוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב תִּשָּׁאֵר”.

"אֲבָל אֵינֶנִּי תּוֹפֶסֶת אֵיךְ – – "

“וּבְכֵן שִׁמְעִי!” צָעֲקָה הַמַּלְכָּה. “הַכֶּלֶב יֵצֵא מִדַּעְתּוֹ, נָכוֹן?” “אוּלַי”, הֵשִׁיבָה עַלִּיזָה בִּזְהִירוּת.

“אִם אֵפוֹא יֵלֵךְ הַכֶּלֶב, דַּעְתּוֹ תִּשָּׁאֵר!” הָרִיעָה הַמַּלְכָּה כִּמְנַצַּחַת. אָמְרָה עַלִּיזָה בִּרְצִינוּת כְּכָל שֶׁתּוּכָל, “אֶפְשָׁר שֶׁיֵּלְכוּ זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה”. אֲבָל עַל־כָּרְחָהּ הִרְהֲרָה לְנַפְשָׁהּ, מָה־נוֹרָאוֹת הַשְּׁטֻיוֹת שֶׁאָנוּ מְדַבְּרוֹת!"

“אֵינָהּ יוֹדַעַת חֶשְׁבּוֹן כְּהוּא־זֶה!” אָמְרוּ הַמַּלָכוֹת יַחְדָּו, בְּהַטְעָמָה מְרֻבָּה.

“וְאַתְּ יוֹדַעַת חֶשְׁבּוֹן?” אָמְרָה עַלִּיזָה, כִּפְנוֹתָהּ פִּתְאֹם אֶל הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, שֶׁכֵּן קָצָה בִּתְלוּנוֹתֵיהֶן.

הַמַּלְכָּה הִתְנַשְּׁמָה וְעַצְמָהּ עֵינֶיהָ. " יוֹדַעַת אֲנִי חִבּוּר" אָמְרָה, אִם נוֹתְנִים לִי שֶּׁהוּת – אֲבָל בְּשׁוּם פָּנִים אֵינֶנִּי יוֹדַעַת לְחַסֵּר!"

“אָלֶף־בֵּית וַדַּאי אַתְּ יוֹדַעַת?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה.

“בהֶחְלֵט”, אָמְרָה עַלִּיזָה.

“אַף אֲנִי”, לָחֲשָׁה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה: תְּכוּפוֹת נְשַׁנֵּן זֹאת יַחְדָּו, חֲבִיבָתִי. וְאַגִּיד לְךָ סוֹד – יוֹדַעַת אֲנִי לִקְרֹא מִלִּים בָּנוֹת אוֹת אַחַת! הָאֵין זֶה עָצוּם? מִכָּל־מָקוֹם אַל תִּפְּלִי בְּרוּחֵךְ. גַּם אַתְּ תַּגִּיעִי לְכָךְ".

כָּאן הֵחֵלָּה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה שׁוּב. “יְכוֹלָה אַתְּ לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלוֹת שִׁמּוּשִׁיּוֹת?” אָמְרָה. “אֵיךְ עוֹשִׂים לֶחֶם?”

“זֹאת אֲנִי יוֹדַעַת!” קָרְאָה עַלִּיזָה בְּהִתְעוֹרְרוּת. "לוֹקְחִים קְצָת דָּגָן – "

"אֵיפֹה קוֹטְפִים אוֹתוֹ? " שְׁאֲלָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה. “בַּגַּן, אוֹ בְּתוֹךְ הַשִּׂיחִים?”

“כִּי־כֵן, אֵין קוֹטְפִים אוֹתוֹ בִּכְלָל”, הִסְבִּירָה עַלִּיזָה: קֹדֶם כָּל מְגַדְּלִים אוֹתוֹ – –" “בְּאֵיזֶה גְּדָלִים” אָמְרָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה. “אָסוּר לְךָ לִפְסֹחַ עַל דְּבָרִים כֹּה רַבִּים”.

“נוֹפְפִי עָלֶיהָ בִּמְנִיפָה!” הִפְסִיקָתַן הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה בְּדָאוּג. “קַדַּחַת תֹּאחֲזֶנָּה לְאַחַר מַחֲשָׁבוֹת כֹּה רַבּוֹת”. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ נִגְּשׁוּ אֶל הַמְּלָאכָה וְנוֹפְפוּ עָלֶיהָ בַאֲגֻדּוֹת עָלִים, עַד שֶׁהֻצְרְכָה לְבַּקְּשָׁן שֶׁתֶּחְדַּלְנָה, כְּדֵי־כָּךְ הִתְעוֹפְפוּ שַׂעֲרוֹתֶיהָ וְהִתְפָּרְעוּ.

"עַכְשָׁו שָׁב רָוַח לָהּ ", אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה. "שָׂפוֹת אַתְּ יוֹדַעַת? אֵיךְ אוֹמְרִים בְּצָרְפָתִית ,חֲצוֹצְרִיצְרָץ'?

“חֲצוֹצְרִיצְרָץ אֵינָהּ עִבְרִית”, הֵשִׁיבָה עַלִּיזָה בְּכֹבֶד־רֹאשׁ.

"וְכִי מִי אָמַר שֶׁזֹּאת עִבְרִית?, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה.

הַפַּעַם דִמְּתָה עַלִּיזָה לִרְאוֹת מוֹצָא מִן הַמְּצוּקָה. “אִם תַּגִּידִי לִי בְּאֵיזוֹ שָׂפָה הַמִּלָּה ,חֲצוֹצְרִיצְרָץ' אַגִּיד לְךָ אֲנִי אֵיךְ אוֹמְרִים זֹאת בְּצָרְפָתִית!” קָרְאָה כִּמְנַצַּחַת.

אֲבָל הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה הִזְדַּקְּפָה בִּיהִירוּת וְאָמְרָה, “מְלָכוֹת לְעוֹלָם אֵינָן מַתְנוֹת תְּנָאִים”.

“לְוַאי וְלֹא הָיוּ שׁוֹאֲלוֹת שְׁאֵלוֹת לְעוֹלָם”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ.

אַל לָנוּ לָרִיב", אָמְרָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה בְּדָאוּג. “מַהִי סִבַּת הַבָּרָק?”

“סִבַּת הַבָּרָק”, אָמְרָה עַלִּיזָה בְּנֶחֱרָץ מְאֹד, כִּי בַּדָּבָר הַזֶּה מֻבְטַּחַת הָיְתָה כַּהֲלָכָה, " הוּא הָרַעַם – לֹא, לֹא! נֶחְפְּזָה לְתַקֵּן. “רָצִיתִי לֵאמֹר לְהֶפֶךְ”.

“מְאֻחָר הוּא מִלְּתַקֵּן”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֻדָמָה: “אִם פַּעַם אָמַרְתְּ דָּבָר, הֲרֵי נֶאֱמַר, וְחַיֶבֶת אַתְּ לָשֵׂאת בַּתּוֹצָאוֹת”.

