¹

בַּעֲבֹר הָאָדָם דְּרָכִים לְכֹל עֵבֶר

וְיַחְשֹׁב, שֶׁהִנֵּה גָמַר כָּל בֵּית־סֵפֶר,

בָּא בֵּית־הַסֵּפֶר הַקָּשֶׁה מִכֹּל.

בֵּית־סֵפֶר הַחַיִּים הַקָּשֶׁה מִכֹּל.

הַחַיִּים הֵם יָם פָּתוּחַ לְכָל צַד,

בּוֹ יַחְתֹּר הָאָדָם בְּסִירָה כְּכַף־יָד,

אַךְ הוּא לֹא יָכֹל לִנְהֹג כְּרוּחוֹ

כִּי הַיָּם הוּא אֲשֶׁר יִנְהַג עַל־כָּרְחוֹ.

הָאֶחָד לוֹ יִמְצָא אֶת דַּרְכּוֹ הַיָּשָׁר,

יִרְאֶה בַּחַיִּים כָּל יָפֶה, מְאֻשָּׁר.

גַּלֵּה יְגַלֶּה לוֹ הַיָּם כָּל יָפְיוֹ

וְכָל גַּל וְגַל בִּנְעִימוּת יְנִיעוֹ.

הַשֵּׁנִי בַּגַּלִּים יִפֹּל לְמַעֲצֵבָה,

אֲשֶׁר יְטַלְטְלוּהוּ, עוֹד מְעַט וְטָבַע;

כָּל דַּרְכּוֹ מְלֵאָה חַתְחַתִּים לָרֹב

וְאֵין לוֹ כָּל חֵלֶק בַּיֹּפִי, בַּטּוֹב.

וְאוּלָם הַחוֹף אֶחָד הוּא לְכֻלָּם

וְאֵין מִפְלָט מִמֶּנוּ לְאִישׁ בָּעוֹלָם.

בודאפשט, מאי 1930

מַעֲצִיב הַדָּבָר, מַעֲצִיב מְאֹד,

אִם חַיִּים מְאֻשָּׁרִים יַקְדִּירּוּ יְגוֹנוֹת.

אָבִי יַקִּירִי נֶחְטַף בְּלֹא־זְמַן,

עָלָה הַשָּׁמַיְמָה, לֹא נִרְאֵהוּ לְעוֹלָם.

מֵאָז אֵינֶנּוּ חַי, מֵאָז הִסְתַּלֵק,

לֹא יְסַפֵּר לָנוּ וְלֹא יְשַׂחֵק,

שָׁמֵינוּ הִתְקַדְּרוּ בְּעַב־עֲרָפֶל

וְלִבֵּנוּ הִתְעַטֵּף בְּמַעֲטֵה־מַאֲפֵל.

רַק קֶרֶן אַחַת מַזְהִירָה: הַתִּקְוָה,

שֶׁנֵּרָאֶה שֵׁנִית בָּעוֹלָם הַבָּא.

מַעֲצִיב, שֶׁאֵינְךָ מְסַפֵּר עוֹד בֵּינֵינוּ,

אוּלָם אַתָּה חַי וְתִחְיֶה בְּלִבֵּנוּ.

בודאפשט, מאי 1930

יוֹם חֲנֻכָּה, מִתְלַקְּחִים הַנֵּרוֹת,

כָּל לֵב יְהוּדִי מִתְפַּעֵם אַדִּירוֹת.

מַחֲזוֹת עַתִּיקִים עַל לִבֵּנוּ עוֹלִים,

עַמִים שֶׁחָלְפוּ, עַתִּיקִים, גְּדוֹלִים.

יְמֵי סֵבֶל מִצְרַיִם, מַמְלֶכֶת יָוָן,

וְאֶת כֹּחוֹתֵינוּ לֹא שִׁבֵּר כָּל שָׁלְטָן.