"זֶה מַזְכִּיר לִי – " אָמְרָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, כְּשֶׁהִיא מַשְׁפִּילָה עֵינֶיהָ וּפוֹכֶרֶת יָדֶיהָ עַצְבָּנִית, “סוּפַת־רְעָמִים כָּזֹאת הָיְתָה לָנוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁעָבַר – זֹאת־אוֹמֶרֶת בְּאַחַד יְמֵי־שְׁלִישִׁי שֶׁל הַסִּדְרָה הָאַחֲרוֹנָה, יוֹדַעַת אָתְּ”.

עַלִּיזָה נָבוֹכָה. “בָּאֶרֶץ שֶׁלָּנוּ”, הִפְטִירָה, “כָּל יוֹם עוֹמֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ”.

אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֻדָמָה “הֲרֵי זוֹ עֲמִידָה דַּלָּה וְרֵיקָה. אֶצְלֵנוּ, עַל הָרֹב הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת בָּאִים שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה בְּבַת־אַחַת וּבְחֹרֶף יֵשׁ וְאָנוּ מְצָרְפִים עַד חֲמִשָּׁה לֵילוֹת יַחְדָּו – לְצֹרֶךְ הַחֹם, הֵן תֵּדְעִי”.

“הַאִם חֲמִשָּׁה לֵילוֹת חַמִּים הֵם מִלַיְלָה אֶחָד, אֵפוֹא?” הִרְהִיבָה עַלִּיזָה עֹז לִשְׁאֹל.

“חַמִּים פִּי־חֲמִשָּׁה כַּמּוּבָן”.

"אֲבָל דִּין הוּא שֶׁיִּהְיוּ קְרִים פִּי־חֲמִשָּׁה, לְפִי אוֹתוֹ כְּלָל – – "

“מַמָּשׁ כָּךְ!” קָרְאָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה. “חַמִּים פִּי־חֲמִשָּׁה, וְגַם קָרִים פִּי־חֲמִשָּׁה – מַמָּשׁ כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי עֲשִׁירָה מִמְּךְ פִּי־חֲמִשָּׁה, וְגַם חָכְמָה פִּי־חֲמִשָּׁה!”

עַלִּיזָה נֶאֶנְחָה וְנוֹאֲשָׁה. “זֶה בְּדִיּוּק כְּמוֹ חִידָה בְּלִי פִּתְרוֹן!” הִרְהֲרָה.

“גַּם שָמַּנְתִּי רָאָה זֹאת”, הִמְשִׁיכָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה בְּקוֹל נָמוּךְ, כְּדוֹבֶרֶת אֶל נַפְשָׁהּ. “הוּא נִגַּשׁ לַדֶּלֶת וּמַחֲלֵּץ בְּיָדוֹ – –”

“מָה רָצָה?” אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה.

“הוּא אָמַר כִּי רוֹצֶה הוּא לְהִכָּנֵס”, הִמְשִׁיכָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, “מִשּׁוּם שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ קַרְנַף. וְהִנֵּה דֶּרֶךְ־מִקְרֶה לֹא הָיָה כַּדָּבָר הַזֶּה בַּבַּיִת, אוֹתוֹ בֹקֶר”.

"וּבְרָגִיל יֵשׁ? "שְׁאֵלָה עַלִּיזָה כְּמִשְׁתָּאָה.

“כִּי־כֵן, רַק בִּימֵי־חֲמִשִּׁי”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה. "יוֹדַעַת אֲנִי לְשֵׁם מָה בָּא ", אָמְרָה עַלִּיזָה: “הוּא רָצָה לָעֲנשׁ אֶת הַדָּגִּים, מִשּׁוּם – –”

כָּאן חָזְרָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה וּפָתְחָה, "הָיְתָה סוּפַת רְעָמִים כָּזֹאת, לֹא תּוּכְלִי לְהַעֲלוֹת בְּדַעַתֵּךְ (“הִיא מֵעוֹלָם לֹא יָכְלָה, יוֹדַעַת אַתְּ”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה.) “וְחֵלֶק מִן הַגַּג נֶעֱקַר, וְרַעַם כֹּה רַב נִכְנַס פְּנִימָה – וְהוּא סָבַב־הִתְגַּלְגֵּל בַּחֶדֶר גּוּשִׁים־גּוּשִׁים גְּדוֹלִים – וְהָפַךְ אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַכֹּל – עַד שֶׁנִּתְבַּהַלְתִּי כְּדֵי־כָּךְ שֶׁלֹּא זָכַרְתִּי אֶת שְׁמִי שֶׁלִּי!”

עַלִּיזָה הִרְהֲרָה לְנַפְשָׁהּ, “לְעוֹלָם לֹא הָיִיתִי מְנַסָּה לִזְכֹּר אֶת שְׁמִי בְּעִצּוּמָה שֶׁל תְּאֻנָּה! מָה טַעַם יִהְיֶה בַּדָּבָר?” אֲבָל הִיא לֹא אָמְרָה זֹאת בְּקוֹל, שֶׁלֹּא לְצַעֵר אֶת הַמַּלְכָּה הַמִּסְכֵּנָה.

“עַל הוֹד־מַלְכוּתֵךְ לִסְלֹחַ לָהּ”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה אֶל עַלִּיזָה, וּבְיָדָהּ נָטְלָה אַחַת מִיּדֵי הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה וְלִטְפַתָּהּ בְּרֹךְ: “כּוָּנָתָהּ לְטוֹבָה, אֲבָל עַל כָּרְחָהּ אוֹמֶרֶת הִיא דִּבְרֵי־שְׁטוּת, בְּתוֹרַת כְּלָל”.

הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה הֵצִיצָה בְּמֹרֶךְ בְּעַלִּיזָה, שֶׁהִרְגִּישָׁה כִּי שׂוּמָה עָלַיהָ לֵאמֹר אֵיזֶה דְבַר־נִחוּמִים, אֶלָּא שֶׁאוֹתוֹ רֶגַע בֶּאֱמֶת לֹא עָלָה בְּדַעְתָּהּ כָּל מְאוּם.

“מֵעוֹלָם לֹא נִתְחַנְּכָה בֶּאֱמֶת כַּהֲלָכָה”, הִמְשִׁיכָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה: "אֲבָל מַדְהִים הוּא מָה־טוֹב מִזְגָהּ! טִפְחִי לָהּ עַל רֹאשָׁהּ

וְתִרְאִי כַּמָּה תֵּהָנֶה! אֲבָל כְּדֵי־כָּךְ לֹא קָמָה בָּהּ רוּחַ בְּעַלִּיזָה.

“אִם אוֹמְרִים לָהּ אֵיזוֹ מִלָּה טוֹבָה – – וְעוֹטְפִים אֶת שְׂעָרָהּ בִּנְיָרוֹת – יֵשׁ לְכָךְ הַשְׁפָּעָה מַפְלִיאָה עָלֶיהָ – –” הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה פָּלְטָה אֲנָחָה עֲמֻקָּה וְהִנִּיחָה רֹאשָׁהּ עַל כֶּתֶף עַלִּיזָה. “רְדִימָה אֲנִי כָּל־כָּךְ!” נֶאֶנְקָה.

הִיא עֲיֵפָה, הַמִּסְכֵּנָה", אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה. “הַחֲלִיקִי אֶת שְׂעָרָהּ – הַשְׁאִילִי לָהּ אֶת כֻּמְתַּת־הַלַּיְלָה שֶׁלְּךָ – וְשִׁירִי לָהּ שִׁיר־עֶרֶשׂ מַרְגִּיעַ.”

“כֻּמְתַּת־לַיְלָה אֵין אִתִּי”, אָמְרָה עַלִּיזָה, עִם שֶׁנִּסָתָה לְמַלֵא אַחַר הַהוֹרָאָה הָרִאשׁוֹנָה: “וְאֵינִי יוֹדַעַת שׁוּם שִׁירֵי־עֶרֶשׂ מַרְגִּיעִים”.

“עָלַי לַעֲשׂוֹת זֹאת, אֵפוֹא, בְּעַצְמִי”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָה. וּפָתְחָה לֵאמֹר:

"נוּמִי, גְּבֶרֶת, בְּחֵיק עַלִּיזָה!

עַד לְמִשְׁתֶּה יֵשׁ שְׁהוּת, אֶל חָפְזָה.

וּכְתֹם הַמִּשְׁתֶּה, נֵצֵא בַּמָחוֹל–

שְׁתֵּי הַמְּלָכוֹת, עַלִּיזָה וְהַכֹּל!"

“וְעַכְשָׁו שֶׁיּוֹדַעַת אַתְּ אֶת הַמִּלִּים”, הוֹסְיפָה, כְּהוֹרִידָהּ רֹאשָׁהּ עַל כְּתֵפָהּ הַשֵּׁנִית שֶׁל עַלִּיזָה, “שִׁירִי־נָא אוֹתָן לִי. אַף אֲנִי תְּנוּמָה אוֹחֶזֶת אוֹתִי”, עוֹד רֶגַע וּשְׁתֵּי הַמְּלָכוֹת הָיוּ שְׁקוּעוֹת בְּתַרְדֵּמָה, וְנוֹחֲרוֹת בְּקוֹל.

“מָה אֶעֱשֶׂה?” קָרְאָה עַלִּיזָה, וְהִיא מַבִּיטָה כֹּה וָכֹה אוֹבֶדֶת עֵצוֹת, עִם שֶׁצָּנַח מֵעַל כְּתֵפָהּ רֹאשׁ עָגֹל אֶחָד, וְאַחֲרָיו הַשֵּׁנִי, וְהָיוּ מֻטָּלִים בְּחָצְנָהּ כְּגוּשׁ כָּבֵד. “אֵינִי סְבוּרָה כִּי קָרָה אִי־פַּעַם שֶׁיֻּצְרַךְ מִישֶׁהוּ לְהַשְׁגִּיחַ בְּבַת־אַחַת עַל שְׁתֵּי מְלָכוֹת יְשֵׁנוֹת! לֹא אַף לֹא בְּכָל דִּבְרֵי־יְמֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת – לֹא הָיְתָה כָּזֹאת, פָּשׁוּט מִפְּנֵי שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שִׁמְּשָׁה אֶלָּא מַלְכָּה אֶחָת. הִתְעוֹרַרְנָה, בּוּלוֹת־עֵץ שֶׁכְּמוֹתְכֶן!” הִמְשִׁיכָה בַּחֲרִי־קוֹל; אֲבָל לֹא נֶעֶנְתָה אֶלָּא בְּנַחֲרָה שְׁלֵוָה.

הַנַּחֲרָה גָּאֲתָה מֵרֶגַע לְרֶגַע, וְנִשְׁמְעָה כְּמִין לַחַן; לַסּוֹף אַף הִבְחִינָה עַלִּיזָה בְּמִלִּים, וְהִקְשִׁיבָה הַקְשָׁבָה לְהוּטָה כְּדֵי־כָּךְ שֶׁכַּאֲשֶׁר נָגוֹזּוּ פֶּתַע שְׁנֵי הָרָאשִׁים הַגְּדוֹלִים מְחַצְנָהּ כִּמְעַט לֹא הִרְגִּישָׁה בְּחֶסְרוֹנָם.

עוֹמֶדֶת הָיְתָה נֹכַח פֶּתַח קָמוּר, שֶׁמֵּעָלָיו מִתְנוֹסְסוֹת הַמִּלִּים “עַלִּיזָה הַמַּלְכָּה” בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, וּמְצִלָּה מִזֶּה וּמִזֶּה לְקִּמָרוֹן; עַל הָאַחַת מְצֻיָן “מְצִּלָּה לְאוֹרְחִים”, וְעַל הַשְּׁנִיָּה “מְצִלָּה לַמְּשָׁרְתִים”.

“אַמְתִּין עַד תַּם הַשִּׁיר”, הִרְהֲרָה עַלִּיזָה, וְאָז אֲצַלְצֵל בְּ – בְּ – בְּאֵיזוֹ מְצִּלָּה אֲצַלְצֵל?" הִמְשִׁיכָה, בִּמְבוּכַת לֵבָב. “אֵינֶנִּי אוֹרַחַת, וְאֵינִי מְשָׁרֶתֶת. צְרִיכָה לִהְיוֹת מְצִּלָּהּ שֶׁעָלֶיהָ מְצֻיָן,מַלְכָּה' הִנֵּה כָּךְ – –”

אוֹ אָז נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת קִמְעָה, וְיִצּוּר אֱרֶךְ־מָקוֹר הוֹצִיא רֹאשׁוֹ רֶגַע וְאָמַר “אֵין כְּנִיסָה עַד לְאַחַר שְׁבוּעַיִם!” וְשָׁב הֵגִיף אֶת הַדֶּלֶת בְּרַעַשׁ.

לַשָּׁוְא דָּפְקָה עַלִּיזָה וְצִלְצְלָה שָׁעָה אֲרֻכָּה; אֲבָל לְבַסּוֹף קָם צְפַרְדֵּעַ זָקֵן, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּצֵל עֵץ, וְגָרַר רַגְלָיו אֵלֶיהָ לְאִטּוֹ: צָהֹב־בָּהִיר הָיָה לְבוּשׁוֹ, וּמִגָּפֵי־עֲנָק הָיוּ לְרַגְלָיו.

“מָה יֵשׁ לְךְ?” אָמַר הַצְּפַרְדֵּעַ בְּלַחַשׁ עָמֹק וְנִחָר.

עַלִּיזָה נִפְנְתָה, נְכוֹנָה לָדוּן הַכֹּל בְּרוֹתְחִים. “אֵיפֹה הַמְּשָׁרֵת שֶׁתַּפְקִידוֹ לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת?” פָּתְחָה בְּכַעַס.

“אֵיזוֹ דֶּלֶת?” אָמַר הַצְּפַרְדֵּעַ.

עַלִּיזָה כִּמְעַט רָקְעָה בְּרַגְלָהּ מֵחֲמָתָהּ עַל אִנְפּוּפוֹ הָאִטִּי. “הַדֶּלֶת הַזֹּאת כְּמּוּבָן!”