נָשָׂאנוּ תּוֹרָתֵנוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם,

מִמֶּנָּה שָׁאַבְנוּ אֱמוּנָה וָתֹם.

נָדַדְנוּ בַּיְשִׁימוֹן רְעֵבִים, מְרוּדִים,

אַךְ אִתָּנוּ אֱלֹהִים, לֹא הָיִינוּ גַלְמוּדִים.

וַאֲנַחְנוּ צֶאֱצָאִים לְאָבוֹת כְּמוֹהֵם,

לֹא נִוָּאֵשׁ. כִּי נוֹסִיף הִלָּחֵם.

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ יְעוֹדְדוּנוּ בְּכָל־עֵת,

אַל תִּירָא יִשְׂרָאֵל, עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד.

10.12.1933

נֶהְדָּרִים, לְלֹא עָב, טְהוֹרִים הַשָּׁמַיִם,

הָאֲוִיר מְרֻוֶּה קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ־קַיִץ.

סְבִיבִי בַּיַּעַר בְּדִידוּת שׁוֹרָה עַל כָּל.

אֵין פֹּה רַק נַעַר וְנַעֲרָה בַּת־טִירוֹל.

לְמַטָּה בָּעֵמֶק מִשְׂתָּרֵךְ שָׁם נַחַל.

רְאִי־מֵימָיו לַמֶּרְחָק נוֹצֵץ בְּגֵץ־גַּחַל.

פֶּרַח קָט לוֹחִשׁ לַחַשׁ־חֲשָׁאִין.

כַּמָּה יָפִים הֵם, נֶהְדָּרִים הַחַיִּים!

1933

עָבַרְתִּי עַל גֶּשֶׁר מַרְגָּרִיָתא לֹא־כְּבָר.

עוֹד לֹא הָיָה עֶרֶב, רַק שְׁעַת מַטְמֹעַ,

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה כְּבָר אֲחוֹרֵי הַר גָּבֹהַּ,

בַּת־רוּחַ הַדּוּנָא הֵבִיאָה אֲוִיר רָב,

גַּם רֵיחָהּ שֶׁל בּוּדָה הָיָה בּוֹ מְעֹרָב.

אָנֹכִי יוֹדַעַת. הָאָבִיב שָׁם עָבָר.

הִבַּטְתִּי בְּמֵימֵי הַדּוּנָא מִתַּחַת,

שִׁפְעַת גּוּפוֹ הַכַּבִּיר לְאַט מִתְגַּלְגֶּלֶת,

הָעֶרֶב כִּסָּהוּ בִּגְלִימַת תְּכֵלֶת,

תָּכֹל הָיָה הַשַּׁחַף, שָׁשָּׁף אֶת גַּלָּיו,

תְּכֻלָּה הַמְעַרְבֹּלֶת, שֶׁחִבְּקָה אֶת הַסְּטָו.

כְּעֵין תְּכֵלֶת שָׁפְעָה מִתּוֹכוֹ בְּנַחַת.

עֵינַי עָבְרוּ אֶל הָהָר בְּצֵל־עֶרֶב,

אַדֶּרֶת־תְּכֵלֶת פְּרוּשָׂה עַל שִׁכְמוֹ הַכַּבִּיר,

צְעִיף־תְּכֵלֶת יָרַד עֲלֵי מִבְצַר הָעִיר,

בְּאוֹר תְּכֵלֶת נוֹצְצוּ פַּנָּסֵי הַבָּתִּים,

לְבוּשׁ־תְּכֵלֶת לָבְשׁוּּ בַּגָּן הַשִּׁטִּים,

כְּעֵין תְּכֵלֶת שָּפְעָה מֵהַכֹּל בְּלִי־הֶרֶף.

הִבַּטְתִּי אֵיךְ כִּפַּת הַשָּׁמַיִם מַצְהֶלֶת.