רֶגַע הִבִּיט הַצְּפַרְדֵּעַ אֶל הַדֶּלֶת בְּעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת הַנִּסְכָּלוֹת: אַחַר קָרַב לָגֶשֶׁת וְשָׁף אוֹתָהּ בַּאֲגוּדָל, כְּבוֹדֵק אִם הַצֶּבַע טָרִי; אַחַר הִבִּיט בְּעַלִּיזָה.

“לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת” אָמַר. “וְכִי מִי זֶה סָגַר אוֹתָהּ?”

קוֹלוֹ נִחָר הָיָה כְּדֵי־כָּךְ שֶׁבְּקְשִׁי שְׁמָעַתּוּ עַלִּיזָה.

“אֵינֶנִּי יוֹרֶדֶת לְסוֹף דַּעְתְּךָ”, אָמְרָה.

“אֲנִי מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, לֹא?” הִמְשִׁיךְ הַצְּפַרְדֵּעַ. “אוֹ שֶׁאַתְּ חֵרֶשֶׁת? לָמָּה סָגַרְתָּ אוֹתָהּ?”

"לֹא סָגַרְתִּי! " אָמְרָה עַלִּיזָה בְּקֹצֶר־רוּחַ “דָּפַקְתִּי בָּהּ!”

"אָסוּר לַעֲשׂוֹת זֹאת – אָסוּר לַעֲשׂוֹת זֹאת – " מִלְמֵל הַצְּפַרְדֵּעַ. “זֶה מְצַעֵר אוֹתָהּ, הֵן תֵּדְעִי”. אַחֵר עָלָה וּבָעַט בַּדֶּלֶת בְּאַחַת מֵרַגְלָיו הַגְדוֹלוֹת. "הַנִּיחִי לָהּ ", נָשַׁף וְאָמַר, עִם שֶׁחָזַר וְגָרַר רַגְלָיו אֶל הָעֵץ, “וְהִיא תַּנִּיחַ לְךְ, יוֹדַעַת אָתְּ”.

בָּרֶגַע הַהוּא הוּטְחָה־נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וְקוֹל חַד נָשָׂא שִׁירָה:–

"אֶל אֶרֶץ־הַמְרָאָה עַלִּיזָה הִיא תַּגִּיד,

יֵשׁ כֶּתֶר עַל רֹאשִׁי, בְּיָדִי לִי שַׁרְבִיט;

כָּל אֶחָד מִיְּצוּרֵי־הַמַּרָאָה, וַיְהִי מִי,

יִסְעַד־נָא עִם שְׁתֵּי הַמְּלָכוֹת וְעִמִּי!"

וּמֵאוֹת קוֹלוֹת עָנוּ בְּמַקְהֵלָה:

"שְׂאוּ הַכּוֹסוֹת, חוּשׁוּ חִישׁ מַלֹּאתָן,

וּבְכַפְתּוֹר וְסֻבִים יְרֻבַּץ הַשֻּׁלְחָן:

חֲתוּלִים לַקָּפֶה, בַּתֵּה עַכְבְּרוֹשִׁים –

לַמַּלְכָּה עַלִּיזָה שִׁלֵּשׁ־שְׁלֹשִׁים!"

אַחַר נִשְׁמַע בְּלִיל קוֹלוֹת־תְּרוּעָה, וְעַלִּיזָה הִרְהֲרָה לְנַפְשָׁהּ, “תִּשְׁעִים תְּרוּעָה! תְּמֵהָה אֲנִי אִם יֵשׁ מוֹנֶה?” עוֹד רֶגַע וְשׁוּב הָיְתָה דְּמָמָה, וְאוֹתוֹ קוֹל חַד פָּצַח וְשַׂר עוֹד בַּיִת: –

אָמְרָה עַלִּיזָה, קָרְבוּ גֶשֶׁת מִיָּד!

יִתְבָּרַךְ בִּי רוֹאִי, וְשׁוֹמְעִי יִתְכַּבָּד:

אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְמַאֲכָל וְלִשְׁתִי

עִם שְׁתַּיִם מְלָכוֹת, וְאַף גַּם עִמִּי!"

וְשׁוּב עָנְתָה הַמַּקְהֵלָה: –

"מָלְאוּ הַכּוֹסוֹת חִישׁ נֹפֶת וּדְיוֹ,

אוֹ כָּל זוּלָתָן שֶׁיִּנְעַם לִשְׁתּוֹתוֹ;

יֻתַּן חוֹל בַּשֵׂכָר, פִּשְׂתָּה בִּגְבִיעִים –

לַמַּלְכָּה עַלִּיזָה תֵּשַׁע־פִּי־תִּשְׁעִים!"

“תֵּשַׁע פִּי תִּשְׁעִים!” חָזְרָה עַלִּיזָה נוֹאֵשָׁה. “הוֹ, זֹאת לֹא יַעֲשׂוּ לְעוֹלָם! מוּטָב שֶׁאֶכָּנֵס מִיָּד –” וְהִיא בָּאָה פְּנִימָה, וְאַךְ הוֹפִיעָה הֻשְׁלַךְ הַס בְּכֹּל.

כְּהַפְסִיעָהּ בָּאוּלָם הָאָרֹךְ הֵעִיפָה עַלִּיזָה מֶבָּט חָרֵד אֶל הַשֻּׁלְחָן, וְרָאֲתָה כִּי מִסְפַּר הַקְּרוּאִים כַּחֲמִשִּׁים, מִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים: מֵהֶם בְּהֵמוֹת, מֵהֶם עוֹפוֹת וְאַף פְּרָחִים אֲחָדִים בִּכְלָלָם. " שִׂמְחָה אֲנִי שֶׁבָּאוּ מִבְּלִי לְהַמְתִּין שֶׁיִּקְרָאוּם“, הִרְהֲרָה: " לְעוֹלָם לֹא הָיִיתִי יוֹדַעַת אֶת מִי יֵשׁ לְהַזְמִין”.

שְׁלֹשָׁה כִּסְאוֹת הָיוּ בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן; שְׁנַיִם מֵהֶם כְּבָר תָּפְסוּ הַמַּלְכָּה הָאֻדָמָּה וְהַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, אֲבָל הָאֶמְצָעִי פָּנוּי הָיָה. עַלִּיזָה יָשְׁבָה עָלָיו, כְּשֶׁהַשְּׁתִיקָה מְעִיקָה עָלֶיהָ, וְהִיא מִתְאַוָּה שֶׁיַּגִּיד מִישֶׁהוּ דָּבָר.

לְסוֹף פָּתְחָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה. “אֶת הַמָּרָק וְהַדָּגִים הֶחֱמַצְתְּ”, אָמְרָה. “הָבִיאוּ אֶת הַבָּשָׂר!” וְהַדַּיָלִים הִצִּיגוּ רֶגֶל־בְּשַר־כֶּבֶשׁ לִפְנֵי עַלִּיזָה, שֶׁהִבִּיטָה בָּהּ בִּדְאָגָה יְתֵרָה, לְפִי שֶׁמִּיָּמֶיהָ עוֹד לֹא הֻצְרְכָה לַחְתֹּךְ בִּכְעֵין זֶה.

“דּוֹמֶה שֶׁאַתְּ מִתְבַּיֶּשֶׁת קְצָת; הָבָה וַאֲוַדֵּעַ אוֹתְךְ אֶל רֶגֶל־כֶּבֶשׁ זוֹ” אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה. “עַלִּיזָה – רֶגֶל־כֶּבֶשׁ: רֶגֶל־כֶּבֶשׁ עַלִּיזָה”. רֶגֶל־הַכֶּבֶשׁ קָמָה בְּצַלַּחַת וְהֶחְוְתָה קִדָּה קַלָּה אֶל עַלִּיזָה; וְעַלִּיזָה הֵשִׁיבָה לָהּ קַדָּה, מִבְּלִי דַּעַת אִם לַחֲשׁשׁ אוֹ לְהִתְעַנֵּג.

“מֻתָּר לִי לָתֵת לָכֵֶן נֶתַח?” אָמְרָה, כְּשֶׁהִיא אוֹחֶזֶת בְּסַכִּין וּבְמַזְלֵג, וּמַעֲבִירָה מַבָּטָהּ מִמַלְכָּה אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ.

"וַדַּאי שֶׁלֹּא ", אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה בְּנֶחֱרָץ מְאֹד: “לֹא מִן הַמְּקֻבָּל הוּא לְנַתֵּחַ אֶת מִי שֶׁהִתְוַדַּעַתְּ אֵלָיו. סַלְּקוּ אֶת הַבָּשָׂר!” וְהַדַּיָלִים לְקָחוּהוּ, וְתַחְתָּיו הֵבִיאוּ פַּשְׁטִידַת שְׁזִיפִים גְּדוֹלָה.

אַל נָא תְּוַדְּעוּנִי אֶל הַפַּשְׁטִידָה, אָנָּא", נֶחְפְּזָה עַלִּיזָה לִקְרֹא, “שֶׁהֲרֵי כָּכָה לֹא נִסְעַד כְּלָל. מֻתָּר לִי לָתֵת לָכֶן קְצָת?”

אֲבָל הַמַּלְכָּה הַאֲדֻמָּה הַזְּעִיפָה מְאֹד, וְנָהֲמָה “פַּשְׁטִידָה – עַלִּיזָה: עַלִּיזָה – פַּשְׁטִידָה. סַלְּקוּ אֶת הַפַּשְׁטִידָה!” וְהַדַּיָּלִים כֹּה מִהֲרוּ לְחָטְפָהּ עַד שֶׁלֹּא הִסְפִּיקָה עַלִּיזָה לְהַחֲזִיר לָהּ קִדָּה.

אֶפֶס הִיא לֹא גָרְסָה מָה־טַעַם תִּהְיֶה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה מְצַוָּה יְחִידָה ועל כֵּן קָרְאָה, דֶּרֶךְ־נִסָּיוֹן “דַּיָּל!” הַחֲזֵר אֶת הַפַּשְׁטִידָה!" וְהִנֵּה שָׁבָה נִתְּנָה לָהּ בִּן־רֶגַע, כְּמַעֲשֵׂה לְהָטִים. גְּדוֹלָה הָיְתָה הַפַּשְׁטִידָה כְּדֵי־כָּךְ שֶׁבְּהֶכְרֵחַ הִתְבַּיְּשָׁה עַלִּיזָה מִפָּנֶיהָ קְצָת, כְּמוֹ מִפְּנֵי רֶגֶל־הַכֶּבֶשׁ; מִכָּל מָקוֹם, בְּמַאֲמָץ רַב כָּבְשָׁה בְּיַשְׁנוּתָהּ, נִתְחָהּ נֶתַח וְהִגִּישַׁתּוּ לְמַלְכָּה הָאֲדֻמָּה.

“אֵיזוֹ חֻצְפָּה!” אָמְרָה הַפַּשְׁטִידָה." “תְּמֵהָה אֲנִי אִם יָשָׁר הָיָה בְּעֵינַיךְ לוּ נִתַּחְתִּי אֲנִי נֶתַח מִמְּךְ, בְּרִיָּה שֶׁכְּמוֹתְךְ!”

קוֹל עָבֶה וְשַׁמְנוּנִי הָיָה קוֹל דִבּוּרָהּ, וְעַלִּיזָה לֹא הָיוּ מִלִּים בְּפִיהָ לְהָשִׁיב: אַךְ יָשֹׁב יָשְׁבָה וְהִבִּיטָה אֵלֶיהָ טְרֹוּפַת־נְשִׁימָה.

“הַגִּידִי מַשֶּׁהוּ” אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה: " מְגֻחָךְ הוּא לְהַנִּיחַ אֶת כָּל הַשִּׂיחָה לַפַּשְׁטִידָה!"

“יוֹדַעַת אַתְּ, שִׁירִים רַבִּים כָּל בְּךָ דֻּקְלְמוּ לִפָנַי הַיּוֹם”, פָּתְחָה עַלִּיזָה וְאָמְרָה, נִפְחֶדֶת מְעַט לְהִוָּכַח כִּי, אַךְ פָּצְתָה פִּיהָ, נֶאֶלְמוּ הַכֹּל דֹּם, וְכָל עֵין צוֹפִיָּה אֵלֶיהָ; “וּמוּזָר הוּא מְאֹד, כִּמְדֻמֶּה – כָּל שִׁיר הָיָה עַל דְּבַר דָּגִים, בְּצוּרָה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת. הֲתֵדְעִי מַדּוּעַ כֹּה חֲבִיבִים פֹּה הַדָּגִים עַל הַכֹּל?”

מְדַבֶּרֶת הָיְתָה אֶל הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה, שֶׁתְּשׁוּבָתָהּ לֹא הָיְתָה מְכֻוֶּנֶַת לָעִנְיָן כָּל־צָרְכָּהּ. “אֲשֶׁר לְדָגִים” אָמְרָה, אַט וַחֲגִיגִית מְאֹד, מִסְּמִיכָה פִּיהָ אֶל אֹזֶן עַלִּיזָה, “הוֹד מַלְכוּתָהּ הַלְּבָנָה יוֹדַעַת חִידָה נֶחְמָדָה – כֻּלָּה שִׁירָה – כֻּלָּה עַל דָּגִים. הֲתַשְׁמִיעַ אוֹתָהּ?”

“נָאֶה מְאֹד שֶׁהִזְכִּירָה זֹאת הוֹד־מַלְכוּתָהּ הָאֲדֻמָּה”, מִלְמְלָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה לְתוֹךְ אָזְנָהּ הַשְּׁנִיָּה שֶׁל עַלִּיזָה, וְקוֹלָהּ כְּהֶמְיַת יוֹנִים. “זֶה יִהְיֶה תַּעֲנוּג שֶׁכְּזֶה! הֲתַרְשִׁינִי?”