כְּעֵין אֵיזוֹ תְּכֵלֶת הִמְטִירָה בַּמְּצוּלָה,

הַלַּיִל שָׁלַח הֵנָּה בְּשׂוֹרָה תְכֻלָּה,

יַם־תְּכֵלֶת בְּלִי סוֹף הִשְׂתָּרֵעַ לְמַעְלָה,

בָּאָה עַנְנַת־טֹהַר וּבִתְכֵלֶת צָלְלָה,

כְּעֵין תְּכֵלֶת נִשְּׂאָה, כְּעֵין אֵיזוֹ תְכֵלֶת.

תְּכֻלִים הָיוּ הַמַּיִם הֶהָרִים, הָרָקִיעַ.

תִּקְוַת צֵל־תְּכֵלֶת חִוֶּרֶת הִבְקִיעָה

בֵּין הַשַּׁחַק, הֶהָרִים וּמֵי־הַנָּהָר בְּגִיהַּ.

הָיְתָה זֹאת אַגָּדָה, חֲלוֹם, שְׁרַבְרַאי,

כָּזֹאת רָאֹה יִרְאֶה הָאָדָם רַק אֲזַי,

אִם יַעֲבֹר הָאָבִיב עַל הַגֶּשֶׁר בַּחֲשָׁאי

אִתִּי בָּא הָאָבִיב.

נובמבר, 1936

כְּשֶׁדְּמָעוֹת מְכַסּוֹת עֵינֵינוּ,

יְדֵי־בַּרְזֶל חוֹנְקוֹת צַוָּארֵנוּ,

וְאֶת זָוִית־פִּינוּ נַרְעִיד שְּׁחוֹחִים,

אוֹמְרִים: אָנוּ בְּנֵי־אָדָם בּוֹכִים.

עֲלֵי פָּנֵינוּ נוֹזְלוֹת הַדְּמָעוֹת,

וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת, אָנָה הֵן בָּאוֹת,

אַךְ כָּל הַזְּמַן מַחֲנִיק וּמַשְׁמִים

וּבְנַפְשֵׁנוּ יֵחַרְשׁוּ תְּלָמִים.

הַדְּמָעוֹת הַלָּלוּ, הָעוֹלוֹת וּמְפַכּוֹת,

כָּל־כָּךְ מְעַנּוֹת, כָּל¹־כָּךְ מְדַכְּאוֹת,

אֶת בַּת־צְחוֹקֵנוּ רוֹמְסוֹת הֵן,

אַךְ אֶת נַפְשֵׁנוּ רוֹחֲצוֹת הֵן.

1937

בָּרְחוֹב אוֹרוֹת־פַּנָּסִים מַחְוִירִים,

בַּשָּׁמַיִם גַּחֶלֶת־כּוֹכָבִים יוֹקֶדֶת.

בְּלִבִּי תִּקְווֹת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים,

דֶּרֶךְ הַחַיִּים אֲנִי נוֹדֶדֶת.

סְבִיבִי בְּשֵׁרָה סְמוּיָה מֵעַיִן,

יוֹצְאִים הָרְגָעִים בִּמְחוֹל־מַחֲנַיִם

בְּקַדַּחַת מֵעוֹלַם הָרְפָאִים;

אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם נִבְהֶלֶת,

בְּסַקְרָנוּת וּבְעַיִן שׁוֹאֶלֶת,

מַה בְּחֻבָּם מַחְבִּיאִים?

אֲחָדִים מֵהֶם כֻּלָּם חֶדְוָה,

אֲחֵרִים מָרִים, מְלֵאֵי דְּאָבָה.

הָאֶחָד בִּמְתִיקָה מְלַטֵּף,

הַשֵּׁנִי מְשַׁבֵּר אֶת הַלֵּב.

לְכוּ, לְכוּ, חֲדָשִׁים בָּאִים,

כֻּלָּם דּוֹמִים וְעִם זֶה אֲחֵרִים,

כִּי שַׁרְשֶׁרֶת זוֹ, מָחוֹל זֶה הַקּוֹדֵחַ,

זוֹהִי הַתְּמוּרָה עַד בִּלְתִּי־יָרֵחַ.