“אָנָּא”, אָמְרָה עַלִּיזָה בַּאֲדִיבוּת רַבָּה.

הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה שָׁחֲקָה בְּקוֹרַת־רוּחַ, וְלִטְּפּה אֶת לֶחִי עַלִּיזָה אַחֵר הֵחֵלָּה:–

‘יֵשׁ לָצוּד אֶת הַדָּג’.

וְזֶה קַל: הֵן תִּינוֹק, כִּמְדֻמֶּה, יְצוּדֵהוּ.

‘יֵשׁ לִקְנוֹת אֶת הַדָּג’.

וְזֶה קַל: פְּרוּטָה, כִּמְדֻמֶּה, הֵן תְּקָנָהוּ.

‘וְעַתָּה יְבֻשַּׁל!’

וְזֶה קַל, אֲנִי בִּן־דַּקָּה אֲבַשְּׁלֵהוּ.

‘אֶל הֵסִיר חִישׁ יֻטָל!’

וְזֶה קַל, שֶׁכְּבָר בְּתוֹכוֹ הֵן נִמְצָא הוּא.

‘הִגִּישׁוּ וְאֶרְאֶה!’

הַנָּקֵל לְהַצִּיג סִיר כְּזֶה עַל שֻׁלְחָן.

‘לְהָרִים הַמִּכְסֶה!’

הָהּ, דָּבָר זֶה יְכַבַּד עֲשׂוֹתוֹ, לֹא אוּכָל!

הוּא מֻטָּל בְּאֶמְצַע –

וּכְמוֹ דֶּבֶק יֹאחַז בַּמִּכְסָה, אֵין פּוֹתֵחַ:

מָה יָקֵל לְבַצֵּעַ,

אִם הָסֵר הַמִּכְסֶה, אוֹ נִכְסֶה פַּעְנֵחַ?"

“חִשְׁבִי עַל כָּךְ דַּקָּה, וְאַחַר נַחֲשִׁי”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה, "עַד כֹּה וָכֹה, נִשְׁתֶּה לְחַיַּיִךְ – לְחַיֵּי עַלִּיזָה הַמַּלְכָּה! צָרְחָה בְּכָל כֹּחָהּ, וְכָל הַקְּרוּאִים הֵחֵלּוּ לִשְׁתּוֹת מִיָּד, אַף מוּזָרָה מְאֹד הָיְתָה דַּרְכָּם בְּכָךְ: מֵהֶם נָתְנוּ כוֹסוֹתֵיהֶם עַל רָאשֵׁיהֶם בְּחִינַת פַּעֲמוֹנֵי־כִּבּוּי, וְשָׁתוּ אֶת כָּל הַנּוֹטֵף וְזָב עַל פַּרְצוּפֵיהֶם – וְהָיוּ שֶׁהָפְכוּ אֶת הַלְּגִינִים, וְשָׁתוּ אֶת הַיַּיִן בְּנָזְלוֹ מִפְּאוֹת הַשֻּׁלְחָן – וּשְׁלֹשָׁה (דּוֹמִים לְקֶנְגּוּרוּ) טִפְּסוּ וְעָלוּ לְתוֹךְ צַלַּחַת צְלִי הַכֶּבֶשׂ, וּבִלְהִיטוּת הֵחֵלּוּ לוֹקְקִים אֶת הָרֹטֶב, “מַמָּשׁ כַּחֲזִירִים בְּשֹׁקֶת!” סָבְרָה עַלִּיזָה.

“עָלֶיךָ לְהָשִׁיב תּוֹדוֹת בִּנְאוּם נָאֶה”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, וְכְדַבְּרָהּ הִבִּיטָה בְּזַעַף אֶל עַלִּיזָה.

“עָלֵינוּ לְתְמֹךְ בְּךְ, יוֹדַעַת אַתְּ”, לָחֲשָׁה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה מִשֶּׁקָּמָה עַלִּיזָה לִנְאֹם, צַיְתָנִית מְאֹד, אַךְ נִפְחֶדֶת מְעָט.

“תּוֹדָה רַבָּה לָכֶן”, הֵשִׁיבָה בִּלְחִישָׁה, “אֲבָל יְכוֹלָה אֲנִי לְוַתֵּר עַל כָּךְ”.

“כָּכָה לֹא יַעֲשֶׂה”, אָמְרָה הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה בְּנֶחֱרָץ מְאֹד: כֵּיוָן שֶׁכָּךְ נָסָתָהּ עַלִּיזָה לְקַבֵּל עָלֶיהָ אֶת הַדִּין בְּאַהֲבָה.

(“וְהֵן נִדְחֲקוּ כָּל־כָּךְ!” אָמְרָה לְאַחַר־מִכֵּן, כְּשֶׁהָיְתָה מְסַפֶּרֶת לַאֲחוֹתָהּ אֶת פָּרָשַׁת הַמִּשְׁתֶּה. “אֶפְשָׁר הָיָה לְחַשֹּׁב שֶׁרְצוֹנָן לְמַעֵךְ אוֹתִי!”)

לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר קָשֶׁה הָיָה עָלֶיהָ לַעֲמֹד בִּמְקוֹמָהּ כְּשֵׂאתָהּ אֶת הַנְּאוּם: שְׁתֵּי הַמְּלָכוֹת דְּחָפוּהָ, מִזֶּה וּמִזֶּה, כְּדֵי־כָּךְ שֶׁכִּמְעַט הֱרִימוּהָ לָרוּם, "קָמָה אֲנִי לְהַחֲזִיר תּוֹדוֹת – " פָּתְחָה עַלִּיזָה: וְאָכֵן קָמָה כְּדַבְּרָהּ, כְּדֵי זְרָתוֹת מִסְפַּר; אֲבָל הִיא תָּפְסָה בִּפְאַת הַשֻּׁלְחָן, וְהִצְלִיחָה לָשׁוּב וְלָרֶדֶת.

“הִשָּׁמְרִי לְנַפְשֵׁךְ!” צָוְחָה הַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה, תּוֹפֶסֶת בִּשְׁתֵּי יָדֶיהָ בִּשְׂעָרָהּ שֶׁל עַלִּיזָה. “עוֹד מְעַט יִקְרֶה דְבַר־מָה!”

וְאָז (כְּפִי שֶׁתֵּאֲרָה זֹאת עַלִּיזָה לְאַחַר־מִכֵּן בִּן־רֶגַע קָרוּ כָּל מִינֵי דְּבָרִים. הַנֵּרוֹת כֻּלָּם גָּדְלוּ עַד הַתִּקְרָה, וּמַרְאֵיהֶם כְּמַרְאֵה עֲרוּגַת קָנִים שֶׁזִּקּוּקִים בְּרָאשֵׁיהֶם. אֲשֶׁר לְבַקְבּוּקִים, כָֹּל אֶחָד מֵהֶם נָטַל לוֹ זוּג קְעָרוֹת, וְעָשָׂה לוֹ אוֹתָן חִישׁ כְּמִין כְּנָפַיִם, וְכָכָה, כְּשֶׁמִּזְלְגוֹת לוֹ רַגְלַיִם, הָחֵל מְעוֹפֵף כֹּה־וָכֹה לְכָל עֵבֶר: “וְדוֹמִים הֵם עַד מְאֹד לְצִפֳּרִים”. הִרְהֲרָה עַלִּיזָה לְנַפְשָׁהּ, כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלָה לְהַרְהֵר בַּמְּהוּמָה הַנּוֹרָאָה הַמִּתְרַגֶּשֶׁת וְהוֹלֶכֶת.

בְּרֶגַע הַהוּא שָׁמְעָה צְחוֹק נִחַר עַל יָדָהּ, וְנִפְנְתָה לִרְאוֹת מֶה הָיָה לָהּ לַמַּלְכָּה הַלְּבָנָה; אֲבָל, תַּחַת הַמַּלְכָּה, רֶגֶל־הַכֶּבֶשׂ יוֹשֶׁבֶת הָיְתָה עַל הַכִּסֵּא. “הִנְנִי!” קָרָא קוֹל מִקַּעֲרַת הַמָּרָק, וְעַלִּיזָה נִפְנְתָה שׁוּב, וְהִסְפִּיקָה עוֹד לִרְאוֹת אֶת פַּרְצוּפָהּ הָרָחָב וְטוֹב־הַמֶּזֶג שֶׁל הַמַּלְכָּה מְגַחֵךְ אֵלֶיהָ רֶגַע מֵעַל שְׂפַת הַקְּעָרָה, בְּטֶרֶם תֵּעָלֵם בְּתוֹךְ הַמָּרָק.

אָסוּר הָיָה לְהִתְמַהֲמֵהַּ אַף רֶגַע. אֲחָדִים מִן הַקְּרוּאִים כְּבָר רוֹבְצִים הָיוּ בְּצַלָּחוֹת, וְתָרְוַד הַמָּרָק הִתְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, פָּנָיו אֶל כִּסְאָה שֶׁל עַלִּיזָה, וְהוּא רוֹמֵז לָהּ בְּקֹצֶר־רוּחַ לָסוּר מִן הַדֶּרֶךְ.

לֹא אוּכַל שֶׁאַתְּ זֹאת עוֹד!" קָרְאָה, עִם שֶׁקָּפְצָה וְתָפְסָה בַּמַּפָּה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם: מְשִׁיכָה הֲגוּנָה אַחַת, וּקְעָרוֹת, צַלָּחוֹת, קְרוּאִים וְנֵרוֹת הִתְגַּלְגְּלוּ בְּרַעַשׁ וְנֶעֶרְמוּ יַחְדָּו לַעֲרֵמָה עַל הָרִצְפָּה.

“וַאֲשֶׁר לְךְ”, הִמְשִׁיכָה, כִּפְנוֹתָהּ בְּחֵמָה אֶל הַמַּלְכָּה הַאֲדֻמָּה שֶׁבָּהּ רָאֲתָה אֶת סִבַּת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת – אוּלָם הַמַּלְכָּה שׁוּב לֹא הָיְתָה לְצִדָּהּ – הִיא נִתְמַעֲטָה פִּתְאֹם כְּדֵי שִׂעוּרָהּ שֶׁל בֻּבָּה קְטַנָּה, וְעַתָּה עַל הַשֻּׁלְחָן הָיְתָה סוֹבֶבֶת־רוֹדֶפֶת בַּעֲלִיצוּת אַחַר רְדִידָהּ, הַנִּסְרָח אַחֲרֶיהָ.

בְּכָל שָׁעָה אַחֶרֶת הָיְתָה עַלִּיזָה מִתְפַּלֵּאת עַל כָּךְ, אֲבָל נִפְעֶמֶת הָיְתָה מֵהִתְפַלֵּא עַלְ מַשֶׁהוּ עַתָּה. “אֲשֶׁר לְךְ”, חֲזָרָה וְאָמְרָה, תּוֹפֶסֶת בַּבְּרִיָה הַפְּעוּטָה בְּעֶצֶם קְפִיצָתָהּ מֵעַל בַּקְבּוּק שֶׁזֶּה־עַתָּה־צָץ־הוֹפִיעַ עַל הַשֻּׁלְחָן. “אוֹתְךָ אֲטַלְטֵל עַד שֶׁתִּהְיִי לַחֲתַלְתּוּל, זֹאת אֶעֱשֶׂה!”

 

פֶּרֶק י' טַלְטֵלָה    🔗

כְּדַבְּרָהּ לְקָחַתָּהּ מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וְטִלְטְלָה אוֹתָהּ אָחוֹר וְקֶדֶם בְּכָל כֹּחָהּ.

הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה לֹא הִתְקוֹמְמָה כָּל־עִקָּר: רַק פָּנֶיהָ קָטְנוּ מְאֹד, וְעֵינֶיהָ גָּדְלוּ וְהוֹרִיקוּ: וּכְכָל אֲשֶׁר הוֹסִיפָה עַלִּיזָה לְטַלְטֵלָה, כֵּן הוֹסִיפָה הִיא לִקְטֹן – וְלִשְׁמֹן – וּלְהִתְרַכֵּךְ – וּלְהִתְעַגֵּל – וְ –

 

פֶּרֶק י"א תַּלְתּוּלָה    🔗

וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת חֲתַלְתּוּל הוּא אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל.

 

פֶּרֶק י"ב מִי הָיָה הַחוֹלֵם?    🔗

"הוֹד־מַלְכוּתְךָ הָאֲדֻמָּה אֵינָהּ צְרִיכָה לְנַהֵם בְּקוֹל רָם כָּל־כָּךְ ", אָמְרָה עַלִּיזָה, כְּשֶׁהִיא שָׂפָה אֶת עֵינֶיהָ, וּפוֹנֶה אֶל הַחֲתוֹלְתוּלָה בְמִדָהּ שֶׁל כָּבוֹד, אֶפֶס גַּם בְּמַשֶּׁהוּ חֻמְרָה. “הָעִירוֹת אוֹתִי מִתּוֹךְ חֲלוֹם – הוֹ! חֲלוֹם כֹּה נָאֶה! וְאַתְּ הָיִית אִתִּי, תּוֹלִי – בְּכָל רַחֲבֵי אֶרֶץ־הַמַּרְאָה. הֲיָדַעַת זֹאת חֶמְדָּתִי?”

מִנְהָג מְגֻנֶּה עַד־מְאֹד הוּא בַּחֲתוּלִים (כָּךְ חִוְּתָה פַּעַם עַלִּיזָה אֶת דַּעְתָּהּ) שֶׁבְּכָל אֲשֶׁר תֹּאמַר לָהֶם, תָּמִיד הֵם מְנַהֲמִים. “לוּ אַךְ הָיָה נִהוּמָם,כֵּן' וְהִמוּיָם,לֹא' אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה”, אָמְרָה, “שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִקְשֹׁר שִׂיחָה!” אֲבָל אֵיךְ יִתָּכֵן לְדַבֵּר עִם מִי שֶׁתָּמִיד אוֹמְרִים אוֹתוֹ הַדָּבָר"?