וְהֵם בָּאִים בְּלִי “שָׁלוֹם”,

וּבְלִי פְּרֵידָה יָשׁוּטוּ דֹם,

מְרַפְרְפִים בְּדוּמִיָה,

מֵאֵין־הַסּוֹף אֶל הַנְּשׁיָה.

אֶתָּחֵב בַּמִּטָּה. אֶעֱצֹם עֵינַיִם.

הָעֶרֶב מְחַיֵּךְ לִי זִיו־שִׂיחַ טָמִיר;

אֶת הַשְּׂמִיכָה אֶמְשֹׁךְ עַד הַסַּנְטֵר

מוּכָנָה. מְחַכָּה לְךָ, אַבָּא יַקִּיר.

שֵׁב עַל מִטָּתִי. פֹּה עַל הַשּׁוּלַיִם.

קַח־נָא בְּיָדֶיךָ אֶת שְׁתֵּי יָדַי;

כָּכָה. וְתֵן לִי נְשִׁיקָה עַל הַמֵּצַח.

וְכָעֵת נְשֹוֹחֵחַ קְצָת בַּחֲשָׁאי.

זֶה עֶשֶׂר שָׁנִים שֶׁרַק כָּכָה נְשׂוֹחֵחַ.

בְּלִי הֶגֶה וָקוֹל, שְׁנֵינוּ אִלְּמִים.

וְאַתָּה בְּכָל זֹאת מֵבִין אֶת דְּבָרַי

וַאֲשֶׁר יַעֲבֹר בְּנַפְשִׁי שָׁם בִּפְנִים.

כַּאֲשֶׁר הָלַכְתִּי תִּינֹקֶת הָיִיתִי,

גַּם לְבֵית־סֵפֶר לֹא הָלַכְתִּי אֲזַי.

יוֹם־מַאי הָיָה, יוֹם קָרִיר, יוֹם גֶּשֶׁם

כַּאֲשֶׁר אֱלֹהֶיךָ לְקָחֲךָ מֵעַל פָּנַי.

אוֹתִי וְאֶת אָחִי הוֹבִילוּ מִן הַבַּיִת,

אִמָּא לָבְשָׁה שְׁחוֹרִים רַכִּים.

וּבָעֶרֶב לָחֲשָׁה חִוֶּרֶת בְּאָזְנֵינוּ:

אַבָּא, הָלָךְ, הָלַךְ לְמֶרְחַקִּים.

בַּלְּוָיָה הִצְטוֹפְפוּ הֲמוֹנִים סְבִיבֶיךָ,

וַאֲנִי בֵּין קְרוֹבִים נִלְחֶצֶת, בִּמְצוֹקִים.

אֲזַי עוֹד לֹא יָדַעְתִּי, מַה פֵּרוּשׁ דִּבְרֵי אִמָּא,

אַבָּא הָלַךְ, הָלַךְ לְמֶרְחַקִים.

וְאוּלָם בְּשָׁכְבִי בְּמִטָּה לְעֵת־עֶרֶב

צֵרַפְתִּי לִי מִלִּים אֲחָדוֹת לִתְחִנָּה;

אֲדֹנָי אֱלֹהִים, אֵל הַטּוֹב וְהַחֶסֶד,

תֵּן שַׁלְוָה לְאַבָּא וּמְנוּחָה נְכוֹנָה.

אוּלַי אֱלֹהִים נָתַן לְךָ מַרְגּוֹעַ

אֶת מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ פִּי יַלְדָּה צַחָה,

אַךְ אֲנִי מַטְרִידָה אוֹתְךָ בְּלִי־הֶרֶף,

הֵן לֹא תִּכְעַס עָלַי כִּי אֶקְרָא לְךָ.