בַּמִּקְרֶה שֶׁלְּפָנֵינוּ רַק נִהֲמָה הַחֲתַלְתּוּלָה; וּמִן הַנִּמְנָע הָיָה לְנַחֵשׁ אִם כַּוָּנָתָהּ ‘כֵּן’ אוֹ ‘לֹא’.

הִנֵּה כִּי כֵן תָּרָה עַלִּיזָה בְּתוֹךְ כְּלֵי־הַשַּׁחְמַת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁמָּצְאָה אֶת הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה: אָז כָּרְעָה בִּרְכַּיִם עַל הַשָּׁטִיחַ, וְהֶעֱמִידָה אֶת הַחֲתַלְתּוּלָה וְהַמַּלְכָּה זוֹ לְעֻמַּת זוֹ. “וְעַכְשָׁו, תּוֹלִי!” קָרְאָה, מוֹחֵאת כַּפֶּיּהָ כִּמְנַצַּחַת. “הוֹדִּי כִּי בְזֹאת הִתְגַּלְגַּלְתְּ!”

( אֲבָל הִיא לֹא אָבְתָה לְהַבִּיט בָּהּ ", אָמְרָה לְאַחַר־מִכֵּן, כְּשֶׁהָיְתָה מַסְבִּירָה אֶת הַדָּבָר לַאֲחוֹתָהּ: “הִיא הֵסֵבָּה רֹאשָׁהּ, וְהֶעֱמִידָה פָּנִים כָּאֵלּוּ אֵינָהּ רוֹאָה אוֹתָהּ: אֲבָל נִרְאה בָּהּ שֶׁקְּצָת הִיא בּוֹשָׁה בְּעַצְמָהּ, לָכֵן אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁוַּדַּאי הָיְתָה הִיא הַמַּלְכָּה הָאֲדֻמָּה”.)

“זִקְפִי יְשִׁיבָתְךְ מְעַט, חֶמְדָּתִי!” קָרְאָה עַלִּיזָה בְּצָהֳלַת־צְחוֹק. “וְהַחְוִי קִדָּה עִם שֶׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת מָה – לְנַהֵם חוֹסֵךְ זְמַן, זִכְרִי!” וְהִיא תָפְסָה בוֹ וּנְשָׁקַתּוּ נְשִׁיקָה אַחַת קְטַנָּה, “רַק לִכְבוֹד זֶה שֶׁהָיְתָה מַלְכָּה אֲדֻמָּה”.

“שַׁלְּגָנִית, מְתוּקָתִי!” הִמְשִׁיכָה כְּהַצִּיצָה מֵעַל לִכְתֵפָהּ אֶל הַחֲתַלְתּוּלָה הַלְּבָנָה, שֶׁעֲדַיִן הָיְתָה נוֹשֵׂאת בְּסַבְלָנוּת בְּמֵרוּקָה וּרְחִיצָתָהּ, "מָתַי תֶּאֱסֹף דִּינָה יָדֶיהָ מֵהוֹד־מַלְכוּתְךְ הַלְבְָנָה, תְּמֵהָה אֲנִי? וַדַּאי מִשּׁוּם כָּךְ הָיִית כֹּה פְּרוּעָה בַּחֲלוֹמִי – – דִּינָה! יוֹדַעַת אַתְּ שֶׁמַּלְכָּה לְבָנָה אַתְּ מְמָרֶקֶת? בֶּאֱמֶת, הֲרֵי זֶה זִלְזוּל גָּמוּר.

“וּבַמֶה נִתְגַּלְגְּלָה דִּינָה, תְּמֵהָה אֲנִי?” פִּטְפְּטָה לָהּ וְהוֹסִיפָה, עִם שֶׁהִתְיַשְּׁבָה בְּנֹח, מַרְפֵּק אֶחָד עַל הַשָּׁטִיחַ, וְסַנְטֵרָהּ בְכַּפָּה, לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַחֲתַלְתּוּלִים. "אִמְרִי לִי, דִּינָה, בְּשָׁמַּנְתִּי נִתְגַּלְגַּלְתְּ? נִדְמֶה לִי שֶׁכֵּן – בְּכָל אֹפֶן, לְפִי שָׁעָה מוּטָב שֶׁלֹּא תַּגִּידִי זֹאת לִידִידַיִךְ, כִּי אֵינֶנִּי בְּטוּחָה בַּדָּבָר.

"דֶּרֶךְ־אַגַּב, תּוֹלִי, לוֹ אַךְ בֶּאֱמֶת הָיִית עַמִּי בַּחֲלוֹמִי, מִדָּבָר אֶחָד וַדַּאי הָיִית נֶהֱנֵית – כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שִׁירִים הֻשְמְעוּ בְּאָזְנַי וְכֻלָּם עַל דָּגִים! מָחָר בַּבַּקָּר תְּקַבְּלִי מַעֲדַנִּים שֶׁל מַמָּשׁ. כָּל שְׁעַת סְעוּדַת־שַׁחֲרִית שֶׁלְּךָ אֲדַקְלֵם לְךָ אֶת,סוּס־הַיָּם וְהַנַּגָּר'; וְאָז תּוּכְלִי לְהַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ שַׁבְּלוּלִים בְּפִיךָ, חֲמוּדָה!

“וְעַכְשָׁו, תּוֹלִי, בּוֹאִי וְנִשְׁקֹל מִיהוּ שֶׁחָלַם בִּכְלָל. זוֹהִי שְׁאֵלָה חֲשׁוּבָה, חֶמְדָּתִי, וְאֵין אַתְּ צְרִיכָה לְלַקְלֵק אֶת כַּפְּךָ כָּכָה – כְּאִלּוּ לֹא רָחֲצָה אוֹתְךְ דִּינָה הַבֹּקֶר! כִּי הִנֵּה, תּוֹלִי, אִם לֹא אֲנִי הָיִיתִי זֹאת, וַדַּאי הָיָה זֶה הַמֶּלֶךְ הָאָדֹם. אָכֵן הוּא הָיָה חֵלֶק מֵחֲלוֹמִי – אֲבָל אַף אֲנִי הַלֹּא חֵלֶק מֵחֲלוֹמוֹ הָיִיתִי! הַאִם הָיָה זֶה הַמֶּלֶךְ הָאָדֹם, תּוֹלִי? אַתְּ הָיִית זוּגָתוֹ, חֶמְדָּתִי, וּבְכֵן עָלִַיִךְ לָדַעַת – הוֹ, תּוֹלִי, אָנָּא עִזְרִינִי לְקְבֹּעַ זֹאת!” אֲבָל הַחֲתַלְתּוּלָה הַמַּרְגִּיזָה רַק הֵחֵלָּה מִתְעַסֶּקֶת בְּכַפָּהּ הַשְּׁנִיָּה וְהֵשִׂימָה עַצְמָהּ כְּאֵלּוּ לֹא שָׁמְעָה אֶת הַשְּׁאֵלָה.

וּלְדַעְתְּכֶם אַתֶּם, מִי הָיָה זֶה?