לִבִּי הַיַּלְדוּתִי כִּי יִפָּגַע פָּגוֹעַ

וְנִבְצַר לְסַפֵּר בְּאָזְנֵי הֶחָי,

כַּמָּה זֶה טוֹב לְהִתְחַטֵּא עָלֶיךָ

וְלִשְׁפֹּךְ לְפָנֶיךָ אֶת כָּל מְרִי־הַדְּוָי.

וְאִם שָׂמֹחַ שָׂמַחְתִּי, עַלִּיזָה מְאֻשֶּׁרֶת,

שֶׁכִּמְעַט לֹא נִתַּן לִיצֹק בְּצוּרָה,

כַּמָּה זֶה מָתוֹק לְתַנּוֹת לְפָנֶיךָ

וּלְשׂוֹחֵחַ אִתְּךָ עַל הַכֹּל, בְּשׁוּרָה.

אַבָּא, אַתָּה תָּמִיד כָּל־כָּךְ טוֹב הָיִיתָ

וְתָמִיד יָרַדְתָּ לְקוֹלִי מִגְּבוֹהִים,

וּבְדַרְכִּי הַקָּשָׁה תְּלַוֵּנִי בְּלִי־הֶרֶף

וְתַעֲמֹד לִימִינִי בְּהֵאָבְקִי בַּחַיִּים.

תּוֹדוֹת לְךָ אַבָּא, מַאֲלִיפוֹת, לְאֵין־חֵקֶר,

אַךְ עָלַי לְהִפָּרֵד, הִנֵּה מְאֻחָר.

וּמָחָר עָלַי לְהַשְׁכִּים־קוּם בַּבֹּקֶר,

וּבְכֵן, לֵיל־מְנוּחָה, אַבָּא הַיָּקָר.

מאי 1937

¹

הָלַכְתָּ. נִפְנַפְנוּ לְךָ שָׁעָה אֲרֻכָּה,

אֲחוֹרֵינוּ סַבָּלִים הֵרִימוּ צְעָקָה.

הִבַּטְנוּ, אֵיךְ תֵּלֵךְ, תֵּעָלֵם מִן הָעַיִן.

הַחַיִּים נְשָׂאוּךָ. וְאַתָּה אֻשַּׁרְתָּ,

וּבִלְבָבְךָ פְּנִימָה אוּלַי זִמַּרְתָּ,

וְאָנוּ הִסְתַּרְנוּ אֶת דִּמְעוֹתֵינוּ.

הָלַכְנוּ הַבַּיְתָה בְּאֵלֶם־דֹּם,

הִבַּטְנוּ בְּחִוְרוֹן תְּכֵלֶת־הַשָּׁמַיִם;

וּבַמִּסְתָּרִים נַפְשֵׁנוּ עַד הַיּוֹם

תְּנַפְנֵף אַחֲרֶיךָ סְמוּיָה מִכָּל עַיִן.

הַטֶּבַע כֻּלוֹ הוּא הֶפֶךְ־הֲפָכִים.

אוֹר־יוֹם זֹהַר וְלֵיל־חֲשֵׁכִים,

הַר קֵרֵחַ וְעֵמֶק פּוֹרֵחַ,

אֵזוֹב זָעִיר וְאֶרֶז כַּבִּיר,

צָפוֹן קוֹדֵר וְדָרוֹם מְזַמֵּר,

קַיִץ לוֹהֵט וְחֹרֶף צוֹפֵד,

תֹּהוּ וְחֻקָּה,

רַעַשׁ וּשְׁתִיקָה,

הָרוֹם וְהַתְּהוֹם,

הַתְחָלָה וְתִכְלָה.

תּוֹלֶדֶת הָאָדָם הִיא כֻּלָּהּ נוֹגֶדֶת,

רְדִיפַת הַבֶּצַע וְאַהֲבַת מוֹלֶדֶת,

בְּרִית אַחְוָה וּמִלְחֶמֶת־דָּם,

בְּשֵׁם אֱלֹהִים רְצִיחַת הָאָדָם,

מַעְגָּל אֶל־עָל וְקַו שָׁבוּר,

סְבַךְ־נְכָלִים וְנִתּוּק־שִׁחֲרוּר,

עֲבָדִים וְשָׂרִים,

אַנְגְּלִיָּה וְהַבּוּרִים,

הַשָּׁלוֹם

וְהַגַּרְדֹּם –

הַכֹּל אַךְ הַר וָגַיְא, קְצָווֹת הֵם כֻּלָּם.

נִשְׁמַת־הָאָדָם וְחַיֵּי־הָאָדָם,

רְגָשׁוֹת לוֹהֲטִים וּתְבוּנָה מְיֻסֶּדֶת,

תָּכְנִיּוֹת מְתוּחוֹת וְהַיָּד הָרוֹעֶדֶת,

הַמִּלָּה וְהַמִּפְעָל,

הַיָּפֶה וְהַמְנֻוָּל,

הַטּוּב וְהָרֹעַ,

הַשָּׁלֵם וְהַקָּטוּעַ –

וּלְרִבּוֹא הַהֲפָכִים שַׁלִּיט אֶחָד עָצוּם:

הַהַרְמוֹנְיָה הַחוֹבֶקֶת אֶת כָּל הַיְקוּם.

אוקטובר, 1937

הַרְרֵי־תְּכֵלֶת רְחוּצֵי אֵין־סוֹף הַדְּמָמָה

אֶת דִּמְמָתָם לִי הִנְעִימוּ.

אֲדֹנָי! תֶּן־לִי לָשֵׂאת אִתִּי אֶת הַנְּשָׁמָה,

אֲשֶׁר הֶהָרִים בִּי הִנְשִׁימוּ.

1938

כָּעֵת, כָּעֵת הָיִיתִי רוֹצָה לְהַגִּיד מָה,

דְּבַר־מָה יוֹתֵר מִנִּיב־שְֹפָתַיִם,

הָטֹּב מִכָּל צֶבַע.

רוֹנֵן מִכָּל חֲרוּז,

מַה שֶּׁרְבָבוֹת לֹא אָמְרוּ עֲדַיִן.

דְּבַר־מָה. – הָאֲדָמָה סְבִיבִי שׁוֹתֶקֶת.

הַיַּעַר מְחַכֶּה בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת,

גַּם הָרָקִיעַ בְּעַיִן סוֹקֶרֶת רוֹאָנִי,

הַכֹּל שֹׁותֵק, וְשׁוֹתֶקֶת גַּם אָנִי.

כַּמָּה רָחֲקוּ מֵאַחֲרַי עִיר וּמְתִים,

כַּמָּה רָחֲבוּ עַד אֵין־סוֹף הַיַּמִּים,

כַּמָּה גָז עִדַּן הַמָּחוֹל הַמְגֻוָּן,

כַּמָּה מָט הַשִּׁיר, הָאַמִּיץ, הַגַּאֲוָן,

כַּמָּה רָחוֹק – – – כַּמָּה מָט.

שדות־ים, 12.8.1942

מַה הַרְחֵק, הַרְחֵק הוֹתַרְתִּי פְנֵי אֱנוֹשׁ לִי יְקָרוֹת,

מַה גָּדְלוּ עָמְקוּ אֵין קֵצֶה פְּנֵי יַמִּים וּנְהָרוֹת,

מַה הִרְחִיקוּ, מַה נָּסוֹגוּ שְׁנוֹת מִשְׂחָק וּשְׁנוֹת מָחוֹל,

מֶה עָמוּם, עַד מַה גּוֹוֵעַ זֶמֶר-עֹז נִשָּׂא בְּקוֹל,

מֶה עָמוּם, עַד מַה גּוֹוֵעַ…

שדות-ים, 12.7.1942

אֶחָד – שְׁנַיִם – שְׁלֹשָׁה… שְׁמוֹנָה הָאֹרֶךְ,

שְׁנֵי צְעָדִים הוּא רֹחַב הַצֵּלָע –

הַחַיִּים מְרַפְרְפִים בְּסִימָן שְׁאֵלָה.

אֶחָד – שְׁנַיִם – שְׁלֹשָׁה… אוּלַי עוֹד שָׁבוּעַ.

אוֹ סוֹף הַיֶּרַח יִמְצָאֵנִי פֹּה עֲדַיִן.

אַךְ מִמַּעַל לְרֹאשִׁי – הָאַיִן.

כָּעֵת בְּחֹדֶשׁ יוּלִי בַּת 23 אֱהִי…

בְּמִשְׂחָק נוֹעָז עֲלֵי מִסְפָּר עָמַדְתִּי.

הַקֻּבִּיָּה כִּרְכְּרָה. הִפְסַדְתִּי.

20.6.1944

שירה האחרון, שנמצא אחרי מותה בבגדיה

לוּ נִמְצָא בָּעוֹלָם אוֹת הוֹקָרָה וְכָבוֹד,

זֵר אֱמוּנִים, אַהֲבָה,

אַחַת, רַק אַחַת הָרְאוּיָה לוֹ:

רַק אִמְּכֶם הַטּוֹבָה!

רַחַשׁ-תּוֹדָה בְּלִבְּכֶם נָא יִשְׁכֹּן,

וּתְפִלָּה בְּפִיכֶם תִּתְנַגֵּן,

שִׁמְעוּ-נָא הַיָּפָה בְּמִלוֹת הָעוֹלָם:

אֵם!

1933

מַה הַרְחֵק, הַרְחֵק הוֹתַרְתִּי פְּנֵי אֱנוֹשׁ לִי יְקָרוֹת,

מַה גָּדְלוּ עָמְקוּ עַד-אֵין-קֵץ פְּנֵי יַמִּים וּנְהָרוֹת,

מַה הִרְחִיקוּ, מַה נָּסוֹגוּ שְׁנוֹת מִשְׂחָק וּשְׁנוֹת מָחוֹל,

מֶה עָמוּם, עַד מַה גּוֹוֵע זֶמֶר-עֹז נִשָּׁא בְּקוֹל,

מֶה עָמוּם, עַד מַה גּוֹוֵעַ…

שדות-ים, 12.7.1942

פָּתְחוּ בְּמִשְׂחָק הַצְּעִירִים,

הַזְּקֵנִים בְּרֹאשָׁם נִעְנְעוּ בְּלִי הֶרֶף:

מָה אֵרַע לַיְלָדִים הָאֵלֶּה,

כִּי דַעְתָּם עֲלֵיהֶם נִטְרֶפֶת?

בּוֹעֲטִים כִּילָדִים,

וְהַכַּדּוּר מִתְעוֹפֵף עַד לְהַבְעִית –

מַפְסִידִים אַחְרוֹנֵי דְמֵי הַכִּיס

בַּתַּחֲרוּת הָאוֹסְטְרִית-הוּנְגַרִית.

וְאַחַר (רַק לְמַעַן יַלְדֵיהֶם)

חָזוּ בְּמִשְׂחָק רַב עִנְיָן וּמֶתַח,

יָשְׁבוּ מַזְעִיפֵי-פָּנִים חֲמוּרִים,

וְהִבִּיטוּ בְּעַיִן שׁוֹטֶפֶת.

אַךְ בּעוּף הַכַּדּוּר חִישׁ-קַל בָּאַוִיר,

וּבְהָרִיעַ הַקָּהָל בְּצָהֳלָה

עָמַד הָאָב עַל מוֹשַׁב הַכִּסֵּא

וְקוֹלוֹ עַל קוֹל הַבֵּן עָלָה.

ספטמבר, 1933